פרשת השבוע

פרשת שלח - פרשת המרגלים

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

פרשת המרגלים - אני יסביר בקצרה מה היה שם

הולכים במדבר הרבה מאוד זמן הקב''ה מבטיח 'ארץ זבת חלב ודבש' הם מגיעים אחרי מסע מפרך עד לארץ ואז הם מחליטים שהם רוצים ללכת ולבדוק את זה בעצמם. הבקשה עצמה כבר תמוה, משהו נותן לכם מתנה אתה אומר לו 'לפני שאתה נותן לי את המתנה אני רוצה קודם כל לחוש אותה, תיתן לי אני רוצה לראות מה זה'?! אם הקב''ה בחר את זה, הוציא אתכם ממצרים, הראה לכם נפלאות על הים, עשה לכם את מעמד הר סיני, אתם אוכלים מן - אם הוא אמר לכם שזאת הארץ המובטחת, זאת הארץ המובטחת, מה אתם מתווכחים? איך אתם יכולים להגיד 'אנחנו רוצים לבדוק אותה'? זאת התמיה הראשונה.

בסדר, רוצים לבדוק - לא שולחים סתם אנשים, אלא עשרה נשיאים, ז''א כל הנשיאים, נשיא של כל שבט נבחר להיות זה שהולך ובודק. עכשיו, נשיא של כל שבט זה תלמיד חכם הכי מובהק שיש לאותו שבט, זה תלמידי חכמים, זה לא מינויים פוליטיים, זה תלמידי חכמים עצומים, כולם בעלי רוח הקודש כתוב 'כולם אנשי שם' ועוד כתוב 'כשרים היו באותה שעה'. אז מדובר כאן בישויות רוחניות אדירות והם לא אחד לא שניים, שניים עשר, זה כל השבטים, בניהם; יהושוע בן נון וכלב בן יפונה. הם נשלחים ע''י משה רבינו והוא אומר לו 'שלח לך אנשים ויתורו' אתה רוצה אתה, שלח אתה 'אתם לא סומכים עלי שאני נותן לכם מתנה, והמתנה היא כמו שצריך'? זה לכאורה שאלה ומשה רבינו היה צריך להתנגד לזה, אבל הוא אומר 'הם רוצים לבדוק', אם שניים עשר אנשים כאלה גדולים רוצים לבדוק, הם לא ילדותיים.

כשמשהו מגיע לאנשים בסדר גודל כזה מיד צריך לתמוה על זה, מה בעצם הם עושים? ולא ליפול על עניינים של אגו או קטנוניות, כי צריך לדעת שאדם בעל רוח הקודש דיי רואה את הרוחניות והיא דיי חשופה לפניו והרבה דברים הם לא רלוונטיים ולא מעניינים אותו והם מאוד ביראה אז הם יודעים לא לעשות שטות. אבל הנשיאים קלטו משהו (שתיכף אני יגיד אותו) מאוד מאוד חשוב והם עשו כאן 'טריק' גדול מאוד.

הם נכנסים לארץ - מה ציפו לראות? מה יש לצפות לראות מארץ, חלקת אדמה, מה יש לצפות לראות? מה ההבדל, בין החלק הצפוני בלבנון או החלק הדרומי בירדן, טיפה ימינה לגבול חצי האי סיני - מה ההבדל, אין איזה הבדל דרמטי פה שאתה אומר 'פה אני רואה את האמזונס ויערות עד ופה אני רואה מדבר', 'פה אני רואה יוצאי נפט ופה לא'.. אדמה, מה יש לראות פה? מעינות מים, מוציא פירות, בסדר, ואם זה לא היה מוציא פירות? מה הקטע? 'ולא, הם החליטו שהם באים והם צריכים למצוא כאן פגמים גדולים מאוד והם מדווחים על הפגמים; ''ארץ אוכלת יושביה'' ''הם כענקים'' ''היינו כחגבים בעיניהם'' ''עמלק יושב בנגב'' ממש, התחילו להוציא 'דיבת הארץ רעה'.

העם שומע את זה ובוכה, הוא מקבל את דבריהם זה הנשיאים שלהם, זה בחירי העם שלהם, אז הם שומעים אותם ומתחילים לבכות ולהשתכנע באמת שהארץ לא מתאימה להיכנס. והקב''ה אומר 'על מה אתם בוכים'? אז הבכיית שווא הזאת עולה ביוקר, זה היה בתשעה באב, ומאז כל תשעה באב יש חורבן. והתחילו למות במדבר כל הדור ההוא, לנקות אותם לגמרי, עד שקם אח''כ הדור של יהושוע שהיו ראויים להיכנס לא''י. אז כל האירוע הזה תמוה, זה מאוד מתמיה.

אנחנו צריכים להתייחס לדורות הקודמים כדורות הרבה יותר גבוהים מאתנו, כל מי שהיה יותר קרוב לאדם הראשון היה יותר מודע. אם משהו מהנשיאים האלה היה מתגלגל לפה היינו רואים כמעט מלאך, הם היו אוכלי מן, זה לחם רוחני ''לחם אבירים אכל איש'' אז זה בהתחברות רוחנית - להחזיק תודעה שמחייה אותך. 'שימלתם לא בלתה מעליהם רגלם לא בצקה', עמוד האש הולך לפניהם בלילה, עמוד ענן יומם, ענני הכבוד חופים עליהם, 'ישרו בערבה מסילה' זה אומר שאם יש עמק אז הוא עושה להם את זה מישור, אם יש עלייה הוא מוריד להם את זה 'ממש, חיים בנס, מציאות ניסית לחלוטין'. מציאות ניסית לא מוחזקת רק ע''י הבורא היא מוחזקת ע''י אנשים, סימן שהם ראויים - שהמציאות הרוחנית תוחזק על ידם. אז הם אנשים רציניים, מה אתם מדברים לשון הרע על ארץ ישראל ? הרי הוא אמר לכם במדבר כמה פעמים, אני הולך להביא אתכם 'לארץ זבת חלב ודבש', הארץ המובטחת, זה של האבות, חתמתי על זה ברית.. איך אתם מערערים על זה?

'אור החיים הקדוש' היה אומר שלפני שהוא התחיל לקרוא פרשה, הוא לא היה עובר מיד למפרשים, הוא היה שואל עליה 1000 שאלות בדיוק, הוא היה כותב ספר של 1000 שאלות, ואח''כ הוא היה מתחיל לקרוא את המפרשים. ולא מיד לקרוא, להתרשם מהסיפור, לשפוט את הנצבים בסרט 'ואתם יודעים, להסיק את המסקנות הלא נכונות', כי מראש אומרים לנו 'תשמעו, מדובר באנשים גדולים מאוד, לא יתכן שהם יעשו שטות כזאת', זה שטות טיפשית שלא מתאימה לאנשים בסדר גודל כזה והם נשיאים והם יודעים מה יהיו ההשלכות. אז למה כל זה נעשה?

כל פעם שיש חטא מוזר, צריך לחזור לאבי אבות החטאים שזה חטא אדם הראשון.

בחטא אדם הראשון, גם זה היה חטא מוזר, איך חוטא משהו שהוא טהור? איך חוטא משהו שכל כולו 'רואה מסוף העולם ועד סופו, תפוח עקבו מכהה גלגל חמה', איך הוא הופך להיות מאמת לשקר? אז אנשים לא תמהים על זה, אומרים: הוא היה תמים, עשה שטות, אכל תפוח, לא ככה. אז מראש מתמהים אותנו כדי לספר שהסיפור מורכב יותר, תיכף אנחנו ניגע בזה, כי זה מחזיר אותנו לחטא אדם הראשון, מיד נדבר על זה, זה מופיע בהקדמה לספר 'פנים מאירות ומסבירות' שבו הוא מסביר בדיון בין הנחש לבין חווה, מה בדיוק היה שם, איך הוא גרם להם לחטוא.

ואז על אותו בסיס - הנשיאים החליטו שהם עושים את אותו חטא. ולמה הם החליטו? הם החליטו שהתנאים כרגע לא בשלים. התנאים לא בשלים להיכנס לארץ ישראל, לא משום הארץ אלא שזה משום האנשים עצמם.

אז למה הם דיברו על הארץ? את זה צריך ללמוד קצת בתורה, אתה קולט את הניואנסים שלה. צדיקים לא מדברים בקינון ישיר על אף אחד, הם לא מדברים בדוך, הם לא בוטים, להגיד לבנ''א 'תשמע אתה מאוס, אתה שקרן', הוא יכול להגיד על עצמו 'לא כדאי לך לבוא אלי אני צדיק שקרן'. עכשיו, הוא יגיד את זה במטרה שהשני יתעורר מזה, ישקף לו, הוא ינסה לשקף לו, או שהוא יכול להראות לו משהו על הבחוץ ומתוך מטרה שהבנ''א יסתכל וכתוב ''די לחכימא ברמיזא''.

אז הנשיאים לא רצו להגיד לעם 'אתם בוסר, אתם לא מתאימים להיכנס לארץ ישראל, עוד לא הגיע הזמן' (ותיכף נבין מה זה אומר). אז מה הם אמרו? הארץ לא מתאימה, הם כאילו דיברו על ההפוך 'שיטת הנגטיב'.

עכשיו, בואו ננסה להבין מה בדיוק היה צריך לקרות,

מבחינת הקב''ה, מבחינת ההכשרה האלוקית, יוצאים ממצרים כי יוצאים 'מבית עבדים', מפסיקים להיות עבדים של החומר, יוצאים מהמאטריקס, מבינים שהעולם החושי שחושב שיש כאן פיזיקאליות לא קיים - יוצאים לתוך עולם של תודעה. מה הכי טוב להוציא לעולם של תודעה? מדבר. איזה פיזיקאליות יש במדבר? אי אפשר לקנות אוכל, אי אפשר לעשות מסחר, אי אפשר להתקלח, מחילה מכבודכם אי אפשר להיכנס לשירותים, כלום, המציאות ניסית.

