פרשת השבוע

פרשת ויצא - השלטת התודעה על הכל

תמלול מפרשת השבוע לאור הסוד

הרב אריה חיים נווה שליט"א

הקדמה

בתוך הפרשה עצמה יש כמה דברים שהם כ''כ מהותיים להבין אותם וברגע שמבינים אותם זה יכול לשנות לגמרי את כל תהליך תפיסת החיים - דיונים ראשונים שהתרחשו כמו עם 'אדם הראשון' כמו עם 'קין' כמו עם 'אברהם אבינו' ועכשיו גם כן עם 'יעקב אבינו'. כשאני מדבר על דיונים ראשונים, למשל, בפרשה שלנו הקב''ה מתגלה ליעקב אבינו בחלום ויעקב אבינו אומר: ''מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים'' וכו' והקב''ה מתגלה אליו ואומר לו: 'אני ילווה אותך, אני אהיה אתך', יש את כל העניין של החלום ואז הוא אמר לו: אם תיתן לי בגד ללבוש ואוכל לאכול כל אשר תיתן לי אעשר אעשרנו לך.

 

אנו שואלים: מה בעצם הדיון הזה?

לכאורה אם משהו יעמוד על זה אז הוא יגיד 'עשה אתו ברית התוודע אליו אמר לו 'תשמע אני כאן', אוקי, זה לא היה מחייב את ההתגלות הזאת, לא ברור מה היה מחייב את ההתגלות הזאת הרי יש כבר ברית, יש את הברית של אברהם ושל יצחק, אז זה של אבא וזה של סבא, צריך עוד אחת ? הנקודה היא כאן זה לא דווקא ההתגלות האלוקית אלא הנקודה היא זה מה שאותם אנשים אמרו בזמן ההתגלות האלוקית ומהרגע שהם אמרו אפשר מה שנקרא לסגור את ספר התורה ולדעת, הם נצחו.

ספציפית מופיע עניין של 'סולם יעקב' ובסולם יעקב הוא ראה את המלאכים עולים ויורדים אבל המקובלים אומרים שהוא הראה לו את כל ההיסטוריה של עם ישראל, הראה לו את הכל, כל המראות, כל מה שהוא עתיד לעבור, הכל הכל הכל ואמר לו: בוא תעלה. 'בוא תעלה' זה להתמודד עם הכל רק מצד התורה, אמר לו: אתה לא חייב להתמודד עם זה פיזית, ז''א אם הוא היה עולה הוא לא היה יורד, בוא תתמודד עם זה רק באמצעות המחשבה שלך ויעקב אבינו סירב ורצה להתמודד עם זה גם בגוף, כאילו כאדם רגיל.

האמירות שלו והרגשות שלו וכל מה שנאמר שמה אלה אמירות שורשיות, שכל מה שהוא ראה ברוח הקודש שעתיד להיות. הוא כאילו כבר מראש קבע איך הוא יתנהג ומה יהיה שם ומה הוא יעשה וגם איך הוא יצא מזה (מיד אני יבהיר את זה). ולזה יש עניין גדול מאוד בתורה שלנו. ולכאורה אנו יכולים להגיד 'זה פייר או לא פייר'? למה אנו לא מקבלים את ההזדמנות הזאת? אנו הרי מגיבים מאוד ספונטנית, אנו מגיעים לאירוע ומגיבים, מה שיהיה אנו פשוט נגיב. למה לאבות שלנו ניתן איזה זמן שורשי לראות את הכל ולהחליט מראש איך הם יגיבו כשהם יגיעו לשם?

אז הנקודה היא כאן שבאמת לכל אחד ואחד מאתנו יש זמנים שורשים כאלה אפילו לפני כל אירוע וכל מעשה גם אם נראה שיש אירוע עכשווי.. אבל אני רוצה להסביר את העיקרון:

העיקרון של - עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני זה שבטעות גם אומות העולם ולצערי גם פה בארץ אנשים חושבים שיש אירועים חיצונים לנו שמתרחשים anyway ואנו רק זורמים במציאות. בגלל זה אנשים הולכים למתקשרים ולסייקיקים ולכל מיני כאלה, לנסות לחזות את העתיד - זה הטומאה הכי גדולה שיכולה להיות - זה אי הבנה של התורה, זה אי הבנה של היהדות, זה אי הבנה של הבורא, זה אי הבנה של הכל והחומרה של זה עצומה. אין טעם לדעת את העתיד כי באמת אין עתיד כמו שאנו חושבים שמנהל אותנו, אין עתיד כזה. ורואים את זה' שכל מי שאי פעם היה אויב ישראל זה היה הקטע שלו: פרעה, המן, בלעם, כולם כביכול עסקו בעתיד ונסו לתכנן את כל מה שהתרחש לפי מה שהם רואים בעתיד ועד ימנו אנו, עד היטלר יימח שמו וזכרו. ויש אנשים שהם מחזיקים: בנומרולוגיה ובאסטרולוגיה ובכל מיני דברים כאלה כדי לתכנן ממש אירועים עתידיים, זאת טומאה נוראית, אני לא אומר את זה כאדם דתי, תיכף אסביר.

המחשבה שיש אירועים עתידיים שכביכול 'הכל מכתוב' זה חשיבה מוסלמית זה לא חשיבה באמת יהודית, ואע''פ שאצלנו יש מערכת של אירועים עתידית שאנו יודעים אותה, היא באמת קיימת זה לא שהיא לא קיימת, עדיין מצדנו זה לא לשלוט על האירוע שהתרחש או שיתרחש אלא מראש להחליט איך אני יגיב בזמן שאני אהיה באירוע הזה. מראש אני יכול לקבוע מה אני אהיה כשאני יגיע לאירוע וכל הרעיון בכל אחד מהמצבים הוא להגיע למצב של 'שלמות הלב' ולהגיע למצב שאני עושה את המעשה הנכון.

אע''פ שמראש יכול להיות שיבואו ויגידו לך - תראה בוא ניתן לך דוגמא, התורה, הקב''ה השתעשע איתה תתקע''ד דורות לפני שהוא נתן אותה, בוא נשים את יוסף לפני שהוא נולד ואז נגיד לו 'יוסף תסתכל כתוב בתורה, אין מה לעשות זה הגורל שלך, אתה הולך ללכת לשם, האחים שלך הולכים למכור אותך, אשת פוטיפר הולכת להפיל אותך, בעלה יכניס אותך לכלא לשתים עשרה שנים וכו' ממש מסבירים לו את הכל ושואלים אותו: 'מר יוסף, מה אתה מתכוון לעשות, זה כתוב, אם זה כתוב בתורה, אין מה לעשות אתה תצטרך להתמודד עם זה'.. 

והנקודה היא שיוסף היה אחד מהאנשים האלה שידעו שזה לא משנה בכלל מול מה הם נמצאים אלא איך הם מקבלים את זה ואיך הם אמורים לחיות בזמן שהם יעברו את מה שהם יעברו. הוא לעולם לא יקבול ויגיד: 'רגע תשנו לי את זה, אל תתנו לי עכשיו שתים עשרה שנה בכלא, שהאחים שלי לא ימכרו אותי' - אתה לא יכול לגעת בזה אלא אתה יכול לגעת רק בשלמות הלב שלך שאתה נמצא באותו מקום.

מכיוון שהעולם החיצוני שהוא נמצא יש כאלה שקוראים לזה 'שעורים' בשביל הנשמה, היותר נכון להבין שזה מסלול מחויב - זה מסלול מחויב - כמו שאני יגיד לכם - אם נסתכל בחילוף חומרים על תא שפולט החוצה חומרים מזינים, שצריכים להגיע לאיזשהו מקום אחר. נניח הקיבה רוצה להוציא עכשיו את החומרים המזינים שהיא מפרקת וזה צריך להגיע עד לציפורנים של הרגלים, אז יש שבילים שבהם החומרים המזינים האלה יעברו עד שזה יגיע לציפורנים של הרגלים והם צריכים להגיע לשם.

