הרב אריה חיים נווה שליט"א
פרשת וארא התשע"ט
בפרשות האלה מתחילים להכין את היציאה ממצרים, מתחילים לאט לאט לעשות הדברות יותר תובענית מפרעה כדי להוציא את עם ישראל ממצרים, יש את עניין המכות שמתחילות להגיע וכו' וכאן אנחנו שואלים: מה העם נדרש כדי לצאת ממצרים.
בשבוע שעבר דברנו על העניין של ההתמכרות למצרים' שההתמכרות למצרים לא מאפשרת לנו לצאת מהשעבוד ואנחנו עדין משועבדים בשל ההתמכרות וכתוב ''והתמכרתם למצרים'' לא 'נמכרתם למצרים' ''והתמכרתם למצרים'' שאתם מכורים למצרים. בסוף הפרשה 'פרשת שמות' זה נגמר ומתחיל, יש לנו כאן עניין שאני רוצה להקריא אותו, שהקב''ה אומר למשה רבינו בפרשה הקודמת' לך תגיד לפרעה ''שלח את עמי ויעבדוני'' אז הוא הולך ועושה את רצון השם, רק מה שמשה רבינו לא ציפה הוא לא ציפה להתנגדות, הוא ציפה שאם האלוקות שולחת אותו לשליחות אז זה בוודאי אמור להצליח. איך יכול להיות שהאלוקות תשלח אותו לשליחות וזה לא יצליח? אז מה, הקב''ה שולח אותו לשווא? איך זה יכול להיות? זה הקב''ה זה לא איזה בנ''א שאומר לך: לך תבקש הלוואה מהשכן שלי והשכן שלי אומר: לא, אני לא רוצה לתת הלוואה. פה הקב''ה אומר לך: לך אל פרעה, אל תדאג, תגיד לו ''שלח את עמי'' ופתאום באופן מפתיע פרעה לא רק שאומר לו' אני לא משלח וצוחק על המעמד הזה, הוא שואל: מי שלח אותך להגיד לי את זה? הוא אומר לו: הויה, אז הוא אומר לו: אני לא מכיר אותו.
אז כתוב ;
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל-יְהוָֹ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי:
וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל-פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹֽא-הִצַּ֖לְתָּ אֶת-עַמֶּֽךָ:
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ:
הוא לא עונה לו - מה הוא שואל אותך ומה אתה עונה לו; הוא שואל אותך 'למה אתה שלחת אותי'? אתה אמרת לי לך תשלח ואני שואל אותך: למה זה לא נענה ''למה הרעות לעם הזה''. הוא לא עונה לו, מה הוא אומר לו? ''עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו'' וזה לא הייתה השאלה וזה לא תשובה לשאלה שלו. אז צריך לעמוד על זה, למה זה ככה. ככה נגמרה הפרשה הקודמת.
עכשיו מתחילה הפרשה הזאת;
''וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֹֽה: וָֽאֵרָ֗א אֶל-אַבְרָהָ֛ם אֶל-יִצְחָ֥ק וְאֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם: ְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת-בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻֽרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר-גָּ֥רוּ בָֽהּ:
אתה עושה אתו עכשיו הכרות? הרי כל ההיכרות הייתה במעמד הסנה, מה אתה עושה אתו עכשיו הכרות מחודשת, אתה אומר לו' אני הויה זה השם שלי.. והאבות ידעו מי אני, את זה עכשיו אתה אומר למשה רבינו? ככה אתה מתוודע אליו? זה לא ברור כאן..
אז כמובן שהדברים מן הסתמא הם קצת יותר עמוקים וזה נראה עכשיו שכאילו הקב''ה מתוודע למשה בדרך אחרת, הוא אמר' עד עכשיו אני עבדתי אתך לפי מה שאתה הבנת ע''פ כלי מסוים, זה מיצה את עצמו, עכשיו אנחנו נכנסים לרובד עמוק יותר. למה צריך להיכנס לרובד עמוק יותר? כי כביכול פרעה זה לא האישו, לא פרעה הוא הבעיה, יש לקב''ה בעיה עם העם לא בעיה עם פרעה - העם לא מוכן לגאולה - ולכן הוא מתעלם מזה, הוא מתעלם ממה שהוא אומר לו: למה לא גרמת לפרעה שיפתח את הדלתות שלו? הוא אומר: עוד לא הגיע הזמן. עוד לא הגיע הזמן ולמה? כי כתוב בפרשה ''וידבר אלוהים'' בד''כ כתוב 'וידבר ה' על משה לאמור' ה' זה הויה ''וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת עליהם'' פעם ראשונה שכתוב ''וידבר אלוהים'' - שהשם ''אלוהים'' מדבר עם משה הוא מדבר אליו בשם ''אלוהים'' שזה דין והוא אמר לו: אני קוראים לי הויה ואני מתגלה אליך בשם הויה והשם הזה האבות לא ידעו אותו הם ידעו אותי בשם 'אל שדי' שזה שם אחר.
עכשיו אתה אומר: מה זאת אומרת? בא אותו בנ''א אומר' פעם אחת קוראים לי שמוליק פעם קוראים לי משה, זה לא אותו בנ''א? מה זה משנה איך קוראים לו? אז הנקודה היא כאן שזה באמת הבטים שונים של הגילוי האלוקי. 'אברהם' 'יצחק' ו'יעקוב' היכרו את הקב''ה בהיבט מאוד מאוד מסוים שנקרא 'אל שדי' והם לא הכירו אותו בשם 'הויה' שזה אומר הרבה דברים, זה אומר' המון המון דברים והוא אומר לו: אתה שונה, אתה עכשיו מכיר אותי בשם הויה. ''אל שדי'' הוא רק מימד אחד בשם הכולל, מימד של חסד, והשם 'הויה' זה המימד הכולל, הכל, יש בו את הכל: קוצו של יוד זה כתר עד ההא האחרונה שזה מלכות ובחב''ד קוראים לזה גם שם העצם' שזה השם המקורי שלו' שזה השם שמייצג אותו.
אבל יש כאן עוד עניין' שהשם הויה אומרים בחסידות זה 'שם האמונה' וכאן זה עניין שצריך לחשוב עליו, מה הכוונה 'שם האמונה'
אני מאוד מאוד ממליץ; יש סט שנקרא 'לקוטי הלכות של רבי נתן' שזה פרושים מאוד מאוד יפים על פרשות השבוע על דרך החסידות לפי רבי נחמן מברסלב אבל שכותב אותם רבי נתן ורבי נתן יותר ידידותי בשפה שלו מרבי נחמן - השפה של ליקוטי מוהרן טיפה קשה אבל רבי נתן פישט את זה קצת יותר והוא מסביר את זה כאן בצורה מאוד מאוד יפה.. ואני מאוד מאוד ממליץ על הסט הזה.
על כל פנים, אז הוא אומר לו' תשמע זה לא הבעיה שלי פרעה, לשלוח אותם ולהוציא אותם החוצה - זה לא הבעיה יש כאן בעיה יותר מרכזית: 1) שהם לא מבינים לאן אני מוציא אותם, הם חושבים שאני מוציא את הבשר שלהם, את הגוף שלהם, והם לא יודעים לאן אני מוציא אותם. 2) הם כרגע נמצאים במצב שהם לא מאמינים בזה.
אז הוא אומר לו': תראה הבעיה שאם אני יעשה עכשיו משהו זה ייתפס אצלהם כקוסמות כי הרי זה לא הגיוני, איך מוציאים מיליונים מתוך זרועותיו של פרעה? איך אתה מוציא (ואפילו שייתנו מכות וכל מיני דברים כאלה) מבלי שזה יחשב שזה סוג של קוסמות?
ועכשיו, זה גם בעיה שאדם יגיד: טוב, אתה עושה את כל הקסמים האלה, למה בשבילי, מה אני ראוי' שאתה צריך לפתוח את הים ולהפוך את העולם וצפרדעים? זה כאילו יראה לבנ''א מוזר שבאים ומוציאים אותו מהכלא במעין אותות ומופתים כאלה מוזרים' שאתה אומר: למה אני צריך את כל זה, למה כל השואו הזה?
אז את האדם הקטן זה יכול להפחיד כי הוא לא מבין למה נעשה סביבו כ''כ הרבה מהדברים האלה - זה מחזיר אותנו למשהו הרבה יותר פנימי ועמוק לקונספט שנקרא 'אמונה'.
אמונה -
כמו שאומר הרב אשלג מרוב שזה נזרק בפיהם של ההמונים זה איבד כבר כל משמעות, המושג 'אמונה' הוא מושג עמוק מאוד מאוד והאמונה שמופיעה בספרים לגבי האמונה שלנו האמונה היהודית, היא באה בכמה צורות; אחת- היא נקראת האמונה בבראשית. השנייה- היא נקראת אמונה בתחיית המתים. השלישית- היא נקראת אמונת החזון. שזה אותו דבר שאמונת החזון שלנו זה העולם הבא והדבקות.
שלושתם זה אותו דבר; יש ספרים שאומרים לך'; זה האמונה שלנו, חלק מהספרים יגידו לך'; זה האמונה שלנו, חלק מהספרים יגידו לך'; זה האמונה שלנו, אבל זה אותו דבר הם לא אומרים דברים שונים הם מביאים את אותו היבט לכל דבר.
אבל זה פלא, כולם מסכימים וכולם יגידו לך, תשאל כל תלמיד חכם' מה האמונה המרכזית, בוא תסכם לי מה האמונה המרכזית בפשט' אני אדם פשוט תסכם לי את האמונה המרכזית לפי מה שהיא מופיעה בתורה - מה האמונה המרכזית שלנו כעם יהודי? הוא יגיד לך: האמונה ביציאת מצרים זה האמונה המרכזית של כל יהודי. והיא מופיעה בעשרת הדברות ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'' לא 'אנוכי ה' אלוהך אשר ברא את השמים ואת הארץ',
כאילו הקב''ה לא חייב להזדהות ככה; למה אתה בא אתה כבר מראה את עצמך, אתה יכול להגיד: אנוכי ה' אלוהך ולהוסיף תואר, אתה יכול להגיד: 'אנוכי ה' אלוהך אור אין סוף' 'אנוכי ה' אלוהך עצמות הבורא', מה אתה אומר: ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''?
אוקי, עכשיו אני באתי 3300 שנה לאחר מכן, אני קורא את עשרת הדברות, אני יכול להגיד: אז אתה האלוקים שלי? זה רלוונטי לי לקרוא את הדיבר הראשון? אתה גם אלוקים שלי זה שנמצא עכשיו בתשע''ט שאני גם כן קורא ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים''? אני לא זוכר שהייתי במצרים, לא זוכר שהוצאת אותי. אז איך אתה ''אנוכי ה' אלוהך''? התוודעת רק להם, נתת תורה רק להם, אתה אלוקות רק שלהם. ולכן בכל הספרים, הגמרא מבססת את זה היטב, 'לא, האמונה שלנו היא ביציאת מצרים'. עכשיו לפי מה שאתה קורא, זה לא כתוב שהאמונה הייתה באירוע שנקרא 'יציאת מצרים' ומשם זה נגמר, אלא זה הווה מתמשך.
האמונה שלנו היא שיש לך יכולת לצאת מן המייצרים, זה האמונה שלנו.
האמונה שלנו זה שיש כאן כוח גדול לצאת מין המייצרים וזאת האמונה המרכזית -
בגמרא למשל, מתי מתחילים לקרוא את זה? בסמוך לפסח אנחנו מתחילים לקרוא כי צריך להרבות בסיפורי יציאת מצרים אז הם מדברים הרבה סביב האמונה הזאת והם מגדירים את אותה אמונה. מה האמונה? אמונה ביציאת מצרים. אבל כשאתה ממשיך ואתה קורא את הגמרות אתה מבין שהוא לא מדבר על אירוע אחד שהיה פעם, הוא אומר לך: זה האמונה הכללית שצריכה להיות לך לא משנה באיזה מייצרים אתה נמצא. עצם העובדה שאתה נמצא בגוף על פני כדור הארץ ואתה חושב שאתה אדם קטן ולא תגיע לשום הישג זה נקרא 'אמונה ביציאת מצרים' - אתה חייב להחזיק את זה בראש שזה האמונה שלך.
עכשיו מן הסתמא זה לא סותר את האמונה בבראשית - כי הבראשית שלנו גם כן מתחיל ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' אבל כתוב ''והארץ היתה תוהו ובוהו''. לכאורה, זה הרי דבר חדש לגמרי, מה פתאום היה שם משהו, לא היה צריך שיהיה שם משהו ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' והשמים היו חלקים לחלוטין ועכשיו הקב''ה עושה מה שהוא רוצה, הוא מתחיל לרהט על עולמו. אומרים: לא לא לא, הקב''ה גם את הבריאה לא עשה בדף חלק, הארץ הייתה שמה והיא הייתה 'תוהו ובוהו'.
המקובלים אומרים: איך זה יכול להיות? אז זה רגע הבריאה או לא רגע הבריאה? זה התחלה או לא התחלה? אז הם מתחילים לדבר על זה' שבעולם התוהו היה את שבעת המלכים הקדמאין שבעה מלכי דעת וכל אחד מהם הם תודעות קלוקלות שהם חושבות להזיז את העולם למקומות שונים, לא להביא אותו למצב המתוקן שלו. ואנחנו לא עובדים על דף ריק, אנחנו עובדים עם התנגדויות של התת מודע של היקום. התת מודע של היקום זה שיש לו שבעה מלכי דעת שהם חושבים לקחת את היקום כל אחד לכיוון שלו עד שיבוא המלך הדר ושם אשתו מהיטבאל והוא יתקן את הכל ועליו נאמר ''וימלוך'' ולא כתוב עליו ''וימות''. על השבעה מלכים קדמאיין כתוב ''וימלוך וימות'' ''וימלוך וימות'' ''וימלוך וימות''. והם שבעה מלכים שקודם כל אומרים לך' תשמע אתה לא בשמים פתוחים יש לך פה עכשיו שבעה כוחות אימתניים שייקחו אותך לכל איבר, כל אחד דעתן וכל אחד חושב שהעולם צריך להתנהל בדרך מאוד מאוד מסוימת. אז כביכול הקב''ה בונה את 'מעשה בראשית' בניגוד אליהם 'הארץ היתה תוהו ובוהו' יש שמה שבעה מלכים שהם עשו את העולם שהוא יהיה 'תוהו ובוהו'.
מבחינתנו זה אותו עניין, זה פשוט הבטים שונים של אותו דבר, שם זה מקום תודעתי מאוד גבוה, במעמד של מצרים זה היה מעמד של מצרים, העם מול פרעה. והיום, אנחנו נאבקים; עם הגוף שלנו, עם העולם הזה, עם התבניות שלנו, עם התרבות שלנו, עם המנטליות. וזה גם כן נקרא 'מצרים' ואין הבדל בין השלושה האלה.
אז להגיד ש'האמונה שלנו היא ביציאת מצרים' ו'האמונה שלנו בבראשית' זה אותו דבר כי הקב''ה עשה את הבראשית על אף התנגדותם של שבעת המלאכים, כאילו התחיל את העולם מחדש, כשם שהוא הוציא את עם ישראל ממצרים הוא התחיל את העולם מחדש לגמרי על אף התנגדותם של שבעת המלכים.
חשוב לי מאוד דרך אגב שאתם לא תדמיינו שום דבר: לא לדמיין עכשיו שיש שבעה מלכים בשמים.. זה שבע תודעות זה שבע תודעות שנמצאות בתת מודע של היקום, זה נמצא גם בתת מודע של האדם, והן אלה שמובילות אותו לכל מיני אופציות ואפשרויות של חיים אלטרנטיביים: לחיות ככה ולחיות ככה, וגבר עם גבר, ואישה עם אישה, ואפשר להיות עשיר ואפשר להיות כזה ואפשר להיות כזה - הם לוקחים אותו מהתכלית שלו ומהיעוד שלו - וייקח לו זמן להגיע ל'מעשה בראשית'. בנתים השבעת מלכים האלה משעבדים אותו הם משעבדים אותו לצרכים שלהם; אתה רוצה כסף, אין בעיה, בוא לעולם של הביזנס זה עולם ומלואו. את רוצה להיות זמרת, בואי זה עולם ומלואו, כל דבר כזה זה עולם ומלואו זה ייקח אותך לשם, זה שואב אותך וזה משעבד אותך לשם.
עכשיו אדם שנכנס למקומות האלה צריך לגאול אותו, צריך להוציא אותו לחירות: אדם שנכנס לאקדמיה צריך לגאול אותו, אדם שנכנס לביז שואו צריך לגאול אותו, כל דבר שאתה נכנסת אליו צריך להוציא אותך משם.
אז כולם מדמיינים 'מצרים' כאילו זה דבר רע, כמו שואה, לא, זה מייצרים - זה דבר שמייצר לך על הנפש זה דבר שהוא נוגד את הטבע הרוחני שלך - הטבע הרוחני שלך הוא אין סוף והדברים האלה למעשה נוגדים לנו את הנפש. עכשיו, צריך להוציא אותך ולגאול אותך משם, להציל את האדם מן עצמו.
עכשיו תתארו לעצמיכם שאני יבוא לאיזה זמר או זמרת פה ישראלים ואני יגיד לה; את יודעת את נמצאת במצרים ואת עבד לפרעה.. היא לא חושבת ככה והיא גם לא תרצה להיגאל.
למה אני אומר את זה בהקשר של מצרים? כי צריך באמת לקרוא את הספורים האמתיים שהיו שם, כתוב שרק 20% היה באמת משועבד בפרך השאר היו פקדי ממשל ז''א לרוב האנשים שהיו שם היה טוב, זה דיי פחות או יותר נניח כמו שקורה היום בארה''ב. נכון שיש שם הרבה יהודים שסובלים מאוד והם ישמחו מאוד שיוציאו אותם משם באזשהיא דרך, ויש הרבה מאוד אמריקאים שאומרים לך': תשמע אני לא רוצה לצאת מפה טוב לי פה.. ככה שזה אותו דבר. הסיפור דרך אגב, חוזר על עצמו בכל דרך, גם במגילת אסתר כתוב שאכלו משולחן המלך שזה היה אותו עניין שהם התפרנסו כביכול ממדי, מפרס, מדרך המשי וכו' הם כאילו היו שם בחומר.
אז עכשיו, אם אתה רוצה להוציא אותם, אתה צריך להכין אותם נפשית ליציאה הזאת -
אנשים שישבו בכלא אחרי שנה מעבירים אותם קורס, חודש או חודשים לפני שהם יוצאים, של איך מתנהגים בחוץ, כי הם כבר לא זוכרים.. תחשבו שנה להיות בכלא, אתה סגור לגמרי, אתה כבר אבדת מיומנויות חברתיות. אתה לא יכול להתנהג כמו שאתה מתנהג בכלא, בכלא אתה צריך לשמור על עצמך, אתה עושה פאסון של גבר, בחוץ אתה לא יכול להתבטא בצורות כאלה, אומרים לך: אתה יוצא החוצה אתה יכול לדבר עם ילד, אתה צריך להיזהר לא לדרוס אותו לא לדבר אליו בגסות.
אז עכשיו צריך להוציא אותם אחרי 210 שנה כשהם בארבעים ותשע שערים של טומאה, אז אי אפשר להוציא אותם ככה, הוא אומר את זה כאן והוא מסביר שזה כמו להוציא בנ''א מהחושך לאור בבת אחת, אתה לא יכול להוציא בנ''א מהחושך לאור בבת אחת, אתה צריך לעשות לו הכנה, אתה צריך לעשות לו אזשהיא סוג של הכנה.
אז לזה מתכוון הקב''ה, אמר לו: תראה הבעיה שלי זה לא פרעה תעזוב את פרעה, פרעה הוא סימפטום, אם פרעה מצר לך סימן שהם עדיין לא מוכנים נפשית. תיכף אנחנו נראה את זה ב''ויכבד ה' את לב פרעה'' זה לא בדיוק הלב האישי שלו, אלא זה הלב עדין של העם. ''ויכבד ה' את לב פרעה'' זה אומר שהלב של העם עדין לא מוכן ליציאה הזאת. ולכן, כל פעם שעושים ניסוי ונותנים מכה וזה נראה באותו רגע כאילו הנה תיכף הוא מוכן לשחרר, הלב של העם לא מוכן לצאת, הוא לא מוכן להשתחרר.. ולכן אנחנו חוזרים לקונספט הזה.
אז האמונה שלנו זה קודם על 'אמונה ביציאת מצרים' 'אמונה בבראשית' - כי גם לעשות בראשית להגיד ''ויאמר אלוהים יהי אור'' ולסדר את הרקיע ולהתחיל לבנות וכו' וכו' זה גם כנגד התנגדות לכן זה נקרא אותה 'אמונה'. ועוד שם' שזה נמצא בחסידות אתם תראו אותו 'אמונת ההתחדשות', הם קוראים לאמונה הזאת אמונת ההתחדשות. בכל מקרה כולם מדברים על אותו דבר.
עכשיו רבי נחמן מברסלב התחיל מזה שהוא אומר.. הוא מדבר על זה, מי שרוצה יכול לראות בליקוטי מוהרן בערך 'יאוש' או באינטרנט בגוגל תרשמו 'יאוש' לקוטי מוהר''ן ושמה הוא נותן את המאמר ''אין יאוש בעולם כלל''. הוא אומר: בדקתי, חיפשתי את הקונספט 'יאוש' לא ראיתי אותו והוא מסביר, למה הוא לא קיים? כי יש לנו את אמונת ההתחדשות אז אין לך מקום של יאוש. יאוש זה Dead End; זה שאתה תגיע למקום שאתה תגיד: 'זהו, פה הלך עלינו' אומרים לך: לא יכול להיות, אז אתה לא מאמין בדבר הנכון, אז אתה כאילו לא נמצא במקום הנכון אתה לא מאמין באותו אל שאני מאמין בו. האל שאני מאמין בו: זה אל של אמונה של יציאת מצרים, זה אל של אמונה של התחדשות, זה אל של בראשית, אתה לא יכול להגיד שאתה מיואש אין כזה דבר.
עכשיו אני שואל אתכם, האם לאור הדברים עד כאן, הציבור שלנו מוכן ליציאת מצרים? אפילו רק בקונספט של האמונה, האם אתה מאמין שהחברה שלנו יכולה להיות יותר טובה מחר בבוקר?
לא, הרבה נמצאים כבר בקונספט ייאוש, הרבה כבר מיואשים, מאוכזבים; עזבו את הארץ, כותבים מאמרים נורא קשים, יש להם כבר דעות ומחשבות נורא קשות. הם כבר בשלב של יאוש כאילו אני כבר לא מצפה לכלום, התאכזבתי מהכל - אני מיואש. לא בלהגיד 'אני מיואש' ולהרגיש דאון אלא פשוט אין לי שום תקווה מכלום, זה גם נקרא יאוש.
עכשיו לך תגיד לבנ''א' תדע לך אנחנו יכולים לעשות שתוך חמישים יום, כמו שהוא אמר להם אז, אנחנו יכולים להגיע למעמד של כולנו ''כאיש אחד בלב אחד''. המעמד של הר סיני חמישים יום אחרי היציאה ממצרים העמיד את כל החברה הישראלית ''כאיש אחד בלב אחד''. עכשיו, אם אני יבוא לחברה הישראלית ואני יגיד להם: אני מסוגל לעשות שעוד חמישים יום כולנו נעמוד באיזה מעמד ונהיה כולנו ''כאיש אחד בלב אחד'' מי יאמין לזה?
וזה לא לא להאמין כי זה בזדון או לא להאמין כי .. שום דבר לא נעשה מרוע, שום דבר לא נעשה מזה, פשוט אתה אומר: אני לא רואה מציאות כזאת, אין לי מציאות כזאת בראש, אין לי התנסות כזאת שפעם זה קרה אז איך אני יחזיק את זה, אני לא רואה איך זה קורה.. עכשיו עם כל הבחירות וכל הגועל נפש הזה שיוצא תוך חמישים יום להביא את עם ישראל ''כאיש אחד בלב אחד''?
עכשיו שלא תחשבו שאז לא היו מפלגות, גם אז היה עניינים: דתן ואבירם קורח גם כן היה שם בחיים ז''א כוחות המחלוקת היו שם, כל כוחות המחלוקת שאח''כ התבררו במדבר היו בתוך מצרים, עבדו שמה; זה מדבר עם זה, זה מדבר עם זה, זה צריך לעשות ככה וזה צריך לעשות ככה, היה שבט שניסה לפרוץ ולצאת ממצרים והרגו אותו.. אתם יודעים עם ישראל לא יודע לסתום את הפה שלו הוא לא שקט הוא גועש כל הזמן והיו המחלוקות. ואנחנו יודעים את זה מתוך זה שמשה הציל את אותו עברי, בהתחלה זה היה מצרי שהיכה איש עברי ואמר ''וייפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול'' זה היה עם המצרי. אח''כ הוא ראה יהודי מכה יהודי, הוא שואל אותו: ''רשע למה תכה רעך?'' אז הוא אמר לו: 'הלהורגני אתה מבקש כשם שהרגת את המצרי' אז הוא אמר לו מאיפה אתה יודע על זה? אמר ''אכן נודע הדבר'', אתם מדברים לשון הרע. אז הייתה כבר פלגנות ומחלוקת. עכשיו, לך תאסוף אנשים כאלה שמרביצים אחד לשני יהודי ליהודי במצרים, במצרים מרביצים אחד לשני, תגיד לו: עוד חמישים יום אתם תעמדו שניכם ''כאיש אחד בלב אחד''.. עכשיו, הוא יגיד לך' אני לא מאמין.
כשבנ''א אומר' אני לא מאמין, ממה זה נובע?
אז ע''פ רוב זה נובע מניסיון החיים שלו - ניסיון החיים שלו מראה שזה לא הגיוני שזה לא ילך, למה שהמציאות תשתנה? אבל האמונה שלנו היא לא תלויה בהתנסות האנושית שלנו או החברתית שלנו, היא לא תלויה בזה היא תלושה מזה, אמונת ההתחדשות תלויה בהבנה שלנו מי זה הבורא.
וזה נקודה מאוד חשובה; שכל ההתנהגות שלנו ,ההתנהגות של צדיק ההתנהגות של יהודי, לא צריכה להיות תלויה בכלל בכל התנסות החיים שלו גם אם הוא חי כאן שלוש מאות שנה.
אדם יכול לבוא ולהגיד' אני בן שלוש מאות, ניסתי לדבר בכל דרך לאנושות, לא הלך, אני מיואש מהם', אוי ואבוי לו. כל הזמן בוחנים מנהיג, חלק מהבחינה שבוחנים מנהיג זה זה שמייאשים אותו כמה פעמים, כמו שהוא עשה למשה רבינו, נתן לו שליחות לא הלך אח''כ נתן לו עוד עשר שליחויות וזה לא הולך. אז הוא יכול כביכול באיזשהו שלב להגיד: טוב זה לא הולך אולי אני לא טוב, אולי אני לא מתאים לתפקיד, אומר לו: לא, תישאר הכל בסדר הבעיה היא לא בך, אל תדאג, מי שם פה לאדם, אני יגיד לך מה להגיד, אתה תרים את המקל את המטה אני יגיד לך מתי להכות, אתה לא הבעיה אני רק רוצה שאתה תאמין. כל מה שאני רוצה ממך, אתה מנהיג.. אני לא רוצה ממך כלום, אתה לא יודע לעשות כלום, אתה אפס, אבל אני רוצה שאתה תאמין' שאם אני יגיד לך תוציא מים מסלע אל תגיד לי 'לא', אם אני יגיד לך תפתח את הים אל תגיד 'לא נראה לי', אם אני יגיד לך תוציא עם ממצרים תגיד 'כן' תגיד 'אמן'. אם אני אקבל ממך את ההתנגדויות, אז עם מי אני אדבר? אני חייב שאתה תאמין, אני חייב שיהיה איתי פרטנר שיאמין למה שאני אומר לו.
וזה דבר של כל יהודי ויהודי - כל יהודי חייב באמונת ההתחדשות
ולמה אנחנו חייבים באמונת ההתחדשות?
צריך לעשות את התיקון של אותם שבעה מלכים קדמאין (שאני כל הזמן מזכיר אותם) שהם יובילו אותנו ל Dead End, בתוך גן המבוכה הזה כמו שקורא לזה הרמח''ל הם יובילו אותנו Dead End. בסדר, הגעת ל Dead End; נפלת כלכלית, נפלת בריאותית, נפלת בזוגיות, מה עכשיו? מה עכשיו? ועולים הרהורים טבעיים של התאבדות, בנ''א חושב לעשות את הדברים הכי גרועים שיכולים להיות. אז אומרים לו' תשמע, הלכת בעצתם של שבעה מלכים? כן, הגעת ל Dead End? כן, לא מתים שמה, לא מתאבדים ''אין ייאוש בעולם כלל'' יש 'אמונת ההתחדשות' בוא נעשה ריסטרט ונתחיל את הכל מהתחלה.
עכשיו זה קל להגיד את זה, אבל לכו תגידו את זה לאנשים שהיו במשרפות בשואה, לכו תגידו את זה לאנשים שנמצאים בזוגיות קשה עשרים שנה, לכו תגידו את זה לאנשים שנמצאים בכלא על לא עוול בכפם, לכו תגידו את זה לעם שנמצא מאתיים ועשר שנה, לא יום יומיים בתוך מצרים ואתה אומר: אני לא רואה איך אנחנו יוצאים ולאן.. אבל אע''פ שהמציאות כ''כ שחורה ואומרת לך: אין לך מוצא מפה, אתה צריך לעצום את העיניים ולהגיד': יש לי את 'אמונת ההתחדשות' זה צריך לקרות.
עכשיו אני יגיד לכם, מה הבעיה שלנו?
אנחנו נורא ציניים, מה אנחנו עושים? עוצמים את העיניים ואנחנו שואלים: מתי זה יקרה? וזה לא הנקודה הזאת, זה לא הנקודה 'מתי זה יקרה'. אני יגיד לכם מתי זה יקרה, זה יקרה, זה לא ייתכן שזה לא יקרה, זה יקרה שאתה תבסס את האמונה אצלך בלב חזק חזק.
איפה אתה יכול לפספס? איפה אתה יכול להשהות וזה לא קורה?
כשאתה מתחיל לקטר, כשאתה מתחיל להתלונן.
שאדם אתה אומר לו' בוא נעשה תהליך, בוא ניגמל מסיגריות, ועכשיו הוא מתחיל להתלונן על כל הכאבים שיש לו מהגמילה מסגריות, אז אני אומר לו: תעצור, אנחנו לא נגמלנו מסגריות 'אבל הרב אני לא עישנתי ארבעים יום.. 'אני אומר לו: זה לא הבעיה שלי כמה ימים אתה לא מעשן הבעיה שלי זה איך הנפש שלך תופסת את זה - אם הנפש שלך מתנגדת לזה אתה תחזור לעשן, אם אתה מתלונן על הכאבים זה לא יעזור לי ולא יעזור לך, זה לא חשוב כמה זמן. בוא נניח שאני מנקה אותך, שנה שנתיים שלוש תחזיק מעמד אח''כ יהיה משבר אתה תחזור לעשן. הבעיה זה לא הגוף, זה אף פעם לא היה הגוף, הבעיה שלי זה שאצלך האמונה הזאת של 'אני בלי סיגריות מה זאת אומרת, לא שייך אלי סיגריות, אני נקי מסגריות כי זה לא שייך לטבע שלי מה אני מעשן.. ברגע שאתה תחשוב ככה זהו אז על זה אנחנו מדברים, ככה אני אוודא שאתה לא תחזור לעשן סיגריות.
אז עכשיו, רוצים להוציא אותם ממצרים ומשה דוחק בקב''ה 'תוציא תוציא תוציא' והקב''ה מנסה להשהות קצת, אומר לו: עוד לא הגיע הזמן, עוד לא הגיע הזמן. ואיך רואים את זה?
רואים את זה שאח''כ הם מתלוננים, הם אומרים: ''זכרנו את סיר הבשר את הדגה את הקישואים.. ואומרים להם: אתם הייתם שם מאתיים ועשר שנים, דחפו את התינוקות שלכם שם לטיט, איך אתם אומרים שאתם מתגעגעים לחזור בחזרה? מה זאת אומרת ''טוב לנו מותנו במצרים מימותינו במדבר'' איך אתם אומרים את זה? זה כמו שאנשים שחזרו מהשואה יגידו' אנחנו רוצים לחזור לגרמניה.. הם בעצם אמרו את זה, אתם קולטים את האבסורד? פחות משבעים שנה כבר חזרו לגרמניה.. אתה אומר: איך זה יכול להיות?
אז תבינו מה אנחנו עדיין לא קעקענו - בגלל זה ההתעוררות שהייתה שמה נקראת אתעוררותא דלעליא שהקב''ה אומר: הם לא מבינים עניין, אין ברירה, אני חייב להוציא אותם אפילו שהם לא מוכנים נפשית. אבל לעתיד לבוא, הגאולה האחרונה חייבת להיות אתעוררותא דלתיתא, הם חייבים להבין באיזה מציאות הם נמצאים, הם חייבים לצאת משם כי הם משתעבדים לזה כל פעם מחדש, הם מתמכרים לזה כל פעם מחדש.
תחשבו יצאנו ממצרים זה טראומה, מאתיים ועשר שנים זה טראומה, איך אח''כ ירדנו לספרד והקמנו שמה אימפריה ויצאנו לגרמניה ועכשיו באמריקה? כאילו מה, אתם לא קוראים היסטוריה? לא קראתם את העבר שלכם? אין, הוא לא רואה בעיניים, כל דור בא לא רואה בעיניים - הדורות הקודמים היו פרימיטיביים ואנחנו מודרניים.. העתיד נמצא באמריקה אז אנחנו באמריקה. אתה אומר' תראה יש לך את אותם סימפטומים: ירדתם לשער הארבעים ותשע של הטומאה (לפי דעתי אנחנו כבר בשער החמישים ואחד) אתם מתבוללים, אבדתם את הילדים שלכם, אבדתם את השפה, אין לכם שם שום say התרבות אכלה אתכם whether you like it or not. והם לא רואים את זה, הם לא יודעים שהם למעשה חוזרים לאותו דפוס, סימן שעוד לא יצאנו ממצרים.
מה הקושי? אמונת ההתחדשות
האמונה הזאת - האמונה של בראשית, האמונה של יציאת מצרים ואמונת ההתחדשות.
עכשיו, מה זה אמונת ההתחדשות ? -
לכאורה הקב''ה מוציא אותם מארץ מצרים שהיא פורה, אז היא הייתה מאוד פורה, הנילוס עובד שמה המקום עצמו היה מאוד מאוד פורה בהכל, ידוע שבארץ מצרים היה הכל, ומכניס אותנו לארץ ישראל שאין שם כלום: רעב כל הזמן יש בארץ כתוב ''ואז הרעב היה בארץ'' כי באמת אין פה כלום. אז מה הקב''ה לוקח עם כ''כ מפואר, אתה רוצה לתת להם מתנה? זה המתנה שאתה נותן להם? זה השכינה, זה האישה שלך, גבר שאוהב את האישה שלו רוצה לתת לה ארמון רוצה לתת לה את הדבר הכי גדול.. אני אבנה לאשתי צריף במדבר יהודה ואני יגיד לה זה הבית שלנו? אז מבין כל הארצות בעולם, הרי זה הארץ שלך, לא מצאת ארץ להביא לשמה את עם ישראל, הבאת אותנו לפה? מה יש פה?
אז הנקודה היא שחשוב היה להבין' שאנחנו נבין שאין כאן כלום גשמי, שגשמית אין כאן כלום אבל רוחנית יש פה הכל. כי ברגע שייקחו לך את הגשמי ויגידו לך' אין כאן גשמי, עזוב את הנפט, עזוב, זה אני נתתי לעשיו, תעזוב את הזהב ותעזוב את הגז ותעזוב את המרבצים האלה אתה לא צריך אותם זה גורם לך לתעסוקה בעולם הזה, אתה לא צריך את זה. בעולם הזה אתה יכול להתמודד עם הכוח הרוחני שלך.
