פרשת השבוע

פרשת דברים - אמת מארץ תצמח

תמלול מפרשת השבוע לאור הסוד

הרב אריה חיים נווה שליט"א

הקדמה

ספר דברים לא היה אמור להיכתב ע''י הקב''ה כי התורה הולכת לפי שם הוויה. 'שם הוויה' זה י.ק.ו.ק אז למעשה זה היה צריך להיות ארבעה ספרים, איך נוסף ספר חמישי? הוא נקרא 'משנה תורה' שהוסיף משה מדעתו שהם למעשי דברי תוכחות, ספר מוסר. ספר דברים הוא יותר לכיוון של ספר מוסר. מה שייך להגיד עכשיו ספר מוסר? לא שייך, הרי בשביל זה יש תורה, למה אתה מוסיף? יש עניין של לא להוסיף ולא לגרוע, התורה נורא מדויקת, הכל נורא מדויק. למה אתה מוסיף, הקב''ה לא ידע להגיד את מה שהוא ידע להגיד בארבעת הספרים הראשונים? אלא שבארבעת הספרים הראשונים משהו יכול לבוא ולהגיד: זה תורה מן השמים, זה הקב''ה, זה דרישות גבוהות, זה לא לנו, הקב''ה לא מבין אותנו וכל מיני דברים כאלה ובא משה רבינו ואומר 'תשמעו, אני אדם כמוכם, אני לא נולדתי מלאך ואני לא הקב''ה, אני אדם כמוכם, אם אני הצלחתי לעשות את זה גם אתם יכולים ואין שום סיבה'. עכשיו, אפשר לתהות על זה, למה? כי אתה אומר 'תשמע אתה משה רבינו, אתה משווה את עצמי אלייך, איך בכלל אפשר להשוות בין בני אדם, יש אנשים שיש להם כוח יש אנשים שאין להם כוח'.

 

אז על מה משה רבינו מייסר את עם ישראל, על איזה בסיס? בכלל, לתת מוסר לאדם, על איזה בסיס? מי יכול לתת מוסר לאדם אחר, מי אתה שאתה תבוא ואתה תיתן לי מוסר? זה שאתה הצלחת, אשרייך, אתה אדם חזק אנחנו לא אנשים חזקים. יש כאלה אנשים שהוא נתן להם בטרייה גדולה וחזקה אז יש להם כוח, אנשים שהם אש - רצים לכל מקום, יש כאלה שאין להם כוח. אז הנקודה היא כמובן שמשה רבינו לא מבסס את התוכחה שלו ע''י השוואה שלו איתם או אתנו שהוא אומר 'אני הייתי בנ''א חזק אני הצלחתי גם אתם יכולים' אלא הוא מבסס את זה על דברים אחרים לגמרי. כל התוכחה שלו מבוססת על דבר מאוד מאוד בסיסי שקשור בכלל למה שכל אחד ואחד מאתנו צריך וראוי שיעשה בינו לבין עצמו.

הוא מציין להם פה את כל הדברים ואת כל המקומות שהם חטאו לקב''ה וכמובן שזה לא עניין של מקומות גאוגרפיים אלא זה מקומות בנפש. אני לא ילאה אתכם בכתוב זה קצת ארוך אבל אפשר לקרוא את זה מליקוטי הלכות של רבי נתן על כל הפרשה עצמה, זה תענוג גדול מאוד וגם מרבי נחמן מברסלב על הפרשה. אנחנו אומרים בקריאה, אומנם אומרים את זה בקריאה של ההפטרה אבל זה נמצא גם כשאנחנו עולים לתורה ''ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת'' זה דברים שנאמרים באמת ''ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק'' ברכה שניה ''ברוך אתה ה' אלוהנו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה המדבר ומקיים שכל דבריו אמת וצדק'' - כל הזמן זה מוזכר וככה כל שאר הברכות. כל הברכות מוזכר בהם העניין של אמת. גם כאשר אנחנו עולים לתורה, כל עניין של ''ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה ה' נותן התורה''. למה בכל מקום 'תוקעים' לנו את המילה הזאת? תיכף נבין..

מכיוון שהדבר היחידי שמייסר את האדם זה רק הדבר הזה - שאפשר להגיד לו 'תשמע אתה לא אמיתי'. מה אתה כן יכול להגיד לבנ''א? איך אתה יכול לשפוט אותו? יש לך כוח/אין לך כוח, אתה חרוץ/אתה לא חרוץ, הדרת במצווה/לא הדרת במצווה.. אין אינדיקציה. לשום דבר אין באמת אינדיקציה אמתית שאתה יכול להאשים בנ''א, איך אני יכול להאשים בנ''א? איך אני יכול להבדיל בין תלמיד חכם לבין צדיק? בין התלמידי חכמים בינם לבין עצמם, בין הצדיקים בינם לבין עצמם, למה כתוב בגמרא שרבי שמעון היה יותר גדול מכולם? איך אני יודע להבחין בזה? אם אני הייתי נמצא עכשיו בין כל הצדיקים שהיו בדורו, מאיפה אני יודע להגיד שהוא יותר גדול/ יותר קטן, מאיפה אני יודע להגיד את  הדברים האלה? מה הוא עשה יותר טוב מאשר אנשים אחרים? למה הקב''ה הכתיר אותו ולא הכתיר את האנשים האחרים? ופה לא מדובר על צדיק ורשע, הוא מדבר בין הצדיקים עצמם, אתה אומר 'גם אני רוצה להיות צדיק כמו שצריך' מה עשה רבי שמעון שזכה למה שזכה? למה הקב''ה אמר ''נעשה אדם'' נאמר בעבורך ולא לאחרים?

אז שתדעו לכם שהכל בגלל המידה הזאת, הכל עומד על המילה הזאת – 'אמת'. כל הייסורים של האדם שמייסרים אותו וכל המוסר שנותנים לו זה רק בגלל היציאה מן האמת.

מדרש ארבעת המלכים

יש מדרש שכשהקב''ה רצה לברוא את האדם/ את העולם התייעץ בארבעה מלאכים. מלאך החסד, הצדק, האמת והשלום. ואמר להם 'אני הולך לברוא אדם', שאלו אותו, 'אדם זה מה טיבו'? הראה להם ברוח הקודש את כל מה שעתיד להיות. אז הם נחלקו לשניים, חלק אמרו 'יברא' חלק אמרו 'לא יברא'. החסד והצדק אמרו 'יברא', האמת והשלום אמרו 'לא יברא' אנחנו מצביעים נגד. שאל את מלאך החסד, למה אתה אומר שיברא? הוא אמר, הוא יעשה חסדים, לא תהיה לו ברירה, הוא יהיה אבא של, בעל של, חבר של, הוא יהיה חייב לעשות חסד. בזכות החסד שהוא יעשה הוא יכול להגיע לדבר האמיתי 'יברא'. שואל את מלאך הצדק, למה אתה אומר שיברא? הוא אמר, יש לו חוש של צדק, חוש בסיסי של צדק. בזכות החוש הבסיסי של הצדק הוא יכול להגיע לצדק האולטימטיבי 'יברא'. שואל את מלאך השלום, למה אתה אומר שלא יברא? אמר 'כולו קטטה' יש לו גוף יש לו נשמה, הם לא מסכימים אלו עם אלו, הוא נמצא בקטטה פנימית מתמדת, אז איפה יש לי מקום? אני מלאך השלום, לא יהיה שלום, אני לא רואה איפה אני נמצא פה בעולם הזה אז אני אומר 'לא יברא' מה יש לי לעשות בעולם הזה. ואז הוא שואל את מלאך האמת, למה אתה אומר שלא יברא? אמר 'כולו שקרים'. ככה אמר לקב''ה, הוא לא אמר 'חציו שקרים' כי אין חצי שקר, אמר 'כולו שקרים'. פה הייתה התפנית בסיפור שהקב''ה לקח את מלאך האמת וזרק אותו לארץ, כתוב ''ותשלך אמת ארצה'' אז הזדעקו כל המלאכים ''מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך'', למה אתה מבזה את חותם הטבעת, התפקיד שלו להגיד את האמת, אתה שאלת הוא ענה לך. אז בסיפור זה נראה כאילו הקב''ה כעס עליו אבל ברור שאת המדרשים אנחנו לא מקבלים ככה כפשוטם אלא כל המעשים האלה יש מאחוריהם סודות גדולים ועצומים מאוד - מדוע זה היה ככה. אמר להם 'תעלה אמת מן הארץ' שכתוב ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף''.

ומכאן מתחיל הסיפור שלנו - למה הוא לא זרק את 'מלאך השלום'? גם מלאך השלום אמר לא 'לא יברא' היה יכול לזרוק את מלאך השלום. למה הוא לא זרק את מלאך השלום? זה לא בגלל שהוא כעס על משהו, אין כאן את העניין הזה אלא יש כאן עניין של עשייה חכמה. נכון, מלאך השלום לא יכול להיות לו קיום בארץ כי יש קטטה בין הגוף לבין הנשמה אז הוא יכול להגיד, כל עוד אני לא קיים, מה יש לי לסנגר, אני לא נמצא פה, כל החיים של האדם זה מלחמה ואפשר להבין אותו. אבל גם 'חסד' וגם 'הצדק' וגם 'השלום' נשענים על המילה - אמת, כולם תלויים בזה. החסד צריך להיות 'חסד של אמת', צדק צריך להיות 'צדק של אמת' והשלום צריך להיות 'שלום של אמת' כתוב ''חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו'' - הכל תלוי באמת. אז הקב''ה אמר 'טוב, כל השאר אני יכול להסתדר אבל עם האמת אי אפשר לזוז מילימטר' כתוב ''אני ה' אלוהיכם אמת'', אם לא יהיה אמת מה יהיה פה בארץ? אז את כל השאר אפשר היה לדחות לצדדים שאדם ישיג אותם לאט לאט, את האמת אי אפשר לדחות. מצד שני כתוב שאין לך דור שאין לך כאברהם יצחק ויעקוב ואין לך ל''ו צדיקים שכל הזמן יורדים, כל דור ודור מתגלגלים כדי לסנגר. איך אמר 'כולו שקרים'? אלא שהקב''ה רואה את הכל כמכלול אחד, כל האנושות זה מכלול אחד ואי אפשר להגיד יש 99 אחוז אמת ורק רבב שקר, או שיש אמת או שיש שקר. הבעיה היא שהשלום יכול להיות לפרקים, חסד יכול להיות לפרקים גם צדק יכול להיות לפרקים - אבל אין אמת לפרקים, או שיש אמת או שאין אמת.

מה עשה הקב''ה? אמר ככה 'הוא צודק, אין לי מה להגיד לו הוא צודק, כי האדם הוא מבוסס שקר הוא מתחבא, אם הוא היה אמיתי הוא היה כמו מלאך, הפנים והחוץ שלו היו זהים. אמת מוגדרת כשהפנים והחוץ הם זהים - השוואת הצורה נקראת אמת. אבל מכיוון שאני באמת רואה שזה לא ככה אבל בכל זאת אני רוצה לברוא עולם, מה אני יעשה? אני אבליע את האמת בארץ. אומר הזוהר הקדוש, מה זה 'ארץ'? אומר 'רצון', ברצון של האדם. אם האדם ירצה הוא יגלה את האמת ומשם הוא יגלה את כל השאר, ככה כותב הרמ''ק בספר 'פרדס רימונים', יש שלושה כינויים, זה כמו מילון מונחים ובמילון מונחים במילה 'ארץ' הוא כותב זה 'רצון' זה לא אדמה, אומר 'ארץ' הכוונה לרצון של האדם. לכן כתוב ''ותשלך אמת ארצה'' שהקב''ה הבליע/ הסתיר את האמת ברצון של האדם, אם ירצה יראה אותה/ אם לא ירצה לא יראה אותה ואז הוא יהיה שקרן. זאת אומרת הוא נתן את זה לבחירה של האדם שאדם לא יכול לבוא ולהגיד לקב''ה 'תשמע אתה עשית כיסויים, אתה הסתתרת, אתה עשית הסתר, אני בראתי את העולם? למה עולם נקרא עולם מלשון העלם, אומר לו 'כן אבל זה נמצא כ''כ בקרבך, כ''כ קרוב אלייך שאם תרצה תראה, אם אתה לא רוצה אתה לא תראה'. אתה רוצה להסתתר תסתתר, אתה רוצה להיות שקרן אתה תהיה שקרן, אתה רוצה להיות אמת אתה תהיה אמת - אז זאת נקודה שמאוד חשובה להבין אותה.

חסרה מידת האמת

עכשיו, כל אדם יש לו תרוץ, אם נשאל את עם ישראל 'תגידו, למה אתם כאלה'? לא ראיתם כ''כ הרבה ניסים; מוציא אתכם ממצרים, ראיתם עשר מכות, כ''כ הרבה אותות ומופתים, ראיתם את מעמד הר סיני, חצה לכם את הים. למה אתם ככה? למה כל שנייה אתם מורדים, כל שניה אתם בוכים 'טוב לנו מותנו במצרים ממותנו במדבר' 'זכרנו את סיר הבשר' 'את הדגה', למה אתם ככה? יש בנ''א שיגיד 'התגעגעתי לשואה'? הייתם 210 שנה, תקעו לכם את התינוקות בטיט, אמרו 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' וזה לא הייתה גזירה שלא קוימה- קיומה, אתם ראיתם שעשו לכם את המוות ממש, כ''כ עינו אתכם. איך אתם מתגעגעים לחזור לזה? זה ממש כמו שניצול שואה יגיד 'אני מתגעגע לגרמניה', זה לא נשמע הגיוני. והעם בוכה, כל שנייה עומד בוכה, כל שנייה מתלונן והוא מעיר להם על הדבר הזה. ואני רוצה להסביר לכם בשם מה הוא מעיר?

יש בנ''א שנקעה נפשו מבנ''א שמקטר ''וירגנו באלוהיהם'' אומר: אתם כל הזמן הייתם נרגנים ויש בנ''א שמתלונן, זה נקרא מתלונן. 'מתלונן' זה בנ''א שאומר 'אין, לא קיבלתי אוכל אני רעב' זה נקרא 'מתלונן' וזה בסדר. ויש בנ''א שנקרא מתאונן. 'מתאונן', אתה אומר לו 'אין לך אוכל? תיקח אוכל. אז אין לי שתייה 'תיקח שתיה'. אז אין לי בשר 'תיקח בשר'. אין לי דגים 'תיקח דגים'. אני רוצה בשר בטעם של דגים 'תיקח בשר בטעם של דגים' שלח להם את השלו. לא טוב לו עם עצמו, פשוט מאוד לא טוב לו עם עצמו ומכיוון שלא טוב לו עם עצמו הוא מוצא על מה להתלונן אז זה כתוב ''ויהי העם כמתאוננים'' ז''א אי אפשר לספק אותם. מה אפשר לעשות אם בנ''א כזה ? מה חסר לו ? מידת האמת.

ועוד דבר שחשוב להבין, אם אני אקח כל בנ''א בעולם, כל בנ''א בעולם, בואו תבינו כמה הכל תלוי רק במידה הזאת, הכל תלוי במידה אחת, במידת האמת. ואני יגיד לו 'תשמע, אני יודע שאתה לא שמח. גם אם אתה דוגמן ואתה מצליחן בחול, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אני יודע בפנימיות שאתה לא בנ''א שמח. מאיפה אתה יודע? כי הפנימיות שלך והחיצוניות שלך זה לא אותו דבר, יש לך נראות חיצונית שהיא משהו אחד ובפנים אתה משהו אחר לגמרי ואני יודע את זה, לא ברוח הקודש, אני יודע את זה - שאתה אחד בפה אחד בלב ואני עוד יודע שזה לא נעים לך להיות ככה. כי ידוע שהשמחה תלויה במידת האמת, הקב''ה כרך את השמחה ואת החירות במידת האמת, מי ששקרן לא יהיה לו שמחה כתוב ''אור זרוע לצדיק וליישרי לב שמחה'' מי שיש לו יושר לב יהיה שמח, מי ששקרן ומסתיר יהיה עצוב זה נגזר עליו. אז ידוע שעצובים הם שקרנים, זה ידוע. עכשיו אם אתם תרחמו על עצמיכם ותספרו לעצמיכם סיפור אתם שקרנים אז אל תעשו את זה. אז ידוע שאדם שמח זה אדם כנה ''פיו וליבו שווים''.

אז בא משה רבינו אומר 'תשמעו, מה אני יגיד לכם שאתם לא עושים חסד? אני רואה שאתם עושים חסד במדבר. שאתם לא מבקשים צדק? עשיתם, העמדתם שופטים אתם אנשים תלמידי חכמים. מה אני יגיד שאתם לא רודפים שלום? אתם מנסים לרדוף שלום. אני לא יכול להאשים אתכם בשום דבר. עכשיו הוא לא יכול להגיד 'תשמעו אתם עם שקרן' הוא פשוט רומז להם את זה 'אין לכם את מידת האמת, שום דבר כאן הוא לא מבוסס אמת'.

אדם שהוא 'איש אמת' הוא יציב מאוד, שום דבר לא יזיז אותו. יש צדיקים שכתוב 'צדיקי אמת' אתה אומר לעצמך 'יש צדיקים שהם לא צדיקי אמת והוא נקרא צדיק' זה לא אמור לבוא ביחד? יש צדיקים ויש צדיקי אמת. חוכמת הקבלה נקראת 'חוכמת האמת' אתה אומר 'ובנגלה'? זה לא נחשב לאמת? מה זה חוכמת האמת? יש נביאי אמת ונביאי שקר, אתה אומר, אם הוא נביא והוא התנבא הוא מתקשר עם משהו אז הוא מתקשר עם משהו הוא נביא, 'כן, יש תקשור עם דברים לא טובים, זה תקשור, הוא ממש מתקשר והם מתקשרים עם דברים לא נכונים ולא טובים אע''פ שלשעתו זה נראה שכן והוא לא אמת ויש נביאי אמת. אז צריך לדעת שהכל עומד סביב הדבר הזה וכל ההערות שהם מקבלים זה רק שהוא אומר להם 'אתם לא אמת' - לא הגעתם למידת האמת. איך אתם רוצים להיכנס לארץ ישראל כתוב ''ותשלך אמת ארצה'' האמת נמצאת שמה, אתם נכנסים לארץ של אמת בלי שאתם אמת? זה לא יעבוד ביחד.. הארץ תקיא אתכם - אז הוא מעיר להם.

עכשיו למה חשוב לאדם, לכל אדם, אני פונה אליכם כי אתם יודעים את זה ואתם מרגישים את זה בעצמיכם, אתה יכול לחשוף בנ''א לבוא ולהגיד לו 'תשמע אני רואה שאתה צדיק' כל בנ''א יגיד לך בנפש שלו 'אני יודע שאני לא צדיק' למה אתה אומר שאני צדיק? אתה יכול להחמיא לבנ''א והוא יגיד לך 'אבל אני לא מרגיש ככה'. הרב מכנה אותי במילים שאני לא מרגיש ככה ולא רק שזה לא מחמיא לי זה מצער אותי אפילו שאתה אומר את זה. לא שאני מציק לו, לעצמו בתוכו זה מצער אותו, כי הוא יודע שהוא לא אמיתי ואין צער בתת הכרה יותר מהצער הזה.

הסיבה לכל הצער שנגרם לאדם זה רק בגלל שהוא לא אמת. אם הוא היה אמת הכל היה לו.

אמת הכוונה עצמות

יש.. את זה מלמדים רק בתורה שלנו ואין את זה באף תורה אחרת, יש לנו תורה שנקראת 'תורת העצמות' 'תורת המהות והעצמות'. מה הכוונה 'תורה'? יש לנו תורה, מה ז''א 'תורת המהות והעצמות'? נכון שיש תורה אבל התורה היא נורא כללית כי היא מתחלקת על הרבה נושאים, היא עוסקת בהמון עניינים. אז יש תורה של נגלה ויש תורה של רמז, תורה של דרש, תורה של סוד וגם שם יש תורה של השקפה, יש רזין, יש רזין דרזין, יש קבלה מעשית - יש תורות לכל דבר. ותורה זה אומר תחום שיש לגביו מערכת של חוקים שהיא מנהלת אותו. אז אצלנו יש תורה שלמה שמדברת על 'תורת המהות והעצמות' שבד''כ ברגיל לא מדברים עליה. מה זה 'תורת המהות והעצמות'? קודם כל אומרים לך 'תשמע יש כזה דבר שנקרא עצמות הבורא' יש את 'עצם הבורא עצמו' שאתה אומר 'כן אני יודע שיש בורא' אומר 'לא לא לא' יש בורא שהוא מתחלק להרבה דברים; יש בורא של ''ממעשייך הכרנוך'', שיש סימפטומים של הבורא, יש בורא שזה השמות שלו נניח כמו 'שם הוויה' וזה רק שם אבל זה לא הוא בעצמו, זה מלבוש. יש 'אור אין סוף' שזה גם כן התבטאות שלו ויש 'עצמות הבורא' וזה לא אותו דבר כמו 'אור אין סוף', חוכמת הקבלה מלמדת אותנו את ההבדלים האלה. אז נכון שיש מלאכים ונכון שיש בנ''א שהם אלוקיים אבל זה לא הוא עצמו. נכון שיש את השמות אפילו שם הוויה שהוא השם הכולל של כל השמות כולם חוץ מכל השמות; אלוקים, ש- די, הוויה צבאות, והוא אומר לך מעל כל זה יש 'אור אין סוף', אתה אומר 'נו אז הגעתי למטרה', אומר 'לא זה גם'. בעל התניא אומר שעצמותו זה כמו גוף השמש ואורו זה האור שבוקע מן השמש והאור והעצמות זה לא אותו דבר. כי האור כמה שהוא מתפשט אתה יכול לעצור אותו, נניח אתה מכסה עם היד אז הוא לא ממשיך הלאה סימן שהקרן אור הזאת תלויה מאיפה היא יצאה, יצאה ממקור מסוים. אבל לעצמות הבורא זה עצם הבורא, זה עצם הבורא עצמו. ואם נשאל 'מה ההבדל'? מה זה אומר חוץ מהשמות האלה? זה חשוב, בתורת הקבלה זה חשוב מאוד. אז מסבירים לנו 'עצמות הבורא' זה נקרא 'הטוב והמטיב' ואילו באור אין סוף יש את הפוטנציאל של הרצון לקבל וזה שלב ההכנה לעולמות, זה כמו התוכנית האדריכלית נקרא 'מחשבת הבריאה' והיא בפוטנציאל, עוד לא יצאה לפועל, היא רק נמצאת שם בפוטנציאל והקב''ה עתיד לגלות אותה אז נמצא שם הרצון לקבל של הנברא. הנברא נמצא שם בפוטנציאל וזה עושה את ההבדל בין האור שלו לבין עצמותו. לוקח זמן קצת לעכל את המושגים האלה, לאט לאט כשמדברים על זה בעוד שיעור ועוד שיעור זה נטמע, אבל בעקרון שתדעו. בוודאי ובוודאי כשיש את הבריאה ומטה זה כבר מלבושים זה לא הוא, זה רק מלבוש, קוראים לזה 'הגלימה של המלך'. אז אנחנו נשווה את זה לבנ''א, לבנ''א יש את 'הגלימה של המלך' את הגלימה שלו, את הבגדים שלו. יש את 'החוכמה' שהוא מפיץ החוצה שזה האור שלו ויש הוא עצמו. 'הוא עצמו' זה מאיפה זה יוצא, מאיפה יוצא האדם עצמו. עכשיו לעצמות קוראים אמת, 'אמת' הכוונה זה עצמות.

הניסיון הוא על מידת האמת -

ואני רוצה להסביר איך זה בא לידי ביטוי - נתתי את זה בכמה פעמים אבל חשוב לחזור על זה כדי לדעת שמנסים אותנו כל הזמן על הנקודה הזאת.

אדם כלפי חוץ בנראות שלו יכול להראות צדיק, לא בעיה לעבוד על אנשים, אתה יכול לעשות עמותות חסד, להקים חסד, ממש, אפשר להגיד מי שמצלם אותך 24 שעות עם מצלמה אומר 'מה, הבנ''א מכוסה, וואלה צדיק' ואז מה הקב''ה עושה בניסיון? הוא לוקח לך את כל המשאבים של החסד, מותיר אותך בלי שום דבר 'הומלס' ועכשיו הוא שולח אלייך חבר הומלס אחר שאומר לך 'אחי תביא סנדוויץ' אתה אומר לו 'אין לי, היה לי פעם עמותות חסד הייתי מיליונר, נתתי את הכל, עכשיו אין לי' זה טעות. עכשיו לכאורה הטענה רציונאלית אבל הקב''ה אומר 'אבל הפנימיות שלך, העצמות שלך, אם היא חסד אתה לא תוכל להתעלם מהבקשה שלו' ואז הרציונאל אומר 'אבל איך אני אתן לו אבל אין לי' אז תדאג לתת לו. אתה יכול ללכת ולקבץ נדבות בשבילו, לך תבקש בשבילו את הסנדוויץ', תיתן לו חיבוק, תיתן לו נוכחות, אל תתעלם ממנו תגיד לו 'אין לי' ותעבור הלאה. העצמות שלך צריכה להיות מזועזעת איך אני עושה מצב שלי אין אבל אני רוצה לתת לבנ''א הזה? החסד, שורש החסד, צריך להזדעזע מתוכך. עצמות החסד צריכה להזדעזע מתוכך.

עוד דוגמא, הנראות שלך יכולה להגיד שאתה איש שלום 'אני איש שלום איפה שאתה רואה אותי אני הולך אני עושה שלום בית, אני עושה שלום בין אנשים' אוקי, והקב''ה שולח לך את האישה הכי קשה בעולם אומר לך 'קדימה תעשה איתה שלום בית, בוא נראה'. או לחילופין בו תראה לי שיש שלום בינך לבין עצמך, שאתה לא רב על עצמך בבוקר. והוא מנסה אותך על הדבר הזה, למה? עוד פעם, הוא רוצה לבדוק את העצמות שלך. בנראות שלך חבל''ז אתה מכוסה 'אתה נראה צדיק' אבל בעצמות שלך הקב''ה בוחן כליות ולב הוא יודע שאתה לא ככה. אמר דוד המלך ''אין שלום בעצמי מפני חטאתי'' ואח''כ כתוב ''מפני איוולתי'' 'האיוולת שלי' גורמת לי.

יש אנשים שמדברים 'אחדות' כמו פוליטיקאים שלנו 'צריך לעשות ממשלת אחדות, אנחנו צריכים להתאחד' וכל הזמן הוא אומר 'אני אני אני' אז טוב והם לא קולטים שיש כאן אזישהו סוג של סתירה. אתה לא יכול לדבר אחדות ולא להיות 'אחד' עם עצמך, 'אחד' עם משהו, בוא תראה לי עוד בנ''א אחד שאתה אחד אתו. אתה פוליטיקאי? כן 'אתה מדבר על אחדות'? כן 'תראה לי שאתה אחד עם משהו'. תגיד להם 'רבותי אני רוצה לעשות אחדות, אני גם רוצה ללמד אתכם אחדות כפוליטיקאי אני גם מנהיג אז אני ילמד אתכם הנהגה. יש פה משהו שהוא חבר טוב מאוד שלי מגיל אפס ואנחנו אחד, בואו אני ילמד אתכם איך עושים את זה'. מי יש כזה? ועוד פעם הקב''ה בודק את העצמות שלך.

וככה זה על כל תכונה ותכונה - אתה לא יכול להיראות בחוץ, לא סתם אומרים לך 'גם אם כל העולם יגיד עליך שאתה צדיק תהיה בעינך כרשע' אתה אומר 'אבל כל העולם אומר שאני צדיק לא סתם' כנראה שאני עושה משהו כן טוב, אז הקב''ה אומר 'אבל אני רואה שאתה רשע' אני רואה מבפנים שאתה לא מתוקן, עלי אתה לא יכול לעבוד'.

לפעמים אנשים יכולים להשתמש בערכים רוחניים כערכים חברתיים - זה אצילי לנהוג ככה אז אני נוהג ככה 'אני מתנהג יפה' אז לעם אין מה להגיד עליך אז אומרים עליך שאתה צדיק והקב''ה אומר 'אני יודע שאתה רקוב'. שהיינו בתיכון היה לנו ספר, אולי אתם שמעתם עליו, שנקרא 'בעל זבוב'. זה ילדים אנגלים מהבתים הכי טובים של אנגליה, למדו בביה"ס הכי יוקרתיים, היו ממש כמו בני אצולה, נסחפו לאי והאנשים האלה שהם היו אנגלים, אנגלי טיפוסי, נהפכו להיות על האי חיות רעות כמעט רצחו אחד את השני. אז כלפי חוץ מה היו רואים אותם אם הם היו באנגליה? איזה ילדים 'הסלתה והשמנה' של האצולה האנגלית, כל אחד מהם ראוי להיות דוכס אח''כ שמו אותם על אי, נתנו לטבע הפראי שלהם לצאת החוצה, חיות רעות.

אז ככה, הקב''ה בוחן את האדם - הוא נותן לו מצד אחד חיי חברה, חיים שהוא יודע שרואים אותו אז הוא משחק אותה, אח''כ הוא נותן לו בית, בית פשוט, בית ובבית הוא מתנהג כמו בהמה, הוא לא צנוע, משקר, עושה מעשים בבית שלא יעשו כלפי חוץ. ורוב בנ''א עושים את כל הבלאגן שלהם בתוך הבית וזה למה? הוא חושב שהוא מוגן אף אחד לא רואה אותו, הקב''ה אומר 'אני כאן' - לא עניין של בית/ לא בית, עניין של אמת. לא סתם אומרים לנו 'הוו ירא שמים בסתר וכבגלוי' כמו שאתה בגלוי נראה ירא שמים תהיה ככה גם בסתר. אז תורת העצמות ותורת האמת הם היינו הך 'אמת' זה תורת העצמות.

ספר דברים מעורר את האדם לטבע הרוחני

ולכן ספר שלם לתת לבנ''א בראש, אתם יודעים לקרוא את הספר הזה, זה לא פשוט, הוא גם כותב דברים מה זה קשים, שאתה אומר 'אין לי אויר אפילו לנשום מהפיצוצים שהוא נותן פה' כולל בפרשת 'וזאת הברכה' שזה קללות מטורפות. אבל על מה משה רבינו כ''כ כועס? אומר אל תהיה שקרן, כתוב ''אני ה' אלוהיכם אמת'' השם הוא אמת 'אל תעבדו עלינו', אל תעבדו עלינו הקב''ה לא אל שמקבל שוחד, אתה יכול לבוא ולהגיד 'הקב''ה אבל תשמע, נתתי ים של חסד, מאות אלפי דולרים' בסדר, אבל זה לא שווה לי אם אתה לא אמיתי. אם נתת את זה, למה נתת מאות אלפי דולרים, בוא תגיד לי מה האינטרס שעומד מאחורי מה שאתה נתת? ואין בנ''א שאין לו אינטרס. ויש אנשים שהם חושבים בראש שלהם שהם קונים ככה את הקב''ה. נתתי, אני הייתי חסד, אמרת לתת צדקה? נתתי צדקה, לתת מעשרות? נתתי אפילו יותר ממעשרות, לתת חסד? אפילו מכרתי את הבית שלי קניתי למשהו משאית. 100אחוז, מה היה האינטרס? מה חשבת, שאתה קונה מדרגה? שאתה קונה עולם? שאתה קונה אותי? מה אתה מציין לי את זה? למה אתה זורק לי את זה בפרצוף? אתה צריך לעשות ככה. כי בפשטות אתה אמור להיות כזה כי זה הטבע הרוחני שלך .

אז אתם צריכים לדעת שלמעשה כל תורת המוסר היא למעשה 'תורת האמת', מי שבאמת יודע לקרוא קבלה כמו שצריך זה לבד המוסר שלו - שהוא יכול לשאול את עצמו 'איפה אני ואיפה זה' ולא בגלל שזה גבוה, זה לא קשור לגבוה, מי שאומר שתורת הקבלה גבוה לא מבין מימנו ומשמאלו לא בתורת הקבלה ולא בנגלה. תורת הקבלה היא פשוט תורה של אמת. אתה פשוט רואה אתה אומר 'זה משקף לי את האמת' והסיבה שזה גבוה לי זה בגלל שאני שקרן וזה אמת, זה הכל. מה שאני צריך לעשות זה רק להפנים את זה.

לכן כל הספר עצמו ובפרט ספציפית פה, איפה שהוא מדבר בפרשת דברים, הוא רומז להם הוא לא זורק להם 'אתם עם שקרן', יש לנו עניין של תוכחה לדבר בגוף שלישי ולדבר מסביב כדי שהם יבינו ויעשו את העבודה מצד עצמם, כי לפעמים ברגע שאתה מדבר בקינון ישיר אדם מפעיל התנגדות של אגו 'אהה אתה מדבר אלי ככה אז דווקא אני לא רוצה לעשות' אלא אתה מדבר מסביב. אדם יודע שאתה כועס אבל הוא לא מבין - 'אתה כועס עלי'? 'אתה כועס עלינו'? זה דיבור כללי לכולם אבל אנחנו אומרים ''די לחכימא ברמיזא'' רומזים לך, תיקח את זה לעצמך, אף אחד לא קינן אלייך ישיר, תיקח את התוכחה הזאת לעצמך ותלך ותעשה את העבודה. כל תוכחה היא לגיטימית לא בגלל מה שנאמר בה: שמרתי שבת/לא שמרתי שבת, ביקשתי מים/לא ביקשתי מים, זה לא הבעיה, הוא מאשים אותם בדברים שהם כביכול בקטנה, זה לא משהו שאתה אומר 'משה רבינו תשמע אתה עומד להיפטר מהם, ככה אתה עומד להיפטר מהם בכעס'? זה לא זה, גם מה שהוא מעיר להם זה באמת דברים יחסית קטנים. הוא רק אומר להם 'תראו עלי אתם יכולים לעבוד, על העם אתם יכולים לעבוד, אבל אוטוטו כולנו נמות והאמת אתם לא יכולים להסתתר ממנה, עכשיו אתם יכולים להסתתר כי אתה נמצא בתוך עצמך והקב''ה נתן לך בחירה אבל אוטוטו אתה תצא מהגוף, מה תעשה? משה רבינו זה איש של אהבה, נכון שהוא איש של נצח, ונכון שהוא איש של אמת והכל נכון אבל בראש ובראשונה זה איש של אהבה. הוא לא עושה את הדברים האלה לא כדי להתגדל ולא כדי לשלוט ואין לו עניין כזה, ההיפך, יש לו כאן רחמנות גדולה מאוד, מי שמבין את זה יש כאן רחמנות עצומה. וברחמנות הוא אומר, אם אתם תדלגו עלי אתם אכשהוא תגיעו לענות לקב''ה, אתם תצאו החוצה אתם תראו את האמת, מה עכשיו אתם תעשו?

הבעיה, הסתרה וחוסר התמודדות

לאדם הראשון אחרי שהוא חטא היא הסתתר, איפה הוא הסתתר? בעץ, הקב''ה שואל אותו איכה? תקלטו, קודם הוא ראה ''מסוף העולם ועד סופו'' והיה לו עדין את הזיכרון הזה שאני נמצא בסוף העולם עד סופו והקב''ה נמצא איתי והוא נוכח בכל מקום, אבל אחרי החטא - היצר הרע שלו נתן לו תחושה של 'תסתתר' והקב''ה צועק לו ''איכה''. הרי אם בנ''א נמצא לידך מסתכל לך בעיניים ואומר לך ''איכה'', זה לא שהקב''ה עמד מחוץ לעץ, קרא לו לתוך העץ, אז הוא ידע את זה שהוא גילה אותו. אז הוא אמר 'את קולך שמעתי בגן ואיחבא ואסתתר מפנייך', מה אתה מספר סיפורים עכשיו? אתה לא קולט שהוא רואה אותך?

כל הבעיה של העולם הזה, כל הבעיות שאנשים עושים, גם חכמולוגים, הצמחונים, והשמאלנים, והכופרים והרפורמים - זה הכל תחת כיסוי של הסתרה. למה הם שקרנים? הם לא מתמודדים עם האמת. אם אני הייתי אומר לכולם בואו נעשה כינוס, אתם מרשים לי לפתוח לכם את השמים ולהראות לכם את האמת ועכשיו תענו לאמת? אני אומר לכם אף אחד מהם לא היה מעיז, אף אחד מהם לא היה מעיז, למה כל אלה חכמולוגים עכשיו? כי הם חושבים בראש 'אף אחד לא שומע אותי חושב, אני יכול לתחמן את כל העולם, אני יכול לכפור, אני יכול לעשות מלא דברים, מי יודע מה אני חושב' אז אני יכול להיות חכמולוג. אני יכולה לבקש נתך מהכותל המערבי בחוצפה שלא תאמן, להניח שמה תפילין בשם הפלורליזם והיא שקרנית פתולוגית ואז אני יכול להגיד לה 'את רוצה שאני אפתח לך עכשיו את השמים ואת רוצה לראות את האמת והאמת עכשיו תגיד לך את זה'? היא תגיד לך 'לא', אז בשביל מה את עושה בלאגן.

וככה כל בנ''א, שיעצור את עצמו בשעת מעשה ויגיד לעצמו 'אתה רוצה שיפתחו לך את השמים'? בוא תעצור רגע, שניה אחת, אתה רוצה שיפתחו את השמים? לא כדאי, אף אחד לא יגיד לך כן. אז תחשוב שהשמים פתוחים כל הזמן, אז למה אתה מכסה? כתוב ''מכסה פשעיו לא יצליח מודה ועוזב ירוחם''. אנחנו תיכף מתחילים את הסליחות כל הסליחות זה ככה, סביב הדבר הזה, שאומרים לאדם 'אל תסתתר' אומרים לו את זה גם כן בעדינות ''בן אדם מה לך נרדם'' ואומרים לו אל תסתתר, בוא תצא החוצה לאור תהיה גלוי. מכינים אותנו חודש אלול ''אני לדודי ודודי לי'' אומרים לך ''המלך בשדה'' אז אנשים חושבים 'אהה זמן לקיבול תפילות' זה לא זמן לקיבול תפילות זה זמן של התוודות. מה זה סליחות? זה התוודות 'בוא תתוודה' והעניין של הווידוי זה העניין של 'אני מודע לאמת'. המתוודה מודע לאמת. למה מיד מיד סולחים למתוודה? כי אומרים הוא יודע שיש אמת, בראש ובראשונה.

וידוי על האמת –

עכשיו, כל בנ''א אפילו הכופר הכי גדול שאתה בא אליו ואתה אומר לו 'אתה מודע לבעייתיות הזאת שיש את הנראות שלך ויש את הפנימיות שלך וזה לא אותו דבר'? הוא לא יכול להגיד לכם 'לא' אין אדם בעולם שיגיד לכם לא, אם הוא יגיד לך לא סימן שבכלל ה' יעזור, אני לא יודע איזה סיפורים הוא מספר לעצמו. אבל אין בנ''א בעולם גם הכופר הכי גדול גם בנ''א שיגיד לך לא שמעתי על הקב''ה או על רוחניות כלשהיא, לא מבין לא מכיר, כמו סטיבן הוקינג יימח שמו וזכרו, אם אני יגיד לבנ''א הזה 'אבל אתה קולט שהנראות שלך והפנימיות שלך זה לא אותו דבר'? רק זה, זה כשלעצמו, אתה מבין? רק בזה תודה. אתה מוכן להודות בזה? הוא צריך להגיד 'כן' אין בנ''א שלא יגיד כן. אוקי, עכשיו אני אשאל אותו 'איזה תורה תעשה השוואת הצורה בין הנראות שלך לבין הפנימיות שלך'? בוא תגיד לי 'נכון זה לא נעים לך'? עזוב כרגע רוחניות, יהדות, דתיות, תעזוב את זה, אנחנו לא מדברים על זה, בוא תשב בינך לבין עצמך תגיד 'זה לא יפה שיש לי חיצוניות א' ופנימיות ב' גם לי זה לא מרגיש נעים' עזבו על מי אני עובד ומה אני עובד, עזוב גם לי לא מרגיש נעים. בוא נגיד שאני הייתי על אי בודד 'לא נעים לי שאני בחוץ בנ''א א' ובפנים אני בנ''א ב' זה לא נעים זה תחושה לא נעימה. אני לא רוצה להרגיש שקרן כשאני מתחיל לדבר.

להרבה מאוד אנשים אני אומר 'תתבודדו, תגידו משהו' אומר 'אני לא רוצה לדבר', למה? 'אני יודע איך שאני מדבר אני מרגיש שקרן' למה התחושה הזאת, עכשיו אתה אומר 'אתה מתבודד, אתה לבד, למה אתה משקר' .. אבל הרב ככה אני מרגיש, אני מתחיל לדבר אני מרגיש שקרן, ישר אני מרגיש מניפולטיבי, ישר אני מרגיש שאני מתחמן את הבורא איך שאני מדבר עדיף שאני יהרהר את זה בלב, עזוב, אל תגיד לי לדבר. אז הנה אתה רואה בנ''א אפילו מדבר לעצמו, לבד, מרגיש שקרן. זה תחושה נעימה? אז ברור שצריך לתקן את זה.

אמת – להשוות בין הפנימיות לחיצוניות

אוקי, אז עכשיו יש לנו שתי נקודות? נקודה חיצונית שגילנו שהיא שקרית ונקודה פנימית שאנחנו מגדירים אותה כאמתית. אין לזה שמות אחרים, משהו רוצה לתת לי שם אחר, בבקשה, אני רוצה לשמוע, אין שם אחר. ההבדל בן החיצוניות לפנימיות זה הבדל בין השקר לבין האמת, פשוט מאוד, אנחנו שואו אוף לעולם ומבפנים אנחנו לא אמיתיים. בפנימיות אנחנו מוכרים את האנשים, קונים, מוכרים, מספרים עליהם סיפורים, חושבים עליהם כל מיני מחשבות. בחיצוניות 'אחי, איזה גבר אתה, 'אחי המלך' מה עניינים, אני אוהב אותך' וכל מיני דברים כאלה ובפנימיות אנחנו בוגדים גדולים מאוד, כולם בלי יוצא מן הכלל, נולדנו ככה. 'אדם עיר פרא אדם ייוולד' וכל התכלית של האדם שמדברים אתו על עבודת השם אז בנ''א שואל את עצמו, למה שאני אהיה עבד של משהו? לא רוצה להיות עבד של אף אחד? אז הוא מתחיל לעשות שטויות אבל מילא זה (תיכף אנחנו נדבר על עבדי ה' שהם חושבים שהם עבדי ה') שאתה אומר לבנ''א 'עזוב דת, עזוב הכל, תיקח רק את עצמך, תשווה צורה בין הפנימיות שלך לחיצוניות שלך, לך תחפש איך אתה עושה את זה, לך תחפש כל החיים שלך לראות איך אתה עושה את זה, רק תיישב את זה כדי שאתה תהיה מאושר, צא לחירות אתה - תרגיש טוב עם עצמך.

כמה פעמים שקרנו לאישה? כמה פעמים שיקרנו לבוס? כמה פעמים שיקרנו לאנשים סביבנו? אפילו מה שנקרא 'שקרים לבנים' שבא משהו העמיד אותך בפינה והתחלת לגמגם, זה לא נעים ואח''כ משהו עוד מגלה את זה שאתה לא אמרת את האמת אז זה בכלל לא נעים. אין בושה יותר גדולה מאשר גילו בנ''א על שקר ברגע שאומרים לבנ''א 'שקרן', ככה הגמרא אומרת, ההלבנת פנים הכי גדולה שמסתכלים על בנ''א אומרים לו 'אתה שקרן'. אתה יכול להגיד לו: אתה לא חסיד, אתה קמצן 'בסדר, אני יכול לשפר את זה, אני יוציא יותר כסף' אבל כשמכריזים על בנ''א אתה שקרן גמרו אותו. אין דה-לגיטימציה לצלם אלוקים מאשר שאומרים לבנ''א שקרן. הכל אתה יכול להגיד לו, אתה יכול להגיד לו 'אתה לא איש שלום' אתה יכול להצדיק את זה 'אנשים רבים איתי אני רב' אתה קמצן 'בסדר אני יגדיל את המעשרות שלי' כל דבר אתה יכול אכשהוא לתקן מיד. שאומרים לבנ''א 'אתה שקרן' זה פסילה גמורה, אין דה-לגיטימציה לבנ''א יותר מאשר שאומרים לו 'תשמע אתה שקרן, אין לך שום אמינות בעיני'

וזה בא מהקב''ה שהוא אומר ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'' אפילו פושע, גנב יכול לעמוד מול הקב''ה ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'' נואף יכול לעמוד מול הקב''ה ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'', כל פושע אחר, על כל פשע אחר 'אין בעיה' ''על כל הפשעים תכסה האהבה'', ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיני''. על הכל הקב''ה אומר.. שקרן הוא לא מסוגל לקבל כי הוא אומר 'הוא ההיפך ממני איך אני יכול להיות אתו ''אין אני והוא דרים במדור אחד'' זה לא יכול להתקיים בכלל, אני אמת הוא שקר, איך זה יכול לעבוד? איפה אני יתקיים בו? איפה אני יכול להתקיים? אצל גאוותן אפילו אני יכול להתקיים, יש אנשים שהם 'בני תורה' אבל הם גאוותנים גדולים מאוד אז הקב''ה אומר לפחות יש לו תורה, שמה אני אכשהוא מסתתר, אבל אצל שקרן, איפה אני יושב אצל שקרן? השקרן מראה שקר, אז הוא מראה אותי? אין חילול ה' יותר גדול מאשר להיות שקרן.

אז מה שיש לנו לפתור?

תיקח בנ''א, כל בנ''א, תגיד לו 'רק תיישב לי את הנקודה הזאת אצלך', עזוב בנ''א, עזוב חברה, עזוב תיקונים, עזוב דת, רק תגיד לי איך אתה מיישב את זה, איך אתה מיישב עכשיו את הדבר הזה של החיצוניות שלך עם הפנימיות שלך? אז הוא יכול להגיד לך 'תשמע אני אהיה בנ''א נחמד', כל מה שהוא יגיד לך אתה יכול להגיד לו 'תשמע זה מקובל עלי, אין בעיה, התורה שלך ככה אומרת לך לעשות, על הכיאפק, אבל אני רק אומר לך שיש ציר אחד שאתה צריך לפתור אותו 'אמת' וכל בנ''א יבין את זה. רק מה, איך עושים את זה? איך עושים את זה? איזה תורה, איזה טקס, איזה משהו יכול ליישב את הפנימיות שלי עם החיצוניות שלי ויכול להגיד לי 'מה זה אמת'? מי יודע מה זה אמת? זה השאלה. לכן הקב''ה נתן את זה ''ותשלך אמת ארצה''. השליך את האמת לתוך הרצון והוא אמר לו 'אתה רוצה? 100 אחוז ''אמת מארץ תצמח'', אמת תצמח מהרצון שלך באמת ''וצדק משמים נשקף'' הוא מחכה לך אל תדאג, ההארה מחכה לך אבל ''אמת מארץ תצמח'' כי מי יכול להגיד 'מה היא אמת' מאיפה אני יודע מהי האמת?

עכשיו שתדעו לכם 'אמת' זה לא פילוסופיה, מי שמתחיל להתבחבש, מה זה אמת, איפה היא כתובה, איזה פילוסוף הגה את זה, אתה מסתבך מדי. אמת זה אם אתה דובר אמת. אמת זה כנות פשוטה, זה הכל, כנות פשוטה זה אמת. אם אתה מתחיל עכשיו להסתבך איזה פילוסופיה אומרת לי את האמת אתה שקרן. אמת פשוטה שממש הפנימיות שלך תהיה כמו החיצוניות שלך ואתה תהיה בן חורין להגיד אותה בקלות לפחות לעצמך בראש.

אני רוצה להגיד לך עד איפה זה מגיע האבסורד –

יש הרבה אנשים ב''ה יראי שמים, ב''ה שמו עליהם זקן, כיפה, הכל. מגיעים ליום שבת, וביום שבת יש כל מיני חומרות, מוזרות כאלה שמעצבנות כמו למשל, לא לשטוף את הידיים בסבון אפילו לא בסבון נוזלי אלא אם כן אתה ערבבת אותו עם מים. יש כל מיני דברים, כמו למשל, לא לנגב במגבונים, מחילה מכבודכם, אלא אם כן אתה סחטת אותם קודם. ויש כל מיני דברים כאלה. עכשיו, מה הרבה מאוד אנשים עושים, יראי שמי - אף אחד לא רואה, מי רואה, אני נמצא בשירותים מי יודע, מתחילים לחפף בכל מיני דברים שאף אחד לא רואה, באמת אף אחד לא רואה ואומר 'מה הקב''ה לא יהיה קטנוני איתי על הדברים האלה' בקטנה, מה זה? מה? אני חייב לשטוף ידיים, מה, חייב, סבון, לא יודע מה, ממש, טוב, לשפשף, אני אסטניסט אני לא יכול בלי ומחפף פה ומחפף שם. אומרים לך 'יש איסור בורר' אל תברור בסדר, אני רק מזיז קצת את השעועית, זה מפריע לי, איך אני יעשה את זה, התורה לא מתחשבת. למי הוא משקר?

האלוקות נמצאת בפנים

הקב''ה לא נמצא בחיצוניות מאתנו, אין חיצוניות באמת זה הכל נמצא בתוכנו. שיא הפוטנציאל של האדם זה האלוקות. אתה אמור להשוות צורה עם משהו שנמצא בתוכך, 'עצמות הבורא' זה משהו שנמצא בפנים, 'אור אין סוף' זה משהו שנמצא בפנים זה שיא הפוטנציאל שלך והחיצוניות שלך לא מושוות עם זה. 'הלו, שדיברנו אתך על אמת התכוונו למשהו שנמצא בתוכך אם תחמנת תחמנת את עצמך - זה לעולם לא ישווה צורה'.

יש מלא אנשים שמעגלים פינות 'אף אחד לא רואה' זה נמצא בפנים זה לא נמצא בחוץ, אין בחוץ. הקב''ה הוא ''מיגוא כל עלמין מסובב כל עלמין וממלא כל עלמין'' מי שיודע בחוכמת הקבלה מיד מבטלים את העניין של עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, מיד מבטלים, אומרים לך זה אחד, זה אחד, והגרעין הפנימי של העולמות נמצא בפנים בתוכך, אתה מתהלך עם זה ''אך בצלם יתהלך איש'' ''נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'' אנחנו מתהלכים אתו. בדיבר שבו כתוב ''לא תישא את שם אלוהך לשווא'' הוא אומר לאדם, אתה נושא את שם הוויה 'אל תישא אותו לשווא', אנחנו נושאים את השם שלו, אנחנו בנויים מעשר ספירות - שהגוף הוא 'מלכות', הרגשות שלנו זה 'הזעיר אנפין', המחשבה המתבוננת זה 'בינה', החוכמה שלנו זה 'חוכמה', 'הכתר' זה הסינסתזיה של הכל ו'האור אין-סוף' נמצא מעל כל זה בתוכנו, ו'עצמות הבורא' נמצאת בתוכנו. ולכן, כל תנועה פנימית שלך מיד מושוות לעולם החיצוני. מה אומר לך הראש מבפנים, נותן לך ביקורת, מה עושה לך נקיפות מצפון ? האין סוף. הבורא אומר לך 'שקרן אני רואה אותך, הלו, על מי אתה מתחמן'. בספרי המוסר רומזים שזה הנשמה, שמי שנותן את הביקורת לאדם, את הביקורת העצמית, הקולות הפנימיים הלא נעימים שאנחנו נותנים לעצמנו בראש, נובעים מהנשמה. רבי שמעון בר יוחאי כותב 'זה הנשמה לנשמה', הקב''ה נותן לך בראש כל שנייה אומר לך 'תגיד לי מה אתה עושה, את מי אתה מתחמן, אני פה'.

אז זה מה שצריך לתת לנו יראה - אנחנו מסתובבים אתו..

למעלה למעלה למעלה, מעלינו, על ראש הפסגה יושב הקב''ה ועיניו צופות מראשית השנה ועד אחרית השנה אז אם אתה מתחמן תחמון קטן ואתה אומר 'אף אחד לא רואה, הוא בשמים, אני יסגור את החלון הוא לא יראה' אבסורד כזה של אנשים שעושים דברים מתחת לשמיכה.. אתה רציני? אז אתם תראו שבספרי מוסר הם נורא עדינים עם האדם 'אתה משקר לעצמך קודם כל' בסדר צריך לדעת לקרוא לילד בשמו - האלוקות נמצאת בפנים. אין בחוץ, אין בשמים, זה הכל בפנים כי זה נמצא בתודעה של האדם. פה אסור להגיד 'בחוץ' מכוון שפה זה רק נראות של התודעה הנמוכה ביותר, העולם הזה, זה רק הקרנה של דרגת הנפש זה רק מסך קולנוע אז אי אפשר להגיד זה פה בחוץ או שזה נמצא בשמים, זה לא נכון, לעומת זאת ברמות התודעה היותר גבוהות שלך זה נמצא. לכן כשאנחנו עושים עליית נשמה ואנחנו מכוונים על מלאכים ונשמות והיכלות ועולים מעלה מעלה אנחנו מבינים שבפנים אנחנו מתקרבים יותר לקב''ה אבל הוא נמצא בפנים. הצדיק לא זז מילימטר, הוא יכול להיות פה ולעשות עלייה, הוא יכול להיות בפודיום של בעל התפילה ולעשות עלייה, הגוף שלו פה, הוא עוצם את העיניים והוא עולה והוא יודע שהיא עולה לעבר ה'. צדיק יכול לעשות מוות קליני, הוא יכול להשאיר את הגוף שלו ולעלות. וגם המושגים 'יציאה חוץ גופית', אין חוץ ופנים, הוא מיד מבין שזה נמצא לא לגמרי מבחוץ אלא בתוך ההוויה ורק זה נראה כאילו זה מחוץ לגוף. זה כמו שאני מודע למשהו, נניח אני מרגיש שאני מודע שאני מזיז את היד אז זה אומר שהפנימיות שלי מודעת לחיצוניות שלי, ככה קוראים לזה בקבלה.

אז גם כאן משה רבינו חושף אותם אומר להם 'חבריה אתם לא אמיתיים, זה כל הבעיה שיש לי אתכם, אתם לא אמיתיים' זה לא שעכשיו הרמתם במי מריבה, בקטנה, זה לא הבעיה שיש לי אתכם, הייתם צמאים למים ביקשתם מים, אני יבוא אליכם בטענות שביקשתם מים? בכל מיני מקומות שהיה חסר לכם, אני יבוא אליכם בטענות שהיה חסר לכם דברים? אתה אנושי, מותר לך לבקש. אם אתה מתלונן שחסר לך משהו, בסדר, לגיטימי, אני לא בא אלייך בטענות. מתי אני בא אלייך בטענות? כשאתה שקרן, כשאתה לא אמיתי זה מציק.

איך סוגרים את הפער ? –

הגות -

וכל אדם זה מה שצריך להיות הדבר שצריך לייסר אותו, רק זה הדבר שצריך לייסר אותו, להגיד כל הזמן 'אני לא אמיתי' ו'איך אני סוגר את הפער' להגיד סתם, גם כן, המטרה של הקב''ה לא לייסר אותנו שנהיה עצובים, הוא אומר 'קלטת שיש פער בוא תסגור את הפער' בוא תדבר איתי, תתפלל אלי אני יעזור לך. למה אנחנו מדברים כל הזמן על תורת ההגות? כי הגות מכניסה אותך פנימה. אתה יותר מתוודע לאמתיות שמתגלה לך מבפנים כי הגות חושפת אמתיות היא חושפת המון דברים. תדעו לכם, אני יגלה לכם כבר סוד שהכנתי את זה לעתיד לבוא, אבל אני רוצה שקצת עכשיו תרגישו את זה. יש לדברים מלבושים ויש להם שורש. להגות יש המון תפקודים והמון תפקידים אבל השורש של התפקוד של ההגות זה להגיע אל האמת. שכשאתה תעצום את העיניים ותגיד 'אני חווה אמת פנימית' 'אני מרגיש, אני לגמרי מודע לזה' 'אני לא מסתיר' 'אני לגמרי מתוודע לזה והנה זה יוצא ממני' ויש בנ''א שאני לא סובל אותו, אני מרגיש את זה בכל רמ"ח אבריי ושס''ה גידיי ואני צריך להתמודד עם זה בתוכי. אז ההגות חושפת את האדם ומעבירה אותו לעבר האמת שנמצאת בתוכו.

מחקר -

עכשיו, כל אדם צריך לעשות לעצמו עבודת מחקר. לקלוט, וואלה, יש פער בין הנראות החיצונית שלי לבין הפנימיות שלי' אני קולט שאני לא אמיתי - שזה מבוסס רק על ההשכלה הזאת, זה השכלה של אמת ושקר. נשאלת השאלה, איזה תורה, אולי אני אלך לחפש, אולי התורה של היהדות היא לא תורה של אמת אולי יש עוד תורות. איך אני עובר מהשקר אל האמת ? שתדעו לכם שזה מאוד מבלבל זה לא כזה פשוט, זה נשמע שחור ולבן, שכל התורות של הגויים זה שקר ואנחנו אמת, זה מאוד מאוד מורכב. אם אתם תשמעו את הסופיזם, במיוחד את הסופיזם של רומי מאולנה זה יבלבל אתכם מאוד כי זה מאוד קרוב, אם אתם תשמעו בודהיזם זה יבלבל אתכם מאוד, את הדאואיזם, את הדאו דה ג'ינג אם אתם תקראו את הספר שלו אתם תתבלבלו לגמרי. אתם תגידו 'זה נראה דומה' ודומה זה לא זהה וגם שם צריך לעשות עבודת בירורים. והדקות של האמת היא לא רק בהרגשה, זה דקות, זה דק, זה ממש קולע על חוט השערה.

עד כדי כך שרבי עקיבא אמר לתלמידים שלו שעושים עליית נשמה, שאתה עושה עליית נשמה אתה רואה דברים, אתה מקבל הרי שמות שמכניסים אותך למערכת הקדושה כדי שאתה לא תתחבר לטומאה כדי שלא תקבל שקר ולא תתנבא בשקר, הזהיר אותם אמר 'אם אתם עולים למקום אבני שיש אל תאמרו מים מים' והם לא מתכוונים 'לשיש חברון', זה שיש שנראה כמו מים, כלומר אין מצב שאתה תגיע למעלה וישאלו אותך 'מה אתה רואה' ואתה תגיד 'מים', זה טבעי שאתה תגיד מים. הוא אומר, אתם תגיעו למקום אבני שיש ואתם תגידו מים מים, אל תגידו 'מים מים'. איך הוא ידע, איך אדם ידע? אז התשובה היא שיש נטייה לראות משהו אחד ולהגיד משהו אחר, יש נטייה כזאת, אז הוא אומר 'אני יודע שיש לך נטייה כזאת תעמוד מול ההוויה של הדבר תראה את הדבר כהווייתו עוד אל תגיד, אל תגיד, אלא מה שאתה מרגיש כהווייתו את זה תגיד'. אז אם הוא מזהיר אותם, אתם יודעים איפה המקום הזה שהוא מדבר עליו? אתם יודעים איזה מקום גבוה זה? אולי יחידי סגולה, אני חושב, אולי כמה עשרות מאז אדם הראשון ועד ימנו הגיעו למקום אבני שיש, אולי כמה עשרות. אז תבינו הוא לא מדבר לילדים קטנים, הוא מדבר לצדיקים עצומים שהם הגיעו למקום הזה שהם ראויים לראות 'מקום אבני שיש' שהם מתבלבלים בו ואומרים בו 'מים מים'. הוא אומר להם, אם אתם עולים למקום אבני שיש אל תאמרו 'מים מים' ''כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'' ואתה אומר 'זה צדיקים' אם אתם הייתם רואים איך הם עושים את העלייה לשם הייתם משתחווים להם ומלמעלה יזרקו את הבנ''א הזה יגידו לו 'שקרן'..'לך' שנייה אחת פוסלים אותו. ככה שההבדל בין אמת לשקר הוא לא תמיד חד וחלק.

כוח המדמה -

מה ניכנס באמצע? הקונספט שנקרא 'הכוח המדמה'. יש שקר, מדמה, ואמת. זה לא שקר ואמת אלא, זה שקר - מדמה - ואמת. מה הכוונה מדמה? זה דומה, יש דברים שזה דומה. אז אתה אומר 'איך אני אמור לדעת'? מה יש איזה אינדיקציה? איך אני אדע? אם מראים לי משהו שדומה מאוד מאוד מאוד למים ואני לא ראיתי משהו אחר, ראיתי את זה מאוד דומה למים, למה שאני יגיד משהו אחר? למה שאני יכריז עליו שזה משהו אחר? אז כאן הוא אומר אם תגיעו למקום אבני שיש, מה אנשים רגילים חושבים? 'אני יעשה עליית נשמה ויכנסו אותי בטח לאיזה מקום שבו אני יראה אבני שיש' - המקום נמצא אצלך בנפש. וההנחיה של רבי עקיבא היא הנחייה כ''כ חזקה של להגיד לך 'תשמע כשאתה מגיע למקום בנפש זה המקום האמיתי אל תקרא לו מיד בשם כי אם אתה תקרא לו מיד בשם זה יהיה כאילו אתה רואה אותו חיצונית תראה אותו פנימית, תראה מה אתה הוגה במקום שבו שאתה נמצא ותהגה את מה שאתה רואה.

אני רוצה להסביר למה אני מתכוון,

למה יש הבדל בין דברי 'נביא של אמת' לבין דברי 'נביא של שקר' ? בתורת הקבלה כתוב שהם עולים לאותו מקום והם רואים את אותו דבר, רק זה אומר 'אמת' זה אומר 'שקר'. איך אפשר לדעת? אז אומרים אחד רואה את זה מבחוץ והשני הוגה את זה.

למה הכוונה? בוא נניח שאתם רואים עכשיו את הכוס הזאת ובחיים בנ''א לא ראה את הכוס הזאת. שני אנשים עולים פתאום הם רואים את הכוס הזאת, נביא אמת ונביא שקר, 'נביא שקר' מיד ידמה את זה למשהו שהוא מכיר אז הוא יגיד 'אהה זה כוס קלקר' כי ככה זה נראה לו. 'נביא אמת' יסתכל על זה ויגיד 'בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר אבל יש לזה דבר שהוא דומה.. אבל אני מחכה, אני מחכה שזה יעלה בי מלמטה, אני מחכה שמשהו בי יעלה ויגיד מה זה' - הוא מחכה וזה נקרא ''הקול מדבר מבין הכרובים''. לא כתוב שהקול מדבר (בצירה) אלא מדבר (בחיריק) הוא מדבר מאליו, ומי הם 'הכרובים'? מוח ימין ומוח שמאל, חוכמה ובינה ''הקול מדבר מבין הכרובים''. אז הוא עומד, הוא אומר 'הגעתי למקום פנימי אבל אני לא יודע, אני גם לא רוצה לשפוט את זה כי יכול להיות שאני מדומיין אבל אני לא רוצה להגיד למה זה דומה ולהגיד 'אהה ראיתי, בטח אני יגיד לכם כבר.. זה כוס'

חיכיתי - עליתי למעלה - אין לי מושג מה אני רואה - אני מחכה שזה יעלה מתוכי - בוא נראה מה יעלה לי לראש - בוא נראה מה אני אהגה. על זה נאמר ''לא יהגו בגרונם'' כשהוא מדבר על הרשעים דוד המלך, למה? הם ממהרים לדמות. הוא עולה, הוא רואה כל מיני דברים, הוא ממהר לדמות את זה לכל מיני דברים שהוא ראה. וזה הבדל בין נביא אמת לנביא שקר, 'נביא אמת' הוגה, 'נביא שקר' מדמה. ולכן דומה זה לא זהה.

אז הרבה פעמים כשאתה מגיע למקום מסוים - אתה רואה בנ''א, מה אתה מתחיל מיד? שפיטה 'זה דומה למשהו שאני מכיר' - הוא נראה לי נוכל, הוא לא מוצא חן בעיני, למה? כי זה דומה, יכול להיות שיראו לך פרצוף של קרימינל בקולנוע ואתה רואה פרצוף של קרימינל והוא בא למכור, יכול להיות שזה בנ''א תמים. עכשיו אתם יודעים, הוליווד אוהבת לסמן את ה-bad guys, הם תמיד מכוערים ומצולקים ועם זיפים וה- good guy , תמיד מגולח, ויפה, שיער חלק, מתנפנף ברוח וכל מיני דברים כאלה. אז לימדו אותנו ככה. עכשיו, מגיע לך מסכן אדם שהוא קשה יום יכול להיות שהוא תמני משערים (סליחה אני רק נותן דוגמא) והוא מוכר לך שואב אבק, ישר 'זה נראה לי נוכל' למה? יש לך התניה מהסרט.. ככה אנשים עושים. אתם יודעים כמה ניסויים חברתיים אנשים עשו על הדברים האלה ואנשים טעו בזה על ימין ועל שמאל, למה? מסתכל על בנ''א אומרים לו 'תחכה שנייה אחת, עוד לפני שאתה אומר משהו, לפני שזה דומה לאיזה סרט קולנוע, לפני שאתה פולט את ההתניה, תעמוד לידו תראה מה עולה לך. אם הקב''ה חשף אותך לדבר הזה, הוא יגן עלייך גם כן, הקב''ה לא יעבוד עלייך, תחכה זה יעלה לך, תהיה לך הרגשה כלפיו. ואז יכול להיות שאתה נמצא ליד בנ''א שהוא נשמה טהורה אז הוא לא יפיוף אבל הוא נשמה טהורה והוא בכלל לא דומה למשהו שאתה מכיר וע''פ רוב זה ככה.

משהו יודע מאיפה הגיעה המילה 'לכלוכית' 'סינדרלה' זה כתוב בגמרא (לא סינדרלה אבל לכלוכית) שבאו לרב ואומרים לו 'תשמע יש פה בחורה שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתה, מה הדין שלה', אז הוא אמר 'תספרו לי עליה' 'איך העיניים שלה נראות?' טרוטות 'איך השפתיים שלה?' עבות 'איך הירכיים שלה?' כפולות 'איך האוזניים שלה?' מקופלות. לא מצאו טוב, ככה עוברים על כל הגוף שלה, כלום לא מוצאים, הכל גרוע. אז הוא שואל 'טוב איך קוראים לה' אמרו לו 'לכלוכית' אמר 'לפחות השם מתאים לה' ככה הוא אמר, לפחות השם שלה אומר אמת. תעמדו רגע על הדבר הזה, הוא אמר; זה לא מעניין אותי היופי שלה אני מחפש מידת אמת אחת בה, זה מה שהוא רק רצה לדעת, אם יש התאמה למשהו שמה. לא מצאו, הראו לו שמהתחלה עד הסוף היא פגומה, מכף רגל ועד ראש. 'מאה אחוז, איך קוראים לה'? לכלוכית 'נו, אז השם נאה לה'. אני רוצה שאתם תבינו שהוא התכוון שזה אמת, שהשם נאה לה שכאילו הקב''ה לא שיקר ותהיה בזה ברכה עד כמה שזה נראה.

דוגמא נוספת, כתוב ''עולימתא שפירתא ולית לה עיינין'', שיש עלמה יפה אבל אין לה עיניים. ראיתם עלמה יפה ואין לה עיניים? למה הכוונה? לעם ישראל בזמן שהוא אומר קריאת שמע, הוא אומר קריאת שמע הוא מכסה את העיניים ואז הוא נהיה 'עלמה יפה'. לפני זה אנחנו לא יפים, למה? כי מסתכלים בחוץ על 'עלמא דשיקרא' אתה מסתכל על 'עלמא דשיקרא' שקר זה דבר מכוער אתה נהיה מכוער, אתה מכסה את העיניים אתה ניכנס לעולם האמת אתה נהיה אמת, אתה נהיה יפה. אז במה קשרו את היופי ''עולימתא שפירתא''? ''ולית לה עיינין''    שלא יהיה לה עיניים חיצוניות. אם לא יהיה לה עיניים חיצוניות היא לא תשפוט, אם לא יהיה לה עיניים חיצוניות בהתניה היא לא תדמה, כי זה יהיה לה דומה, כל מיני דברים יהיו לה דומים יהיה לה כל מיני דמיונות בראש.

אנחנו שומעים על כל מיני אנשים שהם עיוורים שהתחתנו עם אנשים שהם היו לא יפים ואתה אומר 'זה לא פייר' אם היה לה עיניים היא הייתה בוחרת אחרת. תשאל אותה עכשיו כעיוורת, אם היא הייתה בוחרת אחרת? קרוב לוודאי שבגלל שהיא עיוורת היא עכשיו בחרה יותר נכון. יש הופעה של עיוורת שהיא מופיעה עם בעלה שהוא לא בנ''א יפיוף, הם דתיים, יש להם כמה ילדים, והיא אומרת שהבעל שלה זה המתנה הכי גדולה שיש. אם אתם תראו אותו אתם תגידו 'זה בהמה' והיא אומרת 'זה המלאך שלי, אני לא זזה בלעדיו' ובאמת ככה הוא מתנהג. אבל אם היה לה עיניים היא לא הייתה בוחרת אותו, היא הייתה פוסלת אותו.

אז בשידוכים כשאתה יוצא מול משהו ואתה אומר 'הוא לא נראה לי' אתה אומר את האמת? שאלה גדולה מאוד. הקב''ה כועס על האדם שפוסל שדוך הוא אומר לו 'אתה יודע זה לא עניין של יפה/ לא יפה, הוליווד/ לא הווילווד, אתה שקרן - העיניים שלך שיקרו. דימית את זה להוליווד היא לא נראתה לך פסלת אותה, על כלום, פסלת אותה, בת מלך פסלת, על שקר פסלת לא על אמת וזה מקבל את אותו דין ''אם עליתם למקום אבני שיש אל תאמרו מים מים'' - זה לא דומה, אלא תחכה, תהגה את מה שאתה נמצא בו, צריך להגות את המקום עצמו. אם אתה תהגה וזה יצא ממך זה בסדר.

אותו דבר גם כן לעסקים, אתה הולך לעשות עסקים, אל תתנו להם לבלבל אתכם עם הפנים היפות והשפה הנאה והחוזים ההוגנים, אל תתנו להם. תשבו, תגיד אני נמצא בסיטואציה 'עט ביד' אבל אני עוד לא חותם, תעצום את העיניים תגיד לקב''ה 'יש בזה אמת', תחכה, הוא רוצה להגן עלייך אתה הבן שלו, הקב''ה לא רוצה לעבוד על הילדים שלו, מה שאתה תהגה ומה שאתה תרגיש זה הדבר, אם אתה תרגיש טוב תחתום, לא תרגיש טוב עוף משם.

לא נפסק להלכה, אני אומר לכם את זה כעצה ולאט לאט, תהגו את מה שאתם עוברים, תהגו. אתה נמצא ליד בנ''א תהגה את המצב שלך וזה אומר שגם אם תפסו אותך על שקר עכשיו אתה יכול להסתיר כי אתה אומר 'אף אחד לא יודע מה באמת עברתי, אני יכול לעבוד על אנשים' אבל תהגה 'מה אתה צריך להגיד עכשיו'. והרבה פעמים אתם תראו שאתם צריכים להגות 'צדקה ממני' ופשוט תודה.

אותו דבר, הרבה אנשים נכנסים להתבודדות או להגות, הם ממהרים להגיד, יש להם מה להגיד, אל תגיד, תהגה, תעמוד בסיטואציה תראה מה צריך לעלות ממך. הקב''ה כבר יעזור לך, ככה רבי נחמן מברסלב אומר, אדם שנמצא, אומר 'שישים את עצמו אילם' יותר טוב לך עדיף שלא תדבר מה שאתה תדבר זה בוודאי יהיה שקר. תחכה, תמתין, הוא יעזור לך, הוא ישלח לך ניצוץ של רוח הקודש והוא יעזור לך.

אפילו בתפילה אנחנו מפחדים להיכנס לתפילה ביומרה, איך אנחנו מקדמים את התפילה? ''ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך'', איך אנחנו מסיימים את התפילה? ''יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפנייך''. זה 'הגיון הלב'. אנחנו לא אומרים לו 'ה' מה, תקבל את התפילה, אני כוונתי כוונות של האריז''ל פה, אמרתי כ''כ יפה, אות באות' אנחנו לא אומרים לו את זה. מה אנחנו אומרים לו ''יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפנייך'' 'יהי רצון' זה רצון תרצה תקבל, לא תרצה לא תקבל. 'והגיון ליבי לפניך' אתה יודע את 'הגיון הלב' שלי - מה שעלה לי בתפילה זה התפילה שלי. לכן החסידים הראשונים היו עומדים שעה לפני התפילה, שעה בתפילה, שעה אחרי התפילה, למה? היו מחכים להגות, מה יצא מהם. והרבה פעמים הקב''ה היה אומר 'אתה יודע הגעת לתפילה'? כן 'מה אתה יודע להתפלל'? אתה הרי לא יודע איזה צרות יש בעולם? אני אתן לך הרהורים, אני יגיד לך 'מה העולם חסר'. יכול להיות שלעולם יש גזירה של גשם ואתה לא מודע לזה, יכול להיות שלעולם יש גזירה של לא להביא ילדים לעולם ואתה לא מודע לזה ופתאום בתפילה, אתה עכשיו בכלל מתפלל 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך ברוך אתה ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו .. ' ולאט לאט מתחילים לעלות לך הרהורים 'אולי אני אתפלל על בצורת' 'אולי אני אתכוון במוריד הטל או מושיב הרוח ומוריד הגשם' ואתה לא יודע למה הקב''ה כיוון שדווקא על הפסוק הזה אתה תגיד. אתה לא יודע למה, פתאום בא לך עכשיו לכוון על זה, כל שאר התפילה הלכה לך, דקלמת אותה, פתאום יש משהו אחד שאומר לך 'תנעל על זה'. פתאום אתה מוצא את עצמך ''ברפאנו ה' ונרפא'' אתה מתפלל לרפואה כמו צדיק אדיר, אתה חווה את הצער של עם ישראל, הוא אומר לך 'אני נתתי לך, יש בעיה של רפואה, אנשים חולים - תתפלל' ואתה חושב שאתה צדיק, אתה לא צדיק אתה הגית את זה. הקב''ה אמר 'זו הבעיה כדאי להתפלל על זה' 'תהגה את זה' ושמה אני אתן לך גם את הדבר עצמו ככה כותב רבי נחמן מברסלב, תסתכלו בכתבים שלו הוא קורא לזה ''התנוצצות של רוח הקודש'' שהקב''ה שולח לאדם תפילה נכונה. או שפתאום אתה מקבל ''חונן הדעת'' 'איך לא שמתי לב לחונן הדעת, ברכה ראשונה, לא שמתי לב שאפשר לקבל דעת', הקב''ה אומר 'העולם מלא בחשכות, העולם חשוך לגמרי, כמה בורות יש' ופתאום הוא נותן לאדם ההוגה 'תתפלל על חונן הדעת' כדאי, אין דעת בעולם, כל הגלות היא גלות של דעת.. ולכל אדם גם זה משהו אחר כי זה תלוי גם בשורש שלו. אדם פתאום כן יכאב לו על ''עושה שלום במרומיו'', פתאום הוא נזכר בעושה שלום במרומיו 'כל התפילה הלכה, עכשיו נזכרתי' אבל הקב''ה אומר 'לא, תשמע ההגות שלך עכשיו שאין שלום בעולם, אין שלום, נתתי לך לפתוח את העיניים ונתתי לך דעת להגיד 'עושה שלום במרומיו' הגעת לשם תגיד את זה עם כל הלב כי הגית את זה, זה מפריע לך, זה כואב לך.

לסיכום

העניין של האמת היא חייבת להיות פנימית אז היא חייבת להיות הגותית –

אתה לעולם לא יכול להכריז על עצמך כדובר אמת, תקלטו, אין אדם בעולם שיכול להכריז על עצמו כדובר אמת, רק בנ''א הגותי שיגיד 'יצא ממני האמת, אני לא יודע כלום, אני רק הגעתי למקום של העדר דעת – אני מעל טעם ודעת והאמת בקעה ממני'.

ככה דרך אגב גם מכינים שעור, ככה עושים כל דבר. אל תבוא ותתיימר תגיד 'אהה, מצאתי איזה כמה דברים טובים להגיד לחבר'ה, זה יעבוד עליהם' זה לא יעבוד, אתה שקרן. אם אתה הוגה שיעור זה שיעור אמיתי.

גם כשאתה נמצא ליד בנ''א יש אנשים שאומרים לי 'אני חושש לא להגיד ליד אשתי שהיא יפה או שאני אוהב אותה, אני חושש' אז אני מרגיש לחץ אז אני אומר לה את זה גם בלי שאני מתכוון. אני אומר לאנשים, אתה לא חייב, תהגה את זה, אתה תראה שאם אתה הוגה את זה והקב''ה רוצה לתת לה את האהבה שלו הוא יעביר את זה דרכך, פתאום זה יצא, זה יבקע ממך, אתה לא צריך להתאמץ, אל תהיה מפוחד לא ממנה וגם לא מעצמך, תהיה חופשי ובעל חירות בתוך הבית.. אבל רק תהיה בהגות שתקלוט 'מה צריך עכשיו לבקוע ממני'.

דוגמא נוספת עם חינוך ילדים, לפעמים הילד עושה מעשים שלא יעשו, ממש, פחד ממש, ובא לך לכעוס ובא לך לצעוק, זה עוד פעם חיצוני. תעצור – תחכה – בוא תראה 'מה אתה אמור להגות אליו' הקב''ה ישלח לך מחשבות מה להגיד לו ולפעמים הוא יגיד לך 'תלך רק לחבק אותו' אתה תגיד 'רגע אני סוער עכשיו' כן אבל אני לא רוצה שאתה תסער, הכל בסדר, לך תחבק אותו. כאילו אתה תקבל מסרים סותרים בין הלב שלך לבין המחשבות שלך.

אמת והגות הולכים ביחד..

אז כל הזמן זה המבדק, כל הזמן שאדם יבדוק את עצמו חיצוני פנימי, חיצוני פנימי, אני אמיתי/ לא אמיתי, מתי שאתה תרגיש חירות ושמחה זה שהאמת בקעה החוצה וברגע שאתה תגיד 'אני אומר אמת, אני לא מרגיש מניפולטיבי שאני אומר אותה, אני שלם איתה לגמרי' מתי אפשר להגיד את זה? אין אף תנאי שאדם יכול להגיד 'אני אומר אמת', תנסו את זה, כולכם, אני מניח שיש אנשים שאומרים 'אני תופס את עצמי כבנ''א אמת' במיוחד נשים. יש הרבה נשים מוסריות שאומרות 'אני מרגישה שאני דוברת אמת, אני לא מרגישה שאני משקרת למשהו' אין בעיה, קחי את עצמך להתבודדות, תתחילי לדבר עם הבורא ותגידי 'איך את מרגישה כלפי זה'. אין משהו שלא הרגיש בזמן התבודדות שהוא שקרן, אין, אפילו לא בנ''א אחד, ולמה? כי אתה מנסה לדבר. אל תדבר 'כי אתה מנסה לדבר', תהגה, אם אתה תהגה זה בוקע אז אתה כמו צינור אתה רק אומר 'זה מה שקיבלתי, אני מרגיש שזה עולה אני אומר את זה' ואז אתה מגיש את זה דרך הפה אתה לא אומר את זה מצד דעתך שלך. ותחכו תמיד לראות מה יעלה, מה שיעלה תוציאו, מה שיעלה תוציאו עד שלאט לאט אתה תרגיש שאתה פשוט צינור מעביר. ואז אתה תגיד 'אני אפילו לא פה, אין לי פה מה לשקר, אני פשוט מעביר מה שעובר דרכי' ואז זה יקרא אמת.

אם אדם ינסה להיות שכלי ולסדר את דבריו לפני הציבור, הוא שקרן, זה לא יעבוד, זה פשוט לא יעבוד. אז גם אם אנשים - תהגה את התגובה שלך אליהם, אתה לא צריך למלא את חלל האוויר. אתה נמצא עם חברה, תחכה שתעלה הגות מה להגיד, ישאלו אותך שאלה תמתין, גם אם בהתחלה זה יראה מוזר לפחות שלא תהיה שקרן, תראה מוזר אבל אל תהיה שקרן ותחכה.

הרבה פעמים אנשים שואלים שאלות מאוד טובות שאלות שאני לא חשבתי עליהם בחיים שלי וזה טבעי, כל אחד יש לו דברים שלי הם ברורים מאליו פתאום בא בנ''א אומר לך איזה משהו שאתה אומר 'זה לא ברור לי מאליו'. עכשיו אתה יכול לשחק ידען גדול ולהגיד לו 'מה בטח יש לי איזה תשובה ולסובב אותו'. לא צריך להגיד את זה, זה אסור, גם אם יש לך תשובה וגם אם אתה זוכר שהתשובה הזאת כתובה באיזשהו מקום, חכה שנייה, בוא תראה מה יעלה.. לפעמים מה שאתה חושב שזה התשובה זה בכלל לא יהיה לך התשובה שאתה תגיד לו.

גם בשעורים, מי שיעביר שיעור תכין שעור, כי כתוב שצריך להכין שעור ארבע פעמים, כמו שהקב''ה הכין את התורה 'הכינה, חקרה, סיפרה' וכו' תכין ארבע פעמים אבל תמיד תיקח בחשבון שהשיעור יכול להשתנות ויכולים להעביר דרכך דברים אחרים לגמרי. תיקח את זה בחשבון, תקשר את עצמך לצדיקים, תשמע - תשמע לפני שאתה מדבר. באגרת הרמב''ן הוא כותב ''חשוב הדבר קודם שתוציאנו מפיך'' אתה אומר 'ברור, ככה זה הכי טבעי, יש מחשבה דיבור ומעשה' אומרים לך 'לא, תשמע, אתה צריך לשמוע מה עולה, מה שעולה תגיד'. לפעמים אדם באמת מסדר את דבריו, עושים שקפים, זה שקר שאתה מכין כל מיני שקפים, אתה כבר יודע מה אתה הולך להגיד לאנשים, איזה נקודות אתה הולך ללחוץ, אם אתה רוצה להיות מסודר, בסדר אין בעיה שזה יהיה רק כמטווה.. אבל תיקח בחשבון שאתה תגיד דברים שהם לא קשורים בכלל לשקפים. וזה הרבה פעמים קורה לי בשעורים עצמם שאני מתכנן דברים מסוימים ופתאום באים דברים אחרים לגמרי וזה לא בשליטתי.

במיוחד אם נמצאים ליד צדיק של אמת, הצדיק של אמת מעביר מוחין לתלמיד שלו כל הזמן הוא יכול אפילו להשתלט לו על השיחה ועל השיעור, הוא שולח אותו לשיעור אומר לו 'תלך תעביר בית אומה, תתחיל לדבר, אפילו אתה לא חייב להעביר את השיעור, תתחיל, פתאום הוא מקבל סיעתא דשמייא עצומה זה בגלל שמשתלטים עליך, מנסים לגרום לך לחוש את ההגות ונותנים לך 'מוחין מטורף', אתה יכול להעביר שיעור של החיים, שאתה אומר 'אני לא יודע בכלל מאיפה זה הגיע', מאיפה ה' נתן לי את החוכמה הזאת. אז יש צדיקי אמת שמלווים את התלמידים שלהם כל הזמן, איפה שאתה לא תהיה. רק צריך להרגיש אותם - שניה תעצום את העיניים, תגיד אפילו 'מי הדובר', אני קולט שאני לא מעביר שעור שלי, אין בעיה, 'מי הדובר'? מלאך, צדיק, הרב שלי, ואתה תראה את הדמות שלו מול העיניים שלך - אם אתה תשאל אתה תקבל מענה.

בהגות עמוקה, אתם יודעים מי רואים שזה המורה שלך? בהגות שזה מעל המלאכים, מעל הכל, מי הדמות שאתה רואה כמורה שלך? אתה בעצמך, אתה רואה דמות שלך, את 'האני העליון' שלך ומעל זה הקב''ה. וזה נורא מבלבל, אתה אומר 'אני עולה למעלה אני רואה את עצמי'? זה האני העליון. אני יראה לכם את זה כתוב, אתם תתעלפו מזה, אבל צריך לדעת זה עולם מופלא והקב''ה אומר 'רק אל תשקרו' תעשו הכל רק 'אל תשקרו'.

אז זה התוכחת, כי אתה אומר מי באמת רשאי להוכיח? אתה תראו שמה את התוכחות אתה תגיד 'אני לא יודע איך להתייחס לזה אפילו, לקחת את זה לעצמי/ לא לקחת את זה לעצמי, זה הם אשמים/ הם לא אשמים. למה אני צריך לקרוא את זה אחרי 3300 שנה, מה זה נוגע לי? זה נוגע לך גם לך יש את אותה בעיה, כל אדם שנברא מאז אדם הראשון אחרי החטא פושע באותו פשע 'חטא השקר'.

גם החורבן היה על הדבר הזה, אנחנו נדבר על זה גם כן, יהי רצון שנהיה אנשי אמת ודוברי אמת ובעז''ה הכל כרוך באמת, מי שמוציא את האמת הכל יצא עליו. 'אברהם אבינו' יצא עם קליפה, הוא היה חסד הוציא את 'יצחק' אבל יצא גם 'ישמעאל', כדי להראות לנו זה בא עם קליפה. 'יצחק' היה גבורה הביא שניים את 'יעקוב' 'וקליפה'. יעקוב ''תיתן אמת ליעקוב'' מיטתו הייתה שלמה, אין קליפה לאמת, אין כזה דבר 'קליפה לאמת', כל דבר מגיע עם קליפה- יש חסד יש חסד בטומאה כתוב ''חסד לאומים חטאת''. יש גבורה ויש בנ''א שהולך והורס את כל העולם גם כן נקרא גיבור אבל הוא גיבור בטומאה. כל מידה יש לה את הקונטרה שלה. אין אמת בטומאה, אין כזה דבר 'אמת בטומאה' אז אין קליפה על האמת. אז יעקוב אבינו מביא 12 שבטי יה, כולם טהורים תמימים 'מיטתו הייתה שלמה' כי האמת מוציאה אמת.

רק לעבוד על זה, אם כל החיים תעבדו רק על זה זה ייחשב לכם לעבודת ה' פרכסלנס כי מבין כל ההיכלות הקב''ה אומר 'יש היכל שזה לא היכל' זה כאילו היכל אבל הוא לא היכל, למה הוא 'היכל ולא היכל'? כי זה נקרא אמת, אבל אתה אומר 'אם האמת זה עצמות הבורא זה לא יכול להיות היכל כי זה עצמות הבורא'.. אז נכון זה מעין אזשהוא שער, יש שער של אמת ואדם שכל החיים שלו עסק באמת יעבור דרך השער הזה. אדם שעסק בחסד יש היכל חסד, תקבל אבל זה היכל, אתה בחדר. עסקת בגבורה עצמית ''איזהו גיבור הכובש את ייצרו'' על הכיאפק יש היכל של גבורה, כל דבר שאתה עשית, צדקה, יש היכל של צדקה, כל דבר יש לו היכל, לאמת אין היכל, אתה מגיע לשער שזה שער האמת מאחריו הקב''ה. רק שזה יהיה לנגד עיניכם.

אני אסיים במשהו קטן, הבעלש''ט אמרו לו 'אנחנו רואים שהרב מכוון כל מיני כוונות והוא אומר לנו שהוא עשה עליות והוא כתב את העלייה שלו והוא ראה פני משיח. אמרו לו 'אנחנו אנשים פשוטים' הרי אתם יודעים 'הוא היה נמצא עם עמחה והוא היה עושה איתם סעודה שלישית'. אז פנה אליו אחד העמחה והוא אמר 'הרב מה לך ולנו' אתה יושב אתנו זה לא נותן לנו תחושה נעימה, זה נותן תחושה קצת של התנסות שכאילו בא משהו ומרחם עלינו אז אולי הרב ייתן לנו איזה טיפ איך להתקדם מפה. ועוד, הרב עשה עליות סיפר שבראש השנה ראה את המשיח ''אימתי קאתי מר, שיפוצו מעיינותיך חוצה'' אנחנו לא מבינים בדברים האלה אנחנו אנשים פשוטים אנחנו לא יודעים לכוון ולפעמים חלק מאתנו אפילו לא יודע לקרוא אולי שהרב ייתן לנו טיפ, משהו שילך לנגד ענינו.. וגם שהרב לא יגיד ''שוויתי ה לנגדי תמיד'' כי מאיפה אנחנו יודעים מה זה ה' אז אני אכוון י.ק.ו.ק אבל מאיפה אני יודע מה זה י.ק.ו.ק ? אמר לו 'אתה צודק, אמר 'אמת אתה יודע מה זה'? אומר לו 'לא', אמר לו 'אמת אתה מרגיש מה זה'? אומר לו 'כן', אמר לו 'עם זה תלך כל ימי חייך עד שאתה תמות'. כמו שאתה תעשה ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' תגיד '' שוויתי ה- אמת לנגדי תמיד'' וזה הולך אפילו על סמך האינטואיציה שלך, אפילו הרגש הבטן, אפילו שאתה לא יודע מה זה אמת, משהו בך יודע מה זה אמת.

כשכל אחד מאתנו ילך ויחפש אחר האמת, ויש כאלה שמחפשים אחר האמת, כשאני הלכתי וחיפשתי אחר האמת באיזשהו שלב תפסתי ואמרתי לעצמי 'מאיפה אתה יודע שאתה תפגוש אותה הרי אתה מחפש אותה, מאיפה אתה יודע שתפגוש אותה'? משהו בפנים יודע שכשאני אפגוש אותה אני אדע. כמו בנ''א שרוצה לחפש לעצמו חולצה בחנות, אומרים לו 'אתה יודע איזה חנות, איזה חולצה, כמה כסף היא עולה'? לא, אבל אני אחפש, כשאני יראה אותה אני אדע. אז סימן שהאמת נמצאת בתוכנו ברגע שאני יגלה אותה בחוץ זה יזהה אחד את השני, זה מיד יזהה אחד את השני אבל התפקיד שלי זה ללכת ולחפש.

וזה הרעיון של ''ותשלך אמת ארצה'' הוא אומר 'אין בעיה, אין בעיה, השלכתי את האמת לארץ' ''תעלה אמת מן הארץ שנאמר ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף''. לכן מחובתנו להציף את האמת, לרצות את האמת. כל רצון, חושדים באדם ברצון לקבל לעצמו, שאדם מבקש את האמת אומרים זה רצון רק להשפיע. איך בנ''א יכול להגיד על עצמו 'אני עם רצון להשפיע' אין אדם כזה בעולם שיכול להעיד על עצמו גם בנ''א שיגיד 'אני מוכן להישרף על הבריות הנה אני מקדיש את כל חיי לבריות' אומרים לו 'תודה רבה לא צריך, כל ההתלהבות הזאת זה נחמד, אתה בעל מסירות נפש, כרגע לא צריך אנשים כאלה בוא תגיד לי שאתה רוצה את האמת'. המשפיע הכי גדול שיכול להיות 100 אחוז משפיע שיגידו עליו מן השמים 'הוא נקי' בלי רבב - זה אדם שרוצה את האמת. אדם שמחפש אחר האמת נקרא המשפיע וזה היה רבי שמעון.

רבי שמעון כל הזמן חיפש את האמת הוא מצא אותה הוא אמר אני רוצה את האמת בתוך האמת, מצא אותה הוא לא וויתר לעצמו הוא ניכנס לדקויות מטורפות שאף אחד לא נכנס כי הוא ראה את האמת לנגד עניו, הוא חשף אותה עד שהוא לא ראה אין סוף לא עזב את הקב''ה כנ''ל היה האריז''ל. שאלו את האריז''ל, איך אתה הגעת לאין סוף? איך הגעת? יגעתי 'אבל כולנו יגענו יש פה את רבי יוסף קארו שהיה לו מגיד, יש פה את רבי שלמה אלקבץ בעל ה 'לכה דודי' שהיה מקובל כולם היו תלמידים שלו, הרמ''ק, רבי משה קורדובירו, האלשיך הקדוש, דור של ענקים, הוא אמר 'ראיתי את האמת לנגד עיני ועד שלא חשפתי אותה לא עזבתי אותה. פשוט מאוד'. ומה הייתה האמת? אין סוף. אין יותר מאין סוף עד שהוא לא חשף את האין סוף ונעלם מול העיניים הוא לא עזב אותו, כל השאר הסתפקו במשהן בדרך וזה היה ההבדל בין רבי שמעון, משה רבינו והאריז''ל וככה יהיה המשיח.

מה יהיה מיוחד במשיח? הוא חשוף לאמת לגמרי, אין סוף, עד שהוא לא יראה אין סוף מול העיניים, העדר תבנית, הוא לא עזב את עצמו וכנ"ל היה ככה גם הבעלש''ט ואלה נקראים 'אנשי אמת' אין להסתפק בדרך. הרבה פעמים הקב''ה נותן רוח הקודש ואדם אומר 'אהה אני מרגיש, הנה אני יודע' והוא מסתפק נתקע במדרגה. הרבה פעמים אנשים רואים מלאכים, אומרים 'הנה יש לי גילוי אליהו, הנה' ונתקעים במדרגה וזה ניסיון גדול מאוד. האנשים האלה אמרו 'לא מעניין אותי, מה אתה שולח לי את הדברים האלה, זה לא מעניין אותי, היו דוחים אפילו את אליהו הנביא. הבעלש''ט וגם רבי שמעון בר יוחאי היה לו גילוי של אליהו הנביא, אח''כ גילוי של אחיה השילוני רבו, אח''כ גילוי של הרב המנונא סבא, גילוי של משה רבינו והוא אמר 'אני לא רוצה' עד שהיה גילוי של הקב''ה. תקלטו בנ''א שמסתכל רואה את משה רבינו ואומר 'אני לא רוצה אותך' לא הכוונה שהוא דוחה אותו, אלא הכוונה 'אז ראיתי אז מה זה לא אמת לאמיתה - תזוז' רוצה לראות מה עומד מאחוריך. אתם יודעים איזה גדלות זה? כי זה עונג אדיר, לראות מלאך אחד קטן זה עונג שיכול לפוצץ לך את המוח שאתה יכול להגיד 'הגעתי' ואתה יכול להיות בכזאת גדלות להגיד 'זה לא מעניין אותי' אני לא משגיח בזה, אל תבלבלו אותי באליהו הנביא ואל תבלבלו אותי במדרגות עד שאני לא רואה את הקב''ה בכבודו ובעצמו אני לא זז מפה. היו מעטים כאלה, זה מה שאמר רבי שמעון ''ראיתי במי עליה והם מועטים'' כאלה שבאמת קיימו ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'', הם היו נקראים 'אנשי אמת' והם היו מעטים מאוד. אסור לנו לטעות בדרך.

בעזרת השם שנזכה בזה

בבקשה, אפילו אם זה יהיה השיעור היחידי שאתם שמעתם אותו כל ימי חייכם ועם זה תלכו כל החיים – זה היה שווה. כל החיים שלי היו שווים בשביל השיחה הזאת. תלכו עם זה לנגד עיניכם כל הזמן. שימו את המילה אמת בבית, תתלו אותה באיזשהו מקום, תרשמו אמת באיזשהו מקום בבית – שהיא כל הזמן תנחה אתכם. 'הוויה', מי יודע מה זה הוויה, 'אור אין סוף' מי יודע מה זה 'אור אין סוף', 'חסד', 'צדק' - מי יודע מה זה. אמת - אתה מרגיש. אמת אתה מרגיש, יש לך כבר אחיזה.