אי אפשר להגיד שהמסלול הזה רע / טוב - אי אפשר לשפוט אותו - האור האלוקי בנוי בצורה של סופראורגניזם רוחני אחד ענק וזה אומר שיש לו פנימיות ויש לו חיצוניות והנשמות שנכנסות למערכת הם כמו חומרים מזינים שנכנסים כביכול למקומות גשמיים וצריכים להחיות אותם ולעשות שהם יתקיימו שמה כי צריך 'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו'. צריך את יוסף בתוך בור של מצרים, צריך את יוסף דווקא אצל אשת פוטיפר, צריך שימכרו את יוסף דווקא האחים שלו, כי אם זאת הייתה סתם ישות רגילה אינסנקטיבית מרשעת, אז אנו יודעים איך הוא היה מגיב ? הוא היה הולך מכות עם האחים שלו והוא היה נענה לאשת פוטיפר ובכלא הוא היה לוקח סמים.

אבל להראות לנו שהקב''ה צריך להעביר אור זך דרך אותם מקומות וזה יכול להגיע וזה יכול לזכך את המקום עצמו, זה מיוחד, זה מה שהוא רצה להגיד לנו.

המסלול של היהודים הוא שונה לגמרי משל אומות העולם - אומות העולם עוברים בצורה אינסנקטיבית באותם מקומות ונופלים בזה כמו זבובים ולא קמים, לא רק שלא קמים הם מאיישים את המקומות החשוכים, הם מאיישים אותם ומאדירים אותם. ואילו היהודי שנופל למקום ההוא צריך לזכך את המקום, לא רק לזכך את עצמו לא רק לעשות שם קידוש השם אלא גם להפוך את המקום לטהור. אז לכן מצד אחד אנו יכולים להגיד 'זה שיעור' בסדר, זה פן מסוים אבל הפן היותר מדויק שזה ממילא מסע שאנו צריכים לעבור שם.

האור האלוקי חייב לעבור כדי לזכך ולהפוך את הכל לאלוקי -

יש הסתכלות אחרת על לימוד כל התורה, הסתכלות אחרת לגמרי שאתם לא מכירים, ממש הסתכלות אחרת לגמרי וזה עוד פן גבוה מאוד של צורת ההסתכלות - שחייב להיות אור אלוקי שצריך לעבור בכל המקומות האלה, מכוון מלמעלה רק כדי לזכך את המקומות האלה. והתפקיד של יוסף היה להגיב בצורה אלוקית למכירה של האחים שלו כדי להשאיר בצומת הזאת מקום של 'זה לא משנה מה האחים שלי יעשו לי, לעולם לא תהיה שנאת חינם, לעולם לא תהיה שנאת אחים'. זה לא משנה אם משהיא תפתה אותי, אני לעולם לא אתפתה לה. לא משנה מה היא תהיה, זה לא משנה אם יכניסו אותי לכלא, אני לא אשחית את המידות שלי. ז''א צריכה להיות אלוקות שעוברת בכל הניסיונות שיכולים להרוס אותה להחשיך אותה והיא עומדת שם. אז מראש ידוע שצדיקים יעברו בכל מיני מקומות גרועים מאוד שעוברים שם פושעים רגילים והרוב זה אומות העולם ואיפה שהם נופלים כמו זבובים הצדיק כביכול מתנהג אחרת לגמרי ואנו לא רואים את זה כאילו זה מקרה 'קרה לו, מסכן, למה יוסף' אנו לא שופטים את זה ככה זאת אקסיומה שכך זה פועל. זה אור שצריך לעבור בתוך תשתיות החושך והוא צריך לעבור שמה כדי לנקות שם את תשתיות החושך, לזכך אותם ולהפוך את הכל לאלוקי במקום הזה.

אבל כדי שהוא יעבור שם בצורה נכונה ושלא נגיד - אהה זה נשמה מיוחדת, מה לעשות: אתה לא סתם לקחת משהו שיהיה אצל לבן (אדם נוכל) עשרים שנה ולא ליפול במידות, זה 'יעקב אבינו', זה לא סתם שלא נופלים עם האישה הכי יפה בעולם זה 'יוסף הצדיק', אז אתה עשית, ואז הטענה של 'איוב' חוזרת על קנה - 'הקב''ה מה אתה רוצה, אתה בראת צדיק ואתה בראת רשע, אין בחירה'. אומר הקב''ה: לא, אני יראה לכם, איך האנשים האלה היו אנשים רגילים ונהפכו להיות צדיקים ותשתמשו באותם דברים שהם השתמשו כדי לצאת מזה ולהיות צדיק בכל מצב..

אחד הדברים שאנו כביכול רואים, מעין איזה התגלות או חלום, זה תמיד אזשהיא נקודה של צומת שהקב''ה אומר: אתה עומד להיכנס עכשיו למקום לא פשוט ואני אהיה אתך, כשהוא אומר לו 'אני אהיה אתך' זה לא שאני אהיה בשבילך, זה לא שאני אהיה סופרמן, בכל פעם שאתה תלחץ על כפתור אני אכנס. אנו רואים שזה לא היה ככה, בכל המקומות שבהם הקב''ה מבטיח למשהו 'אני אתך אל תדאג, לך - עלי' לא ראינו שהוא היה שם, לא ראינו שום התערבות אלא שפשוט הוא אומר לו: אני ברמה של תקשורת אתך, אתה יכול להתקשר אלי כל הזמן, ההתקשרות איתי תיצור מצב שאתה תנהג בצורה צדקנית במקום הזה, לא שאני יציל אותך מהמקום הזה אלא אני יכול להיות אתך. וזה לא בושה להיות אתך אפילו במקומות הכי חשוכים שיכולים להיות כי במקום אחד כתוב ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' שזה לא חוכמה, במקום אחר כתוב ''אני ה' השוכן איתם בכל טומאתם'' שאתה אומר: מה ה' אתה שוכן בטומאה? והתשובה היא – כן, אם אדם יורד לטומאה אבל עדין הוא חושב על הקב''ה אז הוא אתו ואז המקום כבר לא טמא. אם אתה מוריד את הקב''ה למקום שהוא נמצא הוא הופך את המקום ללא טמא, האור האלוקי כ''כ חזק שהוא מבטל את הטומאה מאותו מקום.

אז כביכול הייתה שם איזשהי נקודה, אבל באותה נקודה הפואנטה היא לא ההכרזה האלוקית, כי ההכרזה האלוקית היא קבועה מהאדם הראשון ועד הסוף. הוא כל הזמן אומר לאנשים 'אני פה' 'אני פה' הוא מעולם לא עזב אותנו. תמיד כל ההכרזות שלו הן אותן הכרזות. היה פעם שיעור שאני עשיתי בפרשת השבוע שזה להראות שזה אותן הכרזות לכל אורך הדרך, מאדם הראשון שהקב''ה התגלה אליו עד למשה רבינו ''אהיה אשר אהיה'' וככה דרך כל האבות, כל אחד ואחד התגלה רק כדי להגיד 'אני כאן, אני לא אציל אותך באותו רגע, אבל אתה יכול להיות מקושר אלי' אם אני חלק מהלב שלך - תשמור אותי שם רק אל תאבד אותי.. אבל זאת לא הייתה הפואנטה.

הפואנטה באותו מקום הייתה, מה ההחלטות שאדם מקבל באותם מקומות -

למה זה חשוב שאדם יקבל את ההחלטות האלה? כי זה רגע סטרילי. בזמן שאדם נכנס לשדה קרב אתה לא מצפה ממנו שיהיה בישוב דעת ותגיד 'נו ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' קדימה, יורים עליך', זה לא חוכמה אלא תן לו את הנקודה הזאת של הלפני שתגיד לו: תעצור, אתה עומד להיכנס לניסיון, בוא נראה איך אתה מתכוון להתמודד עם זה? ורואים את זה על כל צעד ושעל, זה היה בברית בן הבתרים לאברהם אבינו, זה היה ליצחק אבינו שהקב''ה אמר לו: 'אני אתך, אל תדאג, תרד למצרים, תעשה מה שאתה צריך לעשות, תלך ותשוטט בארץ אני אתך'. וכנ''ל עם יעקב אבינו, אותו דבר. ולמשה רבינו אמר לו - אני אלווה אתכם ''אהיה אשר אהיה'' אני אהיה אתכם בגלות, אני אהיה אתכם בכל הדברים האלה, אל תדאג. אבל העם או האדם צריך להגיד: 'אוקי, אז אני יודע שה' איתי ואני יודע שאני עכשיו הולך לכל מיני אירועים מוזרים, מה אני אמור לעשות עם המידע הזה? יש לי מידע שאני עומד בפני ניסיונות לא פשוטים, ויש לי את המידע הזה שהקב''ה הולך להיות איתי.

מה אני עושה עם זה? מה אני אמור לעשות באותם רגעים? -

אז נלך מהקל אל הכבד

באופן הפשוט זה לעולם לא לאבד צלם אנוש זה לא משנה איפה אתה נמצא -

לא לתת לסביבה, לעולם החיצוני שלך, לאנשים, לטמא לך את הנפש - אתה צריך לזכור שאתה ''חלק אלוקה ממעל'' במקום שאין איש אהיה איש, אתה צריך לשמור על זה וזה לא פשוט. אתם מכירים את הדעה הרווחת שברומא תהיה רומאי וכל מיני דברים כאלה, אצלנו זה לא ככה. בכל מקום אתה יהודי והקב''ה לימד אותנו לעשות משכן, יש משכן שזה בית מקדש. קח אותו על הכתפיים ולך אתו לכל מקום, אל תגיד: 'זזתי מהבית כנסת אין לי בית כנסת', אין כזה דבר.

כתוב ''ויסעו כאשר יחנו'' שהחנייה והנסיעה זה אותו דבר. אתה נוסע באוטו? כן, תיקח נטלה שתהיה אתך באוטו כדי שתוכל ליטול ידיים אם תצטרך להתפנות בדרך, אל תגיד: 'בבית יש לי נטלה פה אין לי נטלה'. אתה רעב בדרך, רוצה לעשות המוציא? שב תעשה המוציא כמו שצריך, תברך על כל דבר, כל מה שאתה עושה בבית על שולחן וכיסא תעשה את זה גם באוטו. אין הלכה שאתה יכול להוריד בשום דבר ועניין. וככה על כל צעד ושעל, אין שום דבר שבחוץ ההתנהגות שלך תהיה שונה.. אז כנ''ל, אתה נמצא עכשיו בחו''ל? אתה לא יכול עכשיו לבוא ולהגיד: 'טוב אין פה כשרויות מה אני יעשה, אני יאכל מה שיש' לא, אתה לא רשאי לטמא לעצמך את הנפש בגלל הדברים האלה.

וכנ''ל אם יש סטנדרטים של התנהגויות – נניח יש סטנדרט של להעלים ממס בוונצואלה, כולם שם גנבים כאידאל אפילו אנשים שיש להם כסף גונבים כי זה אידאל תרבותי, זה קטע כזה, תבינו אנשים שהם בעלי בית גונבים, אז אתה יכול להגיד: 'פה כולם גנבים אז גם אני יגנוב ואף אחד פה בטח לא מצהיר על מס הכנסה אז גם אני לא יצהיר על מס הכנסה', אתה לא רשאי לעשות כזה דבר, בשום פנים ואופן.

אין מצב שהעולם החיצוני או אנשים יכתבו לך איך להתנהג, רק הקוד התורני, רק הקוד התורני תמיד צריך להגיד לך איך להתנהג בכל מקום שבו אתה נמצא.

אז הנה יעקב הולך ללבן - לא יום יומיים, עשרים שנה והוא מנסה להפיל אותו בכל דרך אפשרית ולגביו לבן זה עולם, המקום הזה זה עולם, כולם שם מושחתים.

מה שכתוב לגבי רבקה, מאיפה היא יצאה מהמקום הזה.. בת 3 שהיא 'בתולה ואיש לא ידעה' אתה אומר: למה צריך לשון כפולה ''בתולה איש לא ידעה'' אם היא 'בתולה' אז 'איש לא ידעה', אז אמרו שגם בדרך הטבע וגם שלא בדרך הטבע, כי הם ידעו איך להישמר בתולות אבל עדיין לעשות את זה פשוט לא בדרך הטבע.. כולם היו מושחתים שמה בכל הדרכים האפשריות, גנבים, הכל, כל מה שאפשר היה להרוס הרסו.

עכשיו מביאים את הילד התמים הזה את 'יעקב אבינו' שהוא יושב אוהלים, בהליכה משמה עד לבית לבן הוא 14 שנה למד בבית מדרש של שם ועבר כתוב ''וישכב במקום ההוא'',חז''ל אמרו: למה צריך לציין את זה? אמרו שהוא לא שכב, מהרגע שהוא למד הוא לא שכב, הוא כל הזמן היה לומד מפיל ראש שהוא לומד. עכשיו זה מדבר לא הייתה לו ברירה, איפה הוא יישב? גם צריך להגן על עצמו מפני החיות אז הוא שכב, שם על עצמו לבנים ועשה לעצמו מרזב שהוא יוכל לנשום. אז לוקחים כזה יצור תמים ושמים אותו בבית לבן שאין השחתת מידות שלא הייתה שם במזיד.

כשהוא מגיע לא שקולטים שהוא סתם תמים, קולטים שהוא תמים, אבל גם רוצים לקלקל אותו וזה מתחיל מכל דבר. בן זה שהוא משחק כמובן עם החילוף של הבנות, בין עם זה שהוא אומר ''נקבה שכרך'' הוא אומר לו 'אתה רוצה אולי נקבות, אני אתן לך נקבות כמה שאתה רוצה', בין עם זה עניינים של ממון, בין עם עניינים של פה ובין עניינים של עיניים. הוא ניסה להכשיל אותו 24 שעות ביממה.. זה חתן שלך, אתה הרי חמיו, לבן לקח אותו כפרויקט 'איך אני הורס את הבחור הזה?' בוא נראה איך אני יצליח להפיל אותו? וכל יום הוא קם כאילו בצורה אובססיבית איך אני מפיל אותו. עכשיו, כולם מתנהגים כמו לבן, זה לא שלבן היה איזה רשע מקומי זה היה הסטנדרט. יעקב אבינו אומר: 'אוקי אני לא יודע גם איזה תקופה אני נמצא כאן' (במקרה הזה הוא היה עשרים שנה: שבע שנים הוא עבד ברחל, שבע שנים בלאה, עוד שש שנים עבור העדר, עשרים שנה, לא פשוט זה לא יום יומיים). הוא לא יודע שזה עשרים שנה כי הוא לא יודע כמה זמן נגזר לו והוא לא שינה מהמידה שלו מילימטר.

אתה אומר: 'איך זה יכול להיות'? איך זה יכול להיות שבנ''א לא התעקם טיפה?

הוא צריך להתעקם טיפה, אין מה לעשות, המקום עושה שינויים, תרצה לא תרצה, אתה מתעקם טיפה - סליחה שאני אומר את זה, זה תורה וחשוב שאנחנו נלמד - יש הבדל בן החסידים שגרים בת''א לבין החסידים שגרים בבני ברק לבין החסידים שגרים בירושלים. אין מה לעשות, יש הבדל, זאת יכולה להיות אותה 'חסידות', קוראים לזה באותו שם - האנשים שם שונים לגמרי, אין מה לעשות. ת''א שינתה אותם, זה לא יעזור. עם הזמן הסביבה ועוד משהו עוד משהו עוד משהו, היא מזיזה אותך.

יש סיפור בפרקי אבות על אדם שמציע לבן קיסמא - בוא תדור במחוזותינו אני אתן לך אלפי זהב וכסף, ענה לו - גם אם תיתן לי את כל משכיות העולם הזה איני דר במחוזותיכם. וכדי להסביר את זה יש סיפור. לרבי יוחנן בן זכאי היו חמישה תלמידים: מרבי אליעזר הגדול עד לרבי אלעזר בן ארח והיו עושים השוואות בניהם ורבי אלעזר בן ארח היה גדול מכולם וכולל את כולם. יום אחד אשתו אמרה לו בוא נדור בעיר אחרת, הם היו 'יושבי קרנות', 'יושבי קרנות' זה יושבים בבתי קפה ברים, והוא הלך לשמה ושכח את כל תלמודו עד שחבריו התפללו עליו.. הוא היה הכי גדול מבין התלמידים והוא שכח את כל תלמודו - לסביבה יש כוח אדיר.

אבל הכל תלוי בדבר אחד - אתה צריך להחליט - למי יש כוח, לסביבה או לך? מי עושה את מי? הסביבה עושה אותך או שאתה עושה את הסביבה?

הרבי מליובאוויטש לעומת זאת כשהוא הגיע לארה''ב הוא הגיע למקומות מאוד לא יפים  בניו יורק. החסידים אמרו לו: איזה מקומות הבאת אותנו? הוא ענה להם: תראו ניו יורק, הרחובות מסודרים כמו דפי חשבון, תתפסו משניות, תלכו ברחובות ותתחילו להגיד זה יטהר את המקום עצמו, תתחילו לקנות את הבתים, תקימו בתי כנסת ומקוואות אל תתערו איתם תהיו אתם בעצמיכם ולאט לאט זה יטהר את המקום. היום בכל האזור הזה של ברוקלין יש אווירה יהודית כאילו זה ארץ ישראל, ממש, אתה ניכנס לשם אתה מרגיש כאילו אתה נכנסת לארץ ישראל. אז זה בנ''א שעשה את המקום ולא נתן למקום להשפיע עליו. ואע''פ שחב''ד נראית כמו חסידות פתוחה זה לא שהיא 'פתוחה' פרוצה, אלא היא השתנתה והיא מכילה פשוט את היהודים, אבל היא מספיק אסרטיבית כדי להחזיר אותם ליהדות וזה הכל הרבי, הכל העוצמה של הרבי.

אבל איך עושים את זה?

זאת שוב החלטה, להחליט - אני הפעיל והסביבה היא פאסיבית - ולא להגיד 'הסביבה  אקטיבית ואני הפאסיבי' אם אתה פאסיבי אתה מת, אתה צריך לזכור את זה. הזנחה זה הדבר הכי גרוע בעולם: אם אתה לא פעיל יום יום, אם המודעות שלך לא פתוחה, אם אתה לא אקטיביסט למציאות החברתית, המשפחתית, הזוגית שלך, זה נהרס, מה שאתה לא פעיל לגביו זה נהרס. אין כזה דבר שניים שפשוט מאוהבים על דרך הטבע וזה יישמר ככה אם אתה לא מפעיל את זה אם אתה לא מטפח את זה, זה נופל. אין כזה דבר שהבית שלך אפילו שאתה בנית אותו הכי מושלם בסטנדרט הכי גבוה יישאר ככה, אתה לא תשפץ אותו עשר שנים: סדקים בקירות, טחב, הטיח יפול. וככה על כל דבר ועניין - חייבים לטפח ולתחזק כל דבר אתה חייב להיות אקטיביסט לגבי המקום שלך. זה לא רק הטיפוח החיצוני כמובן זה גם הטיפוח הפנימי. למשל, כתוב ''תעזבנו יום יעזבך יומים''.

לצאת מהפאסביות, לקום ולעשות -

אני אתן לכם משהו שחשוב מאוד שאתם תשמעו אותו: אני מלמד כבר עשרים ושמונה שנה ויש לזה מחזורים, אני לא מגדיר אותם לפי זמן, אבל זה מחזורים של אנשים. זה מתחיל מאורות ענקיים ואח''כ באיזשהו שלב הם מסכמים אותי שהם שומעים רק אהבה אחדות, אהבה אחדות, אהבה אחדות. ואז הם מחליטים להפסיק לבוא, למה? כי הם אומרים' זה מה שאתה מדבר: אהבה אחדות, אהבה אחדות. אני אומר לו: אבל שמעת אותי מדבר שנים, אני בערך מופיע שבע עשרה שנה ברציפות באינטרנט, אז תגיד לי 'איך אתה שמעת רק את הדברים האלה'? זה מסתכם לו לדברים האלה.. הוא נכבה ופתאום הוא נהיה כבד בעבודת הקודש, קודם הוא היה עף על עצמו: טבל, עשה מים אחרונים, שם תפילין, טלית הכל גם בעת ובעונה אחת.. זה הכל במקווה מרוב אורות, עכשיו הוא לא מסוגל להרים כלום, אתה אומר לו: 'תגיד קריאת שמע על המיטה' אין מצב בצהרים הוא כבר ישן.

למה זה התחלף? כי הוא פאסיבי, אתה לא יכול לבוא לשעורים כ''כ גדושים במידע ובאורות ולא לעשות עם זה שום דבר. אבל מה היה בהתחלה? השיעור עשה את זה בשבילו אז הוא ניכנס לאורות מהשיעור, השיעור עשה לו את זה.. רק הוא נשאר ככה פאסיבי אז השיעור הפסיק לעשות לו את זה, הסם הפסיק לעבוד, בהתחלה הקוקאין העיף אותו אח''כ זה גרם לו לדאון.

זה לא עובד אם אתה לא עובד, אין סיכוי שמשהו יכול להזיז אותך ככה, אין מתנות חינם, אם אתה לא תהיה פעיל בזה זה לא יעבוד: אם לא נעשה הגות, אם לא נזוז, אם לא נשמור, אם לא נהיה בתנועה זה פשוט לא עובד.

על העניין הזה חשוב לי מאוד להסביר לכם המון דברים, זה שיחה שצריכה להיות בערך חמש שעות, אני לא יעשה את זה חמש שעות.. אבל מלא אנשים כותבים לי: 'יש לי כ''כ הרבה פוטנציאל אבל אני לא מממש אותו', אתה לא מממש כי אתה לא מוריד את זה לעשיה. כולנו צריכים לעשות, להפסיק לדמיין, להפסיק לחשוב, כל דבר שאתה רוצה לעשות אותו, תעשה אותו אף אחד לא יעשה אותו בשבילך, מחכים ''מאין יבוא עזרי'', משהו צריך להשקיע בי, לגלות אותי - אנחנו לא בהוליווד ואתה לא שחקן - אתה צריך לקום ולעשות גם בהעדר כסף, קום ותעשה.

גם יש כאלה, עם הטוטו לוטו, חבל על כל הכסף הזה שהולך לשמה זה כסף נוראי שהולך למאפיונרים, המדינה היא מאפיה שלמה שמנהלת כאן בשחיתות גמורה את כל הכספים האלה. האנשים האלה מושחתים, הכסף הזה מושחת ואסור להיכנס לזה בשום פנים ואופן ואל תגידו לי: 'אבל כתוב נתרם באמצעות מפעלי מפעל הפיס' זה כלום לעומת הכספים של השחיתות שזה הולך וזה כמו כספי מאפיה ואדם שממלא טוטו ולוטו שייקח בחשבון הוא תורם לשטן חבל שאתה לא לוקח את הכסף הזה ולא נותן למשפחה, תאסוף את זה כל שבוע במקום לקנות טופס תאכיל משפחה, ההארה של להאכיל משפחה אפילו קטנה לתת לה עגבנייה לשבת, גדולה חמש מאות פעמים מכל תרומה שיעשה מפעל הפיס או הטוטו לוטו. אבל מה הוא אומר: 'אני ימלא לוטו אח''כ אני יקנה בית כנסת', אז מה החישוב שלך? אני יזכה בחמישים מיליון ואני אקנה את הבית כנסת הכי מפואר, נניח הוא חמישה מיליון עשרה מיליון, אז ארבעים מיליון יישארו אצלך?.. אתה רוצה להקים בית כנסת? תתחיל להתרים אנשים, תתחיל לעבוד קשה, תתחיל ללכת לאדריכלים, תתחיל לעשות משהו, תתחיל לאסוף אנשים סביבך שיהיה לך מתפללים שיהיה לך מניין בכלל. לא להתחיל להגיד: כשיהיה לי אני יעשה, לעולם לא יהיה לך, תתחיל לעשות יהיה לך.

להחזיק בלב חזון -

ז''א כל ההחלטות הם בכלל החלטות של הלב לעולם הקב''ה לא ייתן שפע סתם, אין כזה דבר שהוא יפקיד לך שפע ויגיד לך: תיקח עכשיו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אין כזה דבר, החיה הזאת לא קיימת, ברור שמטעמי בחירה יש אנשים כביכול שעושים להם את זה, מה שנקרא 'הקב''ה נותן אגוזים למי שאין שיניים' אבל כל אלה שאי פעם הצליחו בחיים שלהם זה בגלל שהם קמו ועשו מכלום.. מכלום אבל זה באמת לא כלום אלא כל התוכניות הם תוכניות שבלב זה הכל החלטות שבלב, זה הכל חזון. ברגע שאדם מקבע חזון ומתחיל להיאבק הקב''ה כבר מצרף אליו את השפע, מצרף אליו אנשים, הוא עושה שהיקום יסכים אתו - היקום יעמוד וישרת אותו.

מה הרעיון של ''יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים'' שקראנו בפרשה הקודמת? כותב ככה רש''י,  כלפי יעקב אבינו: כל עוד אתה תעסוק בתורה ויהיה לך חזון ויהיה לך מבנה עתידי להגיע אליו העולם ישרת אותך, ברגע שאתה תעזוב את זה העולם יאכל אותך, זה לא שזה יישאר גם פרווה אלא העולם פשוט יפעל נגדך. ורואים את זה, כל העולם קם כדי להרוג אותנו, למה? עזבנו הכל, הזנחה, זה הכל הזנחה. אבל ברגע שאדם יקים משהו, אתה צריך  לדעת' אתה צריך להקים משהו כחזון פנימי בלב שלך ועכשיו להתחיל ללכת לעשות צעדים, תתחיל.

לא לעשות חשבונאות פשוט לקבל החלטה -

אל תעשה חשבונות 'מאין יבוא עזרי, ומאיפה אני יביא כסף' תתחיל לעשות.

והקב''ה כעס אפילו על גדולי עולם שהתחילו לעשות חשבונאות - 'משה רבינו' במדבר הקימו את המשכן, כל הירעות, זה משקל אדיר, הקורות, היה להם בסיסים מכסף כדי להחזיק את הקורות האלה כדי שזה לא יתנועע ברוח, המזבח - מזבח הזהב, ארון הברית, כל זה זה וואחד משקל, מה עכשיו, תפרק תקום תשים.. היה להם מלא חניות. אז הם מקפלים את זה כי הקב''ה אמר להם: 'תקפל אתם עומדים לעשות את המסע' אז משה רבינו אומר לו: 'ומי ירים את זה'? מי יצליח להרים את זה? אז הקב''ה אומר לו: שים את האצבע שלך מתחת לאוהל הוא שם את האצבע וזה התרומם, אומר לו: אל תעשה חישובים, כשזה מדובר בי אל תעשה חישובים.

אז עוד פעם, החשבונאות הזאת, לא לעשות חשבונאות, אתה צריך כל הזמן לדאוג שהדברים ירקמו לעבר החזון שלך.. ואתה צריך לדעת מה זה להיות שותף לקב''ה? ומה זה שהיקום נהפך להיות שותף שלך?

''יעבדוך עמים'' זה לכאורה השפלה לאומות העולם, הקב''ה יעשה מיליארדים של אנשים שיעמדו לשרת אותך.. למה מי אתה עם כל הכבוד? ולמה שיעמידו לפניך כ''כ הרבה אנשים שיפסיקו את האג'נדה האישית שלהם כדי לשרת את הוד מעלתך? מה עובדת היותך יהודי? מה עושה אותך יהודי? אז התשובה היא - שברגע שאדם מחזיק את החזון האלוקי אז ממילא זה הכל אלוקות, אז הכל עובד לתועלת, הכל מסייע בידך. גדולי עולם עשו את כל הדבר הזה (הם בעצמם היו עניים) כשהם ידעו שצריכים להקים דברים גדולים. רק בזכות החזון והקימו דברים ענקיים, מבתי כנסת וכפרים וערים ומקוואות וכל מה שהיה צריך אי פעם בשביל עם ישראל. מעולם לא היה לנו כסף מצד עצמנו, שאנשים היו עשירים ופשוט אמרו: 'אהה צריך להקים בית מקדש, אין בעיה, כל אחד יתרום אלף דולר ויאללה נעמיד אותו' לא היה כזה דבר, היה צריך להביא עובדים מחו''ל ושיש מחו''ל וזהב מחו''ל וכל דבר היה צריך לחצוב אותו ולהביא אותו, אבל מהרגע שהחליטו שמקימים בית מקדש אז היקום הסכים איתם אז אנשים עלו לארץ ישראל כדי לעזור להם להקים את המקדש.

הכל תלוי בהחלטה של האדם והבעיה היא שהדור הזה במיוחד הוא נורא פאסיבי הוא נותן למחשבות שלו לרוץ במקומו. זה דור של טלוויזיה, זה מה שטלוויזיה עושה, טלוויזיה חיה במקומך, היא אקטיבית ואתה פאסיבי. אותו דבר מריחואנה, זה המחלה הנוראית של מריחואנה, אני לא יודע איך כל סוחרי הסמים של המריחואנה הצליחו לשכנע את הפוליטיקאים שזה סם שהוא חוקי זה נחשב אולי לסם הכי מסוכן בעולם. זה לא קשור למה שזה עושה לך לגוף זה קשור לאשליה שזה מביא אותך שזה פועל במקומך. שאתה לוקח אותו אז אתה חושב 'אני אכבוש את העולם' אבל לא זזת מילימטר מהספה שלך, מילימטר לא זזת מהספה שלך, מבחינתי זה הסם הכי מסוכן בעולם. אז כל חובבי הג'וינטים שתדעו שזה לא מקובל על הקב''ה בכלל ואם אתם תגידו לי שיש איזה רב שלוקח ג'וינט אז דמו בראשו. ולמה? בגלל הפעולה הזאת.

למה כל גדולי ישראל מדברים על היוטיוב ועל הסכנות בסמרטפון? עזבו את הפריצות ואת כל הדברים האלה זה 'שטויות קצת של דתיים', הבעיה הגדולה ביותר שזה שוב, מציאות שפועלת במקומך ואז אתה חי במציאות שהיא לגמרי משביתה אותך, אתה פאסיבי לגמרי למציאות ובכלל היום כל דבר זה שלט רחוק וזה אסור שזה יהיה, יהודי צריך להיות פעיל.

הקונספט שנקרא 'תודעה' כולל: מחשבה, רגש וגוף -

אקדמאים שקרנים שהם מנסים למכור לנו את ה ai את 'האינטליגנציה המלאכותית'.. יש אינטליגנציה מלאכותית ומדברים למחשב כאילו זה בנ''א, יש לו זיכרון. אין לו כלום זה בלוף זה שקר, הם משתמשים בבורות של הציבור כדי למכור להם בלוף. אין שום קשר בכלל בין תודעה של מחשב לבין תודעה של בנ''א. הם לא יודעים בכלל מה זה 'תודעה' אז הם מוכרים אותה לציבור. תודעה זה משהו שיש לו עומק שמגיע עד לאין סוף. זה מתחיל מהאור האלוקי עד לדבר הקטן ביותר אבל זה כולל בתוכו את המחשבה, את הרגש (כל הרגשות), תחושות, הרגשות, הרגשים וגוף. למחשב לעולם לא יהיה את הדבר הזה, אין לו לב, אין לו מבנה כזה, אין בו נשמה. לא שייך ליחס מודעות עצמית למחשב ואע''פ שהוא עשוי לחקות את זה שיעשו בדמות אדם ושהוא יעשה מחקה רגשות, אתה תחייך אז גם הוא יחייך או שהוא ילמד אותך זה עדיין לא הופך אותו להיות אדם או בעל תודעה 'דעת' זה משהו אחר.

'דעת' זה דעת של אלוקות, המהות של הקב''ה נמצאת שמה והיא נמצאת בכמה רבדים: ברובד המחשבתי, הרגשי והפיזי עם כל ההרגשים של זה ואפילו גם מעל זה.

מחשב לא יודע לחשוב מחשבה מופשטת, להגיע לאין סוף ואדם מגיע לאין סוף ועוד כהנה וכהנה, אני לא יכנס לזה זה פשוט לרדת לרמה של האקדמיה שהיא הפושע הגדול ביותר של האנושות. פשיעה אקדמית זה דבר נורא כי אתה מנצל בורות של אנשים והם ייתנו על זה את הדין לעתיד לבוא, רק אתם אל תיפלו על זה בפח, לא כל 'צרה' שאתם רואים אותה בעיתונות שהיא תפעים אתכם, שתיכנסו פנימה ותבינו על מה מדובר.. זה רק חשמל, זה רק הנדסת חשמל, אין בזה שום דבר מעבר לזה. הפיזיקה והפילוסופיה לא התקדמו מאז אריסטו ואפלטון וגם אז זה נשאר באותה רמה של ילדים בני שלוש. עם משהו היה יודע בכלל מה קורה מחוץ לגוף, מה קורה בעולמות שמעבר, פה אנו עוד משחקים זה אפילו לא גן ילדים, זה אפילו לא הראש של הסיכה, זה כ''כ קטן שזה ממש מבייש אבל בכל זאת זה קולט התודעה הכ''כ גדולה שלנו.

לטפח את האלוקות שבך בכל מצב וללא תנאי -

על כל פנים, אדם צריך להכין את עצמו קודם כל בפנימיות שלו לכל דבר ולכל מסע. אתה הולך להתחתן עם בן זוג חלק מהתכנון הוא זה שהוא יחלה או שהוא יהיה לא שפוי או שלא תהיה יציבות או שיתגלו התנהגויות שהן קשות, אז מה אתה אומר לעצמך בעצם 'שהתחתנתי וזה הימור' ונראה בהמשך מה יהיה ובמידה והוא לא יתנהג כמו בנ''א אז אני יעזוב אותו? ואז מה? יש משכנתא ויש ילדים ויש כ''כ הרבה אחריויות שאתה מתכוון עכשיו לפוצץ אותם, ומה? תעבור לבן זוג הבא? ושמה מה יהיה, לבן זוג השלישי? ושמה מה יהיה? אז חוץ ממפחי נפש וחובות כלכלים אדירים, מה יהיה? אז שוב, אדם יכול להגיד: 'אהה אז החיים האלה על הפנים' זאת לא התשובה זאת לא המסקנה.

המסקנה היא שאתה יכול לקבע את האישיות שלך בתוך עצמך, עדיין לטפח את האלוקות ולהמשיך לחיות את החיים האלה. אל תסתכל על התגובות ואל תיתן להם כוח בכלל, אל תענה לעולם החיצוני בכלל אלא רק תבדוק את כל התגובות שלך לעולם החיצוני.

באנו להעניק, באנו לתת, באנו לאהוב, באנו למלא את העולם הזה באור, באנו למלא את העולם הזה בחוכמה ובדעת ואנו צריכים להיות אסרטיביים לגבי הדבר הזה. להדהד עם המציאות זה כמו להדהד עם הדמיון זה כמו להדהד עם חלום.

אז אם מישהו היה בא ליעקב ואומר לו: תגיד לי מה אתה פראייר, תכניס ללבן תראה כמה הוא מנסה לתחמן אותך.. רואים שהוא לא מתעסק אתו, הוא לא עונה לו הוא לא מדבר איתו אין לו אינטראקציה איתו בכלל. עכשיו זה לא יום יומיים זה עשרים שנה, אנו רואים את זה כשהוא בורח ואומר: ''גנובתי יום וגנובתי לילה אכלתני חורב'' הוא מסביר לו: אתה רמאית אותי החלפת את משכורתי אלפי מונים והוא לא דיבר אתו את כל התקופה הזאת, עשרים שנה הוא לא פותח את הפה, הוא לא מהדהד איתו בכלל. שלכאורה אפשר לבוא ולהגיד לו: תשמע, זה דעת תורה? אולי אתה צריך לעשות משהו? תגיב לו, מה אתה פראייר? למה אתה לא עונה לו? תעשה משהו.. אבל הוא הבין שכל השתדלות חיצונית היא מיותרת.

אין לי מה לעשות השתדלות חיצונית, אין לי מה לפנות החוצה אני רק צריך - זכור ושמור - כמו ליום שבת ''זכור את יום השבת לקדשו'', אגב זה תקף 24 שעות ביממה על כל צעד ושעל 'הזכור ושמור', מצד אחד, 'זכור' תזכור שאתה חלק אלוק ממעל ''אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם''. 'שמור' תשמור את זה, תשמור שאתה לא תטמא ותשמור שלא תטמא.

אין לנו מה לריב עם העולם החיצוני, אין מה להתעסק אתו בכלל, אני יודע שזאת דעה לא רווחת אבל אני רוצה שאתם תבינו את זה לעומק מי שהגיע לנקודה הזאת הוא הגיע לנקודת הבנה שבאמת אין מה להדהד את זה זה כמו להדהד עם חלום, עם חלום לא מהדהדים, בחלום שולטים.

כל הזמן אתה צריך להיות צופה ומודע

ולשאול את עצמך: מה האלוקות הייתה עושה אילו היא הייתה במקומי? ואת זה צריך להוציא

ואז אפשר להיכנס פנימה עוד פעם לסיפורים, ללמוד את כל הסיפורים מהתחלה ולהוריד את המושגים: אברהם יצחק ויעקב. להוריד 'אישיויות אישיות' כי הם לא היו שם, אלא להבין. הקב''ה כאברהם אבינו איך פעל? הקב''ה כיצחק אבינו איך פעל? וכו' כי כל הדמויות האלה הם למעשה הקרנות של הבורא, הבורא הקרין את עצמו למטה ואמר לכולם: 'בואו תסתכלו איך אני מתנהג במקומות האלה' ובאף מקום לא ראינו אותו מהדהד עם העולם החיצוני, מרביץ לעולם החיצוני, רב עם העולם החיצוני, מטיף לעולם החיצוני אלא הוא מגדלור הוא פשוט מגדלור של צדק בעולם הזה.

עכשיו, לוקח זמן שכביכול נראה שהעולם מתעלל בו, שנה, שנתיים, שלוש, עשרים, ואח''כ הוא יוצא כשידו על העליונה. כמו שנצח זז פתאום והזמני פשוט קורס לתוך עצמו. רק יש לו כוח אסרטיבי לנצחיות שלו, לעמוד כפי שהיא כי זה רק ניסיון. כרגע הקב''ה חנה אצל לבן עשרים שנה והוא אמר: בוא נראה אם לבן ישנה אותי? לא סתם הוא אומר: ''אני הויה לא שניתי'', בוא נראה: יעשה אותי נוכל? יצליח לשחד אותי? לפתות אותי בגילוי עריות? בכבוד? בכל מיני דברים כאלה. הרי לבן הציע ליעקב הכל, הכל רק תישאר פה, אני רואה שאתה המקור של הברכה שלי אתה מביא לי ים של כסף, רק תישאר איתי פה, הוא ידע 'אני אשאר אם הקב''ה יגיד לי להישאר אם הקב''ה יגיד לי לצאת אני יוצא' זה לא תלוי לא בי ולא בך.

אז אנו צריכים להחליף את כל השמות, תקראו עוד פעם את כל התורה, תחליפו את כל השמות בשם של הקב''ה. זה רק מקבל שמות שונים וזה הקב''ה הולך ממקום למקום. אז 'אדם הראשון' לפני החטא זה הקב''ה, 'אברהם אבינו' זה הקב''ה, גם 'נוח' בתקופת המבול, אח''כ 'משה רבינו' זה הקב''ה, אברהם יצחק ויעקב יוסף, כולם, זה פשוט הקב''ה בכל מקום ומקום ותראו איך הקב''ה מתנהג באותו מקום - ואת זה אנו צריכים להוציא.

אם הוא אומר: ''אני ה' השוכן אתכם בכל טומאתכם'' אז אני צריך לדעת אפילו בטומאה להשכין אותו ולשאול את עצמי: איך הקב''ה היה מתנהג אילו הוא היה במקומי?

ואם לפעמים התשובה היא לשתוק ולהכיל את הסיטואציה, אז זאת התשובה. למה זאת התשובה ? זה כמו לפעמים אבא שמשחק עם הילדים שלו אז הילדים נורא קטנים והאבא יושב על הרצפה ואז כל הילדים קופצים עליו. ואיך אבא מראה להם שהוא גדול וחזק? הוא לא מרביץ בחזרה, הוא נותן זה שעשוע שלו ואח''כ הוא קם והם מתעייפים.

אז אותו דבר, הקב''ה חונה באיזשהו מקום, מראה את הנצחיות שלו זה כל הפואנטה רק להראות לו 'את יעקב אבינו אתה לא שנית' וזה מוזר מאוד איך סביבה שלמה פועלת עשרים שנה על בנ''א והוא לא זז מילימטר, איך, טיפה תשנה את הדעה שלך, משהו שיכנס לתוכך, כלום ''תיתן אמת ליעקוב''.

לעשות תהליך הכנה, להיות מקור של אור בכל מקום -

אבל זה לא קורה באופן אוטומטי, אם יעקב אבינו לא היה קולט שהוא צריך לעשות את זה, הוא לא היה מקבע את זה בתוך הלב שלו פנימה, זה לא היה קורה, ז''א צריך להתכונן לזה.

אם אתה נכנס לזוגיות אתה צריך להגיד: 'זהו זה עכשיו עד שאני ימות' כל מה שצריך לעשות לטובת הזוגיות זה מה שאני יעשה. אם יש לי בית, אם יש לי מקום עבודה, אנשים אומרים: 'אני אכנס למקום עבודה יהיה לי טוב, יהיה לי תנאים, על הכיאפק, לא אני אצא' זה לא נכון לעשות את זה אי אפשר למצוץ את המעביד כל הזמן, אתה לא יודע באיזה תנאים עומד המעביד, אתה צריך לבוא לתת. וככה הוא הדבר בכל דבר, בכל מקום אתה צריך לבוא ולהיות מקור אור.

שוב אני אומר, המחלה של הדור הזה זה פאסביות נוראית, העצלות השתלטה וזה מאוד מקביל למוות, בסדר, זה קליפת עמלק האחרונה כתוב 'עצלות ועצבות' זה שני הדברים של קליפת עמלק. והנה עמלק שוכן.

להיות בתנועה ובעשייה -

כדי לצאת מזה אין לזה שום תרופה חוץ מתנועה, פעולה, פשוט לפעול, do it, just do it פשוט קום תתחיל לעשות מעשים: קום בבוקר תתחיל לסדר את הבית, תנקה אותו, תעמיד אותו על המקום. הבית צריך המון המון תפעול, צא לאיזה ריצה קלה 5 דקות אבל העיקר שאתה יצאת עשית פעולה מסוימת. זרוק את הזבל, אל תדחה כלום אפס דחיינות. אפס דחיינות, שתים עשרה בלילה, אתה גמור, אתה רואה שקית זבל תלויה קום תוציא אותה החוצה, בשביל לעשות.

כל הזמן תוודא שאתה נמצא באזשהיא סוג של תנועה, תנועה פיזית, פשוט תעשה פעולות מסוימות, תרגיל את עצמך לא לשבת, רק באמת כשאתה גמור לגמרי ואתה צריך לישון תישן, מהרגע שקמת קום, תנוע.

יעזור מאוד אם תשימו מוזיקה ברקע, מוזיקה זה דבר שמאוד מעורר בכל מקום.

אבל לעשות המון לצאת ולהעיז לעשות, לא להתבייש, לא לתת לעכבות הרגשיות לעכב אותך. רבי נחמן מברסלב אומר: לראות צדיק ולהתמודד לפני תלמיד חכם גדול יש עכבות נוראיות, כל הזמן יש תירוץ אני יגיע אליו אני לא יגיע אליו, אני אסע אני לא אסע, לא נעים לי הוא יראה עלי וכל מיני דברים כאלה, הוא אומר: עזוב, תגיע אליו, פשוט תגיע אליו, אל תעשה כל מיני חשבונאות, תגיע אליו זה מאוד נחוץ שאתה תגיע אליו. זה זכות גדולה כל פעם מחדש להגיע לעמוד בפני צדיק זה זכות גדולה, הוא כבר ידע מה לעשות אתה לא צריך לחשוש הוא אוהב אותך אהבה שאינה תלויה בדבר. כל מה שהוא יראה עליך כתם הוא ינקה, זה כמו שאבא רואה את הילד שלו חוזר אז הילד יש לו בוץ אז הוא לא יגיד לו: 'אתה מלוכלך' ההיפך, הוא מגן עליו יש דיסקרטיות בין האבא לבין הילד אז הוא יוציא אותך נקי לגמרי..

אבל בבקשה אל תתפסו אותי על המילה אני משתמש במילה לא נכונה ולא טובה - אם יש אכזבה זה מפאסביות - כי זה מצביע שהעולם מת בינתיים, הוא לא זז. פאסביות זה דבר איום ונורא, העצלות זה דבר איום ונורא. רואים את כל האבות שלנו שהם היו חרוצים: אברהם אבינו מארח, רואים את כל קורותיו של יצחק, הם כל הזמן בעשייה ודרך אגב, לא היה להם הייטק לא שלחו פקסים או דברים כאלה אבל בעשייה.

עשיה זה יכול להיות כל דבר, גם לסדר את הבית זה נקרא עשייה, כל תנועה, תוודא שהגינה שלך מטופחת, שהילדים שלך מטופחים, שהכל מסביבך מטופח שהכל עומד וגם את סידרת את זה אלף פעמים וזה התלכלך אלף פעמים אז אלף פעמים כי העיקר שאתה נמצא בעשייה. העיקר לא לשבת בפאסביות.

לפתח את התודעה -

וכמובן שהטיפוח של המחשבה, הטיפוח של ההגות, הטיפוח של הרגשות, הטיפוח של המידות, הטיפוח של הגוף, לא לתת לתודעה לא להתפתח שלא יהיה יום שאתה לא זזת עם המחשבה ואל תיתן לכניעה להכניע אותך.

יש אנשים שאומרים לי 'נמאס לי להתחיל כל פעם מחדש' אמרתי לו 'אולי שימאס לך כל פעם להיכנע מחדש' אתה כל פעם נכנע מחדש אז נמאס לך לקום מחדש, תפסיק להיכנע. 'קשה לי אני מנסה להתרכז בתפילה, אמרתי היום אני יתרכז אפילו משפט אחד לא התרכזתי'.. בסדר זה לא אומר שמחר לא תעשה את זה ומחרתיים ואח''כ אחרי מחרתיים תעשה את זה לך תדע מאיזה מקום בתודעה אתה עולה.. אתה מנסה כבר להגיע לסימפטום שזה נראה אבל לך תדע מאיזה מקום בתודעה אתה עולה, אם אתה עושה את זה אתה מזיז משהו מהתחתיות.

התמדה ונחישות -

איך רבי עקיבא אומר: 'לא עוצמת הטיפה עושה חור בסלע אלא ההתמד', טיפה עושה חור בסלע? טיפה לא יכולה לעשות חור בסלע, אין לה סיכוי, ישות כ''כ רכה עם ישות כ''כ קשה אין לה סיכוי אבל ההתמד של הרכות, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם יעשה חור בסלע. אז יוצא שדבר רך עושה חור, דבר שאחד מול אחד אין לו סיכוי אבל רכות עושה חור בסלע. אז צריך לדעת איך להשתמש בזה כל הזמן ולזה אני אומר: פאסביות ואנטי פאסביות. אקטיביות זה לא חייב להיות בצורה מאומצת לא חייב להתנשף ולהזיע כל היום אבל חשוב להיות מתמיד, נחוש, בלי זה אי אפשר לזוז מילימטר. בלי זה בית לא יכול לקום, הילדים לא יכולים להיות מטופחים, גם לא הזוגיות, כלום שום דבר וגם אתה לא.

והקב''ה בוחן את האדם רק ע''פ ההתמד שלו אנו נקראים 'יהודי' מלשון 'הד' הד זה דבר שמהדהד אתה קורא פעם אחת הוא ממשיך ומהדהד אז התמדה ויהודי זה אותו עניין. יהודי נקרא יהודי, השורש של זה לשון 'תמיד' כדי להצביע גם כן על הנצחיות שלו.

שני דברים חשובים:

חזון, זה הדבר הכי חשוב, כל אחד צריך לשבת על החזון - מה החזון - כי אם נשאל עכשיו את יעקב אבינו: תגיד איך עברת עשרים שנה כאלה? אז זה לא שהוא אמר: אני אהיה כמו סיירת מטכ"ל, מאוד מאוד חזק, אני אכנס למקום שיעשה לי את הניסיונות ואני יעמוד בזה עשרים שנה או כמה זמן שצריך, הוא לא ראה את זה ככה. כי כשהקב''ה הראה לאברהם אבינו את הבריתות וליצחק וליעקב הוא הראה להם את זה עד האלף העשירית, אז הם לא ראו את העשרים שנה הבאות, הם ראו עד גמר התיקון.

אמונה, כשאתה רוצה להעמיד חזון אתה צריך להעמיד חזון אומנם שאפתני אבל אתה צריך להאמין בשאיפות שלך. כתוב ''אל תאמין בעצמך עד יום מותך'' אבל אתה צריך להאמין בקב''ה, אם הקב''ה נמצא אתך ואתה עושה את רצונו זה יצליח. עוד דבר שכתוב ''אל תאמין בעצמך עד יום מותך'' תגיע למצב שהיום זה יום מותך, תמות על זה. כי לא כתוב 'אל תאמין בעצמך' אם הוא היה רוצה שאנו אף פעם לא נאמין בעצמנו אז היה צריך להגיד: 'אל תאמין בעצמך' אתה לא פואנטה בכלל אבל אם הוא אומר ''עד יום מותך'' זה אומר שהוא נותן לך איזשהו גבול, ביום שאתה ממית את עצמך על משהו אז תאמין בזה. כי לא ייתכן שאתה תמית את עצמך על משהו והקב''ה ישאיר את זה ולא ייתן לזה מקום.

אז אנו קוראים פה פרשת שבוע אחרי פרשת שבוע על גדולי עולם שזכו בחיי נצח אבל הם חיו כמה שהם חיו, דוד המלך חי 70 שנה, תראו מה זה, זה ישות אימורטלית, הוא יהיה המשיח, משה רבינו.. אז הוא חי 120 שנה אז זה לא משנה אז עוד 50 שנה זה לא משנה במובנים של 6000 שנה או של נצח זה גרגיר חול, אבל זה אנשים שנתנו גז על החיים שלהם הם לא בזבזו את החיים שלהם. עכשיו, אל תלכו הביתה ותגידו: 'אבל מה לעשות אין לי רעיון מאיפה אני יתחיל' לא צריך להיות משה רבינו או דוד המלך תהיה אתה.

הרמב"ם אמר שיבואו בטענה לכל אדם - למה הוא לא היה כמו משה רבינו. אמרו את זה לרבי זושא מאנפולי אח של רבי אלימלך מליזנסק, תגיד אתה לא מפחד שיבוא אליך בטענה 'למה לא תהיה כמו משה רבינו' הוא ענה: 'אני מפחד לא להיות רבי זושא'. כי המקום של התיקון שלנו הוא בדלת אמותינו. שתדעו לכם התיקון הוא ברמה קטנה זה האינטראקציות הבין אישיות.

האינטראקציות הבין אישיות שלנו זה התיקון שאנו צריכים לעשות אותו בכל רגע נתון -

תפתחו את האינטרנט תלמדו למשל מה זה 'תא סרטני' במה תא סרטני פוגע, קודם כל הוא פוגע בכל היחסים שלו כשהוא היה תא יחד איתם, קודם הוא היה תא בריא הוא תיקשר איתם יש המון תקשורת בין תאית. הוא הפסיק את כל התקשורת הבין תאית אז הוא נהיה תא סרטני שעכשיו הרס את כל הגוף. אז אדם הרסני זה לא רק אדם שהוא לא בקשר עם עצמו והוא לא בקשר עם כל הסביבה שלו.. ולעומת זאת תא מחייה או דבר שהוא מחייה הוא בקשר טוב עם כל הסביבה שלו.

אז לא לזלזל באינטראקציות הקטנות שיש לנו בחיים: את 'הבוקר טוב' למשפחה שלך ולחברים שלך לעבודה ו'חיוך' לאנשים שנמצאים ברחוב. 'עזרה לזולת' באשר הם נמצאים וכל מי שאתה שמעת עליו ''מבשרך אל תתעלם'' תעזור במשהו. תתפלל על משהו כל הזמן תהיה שמה לסיוע ולתמיכה.

אתה נולדת כדי להעניק חסד, אתה קפסולה של חסד שאסור שהיא תישאר שהיא לא נותנת חסד. הקב''ה ברא את עולמו משום החסד וכל אחד ואחד מאתנו הוא קפסולה של חסד, אז לא ייתכן שהיא לא תצא ותעניק. כל אדם צריך למצוא את זה ושוב. אני אומר זה באינטראקציות הקטנות של החיים. לא צריך לחשוב מחשבות גדולות מידי, לא כל אחד נולד להיות 'משה' ולא כל אחד נולד להיות 'שלמה המלך' או 'דוד המלך' אבל במקום שלך להציל את הסביבה שלך אתה מוכרח.

אתה הנצח בתוך הזמניות -

אז תראה מתי הרגע הראשון שאתה פולט צעקה, הרגע הראשון שאתה הרסת מערכת יחסים במילים לא שייכות שכתבת בווטסאפ. משפטים שאתה לא צריך לכתוב אותם, והרסת לבנ''א את החיים. תבדוק את עצמך על כל דבר שאתה פולט, תבדוק מה אתה פולט. מותר לטעות ולבקש סליחה, אנו לא מלאכים אבל מראש אם אתה כבר פולט, למה אתה פולט רוע? אל תפלוט רוע, רק טוב ואם כל הסביבה עושה רע אז תשתוק, תהיה חזק, תהיה אסרטיבי, תזכור שאתה הנצח בתוך הזמניות.

שאלו את הבעלש''ט - איך אתה לא נח שעם ישראל נמצא בגלות, אמרו עליך שאתה משורש של דוד המלך ודוד המלך אמר: 'אני לא אשקוט ואני לא אנוח עד שאני לא אמצא מנוח לאביר יעקב'. אז אתה, שאתה משורש של דוד המלך ואומרים עליך שאם הדור היה ראוי אתה תהיה משיח בן דוד, איך אתה מניח לעצמך להיות בגלות?. הוא ענה - זה לא הרצון שלי, זה רצון ה' אבל מה שאני עושה כרצון ה', זה שאני מחזיק את עצמי כעם נצחי בתוך הדבר הזמני הזה וכשהקב''ה ירצה שאני יקום ואני ילך לארץ ישראל.

כשכל העולם עומד עלי ורובץ עלי אז אני פשוט רק צריך להיות נצחי..

זהב או יהלום, מה המיוחד שבו? שהוא רובץ שנים מתחת לפני הקרקע שהוא נשאר יהלום שהוא לא נרקב.. אז גם אחרי אלפיים שנה אתה תמצא את היהלום בתוך בוץ שכל הבוץ מנסה לשנות אותו ולהגיד לו: אתה לא יהלום אתה בוץ אתה כמונו והוא נשאר יהלום ואז יבוא יום אחד משהו יחצוב אותך משמה וישים אותך על הכתר של המלך הכי גדול.

ככה אתה צריך לדעת שכל העולם מסביבך בוץ תגיד: אוקי אז עכשיו אני אהיה יהלום ואני לא יירקב. אתם חושבים שזה פאסביות? זה מאוד לא פאסיבי, לעשות ''זכור ושמור'' זה מאוד לא פאסיבי.

אז זה הכוח, יעקב אבינו, זה האבא שלנו ''תיתן אמת ליעקב'' ומשמה אנו צריכים להתחיל וצריך להתפלל לקב''ה שייתן לנו כוח בכל רגע ורגע ולהתבודד ולהגות.

מי שרוצה לדעת מאיפה מושכים את הכוח - רק מההגות - ההגות נותנת כוחות על אנושים, ממש כוחות על אנושים. ההארה הרוחנית שפוקדת את המוחין של האדם שהוגה זה ממש הארה לא אנושית היא נותנת כוחות לא אנושים ותובנות לא אנושיות. היא מחברת את האדם לעליונים, היא הופכת אותו להיות מלאך. כל אדם שעוסק בהגות מי שיש לו עיניים לראות את זה בראש ובראשונה הוא מקבל דמות של מלאך, אח''כ הוא יכול להיות 'איש האלוקים' ממש ומתגלים לו רזים דאורייתא ומתגלים לו אפילו שמות. אומרים לו: אתה רוצה לעלות אנו ניתן לך שמות וצרופים שאף אדם לא יודע אותם תשתמש בצרוף הזה ואתה תעלה עוד למעלה..

בעזרת השם לאט ל­­­אט