הרב אריה חיים נווה שליט"א
סוד הפורים - דברים שמעולם לא נשמעו- פרשת תצוה התשע"ז
בפורים יש המון סודות, הסוד הגדול ביותר עניין מגילת אסתר, הגילוי של ההסתר. במגילת אסתר ע''פ חוכמת הקבלה יש את כוחות הנפש, כל אחד מהדמויות משמש ככוח אחר בתוך הנפש. ניקח את זה קצת יותר גבוה; מרדכי - כביכול הדמות של הקב''ה, אסתר - השכינה הקדושה, המן - שטן, אחשוורוש - כוח הבחירה. למעשה אנחנו נעים בין כולם וצריך לדעת מי הוא מי (בעז''ה נעשה על זה שיעור) היום נדבר על דבר עוד יותר עמוק שגם כן תלוי במגילת אסתר.
מגילת אסתר - גילוי של ההסתר 'אבל איזה הסתר היה שמה ומה היה למעשה הגילוי'? למה קוראים לזה מגילת אסתר? הזהות של היהודים הלכה לאיבוד כתוב שהם אכלו משולחנו של המלך ואיבדו קצת את הזהות שלהם. כמו בגלות, אפשר לראות היום יהודים אמריקאים שכבר לא יודעים עברית ( ביקשה ממני יהודייה אמריקאית שאלמד את הבן שלה 'פרשת ואתחנן' אמרתי לה 'אני יקליט את עצמי ואשלח לכם', אמרה 'הוא לא מבין עברית'. 'אך הגעת לזה שהילד שלך לא יודע עברית'?! 'אך אתם מגיעים לזה שהילדים שלכם לא יודעים עברית'?!) זה שלב כ''כ עצוב וזה נקרא ''אכלו משולחנו של המלך'' וזה למעשה אובדן הזהות לגמרי הדברים לא נאמרים בקטרוג זה נפש האדם. 'נפש האדם' זה מה שהוא כרגע רואה, מה שטוב לו, מה שנוח לו זה כרגע מה שתופס והדברים היותר פנימיים מהותיים הם אלה שהוא הולך איתם לאיבוד.
כשאנחנו מדברים על ביאת המשיח (עניין ביאת המשיח מרומז במגילת אסתר. צריך להגיד אך זה בא לידי ביטוי אבל זה כבר מגילת אסתר לאור הסוד. אני אתן את הסוד ואם יהיה זמן אני יעשה את הקשר, איפה למעשה זה מרומז) כתוב שהמשיח יבוא רוכב על חמור אבל יש גרסה אחרת שאומרת שהוא יבוא על 'ענני כבוד' שיבוא כביכול בצורה יותר קדושה. 'רוכב על חמור' זה כביכול בייסורים אם הוא יהיה 'עני רוכב על חמור' אז 'אין עני אלא בדעת' וזה מרמז למעשה על הדור האחרון אך הוא יהיה. המעניין הוא שהרכיבו את מרדכי היהודי על סוס שלמעשה זה משהו אחר אבל מאותה משפחה של חמורים אלא שסוס זה בדיוק ההלחמה (הממוצע) בין זה שהוא יבוא על 'ענני כבוד' לבין זה שיבוא 'רכוב על חמור', שהוא יבוא בשמחה. סוס, לשון שמחה - ששון ושמחה ''כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון''. העניין להביא את כל הדבר הזה לשמחה ולכן פורים זה עניין של שמחה למעשה להרים את השמחה ''משנכנס אדר מרבין בשמחה''.
הספק הגדול של האדם – הזהות שלו
הרבה פעמים שניסו להבין מתי חז"ל דיברו על שמחה ומה התנאים לשמחה אמרו ''אין שמחה כהתרת הספקות''. אתה אומר: 'אנשים שמחים אין להם ספק'? אי אפשר להפיל בנ"א שמח? מאיזה ספקות זה מתיר?
הספק הגדול ביותר של האדם זה הזהות שלו (אין ספק יותר גדול לאדם מאשר הזהות שלו). יש ספק מודע ויש ספק תת מודע. ספק מודע - אדם שואל שאלות פילוסופיות 'אני מאמין/לא מאמין', 'אני חושב/אני לא חושב' אבל כל השאלות נובעות מזהות 'אני מדבר יום יום עם אנשים (בוואטסאפ, במייל, בשידורים) בסופו של דבר כשאתה מנסה לקלוט את האדם לסכם אותו, לחדור לליבו אתה רואה שהוא מבולבל מבפנים והוא שואל ממקום של העדר זהות'. אין מקום לשאול שאלות פילוסופיות או סקפטיות או שאלות של הוכחה או שדורשות הוכחה אלא אם כן הזהות שלו למעשה מבוררת. אדם שהזהות שלו מבוררת לא שואל את השאלות האלה הוא שואל שאלות אחרות 'העניין שלו הוא ענין אחר לגמרי'. כשאני מדבר על זהות 'אני לא מדבר על זהות זכרי/נקבי, אני מדבר על זהות מהותית' אבל גם על זה יש עניין וויכוח.
הקב''ה שם מוקשים לכל אורך הדרך בבריאה עצמה - יש ספקטרום שלם לאדם להתמודד אתו 'זה לא דבר כזה פשוט' גם בחוכמת המזרח הם טוענים לזהות רוחנית וגם הם מדברים על הקונספט אין סוף וגם הם מדברים על דברים שנשמעים מאוד קרוב (אבל קרוב ודומה זה לא זהה) צריך להיות במקום עצמו ובדיוק במקום עצמו. אחד המקומות הגבוהים ביותר ברוחני נקרא 'עולם התוהו' המודטים והמוארים לרבות בודהה בעצמו (אבל היו רבים כמו בודהה ואפילו יותר מוארים ממנו) הגיעו אבל זה נקרא 'קליפת התוהו'. 'קליפת התוהו' מופיעה בספר בראשית בתורה, זה אותה מילה שנאמר ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים''.
מהנקודה הזאת מתחילה ההרצאה שלנו..''הארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת'' 'מרחפת' - אותיות מת רפ''ח. 'רוח אלוהים' - משיח. 'תהום' - אותיות מהות. למעשה זה נראה מאוד קרוב אבל עומד חיץ (שהוא חיץ 'לא יעזור') והחיץ הזה מונע דבקות ויש הבדל בדיווחים. ולכן, אני אומר ''אדם מן ההדיוטות שילמד תורות המזרח ויתעסק איתה אם הוא יקרא את דרך הדאו, את האופישנדות, אם הוא ירד לעומקם של תורות המזרח הוא ילך שמה לאיבוד והוא יתבלבל מאוד' והקב''ה שם את המוקשים האלה ואם אני ישמיע לכם הרצאות אתה תגיד 'הרב אני לא מוצא הבדל בין מה שאתה מעביר לבין מה שהם מעבירים' ההבדל הוא 'מתוך מי אתה מדבר' בסופו של דבר כשאדם יעלה לשמים שניים ידברו אתו האמת והשקר וזה ישמע בדיוק אותו דבר (הם יגידו את אותו דבר) אבל אחד דובר אמת ואחד דובר שקר. אך תדע להגיד 'מי הוא דובר אמת ומי הוא דובר שקר'? רק אם אתה תהיה אמת תדע לזהות את האמת אם אתה תהיה שקר אתה תזהה את השקר. ולכן ענינו של ביאת של המשיח לאוו דווקא תלויה במשיח היא תלויה בנו (בכל אחד ואחד מאתנו) וזה החידוש של היום שאמרתי שזה 'דברים שלא נשמעו'.''
ביאתו של המשיח, מאוד מאוד מאוד קרובה. על המשכן נאמר והכינו את אשר יביאו והם הכינו די והותר ז''א הם עשו כבר יותר מידי והקב''ה אמר להם 'די תפסיקו, לא צריך' ולכאורה 'למה לא הפסקת אותם כשהם עשו את הדבר המדויק, למה הם עשו יותר'? כדי להקנות לנשמה אינרציה להקנות לה התמד שלא תגיע בדיוק למה שהיא צריכה ותפסיק. אם מבקשים ממך חסד 'תיתן יותר ממה שביקשו אל תביא בדיוק' תיתן כל הזמן יותר כדי שלא תגיד מה שביקשו אני עושה (מלמד קצת על ראש קטן, מה שצריך) ולכן הקב''ה נתן להם לעשות ''די והותר''. 'די' - מה שהוא צריך 'והותר' - כדי שיוותר להם ( 'והותר' אותיות ותורה) כדי שיהיה להם אינרציה ולא ישובו לכסלם. שלא ייווצר מצב של הרהור בתוך המחשבה 'עשיתי מה שאמרו לי' אין לעשות מה שאמרו לי כאשר אדם עושה קצת יותר הוא עושה יותר ממה שאמרו לו וזה כבר מהרצון האישי שלו.
כל הדורות עשו ''די והותר'' והמשיח וביאתו של המשיח מאוד מאוד קרובה - הרב'ה שליטא סיפר סיפור (בסוף ז' באדר בירושלים) - משל למלך שהיו לו הרבה מאוד פועלים והם סיימו את כל העבודה ''די והותר'' באו לבקש ממנו שכר ונכנסו בבגדי עבודה. אמר להם 'לא ראוי שאתם מבקשים מהמלך שכר בבגדי עבודה, תחליפו לבגדי שבת ותחזרו'. מה הסיפור למעשה מרמז? (הרב'ה לא פותר) 'תחליפו את הבגדים' זה תחליפו את הזהות אתם למעשה לא פועלים תבואו אליי כשאתם מבינים שאתם הבנים של המלך 'אל תבואו אלי כמו פועלים'. ולכן העניין כאן ובסופו של דבר גם של פורים זה להיזכר לא שאנחנו המן, לא שאנחנו הפרסיים וגם לא להיזכר שאכלנו משולחנו של המלך אלא להיזכר שאנחנו מרדכי הבן של המלך 'זה התגלמות של המלך במגילת אסתר'.
אומנם השם של הקב''ה לא מוזכר במגילת אסתר והדרוש הידוע שאיפה שכתוב 'המלך' משמש לקודש ולחול והכוונה כביכול לאחשוורוש (שמה זה דווקא כוח הבחירה) שלפעמים הבחירה של אחשוורוש היא בהמן (אז כביכול זה משמש לחולין כי בחולין בוחרים ביצר הרע 'אתה בוחר לאכול ולשתות') וכאשר אתה בוחר בקודש נחשב למלך כי בחרת בקדושה לכן נחשב לקודש וחול. אבל המלך האמיתי שמופיע שמה זה מרדכי - מרדכי הוא נביא, הוא מדבר ברוח הקודש וכתוב ''מרדכי ידע את כל אשר נעשה'' (רק על ישות אחת אפשר להגיד 'ידע את כל אשר נעשה'). אסתר, השכינה שנמצאת בחדר המלך, עושה מה שהיא צריכה לעשות, כולם רואים את יופייה. הרעיון שהם מוצצים ממנה ניצוצות קדושה ועל בסיס זה יש להם קיום אבל ברגע שיוציאו את אסתר החוצה אפשר שכל זה יקרוס.
המלאכה האחרונה שנשארה – להחליף את הבגדים, לשים בגדים של מלך..
זה יכול להיות גם חיצונית וכמובן צריך להיות גם פנימית. כדי להחליף את הבגדים של המלך (שלא תחשבו שאני מוכר לכם אג'נדה. אני מלמד ''תורת אמת'' ואני עמל עליה יומם ולילה. אני מתבודד על זה, אני בוכה על זה, אני מתאבל על זה, אני שוכב על זה בדרכים לא דרכים..) לפעמים אדם צריך להראות כמו מת כדי לחיות. 'ההגות' זה בדיוק להחליף את הבגדים של המלך עד עכשיו העיניים האוזניים הידיים הפה 'הכל היה בחוץ, כל החיים שלנו זה בחוץ' חיים שטחיים לגמרי זה הבגדים הלא יפים של הפועל כי זה בגדים מוחצנים ועכשיו הגיע הזמן ללבוש את הבגדים הפנימיים וזה עניין ההגות.
