פרשת וישלח - דרכו של היהודי בעולם
תמלול מפרשת השבוע לאור הסוד
הרב אריה חיים נווה שליט"א
הקדמה
בפרשה יש את המאבק של יעקוב עם המלאך, מאבק מאוד תמוה, נכתב על כך רבות. היום נאיר משהו - אם ניקח את הדברים כשיעור לחיים יהיה דבר עצום. בהמשך נחבר לעניין ההגות כי צריך לדבר עליה השכם והערב ולא להרפות.
המאבק של המלאך עם יעקוב הוא על צורת קבלת החיים - צריך לתרגם אך מקבלים את החיים. כל הסיפורים על האבות הקדושים מאדם הראשון אחרי החטא ועד ימינו הצדיקים לא עוברים 'חיים נורמליים' - חיים שקטים שלווים לפי סדרם למרות שעסקו רק בקידוש ה' ובפרסום שם ה' בעולם וכל ההוויה והמחשבה שלהם רק להיטיב אע''פ כן רואים שפוקדים אותם כמעט אסונות ויסורים קשים - אברהם יצחק יעקוב התנאים האמוראים כל אחד מהם יכול היה לספר סיפור חיים לא פשוט אין צדיק שלא חווה דברים קשים. מעבר לכתוב שאין צדיק שיעשה טוב בארץ ולא יחטא - צריך מאוד להיזהר כשמדברים על צדיקים, הצדיקים לא כ''כ חיים פה : בגוף נמצאים כאן אבל המחשבות שלהם לא כאן, לכן לייחס לצדיק חטא מהעולם הזה כמעט חילול ה' אחרת לא היה נקרא 'צדיק'. לצורך העניין, רואים שהם עוברים התמודדויות מורכבות.
המאבק עם המלאך עד עלות השחר
כששואלים על המאבק של יעקוב אבינו עם המלאך עד עלות השחר, מה הדברים אומרים? 'הלילה' מייצג את הגלות וכל עניני העולם הזה. 'המלאך' הוא שרו של עשיו הס''מ.'יעקוב' מסמל את כל עם ישראל. 'עד עלות השחר' עד שיבוא המשיח. יוצא שהמאבק לא אישי זה לא היה אירוע נקודתי היסטורי אלא בשורה לכל עם ישראל.
עולות שאלות - למה לעבור ייסורים? אך מתמודדים עם הדברים? אך יעקוב אבינו היה כזה חזק שנאמר 'וירא כי לא יכול לו'? אך עוברים שואות טראומות ושורדים אותם? כ"כ הרבה דברים עבר העם שלנו - היום אנחנו נמצאים בפני שואה רוחנית (זה לא שואה פיזית) רוב העם חילוני ונמצא במקומות מאוד לא טובים : סמים אלכוהול זנות רצח והכל נעשה בפרהסיה, בעבר זה היה אצל אנשים שמופרעים בנפשם, היום זה נורמאלי והעולם מתקיים - פלא אך שהעולם מתקיים.. אנחנו צריכים להבין את זה.
אחת הבעיות הרציניות שאנחנו מחפשים - לנרמל דברים - מגדירים בראש מה זה נורמאלי ולפי ההגדרה (שקיימת אצלנו בראש) מחפשים 'לנרמל'. נניח בעולם החילוני, יש מסלול ברור לגדילה: גן, ביה''ס, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה. בעולם החרדי, מסלול הגדילה: תלמוד תורה, מכינה א', מכינה ב', ישיבה, כולל. אדם מניח שהחיים צריכים להיות נורמאליים : צריכים להיות בריאים, עם פרנסה תמיד, מתחתנים אז זוגיות טובה, מביאים ילדים בריאים..הכל בסדר ואם קורה משהו צריך לצעוק שזה לא נורמאלי..זאת התחושה. רובינו, חיים חיים לא נורמליים לכולנו יש את מה שיש (תיכף נסביר גם למה) ולכן יש המון צער שמאוד חשוב לדבר עליו מכוון שהצער לא רלוונטי ולא צריך להיות. מבחינתנו כביכול יש הפרעה בתמונה (מהנדסי חשמל קוראים לזה, רעש) כאילו צריך להיות תדר מסוים שצריך לעבור נקי והרעש הוא מעין תוספת שלא צריכה להיות, מה הרעש ? האופן שבו מסתכלים על הדברים.
האופן שבו מסתכלים על הדברים הוא לפי הערך 'נורמאלי' - אדם מסתכל מה קורה עם רוב האנשים האם אנשים בסדר ואז משווה עצמו אליהם או לחילופין עניין הנוחות לדוגמא, אם חס ושלום נולד לבנ''א ילד אוטיסט הוא יגיד 'זה לא נוח לי' ( מה עושים איתו) ומה הוא עושה ? אנשים מוסיפים לסיפור האובייקטיבי עוד סיפור משל עצמם והסיפור הזה מאמלל ומקרבן אותם - אני קורבן : אך ולמה זה קורה לי. הדבר נכון לכל סוג של משבר, יכול להיות : רווקות, בעיות כלכליות, בעיות בזוגיות ועוד. כשאדם רוצה לספר מה קורה לו (למטפל לרב לפסיכולוג) הוא מספר מה לא נורמאלי : בוא תשמע, קורים לי דברים לא נורמליים בחיים, תעזור לי עם זה.
ביהדות, לא קיים ערך נורמאלי - בפינלנד לדוגמא נמצא מדינת רווחה, אין איום צבאי, כלכלה מאוזנת, הילדים גדלים בביה''ס דמוקרטי, מתפתחים יפה למרות זאת אחוז המתאבדים הגבוה ביותר בעולם. מדינה שאמורה להיות 'גן עדן עלי אדמות' הכי מאושרת מייצרת הכי הרבה מתאבדים, למה ? כי החיים שם נורמליים - זה ריק ואין מה לגלות. צריך להבין מה המציאות שהקב''ה רצה שנוציא ? מציאות של להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו ולפיכך הוא ייתן מערכת מאורעות על האדם כדי לחשוף בו את כל התבניות, לשם מה ? כדי שיתקן ויסדר - כל פעם ייחשף 'שם' 'פעולה' או 'כינוי' של הקב''ה ואם החיים היו נורמאליים ומסודרים זה לא היה יוצא. אם החיים שלך יהיו נורמאלים - אך תדע שאתה כעסן ? אך תדע שתדע מלנכולי ? אך תדע ממה אתה סובל ? אך היית יודע את כל הדברים האלה ? שום דבר לא היה חושף את זה כי הכל היה נורמאלי וזה התנוונות לגמרי (כי שום דבר לא היה נחשף).
שינוי תפיסת המציאות
פרשת 'וישלח' מעצימה את העניין החיים שלך לא אמורים להיות נורמאליים - אף אחד לא אמר שתרד לעולם והחיים יהיו כמו בפינלנד רואים את זה על יעקוב : צדיק - כתוב 'איש תם יושב אוהלים' : אח שלו עשיו רודף אחריו במשך 20 שנה כשהוא מלווה ב 400 איש כדי לרצוח אותו והוא בנקמה ונטירה עד שרבי שמעון בר יוחאי אומר 'הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקוב', לבן חמיו מרמה אותו 20 שנה, אונסים את דינה (הבת שלו) גוי אונס אותה באכזריות, הילדים שלו חוטפים את הבן שלו ומשקרים לו. רואים שלא מדובר במשברים רגעיים אלא שנים רצופות של משבר על משבר ככה עוברים החיים שלו. למה ? מה יעקוב עשה לא בסדר ? לא למד מספיק תורה ? לא עשה מצוות ? לא עשה את ההלכה ? בוודאי שעשה. תמהו על זה חז''ל, מה עשה בבית לבן ? אמרו שלמד והסבירו גם מה למד. יש האומרים שלמד שיר המעלות, יש אומרים שלמד ממש. בכל אופן, למד. אז הוא צדיק - מה אפשר לבקש מצדיק? מה היינו מבקשים מאדם בין זמננו נניח בחור ישיבה לומד מהבוקר עד הערב, עסוק בהידור מצוות ?! רואים אדם שעוסק בזה 'וחוטף'. רואים שיעקוב לא ניכנס למקומות האלה אלא נאבק במלאך 'וירא כי לא יכול לו'. שואלים באיזה כוחות ? מה יעקוב מחזיק בראש ? למה יעקוב אבינו לא צורח ? לא שומעים אותו צועק, הוא לא אומר לקב''ה כלום (לא מתפלל אליו) לא על עניין אחיו, לא על מה שקורה בבית לבן ( לא שואל למה מרמים אותו מה עשה) כנ''ל לגבי אונס דינה. במצבים כאלה צדיקים אומרים 'חטאתי עיוותי פשעתי' בוודאי עשיתי שטות..לא, אנחנו רואים שיעקוב לא מתלונן על זה וגם לא אומר שום דבר לקב''ה, למה ? כי הוא מבין שלא צריך לנרמל את החיים - אין אמירות כמו: לכולם יש בת לא אנוסה לי יש בת אנוסה, לאף אחד לא חטפו את הילד שלו לי חטפו את הילד, לכולם אח שלהם לא רודף אחריהם להורגם אח שלי רודף אחרי להרוג אותי..
יעקוב אבינו, איש שורשי וממנו צריך ללמוד הכל - בראש ובראשונה, להפסיק לרצות לנרמל את החיים צריך להבין שאם החיים יהיו נורמאלים הגמרא במסכת פסחות אומרת אם לא באו 40 יום ייסורים על האדם שידאג, ממה הוא צריך לדאוג? שחס ושלום הקב''ה יגיד : זהו אין לי מה לעשות איתך בעולם הזה (ז''א צריך לקחת אותו) למה להעמיס עליו עוד נסיון. מצד שני, האם אני אמור לצפות לייסורים ? לא, כי לא מדובר בייסורים כסיגופים אנחנו לא מושכים צרות אלא לנסות להבין את החיים האלה.
החיים האלה נועדו לחשוף באדם תבניות - אדם צריך להיות מודע אליהם ולתקן אותם למעשה זה המסע הנורמאלי של האדם לפיכך יום שעבר עלייך בשקט זה לא יום בריא, זה לא יום נכון זה אומר שלא העמקת ולא עשית כלום אנחנו צריכים שמשהו יחשוף את זה בנו. לדוגמא, כעס. יש אנשים שאומרים שזה לא קיים אצלם - אנשים שהגיעו למעמד מסוים מנהלים הכל מנומס ולא נמצאים במקומות האלה אין גורמים מכעיסים ולכן גם לא עולה כעס אבל הוא קיים ולא טוב שאדם לא יודע את זה כי אם מצוי בו כעס אך הוא יכול לעלות - אנחנו צריכים לעשות 'עליית נשמה', אנחנו צריכים לעלות לעולם הבא ולהתעלות מבחינה רוחנית ויש הרבה תבניות (אין מה לעשות זה קיים בתוכנו) ולא טוב שזה לא נחשף כי אז לא מטפלים בזה. אך נעלה לקב''ה כשאנחנו בכעס?
דוגמא נוספת, אנחנו רוצים מאוד לשפר את כוח התפילה להתקרב לקב''ה ושהדיבור שלנו יוליד מציאות. כתוב על היהודי 'חרב פיפיות בידם' כתוב 'תלפיות' זה תל פיות היכולת של היהודי לגזור 'הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד' כשם שהקב''ה ברא בעשרה מאמרות את העולם ככה יהודי יכול לברוא את עולמו בדיבור אז צריך להגדיל את כוח הדיבור של האדם שמה שידבר יתקיים, מחייב - קידוש הפה. למה ? נניח באותו בנ''א יעלה כעס הוא יתחיל לקלל (את הבן שלו, את אשתו, חברים) הוא 'יגמור אותו'. מה עושים - אי אפשר להעלות לו את כוח הדיבור שעדיין מצוי בו כעס אבל הוא לא מודע שיש בו כעס כי אף אחד לא חשף את זה בו. סיפור - אחד הצדיקים הפסיק לאחר 5 דקות תפילה שאלו אותו, למה? אמר אני יודע שיש בי כעס. שאלו, משהו הכעיס אותך? אמר, לא. המשיכו, אך אתה יודע שקיים בך כעס? ענה, התפילה שלי לא עולה : אני לומד כוונות, יודע את הפירוש של המילים, מרוכז 'נפשי יצא בדברו עימו' אבל זה לא עולה, זה לא מניב פירות - אני יודע שיש בי כעס. בנסיבות אחרות התעורר בו כעס מול הבת שלו, אמר : אני מבין, העלו בי כעס כדי שאגלה שיש בי כעס. למה זה חשוב ? כי צדיק בסדר גודל כזה אם היה מקלל היה פוגע. אומרים לו : יש בך משהו לא מתוקן. זה אומר שאתה צריך לצפות לזה שמשהו יעלה בך את הכעס כדי שתראה אם באותו רגע אתה 'מאבד את הראש או לא מאבד את הראש' כי מילה שתגיד בשעה הזאת תחרוץ גורל. אך הוא ידע? אך זה ייחשף? הוא בעצמו לא יודע לחשוף את זה - צריך שמשהו יעצבן אותו, צריכים להיות נסיבות שיעצבנו ( צריך לדעת גם איזה נסיבות מעצבנות, מה שמעצבן צדיק לא מעצבן אדם פשוט) אח''כ אותו צדיק מצא מה עיצבן אותו ואמר: עכשיו אני יודע למה התפילה שלי לא עלתה. מה שעשו לבת שלו זה המסע של הבת שלו אבל מה שהוא גילה שיש בו כעס - וזה מה שהוא רצה לתקן. אותו צדיק לא כבל ואמר : החיים שלי לא נורמאלים, מה מטרידים את הבת שלי, מה לי ולדברים האלה אלא אמר, עכשיו אני יודע למה התפילה שלי לא עולה - חשפו בי את הכעס. ככה צדיקים חושבים.
צדיקים לכתחילה רוצים לנצל את היום להתעלות - הקב''ה אומר אני רואה שאתה רוצה להתעלות אבל אתה לא יכול להתעלות : כשאתה דיכאוני, שיש לך שינוי מצבי רוח, כשיש בך כעס..אתה תעלה אבל אתה חייב להיפטר מהמשקולות האלה. מה שקורה שבאותו יום שבו אתה מחפש התעלות, מחפש שיעור או התבודדות טובה שבה אתה תזכה באמת קצת להבין על האינסוף פתאום אתה מקבל בדיוק ההיפך : אתה מקבל 'פיצוצים נוראיים לפרצוף'.. ככה זה עובד.. רק לרדת מהראש של לא לנסות לנרמל את החיים לא נכון לעשות את זה. לא טוב שיהיה לנו שקט כי יש המון דברים שקיימים בתוכנו וצריך לחשוף אותם והמציאות חושפת אותם לכן : טוב להיחשף חברתית, טוב להיות עם אנשים (אנשים הדבר הכי מעצבן שיכול להיות), טוב להיחשף לסיטואציות, טוב להיחשף לצער השכינה. למה אומרים כל הזמן להיחשף לצער השכינה ? כדי ללכת ולהיחשף לאנשים 'ויצא אל אחיו וירא בסבלותם' נאמר על משה רבינו שאם כבר 'חיסלת' אתה חושב שאתה צדיק ורגוע לך תראה את האנשים האחרים לכל אחד 'הסרט' שלו אז תצטער בצערם.
ראשית לשנות את הראש ממקום של לנרמל ולקלוט שהאירוע העלה בי דברים - לצורך העניין אין זוגיות שתהיה לא מוצלחת כי כמה שלא יעלו המון דברים לא נעימים בתוך הזוגיות עצמה אתה יכול להגיד : זה בסדר זאת הזוגיות וכל יום אני רואה מה הבן זוג מעלה בי ( יכול להיות במקום הבן זוג שכן חבר, רמות של קירבה. ככל שזה קרוב יותר זה יותר כואב). אפשר לראות שגם בתפילות אדם מנסה לנרמל ולא נכון לעשות את זה אם ינרמלו לנו את החיים בתפילה לא נגיע לאף מקום, האם אנחנו רוצים שהקב''ה ישקיט לנו את החיים ? ואז מה יהיה ??? נצא מהעולם הזה בלי עבודה על הכעס, על העצב ובכלל על המידות - נצא בלי לעבוד על כלום כי ביקשנו שקט ונתנו לנו שקט עטפו אותנו אבל 'ערום נכנסת לעולם ועירום יצאת מהעולם' לא עבדת על כלום.
צריך להכין את עצמינו לסוג כזה של עבודה למהלכים ולאירועים שלא קשורים בכלל לנורמליזציה - דוגמא, כאשר בנ''א מגיע לפסיכולוג בטענה שהוא כעסן הפסיכולוג מבקש ממנו לתאר את העניין כדי לראות אם זה נורמאלי או לא נורמאלי. אותו אדם אומר : אני בד''כ לא כועס לא זוכר שהיה אירוע לאחרונה שהכעיס אותי ועכשיו אחרי תקופה ארוכה משהו בלם בכביש וכעסתי לזמן קצר - אני חושב שאני צריך טיפול. מה יגיד הפסיכולוג ? תלך הביתה אתה נורמאלי ולמה ? פסיכולוג שם רף שמוגדר נורמאלי ובהתאם לסיפור מקבל החלטה אם זה נורמאלי או לא נורמאלי. אם נציג אותו סיפור לרב יאמר : יש בך כעס ואתה צריך לעבוד על זה, אותו אדם יכול לומר : אבל הרב שנה לא כעסתי, הרב יענה : אתה רואה שעכשיו כעסת סימן שהתבנית נמצאת. הפסיכולוג, ישחרר הביתה שאתה נורמאלי. רב יגיד, נחשף בך הכעס לא משנה אם נחשף אחרי הרבה זמן - הוא נחשף.
מאוד מסוכן להגדיר נורמאלי גם בספרי הפסיכולוגיה יש עדכונים חדשות לבקרים לעניין הנורמאלי לפני שלושים שנה כחלק מהגדרות הלא נורמאלי היה הומוסקסואליות והתפרצויות זעם היום הוציאו את זה וזה נחשב נורמאלי כי הכל עניין יחסי. אך יודעים מה נורמאלי לא נורמאלי עושים סטטיסטיקה : שואלים נניח 100 אנשי ישוב כמה פעמים ביום אתה מתעצבן ? על מה ? לאיזה עוצמות זה מגיע ? וקובעים ע''פ זה את רף הנורמאליות אח'כ בא בנ''א ואומר אני חושב שיש לי התפרצויות זעם, מה עושה הפסיכולוג ? משווה לסטטיסטיקה וביחס לסטטיסטיקה יכול להגיד אתה נורמאלי 'כולם ככה'. זה גם תלוי באיזה ארץ אתה נמצא - יש נורמאליות לכל ארץ בנפרד לכן זה יוצר בלבול מאוד גדול. הפסיכולוגיה לא יכולה לתת לזה מענה היא לא יודעת בכלל מה זה התנהגות של אדם, היא לא יודעת מה זה נפש לעומת זאת כשאתה בא לרב אומר לך בטבע הרוחני שלך זה צריך להיות ? לא. זה צף ? כן. זה לא משנה אחרי כמה זמן זה הופיע ושהייתה הפסקה גדולה מהפעם הקודמת סימן שהיתה שם תבנית, היא היתה רדומה היא ישנה ואחרי תקופה יצאה. אדם יכול לשאול האם זה מגדיר אותי עצוב? לא זה לא מגדיר אותך עצוב אבל יש בך עצבות וחשפו את זה אתה לא צריך להגדיר את עצמך כלא נורמאלי וגם לא להיתפס באירוע שחשף את זה בך. דוגמא אדם הגיע לרב בטענה שהוא עצוב וזה רגש שהוא לא מכיר כבר המון שנים, הרגש הופיע בעקבות נפילה כלכלית שבה אותו אדם אמר לעצמו : לא תיארת לעצמי שאני כזה תמים ובגלל זה הצליחו לעקוץ אותי כלכלית ונהיה עצוב מזה. הגיע לרב כשלא מבין אך נחשף בו רגש של עצבות, אמר לרב 'כבר עשר שנים לא חוויתי עצב'. במהלך השיח עם הרב האשים את הסביבה, את העקיצה, הרב הדגיש שחשוב לא להיתפס באנשים או בנסיבות זה פספוס של פואנטה מה שחשוב מה שנחשף - האירוע חשף עצב ואמר לו 'אתה איש דתי ואתה מספר שלא היית עצוב 10 שנים, אתה נורמאלי ? לקח לו זמן להבין את מה הרב רוצה ממנו הוא חיפש אך לפתור את העניינים והדגש של הרב היה מה בעצם רצה הקב''ה לחשוף - את העובדה שיש בו עצב ועכשיו צריך לטפל בזה. הוא היה עסוק בללכת לבעיה ולאלה שעשו את הבעיה, זה לא רלוונטי, אך אפשר לעלות ככה ? כתוב 'ולא יוסף עצב איתם' , אך אתה יכול לעלות לגן עדן שיש בך עצב ? אז הקב''ה עשה לך 'טריק' כדי לגלות את זה בך.
ככה זה לגבי כל מהלך החיים כנ''ל לגבי הילדים - אנשים מגיעים ואומרים 'יש לי ילד ומאוד קשה איתו'. ההנחיה : תעזוב את המסע של הילד - יש את הילד ויש את מה שהילד חושף ממך - מה שהילד חושף ממך, זה הנסיבות : הנסיבות חושפות ממך. אפשר לשמוע אמירות כמו : הילדים מוציאים ממני את הרע לא הייתי ככה שהתחתנתי, זה לא נכון, יש בך רע והילדים חשפו את זה, הנסיבות עם הילדים - חשפו את זה וזה בסדר, אין משהו לא בסדר עם הילדים (אם זה לא היה הילדים זה היה משהו אחר) אבל היה צריך לחשוף את זה - את צריכה לתקן, זה לא אומר שהם ילדים רעים זה גם לא אומר שאת אמא לא טובה..
כל המסע הזה רק מסע של גילויים - ספציפית למה עולה בי בהתאם לאירוע ביחס לנסיבות ולא צריך לתקן את הנסיבות כי הנסיבות האלה גם לא יחזרו על עצמם (לא מספרים בדיחה פעמיים) אם גילת את התבנית ותיקנת. יופי, ככה אתה יכול לתקן את האירוע ולתקן אנשים. כל הרעיון רק לחשוף את התבניות האלה - זה מה שהחיים האלה עושים לך 'זה כל הסיפור' לכן נאמר שהצדיקים המחשבה שלהן לא מכאן כי הם באמת לא רואים את הדרמה אלא הם מיד מתבוננים מה זה עשה לי, מה האירוע חשף בי. דוגמא, איוב. איוב לא חטא, הקב''ה מעיד עליו שהוא צדיק ישר וסר מרע ניסו להלביש עליו שלושה חטאים : שהיה תרח בגלגול הקודם, שהיה יועצו של פרעה, שהקריב רק עולות אבל הקב''ה מעיד עליו ראית את עבדי איוב כמה שהוא צדיק ישר וסר מרע. הס''מ אמר בטח שהוא צדיק אתה לא נותן לו נסיונות והכל בסדר גם רואים שהחיים שלו פסטורליים : יש לו עשרה ילדים טובים, הם מזמינים אחד את השני לארוחות, מכפים אחד על השני אח''כ הוא מקריב עולות בשבילם - מתארים תמונה פסטורלית הכל בזרימה נורמאלית ופתאום עושים לו את החיים 'לא נורמאלים', למה ? כדי לחשוף רק אחרי עשרים שנה ספק שקיים לו בפנים והוא לא ידע שיש לו את הספק בפנים - היה לו ספק בהשגחה. הס''מ הגיע בטענה לקב''ה עשית לו את החיים נורמאליים, הקב''ה נתן אישור להפוך לו את החיים, לקח לו 10 ילדים ואת העושר. מה רואים ? שעדיין אצל איוב לא עורר משהו בנפש לכן אמר 'ה' נתן ה' לקח יהיה שם ה' מבורך'. הס''מ ביקש מהקב''ה לנסות אותו עוד קצת ולפגוע בגוף - פגע בו בגוף ואיוב היה שקט השקט עדיין לא עורר בו את התבנית שעלתה (מדובר בשקט של צדיק) אבל אחרי 20 שנה איוב מנסה להבין אולי חטא מביא את החברים לבדוק יחד איתו לא מוצאים סיבה. הנסיבות : לוקחים לו 10 ילדים, פשיטת רגל אין כסף, 20 שנים של כאב..זה לא עורר בו שום דבר. מה עורר אותו ? מה ייסר אותו ? שלא מצא חטא שבעקבותיו יש את הייסורים מה שהכריע את איוב - התסכול, הנסיבות שהכריעו את איוב התסכול ומכאן אמר לקב''ה אולי התבלבלת בין איוב לבן אויב ( אויב איוב, אותם אותיות. אויב, משהו שאתה חושב שהוא לא קרוב אלייך) כנראה שיש בלבול בהשגחה וההשגחה לא פרטית. אם הקב''ה היה חושף את הסיבה לאיוב צדיק בסדר גודל שלו היה מקבל את הייסורים במקרה של איוב תיסכל אותו שלא ידע את הסיבה שבגינה מקבל את הייסורים כי כתוב אין ייסורים בלא עוון לכן ביקש לדעת כשלא מצא זה התמיהה אותו ואמר לא הבנתי את הקב''ה וכנראה אני גם לא מבין את התורה. כשהקב''ה ענה לו איוב הבין שזה חלק מהמסע האישי והתמיהה שלו היא זאת שהציפה את 'חוסר האמונה' ועכשיו בעצם, עולים שאלות- מה עושים עם חוסר אמונה שעלה ? אך צדיק נמצא בחוסר אמונה ? אך התבלבל בענייני השגחה ? אך לא הגיע לתשובה מכוח עצמו?
למעשה לכל אחד תופרים שחמט שאדם אומר 'אופס אני תקוע' - הנה התבנית עלתה יוצא שהשחמט הוא לא הפואנטה, האירוע והאנשים באירוע הם לא הפואנטה - להפסיק לאלף את האנשים ולהפסיק לאלף את האירועים אלא תקלוט מה זה העלה בך : חשבת שאתה בסדר והנה נחשף לא בסדר (גם בזה לא להצטער יותר מידי). למה הדברים מתרחשים באופן הזה ? אנשים קמים לבוקר נורמאלי לא קובעים לעצמם למידה ועבודה על המידות בצורה עקבית ושיטתית עד שמשהו תוקף אותם. תכלית העבודה כאמור להידבק בקב"ה מכוון שאש אוכלהו העניין- להידבק במידותיו, מי עושה עבודה כזו ?! לכן הדברים מתרחשים באופן הזה. חשוב שאם אדם יודע על מידה בעתית בו שיעשה סדר לימוד ועבודה על תיקון המידות, חשוב שעל סדר היום חוץ מחומש וסדר הלכות תהיה עבודה על תיקון המידות - צריך ללמוד על זה - הרבה רגשות עולים ואנחנו לא מודעים להם, מתי אדם מודע לזה ? כשהוא נתקל בסיטואציה שגורמת לחשיפת. לדוגמא, אדם עשיר שלא ישן כל הלילה כי קינא בחבר שלו שקנה אוטו חדש ולא הבין אך הוא עשיר וקנאי ? זה בדיוק העניין לא קשור העושר לקינאה הקב''ה רצה להראות לו שהוא קנאי - זה כל הסיפור.
להיות ממוקדים רק במה נחשף לא בנסיבות ולא באנשים - אם ניקח את הנסיבות והאנשים זה הזוי ואין לך במי לטפל אלא רק בעובדה : תעצור - תבדוק מה זה העלה - עכשיו תתקן..תעזוב את האנשים, זה המסע שלהם רק תעבוד על עצמך. אדם שואל ומה יהיה עם הבעיה ? תעזוב את הבעיה - הבעיה היא לא הבעיה, הבעיה לא קיימת באמת אלא הבעיה קיימת רק כדי לחשוף בך את הכאב - לחשוף בך את התבנית שנמצאת עדיין בפנים. האם הבעיה תיפתר ? אי אפשר לדעת. כשאיוב ניסה לפתור את הבעיה הוא לא ניסה לפתור את הכאב, הוא לא ניסה לפתור את המחלה שלו לא ראינו באף מקום שאיוב מבקש מהקב''ה לקחת את השחין ממנו - זה לא הטריד אותו. הוא גם לא דיבר על הכאב הפיזי שלו - שאמר לקב''ה כואב לי תסיר את הכאב ( פרעה ביקש את זה אבל איוב לא) לא היתה לו בעיה לא עם המחלה ולא עם הכאב רק ביקש הסבר והיה מבולבל מההשגחה. מבחינתנו, אם אותם נסיבות העלו בך את הבעיה ופתרת את הבעיה אצלך הנסיבות נעלמות - לא לנרמל את החיים כי זה מה שמאמלל אותנו.
הקב''ה לא נותן ייסורים לאדם שאינו יכול לעמוד בהם - הרבה אנשים אומרים שמקבלים ייסורים שלא יכולים לעמוד בהם, אך מבינים את הדברים? לגבי הכאב, יש כאב אובייקטיבי שהקב''ה מניח משא על האדם - על המשא הזה נאמר שאין אדם שלא יכול לעמוד בניסיון ובייסורים האלה אבל יש את הסיפור שאתה מספר לעצמך בראש בזמן המסע : כמה אתה אומלל וכמה שלא מגיע לך וזה גורם לך לקריסה. כשאומרים שלא נותנים לאדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו הכוונה למה שהקב''ה נתן. מה שאתה מוסיף - בזה אתה לא יכול לעמוד, בסיפור שאתה מוסיף בזה אי אפשר לעמוד.
דוגמא נוספת, אנשים אומרים אך עם כל הרעש של הילדים בבית עדיין אפשר לעבוד על המידות ? קודם כל יש רעש, ילדים עושים וצריכים לעשות רעש ככל שילדים עושים יותר רעש הילדים יותר שמחים, בית שקט זה בית עצוב (למי שקשה, לשים אטמי אוזניים) עכשיו - מה זה מעלה ואיזה סיפור אתה מספר: אני אומלל, למה זה צריך להיות, הכל בסדר גמור וככה זה צריך להיות. מאוד חשוב שאדם יבין את זה אתה לא יכול לערבב עולמות גם לנסות לנרמל וגם לעבוד על המידות אתה לא אמור לנרמל, תניח - הנסיבות נעשות, כמעט אנשים מתוכנתים, כמעט האירוע מתוכנת לגמרי, עכשיו זה מה אתה מספר לך בראש אז תעזוב את הארוע - באירועים במילא אתה לא יכול לגעת, אתה יכול לגעת בילדים שלך? אתה יכול לגעת בארוע עצמו? אתה יכול לגעת ברגע הבא? אתה לא יכול לגעת בזה זה לא שלך זה שלו - רק בתגובה לזה זה כל מה שאתה יכול לעשות. אפשר, לצאת החוצה לנשום אוויר (נדבר בהמשך על דרכי ההתמודדות) אפשר לשים אטמי אוזניים אבל להניח לאירועים להתרחש - לא לפקוק את האירועים שעושה הקב''ה, לא לפקוק את ההשגחה כי אם הקב''ה רוצה לעשות את זה להניח לו לעשות את זה כי ככה הוא רוצה, זה העולם שלו והוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה בעולם שלו. אתה כרגע צריך לעבוד על המידות שלך כי מה שחשוב שתגיע לדבקות ושאר הדברים לא חשוב (זה ענייניים של העולם הזה) אלא רק לעבוד על המידות שלך - והייתם כאלוקים - אף אחד לא ביקש ממך שום דבר אחר מעבר לזה.
רבי יהודה הנשיא ראה את רבי אלעזר בן דורדייה, אדם שחטא : עסק בגילוי עריות ובזבז כל כך הרבה כספים בשביל זה עד שהלך לאישה אחרונה ויצאה בת קול ואמרה לו 'אתה לא מוזמן לעולם הבא' הוא שם את הראש שלו בן ברכיו ובכה עד שיצאה נשמתו, שמע את זה רבי יהודה הנשיא (שמע ברוחני) ואמר: יש מי שקונה עולמו בשעה אחת - קנה עולמו, יצאה בת קול ואמרה 'רבי אלעזר בן דורדייה מוזמן לחיי העולם הבא' בזכות השעה בכייה. רבי יהודה הנשיא יכול לעלות למעלה ולהגיד: אני עבדתי כל החיים, כתבתי משניות : מה אתם מעלים משהו מגלה עריות ? שעה אחת בכה, גמרנו ? 13 שנים של כאבי שיניים עברתי..לא קשור...אתה לא צריך להגיד כלום בעניין העוול, הוא בכה מטוב ה' הוא לא בכה חס ושלום לרע : אחת הדוגמאות להבין - לא לחפש צדק וגם לא לנרמל את החיים אלא לנסות להבין רק מה זה חשף בך. במקרים דומים בחיים : תעצור, האם אתה מרגיש מקופח ? זה בדיוק מה שרצו לחשוף בך, לא טוב שאתה מרגיש מקופח, אתה יכול להגיד : זה בצדק.. מי אמר שזה בצדק, לפי איזה צדק ? אנשים מאמללים לעצמם ולרבנים את החיים בגלל שכל הזמן אומרים: אבל החיים, כתוב 'רשעים משנה שברון שברם', יש להם שבר על שבר, למה? הוא מנסה לתקן משהו שהוא לא אמור לתקן לכן יש לו שבר על שבר לחילופין אם תעבוד על מה שנחשף הקב''ה יצירתי מאוד להראות לך תמונה חדשה לגמרי לדוגמא פתאום יתפנה תפקיד שכ''כ רצית. העבודה אם כן : להתאפק להשהות ולא להתחפר בתוך סיפור האומללות שסיפרת לעצמך כל עוד האצבע לוחצת על המקום שכואב האצבע תישאר שם עד שיפסיק לכאוב עד שתגיד: זה לא כואב, כאילו קלטתי את השיעור.
לא באנו לנרמל את החיים - פשוט לקבל את החיים - להיות גמישים וזורמים לקבל מה שהחיים יביאו לנו רק לראות מה זה חושף, להיות בתשומת לב רק כלפי הרגש שעולה. שאלו את הבעלש''ט אך התגברת על מלחמת היצר ? ענה, הפכתי אותו ללא רלוונטי. אם אתה הופך משהו לרלוונטי ונותן לו כוחות, יגמור אותך, פשוט תלמד : תראה מה זה מעלה בך. יש הרבה אנשים שבטוחים שמרבית מהמידות שלהם מתוקנות והוא מסוגל להתמודד אח''כ מראים לו: אתה לא מסוגל להתמודד אבל זה לא הופך אותך להיות אדם נחות או לא בסדר. תתמודד..
חלק ב – ההתמודדות
כשזה עולה נכון שזה מלחיץ אבל כמו שרבי נחמן מלמד אומר : אתה לא צריך להיות עצוב בגלל שזה עלה. אומר רבי נחמן השטן יש לו שני דברים שהוא עושה : הדבר הראשון, שהוא חושף ומגלה והדבר השני, שהוא גורם לך עצב שזה בכלל עלה. אומר רבי נחמן השטן מנצח אותך על השני הוא לא מנצח אותך על הראשון. אל תהיה עצוב, זה עלה - זה בסדר, אתה מלאך? אנחנו מלאכים? אם אנחנו פה סימן שיש עבודה. אם רבי אלעזר שרכב על החמור וראה את אותו מכוער ואמר: איזה מכוער אתה (תכונה בנפש) אם הוא שהיה רוכב על החמור (רוכב על החומר, כתוב רק על המשיח רכוב על החומר) מגלה שיש בו תכונה בנפש שמעכבת ממנו - מה אנחנו נגיד..אז מה, להיות עצוב מזה? אין מה להיות עצוב מזה אלא רק להתמודד. עלה כעס כי : אני לא מסוגל להכיל את הרעש של הילדים, אני לא מסוגל להכיל את הבלגן שיש בבית, אני לא מסוגל להכיל את המצב הכלכלי - לא מכיל. לוקחים ומתבוננים בזה, זה הזמן שכדאי לפרוש ולהתבונן: לנשום אוויר ולהכיל את זה. נתאר את השלבים..
שלב ראשון - מודעות - קודם כל, תהיה מודע לזה, כל מה שנלמד עד עכשיו זה 90 אחוז מהפתרון כי אז: אתה לא מאשים, אתה לא מנסה לאלף את המציאות, כי מה האינסטינקט? ללכת לעשות בלגן במציאות ולנרמל לעצמי את המציאות משהו תקף אותי אתקוף אותו בחזרה, כל מי שניסה לעשות לי משהו מבחוץ אלך להחזיר לו את זה שהמציאות שלי תחזור להיות נורמאלית - את זה אנחנו לא עושים.
כשמודעים אפשר להכיל את זה - לנשום עמוק ולהכיל הכוונה לקבל: אני מקבל, אני מבין, חשפו בי משהו, קלטתי : יש בזה קטע לא בסדר, עצם העובדה שאתה מודע אומר שזה בידיים שלך עכשיו אפשר: להזיז להחזיק לסובב לעשות כל מיני דברים כי זה בידיים שלך ואתה מודע לזה. קודם, שלא היית מודע ועוד הפוך השתמשת בכל הרגשות האלה לשרוף את העולם בחזרה כאילו לא עברת את השיעור והוא מחכה לך מאחורי הפינה..לא עכשיו עוד חודשיים..זה לא יעזור - בוא תתמודד עכשיו.
עצם העובדה שאתה מודע זה מוריד את הכאב - זה מוריד את הבלגן זה גורם להמון רעש פנימי זה מוריד קצת את הרעש. ככל שאתה מודע ומקבל את זה זה מוריד עוד את הרעש ומוריד עוד יותר - אתה רק צריך להיות מודע לזה זה כל הסיפור, לדוגמא: קלטתי שאני יכול להיות מוטרד באפס זמן, שיש כל מיני דברים שבאמת מוציאים אותי מדעתי. רק להיות יותר ויותר מודע אפילו להגיד לקב''ה: תודה ששלחת לי את זה, תודה שחשפת את זה בי, אין ספק שבשלב הזה אתה רשאי: להתפלל על זה, לבקש עזרה מהשמיים שייתן לך כוח אבל עצם העובדה שלא התפרעת החוצה ולא יצאת וניסת להרוס בחוץ - לעשות כל מיני דברים בחוץ או לאלף אנשים ולחנך אותם שיהיו בדיוק לפי מה שאתה רוצה..זה עצום.
שלב שני - למידה - אפשר לקרוא ספר על תיקון המידות או לשאול רב אבל במרבית הפעמים דברים שמתרחשים עלינו אנחנו צריכים פשוט להכיל אותם. אנשים מנסים למצוא דרכים קלות להתעלות רוחנית בלי לתקן את עצמם בכלל וזה לא עובד.
דרך ההתמודדות
יש דרך ארוכה וקצרה ויש דרך קצרה וארוכה. נדבר על הדרך הכי קלה אבל היא הכי קשה..והיא הדרך האמתית. התשובה היא פשוט להכיל את זה - אתה פשוט צריך רק לעבור את זה - זה כל הסיפור.
תיקח בחשבון אף אחד לא ייקח לך את הכאב - הכאב יישאר וכל התחושות הנוראיות האלה יהיו מנת חלקך, זה לא יעזור, אפשר לעשות המון דברים (נשאיר את זה להתבוננות הקבלית שאנחנו עושים אותה שנגיד : אין עוד מלבדו, זה בהשגחה) אבל מתוך החיים מבפנים זה עניין של לחוות את זה - מה שהקב''ה נתן לך פשוט שתחווה את זה - שתדע שזה קיים, למה חשוב לחוות? מניסיון החיים יודעים שברגע שחווים כאב הרבה פעמים אנחנו כבר יודעים להסתגל אליו. למשל, אם עברת צום פעם אחת זה כואב ומציק אבל עברת צום ועוד צום אתה אומר : אני זוכר את הכאב והגוף אומר : אנחנו מכילים את זה אל תדאג, אתה תעבור את זה כבר היינו בסרט הזה. עצם העובדה שעברת את זה עוד פעם ועוד פעם זה כבר מאלחש את זה ואתה יודע לגבור על זה כי אתה מכיל את זה.
צריך לדעת שאם מחזירים לך את הניסיון שוב ושוב עד שזה הולך זה דרך ייסורים. אנחנו לא רוצים שזה יהיה אבל זה דרך חזקה נקרא - דרך קצרה וארוכה - כי אתה עובר את זה בבומבות אחת אחרי השניה גלים כמו שאמר דוד המלך 'כל גליך ומשבריך עלי עברו'. אבל דרך אחרת זה לעשות עבודת התבוננות ברגע שהדבר הראשון פוקד אותך, להיעצר על זה - להתבונן ברעש בכאבים - לבלוע את 'הצפרדע' ולתת לזה לעבור בכל האיברים - ללוות את כל התהליך - להתנקות - בבוקר אפשר לקום חדשים. בתהליך שכזה לא תצטרך עוד סיוט ועוד סיוט תעשה תהליך - התהליך כואב - נקרא 'דרך ארוכה וקצרה' כי אתה לוקח את זה - שוהה בזה - מעביר את עצמך תהליך - ומתנקה.
חשוב להתמודד, יש לנו נטייה לברוח מהתמודדות - כל מה שנברח מהתמודדות יבוא אח''כ. יש אנשים שאומרים: עברתי וזה בסדר..וברור שיעבור זעזוע נוסף, מזכיר את מה שאיוב אמר 'ה' נתן ה' לקח יהיה שם ה' מבורך'. איוב למעשה יכול היה לעצור מיד אחרי הניסיון הראשון ולהתבונן מה מנסים להעביר אותו, מה מנסים להגיד לו? יש כאן מכה אז תעצור גם אם לא עלה בך משהו, תקלוט מנסים להעלות בך משהו ולפני שיבוא הגל הבא שיכול להיות חזק יותר - תנסה להבין מה ניסו להגיד לך פה ? אותו מהלך שאיוב עשה בסוף הייסורים שלו היה יכול לעשות מיד אחרי הניסיון הראשון - למה זה בא לי - תעבור את זה ואז באמת לא נפגעת לפני שיביאו עוד צער ועוד צער..
הרבה פעמים הקב''ה מביא אירוע קל - לא לברוח מאירועים קלים 'לא לטאטא' למשל אם חס ושלום היתה כמעט תאונה וב''ה לא קרה כלום רק נבהלת, מה רוב האנשים עושים? נושמים לרווחה, הכל בסדר וממשיכים. תעצור - אם הקב''ה הבהיל אותך לא עשה לך את זה סתם - תעצור ותשאל 'מה קורה פה'? לפני שתהיה תאונה אמתית אם האדם חכם - עוצר שוהה מתבונן אבל אנחנו פשוט בזרימה מתמדת לשום מקום, יש זרימה מתמדת בתת מודע לשום מקום. אתה אומר לבנ''א תעצור - אתה לא קולט - שם ברקס וזהו?! - בסדר אף אחד לא נפגע - אתה מעביר ומדפדף את זה עכשיו? - אתה כאילו מדפדף אירוע שהקב''ה ניסה לרמוז לך, הקב''ה ניסה לדבר איתך לא שמעת..דפדפת..בדיל ויעבור - לא, תעצור - אל תדפדף, תשהה, תנסה להבין מה הקב''ה רצה להגיד לך, מה עברת עכשיו - מוצאים, הקב''ה עונה. יוצא שהקב''ה לא שולח מיד דבר קשה הוא שולח אזהרות כך כתוב במסכת ברכות שאם הקב''ה רוצה לדבר עם האדם הוא שולח נגעים בקירות ביתו אח''כ בבגדיו ואם הוא לא מבין שולח בגופו. בפרשת קדושים בספר הזוהר יש מאמר על אותו עניין שאם האדם מתבונן בינו לבינו הקב''ה מודיע לו בינו לבינו אם הוא לא שומע אז הוא יוכיחו בין אוהביו (משהו מהמשפחה יוכיח אותו) אם הוא לא מבין מוכיחו בפרהסיה (יעשו לו בושות בחוץ) אבל כתוב אם גם אז לא מבין 'מניחו' הוא מניח לך ויבוא בפעם הבאה.
נקלוט המציאות מדברת אתנו 24 שעות ביממה צועקים לנו באוזן ולנו יש תחושה יאללה בוא נעביר, בוא נזרום, התחושה כל הזמן - לנוח לנרמל..לא נכון לעשות את זה צריך לעשות עניין מכל דבר.
סיכום
לא לנסות לנרמל את החיים, צריך לצפות כל יום שמשהו יקרה, מטרת האירועים בחיים לחשוף בנו את כל מה שעדיין לא מתוקן. לא מתוקן - יש לנו שתי דרכים להתמודדות: א. להכיל את זה לנשום אוויר ולעבור את הסיטואציה ב. לעצור ולהתבונן או באמצעות אדם נוסף (חבר או רב) או בינך לבין עצמיך עצם העובדה שאתה מנתח מספר ומתוודה על זה כבר דבר מצוין. לדוגמא עברת עלבון יש אפשרות להתבונן בזה, להעביר את העלבון בתוכך וללוות את כל הכאב החוצה - לספר איפה זה עובר ואיפה זה קורע - את רוב הבעיות בהמשך זה יפתור ולא יביא נסיון נוסף כי עמדת בניסיון עצם העובדה שדיברת על זה ככה.
צריכים להגיע למצב שמפסיק לכאוב שזה כבר לא משנה. דוגמא, אדם שלחוץ מבחינה כלכלית ובראש הוא חושב: אני ילווה, אני אקח מהשוק האפור צריך לדעת שהוא משתף פעולה עם הס''מ כי הוא לא מאמין שזה יכול להיפתר בדרך כשרה אז המינוס ימשיך, הוא לוחץ וממשיך ללחוץ כדי להוריד את הלחיצה עצמה אתה רק צריך להגיד : זה כבר לא כואב ככה צריך להתמודד אם אירועי החיים לא לגעת בהם זה שייך לקב''ה. מה אנחנו יודעים לגבי החיים שלנו, מה אנחנו צריכים, מאיפה אנחנו יודעים מה הרגע הבא יש משהו שיכול להנדס את החיים שלו מה יקרה בעוד 2 דקות, מי יודע ? אבל להתמודד בפנים את זה אני יודע כי זה מה שיש לי - להתמודד בפנים, זה נתון לשליטתי אני מתמודד בפנים ובזה אנחנו נקראים 'שותפים'. הקב''ה אחראי על האירוע החיצוני אנחנו אחראים לתגובות אנחנו לא אחראיים על האירוע החיצוני אנחנו נכנסים לאירועים החיצונים בתמימות. אדם קם בבוקר ניכנס לאוטו בדרך לעבודה הוא יודע שתהיה לו תאונת דרכים ? שייקחו אותו לבית לוונישטיין, שיקטעו לו רגל - שמהיום הזה הוא יצטרך לחיות בלי רגל..מאיפה הוא יודע ? זה משהו שהקב''ה מנחית אבל עכשיו ההתמודדות הנפשית שלו מכאן ואילך זה שלו. אז לא מתחילים לשחזר : אם לא הייתי נוסע משם, אם לא הייתי מפעיל את הוויז, אם לא.. - אלה תרחישים שכבר לא צריך כנ''ל תחושת הקורבנות: למה עושים לי, למה לי זה בא (גם לא רלוונטי) אלא בוא נתמודד - עכשיו אדם בלי רגל בוא נחייה בלי רגל - נראה מה אני עושה עכשיו.
זה עניין 'ויאבק איש עמו עד עלות השחר', המאבק עד עלות השחר, מתי עלות השחר? יכול להיות הבוקר הקרוב אבל יכול להיות עוד 223 שנים אבל רק 'וירא כי לא יכול לו' רואים שזה התמודדות נפשיית של יעקוב כי זה הפלא ופלא שהקב''ה לא נחלץ לעזרתו שהמלאכים לא עזרו לו, שצדקתו לא עמדה לו -- ככה ויוותר יעקוב לבדו, הוא לבד. הרבה פעמים אדם מרגיש לבד בעומס הנפשי שהוא נמצא הוא לבד ואף אחד לא יבין אותו: לא הרב שלו נמצא איתו, לא הקב''ה נראה באופק, לא מלאכים באים להגן עלי, ויוותר יעקוב לבדו - ובא המלאך ותוקף עד הבוקר. לגוף (מקרי הגוף) אפשר לעשות (בידיים של הקב''ה מלאכים) אבל לנפש (בפנים) אף אחד לא יגע זה רק אתה.
בסוף..וירא כי לא יכול לו
לדאוג שאף אחד לא יוכל עלינו.