פרשת השבוע

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

פרשת יתרו התשע"ט

בעקרון לפי הוראתו של הרמב''ם הוא כותב שהפסוק ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'' ''ואחות לוטן תמנע'' זה אותו דבר יש לזה את אותו חשיבות. אז אפילו שנראה שבתורה יש פסוקים שהם יותר משמעותיים ויותר מהותיים ופסוקים שהם פחות כמו' איך אפשר להגיד ש''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'' ו''אחות לוטן תמנע'' (שזה מופיע באחד הפסוקים להסביר שזה נראה כמו סתם נתון; 'אחות לוטן', הייתה אישה קראו לה לוטן לא כ''כ צדיקה 'תמנע' אחות שלה נקראת 'תמנע') איך הרמב''ם אומר שזה אותו דבר בתורה?

למה אני אומר את זה? כי כביכול אנחנו חוגגים היום.. ממש אפשר לקרוא לזה 'חוגגים' כי זה קצת חג.. את 'פרשת יתרו'; אז ע''פ אותו עניין אפשר להגיד' שפרשת יתרו לא צריכה להיות יותר מכובדת וחשובה משאר הפרשיות. וגם יש על זה הוראה, להלכה יש על זה דיון, למשל, האם צריך להגיד כל יום בתפילה את עשרת הדברות? אז אמרו שלא בגלל הסיבה הזאת - שעשרת הדברות עצמם לא יותר חשובים מכל פסוק אחר שנמצא בתורה. ויש על זה דיון; אם צריך להגיד את זה, אם צריך להגיד את זה בעמידה וכל מיני דברים כאלה, ופסקו שלא צריך להגיד את זה' שלא לחשוב שכביכול הכל מסוכם בזה ולא להיתפס בזה כאילו התורה שהיא לא 'פרשת יתרו' היא משנית.

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

פרשת בא התשע"ט

בפרשות האלה מתחילים להכין את היציאה ממצרים, מתחילים לאט לאט לעשות הדברות יותר תובענית מפרעה כדי להוציא את עם ישראל ממצרים, יש את עניין המכות שמתחילות להגיע וכו' וכאן אנחנו שואלים: מה העם נדרש כדי לצאת ממצרים.

בשבוע שעבר דברנו על העניין של ההתמכרות למצרים' שההתמכרות למצרים לא מאפשרת לנו לצאת מהשעבוד ואנחנו עדין משועבדים בשל ההתמכרות וכתוב ''והתמכרתם למצרים'' לא 'נמכרתם למצרים' ''והתמכרתם למצרים'' שאתם מכורים למצרים. בסוף הפרשה 'פרשת שמות' זה נגמר ומתחיל, יש לנו כאן עניין שאני רוצה להקריא אותו, שהקב''ה אומר למשה רבינו בפרשה הקודמת' לך תגיד לפרעה ''שלח את עמי ויעבדוני'' אז הוא הולך ועושה את רצון השם, רק מה שמשה רבינו לא ציפה הוא לא ציפה להתנגדות, הוא ציפה שאם האלוקות שולחת אותו לשליחות אז זה בוודאי אמור להצליח. איך יכול להיות שהאלוקות תשלח אותו לשליחות וזה לא יצליח? אז מה, הקב''ה שולח אותו לשווא? איך זה יכול להיות? זה הקב''ה זה לא איזה בנ''א שאומר לך: לך תבקש הלוואה מהשכן שלי והשכן שלי אומר: לא, אני לא רוצה לתת הלוואה. פה הקב''ה אומר לך: לך אל פרעה, אל תדאג, תגיד לו ''שלח את עמי'' ופתאום באופן מפתיע פרעה לא רק שאומר לו' אני לא משלח וצוחק על המעמד הזה, הוא שואל: מי שלח אותך להגיד לי את זה? הוא אומר לו: הויה, אז הוא אומר לו: אני לא מכיר אותו.

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

פרשת וארא התשע"ט

בפרשות האלה מתחילים להכין את היציאה ממצרים, מתחילים לאט לאט לעשות הדברות יותר תובענית מפרעה כדי להוציא את עם ישראל ממצרים, יש את עניין המכות שמתחילות להגיע וכו' וכאן אנחנו שואלים: מה העם נדרש כדי לצאת ממצרים.

בשבוע שעבר דברנו על העניין של ההתמכרות למצרים' שההתמכרות למצרים לא מאפשרת לנו לצאת מהשעבוד ואנחנו עדין משועבדים בשל ההתמכרות וכתוב ''והתמכרתם למצרים'' לא 'נמכרתם למצרים' ''והתמכרתם למצרים'' שאתם מכורים למצרים. בסוף הפרשה 'פרשת שמות' זה נגמר ומתחיל, יש לנו כאן עניין שאני רוצה להקריא אותו, שהקב''ה אומר למשה רבינו בפרשה הקודמת' לך תגיד לפרעה ''שלח את עמי ויעבדוני'' אז הוא הולך ועושה את רצון השם, רק מה שמשה רבינו לא ציפה הוא לא ציפה להתנגדות, הוא ציפה שאם האלוקות שולחת אותו לשליחות אז זה בוודאי אמור להצליח. איך יכול להיות שהאלוקות תשלח אותו לשליחות וזה לא יצליח? אז מה, הקב''ה שולח אותו לשווא? איך זה יכול להיות? זה הקב''ה זה לא איזה בנ''א שאומר לך: לך תבקש הלוואה מהשכן שלי והשכן שלי אומר: לא, אני לא רוצה לתת הלוואה. פה הקב''ה אומר לך: לך אל פרעה, אל תדאג, תגיד לו ''שלח את עמי'' ופתאום באופן מפתיע פרעה לא רק שאומר לו' אני לא משלח וצוחק על המעמד הזה, הוא שואל: מי שלח אותך להגיד לי את זה? הוא אומר לו: הויה, אז הוא אומר לו: אני לא מכיר אותו.

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

סוד המחשבה עם הלב - פרשת שמות התשע"ט

הגלות נקראת 'גלות הדעת' והגאולה נקראת 'גאולת הדעת'. מבחינת הגלויות יש לנו ארבע גלויות; 'גלות מדי' 'גלות בבל' 'גלות אדום' ו'גלות יון' אבל יש עוד גלות שהיא כוללת את כל הגלויות שזה 'גלות מצריים' - כל הגלויות, השם הכולל שלהם זה גלות מצרים.

''ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה'' התחלנו ספר שמות שזה ספר חדש ובמקום הזה עם ישראל גלה למצרים והתחיל השעבוד - יש הרבה הרבה עניינים סביב הדבר הזה,

ספר בראשית הוא חומש אחד אבל 4/5 זה סביב העניין הזה של מצרים, זה תמיד מוזכר, אפילו שהם מגיעים למעמד הכי נשגב - מעמד מתן תורה - הקב''ה מתחיל ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'' והוא לא אומר 'אנוכי ה' אלוהך אשר ברא את השמים ואת הארץ'. ואנחנו מזכירים את יציאת מצרים בכל דבר; בקידוש, בהבדלה, בהלל, בתפילה, בכל דבר, אין מקום שבו מצרים לא מוזכרת וגם האמונה שלנו כתוב שהאמונה המרכזית שלנו היא סביב יציאת מצרים - אנחנו צריכים להבין את העניין הזה.