בהגות אתה לובש בגדי מלך, היופי של הדבר הזה 'יהודי ניזכר שהוא יהודי' כל אדם שיעשה הגות ייזכר בזהות שלו אז הבודהיסט נזכר שהוא בודהיסט ואילו היהודי נזכר שהוא יהודי ושהוא חלק אלוק ממעל ממש ולכן ההגות היא דבר בלתי נפרד (בהמשך יינתנו חמשת השלבים של ההגות שהם קריטיים וחשובים לענייננו). ההגות זה ללבוש את הבגדים של המלך מכוון שכאן אתה לובש בגדים פנימיים אתה לא לובש בגדים מוחצנים (כשאתה עובד בגינה או עושה רהיטים אתה לובש לדוגמא סרבל כחול ביום שבת אתה לובש בגדים אחרים) כשאתה לא עושה הגות אתה לובש בגדים חיצונים של פועל כשאתה עושה הגות אתה לובש בגדים של מלך והקב''ה מסייע לכל יהודי ויהודי להתחבר לזהות שלו בתנאי שהוא מכוון בזה. אצלנו אין מדיטציה, אצלנו הדברים לא קורים אנחנו לא נותנים ליד המקרה להתרחש, אנחנו לא ממתים את עצמינו ובמקום זה יש הארה. אצלנו זה טומאה, אנחנו לא מתים, אנחנו רוצים לחיות – אנחנו בוחרים בחיים. בהגות לא מחפשים את עניין המוות יש עניין של ביטול הרצונות החיצוניים (הרצון לקבל לעצמו) אבל לובשים רצונות פנימיים.
הגות
הקדמה
ההגות בשלבים שלה זה לעלות בדרגות הנפש הכי קרוב לדרגת יחידה. כל אחד צריך להביא את המשיח שלו כדי שהמשיח יהיה הוא צריך להיות בנוי מכל החלקים שנמצאים אצלנו אז כל אחד צריך לעלות למעלה להחזיק את החלק ולהגיד למשיח 'הנה אני - הנה זה החלק שלי' אני מביא לך את החלק שלי (כל אחד צריך להביא את החלק שלו). יש קכ''ה מדרגות הנפש אומנם יש; נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה אבל בנפש יש עוד פעם; נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה ז''א יש נפש דנפש עד יחידה דנפש ואח"כ יש עוד מדרגה; נפש דנפש דנפש, רוח דנפש דנפש, נשמה דנפש נפש ככה עד יחידה דנפש דנפש. כל אדם אפילו הכי קטן יכול להגיע לפחות ליחידה דנפש דנפש שלו וזה בחינת משיח ואם הוא יצליח להביא את זה ולעלות לזה זה כבר דבר גדול מאוד 'זה כבר הניצוץ האחרון שהוא יכול להביא אותו, אי אפשר לדעת יתכן גם שזה הניצוץ האחרון שצריך להביא'. לכן הקב''ה לא נתן לדור הזה לעשות דברים יותר מידי גדולים כמו: צומות, תעניות, גלגולי שלג, סיגופים מיוחדים, למידה בע''פ של כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת (שעשו את זה התנאים והאמוראים) לנו הקב''ה נתן דברים קטנים והדברים הקטנים שנתן נראים כמו דברים קטנים אבל למעשה הם לא כ"כ קטנים אלא זה עניין של היפוך הלב.
יש לנו את עורלת הלב ועורלת הלב שורה עלינו
''הדור הזה מצד אחד 'דור מתוק מתוק מכיוון שזה דור רגיש ופגיע מאוד וכדור רגיש הוא יותר בקטע של אהבה, חיבוק, תשומת לב אישית, מודעות עצמית, תטפלו בי' החושך והאור משחקים בערבוביה באותו עניין אבל זה דבר נפלא כי אנחנו באמת באמת הכי נוגעים בזה. זה הדור שהכי הרבה מחבק, הדור שהכי הרבה מכיל, הדור שעבר הכי הרבה אירועים אינטימיים (אם נקרא לזה ככה) בניגוד לדורות הקודמים שהיו הרבה בדיסטנס גם גאוגרפית (אנשים חיו רחוק אחד מהשני) וכשהם נפגשו הביקור היה כ''כ מכבד מרוחק ומדוד (לדבר איתם על אנטמיות, לא מכירים בכלל את המילה הזאת) ואילו הדור הזה הוא מאוד אינטימי. לכן יש לנו כאן, אנחנו בעצמינו, יכולות מאוד יפים להיפך את התמונה עצמה ולהיפך מדור שיש בו שנאת חינם תהומית להיפך לדור הכי אינטימי שיכול להיות ואז לסגור את התמונה הזאת''.
כדי להיות אינטימי 'אדם צריך להיות אינטימי קודם כל עם עצמו' כדי שאדם יהיה אינטימי עם עצמו הוא צריך להיכנס להגות. להגות יש חמישה שלבים 'אני אתן אותם אח''כ אני רוצה עוד קצת לדבר כי אני רוצה לתת היום את העניין של מגילת ההסתר (הגילוי של ההסתר) שמבקשים מאתנו'.
השלבים של ההגות
להגות חמישה שלבים,
השלב הראשון – עצום את העניים ותהיה מודע לכל מה שמתרחש (מחשבה רגש וגוף)
הרבה אנשים לא יודעים אם הם נמצאים בהגות, אם הם פועלים נכון, חוששים שאולי נמצאים בדמיונות. השלב הראשון תעצום את העיניים ותבדוק מה יש לך בפנים פשוט תהיה ער למתרחש בפנים, עד היום לא שמנו לב לזה לא נתנו לזה חשיבות. אנשים חשבו שהדברים בעולם החיצוני הם אלה שפועלים הם אלה שצריכים לקרות אבל אף אחד לא חשב שבתוכו קורה משהו או שהמשהו הזה משפיע על משהו אז אם אדם היה חושב בינו לבין עצמו או שהוא חושב דמיונות ואם היינו אומרים לו 'תשקע קצת בתוך עצמך' הוא היה משועמם ויוצא מזה ולכן הוא לא היה מתחבר לזה רגשית.
השלב הראשון, תיכנס פנימה תעצום את העיניים תראה מה קורה בפנים 'מעצם העובדה שסגרת את התריסים' ועכשיו אתה נמצא בפנים ואתה מודע למתרחש זאת תחילתה של ההגות. לכל דבר ביהדות יש ספקטרום ממלכות דמלכות עד כתר דכתר ולפעמים זה נראה הפוך אז אתה אומר; 'זה הגות', מה יש בזה בכלל ?! נכון 'מזה רחוק לא מגיעים אבל זאת תחילתה של ההגות' זה המלכות דמלכות של ההגות. ולכן מעצם העובדה שסגרת את העיניים ואתה בודק איזה מחשבות רצות - אתה שם לב לעובדה שאתה חושב, לעובדה שאתה מרגיש, לעובדה שיש בתוכך 'סרטים פנימיים' ולעובדה שכל זה מתחולל בתוכך ואתה לא זז משם 'זה דבר גדול וחשוב מאוד כשלעצמו'.
השלב השני – להבין מה הזהות שלנו
יש טריק מאוד גדול שכל אומות העולם טועים בו גם בחוכמות המזרח מתבלבלים בו וזה העובדה של 'מה מהותנו'. צריך לדעת שמהותנו לא האור, אנחנו לא הידע (זה לא כמו שאמרו הפילוסופים היוונים שאנחנו הנפש השכלית) אנחנו בכלל לא השפע הרוחני שנקרא 'אור דחוכמה' אנחנו הרצון. מכיוון שאנחנו הנברא אנחנו הרצון רק הקב''ה בכבודו ובעצמו; הוא האור, הוא השפע, הוא עצם הדבר עצמו. לכן עכשיו אני לא יכול להיות אור מכוון שאני לא הקב''ה, מה אני כן? מעצם העובדה שהקב''ה ברא (שיצאה בריאה מתוכו) הבריאה יצאה מחוסרת, למה? כי היא כבר לא נמצאת באין סוף אז כבר הפחיתו לה את השפע ומעצם העובדה שהפחיתו לה את השפע היא נורא כמהה לחזור בחזרה לכל השפע שהיה לה. ככה שאפילו הכתר נחשב לנברא, כל דבר שיש לו 'שם' יש לו חסרון כלשהוא והוא נחשב לרצון ולכן הספירות נקראות 'רצונות' ואילו הדרגות (נפש רוח נשמה חיה ויחידה) נקראים 'אורות' אבל הם לא תלויים בנו זה שפע שמתקבל ז''א אנחנו מכינים את הכילים ומגיע אור. אז יש לנו אור דרוח 'יופי, זה לא אומר שיישאר אצלנו' אם אני אפספס את הכלי או שבכלי יהיה חור או שאני יאבד את הרצון 'אור הרוח יברח', אתה אומר: 'אבל לפני רגע היה לי את זה' נכון היה לך רצון החזקת, לא היה לך רצון הלך לאיבוד. אותו דבר אדם יכול לעשות עוד כוחות ולעשות עוד כלים 'הוא יכול להוריד את אור הנשמה' ויהיה לו את אור הנשמה הוא יכול להיות בעל נבואה וזה יברח לו. אך זה בורח? אם איבדת את הרצון או פשעת כלפי הרצון המקודש האור בורח כנ''ל לגבי חיה וכנ''ל לגבי יחידה. היו אנשים ענקיים שנפלו כמו אלישע בן אבויה שהיה רבו של רבי מאיר בעל הנס, הוא היה תנא 'ונפל מכל המדרגות' וכמו רבי יוחנן כהן גדול, הוא היה כהן גדול ובגיל 86 כפר נהיה כותי ( מה שהיום אנחנו קוראים 'קראיים') הוא אמר 'אני לא מאמין בתורה שבע''פ אני מאמין רק בתורה שבפשט' הוא התבלבל וירד מכל המדרגות שלו אע''פ שכיהן בבית המקדש בקודש הקודשים וראה מראות אלוקיים. היו עוד הרבה כאלה..
אך יכול להיות שאנשים מפספסים אורות כאלה גדולים? תפסת את זה אתה אמור להיות מוטרף על זה.. 'אפשר לפספס את זה מכוון שאדם יכול להסתפק בזה' הוא יכול להגיד 'ב''ה אני בעל מדרגה, הגעתי אני יכול לנוח' ואך שהוא נח זה הולך לו. המדרגות צריכות לתת לך עוד רעב עוד רצון. יוצא שדרגת הנפש כביכול במהופך יש לך את הרצון הכי חלש, בדרגת רוח יש רצון יותר חזק וכך הלאה בדרגת יחידה אתה אמור להיות מוטרף על הקב''ה. זה מה שהיה עם משה רבינו הקב''ה אמר לו 'די מספיק, ב''ה הגעת, אני הולך לקבור אותך בהר נבו (נון בו, 50 שערים), קיבלת את כל התורה כולה, נתת, אתה נקרא עבד ה'.. מספיק'. משה רבינו עונה; ''עתה הכילות להראות את עבדך'' רק התחלת להראות לי. כתוב ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'' ומשה רבינו לא יכול להיות 'דובר שקרים' אז ברור שהדרישה שלו ומה שהוא אמר זה אמיתי וזה ההשתוקקות שלו כביכול לקב''ה. משה רבינו רצה להישאר בעולם הזה כי רצה עוד רצונות לכן אמר לקב''ה אני לא רוצה למות כי רק בעולם הזה יש רצונות בעולם העליון אין גופים לכן אמר לפחות תן לי להיות ציפור פה, תיתן לי להיות כבשה, תיתן לי להיות פה משהו 'אני רוצה להיות כאן אזשהוא רצון למשוך עוד אור'. הקב''ה אומר לו ''אחוריי יראו פני לא ייראו'' זה בעניין של ''הראני נא את כבודך'', אמר לו 'עוד לא הגיע הזמן' אתה צודק בדרישה שלך אבל עוד לא הגיע הזמן אם תמשוך אותי עוד קצת אני ארד באור שהשאר לא רוצים אותי ואז אני אשרוף את כולם (זה אור שישרוף את כולם). אני לא רוצה שרק אתה תירצה אותי אני רוצה שכולם ירצו אותי לכן הגאולה היא לא גאולה פרטית. כדי שתהיה גאולה כללית צריך שיהיה לפחות 60 ריבוא של אנשים שרוצים משהו בסגנון של להגיד לקב''ה ''הראני נא את כבודך'' צריך להגיע לרמה של ''הראני נא את כבודך'' וידוע שיש הבדל ניכר בין 'ערב רב' לבין 'יהודי אמיתי', אך יודעים אותו?
יהודים אמתיים אמרו ''רצוננו לראות את מלכינו'' והם ביקשו תורה מהקב''ה ואילו הערב רב אמרו למשה רבינו אנחנו לא רוצים את הקב''ה אנחנו רוצים אותך 'אתה תדבר אתנו ולא ידבר ה' אתנו' וזה ההבדל בין ערב רב לבין היהודים. היהודים רוצים את הדבר האמיתי וערב רב רוצה משהו שדומה לזה ויש לזה הרבה עניין, למה? כי הם רוצים השגה 'אם משה ידבר הם יכולים להשיג' יהודי רוצה להתבטל הוא לא רוצה להשיג. אז הרצון שלנו נע ''מנקודה אמצעית אשר בו באמצע ממש'' נקודה אמצעית שסופה באמצעיותה שזה מה שיוצר את האגוצנטריות והשיא של הרצון זה אין סוף התבטלות הרצון, אין רצון. להגיד אין סוף זה כמו להגיד: אין רצון ולהגיד כן סוף או נקודה זה להגיד: יש רצון. 'נקודה אמצעית' הכוונה רצון לקבל לעצמי וככל שהנקודה הזו נפתחת יש עניין של להשפיע עד שלאדם אין בכלל רצון לקבל לעצמו ולמעשה כל הרצון הוא רק להשפיע.
זה הנקודה השנייה בהגות, עניין הנהגת הרצון - אנחנו לא מנהיגים את האור אנחנו מנהיגים את הרצון ולכן אם אנחנו לא מקבלים אורות זה לא משנה כי גם אם נקבל אור נגיד לקב''ה; אני לא מתרשם מזה 'מה נתת לי עכשיו חידושי תורה' ?! אני לא מתרשם, אני עדיין רוצה אותך ולא חידושי תורה.. מה נתת לי? לראות מלאך או דמות..? והקב''ה יעשה את זה. יש טריקים כאלה, בהגות הקב''ה יכול לתת לך לראות כל מיני דברים שתגיד 'וואו הנה זה מצליח' ואז ההיפך תירצה כל הזמן לראות את המראות האלה. אותנו לא מעניין המראות האלה, לא נבואה ולא רוח הקודש ''רצוננו לראות את מלכינו'' ואנחנו רוצים לנהוג ברצון הזה עד לאין סוף. ואדם שיש לו ואדם שאין לו חשובים כאחד ז''א משה רבינו עם כל ההשגות, המראות והרצון ואדם רגיל פשוט עם הרצון שלו זה אותו דבר רק למשה רבינו יש את האור אבל זה לא משנה לנו גם לקב''ה זה לא משנה. אך זה בא לידי ביטוי? כאשר הקב''ה ממית את האדם הוא לוקח לו את האור אומר לו 'האור לא שלך, אני רק רוצה לראות את הרצון שלך בי' ואז יכול להיות שרוב האנשים האלה נתקעים. הם הגיעו לדרגת נשמה אבל תקועים בה והם בהלם 'אך אני תקוע אני יודע כ"כ הרבה'? 'כי לא רצית בי' הגעת למדרגה כי רצית במדרגה אז הנה תסתפק במדרגה 'זה מה שרצית אז הנה אתה תקוע בה'.. 'זה מה שרצית' בגלל זה נחת, 'נחת פה' מתת 'אז הנה זה הדרגה שלך' הקב''ה אומר מה ששלך שלך אני לא לוקח לך אבל אותי אתה לא מקבל.
לכן ענינו של המשיח, למה הוא יהיה 'עני רכוב על חמור' ואך עדיין יקרא משיח? הוא יקרא משיח בגלל שהרצון שלו בקב''ה אפילו שהוא עני הוא אינסופי, ההשתוקקות שלו לקב''ה מטורפת. איפה רואים את זה? בתהילים של דוד המלך. דוד המלך כל הזמן מדבר רק אל הקב''ה ורק על הקב''ה ; הוא לא מציין את התורה שלו, הוא לא מציין את הלכות שלו, הוא לא מציין את המצוות שלו ולא מציין את הטובות שהוא עשה לקב''ה. כל התהילים זה למעשה להביע רצון משיחי אל הבורא לכן לתהילים יש סגולה לביאת המשיח מעבר לכל הסגולות; רפואה, פרנסה ועוד לתהילים יש סגולה לרצון אלוקי, רצון באלוקות ומי שרוצה לכוון בתהילים ולהרגיש באמת שיכוון שדוד המלך מקריא שיר השתוקקות ארוך לכבוד הקב''ה. דוד המלך בעצמו אומר 'אני לא צריך את האורות האלה ואל תיתן לי טובות ואני לא צריך אפילו את התורה מבחינתי שאני אהיה עפר הארץ ''תולעת אני ולא איש'', למה? אני רק רוצה אותך. ההנהגה שלנו היא הנהגת הרצון וכ"כ חשוב להבין את זה שאנחנו רק מנהיגים את הרצון אנחנו לא מנהיגים את האור.
חשוב שהנקודה תהיה מובנת כי לאומות העולם ולכל העולם הדבר לא ברור לכן עושים מבחנים כל הזמן וכל המבחנים הם מבחנים על הידע (בגרויות פסיכומטרי ותארים) וזה שקר משום שרגע אחרי מבחן אתה לא זוכר. אז מה למדת? אך קיבלת תואר על משהו שכבר אין לך אותו? שאתה לא זוכר? אך איבדת אותו? זה חוסר אחריות לתת לרופא לרפא משהו שהוא כבר לא זוכר מה שלמד בביה"ס לרפואה בגלל זה כל הזמן שולחים להשתלמויות ואח''כ הם מתנסים ואין חכם כבעל ניסיון (רק על זה זה מסתמך). כדי שהרבנים לא יהיו כאלה ויסתמכו על הידיעות שלהם (כי אך שהוא סיים את ההסמכה גם הוא איבד אותה) צריך להבין שכל הדברים האלה אמורים לתת לך רצונות 'אנחנו רק מנהיגים רצונות'. לכן משה רבינו והאדם הפשוט שווים בעיני הקב''ה הם אותו דבר כי הקב''ה ישאל אותך 'לא מה אתה יודע' אלא 'מה אתה רוצה'? אז משה רבינו יכול להגיד 'אני רוצה את הקב''ה' והוא ישאל אותך 'עם הארץ' אתה לא למדת הלכה אחת תגיד לי 'מה אתה רוצה'? אני גם רוצה אותך.. 'אהה, אז בואו תעמדו שניכם על הר סיני'. ככה למעשה אנחנו יכולים להשוות את הצורה גם עם משה רבינו כי הוא בודק אותנו ע''פ כמות האור שנמשכה הוא בודק אותנו ע''פ הרצון שאנחנו מנהיגים. חשוב לדעת שזו הנהגת הרצון כפי שאמר דוד המלך ''ואני תפילתי'', מה אני? אני זה התפילה שלי, הוא לא אמר 'אני תורתי' או 'אני אורי' או 'אני רוח הקודש שלי' או 'אני נבואתי' הוא אמר ''אני תפילתי''. תפילה זה הבעת רצון 'אני זה הרצון שלי' לכן חשוב שאדם כל הזמן ינהיג את הרצון שלו בין אם יש לו אור ובין אם אין לו אור וכל אחד מאתנו יכול להיות בעל רצון משיחי ''רצוננו לראות את מלכינו''.
הרבי מילובביץ' זכרו יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמר בתקופתו בשנת תשנ''א 'הכל מוכן עשינו את כל התיקונים' זה אורות דתוהו בכלים דתיקון (האורות הכי גבוהים בכלים של לתקן) כבר עשינו את הכל צריך ללבוש בגדי שבת. מה הבעיה? אמר 'לא רוצים את המשיח' אין השתוקקות לכן הוא הגביר את המודעות למשיח (זה שאנשים מסתובבים עם דגל שכזה לא אומר שיש מודעות למשיח, אני לא מזלזל בזה רק אומר זה לא מספיק וזו לא הדרך). מודעות של משיח, לא אומר כל שניה להגיד 'משיח עכשיו'. מודעות של משיח זה להיכנס פנימה ולהיות חור שחור לדבר הזה מכוון שרצוננו לראות את מלכינו זה עניין גדול מאוד
זה עניין של להבין מה הזהות שלי (הנושא העיקרי של ההגות)
אז הנקודה השנייה זה הנהגת הרצון. אחרי שנכנסים פנימה עוצמים את העיניים וקולטים את התוהו ובוהו שיש בתוך הראש אתה אומר לעצמך 'אך אפשר להשתלט על זה, אני לא מצליח, המחשבות לוקחות אותי מימין לשמאל הן מעיפות אותי אני לא מצליח'. בתורת ההתמכרויות יש הגדרה של מה זה התמכרות אחד הפסיכיאטרים שעסק בזה אמר התמכרות זה הזדהות. התמכרות זה זהות. אנחנו מכורים למחשבות, אנחנו מכורים לדאגות, אנחנו מכורים לדרמות בגלל זה קשה לנו להשתלט על זה ובגלל זה קשה לנו בהגות לעשות השקטה. למה? אנחנו לא בדיוק רוצים לעשות השקטה כי אנחנו מכורים לזה, אתה אומר 'ואם אני יעשה השקטה מה יהיה' ? התת מודע מבפנים משחק חזק. אנשים אומרים 'אני לא יכול להשקיט' העניין שאתה לא רוצה להשקיט 'אתה מכור למחשבות לחרדות ולדרמות שלך' ולכן אתה לא רוצה. אז צריך לדעת - לחשוב זה להיות מכור, אין לך משהו אחר לעשות חוץ מזה וצריך להיגמל מזה וכדי להיגמל צריך רצון. בכל תהליך של גמילה אין מה לדבר ולתת מידע לנגמל להגיד לו: כמה הסיגריות מסוכנות והורגות אותו כתוב על הסיגריות שזה הורג וגורם למחלות ואנשים קונים גם על היין כתוב גורם לשחמת השחרת הכבד מתים מזה ואנשים קונים. העניין שזה לא האורות זה עניין הרצון ברגע שאדם ירצה להיגמל הוא ייגמל זה לא שייך כמה אורות אתה תיתן לו לגבי העניין. אתה נותן אורות, אתה נותן מידע, הוא שומע את המידע אבל אין לו רצון אז הוא לא מקבל את זה לכתחילה. אתה אומר; 'אך יכול להיות, זה דברים מדעיים'? אדם רואה את זה וזה מדעי לגמרי אבל אין לו רצון לכן הוא לא שומע.. לא שהוא טיפש הוא לא רוצה. לכן הנהגת הרצון זה עמוק וחשוב מאוד להבין את זה ''אנחנו רק מנהיגים את הרצון לא את המידע'' ברגע שבנ''א רוצה הוא יכול להוריד את כל המידע שהוא רוצה, אור לא חסר בקבלה קוראים לזה 'אור דחסדים' שמלביש 'אור דחוכמה'. 'אור דחסדים', הרצונות של האדם ברגע שאדם עושה אורות דחסדים רק אז הוא מקבל אורות דהחוכמה. אור דחוכמה יש בשפע אור אינסוף רק אין כלים. 'כלים' זה רצונות לכן אנחנו מנהיגי הרצון אנחנו לא מנהיגי האור. ואם תשאל מה עשיתי לא בסדר שלא מגיע לי ידע? התשובה היא שלא עשית משהו לא בסדר יכול להיות שהקב''ה רוצה ממך עוד השתוקקות 'לא קשור לידע' אם הוא ייתן לך את הידע הידע יהרוג אותך, הידע יישן אותך. רואים את זה, אנשים מגיעים למשרה של דוקטור או פרופסור 'זהו, לא מייצרים כלום, אין מאמרים, אין כלום' הכל רק מהסטודנטים שלו. בכל מקום שהגיעו 'זהו הגעתי אני פזמניק אני כבר לא עושה כלום' - הייתי ראש ממשלה אני פורש, הייתי נשיא אני פורש, הייתי משהו.. אני פורש כי אין מה להוסיף. אומרים 'בסדר יש לך כ''כ הרבה ידע אתה מזניח את המדינה, לפחות תהיה יועץ חיצוני זה לא חייב להיות שייך למפלגה זה בטחון המדינה 'לא, הוא הולך'.
אסור לנו להיות ככה אנחנו נשארים בתמונה כל הזמן 'ראיתם רבי שאומר פרשתי' תראו לי צדיק אחד בהיסטוריה כולה שאמר פרשתי.. אין כזה דבר. הנקודה היא ההבנה שאנחנו לא מנהיגים את האור אנחנו רק מנהיגים את הרצון ואם אין לך אור סימן שצריך יותר רצון. לפעמים אם אין רצון צריך 'רצון לרצון' לכן אנחנו מתפללים ''יהי רצון'' להגיד לקב''ה : 'הלב שלי מת אני לא רוצה כלום' והרב אשלג אמר שאדם ללא רצון משול למת ז''א אם אדם רוצה רצון אז הוא מתחיל לחיות. יש מלכות שזה רצון. ויש מלכות דמלכות שזה הרצון לרצון. 'הרצון לרצון' דבר עצום וגדול כי לשמה הקב''ה מנחה אותנו. שואל 'אתה רוצה לחיות'? בבקשה תחייה 'אני רוצה שאתה תירצה'. זה העניין של ''רחמנא ליבא בעי'' הכוונה רוצה את הלב, רוצה את חפץ הלב. הקב''ה לא רוצה את טוב ליבך או את החסד שלך הוא רוצה את רצון הלב.
למה אומרים את זה? מכיוון שזה השלב השני בהגות והגות ענינה דבקות ועלייה מעלה מעלה. בשלב השני כשאנחנו נכנסים לתוך המחשבה יש לנו כאוס אנחנו מכורים למחשבה אדם אומר 'אני לא יודע אך להשליט פה סדר'. בחוכמות המזרח אומרים להרגיע עד שיהיה לך תשתדל ותתמיד עד שזה יקרה, אצלנו זה לא ככה יש עניין לרצות שקט. בחוכמות המזרח יכולים להגיד 'אל תחשוב שקט' כי אם אתה חושב שקט אתה כבר חושב (זה פשוט מחשבה אחרת שאתה מחליף אותה) אז אנחנו לא חושבים שקט אנחנו רוצים שקט. ברגע שאתה הוגה ואומר: 'אני רוצה שקט' כמו בנ''א שניכנס לבית והילדים מפריעים והוא אומר: 'אני רוצה שקט' ואז נהיה שקט זה עקב הרצון של האדם. אותו דבר, ברגע שאתה נמצא בתוכך ואומר 'אני רוצה שקט' אז יהיה שקט, אתה צריך לדרוש את השקט. השקט הזה יהיה הפלטפורמה של השלבים הרוחניים הבאים שתצטרך לעשות. דרישת השקט, היא דרישת הגמילה.
מאוד חשוב מידי פעם כשנמצאים בתור לדואר או בתור לבנק אין מוחין להגות בדברים עמוקים אבל אפשר לעשות את שני השלבים הראשונים. לעצום את העיניים ולקלוט שהמוח ברברן עסוק בעולם הזה והוא לגמרי בחוץ 'להיכנס פנימה ולהגיד: אני רוצה שקט' ולחכות, אני רוצה שקט ולחכות. עצם הרצון שלך מוליד שקט. זה ממש לאלף חיה רעה. אם עוד פעם השכל מתחיל לברבר עוד פעם תגיד: 'אני רוצה שקט'. אחד הדברים שמלמדים מכורים כל יום להגיד 'אני רוצה להיגמל אני רוצה להפסיק (סיגריות סמים כעס)' אני רוצה להפסיק את כל הדברים שאני מכור אליהם. יש אנשים שאומרים 'הרב אני לא בטוח שאני רוצה' אז אי אפשר לעזור לך 'תלך כשתירצה תחזור' רק הרצון יכול להנהיג את הכל.
הרצון גם מנהיג את המחשבה. המחשבה לא מנהיגה את הרצון 'לא המחשבות מולידות רצונות אלא הרצונות מולידות מחשבות' ברגע שהרצון רוצה גם מחשבה חדשה יכולה לבוא לך. אז אנחנו יכולים לקבל רוח הקודש בקלות.. ''וידבר ה' אל משה ככלותו'' כאשר משה רבינו התכלה אל ה' אז הקב''ה כבר דיבר אתו. ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'' זה שעם ישראל היה כאיש אחד בלב אחד ואנשים כל הזמן מייחסים לזה נופך רומנטי 'אהה הם היו מאוחדים' לא 'זה לא רק שהם היו מאוחדים אלא שהם היו בעלי רצון אחד כאיש אחד בלב אחד' הם היו כאיש אחד עם רצון אחד ''רצוננו לראות את מלכינו'' אז הוא התגלה אז הקב''ה לא חוסך באורות ואם אפילו הוא בעצמו צריך לשרות עלייך הוא בעצמו ישרה עלייך.
הקב''ה בכבודו ובעצמו יכול להתגלות לאנשים בחלום ''אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח'' אם למשהו הקב''ה התגלה בחלום, הקב''ה לא מתבזה 'לא להרגיש הזויים ומדומיינים' זה באמת נכון. לדור הזה להמון אנשים, הקב''ה התגלה בחלום. זה מראה שאדם ברצונות שלו יכול למשוך ולהוריד לכאן אורות גדולים מאוד לכן לא צריך להיות לחוץ לקרוא משהו שוב ושוב כי אם לא אקרא לא אבין ולא אדע 'זה לא עניין של הספר זה עניין של האור שיש בספר' אתה צריך לרצות את האור שיש בספר. המשנה נכתבה בעולם הבריאה (משנה אותיות נשמה) אך אדם יבין משנה? ילמד קאתי? ילמד עוד פרוש לפרוש? כמה פרושים לפרוש אפשר ללמוד?! תתפוס את המשנה ותהגה בה, תירצה לדעת אותה בעל המשנה יגיד לך אותה (מופיע בשערי קדושה חלק ד' תשנן את המשנה ויגלו לך מהשמים) מילה ועוד מילה ואת ההקשרים בניהם 'הוא יגלה לך עתידות ויגיד לך כל מה שאתה צריך' כי הכל תלוי ברצון. צריך להבין שאם אתה רוצה מידע אתה רוצה מידע - אם אתה רוצה ללמוד משנה אתה רוצה ללמוד משנה, אם חס ושלום הקב''ה ימית אותך באותו רגע וישאל אותך 'מה אתה רוצה'? תאמר באתי ללמוד משנה. הוא יגיד לך 'רצית משנה תיקח את המשנה' אבל המשנה תורה והלכה הכל אמצעיים כדי להגיע לקב''ה כי הקב''ה גנוז בספר התורה.
עניין של הנהגת הרצון - להגיד הרבה 'אני רוצה' ואע''פ שאדם יכול להרגיש אבוד, חסר כוח חסר תועלת, עפר ואפר ולפעמים הפוך מהקב''ה תגיד 'אני רוצה להיות הפוך', אני רוצה להיות קדוש, אני רוצה לחזור לזהות שלי, אני רוצה את הדבר הגדול ביותר 'אני רוצה להיות אתה'. כל דבר אדם צריך להגיד 'אני רוצה' לא להגיד 'אני יודע' כתוב ''למד את פיך לומר איני יודע'', למה ואם אני יודע, אני ישקר? אומרים 'זה לא שלך' כמו בנ''א שהפקידו בידיו משהו ל 40 שנה אתה לא יכול להגיד על הידע הזה 'זה שלי' זה רק הופקד בידך אז אתה לא יכול להגיד על הידע 'אני יודע' אבל אתה יכול להגיד 'אני רוצה' זה שלך לכן כתוב ''למד את פיך לומר איני יודע'' וכ''כ חשוב להבין את זה כי ''דובר שקרים לא יכון לנגד עיניי''.
להגיד 'אני רוצה' אבל צריך להגיד אני רוצה מהצד הנכון בדיבור אל הקב''ה ולא להתבייש ולא לחסוך מהקב''ה אין חסכון יש כאן אור אין סוף שעובדה שאנחנו לא קולטים אותו אז שפע יש רק אין רצון לכן צריך להנהיג את הרצון. בהגות במיוחד, כל מה שקורה בהגות להיות שליטים ומלכים, 'מלך' לשון מלכות. מלך מביע רצון. מלך זה לא 'מלך החוכמה', מלך זה 'מלך היופי' ומלך זה לא 'מלך הגבורות' אלא מלך מביע רצון 'אני רוצה שככה יקרה בממלכה שלי' - אני רוצה שהחוק הזה יתקיים, אני רוצה שכך יהיה, אני רוצה שהמדינה שלי תונהג לשם. כל היום מלך אומר מה הוא רוצה 'זה מלך' אז אתה צריך להיות מלך בממלכה שלך ובארמון שלך. אז להגיד 'אני רוצה'; שקט, קדושה, טהרה. כל הדברים האלה מרומזים בתהילים ''לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי'' זה במקום להגיד אני רוצה.
השלב השלישי – וידוי
אנחנו צריכים לעשות וידוי בכדי לעלות למעלה כתוב ''מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה'' ז''א 'אני רוצה' יפה שאתה רוצה אבל אל תבוא לבקש מהמלך בבגדים של פועל. אתה רוצה חיבוק מאבא, אתה רוצה חיבוק מהמלך 'מגיע לך אתה הבן של המלך' אבל אל תבוא בבגדים של פועל. דיברת לשון הרע, חיללת שבת, שמעת הסתכלת ודיברת מה שלא צריך אז צריך להחליף את הבגדים. כתוב בתורה מי שמבקש ממך מחילה מיד מחול לו לא משנה מה הוא עשה לך ותצא מתוך נקודת הנחה שכל נשמה מבקשת מחילה. לנו יש את ההווה, כתוב 'העבר אין העתיד מניין ההווה עדיין' אז אנחנו צריכים לעשות הווה מתמשך כי הוא עדיין ואני יכול לבנות את העתיד שלי על סמך רגעים של הווה מתמשך. בהווה הנוכחי אני יכול לבקש סליחה אע''פ שאתה יכול להגיד 'אבל אני אחטא אני יודע שאני אחטא' מאיפה אתה יודע שתחטא? אם אתה תזניח אז סביר להניח שתחטא אבל אם תעשה 'הווה מתמשך' וגם עכשיו אתה אומר 'אני מצטער' וגם בעוד דקה תגיד 'אני מצטער' ובעוד שעה תגיד 'אני מצטער', יוצא שכל החיים שלך עוברים בווידוי בחרטה ובאי הזדהות עם מה שאתה באמת. אבל אם אתה אומר הנה עכשיו התוודיתי אבל בטוח בהמשך אני אכשל, למה זה קורה? כי הזנחת בין לבין (בהמשך בהגות נדבר על תפיסת ההווה) אבל מאוד חשוב שלאדם יהיה וידוי לפתוח הכל להגיד 'אני מצטער ותפרוט הכללללל: על מה שעשיתי בהודו, על מה שעשיתי עם נשים, על מה שעשיתי עם החברים שלי, על מה שאני עושה לאשתי, אני מצטער על מה שאני – להצטער לשבור את הלב.. עד שישבר הלב ''אין יותר שלם מלב שבור''. זה חשוב מאוד כי זה ניקיון, זה עניין של נקיות חשוב שלאדם תהיה נקיות.
השלב הרביעי – כנות
כמו שאתה אומר ''רצוננו לראות את מלכינו'' גם הקב''ה רוצה לראות אותך. יש שאלה שמהדהדת ביקום חזק חזק ''אייכה'' איפה ברחת לי? קודם ראית מסוף העולם ועד סופו, הסתכלת באור החוכמה כתוב ''כל שתה תחת רגליו ותפוח עקבו הכהה גלגל חמה'' כי הוא היה מחובר מהרגע שהוא חטא רק ההתחברות ירדה, איפה הוא יכול להתחבא הוא עדיין נמצא בגן עדן? הוא הסתתר בתוך עצמו. מהיום הזה כולנו משתבללים ומתחבאים בתוך עצמינו והקב''ה כל יום שואל: אייכה ? השאלה עדיין רלוונטית מי שיש לו אוזניים שומע. אבא שואל את הבן שלו 'איפה אתה בן שלי, איפה אתה'? והבן מסתתר ''את קולך שמעתי בגן ואחבא וארא מפנייך'' הכל עניין של רצון בשנייה אחת אדם יכול לבטל את הקב''ה 'עכשיו רוצה לראות יוטיוב הקב''ה לא נמצא' הוא מחוץ לתמונה שנייה אחרי הוא מתוודה ובוכה והקב''ה נמצא לו מול העיניים.. הכל עניין של רצון לא מחשבה.
גם דברים גבוהים כמו ''מוחא שליטא על הלב'' זה גם רצון אלא שזה נחשב רצון עליון. מבחינתנו כל מה שיש מעלינו אעפ"י שנחשב למשהו מושכל זה פשוט 'רצון עליון' זה לא השכלה זה לא האור אנחנו שולטים רק במקום שיש רצון. אז מלכות זה רצון, זעיר אנפין זה רצון וגם בינה זה רצון האורות שיש בהם (נפש רוח נשמה ) אנחנו לא שולטים בהם אנחנו מקבלים אותם 'בא בא' / 'לא בא לא בא' אנחנו מושלים רק בספירות עצמם ויש לנו יכולת רק למשוך. כשאנחנו אומרים ''גבוה מעל גבוה שומר'' או כשאומרים ''מוחא שליטא על הלב'' אעפ"י שמוחא נמצא במקום מאוד גבוה שיכול להגיע אפילו עד לכתר 'הכתר' נקרא רצון, הוא נקרא 'רצון להשפיע' והמלכות נקרא 'רצון לקבל'. כשעולים למעלה למעשה זה הרצון ששולט על הרצון. ''מוחא שליטא על הלב'' זה כשבנ''א אומר 'אני רוצה שוקולד' אז הרצון העליון יכול להגיד לו 'אבל אני רוצה קדושה' אתה רוצה שוקולד 'בסדר אבל בוא נדחה את זה בשעתיים ונעשה עכשיו משהו בקדושה'. זה לא השכל המידעי הוא זה ששולט על הרצון 'מאוד חשוב שהנקודה הזו תהיה בהירה' כי מבחינתנו אנחנו לא מדברים על הידע, אין לנו אור 'האור מחוץ לתחום' יש לנו רק רצון ואם הקב''ה חנן אותך ברצון עליון יותר שפתאום יש לך ריאליזציה שיותר משתלם רצון רוחני גבוה יותר 'אשרייך'. כמו להגיד לילד קטן: אתה רוצה במבה? הבמבה מלאה בחומרים אתן לך תפוח במקום זה יותר בריא זה יחיה אותך ולא יכאיב לך בבטן ואז הילד ירצה תפוח. זה לא בגלל המידע שנתתי לו 'נתתי לו רצון' אני מוכר לו רצון אני לא מוכר לו מידע. אני רק מגרה את הרצונות של האדם 'אני לא יכול לגרות את המידע שלו'.
שאדם לא יגיד 'הידע הוא כוח' והידע הוא זה שקובע ולמה? רואים הרבה אנשים רבי מעלה דוקטורים ומרצים שהם אפסים. בשנות ה 90 דיברו על המושג שנקרא אינטליגנציה רגשית. יש אנשים שיש להם ידע אדיר אבל באינטליגנציה הרגשית הם לא רוצים, המוטיבציה שלהם נמוכה והם לא מצליחנים ואילו יש אנשים שהם עמי ארצות, האינטליגנציה הרגשית שלהם גבוה והם מצליחנים. צריך להחליף את המילה 'אינטליגנציה רגשית' ברצון ותמיד אפשר לגרות אצל האדם רצון גבוה יותר, אתה יכול ללמד אותו מה משתלם לו, למעשה זה מה שאנחנו עושים בכל השעורים שלנו. ''בכל השעורים שלנו אני לא לגמרי מלמד אני מגרה את הרצון הגבוה יותר 'ללמד זה סכנה' כי אני יכול ללמד משהו שיאבד לכם. תלמידים מטבעם מגיעים לשיעור עם דלי עם חור 'אתה ממלא ממלא' כי זה מרוכז פה הוא אומר: 'זהו אני מלא' אבל אך שהוא יוצא החוצה 'עד האוטו זה הלך' תשאל אותו 'מה היה בהרצאה' הוא לא זוכר 'זה בסדר, זה טבעו של האדם' רק חשוב לדעת שזה לא פגם אלא צריך לדעת אם אני מסתכל; 'כמה פסיכומטרי אני יודע' 'כמה ספרים למדתי' 'כמה נוסחאות יש לי בראש' כמה מידע למדתי 'אתה טועה' כי זה לא הערכה שלך 'פה לא מעריכים אותך' מעריכים אותך ע''פ מידת הרצון. תגידו לי 'באיזה ביה''ס או אוניברסיטה יש מבחן של רצון'?! אין. אבל אם היו עושים ושואלים את התלמידים; כמה רצון יש לך בלמידה, כמה רצון יש לך בביה''ס יתכן שהתלמיד הכי מצטיין היה אומר 'ממש לא בא לי להיות פה' והתלמיד הכי כושל היה אומר 'יש לי דימוי עצמי נמוך אני ממש רוצה את הידע'. בגלל שבוחנים על הידע אותו ילד מצטיין מכוון שיש לו הורים שישבו עליו ונתנו שעורים פרטיים אז הוא יודע והתלמיד השני שהרקע הסוציואקונומי שלו נמוך הוא לא יודע כלום אז אחד יקבל 100 ואחד יקבל 0 אבל אם ישאלו על הרצונות אחד ממש לא רוצה השני מאוד רוצה''.
''עולם הפוך ראיתי'' הבן של רבי יהושוע נפטר מת מוות קליני ואח''כ הוחיה. כשחזר שאלו אותו 'מה ראית'? אמר ''עולם הפוך ראיתי'' עליונים למטה תחתונים למעלה וזה עניין של הרצונות, הרצון והאמונה נמצא בעולם העליון למעלה בעולם שלנו הוא למטה והידע והאור בעולם העליון הוא למטה. הקב''ה אומר: 'אני האור אל תיגע בי עם הידיים המלוכלכות שלך אתה יכול לגעת בי רק אם אתה רוצה אותי 'אם אתה רוצה אותי אני שלך' ואהיה שלך בזווג דלפסיק 'אתה ואני נהיה אחד' אבל עד אז אני בוחן אותך רק ע''פ מידת הרצון והמבחן יהיה עד דרגה יחידה דיחידה. לא שאיי פעם תוכל לנוח על זרי דפנה כי אם אתה תנוח הקב''ה ישאל 'אתה לא רוצה אותי עכשיו'? וזה נקרא 'אי הכרת הטוב' או מה שנקרא 'לקבל כמובן מאליו'.
המון אנשים מתלוננים על זה בזוגיות שהבן זוג מקבל אותם כמובן מאליו, למה? כי זוגיות זה בחינת אור ולא לקבל כמובן מאליו זה רצונות. כאמור 'אירוסין' זה חיבור הנשמות 'חופה' זה חיבור הגופים ''אשר התיר לנו את העריות'' אחרי שמתחתנים השגת את הגופים אבל עכשיו יש חתירה לאנטמיות יש חתירה ''ואדם ידע את חווה אשתו'' ענין של ידיעה פנימית של ''אשתו כגופו'' נקרא זווג פנים לפנים כתוב שהם ירדו ''אחור באחור'' וה' ניסר אותם ועכשיו צריך להידבק ''פנים בפנים''. יוצא שהגבר והאישה צריכים ליצור אנטמיות בינם לבין עצמם, אנטמיות של תודעה (ככה כתוב בתלמוד עשר הספירות, חלק ה) - שני אורות בכלי אחד ז''א רצון אחד 'הרצון להתאחד' וזה שני אורות כי היא אור נקבי הוא אור זכרי וזה יהפך להיות 'אור אחד' וזה עניין של 'סוד האהבה'. לצורך העניין הזה צריך לדעת כמה זה חשוב בהנהגת הרצון 'על מה אני עובד'.
השלב השלישי כאמור הווידוי וחשוב להרבות בווידוי לכן ההגות צריכה קצת זמן כדי להתנקות 'תתנקה ואל תתבייש' ''מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם'' תגיד הכל 'אל תסתיר' כי על כל דבר הוא ישאל אותך: ''אייכה'' איפה היית בהודו? איפה היית בדרום אמריקה? מה עשית אחרי הצבא? מה עשית לזה ומה עשית לזה? והכל צריך להגיד ועל זה הספרדים אומרים בסליחות ''מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם''. עניין הרחמים הוא עניין של התוודות הנפש להגיד לקב''ה : אני לא מזוהה עם זה 'זה לא ענין של הכאה על חטא' אנחנו לא נוצרים אנחנו לא רוצים להכאיב לעצמינו 'זה לא וידוי בפני כומר חס וחלילה חס ושלום' אלא להגיד: אני לא מזוהה עם זה. בנ''א יכול להגיד 'היום אכלתי מילפיי' ואני לא מזוהה עם זה 'היה לי טעים אבל שתדע לך שזה תאווה שהשתלטה עלי אבל אני לא מזוהה עם זה' אז גם זה לא נחשב לחטא אבל יש עניין של ''נבל ברשות התורה'' שכביכול יש משהו שגרם לך יותר לתאווה מאשר לקב''ה כי אדם צריך לרצות את הבורא 'אני יודע שזה עדיין מיסטי אבל אני מגיע לזה' מה הכוונה לרצות את הבורא. יש להאריך בשלב הווידוי 'הכל בעצימת עיניים והכל במחשבה' ותעשה סקירה מהיותך בגיל אפס עד היום הזה 'לעשות סקירה כל הזמן' כי יש דברים שאנחנו לא זוכרים יש לנו נטייה לשכוח מאוד חשוב לא להיות מניפולטיבי ''תמים תהיה עם ה' אלוהך'' 'תמים' זה שלם.
השלב הרביעי בעניין הכנות חשוב שתהיה התגלות הנפש 'אנשים לא כ"כ מבינים על מה מדובר בורחים ולא עושים את זה' אנחנו צריכים להגיע לאנטמיות (לא יעזור, תקראו לזה אך שאתם רוצים) כי הצווי בתורה זה ''ואהבת לרעך כמוך'' לא כתוב 'ואהבת לרעך' כתוב ''ואהבת לרעך כמוך'' ז''א הפנימיות שלך צריכה לחדור לפנימיות של האדם האחר שאילו היית שומע את המחשבות והרגשות שלו והיו נותנים לך ממש להיות כל מה שהוא, לדעת כל מה שהוא יודע, להרגיש אותו 'זה המבחן' ושם צריך לאהוב אותו. ותיקח בחשבון 'אילו באמת היית בתוך המחשבות של חבר שלך בתוך הרגשות והיית יודע עליו הכל היית משתמש בזה לרעה'? היית נותן על זה ביקורת? היית שופט אותו? היית עסוק בלאסוף אינפורמציה? או שהיית מרחם עליו אולי הייתי עוזר ותומך בו מבפנים. כ''כ לא אכפת לנו הזולת אכפת לנו עצמינו ואנחנו כביכול רחוקים מלקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' אבל כמו שנאמר הדור הזה ניחן ביכולות אנטמיות מכוון שזה דור רגיש פגיע חושב וזה דור דעה. דור המדבר שלא ניכנס לא''י והיו שם 'מתי מדבר' זה אנחנו, אנחנו הגלגול שלהם, ולכן אנחנו יכולים להיכנס לא''י עכשיו בשלמות; עם משה רבינו, עם שני המשיחים ועם אליהו הנביא 'וזה קרוב מאוד' אבל מתי המדבר צריכים להתעורר צריך להיות תחיית המתים. מתיי המדבר על מה נפלו? על חוסר אמונה על שנאת חינם אבל הכל סבב סביב שנאת חינם ברגע שאדם מגלה אנטמיות הוא in ברגע שאדם מגלה דיסטאנס הוא out לכן אנחנו לא רשאים לגלות דיסטאנס אחד עם השני. ב''ה הדור הזה מאוד תקשורתי מעולם רבנים לא דיברו כ"כ הרבה אפשר היה לספור מה שהם אומרים (שעורים של הרב שטינמן או הרב אלישיב 'הכל ספור'). פה השעורים ארוכים ואנשים מבינים ומכילים כי אנחנו דור תקשורתי 'זה בסדר וחשוב ככה זה צריך להיות' ודווקא הדור הזה יכול להגיע למה שהקודמים לא הגיעו; זה דור שגברים מחבקים אחד את השני הם יכולים לספר את החולשות ולהתרפק אחד על השני ולא דור כמו של הגברים של פעם המקסימום היה לחיצת יד 'זה חשוב' כי הדור הזה הוא דור של מיניות וגילוי עריות גם שם יש אנטמיות זה אומנם בא מצד הקליפה אבל אפשר לנצל את זה לאנטמיות. הדור הזה שנמצא בספירה של קליפת היסוד בשנייה אחת יכול להיפך את הקליפה של גילוי עריות (אנטמיות פיזית) לגילוי אנטמיות (אנטמיות נפשית). יוצא שבפורים אפשר לעשות ''ונהפוך הוא'' מקסים.
עוד סוד של ''ונהפוך הוא'' זה עניין ההגות. ההגות זה ''ונהפוך הוא'' משום שכל החושים המחשבות והרגשות היו בחוץ ההגות זה ''ונהפוך הוא'' הכל בפנים. צריך לדעת ''ונהפוך הוא'' לא עניין של פתאום התהפך הגורל והיהודים אמרו: 'אהה לא לאכול משולחן המלך, אנחנו לא פרסיים אנחנו יהודיים' זה לא ככה אלא משהו התהפך שם חזק מאוד. ההתהפכות הייתה ע''י התענית. היה ניסיון להסביר בצום שלושת הימים 'מה צום עושה אבל לא היה לב שומע' - הצום מכניס להפנמה ועמקות אם כולנו ניכנס לעמקות נצליח לחדור לעומק גדול וחדש ואם הרבה אנשים עושים את זה הם יכולים להתחבר לאנטמיות יכולים להגיע לכמוך וזאת הייתה המטרה. צום מאוד מעמיק, בצום של שלושה ימים כשבנ"א עוצם את העיניים הוא מאבד תחושה של מרחב וזמן יכול להסתכל על היד ולהגיד 'אני לא מזהה בין היד לבן השולחן' יש טשטוש דווקא בשל החולשה והתודעה יותר בנקל לצאת החוצה. בגלל זה הרב אשלג צעק ואמר, כמה שפחות מעדנים, כמה שפחות אוכל 'אוכל מאוד מפריע לרוחניות הוא מאוד מפריע להגות'. ההגות לא ישרה, החלומות לא נקיים, כאשר אדם אוכל מעט החלומות יכולים להיות נקיים ושקטים וההגות שלו יכולה להיות נקיה ושקטה והתפילה עולה בקלות 'אתה מרוכז אתה צלול' אז אומנם אתה חלש אבל הראש שקט וצלול מאוד לכן היא גזרה צום שלושה ימים.
זה סוג של התגלות הנפש אבל התגלות הנפש לא יכולה להיות אלא בהגות וזה הפואנטה של ההגות כי בהגות אדם יכול להרשות לעצמו לעשות הרבה דברים שהוא לא מאפשר לעצמו לעשות את זה במציאות ממש; הוא יכול להגיד הרבה דברים שבמציאות הוא לא אומר, הוא יכול להרגיש הרבה דברים שבמציאות הוא לא אומר. יש הרבה דברים שאתה יכול לעשות בהגות שבמציאות אתה לא עושה אותם. מחשבות אנטמיות. זה גם מחשבה רודפת מחשבה - יש מאמר ''ארימת ידיי בצלותין'' של רבי שמעון בר יוחאי שספרדים אומרים אותו לפני פרשת העקידה, שם הוא אומר יש מחשבה שרודפת מחשבה הקב''ה נותן לך עדינות על עדינות עד שזה מגיע לאין סוף, השקטה עד שזה מגיע לאין סוף ושם יש את התגלות הנפש. חשוב שאדם בשלב הרביעי של ההגות יגיע להתגלות הנפש.
התגלות הנפש זה; כנות אומץ ומסירות נפש. 'מסירות נפש' אתה ממש מוסר את הנפש שלך זה התגלות הנפש אבל בשביל זה צריך אומץ; להיות כ''כ כנה עם האישה שלך, להיות כ''כ כנה עם החבר שלך ולהיות כ''כ כנה עם הרב שלך. שאלה שהופנתה לרב מאחד התלמידים האם אפשר לגלות סודות מעצמו לחבר? הרב שאל 'למה הוא יכול לתרגם את זה לא טוב' ענה התלמיד 'אבל זה מקרב' הרב אמר: 'אם אתה מרגיש בזה אז תעשה את זה' וזה הדבר הנכון לעשות 'ככה אנשים בריאים ונורמליים חושבים' בתנאי שמספרים את זה לאדם שידע לתרגם נכון ולא לפגוע ולכן קירבת הנפש ''קרבת אלוהים לי טוב''. אומנם זה קשה אבל חשוב לעסוק בזה, יש הרצאה שיושבת בנווה קודשך שנקראת ''דת האנטמיות'' שהדת שלנו היא דת האנטמיות ואנשים לא מתעסקים עם זה. 'אני יודע שזה קשה' הרב אשלג אמר המצוות בין אדם לחברו קודמות למצוות בין אדם למקום ומכשירות אותו לכך אבל קשה לאנשים כי יש חוסר אמון (יפורט בהמשך) אבל בהגות לפחות תהיה אינטימי עם הבורא. אתה עושה את זה במחשבה ובמסתרים תבכה נפשי והקב''ה אומר ''אם יסתתר איש במסתרים ואני לא אראנו'' זה לא נאמר על דבר רע אלא אם אדם מסתתר במסתרים והוא בוכה אתם חושבים שלא אראה אותו שהוא בוכה 'אני רגיש אליו באיזה עומק שלא יהיה'. יוצא, שבהגות קל להיות אינטימי וחשוב להיות אינטימי אבל אנשים ציניים והציניות חס ושלום שלא תקבור אותנו 'אנשים לא מאמינים לזה' כל היום רק תירוצים 'יש אנשים שכבר הגיעו לרוח הקודש, יש אנשים שכבר הגיעו להשגה של מדרגות נעלות' אבל זה אלה שנתנו את עצמם עד הסוף ויש את כל האחרים שהם ציניים 'לא נראה לי' לא נראה אל תבוא עדיף להישאר עם מעט וכנים למעשה צריך רק עשרה שאיתם צריך לעשות את העבודה שקרנים וציניים לא צריך בשיעור.
לגבי אמון (כתוב את זה על עניין של אמונה ברב אבל זה גם לעניין של אמונה באדם) ''אם ראית פני מלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו'' הרי אנחנו לא מאמינים באף אחד אבל מכוון שזה הרצון שלנו זה יתגשם, לא נראה את האלוקות באדם רגיל אבל אם אדם יראה בחברו את האלוקות, האלוקות תבוא דרך חברו. הבעלש''ט גילה את זה לאחד התלמידים שלו, אמר: אתה יכול לשאול אפילו בנ''א פשוט שאלות מהותיות. היה תלמיד בבית מדרש שהיה אלים וגס רוח ותלמיד שהדברים שאמר הבעלש''ט מאוד נגעו לו 'הוא בחר לשאול דווקא את אותו אדם גס רוח' לראות אם האלוקות מתגלה דרכו. בא ושאל אותו: מי היחיד שמושל בעולמות? הרים את היד לעברו. אמר לעצמו 'זה עובד' הוא אומר שזה הקב''ה. המשיך לשאול: מה אני צריך לעשות? אגרף את היד. תירגם את זה להתבטלות. אח''כ שאל אותו: מה אני צריך לעשות לעומתך? נתן לו אגרוף תירגם את זה 'אני צריך בהתבטלות להיכנס לפנימיות שלו' (לפנים). שמח 'הקב''ה עונה באמת רואים אלוקות באדם אחר'. הבעלשט קרא ושאל את האדם השני: מה היה? אמר שהוא הגיע ושאל אותו שאלות פילוסופיות שאל מי היחיד שמושל בעולם? עניתי לו 'תיזהר ממני' אח''כ שאל אותי: מה הוא צריך להיות? הרגיז אותי אמרתי לו 'אתן לך אגרוף לפנים'. אח''כ שאל: מה אני לעומתך? איבדתי את הסובלנות ונתתי לו אגרוף לפנים. יוצא, שהוא כשלעצמו אפילו שהוא לא יודע זה מה שהוא חושב אבל מכוון שאתה רואה את האלוקות בו אז האלוקות עונה לך לכן הוא קיבל את התשובה מהאלוקות לגבי האדם השני 'מה זה משנה מה הוא חושב'. אם אנחנו נעשה את זה עם בנ''א כשאני מאמין שהאלוקות מדברת מגרונם ונראה את האלוקות כי יש בנו אלוקות (אנחנו חלק אלוק ממעל ממש, לא משנה כמה נכחיש את זה. אנחנו נשמה שהיא צלם אלוהים) כך יהיה. זה שרבנים לא דיברו על זה הם הרחיקו רגלי משיח וזה חמור מאוד כל רב שלא אמר לתלמיד שלו 'אתה חלק אלוק ממעל ממש', גילוי האלוקות, בן של מלך יצטרך לתת על זה דין חמור מאוד.
צריך להבהיר לאדם הזהות שלך זה לא מה שאתה חושב 'אתה אלוקי'
''אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם'' כמו שאמר דוד המלך, זה ראש של משיח. שהוא מסוגל להגיד לעם 'אל תספרו לי סיפורים' כי אחרת כאחד השרים תמותון.. אתם רוצים לחשוב אחרת תמותו ככה.
בבראשית כתוב 32 פעמים ''ויאמר אלוהים''. 32 נתיבות. שאלו חז''ל: למה לא מופיע שם הוויה? אמרו שמכוון שגם אדם יכול לעשות ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ'' אם היה כתוב בראשית ברא הוויה רק הקב''ה היה יכול היה לעשות אבל אדם יכול לברוא שמים חדשים וארץ חדשה אין הכוונה לברוא יקום חדש אלא הכוונה לבנייה פנימית בתוכו. כי כאשר נאמר ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור כתוב שדיין נקרא אלוקים, תלמיד חכם נקרא אלוקים, צדיק נקרא אלוקים, משה רבינו נקרא 'איש האלוקים' (חציו ולמעלה אלוקים חציו ולמטה איש). אלוקים, לשון הנהלה. ניהול זה לשון אלוקות (בא מאותו שורש). אלוקים נמצא בבינה (עדיין עניין של רצון) ברגע שאתה מנהל אתה מנהל ע''פ רצון ''על מי מנוחות ינהלני''. אז כאשר האדם אומר 'יהי אור' בתוכו ככה יהיה אור וכאשר אדם רוצה שבתוכו יהיה אלוקות ככה יהיה כי זה הולך ע''פ הרצון.
הרב אשלג כותב את זה במפורש בהקדמה לספר הזוהר פיסקה א-י, אנחנו רק הרצון לא האור וכל שפע אחר זה לא מאתנו, זה לא שלנו. לא להרגיש בעלי דימוי עצמי נמוך כאשר אתה אומר אבל אני לא יודע תורה, אני לא השגתי, אני לא חכם, אני לא בעל תואר ראשון זה 'אתה מדבר על אורות' אף אחד לא מדבר אתך על אורות שואלים; 'מה אתה רוצה' לא מה אתה יודע ואם בכל רגע נתון אתה תגיד שאתה רוצה את הקב''ה זה יהיה דבר גדול.
בהתאם לפסקה ז (הרב אשלג)- הכל לפי הרצון. יכולים להציע לבנ''א את העוגה הכי טעימה בעולם אם הוא לא רוצה זה לא יהיה לו טעים להבדיל יכולים להציע לבנ''א כוס מים אם הוא רוצה יחשב בעיניו כבאר מים חיים ונוזלים אז תלוי מה הוא רוצה. ככל שהרצון לקבל גדול יותר העונג גדול. אם הקב''ה רצה להטיב לנבראיו כל מה שהוא רצה לתת לבנ''א זה רצון 'אני רוצה להטיב לך רק תירצה בזה. ''כל החומר כולו שנתחדש בבריאה המחודשת הוא רק הרצון לקבל'' האור לא שלנו זה שפע שמשחת ואתה יכול לאבד אותו אם איבדת אל תתמה על זה לכתחילה זה לא שלך אתה רק הנהגת הרצון.
אז אני רוצה להאמין בחבר שלי, אני רוצה להאמין ברב שלי. מכוון שאני רוצה להאמין בחבר וברב שלי אני מפתח לפי זה אמונה כי אמונה זה סוג של רצון ואז למעשה ''אם יראה פני מלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו'' כי הוא רואה את הרב שלו, הוא רואה את החבר שלו כמו מלאך ה' צבאות והוא לא טועה כי הוא רואה דבר אמיתי זה למעשה האמת. השקר זה כרגע הלבוש התחפושת שהוא לובש.
הדבר הרביעי כדי להגיע לכנות 'כנות יכולה להיות מושגת כאשר אדם חותר לאנטמיות' אי אפשר להשיג כנות אחרת. אם אדם יגיד שהוא כנה השאלה שישאל האם הוא אינטימי. יש אנשים שחושבים שהם כנים הם לא כנים הם בוטים, להגיד 'המכנסיים שלך מכוערים בעיני' זה לא כנות זו בוטות, אתה שופט וזו בעיה שלך. הוא חושב שהמכנסים שלו יפים מי אתה שתגיד לו את זה?! צריך להפריד בין כנות לבין בוטות. רק כאשר אדם יחתור לאנטמיות הוא יהיה כנה אין דרך אחרת לאדם להרגיש את זה. המילה כהן, שניכנס לבית קודש הקודשים זה אותיות כנה. המילה כנה מופיעה בתורה בכמה הזדמנויות. יש מסביב זה כ''כ הרבה עניינים כי זה התגלות הנפש ''תוכו כברו'' אבל אי אפשר שזה יהיה אם אנשים לא יחתרו לאנטמיות. אז יש מידה שהקב''ה גנז אותה ואמר 'להיות ענוו' אתה יכול להיות בינך לבין עצמך 'להיות תמים' אתה יכול להיות בינך לבין עצמך 'להיות איש חסד' אתה יכול להיות בינך לבין עצמך 'להיות כנה' אתה חייב עוד בנ''א. אתה לא יכול להיות כנה עם עצמך ''אין אדם יודע בנגעי עצמו'' ו ''אין האסור מתיר את עצמו מבית האסורים'' אם אדם לא רואה נגעי עצמו אך הוא יכול להיות כנה? כי הוא מסתיר את זה. יוצא, שאתה חייב כאן סוג של אנטמיות. לאנשים קשה ויש לאנשים חרדה מאנשים הבקשה אומנם גבוהה והייסורים בכוונה, כך אדם יתחיל לשאול את עצמו 'אך אני יגיע לזה'?
למה בפורים מתחפשים? יש בזה סגולה גדולה מאוד וחשוב להתחפש בפורים ודווקא חשוב להתחפש לאויב (לשטן להמן) למה? כי כביכול אתה מפחיד את החבר, הוא בא מסיר את התחפושת ורואה שזה החבר הכי טוב שלו וזה מצחיק. אותו דבר, מי שנראה לך שעושה לך רע משפיל מבזה ועושה לך צרות צרורות המסכה שבפנים זה חלק אלוק ממעל ממש זה הנשמה החברה שלך וזה רק התחפושת שלה אז בפורים אתה יכול להגיד 'זה אתה ואתה מפחיד אותי'?! לא זה יהיה אוויל אז אנחנו כל יום פורים לכן כתוב שכל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים כי פורים תמיד יש 'אנחנו כל יום פורים' וברור שזה מסיכה. כולנו מעמידי פנים וצריך להסתכל מעבר לזה ולהסתכל מעבר זה צריך להסתכל על הדבר האמיתי שאני יודע שהוא נמצא בפנים 'להחזיק אותו חזק מאוד' להסתכל על החבר שלי כמו על מלאך ה' צבאות, להסתכל על כל האנשים מסביבי ככה (בן הזוג הילד) ולחתור למגע, לחתור לאנטמיות ואז הכנות תתגלה כי לא תירצה לשקר ההיפך תירצה בכנות, השקר מרחיק.
השלב החמישי – הרצון בבורא
הרב אשלג בפסקה מ''ב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות אומר,
''וצריך שתדע אומנם אשר סיבת כל הריחוק הזה שאנו רחוקים כל כך מהשם יתברך ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו יתברך אין כל זה אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והייסורים שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות שאנו נכשלים ובאים בהם חס ושלום. שביחד עם זה מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להידבק בו יתברך בכל לב, נפש ומאוד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא אינה אחרת אלא מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו יתברך על בריותיו שאין אנו מבינים אותו יתברך כראוי ''
הרב אשלג העמיד את כל הצרות וכל הישועות על פקק אחד. לכאורה זה פלא, אך אתה אומר את זה? ברור שאני לא מבין את הקב''ה אני בין אנוש אלא שהרב אשלג אומר שיש לנו בזה פגם. הדימוי העצמי הנמוך שגורם לך לחשוב שאתה לא מבין את הקב''ה יצור מצב שאתה לעולם לא תידבק בו. כמו להגיד לבנ''א; אני לא מבין אותך אז אך תתחבר אליו אם כל הזמן אתה אומר לו 'אני לא מבין אותך'? אתה לא באמת צריך להבין אותו אתה צריך לרצות להבין אותו. לרצות להבין אותו למשל זה ''איזהו צדיק המצדיק את בוראו'' ראית עוולה תעצור, מתחמם הדם אתה מאוד רוצה להגיד מילה רעה במקום זה תגיד ''אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא'' ברור שיש כאן משהו טוב אני לא רואה אותו 'העיוורון הוא בי לא בו'. הקב''ה הוא טוב ומיטיב וזה נפסק להלכה אתה צריך לאט לאט לסגל לעצמך את היכולת לראות את טוב ה'. ולאט לאט זה יגרום לך להבין אותו כי אז אתה תשאל 'אבל אך זה טוב'? אני לא מבין אך זה טוב, תחשוב ותחשוב בסוף תיראה לעתיד לבוא 'אך זה טוב' גם דברים שלא נראים עכשיו טוב לעתיד לבוא יראו לך אך זה טוב מאוד. גם על דברים שעוכבו, ביום השני הקב''ה לא אמר טוב עיכב את זה ליום השלישי ועליו נאמר ''טוב מאוד'' למה? כי מעורב שם גם הרע, ביום השני היה פרודים אז אי אפשר להגיד על פירוד טוב אבל ביום השלישי היה אפשר להגיד ''טוב מאוד'' כי ביום השלישי אפשר להבין למה היו פירודים, כדי שיהיו נבראים בעולם שיוכלו ''להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו''.
אז בהתחלה אתה שותק בולע לא יודע מה להגיד ''וידום אהרון'' חוטף שוק אתה לא יכול להודות ואף אחד לא בא אלייך בטענות אבל אחרי שזה נגמר אתה אומר זה היה 'טוב מאוד'. אובדניים וחוויות קשות שאדם עובר ברגע הראשון זה ''וידום אהרון'', אתה לא יודע מה להגיד, לא יודע למה הגיעה המכה ועל מה נעצרת. עובר הזמן אתה רואה אך הקב''ה טוב ומיטיב ואך הדברים נרקמים בצורה יצירתית והוא מחזיר לך אלפי מונים על כל החיסרון שהיה קודם לכן ומראה לך המציאות הייתה תקועה 'אתה מיצית את המציאות הזאת' אתה מתעקש להחזיק מציאות שלא יצא ממנה כלום. מזמורי תהילים נקראים מזמורים מלשון לזמר כמו מזמרה לפעמים הגנן מסתכל ואומר מהענף הזה לא יצא משהו כל הפירות באושים צריך לקצוץ אותו כדי לחדש. הרבה פעמים אירועים שנראים לנו כטראומטיים 'חבל שלא הייתי וחבל שאיבדתי' לא חבל, הקב''ה מצא לך פתח אחר. שם הוויה מלמד על נהר שוצף וקוצף אם תנסה לחסום ממקום אחד יעבור ממקום אחר גם אסתר המלכה התמהמה 'אני אכנס או לא לבית המלך' המלך לא ראה אותי 40 יום ולא זימן אותי. מרדכי אמר לה אם זה לא תהיה את רווח והצלה יבוא ליהודים ממקום אחר כי אם הקב''ה אמר תהיה גאולה תהיה גאולה אתך או בלעדייך זה לא תלוי רק בך זה והיא הבינה 'מוטב שזה יהיה אני'. ולפעמים היו רבנים ותלמידים של רבנים לאורך ההיסטוריה שהיו מאוד מוצלחים ופתאום נעמדו ואמרו 'אני לא עושה מה שאתה אומר' לא? 'זה יבוא דרך משהו אחר' העולם לא עומד על בנ''א אחד. 24 אלף תלמידים של רבי עקיבא עמדו לו והמוטו שלו היה ''ואהבת לרעך כמוך'' לא נהגו כבוד אחד בשני אני מוחק 24 אלף ומקים חמישה, לא צריך חומה של 24 אלף. אף אחד לא מאיים על הקב''ה 'מי שיעצור האור מקיף' אז אם אנחנו פה ויש לנו 'עוד זכות לנשום' ואנחנו בחצר בית המלך (אנחנו עכשיו אסתר) אנחנו צריכים להיכנס למלך.
מה היה העניין של להיכנס למלך? כל מגילת אסתר מדברת על הגות (בכלל כל התורה מדברת על הגות אבל ספציפית במגילת אסתר). 'להיכנס לבית המלך' אסתר זה המלכה הפנימית אבל היא אומרת 'אני מלוכלכת' יש בי המון עוונות, הבגדים שלי מלוכלכים ולא זומנתי למלך. מרדכי אמר 'אין ברירה את צריכה להיכנס' תהיי בעלת עוז ותיכנסי פנימה.
בהגות אתה יכול להגיד 'אני לא ראוי חטאתי בערך כל החיים שלי' עכשיו אני בא בהגות ורוצה דבקות?! כרגע אין ברירה, אכלנו משולחן המלך אנחנו מלוכלכים 'הכל נכון' אבל עכשיו צריך להיכנס למלך ולומר לקב''ה זה לא אני זה המן (זה לא אני זה יצר הרע, אני לא מזוהה אתו). אני והמן זה שתי ישויות אחרות לגמרי אומנם אתה המלך והוא יד ימינך ואני המלכה שלך אבל אני לא מזוהה אתו 'אני האישה שלך' והוא לא בדיוק יד ימינך הוא רוצה להרוג את היהודים 'יהודים' שם הוויה מופיע בזה לכן הוא יהרוג גם אותך. אסתר נכנסה אליו אך שהיא, כשהיא מלוכלכת, אחרי 40 יום שלא ראה אותה ובצום שלושה ימים 'אך אישה נראית במצב של צום' היא צריכה להיראות נסיכה והוא איש כביכול שטחי. מרדכי אומר לאסתר 'תיכנסי אין לנו זמן' עכשיו תיכנסי.. אז אנחנו נכנסים ככה לקב''ה.
זה עניין ההגות, זה עניין של מגילת אסתר וזה הסוד של פורים. הסוד של פורים, להיכנס כדי לעשות ונהפוך הוא. ''נהפוך הוא'' זה הנהגת הרצון. 'להיכנס' לדחוק את אסתר פנימה. להגיד למלך; 'הנה אני' ככה אך שאני באתי, תעשה בי מה שאתה רוצה. והמן זה 'המן הרשע' שהוא רוצה להרוג לך את כל היהודים ואני רוצה להציל אותם. בשלב הזה, הזהות מתגלה.
באנטמיות יש גם זהות. לכאורה באנטמיות יש גם אובדן הזהות, למה? כי יש את אובדן האני ויש התגלות שהשניים הם אחד אבל זה הזהות. אתה מגלה שהזהות שלך למעשה זה אישיות קולקטיבית אתה לא אישיות אינדווידואלית. בפורים הסוד לשתות ''עד דלא ידע בין ארור המן לבין ברוך מרדכי'' איפה חשיבות של הכרת הרע? יש עניין של ''דעת אין הבדלה מניין'' בהבדלה, מקבלים אור אדיר 'אור הדעת' אור שעושה הבדלות זה אור שלא מתקבל באף זמן אחר בשבוע אלא רק בהבדלה. 'אור הדעת' שזה הבדלה בין הרע לבין הטוב. בפורים, מוחקים את זה, כל ההבדלות שעשית כל השנה פורים בא ומוחק הכל. למה? אומרים לך 'פה זה למעלה מטעם ודעת' כי למעלה בכתר אין הבדל בין מרדכי להמן זה הכל הקב''ה ואז יכול להתגלות המשיח הפנימי.
לעניין המשיח, מה זה משיח? משיח זה דרגת יחידה. דרגת יחידה זה חשיבה של אחדות, חשיבה של התבטלות זה לזה, חשיבה של אהבת הזולת, חשיבה של אנטמיות. משיח יהיה האדם הכי אינטימי ביקום כי הוא דרגת יחידה ודרגת יחידה חותר ליחידה. הוא רוצה יחידה 'הוא רוצה לבטל סופיות שיש בינך לבינו' אך שהוא יסתכל אתה תראה כ''כ הרבה מחיצות ותתבייש בפני המשיח והוא יסיר את כל המחיצות שיש בינך לבינו. יאמר לך: 'אל תתבייש ממני הכל בסדר, אתה אני, אני אוהב אותך כמוני' הוא מקיים עלייך ואהבת לרעך כמוך. למעשה זו היכולת שלו להסיר ולשבור את כל המחיצות שיש בנינו לבין אבינו שבשמים ובנינו לבינו.
אך תדע שהגעת לזה? אתה צריך להיות אלוף בהסרת המחיצות; לא להחזיק פאסון, לא להחזיק בשום פן קשיח, לא להיות קשה בכלל 'לא קשה עורף או כל קושי שהוא', להיות רך לגמרי ולאפשר התמזגות לאפשר אנטמיות. שני אנשים יכולים לעשות הגות אחד ליד השני או אחד על השני (כמו גבר ואישה) ואין לך זווג יותר יפה מזה כשזה בקדושה ובטהרה. אפשר לעשות את זה גם בנידה כאשר הוגים ביחד ''וייעתר יצחק לנוכח אשתו'' 'לנוכח אשתו' ואז אפשר להיפקד וכל הדברים יכולים לבוא.
אך אדם ידע שהוא נוגע במשיח שלו? שבירת מחיצות, יצירת אנטמיות, אהבת הזולת, מחשבת אחדות, מחשבת שלום, לא לחשוב מחשבת פירוד. כל עוד אנחנו חושבים שנאה אנחנו רחוקים ממנו, כל סוג של קינאה שנאה ותחרות מרחיקה ומפרידה. לחתור למגע, תאמר 'אני רוצה לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' ותעשה כל שביכולתך לעשות את הדבר הזה אתה נוגע באור של המשיח מכוון שאתה רוצה את דרגת יחידה 'זה לא נחשב שאתה בדרגת יחידה אבל אתה רוצה דרגת יחידה' את זה אפשר לעשות עם האישה/בעל, חבר טוב, הרב אפשר לעשות עם כל אדם. ואז ברור שכל הרע מסתלק כי אתה לא רוצה לדבר לשון הרע ואתה לא רוצה להסתכל איפה שאתה לא צריך להסתכל ואתה לא צריך לשמוע מה שאתה לא צריך לשמוע וכל אדם יכול להגיד את זה. הסימולציה של זה היא בהגות. בהגות אתה יכול לעלות מאוד גבוה ולהגיד 'יש לי אומץ לעשות את זה'? יש לי אומץ למסור את עצמי למשהו? האמת היא שבאמת אין עצמי 'אתה לא צריך להתבייש בכלום'. אדם לא צריך להתבייש בכלל במה שהוא יכול בהחלט להגיד את כל מה שהוא עשה ועבר עליו..וזה כלום. כתוב שאדם לאחר שעולה לשמים מראים לו את כל המעשים שלו שאלו: מה עשו עם רבי עקיבא עד גיל 40 היה אנאלפבית ודיבר סרה על תלמידי חכמים ''מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'' אך מתנהלים מול המעשים שלו? אם התשובה היא מיראה ''העוונות נהפכים להיות שגגות'' אם התשובה היא מאהבה ''העוונות נהפכים להיות זכויות''. אך עוון יהפך להיות זכות? אם אני לא מזוהה עם זה אם יש לי הכרת הרע לדבר הזה. אם יש לי הכרת הרע ואני יכול לומר 'זה מבוזה בעיני, זה היה רע, לא טוב שעשיתי את זה' הייתי שם לא רוצה את זה. הכל עניין של רוצה/ לא רוצה, מזוהה/ לא מזוהה.
ללבוש בגדי שבת וללבוש בגדי מלך זה להתהלך ולהגיד 'אני חלק אלוק ממעל' (ולא להתבייש בזה). ברגע שאתה לא אומר את זה אתה מרשה לעצמך לעשות חטאים, לעשות דברים שאתה לא אמור לעשות במסתרים. ולא לומר מה אני 'אני רק בין אנוש' מי אמר לך שאתה בן אדם ובן אנוש 'איפה זה כתוב' מה אתה קוף? 'אתה אלוקות' ''ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם''. בעל התניא אומר ''מן בנפח מדילייה נפח'' מי שנפח נפח מתוך עצמו. אתה נשמה. הרצון שלך הוא רצון אלוקי. אל תירצה עכשיו אוכל או לריב עם אנשים, תנטוש את זה..תירצה דברים יותר אלוקיים.
בפורים יש את הסגולה לעשות ''ונהפוך הוא'' יש את היכולת להפוך ולהשאיר את זה הפוך. לכן ההגות בפורים חשובה. בהגות עצמה, יש עניין של הרצון שמנסה להשתלט ולהחזיק עד שיהיה לך כוח יותר גדול ממך שמצליח להכניע אותך. בפורים אם העלו אותך למעל טעם ודעת אתה יוצא עם נבואה (עניין השתייה של היין, לגברים לא לנשים). הגברים יכולים לשתות יין ולהחזיק את זה חזק ולהיכנס עם זה להגות להחזיק חזק (כי מרגישים דחף אדיר לישון) ולהגיד 'אני לא מזוהה אתך' כל סוג של השלטת הרצון גורם לחום ולהזעה גדולה. אם ישנים ככה 'כל השינה תהיה בתוך הגות' ואתה מתעורר לתוך הגות וזאת ההגות הכי גבוה כי להשיג את אור הכתר רק בפורים.
משיח כבר מגיע - הוא בא מבחינה מסוימת מבחינת משיח בן יוסף ז''א הייסורים והצרות שעברנו (מבחינת הגוף) עכשיו צריך להביא אותו מבחינת משיח בין דוד. משיח בין דוד, זה ''ונהפוך הוא'' עיניים מחשבה חושים לא בחוץ הכל פנימה. להיכנס פנימה ולעשות את חמשת השלבים. חשוב להתנסות בהמשך יינתן עוד מידע 'מה חושבים מרגישים ושומעים בפנים' ואפשר להגיע עד ''לרוח אלוהים מרחפת על פני המים'' וזה לא מת רפח (חס ושלום) זה יהיה 'רפח תם' הרפ''ח ניצוצים שמחיים את העולם יהיו שלמים אפשר להגיע לזה ורוח אלוהים לא תרחף מעל פני המים היא תהיה ממש...וזה רוחו של משיח.
המסוגלות להגיע לזה דווקא בפורים זה שורש כ''כ גבוה. כתוב ''פורים כפורים'' כמו שביום הכיפורים אנחנו מצליחים לבקש מחילה ולמחוק את כל העוונות מי שמצליח לעשות את העבודה שהוזכרה בשיעור הספציפי הזה יכול למחוק את כל העוונות שלו (עוונות לא רק של הגלגול הזה גם של גלגולים קודמים) ברגע שאתה עולה לאור הכתר אתה מוחק הכל אתה יוצא כשאתה אומר 'אני מזוהה לגמרי עם האלוקות'.
אזהרה אחרונה 'לא לרדת עם עצבות, לא לרדת עם דיכאון, לא עם דימוי עצמי נמוך' להפסיק עם זה. כתוב ''כי בשמחה תצאון'' מרדכי רכוב על סוס לא על חמור 'צריך להיות בשמחה על זה שאתה בעל זהות'.
שאלו את הבעלשט, במה יהודי צריך לשמוח? אמר אדם צריכה להיות לו שמחה עצומה שאם נתנו לו פעם אחת בגלגול אחד להיזכר בקב''ה. בזוהר כתוב שאם עם ישראל היה יודע כמה הקב''ה אוהב אותם הם היו שואגים כאריות ורצים לעבוד אותו רק אם היו חשים קצת את הטעם של אהבה שאינה תלויה בדבר. בהגות מרגישים את זה - אתה מרגיש נאהב מאוד מי שלא מרגיש את האהבה הזאת בהגות זה בגלל שהלב שלו סגור והוא צריך להעמיק בווידוי ולבקש עוד אנטמיות עם הקב''ה ולהיות עוד בעזות וחוצפה דקדושה ועוד לדחוף את עצמו פנימה. תיכנס אך שאתה 'אל תדאג' מכוון שאתה בא לטובה, אתה לא בא לגדלות, אנחנו לא רוצים כלום
''רצוננו לראות את מלכינו''
רוצים לחזור בעלי זהות וזה היכולת של פורים.