תורת ההגות וההתבוננות הקבלית -
׳הבנת תהליך ההגות׳
הרב אריה חיים נווה שליט"א
היום בתורת ההגות אני רוצה להיכנס לענינים קצת יותר עמוקים. בעקרון המושג שנקרא ׳הגות׳ ׳׳והגית בו יומם ולילה׳׳ זה עניין של הפניית תשומת הלב. בהגות אנחנו לאוו דווקא חייבים לשבת עם עיניים עצומות או לנשום נשימות. כאמור זה לא מדיטציה. ולמעשה אין לזה באמת טכניקה פיזית פרט לזה שבשביל ההתחלה זה להניח את הנפש, להרגיע את הנפש, להרגיע את הגוף. כדי שהגוף יעסוק בהכוון של תשומת הלב שלו לעבר משהו. ההוויה שלנו צריכה להיות קשובה והיא צריכה להיות אפילו במידה מסוימת בסוג של אינטראקציה פנימית בזמן ההגות. האינטראקציה הפנימית היא תמיד מול הבורא. ואת זה, אני רוצה להסביר. וזה סוג של התבודדות מאוד מאוד אנטימית
הגות ומהות
׳צריך להפסיק לדבר על טכניקות – צריך לדבר על הדבר המהותי׳
כאשר אדם מודט על ההרים - הוא לבד על ההרים, הוא לא יודע אל מי הוא פונה. ורוב העבודה שלו היא בינו לבין עצמו בתוך עצמו. סוג של השתלטות עצמית. כאשר הוא מציף רק את התודעה שלו. הוא מודע - He is being aware . בהיבט הזה הוא מאוד לבד תוך מלחמה עם ההבטים התחתונים של הגוף שלו. אבל אצלנו, אנחנו כבר עוברים למפגש. וזה מפגש עם החלקים העליונים שלנו, וזה מפגש עם המקום הכי גבוה או רצון במפגש עם המקום הכי גבוה, שזה עם הקב׳׳ה. ואני רוצה להסביר כדי שזה לא ישמע כמו שגעון גדלות.
הנהגה רוחנית ודרך חיים
(הרב נווה - אני מאוד רוצה להבהיר את הנקודה הזאת ולכן, חשוב מאוד שלאט לאט תפנימו את תהליכי ההגות. בכלל השיעורים שלי זה לא שיעורים של השכלה. בשיעורים שלי זה שיעורים שאני נותן כלים לחיים. התבוננות בחיים, את האופן שבו אנחנו חיים. וצריך לשבת ולרשום כמעט משפט משפט. וכל אחד צריך לתמלל את זה לעצמו. כי הדברים שנאמרים נאמרים מתוך מקומות מאוד פנימיים, מאוד חשובים. וזאת יותר הנהגה. ספר התורה שלנו יש כאלה שאומרים שהוא ׳מדריך למשתמש׳. הורידו את הספר תורה להגיד שהוא ׳מדריך למשתמש׳. ספר תורה שלנו הוא לא ׳מדריך למשתמש׳. הוא הנהגה רוחנית. ובפרט ׳חוכמת הקבלה׳.. לא סתם קוראים למשה רבינו ׳׳רעיא מהימנא׳׳ הרועה הנאמן, שהוא רועה אותנו פנימה לתוך נבכי הנפש כדי להוביל אותנו לדבקות. להוביל אותנו לכור מחצבתינו).
הגות
בחינה וניתוח
מה גרם לעליה
תהליכים חיצונים, תהליכים פנימיים
עכשיו כשאני אומר למעשה ׳לשבת בהגות׳ אני מבסס את הדברים שלי על כתבי המקובלים. אחד מהשערים הגדולים נקרא ׳שערי קדושה׳. ובחלק הרביעי שלו הוא מדבר׳ איך לעשות את זה. שמה הוא לוקח את זה לכיוונים של כוונות. ואני לא ניכנס למקום של הכוונות. אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאנחנו מדברים לאדם פשוט. אבל עדיין אני רק רוצה להגיד – אחרי שאדם למד קבלה ועלה גבוה ונדבק במה שנדבק ורואה את מה שהוא רואה. הוא גם צריך לנתח בעצמו מה היו התהליכים החיצונים - שגרמו לו לעליה, ומה היו התהליכים הפנימיים - שגרמו לו לעליה.
הטכניקה לא חשובה
(׳׳רחמנא ליבא בעי׳׳)
חשוב׳ להבין את האדם שנמצא בתחתית המדרגה
להבין את התכלית שנמצאת למעלה , לחבר תשוקה
למשל אדם רוצה לעלות לקומה העשירית. אז אומרים לו׳: יש מדרגות, תעלה במדרגות. אז המדרגות זה היבט פיזי. אבל למעשה אח׳׳כ הוא צריך ללכת להגיד לאנשים אחרים שכשהוא עלה עשר מדרגות כמה כוח פיזי בכלל הם צריכים בגוף. ואח׳׳כ הוא אומר להם עוד דבר, אתם בכלל צריכים כוח נפשי לעלות. ואח׳׳כ הוא אומר להם עוד דבר, אתם בכלל רוצים רצון לעלות לקומה העשירית. ואח׳׳כ הוא אומר להם עוד דבר, אתם בכלל צריכים סיבה ותכלית לעלות לקומה העשירית. ואח׳׳כ הוא אומר להם, אבל מה תעשו בקומה העשירית. ואח׳׳כ הוא אומר להם, מה היתרונות שיש לכם בקומה העשירית. ואז בכלל העליה הפיזית נעשית טפלה.
וכולם מתרכזים בטכניקה. הטכניקה טפלה. ואז אם בנ׳׳א יגידו לו, בקומה העשירית יש.. יפעימו לו את הנפש כל כך שמה יש בקומה העשירית.. אולי הוא יבחר אפילו לטפס על הקירות כדי לעלות לקומה העשירית. ולאוו דווקא להשתמש במדרגות האלה. הוא יבנה אפילו איזה מתקן שיעיף אותו לקומה העשירית. אז הטכניקה לא חשובה.
חשוב להבין את האדם שנמצא בתחתית המדרגות, וצריך להבין את התכלית שנמצאת בקומה העשירית. לחבר את התשוקה. ואדם כבר ידע לעשות את זה לבד. אבל אם אתה תגיד לאדם, אתה צריך לשים רגל ועוד רגל ועוד רגל ועוד רגל ועוד רגל. זה לא ילך. כי מדרגות בסה׳׳כ זה עוד רגל ועוד רגל ועוד רגל. אז גם משניות זה עוד משנה ועוד משנה ועוד משנה. והלכות, זה עוד הלכה ועוד הלכה ועוד הלכה. ולימוד התורה, זה עוד פסוק ועוד פסוק ועוד פסוק.
הגות ופנימיות
מה קורה בעולם הפנימי בזמן ההגות
׳אני לוקח אתכם למה שאנחנו הולכים להיות בעולם הבא׳
אני לא רוצה שאנחנו נהיה במקום הזה – ולכן אני לוקח אתכם להיבטים הפנימיים של מהות ההגות. אני לוקח אתכם למקום הזה, פנימה. ולכן אני רוצה שתהיו קשובים לזה, ותתנו לזה פניות. הסיבה של זה, תבינו אני לוקח אתכם בעצם למה שאנחנו הולכים להיות בעולם הבא. ואל תתנו לעצמיכם לחשוב׳ טוב כשנגיע לשם אז נראה מה יהיה, או אל תסמכו על תהליכים טבעיים שזה יקרה. כי תהליכים טבעיים א)זה המון יסורים ב)כשאתם תבינו מה בעצם רצו לעשות לכם, אתם תגידו׳ חבל שלא הלכנו בדרך הזאת.
וזה כמו בנ׳׳א עם טרקטור שאתה אומר לו׳: בוא אני יכול להוריד אותך מהטרקטור, ואני אסלול לך כביש ישר מאוד, או לחילופין אני אפילו יכול לתת לך מטוס. ואתה יכול להגיע איתו עד היעד שלך. והיעד שלך רחוק. והוא אומר׳:לא בסדר, אני מסתדר. נולדתי לתוך טרקטור ואני יודע שיש כאן טרשים, ומה שיקרה יקרה. אני ילך ימינה שמאלה. ובינתיים הוא נודד לכל מיני כיוונים מבזבז לעצמו את הזמן שלו. סובל כ׳׳כ הרבה טלטלות. ואחרי שהוא מגיע ליעד הוא אומר: וואלה, חבל שלא לקחתי את הכביש הראשי.
אז גם כשאתם תגיעו לשם, וזה יהיה אחרי הרבה טלטלות והרבה יסורים והרבה צער, כ׳׳כ הרבה. אתם תסתכלו ואתם תגידו, אהה היה אפשר להגיע לכאן אחרת.
אם אני כרגע כן משווה בין אלו שעשו תהליך לכיוון הארה – אני לא אומר שהם הגיעו להארה ואני לא אומר שזה הסטייט אוף מינד הנכון. אבל לפחות הכיוון מה שנקרא. אז אם נשווה מודטים. מודטים טובים, אלה שכביכול מבחינתם הגיעו להארה. ואם אנחנו ניקח אנשים שחוו חוויה של ׳מוות קליני׳. ולהבדיל אלף הבדלות, אנחנו ניקח אנשים שהגיעו לרוח הקודש. כולם יגידו לכם אותו דבר. צריך להשתלט על התשומת לב.
כוונון הנפש
להתפקס להתרכז, אנחנו הולכים לעבר מטרה
התשומת לב שלנו נורא נורא מפוזרת, יש המון הפרעות של קשב וריכוז, והוא מבזבז לנו בינתיים את הזמן. בזמן הזה, המודעות. עצם ההויה של האדם. העניין, התשומת לב - ׳האדם שבאדם׳. מה שאנחנו, הדבר שכ׳׳כ גורם לנו לעניין ותופס את תשומת הלב שלנו. שהופך את האדם להיות חד וממוקד. שכל הג׳וסים שלו עובדים חזק מאוד, שהוא סופר עירני בסופר עניין. אין לו שום מטרה אחרת בעולם הוא לא רואה שום דבר אחר. הכל מתמקד לגמרי לעבר נקודה אחת. והוא לא רואה בעיניים והוא הולך לעברה.
בניגוד לאדם שהוא ככה, פעם ימינה פעם שמאלה. וישן רוב הזמן, ואז בא לו ככה ובא לו ככה, והוא רוצה לעשות ככה ולעשות ככה ׳׳ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד׳׳. וכל מה שהוא היה צריך לעשות, זה פשוט להתפקס להתרכז. כי יש מטרה שאליה אנחנו הולכים. אנחנו לא סתם wondering פה בעולם אתה הולך לעבר מטרה. אתה במילא הולך לעבר מטרה. מכוונים אותנו. אנחנו הולכים למקום מסוים. ולכן צריך להתכוונן.
צריך להתכוונן בתשומת לב, צריך להתכוונן במודעות – אנחנו מאוד צריכים להתכוונן. צריך לשלוט על תחומי העניין, על מה שאתה רוצה בעצם להשיג. את כל זה אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. כוונה מיוחדת.
עכשיו בשביל זה אני יכול לתת לכם טכניקות של ריכוז, אני יכול לתת לכם טכניקות של השתלטות על המודעות. אני יכול. אבל זה כמו שאני אומר, נתתי כדוגמא לעשר קומות. אני יכול להביא ספורטאי שילמד אותנו איך לשחרר את השרירים, ואיך להתאמן, ואיך לרוץ שתי מדרגות שתי מדרגות או מדרגה מדרגה, אם לשתות מים בדרך אם לעשות הפסקות, ואיך לנשום למעלה. אני יכול. אבל שוב, זה טכניקה. ואני כבר אומר לכם, שאם אני יגיד לכם בעצם למה אתם צריכים לעלות למעלה ההשתוקקות והרצון שלכם כבר ימציאו טכניקות חדשות.
סובלנות הכלה והטמעה
׳להבין שהדבר הזה הוא באמת מציאות אמתית׳
ולכן לבזבז את הזמן על הטכניקה לעלות למעלה זה חבל לי יותר מאשר אני רוצה לפתח. ובכל אחד מאיתנו יש את היצירתיות ואת השביל שלו, איך לעשות את הדברים ואיך להגיע מנקודה א׳ לנקודה ת׳. ואני רק מכוון למעשה את הנפש. ואני מכניס אתכם בעצם למה שקורה בהגות, למה שקורה בעולם הפנימי בזמן שאנחנו בהגות. רק אני צריך שאתם תהיו סבלניים ואני צריך גם שאתם תכילו ואני צריך גם שתהיה הטמעה. להבין שהדבר הזה הוא באמת מציאות אמתית.
ואני יודע שאנחנו מתמודדים עם היומיום. והיו יום נראה לנו יותר אמיתי מכל דבר אחר, יותר מוחשי יותר מאתגר גם לפעמים יותר מפחיד. אבל תמיד תקחו בחשבון שההגעה ליעד תפתור את כל שאר הבעיות. ז׳׳א לעבור את העולם הזה בלא ההגעה אל הקב׳׳ה בלא הגעה לרוח הקודש. זה כמו, לרוץ במדרגות לעבר תכלית בלי שאתה יודע מה שיש בתכלית אלא אתה רק עולה במדרגות. באזשהו שלב אנשים מתחילים לתהות, בעצם למה אנחנו עולים במדרגות. עזבו אתכם משטויות, בואו נרד למטה. כי הם שכחו למה הם עלו במדרגות. וחלק מהאנשים בכלל קופצים מהחלונות, וחלק מהאנשים עושים צניחה מהחלונות, וחלק מהאנשים מפזרים מים במדרגות כדי שזה יהיה מתקן שעשועים. ושכחו לכתחילה למה הם עלו במדרגות.
הגות ודבקות
אסור לאבד את התשוקה – צריך להפסיק לדבר על טכניקות וצריך לדבר על הדבר המהותי. כמו להגיד לבנ׳׳א: אתה צריך להיות מאוהב באדם ב׳. לקחת זוג אנשים ולחבר אותם. להגיד: זאת האהובה שלך, תאהב אותה. מכאן ואילך, היצירתיות שלו כבר תדע מה לעשות. ולכן לצורך העניין הזה אנחנו עוסקים כאן בזיווג – אני כל הזמן נותן את הדוגמא של הזוגיות כי זה זיווג זה ׳יחוד קדושא בריך הוא ושכינתא׳.
תהליך ההגות
.עכשיו נעבור לעניין,
רבי חיים ויטל בשערי קדושה המליץ שיהיה מקום שקט. והוא המליץ שאדם ישב. והוא המליץ שאדם יעצום את העיניים. עד כאן, זה טכניקה.
׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳
עכשיו נעבור לדבר העיקרי. הרי אנחנו לומדים שהאלוקות צמצמה את עצמה. כתוב: ׳׳דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳ (הרב נווה-אני יודע שאני חוזר על זה הרבה פעמים. ביום שתהיה לכם הטמעה למה אני מוצא מהפה, אתם לא תישנו לילה ויום. זה התכלית, זה הדרך, זה התחלה זה גם הסוף. ׳דע כי טרם שנאצלים הנאצלים ונבראים הנבראים׳ לפני שיש מחשבות ולפני שיש רגשות, פה (הרב מסמן בידו על הראש) פה ממש יש אור פשוט ממלא כל המציאות. ׳׳וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו׳׳.
אור אין סוף
התבטאות
אני רוצה להבהיר את זה, זה יעזור לנו לבאות. אמרנו, האור חייב להתבטא. רק כאור אין סוף זה עדיין לא שלם. העבודה לא ניגמרה, אם יש רק אור אין סוף. כשהאור אין סוף גם מתבטא אז כביכול נוספה עוד פעולה שאין פעולה יותר ממנה. כי הרי אנחנו שואלים, האם הקב׳׳ה שלם ומושלם. האם יש משהו שהוא לא מסוגל לעשות? ואתה בוחן את כל הפעולות ואתה בוחן את כל המצבים ואתה רוצה לראות האם יש בו את כל הדברים האלה. וכשאתה מגיע להבין את הקונספט ׳אור אין סוף׳ אתה מבין שכן. אבל אז, אתה מבין שחסר עוד משהו. אבל האם האין סוף בעצמו מתבטא או שזה סתם שוכב כאור אין סוף? ואז מבינים שחייבת להיות התבטאות לאור אין סוף. אי אפשר שיהיה חסד בפוטניצאל, אי אפשר שתהיה אחדות בפוטניצאל, אי אפשר שתהיה אהבה בפוטניצאל. ׳אור אין סוף׳ זה פוטניצאל. אז הוא חייב להתבטא.
מודעות עצמית
דבר נוסף שאין באור אין סוף, זה מודעות עצמית. אי אפשר להגיד על הקב׳׳ה באור אין סוף שיש לו מודעות עצמית. כי מודעות עצמית מצריכה ׳דואליזם׳ זה מצריך שניים, שמשהו יהיה מודע למשהו. וכביכול המושג ׳מודעות עצמית׳ לא קיים שם. אז צריך לעשות מודעות עצמית. ולכן הקב׳׳ה הוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו שהכוונה היא, שמתוך האור של האחד הוא הוציא תכונות שהוא רצה להציג אותם שהם תכונות של אחד.
צמצום ודואליזם
האור אין סוף אמת? כן זה ׳אקסיומה׳ - זה עובדה נצחית שלא תשתנה. אוקי, אז מוציאים אמת. אבל איך תראה אמת. אם הכל ׳אור אין סוף׳ אז איך תראה אמת? הוא חייב להוציא את האמת למקום שהוא לא ׳אור אין סוף׳. אבל רק האור אין סוף הוא אמת. אז הוא חייב ליצור כביכול עולם קטן יותר. טוב, עולם קטן יותר זה לא בדיוק האמת. אז למעשה מעצם הצמצום - עצם הצמצום עצמו הוליד דואליזם. כי יש לנו את ה׳אור אין סוף׳ ויש לנו את ה׳צמצום׳. ויש את החוק בחכמת הקבלה שאומר: שהצורה הראשונה איננה זזה ממקומה. שאם היתה צורה ופתאום עברנו לצורה אחרת, הצורה הראשונה איננה זזה ממקומה.
אמרנו, כמו בסרט. שיש את התמונה הראשונה, תמונה שניה, תמונה שלישית. אבל תמונה ראשונה עדיין קיימת היא לא נמחקה. אתה אמנם רואה תנועה, כמו תנועה גשמית, הנה כשאני עושה ככה (הרב מעביר את היד לרוחב), אבל אם אתם תעברו על הסרט אח׳׳כ אתם תראו שאני עוד פעם עושה ככה (הרב מעביר את היד לרוחב) ואני עוד פעם עושה ככה. כי התמונה הראשונה איננה זזה ממקומה, רק התנועה גרמה לחשוב שזזתי מהמקום.
אותו דבר זה גם ברוחני. ברוחני יש לנו זכרון. והזיכרון, תא הזכרון האין סופי הוא נצחי. אז כל דבר שעושים בתוך האור אין סוף לא נשכח הכל נשמר. נשמר - ולא רדום, נשמר - וחי.
צמצום
אז אם האור אין סוף צמצם את עצמו. אנחנו דברנו על זה שעניין הצמצום זה כמו אדם גדול שמצמצם את עצמו לשחק עם הילד שלו. אז בואו ניקח אדמו׳׳ר ענק בעל רוח הקודש שרואה מסוף העולם ועד סופו, גאון עולמים. אבל הוא משחק עם הילד שלו בן השלוש. הוא לא יכול עכשיו להעניק לו את הגאוניות שלו. הילד בין השלוש לא מבין. אז מה האבא עושה? זה נקרא שהוא מצמצם את עצמו. זה נקרא ׳לצמצם את עצמו׳.
הוא מצמצם את ההנהגה שלו מצמצם את ההתנהגות שלו. אז למעשה יש לנו כאן שני אבות, אבא אחד שהוא נמצא בקטנות, ואבא אחד שהוא אדמו׳׳ר? אלא שזה אותו אחד רק שהוא בקטנות. ואפילו אם באותו רגע אתה תגיד לו: כבוד הרב, אני רואה שאתה משחק עם הילד שלך, ואתה בועט בבלונים. ואתה נורא שמח אתה ממש נראה כאילו אתה ילדותי בעצמך. אבל יש לי שאלה בהלכה. מיד באותו המקום מהרצפה הוא יכול להגיד לך׳ כן אדוני תשאל אני יענה לך. ומיד אתה יכול לראות את הגדלות שלו תוך כדי זה שהוא מעיף בלונים.
האדם
אלוקות בצמצום
במה הדברים אמורים? מכיון שהקב׳׳ה צמצם את עצמו אז צריך להבין את זה שהאלוקות שנמצאת פה זה אלוקות. הוא פשוט צמצם את עצמו. זה שהוא צמצם את עצמו להיות אדם זה אומר שזה אלוקות בצמצום. מה זה ׳אדם׳? זה אלוקות בצמצום.
אנחנו קוראים את זה בפרשת תזריע בזוהר בספר ויקרא דף מ׳. ׳׳תא חזי דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם.. כמו שכתוב ויצר ה׳ אלוקים את האדם, בשם מלא׳׳. מה זה ׳׳אדם׳׳? אדם זה בגימטריה 45. מה זה השם של הקב׳׳ה? שם הויה. ואם פותחים אותו: י-יוד ואו דלת, ה-הא אלף, ו-ואו אלף ואו, ה- הא אלף. זה גימטריה 45. הדברים האלה שייכים לתחום הרמז. רצו לתת לנו רמזים. מה הרמז פה? שאדם זה שם הויה. שאדם זה הויה. לא שאנחנו האלוקות, אלא שהקב׳׳ה הצטמצם אלינו - אנחנו הצמצום של הקב׳׳ה. אדם נקרא אדם מלשון ׳אדמה לעליון׳. לכן אנחנו זה אלוקות בצמצום. זה אומר, שאנחנו לא בריה מוזרה אחרת חיצונית. בריה אחרת חיצונית, כשאנחנו מדברים על שניים שהם שניים והם לא יכולים להיות אחד.
׳לית אתר פנוי מיניה׳
למשל (הרב אוחז ביד אחת משקפים, ביד השניה מכחול) זה יכול להיות משקפים וזה מכחול. עכשיו אתה יכול להגיד, זה שני דברים. זה לא אותו דבר זה שני דברים. זה(המשקפים) עשויים מפלסטיק, זה (המכחול) עשוי מעץ. זה (מכחול) יש בזה חלקי מתכת, זה (משקפיים) הרוב פלסטיק. זה משמש למשהו אחד וזה משמש למשהו אחר. ואין בניהם קשר. זה מכחול זה משקפים, מה הקשר?!
אז זה לא ככה כמו בעולם גשמי. שבעולם גשמי שני דברים זה באמת שני דברים ואין בניהם קשר. אבל אצל האלוקות לא יכול להיות שלא יהיה קשר כי ׳׳לית אתר פנוי מיניה׳׳. ז׳׳א אם נשאל מה הקשר בין זה לזה (בין המשקפים לבין המכחול)? זה עשוי במפעלים שונים, ע׳׳י מתכננים שונים, לצורך מטרות שונות. ואי אפשר לחבר אולם. ז׳׳א אין קשר עכשיו. ז׳׳א אני לא יכול לשים את המכחול על העיניים ולראות, או לצייר עם זה (המשקפים). אי אפשר. ז׳׳א זה שני רעיונות שונים ואין בניהם שום קשר. ז׳׳א באמצע יש פער באמצע יש תהום.
ואנחנו יודעים שאצל הקב׳׳ה, זה הכל הוא. זה הכל המחשבות שלו, אין כאן משהו שזה לא המחשבה של הקב׳׳ה. הוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו. ז׳׳א, מה הכוונה ׳הוא מקומו של עולם׳ העולם הוא פרי המחשבה שלו. אז איפה העולם נמצא? הוא פרי המחשבה של הקב׳׳ה הוא נמצא בתוך הקב׳׳ה. ׳ואין העולם מקומו׳ שלא נחשוב שבתוך החלל החיצון גם נמצא הקב׳׳ה. לא, העולם נורא קטן. וכשם שבחלום, החלום ממלא לך את כל המציאות. אבל החלום נמצא בתוכך - אתה חלמת אותו. אז מי יותר גדול החלום או אתה. אתה נמצא בחלום או החלום נמצא בך? אע׳׳פ שזה נראה שבתוך החלום אתה נמצא, אבל מי חולם את זה? אתה.
אז אותו דבר. לא סתם אמרו לנו חז׳׳ל: ׳׳עלמא הדין כחלמא דמי׳׳ העולם הזה דומה לחלום. ולא רצו להגיד לנו שהוא טפל ובר חלוף אלא רצו להגיד׳ תבין מאיפה הוא בא, תבין איך הוא נוצר, תבין איך הוא מוחזק. ולכן כתוב: ׳׳בראשית עלה במחשבה׳׳ זה מחשבה, הכל כאן זה מחשבה. והמחשבה נמצאת אצל החושב - היא קטנה מהחושב.
דואליזם
אז נחזור למה שאמרנו קודם. אצל הקב׳׳ה אין דואליזם קוטבי – דואליזם שבו יש שני דברים שונים שאין בניהם קשר, אלא בהכל יש קשר מכיון ש׳׳לית אתר פנוי מיניה׳׳ אין מקום שהוא פנוי ממנו. אז אפילו בדברים שהם דואליזם - שהקב׳׳ה היה צריך להוציא את הערכים. והם דואליים. כמו: אמת ושקר, אור וחושך, אהבה ושנאה וכו׳. לנו זה נראה שבאיזשהו שלב בדרך זה איבד קשר. כי זה מתנהג א׳ וזה מתנהג ב׳.
דוגמא׳
אין דואליזם קוטבי
אמת ושקר
זה לא דבר והיפוכו
שקר - אמת מצומצמת
אז בואו ניקח למשל את הדוגמא של אמת ושקר וננסה להבין אותם. ׳אמת׳ זה לתאר לך עובדה. שכל מי שיבוא יגיד׳ אהה אני רואה. זה עובדה. וכולם רואים אותה, וכולם נוכחים בה, וכולם מבינים אותה. ו׳שקר׳ הרבה פעמים נראה לנו כמו הסחת דעת. כאילו משהו עושה לך הונאה ומדווח לך על דבר שלא היה ולא נברא. ובהיבט הזה הוא גם מרחיק אותך מהאמת.
ככה זה נראה. אבל ע׳׳פ היהדות יש לנו שני הבטים להסתכל על זה. היבט אחד, להגיד שבעצם שקר הוא אמת בצמצום. מה זה שקר? אמת מצומצמת. מה הכוונה ׳אמת מצומצמת׳? הרי יש כמה סוגים של שקר. אין שקר אחד מוחלט שהתפקיד שלו זה לעשות לך נוכלות והנאה. אבל הוא מוגדר שקר.
למשל, אם הילד שלך ישאל אותך: אבא איפה הקב׳׳ה. והילד הוא בן חמש. אז מה תגיד לו, ׳׳דע כי טרם שנאצלו הנאצלים׳׳? אז אתה אומר לו: ה׳ נמצא בשמים. אז אתה אומר לו את האמת? זה לא בדיוק האמת כי אתה יודע איך הוא תופס את זה. הוא תופס את זה ממש ליטראלי הוא מתכוון ללכת ולראות איפה הקב׳׳ה נמצא בשמים. אבל כרגע זאת התשובה. אבל זה כביכול תשובה שאפשר לומר ׳לא נכונה׳ או ׳לא מדויקת׳. אבל זה ׳אמת מצומצמת׳ זה לא לגמרי לא נכון. כרגע הוא לא תופס את זה, רק סידרת לו את זה במילים, והוא יגדל לאט לאט להבין את זה. וככל שהוא יגדל ויתפתח, הוא יראה והוא יכול אפילו לחשוף את האמת ממש, ולדעת באמת מי זה הקב׳׳ה ומה זה הקב׳׳ה.
תורת הפשט
אמת מצומצמת
יוצא שבהיבט הזה נניח כל תורת הפשט שלנו היא בעצם שקר. שוב אני אומר, לא בהתניה שאתם חושבים שזה ׳עבדו עלי׳. כי לא עבדו עליך. אי אפשר היה לבוא ולהציג את הקב׳׳ה כאור אין סוף, כי הוא ׳אור אין סוף׳. אלא היה צריך להלביש את זה במילים, בעולם של צמצום. אבל עולם של צמצום זה לא האמת לאמיתה.
כי מצד אחד אומרים לנו: מה זה התורה? ׳׳אנא נפשי כתבית יהבית׳׳. ׳׳אנוכי ה׳ אלוקיך׳׳ במעמד הר סיני הקב׳׳ה הוריד תורה אמר: ׳׳אנוכי׳׳ ר׳׳ת ׳אנא נפשי כתבית יהבית׳. אני את נפשי כתבתי ונתתי - רציתי לכתוב את עצמי. זה אוטוביוגרפיה של הקב׳׳ה. ובאמת כתוב שכל התורה היא שמותיו של הקב׳׳ה. והיא מתארת אותו והיא מדברת עליו וכל הכוחות הם שלו. וכל התורה כולה היא רק הקב׳׳ה. והוא אומר: ׳׳הכל לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו׳׳.
אוקי, אבל בתורה כתוב על משהו אחר. על אדם הראשון, על נוח, על אברהם יצחק יעקוב. שם זה כתוב ככה. וזה נראה כאילו זה סיפור היסטורי בכלל. וזה כתוב על אנשים, איך אפשר להבין שזה על הבורא. אז הוא שאמרנו, שאי אפשר היה בתור התחלה כתוב: ׳׳בן חמש למקרא׳׳ אי אפשר שבן חמש מיד יבין את ׳תלמוד עשר הספירות׳. שאברהם בעצם מייצג את החסד, ויצחק את הגבורה, ויעקוב את התפארת. ויש כאן בעצם כוחות בנפש שזזים ימינה ושמאלה. אי אפשר היה להציג את זה ככה. אז הלבישו את זה בסיפור.
והסיפור למעשה תופר לו את התודעה. הרי כל המטרה של הסיפור זה לתפור לו את התודעה, לסגל לו מחשבה שהיא בריאה. רק אתה עושה את זה באמצעות כיסוי זה cover story. אבל ה-cover story כביכול לעומת האמת האמיתית הוא שקר. אז יוצא שמה זה שקר? אמת מצומצמת. אז הנה יש לנו שניים שהם לא קוטביים. לא דבר והיפוכו. אלא זה אותו דבר בהתנהגות שונה.
כמו אדים מים וקרח. כי באמת תחשבו אם אתם תרגישו אדים אתם תרגישו משהו אמורפי זה חסר צורה, והוא חם והוא מתפשט והוא רחיף. ולעומת זאת אם תחזיקו קובית קרח, אתם תגידו׳ יש לזה צורה וזה קר וזה כבד. והם נראים שונים לגמרי וקוטביים. אבל למעשה מה מחבר בניהם? שזה h2o המהות שלהם.
דואליות וצמצום
צמצום = המעטת האור
אז אותו דבר. כל דואליות שאתם תקחו, לא משנה מה. אמת ושקר, אהבה ושנאה, צדק ועיוות הדין, חסד וקמצנות. מה שלא תיקחו - הסקלה היא סקלה של אור.
ולא סתם הסיפור של בראשית מתחיל מתיאור של יום ׳׳ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד׳׳. כדי לתאר לנו למעשה שיש לנו כאן הארה שהולכת ודועכת ופתאום רואים חושך. אבל החושך זה למעשה דעיכת האור. האור לא נעלם. האור קופסל. יש כאן צמצום של האור. כמו צמצם במצלמה. אתה רק יכול לצמצם אותו. אבל זה אור.
מכיון שהאדם הוא ׳אלוקות בצמצום׳ עכשיו אנחנו יכולים בעצם להתחבר להגות. וזה למה, כי אני לא קוטבי לו. יש הרבה מאוד אנשים אומרים׳: מה אני בשר ודם, מה לי ולבורא. מה אני, אני בהמה. מה אני, מה הקשר שלנו.
והתשובה היא – שהקשר שלנו כשם ששקר זה ׳אמת מצומצמת׳ וזה לא דבר הפוך. והערב הוא למעשה מיעוט האור אבל זה לא העדר אור. והשנאה למעשה זה אהבה מצומצמת (ותיכף אני אדבר על זה, למה זה אהבה מצומצמת). אז ככה אנחנו יכולים לראות שכל הדואליזם. כל השמות הפעולות והכינויים, שבאו דבר והיפוכו, הכתר והמלכות. למעשה זה צמצום של אור.
צמצום וניצוץ של קדושה
גם בתלמוד עשר הספירות החוק הוא אותו חוק. צמצום. המעטת האור. מה ההבדל בין הכתר לחוכמה לבינה לתפארת נצח הוד יסוד מלכות. מה ההבדל בין כל זה? מיעוט האור. אבל גם במלכות אין לגמרי העדר אור. חושבים ששמה זה העדר אור. אין העדר אור, יש שמה ניצוץ. וכל הקטע הוא להיתפס באותו ניצוץ ולעלות למעלה.
כולם חושבים שהיא חושך. היא לא חושך זה ניצוץ. מלכות זה ניצוץ. זה טעות מאוד נפוצה שכולם חושבים פתאום נהיה חושך. לא נהיה חושך יש שם ניצוץ.
סקלה של ערך אחד
מה חושבים כולם שזה ׳הלילה׳? זה העדר אור. לא נכון. סליחה, לא נכון. מהזריחה יש אור, שיא היום ׳חצות היום׳ פול אור. מכאן יש התמעטות האור. כשיורד ערב יש פחות אור. וכשהגיע הלילה יש ניצוץ של אור.
ככה מסתכלים על זה. אתה לא מסתכל על מה הרוב. לא מסתכלים על חצי הכוס הריקה מסתכלים על חצי כוס המלאה. ואם הכוס התרוקנה ונשאר טיפת מים אתה לא אומר׳ הכוס שלי ריקה. אתה אומר, יש לי טיפת מים.
(הרב נווה - אני אחזור על זה טיפה כי מאוד חשוב לי שאתם תבינו את זה, בלי זה אי אפשר להתקדם). נניח שיש לך כוס מים מלאה עד אפס מקום. אז מה אתה אומר? יש לי כוס מים מלאה. ונניח שאתה מרוקן אותה טיפה. אתה לא מסתכל על ההתרוקנות אתה מסתכל על כמה מים נשאר לך. אתה אומר: נשאר שני שליש מים. וכשמרוקנים עוד קצת, ׳נשאר שליש מים׳. וכשרוקנו עד הסוף לגמרי, מה אתה אומר? ׳יש למטה עוד טיפת מים׳. אז למעשה אתה כל הזמן מדבר על מים. ואתה לא אומר ׳הכוס התרוקנה׳ אתה מסתכל רק על המים.
כאשר אנחנו מסתכלים על האור של היום. נניח אור יום רגיל לגמרי, כמו שאנחנו מכירים, בכל היקום אגב. או נניח על פני כדור הארץ. כאשר אתה נמצא בלילה חשוך מוחלט לעומת היום. ביום ב 12 בצהריים מלא אור. אתה רואה את השמש עלייך. ואח׳׳כ זה הולך ומתמעט, מתמעט האור. ובן הערביים, מתמעט האור. ובערב, מתמעט האור. ובלילה בלילה בלילה לגמרי בלילה יש ניצוץ אור. זה לא שיש העדר אור. לעולם האור לא הולך.
גם שהקב׳׳ה ׳צמצם עצמו בנקודה האמצעית בו באמצע ממש ונסתלק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית׳ - אנשים שוכחים לקרוא שנותר שמה ניצוץ של אור. ניצוץ קדושה. כי אחרת אין חיים. וזה גם לא יכול להיות כי אז אומרים ׳העדר׳ ו׳׳לית אתר פנוי מיניה׳׳. במנמום של ההתפנות של הקב׳׳ה נותר ניצוץ.
אז יש לנו כאן כמו תמונת משפך – הרבה אור שהולך ומתמעט ובשפיץ שלו יש ניצוץ של אור. אבל לעולם אין העדר אור.
אז זה כמו באמת ובשקר. יש לך פול אמת ובצמצום, במה שאתה קורא שקר, יש ניצוץ של אמת. באהבה, כשאתה הולך ואתה סוגר אותה ׳בשנאת חינם׳, יש ניצוץ של אהבה. באור למטה, יש ניצוץ של אור בחושך. ברצון להשפיע למול הרצון לקבל, למטה למטה למטה, במקום של ׳הסיטרא אחרא׳, יש ניצוץ של הרצון להשפיע.
יוצא שיש לנו סקלה של ערך אחד, לא שניים.
ברגע שאתה הופך את הדבר לשניים, הפכת את זה לשתי רשויות. אבל אין שתי רשויות, יש רשות אחת. אז חייבים להשתמש באותו הערך בדיוק.
אז מה אנחנו?
.ניצוץ אלוקי
אתה יכול להסתכל על הנגודיות ולהגיד: אנחנו גוש בשר, יש לנו גוף ודמות הגוף. ולקב׳׳ה אין גוף ודמות הגוף. אנחנו יש לנו את הרצון לקבל לעצמנו, והוא אין לו את הרצון לקבל לעצמו הוא כולו הרצון להשפיע. ואתה כל הזמן מסתכל על ההיפך, על החצי כוס הריקה. שהיא באמת לא קיימת והיא גם לא הפואנטה. אלא מה אתה צריך להסתכל, מה אתה צריך להגיד: אני ניצוץ אלוקי.
איך הניצוץ האלוקי בא אצלך לידי ביטוי?
אני מודע.
פרט לזה שאני חי בניגוד נניח לדומם ולצומח ולחי, אני אדם. זה מודעות יוצרת, זה מודעות דינמית, זה מודעות מתפתחת. בזמן שאחרים לא יכולים להתפתח - אני המודעות המתפתחת.
אז אפילו שעכשיו אני בשער החמישים של הטומאה, עדיין שם בשער החמישים של הטומאה, יש ניצוץ לא נגוע. נס פח השמן ׳פח אחד קטן׳ - שיכול להספיק לא רק לשמונה ימים יכול להספיק לנצח. אין אדם שאין לו את הניצוץ הזה, כי בלי הניצוץ הזה לא היינו. ומשם מתחילים.
הגות
והגדלת הניצוץ האלוקי
עכשיו אנחנו מתחילים קצת עם ההגות,
הניצוץ צריך לגדול. איך ניצוץ גדל? אני אתן משל קטן ואח׳׳כ אנחנו נדבר על עצם הדבר עצמו. נניח אתה ירדת בתוך מנהרה. בחוץ היה צהרי היום אבל שניכנסת למנהרה האור הלך והצטמצם. ואז הגעת למקום שבו יש פוטון, ניצוץ של אור בסיסי מנמלי. והמערה מאוד מסועפת. אבל כשאומרים לך׳ תחזור לאור. אתה הולך לעבר המקום שבו יש קצת אור. ואתה הולך לאט לאט, והאור הולך ומתבהר הולך ומתחזק הולך ומתחזק עד שאתה יוצא החוצה לאור הגדול.
אותו דבר זה מה שקורה בהגות –
אנחנו צריכים להיתפס בניצוץ האלוקי ולהמשיך אותו, לאייכת אותו לחזק אותו.
אתם יודעים, אם החדר יהיה חשוך לגמרי ואני ידליק נר מיד אתם תגידו׳ אהה זה אור מאוד חלש כמעט הוא זניח בחדר. אוקי. אבל אם אני ידליק את הנר ואני ישים אותו מול העיניים שלי ואני אבהה בו בתוך הלהבה עצמה. פתאום זה יהיה מלא אור. וככל שאני אתמקד ברזולוציה בתוך תוך הלהבה, בשלהבת עצמה, במקום הכי בהיר שבה הכי לוהט שבה. זה ממש יהיה לי מסנוור בעיניים. כי העלמתי את כל המציאות וזה הדבר היחידי שנשאר לי כמציאות. זה מה שאנחנו עושים בהגות.
הגות
הגדלת הניצוץ האלוקי,
למצוא את הקב׳׳ה בתוכי
אנחנו בעצם מתחילים לרכז את תשומת הלב בקב׳׳ה בכבודו ובעצמו.
הקב׳׳ה
אחדות פשוטה, שיא הפוטניצאל, חזרה הביתה
ואני יודע שהמילה ׳אלוקים׳ ו׳הקב׳׳ה׳ וכל מיני שמות אחרים. הם שמות שמרטיטים לנו את הנפש. לחלקנו הם אפילו לא נעימים להתמודד, לחלקינו הם מביכים. אנחנו לא יודעים איך לעמוד מול הסיטואציה הזאת. אני יודע. אבל מאחורי זה אל תשכחו שמדובר באחדות פשוטה. מדובר בשיא הפוטניצאל שלנו, מדובר בלחזור הביתה.
ולא מדובר באיזה אישיות מביכה, כפי שדתיים דחפו לנו לראש. עם הפחדות והוא שופט של מעלה והוא מחפש אותי בסיבוב והוא לא מרוצה ממני והוא מאוכזב ממני לכתחילה וכאלה. כל זה, שטויות אכזריות שהקב׳׳ה הכי כועס עליהם. הוא יותר כועס על זה מאשר משהו היה עובד עבודה זרה, או לחילופין כופר בו. התפיסה הקלוקלת של הקב׳׳ה הכי מרגיזה. איך יודעים את זה? מחטא העגל. חטא העגל לא היתה כפירה. חטא העגל היתה תפיסה קלוקלת את הקב׳׳ה בצורה של דין. השור והעגל פשוט יצגו את ׳מידת הדין׳.
הקב׳׳ה – המהות שלו
׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳
תחשבו שאתם חיים עם בנ׳׳א הרבה זמן - במערכת זוגית אנטימית, או חברית. ופתאום אחרי חמש עשרה שנה של חברות הוא זורק לך׳ אתה יודע אתה דין. אתה כעסן, אתה רגזן. זה לפספס לגמרי. כמה זה היה מרגיז אתכם אילו משהו היה בא והיה אומר לך אחרי כ׳׳כ הרבה שנים שהוא איתך, שאתה בכלל דבר אחר לגמרי.
אנחנו לא סתם אומרים ׳׳ה׳ הוא האלוקים׳׳ ׳׳ה׳ הוא האלוקים׳׳. האור אין סוף לכתחילה זה רחמים גדולים ואהבה ללא תנאי. ויש לו הנהגות לצורך תיקון יש לו הנהגות של דין. יש לו הנהגות כאלה ואחרות, ואיתם הוא מתגלה בעולם. אבל הוא מתגלה זמנית ולשעתו לצורך תיקון ומסתלק. אבל המהות שלו: ׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳.
המהלך ההגותי
הבנה הרגשית
לשבת מול האחדות
להיות בתוך עולם שחש אחדות
לכן אני לא רוצה שבראש יהיה לכם שמות. אל תחזיקו אף שם. לא אלוקים, לא שדי, לא הויה. אל תעשו לי אותו מנטרה. אנחנו לא עושים אותו מנטרה. אני מדבר כרגע לשבת מהות מול מהות. הבנה רגשית, שאין לה שם, הרגשה. ועכשיו תחשבו שאתם ניצוץ שנמצא בעולם שלנו עם כל הפירודים והמחלוקת וכל הכאוס הזה שאנחנו חווים אותו. ועכשיו אתה רוצה לשבת מול הדבר הזה שנקרא ׳אחד׳ או ׳אחדות׳. ואתה רוצה לחוש את זה. אתה רוצה להיות בתוך עולם שחש אחדות.
האווירה ההגותית
זה כמו לקחת בנ׳א למוזיאון. ובמוזיאון הזה יש חדרים גדולים, וכל חדר נותן אווירה. אז חדר אחד רוצה לתת לך .. חדר ענק ממש אולמות ענקיים.. נותן לך אווירה של יער או ג’ונגל. אז משמעים לך קולות של ציפורים אקזוטיים וייתכן שאפילו משוחררות שמה ציפורים אקזוטיים. הרבה עצים הרבה צמחיה. קולות של מים מפכפכים, רעש של טיגריס. ואז אתה נמצא בתוך חדר ואתה מקבל אווירה של׳ אני בתוך ג’ונגל. ואם תשהה שמה אתה תירצה להיות חלק מזה. בחדר אחר החליטו לעשות ׳סיפור אגדה׳. בתוך סיפור האגדה מכניסים אותך ממש לתוך.. זה יכול להיות ׳כיפה אדומה׳.. לשבילים, לביקתה של הסבתא, לדמויות. ואתה מוצא את עצמך באווירה של הספר. בחדר אחר רוצים להכניס אותך לאווירה של אהבה. אהבה של בינו לבינה. חדר ורוד ולבבות וריח של בושם והכל נקי ומסודר. ורק נותנים לך פשוט להיכנס לאווירה הזאת.
להבדיל אלף הבדלות בהגות אנחנו ניכנסים לחדרים. זה כיסי תודעה. וכיס התודעה נורא משתלט. כי אם אני ישים אותך למשל בחדר של הג’ונגל, כעבור עשר שנים אתה תהיה ציד או קוף. אם אני יכניס אותך לסיפור של ׳כיפה אדומה׳ אתה תהיה בעצמך כיפה אדומה. ואם אני יכניס אותך לחדר של ׳הלאבי דאבי׳ אתה בעצמך תהיה אחד הלבבות על הקיר.
לשבת מול אחדות פשוטה
אז המטרה שלנו היא עכשיו להיכנס למחשבה. שבהתחלה זה מחשבה. ואח׳׳כ זה יהיה ׳לא מחשבה׳. אבל להבנה עד כמה שאנחנו יכולים, לשבת מול אחדות פשוטה ׳׳אור עליון פשוט ממלא כל המציאות׳׳. אני רוצה לשבת מולו. מול אחדות פשוטה.
עכשיו אני יודע שזה קשה. זה כל החדר, כל החדר הוא אחדות פשוטה. החדר האמיתי שהוא לא כיס תודעה הוא אחדות פשוטה. באחדות פשוטה אין כיס תודעה. אתה לא יכול למצוא את עצמך בחוויה סוביקטיבית. עכשיו אני יודע שגם זה, מאוד קשה. כי אנשים לא תופסים את זה. וכאילו המוח מנסה לשאול, מה זה אחדות פשוטה. אני לא מבין מה זה אחדות פשוטה. אני לא מבין איך לשבת מול אחדות פשוטה. אנחנו ניתן לזה כלים.
אחדות פשוטה
המשמעות - כולנו ישות אחת
להרגיש בלב בכל ההוויה שלנו שאחדות פשוטה - זה אומר שכולנו קשורים זה לזה, שהכל קשור זה לזה. שיש כוח של חיים זהה שעובר בהכל. בדומם בצומח בחי, באנשים שאני אוהב/באנשים שאני לא אוהב, באויבים שלנו. בכל היקום, מחוץ ליקום בין המלאכים. אנחנו כולנו אחד. כולנו ישות אחת. כולנו חיים אחד. זה אחד.
הרגש האחדות הפשוטה
הרגש כוח החיים
׳להרגיש את הרקמה בינך לבין אדם אחר׳
צריך לשבת לתת לעצמנו את הזמן הזה, להרגיש את זה. אף אחד מאיתנו לא קטוע מהשני, זה ממש כמו גוף שלך. אז הציפורניים נראות שונות אבל הם חלק מהגוף שלך. ואם תנסה להוציא את הציפורניים יכאב לך מאוד. וככה כל הגוף שלך זה בעצם מחובר. באמצעות כוח של חיים שמחבר את הכל. ויש לך רקמות כ׳׳כ שונות, כמו רקמת העצמות או רקמת השיניים. שהם כ׳׳כ שונות מרקמת העיניים שרובה מים, או רקמת העור שנמצאת כאן.. שהיא נורא רכה. והכל כ׳׳כ שונה בתוכך. אבל יש כוח של חיים שאוסף את הכל. כמו שלוקחים את הלחם, והוא מורכב מקמח והוא מורכב מסוכר והוא מורכב ממלח והוא מורכב משמרים וביצה ושמן. אבל צריך איזשהו חומר אחד שיעבור בהכל וידבק את הכל. במקרה כזה, זה מים. אבל יש חומר שעובר בכולנו. בכולנו, בבין לבין, בין העצמים. והחומר הזה, זה החיים. זה כוח החיים עצמם.
תרגול ההגות
אני הייתי רוצה שאתם תשהו בהגות על הדבר הזה. אני רוצה שההגות הזאת של החיים.
יש בהגות כמה ענינים. יש את זה, את החוויה. ויש התיקון הערכי.
שאנחנו נעשה אותו, אנחנו נעשה כל פעם הגות למשך שבוע על משהו אחד.
עכשיו חשוב לי שלמשך שבוע לפחות אתם תנסו את זה.
׳אל תזרקו את המידע הזה לפח
המידע הזה ניכתב בדם׳
אני לא יודע כמה אתם מתרגלים, אם אתם מתרגלים. לא נותנים לנו להיפגש. אבל אני ממש ממש מבקש, אל תזרקו את המידע הזה לפח. המידע הזה ניכתב בדם. לא דם שלי רק, דם של כולנו לכל כל אורך ההיסטוריה. ואנחנו רוצים להגיע למקום יותר טוב. ואני רוצה שאתם תכבדו את המידע הזה ושאתם תבינו אותו. וגם אם זה נשמע לכם טיפה מוזר. בבקשה, תתנסו בזה תתנסו בזה.
׳אתם תתנסו - אתם תגיעו׳
אני רואה בעצמי אדם מאוד אחראי ואני לא מנסה להוביל אף אחד לאף מקום. ויש כאן עניין בשבילכם, בשביל כולנו. יש כאן פתח. זה פתח שנעשה באמצעות המודעות.
׳כל המוארים באמת עשו את זה׳
צריך להכווין את המודעות שלנו לעבר מקום. והמקום הזה הוא מקום אמיתי הוא מקום נכון. אף אחד לא לוקח אתכם לדמיונות. רק צריך ללכת בדרך הזאת just do it חייבים לעשות את זה, חייבים להיות בדרך הזאת. אני עשיתי את זה, הרב שלי עשה את זה, הרב של הרב שלי עשה את זה, האמוראים עשו את זה, התנאים עשו את זה. כל המוארים באמת עשו את זה.
׳אתם חייבים להאמין במשהו׳
חייבים ללכת בדרך הזאת. אתם חייבים להאמין למשהו. אל תשבו שם ותבזו. אם לא, אני מזמין את כולכם פשוט לצאת למסע משל עצמיכם. שכל אחד יצא למסע ויגלה את כל הדברים האלה בעצמו. אבל לא לשבת ולהגיד׳ טוב נו. בבקשה).
הגות וריאליזציה
הישיבה כן צריכה להיות. אתם תראו את זה אתם תרגישו את זה. שכאשר אתם נותנים לעצמיכם את הזמן לחשוב על משהו, להיות בתוך מקום. הדבר הזה לאט לאט ישתלט לכם על המחשבה וזה ישתלט לכם על הרגשות וזה ישתלט לכם אפילו על הגוף. הדבר הזה יגרום לריאליזציה. המטרה היא לא להיכנס לאזשהיא חוויה מסוממת, המטרה היא לגרום לריאליזציה, להתפקחות. כשאנחנו לא משוכנעים במשהו זה אומר שהמוח שלנו חושב משהו אחד בזמן שהגוף שלנו נמצא בתדר אחר. ורק כאשר הגוף שלנו יהיה באותו התדר של המחשבה תהיה ריאליזציה. אני חייב לשכנע את הגוף שלי, אני חייב לשכנע את הרגשות שלי.
דוגמא
ריאליזציה = התפקחות
׳ניסתי להביא אותו לתדר שיקלוט את המציאות׳
יש איזה אדם, שהוא תלמיד, והוא מוכר בחנות של אלקטרוניקה. והדיבור שלו נורא שטחי נורא מהיר נורא גס. לא גס רוח אבל פה׳ אתם יודעים, נורא לא עמוק. והוא מדבר כבר כמו מוכר. מרוב שהוא עושה את זה שמונה שעות כבר הדיבור הרגיל שלו נהיה כמו של מוכר. וניסיתי להרגיע אותו - להביא אותו לאיזה תדר אחר, שיקלוט את המציאות. אתם יודעים העולם הזה, זה חדרים במוזיאון. אז כשהוא ניכנס לחדר במוזיאון שנקרא ׳חנות האלקטרוניקה שלי׳ הוא כבר ניכנס עכשיו לדמות. הוא כרגע מוכר בחנות של האלקטרוניקה.
ריאליזציה ואמת
אמת ואמונה בהשגחה
ואני מסביר לו על התדר הזה. ואני מסביר לו, אין מה לעשות, הוא משתמש בהרבה שקר וזה ניכר. הוא מספר סיפורים לאנשים. ואני אומר לו׳ זה מרחיק אותך מאוד מהאמת, זה לא יחבר אותך אף פעם. ואז הוא אומר לי, אבל הרב אין לי ברירה, אני חייב לשקר כדי למכור. המוצרים לא מושלמים, אנשים מחפשים מוצרים הכי טובים בעולם ולשלם מעט כסף. אני חייב לספר איזשהו סיפור, להבטיח הבטחות וכל מיני דברים כאלה. ואני משקר, כן אני משקר. ואז אמרתי לו׳: אבל אם אתה חי בתוך הקב׳׳ה ואתה חי בתוך ההשגחה. נראה לך שכשאתה תגיד את האמת, אתה תפסיד. זה מסתדר לך? אז מיד בראש הוא אומר לי׳: הרב אני מבין אותך, אני יודע שאתה צודק. אבל בגוף, כל פעם שאני ניכנס לחנות, אני מרגיש שאני צריך לשקר.
ריאליזציה = אמת = אמונה מתאמתת = מתן תוקף למהות
אמת = מהות
אמונה = פעולת המהות
׳אין לו עדיין ריאליזציה..
הגוף שלו סירב להסכים למה שהוא ידע בשכל׳
אמת אז אין לו עדיין את הריאליזציה לזה. הוא מבין, בראש הוא מבין. הוא מבין מה אני אומר, זה מסתדר לו מבחינה תיאורטית זה מסתדר לו. שיש את הקב׳׳ה אז גם יש את ההשגחה, אז כדאי להגיד את האמת ואיכשהו זה יצליח. רק הוא לא רואה איך זה יצליח. הוא אומר, כולם משקרים סביבי. כולם מבטיחים הבטחות, כולם עושים מבצעים ותשלומים ודברים כאלה. וכולם מפברקים את הציבור וכולם ככה מוכרים. אם אני יגיד את האמת אני עשוי לא למכור, אנשים יעזבו אותי. אנשים אוהבים שמספרים להם סיפורים. אז הגוף שלו פשוט סירב להסכים למה שהוא ידע בשכל. וככה הוא עבר תקופה שבה הוא התייסר. כי מצד אחד בראש הוא יודע את האמת, מצד שני זה סוג של פרקטיקה שהוא לא יודע להסתדר בלעדיה. כי הוא אומר, אבל איך אני אמכור.
אמת (שורש) – אקסיומה עובדה נצחית.
עובדות. להיצמד לעובדות.
ענפי האמת– אותנטיות כנות ויושרה
ואז אמרתי לו׳: אילו אני הייתי במקומך בחנות. איך אני הייתי מוכר? ועשיתי איתו את הסימולוציה הזאת. הייתי אומר לו, תחזיק למשל את מה שאתה רוצה למכור. נניח אתה רוצה למכור מנורה. ׳מנורת לד׳ אתה רוצה למכור אותה. בא בנ׳׳א, ׳אדוני כמה זה עולה׳. חמישים שקלים. ׳אדוני למה המנורה עולה כ׳׳כ הרבה כסף׳ אתה אומר לו: זה לד, זה נשאר להרבה זמן. ואתה נותן לו עכשיו את הקופסא. אתה מקריא מהקופסא מה שכתוב בה. תראה זה מנורה שנותנת לך עכשיו 6500 קלווין, אור יום לבן. וזה נשאר לפי מה שכתוב בקופסא, זה נשאר לעשרות שעות. כאן כתוב ׳אלף שעות׳. ובשביל משהו שאתם מקבל עם שלוש שנים אחריות וזה 22 וולט 6500 קלווין וזה נשאר איתך אלף שעות. זה המחיר. וזה מאיר ב 180 מעלות.
תתן לו עובדות, תראה לו אותן. ואם הוא ישאל אותך, אני מבין אני רואה את הנתונים. אבל למה 50 ש׳׳ח? 50 ש׳׳ח כי ככה אני תערכתי את העבודה שלי ואת ההכנסות שלי. וככה אני תערכתי את זה, זה התערוך שלי. ׳אתה יכול לעשות לי הנחה׳? אני יכול לעשות לך הנחה אבל זה פוגע לי בפרנסה. אני צריך את זה. יש לי כאן מנורות, אני אתן לך מנורות. אם באמת התקלקלה לך המנורה, כמו שאתה רואה יש כאן אחריות, אני מוכן לקחת את זה על עצמי. דברים שאתה כן יכול לעשות אותם.
תראה לו שירות, תראה לו את האמת. תגיד עובדות, אל תספר סיפורים כמו: אחי תיקח, הבית שלך כמו פרוג׳קטור, זה נשאר לנצח, לעולם לא יתקלקל, אל תדאג אחי עלי. אתה רוצה הנחה? אין בעיה, חמישה שקלים. בטח, הפרצוף שלך מצא חן בעיני. ׳לא צריך את זה, לא צריך את זה׳. כי ברגע שאתה תפברק אותו אז הוא יקנה בסוף את המנורה כי הוא צריך אותה. רק הוא לא יחזור אלייך יותר.
עולים לעולם גבוה – עולם היחוד, לייחד
לעלות לעולם המשמעות.
׳תיקח את האחריות
ותהפוך את זה עכשיו
להזדמנות לחיבור בן הנשמות׳
אבל אם אתה תגיד לו את האמת ואתה תיקח עליו אחריות, ואתה תהפוך את זה עכשיו להזדמנות לחיבור בין הנשמות. אתה חושב שהקב׳׳ה שלח אותו אלייך כדי שהוא יקנה מנורה? הוא שלח אותו אלייך כדי שתיצור מערכת יחסים. אולי הוא אפילו שלח אותו אלייך כי בגלגול הקודם אתה שיקרת לו ובגלגול הקודם אתה גזלת אותו. ועכשיו כל מי שמגיע אלייך אתה צריך לתקן את הגזל ואת השקר. אז תכבד אותו מאוד ותדאג ותהיה מודע שכל מילה שיוצאת לך מהפה אמת והכל מדוד. ותיקח את האחריות על המוצרים שלך. יש מלא דברים שבעלי חנויות הם באמת צריכים לקחת אחריות והם לא לוקחים אחריות. הם אומרים׳: כן לך לחנות המפעל. ואז הם יודעים שאף אחד לא ייקח, הם יזרקו לפח וילכו לקנות משהו חדש. אבל יש אחריות לחנות. והחנויות לא לוקחות את האחריות. הרבה פעמים מתנערות וזה גזל גמור.
לחיות בתדר האלוקי
(׳לתקן עולם במלכות שדי׳)
תגיד לו, מה במסגרת האחריות. תגיד אם קורה משהו. אתה יכול אפילו לפתוח את הקופסא לשים איזה מנורה ולהגיד לו: אני בודק לך מנורה, אחת אחת. תראה פה לנגד עינך שכל המנורות עובדות. תעטוף לו את זה כמו שצריך. תן לו שירות יפה, תתיחס אליו נהדר. תן לו להרגיש שהוא מלך. תן לו מחיר הוגן. לא לעשוק, מה שנהוג בשוק. אף אחד לא מבקש לא למעלה ולא למטה. לא לעשוק. אל תנצל את המראה שלו, אל תנצל את העובדה שהוא אפילו לא שם לב לכסף שלו. לא לנצל את זה. להיות אמיתי לגמרי. קבעת תג מחיר, זה תג המחיר. ולהגיד לו שכל פעם שהוא צריך איזה משהו אתה פה בשבילו. כי זה לא למכור מנורה זה לתקן מפגש. בהיבט הזה, אם אתה תעשה את זה אתה לא תפסיד שום דבר. אם אתה חי ב level הזה בתדר הזה, שזה התדר האלוקי. נראה לך שאתה תפסיד, נראה לך שלקוחות לא יבואו? אנחנו לא באים אליו כי הוא אומר את האמת. הוא מספר עובדות, הוא מקריא לנו את הקופסאות. נראה לך׳ שזה מה שיגידו לך.
מתן תוקף וחשיבות
למהות – לחיבור
(לשם התאחדות)
אם אתה תבוא בגישה של׳ אני רק מקריא לך מה שכתוב בקופסא ואתה תהיה קר אליו ולא תנסה ליצור איתו קשר. ולא תבין שכרגע אתה מתקן איתו את האמת ואת הגזל ואת מערכת היחסים שהיתה לרגע אחד. אתה באמת לא תמכור מוצרים. אתה מוכר מוצרים לא כי אתה מוכר מוצרים. המוצרים למעשה הם פיתיון. כמו ששמים לזבוב. כדי שנשמות מן העבר היו איתך בקשר לראות אם אתה תתקן איתם את מידת האמת, את הגזל, ואת מערכת היחסים - אם אתה נחמד או לא נחמד, אם אתה מתנכר אליהם או לא מתנכר אליהם.
לפעמים אתה מגיע לבעל חנות אתה נמצא לידו. ׳מה אחי׳ אתה הנשמה שלו, אתה אח שלו, אתה הבן שלו. איך שעזבת את החנות אתה חווה התנכרות מטורפת. כאילו מי אתה מה אתה, לא מכיר אותך. באת עם קבלה יש לך קבלה. ׳הייתי פה לפני עשר דקות המנורה לא עובדת׳ . לא, יש לך קבלה אני רוצה לראות את הקבלה. ׳הקבלה נפלה לי מהכיס לפני עשר דקות הייתי כאן, קניתי ממך מנורה המנורה לא עובדת׳. שמע בלי קבלה אני לא יכול לעשות כלום, אין מה לעשות וכל מיני דברים כאלה. והוא מתייחס אלייך כאילו הוא לא ראה אותך אף פעם.
אתה לא חייב לשקר – אתה חייב לעשות תנועות נכונות.
סיכום
אז בהגות,
יש לנו הגות שהיא כמו אווירה. היום אני הכנסתי אתכם להגות של אווירה. לחוש שאנחנו סופר אורגניזם אחד ענק שהכל מחובר בו. אין לי להתנכר, אין במי לפגוע. חשוב לכבד את הריקמה הזאת. זאת ריקמה חיה וחשוב לכבד אותה, מאוד לכבד אותה. אבל צריך להרגיש אותה. ואז אתה תרגיש שיש רקמה בינך לבין אדם אחר, ויש רקמה בינך לבין מערכת החי, ובין מערכת הצומח, ובין מערכת הדומם.
ולהמשך אנחנו נדבר על הגות מול האמת. ואח׳׳כ נדבר על הגות מול החסד, הגות מול האגו. אבל למעשה ההגויות שלנו הם יהיו מול קונספטים. ואנחנו ניתן לקונספט לשטוף אותנו לאט לאט, לעטוף אותנו.
בהגות אני חייב להיות מרוכז במשהו שהוא חיצוני לי, משהו שיעסיק אותי. לא במדיטציה שבו אני מנסה להשתלט על מחשבות. שזה כמו שאתה עומד על מדרכה והמכוניות עוברות ימינה ושמאלה.. מצד לצד.. ואתה מנסה להשתלט. לא, אני חושב על משהו. אני כרגע עסוק בלחשוב על משהו.
הנקודה שהיום נתתי לכם לחשוב,
זה שאני נמצא בתוך ישות חיה והכל חי.
וזאת ישות אחת. זאת ישות אחת חיה.
ולאט לאט, כל מה שאמרתי׳ זה הקטן עולה לעבר הגדול. לאט לאט אתם יוצאים לאור. ככה לאט לאט זה משנה את המחשבות, זה משנה את השקפת העולם. הגות כזאת כל יום תשנה לכם את השקפת העולם. אתם תצאו כשאתם מבינים את העולם אחרת לגמרי.
ההגות עובדת מאוד על התת מודע על מערכת האמונה – על הדברים שהם למעשה השפיטה שיש לנו ׳מאחורי המוח שלנו׳. ולכן זה חשוב לשבת שמה. ולהרגיש שאני נמצא מול הבורא והבורא הזה חי. וכל מערכת החיים האלה, חיה. היא עקבית, היא מסודרת. אפילו שזה נראה לכם שכרגע שאין לזה תכלית, יש לזה תכלית. כי אתה יוצא לעולם כשאתה מרגיש אליו אחרת לגמרי. זה משנה את הכל.
צריך את הזמן הזה. צריך מאוד את הזמן הזה....
אני מבקש שתגידו לי קצת בסמס ובמיילים אם הצלחתם להבין, ואם הצלחתם להבין מה לעשות ואם אתם עושים את זה. אבל אני מבקש שהסמס לא יעבור אחרי הפעם הראשונה שאתם ראיתם את השיעור. יש לכם שלושה ימים על כל לינק. תנסו לטחון אותו, תנסו. תנסו, שיהיה ברקע כל הזמן. שיהיה עם אוזניות ברקע כל הזמן. עוד פעם ועוד פעם. תנסו לתמלל דברים עקרים, תנסו לסכם משפטים עיקריים שהפעימו אתכם.
ותנסו בעיקר ליישם,
אני יודע שזה קשה. אבל החיים האלה בינתיים מבזבזים לנו את הזמן, עד שאנחנו נגיע לנקודה האחרונה שבה יעצרו את הכל. יזרקו את המטריקס לעזאזל. ואנחנו אמורים להישאר עם הטבע הרוחני שלנו. ואז אנחנו נגיד׳ וואו פספסנו. וזה כמו ראש השנה שבו העולם נעצר למשך יומיים אתה ניכנס לבית כנסת למשך יומיים, שומע את השופר ותופס את הראש ואומר׳: איפה הייתי כל השנה, איפה הייתי כל השנה.
אז תעשו לעצמיכם את העצירות האלה. והעצירות האלה הם החיים האמיתיים. זה מה שיהיה, זה לא מנוחה כדי לחזור לחיים. החיים האלה הם הפרעה כדי להיות בחיים האלה.
תנסו, לאט לאט. אתם תניעו את המחשבה כדי להבין לאן אני לוקח אתכם. אי אפשר להגיד לכם מראש לאן אני לוקח אתכם. אי אפשר. זה תהליך. תבינו את התהליך. כל דבר יש לו תהליך. זה תהליך. ואתם חייבים ללכת לאורך התהליך. אני עוד לא יכול להגיד לכם ולגלות לכם את נקודה ת׳. צריך לקחת אתכם לנקודה ת׳. אבל אל תשבו ותחכו לנקודה ת׳ כי כשאני יגיד אותה אתם לא תבינו כלום ממה שאמרתי עד נקודה ת׳. אם אתם תלכו איתי בדרך אתם תבינו אותה. אם לא, אתם לא תבינו אותה.
ברוכים תהיו.