פרשת השבוע

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

מהו סוד אמונה מעל הדעת - פרשת וישב התשע"ט

בפרשת וישב ביקש יעקוב לשבת קם עליו רוגזו של יוסף

בפרשה הזאת הייתה מכירת יוסף, הבנים משקרים ליעקוב, יהודה מאבד שני בנים שלו, אחת הבנות רוצה ייבום 'תמר' היא מבקשת משהו שייבם אותה הוא מבטיח לה בהבטחות שכל פעם יהיה ילד אחר שייבם אותה ושוכח. ואח''כ היא מוציאה את היבמות ממנו אבל האופן שבו זה נעשה; הוא הולך בדרך מתלבש עליו מלאך התאווה הוא חושב ללכת בגלל זה לזונה, הוא לא יודע שתמר התחפשה, בפועל הוא בא למעשה על אישה זונה (על מה שהוא חושב שזה ככה) ומסתבך עם החותמת והפתילים, מסתבך עם העניין של הייבום שלה. ראובן מבלבל את יצועי אביו אחרי פטירתה של רחל - הרבה קורה בפרשה הזאת.

אבל העניין כאן זה' שהמדרש מספר שבעקבות כל ההתרחשויות הלא נעימות האלה; שיעקוב מאבד את יוסף וראובן ננזף על ידי אבא שלו 'מה הכנסת את המיטה של לאה לאוהל של רחל' ומאבד למעשה כמעט את הבכורה שלו, יוסף נמכר, יהודה מסתבך ודברים כאלה. כ''כ הרבה הסתבכויות בפרשה אחת.

מה המדרש אומר? יעקוב בשקו ותעניתו, ראובן בשקו ותעניתו, יהודה מחפש אישה, יוסף בבור במצרים. ומה הקב''ה עושה בינתיים? מכין אורו של משיח.

אז המדרש הזה לכאורה לא ברור אבל הוא מדרש עקרי, זה ידוע שכל פעם שמגיעים לפרשה הזאת מדברים על המדרש הזה כי לא ברור המדרש הזה. אז לכאורה מי שיקרא את זה בפשט ולא יבין אז הוא יגיד 'בסדר אז הקב''ה כביכול התנתק מאנשים, אנשים כל אחד עסוק בעניין שלו והקב''ה עסוק בעניין אחר'. אז זה עסוק בשקו ותעניתו וזה עסוק בשקו ותעניתו והקב''ה בינתיים מכין אורו של משיח' כאילו עושה משהו אחר. אבל באמת שהדברים הם לא כך, אלא, שאם המדרש אומר ומסביר לנו עכשיו איפה כל אחד ממוקם אחרי כל המשברים; זה בשקו ותעניתו וזה יושב בבור במצרים וזה מחפש אישה וכל מיני דברים כאלה, למעשה מזה הקב''ה מכין אורו של משיח, בדיוק מזה, מרצף האירועים האלה, מזה, הקב''ה מכין אורו של משיח.

מה זה אורו של משיח ?

עזבו כרגע את הסיטואציה באיזה דרך הוא יבוא: אם זה יהיה בנ''א לא יהיה בנ''א, רכוב על חמור לבן לא רכוב על חמור לבן.. כרגע זה לא רלוונטי מבחינתנו מה תהיה הסיטואציה ובאיזה אופן הוא יבוא. אלא, מה זה משיח ?

אז קודם כל נגיד מה זה לא - זה לא מדובר רק באדם אחד דתי פנאט שלמד הרבה מאוד והוא גאון בתורה והוא יבוא ללמד אותנו הלכה והוא יהפוך לנו את המדינה למדינת הלכה, לא בזה מדובר - משיח זה תודעה שתלויה בעם - אנחנו רואים שזה לא תלוי בו לכל אורך הדורות כל הזמן היו אומרים 'זה היה ראוי שיהיה משיח רק הדור לא היה זכאי' 'זה היה צריך להיות משיח רק הדור לא היה זכאי'. למשל, דוגמאות, רבי יהודה הנשיא היה צריך להיות 'משיח בן דוד' ודורו לא היה זכאי יש 'משיח בן יוסף', נאמר על רבי שמעון בר יוחאי, נאמר על האריז''ל, נאמר אפילו עד לרבי מליבווידטש. אבל האחרון שנאמר עליו שהוא היה 'משיח בן דוד' ושהוא לא התגלה רק בגלל שהדור לא היה ראוי זה היה בעל הסולם. אז אתה אומר': רגע אבל מצד עצמו שיהיה משיח מה הבעיה שזה מצד עצמו? הנקודה היא שאין מצד עצמו הוא צריך להתגלות למשהו שמבין עניין, למי הוא יתגלה? סתם להתגלות להגיד 'אני המשיח' ומה? הרוב לא מקבל ולא מבין מה זה.

אז המושג שנקרא 'אורו של משיח' זה משהו שצריך להבהיר אותו ואז צריך להבין למה הוא מורכב מסך כל אירוע החיים שלנו כדי שאנחנו נבין שאנחנו לא חיים חיים סתמיים. לרובנו זה נראה כאילו אנחנו חיים חיים סתמיים ואנחנו רק מפריעים למשיח להגיע כי אנחנו לא חיים חיי תורה או אנחנו לא חוזרים בתשובה או אנחנו לא בסדר וזה לא נכון -  כל אירוע בחיים מרכיב את אורו של משיח (מיד אני אדבר על זה) אבל צריך לדעת לפני זה מה זה 'אורו של משיח'.

עוד כתוב ב'מדרש תנחומא' כתוב בשעה שמלך המשיח בא אומר ''ענווים ענווים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזורח'', אז מה הפרוש של זה גם כן, מה זה ''ענווים וענווים''? אז ידוע שהבעיה המרכזית בעולם זה עניין של האגו, האדם יצר לעצמו איזשהו סוג של אינדווידום שהוא חי בשביל עצמו והאגו הזה זה לאו דווקא גאווה של שופיני בקטע של להראות עצם העובדה שיש לו פשוט 'אני' כזה. אבל המהלך של ההיסטוריה האנושית כדי להביא אותנו לביאת משיח זה להביא אותנו לענווה, להביא אותנו להתבטלות לעשות את ביטול האגו ומשמה להתחיל חיי חברה, חיי תיקון, חיי נתינה. אז אם המדרש במדרש תנחומא אומר ''ענווים ענווים'' זה אומר שאנחנו נגיע להיות ענווים ענווים, הוא קורא לנו ענווים.. כרגע אנחנו לא כל כך. וכתוב שהוא עומד על ''גג בית המקדש'' שעוד אין בית מקדש אז איך הוא עומד על גג בית המקדש? אז כביכול ב'כתר' זה הרעיון של 'גג בית המקדש בכתר (תיכף אנחנו נדבר על זה גם כן)

אז הוא אומר להם ''ענווים ענווים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזורח'' מה הכוונה ''ראו באורי שזורח''? לאט לאט אתם תרגישו את ההארה זורחת, תזרח הארה חדשה, תהיה הארה חדשה לעולם - ואנחנו שואלים על ההארה הזאת - כי גם במדרש שנאמר על 'פרשת וישב' כתוב שהקב''ה מכין 'אורו של משיח', לא מכין את המשיח מכין 'אורו' את האור של המשיח.

מה זה אור של משיח ?

אז ידוע שמשיח במושגים הקבליים זה יחידה דיחידה, הדרגה הגבוה ביותר שדבוקה בקב''ה. מי הוא ומה הוא, זה כרגע לא מעניין אותנו אנחנו לא צריכים להתעסק עם זה, אנחנו כרגע מדברים על רוח הדברים, ברוח הדברים 'דרגת כתר' זה 'דרגת יחידה'.

ודרגת יחידה זה כמובן כל מה שקשור לאחדות, אהבת הזולת, התבטלות וכו'

אבל יש שמה עוד אזשהיא נקודה שהיא חשובה מאוד שזה גם מה שיהפוך את האדם (וזה גם נקודה מאוד חשובה לשיעור הזה) מאינדווידואל שיש לו אגו למשהו שהוא נקרא ענוו - ועל זה אנחנו רוצים לדבר שהוא יהיה רלוונטי.. אנחנו נחלק את זה לשניים.

אז איך מגיעים לדרגת ענווה ?

אז קודם כל להבין דבר ראשון - האירועים של החיים שלנו שנראים כמו אירועים רגילים הם לא אירועים רגילים בכלל - האירועים שלנו הם 'שיעורים', אנחנו עוברים שעורים בזמן. יש לזה כמה הבטים זה לא רק שיעור, אנחנו לא רק לומדים, זה גם 'להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו'.

והנשמות באות כאן לכמה סיבות: להתנסות - הם מתנסות, הם חוות חוויה של התנסות שהיא תהיה חוויה זכרונית שתלווה אותם לעתיד לבוא. יש שלושה מצבים בקיום: מצב הא', מצב הב', מצב הג' שמופיעים בקבלה. מצב הא' - זה אור אין סוף שהכל נמצא בפוטנציאל, לא ירד עדיין לפועל. מצב הב' - זה העולם הזה שאנחנו חווים את כל מה שאנחנו חווים. מצב הג' - נקרא גם כן אור אין סוף אבל בהתקשטות הכלים. מה זה 'התקשטות הכלים'? שכבר עברנו את כל המצבים הכל נמצא בזיכרון שלנו רק אנחנו חוזרים חזרה למצב הראשוני אחרי שיש לנו את כל הזיכרון. כי לפני זה כביכול יש בזה 'פגם בושה' מעצם העובדה שעדין לא הוצאנו את זה לפועל ואחרי שנוציא את הכל כבר לא תהיה בנו בושה אנחנו נעלה עם כל הניסיון שלנו אבל אנחנו נגיע לאותו מצב בדיוק.

במבט קצת יותר פנימי, אנחנו מסתכלים על היקום ועל הקב''ה כסופראורגניזם רוחני אחד ענק שחייב שיהיה בו את כל העולמות וחייב שיהיה בו את כל המצבים. והרבה פעמים ממשלים את זה לגוף האדם' שבגוף האדם גם כן יש דברים נעימים ויש דברים פחות נעימים אבל זה גוף האדם. כל הזמן מדברים סרה כנגד הכבד ועשיו משול כנגד הכבד אבל חייבים כבד הוא מסנן את הדמים העכורים חייבים כבד, ומדברים כנגד כל מיני דברים שהם עומדים כנגד בלוטות לא כ''כ סימפטיות אבל חייבים אותם, מה לעשות, יש לנו הרבה מאוד תהליכים לא נעימים בגוף אבל צריכים אותם, זה חלק ממה שמתחזק את הגוף.

אז אותו דבר, המושגים של אש ועמלק וגיהינום וכל מיני דברים כאלה זה מושגים שנמצאים בתוך הסופראורגניזם הענק הזה שנקרא הקב''ה ולכן כשאנחנו נכנסים למציאות אנחנו למעשה מוציאים את המציאות, פשוט מגלמים את המציאות, אנחנו פשוט עושים את זה אין על זה שפיטה - אנחנו פשוט עושים את זה - כמו שגוף האדם צריך לגדול נניח יש גוף של בנ''א שהוא בגיל ארבעים עכשיו הוא בגיל שלושים אבל הוא צריך להגיע לגיל ארבעים ויש תאים שיהיו לגיל ארבעים, שמתאימים לגיל ארבעים שיתפקדו בגיל הזה, ואח''כ כל זה יתפשט ויהיה תאים של גיל חמישים וכו'. וככה מדבר לדבר אתה עובר והגוף שלך יצטרך להלביש את הגילאים המתאימים.

אז אותו דבר, הקב''ה מוריד את הנשמות לפה כדי להלביש את כל הסיטואציות שיש במציאויות והסיטואציות האלה מתוארות היטב בחוכמת הקבלה ומי שמגיע לרוח הקודש רואה אותן מרגיש אותן ולכן הוא יודע גם איך זה בא לידי ביטוי, איזה מלבוש יהיה לדור, איזה מלבוש הוא יתפוס, אבל בפועל אין כאן שפיטה או הסתכלות או להגיד 'כדי' (אין לזה כביכול תכלית).

התכלית של זה זה פשוט להיות כי זה פשוט קורה כי זה פשוט הוא - הוא פושט צורה ולובש צורה - וזה הוא נצחי והמצב הזה הוא נצחי ולכן אין כאן עניין של לשפוט או מה להגיד.

למה הדבר דומה? כמו אדם שנניח מסובב קלידוסקופ אז יש שם את אותם דברים אתה רק משחק עם זה, אז זה פושט צורה לובש צורה, פושט צורה לובש צורה, ואין כאן מה לשפוט. עכשיו אם אתה תגיד 'אבל מה החלקיקים עוברים'? אז אתה יכול להגיד' הם 'מתנסים' בצורה מסוימת, הם עוברים 'שיעור' בצורה מסוימת, אבל בתכלס הקלידוסקופ מסתובב anyway זה לא משנה מה הם עוברים. רק בגלל שאנחנו מתייחסים כביכול לעצמנו אז אנחנו שואלים את הפשר לגבי בני האדם, מה הפשר של מה שאנחנו עוברים כלפי עצמנו? אז נותנים את זה.. אבל זה נקרא ''לדחות בקש''. אז להגיד שאנחנו עוברים כאן 'שיעור', בסדר, ולהגיד שאנחנו 'מתנסים' פה, זה גם כן בסדר, אבל למעלה למעלה מבחינת התשובה האמתית זה רק הקב''ה לובש צורה ופושט צורה.

היו מקובלים שחשבו שבריאת העולם עובדת כמו שמיטות - שיש ששת אלפים שנה ואח''כ תהיה שנת שמיטה כמו שש שנים ואז שמיטה ואז אחרי ששת אלפים שנה יתחיל מחזור חדש. ולטענתם אנחנו נמצאים בשמיטה השנייה דהיינו 'בגבורה', הרי זה הולך גם כן לפי הספירות, אז ששת אלפים שנה הראשונים עומדים כנגד החסד ואז נחרב העולם ואז הקב''ה התחיל את ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' מהתחלה ועכשיו התחלנו כאילו 'ספירת גבורה' בגלל זה יש מלחמות ורעות בעולם. אז זה לא נכון, האריז''ל דחה את הדברים האלה לגמרי, הוא אמר: 'לא זה לא ככה', יש רצף של עשרת אלפים שנה רק הם לא עשרת אלפים שנה בתפיסה אנושית של שעון אלא זה תפיסה של תודעה - כאשר האדם נמצא במפתח תודעה גדול מאוד גם שנייה לגביו היא נצח ואח''כ זה ירד אחרי 'חטא אדם הראשון' עד היום שאנחנו חושבים חשיבה טורית וכאשר נעלה במפתח התודעה כביכול השעון ממשיך לתפקד, אבל מבחינת עבודת הבירורים ומה שאנחנו חווים זה כמו נצח. והאריז''ל הגדיר את כל זה גם כן פשוט כישות אחת גדולה זה ישות אחת גדולה שמתפקדת anyway

אנחנו למעשה תאים בתוך הישות הזאת, כל אחד ואחד מאתנו הוא תא, הוא תא בגוף של הקב''ה, אז זה כמו שאם אתה היית מסוגל לדבר עם תא ואז תא היה אומר לך: 'תגיד מה הפשר של כל מה שאני עובר'? אז אתה יכול היית להגיד לו': תשמע אתה עובר התנסות אתה עובר שיעורים אבל תכלס אתה בגוף שלך, אתה אומר לו 'אתה מלביש אותי', אתה כרגע רק עסוק בלקיים אותי בלהראות שאני קיים, לתת לי ממשות, זה הכל.

אז הקיום שלנו פה נותן כביכול ממשות לבורא בעולם העשייה -

אל תשייכו לעצמיכם כלום.. ב''ה.. בסדר, זה גבוה מאוד להגיע לזה, צדיקים חיים ברמה הזאת כל הזמן והם לא נכנסים לדרמה האנושית. אבל בכל זאת כאשר אנחנו נכנסים לדרמה האנושית כדי לענות לאנשים אז אומרים להם: 'אתה לא חי סתם', החיים שלך זה לא חיים סתמיים אפילו החיים הרגילים שלך, היומיום שלך - שתית מים, מחילה מכבודכם אתה הולך לשירותים, אתה אוכל, אתה שותה, אתה ישן, דברים שנראים הכי בנאליים, הכל צריך, הכל צריך והכל מתאסף לקראת אורו של משיח. והכל צריך, אין כאן משהו שלא צריך אותו.

אז לכן צריך לעבור את התקופות האלה של הפגיעות והוצאת דיבה והאחים מדברים אחד על השני, בסדר, אבל הכל בסופו של דבר מכין 'אורו של משיח'.

מה זה אורו של משיח ?

בעקרון צריך לחזור למצב הראשוני של אלוקות לבד - אלוקות לבד זה אורו של משיח.

מה זה אלוקות לבד ? ''השם אחד ושמו אחד'' : אחדות פשוטה, אין הסתרה, ידיעה ברורה, ה' הוא טוב ומטיב.

אז זה אורו של משיח שאנחנו נגיע למצב של' ה' אחד ושמו אחד, הוא טוב ומטיב, ידיעה ברורה שזה הקיום היחידי, אחדות פשוטה, אהבה ללא תנאי. אותו דבר, כי מצב הא' ומצב הג' זה אותו דבר. רק זה צריך לעבור דרך מצב הב' זה המצב שאנחנו נמצאים לכן, אנחנו אומרים שאנחנו עוברים שיעור בדרך לשם.

השיעור הזה עובר דרך כל האירועים של החיים שלנו ואנחנו מאוד מאוד מושפעים מהחלקים הראשונים שקדמו לבריאה - יש את העניין של שמונת המלאכים שאנחנו דברנו עליהם' שהיה בסוף הפרשה הקודמת ''אלה המלכים אשר מלכו באדום טרם מלוך מלך בישראל וימלוך בלע בן בעור'' וכו וימות.. וימלוך וימות.. ''וימלוך וימות'' יש שבעה כאלה חוץ מהאחרון הדר ושם אשתו מהיטבאל כתוב ''וימלוך'' ולא כתוב עליו שהוא מת. והמלכים האלה קשורים לעולם התוהו' שבעולם התוהו הקב''ה השתעשע עם התורה תתקע''ד שנים לפני שהוא ברא את העולם ולמעשה עשה את כל המצבים האפשריים של איך יקום עולם מתוקן אבל הוא נתן את האופציה שיהיה את כל האופציות האחרות של מה שנקרא 'יקומים אלטרנטיביים' ולמעשה אנחנו חיים את זה - אנחנו חיים למעשה מציאויות אלטרנטיביות לעולם התיקון - ולכן אי אפשר לדבר עם בנ''א על תיקון הוא לגמרי מתוכנת לא להיות בעולם התיקון, הוא מתוכנת לעשות רע.

זה כמו שאתם מעבירים חולדות במבוכים אז בהתחלה זה נראה כאילו היא עושה את כל הטעויות האפשריות פעם שנייה אתה מעביר אותה בול היא הולכת מהתחלה ועד הסוף והיא יודעת להעביר את זה גם לחברות שלה וגם אם אתה תכבה את האור וגם אם תנסה לבלבל אותה היא יודעת מהתחלה ועד הסוף. אבל בהתחלה היא חייבת כביכול לעבור בכל המקומות הלא טובים, היא עושה לעצמה רישום בראש ואז היא יודעת גם לאן לא להיכנס. אתם צריכים לדעת שזה מגיע לדברים מטורפים שהיא יודעת את כל המבוכים של כל מערכת הביוב שיש בניו יורק, חולדה אחת יכולה לדעת את כל המערכת, היא יודעת לאן לא להיכנס כי היא יודעת ששמה אין יציאות וזה מדהים, ממש, איזה אינטליגנציה יש להם. גם תמנונים הם כאלה.

אז להבדיל אלף הבדלות ככה גם אנחנו, הקב''ה אומר; תעשו חיים, תיכנסו לחיים האלה ותנסו בעצמיכם ליצור לא את עולם התיקון, כל אלטרנטיבה אחרת שהיא לא עולם התיקון. זה מה שקרה אחרי החטא. ולכן, האנשים באמת מנסים להוציא כמיטב יכולתם את כל סוגי המציאויות האפשריות' כמו שאמרנו: גבר עם גבר, אישה עם אישה, להרביץ להוא, להרוג את ההוא, לגנוב מההוא, לקנא, הכל יוצא, הכל חייב לצאת. ואתם צריכים לדעת זה חייב לצאת. זה חייב לצאת וגם אי אפשר לעצור את זה, אין הטפה שתעצור את זה אין מצפון שיעצור את זה, אין בושה שתעצור את זה, אלא, רק עד שבנ''א יעשה את זה באמת בפועל והוא יצא מזה לבד ויגיד: 'אין שם כלום', זה ממש חייב להיות ככה שאדם יעשה את כל הרוע בעולם יצא ויגיד בעצמו 'אין פה כלום'.

יש סיפור על הורדוס שכשהוא הגיע לארץ הוא הרג את כל החכמים פה, הוא היה מלך פרנואיד לגמרי (כמו כל המלכים: סטאלין היה כזה, היטלר היה כזה) השאיר את בבא בן בוטא ועקר לו העיניים, תבינו איזה רוע היה לו, למה? שאף אחד לא ישלוט בו רצה לשלוט בהכל, היה פנאט לגמרי. אח''כ הוא קלט שזה לא בסדר, הוא לבד הבין שזה לא בסדר, אז הוא בא לבבא בן בוטא והוא אמר לו' תקלל אותי שאני ימות, אז הוא אמר לו' כתוב אצלנו ''לא תאור נשיא בעמך'' אנחנו לא מקללים, אני לא יכול לקלל אותך. אז הוא אמר לו: מה אני יכול לעשות? אמר לו: אני לא יכול לקלל אותך.. אז הוא נתן לו את הרעיון של להקים את בית המקדש השני, הוא התחיל לחזור בתשובה ולהתגייר, הקים בית מקדש שלם וכתוב 'מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בנין יפה מימיו'. אז אתה רואה בנ''א שהיה כמו המלכים שהיו אז (קליגולה ועוד) שרצחו והרגו והיו פרנואידים, אבל הקב''ה השאיר אותם עוד בחיים עד שהגיע למסקנה של' אי אפשר לחיות ככה, זה לא נכון לחיות ככה. ובנ''א שרצח (הידיים שלו מלאות דם) הקים את בית המקדש, הקב''ה נתן לו להקים את בית המקדש. זה פלא עצום, אתם לא מבינים איזה נזק הוא עשה בעולם 'איך הקב''ה נתן לו להקים את בית המקדש'? זה פלא, לרוצח?! לדוד המלך הקב''ה לא אישר לו להקים את בית המקדש הוא נתן להורדוס?! ועוד אח''כ אומרים: 'מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין יפה מימיו', אתה אומר: כמה יפה זה היה? יש שבעה פלאי תבל, מה היה כ''כ מיוחד, המבנה של בית המקדש לא כזה מיוחד ארכיטקטונית, מה הוא כבר שם שם? ואני בטוח שאם הייתם רואים את זה ויש כל מיני מודלים לא היית אומר 'וואו זה הבית הכי יפה בעולם' זה מבנה ובוודאי ובוודאי שיש מבנים שהם יותר מפעימים את הנפש. למה דווקא נאמר על הורדוס? מה עם בית ראשון? שלמה המלך הקים, אי אפשר היה להגיד את זה על הבית הראשון? אז הנקודה היא כאן שהמבנה שלו היה יפה בגלל זה בגלל שהסתיים הרוע והתחיל טוב, בגלל שיש שמה סיום הרוע - בנ''א שהוא קבר את הרוע שלו והתחיל משהו טוב.