ההתחדשות היא' התחדשות הכוח הרוחני שלך
ובגלל זה הוא לא העביר אותם ישר ממצרים לארץ ישראל, הוא העביר אותם במדבר שזה עוד יותר חמור, במקום שכתוב ששרף ונחש ואין שם כלום, לא יורד גשם, גם לא מצפים ממך לגדל משהו, אין זמן לגדל משהו וארבעים שנה לא יום יומיים, והוא אומר: זהו, עכשיו אין לכם פה כלום. טוב, איך נתפרנס אנחנו פה מיליונים? איך נאכל ארוחת בוקר, ארוחת צהרים, ארוחת ערב? איך נחליף את הבגדים? איפה נתקלח? איפה, מחילה מכבודכם, נלך לשירותים.. זה מיליונים פה.. ילדים, איך מחליפים להם טיטול? אין פה מפעלים לבד או משהו כזה, מה עושים?
וכאן הקב''ה למעשה גילה להם את הכוח הזה בתוך הנפש - יש לכם את התודעה
עכשיו אתם צריכים לדעת כמה זה אקוטי להבין את זה, פה אולי זה נשמע לכם גבוה, אתה אומר: וואו הרב זה גבוה מי מדבר על זה.. 'מי מדבר על זה' - אומרים לנו ללמוד תורה וארבע חמישיות מהתורה הם רק הולכים במדבר להזכירכם מספר שמות, ויקרא, במדבר, דברים הם לא נכנסים לארץ ישראל 80% מהתורה בכלל לא נכנסים לארץ ישראל, בכלל בתורה לא נכנסים לארץ ישראל זה בספר יהושוע. אז מה מלמד אותנו ארבע חמישיות מהתורה שאנחנו קוראים לזה 'תורה', מה זה מלמד אותנו? להשתמש בכוח הרוחני שלך, להתחדש, זה נקרא התחדשות.
התחדשות זה לא להביא משהו חדש.. 'התקלקל לי העט אז אני מביא עכשיו עט חדש', לא זה הכוונה התחדשות. התחדשות זה רגנרציה. בלשון הקודש המילה 'התחדשות' זה רגנרציה, כמו נביעה, כמו מעין שנובע כל הזמן זה משהו שכל הזמן נמצא ומניץ עוד ומניץ עוד ומנביע עוד ומוציא עוד, זה לא התחדשות לרגע כלומר אבדת את הכוח אני אתן לך קצת כוח, איבדת קצת את השכל אז אני אתן לך קצת שכל, זה לא אחד תמורת אחד, לא זה הכוונה, אלא, יש כאן נביעה תמידית.
הרבה מאוד אנשים שואלים אותי: הרב אם נגיע לאין סוף מה נעשה שם? לא יהיה משעמם קצת שלא זזים כל אחד יסתכל אחד על השני בעיניים הרוחניות שלו..? זה הפספוס של ההבנה של זה, יש רגנרציה מתמדת של האור, זה עונג אין סופי, התפשטות מתמדת יש כל הזמן וזה מה שגורם את העונג.
וההתפשטות מהגשמיות הזאת היא ההתחדשות שעליה אנחנו מדברים וזה ההתחברות לכוחות הרוחניים ולכוחות הטבע שלנו, זה ארבע חמישיות מהתורה,
ארבע חמישיות כתובים רק על הבסיס הזה - בגלל זה מי שמלמד פשט הוא פושע לתורה ממש, הוא ממש פושע לתורה כי אם אני יקריא לכם בהמשך, אנחנו עוד נעבור על זה, ואנחנו נראה איזה כוחות רוחניים הקב''ה מוציא מהעם שלו, כדי לאכול מן שזה לא לחם אמיתי זה לחם רוחני לגמרי. הם שותים מים שזה בארה של מרים שזה באר נודדת, אין באר נודדת זה רוחני. יש להם שבעה ענני כבוד שחופים עליהם מן המזג אוויר ושומרים עליהם מכל דבר, הם גם מיישרים להם את האדמה; אם צריך לרדת מעלים להם את האדמה אם יש גבעה מורידים להם אותה שזה גם כן תיאורים רוחניים. זה תיאורים רוחניים להראות שאין עליות וירידות בנפש אלא שזה הכל נחת רוח אחת ישרה ושלווה אחת ישרה.
בארבעים שנה במדבר, מה אתם עושים, הרי אתם לא הולכים מנקודה א' לנקודה ת' זה הסתובבות כזאת שעליה נאמר ''בלי ראשית בלי תכלית'' ויש לזה עניין של להביא את האדם, זה כוח רוחני עצום, להבין מה זאת אומרת אני חי במצב של 'בלי ראשית בלי תכלית', מה זאת אומרת? אז מה אני עושה פה? לא התחלתי מנקודה מסוימת ואני לא צריך לסיים בנקודה מסוימת.. אז איך תופסים את זה?
אז זה הרעיון, שאומרים לו: כמו הבורא, אתה פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, סופראורגניזם רוחני אחד ענק שזה מה שהוא עסוק בו כל הזמן כדי להביא את עצמו לשלמות.
אז אנחנו צריכים להכין את המחשבה שלנו לזה,
לנו כל הזמן נתנו בראש להגיד; איפה היעד? לאן הולכים? מתי מגיעים?
נניח אתה מזמין אותי לעבודה, אוקי, מה אתה רוצה שאני יעשה בעבודה? אני ייצר לך שני עטים בשעה? אוקי, אני יודע שני עטים אני מייצר לך בשעה. פה אומרים לך ''בלי ראשית בלי תכלית'' אז מה אני אמור לעשות ''בלי ראשית בלי תכלית''? מה הקטע? מה זה ''בלי ראשית בלי תכלית''? מה זה משהו שאין לו ראשית ואין לו תכלית?
בעקרון זה עגול, לעיגול אין ראשית ואין תכלית, אבל זה לא שאנחנו עכשיו נעים במחזוריות מסחררת שמעצבנת' שאתה כל הזמן חוזר לאותה נקודה, אלא שהבורא כל הזמן: פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה - לנצח, כל הזמן הוא מתגלה בצורות אחרות.
עכשיו זה לא נקרא תכלית, זה לא קשור לתכלית - זה הוא, זה מה שהוא.
זה מה שהוא מתחיל בספר ''עץ החיים''; הוא מסביר שהבורא הוא שלמות ולעולם לעולם תכונות מן האין סוף יצאו לכן סוף, לעולם, וזה השם הויה. השם הויה זה התהוות - הדברים מתהווים מהאור ניכנס דרך קוצו של יוד ליוד להא לואו ולהא האחרונה וחוזר בחזרה ועוד פעם.. מתי השם הויה יגמר? מתי כל הסיפור הזה יגמר? אז אומרים לך' זה לא יגמר, זה הוא.
אתה חי בתוך ישות שפושטת צורה לובשת צורה, פושטת צורה לובשת צורה. ויש לזה תכלית אחרת ממה שאתה חושב, אז אתה אומר: מה אני אמור לעשות כאן? מה להשלים פה? אז אומרים לך: התכלית שלך באמת זה להיות מודע לזה.
הזוהר מסביר' התכלית של האדם בגין דהשתמדעון לה'
אומר: תהיה מודע לזה, כל הרעיון זה בגין דשתמדעון לה' אתה צריך להיות מודע. וזה חידוש גדול מאוד. זה חידוש גדול מאוד כי לכולנו בראש אנחנו נורא פרגמטיים: טוב, מה עושים, מה בונים, מה צריך לעשות, מה צריך להשלים.. אז אומרים לך' אתה לא צריך להשלים כלום ואתה לא צריך לעשות גם שום דבר הדברים יעשו מאליהם. ואתה לא צריך 'לדרוש את העתיד' זה העניין של ''תמים תהיה עם ה' אלוהך'','לדרוש את העתיד' זה כמו לדרוש תכלית. אומרים לך: אל תדרוש את התכלית כרגע אנחנו ארבעים שנה במדבר אבל זה גם יכול היה להיות ארבע מאות שנה, למה? כי הבורא צריך לפשוט צורה וללבוש צורה ככה והוא משתמש בך כרגע להיות שמה, אתה אומר: למה אני? עכשיו, כל אחד יכול להגיד: למה אני? כי אתה חלק מן האור ונבראת לעשות מלבוש בתקופה מסוימת בזמן מסוים שהוא מלביש את זה ואח''כ הוא יחזור בחזרה לאור והוא יכנס שוב למערכת והוא יחזור בחזרה לאור ויכנס שוב למערכת.
זה מאוד דומה לגוף האדם, מאוד דומה - לו הייתם צריכים לדבר עם אחד התאים אצלכם בגוף, אתה היית אומר לו; תא תא שבגוף זה נחמד שאתה מחזיק אותי עכשיו אבל קח בחשבון שאני יכול לגרד ואתה בחוץ, אז הוא יגיד: מה התכלית שלי? כרגע אתה מחזיק אותי כרגע אתה מלבוש שלי של עכשיו אבל קח בחשבון עוד שנה אני יראה אחרת לגמרי ואתה לא תהיה כי אני צריך להראות אחרת, אז אתה עכשיו התא שמראה אותי לא רלוונטי עוד שנה. מהרגע שנולדנו עד עכשיו שום תא בגוף לא נותר הכל השתחלף אז כל התאים יגידו' אז מה היה התכלית שלי? להלביש אותי באותו זמן. אבל זה לא שאתה לא אני, המלבוש הזה אתה רק פשטת אותו התוכן שלך הפנימיות נשמרת, הנשמה שלי נמצאת בתוכך אבל אתה רק כמלבוש נראה רק זה יתפוגג אבל התוכן נשאר.
אז אנחנו כנשמות, אנחנו התוכן של הבורא, אנחנו חלק אלוק ממעל, התודעה תמיד נשמרת היא תמיד תיכנס אליו פנימה בחזרה, אבל באיזשהו שלב הוא יצטרך כדי להראות אחרת בזמן אחר ובתקופה אחרת והוא יצטרך אותנו לבושים אחרת ועוברים מצבים אחרת..
ואם הגוף יגיד: רגע אבל מה התכלית של כל זה, לאן אני צריך להגיע? אתה אומר' אתה לא צריך להגיע לשום דבר, בתקופה מסוימת שאתה נמצא, במחזור תאים הזה, אתה מחזיק אותי אתה מראה אותי - תחזיק את זה. וכשאתה תלך לא אתה מת רק התצורה החיצונית שלך תמות אבל אתה חוזר אלי, הפנימיות שלך חוזרת אלי. אח''כ אתה תיוולד מחדש, אני עושה רגנרציה לתאים הבאים שלי. זה מאוד חשוב להבין את זה - זה למעשה אחת ההוכחות להבנה, אנחנו יודעים ביולוגיה הרבה יותר מכל ביולוג אחר שיש 'זיכרון תאי' ולמה יש זיכרון תאי? כי אותו תוכן שהיה בתא שלנו כשהיינו תינוקות נמצא אתנו גם עכשיו בתאים האלה, זה אותו תוכן. אז אע''פ שאנחנו נראים שונה התוכן של התא הוא אותו תוכן. ואגב, הם חוזרים לאותו אחד בדיוק.
זה הבנה מאוד עמוקה, זה הבנה מאוד מאוד עמוקה, היא גם מאוד משחררת, אבל זה תבנית עצומה שעכשיו אנחנו צריכים כולנו לשבור אותה - אנחנו לא באמת צריכים לעשות משהו זה נעשה מאליו, אנחנו לא צריכים להגיע לאף מקום.
אין שום תכלית שיהודי אומרים לו: אתה צריך לגמור כך וכך דפים, אתה צריך להרים כך וכך פיילוט של בלוקים, לא, אין אמירה כזאת, אומרים לו: תתוודע.
אתה אומר 'אני אתוודע ו'? אז אתה תבין איך הגוף פועל, אתה תבין איך הוא פושט צורה לובש צורה, אתה תבין איך הוא מתחדש, אתה תבין שזה נצחי, אתה תבין שזה חכם, אתה תבין שזה אחד, אתה תהיה האחד הזה..
אבל אל תשנה אותו, אל תנסה לצאת מן הדרך, אל תקבע לך אג'נדה משל עצמך - תתחבר לזה - כרגע זה הלבוש שלך - אתה תא בבורא, תראה אותו, כרגע תראה אותו.
אתה חי עכשיו תשע''ט, תראה את הבורא בתשע''ט לפי היכולות שלך. אח''כ שיפרקו את הקפסולה שנקראת הגוף שלך, הנשמה שלך חוזרת אליו לאותו צד אורי הוא יחזיר אותך בחזרה בגוף שיראה אותו בגאולה בעולם הבא ואתה כבר תראה אחרת לגמרי, אבל אתה תהיה רק המלבוש שלו. ואם אתה תגיד: ואז מה אני אמור לעשות? אותו דבר, להתוודע אליו. אתה לא אמור לעשות שום דבר: לא לבנות בנינים ולא לעדור במעדר ולא לעשות כך וכך כסף.
אין הישג, אתה אמור רק להתוודע לתהליך, כי זה מה שהוא עושה כל הזמן; פושט צורה לובש צורה, הוא מקרין את השלמות שלו, הוא נמצא באחדות והכל בסדר.
צריך להתרגל לרעיון הזה ולהביא את עצמנו להבנה שזה התכלית ושזה בסדר -
אני יודע שהראש עדין נמצא בתבנית 'אז מה הקטע', בסדר זה התבנית, זה מצרים, 'מצרים' זה 'אז מה הקטע'? השחרור שלך הוא להבין שאתה נמצא באמת בתוך ישות כזאת שזה מה שהיא עושה, זה מה שהיא, חסר כמובן העונג בזה והמלאות בזה וההבנה בזה, חסר, בסדר, אבל בעיקרון זה מה שזה עושה.. לכן אתה צריך לשחרר את עצמך מכל דבר אחר.
והדבר הראשון שאתה צריך לשחרר את עצמך זה מהניסיון להשיג משהו -
אתה לא באמת צריך להשיג שום דבר, אתה צריך להשיג רק את ההתוודעות לזה, ז''א, שוב, תחשבו על שיחה עם אחד התאים בגוף שלך; אחד התאים בגוף שלך אומר לך 'תשמע אני עכשיו מרכיב את הלב שלך: בא לי להתרגש, בא לי להשתולל, אתה אומר לו: שב בשקט אני צריך אותך בריא.. לא, אבל בא לי לעשות משהו, תגיד לי' מה אני צריך להשיג? כמה דפיקות ביום? תגיד משהו, תן לי משהו לעשות? אתה אומר לו: הכל בסדר אתה כרגע הלב שלי תן לי אני צריך לעשות דברים אני רק צריך שתלביש אותי, אני יעשה את הדברים.. עכשיו הוא יכול להתרגש והוא יתמלא בעונג אם הוא יהיה מחובר אלי, הדבר היחידי שאני יכול להגיד לו' רק תהיה מחובר אלי, רק אל תעשה לי בעיות של קצב לב - שאני חושב משהו אחד ואתה הולך לכיוון אחר, תהיה מחובר אלי, תבין מה אני רוצה ממך. אני עולה במדרגות -תעזור לי, אם אני עושה משהו -תעזור לי אתה צריך להיות מחובר אלי, תעזור לי לעשות את מה שאני צריך לעשות.
וזה הרעיון ''אומר לציון עמי אתה'', ''אל תאמר עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות''
והשותפות זה להתוודע אליו.
אני יודע שזה קשה להבנה, אני יודע, אני יעזור לכם. תקנו קלידוסקופ ותעשו ככה שעה.. שעה.. זה יעזור לכם להבין מה זה אומר; בקלידוסקופ שום דבר לא נכנס למערכת ושום דבר לא יוצא מהמערכת, לקלידוסקופ אין תכלית. מה התכלית של הקלידוסקופ? הוא לא מראה לך שום דבר, הוא פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, אבל אם אתה היית מחובר למערכת הרגשית של הקלידוסקופ אתה היית מאושר היית שמח היית בעונג גדול, זה מה שחסר לנו.
אנחנו בתוך קלידוסקופ ענק אבל אנחנו לא מבינים באמת מה זה אומר, אבל זה הבורא,
זה הבורא.
תחשבו על זה... תצאו רגע מעצמיכם ובוא נעלה למעלה למעלה ונחשוב על הבורא ואנחנו שואלים את הבורא: תגיד' למה אתה צריך את כל זה? אני צריך בית, אני צריך פרסטיג', אני צריך, אני יש לי שטויות כבנ''א יש לי שטויות, אבל אתה מה אתה צריך? כל האנושות הזאת וכל היקום הזה, למה אתה צריך אותו? מה אתה עושה עם הדבר הזה? למה בראת את זה? ואז הוא יגיד לך 'זה אני' 'זה פשוט אני' - אני פושט צורה לובש צורה, מוציא לאור שלמות פעולותיי שמותי וכינוי. זה עוד פעם, גם זה לא נאמר באמת בצורה כזאת, כי אתם חושבים שיש כאן סיבה, אין כאן סיבה זאת האקסיומה, ככה זה. האקסיומה היא שהוא פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, כי ככה הוא אין לזה סיבה, אי אפשר לעצור את הסיבה הזאת.. צריך להתרגל.
כל פעם שאני מנסה לדבר עם ילדים ואני מסביר להם על הבורא, אז הם שואלים אותי: תראה לי שיש בורא, אני אומר לו: מאיפה אתה באת? מאבא, מאיפה אבא בא? מסבא, ככה אני מגיע איתם עד אדם הראשון ומי ברא את האדם הראשון? הקב''ה ואז אני עוצר.. ואז הוא שואל אותי: ומי ברא אותו? כי הם חייבים, אין, יש תבנית בראש של לפני תמיד יש משהו. ואתה אומר: לא אין כלום זה המצב הנצחי, אנחנו רק חזרנו לזה שיצר את הכל. וקשה להם, הם מסתכלים על זה כאילו אתה עובד עלי.
אנחנו בתוך תבנית שגורמת לנו לחשוב את זה, כרגע אני הוכחתי לכם שאנחנו במצרים כי אתם מחפשים מה לעשות, אין מה לעשות, אין באמת מה לעשות - יהודי צריך להיות ב being לא ב doing ה doing נעשה מאליו, אנחנו רק צריכים להיות בתוך ה being אבל אם אתה תהיה מסונכרן טוב ל being הדברים כבר יעשו מאליהם אפילו דברים שקשורים אליך.
למשל, האדמו"ר מסלונים כותב על מכירת יוסף אומר' שהאחים של יוסף הרגישו שהם צריכים להוריד אותו לבור. עכשיו בראש הם מסתכלים על המעשה מורידים אותו והם בהלם ממה שהם עושים, מצד שני הם אומרים' רגע אבל יש לנו את השם המפורש אנחנו מחוברים לשכינה אז אנחנו לא לא עושים את מה שהבורא לא רוצה לעשות, אנחנו עושים את מה שהבורא רוצה לעשות, אבל איך יכול להיות שהבורא עושה עבירה? אנחנו מוכרים את אח שלנו? והם לא יכלו שלא לעשות את זה. אז זה בנ''א שכ''כ עלה גבוה' הוא מחובר ותן לגוף כבר לעשות את מה שהוא צריך לעשות, ה' משתמש כבר בגוף שלך. כי אם אני הייתי עושה אותם רק קדושים, לא קדושים מידי, לא כאלה שיודעים את השם המפורש, לא מחוברים, בחיים הם לא היו מוכרים את יוסף. ואז לא היה לנו בכלל את כל ההיסטוריה, לא היה לנו כלום כי הם לא היו עושים את זה, הם היו אומרים 'אני'? מה פתאום, אני ימכור את אח שלי? מה פתאום, אבל בגלל שהוא היה מחובר הוא היה כ''כ מחובר שזה מה שהשכינה עושה.
עכשיו ניקח את זה טיפה יותר עמוק,
אני כבר הסברתי' שאין לנו בחירה אז גם אנחנו עושים ממילא מה שהשכינה רוצה, רק אנחנו לא יודעים את השם המפורש, זה הפספוס הגדול, זה ההבדל. מה ההבדל בנינו לבין זה? שהם יודעים את השם המפורש ונהנים מזה והם מקבלים מזה עונג ואנחנו עושים את זה כאילו אנחנו כפויים לזה זה ההבדל, זה כל ההבדל.
כל ההבדל בין ייסורים לבין עונג זה זה שאתה מחובר או לא מחובר
האחים של יוסף, השבטים, היו מחוברים, ידעו את השם המפורש, הרגישו עונג עצום מזה. אם היינו רואים אותם והיינו מסתכלים על הסיטואציה היינו אומרים' הם משוגעים, הם מחייכים, הם שמחים, הם שרים אפילו תוך כדי התהליך, הם לא טראומטיים בכלל, למה? כי הם מחוברים והגוף שלהם כבר עושה את מה שהוא צריך לעשות. ואילו אנחנו יכולים לעשות כאן מעשה ולהרגיש נקיפות מצפון ולא יודע מה ואומרים לך ''את הנעשה אין להשיב'' עשית משהו? כן, ככה זה היה צריך להיות. כל מה שכתוב שמה זה הכל חלק מהתהליך של השכינה, כל הדרמה הוא אומר היא אמרה לו.... זה הכל השכינה עושה את זה זה כל הקטע.
להיות מסונכרן להכל זה שאתה שומע ויודע את הכל שככה זה נעשה
אשת פוטיפר מציקה ליוסף, הם מוכרים אותו, מפחדים ממנו, זה הכל חלק מה doing אבל ה doing הוא לא שלנו ה doing הוא שלו והתפקיד שלנו רק להתחבר לזה.
ברגע שנתחבר אנחנו נרקוד אתו -
וכשאנחנו נרקוד אתו אנחנו ניכנס גם למשרפות אם צריך ואנחנו נעשה את הדברים הכי גרועים שיכולים להיות והכל בשמחה עצומה ובעונג עצום שהוא נראה לא נורמאלי, אבל אם אתה מחובר והקב''ה אומר לך: אוקי זה הריקוד שלי כרגע ובריקוד הזה כרגע אנחנו בהיסטוריה נכנסים לשואה..
צריך שתי הבהרות פה:
הרי יש לנו גם אמונת התשובה -
באמונת התשובה אם בנ''א יהודי רצח, אנס, גזל, עשה מעשים איומים - יש לו תשובה. הרבה מתרעמים על זה אבל יש לך תשובה על הכל, אין משהו שאין עליו תשובה, גם דברים שכתוב שאין עליהם תשובה יש עליהם תשובה, אין דבר שאין עליו תשובה.
עכשיו אתה יכול לבוא ולהגיד: רק רגע בנ''א רצח מה מגיע לו צו'פר, הנרצח נרצח, המשפחה שלו סבלה אולי אפילו עד היום, ועכשיו הרוצח בא חוזר לו בתשובה נהיה צדיק, מה זה נראה נורמאלי? אז הנקודה היא "את הנעשה אין להשיב'' מה שהיה היה, אנחנו רק צריכים לדעת שמטעם תזוזת השכינה, מטעם התפשטות הצורה ולבישת הצורה, האדם הזה היה צריך למות ככה, ברצח הזה בצורה הזאת. אז על מה התשובה? לא על המעשה ''את הנעשה אין להשיב'' אלא רק על ההזדהות שלו - אז הוא חשב שהוא רוצח היום הוא יכול לנסוך את עצמו ולהגיד: אני לא ברצח יותר, היום אני לא רוצח אין בי את זה, לא תהיה בי את המסוגלות לעשות את זה.
ואת זה אפשר לעשות על כל העבר. עכשיו, אתה אומר: אז למה העבר היה? אז למה אתה נותן לי לחזור על משהו שאני לא יכול באמת למחוק אותו? אתה לא אמור למחוק אותו. אנחנו לא באמת אמורים למחוק כאן את המעשים כי זאת עובדה, קודם כל זאת עובדה, ובכל זאת אומרים לך' תעשה תשובה, אתה אומר: מה אני יעשה תשובה, אתה יודע מה עשיתי בעבר? אולי בנ''א היה סוחר סמים, אני לא מדבר על סוחרים כמו שרואים אותם בסרטים, משהו היה במסיבת טבע לקח כמה אקסטזי נתן לחבר'ה הוא סוחר סמים. אנשים שעשו כל מיני מעשים תחת סמים, מאוד קשים, או כל אחד יכול להיזכר באיזה מעשה מאוד קשה שהוא עשה בחיים שלו. מה פתאום יש לנו זכות לעשות על זה תשובה? מה מגיע לנו שנעשה על זה?
אז הנקודה היא שאת המעשה הזה היה צריך לעשות כי עוד פעם זה חלק מזה שהקב''ה פושט צורה ולובש צורה זה לא תלוי בנו זה הוא זה לא אנחנו. רק אומרים לך 'אתה עכשיו בקטע של סמים'? לא, אז גמרנו, אז זה מה שרציתי' שאתה לא תזדהה עם המעשה, אתה רק היית המוציא לפועל אבל אל תזדהה עם המעשה..
כמובן שלכתחילה אנחנו לא נעשה את זה אבל אם אירעה תקלה על ידנו אז צריך לדעת זה היה צריך לקרות זה לא תלוי בי בכלל ואם אתה לא היית רוצח בסכין משהו אתה היית הורג אותו בתאונת דרכים..
זה כתוב בתורה במפורש, על עניין של 'רוצח בשגגה', שכתוב שהם היו יוצאים (זה כתוב בפשט) והם היו מביאים גרזן והגרזן עצמו הברזל היה נפרד מן המקל והוא היה פוגע בצד השני והורג אותו. והוא היה צריך ללכת לעיר מקלט הוא נקרא 'רוצח בשוגג'. אתה אומר: אבל איך שמים עלי בכלל תווית של רוצח, אני לא התכוונתי, הלכתי עם החבר שלי לחצוב עצים וזה השתחרר הייתה תקלה טכנית עכשיו אני צריך ללכת לעיר מקלט של רוצחים? אז זה כל הקטע, אם אתה היית איש זדון אז כאילו היית ממש הולך לרצוח אתו עכשיו אתה לא איש זדון אתה צדיק זה לא שייך אליך להיות רוצח אז זה יצא על ידך כי הקב''ה אמר: זה ימות על ידי זה, לא יעזור, הוא ימות על ידי זה.
עכשיו, אם נשאל את הבורא: בשביל מה אתה צריך את זה?
והתשובה היא - שזה הרעיון של להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו, אם לא נחווה את רגע הרצח לא נדע מה זה חיים, אם לא ניטול חיים לא נדע מה זה להעניק חיים. ז''א זה שעורים אבל זה רק מסע בתודעה כי זה הכל מפוברק 'אין אובדן ברוחני', אף אחד באמת לא מת ואף אחד לא רוצח אף אחד, אנחנו כולנו נפגשים מחוץ לגוף..
זה כ''כ כייף להבין את זה אתם לא מבינים איזה תענוג זה להבין את זה ואם אתה מבין את זה אז אתה מבין הבורא רוקד ואני רוקד אתו. עכשיו, לאן הוא רוצה להוביל אותי?
אני רק רוצה לשאול שאלה כשהייתם בן 12 13 בבת מצווה בבר מצווה, הייתם חושבים שזה יהיה החיים שלכם? משהו חשב שזה יהיה החיים שלו? מי מדמיין את זה? אתה אומר: אני אתפוס אישה, יהיה לי בית קטן בערבה, הילדים שלי ישחקו בחוץ, יהיה לי כייף.. מי חשב שהוא יעבור טראומות ובעיות כלכליות ומזונות וגירושים, מי חושב את כל הדברים האלה? אבל הנה עובדה זה פוקד אותנו.. ואם תחזור אחורה ותגיד' היית יכול למנוע את זה? אין מצב, לא היית יכול למנוע שום דבר.
אז אוקי, אז עכשיו אנחנו פה אחרי שכל המעשים נעשו, עכשיו מה? אז הוא אומר: אני רוצה שאתה תעשה תשובה, תשיב את נפשך - תשובה' זה להשיב את נפשך - אתה כרגע לא איש זדון? אתה כרגע לא גנב? אתה לא הגנב בסופר כשהיית קטן? אתה לא עושה הלבנות פנים כמו שהיית עושה בצבא? אתה מפסיק לפגוע בנשים? לאט לאט, אתה מושך את עצמך ואתה מתקדש.
ההתקדשות הזאת יוצרת התוודעות אל הבורא
וגם אחרי שאתה תעשה את זה לא בטוח שאתה לא תפגע במשהו' שיהיה ברור, זה לא אומר שאתה לא תפגע במשהו. אתם חושבים שצדיקים לא פוגעים? לפעמים הם עושים את זה אפילו בכוונה הוא יודע שהוא זה שצריך לעשות את הפגיעה אז הוא עושה את זה בכוונה.
זה הייתה שאלה גדולה מאוד על קין, כתוב שקין והבל לפני החטא היו נביאים, הקב''ה דיבר איתם והנבואה מגיעה למצב שכמעט לא נעלם דבר מעניהם. אז איך הוא רצח? אתה ילד בן שלוש איך רצחת? וכתוב שהקב''ה המשיך והתנבא אליהם גם אחרי הרצח, שהוא מדבר עם קין, בכל מקום שכתוב שהוא מדבר עם בנ''א יש שם נבואה. אז מה מגיע לו צ'ופר שהוא עדיין נביא? אתה היית צריך להתנתק ממנו, להגיד לו: רצחת? מה לי ולך? אלא שקין ידע שהוא צריך להרוג את הבל. וכמו פנחס בן אליעזר בן אהרון הכהן ידע שהוא צריך להרוג את זמרי בן סלוא זה ידיעה ברורה. ועוד כל מיני דברים שהיו צריכים להיעשות, ידעו אותם, חלק לא כתוב בפשט וחלק כתוב בפשט; על קין זה לא כתוב אח''כ מפרשים אותו שכשהוא אמר לקב''ה ''השומר אחי אנוכי'' רבינו בחיי אומר: זה לא היה תימה, זה לא היה סימן שאלה זה סימן ודאי ''השומר אחי אנוכי'' אח שלי הביט בפני השכינה אז הוא חייב היה מיתה, אני יודע איך להרוג אותו שאני אגלגל אותו בצורה נכונה. וככה זה באמת קרה, גלגל את הבל להיות נוח ונוח התגלגל להיות משה רבינו. וגם שמעון ולוי שהרגו את שכם בן חמור גלגלו אותו להיות רבי עקיבא, והם ידעו את זה זה בידיעה גמורה, תבינו איזה רמות. אבל בפועל מה אנחנו רואים? רוצחים..
את המעשה שאנחנו רואים את האנשים עושים דברים זה לא בידיים שלנו, אנחנו לא נוכל לשנות את זה בחיים, אין לנו בזה שום בחירה: מי ילך בתאונת דרכים, מי יגמר, מי יקמל, מי יהיה לו את המחלה, מי לא יהיה לו את המחלה.. בגלל זה כל השטויות של הבריאות זה מיותר.. אתה עושה ככה אתה מוריד אלפי תאים מהגוף שלך אז גם הקב''ה כביכול מידי פעם עושה ככה.. אני אומר את זה בלשון משל.. וזה באמצע החיים ופתאום מתגרדים מאתנו מיליוני אנשים ואתה אומר: מה זה תקלה, מלחמה, אין תקלה אין מלחמה ככה זה, זה בסדר, כשאתה תהיה מודע לזה אתה תחזור ואתה תגיד: אהה אוקי בסדר הכל בשליטה.
והסיפור שבודקים את הצדיקים (ספרתי אותו לא פעם) רבי אלימלך מליזנסק הלך עם אח שלו רבי זושא מאנפולי הם היו הולכים עושים גלויות כדי ללכת לעזור לעם וכו'. תפסו אותם על שוטטות, סתם, ראו זוג יהודים זה עצבן אותם הכניסו אותם לכלא. טוב, מתי יוצאים מתי נכנסים, מה הזכויות שלנו (שמה אין כלום). זמן מנחה, רצו להגיד מנחה. הקומיסר שהיה שם אמר: אתם מתפללים, אין מצב, הם ידעו אז את ההלכות שלנו, ידעו להציק, אז הוא הכניס גרף של רעי (מחילה מכבודכם זה כמו סיר של ילדים) וידוע שיש הלכה שלא מתפללים ליד גרף של רעי. אז הם מסתכלים אחד על השני, אז הוא אומר לו: אחי, מלך, מה אנחנו עושים עכשיו, צריך לבכות על זה או לצחוק על זה? זמן מנחה צריך להתפלל, לא נתפלל מנחה עכשיו? מילא לא במניין, אוקי לא במניין, אבל מה נעשה עכשיו? אז הוא אומר: אז מה ההלכה אומרת? אומר לו: שלא להתפלל. אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות לא להתפלל, אומר לו: אנחנו צריכים לשמוח על זה או לבכות על זה? אומר לו: זה רצון השם או לא רצון השם? אומר לו: זה רצון השם, אז אומר לו 'אז בוא נרקוד' אז הם רקדו מסביב לדלי. ההוא זה עצבן אותו אז הוא הוציא את הדלי אז הם התפללו מנחה. אז זה הרעיון של win win situation
אתה צריך להביא את עצמך ל win win situation בכל מצב שבו אתה נמצא זה רצון השם,
סיימת את היום: רווק, אלמן, גלמוד, מוכה, זה רצון השם, מה לעשות זה כואב אבל זה רצון השם, אתה תמיד צריך להגיד לעצמך 'היום ככה הוא רצה אותי' 'היום אני כרגע התא הזה' אני מחזיק אותו ככה אני כרגע המלבוש שלו. וכל לילה צריך לסיים אותו בריקוד, להגיד לקב''ה: ככה אתה רוצה אותי? אין בעיה אני רוקד לך.. להגיד לו: זה הרצון שלך היום? על הכיאפק, אני עושה את הרצון שלך, לי זה לא נעים אבל זה כנראה הרצון שלך אז אני עושה אותו.. אבל ככה ברגע שמתנהגים ככה לאט לאט אתה מבין למעשה מה קורה פה ואתה מסתנכרן אליו ואז לאט לאט באופן אוטומטי זה נקרא 'יציאת מצרים' רק לזה אנחנו קוראים 'יציאת מצרים'
יציאת מצרים זה לא לצאת גאוגרפית - הנה יצאו גאוגרפית אבל אנשים עדין במצרים, יש הרבה מאוד אנשים שהיום שלהם זה שש עשרה שעות בעבודה.. אני מגיע לכאן בערב, לפעמים אני מגיע לכאן בבוקר עושה כאן כמה סדורים חוזר הביתה עוד מסתובב בכל רחבי הארץ חוזר לפה, אני רואה פה את המכוניות של המנהלים עדין נשארות פה עד 24 2 בלילה אח''כ שהם נפרדים עושים לי שלום, וחלק מהם אני עוצר ושואל: תגיד לי מה אתה עושה פה? אומר לי: יש לי ים של עבודה, אני אומר לו: האישה הילדים, 'אין מה לעשות סוף שנה עכשיו'.. תקלטו זה החיים שלו שש עשרה שעות עבודה.. וזה תקופות.. והוא נהנה מזה.. הוא מקבל וואחד משכורת ויוצא מפה עם וואחד רכב אבל זה העולם שלו. עכשיו לך תגיד לו: בוא אני יוציא אותך ממצרים בוא תעלה איתי ל-09 יש פה גאולה למעלה 'לא, הוא עכשיו יגיד לך 'אני הולך לראות סרט, אני הולך לעשן סגריה', ככה הוא במצרים, ומחר בשמונה הוא יהיה פה עוד פעם. אז הם עוד לא יצאו ממצרים
אז יציאת מצרים זה לא היציאה הגאוגרפית .. וזה מה שאני תיארתי לכם יציאת מצרים ואז אתה גם משוחרר מהכל אתה גם משוחרר מהמעשה. אתה לעולם לא תגיד 'חבל' 'ומה היה' 'ואולי הייתי יכול לשנות את העבר'. חלק מהנקיפות מצפון שלנו זה על העבר. הכל בסדר עם העבר, העבר שלנו מושלם, אי אפשר לעשות אותו יותר מושלם מזה. זה מאוד חשוב שנבין את זה - בלי נקיפות מצפון, הכל בסדר.
כרגע תדאג להווה שלך, אפילו לא לעתיד שלך להווה שלך, תהיה מחובר ותבין ככה הוא
רוצה אותנו, עכשיו ככה איך שאנחנו. אז אף אחד לא צריך עכשיו גם להרגיש לחוץ ללכת
לעשות משהו כי עכשיו הוא רוצה אותך ב 09 לומד תורה, זה מה שהוא רוצה בדיוק את
הרגע הזה, זה מה שהוא רוצה והוא מבסוט מזה וזה הנחת רוח שלו.
לאט לאט
זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן