פרשת השבוע

פרשת קרח - בניית עולם הרגשות וההרגשים

תחילת התפתחות המחשבה בהגעתה לעולם הזה

תמלול מפרשת השבוע התשע''ט

הרב אריה חיים נווה שליט"א

הפרשות עצמן מסתירות הרבה מאוד סודות. המטרה שלנו זה למשוך סוד ולדבר עליו.

בפרשה עצמה כביכול בפשט הדברים צריך למנות כהן גדול למשכן שעתיד להיות. וקורח הוא בן לוי והוא רצה להיות. משה רבינו מתנבא. וזה נראה על פניו כאילו משה רבינו עושה 'מינויים פוליטיים' הוא המנהיג אחותו נביאה ועכשיו אח שלו כהן גדול וזה לא נראה טוב. העם מקבל בגלל שהוא יודע שמשה רבינו הוא איש אמת והוא כבר חווה אותו מספיק הוא מבין שהוא מתנבא נבואות של אמת. הנבואות של האמת זה לא נבואות סתמיות זה נבואות שנוגעות גם לעניינים של חיים ומוות. הוא מגלה להם סודות של תורה. למשל, איך לבצע עלית נשמה כדי להיות ניזון מ'מן' שזה לחם רוחני זה לחם תודעתי והם באמת חיים ממנו. אתה צריך בשביל זה ידיעות פנימיות עמוקות מאוד. והיו עוד כמה דברים שקשורים להישרדות שלהם שמשה רבינו הוכיח את עצמו כדי להראות שהוא איש אמת. ואין לו למעשה שום אינטרס לא פוליטי, הוא לא התהלך בראש הוא לא ביקש כבוד לעצמו, אין לו כסף כי זה גם לא רלוונטי במדבר וכל כמה שניסו אותו ראו שהבנ''א ענוו מאוד חסר חשיבות עצמית וחסר אינטרס.

קורח היה מבין אלה' שלקחו כלום ועשו אותו משהו. אבל בכל זאת האריז''ל מתייחס אליו מאוד ברצינות ואומר ''צדיק כתמר יפרח'' זה סופי תיבות ''קרח'' )אני עוד לא הגעתי לרובד של הסוד אני רק מסביר את מה שקרה בפשט. ואז נעבור לעניין של הסוד שאמור להיות רלוונטי עבור כולנו( הוא היה בן טועני הארון. ארון הברית אי אפשר היה לשאת אותו אלמלא אתה היית אדם קדוש מאוד טהור מאוד מכיוון שאם היו מהרהרים הרהורים זרים בזמן שטוענים אותו הוא היה שורף את האדם עצמו. אז מדובר באדם בעל מוחין עצומים לקיים ''שוויתי ה' לנגדי תמיד''. ובכל זאת הוא חשב שהוא ראוי להיות הכהן הגדול בעל כהונה גדולה, ועל זה אמר הכתוב ''עינו הטעתו'' (הרב נווה - אנחנו רוצים להבין את זה כדי לראות שגם אנחנו לא נופלים בדבר הזה. מסופר שם בדיוק מה זה ''עינו הטעתו')

מה זה ''עינו הטעתו'' – הוא אמר' אני הולך להיכנס עכשיו למחלוקת עם משה רבינו. משה רבינו זה מנהיג בקונצנזוס אף אחד לא אמר נגדו שום דבר אף אחד לא רצה להחליף אותו אני הראשון שיצא עליו אז אני צריך טיעונים מאוד חזקים. והוא התריס כנגדו בכל מיני שאלות. אמר' אם טלית היא כולה תכלת אז צריך לשים פתיל תכלת בציציות. אם יש לנו חדר שכולו מלא ספרים וכולם ספרי קודש אז צריך מזוזה שכתוב עליה ''שמע ישראל''. ועוד כל מיני דברים כאלה שכביכול גרמו להתרסה. כדי לראות אם משה רבינו בקיא בכל מכמני התורה אם מה שהוא מוסר זה ''תורת אמת''. הוא רצה ליצור חוסר אמינות ובקיעים במה שמשה רבינו מעביר.

משה רבינו קלט את זה והוא לא רצה לרדת לרמה שלו ולענות לו. אבל הדבר הזה גרר מחלוקת מאוד גדולה. הוא לקח אתו 250 ראשי סנהדראות )אנשים ששפטו את העם( וזה כבר נהיה חבורה נכבדת מכובדת ולא פשוטה בעיני העם. אם זה היה אחד על אחד אז כולם היו אומרים 'טוב הוא מקנא' ברגע שזה 250 זה נהיה מסובך במיוחד אם זה אנשים מאוד מכובדים. אז האריז''ל כאמור מתייחס אליו מאוד ברצינות והיא אומר שהם ירדו ''חיים שאולה'' הם לא מתו הם ירדו ''חיים שאולה'' הוא נמצא בשאול אבל חי. יש לזה גם כן המון סיבות והאריז''ל מונה כמה סודות גדולים מאוד בעניין של קורח.

אנחנו שואלים' מה זה ''עינו הטעתו''?

בפשט הדברים

זה נראה כאילו חלם חלום בלילה והוא ראה שמאמתו יוצאת אש ז''א שלעתיד לבוא יהיה לו זרע קודש גדול מאוד. הוא אמר' אז אני לא ימות כי יש זרע שיוצא ממני וזה זרע קודש. זה היה הטעות שלו כביכול. וכמובן שמראים לצדיק חלומות של אמת אז הוא ראה אמת: שמואל הנביא יצא ממנו. והוא חשב שהוא ייקח אתו למחלוקת גם את כל הילדים שלו אז הוא אמר' אם אני וכל הילדים שלי נמות במחלוקת אז מה מראים לי מן השמים שיוצא ממני זרע קודש. ועוד, שיוצא אש שהוא כזה קדוש. הוא לא לקח בחשבון שבמחלוקת הילדים שלו ייקחו רברס. וזה מה שקרה. בסוף הילדים שלו התחרטו לא השתתפו אתו במחלוקת. ואז הוא ירד עם עדתו ''חיים שאולה''. והזרע באמת המשיך דרך הבנים שנשארו בחיים אבל הוא מת. זה מסוג החשבונאות שבד''כ אדם עושה לעצמו. אצל הקב''ה אין חשבונאות כזאת.

לפי האריז''ל

אז בקבלה מוזכר שאדם הוא בכלל צינור ולא רצון ז''א הוא לא מקור של מחשבות. אנחנו בכלל לא מקור של שום דבר. אנחנו רק צינור מעביר. וזה אומר' שאפילו מחשבות ורגשות עוברים דרכנו ואנחנו לא מקור אליהם. הקב''ה השאיר לאדם מודעות כדי להיות מודע למה שעובר דרכו ולמה שמוקרן דרכו שככה הוא יוכל להיות מזוהה עם זה ולהבין את בוראו או כמו שהזוהר אומר ''בגין דהשתמדעון לה'' להיות מודע אל הבורא. המטרה של להיות מודע אל הבורא זה להיות שותף שלו ''אומר לציון עמי אתה אל תאמר עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות''. השותפות באה לידי ביטוי במודעות משותפת.

ואז האדם אפילו שיעבור דברים איומים ונוראים כמו 'יעקוב אבינו' וכמו כל הצדיקים, שום דבר לא שינה את גורלם בתכלס אע''פ שהם היו צדיקים גדולים מאוד שום דבר לא שינה את גורלם. כמו 'רבי אליעזר בן פדת' שהיה עני מרוד והיה רעב עד כדי מצב שאכל ראש של שום והתעלף מזה. וזה צדיקי יסוד עולם זה אנשים ענקיים. אבל זה לא שינה שום דבר בגורל שלהם או 'הילל הזקן' או 'רבי חנינא בן דוסא' או 'רבי עקיבא' או 'נחום איש גמזו'. הגורל שלהם נשאר אותו גורל: אם היו צריכים להיות עניים עניים, נכים נכים, חולים חולים, מוכים מוכים. שום דבר לא שינה אפילו שהיו צדיקים. שום סגולה שום קמיעות שום דבר.

תפקיד האדם

עליה בתודעה. עבודת בירורים. הסכמה. שותפות .הבנה. התוודעות אדם לא יכול לשנות את גורלו. מה שכן, הוא יכול לבצע עלייה כ''כ גדולה כדי להיות מודע למה שעובר עליו כדי להיות מודע למה שקורה עם כל הבריאה כולה. ואז להסכים עם זה. במקום להיות אנוס פשוט להסכים עם זה. וכשהוא מסכים עם זה הוא יכול לשתף עם זה פעולה. יש לזה משמעות מאוד גדולה. עכשיו כדי שזה יקרה הקב''ה צריך להקרין מחשבות מסוימות שעוברות דרך האדם שהן לא באות דווקא מצד האדם ו'האדם שבאדם' הוא יהיה החלק המודע הוא יכול לעשות לזה 'עבודת בירורים' עבודה של להזדהות לא להזדהות, להבין מה עובר דרכו, להבין למה זה עובר דרכו, לדעת לעשות התגברויות, לדעת לייחס מה אלוקי ומה יצר הרע. ולאט לאט כמו שאומר הרב אשלג 'להבין את בוראו' 'להתוודע לבוראו'. ואז הוא מקבל את כל מחשבת הבריאה כתוכנית אחת גדולה. והוא חי איתה. הוא חי איתה בשלום ובשמחה אפילו שהוא יכול לעבור את הדברים הכי גרועים שיכולים להיות. הוא פשוט לא יראה אותם כדברים גרועים הוא יראה את זה כתוכנית אלוקית. זה המטרה.

תבדוק מה מוקרן דרכך

מודעות. הבחנה. ניתוק. הזדהות

אבל האדם צריך לדעת מה עובר עליו. רוב בני האדם לא יודעים בכלל מה עובר עליהם מוקרנים כל מיני מחשבות וכל מיני רגשות והם חושבים זה ''האני שלי''. אז פתאום עולה לי עצבים על משהו אז אנחנו חושבים שזה לגיטימי 'אני כרגע עצבני עליך אז אני מוציא את העצבים עליך'. אם אני עצוב ממשהו וזה מוריד אותי לדיכאון אז אני חושב שככה צריך להגיב אז אני יורד עם זה לדיכאון. ואדם לא עושה תהליך של ניתוק מכל מה שעובר דרכו. הוא לא מתנתק להסתכל על זה מבחוץ ולהגיד': אני שם לב שזה רק מוקרן דרכי אני מודע למה שמוקרן דרכי. ואני יכול להתרגש מזה אני יכול לא להתרגש מזה' 'אני יכול להזדהות עם זה אני יכול לא להזדהות עם זה'. ככה הצדיקים עושים. הם כל הזמן בודקים מה מוקרן דרכם.

דוגמא

הקב''ה דוחף מחשבות

במדרש על חורבן בית ראשון כתוב שנבוזראדן היה 'שר הטבחים' בבבל והם לא העזו להתקרב לבית המקדש אף אחד לא העז להתעסק עם העם היהודי. שכן כאן הקב''ה אף אחד לא קיבל בכלל סוג של מחשבה להתקרב למקום הקדוש הזה. פתאום נבוזראדן התחיל לקבל מחשבות 'תעלה על ירושלים תכבוש אותה' הוא כמובן סילק את המחשבות האלה והוא אומר': מה רוצים להרוג אותי אולי רוצים להרוג אותי כמו שהרגו את סנחריב. התעלם מהמחשבות האלה. והמחשבות התחילו לתקוף אותו יותר ויותר חזק עד שהוא קיבל דחפים רגשיים לקום ולכבוש את ירושלים. וזה היה כ''כ גדול וחזק ממנו שהוא פשוט עלה ועשה את זה כי זה היה דחפים פנימיים שהיו גדולים עליו. והוא פתאום רואה שזה מצליח לו. וכך הוא הפיל את הבית. אבל המדרש אומר': שזה לא בא ממנו שהקב''ה דחף לו מחשבות. יש אינספור מקרים כאלה שבהם מספרים שהקב''ה דחף מחשבות. גם בסיפור עם יהודה ותמר כתוב שהקב''ה דחף לו מחשבות (הרב נווה - לפני שאנחנו הולכים למקרים עצמם כדי לא להישען על סיפורים אנחנו צריכים להישען על עיקרון קבלי צריך ללמוד את הקבלה את ''תורת הקבלה'').

השם הוי''ה

'על מודע' מיוחס לאלוקות האדם לא מודע. 'תת מודע' מיוחס לאינסטינקטים בהמיים

השם הוי''ה מחולק לשלוש 'היה' 'הווה' ו 'יהיה'. והבן איש חי אומר, זה לא 'היה' פעם מזמן 'הווה' זה עכשיו 'יהיה' מתישהו. אלא הוא אומר ''היה'' הכוונה לכתר ''הווה'' זה עשר ספירות אצילות ''יהיה'' מתגלה בתפארת ומלכות. ומכיוון שאדם מורכב מעשר ספירות אז יש חלקים שהוא מודע אליהם ויש חלקים שהוא לא מודע אליהם. יש חלקים שהם נמצאים ב'על מודע' ויש חלקים שנמצאים ב'תת מודע'. ה'על מודע' מיוחס לאלוקות. ה'תת מודע' מיוחס לאינסטינקטים בהמיים בדרך כלל. אז ב'על מודע' של האדם הוא לא מודע מאיפה מגיעה אליו מחשבה. וכשמגיעה אליו מחשבה זה כאילו כבר מאוחר מידי הוא לא שלט בזה. והמחשבה עכשיו תוקפת אותו כמחשבה טורדנית או כרגשות.

תהיה מודע לכל מה שניכנס ותעשה תהליך של בירור

עצם האדם מהות האדם היא הדעת שלו היא התודעה. מחשבה זה כבר מחוץ לאדם. והאדם שהוא הדעת התודעה יכול להתבונן במחשבה, לשפוט אותה, להיות מודע אליה ולהגיד': מה זה המחשבות האלה, מה בעצם עובר דרכי. אבל רוב בני האדם לא מודעים ואז הם מחברים את המודעות שלהם עם המחשבה שתוקפת אותם ומתחילים לעשות שטויות. וזה עיקר הבעיה שרוב האנשים הם כמעט כמו חיות. אבל יש יכולת להפריד את זה (דברנו על זה בהמון צורות).

הגות

ההגות הקבלית מתחילה קודם כל בניתוק

אני יכול להיות מודע לגוף - כל דבר שאתה מודע אתה גם שולט בו. אתה מסוגל להפעיל אותו לשלוט בו להפסיק אותו. כנ''ל הרגשות. אני יכול להיות מודע לרגשות - לזה שעולה בי כעס או עצב. אני מודע אליהם אני יכול לשנות אותם ואני יכול להפסיק אותם. וכנ''ל המחשבות. אני יכול להיות מודע למחשבות - אני ער למחשבות הטורדניות שפוקדות אותי אני יכול להזיז אותם ואני יכול גם להפסיק אותם. זה פעולת ההשקטה שדיבר עליה האדמו''ר מפיסאצנה. בכלל בהגות הקבלית זה ניכנס עוד הרבה הרבה יותר עמוק כי עוד אפשר להזכיר שמות ולעשות עליות נשמה מאוד גדולות ולהגיע ממש עד להיעדר תבנית.

אז מפרידים את האדם שזה הדעת התודעה מהמחשבות שלו. אז מחשבות, התבוננות, הרהורים זה חיצוני לאדם גם רגשות וכמובן גם הגוף שלו. אבל התודעה של האדם זה האדם.

מה זה האדם? האדם הוא הדעת. אדם זה תודעה

עכשיו כאן האדם צריך להיות בעל אחריות

יש הרבה מאוד אנשים שאומרים מכיוון שאין לי בחירה והכל נכתב מלמעלה אז אולי אני אשכב על חוף הים והכל יהיה בסדר ויעשה מאליו. אז אומרים לו': אתה לא תוכל כי תקבל המון דחפים לקום ולעשות. אתה לא יכול להתעלם מזה. יש לך מחויבויות, יש לך חובות, יש דברים שיתקפו אותך. ואתה תראה שאתה לא מסוגל להתעלם מזה. תאורתית אתה תגיד את זה לעצמך בפועל זה לא יקרה. אז כבר מראש אומרים לאדם שיתקפו אותו דחפים שיבואו לידי ביטוי בצורה של מחשבות טורדניות ורגשות שיגרמו לו לעשות כל מיני דברים. אבל האדם צריך להיות מודע לכל מה שניכנס אליו למערכת. כל מה שניכנס אליך תהיה מודע. האדם יכול לבוא ולהגיד ובצדק: אבל נכנסים אלי הרבה מאוד מחשבות שחלקן אני מרגיש שהן אלוקיות גמורות של חסד ונתינה וצדק ושלום והשפעה על הזולת. שנייה אח''כ יכול להיכנס אליי הרצון להרוג.

אז מה אני?

אתה התודעה המבררת

זה עניין של עץ הדעת טוב ורע - אתה התודעה המבררת - אתה צריך לברר בין הדברים עצמם: עם מה להזדהות עם מה לא להזדהות. אם אתה יודע מה המחשבות האלוקיות שזורמות דרכך תתוודע אליהם תזדהה איתם תוציא אותם לפועל. והמחשבות הזדוניות האלימות והלא יפות אל תזדהה איתן תן להם לעבור דרכך אל תלחם בהם וגם אל תנסה לגרור מצב שאתה מפסיק אותם כי אתה לא תצליח. זה לא תלוי בך בכלל. זה חלק ממה שהקב''ה עושה לאדם הוא שוטף אותו בכל המחשבות האלה. זה בעל כורחו דווקא כדי שהוא יעשה את עבודת הבירורים הזאת.

עבודת בירורים

אז קורה הרבה מאוד פעמים שפתאום אנחנו מרגישים מחשבות נוראיות כלפי: אדם אחר, בן זוג ילד אח. ממש זה שוטף אותך. ואתה אומר': אני לא מצליח להוציא את זה מהראש. אני ממש מרגיש רגשי אלימות כלפי משהו, אני מרגיש שהוא מרמה אותי שהוא עובד עלי, שהוא עושה לי מאחורי הגב, שהוא תוקף אותי, שיש לו משהו נגדי, שהוא לא מתייחס אלי יפה שהוא לא מתייחס אלי כפי שהוא צריך להתייחס אלי. ומתחילים סרטים בתוך הראש. ומה אדם חושב, אני צודק יש לי אינטואיציות (הרב נווה - תבינו כמה מסוכן כל הקטע האינטואיטיבי והרוחני. אם לאדם לא תהיה אינטליגנציה רוחנית כדי לדעת מה הוא, מה חולף דרכו, ממה הוא מורכב. זה אוי ואבוי).

התבוננות וניתוק

הוא צריך להתבונן ולהגיד': אע''פ שמנסים מן השמים להחדיר לי כל מיני מחשבות נגד משהו לפגוע במשהו להיעלב ממשהו להיפגע ממשהו אני צריך ממש לנתק את עצמי מן המחשבות האלה לתת להם לחלוף עלי אני לא יצליח לעצור אותם. הדחפים האלה יכולים להיות אפילו שעות אתה יכול לקבל מחשבות אלימות שעות וזה יכול לשטוף לך את המוח. ואתה שעות צריך לתת לזה רק לחלוף. ממש אפילו אם אתה צריך לפרוש מן הציבור כדי להכיל את זה תפרוש מן הציבור ליום אחד תנשום אוויר (אתה צריך המון אוויר) ותגיד': זה רק הסתה. אני מקבל מן השמים הסתה. כי זה חלק מן הניסיון. ואני צריך להיות מודע לזה ולהישמר מזה לא להזדהות עם זה ולא להאמין לזה.

בירור הדמיונות

רואים את זה הרבה בזוגיות. האישה יכולה להיכנס לסרטים על בעלה. הוא הולך לעבודה עובד באופן הכי לגיטימי שיכול להיות אבל היא כבר שופטת אותו' הוא לא עוזר לי הוא לא נמצא פה הוא לא מכבס איתי הוא לא מחזיק את הילדים הוא לא בא בזמן. הוא מגיע הביתה מהעבודה עייף הוא חושב שאשתו תחבק אותו תכין לו אוכל ותקבל אותו כמו מלך כי הוא הלך לעבוד הביא לה פרנסה. היא שונאת אותו. והוא אומר לה' מה עשיתי. וההיפך. שגברים אומרים, אשתי לא אוהבת אותי, זה לא כמו הנשים של פעם, היא לא דואגת, היא לא מבשלת אני אפס בשבילה, אני כלום בשבילה. למה אתה מאכיל את עצמך סרטים. זה נכון. ובכלל כל הכוונות שאנחנו מייחסים על פי רוב לבני אדם: הוא חוצפן הוא פוגע בי הוא עושה לי בכוונה. כל השפיטה הזאת זה סיטרא אחרא. וכל זה לא נכון. ושוב זה חלק מעבודת הדמיונות שאנחנו צריכים להתמודד איתם ולברור אותם.

עבודת בירורים והפעלת כוחות נגד

קורח לא אחראי ואף אחד לא בא אליו בטענות שעברו בו המחשבות האלה. זה לא תלוי בקורח. מה היה תלוי בקורח? לברור אותם. לבוא ולהגיד': אני קולט שהקב''ה מעביר דרכי מחשבות של קינאה, אני קולט שהקב''ה רוצה שאני ילחם על הכהונה, אני קולט שהקב''ה רוצה שאני אמרוד במשה רבינו ושאני ידבר עליו משהו. אבל אין לי סיבה הוא לא עשה לי שום דבר הוא שירת את העם. צריך להפעיל כוחות נגד. ממש לשכנע את עצמו שמה שהוא חושב לא נכון. הוא אח שלי אנחנו מאותו שבט, מה אכפת לי של מי הכהונה. ז''א הוא צריך להגיד לעצמו מחשבות אחרות אבל לא להיכנס לעימות.

עבודת בירורים ומודעות

הרבה מאוד מן האנשים מלקים את עצמם 'למה בכלל יש לי את המחשבות האלה אולי משהו לא בסדר על זה שיש לי בכלל את המחשבות האלה. לא זה לא תלוי בך. זה שהמחשבות עוברות דרכך זה לא תלוי בך. זה חלק מעבודת הבירורים שאתה צריך לעשות. ואף אחד מאתנו לא יכול להציל את נפשו מהשטף הזה. אני לא רוצה שתקראו לזה לא ''יצר הרע'' ואל תקראו לזה ''שטן'' יש לנו רק בורא אחד ורק רשות אחת והכל מגיע ממנו. ועבודת הבירורים שלנו כחלק אלוק ממעל ככאלה שנולדו בצלם אלוקים הוא להיות מודע לתוך השטף המחשבתי הזה לקלוט ולברור מה רע מה טוב. כל דבר שגורם לפירוד למחלוקת לאגואיזם לתחושה של אני )פגעו בי לקחו לי שתו לי(. אתם תרגישו את זה וכל אדם בר דעת מרגיש את זה ויודע את זה לא צריך להיות בשביל זה חכם הילכתי גדול. יש אמת אוניברסלית שזורמת לנו בדם, אדם יודע ''יודע איש בנפשו''. ותציל את עצמך מן המחלוקת ותציל את עצמך מן השנאה ותציל את עצמך מלדבר לשון הרע, לשפוט אנשים או לבקר אותם. אבל צריך להתחיל ממודעות כזאת וזה לא מודעות כ''כ גדולה.

עבודת בירורים מדד ליציבות רוחנית

בכלל המקובלים ככה היו בוחנים את התלמידים שלהם כהתחלה. זה התחלה של התלמיד בלהיות תלמיד. ואומרים לו': אתה מסוגל לשמוע את מה שעובר דרכך. אגב' חלק מהצדיקים בכלל מסוגלים להעביר את זה. הם מסוגלים להילחם במחשבה של התלמידים שלהם. הם לפעמים מעבירים מוחין יפים ולפעמים מעבירים מוחין לא יפים. אבל הכוח של הצדיק הוא לשלוט אבל לא להשתלט. הוא לא מנסה חס ושלום להפיל. הוא מנסה. אז חלק זה ניסוי בגלוי וחלק זה ניסוי בהסתר. ואע''פ שתלמיד יכול להיכנס להגות הכי עמוקה צדיק יכול לבוא ולהזיז אותו מההגות. היו צדיקים גדולים מאוד שניסו להזיז את התלמידים שלהם עד שהתלמידים שלהם הזיעו פיזית כאילו משהו מנסה לדחוף אותם והוא מנסה להגן על עצמו. והכל זה רק בתודעה. יושבים אחד ליד השני, אחד מנסה להגות להיאחז במשהו והשני מנסה להזיז אותו. והוא מזיע מכף רגל עד ראש ולא מבין מה עובר עליו ולמה מנסים להסיט אותו מהמחשבה.

צדיקים עושים את זה כל הזמן. למה עושים את זה? כדי לראות איפה התלמיד מונח. עד כמה יש לו יציבות רוחנית. עד כמה היא חזק. במה הוא אחוז. ואם מכניסים לו מחשבות רעות והוא משחק איתם אומרים'; התלמיד הזה אני צריך להיזהר ממנו. והם מרחיקים. וככה צדיקים יודעים את מי להרחיק ואת מי לקרב. אבל היציבות הרוחנית אלה שהיו בעלי ''לב ארי'' כמו דוד המלך (זה משהו ספציפי - יש 'לב חכם' יש 'לב יודע' יש 'לב שומע') אז אלה ידעו שיש להם לב יציב. היציבות הזאת יוצרת מצב שלא משנה כמה הצדיק מנסה להזיז אותו הוא חוזר הוא מתייצב. ואז הוא יודע': זה תלמיד טוב זה תלמיד רציני. עבודת בירורים וגדולה קורח היה מיועד באותה שעה לגדולה גדולה מאוד ייתכן והוא היה אמור להיות אחרי אהרון הכהן. להגיד לו': תכין את עצמך. אהרון הכהן כמה פרשות אח''כ כבר מת אז הוא יכול היה להחליף אותו. אבל תראו כמה שרוח שטות לא סבלנית רצתה 'לא, אני קודם'. אז כשקורה כזה דבר ומשהו שוטף אותך בד''כ מייעדים אותך לגדולות. במקום שאתה תילחם אתה פתאום מזדהה עם כל המחשבות והרגשות שתוקפות אותך וזה מפיל אותך.

אז זה מלמד אותנו כמה דברים

א. כמה חשובה ההגות - יהודי בלי הגות זה חיה פראית. חלק מהדברים שמראים לנו אדם בלי הגות כל בוקר קם אותו דבר. אם אתה אותה אישיות כל הזמן זה איום ונורא. כי אתה נע כמו אוגר על גלגל של מחשבות אז אתה נע רק ממחשבה למחשבה אתה לא מסוגל לחדש אתה לא תצא מהלופים שלך - הגות גורמת לאדם לצאת מהלופים שלו - אפילו אם תגיע רק קצת לשקט קצת לניתוק מהגלגל המטורף הזה של אותו אוגר שרץ באטרף.

ב. להיות מודע כל הזמן - ולהיות מודע, לא בחוץ לאנשים, עזבו אנשים אנשים הם לא הפואנטה. לא להסתכל בכלל על העולם החיצוני. כל העבודה שלנו היא רק בעולם הפנימי. העולם החיצוני הוא אספקלריה בלבד כל העבודה שלנו היא בפנים. מכיוון שזה ככה אתה צריך להיות כל הזמן מודע. אבל מודע, אפילו לא לגוף, לא צריך להגיע לרמת הגוף, אתה צריך להיות מודע למחשבות שעוברות לך בתוך הראש.

תפילין ''מוחין דגדלות'' ומודעות

מי שיקרא את ההלכות על הנחת תפילין יפחד מאוד להניח תפילין. תפילין זה ''מוחין דגדלות''

היה לאדם הראשון עוד חלק שהיה לו על המוח. היה לו מוח קדמי. כתוב שאדם הראשון היה לו קרן. היום בגלל הניוון שקרה מאז חטא אדם הראשון אנחנו שותלים מוח כל בוקר. ואנחנו למעשה מחזירים בחזרה את אותו חלק במוח שנוון לאדם הראשון וזה נקרא ''מוחין דגדלות''. והחלק הזה מאוד נחוץ לדבקות. ואדם שלא מניח תפילין נקרא ''בן פושעי ישראל'' אדם 'שתלה את תפילו' ככה כתוב הוא בכלל לא יכול להיות בדבקות והוא לא בעל רוח הקודש. אבל אדם שמחזיר את המוחין הוא מחזיר את המוחין של אדם הראשון. אפילו אם זה 'לפרקים' (מידי פעם) ואז רוח הקודש יכולה לשרות עליו.

אבל יש בעיה אחת עם התפילין - בגלל שזה מוחין של גדלות זה מוחין של אדם לפני החטא. והמוחין של האדם לפני החטא היו עסוקים בדבקות הוא הבין שהוא זה האלוקות. אז אסור לך לערבב שמה עוד מחשבות. אז מאוד קשה שלובשים תפילין לשלוט על המחשבות. אתה אומר': אני בשעה תפילה. שעה זה המון זמן בטח לדור כזה עם כ''כ הרבה בעיות של קשב וריכוז, איך הוא יצליח להחזיק ראש. אבל זה כ''כ חשוב ואדם שמצליח להחזיק שעה מוח נקי שדבוק לתפילין שלו אני לא יכול להגיד לכם איזה ברכה יש בדבר הזה אבל קודם כל הוא נהיה מלאך.

כתוב שהוא דומה למלאך, כתוב שאדם ששם על תפילו ושומר על מחשבתו עולה לדרגת מלאך אפילו אם הוא אדם פשוט. היו כאלה שהצליחו להחזיק את זה יותר משעה כי הם למדו עם זה כל היום והחליפו כל מיני סוגים של תפילין והתעלו מעל המלאכים. זה היכולת של תפילין אבל אתה צריך להיות מודע למה חולף עליך. אז רבי נחמן מברסלב אומר': אבל אי אפשר שלא יעברו מחשבות. אנחנו לא שולטים בזה. בסדר על עצם מעבר המחשבות אף אחד לא יגיד לך שום דבר על המשחק במחשבות זה בעיה.

הבירור המחשבתי

אדם בבחינת אדמה לעליון. בוחנים את רמת המודעות של האדם

אז האדם הוא סוג של ממברנה במחשבה שלו ומלמעלה הקב''ה כאור אין סוף דוחף אור והוא דוחף דחפים. ואתה צריך להיות מודע ולברור אותם. ולא להיבהל ממה שמועבר דרכך. לא צריך להיבהל מכלום. האנשים הגדולים ביותר והטהורים ביותר עברו להם מחשבות של ניאוף האנשים הזכים והרכים ביותר עברו להם מחשבות של רצח והאנשים הישרים ביותר עברו להם מחשבות של ממון. וזה בכוונה. זה כל הפואנטה. זה בכוונה עובר דרכם לבדוק אותם. ככה הקב''ה מנסה כל אדם כל הזמן. כל יום הוא רוצה לבדוק כמה אתה נקי וישר. ולכן האדם כל הזמן יכול לבחון את עצמו ע''פ דרגת המודעות שיש לו. אם נפלת אין בעיה לחזור. נניח חמש דקות איבדת את הראש ונכנסת באמת למחשבות לא יפות. לא נורא. אבל אם אחרי חמש דקות חזרת בחזרה והתנקית בסדר גמור. לא שופטים את האדם על חמש דקות אווט גם לא על חצי שעה וגם לא על שעתיים אווט. אבל ברגע שכל היום אתה מוטרף וזה רוב היום שלך אז סליחה אתה אפילו לא קרוי אדם אתה לא בבחינת ''אדמה לעליון''. אז אדם שנקרא ''אדמה לעליון'' זה אדם שיש לו דעת. 'דעת' זה לא שיש לו נתונים 'דעת' זה שיש לו מודעות הוא מבין שהוא הדעת. וזה לא מתחיל בכלל ברמה של הגוף זה מתחיל ברמה של המחשבה. אז כבר שמה אתה יכול לראות מה שייך מה לא שייך.

הבירור הרגשי

לשמור על מידת ההשתוות. אנחנו במסע של מודעות

יש לבני אדם הרבה פעמים מצבי רוח. פוקדים אותו מצבי רוח. שוב זה ניסיון. זה שוב דחף משמייה. ושוב האדם אומר': לא זה אני אין לי מצב רוח עכשיו. לא נכון. האדם הדעת שלו נמצאת במידה שנקראת ''מידת ההשתוות'' אז אם אתה בדאון נוראי אתה יכול להיות מודע לזה שאתה בדאון נוראי. אז אין בעיה שאתה תהיה בדאון נוראי בתנאי שאתה מודע לזה.

אני כבר ראיתי תלמידי חכמים גדולים מאוד שאני שואל אותו': למה אתה רציני היום. הוא אומר לי אני בדאון נוראי אבל אני מודע לזה ואני נורא שמח. זה השפה. הוא אומר אני קולט שבלעתי משקולת זה לא אני אני נותן לזה זה יחלוף אני לא מתרגש מזה. ולפעמים זה פוקד אותם לא יום יומיים לפעמים שנה הוא הולך עם הדאון הנוראי אבל הוא יודע שהוא הולך שנה עם דאון נוראי. הוא יודע את זה והוא מחזיק ראש 'תיכף זה ילך' והוא גם מתפלל שזה ילך אבל הוא לא מתעצב הוא לא נבהל מזה ז''א אם הקב''ה רוצה להשאיר את זה עלי. שישאיר.

אז הם לא נבהלים. הם לא נבהלים ממצבים כלכלים קשים, מהוצאות לפועל, מפקידי בנק שמתקשרים 'אני אסגור לך את החשבון', ממצבים בריאותיים משתחלפים. לפעמים זה פוגע ילדים אישה וזה מרעיד לך את הלב. והוא כל הזמן לוקח אוויר והוא אומר': אני מבוהל ממה שמבשרים לי. וזה לא מכניס אותם לאפתיות. הוא לא נהיה אפתי מזה רק להיות מודע זה מכניס אותם למידת ההשתוות. אז עכשיו קרה ככה, אז עכשיו קרה ככה. ושוב זה לא אפתיות הוא רק מודע - זה מסע של מודעות.

הבירור הגופני

להיות מודע ולא להזדהות תן לזה לחלוף

הגוף יכול להשתולל עלינו בכל מיני צורות. תאוות מטורפות של אוכל ושל ממון ושל עצבים ושל כל מיני אינסטינקטים כאלה ואחרים. ובגוף זה קשה. כשזה מגיע לגוף הוא זז מעצמו. ושוב עצם העובדה שאתה מודע לכל הדברים האלה לא הופך אותך להיות חלק מהגוף כי כשאתה מודע זה מנתק אותך מהדבר הזה. אף פעם לא מחברים אותך.

אז אם משהו היה יכול להסתכל לך במחשבות והיה רואה מחשבות שליליות, הרגשות שלך רוצות להרוג משהו והגוף שלך עצבני היה אומר': תשמע אתה רשע. אבל הקב''ה אומר': לא הוא צדיק. למה? הוא לא מזוהה עם שום דבר ממה שאני מעביר לו ''כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב''. אז כל עוד אתה מנותק מכל הדברים האלה ואתה נמצא במקום שקט שרק נותן לכל הסערה הזאת לחלוף. תן לזה לחלוף.

בחוץ זה נקרא ''ענן גדול רוח סערה ואש מתלקחת'' ובפנים זה ''קול דממה דקה'' - זה מה שאליהו הנביא דיווח - המקום של השלמות של השלום זה נקרא ''קול דממה דקה''. ואליהו הנביא כל הזמן היה שם בגלל זה הוא נהיה מלאך השלום. אז גם אליהו הנביא היה לו ''ענן גדול רוח סערה ואש מתלקחת'' גם לאליהו הנביא יש הרהורים של עריות אבל הראו לנו שהוא לא היה חלק מזה רק העבירו את זה דרכו בגלל זה הוא נקרא ''מלאך הברית''. הוא היה כל הזמן במנח של ''קול דממה דקה''. קול דממה דקה זה אומר': אני מודע. אני נותן לזה לחלוף אני מודע. ואז הוא מתאר גם איך זה חלף. הוא מתאר מתי זה פקד אותו והוא מתאר מתי זה גם חלף. בסוף הוא נשאר רק עם ''קול דממה דקה''.

אנחנו במסע בתודעה

מסע של בירורים

אז ככה אדם צריך להיות. לא להיבהל משום דבר. לא ממוות לא ממלחמות לא מתהפוכות כלכליות לא מילדים על סף מוות. לא מכלום. תן לדברים לחלוף זה רק מסע בתודעה. הכל נמצא פה אין אובדן ברוחני אנחנו רק במסע של בירורים. שוב אני אומר, זה לא אפתיות שאתה אומר': לא משנה מה יעבור דרכי אני לא שם לב. לא זה לא ככה. כי יש דברים שאתה כן צריך להזדהות איתם שזה הדברים האלוקים שאתה צריך להזדהות איתם ולהוציא אותם לפועל. והדברים הלא אלוקיים אתה עומד בצד ותן לזה לחלוף. ולפעמים זה יכול לפקוד אותך קצת זמן ולפעמים זה יכול להיות יותר חזק ממך. אצל יהודה מלאך התאווה היה יותר חזק ממנו. אז לא להיבהל מזה. ז''א גם אם אתה תיפול ותגיד': אני קולט שאני לא מצליח להחזיק מעמד אני קולט שזה עומד להשתלט עלי. אל תיבהל ''גם כי נפלתי קמתי גם כי אשב בחושך ה' אור לי'' אנחנו נשפטים ע''פ הקומה הרוחנית היציבה שלנו ולא ע''פ פיקים (לכאן או לכאן). אז אם ע''פ רוב אתה מודע ושקט ואיש שלום ואתה באמת מחפש את הצדדים האלוקים ואתה נמנע מהצדדים הבהמיים, אתה בסדר. גם אם אתה תיפול מידי פעם בכעס או בצעקות או באלימות, אל תיבהל. כי שופטים את האדם לפי הקומה הרוחנית האמתית שלו.

קורח

במקרה של קורח זה פשוט סחף אותו הוא איבד את הדעת הוא איבד את הכל. אדם כזה גדול איבד את הכל. אבל זה ניסיון. אז אתה יכול להגיד': אם הקב''ה עשה שזה יהיה יותר גדול ממנו אז אולי הוא הפיל אותו. אז כתוב ''לא תיתן מכשול לפני עיוור'' הקב''ה לא מתעלל בבריות שלו הוא תמיד משאיר תחנות. קורח בא והוא רצה הכרעה מידית ומשה רבינו אומר לו בבוקר. בוא נחכה שההכרעה תהיה בבוקר ''בוקר ויודע ה' את אשר לו''. אז הוא נתן לו אפשרות של תשובה שקורח יסתכל ויגיד': בעצם מה עובר עלי. מה אני מבקש בעצם. מה אכפת לי מי כהן גדול זה אח שלי. לא. הוא המשיך. כל אותו הלילה הוא המשיך לשחק עם המחשבות שלו': מה יהיה כשאני אהיה כהן גדול, זה הבעיה. כבר נתנו לך תחנה של תשובה נתנו לך תחנה של לחזור בך ואתה ממשיך ואתה משחק.

אופן ההתמודדות

תגלה את עצמך באתנחתא

אז אפילו שיש דחפים כתוב ''תיתן רווח בן עדר לעדר'' ז''א שהקב''ה בן התקפה אחת למשניה נותן רווחה. כמו צירים. צריך ללדת אז בעקרון אפשר לתת ציר אחד ארוך ולהוציא את הילד. לא זה יהרוג את האישה היא לא תכיל את זה. אז נותנים, ציר הפסקה ציר הפסקה ציר הפסקה.

אז גם לאדם נותנים, צירי הטרדה והפסקה צירי הטרדה והפסקה. בהפסקות הוא צריך לגלות את עצמו הוא צריך לבוא ולהגיד לקב''ה': נתת לי מנוחה. כן. אני לא מזוהה עם מה שאתה עושה לי אתה מכניס לי מחשבות אלימות כל מיני דברים נגד אשתי נגד אבא שלי נגד האחים שלי, אני לא מסכים. אתה רוצה להעביר התקפה כזאת בעוד חמש דקות. תעביר אין בעיה אבל אני לא מזוהה אני יחכה שהציר יעבור ואז אני יגלה עוד פעם את הדעה שלי. וככה אדם צריך לעשות. שבעת שזה תוקף אותו והוא לא מכיל את זה וזה הרבה יותר גדול עליו אז הוא כמו חיה אבל באתנחתות הוא חייב לגלות את דעתו.

אגב, אין פסוק בתורה שאין לו אתנחתא. הפסוק בתורה מחולק לחצי וחצי, חצי אתנחתא וחצי פסוק. באתנחתא יש את הכוונות הכי גדולות שבעצם הבעל קורא עוצר ואומר': בעצם מה אמרתי מה עבר דרכי. ואז הוא צריך להמשיך את החצי השני והוא מגיע לסוף פסוק. ואז שוב הוא צריך להגיד': מה עבר דרכי. ואז הוא מגיע' אתנחתא סוף פסוק, אתנחתא סוף פסוק, אתנחתא סוף פסוק. וככה הוא מצליח לכוון את כל התורה כולה אם הוא בר דעת.

השותפות במודעות

אז כאן מלמדים אותנו אנחנו לא חיות הקב''ה נתן דעת לאדם והוא רצה שנהיה מודעים אם זה בגין דהשתמדעון לה' אז זה בגין דהשתמדעון לה' ואדם יכול להיות מודע לכל מה שעובר עליו. לשלוט בזה? לא, לבחור בזה? לא. זה הכל נתון מאת הקב''ה הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם אבל הוא נתן לך את האפשרות להיות מודע לכל התהליך.

סיפור

אתה לא מבין - תאמין

רבי יהושוע בן לוי היה לו גילוי אליהו. אז הוא אמר לו' תיקח אותי בעולם לראות מה הקב''ה עושה בעולמו. הוא אמר לו' אני לא יכול. הוא אומר לו' למה. אתה תתערב. אומר לו' אני מבטיח לך שאני לא אתערב. אמר לו' אז אל תשאל אותי על שום דבר שאני יראה לך. הוא לקח אותו והראה לו זוג זקנים שהייתה להם פרה אחת שבקושי חלבה. ואליהו הנביא אומר': יהי רצון שהפרה תמות. והפרה מתה. וזה התמיהה מאוד את יהושוע בן לוי. אבל הוא הבטיח לא להגיד כלום אז הוא לא אמר כלום. ואז הם עברו בבית של אדם רשע והקיר עמד ליפול. ואליהו הנביא אמר': יהי רצון שהקיר יעמוד. והקיר עמד. ושוב זה התמיה את רבי יהושוע בן לוי. בפעם השלישית הם הגיעו לעיר של רשעים והיה יום בחירות ואליהו הנביא אמר': אני מברך את כולם פה שיהיו ראשים. ושוב זה התמיה אותו. אח''כ עברו לעיר של צדיקים וגם היה בחירות. אליהו הנביא אמר': יהי רצון שאף אחד פה לא יהיה ראש. ושוב זה התמיה אותו עד שהוא כבר לא יכול היה. והוא אמר': תעצור רגע אני חייב להבין מה קורה פה זה נראה כמו ''עולם הפוך''. אז הוא אמר לו': תראה הזוג זקנים האישה הייתה צריכה למות אני קיללתי את הפרה כדי שהיא תלך כפרה עליה. כשאנחנו עברנו ליד הבית של הרשע היה לו בתוך הקיר שהיה צריך להתמוטט אוצר גדול ולא רציתי שהרשע הזה יזכה בו אז אמרתי שהקיר יעמוד. בעיר של רשעים כדי שהם יהרגו אחד את השני אני מברך את כולם שיהיו ראשים. בעיר של צדיקים הם לא צריכים ראש הם צריכים להיות שיתופיים אז לא צריך ראש.

אז רצה להראות לו' אל תהרהר על הקודש. אתה לא מבין תאמין. אתה אומר': אבל אני חייב לשאול. לא אתה לא חייב לשאול אתה חייב להאמין. וזה קשה לאדם אז הוא מתחיל להרהר. וע'' רוב הוא מהרהר לא יפה. אז הוא מהרהר על רבו והוא מהרהר על התורה והוא תוהה על הראשונות והוא מתחיל עכשיו להרוס את הכל.