אז אנחנו צריכים לדעת שגם עניין של הקמת בית המקדש השלישי תלוי גם כן הרי הוא עומד על גג בית המקדש, המשיח יבוא והוא עומד על גג בית המקדש, למה דווקא קשר אותו הכתוב לגג בית המקדש? אז שוב, שאלו חז''ל, אנחנו לא יכולים להקים את בית המקדש עכשיו, אין לנו את כל הידע, המשאבים, הכסף? יש לנו הכל, למה אנחנו לא מקימים? זה לא בגלל שיש שמה מסגד אל אקצה לא מסגד אל אקצה, זה לא הבעיה כרגע, אנחנו יכולים מבחינת כל הידע, האדריכלות, כסף, הכל יש לנו, הדור הזה הכי מסוגל להקים את הבית הכי יפה בעולם. הנקודה היא שבית המקדש זה לא קירות, זה לא שיש, אלא, זה סיום הרוע.

אז שאלו חז''ל, אוקי אז בנ''א זה בנ''א, בית המקדש הראשון עמד 420 שנה, נחרב בגלל שטויות של בני אדם, בהתחלה זה התחיל בקדושה ובטהרה, אנשים היו גדולים. בית המקדש השני כנ''ל ונחרב בגלל שטויות של בני אדם אחרי 410 שנים.. אבל באיזשהו שלב מגיע תמיד ''דור אשר לא ידע את יוסף'' ועושה בלאגנים, אז בסדר אז אנחנו נקים ואנחנו באמת נעריך את זה כי אנחנו באמת לא חווינו את זה אבל יבואו הנכדים שלנו, הנינים שלנו, יריבו עוד פעם, עוד פעם יעשו שנאת חינם, עוד פעם יריבו על קורבנות, אז אתה אומר: כבר נגיע, בסדר, אנחנו נגיע ויהיה דור שיקים את המשיח אבל מה יהיה עם הנכדים ועם הנינים, מה יקרה אח''כ? מי אמר שזה יעמוד לנצח, למה בית המקדש השלישי הוא הנצחי?

אז אמרו חז''ל שבגלל זה הקב''ה עיכב את הגלות' שאנשים בגלות (גלות זה לשון גילוי) יוציאו את כל הרוע שיש בעולם, שהם יעשו את כל הדברים הנלוזים שיש.

לכן תבינו למה אלפיים שנות גלות האלה הם כ''כ רעים, זה אמור להיות ככה ואנחנו לא יכולים לעצור את זה ואם יש עוד רוע שצריך להתגלות הוא ייצא וטוב שהוא ייצא, צריך לאפשר לו לצאת. זה לא פופולארי מה שאני אומר אבל מבחינת השקפת העולם הזאת חייבים להבין את זה. אז אם יש אנשים שעדיין רוצים לשפוך דמים ולאנוס ולרצוח ולגנוב, אין אובדן ברוחני, אל תדאגו, אבל צריך לתת ..

העולם מתוכנת עדיין להוציא רוע -

כמו שטראמפ חושב שאמריקה יכולה להגיע לכל העולם או קים גונ'ג חושב שהוא יכול להציל את התדמית של צפון קוריאה באמצעות כל האיומים שלו ועכשיו כל הסיפור של סין, לא חסר, כל אחד יש לו ג'ננה שהוא עוד פעם עושה את כל הטעויות של המנהיג הקודם, כל הטעויות, ומנסים לשלוט: באגו, בכוח, בדמים, בפצצות אטום, בלאנוס, בלגנוב, בלגזול את העולם. וכל אחד עושה את כל הטעויות שכל קודמיו עשו, הם לא קוראים את ההיסטוריה, זה מדהים, בא מנהיג חדש 'לא, הם לא הצליחו אני יצליח, התוכנית שלהם לא הצליחו אני יצליח' זה מדהים והם עושים את אותן טעויות בדיוק והם מוסיפים טעויות חדשות. אבל זה ככה, אנחנו לא נצליח לשנות אותם אין עם מי לדבר' שאם טראמפ יכול לבוא ולהגיד עכשיו: 'אני מניח לכל אדם לבוא ולדבר ולשנות את דעתי' אין עם מי לדבר הוא מתוכנת לזה. עד שיקום מנהיג חדש ויגיד: 'אוקי בכוח זה לא הולך, אלימות זה לא הולך, טיפשות זה לא הולך, בורות זה לא הולך, מלחמות זה לא הולך, אנחנו צריכים לחשוב בדרך אחרת'. הרי חלק מהסנקציות הכלכליות של טראמפ, מה שהאויבים שלו אומרים כלפיו, זה שזה יוצר המון כסף לארה''ב שלמעשה הוא נלחם בהם עסקית, על עניינים של כסף, הוא פשוט מוצא איזה שטות. הוא רצה עכשיו להחרים את הרב הסעודית בעקבות המוות של חשוגי העיתונאי, בסדר, אבל זה עוד פעם, הוא רצה לעשות שם איזשהו טריק כי הוא רצה לצאת מעסקאות הנפט. הוא רצה לצאת ברעיון חדש של לעבור לגז ומשם לעבור לחשמל ולגמור עם הנפט הזה כדי לא להיות תלוי באף אחד. אבל הוא עדין עם הראש הזה, עדין יש לו את הראש': איך אני עכשיו נפטר מברית הנפט, איך אני יוצר מצב שהעולם לא צריך יותר נפט. אז בסדר, אז סעודיה איך שנקרא הראתה לו, ואז אח''כ הוא אמר: טוב אני לא יכול לעשות כלום..

אתה רואה שטיות שנעשות בעולם שמי שלא מבין מה שקורה מאחורי הקלעים אז הוא מאשים אותם כפוליטיקאים לא יציבים, שעושים שטויות, אבל האמת היא שזה לא ככה, הם מתוכנתים לזה – העולם מתוכנת עדיין להוציא רוע.

בעל הסולם אמר שייתכן אפילו שתהיה מלחמת עולם שלישית ורביעית.. שאלו את איינשטיין: 'מה יהיה במלחמת עולם שלישית'? אז הוא אמר: 'אני לא יודע, אבל במלחמת עולם רביעית ילחמו בעץ ואבן'. במלחמת עולם שלישית כל פצצות האטום יעופו פה, לא יישאר פה כלום, מי שלא מבין מה זה פצצת אטום פשוט לא מבין.. זה הרס טוטאלי של הכל: עזבו חשמל, תרבות וציוויליזציה, הטבע שלנו ייהרס לחלוטין, לא נוכל לשתות מים זה יחייב את כולם למות, אין כאן אופציה אחרת. והיום פצצות האטום זה לא הירושימה ונגסקי, הן ענקיות. אז אומר בעל הסולם שאפשר למנוע את זה אם האנושות תתפקח דקה לפני, אבל אם לא הוא אומר': תהיה שלישית ורביעית.. והאלפים הנותרים שיישארו לא תהיה להם ברירה הם יצטרכו להקים עולם מתוקן.

למצות את השיעור -

אנחנו מקווים באמת שזה לא ייצא אבל אנחנו צריכים לדעת שניתנו אלפיים שנים שהקב''ה אמר לאנושות' תשתוללו, תקימו כל סוג של חיים אלטרנטיביים שאתם רוצים. ואנחנו רואים את ההשתוללות הזאת ואי אפשר לעצור אותה ומיום ליום מפעם לפעם, אתה רואה יותר ויותר אנשים עושים מעשים מוזרים שלא היו בחיים הקודמים, פשוט מוזריות, לא נורמאליות וזה גם נהפך להיות לאט לאט מיינסטרים.. אני לא רוצה אפילו להגיד את זה במעמד הקדוש הזה.. האינטרנט מלא בזה כאילו אין בזה בושה בכלל. אז צריך לדעת שהקב''ה עשה את זה, למה? כדי שאנשים בפועל יוציאו את זה - בלי לחץ, בלי איומים, בלי שהם ירגישו בושה מהממסד פשוט מתוך החירות האישית לעשות את זה. אתה רוצה מסיבת טבע? לך למסיבת טבע, אתה רוצה לגור בתוך מסיבת טבע? תגור בתוך מסיבת טבע, אתה רוצה לעשן אסיד? כמה שאתה רוצה, תיחנק עם זה, תיקח, הכל בזול היום, אפשר להשיג מה שאתה רוצה, לך תעשה את הכל עד הסוף. ואין אף אחד שיצליח להגיד לו משהו, אף אחד לא יטיף לו 'זה בסדר זה לא בסדר' עד שהוא לא יסיק את המסקנה שזה לא טוב שאני חי ככה ויצא מזה וזה יהיה חלק מהזיכרון הרוחני שלו זה יהיה עמוק בתוך הזיכרון הרוחני שלו של' אני לשם לא חוזר יותר, אין לי מה לעשות שם, מצד עצמי לא בגלל שאמרו לי..

זה הרעיון של תשובה מיראה ותשובה מאהבה –

'תשובה מיראה' זה שאני עדייו מפחד, אני לא עושה את מה שחווי אצלי בפוטנציאל בגלל משהו (זה יכול להיות בגלל הקב''ה, בגלל אבא, בגלל ממסד, בגלל מה שיגידו), עכשיו זה 'תשובה מאהבה' תשובה מאהבה זה אומר' שאנחנו עוברים את מה שאנחנו עוברים עכשיו..

תיראו איזה ריבים בתוך משפחות על ירושה, שנאה של אחים מטורפת' שהיא לא נורמאלית, הם רוצים, עזבו לתבוע אחד את השני, הם מסוגלים להרוג אחד את השני. אבות את הבנים שלהם את הבנות שלהם, מכות רצח, דברים שהם לא היו ולא נבראו בכלל, איבדו את האינסטינקטים הפשוטים של הורות של להיות אבא. אז הקב''ה גם מאפשר את זה. ולכן, אלה שנמצאים בעולם הזה ועדיין קצת שפויים נמצאים בחרדות כי הם אומרים': איך עוצרים את הדבר הזה? אנשים פשוט לא נורמאלים עם מה שהם עושים.. אבל זה דחף.

צריך להגיד שזה דחף, דוחפים אותם לזה, עד שהרע יכלה את עצמו -

כל מערכת הבריאה שהקב''ה השתעשע איתה תתקע''ד דורות לפני שהוא נתן אותה היא הדחף, היא דוחפת את האדם למקום הזה וזה גם נעשה אפילו בגלגולים. ואם האדם נניח לא השלים משהו, נניח יש לו עדיין נוסטלגיה, היה באיזה מסיבת טבע, לקח סמים, השתגע, אמר 'די מספיק אני חוזר בתשובה' ועדיין נותר בו משהו, האריז''ל קרא לזה 'גלגול חזיר'. לא שהוא התגלגל בתוך חזיר אלא יחזור, שצריך להחזיר אותו בחזרה למסיבת טבע ולסמים שלו, הוא אומר: תיקח, תמצה, יש לך עדיין זיכרון טוב מזה? בוא תחזור לזה עוד פעם ותגיד. הבעלש''ט נתן דוגמא של אישה מוכה, הוא אומר' שעם ישראל במצרים היה כמו אישה מוכה, אישה מוכה חוטפת מכות רצח, בעלה מתעלל בה, אתה מוציא אותה אתה רוצה להגן עליה מפאת פיקוח נפש 'לא, אני אשמה, הוא בנ''א טוב אני אשמה' והיא רוצה לחזור הביתה.. במקום לצאת לפתוח לעצמה עולם חדש, לא. אז ככה, עד שהרע יכלה את עצמו.

וזה באמת פלא איך אחרי 210 שנים נזכרו ''זכרנו את סיר הבשר ואת הדגה'', הייתם 210 שנים מה שהמדרשים מתארים שאתם עברתם שמה זה התעללות ממש. אבל לא צריך ללכת רחוק, תראו כמה תושבים יהודים חיים בגרמניה, זה אומנם לא גרמניה הנאצית אבל זה אותו רעיון שהיה לפני השואה. כטראומה אסור היה לנו לחזור לשם.. לא, זמן קצר לאחר מכן חזרו יהודים לגרמניה זה פלא גדול.. אבל זה ככה צריך להיות.

עניין גם כן של גלות - זה היה משבר עצום לצאת לגלות ''על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון'' זה שיר שאנחנו אומרים אותו בתשעה באב, בתיקון חצות, שאנחנו גמורים מזה. ואתה רואה את האנשים היום ביודעין' אני חי באמריקה, אני יורד מרצון לאמריקה, אתה אומר לו' ארץ ישראל, אומר' מה קשה לך בארץ עזוב אותך משטויות. אין שום, לא זיכרון ולא ערגה, כלום, שום דבר, אבל זה צריך להיות כי עוד פעם, אתה צריך להוציא את הגלות מהנפש - אתה צריך עוד להיות שם עד שאתה תוציא את הגלות מהנפש. אי אפשר לעשות באמת קיבוץ גלויות מאולץ, השואה עשתה קיבוץ גלויות מאולץ, 'מאולץ' הכוונה לא בכוח אבל לא הייתה ברירה ליהודים הם ידעו' יהרגו אותנו עכשיו אז הם עלו אז הם לא עלו ממש מרצון.

אז הקב''ה השאיר אותנו תכלס בגלות, ככה אומר רב יואל מסאטמר, הוא אומר' שזה לא באמת גאולה זה עדיין גלות והוא צודק רק לא בשיטה שלו לא בדרך שלו, השיטה שלו קצת קיצונית מידי. ההגעה לארץ ישראל היא חשובה מאוד מאוד מאוד כמו שאמר' הגאון מוילנא' אז הם לקחו את זה קצת לקיצון, אני חס ושלום לא יוצא נגד רב יואל מסאטמר הוא שרף זה אחד המלאכים אבל מה שאח''כ לקחו את זה לסטאמר זה כבר נהיה לא לעניין בכלל. אז זה שעדיין לא קיבלנו את הארץ זה ברור גם למה לא קיבלנו את הארץ, כי לא באמת רצינו אותה, לא באמת ערגנו אליה היא לא הייתה משאת נפשנו - אז נותנים לנו להיות עוד קצת בגלות.

אז עכשיו אנחנו חוזרים לפרשה שלנו,

אם נשאל בפרשה שלנו, מה זה כל הכוחות האלה שמתגלים? האחים שמוכרים את אח שלהם, ההוא שוכב עם הכלה שלו. מה זה כל הדברים האלה?

אז זה הכל כוחות שחבויים בנפש והכוחות האלה חייבים למצוא את המקום שלהם ולבוא לידי ביטוי והם חייבים להיחשף, לא יעזור.

אם יש למשהו קצת גילוי עריות זה יצא, אם יש למשהו קצת עדיין כבוד וכסף ועניינים זה יצא, זה יצא ביל הוק וביל קוק, זה לא משנה כמה הוא יעבוד על המידות שלו, זה לא שהוא יכול לעשות משהו לטובת העניין. יש הרבה מאוד אנשים שבאים, כבר משהו התפקח, הם קוראים לעצמם 'חוזרים בתשובה' ופתאום מרגישים רגרסיות מטורפות לחזור לעשות מה שהם עשו כשהם היו צעירים והם מרגישים מאוד לא נוח עם זה.. זה עוד לא מוצה, זה עוד לא מוצה. אז אנחנו צריכים למצות.

אז הקב''ה מכין מכל מה שאנחנו עוברים, מכין מזה את 'אורו של משיח' ואת בית המקדש

כי בית המקדש השלישי יהיה כזה שכשהוא יקום הוא לא יחרב זה כ''כ יכנס לנו בזיכרון הגנטי שלא אנחנו ולא הבנים שלנו ולא בני בנינו ולא הנכדים שלנו עד עולם, לא נחזור יותר. אבל, כל עוד קיים כעס בציבור, כל עוד קיים מחלוקת, כל עוד קיימת שנאה, אין סיכוי שזה יקום, צריך להוציא את זה לגמרי.

עד שבנ''א יקום בוקר אחד ויגיד: 'למה אני כועס, זה לא רלוונטי לכעוס, לא ראיתי שזה עזר, אולי נתייחס יפה לאנשים'? שלאט לאט אתם תתחילו לשמוע קולות כאלה, זה ביאת משיח.

אפשר להגיד שאנחנו נמצאים באתחלתא דגאולה -

 כי יש קולות כאלה אבל להגיד שאנחנו ממש נמצאים בפתחה של הגאולה.. אני לא רוצה להגיד כן או לא, אני לא קורא את כל נשמות העולם' אבל אני רק אומר' הסממן הוא - שכל עוד יש אופציה שאתה תגיב בכעס, בטרוניה, בשנאה..

הרי תחשבו עכשיו, נניח אנחנו מקימים בית המקדש וצריך לעלות.. אוקי, צריך לעמוד בתור לקורבנות, איך עומדים בתור? ראיתם יהודי עומד בתור? קודם כל יהודי איך שהוא מגיע לתור הוא מתחיל לכעוס אח''כ הוא מבקש לראות את המנהל של המקום, אז ישר הוא יציק שם לכהן הזוטר' איפה הכהן הגדול תביא אותו אני רוצה לדבר איתו שיקים פה עוד עמדה.. אז זה ככה, אז כל עוד השטויות האלה קיימות בנו אין סיכוי שיתנו לנו להגיע למעמד הזה. כל עוד אתה עשוי עוד להתעצבן ולהרוס את העולם.. אם יש עדיין עצבים ועדיין יש כעס, אז מחכים.

בעיתה אחישנה -

אבל אי אפשר להגיד שמשהו מעקב משיח או לא מעקב משיח, תרדו מזה, כתוב ''אני הויה בעיתה אחישנה'' יהיה אחישנה אבל זה יהיה בעיתה, יש לזה את הזמן שלו מתי יהיה אחישנה - אבל זה חייב להיות אחרי שמיצנו את הרוע - אנחנו עדין במסלולי הרוע עדין לא הגענו למסקנה.. עוד לא הגענו ל-dead end ברוע. כשאתה מרכל זה לא עושה כלום חוץ מלהחריב, כשאתה כועס זה לא עושה כלום חוץ מלהחריב, שאתה עם אגו ואתה עומד על שלך זה לא עושה כלום חוץ מלהחריב.. והקטע הוא' שלכמה אנשים זה נראה שזה כן מצליח' שכאילו הוא כעס והשיג כמה דברים וזה נראה לו אופציה, זה נראה כאילו כן אפשר, אבל הקב''ה מראה בסופו של דבר שזה בלתי אפשרי.

אז הוא רוצה להראות לאחים, מכרתם את אח שלכם, אז מה חשבתם שהוא ימות ואז אתם תעלו למלוכה? לא, הוא יחזור. אז הוא מראה ליוסף, אתה חושב שאתה יכול למלוך בלי האחים שלך? לא, טעית. ליהודה הוא אומר, אתה חושב שאתה יכול לסבן את הכלה שלך בלהגיד לה ככה ולהגיד לה ככה ולא לעמוד בהבטחות שלך? לא. וככה כל אדם שחושב אפילו דברים קטנים של כל אופציה שלתחמן את המערכת זה פשוט לא מצליח, זה פשוט חוזר בבומרנג מטורף לפרצוף - אבל מזה הקב''ה מכין 'אורו של משיח'.  

עכשיו, אם ככה, אנחנו נשאל': למה הקב''ה ברא את זה לכתחילה? הרי אם הוא "טוב ומטיב" למה הוא ברא בכלל שיהיה אופציות כאלה ללכת לרוע?

זה שאלה עמוקה אבל אנחנו כבר נענה עליה ותנסו רק להגות בזה טיפה..

העולם האמיתי הוא לא 'אור אין סוף' לבד כי 'אור אין סוף' לבד אין שם שום תחושה ואין שם מודעות עצמית, אני רוצה שאתם תבינו את זה, כי אין דואליות. תחושה תמיד יכולה להיות כשיש לך ביחס למשהו, אתה אומר': זה טעים ביחס למשהו שלא טעים, אתה אומר': עונג ביחס למשהו שהוא לא עונג, גם אם אתה תגיד': גבוה או נמוך זה ביחס למשהו. אז באור אין סוף זה לא שייך, כל המילים האלה הן לא רלוונטיות - המציאות היא לא חד מימדית.

'אור אין סוף' זה חד מימדי והקב''ה הוא לא חד מימדי, ב''עץ החיים'' האריז''ל כותב את זה בשער א' היכל א' שהוא שלם זאת שלמות נצחית. בשלמות נצחית זה אומר שיש כלי ואור נצחיים. כלי ואור נצחי זה אומר' שכדי להיות באור, אתה יכול להיות באור ביחס לכלי. הדואליות חייבת להיות ביחס למשהו אם יש אור זה אור ביחס לחושך, אם אתה אומר את המילה 'אור' אתה אומר את ה'אור' ביחס לעוד משהו ל'חושך', אתה אומר 'טוב' זה ביחס ל'רע', אתה אומר 'עונג' זה ביחס ל'ייסורים'.

כדי שיהיה עולם אתה צריך שיהיה לך קונטרה' שיהיה דבר והיפוכו ואז אם השאיפה שלך היא להגיע רק לטוב, אין בעיה, זה ביחס רק לרע - אז אתה צריך קודם כל לעשות תשתית של רע ואז אח''כ לצאת לאור - אבל אתה צריך לעשות תשתית מאוד מאוד חזקה של רע בתוכך כדי שאח''כ אתה תרגיש רק את העונג ואת ההטבה.

לצורך העניין הזה, מאוד חשוב שאתם תבינו איך זה עובד, זה חייב לעבוד בצורה כזאת;

עוד פעם, הקב''ה הוא שלמות, שלמות זה גם אנחנו' כשאנחנו נמצאים בתוך גוף זה גם כן שלמות. התורה כל הזמן אומרת לשמור על הגוף, אנחנו לא מסתכלים על הגוף כמשהו בזוי ומגונה שצריך להרוס אותו ואנחנו לא רוחניקים על חשבון הגוף ואנחנו רוצים להשאיר את הגוף ולמות ממנו ולעלות למעלה, זה לא נכון. יש הרבה אנשים שרוצים למות והם לא מבינים שאם אתה תמות אתה תמות חצי, אתה תבדיל את עצמך ואתה תיהפך להיות חצי, בשביל זה יש תחיית המתים, אתה חייב לעבוד עם הגוף שלך - השלמות זה עם הגוף שלך לא נגד הגוף שלך - כשבנ''א מת והגוף שלו נקבר פה זה לא טוב זה אומר' שהוא יחזור בגלגול.

החיים שלנו צריכים להיות לעתיד לבוא חיים נצחיים בגוף אבל לא ככה, לא בתודעה הזאת, כי עכשיו זה כמו חיי גוף, זה צריך להיות חיים רוחניים בגוף -

כתוב אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות – 'שיעבוד מלכויות' הכוונה שעכשיו המלכות זה 'רצון לקבל לעצמו' ואח''כ היא תיהפך להיות 'רצון להשפעה' זה נקרא 'שעבוד מלכויות'. אבל שלא תחיו בדמיונות זה אומנם יהיה עולם רוחני אבל הוא יהיה עולם רוחני בתפיסה שלנו אבל יהיה לנו גוף אבל הגוף הזה יהיה בשלמות יחד עם הנשמה.

עכשיו, הגוף נלחם בנשמה - אתה רוצה לעשות משהו רוחני הגוף לא מאפשר לך זה משעמם לו, אתה רוצה להתפלל לא נוח לו, אתה רוצה לעשות איזה משהו רוחני לא כייף לו לא מסתדר לו. לעומת זאת, אתה רוצה ללכת לסרט, אתה רוצה ללכת לחוף הים, על הכיאפק, בזה הוא שמח, הוא משתף פעולה עם החלטות גופניות הוא לא משתף פעולה עם החלטות רוחניות, הוא מתנגד לזה הוא נלחם, זה הבעיה. אבל אנחנו צריכים להביא אותו למצב שהגוף ישמע לנשמה, לשם אנחנו צריכים להגיע

שהגוף ישמע לנשמה ויעבוד איתה בשלמות ובשיתוף פעולה' שההארה הרוחנית תיכנס לנו לתוך הגוף והגוף ישמע ויאהב את זה.

להגיע לזה שהקב''ה הוא האופציה היחידה -

כמו שצדיק, תציע לצדיק עכשיו, תגיד לו': תעזוב את הכותל עכשיו בתפילת ערבית בוא נלך לחוף הים נשתה בירה', הוא לא מכיל את זה, אתם צריכים לראות את התגובות שלהם. ואני רואה את זה לפעמים באים כל מיני אנשים מבקשים ברכות אז לפעמים הצדיק שואל איזה יהודי הוא רואה אותו ככה כולו מקועקע ועם עגילים שואל אותו: 'למה אתה נראה ככה'? אז הוא אומר לו: 'תשמע הרב, חווית פעם כייף כזה לשתות בירה על חוף הים' הייתם צריכים לראות את הפרצוף שהוא עשה.. והם כאילו לא הבינו אחד את בשני. הצדיק הבין אותו הוא הבין למה הוא נמצא בזה אבל לצדיק זה כבר זר, זה כבר זר זה לא עובד עליו הדבר הזה, אתה לא יכול לשכנע אותו במעשי גוף הוא לא שם, זה לא רק שזה לא מהנה אותו זה אפילו מצער אותו לחשוב על זה, הוא בצער לחשוב על זה. תגיד לו' תשמע, אתה לא יודע מה זה לקחת אסיד ולהיות עכשיו באיזה מסיבת טבע ודברים כאלה.. תגיד את זה לצדיק הוא מזועזע מזה. למה? הוא חי ברוח הקודש, מה שהוא חווה בעונגים שלו זה עונגים מטורפים שלא נגמרים, אצלו זה יהיה 'היי' ואח''כ יהיה לו את ה'דאון' של החיים. פה הוא חי כל הזמן בהתחברות כזאת הוא כל בזמן שואל 'למה עוזבים את המקום הזה' 'איך עוזבים את המקום הזה'.

בעל התניא שעכשיו חגגנו את חג הגאולה שלו היה עושה סעודה רביעית באחת עשרה בלילה, למה? כדי להאריך את האור של השבת כי הוא היה מחובר מאוד ואז הוא היה אומר' טוב, עוד מעט מגיע חצות, אני חייב, צריך לעשות סעודה רביעית וסעודה רביעית זה כבר צאת השבת, צאת השבת אז כבר צריך להחזיר את הנשמה היתרה, אז הוא היה בוכה על הרצפה ודופק על הרצפה אומר לקב''ה 'אתה רוצה לקחת לי את הנשמה היתרה, תיקח אותה' ובעצבים הוא היה אומר את זה. אז הם היו כ''כ מחוברים שאתה אומר לו' עזוב מוצ''ש שתה קפה סיגריה, תירגע קצת מהשבת' איפה הוא בשבת הוא לא רוצה לצאת מהשבת.

אז החוויה הרוחנית אצלהם זה נקרא ''זיווג דלא פסיק'' הם כל הזמן חווים עונגים על גבי עונגים ברמות של עדנה ועדינות מטורפת ומה שהם חווים ורואים בעיניים שלהם ושומעים כל הגוף שלהם רוטט מעונג, תבינו זה זיווג שלא נפסק, עם השכינה, עם הקב''ה, הם חיים בעונגים מטורפים, למה שירצה לרדת למטה, מה אתה מציע לו עכשיו בירה? ממש לא בקטע. אבל למשהו אחר שהוא לא מחובר הוא חייב איזשהו עונג חלופי הוא לא מחובר אז הוא רודף אחרי עונג אבל העונג הזה ייגמר לו הוא יביא אותו למצאויות לא טובות זה 'מלכודות דבש' כל מה שמוצע פה עכשיו זה רק 'מלכודות דבש', אתה ניכנס אתה לא יודע איך אתה יוצא.

אבל מה הקטע? צריך לחוות כך וכך מלכודות דבש בתוך המציאות הזאת כדי שאתה תצא ואתה תגיד 'טוב זה לא הולך אני חייב להסתכל למעלה' כדור הארץ הוא עגול איפה שאתה לא תלך אתה תגיע לצד השני בדיוק, אתה תעשה 360 מעלות זה לא משנה מאיזה צד אתה עוטף את כדור הארץ, אתה רוצה דרך הים לך דרך הים, אתה רוצה דרך האוויר לך דרך האוויר, אתה רוצה דרך האדמה, בדוך, איך שאתה רוצה, אתה חוזר בחזרה לאותו מקום. ואז אנשים ירימו את עניהם לשמים ואז הם יעמדו על ההתפתחות הרוחנית שלהם,

הם צריכים לעמוד על ההתפתחות הרוחנית שלהם, לעמוד על זה להגיד' אני לא זז',

 כמו חוני המעגל, 'אני לא זז עד שאתה פותח לי את השמיים, אני לא זז מפה, אתה רוצה להמית אותי אין לי לאן ללכת, אין לי, אין, אין לי חיים אחרים.. להישאר פה בעולם בזה ולקרוא ולשנן - לא רוצה, להישאר לעשות הלכות כשאני מת - לא רוצה, אתה תיקח אותי אתה תפתח לי מראות שמים'. שמגיעים למצב הזה זה נפתח, זה נפתח ככה מאליו, אפילו לא צריך להתאמץ. למה דברים לא נפתחים? כשיש לך בראש עוד אופציות. הרבה פעמים דחייה זה רק בגלל שאצלך יש עוד אופציות אז הקב''ה דוחה אבל אם אין לך עוד אופציות ואתה באמת תהיה כמו חוני המעגל אז הקב''ה פותח בקלות.

זה הסיבה שגם קשה עם ההגות - לכאורה אתם תראו צדיקים עושים הגות' טאק, ממריא, בשנייה אחת כאילו אין אצלו' אתה מתמודד עם מחשבות תעשה תהליך של השקטה תנשום, אין אצלו את הדבר הזה, יש לו מציאות אחת, זהו. אבל אצלנו בגלל שיש לנו עוד מציאויות: אתה חושב על החשבון בנק, אתה חושב מה אני יגיד מחר בבוקר, אתה חושב על זה אתה חושב על זה, אז הקב''ה זה אחת מן האופציות, אז כל עוד הוא אחת מן האופציות ולא מתקיים ''אין עוד מלבדו'' אז הוא יגיד לך: אז תחשוב על דברים אחרים, מה אתה חושב עלי? תעזוב אותי תתעסק עם העולם הזה. הגות זה לא משהו שצריך להתאמץ עליו זה משהו שכשאתה תגיע אליו זה צריך לקרות.

גם עניין של נאמנות, יש שחקן ישראלי (אני לא מכיר ב''ה אני מנותק מזה המון שנים) שהוא היה מאוד מופרע והוא אומר: 'עכשיו אני יודע אחרי כל השנים האלה מה ערכה של נאמנות לאישה' .. עבר כמה שנים טובות, חטף כמה זבטות טובות מכל ההרפתקאות שלו והוא אומר: עכשיו אני מבין את החשיבות של להיות נאמן לאישה. אז היה צריך לעבור את זה. אז אם משהו קודם היה רואה אותו היה אומר: איזה נוכל, איזה בנ''א זה רואים שיש לו אגו, לאן הבוהמה מגיעה, לאן זה מביא אותם' אבל הוא היה חייב לעבור את התהליך הזה כדי להגיע למציאות הזאת שהוא אומר 'אין עוד מלבדה'.. הוא חייב להגיע למצב הזה ולמות עם אישה אחת, זה חשוב, אתם לא מבינים כמה זה חשוב.

מכאן העניין שאנחנו אומרים כמה זה חשוב לא לשפוט ולא לתת ביקורת -

וגם אם אתם רואים עכשיו אדם שמתעסק בשיא הרוע תניחו לו, צריך להניח לו. הרי מה כתוב? (אנחנו חווים את זה כל הזמן) שמהדור שמכר את יוסף עדיין כל דור ודור יש את אותם עשרה אנשים שבאים ומוכרים את יוסף.. ועשרת הרוגי מלכות זה אותם עשרה בנים שמתים כל הזמן, רק בגלל השטות הזאת. אבל הם לא רצו להגיד לנו על אירוע טראומטי שהיה בבריאה רצו להראות לנו על מחזוריות שהיא חייבת להיות ממוצת, כי האמת היא שכל דור ודור זה לא בדיוק אותו דבר..

בסיפור של עשרת הרוגי מלכות - באו הודיעו להם אתם הולכים למות, זה רבי עקיבא וכל החברים שלו, זה קדושי עליון, אז הם שאלו את רבי שמואל כהן גדול, אמרו לו' אתה יודע להגיד את השם המפורש, תגיד, תעלה, תשאל בשמים מה קרה? אז הוא אומר תגידו: 'אנחנו צריכים למות ככה'? אמרו לו: 'כן זה הגזירה', למה? כל דור ודור עם ישראל חוטא, החטא שלהם זה אותו חטא של שנאת חינם בינם לבין עצמם, מי שגרם זה אתם, אתם גלגול של אותם אחים, אתם צריכים לשלם על זה.

אז כל דור ודור יש את זה אבל לאט לאט זה פוחת, העוצמה של זה פוחתת, למה? כי לאט לאט מבינים שזה כבר זהו, זה כבר לא שיטה. אז מי שרואה את זה בעולם הרוחני רואה אזשהיא סוג של מחזוריות של אותם אינסטינקטים שאנחנו משתמשים בהם, אותן טעויות, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל אנחנו מחויבים כביכול לעשות את זה כאילו אנחנו כפויים לעשות את הטעויות הספציפיות האלה.. עד שאדם יהיה מספיק מודע להגיד: למה אני שונא את אח שלי, למה אני מוכר אותו, למה אני שונא את האנשים למה אני נכנס איתם לסרטים כאלה? ולהחליט שעכשיו אתה מתנהג התנהגות אחרת.

אבל זה לא יהיה בגלל שמשהו יגיד לך או בגלל שאתה מאמץ אידאולוגיה

 זה חייב לבוא מתוכך.

אם היה בכם איזה משהו שהגעתם למסקנה, איזשהו סוג של רוע, די להפסיק להתעסק איתו. וזה יכול להיות לעשן סיגריות שזה שוב אלה שמעשנים סיגריות תיקח אותו לתוכנית של גמילה, תצעק עליו, תגיד לו.. הוא צריך להקיא את זה מעצמו כתוב ''חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורשינו אל'' זה חייב להיות ''חייל בלע ויקיאנו'' אין מה לעשות עד שאתה לא תמצה את זה אתה לא תוציא את זה החוצה.

וזה עד שחוה תקיא את הנחש - היא בלעה את הנחש כתוב שהוא הטיל בה את זוהמתו ועד שהיא לא תקיא אותו החוצה היא לא תצליח להיות נקיה ממנו.

אז האדם עדיין מזוהם בזוהמת הנחש. עכשיו, 'זוהמת הנחש', זה הכל, זה כל השטיות של הרצון לקבל, עד שאדם יתעורר בוקר אחד ויגיד: אני נגעל מעצמי שאני אגואיסט אני נגעל להגיד 'אני', אני לא רוצה להגיד את המילה אני', יש כבר כאלה סנוניות' שתדעו יש הרבה מאוד אנשים שמתעסקים בתורתו של הרב אשלג והם מרגישים את זה.. ב''ה יש, לכן אני אומר אנחנו ''באתחלתא דגאולה''.

עצם העובדה שהוא בכלל הוריד את התורה הזאת לעולם זה פלא, אף אחד לא דיבר ככה, אבל עצם העובדה שמשהו בא ואמר את זה ועכשיו אנשים מתחילים לאמץ את זה, זה דבר גדול. עכשיו, כמה זמן זה ייקח? אני לא יודע, אני גם חושב שזה לא ייקח עד שכל אחד יתעורר מעצמו בדיוק, אלא, זה עובר במחשבות שלנו רק משהו צריך לעורר את זה. ז''א עצם העובדה למשל שאנחנו יושבים ומדברים על זה זה דבר גדול, עצם העובדה שאתם מסכימים עם זה ואתם לא חושבים שזה דבר מוזר, זה דבר גדול. כי אני מלמד עשרים ושמונה שנה ולפני עשרים ושמונה שנה זה עדיין היה מוזר, אנשים בקהל היו ממש מסתכלים 'מה אני לא אדאג לעצמי'? אז מי ידאג לי? אני צריך לדאוג לעצמי מה זאת אומרת.. ממש, אנשים היו יוצאים באמצע ההרצאה שהם לא מסכימים בכלל עם כל מה שנאמר. היית אומר': הרצון לקבל לעצמו, לא מסכימים עם הרעיון, אין כזה דבר אני חייב לדאוג לעצמי, בשביל זה אני באתי 'אם אין אני לי מי לי', ככה. אז עצם העובדה שאתם נמצאים בזה היום זה אומר' שיש איזשהו סוג של רוויה מזה, יש רוויה מאגואיזם, וזה דבר גדול.

אתם יודעים מה זה רוויה מאגואיזם? זה רוויה ממה שמייחד אותך כאינדווידואל -

גם עצם העובדה שיש לא מעט אנשים, לא עלינו ולא עליכם, שרוצים להתאבד או רוצים למות שאני שואל 'למה אתה רוצה למות'? אז עזבו את המשברים (אלה שנמצאים במשברים והמשברים מביאים אותם לשם) אבל יש אנשים שאומרים לך, נניח, 'אין לי בשביל מה לחיות', אז אני אומר לו 'אז תחייה בשבילך', כאילו אני מנסה לגרות בו את האגואיזם 'תחייה בשבילך' תהיה אגואיסט תחייה בשבילך, הוא אומר: 'זה הדבר הכי מגעיל בעולם', גם בשבילי אני לא מסוגל לחשוב על זה, על זה אני אתאבד, עכשיו נתת לי את האקדח, תבינו, אבל זה טוב לשמוע את זה. תיקח מתאבד תגיד לו 'למה אתה משתולל, תחייה בשביל עצמך תהיה אגואיסט' הוא כבר לא שם, אז המתאבדים של היום אין להם דין של מתאבדים של פעם שקוברים אותם מחוץ לגדר, אני לא אומר שהם צדיקים אבל הם הגיעו למסקנות טובות.

אז זה הרעיון שזה נראה לנו כאילו יש צרות

אבל קודם כל, צריך להתבונן בצרות האלה כי זה כוחות בנפש שמשתוללים בתוכנו

הדבר השני' זה שהקב''ה מכין את אורו של משיח מכל זה.

והאור של המשיח חייב לבוא מזה שאנחנו נמצה את כל הרוע הזה בתוכנו, חייבים,

 חייבים למצות את זה.

אז גם במשפחה אצלנו אתם יכולים לראות.. אני מניח שאתם כבר יותר שפויים נורמאליים וקרים, יותר בישוב דעת, אבל אצלנו במשפחות יש באמת אנשים שהם עדיין עם השטויות שלהם, עדין עם כעס ואש ורצון בירושה' ואני אקח לך ואני אדבר על אשתך ועל הילדים שלך ואתה רואה אותו באטרף מתעסק עם זה מהבוקר עד הערב, מקים קבוצות ווטסאפ, זה החיים שלו. ואתה אומר: אנחנו לא שמה כבר, איפה אתה נמצא? נלחם עם עצמו. אצל כולנו זה נמצא ואתם כבר לא שם ב''ה, זה דבר גדול שיש כבר עכשיו תנועה שלמה של אנשים שאומרים: אני כבר לא שם, אני לא נלחם אתך על מה שאתה נלחם בטח לא ככה, בטח לא בצורות הנלזות האלה, זה דבר עצום. אותו דבר גם כן, בפוליטיקה. פעם היה אפשר להבין פוליטיקאים למה הם רצים לפוליטיקה, היית יכול לדבר על האידיאליזם, היום אתה כבר לא יכול לראות את עצמך אפילו כפוליטיקאי ורואים מי הולך לפוליטיקה היום, ממש אתה רואה אותם, זה ממש לאט לאט זה יורד ברמה יותר ויותר, ממש, הרמה יורדת אפילו ברמה של השכלה בסיסית זה יורד. זה כאילו ממש כל מי שעדין נמצא בעולם הזה ועדיין בוער לו; כבוד ושליטה, רואים את זה, אתה רואה אותו 'אני' 'תצביעו בשבילי' 'אני אשנה לכם את החיים' ואתה מסתכל עליו אתה אומר' גם אם הוא יהיה בן תשעים אתה רואה אותו כמו בן שלוש.

אז יש תנועה כזאת של התעוררות והתפקחות אפילו מן הדבר הזה והמתי מעט עדיין באטרף על השטויות שלהם, על החושים שלהם, על הגוף שלהם, על המסיבות טבע, על להתנסות, על לריב, על לכעוס, על לשנות את העולם בעצבים, יש עדיין כאלה. רואים את זה אצל הפוליטיקאים, אם אתה פותח את העיתון ואתה רואה עדיין סכנה קיומית 'אני יחריב אותך' 'אני ישמיד אותך' 'אני יותר חזק ממך' 'אני אזרוק עליך ים של טילים אתה תיתן לי את חתיכת האדמה שלי'.. מה שנקרא' תסתכלו עליהם תראו אותנו, סימן שיש עוד אנשים.

ברגע שיקום דור שיהיה מנותק לגמרי מהמנהיגים שלו ויגיד להם: 'חבריה אתם לא מדברים בשמנו אנחנו לא מבינים מה אתם רוצים' שיקום איזה איראני שיגיד.. 'תשמע אתה נלחם על ישראל אני לא בקטע, תעזוב אותי, תן לי לאכול ולשתות, אני לא בקטע של להילחם על ישראל', אז באמת יהיה 'האביב הערבי'. כשיהיה כזה דבר שלאט לאט באמת הציבור מלמטה יבוא ויגיד נניח לטראמפ על מה אתה נלחם? במי אתה נלחם? או לפוטין, פוטין עדיין חי ק.ג.ב הוא היה סוכן ק.ג.ב, והוא חושב ק.ג.ב והוא קומוניסט לכל דבר הוא עריץ כמו סטאלין שיהיה לכם ברור הוא פשוט דוגמא מודרנית של סטאלין. הוא נוכל גדול מאוד יש לו בחשבון האישי שלו למעלה ממאתיים מיליארד דולר, הוא לא סופר אף אחד ממטר והוא מתעסק באותם דברים שהתעסק איתם היטלר; בשימור הגופה שלו לאחר מכן, אם תהיה מלחמה איך הוא שומר את עצמו, מכין לעצמו מקלט אטומי, ממש, איזה שגעון גדלות של בנ''א אחד שהוא לא נורמאלי בכלל, ממש, זה לא נורמאלי איך שפוטין עוטף את עצמו.. אבל העם שלו מניח לו לעשות את זה. אם העם יקום בהמוניו, הרי הוא לא יכול להרוג מיליארדים, אם העם יקום ויגיד תשמע 'אתה לא מייצג אותנו, מה לנו בכלל ולמדיניות שלך, למה אתה לא עושה שלום בעולם? יש לך הזדמנות עכשיו לעשות שלום עם כל העולם, מה אתה נלחם באוקראינה ומכניס שמה את החיילים לכלא בשביל מה אתה מציק לאוקראינה, איפה יש לך עוד את הראש הזה? אתה לא קולט שהם לא אתך? הנה אוקראינה קמה אמרה: אנחנו לא רוסים, אנחנו אוקראינים, הוא עוד בראש של לכבוש את אוקראינה, אתה אומר: איך לא יצאת מהראש הזה בשביל מה אתה צריך עכשיו את אוקראינה, בשביל מה, איפה יש לך בראש עוד לכבוש.. לא, הוא בראש עכשיו להציק לאוקראינה. אבל העם שלו צריך לקום ולהגיד לו: בשביל מה, אתה עושה את זה? ברגע שיקומו ויקומו הרבה אתה הרי לא יכול להרוג הרבה מהעם שלך, כמה אתה תהרוג, אז שתדעו הוא עדיין עובד בשיטות של ק.ג.ב כי ק.ג.ב קודם כל התחיל מדיכוי העם, קודם כל מלדכות את העם, הם עדיין מדכאים את העם: פיסבוקים, אינטרנטיים, הכנסות לכלא, מכות רצח, מה שעולים מחבר העמים מספרים פה' אני לא יודע למה לא מפרסמים את זה, למה לא אומרים איזה דברים פוטין עושה. אבל שוב, זה מצב שהעם יראה אותו ויגיד' רגע אני לא בקטע שלו אין לנו את אותו אידאל, אני כרוסי לא חושב לכבוש את אוקראינה, אני לא ירגיש יותר גאה אם אוקראינה תהיה אצלי', ברגע שיקומו הרוסים ויגידו את הדברים האלה פוטין יגיד: 'אוקי, אני לא מייצג אף אחד פה' גם הוא יפסיק עם השטויות שלו. וכנ''ל עד שזה יגיע 'לבני דודנו' פה בעזה או לכל מקום, שאנשים פשוט יפסיקו לרצות להרוג, יפסיקו לרצות לעשות רוע. לזה, במקום הזה, אנחנו קוראים 'חזרה בתשובה'.

שאלו את הרמב''ם על עניין של חזרה בתשובה אז הוא אמר לו' רק אחרי שאתה מצית את הרע, רק אחרי מיצוי הרע אתה נקרא חוזר בתשובה, כתוב; 'וידוי' 'חרטה' ו'קבלה לעתיד' זה רק אחרי שאתה בטוח לחלוטין שאתה לא חוזר.

בא אליו אחד אמר: הרב אני חוזר בתשובה, אני עשיתי דברים רעים אני חוזר בתשובה, אז הוא שאל אותו: אתה בטוח שמיגרת את כל הרע? אתה לא תחזור אף פעם לכל מה שאתה עשית? אומר לו: את זה אני לא מבטיח, אז אומר לו: אז אתה לא נקרא בעל תשובה. יש עוד סיפור מפורסם על 'חפץ חיים' שבפורים הוא היה שתוי ואמרו לו: הרב אני רוצה שתבטיח לי שאני יהיה אתך בעולם הבא, אני אהיה בהיכל שלך, אז כעסו עליו אפילו שהיה שיכור וזה פורים 'מה אתה מדבר לרב ככה בצורה כזאת', אז החפץ חיים לא התרגש מזה אז הוא אמר לו' אני מוכן לקחת אותך איתי ואתה תהיה איתי בהיכל בעולם הבא בתנאי שאתה מבטיח לי שאתה לא מדבר לשון הרע, הרי זה כל הקטע שלי' אני אהיה בהיכל של אלה שלא מדברים לשון הרע, אז הוא אומר לו: תבטיח לי שאתה לא תדבר לשון הרע, אז הוא הסתכל עליו ואמר לו: אני לא יכול..

זה ככה, כל מי שחושב שיש לו צדיק (וצדיק צריך לקחת אתו את כל שורשי הנשמות שלו) והוא רוצה להיות אתו בהיכל הוא צריך לשאול את עצמו: מה יש בהיכל של אותו צדיק שאני באמת יהיה זכאי להיכנס אתו? זה הסיבה שעשרים וארבע אלף תלמידים של רבי עקיבא מתו ולא נמצאים אתו באותו היכל כי ההיכל שלו זה היכל של ''ואהבת לרעך כמוך'' והם לא נהגו כבוד זה בזה, אז גם כן הוא היה יכול היה לשאול אותם' תנהגו כבוד זה בזה תהיו איתי בהיכל, אנחנו לא יכולים, חייבים לתת ביקורת, חייבים לרדת על משהו, חייבים.. בסדר, אז העולם מתגלגל.

אז אין צל של ספק שאנחנו באחישנה רואים שאנחנו באחישנה -

כל מי שיש לו טיפה שכל בקודקודו רואה את זה, זה התחיל כבר מימיו של הבעלש''ט ואנחנו רואים את זה ע''פ התהליכים הנפשיים (הרגשיים השכליים) שאנחנו עוברים אותם. נניח אפילו לפני מאה שנה הקצב חיים של אדם היה כלום, מה הם עברו ביום אחד? מה היה להם לעבור ביום אחד? מה הם ראו? אין חדשות, אין עיתון, אין תחבורה, אף אחד לא טס ממדינה למדינה, אין לחץ כלכלי גדול מידי של לעשות כסף עד שיום אחד עובר זה נראה כמו נצח.. הם היו מדברים כל השבוע  על איזה עגלה שעוברת באופק. עם קצב החיים, המהפכה התעשייתית.. וכל מה שאנחנו עוברים היום ותחשבו מה עובר עלנו פה במהלך חיים אחד, אנחנו נפגשים משבוע לשבוע זה נראה כאילו לא נפגשנו שנה.. מה עובר עלינו, כמה דברים עוברים עלינו, כמה אירועים אנחנו חווים. אז רואים שנכנסנו לסיר לחץ כדי שנמצה מהר.

במצרים כתוב ''ועבדום ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'' אבל אמרו חז''ל שהם היו רק מאתים ועשר שנים, איפה עוד מאה תשעים שנה? אז ידוע המדרש שהוא אומר שהם עברו במאתיים ועשר כמו מה שהם עברו בארבע מאות שנה, שהקב''ה הלחיץ אותם. זה כמו להגיד, נניח, אני רוצה לעלות טמפ' של מים ל 100 מעלות אתה יכול לעשות את זה על פתילה זה ייקח לך שעה ואתה יכול לעשות את זה במיקרו בדקה, אבל זה חייב להגיע למאה מעלות. ז''א התהליכים שאנחנו צריכים לעבור אותם אי אפשר לדלג עליהם, זה מה שנקרא 'אי אפשר לדלג על הקץ', אי אפשר, אנחנו לא יכולים לדלג על תהליכים.

'אחישנה' זה לא להגיד 'תמחק לי חלק מהניסיונות', אנחנו לא נוכל למחוק חלק מהניסיונות אבל אנחנו יכולים לעבור אותם מהר, זה מה שצריך לקרות, אנחנו פשוט נעבור את זה מהר, אבל 'מהר' זה אומר' אינטנסיביות נפשית גדולה מאוד. אבל אנחנו דור מיוחד כי אנחנו דור של כל הגלגולים שאנחנו היינו אז יש לנו כלים עצומים אנחנו נשמות עתיקות כולנו ויש לנו כלים עצומים להכלת המציאות ואנחנו צריכים להשתמש בזה. הדבר היחידי שאנחנו צריכים לזכור זה לא להתפנק, אל תכניסו לעצמיכם משפטים כמו: 'כמה סובלנות עוד יכולה להיות לי', זה לא טוב זה משפט שמלחיץ או 'אני לא מכיל את זה יותר' לא להגיד את זה, אלה דברים שאנחנו שואבים קצת מהמנטליות או מההורים שלנו שמלחיצים את הנשמה ולא מאפשרים לה לנשום. תהיה דווקא ליד משהו שיגיד לך: תנשום אתה יכול להכיל, זה בסדר, אתה תעבור את זה.. תשדרו לעצמיכם את השידורים הנכונים. זה לא שיש כוח לזה ויש כוח לזה, הסיסמאות הלא נכונות יכולות מאוד לגמור אותך.

אחד הדברים שאנחנו היינו עושים בצנחנים היינו עוברים מסעות מטורפים שהם חרגו בעשרות קילומטרים ממה שאנחנו היינו צריכים לעבור ואתה היית רואה ממש חיילים שמי שמספר לעצמו סיפורים של' אני לא יכול, אני לא יכול, אני לא נושא את זה' נעצר, היו מזמינים לו טיולית שייקח אותו משם ואח''כ היית אומר לו' אבל יש לך גוף חזק .. איך משהו חצי ממך עבר את זה ואתה לא' אז אתה רואה שהוא אומר כל הזמן רצתי ואמרתי 'אין, אני לא יכול, זהו, כואב לי, כואב לי אני לא יכול, כואב לי' אז באיזשהו שלב הוא נעצר, הוא שידר את זה לגוף והוא נעצר, פיזית הגוף עצר אותו. ואתה שואל אדם כזה קטן, איך אתה הצלחת לעבור מסע של מאה עשרים ק''מ עם כל הפקלים על הגוף? כל הזמן אמרתי' הנה אני הולך עד לגבעה הבאה, הנה עוד קמ', אני יצליח עוד קצת, הוא אומר' גם ראיתי אתכם הולכים אז גם אני הלכתי. אחד החברים שלי אמר' אני דימתי שאני פיל, ככה אמר, דימתי בראש שאני הולך והרגליים שלי זה כמו רגלים של פיל, כי הוא אמר' מה אני יכול לעשות עכשיו? ללכת, אין לי לאן ללכת, אנחנו פה על הפיסטינים אין לנו פה לאן לברוח אז הולכים, לפחות שאני יעבוד עם הראש.

אז אתה רואה שמי שעשה עבודה מנטלית מעבר לעבודה הפיזית הצליח ומי שדיכא את עצמו והלחיץ את עצמו במחשבות עצר את הגוף אפילו שהיה לו גוף חזק.

לכולנו יש יכולת לעמוד בעוד עשרים שואות ובעוד אלף שואות, השואה שהייתה בגרמניה זה היה בדיחה לעומת מה שיהודי מסוגל לעמוד בו, כתוב שכל הייסורים של העולם הזה הם כאין לעומת ייסורי גיהנום, שעה בגיהינום, זה לא כמו כל הייסורים של העולם הזה ביחד, אז אנחנו יכולים לעמוד גם בייסורי גיהנום. אז אפשר לעצור בזה, רק אל תגיד לעצמך: אני לא יכול, אני לא מסוגל, נמאס לי, לא לשדר את המשפטים הטיפשיים האלה. לקחת אוויר ולהגיד כמו שאמר שלמה המלך 'גם זה יעבור'. וחשוב ללמוד מהדברים האלה לא לאכול את הלב, לא לשבת ולהתחיל לרשום קורבנות, 'אהה הנה עוד טראומה, עוד משהו לקורות חיים, עוד משהו לספר לקב''ה כמה מסכן הייתי בעולם שלו..' די מספיק עם התלונות האלה זה מאוד חשוב שאנחנו נעבור את זה..

ייסורים -

האדמו"ר מפשיסחא העביר שיעור, היה מקובל גדול מאוד, והגיע אליו איזה תלמיד קצת עם שטויות אז ידוע שהצדיק יודע להקרין אור חזק על התלמיד ולהפיל עליו תרדמה, אם צריך לשוחח עם הנשמה והרציונאל מפריע אז עושים את זה. וזה מאוד חשוב' שיהיה קשר ישיר בין הצדיק לבין הנשמה, לפעמים הרציונאל מפריע אז משפיעים עליו אור חזק מפילים לו את הראש, הוא יכול לישון צהרים עשר שעות הוא יגיע להרצאה הוא מפיל ראש. אז הוא חולם שהוא עולה לבית דין של מעלה' שעושים לו בית דין כאילו הוא מת ואז אומרים לו: צריכים לעשות לך עכשיו בית דין, חושבים להרוג אותך צריך לקחת אותך מהעולם' אז מראים לו את הזכויות ואת החובות שלו, אומרים לו: עכשיו הגיעו כל החובות שלך כל העבירות שאתה עשית ומראים לו קרונות על קרונות שלא פוסקים של עבירות אח''כ אומרים לו 'טוב עכשיו תביאו את הזכיות שלו' מגיעים שני קרונות, אח''כ משהו ניסה לסנגר עליו אומרים: תביאו את הייסורים שלו, מסכן הוא סבל פה בעולם' שזה יעזור לו גם כן.. ואז מגיעים הרבה ייסורים. אבל לאט לאט לשון המשקל.. העבירות קצת יותר גבוהות וככה זה נשאר, כאילו חסר עוד קצת ייסורים כדי שזה יתאזן. ואז הוא צורח: 'ריבונו של עולם תן לי עוד קצת ייסורים' ואז הוא מתעורר.

אז אנחנו לא יודעים כמה ייסורים שאנחנו עוברים זה לטובתנו כי ייסורים זה לא כמה אתה היית מסכן למטה זה אור גדול מאוד, אתם צריכים לדעת מה זה הייסורים, מאוד חשוב שאתם תבינו שייסורים זה אור עצום.

ואני רוצה להסביר את זה, איך יכול להיות שאור זה ייסורים? כולנו אוהבים לשתות מתוק, בנ''א ששותה תה רוצה כפית סוכר לפחות או שניים בתה, זה כיף, זה נעים. אבל אם אני ישים לך עשר כפיות סוכר בתה, זה כבר יהיה לא נעים, עכשיו אני יגיד לך 'אבל אני הוספתי לך מתוק', לא שמתי לך מר, לא שמתי לך מלח, שמתי לך עוד סוכר, הוא אומר: אבל זה כבר עכשיו מייסר אותי.

אז אתם צריכים לדעת שייסורים זה עודף אור, זה הרבה אור, זה ייסורים, זה רק דחוס אז אנחנו לא מכילים את זה אז זה מתבטא כייסורים.

לעתיד לבוא הייסורים האלה יהפכו להיות תורה כתוב ''אשרי אדם אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו'' שהייסורים משולים לתורה. ''אשרי העם אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו'' שלכאורה מה זה קשור? ''אשרי אדם אשר תייסרנו יה'' וזהו, זה היה צריך להיגמר בזה, לא ''ומתורתך תלמדנו'', מה זה קשור? שזה משול לתורה. אח''כ יראו לאותו אדם הבאנו לך את הייסורים האלה? כן, עכשיו נפתח לך את העיניים כדי לראות איזה אור שכלי גדול זה. יוצא, שאנחנו חווים הרבה הארה לא רק דרך השכל אנחנו חווים גם הרבה הארה דרך הייסורים שלנו.

הרמח''ל אמר שאנחנו חווים הארה anyway ב 360 מעלות כל הזמן מכל הכוונים.. אתה אומר: אפילו אם בנ''א עכשיו נמצא ככה עוצם את העיניים לא חווה ייסורים, נעים לו הוא נמצא בחדר, הוא חווה אור כל הזמן, הוא לומד כל הזמן הוא לא יודע את זה, הוא לא יודע מה הוא לומד, הוא לא יודע לתמלל את זה ולהוריד את זה למילים אבל ייסורים על אחת כמה וכמה שזה משהו שמכאיב אז הוא אומר' שזה עודף אור, כי אין כאן משהו חוץ מאור, רק ייסורים זה כביכול יתר אור - צריך רק לעמוד בזה כדי שלא תהיה שבירת הכלים.

המלכים הראשונים שהקב''ה נתן להם הרבה אור לא עמדו בזה הייתה שבירת הכלים עכשיו יש לנו עודף אור ויש לנו כלים עצומים לשאת את זה אלא שהכלים שלנו הם רגשיים ולכן זה מאוד חשוב להכיל, מאוד חשוב לשאת ולהכיל. הקב''ה עשה את זה גם לאיוב זרק עליו ים של ייסורים ואז באיזשהו שלב הוא צעק 'אי' אמר לקב''ה 'אתה התבלבלת בין איוב לבין איוב' ואז הקב''ה היה צריך להעביר אותו שיעור אבל אתם צריכים לדעת לא לבעוט בייסורים כתוב ''חביבין יסורין קמי קודשא בריך הוא'' הייסורים חשובים לקב''ה כי הוא אומר לך אם אני הייתי צריך לסמוך עליך בגלגול אחד שאתה תשב ואתה תלמד לאט לאט הייתי צריך לעשות 600 אלף שנה לא 6000 שנה אני מלמד אותך על דברים שאתה פשוט לא טרחת, בזמנים שאתה לא טרחת אני יכניס לך את האור אחרת..

ולכן כתוב לנו בפרשה הזאת ''יעקוב בשקו ותעניתו'' ''ראובן בשקו ותעניתו'' 'יהודה מחפש אישה' 'יוסף בבור', מה הקב''ה עושה? מכין אורו של משיח.. אבל מכין 'אורו של משיח' מזה בדיוק. אז אתם צריכים לדעת שהקב''ה מכין 'אורו של משיח' מכל הייסורים שאנחנו עוברים ולכן זה חשוב כל מה שאנחנו עוברים. אז אם זה חשוב, לא לבעוט בזה, לא לזלזל בזה ומאוד חשוב להודות על זה.

כתוב שלעתיד לבוא אנחנו נברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה - בעת הזאת, אנחנו מברכים על הרעה ''ברוך דיין האמת'' ועל הטובה ''ברוך הטוב והמטיב'', לעתיד לבוא אנחנו נברך על שניהם ''ברוך הטוב והמטיב'' ולא מתוך כניעה ולא מתוך מסכנות אלא מתוך זה שאנחנו נבין שזה משול לזה, שזה היה אותו דבר - מזה הקב''ה מכין 'אורו של משיח'.

אז שתדעו לכם שמכל מה שאנחנו עוברים הוא מכין אורו של משיח - זה צריך לשמח אותנו מאוד כי אדם אסור לו להגיד 'היו לי רגרסיות או יש לי רגרסיות.. אני לא מצליח להתפתח כמו שצריך אני לא מתקדם, אני משעומם, משהו תקוע לי, כל מיני דברים שאתה מכריז עליהם כדברים רעים לא להגיד את זה. כל הדברים האלה זה אורות עצומים שפשוט אתה לא יודע לתרגם אותם ואתה צריך ממש רק לשבת ולהודות. ולכן כתוב כל הקורבנות לעתיד לבוא בטלים חוץ מ'קורבן תודה' שאנחנו נודה לקב''ה על כל רגע שהיה לנו במציאות, שכל רגע שהיה לנו במציאות זה למעשה היה אור גדול, אור של משיח,

לסיכום אנחנו רק נגיד' האם אפשר לעזור לתהליך הזה או רק לחוות אותו?

זה שאלה, זה שאלה גדולה מאוד, אז בעצם מה לעשות עכשיו, פשוט לשבת ברכבת הזאת ולראות את הנוף הרגשי? אז אנחנו אומרים למי שלא מודע - כן, מי שלא מודע, מסכן, אין לו ברירה אחרת. אבל מי שכן מודע כן יכול לעשות הרבה מאוד תהליכים והוא יכול לגאול את עצמו אפילו מעל זה. בהגות, בהתבודדות, בהתוודעות אל הקב''ה, בלתרגם אותו כמו שצריך. כל הזמן כאשר המודעות שלך היא אלוקית זה התוודעות ואתה כל הזמן מתרגם נכון את מה שאתה עובר - פשוט תתרגם נכון - הרי לא ייתכן שהקב''ה מתעלל בי עכשיו, אני כלום, אני גם לא רואה אותו, אני לא רואה את הכוחות שמתעללים בי, זה לא באמת מלחמה שהיא פייר fight פשוט אני מקבל כל היום זבטה ואני לא יודע אפילו מאיפה זה בא, דברים שלא תלויים בי פשוט אני חווה אותם וזהו. אבל כל הזמן תגיד לעצמך' אבל לא ייתכן שהוא מתעלל בי, הוא מעביר לי כאן מסר, הוא מעביר אותי שיעור וזה שיעור חשוב.

אל תבקשו שהשיעור יעלם תחיו את השיעור -

אל תגידו יש לי בן זוג רע אני יחליף אותו, לא, תחיו את הזוגיות הרעה. תחיו את הילד שקשה לו, תחיו את הכל. מה נדרש מאתנו באותו זמן כדי שתהיה אחישנה? להכיל את זה, להגיע כמה שיותר מהר לשמחה במציאות שאתם נמצאים בה, מותר לרגע להיות בשוק כתוב ''וידום אהרון'', מותר לרגע אבל תגיעו מיד לשמחה במקום שבו אתם נמצאים, אחרי שאתם תרגמתם את כל המציאות מהתחלה.

עוד פעם, להגיד לעצמיכם, הכל אחד, הוא טוב ומטיב, אנחנו רק עוברים כאן שיעור, אין הפסד ברוחני, אין אובדן ברוחני, אני לא אובד כאן. אני צריך רק לחוות את זה, זה שיעור חשוב עבורי, אני יחווה אותו. ותשתדלו לעשות טוב באותו מקום שבו אתם נמצאים.

והדוגמא הקלאסית עם הנועם אלימלך ורבי זושא מאנפולי הם נמצאים בגלות תופסים אותם על שוטטות שני יהודים, אתם מעצבנים אותנו 'יאללה תיכנסו לכלא'. טוב, מתי נכנסים? לא יודעים, מתי יוצאים? לא יודעים. על מה תפסתם אותנו? סתם האשמות. טוב, מה עושים בכלא עכשיו? אוכל/לא אוכל/כשר/לא יכולים לאכול, מה עושים? טוב, הגיע זמן מנחה, בוא נגיד מנחה. השומר קולט את זה מכניס גרף של רעי פנימה (לא עלינו זה כמו.. סיר של ילדים, דברים לא נעימים) כי הם יודעים שאסור להתפלל כשיש ריח רע, טוב, אז רבי זושא מסתכל על רבי אלימלך אומר לו: מה אנחנו עכשיו צריכים לעשות לבכות על זה או לצחוק על זה? אז רבי אלימלך שואל אותו: זה רע או טוב? עכשיו, תבינו שזה לא שהם שואלים את זה כלפי המצב עצמו, הם כאילו צריכים לשפוט את הקב''ה, הרי מי נתן לי את הסיטואציה? זה הקב''ה. זה כמו תפאורה בהצגה, אתה בהצגה וכל פעם מחליפים לך את התפאורה - אז קודם הם היו יהודים חופשים הולכים לגלות כדי לקרב את החברים שלהם, פתאום הם מוצאים את עצמם בתוך כלא עם גרף של רעי, לא יכולים להתפלל, לא יכולים לאכול, לא יכולים כלום, עומדים (גם אין מיטה משהו לשבת עליו, כלום) תחשבו איזה התעללות זאת. אז הוא שואל את אח שלו: זה רע או טוב? אז הוא אומר: זה טוב ''כל מאן דעביד רחמנא – לטב עביד'' אז הוא אומר לו בוא נרקוד, אז הם רקדו. אז זה עצבן את הסוהר אז הוא הוציא את הגרף של רעי החוצה אז הם התפללו מנחה.

 Win win situation אתה צריך להביא את עצמך ל win win זה כל הקטע -

להפסיק לבכות, הקורבנות הזאת הורסת אותנו, אנחנו מורחים את הזמן סתם, התחושה של אשם וקורבנות ואני מסכן ואני גלמוד ואף אחד לא מקשיב לי ואף אחד לא רואה אותי זה רק מאריך את הזמן, אתה צריך לחיות בשמחה בכל מציאות שבה אתה נמצא. ועוד פעם, אני אומר את זה לא בקטע חסידי משוגע, אלא, הבנה, זה הבנה עמוקה כי הרי תחשבו שבאמת אתה מתלונן והקב''ה מציץ לרגע ואומר לך: מה דעתך, עשיתי לך משהו רע? אתה הרי עכשיו מתלונן, אני עשיתי לך את זה, אני יודע אני מודע, אני עשיתי לך את זה, זה רע? מה אתה אומר? הוא לא ישנה לך את זה, הוא רק רוצה לדעת, הוא יציץ בך יכנס לתוך הסיטואציה וישאל אותך 'תגיד, אתה צועק עכשיו, אני אומר לך אני עשיתי לך את זה אם אתה רוצה להאשים משהו תאשים אותי, אל תאשים לא את זה ולא את זה ולא את ההוא, אני עשיתי לך, אני רק שואל: 'זה רע'? 'אני רע'? אני רע בעינך?

אם "אין עוד מלבדו" אז אנחנו לא יכולים להאשים אנשים אחרים - חוזר בתשובה לא יכול להיות שקרן' בטח, אין עוד מלבדו, קופצים ברחובות, קופצים בקברות צדיקים, בכל מיני הילולות 'אין עוד מלבדו' 'מי שמאמין לא מפחד' אח''כ הם בפיצוצים אחד עם השני; 'אתה אשם במצב הכלכלי שלי' 'את אשמה במצב הבריאותי שלי'..

זה לא סיסמא ''אין עוד מלבדו'' זה אמיתי, יש כאן רק מוחין אחד שמנהל את כל הסיטואציה ואנחנו צריכים להיות מודעים לזה, כל הסיפור זה בגין דהשתדמעון לה'

ברגע שאתה מודע לזה אז גם אם הוא יכניס אותך כמו שעשה יוסף הצדיק 'טוב אני בבור במצרים מה עושים'? אז הוא היה שמח, קם בבוקר, שמח, שואל את האנשים: 'למה הפנים שלכם ככה'? אומרים לו: מה אתה מתערב מה אכפת לך כולנו בכלא זה לא ברור.. 'לא הוא היה שמח' ''ויהי ה' את יוסף ויהי יוסף איש מצליח'' בתוך הכלא הוא לא ראה את עצמו במצב של קורבנות מי כמוהו יכול להיות במצב של קורבנות, הוא יכול להגיד: אני בן שש עשרה נפלו עלי אשמה, האחים שלי מוכרים אותי, זאת משקרת עלי, מכניסים אותי פה לכלא אני לא יודע מתי אני יצא וזה עשר שנים + שנתיים שעוד נוספו לו.. וגם השנתיים האלה, על מה? בגלל שהוא לא הבין שאין עוד מלבדו באמת, אמר לשק המשקים, תראה: 'שק האופים ימות, אתה חוזר' ''והיה עם זכרתני (אם אתה תזכור אותי) והזכרתני לפרעה (תזכיר לו שיש פה משהו שהוא ילד טוב). על השני מילים האלה ''זכרתני'' ''והזכרתני'' אמר הקב''ה 'עוד שנתיים בכלא, שנה בשביל כל מילה', למה? אתה מבקש משר המשקים להוציא אותך מהכלא, שר המשקים יוציא אותך מהכלא? יש כאלה שאומרים 'שנה בגלל שר המשקים שנה בגלל פרעה' כאילו אתה תזכיר ופרעה יוציא, אז הקב''ה אומר: מה אתה אומר.. השניים האלה.. הם יוציאו אותך מהכלא?! תראו מה זה' גדולי עולם הקב''ה השאיר אותם שנתיים נוספות.

''אין עוד מלבדו'' זה ''אין עוד מלבדו'' עובדים רק אתו הוא רוצה להוציא אותך 'הנה ראיתם איך הוא הוציא אותו' למלכות ישר מהבור ישר עושה אותו משנה למלך. ככה עובדים.

בגלל זה צריך להחזיק ראש כל הזמן, בצרות זה כל הזמן רק להחזיק ראש, זה לא כסף, זה לא מטפלים, זה לא ציפרלקס, זה לא אף אחד מהדברים האלה, זה פשוט מה שזה לא קורה תחזיק ראש, תעבד את הכל עוד פעם ועוד פעם.

כאשר המטרה של כל עיבוד הנתונים היא להביא את עצמך ל ''פתחת שקי ותאזרני שמחה'' השק הוא הרי שק של אבל 'אני באבל, אני בצרות' ''פתחת שקי ותאזרני שמחה'', ואז אתה תגיד עוד פעם, אחרי עיבוד נתונים 'הכל בסדר'. מותר לך לחטוף את השוק של הלייף, כמו אהרון ''וידום אהרון'' מותר אבל אח''כ תעבד את הנתונים ואז לקום ולהגיד 'אהה הכל בסדר, אני חווה צרה ה' ישמור ויעזור אבל הכל בסדר הכל בשליטה'

שיהיה לנו כוח בעזרת השם.

  

זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן