תורת ההגות וההתבוננות הקבלית -
׳סוד המציאות הרבודה בהגות׳
הרב אריה חיים נווה שליט"א
היום בתורת ההגות אנחנו הולכים לדבר על דבר מאוד עדין. בהגות יש למעשה תהליכים. זה שלב תהליכי, זה לא סטטוס. זה לא רק התבודדות שבמקום פשוט לעשות את ההתבודדות בחוץ, כמו שרבי נחמן אומר: לצאת מחוץ לעיר ולהיות בטבע ולדבר על הקב׳׳ה ׳׳כדבר איש אל רעהו׳׳. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, לא כמו במדיטציה שבה אנחנו מחכים שתהליכים גופניים ידעכו כדי שהתודעה כביכול תתגלה או דברים כאלה
הגות ותודעת האחדות
אנחנו במהלך ההגות מאוד פעילים. ז׳׳א המודעות שלנו פעילה. ההשקטה שדיברנו עליה לפי האדמו׳׳ר מפיאסצנה היא רק ראשונית כדי להניח את הדעת. להגיע לישוב הדעת כדי להשתמש נכון בתודעה. אבל מהרגע שהתודעה נמצאת בתוכנו למעשה אני עושה איזשהו סוג של מהלך בנינו לבין הבורא. אנחנו מזכירים, והזכרנו כל הזמן, שההגות נעשית אל מול הבורא כל הזמן. הוא כל הזמן נוכח. אנחנו עושים את זה כשהוא בנמצא.
הבורא לגבינו זה תודעת האחדות, כל הזמן תזכרו את זה. כי כשאומרים: ׳הבורא׳ ׳הקב׳׳ה׳ ׳אלוקים׳ זה נשמע מופשט מידי אבסטרקטי ולא נתפס. וכל אחד יש לו ערך רגשי למקום הזה, זה תפיסה ילדותית קצת. ומבוכה ודין, וכל מיני דברים כאלה. ובאמת זה לא ככה. מדובר על האחדות הפשוטה. זה אחדות חיה. זה עצם האחדות. אבל זה חי, זה רצוני. זה קשוב, זה מגיב. רק אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. וזה נוכח פה, כל הזמן. גם עכשיו.
הגות וכוונה
עובדים מתוכנו,
כוונת הלב
וכשאנחנו פונים אליו – זה חשוב מאוד שתהיה פניה אליו. זה שהוא נמצא פה והוא מקשיב, זה ברור. זה שכל הדברים הולכים אליו ויוצרים דברים אצלו, זה ברור. לכן אנחנו מדברים שהעבודה שלנו, היא תמיד ׳מ׳ ולא ׳אל׳. כי אם זה דברים שנעשים אל – אנחנו נהיה מניפולטיביים, אנחנו מנסים להפעיל משהו. ברגע שהדברים יוצאים מתוכך – אלה הדברים הנכונים, אלה הדברים הכנים. אז אנחנו עובדים מעצמנו – ומה שיוצא בוודאי שזה יוצא אל הבורא. ואחד הדברים החשובים שאנחנו ׳עובדים מ׳ זה לכוון את עצמנו. לעשות כוונה, לכוון. ואני לא מדבר על כוונות של הרש׳׳ש או של האריז׳׳ל, אני מדבר על כוונת הלב.
כי תבינו, לעשות מעשים בלי להתכוון לזה, זה בערך כמו שבעל מביא פרחים הביתה כל יום שישי. הוא מביא פרחים שם אותם באגרטל. עכשיו, האישה תשאל בכוונה: ׳למי אתה מביא את הפרחים׳? הוא אומר׳: מה זאת אומרת, אלייך. למי אני מביא?! אז היא אומרת׳: אז למה אתה לא אומר לי. אתה מביא פרחים הביתה ואתה לא אומר.. ׳אבל הבאתי את זה הביתה, אז למי אני מביא את זה, ברור שזה אלייך׳. אבל אנחנו רואים שאולי הוא עשה ׳אל׳. הביא פרחים ׳אל הבית׳, הביא פרחים ׳אל אשתו׳. אבל אשתו קלטה שזה לא יצא ממנו אליה, שזה לא הקדש מפורש. ואע׳׳פ שזה נתפס אצלו, חסר כאן העניין הזה. ואני רוצה שאתם תבינו שזה מאוד חשוב, שזה קריטי.
הקדש
הכוון תשומת הלב לקב׳׳ה,
יש נוכחות בחדר.
אז בהגות זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אתה לא מביא פרחים הביתה – אתה צריך להקדיש אותם. אז אתה מכוון את תשומת הלב אליו. אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שיש נוכחות בחדר.
והנוכחות שלו בחדר יותר אמתית מאשר נוכחות של אדם אחר בחדר. נוכחות של אדם בחדר ייתכן והיא חסרה בקשב וריכוז. הוא לא חסר בקשב וריכוז. נוכחות של אדם בחדר, גם הנוכחות וההקרנה שלו אפשר להטיל עליה ספק. על הנוכחות שלו בחדר, אי אפשר להטיל ספק.
אז זה מאוד חשוב שאנחנו נדבר מתוכינו. להגיד׳: הקב׳׳ה כעת אני מדבר אלייך. ואני מבין שאני עכשיו צריך להפנות את תשומת הלב הפנימית שלי אלייך. (הרב נווה – אל תתפסו במילים שלי. אני לא רוצה שאתם תהיו רובוטים. תהיו טבעיים. אבל זה הכוונה). הכוונה היא להיות טבעי ופשוט להתבטא. וכאילו כמו שאתה מסתכל על בנ׳׳א בעיניים ואתה מוציא את מה שאתה מתכוון אליו, כי אתה מדבר מתוך המקום שלך. כך אותו דבר, צריך לעשות אליו.
הגות ותקשורת
תקשורת רבודה
עכשיו כשהוא נמצא בכל מקום, כמו שהילדים הקטנים אומרים, זה לא רק לרוחב. זה לא רק שהוא פרוס. והוא נמצא גם פה, וגם בחלל החיצון, וגם בווישגנטון, וגם על אלפא קנטאורי. אלא הוא גם נמצא ברבדים. הוא נמצא ברבדים מאיתנו.
כי יש את ׳עצמות הבורא׳ ׳האור׳ ואז את ׳העשר ספירות׳. ואז בכלל, את כל ההשתלשלות שהיא ארוכה מאוד. השלשלת של העשר ספירות ארוכה מאוד כי הכל בחינה בתוך בחינה, בחינה בתוך בחינה. ירידה לעולמות, ולעולמות יש עוד ירידה לעולמות, עד שזה יורד הרבה מאוד מדרגות. כל מציאות כזאת זה אינספור מדרגות שיורדות עד אלינו. אז כשאתה אומר: ׳הקב׳׳ה׳ אז אתה בעצם מעצמות הבורא אתה תופס רק קצה קצהו של חוט. אבל הוא קשוב. מן הסתמא הוא נמצא בכל המדרגות גם בעת ובעונה אחת.
דרכי התקשורת
אז למה בכל זאת אנחנו צריכים, מצוות והלכות ותורה. ולדבר אליו בצורה מסוימת, ולהגיד את התפילה, ולהגיד את התהלים. למה פשוט לא להיות טבעי ולדבר פשוט ישר אל האור אין סוף?
אז התשובה היא – בכך הוא חפץ. זה הרעיון של ׳להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו׳ ז׳׳א יש דרך איך לפנות אליו.
והאמת היא שזה ככה גם פונה אלינו –תאר לך שהיה בא אליך אדם טופח לך על השכם ואומר׳: אחי מה המצב. אתה אומר לו׳: בסדר, אבל למה אתה מדבר אלי ככה. ׳אבל מה, מה זה משנה. מה, אתה לא מכיר אותי. מה, אנחנו אחד אחי. מה, אנחנו נשמה אחת׳. בסדר, אבל למה ככה. אי אפשר להיות נשמה אחת ולא לטפוח לי על השכם, ולדבר בצורה קצת יותר עדינה.
אז אם אתה עושה כאילו תנאים כאלה, למה אתה עושה תנאים? התשובה היא – שיש כאן צורה של תקשורת (הרב נווה - על התקשורת אני אדבר עוד הרבה במיוחד ב׳טיפול הרגשי׳. חשוב לי מאוד מאוד מאוד לבסס את עניין התקשורת בין הנשמות ולהוריד אותה לפה. כי תקשורת זה דבר חשוב. כי תקשורת זה גם כן דבר שהוא מובנה. אנחנו דברנו על זה בשיעור על ׳השמיעה׳. הוא דבר רבוד) כל הדברים כאן הם רבודים. אז מכיוון שזה רבוד אז יש דרך. והדרך להגיע היא דרך – היא בכל זאת דרך. כי זה דרך של תקשורת.
ואם תאמר׳ רגע מה, הוא לא יקבל אותי באופן טבעי? אז הוא מקבל כל דבר באופן טבעי. גם נמלה הוא מקבל באופן טבעי. אז יאללה, אז כולנו נגיע לאין סוף והכל בסדר, ואף אחד לא טעה. בשביל זה יש לנו דרך, בשביל זה יש עולם. זה כל הפואנטה. ׳׳להוציא לאור שלמות פעולותיו׳׳ זה בעצם לדעת את כל הדרך. להתוודע ולהוריד בקומה רוחנית שלמה את כל הדרך. וזה בסדר, וזה נחוץ וזה לגיטימי וזה זכותו. והוא רוצה להעביר אותך את כל התהליך הזה.
צדיק תלמיד חכם ותורה,
כוונון הרצון
אז כביכול אתה אומר׳ בתקשורת אני יכול לדבר ישר איתו. או בתפילה, אני יכול ישר לדבר איתו. אני לא צריך את הצדיקים, אני לא צריך תלמידי חכמים. אני לא צריך הררכיה. הבנתי, קלטתי ׳זה רק אני והוא׳. זה לא נכון. כל זה, זה לא נכון.
שמצד אחד אתה אומר, אני יודע שהוא פה, אני יודע שהוא שומע. אני מאמין בזה לחלוטין, אני לא צריך עכשיו אף אמצעי. זה נכון. אבל הוא יענה לך לפי המדרגה הזאת. אבל הוא אמר בכל זאת איך כן לפנות אליו כדי שזה יגיע. וכשהוא אמר איך כן לפנות אליו, זה לא קשור לדרמה האנושית שאתה נמצא בה אלא זה קשור לתורה שלו. הוא נתן תורה. זה לא קשור לדרמה האנושית שאתה אומר׳: מה, אני ברגשי. אני ניסתי דרך איזה צדיק והצדיק הזה העליב אותי אז הוא לא הצדיק שדרכו אני יעביר את התפילות שלי. או אתה לא הולך עכשיו לקברות צדיקים, או אתה לא פותח סידור, או אתה לא אומר תהלים. אתה מדבר ככה ׳בשפה שלי׳.
זה בסדר. ושוב, אני אומר יש לזה מדרגה. אבל בגלל שאתה נמצא בתוך עולם תפיסתי מסוים ואתה לא רואה מעבר לעולם התפיסתי הזה, ואתה לא לוקח בחשבון המון פרמטרים. שלו היית יודע אותם אתה היית מתנהג אחרת לגמרי. היית מתפלל אחרת לגמרי, היית רוצה דברים אחרים לגמרי. אז כל זה מגביל אותך.
התפקיד של התלמיד חכם הוא לכוון לך את הרצונות - הוא לא המפקד שלך, הוא לא הקובע עליך, הוא לא לוקח לך את חופש הבחירה, הוא לא ראש הכת שלך, הוא גם לא גורו שלך. הוא רק המורה הרוחני שלך. הוא רוצה לפתוח לך עוד פרמטרים להסתכל עליהם, עוד דרגות חופש למחשבה שלך. ׳קבר של צדיק׳ זה מקום מאוד מסוים שמתפקד כמו צדיק. וזה חשוב ללכת לשם. וזה חשוב לדעת גם לאיזה צדיק אתה הולך, כי הוא סוג של שער של תפילה. כי המרחב והזמן הם לא כמו שאתה חושב. ׳מרחב׳ ו׳זמן׳ זה מקומות בתודעה. אז שאתה ניצב ליד ׳קבר של צדיק׳ אתה נמצא ליד מקום בתודעה, ליד שער השמים.
אז כל הדברים האלה בעצם מחייבים אותנו בלדעת את התקשורת. שוב, אם אתה נופל לדרמה האנושית ואתה אומר, אני לא צריך אני רוצה לדבר איתו לבד. אתה נמצא בתוך הדרמה האנושית. והקב׳׳ה לא יענה לך כי אתה נמצא בתוך הדרמה האנושית, או שהוא יענה לך לפי רצונו לפי רחמיו (הרב נווה - מה אנחנו יודעים, אני לא הקב׳׳ה ואני לא רוצה לדבר בשמו לקב׳׳ה יש את החישובים שלו).
אני רק אומר׳ מבחינת התורה, מבחינת מה שהוא מלמד אותנו הוא מסביר, אל תעשו את זה אל תפרו את כל התורה שלי ואז אתם תעשו. כי אם הוא יעשה את זה ככה, אז הוא גם יגיד׳: אהה אז הוא גם לא צריך את המצוות שלי. מה, הוא לא יודע. הוא לא מכיר אותי?! מה, אני יש לי לב טהור אני. אני בנ׳׳א עם לב טהור. אני כל דבר ׳לשם שמים׳. אז לא צריך תפילין, אז לא צריך לעשות שבת. זה כי אתה יש לך ׳לב טהור׳. אז שוב, זה לקחת את כל התורה ולזרוק אותה לפח.
בעצם התורה נמצאת בכל מקום.
היא נמצאת בתפילות, היא נמצאת בהגות,
היא נמצאת במצוות, היא נמצאת בהתנהגות.
ואתם צריכים לדעת שיש תורה לכל דבר. במערכת יחסים כל אישה נותנת ביודעין או לא ביודעין תורה לבעלה. איך להתקרב אליה. אז הוא חושב, אבל מה הסיפור שלך. מה אנחנו חברים לא? לא, אתה לא יכול לדבר אלי איך שאתה רוצה, ואתה לא יכול להתקרב אלי מתי שאתה רוצה, ואתה לא יכול לגעת בי איך שאתה רוצה. יש דרך. אתה לא יכול עכשיו לזרוק את כל זה לפח, בגלל שהתחתנתי איתך. זה ששנינו ניצבים באותו בית באותו חדר, זה לא אומר שאתה עכשיו יכול לעשות מה שאתה רוצה. יש דרך. יש דרך.
הגות
׳׳ובהיכלו כולו אומר כבוד׳׳
אז גם הגות. זה סוג של יחוד עם הקב׳׳ה. ואליו יש דרך. ואע׳׳פ שאתה בונה על הגדלות שלו, שאתה אומר׳ אבל הוא בגדלות. זה כמו הורה לילד, הוא לא צריך את כל הרשמיות הזו. אז בשביל מה הוא ברא את העולם? זה פואנטה שבשבילה הוא ברא את העולם. והוא רוצה שאתה תדע את דרכי ההתקשרות איתו.
וזה באמת דרכי התקשרות אמיתיים, זה לא דרכי התקשרות בכאילו. נכון שאתה אוהב את הילד שלך והכל, אבל זה נעים שהילד שלך אומר לך: אבא יא טיפש אחד, בוא הנה. אבא, יא טמבל. או שפתאום הוא עובר לקרוא לך בשם שלך הפרטי. ואז אתה אומר, תגיד לי איך אתה מדבר אלי.. וזה ילד בן חמש. והוא אומר לך: אבל מה זה משנה, אני הבן שלך מה. מה, אתה אבא שלי. מה, אתה אבוש. בסדר ׳אבוש׳, אבל יש דרך. כאילו אתה לא יכול להביע זלזול. אל תדבר אלי בצורה כזאת. יש דרך של התקשרות שתכבד אותי ואותך. ותגלה את הנשמה שלי עם הנשמה שלך.
אותו דבר זה בהגות. לא לחשוב שהכל מותר, לא לחשוב שהכל לגיטימי. כשרוצים לפי התמימות ולפי הדעת שלנו. הוא מגלה רחמים בהתאם. כמובן. לפי איפה שאתה נמצא, לפי התמימות שלך וההשגה שלך כשאתה עושה כמיטב יכולותיך. זה נחמד. אבל צריך כבוד. ׳׳ובהיכלו כולו אומר כבוד׳׳.
פרוטוקול תקשורת
אז יש דרך איך מדברים עם רב, ויש לזה הלכות. ואותו דבר עם אבא ועם אמא, יש לזה הלכות. וכנ׳׳ל עם חבר, יש לזה הלכות. וגם עם האישה, יש הלכות. באזשהו שלב זה נראה לנו, ׳עזוב אותך מכל הרשמיות הזאת׳. זה לא קשור לרשמיות זה עניין של דרך. זה תקשורת.
אפילו בין מחשבים יש ׳תקשורת נתונים׳ שמדברת על ׳פרוטוקול תקשורת׳. איך אנחנו נתקשר אחד עם השני. ׳פרוטוקול התקשורת׳ בעצם אומר: איך מתקשרים אחד עם השני.
אתה תעביר חבילת תקשורת - אני שומע. אח׳׳כ אני יעביר חבילת תקשורת - אתה תשמע. תאכסן את זה פה, תשים את זה פה. אל תאכסן יותר מידי במקום מסוים תעביר את זה לכאן. אם זה מידע זמני אז תשים את זה פה. ז׳׳א יש ׳פרוטוקול תקשורת׳. זה לא, שפה יש גוש של הארד דיסק ופה יש גוש של הארד דיסק אז יאללה תמלאו אחד לשני. לא, זה לא עובד ככה.
כל העולם עובד עם צורה מסוימת של תקשורת. ותקשורת זה דבר מאוד מאוד חשוב.
(הרב נווה - ואני רוצה לדבר איתכם הרבה על תקשורת. גם בתורת הקבלה של ימי ראשון, גם בטיפול הרגשי, גם בתפילה, עכשיו בהגות וב׳פרשת השבוע׳ אנחנו נדבר על זה. אבל תקשורת זה קריטי).
התקשורת בעצם יוצרת מצב של
התגלות הרצון בצורה נכונה
מכיון שעכשיו אנחנו נמצאים במקום לא טוב. במקום מאוד ברברי, במקום מאוד חשוך, מאוד פרימיטיבי. ואנחנו צריכים לסדר את הרצונות שלנו, ולסדר את המחשבות שלנו, ולעשות סדר בתורת ההתבוננות שלנו. ולאט לאט, לגלות את הנפש בצורה נכונה.
ולא לבוא ולהגיד, תקבל אותי. ׳תקבל אותי׳ את מי זה לקבל אותך. מי אתה, נפש בהמית לקבל אותה, למה לקבל אותה. מה זה ׳לקבל אותי׳. גם כשאתה אומר, תקבל אותי אתה חושב שאתה אחד. אתה בעצם לפחות שניים. יש לך את הנשמה שלך ואת הגוף שלך. כשאתה אומר: תקבל אותי כפי שאני. למי אתה מתכוון. למי אתה מתכוון... אז הדבר הזה מחייב למידה. והדבר הזה מחייב תקשורת.
סוגי תקשורת
ולכן יש כל מיני סוגים של תקשורת. ההתבודדות החיצונית של ׳רבי נחמן׳ (הרב נווה - ואני אומר את זה בשיא הייקר והכבוד. לא להקל ראש בזה בכלל. ולעשות מה שהוא אומר ככתבו וכלשונו. ׳רבי נחמן׳ קיבל מזה את רוח הקודש).
יש תפילה. שזה תפילה שכתבו לנו אנשי כנסת הגדולה, ותפילות נוספות: תקט׳׳ו תפילות לרמח׳׳ל, התפילות שכתב אותם ׳רבי נתן׳ על התורות של ׳רבי נחמן׳. כל תפילה שכתב אותה אדם קדוש היא חשובה. היא בנויה ע׳׳פ פרוטוקול תקשורת נכון. ויש את ההגות. שבהגות יש תקשורת אבל היא פנימית. יש תקשורת והתקשורת היא תקשורת של התודעה.
התקשורת בהגות
איך תקשורת התודעה בעצם נעשית?
בהגות אנחנו מאוד שואפים לדבקות. נקרא לזה ׳לדבקות הבנתית׳, לסוג של ריאליזציה.
מה זה להגות במילה?
אני רק נותן לכם את הדרך – הרי לכל דבר יש לו פשט רמז דרש וסוד. והמטרה שלנו היא לעשות את עבודת הבירורים האלה. ולקלף עוד קליפה ועוד קליפה ועוד קליפה.
מילה
חלון אל הבורא
עכשיו אם אנחנו ניקח את המילה ׳אהבה׳ ונזרוק אותה לחלל האוויר. בצורה הגסה שלה, השטחית שלה. היא תיתפס כרגש שכולנו מכירים אותו. ועכשיו אנחנו מתחילים להגות בה. כי מבחינתנו עכשיו כל מילה היא בעצם חלון אל הבורא. אני עכשיו רוצה לפתוח חלון אל הבורא.
אני רוצה להגיע לדבקות ואני רוצה לעשות את זה באמצעות המילה. כי המילה היא המגשרת ׳׳כי אות היא ביני ובניכם׳׳. אז המילה היא המגשרת. יש תיבה, שזה התיבה של נוח. וכתוב: ׳׳צוהר תעשה לתיבה׳׳. ז׳׳א שיהיה פתח לשמים. שיהיה בכל זאת קשר בין פנים התיבה לבין חוץ התיבה. ואז בעצם כאן הקב׳׳ה מבקש את התקשורת הזאת.
ותיכף אתם תבינו למה זה תקשורת הגותית דווקא ולא תקשורת שטחית שהיא ממשיכה עוד מילה ועוד מילה. אלא יש לנו מילה, ולאט לאט אנחנו מקלפים אותה. ובהתקלפות משהו קורה אצלנו. כשאנחנו מקלפים את המילה משהו קורה אצלנו.
שינון – רובד הפשט
בואו נעשה את זה לרגע עם המילה אהבה,
אני לא כ׳׳כ אוהב להשתמש במילה כמו שמשתמשים בחוכמות המזרח בצורה של מנטרה. המנטרה היא סוג של שטיפת מוח. אני לא מדבר על שטיפת מוח דווקא כדבר רע. אני מדבר עליה כמשהו שכביכול אתה רוצה לחווט מחדש את המוח שלך.
ואז אתה אומר נניח׳ אני ישנן משנה הרבה פעמים, או אני אקרא את התורה הרבה פעמים עד שאני אדע אותה בע׳׳פ. ואני אקרא אותה עוד ועוד ועוד עד שיהיה לי תשתית ממש, נקרא לזה ׳ביולוגית נוירולוגית׳ בתוך המוח, שהיא תחשוב על פסוקי התורה. בסדר גמור, זה יפה מאוד. זה יפה מאוד וזה נפלא.
בבריסק למשל הם מחזיקים מהשיטה הזאת מאוד. לשנן לשנן לשנן בע׳׳פ את הדברים. משניות, גמרות שלמות. אתה לוקח ספר עד שאתה לא יודע את הספר הזה בע׳׳פ אתה לא עוזב אותו. ואח׳׳כ יגיעו התובנות. כי מבחינתם השינון בע׳׳פ והדקלום הוא לעשות תשתיות, כמו כבישים או כמו הנחת צינורות, ואח׳׳כ יזרום בהם המים. אז מאוד חשוב להם העניין של השינון בע׳׳פ. ליצור ולחוווט את המוח, ממש ליצור רשת נוירולוגית שחושבת את הפסוקים. היא יודעת את הפסוקים והולכת עם הפסוקים. זה יפה מאוד, זה נפלא, נהדר. מי שיש לו את הזמן לזה ואת היכולת לעשות את הדבר הזה, זה נפלא.
אני מדבר כרגע על משהו – של לקחת מילה אחת ולמעשה להעביר אותה מימד. אנחנו מעבירים אותה מימד. ז׳׳א אני רוצה לצאת מהרשת הנירולוגית של המוח. הרשת הנירולוגית של המוח היא פשט. זה הדברים שנמצאים פה. הרשת הנירולוגית של המוח היא לא בנויה רק מרשת נוירולוגית רוחבית. אלא גם היא בעצמה יש לה עומק.
מציאות רבודה
ספציפית, רק כאמירת אגב. לרשת הנירולוגית שלנו היא עשויה מנוירונים שהנוירונים עשויים ממיקרוטובלים. (הרב נווה - אל תבהלו ממה שאני אומר עכשיו. פשוט תדעו שזה קיים) שיש מבנים, המבנים הגדולים בנויים ממבנים יותר קטנים. והמבנים היותר קטנים בנויים ממבנים עוד יותר קטנים. עד שזה מגיע לאין.
ז׳׳א בעצמינו אנחנו בנויים בצורה כזו שיש לנו ׳פשט׳ ׳רמז׳ ׳דרש׳ ו׳סוד׳. אז בנוירונים יש באמת מבנים פנימיים שנקראים ׳מיקרוטובלים׳. ׳טובול׳ זה צינור, ׳מיקרוטובול׳ זה צינורות קטנים (זה רק מה שזה אומר). רק הצינורות האלה הם כ׳׳כ קטנים שזה למעשה כמו שרשרת של מולקולות. זה רק ממש שרשרת של מולקולות. והם מהווים כמו מחשב קוונטי שהוא מאוד חשוף אל האין סוף.
מחשב קוונטי יש לו את כל האופציות בבת אחת. החשיבה במיקרוטובלים היא מקבילית, ורק אח׳׳כ היא מתארגנת בצורה טורית אל הנוירונים. אז יש דרך של או לבנות רשת נוירולוגית שטחית פה במרחב ובזמן. ויש אפשרות להיכנס בתוך נוירון אחד למבנים היותר עדינים שלו ובכך להיכנס בעצם לעוד מימדים ביקום.
פעולה הגותית – רובד הסוד
ואם אני רוצה דבקות, אז בסדר זה נכון שצריך את שניהם. צריך את שניהם, אני לא אומר. אבל יש אפשרות ע׳׳י הפשט רמז דרש וסוד, ע׳׳י הפירוק הנירולוגי, ע׳׳י המציאות הרבודה - להגיע למצב שגם את הפשט שאני יודע אני לא צריך ללמוד כ׳׳כ הרבה פשט. זה כל הקטע. אני לא אצטרך ללמוד כ׳׳כ הרבה פשט כי הפשט יכול להגיע עד אין סוף. אני לא יגמור את החיים האלה מללמוד רק את הפשט. אלא אני רוצה להגיע סוף סוף לדבקות. לכן זה מחייב אותנו לעשות פעולה הגותית לזה.
עכשיו להתעסק עם הרשת הנירולוגית שלנו, אני לא רוצה. אנחנו לא נמצאים שם, אתם יודעים. אני פשוט מזיז את התודעה מהמקום השטחי שלה למקום היותר עמוק שלה. אני בעצמי עושה את זה. וזה מה שאנחנו עושים בהגות. אנחנו בעצם נעים מתודעה שטחית לתודעה יותר עמוקה. מתפיסה חושית לתפיסה מחשבתית, לתפיסה נקרא לזה תודעתית (לצורך העניין הזה). וגם שמה, לפתוח את זה, מעל טעם ודעת. וזה התרגיל שאני רוצה לעשות היום.
שינון, לימוד בע׳׳פ והתת מודע
בואו ניקח את המילה אהבה, אז אמרנו אנחנו לא מעונינים להשתמש בה כמנטרה ולהגיד ׳אהבה׳ ׳אהבה׳ ׳אהבה׳. לשנן את זה בראש. שזה ישטוף לנו את המוח, אמרנו. אם אתה תעשה את זה, זה פשוט יצור רשת נירולוגית שכל הזמן משדרת לך ׳אהבה׳ ׳אהבה׳ ׳אהבה׳. אבל זה ישאר עדיין ברובד השטחי. זה עדיין ישאר ברובד השטחי אע׳׳פ שאתה תבנה תשתית עמוקה. זה יפה. והצפייה שבאמת יזרום בה אור בגלל שעשית תשתית עמוקה, הוא יפה. אבל עדיין אני כבר אומר, יש שמה סכנות רבות מאוד.
כל המטרה של ללמוד בע׳׳פ יש איתה סכנות גדולות מאוד. אני פחות אוהב אותה. למה? מכיון שהסכנות הן, שיש המון רצונות וכוונות פנימיות של התת מודע, וזה עובד שם.
אתה יכול ללמוד בע׳׳פ ספרים שלמים, אבל יהיה בך משהו פנימי שלא רוצה לקבל את המידע שזורם שם. יש בך משהו פנימי שלא רוצה להתמודד עם המידע שיש שם. הוא לא רוצה להיות מחויב למידע שיש שם. אז אתה יכול לדעת דברים בע׳׳פ אבל החיות של מה שכתוב שמה לא תהיה לך שם. וזה סכנה שאתה תמשיך ותהיה שם לאורך זמן.
דוגמא
הסכנה בשינון ובלמידה בע׳׳פ
כשרצו לבחון את הבעש׳׳ט, כי הרי הוא בא אחרי תקופת השבתאות אז הם נורא חששו ממקובלים, והוא דיבר חסידות ואף אחד לא דיבר חסידות. הוא היה ׳חדש בשוק׳ מה שנקרא. אז חשדו בו שהוא מוזר. עוד פעם, דעת יחיד. בא בנ׳׳א אחד, לא עם חבורה לא עם פוסקים, לא בדרך קונבנציונאלית. נכנס מתחיל להפיץ חסידות בעולם - על סמך הארה שהוא קיבל. בסדר. אז מצד אחד, הוא היה תלמיד חכם עצום. והוא דיבר לעניין, אמר דברי תורה. הוא רק הוסיף להם נפח וחיות שלא שמעו אותה קודם לכן.
לא ידעו מה לעשות איתו. אז שלחו אליו את המגיד ממזריטש. המגיד בהתחלה היה ליטאי אבל הוא היה תלמיד חכם עצום עצום, גדול מאוד. ואמרו: הבעש׳׳ט הוא תלמיד חכם עצום. הוא לא פרייר. וייתכן שאנחנו לא יודעים להתמודד איתו. בוא נשלח לו תלמיד חכם עצום שיבדוק אותו. שיבדוק איפה הזיוף נמצא, כדי שנבין מה יש לאיש הזה בראש. ואז המגיד מגיע והוא בא לבחון אותו, ממש.
והבעש׳׳ט שואל אותו, אתה יודע פרק ב׳׳עץ החיים׳׳. אז הוא אומר לו: כן. הוא אומר לו: אתה יכול לשנות אותו בפני. שנה אותו. כי תבינו ככה הם נהגו. אין כזה דבר ללמוד סתם. לוקחים פרק שונים אותו אתה צריך לדעת ׳עץ החיים׳ בעל פה. ככה הם עבדו.
אז הוא שנה לו, הוא שנה לו את הפרק בעץ החיים. הבעש׳׳ט שנה את הפרק, וגם הוא שנה את הפרק. ז׳׳א הם באו מוכנים למפגש. ואז הבעש׳׳ט אומר למגיד: ומה הבנת מהפרק. שנית את הפרק, שנית יפה מדויק. מה הבנת? והוא הסביר לו. הבעש׳׳ט אמר לו: עכשיו אני אסביר לך מה כתוב. והוא הסביר לו מה שכתוב. אז המגיד הבין, שהוא לא הבין כלום.
תבינו תחשבו שאנחנו היינו חיים בתקופה הזאת והבעש׳׳ט לא היה. ועכשיו הייתי שואל, מי המורה הכי טוב, אני רוצה ללמוד מהתלמיד חכם הכי גדול. היו אומרים לי ׳המגיד ממזריטש׳. ואז אני רואה שהוא אומר לי פרקים שלמים בעץ החיים בע׳׳פ. והוא מנסה להסביר אותם כמיטב יכולתו. אבל אני לא רוצה להגיד שזה היה שגוי, אבל זה לא היה זה. אז הבעש׳׳ט הראה לו את החיות שיש בתוך מה שכתוב ב׳עץ החיים׳ בעצם.
פנימיות והבנה – רובד הסוד
אז לכן אני אומר, זה סכנה ללמוד בע׳׳פ. זה סכנה לשנות סתם. כי יש דברים שהתת מודע שלנו מסרב לקבל אע׳׳פ שזה כתוב. יש דברים שגם הרצון לקבל לעצמנו שלנו מסרב לקבל, כי זה מחייב אותי. וזה יוצר הפרש בין הצדיקים. ולא סתם אמרו: כל הצדיקים קודש, רבי שמעון בר יוחאי ׳קודש קודשים׳. כל הצדיקים הם גדולים ׳רבי שמעון׳ זה הצדיק הכי גדול. אז מה נותנים ציונים? זה לא עניין של ציונים, זה עניין של פנימיות. של הבנת הדברים כמו שהקב׳׳ה רצה שזה יובן. ו׳רבי שמעון׳ כידוע זה ׳תורת הסוד׳ זה ׳תורת הפנימיות׳.
סוד המציאות הרבודה בהגות
הגות ומגמה נפשית
הגדרה - ׳מה זאת אהבה׳
בוא ניקח דוגמא, איך עושים את הדבר הזה,
ולדבר הזה צריך לתת זמן. כמו כל דבר אחר, צריך לתת זמן כי אנחנו מפעילים מגמות בתוכנו. מגמות של חשיבה, מגמות של התבוננות, מגמות של הרגשים.
אני אתן דוגמא. אז אנחנו משננים את המילה ׳אהבה׳. ואמרנו שלא מתייחסים אל זה כמו ׳מנטרה׳ ולא שוטפים עם זה סתם את המוח. אלא ׳אהבה׳. מה עולה בפעם הראשונה? התחושה האינטואיטיבית. שאנחנו יודעים על מה מדובר, שזה מדובר על אהבה. אוקי. ועכשיו אני שואל שאלה שהיא קצת יותר לעומק. שמשהו יגדיר לי במילים, מה זה אהבה. עכשיו אתם מורגלים להגדרה שאני אומר, כי אתם שמעתם אותי בשיעורים. אבל רוב העולם לא שמע את השיעורים. והם לא יודעים. בגלל זה אתם שומעים כ׳׳כ הרבה שירים ׳מה זאת אהבה׳.
-מאמר מוסגר-
חיים נחמן ביאליק כתב: ׳הכניסיני תחת כנפך׳. הוא היה תלמיד חכם ׳ביאליק׳ זה המקום שממנו הוא בא מביאלה. הוא היה חסיד ביאלה. והוא חזר בשאלה עקב עוולות שהוא ראה מהעולם החרדי. והוא עזב את הדרך. כשהוא הגיע לארץ משהו בו החזיר אותו בחזרה בתשובה. הוא היה תלמיד חכם גדול מאוד מאוד. הוא כתב פירוש למשניות והוא כתב ספר של דרושים, שעד היום נמצא בנמצא, נמצא אצלי בבית. תלמיד חכם, ממש.
ורואים את המאבק שלו בשירים. ותרגמו אותו לענינים רומנטיים, אבל הוא דיבר על השכינה, הוא דיבר על דברים אחרים לגמרי. ׳צנח לו זלזל׳ זה על הנשירה שלו מבית המדרש מ׳עץ החיים׳. ׳הכניסיני תחת כנפיך׳ זה כנפי השכינה הוא לא דיבר על אישה בכלל.
לצערי, עיוותו את זה כ׳׳כ, שלקחו ׳תלמיד חכם׳ זה ראש של תלמיד חכם. זה היה נראה שהוא מגולח והוריד את הכיפה. אבל כל ההויה שלו היתה של ׳תלמיד חכם׳ כי זה מה שהוא למד. לא היה לו אינטרנט, לא היה לו גירויים אחרים. הוא כפר בגלל מה שהוא ראה קצת בעולם החרדי בזמנו. ובסוף ימיו הוא חזר בתשובה שלמה ומלאה לגמרי. וכל השירים שלו, הייתי אומר שזה שירי קודש. ולא שירים כמו שמלמדים אותם היום ה׳ ישמור ויעזור.
-עד כאן-
על כל פנים, בשיר ׳הכניסיני תחת כנפיך׳ הוא שואל באחת השורות. מה זאת אהבה. ובכל העולם כולו, גם היום אתם תרצו להיכנס עכשיו לאינטרנט ליוטיוב, תרשמו what is love אתם תקבלו תשעת אלפים מיליון דיעות.. וכל אחד עם החוויה שלו, וחלק עם חוויות רוחניות, וחלק עם סמים, וחלק מפילוסופיה, וחלק מאסטואיזם, וחלק מהדאואיזם, וחלק מפה וחלק משם. ואתה מנסה להבין, אוקי חברי׳ה. מה זאת אהבה, אני לא מצליח להבין מכם מה זאת אהבה.
׳למה ניתנה לי אהבה׳
אז באמת זה לא יכול לקבל את ההגדרה שלו, מכיון שהגדרה חייבת לבוא מתוך ההקשר שלה. אם אתה לא יודע בכלל מאיפה באו המילים, מאיפה באו המושגים. לשם מה הם יצאו המילים, ולשם מה יצאו המושגים. אז איך אתה תדע באמת מה ההגדרה המדויקת שלהם.
זה שזה מגיע עד אלייך וזה פוגע בך אינטואיטיבית וזה מניע לך את הרגשות. נחמד, על הכיפאק. אבל זה עדיין לא אומר, מה ההקשר שלהם. מה ההקשר שלהם, מה הרפרנס שלהם, למה זה מתייחס. למה ניתנה לי אהבה.
תשאלו את המדענים, יגידו לך׳ זה תוצר אבולוציוני זה כדי שיהיה אבולוציה, כדי שיהיה לך חשק, כדי שאתה תמשיך להעביר את הזרע שלך. שאתה תשאל משורר או רומנטיקן הוא יגיד לך תשובה אחרת. לכל אחד יהיה תשובה אחרת. בהתאם לרמתו ובהתאם לעולמו, בהתאם לעולם המושגים שלו, לעולם האמונות שלו. גם אם זה בודהיסט וגם אם זה דאואיסט, העולם שלהם לא מלא, זה קליפה דתוהו. והם יכולים להגיד דברים קרובים. אבל דומה זה לא זהה.
את התשובה אתה יכול לקבל רק מ׳מי שאמר והיה העולם׳. וכרגע אני לא מדבר כאדם דתי אני כרגע מדבר אפילו כמדען. כמדען אתה צריך לייחס משהו לרפרנס שלו. יש ׳נקודת יחוס׳ מאיפה זה יצא. אם זה יצא מאנרגיה דוממת, אז הגדרה של ׳אהבה׳ תהיה משהו אחד. אם זה יצא מאלוקות. לא מאלוק, כפי שמתארים את זה בבודהיזם. זה יוצא מהקונספט ׳בודהה׳ אז זה יקבל ׳ערך אחר׳. זה לא יקבל את הערך המדויק שלו.
ושוב, לכל אחד והעניין. אם כל רומנטיקן יגיד שזה עניין של התנוצצות שקוראת בין גבר לאישה כאשר הם ניפגשים. אז שוב, זה מקבל את ההקשר שלו. ואתה תגדיר אותו. וההגדרות כביכול יהיו דומות אחת לשניה. וכולם יבינו על מה מדובר. וחלק מהן יהיו פואטיות ויפות. אבל זה עדיין לא ההגדרה המדויקת זה לא ההגדרה המקורית.
ההקשר הוא להגיע לקב׳׳ה
להבין את המקום הרגשי ממנו הוא מדבר
ולכן כשאני יושב בהגות, אני יכול לשבת ליד מילה קונספט סוגיה. ואני מחזיר את הדברים לבוראם. אני מחזיר את הדברים לרפרנס פוינט שלהם לנקודת היחוס. למקום שבעצם מהם הם יצאו. ולכן אני קורא לזה תקשורת. מה המקום שממנו הקב׳׳ה דיבר כאשר הוא אמר ׳׳יהי אור׳׳. מה המקום שממנו הקב׳׳ה דיבר כאשר הוא אמר ׳׳יהי אהבה׳׳ או ׳׳אהבתי אתכם׳׳ ׳׳עמי אתם׳׳ ׳׳בני אתם׳׳ ׳׳בנים אתם לה׳ אלוקיכם׳׳. מה המקום הרגשי שהוא מדבר ממנו – אני מנסה להבין אותו.
אז בהגות לאט לאט בעצם אני מקלף את הדברים כאשר ההקשר הוא להגיע אליו. דיברנו על זה שיש לנו ׳ספר׳ ׳סופר׳ ו׳סיפור׳. והמטרה שלי היא לחשוף את הסיפור כדי להגיע לסופר.
בתקשורת מה אנחנו עושים? אני מנסה להבין את הדובר.
אדם יושב מולי ומדבר איתי. הוא שופך אלי את הלב שלו. יכול להיות שהמילים שלנו הם בעלי משמעויות שונות. אבל ככל שהוא יושב ומדבר ואני מנסה לשמוע אותו ולהבין אותו. אני בעצם נוגע מהמקום שכואב לו, מהמקום שממנו הוא מדבר. עד שאני מתמלל לו את כל המילים ואת כל הכוונות לפי איך שהוא התכוון להם, לפי איך שהוא מבין אותם, לפי המקום שהוא מדבר מהם. ואז הוא יבין שאני הבנתי אותו. ככה אני אמור בעצם לעשות מול הבורא.
אם אני רוצה להבין את המילה ׳אהבה׳ למשל או ׳אמת׳ או סוגיה בתורה או סוגיה בגמרא או כל דבר אחר. ואני רוצה לשבת מולו. אני באמת רוצה להבין את המקום הזה. להבין את המקום הזה, אני מיד אסביר.
הגות ושאלות
אז בואו ניקח את המילה אהבה, אז המילה אהבה כאמור כפשוטה יש לנו הבנה אינטואיטיבית מה זה אומר. אוקי. אבל עכשיו אני רוצה את ההגדרה. אני רוצה להיכנס יותר לעומק. ה׳ למה עשית אהבה בעולם, מה התכלית של האהבה, מה בעצם זה עושה. ואני הוגה בזה. אני הוגה בזה, מה בעצם אהבה גורמת לי. שיש אהבה ביני לבין אדם אחר, מה זה בעצם גורם לי. אז אני הוגה בזה. אז זה גורם לי להתקרב אליו. אוקי, להתקרב. כמה להתקרב, מעט להתקרב, להתקרב עד כדי היכרות, להתקרב התקרבות כלשהיא.
אני נותן לעצמי לנסות להבין מה בעצם המילה עושה – אומנם אנחנו אומרים, שהקב׳׳ה ברא את עולמו להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו. אבל שתדעו לכם שבכל פעולה יש גם שם וכינוי, בכל שם יש פעולה וכינוי, בכל כינוי יש גם פעולה ושם.
ז׳׳א בעולם הברודים הם כלולים אחד בשני. אז אנחנו יכולים בכל מקרה לתפוס כל שם ולשאול אותו: מה שמו. הכוונה, מה הכותרת שלו. מה הוא מגלה, מה התבנית שלו בעצם מגלה. מה הכינוי שלו. ז׳׳א, גם אם הוא בהקשר לעולמות אחרים ולעולמות עמוקים יותר. ומה הפעולה שלו. איזה פעולה זה עושה.
אז אני עכשיו שואל, איזה פעולה אהבה עושה לי.
אני אומר לחבר שלי ׳אני אוהב אותך׳ אז מה זה אמור לעשות, עד איפה זה אמור לעשות. ואז אני מגלה נניח גם שלאהבה יש עוצמה. אני אומר׳ אני אוהב אותך מעט, אני אוהב אותך הרבה. לאהבה יש איכות. למשל, אני אוהב את הרב שלי אחרת ממה שאני אוהב׳ לא יודע מה.. פיצה, או שאני אוהב אדם אחר שאני בהיכרות איתו. כי זה באיכות אחרת.
לאו דווקא בגללי אלא בגלל הסיטואציה. כי המערכת יחסים שלי עם הרב שלי היא הרבה יותר משמעותית. היא הרבה יותר גבוה, הרבה יותר מהותית. אז הביטוי של האהבה הוא אחר. אז אני מתבונן גם בזה. וכל זה, זה אהבה. זה הכל עדיין תחת הקונספט אהבה.
ואח׳׳כ אני שואל, וכשאהבה הכי איכותית והכי עזה הכי עוצמתית, עד איפה היא תביא אותי, מה זה אמור לעשות. רק שאני לא אפגע בו, שאני אתן לו - כמה אני אתן לו, מה אני ייתן לו. ז׳׳א עולים מזה שאלות. אתם מבינים, כל זה נעשה בהגות.
הגות ופרוטוקול התקשורת
וכשבאה התורה או כשמגיע הרב ואומר, תשמע זה אנטימי, עד שאתם צריכים להיות אחד. אתם צריכים לדעת, אהבה ניתנה לכם כדי שזה רק יחבר, זה רק יביא אתכם אחד לשני. אבל אתם צריכים לסדר עדיין את ׳פרוטוקול התקשורת׳ שלכם.
ויש כאן המון ענינים לסדר בניכם. לראות שהרצונות שלכם מכוונים, והמחשבה שלכם מכוונת, ושניכם פועלים בעצם את אותו רצון. עד שאתם רואים אחד את השני. ׳העולם הפנימי מקרין לעולם החיצוני׳ את אותה בבואה.
ואז במקרה כזה אז אתה אומר: אז אנחנו אחד ממש. אני מזיז את יד ימין שלי, גם הוא צריך להזיז את יד ימין שלו. כשאני מזיז את יד שמאל שלי גם הוא צריך להזיז את יד שמאל שלו. כי אנחנו אחד ממש. מה ההבדל, אני לא רואה הבדל.
אז לאט לאט כשאתה מבין את המילה ׳אהבה׳. אז אתה לא תתפעם מזה שכתוב מאיזה ספר שזאת ׳השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד׳. אתה תבין את זה על הבשר שלך. ואז אתה תבין מה זה ׳׳ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך׳׳. כי הקב׳׳ה אומר: ׳׳ואהבת לרעך כמוך׳׳ בסדר. המצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום. אבל עכשיו אתה צריך לעשות את זה איתי. ואנחנו בהתחלה, מאוד שונים. אתה בשר ודם, אני לא. אתה תבנית, אני לא. אתה עם רצונות בהמיים, אני לא. ועכשיו אנחנו צריכים לאהוב. אם אני מבין על בשרי שאהבה זה ׳השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד׳. אני צריך לקלף את זה ולראות, איך אני יכול להיות אחד עם הבורא שלי. איך אחד, הוא יאמץ אותי את הדעות שלי, הוא יקבל אותי כפי שאני. או, שאני אמור להתבטל אליו. האם אנחנו צריכים ליצור איזה משהו ביניים. זה מעלה המון שאלות. זה מכניס אותך לתוך סוגיה.
הגות והרגש
בהמשך, אני אתן לכם. חשבתי להיכנס לזה היום, אבל אני יעשה את זה בפעם הבאה ברשותיכם, כי זה עולם ומלואו. אבל בהמשך, אני רוצה לתת לכם גם עניין של הרגש.
הרגש המילה – שלא רק זה יהיה כאן (בראש). לא לעשות את כל הדברים האלה רק בחיטוט בשכל ובפלפולים ובעיבוד נתונים. אנחנו לא מחשבים. כתוב: עיקר האלוקות היא בלב. וגם עיקר הדעת היא בלב. ז׳׳א אתם תראו בספרי הקבלה בספרי החסידות, במיוחד בספרים של ׳רבי נחמן׳ הוא ממש מכוון לזה. בדיוק, איפה הדברים הם נעשים.
וכשאני עושה ככה (הרב נוגע באיזור הלב) אני לא מתכוון על המשאבה עם הארבע.. אלא זה מלבוש. ותשימו לב, שזה לא בראש זה לא בשכל. הלב הוא עצמות האדם והשכל הוא למעשה האור שלו. כמו שיש ׳עצמות הבורא׳ ו׳אור אין סוף׳. אז אם אנחנו מחלקים את זה באדם. יש את לב האדם, ויש את השכל שלו. אז השכל הוא אור גדול, אין ספק, אבל הוא אור הוא לא עצמות. ועצם האדם בעצם נמצא בלב שלו.
הרגש הלב
בהיבט הזה, זה אומר שללב יש הרגש שהוא מעבר למילים. ואז בהרגש הזה אפשר להביא מילים חדשות. אני רוצה להסביר למה אני מתכוון.
אם אני לוקח שוב את המילה ׳אהבה׳ ושוב אני אומר לך׳ נניח נניח - אתה יודע אתה ועוד בנ׳א צריכים להיות אחד. עכשיו השכל כל הזמן ישאל ׳אבל איך, אבל איך, אבל איך אחד. אני אני והוא זה הוא. אני פה והוא שם. הרצונות שלנו השתנו, המחשבות שלנו השתנו. אנחנו בכל זאת שונים. אני אפתח את העיניים, אני רואה בנ׳א אחר. כאילו, איך איך איך איך.
(הרב נווה - זה מה שאמרתי, לדקלם או לעבוד רק עם השכל זה מאוד מסוכן. משהו בפנים יכול לא להסכים עם זה. ואז אתה יכול לדחות משהו בגלל שהשכל שלך דוחה אותו).
אבל ניכנסים ללב. ואז אומרים לך, הכל אחד. ובלב משום מה זה מתקבל. אז ההגות באזשהו שלב צריכה לנטוש את השכל ואת החוויות השכליות ולהיכנס לקבלה בלב. וזה נעשה ע׳׳י הרגשים. משהו כאן קורה מבחינת ההרגש.
אז המושג ׳אהבה׳ יכול לקבל פה תיאור שכלי תיאור לוגי. השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד. כאילו, וואלה. וואלה הגדרה מדויקת, וואלה הגדרה טובה. אבל תכניס את זה רגע ללב ותרגיש את מה שכרגע אמרנו. השתוקקות. תשים את הדעה שלך – זה השתוקקות. זה השתוקקות, השתוקקות ממש. השתוקקות להיות אחד. השתוקקות להיות אחד זה כמו שהטיפה משתוקקת לחזור לים. אתה מבין את ההשלכות של זה.. שזה ישתוקק להיות אחד.
זה אומר, שאתה לא תהיה. מה כ׳׳כ אתה משתוקק להיות אחד. פשוט רק חיבוקי, זה בעצם להיות קרוב אבל לא באמת להיטמע. כי זה לא הכוונה אצל הבורא. הבורא אומר: דבקות ׳׳ולדובקה בו׳׳. בחוכמת הקבלה קוראים לזה: ׳׳השוואת הצורה׳׳, הטיפה חוזרת לים. ומדברים איתנו על התבטלות. אומרים את המילה הזאת בריש גלי, אתה צריך להתבטל.
אז אתה אומר, למה שאני יתבטל. אני אני, אני פשוט אוהב אותך. מה הבעיה, בוא נאהב אחד את השני. אז מסבירים לך של׳חיבוקי׳ הזה, לרגע האנטימי הזה, שזה נפגש. עדיין יש לזה סוף, זה עדיין שתיים זה לא אחד. אתה יכול לעשות ככה (הרב מחבר בין שתי כפות הידיים) ככה (הרב מרחיק את כפות הידיים) זה באמת נפרד מאוד. תקרב תקרב תקרב, הגעת למגע. נהדר. אבל זה עדיין שתיים זה לא אחד.
משהו חייב להפוך אותנו, להיות אחד. אחד ממש. ואם אתה לא יודע גם מה זה אחד. אז אנחנו נגיד לך את המילה ׳אין סוף׳. ׳דע כי טרם שנאצלים הנאצלים ונבראים הנבראים יש אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אין סוף׳.
אז אם אתה רוצה כבר להחזיר את הדברים לשורשם. בשורשם, אין בניהם סוף. אין מחיצות, אין גבולות, אין תבניות. התוכן שלהם אחד ממש. הטיפה חוזרת לים. ואני צריך לעכל את זה. כל הדברים האלה חייבים בעיכול, בהכלה פנימית. אבל גם בהרגש.
אז הנה נתתי לכם כרגע בראשי פרקים את ההגות כבר יותר לעומק ויותר מוגדרת. מה בעצם אנחנו צריכים לעשות. אבל הייתי אומר לכם׳ שכל מונח אני צריך להביא אותו אל האחד, וכל מונח אני צריך להביא אותו אל האין סוף – כל מונח בעצם צריך לשמש את האין סוף.
אנחנו נעצור כאן ואנחנו נמשיך שוב בשיעור הבא מאותה נקודה בדיוק ונמשיך לדבר. איך בעצם מביאים את כל הדברים אל האין סוף.
ברוכים תהיו.
.