מציאות ניסית זה להחזיק אותה בתודעה - זה לא מציאות של אפקטים הוליוודיים, זה אומר שזה מציאות שמוחזקת בתודעה ומבינים את זה, הם פתאום קולטים שיש להם שליטה במציאות באמצעות התודעה שלהם, מה שאדם רגיל לא יודע את זה, הוא לא מודע לזה שהתודעה שלו יכולה להזיז פה דברים. 'ואני לא מדבר על טלקינזיס ודברים כאלה, אני לא מדבר על שטויות של לעשות ככה עם הגבות או עם העיניים ולהרים כוס' אלא הכוונה להבין שהכל מחובר. אתה מגיע ללבל שאתה מבין שהכל עשוי מתודעה והתנודות אצלך מהצד שלך, כי הטבע לא זז לבד, שהתנודות מהצד שלך יוצרות אפקט. כמו שאתה לוקח עם היד כוס ומרים אותה ככה אתה יכול לעשות עם התודעה, אבל המטרה היא לא לעשות טלקינזיס ולשחק משחקים, המטרה היא לא לעשות לזה שימוש אישי אלא להשלים את התודעה. אתה מבין שהיקום זה רקמה אחת מודעת, רק היא לא אחד; חסר בה אהבה, חסר בה צדק, חסר בה שלום, חסר בה אמת - זה מה שמבינים אז מתקנים את זה, לא מתעסקים בזה עכשיו לשטויות.

אז זה היה אמור להיות המסע שלהם במדבר –

זה לא היה קשור לזמן, אם זה 40 שנה אלא הוא היה אמור להיות 42 מסעות, זה כן היה אמור להיות, זה צריך להבחין, ששואלים 'זה חייב שזה יהיה 40 שנה'? אז איפה שיש זמן ומרחב, זה לא חייב, אבל מה כן היה חייב? התחנות היו חשובות מאוד, כל התחנות 42 מסעות כן היו חשובים. מה מיוחד ב 42 מסעות האלה? אז כתוב שזה השם המפורש. הם הרכיבו את השם המפורש, בכל תחנה היה שם.

מבחינתנו זה תודעה, זה הבשלה של תודעה, 42 האלה זה כמו תחנות בנפש של האדם. נניח, עובדה שאתה מגיע מילדות לגיל ההתבגרות ומגיל ההתבגרות אתה מגיע לבחרות ומבחרות אתה מגיע לחתונה, אח''כ אתה מוצא קריירה, אתה ממצה את העולם הזה - יש שלבים בנפש. אז יש 42 שלבים בנפש שהם כולם ביחד כמו קוד באוטו, לא אם אתה לוחץ רק על חלק מהם, רק אם אתה לחצת על כל ה 42 זה עובד, זה נקרא 'השם המפורש' וזה 'האדם השלם' - ואז אם האדם הרכיב את עצמו ומילא עצמו במסעות האלה הוא נחשב לאדם שלם, בשל, והוא יכול לעבור לשלב הבא שתיכף אני יסביר אותו - אז קודם כל, היה להם מה לעשות במדבר.

עכשיו, המרחק ממצרים לארץ ישראל הוא קצר, בדואים עושים את זה כל היום, זה לא בעיה, לא הולכים כ''כ הרבה זמן, בטח לא 40 שנה. מאיפה שמתואר שהם היו עד 'לעציון גבר' שזה עד אילת אפילו קצת יותר מאילת שזה כבר נחשב לארץ ישראל, זה מעט ימים, אז נניח עם שלם הולך אפילו בקצב של קמ''ש אחד, כמה ק''מ יש בין גבול לגבול? 100 ק''מ? אז 100 יום, לא 40 שנה, מה יש לעשות 40 שנה בחוץ? אז ברור שהקב''ה אמר 'זה לא הזמן' לא צריך להגיע לארץ ישראל אלא הכנה. יש הכנה. מה ההכנה? במצרים הם היו מאוד פיזיים, הם היו עבדים, מאוד פיזיים כמו פה. עכשיו, אני צריך לתת להם השתלמות בתודעה, גם נפשית וגם שהם יהיו בעלי יכולת. מבחינת הספירות, זה לתת להם את ה 9 ספירות העליונות (כתר חוכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד).

מה חסר עכשיו? יישום, כי במדבר אין יישום. הם צריכים ללמוד, הם לומדים, הם רק מכשירים את עצמם 'כאנשי תודעה' - עכשיו צריך ליישם - ארץ ישראל היא המקום של היישום, היא המלכות, היא המשלימה לקומה שלמה. ושם מה שמתבקש זה דווקא לא עבודה בתודעה אלא עבודה פיזית; להגיע לארץ ישראל, לשבת בנחלאות, לעבוד עם מעדר, להוציא מעשרות, לקטוף ענבים - לעשות פעולות פיזיות. עכשיו אתה אומר 'אבל למה'? אם הם שולטים בזה בתודעה, למה לעשות את זה פיזית? אז שוב, אצלנו פיזיות או פעולה פיזית נתפסת כתלושה מתודעה, סתם עבודה סיזיפית שלמה אתה עושה אותה.. וזה מעיק ומטריח, אבל אצל הקב''ה זה השלמה מלאה, כי העולם הפיזי הוא מלבוש לעולם התודעתי. ובכלל הטאץ' דאון של האלוקות הוא רק בעולם הפיזי - 'קוהרנטיות' של יחידה חיה נשמה רוח, יכולה להיות רק בנפש 'שבת וינפש' דווקא בנפש הכל מתלכד. והמושג שנקרא 'וודאות' יכול להיות רק בעולם העשייה כאשר כל העולמות הרוחניים, המחשבתיים, הרגשיים מתלבשים גם עם מגע פיזי.

ביהדות הגוף הוא קריטי ''ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'' - אסור להרע לגוף ולא להטיל בו מום ולא כמו שעושים יאקוזה, כדי להראות ברית הם מורידים לעצמם אצבע 'אין אצלנו כזה דבר, אוי ואבוי'. או לקעקע אותו, אסור לקעקע, לעשות כתובות קעקע על הגוף, או לעשות לעצמך איזה נזק 'סתם אתה רוצה להעניש את עצמך' ואתה אומר 'אני יעשה לעצמי עכשיו נזק'.. אסור, אין שום היתר, לא משנה מה עשית, אין היתר לגעת בגוף. למה? כי הוא מלבוש לתודעה. אם עשית נזק לגוף זה מיד נזק לתודעה לכן, אומרים ''בעל מום לא יקרב אל הקודש'', למה? הוא חסר. הספירות העליונות שבו לא יוצרות 'מניפסט' לחלק התחתון, אין שם קומה שלימה, אז איך הוא יכול להיכנס ולכהן בקודש? איך הוא יכול להיות כהן? כהן צריך לגרום שהקב''ה יגע כאן, להיות בבית המקדש, אז הוא צריך להגיע שהקב''ה עושה טאץ' דאון, אז הוא עושה דרכו, הוא הצינור, אבל אם הוא בעל מום אז הוא לא יכול. אז הקב''ה מתבטא דרך הרמ''ח אברים שלו והשס''ה גידים שלו. ואל תשאלו עכשיו 'מה אם הוצאתי אפנדיציט, ומה אם עשיתי בכל זאת כתובת קעקע, אל תשאלו 'אני לא יודע מי ירחם על הדור הזה, זה ה' ירחם'. על כל פנים, אנחנו לא מתעסקים עם זה כרגע, כרגע אנחנו לומדים.

היה כאן קטע, שאנחנו צריכים לברר אותו, שהנשיאים קלטו 'הם לא מוכנים, אין להם 9 ספירות עליונות מוכנות להיכנס לארץ ישראל' וצריך להבהיר את זה, מה המשמעות של זה.  אבל 'נשיא' זה כמו אבא, זה כמו גדול הדור, זה כמו הצדיק והצדיק יודע מי התלמידים שלו אע''פ שזה שייך לשבט שלו והכל, עדין הוא צריך להיות אחראי, הוא צריך להיות איש אמת. ולבוא ולהגיד: 'התנאים הם בוסר', כי זה גם ניסיון, זה גם ניסיון, שמנסים בנ''א אומרים לו 'אתה רוצה להיות עכשיו מלך'? הוא אומר 'איך מלך'? אני לא יודע להנהיג את עצמי, איך אני יהיה מלך. נותנים לו משרה גבוה או משהו כזה ואדם צריך להיות בעל ענווה ולהגיד 'אני לא מתאים לזה' וזה ניסיון גדול מאוד. אז מינו אותם לנשיאים, ואמרו להם 'בואו תיכנסו לארץ ישראל' שבשבילהם זה כבוד גדול, ויש מה לעשות פה, יש כאן קומה רוחנית שלמה ואפשר להגיע לגמר התיקון - אבל הם קלטו שהדור לא מוכן. אז הם היו צריכים לחבל בכניסה לארץ ישראל (ותיכף נבין מה הכוונה שהוא לא מוכן). כי כל הדברים האלה זה לא סיפורים היסטוריים זה רלוונטי לגבינו.

צריך גם לענות על השאלה הנוספת, למה אצל הקב''ה כ''כ חשוב היישום הפיזי? תשאיר את זה בתודעה, אם קלטנו שבאמצעות התודעה אפשר לעשות את הכל, למה אתה מבקש שאני יעדור במעדר? תיתן לי לעשות את זה בתודעה.. למה חשוב להוריד את זה לעולמות התחתונים? - במילים אחרות למה ארץ ישראל כ''כ חשובה?

כי יש מצוות שתלויות רק בארץ ואפשר לעשות אותם רק בארץ וכתוב ''כל הדר מחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוק ומי שדר בארץ דומה כמי שיש לו אלוק'' וכתוב שמי שגר בארץ ישראל כאילו מקיים את כל התרי''ג מצוות בכל רגע נתון. לכן כתוב ''כפלח הרימון רקתך מבעד לצמתך'' אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. אתה אומר 'איך ? הוא ריק' אתה אמרת אפילו 'ריקנים' אז איך הוא מלא מצוות כרימון? אם הוא דר בארץ ישראל. אם הוא דר בארץ ישראל לשם שמים הוא מלא מצוות כרימון, תיכף נבין את זה.

עכשיו, בואו ננסה לעמוד על ההחלטה שלהם. מה החלטתם? מה גילתם? מה המשמעות של מה שגילתם? מה הכוונה אין להם 9 ספירות שלימות?

זה מחזיר אותנו לחטא אדם הראשון - הסיפור שהיה עם הנחש וחווה ובואו נראה באמת מה קרה שם. הקב''ה אומר לאדם וחווה 'אל תיגעו בעץ' יש לכם 'עץ החיים' ואת 'עץ הדעת טוב ורע' אתם לא נוגעים ''כי ביום אוכלכם ממנו מות תמותון''. הוראה מפורשת, אי אפשר ללכת וזה כולל גם עונש, אין לך עוד אופציה או להבין את הפקודה הזאת אחרת, להגיד 'טעיתי בהבנה' אין, 'אל תאכלו פן תמותון' ''וביום אוכלכם ממנו מות תמותון'', אז אתה מבין.

עכשיו, בא הנחש ואומר לחווה 'לא אתם לא תמותו' ''כי יודע ה' שביום אוכלכם ממנו ותפקחנה עיני שניכם והייתם כאלוקים'', הוא מספר לה סיפור אחר שהוא הפוך ממה שאומר הקב''ה. הקב''ה אומר 'אם אתם תאכלו אתם תמותו' והנחש אומר 'לא, אתם לא תמותו' והיא מחליטה להאמין לנחש ולא להאמין לקב''ה, שזה פלא ומדובר בישויות רוחניות הכי גבוהות, כתוב שרק המשיח יבין באדם הראשון, רק הוא ישיג בו, עד אז אף אחד לא השיג בו.

רבי שמעון בר יוחאי שנפטר מן העולם שאלו אותו 'באיזה ישיבה אתה רוצה להיות'? בתכלס אתה יכול להיות בכל מדרגה רוחנית, תבחר, אז הוא אמר 'בישיבה של אדם הראשון' הוא רוצה להיות אותו. הוא הגיע לישיבה של אדם הראשון והוא ראה את אדם הראשון יושב בישיבה אישית שלו, אף אחד לא יושב שם, אומר לו 'מה אתה רוצה'? אומר 'אני רוצה להיות אתך, אני רוצה ללמוד ממך תורה', אז הוא אומר לו בתנאי אחד 'שאתה לא מגלה את הסוד של החטא שלי'. וככה זה היה, הוא הסכים וזהו.

אז גם מה שנגיד עכשיו זה לא בדיוק אמירת סוד של החטא, כי זה מאוד עמוק וזה עוד מאוד מורכב, אבל בכל זאת פתח את זה האריז''ל ואח''כ פתח את זה בעל הסולם. אז בואו ננסה להבין מה קרה כאן, כי החטא הזה הוא לא בדיוק חטא, הכוונה זה לא פשיעה, זה לא לעשות נגד, זה לא מרדנות, זה לא דווקא, זה גם לא ילדים קטנים ששיחקו באש, זה ממש עמוק. אז בואו ננסה לראות מה כתוב כאן.

הקדמה לפנים מאירות ומסבירות

''הנה כן היה עניין אדם הראשון מפאת יצירתו יתברך אותו והניחו בגן עדן לעובדה ולשומרה שפירשו חז''ל, לעובדה אלה מצוות עשה, ולשומרה אלה מצוות לא תעשה, ומצוות עשה שלו, היו לאכול ולהתענג מכל עצי הגן, ולמצוות לא תעשה שלו היו שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע''.

עוד פעם, זה לא פיזי, זה עמוק, זה משל - זה 'גן עדן' אז זה גן רוחני, זה גן של תודעה אז הוא יכול ללמוד 'תלמד'. יש אורות תהנה מהם. יש אורות שמותר לך לגעת בהם ויש אורות שאסור לך לגעת בהם. כל האורות שמותר לך לגעת בהם נקראים 'כל עצי הגן' ויש אור שהוא מסוכן לך, כמו שאומרים על קבלה או על מקומות מסוימים בקבלה שאין לזה כלי, אין שם השגה. אתה שואל שאלות על מקום שאין השגה כמו למשל 'מה זה הבורא' ואח''כ אתה יכול לצאת עם הגדרה, אתה אומר 'הגדרתי את הבורא' זהו, הרסת הכל. אז במקומות האלה זה נקרא 'להביט בפני השכינה', כי השכינה היא אין סוף ואם אתה מביט סימן שאתה אומר 'הנה אני תופס אותה' אני רואה אותה. אני יכול להביט על חפץ, אני רואה אותו מהתחלה עד הסוף שלו אבל 'אין סוף', איך אתה יכול להביט? אז זה נקרא 'מביט בפני השכינה' אז להקטין. אז יש מקומות מסוימים שאומרים לך 'אל תיגע בזה זה מקום שהוא בלי השגה' אתה תגיע לשמה מחקירה תחתונה, מלמטה אתה תגיע לזה, האין סוף יפתח לך, אבל מראש לנסות לשאול 'רגע שניה אחת אני לא ממשיך בלי שאני יודע מה זה הבורא, מה ההגדרה של הבורא' אז אין לזה הגדרה ואתה לא יכול לבוא בצורה כזאת ואם אתה תיתן לעצמך איזשהו סוג של מענה, שבוודאות הוא ייצא לא נכון, אתה רק תיצור נזק ואז אתה תעבוד את הדבר הלא נכון וממילא זה גורר מיתה.

''אשר המצוות עשה, הייתה מתוקה, ונחמדה ומצוות לא תעשה, הייתה פרישה מן הפרי המר הקשה כמוות''

אומרים המקובלים שלאדם יש שיני מיני בירורים; 'בירור האמת והשקר' ו'בירור המר והמתוק'. בירור האמת והשקר - לדעת מהי האמת המוחלטת. שמה זה 'האמת'? אקסיומה 'עובדה שלא תשתנה'. אין אמיתות, אין כזה דבר אמיתות, אם זה משתנה זה לא אמת. אלא אתה צריך להגיע לאקסיומה, לעובדה נצחית שלא משתנה. 'ושקר' - בר חלוף, מלבוש שהוא בר חלוף. אז זה נקרא הבירור הראשון 'תברר את המציאות שלך' תראה מה בר חלוף ומה יישאר אתך נצחי. מה שנצחי זה 'אמת' ומה שזמני הוא 'שקר'. בירור המר והמתוק - שזה ייסורים ועונג. אצל אדם הראשון הם היו מבוררים, האמת הייתה מתוקה והשקר היה מר. אח''כ זה נהיה הפוך כמו היום, היום השקר מתוק והאמת מרה. אתה אומר לבנ''א 'בוא תגיד תהילים' זה משעמם לו, 'בוא נראה איזה סרט מכות' איזה כיף.. אז זה ככה נהיה, אז השקר נהיה מתוק והאמת נהייתה מרה.

''ואין לתמוה איך אפשר להיקרא כאלה, בשם מצוות ועבודה''

איך יכול להיות שהקב''ה שם את זה רק על עניין של אכילה? אכילה זה לא eating זה input אכילה בלשון הקודש הכוונה input, גם עכשיו שאני קורא מתוך הספר זה נקרא input ואכילה. אז הוא אומר לו 'יש אורות שמותר לך לגעת; תלמד אותם, הם ברי השגה, תשאל עליהם, הם בסדר, הם מחכים לך' ויש אורות שאל תיגע בהם מכוון שהשאלה לא יכולה לתפוס.

''כי מצינו כזה, גם בעבודתנו של עתה, אשר ע''י התענוג בשבתות וימים טובים, אנו זוכים לקדושה העליונה, וכן ע''י הפרישה משקצים ורמשים, וכל אשר נפשו של אדם קצה בו, אנו מקבלים שכר''

פה הוא מנסה להסביר, מה זה 'תענוג ומר'. אז הוא אומר יש בכל זאת קצת הרגשה שבשבת או בימים טובים או קצת בקדושה כן מרגישים עונג ויש דברים כמו למשל לאכול תולעים שאתה אומר 'זה טבעי שזה מר לי שאני לא רוצה את זה' אז הוא אומר מעין זה. שלאדם הראשון חטא הכי פשוט זה היה 'וואו' כאילו לא עושים את זה 'הנפש שלי לא יכולה לגעת בזה' ולעומת זאת להיות בגן עדן וכל הזמן לחוות אורות זה תענוג גדול מאוד.

''והנך מוצא, שעניין הבחירה, בעבודתו של אדם הראשון, הייתה על דרך ובחרת במתוק כנ"ל, ונמצא שחיך הגופני לבד היה די ומספיק לו לכל תועלתו, לדעת את אשר ציווה ה', ואשר לא ציווהו''

אז אם האמת הייתה מתוקה והשקר היה מר, אז הכי קל, כל דבר שאתה נוגע בו והוא מתוק זה אמת כל דבר שהוא מר זה שקר וההיפך. אז כאן כאילו הקב''ה עשה את האדם כמו מכונה שמתפקדת כמו שצריך ואין כאן עבודת בירורים מורכבת יותר מידי, הוא מתוכנת.

''ועתה, נבין עורמת הנחש, אשר חז''ל הוסיפו להודיענו, אשר הס"מ היה מתלבש בו, והיינו מפני שגבהו דבריו מאוד''

נחש זה גימטרייה משיח, זה שני הבטים של אותו הדבר בדוייק. כתוב שלעתיד לבוא הוא יהיה המלאך הכי קדוש, הוא לא אויב שלנו והוא גם לא האויב של הקב''ה. זה לא כמו אצל הנוצרים שיש good guys וbad guys אצל הנוצרים הם טוענים לדת מונותאיסטית אבל השטן זה משהו אחר, זה כאילו 'אנטי god' אצלנו זה לא כזה דבר, זה אולי אם צריך יותר לנסות לתפוס מה זה, זה ה - bodyguard זה ה bodyguard של הקב''ה. הוא לא יכול שיש אדם שקרן, הוא לא יכול שיש אדם נואף, הוא לא יכול שיש אדם מזויף - הראשון שיצא עליו זה הוא. אז הוא לא האויב של האדם, אם אתה צדיק, אז הוא לא יקטרג עליך, הוא לא יגיד עליך שום דבר. ואנחנו רואים כשמשה רבינו עלה לשמיים ונגע בכיסא הכבוד וענה למלאכים גם לו, נתן לו מתנות, גילה לו את הסוד שלו. אז זה לא הוליווד, זה כל המלאכים, כולם משרתי ה'. אז קל מאוד לתפוס את זה כ bodyguard הכוונה משהו שמגן על הקב''ה, שאם יהיה טיפה זיוף אז יש מלאך כזה שנקרא 'מלאך המוות' שכביכול, עוד פעם זה נראה כאילו הוא מאיים במוות אבל תכלס הוא המוות; אם אתה שקרן ממילא אתה 'בן מוות', ממילא אתה מזמן אותו, ממילא אם משהו בך לא טוב זה מזמן אותו 'זה הא בהא תלייה'. אבל כאן הם היו בחיים, פה הוא היה בגן עדן, אז הם היו צדיקים, למה הרעת? מה עכשיו מפריע לך? הם לא חטאו, אין לכם קטרוג להגיד עליהם, הם יציר כפיו של הקב''ה, מה הבעיה שלך עכשיו? בוא נראה...

''והנה פתח הנחש באף כי אמר אלוקים לא תאכלו מעץ הגן'' 'אף' הכוונה אפילו, אפילו שהוא אמר לכם אני יגיד לך אחרת.

''פרוש שנכנס עמה בדברים, להיות שהאישה לא נצטוותה מפי הקב''ה, כנודע''  אלא היא שמעה מבעלה, הקב''ה אמר את זה לבעלה, היא לא שמעה, היא הייתה כלי שני, שמעה את זה מבעלה. ''ועל כן שאל אותה על דרכי הבירור, כלומר מאין תדע שנאסר עץ הדעת'' אומר לה, למה את חושבת שנאסר עלייך עץ הדעת? אבל עוד פעם, זה לא התחכמות, תיכף אתם תבינו שזה עניין עמוק מאוד ''אולי נאסרו לכם גם כל פירות הגן; ותאמר האישה מפרי עץ הגן נאכל ומפרי עץ הדעת וכו לא תאכלו ממנו ולא תגעו פן תמותון; ויש כאן שני דיוקים גדולים, א' הנגיעה לא נאסרה מעולם'' הקב''ה לא אמר 'פן תגעו בו' הוא אמר 'פן תאכלו', הוא אמר ''ביום אוכלכם ממנו מות תמותון'' אבל לגעת? אתה יכול לגעת, לאכול רק אמרו לך 'אל תאכל' וזה לא התחכמות זה דיוק, כי יש הבדל בין לגעת לבין לאכול. 'לגעת' זה לשקת ל - שאדם יכול לגעת בסוגיה, להגיע עד לאותה סוגיה, וזה נקרא 'לגעת בסוגיה'. ויש עניין של 'לאכול את הסוגיה' ואם זה גדול עלייך, אתה יכול לצאת מבולבל מאוד והסוגיה תמית אותך, היא גדולה עליך. אז הקב''ה אמר 'אל תאכלו' כי הסוגיה גדולה עליכם, אבל להגיע עד, אפשר. אז היא הוסיפה 'הוא אמר לנו גם לא לגעת' ופה הוא יכול היה לתפוס אותה. ''ועל מה הוסיפה באיסור'' אז למה היא הוסיפה באיסור, ככה הוא שואל. ''ב', וכי הטילה ספק בדברי ה' יתברך, חס ושלום, שה' יתברך אמר מות תמותון, והאישה אמרה פן תמותון'' כאילו הקב''ה קבע קביעה 'ביום אוכלכם ממנו מות תמותון' אין פה שאלה והיא אמרה 'פן תמותון' 'פן' זה אולי, שמא תמותו. ''והיתכן שלא האמינה חס ושלום בדבר ה', עוד מטרם החטא''

אז מה קורה כאן? ועוד אנחנו יודעים שמהרגע שהיא אמרה לו שנאסרה הנגיעה אז הוא דחף אותה לעץ ואמר לה 'הנה את נוגעת ולא קורה לך כלום' אז איך זה יכול להיות? וכאן כביכול חז''ל אמרו שהיא איבדה את האמון בדבר ה', כי אם באמת היא אמרה 'פן תמותון' בנגיעה והיא נגעה, אז איך לא קורה לה כלום?

''אומנם האישה ענתה לו על פי שאלתו של הנחש, ועל כן יודעת, מה שאסר ה' כי כל עצי הגן מתוקים ונחמדים, וראויים לאכול, מה שאין כן זה העץ אשר בתוך הגן, כבר הייתה בו בקרוב לנגיעה וטעמה בזה טעם קשה כמוות והיא שהוכיחה מעצמה, שמצד הברור שלה, יש חשש מיתה אפילו על הנגיעה ולכן הוסיפה להבין במצוות האיסור, על מה ששמעה מבעלה, כי אין חכם כבעל ניסיון, ופן תמותון סובב על הנגיעה''

בגלל שהיא הייתה נורא רגישה, אנשים שהם כ''כ קדושים ונקיים מחטא ברגע שהם מתקרבים למשהו שאפילו מדמיין חטא הם מרגישים בזה פחד, חשש וזה ברור. נניח, משהו יגיד לך 'אתה רוצה לקחת סמים פעם ראשונה בחיים שלך'? הלב שלך יעלה ל 400 למה? בחיים שלך לא לקחת, אתה לא יודע איך אתה תגיב, אז אתה מת מפחד. אבל אם כבר לקחת ומשהו בא ומציע לך בפעם ה 50 אז 'תביא'. אז לפני החטא, מציעים לה חטא, אז היא מתה מפחד, היא אומרת 'אני לא יכולה להתקרב לזה' אז היא הוסיפה 'אפילו אם אתם תגעו יש מצב של שמא אתם תמותו' אז ''פן תמותון'' מסובב על הנגיעה לא על האכילה. ולמה היא עשתה את זה? כי היא הרגישה שאפילו אם היא מתקרבת לזה היא עשויה למות מזה.

''וכנראה, שהתשובה הייתה מספקת לגמרי'' פה זה היה צריך לספק את הנחש. ''כי מי יתערב ויכחיש בחוש הטעם של חברו'', ככה היא מרגישה, זה החוויה שלה, מה אתה תכחיש אותה? ''אומנם הנחש הכחיש אותה, ואמר, לא מות תמותון, כי יודע אלוקים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עניכם'' וזה כבר טענה הפוכה לקב''ה, כאילו הוא אומר, הקב''ה הסתיר מכם הוא לא רוצה שיפקחו לכם העיניים ושאתם לא תהיו אלוקים, שזה פלא.

''ויש לדייק, מה עניין פקיחת העיניים לכאן, אומנם כן דבר חדש ונשגב הימנה, הודיע אותה, שהוכיח להם, שטיפשות היא לחשוב, שברא ה' דבר רע ומזיק בעולמו'' אמר לה בואי נחשוב 'את נמצאת בגן עדן'? כן, 'ה' טוב ומטיב'? כן, 'אתם טובים'? כן, 'יש משהו שנסתר מעניכם'? לא, אנחנו רואים מסוף העולם ועד סופו. אז תגידי 'איך מסתדר לך שבגן עדן יש עץ דעת טוב ורע, מי עשה את הרע הזה. בואי תגידי לי מאיפה הרע הזה צץ? אם ה' בעצמו הוא 'טוב ומטיב', אתם טובים, גן עדן זה טוב, הכל טוב, אז מה הרע הזה עושה פה?

''והא ודאי כלפי ה' יתברך אומר לה, אין זה עניין רע ומזיק'' מצד הקב''ה שברא גן עדן, אתם, זה לא צריך להזיק. ''אלא זה המרירות שתטעמו בו אפילו בקירוב נגיעה, הוא רק מצדכם'' ז''א אם את רואה רע, את רואה רע כי יש בך רע, אבל מבחינת הקב''ה את יודעת שהכל טוב. ''להיות אכילה זו, הוא להעמיד אתכם, על גובה מעלתכם'' במילים אחרות הוא נתן לה את החוק 'עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני' - את רואה רע בחוץ כי יש רע בפנים, אומר; 'אני לא רואה רע', הקב''ה לא רואה רע, אז אם הוא לא רואה רע 'למה הוא הזהיר אותם'? אז הוא אומר 'אני מזהיר אתכם כי אתם לא מוכנים לזה, אתם לא נמצאים בהכנה לזה אבל אם אתם תגיעו לנקודת השקפה אחרת על העץ, נקודת השקפה כמו שהקב''ה רואה את העץ, ואתם תראו אותו טוב, אז מי יהיה בעיה לאכול אותו? וזה לא פילוסופי תיכף אתם תבינו.

''וע''כ לקדושה יתרה אתם צריכים, בעת המעשה, שתהיה כל כוונתכם להשפיע נחת רוח לו יתברך, לקיים הכוונה שעליה נבראתם; ולפיכך הוא נדמה לכם כרע ומזיק, כדי שתבינו הקדושה היתרה הנדרש מכם''

אומר לה 'את צריכה להתקדש' ז''א יכול להיות שבאמת את תאכלי ואת תגלי משהו רע, נניח את תגעי בזה ואת תגלי משהו רע פתאום את תראי, יהיה מניפסט לרוע. אבל אם את תעשי התקדשות - אני רוצה להסביר את המונח הזה כי זה המונח המרכזי של השיעור הזה - שלהתקדש זה כמו 'הקדש'.

''הרי את מקודשת לי'' הרי את מיוחדת לי. כשבנ''א עושה הקדש למשהו הוא אומר 'את זה אני אשתה רק בפסח' והוא עושה לזה הקדש אסור לגעת בזה ביום חול. אתה יכול להגיד 'טוב זה כוס תה אז אני יחליף ובפסח אני אשתה בכוס אחר' לא, זה הקדש, אני אמרתי את זה על זה ספציפית. אם יש גבאי צדקה ואתה נותן לו כסף, אתה אומר לו אני רוצה ש 200 ש''ח יעברו להכנסת כלה ו 100 שקל תיקח לבית הכנסת, אז הוא אומר 'טוב, נתן לי 300 ש''ח אני אשחק איתם אכשהוא, מה זה משנה' לא, הוא הקדיש, הוא אמר לך '200 שקל האלה זה הכנסת כלה וה 100 שקל האלה זה לבית הכנסת'. אתה לא רשאי לשחק אפילו לא עם השטרות. יש הקדש, הטבעה תודעתית על השטר, אתה לא רשאי לשחק עם זה.

אז האדם, הקב''ה עשה עליו 'הקדש' רק האדם לא יודע איזה הקדש נעשה עליו, להגיד לקב''ה 'למה הקדשת אותי'? כשגבר אומר לאישה שלו 'הרי את מקודשת לי' הוא אומר לה 'את אשתי' יש מלא בנות בחוץ אבל את אשתי, אז הוא עשה לה 'הקדש' היא מבינה טוב מאוד למה היא מיועדת. להבדיל אלף הבדלות כשמשהו בונה כלי, נניח נגר עושה מסור, אז זה הקדש, עם המסור הוא לא דופק הוא מנסר, או פטיש אז עם הפטיש הוא לא מנסר הוא דופק. לכל דבר יש לו את ההקדש שלו, את היעוד שלו ואדם לא הבין את ההקדש שלו.

הוא לא שאל את הבורא 'תגיד למה אני מיועד' לכאורה כן, כתוב 'אדמה לעליון', למה אתה נקרא אדם? אמר לו ''אדמה לעליון'' אבל מה זה אומר? היה לו בעיה בלהבין את זה (תיכף אתם תבינו מה הכוונה) והבעיה נמשכת עד היום. אז הוא אמר לה, אם תעשי הקדש, אם תקדשי את עצמך, אם תביני מה המטרה שלך לעשות כאן בעולם, את תאכלי את הרע וזה לא יהיה רע..

עכשיו בואו נראה מה יהיה ההקדש -

הקב''ה נקרא 'הקדוש ברוך הוא' - 'קדוש' זה מובדל ומופרש, במה הוא מובדל ומופרש? שכל הנבראים שלו הם צורכים 'מקבלים לעצמם' והוא נותן, הוא מקור השפע אז הוא השפע המשפיע הוא 'הטוב המטיב' ואילו הנברא הרגיל הוא 'מקבל', בטבעי. עכשיו, אם אני נבראתי בצלם ואני קדוש כמוהו אז הוא אומר לי 'תתנהג כמוני' ''מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון'' אז אם אני נותן גם אתה תיתן, אם אני משפיע גם אתה תשפיע, אם אני בשפע גם אתה תהיה בשפע. עכשיו זה אומר, שאם אני יכנס למקומות לא יפים, או אם אני יתעסק עם דברים לא כ''כ טובים, אם אני יהיה 'במוד' של השפעה, מה רע בזה? מה רע בזה אם זה יהיה 'במוד' של השפעה?

דוגמא, בוא נניח אתה שם 'סתם אדם' שלא מבין בכלום להיות ראש של 'קרן חסד' והוא לא מחובר לכלום, לא רוחני, לא שום דבר ופתאום הוא רואה שיש ים של כסף 'ברור שהוא ימעל' בטוח שהוא ימעל. זה מה שקורה לכל הפוליטיקאים שלנו, כולם מושחתים, בלי יוצא מן הכלל ולמה? הם נמצאים על קופה ציבורית כ''כ גדולה, הם אומרים 'יש לי קדנציה מסוימת' בוא ננצל את זה, בצורה כזאת או אחרת, צריך לנצל את זה, למה לא? אז כל שני וחמישי אנחנו שומעים על איזה שר או ראש ממשלה שעשה איזה שוחד. אבל זה ברור שזה ככה, זה אמור להיות ככה. אבל אם זה אדם קדוש, הוא לא יגע בשקל גם אם יהיה לו מיליארד דולר בידיים, הוא לא יגע בזה בחיים שלו, הוא יגיד 'אני לא יחזור בשביל דולר בגלגול'. אז משהו קדוש יודע 'אני באתי להעניק את הכסף' אני זקוק לכל דולר כדי לתת את הכסף.

דוגמא קלאסית, הרבי מליבוביץ'. מיליארדים היו לו מתחת לידיים והוא רק נתן אותם, אתה אומר 'תעצור, תעשה, דולר לך דולר לי, תיקח קצת'.. כלום, וידוע שצדיקים ככה פועלים 'שום דבר לעצמם הכל החוצה'. אז אתה יכול לשים אותו על קרן אדירה כזאת והוא לא נוגע בזה, למה? הוא אדם קדוש. והוא יודע שהכסף הזה אם הוא נמצא 'במוד' של השפעה מיועד לחסד, אז הוא לא יגע בזה, אפילו לא בדולר אחד. אז כביכול, זה לשים בנ''א טוב על מקום רע, על כסף, מי ישים צדיק על כסף? אבל אם הוא יהיה 'במוד' של השפעה, הכל בסדר.

דוגמא נוספת, זה מופיע בגמרא, תיקח גבר תשים אותו בחדר של בנות, מה הוא יעשה? ברור שהוא ייפול. תיקח צדיק תשים אותו בחדר של בנות, הוא מחתן את כולן, עוד פעם כי הוא בראש של לתת, הוא בראש של להעניק 'אוקי, באתי לפה, מה עושים עכשיו, מה אני יכול לעשות בשבילכן'? אז אתה לא יכול להפיל אותו בחטא, כי באותו מקום שזה כביכול יהיה חטא הוא חושב להשפיע כל הזמן.

אז הוא אמר לה - תתקדשי - תזכרי למה נולדת - נולדת להשפיע. אז ממילא גם אם את תאכלי מזה ויש בזה סוג של רע את כבר תתני אתו ואם תתני אתו אז זה בסדר, זה כבר טוב, זה מה שהיה אמור להיות. 'אני לא יכנס אתכם לסיפור יותר מידי, כבר עשיתי על זה הרבה מאוד שיעורים, יש שיעור שנתתי על 'ההקדמה' הזאת, שנה, נתתי את כל ההקדמה הזאת 'בגני תקווה' ויש אותו בדיסקים זה נקרא 'הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות' שבו הסברתי מילה במילה, פה זה ממש מאמצע הסיפור, אבל הרעיון מובן'. 

אני חוזר לסיפור שלנו - הנשיאים לא חשבו שהעם מוכן להיכנס לארץ ישראל, הם לא חשבו שהוא מספיק קדוש. הם לא חשבו שהם קידשו את עצמם מספיק, כדי להיכנס לנחלאות, ולתת מעשרות עם כל הלב ואפילו חומש, ולתת שנת שמיטה, להפקיר קרקע שלימה, שנה, בלי כלום שאתה אומר 'מי יפרנס אותי בכלל בשנה הזאת' - להשתמש בחומר לקדושה.

אז הנשיאים שהם היו מרגישים 'נשיא' זה משהו שיודע להרגיש את העם, את השבט שלו, אמר 'הם לא מוכנים לזה' הם לא קדושים מספיק. אז במקום לבוא לעם ולהגיד 'בנים שלי יקרים אני חש אתכם, אתם לא מוכנים להיכנס לארץ ישראל, היא תבלע אתכם' הם אמרו ''ארץ אוכלת יושביה'', הם רצו רק להקרין להם את זה מתוך העולם החיצוני שהם ראו ולהגיד להם 'אולי תתקדשו' הם אמרו 'זה גדול עליכם'. ואיך רואים את זה כעובדה? אם זה הייתה רק דעתם האישית אז העם היה צריך להכחיש אותם ולהגיד 'רגע אז משה רבינו טועה? הקב''ה טועה? יהושוע בן נון טועה? כלב בן יפונה טועה? כל אלה שהם הוכיחו לנו שהם נאמנים, כל אלה טועים? אתם העשרה החדשים, פתאום, אתם ממציאים לנו עכשיו המצאה על ארץ ישראל? הם לא הטילו בהם ספק..

הם הטילו ספק במשה רבינו, הטילו ספק באמירה של הקב''ה והם קיבלו את ההחלטה של 'הנשיאים' אז הם התחילו להתלונן וישר הם התחילו לבכות והם ישר שפטו והם קיבלו את הקביעה שלהם. מה שמא, העולם החיצוני מתאים לעולם הפנימי, הם שיקפו להם וזה נגע. אז הם באמת לא היו קדושים לכן, הקב''ה עשה מה שעשה כדי לקדש אותם ולהכין אותם שיכנסו לארץ ישראל.

עכשיו נשאלת השאלה, איך זה נוגע אלינו? -

האמת היא על כל צעד ושעל; אנשים נכנסים לזוגיות כשהם לא קדושים 'ואני לא מדבר על קדוש עליון, על צדיקים, אלא הראש - הוא לא קדוש', אנשים נכנסים לכלכלה ולעסקים כשהם לא קדושים, נכנסים לבית כשהם לא קדושים. הם נכנסים לכל הצרות האפשריות כשהם לא קדושים 'אין צרה שלא פוקדת אותם' ולמה? רק בגלל העדר 'הקדש'. אז תכלס היה צריך להיות איזה נשיא או רב להגיד לאנשים 'אתה עוד לא מוכן להתחתן', 'אתה עוד לא מוכן לבנות בית', 'אתה עוד לא מוכן לבניית עסק' ולמה, אם ישאל אותך 'מה עסק, פרנסה'? אתה אומר לו 'פרנסה, זה לא הפואנטה, אין לך מצווה של פרנסה, יש לך מצוות מעשר. אם אתה תרוויח עכשיו מיליון שקל אתה תיתן 100 אלף שקל'? זה קשה לאנשים להיפרד מהכסף ויש עד חומש, זה עד 20 אחוז, אז הקב''ה ייתן לך פרנסה אבל אתה צריך לעשות אותה. אלה מצוות שתלויות בארץ.

תחשבו 'אצלנו במושב זה נמצא, אתם יודעים איך זה נראה באוכל, אתם יודעים איך נראה מעשר מכמה מאות טונות? זה כמה משאיות שזורקים אותם לפח. ואתה רואה קלמנטינות, בננות ופירות טובים מאוד, כי אתה צריך לתת את הכי יפה, הכל לפח וכמויות אדירות. ואתה אומר 'חבל' משהו נחמץ בלב. ואם אתם תיראו ביקב של האור הגנוז, יין כמו 'הר סיני' היינות הטובים ביותר, ממש, המתוקים ביותר, אתם צריכים לראות איך הם פותחים את הברזים 'מעשר' הכל לביוב 'יין הכי טוב בעולם' 10 אחוז, זה נפחים אדירים, אתה מסתכל על זה ככה ואתה אומר 'איזה ריח יש באוויר רק מהריח של היין'... הכל לביוב.

אם אתה לא קדוש אתה תשב ואתה תבכה על זה עד שאתה לא תעשה את זה ואם אתה בנ'א קדוש זה עובר לך ליד האוזן, אין לך בעיה עם זה. מרבית מהאנשים שהם אפילו חוזרים בתשובה 'מראש קטן', לצערי אני אומר את זה, אני לא אומר את זה בקטרוג; לא מעשרים, לא נותנים צדקה, בטח לא כפי יכולתם ולא עושים חסד, כי הם לא קדושים מספיק. מרבית מהאנשים מאבדים את הזוגיות שלהם, כי הם לא קדושים מספיק. מאבדים את החינוך של הילדים שלהם כי הם לא קדושים מספיק.

אז הסיפור הזה מספר לנו מעבר ללשון הרע ודברים כאלה, יש כאן פן אחר שרציתי להראות אותו, מעבר לעוד פעם לגנות את הנשיאים ועוד פעם לרדת עליהם, יש כאן משהו אחר,

הם רצו להגיד לנו משהו –  אתה לא מתקדש 

כמו שהנחש אמר 'הנחש צדק'. אגב, היא התקדשה. הסיפור בסוף יהיה טוב, זה שהיא אכלה ונפלה 'בסדר' אבל בסוף תהיה גאולה גדולה מאוד וכשאנחנו נבין בזכות מי הייתה הגאולה? אז זה בזכות הכוונה הראשונה של חווה. הכוונה של חווה להתקדשות - עדין מחזיקה, אנחנו בירידה היסטורית, אבל העלייה והישועה תהיה בזכות אותה התקדשות שכתובה פה 'תבינו איזה כוח בתודעה יש לה, היא מחזיקה אותנו 6000 שנה בראש'.

על כל פנים, אדם צריך להתקדש, לפחות ברגעים השורשים..

במסכת קידושין כתוב, שאדם ראוי שיתחתן עם בת של תלמיד חכם, ושהאישה תתחתן עם תלמיד חכם, כי אז יש לזה יותר סיכוי שזה יהיה 'זוג קדוש'. עכשיו, נניח שבא אדם פשוט והוא רואה בת של תלמיד חכם והוא אומר 'אני כן חושב שאני יכול להיות בעל טוב ואני גם יתקן את עצמי תוך כדי התהליך, אבל עכשיו אני רוצה להתחתן איתה, אני לא רוצה 10שנים לעבור הכשרה אולי היא כבר תתחתן'. מה עושים? אז אם הוא בא אליה ואומר לה 'תתחתני איתי בשל שאני צדיק' אני מתקדש עכשיו בראש - ''הרי זו מקודשת''. וזה אומר שאי אפשר להכריז עליו 'מקח טעות'. היא יכולה להגיד לו 'תשמע אתה פשוט' הוא יכול להגיד לה 'כן, עכשיו אני פשוט, אבל בגלל שאני הכרזתי בראש שאני לא יהיה פשוט, שאני יהיה צדיק, תתחתני איתי בשל ההחלטה הזאת'. אז האם מותר להתחתן בשל החלטה שבנ''א החליט בחתונה שלו? ואתה אומר 'מי יפרע את הצ'ק'? ההחלטה שלו. 'טוב, כמובן שיש לזה קריטריונים ובודקים אותו ויודעים שבאמת הוא רציני ושהאמירה שלו היא אמינה, זה לא סתם ככה הולך, אבל נניח שכן וכל התנאים בשלים, מחתנים אותו'. מי אחראי שהוא יפרע את הצ'ק? הקב''ה, הוא אומר ''לוו ממני ואני פורע'', אם אתה בנ''א רציני ואתה מתחתן בגלל זה 'אני אדאג שאתה תהיה תלמיד חכם'... 'תקלטו'.

אז כשאומרים שבנ''א צריך להתקדש הוא לא צריך 'להיות קדוש', הוא צריך 'להתקדש', יש הבדל. יש הרבה תהליכים עתידיים שאתה תהיה קדוש, מתי שהוא, אבל מאיפה אתה יודע מתי תהיה קדוש? אבל אתה יכול להתחיל משהו בלהגיד 'אני נכנס לבית, אבל אני לא רוצה להיות אגואיסט בבית, לדאוג לקרמיקות שלי, לשטיחים שלי ולכלים שלי. אני רוצה שהבית יהיה כמו של אברהם אבינו, אפילו אם נחמץ לי הלב וכרגע אני לא מרגיש ככה ולא נראה לי שאני יארח כ''כ הרבה, לא משנה, כשאני יקנה בית אני אומר לקב''ה 'הלוואי שהבית הזה יהיה כמו של אברהם אבינו 'תפתח לי את הלב שאני לא יהיה כזה קמצן', 'תאפשר שאני לא יהיה כל כך מבועת שאנשים ייגעו לי ברהיטים'. וכנ''ל לחתונה, לאור מה שאנחנו אמרנו. וכנ''ל לעסק, שבנ''א אומר 'אני לא יודע איזה ניסיון יהיה לי אם אני באמת ירוויח מיליון שקל, אני לא יודע איך אני ייפרד מ 100 אלף שקל (זה חוץ ממיסים וכאלה) אני צריך לקחת מהנטו שלי ולתת מזה עכשיו 100 אלף שקל, זה המון כסף. אז האדם אומר לקב''ה 'תשמע אני לא יודע איך אני יגיב בשעת ניסיון, יכול להיות שהלב שלי ייסגר, אבל מכוון שאני הולך להקים את העסק, עכשיו, אני אומר לך שאני כן רוצה שזה יהיה - ''הרי זו מקודשת''.

עכשיו, נשאלת השאלה, למה הנשיאים לא העמידו אותם בסיטואציה הזאת? -

למה הם לא עשו כמו הנחש 'תדחקו בהם להתקדש'? האמת היא שהם דחקו בהם להתקדש רק העם לא קלט את הקטע. פה הנחש רמז לאישה והיא הבינה אז היא התקדשה, אבל הם לא הבינו את הקטע.

זה חשוב כדי להבין את זה - שיש פה באמת בעיה -  שאדם עוסק בעולם הזה עם דברים כ''כ חשובים והוא עושה את זה נורא בזלזול; אנשים מתחתנים ולא קולטים אפילו מה הם עושים. עסקים ופרנסה זה עניין גדול מאוד, זה גילוי טובו של ה', 'פרנסה' זה לא סתם פרנסה, זה גילוי טובו של ה', זה כמעט גילוי ההשגחה, אתה ממש יכול לראות איזה שפע הקב''ה מעביר למי - יש לזה גילוי בכסף. כנ''ל בניה של בית וילדים, זה חיים שלמים והם מביאים את זה ככה, כמו חתולים אז לכן זה נפגע כל הזמן.

אבל אם האדם היה עוצר, כדי לקדש את המאורע עצמו ולהגיד 'אני לא יודע במה אני יתקל, מאיפה אני יודע, אני לא מלאך, אבל בראש אני כן רוצה להתקדש, אני כן רוצה שזה יהיה להשפעה, בנקודות קריטיות הוא יקבל כוחות'.

ולכן פה אני לא בא רק להגיד לכם את התופעה, אני בא גם לתת לכם כלים

תעשו הקדש לפני כל דבר -

לפני כל דבר; עסקים בבנק, פנסיה שאתם מכניסים, בכלל בענייני כספים זה must , קניית בית חדש, הבאה של ילד חדש, כל דבר. תגידו לקב''ה 'אני רוצה עכשיו שזה יהיה ע''פ רצונך', מה יקרה אח''כ, מאיפה אני יודע, אבל עכשיו אני רוצה שזה יהיה ע''פ רצונך. תהיה בהקדש. אז זה החלק הראשון.

עכשיו החלק השני - למה לקב''ה חשוב שיהיה עבודה פיזית בעולם הזה? -

תשאיר אותם, כתוב ''לחם אבירים אכל איש'', הם היו כמו מלאכי השרת. 'הנשיאים' חשבו שזה מבזה למעלתם להיכנס לארץ ישראל ולעבוד עם טוריה, זה בערך כמו להגיד לרב שיינברגר 'תעזוב את בוני החומה לך תחרוש בידיים שלך' ואתה אומר 'למה מבקשים כזה דבר' הוא צדיק כבר, למה אתה מבקש ממנו את הדברים האלה? שאלה גדולה.

אז התשובה היא - שאנשים פשוט עושים 'הפרדה בראש' בין מחשבה לבין עשייה. ואז אם הוא נמצא בעשייה הוא מרגיש שזה בזוי והוא יודע 'מה לעשות צריך לעשות ספונ'גה, צריך לעשות כלים, צריך לעשות כביסה', זה בזוי, אבל כשאני לומד תורה 'אני לומד תורה' ואז הם מפרידים את זה. אצל הקב''ה אין הפרד, שוב, אין שתי רשויות, הוא אומר; למה כשאתה עושה ספונג'ה זה פחות קדוש מאשר שאתה מניח תפילין ? למה שאתה עושה כלים זה פחות קדוש מאשר שאתה שם טלית ? וכבר אמרו המקובלים בא''י מי שתוקע יתד הוא כמו מניח תפילין, מי שחורש זורע ודברים כאלה זה כמו לשים טלית וכמו לעשות אחת מהתרי''ג מצוות, עד כדי כך, זה לא מבוזה וזה לא פחות, בתנאי שיכוון..

סיבה אחת - המטרה היא לבנות קומה שלימה.

סיבה שנייה - לא להשאיר את הדברים מדומיינים בראש אלא שיהיה להם טאץ' דאון בעולם הזה.

סיבה שלישית - גילוי העצמות, המניפסט נעשה פה. והמניפסט זה גילוי 'העצמות' גילוי 'עצם הבורא'.

עוד דבר, שכל הצדיקים הכי מחפשים אותו, אני לא יודע איך אתם מבינים את זה אבל יש מושג כזה שנקרא 'קוהרנטיות', שפתאום כל החלקים של התודעה שלך והגוף מיושרים לחלוטין 'אתה אחד'. אתה נהיה אחד מלמעלה עד למטה, אתה לא דואלי 'אין גוף ונשמה' וחלוקת קשב וריכוז 'אתה אחד'.

אבל הקוהרנטיות לא יכולה להיות אלא אם כן זה נעשה בגוף, אין קוהרנטיות בתודעה - מי שחושב שהגיע לקוהרנטיות במדיטציה, לא הגיע לקוהרנטיות, זה הקטע, קוהרנטיות יכולה להיות רק כשיש לך מעדר ביד. אבל מה חסר? כוונה. חסרה כוונה, לא לעדור סתם, לא לחשוב כשאתה אוחז במעדר אז זה טורח, אתה אומר 'אוף צריך עכשיו לעדור את הגינה' אם אתה עושה את זה ככה, אתה מיד מפריד את התודעה הגבוה, אתה מפריד את הכוונה, אבל אם אתה אוחז בכוונה (ותיכף אני יגיד מה הכוונה שצריכה להיות) אז אתה יכול ליצור קוהרנטיות. וכל מי שאי פעם ביהדות קיבל רוח הקודש, קיבל אותה רק כאשר הוא עשה עבודה פיזית, כי נחה עליו רוח הקודש, נחה מלמעלה למטה, עד שזה פקד את הגוף, כמו בית מקדש, כמו המשכן.

להבדיל אלף אלפי הבדלות ידוע שמהחוכמה שלנו חוכמות הגויים, זה נקרא 'נובלות חוכמה' לכן, כתוב ''חוכמה בגויים תאמין'' הכוונה שיש משהו, ניצוץ יש. אז אחד הדברים שיש אותם באומות העולם - זה מדיטציה, שזה המקביל להגות, אבל זה שונה, והדבר השני, זה 'תנועה מודעת' שבאה לידי ביטוי בטאצי' או בצ'יקונג. בסין, אתם יכולים לראות רחובות שלמים מלאים באנשים שעושים כמו תנועות בלט, אבל זה לא תנועות בלט, זה 'תנועה מודעת', יש הבדל בן בלט לבין 'תנועה מודעת'; זה לא תנועות עדינות, לא מודעות או השתלחויות או ריקוד, זה לא ריקוד, זה ממש 'תנועה מודעת' - הם מרימים את היד בצורה מודעת, הם מורידים את היד בצורה מודעת, הם שולטים, עד שהתודעה תהיה התנועה שלהם והתנועה תהיה התודעה שלהם.

אצלנו יש את זה בהלכה, ההלכה זאת התנועה המודעת. אתה לא אמור לעשות הלכה בלי כוונה, לכל הלכה יש כוונה ויש שמה צירופים של השם הוויה ואז זה פוקד. אצלהם זה מגיע 'לקליפה דתוהו', ככה קוראים לזה, יש הרבה נשמות מצידם שכלואות 'בקליפה דתוהו', כמו מוות קליני. מוות קליני המקום הזה נקרא 'קליפה דתוהו' אבל אצלנו זה להגיע לעצם ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' בתוך כל אחד ואחד מהם אבל צריך לעשות 'מקדש'. אז עוד פעם אנחנו חוזרים 'להקדש', אז עוד פעם אתה נהיה קדוש, זה עוד פעם 'אתה מבין מה אתה עושה'.

מה הכוונה הכללית? – השפעה

אדם צריך לדעת שהוא שפע וכל ההוויה שלו משפיעה 'אל תעשה טובה שאתה עושה ספונג'ה וגם אל תחשבן את זה', אם הבן זוג יבוא ויגיד 'אתה לא יודע, אני עשיתי ספונג'ה', ברגע שחשבנת זה לא השפעה, זה קבלה לעצמך 'אתה חשבנת את זה'. לא לחשבן מעשים, אף אדם, לא לחשבן אף מעשה. נתת? 'שגר ושכח', ככה הקב''ה עושה 'לא מחשבנים' ותמיד הוא יבדוק אותך, תמיד הוא ינסה אותך על זה.

אז לכן חשוב מאוד בראש ובראשונה אם אתה עושה פעולת השפעה, 'זהו זה יצא', זה השפעה, איך ההשפעה הזאת באה לידי ביטוי? זה יכול להיות מהדבר הכי קטן של 'אני יהיה שמח אם הבן זוג שלי יכנס ויראה בית נקי אפילו לשתי דקות, שאתה אומר 'זה בקושי יחזיק הילדים יגיעו וזהו' זה לא משנה, לרגע, לרגע זה נעים. השפעה גם על עצמך, שאתה מרגיש נעים. השפעה מצד זה שאמרו שבית צריך להיות נקי ומסודר אחרת הש''ד והמזיקים שולטים בו. אז יש עניין להיות נקי ומסודר ואם אתה עושה את הדברים האלה זה נקרא 'השפעה' ותניח לזה.

ידוע שכל העבודות שאנחנו עושים אותן הן סיזיפיות לגמרי ז''א הן מתקלקלות שתי דקות לאחר מכן, אז אתה אומר 'אז מה השגתי בזה'? את הטאץ' בתודעה, זה מה שהשגת. העולם הזה לעולם לא יכול להגיע לתכליתו, אין בית נקי תמיד, אין בית שעומד מושלם תמיד, איך שהקמת את הבית צריך תחזוקה, הקרקע זזה פתאום אתה רואה סדק, המזגן פתאום מתקלקל, מנורה התקלקלה. כל הזמן זה צריך תחזוקה, זה אף פעם לא יגיע לתיקונו שאתה יכול להגיד 'העמדתי בית, זהו, עכשיו 20 שנה הוא לא זז', אין כזה דבר.

העולם הזה זה עבודה סיזיפית אבל זה בכוונה, כדי להביא את המידות שלך לתכלית תיקונן כי אפשר להביא את המידות של האדם לתכלית תיקונן וזה נעשה באמצעות עבודה סיזיפית. אז העולם הזה מאוד דומה לחדר כושר. שחדר כושר אתה 'מוריד מעלה, מוריד מעלה', זה סתם, זה עבודה סיזיפית, אתה לא עושה כלום בחדר כושר, אתה לא בונה משהו, אבל השימוש הנכון בחדר כושר כן יכול להביא אותך לתכלית שלך, יכול להביא אותך למקסימום פוטנציאל הכוח שלך. לכן, אתה מנקה את הבית אל תחשוב 'אוף ניקיתי', זה עוד מעט יתלכלך, אבל אל תסתכל על זה 'אם הבית יתלכלך או לא יתלכלך', תסתכל מה זה עשה לך בנפש וזאת ההשפעה האמתית. כי הרבה פעמים יכול להיות שאתה עושה משהו בשביל הבן זוג, ומה הקטע? הוא נכנס לא שם לב, בלוק, כל היום טרחת שיראה אתה אומר 'אתה לא שם לב, בית, מפות מסודרות, ריח טוב' .. 'אהה כן'.. ככה וזה יכול לקומם. אנחנו לא עושים את זה בשביל משהו, אתה עושה את זה בשביל עצמך. אתה צריך להרגיש, ממש, לעצום את העיניים אפילו תוך כדי ספונג'ה ולהרגיש מה זה עושה עלייך, אבל אפשר לראות את זה גם לאחר מכן, עצם העובדה שאתה נקי באופי שלך.

למה כתוב 'לך אך הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם'? אין חיות שהן יותר חרוצות, חיות שאפשר ללמוד מהן גם כן, טרמיטים, שהם יכולים להקים דברים ענקיים? למה 'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם' ? גם למה כתוב 'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם' היה צריך להיות כתוב 'לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה ותהיה חרוץ' או 'לך אל הנמלה טיפש וראה דרכיה וחכם'. מה הקשר? אז תיראו למשל מי שעשה עיר של נמלים, אתה הופך להן הן בונות אתה הופך להן הן בונות, כי הנמלה הגיע לתכלית שיש לה משהו בנוי בראש. אז אם אתה הופך לה את זה, היא לא אומרת 'איזה באסה הוא מסובב לי פה את האקווריום כל שני וחמישי' אז אני לא בונה לו.. לא, היא רואה שזה הפוך, יש לה תמונה בראש 'זה בנוי' אז היא כבר עוברת לעשייה.

אז איך אדם יודע אם הוא נקי? - אם יש ימים שאתה אומר 'טוב, לא נורא, נעביר אותה יומיים שלושה, עוד מעט שבת' וכל השבוע לא עשית, אתה לא נקי. אבל אם יש לך סדר ואתה אומר 'כל יומיים אני מנקה (ואתה עומד בזה) אתה נקי'. כי אז אם אתה תראה לכלוך או משהו, יש לך תמונה של נקי, ינקה את זה. 'ואני גם לא מדבר על הגזמות, לא צריך להגזים, לנקות כל שנייה, אני מדבר על דבר נורמאלי' ואז השאלה שנשאלת, האם אני בנ''א נקי, שזה חשוב.

אותו דבר לגבי סדר - יש אנשים שאתה מגיע הבית הפוך, ואתה תבוא עוד חודש אותו דבר, אז הוא לא נחשב למסודר. שוב, זה גם לא אומר שפעם אחת נכנסת ופעם אחת בחודש הוא סידר ואתה רואה את הבית מסודר, זה מעיד שהבנ''א מסודר, אלא רק ראית בית מסודר, אבל הוא לא מסודר, האדם עצמו הוא לא מסודר. אבל אם ראית אדם שמסדר כל כמה זמן, כי הוא מסודר, כי הנפש שלו מסודרת, ופתאום נכנסת ברגע שזה לא היה כ''כ מסודר זה לא אומר שהאדם הוא לא מסודר.

יוצא שאנחנו משתמשים בעולם הזה לבנות את עצמנו

אז באי סדר לעשות סדר, באי ניקיון לעשות ניקיון, בכל הדברים שיש - אנחנו משתמשים כדי להתקין את הדברים האלה בתוכנו. וכמובן שלדברים האלה יש שורשים מאוד גבוהים, כי אתה תגיד 'הקב''ה הוריד אותנו מעולם של תודעה שלא היה שמה אבק, אין שמה לכלוך, מה שייך עכשיו שייתן לנו מיומנות כזאת של נקיות'? אז התשובה היא שזאת לא נקיות פיזית. יש מידה כזאת שנקראת 'נקיות', היא נמצאת במסילת ישרים, שאדם נקרא 'נקי', שעושה דברים בנקיות כמו 'נקי כפים' וזה בא לידי ביטוי בפיזיות שהבית נקי.

עניין של סדר כמובן שזה סדר מחשבתי, אתה לא תצליח לראות אדם גאון שהוא לא מסודר, אתה רואה אדם שהוא מפוזר, כל שניה 'אז איפה הייתי, מה אמרתי', איפה הוא ימצא את הידיים והרגלים שלו. רבי נחמן מברסלב אומר, שאדם צריך להיות בקיא 'ברצוא ושוב', כדי להתוודע לבוראו צריך להיות בקיא ברצוא ושוב, מה זה 'בקיא ברצוא ושוב' ? שאתה יודע את כל המבניות, אתה יודע מלמעלה עד למטה וברברס. ואיך אתה תדע את זה? מצד עצמך. אתה יכול להניב את זה גם אם ישרפו כל הספרים בעולם אתה תדע לכתוב את זה מחדש - אתה בקיא בזה בתוך עצמך, אז ''בקיא ברצוא ושוב'' במילים אחרות זה מסודר, כי יש סדר.

הלילה שנקרא 'ליל הסדר' אנחנו מתפללים לקב''ה שייתן לנו את 'מידת הסדר' כמו שהוא ברא את העולם בה, כי אם תהיה לנו 'מידת הסדר' אנחנו נראה איך העולם הזה כן מסודר והוא לא כאוטי. הרי, למה האדם עובד כאן על אקראיות ? הוא כל הזמן חושב שהעולם כאן אקראי, מה שקורה כאן זה אקראי, 'אקראיות' זה אומר אי סדר, זה אומר 'כאוס' והדברים נפגשים במקרה. אבל אדם שהוא בעל סדר, לעולם לא יחשוב ככה, וזה חשוב מאוד.

אז הוא מראה לנו את זה באמצעים פשוטים - כל אדם יכול לסדר את החדר שלו, לפני שאתה מגיע לסידור קוגניטיבי שזה כבר רמה, תסדר את החדר, ותעשה את זה כמה פעמים שצריך עד שאתה תיקרא בנ''א מסודר ואתה לא עושה טובה בשביל זה לאף אחד, אלא אתה פשוט יוצר מבנה פנימי כזה בתוכך. ואז מסדר פיזי אפשר להביא אותך לסדר מחשבתי..

ולכן כבר ילדים קטנים צריך לחנך אותם לדברים האלה, שילדים יהיו נקיים ומסודרים - אתם רואים ילדים שהולכים עם כ''כ הרבה לכלוך והחדר תמיד מבולגן, הם לא יכולים להיכנס לחדר. כל כמה זמן להגיד להם 'בואו אנחנו מסדרים ביחד את החדר' ואם הילד מתנגד 'תסדר לידו', תראה לו דוגמא והילד תמיד ירגיש הרבה יותר נעים להיכנס לחדר מסודר, זה ברור. הוא ירגיש נעים, אחרי שאתה תסדר לו את החדר, הוא ירגיש נעים, אז הוא יבלגן אתה תסדר, הוא יבלגן אתה תסדר, אבל הוא יעריך סדר, גם אם הוא לא יעשה אותו הוא יעריך את זה.

בגלל זה מלמדים ילד גם לכתוב מסודר, אחד מהדברים שבודקים 'אני לא סובל את המילה גרפולוגיה כי זה לא מתאים וגם לא הגרפולוגים, סליחה שאני ככה דוחה את זה, אבל פשוט צריך לדעת המון כדי להגיד את הדברים האלה, אבל זה נורא מסוכן' אבל צדיקים כן רואים כתב יד ובכתב יד של האדם ניכרת האמונה שלו. אז אתה יכול ממש לראות כתב יד לא מסודר ואתה יכול לראות כ''כ הרבה פגמים בנפש של האדם איך הם באים בכתב יד, אתה יכול רק להסתכל, זה לא משנה מה הוא כותב שם, אתה יכול לראות כ''כ הרבה פגמים ואתה אומר 'אם הוא היה קצת שומר כאן על מידה אחת כמו שצריך כמו למשל סדר, הוא היה מסדר אתו עוד הרבה מאוד מידות אחרות שתלויות בסדר'. 

דוגמא נוספת, זיכרון. זיכרון תלוי בסדר. אדם שהוא לא מסודר הוא בהכרח אדם שכחן, זה בהכרח הולך ככה לכן כשעושים סדר גם לא עושים סדר באטרף 'יש כאלה שעושים סדר אתה לא יכול להיות לידם כשהם עושים את הסדר'. ואחרי שהוא סידר תשאל אותו 'איפה המפתחות'? אני לא זוכר, אתה אומר 'אבל הבית מסודר, איפה שמת את המפתחות'? לא זוכר, זרקתי אותם איפה שהוא. אז לא ככה עושים סדר. סדר עושים קטגוריות בראש; שיהיה מגירה לגרביים, מגירה לנעלים, מגירה למפתחות, שיהיה סדר, שיהיה סדר אמיתי, לא סתם שיראה מסודר.. וזה מידות כ''כ חשובות.

לכן במעמד הר סיני, עם פשוט, עם של עבדים שעוד לא היה להם שום דבר, כשנגלה להם הסוד הזה, אמרו ''נעשה ונשמע'' - מתוך מעשה פיזי אני יכול אח''כ להגיע לאקט הרוחני של זה.

יש מאמר 'בשמעתי' שבו הוא מסביר שהתנועות המוטוריות בונות מעגלים חשמליים במוח והרבה פעמים לאדם אין גישה למוח, לעשות לעצמו מעגלים חשמליים, ליצור סינפסות של 'תיקוני זוהר' או ליצור סינפסות של הבנות של הזוהר הקדוש 'אין לו, מאיפה יש לו את הדברים האלה'. אבל הוא לא יודע שסידרו לו, הלכות פשוטות, שזה פעולה מוטורית, שמרכיבה לו את הסינפסות האלה שאח''כ הוא יכול ללכת ללמוד זוהר ולהבין אותו. היה תלמיד ששאל את רבו 'למה הקב''ה אומר בהלכה לשים נעל ימין נעל שמאל, לקשור נעל שמאל לקשור נעל ימין, בשביל מה זה חשוב'? הוא שאל אותו: 'אתה יודע את התיקון הזה והזה 'בתיקוני זוהר'? אמר לו 'מאיפה אני יידע'? אז הוא אומר לו 'בוא נקרא את זה ביחד' והם הסתכלו על תיקוני הזוהר והוא לא ידע את זה. אז הוא אמר לו 'בוא נעשה 40 יום שבו אתה עושה את ההלכה הזאת של השריכת שרוכים בנעלים' אחרי זה אמר לו 'תקרא עכשיו' אמר לו 'אני מבין'.

אז הקב''ה נורא חכם והוא נורא רחמן הוא מאוד עוזר לנו בפעולות מטוריות פשוטות שקוף יכול לעשות אותן ושזה יבנה לך את המוח הנכון. אבל שוב אני אומר, זה לא סגולי, שאף אחד לא יכול לחשוב שבאמצעות הלכה אני יהיה צדיק, זה לא עובד ככה, כי צריך תמיד את הכוונה. אתה תמיד צריך לכוון 'ואני לא מדבר על כוונות האריז'ל וכוונות הרש''ש אלא כוונה שלשם כך אני עובד, זה נקרא 'לשמה'. אני עובד לשם השפעה, אני עובד להיתקן, אני עובד להידמות לבוראי,

לכן הייתה חשיבות להיכנס לארץ ישראל ויש שתי עניינים 'אני רק יסדר את זה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה'

אם כבר אתה מוכן וכבר עשית הקדש ו 9 ספירות מוכנות אז תעשה טאץ' דאון - תעשה דברים פיזיים כשהכל קדוש. בחדר של הבבא סאלי, אי אפשר, הם לא נותנים להיכנס, ואתה אומר 'מה יש לו על השולחן'? כמו שהוא עזב אותו לפני שהוא נפטר. אבל הם לא נותנים לגעת בזה, למה? כל דבר שהוא נגע בו הוא עשה לזה הטבעה בתודעה והמיקום של הכל הוא מבנה, לא נוגעים בזה. גם אצל הרב יש לו חדר שאף אחד לא נכנס, כי אין תנועה, אפילו את העט שלו הוא שם במנח מסוים. הרב בנימין סינקובסקי שהוא היה הרייטר של 'בעל הסולם', תמיד הרי הם הולכים, רב היה מדבר, לא היה הקלטות אז הוא היה כותב, היה מסכם את השיעור. אז פעם אחת בעל הסולם אמר לו 'אני צריך לכתוב מכתב ואני רוצה שאתה תדפיס לי אותו במכונת הדפסה', במכתב עצמו היה כתם של דיו, מה הוא עשה? הדפיס לו את זה ועשה את הכתם של הדיו. עכשיו, הוא נותן לו את זה כדי לקרוא לראות שזה משוכתב טוב, אז הוא אומר לו 'למה יש כתם של דיו'? אז הוא אומר לו 'כי הרב עשה כתם של דיו'. אז הוא אמר לו 'ישר כוח'. אנחנו עד היום לא יודעים, אם היה לזה משמעות או לא היה לזה משמעות, מבחינת הקב''ה 'בוודאי שהייתה לזה משמעות'. הנקודה היא כאן - שבנימין סינקובסקי הבין שלא נוגעים בזה, כי אם יש רב מקובל כזה גדול שמכוון בכל דבר, אז גם אם יש כתם 'אל תניח שזה כתם סתמי', למה? כי זה לא טוב בשבילך להניח שיש פה משהו סתמי, זה לא קשור בכלל לרב אשלג. זה לא טוב בשבילך לחשוב שיש פה משהו שהוא סתמי, כי כמו שהייתי חושב שהכתם הזה הוא משהו סתמי היית חושב ש 'ו' החיבור אצלו מיותרת והפסיק פה מיותר וכבר היית מתקן לו חצי מכתב 'תשאיר' ''נעשה ונשמע''. וזה מתוך הערכה, מתוך הכרת הטוב.

אז תיראו כמה דברים אפשר ללמוד מזה, זה לא דבר שהוא כ''כ מסובך, לכן לכל דבר יש לנו הכנה למצווה ''לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכניתא'' כשאנחנו אומרים את זה ''בדחילו ורחימו, ורחימו ודחילו'' זה ביראה ואהבה, באהבה ויראה, ואנחנו אומרים 'הרני בא לקיים מצווה כלשהיא' לא משנה מה, מה אתה עושה בזה? הקדש. זה כבר לא אותו דבר.

גם מקובל אפילו שהוא בא לברך, איך שהוא שם את האצבעות, האצבעות שלו זה יקוק, הוא שם את האצבעות בצורה מסוימת, לכוס יש 'ראש תוך סוף' וזה עשר ספירות, הכוס עצמה היא מלכות, יש לה תוכן, הוא יודע לכוון עד שהוא שותה אור, הוא לא שותה כוס תה, הוא שותה אור ולא צריך לשתות את כל הכוס תה, כי יש מנה מסוימת שהאור נמצא והוא מייצג את כל הכוס תה, אחרת אתה יכול לשתות ים, 'וזהו זה מספיק'. ואז מה הוא עושה? הוא מתקן את הכוס תה. הפך את הכוס תה להיות אדם, הוא לא ניזון מהכוס תה.

זה מה שהתכוון הקב''ה בכניסה לארץ ישראל בעבודות פיזיות, הוא אומר 'תרימו את החומר', תרימו את החומר, 'תקדשו את החומר'; תקדשו את המעדר, תקדשו את הספונג'ה, תקדשו את כל מה שאתם עושים, תקדשו את זה וזה הגאונות הכי גדולה 'זה לא גאוני לשבת מאחורי הספר, זה גאוני לעשות מעשה פיזי ולקדש אותו'.

דוגמא קלאסית ממה שאנשים רגילים מבינים שזה מעשה שהוא מיוחד? נניח אומנות, כשאתה צובע סתם בבית ועושה קשקוש אתה אומר 'זה קשקוש' אבל אם אתה עושה מצבעים ציור מאוד יפה, אתה אומר 'וואלה זה אומנות'. אז יש אומנות רוחנית - שאתה עושה ספונג'ה ועשית אומנות רוחנית. יש מצב שאתה עושה כאוס רוחני ויש מצב שאתה עושה אומנות רוחנית והקב''ה רוצה שאדם יהיה אומן רוחני - זה כל הסיפור שהיה מסביב הכניסה לארץ ישראל, הנשיאים פשוט חשבו שהם לא מוכנים והם צדקו והיה צריך להכשיר אותם בשביל זה. אבל למה ככה ? למה במוות ? למה בייסורים ?

אפשר לעצור - לחשוב טיפה, לראות את כל ההשלכות - להקדיש את עצמך, מה שאתה יודע שאתה אומר 'אני עשוי לא לעמוד בזה' תפיל את זה על הקב''ה, תהיה שותף שלו 'מה אנחנו מה חיינו' ואז כשאתה ניגש ''הבא ליטהר מסייעין בידו''..

בעז''ה לזיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן.