תורת ההגות וההתבוננות הקבלית

תורת ההגות וההתבוננות הקבלית - 

ליווי המחשבה ממקורה לתכליתה

 הרב אריה חיים נווה שליט"א

עיקר ההבנה של העולם הזה

למה בעצם באנו. ומה בעצם אנחנו צריכים לעשות פה

ואע''פ שאתם יכולים לשמוע שיעורי תורה שכאילו מדברים' באנו ללמוד תורה ובאנו לשמור מצוות זה אמירות כלליות מידי שהן לא מכוונות את האדם בדיוק מה הוא צריך לעשות. זה לכאורה נכון אבל בתכלס בעבודה בסיסית זה לא אומר כלום.

זה כמו להגיד לך' תהיה הורה טוב תהיה בן זוג טוב. בסדר, אני יודע שצריך להיות בן זוג טוב אבל יש כ''כ הרבה מקרים ויש כ''כ הרבה התרחשויות בכ''כ הרבה נסיבות, שאם אתה לא תרד איתי לפרטים ולרזולוציה ואתה לא תגיד לי בדיוק מה אני צריך להיות אז אני לא יודע מה זה. למשל, להיות בן זוג טוב - אסור לכעוס אף פעם? זה אומר, שאני מוותר תמיד?

כלומר, אתה בא אתה רוצה להגיד' תלמד תורה. מה בעצם אתה אומר בזה? ואז מה, אני עושה את זה על חשבון הבן זוג שלי? על חשבון הילדים שלי? על חשבון העבודה? זה אמירות כלליות. בתורת הקבלה לאט לאט הם יורדים לרזולוציה הם מקלפים לאט לאט, בגלל זה זה 'תורת הסוד' ('פשט' 'רמז' 'דרש' ו'סוד'). מקלף עוד ומקלף עוד ומקלף עוד ויורד לרזולוציות יותר מדויקות מה בדיוק באנו לעשות, מה בדיוק אתה צריך לעשות פה.

וכל פעם אנחנו צריכים לחדש לעצמנו את העבודה - לסדר אותה לדייק אותה כדי לדעת למה אנחנו נמצאים פה. כי יש בעיה שאדם הוא לא משתף פעולה עם היותו חי (כל זה קשור להגות, כל זה אני מביא להגות. אני מיד אסביר) אבל אני רק רוצה להסביר שכל עוד אנחנו חיים פה האדם חש כאילו לוקחים לו את החירות שלו - אם הוא כבר בא אז 'תעזוב אותי בשקט, תן לי לעשות מה שאני רוצה, אל תתחיל להגיד כל מיני דברים ולהיכנס לי לחיים'.

מה ההישג הנדרש?

וגם כל הדברים שמבקשים לא ברורים – זה לא ברור לאדם הוא לא מחובר אליהם, את מי אני עובד, למה אני לא מקבל מזה פידבק, למה אין לי קשר עם הבורא. אתה קובע לי הישג נדרש? בסדר גמור, שאני קובע לפועל בניין הישג נדרש הוא רואה את הבניין שלו הולך ועולה. אני לא רואה את ההישג הנדרש שלי – אני לא יודע מה זה להיות יהודי טוב אני לא רואה שאני נעשה יותר ויותר יהודי טוב, אני לא רואה את זה נעשה.

וגם ע''י לימוד התורה – זה לא מראה שאני קדוש. ז''א אני יכול ללמוד יותר אני יכול להיות יותר משכיל בהרבה דברים אבל אני גם יכול להיות מאוד עצבני, אני יכול נורא לכעוס. ואז אתה אומר' זה לא נמצא בקורלציה של כל מה שמלמדים; האנשים הקדושים, והצדיקים וכל מיני דברים כאלה, אתה אומר': איך הם הגיעו לזה? זה נראה כאילו זן אחר של אנשים שהגיעו לזה שהם גם חיים בתוך קדושה והם גם למדנים והם גם יהודים טובים וגם הכל. וכשאתה שואל אותם': איך אתם הגעתם לזה? אז אתה מקבל איזה תשובות כאלה לקוניות.

אז יהודי צריך לדעת 'ברחל ביתך הקטנה'

מה צריך לעשות פה. מה בדיוק אנחנו באנו לעשות פה.

אז אע''פ שהתשובות לפעמים הן נראות תלושות ממה שאנחנו עוסקים בו, כמו שכתוב שמשה רבינו ניסה להגיד להם את זה, אז הם אמרו ''ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה''

כי כשבנ''א נמצא באיזה עולם מסוים – במקרה הזה הם היו 'במצרים' עולם של חומר (כמו היום) ופתאום אתה בא ומדבר איתם רוחניות אז הוא אומר לך' אני לא מחובר למה שאתה מדבר איתי, אני לא מחובר בגלל ההתעסקות שלי אני כ''כ עסוק שמה. שמה שאתה אומר מצריך ממני כוחות נפש אחרים, הסתכלות חדשה, עניין חדש. אני לא שמה, זה לא שיש לי משהו נגד מה שאתה אומר, זה גורם לי להיות לא מחובר. וכדי להיות מחובר אני צריך לעזוב 'חצי עולם' בשביל להקשיב לך ולקבל את זה ולהתעניין בזה ולעסוק בזה.

זה כמו שעכשיו אני אומר לכם' בואו נעזוב הכל בואו נלמד על הבלט המודרני שקם לאחרונה. את מי זה מעניין? אני מרגיש שאני לא מחובר לזה בכלל? אני יכול להגיד לכם': זה חשוב תדעו לכם זה חשוב. ואתה אומר': לא. אני לא רואה שזה חשוב, אני לא מחובר לזה. וזה רק בגלל המרחק שנמצא בין איפה שאני מונח לבין מה שאני צריך ללמוד. וזה הקושי הגדול.

אז לצורך העניין הזה,

צריך לתת צ'אנס וצריך לתת זמן לכל דבר. ולאט לאט צריך להוציא רצון פנימי לדברים. כמובן שיש משהו שיכול להוביל אותך אבל אתה גם צריך להיות מובל אתה צריך לאפשר לעצמך.

במה הדברים אמורים;

אז למעשה תורת הקבלה למה הייתה נסתרת? למה קראו לזה ''תורת הסוד''?

לא בגלל שמשהו אמר' אני רוצה להחביא את זה ממך בכוונה. זה לא שאני מסתיר איזה קוד בכספת, אין עניין כזה. אלא פשוט מי שעבר לצד השני וחזר, אמר': אוקי, אין עם מי לדבר על זה, אין לי מלל לזה, אני לא יודע איך להגיד להם את זה, אני לא יודע איך להסביר להם את זה. כל מה שאתה חווה שמה אתה חווה במימד נפשי שונה לגמרי שהמימד הנפשי הזה הוא אפילו לא מילולי הוא הרגשי.

מה שעולה להגיד לאנשים 'ראיתי אור' אבל זה לא אור. זה לא אור של תאורה כי זה לא בוקע מאף מקום, אין שמש, זה לא אופטיקה אתה גם לא ראיתי את זה בעיניים שלך. זה פנימי לחלוטין. כשאתה מדבר ''נתנו לי להיכנס מבעד לשער'' זה מטאפורה. זה כמו שאדם כותב מה הוא מרגיש כלפי משהיא באהבה שלו אבל אין שם כלום, אין שם עולם גשמי באמת הוא מתאר 'אני מרגיש שאת הרוח מתחת לכנפי' וכל מיני דברים כאלה אבל אין 'רוח' ואין לו 'כנפיים' אבל זה רק תיאורים מטאפוריים לדברים שהוא מרגיש אותם בפנימיות שלו.

עולם של הרגשים

אז שמה זה ככה רק שזה לא בדיוק מטאפורה זה ממש מציאות, זה מציאות אחרת עם הבנות וזה עולם שלם של הרגשים. לכן המיומנות היחידה שיכולה להכניס אותנו לעולם של הרגשים, המיומנות היחידה שמסוגלת לעשות את זה - זה ההגות. אבל גם שמה אתה צריך לדעת מה מבקשים ממך לעשות שמה. להיכנס לשמה זה נחמד, אבל מה עושים שמה..

צריך זמן לעכל את התיאורים

להבין' המציאות שאנחנו חיים בה היום היא חלום

לכן התיאורים שאנחנו מביאים לכם – קודם כל הכל רשום בספרי הקבלה אבל התיאורים שאנחנו מביאים לכם צריך קצת זמן לעכל את זה ולהבין שזאת מציאות. ואז להבין שהמציאות שאנחנו חיים בה היום זה לא מציאות זה חלום זה עובר – לגבינו זה גם אשליה, לגבינו זה גם מעסיק מאוד את התשומת לב בצורה מיותרת זה ממש מצרים. וזה נראה לנו כאן מאוד חשוב אתה אומר': תשמע ארנונה, משכנתא, התחייבויות, הישרדות. מה לעשות, אני חייב לעסוק בזה אני לא יכול להתחיל את החודש בלי איזה כמה אלפים מראש. ואתה רוצה לקחת אותי עכשיו למיסטיקה. זה בסדר גמור, אני גם כן רוצה אבל אין לי זמן - אני עסוק כל כך בגורל שלי.

אמונה' מתן תוקף למהות

שבאמת המציאות הגשמית משתנה בהתאם למה שאני עוסק בו

והנקודה היא כאן שזה לא באמת צריך לסתור מכיוון שאם אדם ניכנס למציאות רוחנית המציאות הגשמית שלו גם כן משתנה אבל בשביל זה צריך ''אמונה''. ואמרנו שאמונה זה לא I believe אלא 'אמונה' זה מתן תוקף, אני צריך לתת תוקף למהות שבאמת המציאות הגשמית משתנה כלפי בהתאם למה שאני עוסק בו. עד כדי מצב שאדם רוחני אפילו בעולם כזה גשמי לא צריך אלפי שקלים כדי לחיות (אבל זה לא הפואנטה שלנו. אני גם לא רוצה להיכנס לשם. אבל אני חייב להגיד לכם את זה כדי שאתם תדעו שלא כ''כ צריך לחשוש).

אמונה. אינטראקציה עם הבורא. מקור חיות

והדבר נכון לא רק לגבי משכנתא וארנונה זה נכון גם לגבי בריאות, ללכת לרופא או ללכת לתרופה (הרב נווה - כל מה שאני אומר לא נפסק להלכה אני מדבר תיאורתית לחלוטין אז שאף אחד לא ייקח את זה להלכה) וזה הכל תלוי אמונה. כמה שאתה לא סגור פנימה עם הכוח הרוחני למעשה שנמצא בך והעבודה הישירה שלך מול הבורא. אם אתה נסגר עם זה חזק מאוד כל השאר לא נצרך כי אז אתה מבין מאיפה אתה יונק את החיות שלך. אם אדם לא נמצא במגע פנימי עם הבורא הוא לא מרגיש שהוא מקבל ממנו חיות אז הוא חייב חיות ממקום אחר.

לדוגמא, נניח אדם אין לו כוח לנשום בכוחות עצמו. בסדר הוא צריך מסכה ובלון, אין מה לעשות. אז כביכול יש תחליף. לא עלינו ולא עליכם, אדם עשה תאונת דרכים הוא לא יכול לאכול רגיל הוא צריך זונדה. אז בסדר' נותנים לו תחליף (תמיד יש מה שנקרא 'כביש עוקף'). אבל כאן אתה צריך לשאול את עצמך ''מה הוא מקור החיות שלי'' ''מה נותן לי חיים'' ''מאיפה אני יונק את החיים'' ואז למצוא אותם ולעבוד מולו כל הזמן.

עבודה מול הקב''ה ודבקות

כי אם לא, אז חולי הכי קטן אתה כבר לוקח אנטיביוטיקה. מאיימים עלייך קצת בכסף אז אתה גם יכול לקחת שוחד ואתה יכול לקחת הלוואות ואתה יכול לקחת כל מיני דברים. וכאילו אתה לא עובד בכלל מול הבורא כאילו הוא לא קיים פה, אלא אתה מסתכל מה המציאות פה מציעה לי כדי לשרוד ואני ישתמש במה שהמציאות מציעה לי לשרוד. אין לי כסף, מציעים לי הלוואה, אני אקח הלוואה. למרות שאומרים לך, אבל אל תיקח הלוואה אתה לא צריך. אתה חסר כסף? בוא נראה איך אנחנו משיגים את זה בדרך אחרת. אתה חסר בריאות? בוא נראה איך אנחנו משיגים את זה בדרך אחרת. אבל האדם יצר מציאות והמציאות יצרה מצב שכביכול לא צריך את הקב''ה פה כאילו אנחנו לא צריכים אותו פה אנחנו יכולים להסתדר. יש מערכת בריאות, יש מערכת סעד יש כל מיני מערכות שלמעשה כביכול יכולות להחליף לגמרי את הבורא. ואז אתה אומר': אני לא צריך אותו אז אתה לא מתאמץ לעבוד מולו. אז אתה לא מתאמץ לעבוד מולו – אז מה עשינו פה? איך תגיע לדבקות?

הסתרה

אז נוצרה כאן איזשהיא בעיה – שכאילו לקחו לנו את הבורא עטפו אותנו ולקחו לנו את הבורא. אבל זה לא חדש בכלל כל מציאות חדשה שנוצרת היא לא חדשה, כל הדברים האלה רשומים בתורה, וזה מה שקרה במצרים. פרעה וכל מה שהיה במצרים הסתירו את הבורא לגמרי.

מה אתם צריכים; עבודה? יש, פרנסה? יש, סיר בשר? יש, קישואים אבטיחים? יש. מה עוד אתם רוצים? זוגיות, אנחנו לא מפריעים לכם, אתם רוצים להתחתן? תתחתנו, אתם רוצים להביא ילדים? תביאו ילדים. הם לא הפריעו. אז נראה מצב' שוואלה אפשר להסתדר אז לא צריך רוחניות ופתאום בא משה רבינו ואומר: אנחנו צריכים להתקלף מפה אנחנו צריכים להתקלף ממצרים ומכל מה שמצרים מציעה. אנחנו נלך למדבר, שבו אין כלום אבל מקור החיות שלנו יהיה הקב''ה אז ''לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה''

(הרב נווה - עזבו את ''העבודה הקשה'' יש עניין של ''קוצר רוח'', של כאילו' על מה אתה מדבר אתנו בכלל, מה אתה רציני, אתה מתכוון להוציא מיליונים למדבר? ומה יהיה, ארוחת בוקר צהרים ערב, תינוקות, טיטולים, זקנים, מקלחות, שינה. איפה אתה תוציא עכשיו מיליונים למדבר, מה אתה מתכוון לעשות איתם? זה לא שאתה מעביר אותנו עכשיו באיזה רכבת אווירית למדינה אחרת שמקבלת אותנו עם סל קליטה. מה נעשה במדבר? מה אתה מתכוון לעשות עם מיליונים במדבר? יום אחד איך נשרוד?

החזקה באמונה' והחלפת צינור החיים ומקור החיות

והוא רצה להגיד להם: אנחנו פשוט מחליפים את צינור החיים' אתם תשרדו, אל תדאגו. והם מאמינים ולא מאמינים, מאמינים ולא מאמינים. אז הם מנסים – יצאו אתו. אבל עוד פעם, לא היה מים ''וילונו על משה'', לא היה אוכל ''וילונו על משה'' כל דבר. והוא אומר להם: אבל חכו זה כל הפואנטה כל הפואנטה זה שאין לנו מים.

הרי אנחנו יוצאים למדבר אין מים ואין אוכל תחכו ואתם תראו שיש לנו קשר פנימי שברגע שנחדש אותו הוא ייתן לנו חיות ואנחנו נמשיך לחיות, אל תדאגו.

וכאן המושג אמונה ניכנס' כאשר המושג שנקרא אמונה, עוד פעם, זה לא I believe אני לא חושב שזה יהיה אלא זה יהיה – זה נמצא בתוכי אני רק צריך להתאפק, להיות מספיק חזק עם עצמי והקשר הזה יעשה הוא ירקם. וזה למעשה מה שאנחנו צריכים.

קשר של חיות עם הבורא – קשר של הפניית תשומת הלב

שתדעו שיש פה צדיקים שאוכלים מן הם לא אוכלים אוכל רגיל. ויש פה צדיקים שמקבלים שפע והעולם מסתובב סביבם בלי שהם נוקפים אצבע. ויש פה צדיקים שממש העולם עומד ומשרת אותם, בגלל שהם נמצאים בקשר של חיות עם הבורא.

והקשר הזה הוא לא קשר מוזר - לא צריך בשביל זה לעלות על הר סיני ולא צריך לצום ארבעים יום, לא צריך לעשות דברים מוזרים. זה קשר של תשומת לב זה קשר של הפנית תשומת הלב. מתי בפעם האחרונה חשבנו עליו, מתי בפעם האחרונה דברנו אתו, איזה אינטראקציה יצרנו אתו (חוץ מאינטראקציות מלחיצות של 'הילד חולה הוא נפל לי') מתי זה היה במצב שאתה לא צריך אותו כאילו על בסיס תמידי הרי אתה צריך אותו באופן תמידי.

הגות / מדיטציה

כאן אני כל הזמן מציין שהגות ומדיטציה זה שני דברים שונים מהסיבה הפשוטה שבמדיטציה הקב''ה לא קיים - הוא לא קיים הקונספט הזה לא קיים (הרב נווה - ואני בכוונה אומר ''הקדוש ברוך הוא'' ואני לא קורא לזה 'נירוונה' ולא 'אור' ולא בשמות אחרים. דווקא אני משאיר את זה כהקב''ה בהיבט/בכותרת/ במשמעות היהודית שלו כי צריך להבין את זה גם כן במשמעות היהודית שלו) ההגדרה שלנו את הבורא והגדרה שלהם את הבורא זה לא אותה הגדרה.

למשל, ע''פ ההגדרה שלהם הוא יגיד לך: there is no god there is godliness. בכל מקום הגוריים לא מפסיקים להגיד את זה ''יש אלוקות אין אלוקים''. מה הכוונה, מה הם רוצים להגיד? יש את ''האני התחתון'' ויש את ''האני העליון'' ויש אותך גבוה עם כוחות אלוקיים - אתה יכול להיות אלוקות there is godliness אתה יכול להיות godliness.

הכניסה להגות'

בהרשאה. ומותנית במערכת יחסים עם הבורא

אבל אצלנו יש עניין של הקב''ה ישות שעומדת בפני עצמה הוא ישות מקבילה אלינו וזה משהו שאתה צריך להתמודד אתו. וזה נקודה מאוד חשובה להבנה. כי אותה ישות למשל לא תאפשר לך לעשות עכשיו טקס מדטטיבי שאתה תעלה אליו מתי שאתה רוצה. היא לא תאפשר לך עכשיו לעשות הזכרה של איזה שם או מנטרה או לעשות איזה טקס ואתה עף אליו. וגם לא לקחת סמים פסיכודליים ובאמצעותם לעלות אליו או כל מיני דברים מן הסגנון הזה. ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר ולבב''.

זאת אומרת, הגישה של חוכמות המזרח שכאילו השמים פתוחים ואם אני מוצא איזה דרך אני עולה ואני לא שואל אף אחד. וביהדות הוא אומר לך: אם אני לא אתן לך הרשאה אתה לא עולה, אני אסגור לך את שערי השמים, מה זאת אומרת' אתה עובד פה מול אישיות שיודעת מה אתה הולך לעשות ואם אתה לא ראוי אתה לא עולה. ואני צריך לדעת את זה.

ואני בכוונה קורה לזה 'אישיות' כי זה חי. זה חי זה חושב זה מדבר זה רצוני. זה חי - אנחנו נבראנו בצלם. כל הרעיון שאנחנו נבראנו בצלם זה שאנחנו נעשה אקסטרפולציה מאתנו אליו ולכן אצלהם בשיא הגובה שלך אתה מגיע ל I am (אקסטרפולציה - הסקה מהפרט אל הכלל. אם אני פרט בקב''ה ואומרים לי אתה נבראת בצלם אז אני צריך להסיק שהוא כמוני. הוא חושב כמוני, הוא רצוני כמוני. וזה חשוב, כל חוכמת הקבלה מושתת על זה, תיכף אני יסביר את זה).

אבל אצלהם, לא מה פתאום, זה כאילו משהו פאסיבי לחלוטין שאתה יכול להיכנס לזה מתי שאתה רוצה. אז אני יכול לעשות מדיטציה ואני ניכנס –  מי שואל אותו בכלל או אני יכול לקחת סם ולהיכנס. שלא לדבר על החוכמות שנמצאות בדרום אמריקה שבכלל נעזרות (אינדיאנים באמזונס, בבוליביה ופנמה) ויש לגיטימציה להיעזר בסמים. מה הבעיה אני לוקח סם אני עף באוויר ואני יראה מראות רוחניים.

הגות' מרחב מקודש

אתם חושבים שהקב''ה ייתן שמשהו יכנס אליו עם סם? זה מרווח מקודש שלו זה פרטיות (אם אפשר לקרוא לזה ככה). ולכן אני מציע לכם להבין שזה כמונו רק גדול יותר, וכמו שאתה לא רוצה שמשהו יפרוץ אלייך באיזשהיא דרך שלא תהיה (הוא לוקח סם, עשה טקס, וידע את מה שקורה אצלך בלב) אז ככה הקב''ה לא רוצה שמשהו יעשה איזה טקס וייכנס אליו ויידע מה קורה בעולמות עליונים. אין את זה. ואם היו כאלה שהשתמשו בקבלה מעשית אז הם נפגעו מזה מאוד. ורבים הסיפורים על הדבר הזה, כי הקב''ה אומר: אלי לא פורצים.

''לא בכל עת יבוא אהרון אל הקודש''

ואנחנו רואים את זה בתורה – היה בית מקדש היה משכן יש לך כהן גדול. הקב''ה אומר שימו על הבגדים שלו 'פעמון ורימון'. אתה אומר: בשביל מה, הוא צריך ללכת (הרב נווה – 'פעמון ורימון' זה כמו הפעמונים של הילדים שהיו שמים עליהם או פעמון, להבדיל אלף הבדלות, כמו של פרה אבל יותר קטן כדי שידעו לאן היא הולכת היא הולכת ולפעמים אתה מאבד אותה ולפי הרעש אתה שומע איפה היא נמצאת) אז צריך להיות 'פעמון ורימון' על השוליים של השמלה שלו אז איפה שהוא הולך הוא מצלצל. למה? שלא יבוא אהרון אל הקודש לפתע פתאום ''לא בכל עת יבוא אהרון אל הקודש'' הוא ישמיע קול ואני אשמע שהוא ניכנס.

אתה אומר': אבל אתה הקב''ה אתה יודע הכל, אז אם אין לו פעמונים אתה לא יודע שהוא נכנס? זה בשביל האדם זה לא בשביל הקב''ה. בשביל האדם אתה צריך להיכנס לא בהפתעה. אל תפתיע אותי - לא כל שנייה יבוא לך עכשיו איזה חשק אתה תבוא לקודש הקודשים. וזה הייתה הטעות של נדב ואביהוא. נדב ואביהוא ניסו באיזשהיא דרך לחצות/לעקוף את כל הכללים ואנחנו ממריאים. המראתם' אז תישארו למעלה. אז צריך לדעת שכאן בלי הרשאה בלי מערכת יחסים אינטימית עם הבורא ובכלל בלי מערכת יחסי עם הבורא – זה לא ילך.

הגות ואינטליגנציה רוחנית

ולכן כל אלה שמתו מוות קליני, עסקו במדיטציה, מחול הדרוושים של הסופיזם, איוויאסקה או כל הדברים האלה שהתעסקו איתם בדרום אמריקה, פשוט לא הצליח. ומה שהם ראו זה דבר נורא כללי, נורא נורא כללי. ולכן אף אחד לא הצליח ואף אחד לא חזר משמה עם זה שהוא יודע מה זה יהדות, מה זה עם ישראל, מה זה תורה. חסרה להם את כל האינטליגנציה הרוחנית שקיימת אצלנו. וזה חסר זה איבוד של ידע אדיר.

ולחשוב שפתאום אתה פרצת לשמים פתוחים ואתה עכשיו רואה את מה שאתה רואה, אז אתה חושב שאתה רואה את הכל? זה טעות מרה זה ראיה מאוד כללית זה ראיה מאוד כללית. ואצלנו יש אינטליגנציה רוחנית שמתוארת ב''עץ החיים'' ומתוארת בזוהר בצורה מאוד יפה.

זה כמו להראות לכם 'יש מפת תחרה על השולחן' - אם משהו יראה אותה מרחוק ואני אשאל אותו': איך נראית המפה? הוא יגיד': כתם לבן, יש לך מפה לבנה. אני אומר לו': כן. אתה יכול להגיד לי קצת יותר בפרוטרוט? לא אני רואה מפה לבנה. הוא אפילו לא יראה שיש בה חורים הוא אפילו לא יראה שזה תחרה - אם הוא יעמוד במרחק של מאה מטר הוא לא יצליח להבחין בזה. אז אני יגיד לו': בוא תתקרב. ואז הוא יגיד': אהה אני רואה שיש בה חורים אני רואה שיש בה תחרה. ובכלל, יש כאן פרחים ויש כאן כל מיני..

זה בדיוק מה שקורה - מרחוק הם רואים את הקב''ה אז זה נראה אור. אור של אחדות ואור של אהבה. בסדר, עכשיו בוא נפרוט את זה. יש הבדל בין ימי חול ליום שבת? יש הבדל בין אישה נידה לאישה לא נידה? יש הבדל בין תנור טמא לתנור טהור? יש הבדל כרגע בן אנשים 'כהן' 'לוי' 'ישראל'. מי יודע מה? מי יכנס לבית המקדש? מי יבנה אותו? מותר לגעת בכל דבר, מותר לאכול כל דבר, מותר להגיד כל דבר..?

אז אי אפשר לבוא ולדבר בשם האהבה אתה צריך להיות עם אינטליגנציה רוחנית וחסרה כאן הרבה אינטליגנציה רוחנית - אינטליגנציה רוחנית נקנית ע''י התקרבות - שוב, מרחוק ''ויעמדו העם מרחוק'' זה ממש הם עמדו מרחוק ואז הם פספסו הרבה מאוד ידע ורק משה רבינו ''ניגש אל ההר'' אז הוא חזר עם הפרטים. כל העם שעמד מרחוק מה ראה? ראה ''אנוכי ה' אלוהיך'' ראה אחדות פשוטה כולנו ''כאיש אחד בלב אחד'' אנחנו צריכים לאהוב. בסדר גמור, איך? אז הם לא ידעו. 'משה רבינו' ניגש אל ההר אז הקב''ה הראה לו את כל הפרטים אז הוא יירד ויגיד להם איך לאהוב.

איך מצוות בין אדם למקום יוצרות מצוות ואהבת לרעך כמוך?

כל פעולה מוטורית יוצרת תנועה בתודעה שתגרום לך להבין' אני והחבר שלי זה אותו דבר

במאמר 'מתן תורה' בספר ''מתן תורה'' של הרב אשלג הוא כותב שלא סתם רבי עקיבא אמר שכל התורה כולה זה ''ואהבת לרעך כמוך'' זה הכלל הגדול שבתורה וזה המצווה התרי''ג. והוא אומר': כל התרי''ב מצוות הן כלולות במצוות ''ואהבת לרעך כמוך''. זאת אומרת, אנחנו צריכים לשמור שבת כדי לאהוב ולהניח תפילין כדי לאהוב וליטול ידיים כדי לאהוב. והוא בעצמו מקשה על עצמו והוא אומר: אני מבין את זה במצוות ש'בין אדם לחברו' אבל איך זה עובד ב'מצוות שבין אדם למקום', איך מצוות שבין אדם למקום יוצרות מצוות ''ואהבת לרעך כמוך''?

והוא מסביר את זה (הרב נווה - ספר ''מתן תורה'' מאמר 'מתן תורה' אתם יכולים להוריד אותו מהאינטרנט. תראו שמה את כל הדיון שהוא עושה בינו לבין עצמו והוא מעלה את כל הקושיות האלה והוא מקשה על עצמו והוא עונה על הכל) אבל בעקרון כדי לענות על זה - יש המון תנועות תודעתיות פנימיות שאנחנו עושים אותם שיביאו אותנו לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' כמו שמירת שבת כמו הנחת תפילין.

אז אתה חושב שאתה מניח תפילין אתה עושה איזה טקס - לא, זה חוצה לך דרך בתוך התודעה להבין שאתה והחבר שלך הם ''כמוך''. כל פעולה מוטורית כזאת היא למעשה יוצרת תנועה בתודעה שתגרום לך להבין' אני והחבר שלי זה אותו דבר. וזה מאוד חשוב כי זה אומר שאני לא יוכל לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' באמת בלי המצוות האלה. אבל המצוות האלה הם מחוות כביכול מקיפות לא ישירות שיעזרו לי בסופו של דבר לקיים ואהבת לרעך כמוך.

דוגמאות

מערכת אחת שלמה שאחד מזין את השני

נניח אדם צריך להתאמן, אז הוא ניכנס לחדר כושר והוא מתאמן על שרירים שבכלל לא שייכים לאותו שריר שהוא צריך. נניח אלה שרצים מאה מטר או כדורסלנים, אז הוא לא עומד כל היום וזורק לסל, הוא גם מרים משקולות הוא מרים משקולות גם לגב שלו ולרגלים ולשוקיים והוא קופץ בחבל. ואתה אומר לו': למה אתה צריך? אתה עושה דברים שלא צריך שחקן כדורסל,

אז הוא אומר': כן, כל המערכות האלה ישמשו אותי לזרוק לסל מדויק. אני מפתח כאן המון מערכות כלליות שיעזרו לי לעשות את התפקיד שלי. והוא בכלל נמצא בחדר כושר שבחדר כושר זה לא עבודה כמו למשל, לשים בלוק על בלוק, ואתה אומר' יהיה בניין. אין בניין, סתם, מאתיים פעם רוטינה כזאת זהו אתה מניח את הברזלים. כאילו, על מה אתה עושה את זה, על מי זה פועל. אז ברור שכל זה מיועד כדי שהוא יעשה פעולה אחת כמו שצריך.

גם היום לומדים ב''ה שנכנסה תורת ההוליזם אפילו לרפואה הקונבנציונלית שיודעים שאם אתה רוצה לטפל עכשיו באיזה מערכת נניח יש לך קריסת כליות (חס ושלום לא עלינו ולא עליכם) קריסת ריאות הם רואים שיש מערכות שלמות שקשורות לזה. בודקים את הנוגדנים בכל הגוף את תעשיית הדם בכל הגוף את חילוף החומרים בכל הגוף, ולפעמים אפילו מערכת שרירים יכולה להרוס את הריאות. ואתה יכול להגיד': מה הקשר בין מערכת השרירים לבין הריאות? אז רואים הרבה פעמים שיש התכווצויות לאנשים שיש להם בעיות של ריאות. ואפשר אפילו להתריע ע''פ התכווצויות של השרירים לפני הבעיות שיש בריאות לבעיות שיש קודם כל למערכת השרירים. ומערכת השרירים תלויה במערכת הדם ומערכת הדם תלויה בחלבונים והחלבונים תלויים בעצמות והכל תלוי בהכל, זה מערכת אחת.

אז לכאורה אומרים לך ''תנשום'' אבל זה תלוי בכל כך הרבה מערכות שאתה תנשום. זה לא מספיק שיש לך רק ריאות כדי שאתה תנשום צריך כאן מערכות שלמות. עכשיו, הכל מגבה את הכל. כי גם הכליות שלך צריכות את הריאות והריאות צריכות את הכליות ושתיהן צריכות את הכבד שצריך את הלב שצריך את השרירים שצריך את העצמות שצריך את מערכת העצבים. אז הכל קשור בהכל. זאת מערכת אחת שלמה שאחד מזין את השני.

התורה בונה אותנו

inside out

אז הוא אומר לך' תשמע אתה צריך לעשות ואהבת לרעך כמוך אי אפשר לעשות את זה ישירות. אי אפשר להסתמך שהוד מעלתו יבוא לו יום אחד רגשות ויחבק את החבר שלו, אי אפשר להסתמך על זה, אני צריך לבנות אותך. אז התורה בונה אותי inside out.

נתנה לי מצוות שבין אדם לחברו שזה ישיר ואני יכול להבין. למשל, אל תלווה בריבית כי זה מצער אותו. אל תרצח, אל תגנוב, בסדר אני מבין אלה דברים שאפשר להבין אותם. המצוות שבין אדם למקום נראות לנו farfetch זה נראה כאילו איך הגעת לזה? איך מתפילין אני מגיע לאהוב? איך משבת אני מגיע לאהוב? כאילו, מה הקשר בכלל?

עכשיו זה קטע כי צריך לדעת מה משרת את מה. למשל, לא אמרו לי תעשה ואהבת לרעך כמוך בשביל שבת. כאילו, ואהבת לרעך כמוך זה יותר גבוה משבת. ולכן אם יש פיקוח נפש בשבת אז מחללים את השבת בשביל פיקוח נפש ולא מוסרים נפש בשביל השבת.

דוגמא

אבל הדברים האלה מגיעים לדברים עוד יותר גבוהים, כמו למשל 'שלום בית'. נניח עכשיו בא בנ''א ואומר יש לי בעיות של שלום בית - אני חזרתי בתשובה אשתי לא בקטע והיא הודיעה לי שהיא לא טובלת במקווה. והילדים שלי רואים בשבת טלוויזיה עם המסך הגדול. אני חוזר מבית כנסת אין אני לא שומע את עצמי מקדש, יש טלוויזיה. מה אני עושה?

לא מתירים לו להתגרש אף אחד לא יתיר לו להתגרש, למה? אתה השתנית, התחתנתם חילונים, אתה חזרת בתשובה, אז מה אתה רוצה ממנה? יש לך ילדים קטנים בבית? אז לא ייתנו לך להתגרש עכשיו כשיש לך ילדים קטנים בבית בגלל שאתה רוצה להיות צדיק על חשבון האישה שלך והילדים שלך. אז אתה אומר': אבל חברי'ה לאן אתם מחזירים אותי? היא נידה אני גבר אני צריך את זה. וגם שבת, מה אני יעשה. אף אחד לא אומר לו': תעבור על ההלכה אבל גם אף אחד לא נותן לו היתר להתגרש.

ולכאורה הם תמהים, כולם תמהים הם באים אלי כדי לשאול אותי' תגיד לאן הרבנים מכניסים אותי. ואני מדבר אתכם על גדולי עולם. יש עכשיו מקרה שהרב קיינבסקי, הרב שלנו והרב דוד אבוחצירה אסרו על בנ''א כזה. והוא אומר': אשתי לא בקטע בכלל היא לא עושה דווקא אבל היא פשוט לא רוצה להתקרב למקווה היא לא רוצה היא לא מחוברת לזה, ואנחנו שנינו צעירים והילדים שלי רואים טלוויזיה בטלוויזיית ענק. מה אני אמור לעשות? מה הם גוזרים עלי? תסביר לי איך זה מסתדר עם ההלכה, איך זה מסתדר עם התורה? והוא אומר': אני לא יכול לעזוב את הקב''ה, אני לא יכול לא לשמור שבת, חזרתי בתשובה – גמרנו.

אז מה שהסברתי לו' זה שמצוות שלום בית עולה על הכל. כי מצוות שלום בית זה ואהבת לרעך כמוך ''ואהבת לרעך כמוך'' עולה על הכל. שאם הוא יכוון את דעתו 'אני הולך לעשות מצוות שלום בית' זה כולל את כל המצוות האחרות. אז הוא אומר לי: ואיך אני אנהג בשבת? אמרתי לו: לא יודע – ביצירתיות – אתה צריך להיות יצירתי ותתפלל על אשתך שהיא כן תיכנס למקווה אבל תהיה יצירתי בעניין הזה..

צריך להיות יצירתי, אין מה לעשות, תחשוב איך כל דבר אתה יכול לקיים אותו אם לא עכשיו לאט לאט בשלבים: עוד חודש, עוד שנה, תראה לאט לאט. אבל אל תיפתח עכשיו בג'יהאד בבית, אל תתחיל להגיד לאישה שלך ''את טמאה'' אתמול לא אמרת לה שהיא טמאה היום אתה אומר לה שהיא טמאה.. אתה אומר לילדים שלך' אתם פושעים מדליקים לאבא.. אתמול הם לא היו פושעים אתמול הם היו ילדים קטנים בני שלוש וארבע, היום הם נהיו פושעי ישראל?!

אז אתה החלטת שאתה חוזר בתשובה ''אשרייך'' בסדר גמור אבל יש לנו מצווה שכוללת מצווה –  'שלום בית' כולל את כל המצוות שבתורה כי זה שייך לואהבת לרעך כמוך, וכל השאר טפלים אליה. אז אתה רוצה לשמור שבת על חשבון 'שלום בית' זה פשוט לא עובד. אם היא מרשעת והיא מחטיאה אותך והיא עושה אנטי אבל היא לא היא רק אומרת לך ''אתה מאמין אני לא מאמינה, מה אתה רוצה ממני? אתה החלטת לחזור בתשובה אני לא''.

אז יש לזה קריטריונים אבל אנחנו צריכים לדעת למה גדולי ישראל מכניסים אותו לפלונטר הזה. כי מה הוא יעשה עכשיו עם אישה נידה, מה הוא יעשה איתה, מה הוא אמור לעשות איתה? והיא לא עושה בכוונה היא לא מחטיאה אותו היא אמרה לו: אתה רוצה להאמין על הכיפאק אני זורמת איתך אבל אל תבקש ממני דברים. אל תבקש ממני דברים שאני עדיין לא מאמינה בהם אני עדיין לא מסוגלת לעשות אותם. אני לא מחטיאה אותך אני לא עושה נגד. אתה רוצה אני יכבד אותך - אתה לא רוצה שאני אסע בשבת אני יישאר איתך ועם הילדים  אבל אל תבקש מאתנו לעשות דברים, אתמול לא אמרת לנו כלום היום חזרת בתשובה..

אז צריך לדעת, למה ההלכה מתירה את זה, איך ההלכה נותנת? מה באמת הוא יעשה?

אז יש מצווה שכוללת מצווה

אז כמו שפיקוח נפש מחללים את השבת אז ככה עושים שלום בית אפילו כשזה מעל הכל. וצריך לדעת, שגם מצוות ואהבת לרעך כמוך בכלל זה עולה מעל הכל. וזה אומר, המון דברים שתדעו לכם, יש המון המון דיונים, שאם אהבת חברים נפגעת או אם נניח מאבדים ממון זה סרט לא נורמאלי וזה מגיע על 'סוגית קיטון המים'.

שבסוגית קיטון המים אתה אומר יש רק קיטון של מים (כמות אחת של מים שמספיקה לבנ''א אחד כדי להגיע לעיר הסמוכה) ויש אתו עוד חבר. מה הוא צריך לעשות עכשיו? אז יש הלכה שקבע אותה רבי עקיבא (שקבע ואהבת לרעך כמוך) שהוא אמר ''וחי בהם'' שאסור לו לשכור בקיטון של המים ומי שהביא איתו את הקיטון של המים צריך לשתות את זה. זה הלכה.

אבל אומרים המקובלים הפוך - שאם הוא יעשה את זה אז הוא עובד עם הרצון לקבל לעצמו כי זה משחק לו ההלכה משחקת עם הרצון לקבל לעצמו. אז מה שיקרה, אם הוא יעשה את ההלכה הוא יכנס לגן עדן ויוציאו אותו לגיהינום כי הוא ראה את עצמו בסוף התהליך. אבל אם הוא ראה את החבר שלו בסוף התהליך אז אפילו אם הוא עושה נגד ההלכה הוא ייכנס לגיהינום לשנייה אחת ויוציאו אותו לגן עדן.

 

 

אז אמרו למה לעשות את זה?

ביטול הרצון לקבל. תמיד לחשוב' הכל אחדות פשוטה. לפתור את הפרדוקס בתוך הראש. להעדיף את האחר

אז הרב אשלג עונה על זה אומר': ככה אתה מבטל את הרצון לקבל לעצמך לחלוטין - האם אתה תהיה מוכן להיכנס בשביל החבר שלך לגיהינום. שלכאורה זה פלא, אתה אומר': מה ביני לבין החבר שלי? גם הגמרא אומרת ''הדם שלך יותר אדום ממנו'' אבל כל הרעיון זה שאני ישאל את עצמי את השאלה הזאת - אני בעצמי כמי שזכה בקיטון המים וזה קיטון המים שלי צריך לשאול את עצמי את השאלה הזאת. בסדר ההלכה אומרת לי, אבל הדם שלי יותר אדום משלו? אז יש הלכות או יש פלונטרים שלכאורה הקב''ה אומר משהו לעשות אבל אתה צריך לדעת מה אתה צריך לעשות אתה צריך לחשוב בפני עצמך.

וזה כמו חטא אדם הראשון - הקב''ה אמר לך' אל תיגע, אבל אתה היית צריך לחשוב' אז למה יש את ''עץ הדעת טוב ורע''? מה ''עץ הדעת טוב ורע'' עושה שם? אז אם אני יתקדש אני יכול לקדש את העץ ולפרש אותו לא כרע. אבל זה לא משהו שהקב''ה צריך להגיד אלא זה משהו שצריך לבוא מצד האדם עצמו.

אבל כדי שזה יהיה אנחנו צריכים להיות מאוד ערניים לקלוט את זה. ותבינו' כל התורה עומדת רק על הדבר הזה, כי זה הכל אחדות פשוטה שאתה צריך לפתור אותה בתוך הראש שלך. זה פרדוקס אבל את האחדות הפשוטה הזאת אתה צריך לפתור בתוך הראש שלך. ותמיד להעדיף את האחר על פנייך. כי אם אתה תעדיף את עצמך שאתה תגיד' אבל מה ההבדל אם זה ''ואהבת לרעך כמוך'' אז אני כמוהו. אז אומרים': נכון אז למה שתעדיף את עצמך, אז אתה אומר': אז למה שאני יעדיף אותו. כי אתה אומר': היצר הרע משחק שאתה תעדיף את עצמך וכדי לחסל את יצר הרע תעדיף את החבר שלך.

כבוד האדם וביטול האנוכיות

אותו גר בא במסכת שבת ואומר לו ''למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת'' אמר לו (הרב נווה - דבר מדהים וזה גמרא, לא קבלה לא חסידות, לא שום דבר מוזר) ''מאן דעלך סני לחברך לא תעביד זאת כל התורה כולה ואידך פרושה הוא זיל גמור'' אז הילל הזקן ענה לו ''מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה'' (מסכת שבת דף לא) אומר ''זאת כל התורה כולה'' הוא לא אמר לו 'לך תלמד גמרא' 'לך תעשה הלכה' 'תתפלל שלוש תפילות ביום' 'תלמד זוהר' הוא לא אמר לו את זה ''מאן דעלך סני לחברך לא תעביד זאת כל התורה כולה ואידך פרושה הוא (כל השאר זה רק פרושים לזה) זיל גמור'' (צא ולמד).

ואז בא רבי עקיבא ואמר את זה על דרך החיוב ''ואהבת לרעך כמוך'' הוא לא אמר 'ואהבת לרעך' כאילו 'מתי שיבוא לך תאהב' הוא אומר ''כמוך''. ''כמוך'' ברגע שהוא אמר 'כמוך' הוא עושה את כולנו אחד. ואז האדם עכשיו צריך להחליט. אם אני עכשיו צריך להחליט מה ביני לבין החבר שלי ואפילו שהתורה באה לטובתי ואומרת לי ''תשמע הדם שלו לא יותר אדום משלך'' למה אתה מעדיף אותו אתה לא חייב להעדיף אותו תשמור על עצמך.. יש לך כסף תשאיר אותו, תן משהו. יש לך מים תשמור אותם לעצמך - זה התורה אומרת. אבל אני כשלעצמי עכשיו צריך לחטט ואני אומר': זה אגואיסטי מצידי אני מרגיש שהתורה משחקת איתי היא מפנקת אותי אני צריך קצת לצאת מעצמי.

והנה אנחנו רואים את זה עכשיו בפרשת משפטים ''כי תקנה עבד עברי''. 'עבד עברי' זה לא גוי זה 'עבד עברי' הוא עשה טעות הוא עשה עבירה אין לו כסף לשלם לי ועכשיו הוא צריך להשתעבד לי. עכשיו זה יהודי זה לא סתם אדם. אוקי. עכשיו, אנחנו נשארים בלילה, אני האדון שלו יש מיטה אחת וכרית אחת ויש לי גם שמיכה אחת ולא אין. אז לכאורה אני יכול להגיד': תישן על הרצפה אתה חטאת כלפי מה אתה רוצה אתה פושע, תישן על הרצפה. התורה אומרת': לא בשום פנים ואופן - אתה תישן על הרצפה והוא ישן עם השמיכה ועם הכרית שלך. ואם אתה תגיד': לא אני ולא אתה, זה מידת סדום.

אז תקלטו עד איפה מגיע כבוד האדם עד איפה התורה נותנת את כבוד האדם. וזה למה? כדי לבטל את האנוכיות שלך. שאתה יכול להגיד' אבל אני האדון הוא העבד. אז מה אם אתה האדון והוא העבד? אתה האדון והעבד רק לעניין הזה של הגניבה, זה הכל. לא לדברים אחרים אתה לא תשפיל אותו עכשיו אתה תישן על הרצפה והוא יישן על המיטה שלך.

וזה כדי לחסל את האגואיזם זה לחסל את יצר הרע

ולמה? כדי שנבין שאנחנו אחד

כי כאן אין העדפה הוא אומר ''הדם שלו יותר אדום משלך'' בסדר זה לא בא להגיד לא שאני יותר טוב ולא שהוא יותר טוב זה רק בא להגיד שאנחנו אחד. ולמה שאני יפלה את עצמי לרעה? זה לא שאני מפלה את עצמי לרעה זה רק לחסל את האופציה שיש בי 'רצון לקבל לעצמי' ואני דואג לעצמי ולא לו אבל התורה לא תגיד לי לעשות את זה, זה משהו שאני צריך לדעת לבד.

דוגמא

ההשלמה המתבקשת מצד האדם

נניח אני מגיע למקום עבודה עם סנדוויץ' וזה סנדוויץ' שיש לי לכל היום, תקוע בהייטק שתים עשרה שעות. פתאום מגיע חבר שלי אומר: שכחתי את הסנדוויץ'. הוא רומז לי. עכשיו אתה יכול להגיד לו: אתה רוצה שאני אלך לקנות לך סנדוויץ'? לא אני לא אוכל בחוץ. אתה לא רוצה כסף? לא. אתה רוצה שאני אקפוץ אולי הביתה אני יביא לך? לא הדלת נעולה אשתי נסעה לחול. מה תעשה? אתה צריך לתת לו את הסנדוויץ. עכשיו התורה לא אומרת ככה התורה אומרת: אתה הבאת את הסנדוויץ זה סנדוויץ' שלך. אבל אני צריך להרגיש את זה שזה לא בסדר שזה נמצא אצלי, זה אגואיסטי יהיה לבוא ולהגיד': אבל אני דאגתי לעצמי. ברור, מה אתה לא קולט שהקב''ה עושה לך עכשיו ניסיון? ברור שזה ניסיון. אז תיתן לו לך תקנה לעצמך סנדוויץ'. ואם לא אז תהיה רעב אל תדאג תצום יום שלם בשביל החבר שלך.

עכשיו כדי לעשות את זה

צריך להיות באינטראקציה עם אותה אחדות

אם אני לא יהיה באינטראקציה עם הבורא, אז שוב אני אומר, אז מאיפה אני יקבל חיות? אז אני יחשוב שאני מקבל חיות מהקיטון מים, אני מקבל חיות מהסנדוויץ', אני מקבל חיות מהכסף שאני עושה. ככה זה נראה. אבל יש פעמים שהקב''ה אומר: בוא נעשה by pass לא נותן לך כסף אין לך הישרדות רגילה, בוא תחייה ממני. לשם כך נוצרה ההגות.

הגות

ההגות היא יצירת קשר אינטימי עם הבורא

• ההכנה המקדימה לתהליך העלייה הרוחנית

איך יוצרים את הקשר?

(הרב נווה - עכשיו בוא נראה איך אנחנו יוצרים את הקשר הזה. ולאט לאט, תבינו שאני לא נותן לכם טכניקה אני נותן לכם את הטכניקה של הלב כי אני רוצה שאתם תבינו מה אני מלמד. זו אומנות וזו לא אומנות שהיא לוגריתמית. זה לא טכניקה. זה לא יכול להיות טכניקה כי בטכניקה אז אתם נחשבים לפורצים והקב''ה לא רוצה שיפרצו אליו. אני צריך רק לספר לכם איך מתנהגים אתו וכל אחד צריך למצוא את הדרך איך להתנהג עם הקב''ה).

• אין טכניקה

טכניקה של הלב

אז קודם כל אין טכניקה כי אתם תבינו שטכניקה זה לפרוץ והוא לא מעונין שאף אחד יפרוץ אליו זה לא משנה כמה הדוק אתה תהיה עם הטכניקה הזאת - אתה פורץ. כי אתה לא יודע אם אתה גנב אם אתה שקרן ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה''. נו, מאיפה אני יודע עכשיו מי ''נשבע למרמה'' מי ''נקי כפיים''? אז אתה צריך לדעת לעשות את כל הדברים האלה. ואז אתה צריך לדעת, ההגות היום לא הלכה לי, למה היא לא הלכה? לא בגלל שהטכניקה היא לא בסדר, אולי בגלל שאתה לא ''נקי כפיים'' אולי בגלל שאתה לא ''בר לבב'' מה אתה מחפש למעלה..

• מה אתה רוצה להשיג

צריך סיבה טובה לעלייה. לא להטריח

היו גדולי עולם שעלו למעלה בכוונה עם כל מיני שמות והקב''ה עשה להם טריקים - נתן למלאכים לשאול אותם ''מה באת לעשות'' ''הגעת' מה אתה רוצה לעשות פה''? והם לא ידעו והם ירדו למטה כשהם נפגעו. גם משה רבינו. משה רבינו היה עושה עליית נשמה כל הזמן ואז הקב''ה העיר לו, אומר לו: ''אין שלום בעירך''. כאילו הוא עשה עליית נשמה ואז הוא רואה את הקב''ה והקב''ה עונה לו 'למה אתה לא אומר שלום' אז הוא אומר לו 'וכי עבד אומר שלום לרבו' כאילו אני נמצא לידך פה כל הזמן עולה יורד חוזר.. אמר ''היה לך לעוזרני'' לא עולים פה סתם, אתה רוצה תביא כלים לא עולים יורדים. מה זה עבד? עבד עושה משהו, עבד ניכנס מנקה פה עושה שם, מה אתה עולה יורד עולה יורד. בשביל מה אתה עולה ויורד?!

אז גם משה רבינו קיבל הערה – אל תעשה עליות נשמה בגלל שאתה יכול. כאילו, אנחנו לא מתרגלים רוחניקיות אתה לא צריך לעשות את הדברים האלה. יש לך מה לעשות פה – תעלה, אין לך מה לעשות פה – תישאר למטה. וגדולי עולם קיבלו את ההערה הזאת.

וכמה אזהרות מזהירים תלמידי קבלה – בשביל מה אתה רוצה לעשות עלייה? גם אם אתה יודע וגם אם מלמדים אותך וגם אם אתה ראוי מצד עצמך. אתה צריך סיבה טובה מאוד לעלות למעלה, זה לא מציצנות. אז כל אינטראקציה עם הבורא חייב שתהיה לה סיבה. ויש עניין, כמו שאין טורח ציבור כמו שהקב''ה לא מטריח את האדם אל תטריח את הקב''ה.

(הרב נווה - יש ספר שאני בעצמי קיבלתי אותו וגנזתי אותו והספר הזה מדבר על 'טורח ציבור' והוא מדבר על זה גם ע''פ הקבלה והחסידות. הוא אומר, להחזיק את החבר שלך בטלפון בשיחה דקה מיותרת אתה תיתן את הדין על זה לשמים. הוא אומר: בשביל מה אתה מטריח משהו? בשביל מה אתה מושך אותו בשיחה? אז מה עניינים, אז מה נשמע, אז מה קורה, אז מה אתה מספר. אומר: למה? נשמה צריכה לעשות פה פעולות וכל דקה חשובה, בשביל מה אתה מטריח אותו? יש לך משהו אפקטיבי לעשות אתו - תבוא תגיד תהיה יעיל, אל תדבר בכ''כ הרבה מילים, תגיד לו. תעשו ביחד את מה שצריך לעשות, ביי סלמאת כל טוב, אל תחזיק אותו ויש כאלה מורחים זמן ומחזיקים אנשים בטלפון ומטריחים. וזה יכול להיות אפילו גם בני זוג אם אין לך משהו אפקטיבי לעשות אותו תעזוב אותו.

אז אסור להטריח את אליהו הנביא, ואסור להטריח מלאך, ואסור להטריח גם לא את הקב''ה. ולכן בכל השיחות שהיו תמיד בין הצדיקים לבין הקב''ה - הקב''ה היה עוזב קודם. וככה לימדו אותנו – אם אתה מדבר עם רב תחכה שהרב יסיים את השיחה. כי אז הוא יחליט אם זה באמת נגמר כי יכול להיות שהוא עושה משהו אתך. אז אתם תראו נניח שאתם מדברים עם הרב שיינברגר אז הוא טורק את הטלפון קודם. אבל אם הוא מחזיק את הטלפון להחזיק אתו אפילו אם סיימתם והוא מחזיק את הטלפון להחזיק אתו. 'להחזיק' כי סימן שהוא עושה עדיין משהו וגם אם יש שתיקה כל עוד הוא מחזיק, תחכו שהוא יסיים. ותמיד בשיחה עם הרב תחכו שהוא יסיים (עם רב נורמאלי.. עם רב לא נורמאלי תסיימו אתם. אבל עם רב נורמאלי שאתם יודעים שהוא עושה משהו אז כדאי לשהות כי הוא עושה עדיין משהו וזה לא יפה להפנות לו גב).

אז בכל המקומות שהצדיקים דברו - קודם ''ויעל אלוקים'' ואח''כ הצדיק היה הולך. אז זה היה נראה, כאילו זה לא יפה, למה אתה הולך לו באמצע? למשל, בשיחה עם אברהם שהוא מתפלל ודברים כאלה, הקב''ה ענה, אין לנו לאן להתקדם? זהו גמרנו סיימנו. וזה לא חוצפה או משהו כזה כי אח''כ הוא יכול לדבר אתו אין בעיה גם עוד שנייה הוא יכול לדבר איתו – אם יש על מה.

אז הגות זה דבר קדוש. ואתה עכשיו הולך לעשות הגות כשאתה למעשה הולך להטריח את הקב''ה. וכמו שהרב אשלג כתב במאמרי שמעתי הוא כותב ''שכשאתה חושב על הקב''ה הוא חושב עלייך מיד''. זאת אומרת, האינטראקציה היא מידית. רק שוב, תשאל את עצמך: מה בעצם אני עושה בהגות? מה אני רוצה להשיג בהגות?

ולא צריך לפחד מזה

מצד אחד, אנחנו צריכים ללכת על זה. וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב ''אתה לא חס'' אנחנו ילדים קטנים ולא מעניין אותנו' עכשיו אבא גדול בשמים ואנחנו אחרון הדורות הכי מסכנים והכי מפגרים (כאילו אין תדרוש אותו בכל עת). בסדר, אבל אנחנו רואים הרבה פעמים בחוש שזה לא תמיד מתקבל. ולפעמים ההגות מאוסה ולפעמים ההתבודדות מאוסה ואתה לא מצליח לחדור פנימה ולא מקבל מענה. אז צריך להגיד את זה. אז צריך לדעת 'מה אני בעצם משיג'.

• הכנה

אז כמו שאתה צריך לעשות הכנה לפני שיחה עם החבר שלך או שיחה עם הרב שלך או שיחה (דיון) אפילו בינך לבין עצמך אפילו בסמס אתה כותב סמס - תוודא שאתה לא מטריח תוודא שזה לא סתם למשוך משהו באף אנשים עסוקים יש להם את החיים שלהם תעזוב אותם בשקט. אתה מטריח איזה משהו, תיקח בחשבון מה אתה מנסה להשיג בשיחה? והטרחה לפעמים יכולה להיות סתם. גם לא למצוץ תשומת לב, אם ייתנו לך ייתנו לך אבל אל תמצוץ תשומת לב מאף אחד אפילו לא מהבן זוג שלך. כי תבינו זה הטרחה. הקב''ה יודע לעשות עם הנשמות מה שהוא יודע לעשות עם הנשמות אם הוא ייתן על הכיפאק אבל לא למצוץ.

אז עכשיו נשאר מצב שאנחנו צריכים לעשות הכנה לדברים – בגלל זה בקבלה אנחנו עושים הכנה לתפילה, הכנה לטבילה במקווה. כל דבר אנחנו עושים הכנה, אפילו כניסה לסוכה. לא נכנסים סתם לסוכה, תראו איזה תפילה ארוכה יש לנו לפני כניסה לסוכה. לפני שאנחנו עושים מצווה ''לשם ייחוד קדושא בריך הוא ושכינתא'' ואמרו החסידים ''ההכנה למצווה יותר גדולה מהמצווה עצמה''. אז אתה צריך כאילו לכוון': מה אתה בעצם רוצה להשיג מן המקום עצמו.

דוגמאות

אז אתה יכול להגיד נניח בהגות ''אני רוצה להשיג הכרות'' ''אני רוצה להשיג עומק'' ''אני רוצה להשיג אמתיות'' - באתי לשבת מולך לחוש אמתיות לחוש כנות. אני רוצה לדבר על כנות, אני רוצה להתנסות בשיחה על כנות, אני צריך זמן להיות כנה לדבר בכנות, אני צריך שתהיה איתי בזמן שאני מדבר בכנות. בסדר גמור, אני יכול להיות איתך גם יום שלם. הקב''ה לא חסר זמן זה לא קשור לחוסר זמן השפע שלו הוא אינסופי הוא יכול להיות איתך כל הזמן הוא גם נמצא כל הזמן, בין אם אתה מרגיש באותו רגע ובין אם אתה לא מרגיש. זה לא שעכשיו הוא עסוק עם אירן וארה''ב, התשומת לב שלו היא מאה אחוז על כל אחד, זה לא בעיה. זה הכל, רק מהצד שלך, מהצד של הכלים לא מהצד של האור.

תשומת לב ומודעות

ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד חכמים בכל פעולה שאנחנו עושים במיוחד במתן תשומת לב ובבקשת תשומת לב, כי העולמות זזים רק כאשר התשומת לב מופעלת הערנות מופעלת. 'תשומת לב' אני לא מדבר על attention כאילו שים לב אלא על ערנות - שאני מודע, שאני באופן מודע - מודע. ואז אני יודע מה אני עושה עם זה, אני כאילו פועל באופן מודע עם משהו מפנה את תשומת הלב ועכשיו מתחיל לפעול על אותו דבר שאני שם עליו את תשומת הלב ואז המציאות מתרחשת. אז בהגות כשאני למעשה נמצא עם הקב''ה אני צריך לשאול את עצמי ''מה אני בעצם רוצה להשיג מההגות הספציפית הזאת'' ''מה בעצם אני רוצה להשיג ממנו''.

הכנה והגדרה'

מה אני רוצה להשיג מהקב''ה?

הכרות

אז יש מצבים (אני נותן לכם כבר) כמו הכרות. למשל, אדם רוצה להגיד אני רוצה להשיג הכרות עם הדבר הזה אני לא מכיר את המקום הנפשי הזה אני רוצה להיכנס פנימה ואני רוצה באמת להכיר את זה (נדבר על זה תיכף אני יגיד איך אנחנו משיגים את ההכרות הזאת).

כנות יושרה

שליטה פנימית

משהו אחר רוצה להשיג כנות ויושרה (לאור השיעורים שאנחנו דברנו עליהם) כתוב ''ויהי בישורון מלך'' אז אמרו שאדם הוא נחשב למלך רק אם הוא בעל יושרה, ככה חז''ל אמרו. אדם יכול למלוך על היצרים שלו רק אם הוא בעל יושרה, אם אדם הוא לא בעל יושרה זה העבד הכי גדול זה ''ויהי בישורון מלך''. אין מקום בארץ שנקרא ''ישורון'' אז מה זה ''ויהי בישורון מלך''? ''וקראת את שמו ישראל וישורון'' הכוונה ליעקוב ''תיתן אמת ליעקוב'' אז ''ישורון'' זה לשון יושרה. אז ''ויהי בישורון מלך'' אדם שיהיה בעל יושרה יהיה מלך - מלך על היצרים שלו מלך על הכל. כי אדם בעל יושרה חייב להיות ערני אז הוא חייב להיות מלך. זה ברור לגמרי. (הרב נווה - אני לא מדבר על מלך עם כתר על הראש אני מדבר על הכוח הפנימי על השליטה).

אמת

נוכחות

אני רוצה לעמוד מול האמת. כי הקב''ה זה אמת מידתו אמת ''ה' אלוהיכם אמת'' אז אני רוצה לעמוד מול האמת אני רוצה להרגיש איך זה לעמוד מול אמת. איך זה מרגיש שאני שם את המילה 'אמת' מול העיניים ואני יודע שהקב''ה נוכח.

קדושה

מובדל ומופרש ליעדו. השגחה. דיוק ליעוד ולתכלית

יש הרבה מאוד אנשים שאומרים': הרב אני לא יודע להרגיש קדושה, זה רחוק ממני קצת אני רוצה להרגיש קדושה. בסדר גמור הוא 'הקדוש ברוך הוא' ומרגישים לידו קדושה. ואז אתה יכול גם לצאת אפילו עם תמלול של מה זה קדושה אתה ממש יכול לצאת עם תמלול פנימי של' מה היא הקדושה שהרגשת. למשל הרבה מאוד אנשים שחוו חוויה של מוות קליני אומרים 'לא הרגשתי שום קדושה' 'לא הרגשתי דתיות לא הרגשתי קדושה, ראיתי אור ראיתי דברים נפלאים, אבל את המילה קדושה לא הרגשתי' אז הם לא באים איתה אז הם לא מגיעים עם קדושה הם לא מגיעים עם טהרה וזה פספוס. אני יכול להגיד לכם מה זה קדושה (וזה יכול להביא לכם הבנה מאוד גדולה) וגם מה זה טהרה אבל אלה דברים שאנחנו צריכים בכלל להביא את עצמנו לשם, להביא את עצמנו לחוש את התחושות האלה.

איך אני יקבל קדושה? מאיפה אני ירגיש קדושה?

אז יש שתי דברים: א. להיות ליד צדיק של אמת אתה יכול להרגיש קדושה ב. בהגות ליד הקב''ה אתה יכול להרגיש קדושה.

המושג שנקרא ''קדוש'' זה מובדל ומופרש, אבל יש לזה כמה היבטים זה לא רק זה. א. מובדל ומופרש מחולין. ב. כשאתה אומר ''הרי את מקודשת לי'' את מקודשת לי מבנות אחרות. אז יש עניין של ''הקדש'' ועניין של הקדש זה עניין של יעוד.

נניח אדם אומר לגבאי בית הכנסת: אני נותן לך מעטפה זה מיועד להכנסת כלה. אני לא רוצה שתשתמש בזה, לא לרב לא לבית הכנסת. זה להכנסת כלה כתוב על זה ''הקדש להכנסת כלה''. הגבאי לא יכול לבוא ולהגיד': טוב בסדר זה ניכנס לכסף של בית כנסת אני ישתמש הוא חייב לקחת את זה לשים את זה בצד ולהגיד' המעטפה הזאת הולכת רק להכנסת כלה אני לא רשאי לגעת בה לכלום. ועכשיו אם חסר לו חשבון חשמל וזה כל מה שיש לו הוא לא יכול לפתוח את המעטפה ולהשתמש בה. שישבור את הראש על החשבון חשמל, הקדש זה הקדש.

אז הקדש זה יעוד שהקב''ה נקרא ''הקדוש ברוך הוא'' פרט לזה שהוא ''מובדל ומופרש'', כי זה דבר שהוא מובדל הוא מופרש לייעודו. אז כשמרגישים 'קדושה' אתה תגיד: כל העולם הזה מתקתק עם יעוד כל העולם הזה עושה משהו אין כאן שום דבר אקראי.

אז ההפיך מקדושה זה לא בדיוק חולין (כי 'חולין' אנשים לא יודעים מה זה חולין) אז 'חולין' זה אקראיות דבר שהוא חול זה אקראי. ברגע שאתה תרגיש 'קדושה' אתה תגיד' הכל מתקתק במקום שלו הכל הולך לעבר המקום שלו, הכל מיועד, הכל מדויק ועושה בדיוק את מה שהוא צריך. הכל קדוש. ואתה תחוש שאתה נמצא בתוך איזה מקדש אחד גדול.

וכמו שבבית מקדש שום דבר לא נמצא שם סתם, אין תמונה על הקיר בשביל הקטע, הכוהנים לא זזים איך שהם רוצים, כל תזוזה עם שיקולים, ומכינים את הכל לקראת יום הכיפורים. והכניסה שלו ביום הכיפורים לקודש הקודשים זה ה' ישמור לאיזה רמת כוונה הוא מגיע. וזה הכל מחושב עם רמת מודעות הגבוה ביותר, עם קשב וריכוז על מאה אחוז.

אז ככה פתאום אתה מרגיש הכל מיועד למטרה שלו - אין אלקטרון שזורם לו סתם באוויר פה הרוח לא נושבת אפילו לא בקטנה סתם. כל הדברים האלה מזיזים משהו עם כיוון ועם יעד.

ואז אתה מרגיש קדושה גדולה מאוד אתה מרגיש שאתה נמצא בתוך משהו שזורם עם השגחה וזה מושג של קדושה. קדושה זה לא רק ''וואו הוא אדם קדוש'' שזה נראה כאילו סתם איזה holy man כזה 'דרגה בהוד' או משהו כזה. אז זה לא בדיוק ככה, אלא ככל שאדם יותר מיועד יותר מדויק בעשייה שלו הוא יותר מקודש. אז כשאנחנו נדייק ליעוד שלנו ולתכלית שלנו כולנו אנחנו נרגיש שאנחנו יותר קדושים. וככל שעולים בדרגה הרוחנית אתה נהיה יותר קדוש, למה? כי אתה יותר מדויק למטרתך, ככל שאתה יותר למטה אתה יותר חולין, וזה ברור.

אז אפשר להגיד': ה' אני רוצה לחוש קדושה. ואז אתה תחוש קדושה. אבל לא הרגשה רומנטית לא הרגשה פואטית לא דמיונות אתה תבין בדיוק מה זה אומר.

• הכניסה להגות

עכשיו לגבי עניין של הכניסה להגות - שואלים אותי הרבה': אם צריך דווקא לעצום את העיניים? לא חייב. צריך דווקא חושך? לא חייב. צריך דווקא לשבת? לא חייב. כמו שאמרנו, זה עניין של הפניית תשומת הלב אם אתה מרוכז בכל דרך - אז בכל דרך. כשבנ''א פתאום נהיה מאוהב עד מעל האוזניים שלו אז הוא מאוהב 24 שעות ביממה, זה לא משנה אם הוא יושב או שהוא עוצם את העיניים, הוא חושב על מושא האהבה שלו כל הזמן.

תשומת לב ממוקדת

הקב''ה זה קודש קודשים. מאה אחוז תשומת לב

אז אותו דבר גם כאן אתה יכול להיות מרוכז בקב''ה כל הזמן ''בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך''. רק מן הסתמא שאתה רוצה באמת להגדיל את הריכוז מאוד מאוד מאוד רצוי כמה שפחות שיהיו תנועות (בגלל חלוקת הקשב והריכוז) שיהיה כמה שפחות חלוקת קשב וריכוז זה טבעי, אין מה לעשות זה טבעי.

למשל כתבו להלכה יש הרבה אנשים שמגיעים מבית כנסת ביום שישי ואז יש לנו המון הקדמות אתה אומר ''שלום עליכם'', אח''כ ''אשת חיל'', אח''כ יש פסוקים, ואומרים ''רבי שמעון בר יוחאי'' ועד שאתה מגיע לקידוש עצמו זה חצי שעה. אז מה הם עושים? 'מתחילים לשחק' תוך כדי השיר הם הולכים ועורכים את השולחן מסדרים את הסכו''ם וממלאים יין ועושים מלא דברים: מסדרים את המגבת, מסדרים את החלות. והכל תוך כדי שירה מעבירים את הזמן. ובהלכה כתבו דברים נוראים על זה, אומר': אתה צריך לקבל את המלאכים, אתה מכין את השולחן אתה מקדש, פמליה של מעלה יורדת אתה צריך לקבל את זה, מה אתה מתעסק בדברים?! תעשה את כל ההכנות מראש אל תעשה דברים תוך כדי שירה או תוך כדי תפילה.

והדבר נכון לגבי כל דבר שאתה מתעסק אתו בקודש - אל תעשה דברים תוך כדי זה מזלזל. ואם משהו יגיד': לא אבל אני מרוכז. יש לך בכל זאת חלוקת קשב וריכוז אין מה לעשות, אתה צריך להזיז דבר ממקום למקום תוך כדי שיר או תוך כדי מזמור או תוך כדי תפילה אז משהו בך עסוק בלהזיז את זה. והקב''ה זה פול תשומת לב אז זה 100% קשב וריכוז.

אז אם זה אומר, במצב האידאלי שלו. אני אומר במהלך היום - אתה יכול לחשוב עליו במעלית אתה יכול לחשוב עליו בכל מקום תוך כדי עשייה ''בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך'' בסדר מבינים. מבינים שאתה צריך לעשות קצת חלוקת קשב וריכוז וכל עוד אתה חושב על הקב''ה זה נהדר.

אבל כשאתה רוצה באמת לעשות הגות רק אתו אז מחילה 'תורה ועלינו ללמוד אותה' (מחילה אם אני נשמע לא צנוע) אבל זה כמו להיות עם האישה שלך וכתוב בהלכה שאסור אפילו להגות באישה אחרת אפילו לחשוב מחשבות חולין בזמן תשמיש אסור זה קודש קודשים. נכנסת לקודש קודשים, כמו הכהן הגדול בבית המקדש, לא חושבים מחשבת עבודה זרה, אתה עכשיו איתו, בחוץ עולים לך כל מיני הרהורים על הכיפאק אבל כשאתה נמצא אתו אז רק איתו. אז זה עניין של ''קדוש קודשים'' כדי להיות אתו. זה בראש ובראשונה.

תשובה

לנקות את הלב. להיכנס עם לב ברור

שלב הבא שאנחנו צריכים לעשות - לפני שנכנסים להגות צריך לעשות תשובה - כשאני מדבר על תשובה אני לא מדבר על להיות דתי או לגדל פאה באותו רגע, אבל אתה לא יכול לעלות קרימינל, אתה לא יכול לעלות עצבני, אתה לא יכול לעלות מתוסכל, אתה לא יכול לעלות עם טרוניה אתה לא יכול לעלות עם כל הרעל הרגשי שלך. כאילו, תרגיע, הכל בסדר ולהפסיק להאשים אנשים ולהקים בתי דין. אתה כן יכול להגיד: אני מצטער שכעסתי היום, מותר לך לבכות תתנקה. תתנקה, תעבור טהרה לפני שאתה ניכנס פנימה. תעבור טהרה.

כתוב ''יודע איש בנפשי'' אדם יודע מתי הוא תכנן, ומתי הוא שיקר, מתי הוא כעס, מתי הוא צעק אתה יודע לא צריך לרמות, אדם הוא כנה וישר, תעשה תשובה לפני שאתה ניכנס פנימה, תיכנס נקי זה נקרא ''בר לבב''. 'בר לבב' 'בר' זה מבורר. שהלב שלו נקי מבורר. הוא לא ניכנס עם לב מטושטש הוא נקי ''בר לבב'' עם לב ברור. אז אתה צריך להיכנס עם לב ברור.

אז קודם כל לעשות תשובה - זרוק את כל מה שאתה עשית וזה בסדר וזה לגיטימי. ואם זה כל יום אז לא נורא. איך אמר רבי זושא? כל יום תעשה בראשית – כל יום תתחיל את הכל מהתחלה. והוא אומר' ואם אפילו זה פעם בשעה אז אפילו פעם בשעה תתחיל את הכל מהתחלה והוא אומר אל תחשוב נניח שזה שקר או צביעות תעשה את זה ואתה תראה ''אחרי המעשים ימשכו הלבבות''. אז תנקה את הלב. תנקה את הלב; לא להיכנס עם כעס ולא עם טרוניה ולא עם שקרים ולא עם כל מיני דברים לא יפים.

אינטראקציה הרגשית

הקב''ה מהדהד בתנועה הפנימית שלנו - להרגיש ולפעול בהתאם

דבר נוסף. יש הבדל גדול מאוד בנינו לבין המדיטציה. אמרנו שיא המדיטציה זה  I am ואצלנו (חס ושלום) אנחנו עושים בדיוק ההיפך זה he is אני כן צריך לדעת שאני מתמודד עם אישיות רוחנית בעלת רצונות ובעלת תכלית ובעלת מחשבה ובעלת מודעות. ואני כן צריך לדעת איך אני מדבר אתו. לא להגשים את זה אבל פשוט מה שעשו מזה, לצערי אפילו גם מקובלים מלמדים את זה, כאילו זה דמות פאסיבית שנמצאת ומחכה שאתה תעשה משהו ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, זה כאילו איזה אנרגיה נייחת שנמצאת לה שם. זה לא נכון.

זה לא נכון כי אתה יכול להרגיש תנועות אקטיביות מהצדדים שלו אתה יכול להרגיש מתי הוא זרק אותך החוצה מאמצע ההגות, אתה יכול להרגיש מתי התפילה שלך מוצת, אתה יכול להרגיש מתי הוא רוצה אותך והוא מעודד אותך. רבי נחמן מברסלב אומר שכשאתה תתחיל לדבר אם אתה ישר ותמים הוא ייתן לך רעיונות הוא ייתן לך ניצוצות של רוח הקודש להגיד מה להגיד לו. ואז אתה מרגיש אינטראקציה איתו.

והמטרה היא להרגיש אינטראקציה אתו ממש אינטראקציה ואתה תרגיש את זה מבפנים, לפי התגובות שחלות עלייך. לא להיות מדומיין - לא שומעים קולות, לא מראים מראות ולא שום דבר. כי זה לא, זה הכל עניין הבנתי, זה הכל עניין הרגשי אבל לפי מה שיופעל בך אתה תראה מה הרצונות מהצד השני אתה תראה אם אתה רצוי או לא רצוי.

תמים תהיה עם ה' אלוהיך

ומתי שאתה תרגיש אני מבולבל לא הולך לי אני לא מצליח אז אל תאשים לא את הרב ולא את ההגות ולא כלום. כי אתה לא צריך טכניקה, זה אומר שאתה לא רצוי למעלה.  שיהיה לך ברור אתה לא רצוי.. עשה לך ככה, נתן לך יד, זרק אותך החוצה. ואם אתה תשאל: אבל מה עם הטכניקה זה לא עובד/זה כן עובד. זה לא קשור, אדם יכול להיכנס בלי טכניקה בלי כלום בתמימות בפשטות (בלי כל השיעורים האלה) והוא יהיה מרוצה ומקובל והוא ירגיש את זה וייתנו לו להרגיש את זה..

בגלל זה אני אומר ''תמים תהיה עם ה' אלוהיך'' הדברים האלה רק באים לתת לכם לגיטימציה לדברים שאתם תרגישו אותם בפנים. אני לא בא לתת לכם חידוש אני בא רק לתת לגיטימציה ולהגיד' מה כן ומה לא. אבל אם נזרקת אז נזרקת.. בוא נקרא לילד בשמו ''לא רוצים אותך שמה''. אבל אם אתה רצוי אז אתה תרגיש שמשהו נפתח ועוד משהו נפתח ויש לך מה להגיד ופתאום יש לך יצירתיות גם מה להגיד ויש לך עוד דברים להוציא מתוך הנפש. ואתה פתאום חושב על זה ואז אתה מוצא את עצמך בדיאלוג ואתה מוציא עוד. אז הוא אומר לך': אני מרוצה מזה שאתה נמצא פה תמשיך. וצריך להבין שכרגע אתה רצוי ותמשיך.

מידה כנגד מידה

מתאם בין אור לכלי. השפע בהתאם לכלים שהבאת. הקב''ה עניני

עכשיו יכול להיות שאתה תגיע עד איזה רמה מסוימת שאתה רוצה אותה עד תכלית מסוימת, כמו למשל אתה אומר': אני רוצה לחוש כנות, אני רוצה לחוש קדושה. הפלא הוא זה שאתה עושה לזה כלי ומה שאתה רוצה לחוש אתה תחוש - באת לבקש 'קדושה' אז אתה לא תרגיש 'אמת' באת לבקש 'אמת' אז אתה לא תחוש 'קדושה'. זה לא שהוא יגיד לך' אני מצ'פר אותך בהכל כי אני הקב''ה אני יודע את כל מה שאתה צריך. באת לבקש משהו אני מכבד אותך - עם הכלים שאתה באת אני אתן לך אותם.

וזה פלא גדול שאתה בא ואתה אומר: באתי לבקש 'קדושה' קיבלתי באתי לבקש 'אמת' קיבלתי. אתה אומר': למה בסיישן הראשון הוא לא נתן לי גם 'אמת' וגם 'קדושה' שייתן את הכל. אתה רצית לבקש את זה אז אני נותן לך את זה. כאילו הוא גם מאוד עניני הוא מאוד מאוד עניני

אחרת אתה יכול להגיד' טוב אני אתן לך את הכל אז בוא אני אגלה לך את כל העולם וזהו. אז זה לא עובד ככה. זה מאוד חשוב שאנחנו נבין - עם מה שאתה בא ומה שבתמימות כואב לך מה שאתה עכשיו רוצה, כי יש בנ''א שאומר: עכשיו חסרה לי 'אמת' לא מעניין אותי עכשיו לדעת מה זה 'קדושה' ודברים כאלה. זה מעניין אותי אבל פחות, אבל עכשיו בתוך עולם של שקר שכ''כ מעצבן אותי אני רוצה לחוש את האמת כדי לעמוד כנגד כל השקר שיש בחוץ.

אמתיות כנות ולב טהור

עם זה הקב''ה יכול למשוך פנימה עד לקודש הקודשים

אז אתה בא עם הכאב הזה אז הוא מכבד את זה - אז הוא ייתן לך לחוש לרגע אחד מה זה אמת והרגע הזה יוטבע בך. זה הטבעה חזקה מאוד. לכן אמרתי לכם שמספיק שאתם הולכים עם 'מה זה אמת' אפילו אם אתם תלכו עם זה, זה יכול לתפוס אתכם בכל מיני מקומות כי אתה שואל אז הוא עונה. אבל שתדעו לכם הוא אוהב אמתיות אם אתה לא כנה ואם אתה לא אמיתי אתה נזרק החוצה אם אתה כנה ואמיתי הוא ימשוך אותך פנימה עד לקודש הקודשים. זה הכל תלוי בלב הטהור שלך - זה אתה והוא. אף אחד לא נמצא שם, לא רב לא כלום.

עליות רוחניות

היו גדולי עולם שניסו לעלות עם רבם אז לפעמים זה כן לגיטימי ולפעמים זה לא לגיטימי. כתוב על רבי יהושוע ששאל ''הכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה יזכו לומר שירה'' (בפרק שירה) אז אמרו לו: אנחנו נענה לך, אנחנו נענה לך אבל בזכות רבך. ואז אמרו לו שהם לא נבחו בזמן שהעם יצא ממצרים אז הם קיבלו על זה שכר שהם לא נבחו שהם לא הסגירו את עם ישראל. ואמרו לו': חזור לאחריך, ואמרו לו שאם זה לא היה רבך היו פוגעים בך עוד. אז במקרה כזה ניחא, בגלל שהיה תלמיד של רב גדול. הבעש''ט הצליח לעשות את עליית הנשמה שלו עם רבו עם אחיה השילוני ואחיה השילוני היה המגן שלו. בסדר זה מקרים כאלה.

זה רק אתה והוא

הכל תלוי בלב, תהיה נקי – תעלה. לא עולים עם אג'נדה. להגיע עם כלים אפקטיביים

אבל באיזשהו שלב מקלפים אותך מהכל ואומרים לך: בוא תעלה לבד. 'לא עם הרב שלי'. אף אחד לא יגן עלייך אל תסתתר מאחורי סינר של אף אחד בוא תעלה לבד - אני רוצה לראות את הלב שלך. ואם אתה לא ישר אתה נזרק ואם אתה נקי וכנה אתה נשאר אפילו לנצח, אין בעיה הכל פתוח. והכל תלוי בלב שלך. בגלל זה אני אומר, אף אחד לא יהיה אתכם שמה, זה אתם והלב שלכם. וככל שאתם תהיו יותר ישרים ויותר נקיים ותבדקו את עצמיכם עוד ועוד ועוד זה יהיה יותר טוב. ואל תזכירו שמות להגיד אולי 'בזכות רבי שמעון בר יוחאי' אל תזכיר זה עוד יותר מעצבן הדברים האלה למעלה. תהיה נקי תבדוק שאתה נקי, זה כל הסיפור.

אל תשתמש בצורה מניפולטיבית בשמים ולא במלאכים ולא בשמות ולא בשום דבר. תהיה נקי תעלה למעלה בקלות ייתנו לך לעלות למעלה. וזה הכל הולך לפי רמת הנקיות שיש לך בתוך הלב, כנות, יושרה, אמיתיות. דברים שאתה באמת רוצה לשפר בעולם, להגיע עם כלים אפקטיביים הגיוניים נכונים שיקדמו אותך ואת העולם. אבל אל תעלה עם אף אג'נדה עם אף אג'נדה הוא לא אוהב שמסובבים אותו אפילו לא בקצת אפילו לא בכאילו וגם לא בתת מודע שלא תשלוף את זה מתישהו.

השמים כמו נחושת

המציאות שנקראת הקדוש ברוך נורא נורא רגישה

טיפה היא מריחה שקר אתה עף החוצה. השמים כמו נחושת, בדיוק כמו שכתוב בכל המקומות (שאני לא רוצה להזכיר אותם אנחנו מזכירים את זה מספיק בתשעה באב) שהקב''ה לא רוצה שתפילה תעבור הוא לא נותן לה לעבור הוא לא נותן לכלום, למה? הוא אומר אתם שקרנים אסופה של שקרנים אני לא נותן לשום דבר לעבור אלי.

אז צריך לפני ההגות לעשות הכנה - זה לא לעצום את העיניים ובוא נחשוב פנימה ונראה. צריך לעשות הכנה - תתנקה. אז אם אתה חושש שיש בך שקר תגיד לקב''ה: אני רוצה לעשות תשובה על השקר ואם אני לא כנה אז תדריך אותי כי אני אפילו לא יודע איך להיות כנה. אז זה כנה, אז זה יפה. ואז לאט לאט תן לנפש להיכנס פנימה, לאמתיות להיכנס פנימה. כי תחשוב, מה האג'נדה שלך בזמן שאתה ניכנס פנימה, מה אתה רוצה, מה אתה רוצה להשיג? אתה רוצה לראות מראות אלוקים, אתה רוצה גדולה, אתה רוצה כבוד. מה אתה רוצה?

ואין אדם תבינו' אפילו משה רבינו עלה למעלה לקבל תורה המלאכים אמרו ''מה לילוד אישה בינינו'' ישר התחילו לצעוק. אז הקב''ה אומר לו': תענה להם. מה זה ''תענה להם''? אבל ה' אתה אמרת לי לעלות, מה זה ''תענה להם'', מה אני פה הקרימינל? אתה צריך לענות אני העליתי אותך אבל אתה צריך לענות - מה האג'נדה שלך פה. ואז הוא אמר: באתי להוריד תורה לבני אדם. אז הם אמרו לקב''ה: תן תורה לנו מה אתה צריך לתת עכשיו לילוד אישה? אז הוא אמר לו: תענה להם. אומר לו: הם יאכלו אותי (הרב נווה - הוא ידע שהם יאכלו אותו הם לא יקבלו אף תשובה שלו) הוא אמר: תאחז בכיסא הכבוד ותענה להם. ואז הוא ענה להם.

אבל כל הזמן בודקים אפילו את הגדולים שבגדולים תיק תק המלאכים מריחים ''מה אתה עושה פה'' ''בשביל מה אתה בא לפה''. אז זה לא שלא רוצים שתיכנס רוצים שתיכנס נכון. כל האינטרס שיש בעולם' שהשמים רוצים שהארץ יבואו אליהם. ההיפך רוצים, אבל תבוא נכון תבוא בטוב. יש משהו שלא רוצה שיאהבו אותו, יש משהו שלא רוצה שמשהו יבוא ויגיד': שלום אני רוצה להיות חבר שלך, תארו לעצמיכם משהו היה נוקש בדלת והיה אומר: תדע לך אני שמתי עלייך עין אני רוצה לעשות איתך ''ואהבת לרעך כמוך''. מיד אתה תחשוד אתה תבדוק אותו.. אבל אם הוא אמיתי והוא ייגע לך בלב אז אתה תכניס אותו אבל אם הוא יראה לך מוזר ובעל אג'נדה אתה תעיף אותו. אותו דבר בזוגיות ובכל דבר. אז אותו דבר זה עם הקב''ה.

''רעך'' – רע אביך

הקב''ה העמיד את כבודו יחד עם כבוד האדם

ואהבת לרעך כמוך אומר רש''י זה בנינו לבין הבורא - זה ''רעך'' 'ורע' אביך. אז אותה רגישות שקיימת ביני לבין הבורא זה אותה רגישות שמתקיימת ביני לבין החבר שלי. תבינו כמה דרגת כבוד צריכה להיות לחבר שלי כמה אני צריך לכבד אותו, שאני צריך באמת לבדוק את האג'נדה שלי מולו ואת היחס שלי מולו ואם אני טיפה מזלזל בו. זה ככה. הקב''ה העמיד את כבודו יחד עם כבוד האדם. ורק לראות את זה, זה מבהיל.

אהבה

State of mind

אני אסיים רק בדבר אחד אחרון - בשיעור הקודם אמרתי לכם שאני מאוהב אבל אני לא אומר לכם במי, וזה למה? כי באמת אין במי. אם אני אשאל אתכם שאלה (לכל מי שנשוי) האם אתה אוהב את הבן זוג שלך? כשאתה תחשוב על זה זה תהיה תשובה מפחידה של 'אני לא יודע מה' 'אני לא יודע למה אני אוהב אותו' אבל הנקודה היא כאן שזה לא צריך להיות בכלל מענה.

אנחנו צריכים לאהוב זה לא משנה את מי כי אם אתה תגיד': אני אוהב אותו כי .. יש לו חוש הומור, הוא חכם, הוא מפרנס, היא אמא טובה, היא אישה טובה ודברים כאלה.. אז יש משהיא אחרת שהיא תהיה אישה טובה ויש משהיא אחרת שהיא תהיה עקרת בית טובה. זה לא מייחד אותה. אלא צריך להיות משהו פנימי.

תבחן'

מתוך מה אתה מדבר

אני דברתי בסוגיה של התפילה והחסידות שתזכרו שיש שתי דברים –  מי - אל. מי מתפלל מאיפה (מאיזה מקום אתה מתפלל) ואח''כ אנחנו נחשוב אל מי אתה מתפלל.

אבל אם אתה ניגש לדבר עם בנ''א קודם כל תבחן את עצמך מתוך מה אתה מדבר מה הוא המקום שממנו אתה מדבר (לבני אדם, לחבר שלך וגם לבורא עולם) מתוך מה. מתוך מה, איזה אג'נדה יש לך שמה? מה אתה מנסה להשיג?

בכל אינטראקציה, אפילו שאתה כותב וואטסאפ, מה אתה מנסה להשיג בווטסאפ הזה? תחשוב על זה לפני שאתה כותב אותו, מה אתה מנסה להשיג. אתה רוצה ללכת לדבר עם משהו לקבוע איתו זמן 'בוא אחי נדבר נשתה כוס קפה' טוב כנראה אתה הולך לתפוס לו איזה שעה. מה אתה מתכוון להוציא ממנו? מה אתה רוצה להגיד?

בוא תגיד את המקום שממנו אתה רוצה משהו ואתה גם צריך להכריז עליו. ע''פ ההלכה הרמב''ם אומר אתה צריך להכריז לחבר שלך מה נושא השיחה שאתה הולך לעשות אתו. ואם אתה הולך לעשות איתו פגישה אתה צריך להגיד לו מראש ''באתי לדבר איתך על ככה וככה'' ואם אתה רוצה להגיד לו אני רוצה לקיים איתך ''ואהבת לרעך כמוך'' אתה צריך לא להתבייש ולהגיד לו: באתי לקיים איתך ואהבת לרעך כמוך אני מנסה להתקרב אליך. עד כדי כך. ולהיות הגון ולהיות כנה זה לא פחיתות כבוד זה לא חולשה.

דוגמא

אמת כנות ויושרה מהדהדות ופועלות

ואותו דבר אפשר להגיד לבן זוג: היום אני זקוק לך אל תלך היום לעבודה היום אני קצת חלשה אני זקוקה שמשהו יתמוך בי. אין בזה פחיתות כבוד תביעי את זה תגידי את זה. ואז הבעל יכול לשאול: טוב מה את רוצה שנעשה? תהיה איתי, בוא תשב איתי תהיה איתי, אני זקוקה שמשהו יהיה איתי. צריך להגיד את זה. ולא לשאול 'מה אתה מתכוון ללכת לעבודה? מה, אתה לא יודע שאני חולה, אז כמה זמן תקבר שם'? בשביל מה לעשות את זה.. ניחוס.. למה. ואז הוא מיד ייקח את זה לכיוונים מאוד לא טובים והדבר הראשון שהוא יעשה שהוא יברח מהבית

אם אין אמינות אם אין כנות אם אין יושרה אז אלה יהיו התשובות אבל אם יש כנות ויש יושרה אתה תראה שהקב''ה מגיב באמצעות האדם. הוא יעשה הכל הוא יבטל את כל הישיבות שלו גם אם זה הדברים הכי חשובים, אם זה אמיתי. אבל אם זה לא אמיתי וזה משחק אז גם העולם החיצוני יגיב רע.

תביא את עצמך למעמד ההגות

זה צריך להיות טראוולי הדברים האלה במיוחד כשאנחנו עומדים לפני הקב''ה. אם אתה לא תהיה נימוח אם אתה לא תהיה אמיתי זה פשוט לא יעבוד. תשב, תעשה חשבון נפש ותראה מי ניכנס אל מי. ואתה יכול להגיד לקב''ה: אני בעצמי לא יודע מה זה אמת, אני בעצמי לא יודע מה זה כנות, אני בעצמי לא יודע מה זה תמימות. בסדר אז זה 'תמימות' וזה 'כנות' זה שאמרת את זה, זה נהדר. אבל לא להיות עם אג'נדה לא לנסות לתחמן את המערכת.

שים לב'

אל תחייה את היצר הרע שלך

הרב סיפר בטו בשבט אמר איזה צדיק (אדם) ראה יון שראה את היונה שלו מתה ואז הוא הלך והביא עשב מיוחד ושם את זה לידה היא הריחה וחיה. אז הוא אמר': אהה אני אשתמש בזה. הלך לקח את אותו עשב ואז הוא ראה אריה מת שם אותו, האריה קם והרג אותו.

למה הרב סיפר את זה? (הרב נווה - אנשים יצאו ולא שמעו את המשך הסיפור הם לא שמעו מה הרב אמר) הוא אומר': שלפעמים אדם מוצא פטנט איך להחיות את נפשו. והקב''ה מראה לו הוא אומר לו' בוא אתה רוצה פטנט, אני יראה לך פטנט איך להחיות את נפשך. אבל אתה מסוכן אתה כמו אריה שאני יכול להחיות אותו ואתה תאכל אותי.

אני יכול להראות לך הגות תיכנס לשיעור כזה (זה כאילו היון מראה ליונה. מה זה יונה? אשתי יונתי תמתי. זה היונה של הקב''ה) אבל אתה תעיר את היצר הרע שלך אתה תגיד': אהה זה טוב מחייה ואז אתה תבלע את הקב''ה. הוא אומר תהיה חכם נתנו לך כוח הראו לך להחיות משהו תחייה את הדבר הטוב מה אתה מחייה אריה אל תחייה את היצר הרע שלך.

סיכום

''הגות ליבי תבונות''

בגלל זה אתם זקוקים לזמן לעשות הגות. תתנתקו מהמצרים הזה שיש בחוץ אתם לא צריכים אותו. ואם אתם תשאלו אותי האם לתת שעה לעבודה או שעה לפה? אז שעה לזה, מכיוון שהסביבה ה-environment הרוחני ישנה את הגשמי הוא ייעל את הגשמי מאוד.

לבוא ולהגיד' אבל אם אני יעבוד עוד שעה אני יעשה עוד 250 ש''ח.. זה לא יעזור.. אתה תהיה עבד במצרים ולמעשה אתה תאכל. כי הרוחני שולט על הגשמי ולא ההיפך. אז כדאי להשקיע ברוחני כדאי לתת זמן לרוחני על חשבון הבית ועל חשבון הכל. כי זה ייעל את הבית וזה ייעל את הגשמי. אחרת אין לזה סוף, בית אתה יכול לעשות גם פסח כל יום, לבשל כל הזמן אתה צריך ולנקות אחרי הבישול ואח''כ הכלים ואח''כ כביסות ואח''כ אתה צריך ללכת לעבודה ואז הילדים באים. זה לעולם לא ייגמר. וכסף תמיד צריך ואם יש הזדמנות לעשות כסף תמיד צריך.

מתי יהיה לך פנאי לזה? אז אתה אומר': לא אין לי פנאי. סתם אתה פותר את עצמך ולעומת זאת שעה בתוך הרוחני ייעל אח''כ את כל הזמן בגשמי. ולאט לאט צריך לראות את זה. עד שאתה תגיע לרוחני לגמרי והעולם יסתובב סביבך.

למה ברכו את יעקוב ''יעבדוך עמים ישתחוו לך לאומים הוו גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך'' אתה תעסוק בתורה ואתה תראה את העולם משתחווה לך מתעסק איתך. וזה אמיתי.

(הרב נווה - זה אמיתי אני חווה את זה בעולם האישי שלי שכל פעם אני אומר לעצמי אם אני יתעסק עכשיו עם הניירת או שאני יתעסק עכשיו עם התורה .. וכל פעם שאני נוגע בדבר הזה איכשהו הדבר האחר נעשה.. משהו עושה אותו או שזה מתייעל במקום שאני יתעסק עם זה שלוש שעות אני מתעסק עם זה רק 45 דקות זה מקבל את היעילות שלו).

אז צריך לדעת להיות חכם בעולם הזה - לא לשים את הגשמי ולהגיד לקב''ה: לא היה לי זמן להתעסק עם הרוחני הייתי בגשמי. הוא אומר לך: מה אתה אומר, אבל אני נתתי לך את הגשמי.. מי נתן לך? זה אני, אתה מתעסק איתי. אבל זה גם כן חלק מאמיתיות, כי אם אדם אמיתי הוא ידע אני לא צריך להגיד לכם את זה אם אתם תהיו אמתיים אתם תדעו את זה.

בזוגיות אתם מבינים את זה נהדר - תתארו לעצמיכם שהבעל מתקשר אומר' אני חייב עוד שעה בעבודה מה לעשות עוד 250 ש''ח. היא אומרת לו: עוד 250 ש''ח או שאנחנו מתגרשים? זה מבינים.. אבל עם הקב''ה תמיד אפשר להזניח אותו תמיד אפשר לשים אותו בסוף.

יהיה לנו עוד הרבה מה לדבר על זה - אנחנו עוד צריכים לפתוח את זה. כי אנחנו נכנסים לעולם מאוד עמוק. אז אני רוצה בבקשה שתחזרו על השיעורים האלה ותבינו אותם. ותתנסו בהם, כי בלי התנסות כל זה הולך לפח. כי זה רק אתם והוא, תבינו אף אחד לא ייכנס שם במקום שלכם. אתם צריכים להיכנס לעולם שאין לו מילים בכלל. ואל תיבהלו מזה.. אבל זה חשוב מאוד שאני לא ידבר לריק.