הרב אריה חיים נווה שליט"א
סוד החיים - פרשת חיי שרה התשע"ט
מעניין שבפרשות שנאמר בהם 'חיים' דווקא משהו שם מת: פרשת ויחי ''ויחי יעקוב'' זה פרשה שהוא מת בה, ''חיי שרה'' זה הפרשה שמתה שרה אמנו. וכל הפרשות שבהם מוזכר פטירתו של אותו אדם, אותה פרשה מוזכרים החיים דווקא.
אז אנחנו צריכים לעלות על 'סוד החיים' - מה זה נקרא 'חיים' עצמם
אחד הדברים החשובים לנסות להבין זה באמת את הקונספט חיים, מה זה חיים, מה זה הדבר הזה שנקרא חיים. עד היום העולם המדעי מנסה לעלות על זה, מה זה חיים. המושג שנקרא 'ביולוגיה' - 'ביו' זה חיים, לעלות על תורת החיים, מה מקנה לתא חיים, מה זה חיים מאיפה אני יודע אם יש חיים? מחפשים חיים על פני כוכבים אחרים, מה מצפים למצוא? אורגניזמים שהם כמונו כבר בנויים או תנאים של חיים או אנרגיית חיים? אם ימצאו שם צמחים זה לא יהיה טוב? צמחים זה נקרא חיים? מה זה המושג הזה שנקרא חיים? זה השאלה הגדולה.
המדע כמובן לא ענה על זה כי לגביו חיים' זה ברגע שיתחברו כמה מולקולות להיות בעלות סדר מסוים והם עובדות למטרה מסוימת אז יש לך אורגניזם שהוא נקרא 'חי' והחיים נמצאים בפוטנציה, אבל לחיים עצמם: אין יעוד, אין תכלית, אין כוח משל עצמם, אין מודעות משל עצמם, הם לא יכולים להופיע משל עצמם זה רק אם הברק פגע במרק הקדמוני ויצר מולקולה של חומצות אמינו אז אפשר להתחיל לדבר משם אבל החיים כאילו לא יוצרים חיים זה הכוונה, אפשר לדבר חיים מהרגע שהם קיימים. ועוד 'קיום החיים' אז קיום החיים תלוי מבחינתם בחלופי חומרים: חמצן, אוכל, כל מה שצריך, ככה זה נראה, אז זה אומר שתולים את החיים במכונה כל עוד המכונה הפיזית שלי חיה, גוף האדם, אז אני חי. אבל נשאלת השאלה, אם באמת אדם נפטר הוא מפסיק לחיות? לא.. טוב, צריך להגיד את זה לעולם המדעי העולם המדעי לא חושב ככה, מבחינתם אתה מכונה שהפסיקה וגמרנו, אתה מת זה אובדן, אין מעבר לזה שום דבר, כמו שלמכונית שעשתה תאונת דרכים אין נשמה שמתגלגלת הלאה אלא נגמרה המכונית, אז ככה, אתה מכונה ביולוגית שברגע שאתה מת אז אתה מת.
אז מכיוון שב''ה חלק מכם כבר מאמין ויודע או למד אז החיים לא תלויים בגוף האדם זה לא קשור בכלל לגוף האדם, גוף האדם הוא מלבוש, זה רק לבוש. החיים נמצאים בתוך גוף האדם והם מקיימים אותו וברגע שיהיה נתק בין החיים לבין גוף האדם אז החיים ממשיכים וגוף האדם קמל כי הוא מלבוש. וגם זה, צריך לדעת לא לתפוס את זה בצורה גשמית כי זה רק תפיסה של איך שזה נראה לנו; בעולם העשייה זה נראה שיש לנו גוף, בעולם גבוה יותר רואים אותנו אחרת. המושג שנקרא 'חלוקא דרבנן' זה כמו כותנות אור אבל אני לא רוצה גם את זה שתדמיינו כי אדם שנמצא בעולם האחר מבין את המשמעות של מה שהוא רואה' כשאתה מבין את המשמעות של מה שאתה רואה, מה שאתה רואה הוא לא חשוב. המראה עצמו להיתפס באיך זה נראה זה לא חשוב אתה מיד מבין את המשמעות שלו, זה רק סמל להבנה של המשמעות. אז אפילו שאפשר לראות חלוקא דרבנן ויש כותנות אור אבל זה בטח ובטח מה שמראים בסרטים, כל הרוחות' וכל הדברים האלה יש כל מיני אנשים שרואים כל מיני דברים זה הכל דמיונות שיהיה לכם ברור זה הכל דמיונות מכיוון שהעולם האמיתי הוא עולם של משמעויות.
המושג שנקרא תודעה זה עד כמה אני נמצא בעולם המשמעויות ועד כמה אני מבין את משמעות האחד ומשמעות האחד מתקבלת בתוך האדם ואי אפשר לתאר את זה, אני לא יכול לתאר לכם את זה, זה מאוד חשוב שאתם תבינו את זה. חוויות רוחניות הרבה פעמים נתפסות כאילו ראיתי אור או ראיתי מלאך או נגלה אלי אור מצד ימין מצד שמאל, חוויתי מאחורי רעש או דברים כאלה שאנשים אומרים את זה בלא גוף - אז זה חוויה מדומיינת. כשאני אומר 'מדומיין' אני לא אומר שזה הזוי וממוצא אלא אני אומר שזה דימוי. זה דימוי זה עדיין מלבוש. ואפילו הנביאים שלנו היו כאלה שהתנבאו באספקלריה הלא מהירה אז הם ראו דמויות אבל זה לא הדבר עצמו. הדבר עצמו זה באספקלריה מהירה. אספקלריה מהירה זה אומר משמעות' שאני מבין את המשמעות של הדבר עצמו כשזה עומד בפני עצמו ואז אני לא צריך פסלים ודמויות ודברים כאלה. זה הסיבה גם למה התורה ניתנה ללא שום תמונה אע''פ שהיא צריכה לתת לנו המון תמונות.
למשל, צורת המנורה, יש כ''כ הרבה דעות על צורת המנורה, יש שהמנורה עצמה היא עגולה, יש את הצורה של חב''ד שזה הולך בצורה של שפיצים, יש את הצורה של חית הפוך. ואתה אומר: אבל מה המנורה באמת הייתה? למה פשוט משה רבינו לא עשה 'הנה זה מעשה המנורה' ותצייר אותה, מה הייתה המנורה שהייתה בבית המקדש? זה לא משנה להם כי הלכתית זה בסדר זה בסדר וזה בסדר, זה שלוש פנים של אותו דבר. המנורה האמתית היא סופרפוזיציה של המנורה העגולה והמנורה המשולשת והמנורה של החית ההפוך, היא לא זה ולא זה ולא זה היא שלושתם ביחד זה הסופרפוזיציה של שלושתם ביחד. וזה למה? כי זה לא משנה איך היא נראית אתה צריך להבין את המשמעות של המנורה.
שולחן לחם הפנים, יש אינספור דברים שאתה אומר: איך זה נראה? מדברים על זה ואתה אומר צריך לעשות עם זה דברים ואני אומר' אני לא יודע איך זה נראה. אפילו לגבי תפילין שאתה אומר זה הלכה אני צריך לעשות את זה יום יום, יש כ''כ הרבה דעות איך תפילין נראות, באיזה גדלים ואיך הן צריכות לשבת על היד ואיזה קשירה ומה הצבע של העור שלהם. אז לכל דבר יש כזה דבר ושתבינו אפילו לגבי הצבע של התפילין זה שזה נפסק להלכה ואנשים נהגו שחור ע''פ ההלכה אתה יכול שתפילין יהיו בכל צבע חוץ מאדום כי לא כתוב שלא.. ויש אינספור דוגמאות לזה אז אתה אומר: למה התורה לא ירדה אתנו לצורה? לתמונה? כי התמונה לא חשובה אם זה יהיה בצבע אדום זה פחות חשוב אתה צריך להבין את המשמעות של התפילין.
אז אנחנו עובדים על עולם של משמעויות
בעולם של משמעויות התודעה שלנו כל הזמן מחפשת את המשמעות שיש מאחורי כל דבר. עכשיו, צריך להבין את המשמעות של הקונספט 'אחד' וגם צריך להבין את המשמעות של הקונספט 'חיים'. אז אנחנו ננסה לאחד את שני הדברים האלה, זה עמוק.
שיעור קצת עמוק אבל ננסה להבין אותו כי צריך להבין שמי שהגיעה לשם זה שרה אמנו, שרה אמנו זכתה בזה ולכן הפרשה נקראת 'חיי שרה' היא זכתה לחיי נצח. אנחנו קרויים על שמה, 'ישראל' קרויים ישראל ע''ש שרה. וכתוב למה ה' החליף את שמה משרי לשרה? כתוב 'שרי' הייתה שרי על עצמה ו'שרה' שרה על כל העולם, השרה שלה הייתה על כל העולם ז''א הייתה לה תודעה עצמית ואח''כ התפתחה התודעה שלה להיות תודעה כללית. יש אינספור דברים שקשורים לשרה – 'אשת חיל' שכתוב כתוב על שרה אמנו יש עוד דעות אבל על שרה אמנו. כתוב, למה אסתר מלכה על 127 מדינות? כי זה לפי השנים של שרה אמנו. ז''א יש הרבה דברים שתלויים בשרה אמנו כתוב שהיא הייתה גלגול של חווה ואברהם אבינו גלגול של אדם, זה בחינה כי הם באו ביחד לתקן את הבחינה של 'עבודה זרה' אז הוא היה גלגול שבא לתקן את התיקון של עבודה זרה יחד עם שרה. אח''כ יצחק ורבקה היו גם כן בחינה של גלגול של אדם וחווה שבאו לתקן 'שפיכות דמים' ואח''כ יעקוב ורחל באו לתקן 'גילוי עריות'. גלגול מלא של אדם וחווה זה דוד ובת שבע לכן היא קרויה בת שבע שהיא בת שבע, היא לא החסד לבד או הגבורה לבד היא לא אחת מהשבע היא כל השבע. אבל לא עושים השוואות ושואלים 'אז בת שבע יותר גדולה משרה?' לא עושים השוואות כי זה עניינים אחרים זה בחינות אחרות אז לא עושים בזה השוואות, זה עניין של פנימי וחיצוני.
אז שרה זכתה לעניין של החיים -
גם בפטירה שלה האופן שבו היא נפטרה, יש על זה כמה מדרשים שאומרים את הדבר הבא: שהשטן בא אליה ואומר לה' תגידי את יודעת איפה בעלך נעלם? אז הוא סיפר לה 'הוא הולך לעקוד אותו' אז כתוב שהיא התפללה שהוא יסכים לעקידה ויש כל מיני דברים גם מה היא עשתה כדי שזה יקרה אז היא כאילו מתה במקביל לעקידה. אז הפטירה שלה במקביל לעקידה עצמה זה כמובן לא סתמי שזה כביכול 'נפש תחת נפש' שהיא אמרה, כמו 'אני אלך כפרה עליו, אני אהיה כפרתו, אני מוכנה שה' ייקח לי את החיים ואני ישאיר אותו בחיים'. אז גם את הפן הזה אנשים לא יודעים שחלק מההישארות של יצחק אבינו בחיים זה בזכות אימא שלו. ואיך רואים את ההמשך הזה, את העקביות? כשיעקוב אמר לאימא שלו 'איך את רוצה שאני יכנס ליצחק אבי ואני ייקח ממנו את ה...ואם הוא יזהה הוא יקלל אותי' אז היא אמרה לו: ''עלי קללתך בני'' אז אנחנו רואים שהיא כמו שרה שהיא גם כן הייתה מוכנה ללכת כפרה עליו. ועל רחל שהיא מתה כשבנימין נולד. שלושתן זה אותן בחינות - הם מתו כדי שמשהו אחר ייוולד. עכשיו, אם משהו מת כדי שמשהו אחר ייוולד זה לא הוא הלך ומשהו אחר נכנס אלא זה התמרה של אותו דבר: יצחק זה התמרה של שרה, יעקוב זה התמרה של רבקה ובנימין זה התמרה של רחל.
התמרה -
על כל פנים זה הרעיון של' אין אובדן ברוחני, ברוחני אין אובדן, הדברים מקבלים כל הזמן התמרה זה כל הזמן זז מדבר לדבר, המשמעויות והתודעות משחקות והן זזות, כמובן ע''פ חוקיות לא בבלגן יש לכל דבר את הרעיון שלו.. בגלל זה אסור להגיד 'אני אלך כפרה עליך' או דברים כאלה צריך להיזהר עם זה קצת. אבל הקונספט 'כפרה' אומר, ממש במקום. אז אם אתה אומר 'ממש במקום'.. אז בסדר, כל יום כיפור ניתן קצת סולת ולא נצטרך להתמודד עכשיו עם העינוי של תרנגולת, למה צריך לשחוט תרנגולים או כל דבר אחר, אפשר להקריב כל דבר אחר? אתה יכול להגיד' אני אקח 20 צלחות מהבית תיקחו תשברו אותן שזה ילך כפרה עלי' אז כפרה זה לא תחליף זה ממש צריך להיות מאותו עניין, זה חייב להיות מאותו כוח רוחני ששייך אלייך. אז בהילקח התרנגול אותו כוח נכנס אליך, כוח החיים שנלקח מהתרנגול נלקח אלייך, לכן הוא נקרא 'גבר' כדי להכניס גבורה ולהכניס חיות ולהכניס פריון ולהכניס שגשוג. יש הרבה דברים שמייצג הקונספט תרנגול או גבר שזה למעשה ממש מיד עם שחיטתו נכנס לתוך האדם ומתעבר בו. יש האומרים ש''הבא להיטהר מסייעין בידו הבא להיטמא פותחים לו'' כיצד הבא להיטהר מסייעין בידו? ''בנשמתא קדישא'' נותנים לו נשמה קדושה. אז בראש השנה ויום הכיפורים אדם בא לטהר, אז איך מסייעין אותו בנשמה קדושה? יש נשמה של צדיק שמגולגלת בתרנגול הזה והיא מתגלגלת לתוך האדם שזה הולך עליו כפרה והיא מסייעת לו. יש הרבה סודות יש הרבה מאוד עניינים וצריך לפרוט אותם אבל בעקרון כדי שתדעו' החיים האלה מאוד מאוד מופלאים הם מורכבים אבל לא מסובכים, ברגע שלומדים אותם אז אתה מבין איך הדברים קשורים וכרוכים אחד בשני אבל זה רק בגלל שהכל אחד. אז בגלל שהכל אחד אז אתה מקסימום יכול להתמיר משהו במשהו אבל אין להחליף או אחד במקום, זה אחד, הכל אחד, אתה מקסימום יכול לשחק עם זה.
אז בפרשה הזאת של חיי שרה כביכול היא מתה בשביל יצחק, אז אתה שואל אותה: שרה, מה זה בשבילך מוות? שאת אמרת' אני מוכנה למות בשבילו? אדם רגיל שאומר 'אני מוכן למות בשביל משהו אחר' אז הוא חושב, ממש, אני מוכן להפסיד את החיים שלי, הוא רואה את זה כהפסד כמו בנ''א שאומר: אני מוכן לקנות בכסף משהו. אצלה זה לא היה הפסד. הקונספט הזה להפסיק את החיים שלה לא היה הפסד, חס ושלום, אתה יכול לסחור בחיים שלך? אסור לך. הרי יש 'סוגית קיתון המים', בסוגית קיתון המים אומרים, זה לא החיים שלך אתה לא יכול לסחור בהם, להגיד: אני יחליף אותם, אני אתן, זה לא שלך. הקב''ה נתן לך חיים וזה שלך אתה צריך לעשות בהם תיקון ואתה לא יודע אם התיקון שלך זה התיקון האחרון, אתה לא יודע אם אתה בכלל המשיח אז אתה לא יכול לתת 'אני אתן להוא שנה, אני אתן לזה את המצוות שלי' אסור לעשות את זה לא סוחרים בחיים.
אז לצורך העניין הזה, מה פתאום היא מתה בשבילו? מה פתאום רבקה אומרת ליעקוב ''עלי קללתך בני''? ואם הוא באמת יקלל ואת תמותי? אז אנחנו לא יכולים להחליף אחד עם השני אולי את יותר חשובה ממנו כישות, מאיפה את יודעת?
אז צדיקים לא מבינים את המוות כמונו, כאילו המוות זה הפסק, אצלהם המוות הוא התמרה, הם מבינים. עכשיו, מכיוון שהמוות הוא התמרה הוא צריך להכין את עצמו ביודעין להתמרה. אנחנו מותמרים אבל אנחנו לא מכינים את עצמנו להתמרה אנחנו פשוט מותמרים זה קורה עלנו, אצל צדיק זה לא קורה. וזה אומר' שצדיק יכול לגזור על עצמו אפילו את המוות, הוא יכול לגזור על עצמו את המקום הזה שהוא מותמר בו. עכשיו בעקרון, הוא לא רוצה למות, ממש לא, אבל יש מצבים שהוא יודע שרק ככה הוא יכול להיות מותמר. זה הסיפור שהיה עם 'ברוריה' זה הסיפור שקרה עם 'שמשון הגיבור'.
שמשון הוא בחינת 'משיח בן יוסף', עכשיו אם הדור שלו היה ראוי הוא היה משיח בן יוסף, זה ישות רוחנית עצומה וענקית. מה פתאום אתה מתאבד? איפה כתוב לנו מצווה להתאבד? מה זה ''תמות נפשי עם פלישתים'' תחכה אולי ברגע האחרון יושיעו אותך, תהיה רעידת אדמה יפתח והם יבלעו ואתה תנצל, יבוא איזה משהו יציל אותך ברגע האחרון או אם צריך להרוג אותך שיהרגו אותך אבל אתה אל תיקח לעצמך את החיים, מה זה ''תמות נפשי עם פלישתים'' מה אתה מתאבד? אתה נותן לגיטימציה להתאבדות הרואית, אין לנו את זה.. בשום פנים ואופן כתוב ''ובחרת בחיים'', סמוך על הקב''ה שהוא יודע מה לעשות, הוא יהרוג את כולם וישאיר אותך בחיים, מה אתה אומר ''תמות נפשי עם פלישתים'', אבל הקב''ה הסכים אתו, שמשון הגיבור נחשב לצדיק אדיר והוא משיח בן יוסף, הוא גלגול של יוסף הצדיק וזה יתגלגל עד שהוא יהיה משיח בן יוסף בפועל, זה לא הייתה גבורה פיזית זה היה עניינים רוחניים עמוקים מאוד מה שקרה עם שמשון.
כנ''ל ברוריה הייתה צדיקה אדירה, הייתה הוראת שעה שמרוב שהיא קדושה והפכה את עצמה מנוקבא לדוכרא, הפכה את המהות שלה מאישיות מקבלת למשפיעה, הייתה הוראה שתניח תפילין. שלוש פעמים היא מתווכת בגמרא כתנאית ושלוש פעמים הלכה על פיה והיא הייתה אב בית דין.. אבל בסוף היא התאבדה. היה סיפור שהיה לה קשה עם העובדה שכתוב ''נשים דעתן קלה'' ורבי מאיר אומר' זה לא דעה שלי יש שם משהו שהופך אותך שונה מגבר מעצם העובדה שאת אישה' והיא סירבה לקבל את זה, אז הוא אמר' טוב אני צריך לנסות אותה. שלח לה תלמיד חכם שהיה מאוד מאוד יפה וכשהוא הגיע אליה הם נכנסו לדין ודברים והיא הרהרה בו ואז היא קלטה.. אז היא התאבדה. אבל גם שם זאת לא התאבדות כזאת של' קלטתי שאני כשלון יריתי לעצמי בראש' זה גם כן סוג של להתמיר. והם עושים התמרה ביודעין, הם צדיקים והם יודעים שלא עושים עכשיו את הדברים האלה וזה הוראות שעה לאנשים מאוד מאוד מסוימים שעשו את הדברים האלה והם נחשבים לצדיקים גם לאחר מותם.
אז היו כאלה שעשו את זה רק לא בצורה דרמטית כזאת אלא במוות כמו שנראה של חיי שרה אבל גם רחל שהיא מתה, היא לא מתה שלא ביודעין, היא הייתה צדיקה כ''כ גדולה שהיא לא מתה שלא ביודעין, בכלל צדיקים לא לוקחים להם את החיים בלי ליידע אותם ובלי שהם מיידעים את הבורא יש תמיד על זה משא ומתן, תמיד יש על זה משא ומתן.
המשא ומתן, למשל, אנחנו רואים אותו בכל המדרשים: עם מרים, עם אהרון, עם משה רבינו, שהם מתנגדים לזה הם מדברים על זה. למה לסיים את החיים הרי אני נשא שלך, כל צדיק אומר לקב''ה 'אני נשא שלך, אתה הבורא בי, אני ארון הברית שלך, איך אתה רוצה לקחת אותי מהעולם.. לקחת אותי מהעולם זה לקחת אותך מהעולם, אני לא מרשה לך לקחת אותך מהעולם. צדיק לא מתחנן על נפשו הוא מתחנן על הבורא, הוא אומר לבורא' אתה נתת לי את הפיקדון הזה'? אני לא נותן לך לקחת אותו העולם יחסר באור שלך. ומותר לו להתווכח על זה, למה? כי זה וויכוח לא אגואיסטי, כל עוד אתה מתווכח על משהו שהוא לא אגואיסטי שאין לך נגיעה אישית אתה יכול להתווכח, עובדה שצדיקים ענקיים התווכחו עם הקב''ה וויכוחים גדולים מאוד. רק מה? יכול להיות שהקב''ה אומר ההארה הזאת כרגע לא עושה כלום יש אפשרות להתמיר אותה למשהו גדול יותר, אני יבוא אתך אבל למשהו גדול יותר, בוא נתמיר את זה למשהו גדול יותר כי ההארה הזאת כאן לא עובדת, היא לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות, זה מה שקרה עם משה רבינו.
משה רבינו אמר לו 'תן לי אני נכנס אתך לארץ ישראל אני מביא את גמר התיקון', אומר לו: 'כן אבל העולם לא מוכן לזה.. אתה מוכן לזה העולם לא מוכן לזה, אם אתה תביא את גמר התיקון זה יגרום להרג של הרבה מאוד אנשים, בוא נחכה אני ואתה ואתה תבוא אח''כ'. ונתנו בזה משל. המשל היה של משה רבינו שזאת הייתה כמו ספינת אוצר של מלך. עכשיו, מלך רוצה להעביר את האוצר שלו בספינה אחת כל העולם ידע מזה יגנבו את האוצר, מה הוא עושה? כל פעם הוא שולח חלק מהאוצר עם ספינה, כל פעם שולח חלק מהאוצר עם ספינה עד שזה מגיע לצד השני ואז אוספים את כל האוצר שמים אותו במקום, זה ''אתפשטוטא דמשה בכל דרא ודרא''. משה רבינו זה כל האוצר של הקב''ה ואי אפשר להכניס אותו ככה לארץ ישראל אחרת תהיה תגבורת של הסיטרא אחרא.. הלחץ כי היקום צריך לאזן את עצמו, הלחץ של הסטרא אחרא יהיה כ''כ גדול שהרבה אנשים יצטרכו למות מזה. אז צריך להעביר את זה בשכל, לאט לאט, בחתיכות - אז יש התמרה של משה רבינו ''אתפשטוטא דמשה בכל דרא ודרא'' זה התמרה של משה רבינו. זה לא לוקח מהאיכות שלו, כי מי היה התמרה של משה רבנו? רבי שמעון בר יוחאי שהיה מנשמתו, מסוד נשמתו של משה רבינו ז''א מהחלק היותר איכותי בתוך משה רבינו מנשמת הסוד שלו והאריז''ל היה מנשמת הסוד של רשב''י, עד כדי כך.
אז זה לא קשור לעניין של איכות, האיכות יכולה להיות יותר גדולה, אבל זה בא בזמן אחר, לעת מסוימת כמו שהארי''זל חי 38 שנה ומת, זהו, כי זה מה שהעולם היה יכול לסבול, זהו, והוא הבין את זה והוא הסכים לזה גם כן. הוא ניסה להקים 'כנישתא חדא' ראה שזה לא הולך, הילדים רבו בניהם ההורים התערבו, הוא אמר: אוקי, אני לא יכול, אני ימות עכשיו אני יבוא אח''כ ואז הוא בא בצורה של בעל הסולם. לכן, בעל הסולם נקרא הארי החי הוא כתב מאמר שנשמת האריז''ל התעברה בו, אבל גם אצלו זה לא הספיק אע''פ שהוא חי אחרי השואה והוא היה בטוח שהשואה היא מספיק קורבנות, הקב''ה אמר לו 'לא', אז הוא שאל אותו: למה זה לא מספיק קורבן? שואה, גמרנו, שישה מיליון יהודים, סוף הזמן, די, אז הוא אמר לו: הם צריכים לקום מעצמם, אמר לו ''זה הקטן גדול יהיה'' הוא כתב את זה במאמר הנבואה, הם צריכים לקום מעצמם, צריכים להפסיק לאחוז בסינר של הרבנים שלהם. אדם צריך להיות אדם בפני עצמו - ועד שהדור לא יחליט שהוא מעיר את עצמו ומקים את עצמו ומנהיג את עצמו.. להפסיק מה שנקרא לחפות עליו. זה בסדר שיש אנשים שהם כמו משה רבינו' שהם כמו בייביסיטר של העם כתוב ''כאומן אשר נושא את הילד בחיקו'' זה בסדר, אבל אי אפשר שזה ימשך ככה, אנחנו לא יכולים להיות ילדים קטנים 'הרב תגן עלי, הרב תתפלל עלי' הגיע הזמן שכל אחד מאתנו כבר יהיה אור. ההיתלות יוצרת מצב שאני כאילו מתיר לעצמי עבירות והרב מגן עלי וזה אסור שזה יהיה כל אדם צריך לעמוד בפני עצמו במיוחד יהודי הוא צריך לעמוד בפני עצמו.
אז כדי שזה יהיה אז האדם צריך להוקיר את סוד החיים -
הקונספט המזולזל ביותר הוא 'חיים' זה הסיבה למה שפיכות דמים היא כ''כ קלה לנו, תסתכלו מה קורה בעולם, מוציאים להורג ככה, הולכים מכות ככה. חז''ל כתוב, הגמרא אומרת' שבכל תגרה יש סכנת נפשות, אדם מואשם מיד בפיקוח נפש, בכל תגרה. 'כל תגרה' הם התכוונו אפילו צעקות' שאם בנ''א צועק על החבר שלו אתה מכניס אותו לפיקוח נפש, גם אתה, גם אתה נכנס לפיקוח נפש. ועובדה אנחנו רואים את זה יש אנשים שבוויכוח על חניה מתים מהתקף לב או מאירוע מוחי, אז חז''ל אומרים: אתה כעסת, אתה נכנסת עכשיו לתגרה, אפילו של מילים, אתה נמצא במצב של פיקוח נפש ואתה חייב בדין כאילו רצחת נפש. אוי ואבוי לכעוס או לצעוק או לצאת מהכלים זה ישר להכניס משהו וגם להיכנס לפיקוח נפש. אז למה כן עושים את זה? כי לא מעריכים את החיים, הוא לא יודע מה זה חיים, אם היה לו ערך אם הייתה לו הבנה מה זה החיים אז הוא לא היה כ''כ מזלזל בהם.
דוגמא נוספת זה גם כל הסכנות היום שהילדים מכניסים את עצמם: האופנועים שנעים ב 300 קמ''ש והפארקור וכל הסקייטבורדים שהם עושים את זה על קצה תהום וכל מיני דברים כאלה או אנשים שנוסעים לך בכביש 6 על 180 כמו אני לא יודע מה או שאתה משחק ב sms באמצע הנהיגה - זה כשאתה לא מבין' מה זה חיים אז אתה משחק בדברים האלה.
אם אנשים היו מבינים מה זה חיים הם היו יראים מהחיים עצמם,
עכשיו, יש יראה אינסנקטיבית שבנ''א לא רוצה למות אבל זה לא בדיוק יראת חיים זה פשוט יראה מייסורים, הוא לא רוצה לכאוב בדרך לשם, אבל הוא לא מבין מה זה החיים עצמם, אין לו יוקרה לחיים עצמם, אם הייתה לו יוקרה לחיים עצמם הוא היה מתנהג אחרת.
עוד דבר, האושר והשמחה תלויה ביוקרת החיים -
אם היינו מבינים כמה אנחנו צריכים להיות שמחים בזה שאנחנו חיים, אתה צריך להיות מודע לזה שאתה חי, אני לא מתכוון alive בגוף אלא מעצם העובדה שיש לך מודעות שהיא אומרת 'אני' והיא חושבת, רק המושג הזה שאתה אומר 'אני חי וחושב' זה לבד היה צריך לפוצץ לך את המוח מאושר ושמחה.. אבל אם אתה היית יודע מה זה חיים.
עכשיו, כדי להסביר את זה זה קצת תהליך אבל אני כבר אומר' אין הסבר בעולם שיניח את דעתכם וגם אין ספר כזה אלא רק ההתבוננות וההגות' שברגע שאתה תגיע לזה ואתה תיווכח בזה מבפנים כי זה עניין פנימי להבין אותו בלב שזה ירטיט לך את הנפש, זה לא משהו שאפשר להגיד אותו בפה', אני אבחר במילים מסוימות כדי להסביר לכם את זה אבל חלק מכם שהאוזניים לא מספיק עדינות כדי לשמוע את המילים ואת המשמעות של המילים לא יבינו מה בכך.. אבל החיים זה המושג הגבוה ביותר שאדם צריך לאחוז בו אם כתוב ''ובחרת בחיים'' גם כתוב 'ש''חיים'' זה השם של הקב''ה הוא נקרא 'חי החיים' וכל הרעיון כאן זה שהוא חי כל הרעיון להיתפס בקב''ה זה אומר להיתפס בחיים, זה אומר להיתפס במקום שבו לעולם לא יהיה מוות, לעולם לא יהיה הפסק, אתה נוגע במשהו שהוא לא סתם נצחי וקבוע אתה נוגע במשהו שיש לו רגנרציה מתמדת, התפתחות כל הזמן.
אז לבחור לדבוק בקב''ה זה לחיות לעד, זה לחיות בחיי תנועה לעד, זה אומר שאין מנוחה
לצדיקים אין מנוחה זה היפך המנוחה זה לא אומר יגיעה אלא זה אומר שזאת תנועה, אבל זה תנועה נעימה, זה תנועה של עונג, זה תנועה נעימה שמפאת הצניעות אני לא יכול להגיד לכם מה שמה.. אבל זה תנועה נעימה. וזה כל הזמן צריך להיות בתוך הנפש פנימה כי התנועה הזאת כל הזמן מביאה חיים היא כל הזמן מייצרת חיים, זה חיים שמייצרים חיים.
אז תחשבו מה זה חיים שמייצרים חיים. עכשיו, זה צריך להיות כמובן בעולם ללא גוף, זה צריך להיות בעולם עליון גבוה מאוד נקי מאוד כמו שהיה בהם אדם וחווה, כתוב במה עסקו אדם וחווה בזמן שהם היו בגן עדן? בתשמיש זאת הייתה התנועה - יחודים. יחודים יחודים יחודים יחודים.. ויחודים שמביאים חיים' שמביאים חיים' שמביאים חיים' שמביאים חיים ולחיים האלה יש עוד חיים ויש עוד עומק ותמיד יש עוד עומק עד אין סוף. וכל פעם שאתה מגלה אתה מוצא עוד כוח מהחיים כי החיים זה גם כוח.
מהות החיים
אז צריך להגדיר אותם, אז קודם כל החיים עצמם כדי להגדיר' מה מהותם של החיים, מהות החיים זה הקב''ה בכבודו ובעצמו. 'חי החיים' זה אור אין סוף (תיכף אנחנו נגדיר גם מה זה מוות) והמטרה שלנו זה להיות במקום הזה.
מוות מוגדר אומנם כהפסק התפתחות התודעה אבל בראש ובראשונה כתבנית. תבנית זה משהו שחוסם חונק חיים. החיים בהגדרה שלהם צריכים להיות: אין סופים, ללא גבולות
וזה מאוד חשוב גם לנו כדי שאנחנו נבין את זה, למה אנחנו מאוד שוחרי חירות ולמה אצלנו חירות הולכת יחד עם חיים. מה אתה עושה? 'אני עושה חיים'.. יש דברים שהנפש שלך מדברת אותם זה לא שכלי שאתה אומר 'אני עושה חיים' 'אני בחופש, אני עושה חיים' ובאמת בזמן של חירות אתה מרגיש שיש לך חיים, אתה מרגיש שיש לך חירות.
הבעיה היא פשוט שתרגמנו את זה לחיים הלא נכונים, לחיי הגוף' שבזמן שאתה חי חיי גוף ולכאורה אומרים לך: עכשיו תעשה מה שאתה רוצה ויש לך הרבה מאוד כסף ואתה הולך ואתה קונה אז אתה מרגיש כביכול חיות אבל זה לא החיים האמתיים.
החיים האמתיים זה בכלל בלא גוף, זה בלא תבנית. אז אני צריך לדעת ''ובחרת בחיים'' אני צריך בלבחור כל הזמן בלהיות ללא תבנית ואני צריך לשבור כל תבנית שכולא אותנו.
אנחנו מתפללים על זה, אנחנו אומרים את זה בכל התפילות של תחילת השנה ''כל כלי יוצר עליך לא יצלח'' זה לכתחילה הקב''ה אומר ''כל כלי יוצר עלייך'' כל כלי שאני ישים עליך כל תבנית ''לא יצלח'' ''וכל לשון תקום אתך במשפט תרשיעי'' כל מי שידבר עליך (על השכינה) וינסה להגיד: את כזאת את כזאת, אתה יכול להגיד לו 'לא אני לא כזאת' אבל בתנאי שהזהות תהיה אין סופית.. בתנאי שהזהות תהיה אין סופית.
שאני יבין שאני לא מוגבל ברגע שאדם אומר 'אני' והוא חושב בראש יש לו בתת מודע שלו: 'אני אוהב מתוק' 'אני בן כך וכך' 'אני זכר' 'אני יהודי' 'אני זה' ברגע שאתה אומר את כל הדברים האלה זה תבניות, כל 'האני' הזה - אתה אומר כ''כ הרבה באמירה הזאת של האני אבל אם הזהות שלך היא אין סוף אז ''כל כלי יוצר עליך לא יצלח'' - אין ניסיון, putting down משהו שירצו לעשות לך כדי להוריד אותך, להשפיל אותך שאתה תגיד 'אני כואב לי, אני קורבן, אני מסכן, אני אומלל, אני כועס, אני רגוז' זה ''לא יוצלח". ''וכל לשון תקום אתך במשפט תרשיעי'' כי מה זה ''לשון תקום אתך במשפט''? קטרוג ומי שיקטרג עליך הוא יגיד 'הוא כזה והוא כזה' תגיד: 'לא, אני לא כזה, אם אני אין סוף אז אני לא כל מה שאתה אומר' אז כל הרעיון כאן זה לחיות במין צורה כזאת.
תבינו מה זה שרה אמנו אני רק מנסה להסביר לכם בכל זה מה זה שרה אמנו, תבינו מה זה 'חיי שרה' אנשים בזמן הזה עושים שבת במערת המכפלה רק הולכים ומתפללים בזכות האמא הקדושה הזאת, בזכותה הכל קרא ''לך שמע בקולה כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה'' זה הרי בדיוק הנהגה הפוכה ממה שאמרו לאדם הראשון. הקב''ה אמר לאדם הראשון: יען אשר שמעת בקול אשתך אבל לאברהם אבינו הוא אומר ''לך תשמע בקולה'' אז כאילו אברהם אבינו יכול היה לטעון 'אבל אתה אמרת לאברהם אבינו שזה לא בסדר שהוא שמע בקול האישה שלו אז למה לי אתה אומר ללכת לשמוע בקול האישה שלי?' אז זאת הקול שלה היה קול מוות והקול של שרה זה קול של חיים ואדם צריך להבדיל בניהם.
לכן כתוב על האישה, יש ''מצא אישה מצא טוב'' ויש ''מוצא אני את האישה מרה ממוות'' אבל זה לא הכוונה עליה זה על הייצוג, זה על הייצוג - מה אדם מחזיק בראש שלו - אז יש אדם שמחזיק בראש שלו מוות, חווה לאחר הדסקוס עם הנחש החזיקה מוות אז הוא אומר לו: איך לא שמעת את זה? איך לא שמעת את זה בקול שלה? אבל כששרה אמנו אמרה לאברהם אבינו 'גרש את בן האמה הזאת' והיא אמרה לו דברים שנראים היפך החסד כי הוא איש חסד, איך הוא יכול לגרש את הפילגש שלו.. היא אמרה לו לבוא עליה זה לא שהוא בחר אותה להיות פילגש, ויצא בן שזה הבן שלו, זה הבן שלו איך שלא נסתכל על זה. מה את אומרת לו לגרש את הבן שלו.. בגלל שזה לא את, בגלל שלך זה לא נראה את רוצה להיות הגבירה? אז הקב''ה אומר לו: תשמע בקול שלה.. לא תשמע מה היא אומרת לך או תעשה את דבריה, אומר: תשמע בקול שלה, בקול שלה יש חיים אין בקול שלה מוות.
צריך לדעת לשמוע בקול - צריך את כוח השמיעה
ובכוח השמיעה היא אומרת לך חיים היא לא אומרת לך מוות היא לא קנאית, היא לא מגרשת בגלל שהיא רוצה שהבן שלה יהיה יותר טוב מהבן של זאת אע''פ שזה נראה ככה כלפי חוץ, היא אומרת לך חיים - אז תשמע חיים, זה הכוונה, תשמע בקולה.
עכשיו, לצורך העניין הזה, הקונספט חיים קודם כל אומר: העדר תבניות ואדם צריך לדעת שהוא כלוא בתבניות וזה האויב מספר אחד שלו ואדם כל הזמן צריך לשאול את עצמו ואת הסביבה שלו 'באיזה תבנית אני כלוא'.
עכשיו, תבנית שאדם כלוא, זה יכול להיות דברים קטנים: זה יכול להיות תאוות אכילה, זה יכול להיות סיגריות וזה יכול להיות דברים יותר גרועים, שפיטה שכל הזמן קוראת אצלו, דברים מסוימים שמרגיזים אותו: נניח הוא אוהב סדר ופתאום אין לו סדר בבית, הוא אוהב ניקיון והבן זוג שלו לא עושה לו ניקיון' כל אחד יש לו את השריטות שלו.. אבל אנחנו אומרים את זה הסלנג 'שריטה', מה זה שריטה? שריטה זה תבנית. שריטה זה לא באמת שריטה, שריטה זה תבנית, אומרים: 'זה השריטה שלו אתה לא מכיר אותו שהוא כזה' זה תבנית, אסור לנו להימצא במקומות האלה, אסור לנו להגיד משפטים כמו: זה מה יש, ככה אני, ככה תקבלו אותי, זה גם אסור להגיד. אתה צריך להיות ממש ער 24 שעות לכל סוג של צורה של בקורת שאומרת לך משהו כל עוד אתה יכול לעשות ''כל מה שיש ביכולתך לעשות עשה''
כתוב שאמרו על האנשים שעבדו במצרים שהם היו כ"כ חרוצים וזריזים שכבר מי שכ"כ עבד והיה חרוץ וזריז ועוסק אז היו אומרים לו: בוא תעמיס על עצמך עוד קצת, אתה במילא הולך אתה במילא מעמיס בוא נשים עליך עוד קצת' ומהבטלנים לא בקשו מהם כלום. אז ככה, כבר הצדיקים היחידים שעובדים בדורנו.. אנשים עוד יותר מקשים, עוד יותר מעמיסים, כולם בלי יוצא מן הכלל במקום למצוא עוד מקור חיות. אז צדיק עדין חי בתוך גוף הוא יכול לעבוד בצורה טורית הוא לא יכול לעשות מיליון דברים בעת ובעונה אחת, צריך להיזהר לא להעמיס יתר על המידה, הוא יעשה אבל לאט לאט בקצב שלו הוא לא הקב''ה גם הוא נתון לקב''ה, הוא גם בובה של הקב''ה. וכל אדם יידע שהוא עובד מול הקב''ה בלבד, כל פידבק שאתה מקבל זה מהקב''ה. הרבה פעמים אני זקוק לרבי אם הוא לא עונה לי סימן שהקב''ה אומר לי 'כרגע תעזוב אותו בשקט אתה מדבר איתי לא אתו הוא לא הבורא אני הבורא שלך אז אתה זקוק לו הוא לא זמין כרגע אני זמין כרגע'. אז יש הרבה דברים שזה נראה כאילו 'למה הוא לא עונה לי לטלפון, למה הוא לא זמין בשבילי, למה הוא לא מלמד אותי, למה הוא לא עושה בשבילי' כי הקב''ה אומר לך: עכשיו אין לך אותו, למה? ככה, כי בפועל המציאות מלמדת שככה זה הוא יצור את המצב שככה זה יהיה אז אין טעם ללחוץ.
כל הזמן לעבוד מול הבורא לא לעבוד מול בני אדם אפילו אם הבנ''א הזה הוא משה רבינו
אנחנו רואים שיתרו מעיר למשה רבינו שהיה לו רוח הקודש והוא יכול היה לפתור את עם ישראל במחשבה אחת, אמר לו: נבול תיבול גם אתה וגם העם עם כל התור הענק הזה שאתה מקבל אותו תעשה: שרי מאות, שרי אלפים, הוא אמר לו, הוא העיר לו על זה. הוא צדק, יתרו צדק, אם כתוב את זה בפשט סימן שהקב''ה העיר דרך יתרו למשה רבינו הוא אומר לו 'ככה לא עובדים'. אז בתקופה ההיא היו אנשים שיכלו להגיד למשה רבינו: אין בעיה אני עובר לשרי אלפים שרי מאות, היום בדור הזה: 'לא הרב רק אותך אני רוצה' אתה אומר לו: 'אבל יש עוד רב', אומר: 'לא אני רוצה רק אותך אני אחכה 20 שנה עד שתענה לטלפון'.. רק צריך לדעת יש גוף... לאט לאט.
על כל פנים כשאנחנו רוצים לבחור בחיים.. גם על שרה אמנו כתוב ''דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה'' שעטנז זה צמר ופשתן שזה הופכיות, 'צמר' זה הצטמררות 'פשתן' לשון התפשטות, אז היא דרשה את זה, היא אמרה: אי אפשר שיהיה שעטנז במקום אחד, צריך להפריד את ישמעאל מיצחק. והיא לקחה בחשבון שזה הבן של אברהם אבינו, והיא לקחה בחשבון את התפילה של אברהם אבינו שהוא אמר ''לו ישמעאל יחיה לפניך'' היא לוקחת בחשבון את הכל רק היא אומרת, כרגע שניהם לא יכולים להיות אחד בתוך השני, זה מלמד את זה עבודה זרה והוא מצחיק אותו והוא עושה דברים שהם לא יעשו, צריך להפריד בניהם. והיא לא חשבה על יצחק היא חשבה על הקב''ה, זה הרעיון' שהיא לא חשבה לא על עצמה ולא על יצחק היא חשבה על הקב''ה, היא אמרה: הקב''ה לא ימשיך אם אני ימשיך להתנהג בחסד, יש חסד שלא שייך להתנהג אותו..
על כל פנים לצורך העניין הזה, חיים זה העדר תבנית.
עכשיו, מה עושה תבניות ? מה מייצר תבניות ?
אגוצנטריות מייצרת תבניות, מגננה מייצרת תבניות, כשאדם חושב 'אני' זה מייצר תבניות.
כתוב האריז''ל אומר' זה מובא בכמה ספרים, יש שאלה' האם התורה כתובה יותר מידי, האם יש שמה יותר מידי מידע או פחות מידי מידע? אז הוא אומר שהכל, כל החומש, מקופסל (מקופל כמו אנטנה) בספר בראשית, בספר בראשית יש את כל התורה כולה וכל זה מקופסל בפרשת בראשית וכל זה מקופסל בפסוק הראשון ''בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' וכל זה מקופסל במילה ''בראשית'' וכל זה מקופסל ב ב' של בראשית וכל זה מקופסל במפיק של ה ב' של בראשית. אבל כתוב ''הקב''ה ברא את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים'' שאם האדם היה ישר בליבו כשהוא היה רואה את הנקודה היה מבין את הכל אבל מכיוון שהוא אומר: רגע יש לי שאלות.. מהרגע שאדם נהיה אגוצנטרי ואומר 'רגע יש לי שאלות' אז טוב ''אני יעשה בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'' וכשאדם לא הבין את זה אז הוא עשה בשבילו גם את המשנה ואת הגמרא ואת ההלכות עד היום הזה 72 אלף ספרים. אז כשאתה שואל יותר מידי שאלות זה מה שקורה כשאתה מנסה להבין עם הלב עם הלב מבינים את הכל ''בינה ליבא ובה הלב מבין''. אז ברגע שאדם הוא קטנוני והוא מנסה להסתתר אז התורה כביכול רודפת אחריו היא ממציאה בשבילו עוד מילים אבל ברגע שאדם לא מנסה להסתתר אז הכל מובן לו לא צריך להכביר במילים.
הגות מובילה לאין סוף -
אז אחד הדברים הכי חזקים הכי הכי חזקים שבאמת מובילים את האדם לאין סוף זה הגות, אין דבר שמביא חזק מאוד לאין סוף כמו הגות. עכשיו הגות תכלס אני עוד לא התחלתי ללמד כי הגות זה לא בדיוק טכניקה, זה טכניקה של מודעות אבל זה לא טכניקה של איך יושבים ומה נושמים ודברים כאלה זה שולי מאוד כי אפשר לעשות הגות גם בריצה... אבל אני כל הזמן מדבר על זה ואני הייתי רוצה שתתבוננו בזה היטב היטב היטב.
ההגות המרכזית היא ההגות על האמת, ההתוודעות אל האמת
שאומרים לאדם' שב ואתה תקום ותגיד לנו מה האמת, אתה יודע מה האמת, כל התשובות נמצאות בתוכך ''וחיי עולם נטע בתוכנו'', אתה תקום ואתה תגיד מה האמת ויש ביכולת האדם לעשות את זה לקום ולהגות את כל התורה מהתחלה. הוא צריך רק להתוודע לזה, לאפשר לעצמו להגיע למקום של' להודות בזה. ויש הרבה דברים שאדם לא מוכן להודות בזה הוא לא רוצה להגיע למקום של להודות בזה: להודות שאני חלק אלוק ממעל, להודות שיש כאן נצחיות, להודות בואהבת לרעך כמוך, אתה צריך להודות בזה לא צריך ללמד אותך את זה אם מלמדים אותך את זה אתה לא טוב, אתה לא נמצא במקום טוב' שמשהו אומר לך את זה אתה צריך להגיד 'זה טראוולי ברור שזה ככה, ברור שזה ככה'. משהו צריך להגיד לי 'לא תרצח' 'לא תנאף', צריך לתת לי בשביל זה עשרת דברות? שאני אדע משהו שהוא כ''כ טראוולי לנפש? אז תבין שאם אומרים לך משהו טראוולי ולגביך פתאום זה לא נהיה טראוולי משהו בך לא בסדר אבל לא בגלל שאתה לא מבין ואתה טיפש בגלל שאתה מסתתר.
אז אתה מסתתר אז עושים עוד מילים, עוד תבניות, עוד כלא.. אבל לאט לאט האדם, ממש, יכול להגיע למצב של' אני לא צריך מילים, אני יכול להתוודע לאמת שיש בבריאה בלי מילים בכלל, לקום להגיד 'הבנתי' ואז אפשר להגיד לו: מה הבנת, הוא יגיד: אני הבנתי אני לא צריך להסביר לך, אתה גם כן צריך לעשות את התהליך הזה של לקום ולהגיד 'הבנתי'.
להגיע לרגע של אמת -
יש התוודעות פנימית עמוקה מאוד, כמו למשל, זה שכ''כ הרבה אנשים מכחישים את קיומו של הבורא, למה? כי קשה להם לקבל איזה הוכחה מדעית לקיומו של הבורא. תשאל טייס בתהליך של התרסקות אם הוא אומר: 'שמע ישראל', אם הוא מחפש עכשיו הוכחה מדעית מאחד הצגים של המטוס או שהוא אומר שמע ישראל? יש כ''כ הרבה מקרים של אנשים שהיו לידי בקרב והיינו במיידון היה לידי קיבוצניק חוץ מלקלל את הקב''ה עשה הכל 'עזוב אותי מהשטויות שלך', התחילו יריות סבבנו צרח 'שמע ישראל'... אבל הקב''ה סידר לו שיראו עליו ככה שהוא יגיד את זה, למה? כי זה רגע של אמת, הוא קורא לזה רגע של אמת. אבל למה אתה צריך להגיע לרגע של אמת ביריות? שב בשקט בבית שלך כמו מלך תגיע לזה מתוך התוודעות עצמית. אז כשאתה קיבוצניק זה קשה לחשוב על זה אבל כשאתה חייל בקרב ויורים עליך אתה מיד מתוודע לזה 'ברור שה' אחד'.
אז לא צריך למצוא אותו במקומות האלה, וגם זה שבאים בטענות שאדם מוצא את בוראו בייסורים, כל מי שחוזר בתשובה חוזר בתשובה מייסורים, נכון? התשובה היא שזה נכון ולמה? כי הוא מתוודע לזה כשהוא חוטף מספיק מכות, פשוט מאוד, יש מקום שהקב''ה יוצר לאדם את המציאות של ההכנעה, להגיד: 'מצאתי את הבורא' כי אין הוכחה מדעית לבורא. גם אם אתם תגידו שאתם חוזרים בתשובה, מי החזיר אתכם בתשובה? איזה טיעון יש לכם לתת לי שאתם חזרתם בתשובה? יש פה משהו שיש לו הוכחה לרוחניות? אין לכם. אם ישב פה עכשיו איזה פרופסור כופר, אתם לא תדעו מה להגיד לו אבל בתוך הלב שלכם זהו, זה כבר התקבע, בינכם לבין עצמיכם אתם החלטתם את זה.
במדע ההוכחה היא בחוץ, במעבדה, ברוחניות ההוכחה היא בפנים והיא כ''כ סובייקטיבית שאני לא יכול להוכיח אותה למשהו אחר, אם משהו אחר שואל אותי' איפה הקב''ה נמצא? לך תמצא אותו אני לא צריך להגיד לך, הוא נמצא אצלי אני מצאתי אותו, עכשיו אתה צריך למצוא אותו - ולמצוא אותו זה להתוודע אליו.
הוא נמצא אתה רק צריך להתוודע אליו
שרה ואברהם אבינו היו אנשי אמת כאלה שקילפו כל סוג.. כי תבינו מה זה לתקן את העבודה זרה, אני רוצה להסביר לכם מה זה לתקן את העבודה הזרה.. אתם קולטים מה זה לתקן את העבודה זרה? זה אומר שהם קלטו בול בהבנה מי זה הבורא, זה אומר שהמחשבה שלהם קלעה בול שהבורא אמר: 'אתם הבנתם אותי נכון'. עבודה זרה זה גם לא לעבוד פסל זה שאתם מבינים מה המהות שלו', הם עלו עד לעצמות הבורא, זה הכוונה לתקן את העבודה הזרה.. תקלטו. עכשיו, אתה אומר' איזה ספר קראתם, מי היה הרב שלכם אני גם רוצה את הרב הזה'.. לא, לא דובר על איזה רב היה להם, שניהם היו בהתחלה לא יהודים היא נקראת שרה יסכה, היא הייתה בת של רשעים בכלל לא היה להם בכלל שום סיכוי אבל זה אנשים שהם כ''כ אנשי אמת בפני עצמם שהם הגיעו להתוודעות, פתחו את העיניים ואמרו: אוקי אנחנו יודעים מה האמת ועכשיו הולכים איתה.
זה המיוחד באנשים האלה ההתוודעות הזאת - ברגע שהם התוודעו הכל נודע להם.
וזה שלהם וזה של כולם הם הגיעו לאמת האובייקטיבית שאם אנחנו ניתן לעצמנו להתוודע לזה גם אנחנו נגיע לאותה מסקנה זה לא שנגיע למסקנות אחרות, רק למה צריך להגיע לזה בכ''כ הרבה ייסורים, למה צריך להגיע לזה שיורים עליך, תשב עם עצמך תכנס להגות תגיד 'מה קורה פה, מה אני, למי אני שייך, אני נצחי אני זמני, יש בורא לעולם, אני מרגיש שיש בורא לעולם, אני מהדהד אתו, השיחות הפנימיות שלי זה שיחות שביני לבין עצמי או שאני משוחח עם משהו, אני שם לב שיש משהו שעוקב אחרי ומלווה אותי ומשגיח עלי, אני מקיים אינטראקציה עם העולם החיצוני שלי'. יש כ''כ הרבה דברים שאתה יכול לענות כן לבד, אתה לא צריך בשביל זה שום הוכחות וזה לא כתוב באף ספר. אבל רק אם תיתן לעצמך, אם תיתן לעצמך את הצ'אנס להתוודע לזה, להתוודות לזה, להסכים. ומשהו בעל אגו הוא כל הזמן יגיד 'לא זה לא מוכח לי, זה לא' גם אם אני יוכיח לאנשים כאלה והיו אנשים שפשוט דחקתי אותם לפינה אם כל ההוכחות האפשריות זה לא עזר, זה לא עוזר. הקטע הוא לקחת את עצמך ולהגיע למצב הזה.
דברי הרב נווה -
כדי להגדיר את עצמי חוזר בתשובה כל פעם אמרו לי' תגיד אתה חוזר בתשובה? זה היה נראה לי מוזר, אנחנו אז לא ידענו להגיד את המילה 'הדתה' אבל המילה 'חוזר בתשובה' הייתה גנאי גדול מאוד בתקופה שלי כי הם היו פנאטיים והם עשו נזק וחילול ה' גדול מאוד. אז אני אמרתי 'לא אני לא חוזר בתשובה', הייתי דתי עם כיפה זקן והכל ואני אמרתי 'אני לא חוזר בתשובה' לא הסכמתי לקונספט הזה בכלל. ואז יום אחד שאלתי את עצמי 'אתה חוזר בתשובה'? אז הנקודה היא כאן שאני הייתי צריך להבין בכלל מה זה אומר, זה לא אומר להיות דתי כי תמיד שאלתי את עצמי 'יש מצב שאתה תרד מזה'? יש מצב שאתה תהיה בזה אח''כ אתה תרד מזה'? והתשובה שלי הייתה כן' שאם אני ישתכנע במשהו אחר, אם משהו יותר חזק מזה יבוא אני אלך לשם. אז אמרתי, רגע אז תעצור שנייה אחת, תקע ברקס, אתה הולך עכשיו להרים עליך את כל העולם: ההורים שלך, המשפחה שלך, כולם יקומו עליך שאתה שם זקן וכיפה זה לא עובר כמו מודה זה לא מודה, אנשים יהפכו עליך את העולם על הדבר הזה ואתה גם לא יכול לחזור בתשובה עשר שנים ואח''כ לחזור בשאלה, זה לא עובד ככה, עם מה אתה משחק בדיוק? אז אמרתי 'אוקי צריך ללכת לבודד את עצמי ולשאול את עצמי בכלל 'מה זה חוזר בתשובה' 'מה זה הדבר הזה'. וקלטתי שהיה בי משהו שלא רצה לקבל את העובדה שהוא נמצא, רציתי כל הזמן שיהיה ספק' שיהיה לי כזה דלת לחזור אחורה או דלת להגיד: 'לא מתאים לי לפחות לא עכשיו אולי אני אחזור לזה אח''כ, אבל עכשיו לא מתאים לי'. אז קלטתי שאני שקרן' שאני משחק עם זה. ואז אמרתי לעצמי, שב, תגיד לעצמך מה האמת אח''כ תחליט מה אתה עושה עם זה אבל תגיד לעצמך מה האמת. מהרגע שאני הבנתי, בתוך הנפש זה ירד, התוודעתי לזה מתוך הרגשה פנימית עמוקה כבר לא יכולתי להתעלם מזה, לא יכולתי לחזור אחרת, זהו, זה עכשיו להיות שחקן. זה לחזור להיות שחקן ולא הייתי מוכן כבר להיות שחקן.
אבל זה רגע שלא יהיה אתך רב, לא יהיה אתך ספר, כמה פעמים אנחנו שמענו על הרבה מאוד אנשים שהיו עשרים שנה שלושים שנה רבנים. דוגמא קלאסית זה ירון ידען? ירון ידען זה שהוא כופר היום הכי גדול כותב דברים נוראיים על הדת, יורד על כל דבר שקשור לדת הוא היה ראש כולל, היה לו תשעה ילדים, הוא גר ברכסים, הוא היה דוס לגמרי 'אוור דוס' פתאום היום הוא מה זה חילוני כופר, אז אתה אומר: ככה אתה משחק עם הקב''ה, מוכר אותו קונה אותו, איך שאתה רוצה?! והוא היה תלמיד חכם רציני מאוד, הוא שואל שאלות אמתיות ורציניות מאוד, הוא תלמיד חכם עצום.. אבל הוא לא ישב עם עצמו.
זה מה שאני אומר' זה לא קשור בספר, זה לא קשור ברב, זה קשור עם זה שאתה יושב עם עצמך ואתה מתוודע שזה נכון. ותבינו שגם אני כשאני מדבר אתכם אני לא יודע אם אני אומר לכם את המילים הנכונות זה רק משהו שאתה תשב עם עצמך אתה תבין אותו כי זה עניין שלך ושל הבורא, זה כאילו אתה והבורא, אתה קיים או לא קיים, זה לא שאתה מחליט, אני לא מחליט אם הוא קיים אני מתוודע לזה. וברגע שאתה מתוודע לזה אתה אומר: זהו גמרנו אז זה האמת, גמרנו איפה אני אתחבא עכשיו.
איך אמר דוד המלך ''אנא מפניך אברח אנא מפניך אסתר אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הינך'' לאיפה אני אברח? למה הוא כתב את זה? הוא הגיע להתוודעות הזאת. מהרגע שהגעתי להתוודעות הזאת והודיתי לזה בתוך עצמי ואני מוכן גם לקבל את זה, גמרנו לאן יש לי ללכת? לאיפה אני אברח? תחת איזה טענה מדעית אני אסתתר? כן אבולוציה לא אבולוציה, היקום נולד במפץ הגדול לא נולד במפץ הגדול.. מסתתרים.
הרבה אנשים מגיעים אלי עם השאלות האלה אני אומר 'אני לא יצליח לענות לך גם אם יש לי תשובות אני לא יצליח לענות לך, תיקח את עצמך, שב עם עצמך בצד, תחליט אם יש בורא לעולם או לא' וזה לא כהחלטה אלא כהתוודעות.
התוודעות, ונפשי יודעת מאוד -
בהתוודעות הזאת יש דברים שהנשמה תדע לענות לבד, למשל, אם אני אשאל אותך אתה נצחי או זמני, אתה תדע לענות כי אתה תדע לענות, לא בגלל שיש לזה טעון רציונאלי.. כי אני יגיד רגע איך אני יודע שאני נצחי אני נמצא בגוף, מאיפה אני יודע? אז זה עוד פעם להסתתר מאחורי תבנית. ברגע שאתה תשב עם עצמך עמוק ואתה תתוודע לזה אתה תדע שאתה לעולם לא נגמר, אתה תבין את זה שאתה לעולם לא מת, אז אתה תבין שאתה נצחי. שאם אני אשאל אותך 'יש בורא' אז אתה יכול להגיד לי 'בטח כל השיחות האנטמיות שניהלתי חמש דקות לפני שנרדמתי היו שיחות עם הבורא' ואז אני יגיד לך 'אבל אתה הפנת את זה אל הבורא, שמעת תשובות ממנו'? לא, אבל אני דברתי עם משהו ואני יודע שהמשהו הזה היה הבורא. ז''א אם אני ינסה לחקור ולהגיד לך 'עם איזה בורא? עם מי דברת? עם חבר דמיוני? ברגע שאני אדחוף את האף הרציונאלי שלי לשם אתה תתבלבל ולא תוכל לשכנע אותי אבל אנחנו כן יודעים עם מי דברנו, אתה יודע שאתה דיברת עם הבורא רק לא ידענו להגיד את זה וזה לא מגיל 17 או מגיל 28 מגיל אפס, מגיל אפס אתה מהדהד עם משהו רק אתה לא נתת לזה שם, לא קראנו לזה בשם.
התוודעות ע''י מתן שם ותמלול העולם הפנימי שלנו -
כל המקובלים ידעו שמשהו לא בסדר בעולם כל הצדיקים רק לא נתנו לזה שם, בא בעל הסולם אמר זה 'רצון לקבל לעצמו', החולי של הבריאה עומד על שורש אחד 'הרצון לקבל לעצמו' עד שהוא לא אמר את זה במילים עד שהוא לא קרא לזה בשם, אתם יודעים כמה ספרים מתבחבשים סביב הנקודה הזאת.. אתם יודעים כמה ספרים קראתי שלפני אלף שנים ולפני 700 שנה, לא אחד ולא שניים עשרות שהוא רק מנסה להגיד לך את זה אבל אין לו את המילים כאילו הקב''ה לא נתן להם את המילים - הבעיה היא הרצון לקבל לעצמנו - תגיד את זה אבל אתה רואה שהוא מדבר ונותן לך עוד מקרה ועוד דוגמא, למה זה בסדר ולמה זה לא בסדר וכל מיני דברים כאלה. ורק אחרי שאתה קורא את כל הספרים, בראש אתה מקבל איזה תמונה אינטואיטיבית אתה לא מבין בכלל מה הוא רוצה ממך.. עד שבא הרב אשלג דוך 'הרצון לקבל לעצמו'.
אז אותו דבר יש המון דברים שאנחנו עברנו בחיים שאין להם מילים, עוד לא נתנו להם מילים: אינטראקציות עם הבורא, הרהורים נפשיים בנינו לבין עצמנו, המון דברים שאנחנו עברנו עוד לא נתנו להם מילים, אנחנו לא הסכמנו לתת להם מילים בתוך עצמנו מה בעצם עבר שם בפנים, אבל בתוך הגות כשאתה תיכנס פנימה ותרשה לעצמך להגיד מה בעצם אני עברתי אתה תדע. שאם אני אשאל אותך' כשאתה היית ילד בן שלוש וחטפת מכות מההורים והם שלחו אותך לחדר וישבת ככה בוכה כמו אני לא יודע מה, עם מי שוחחת? עם מי שוחחת? ברגע התוודעות אתה תגיד עם הבורא, לבד אתה תגיד את זה, או כל דבר אחר שהוא דומה לזה, אתם מבינים למה אני מתכוון? כי יש את האינטראקציות, האינטראקציות anyway מתרחשות רק לא נתנו להם שם לא מספיק התוודענו לתת לזה שם, לקרוא לילד בשמו... כמו הבורא יש לו שם הויה, השגחה פרטית, יש כ''כ הרבה דברים שאתה יכול להראות לאנשים הוא אומר לך: זה צרוף מקרים, השגחה פרטית היא נעשית רק ע''י זה שאני קם בבוקר והחניה שמורה לי בדיוק ליד מקום העבודה, השגחה פרטית יכולה להיות בכ''כ הרבה פרטים קטנים שרק אם אתה שם לב לזה אתה אומר 'יש פה משהו איתי, יש פה משהו שהוא ער: אני שואל שאלה אני מקבל תשובה, אני יכול להפוך את הדף זה בדיוק איפה שאני רוצה שזה יהיה זה נעשה בכ''כ הרבה פרטים ופרטי פרטים שאתה אומר אני באינטראקציה וזה יותר מידי מקרי שאני יכול ממש לתהות על שאלה ואח''כ בלי שום קשר לדפדף ואתה אומר 'הנה השאלה שלי הנה התשובה שלי'. ואתה אומר מה ההסתברות שאני יעשה את זה בין כ''כ הרבה דפים שאני יעשה ככה ואני בכלל חיפשתי משהו אחר.. כ''כ הרבה דברים.. אני לא רוצה לתת לזה דוגמאות כי זה אינספור, אבל אנחנו למעשה צריכים לתמלל את העולם הפנימי שלנו מבלי שמשהו יתמלל לנו אותו מבחוץ..
בא העולם המדעי ואנס אותנו אונס נוראי הוא עשה שואה רוחנית בזה שהוא אמר' אם אתה לא מוכיח לי זה לא קיים, ילדותיות שאין כדוגמתה, חוסר יושרה אקדמאית בגרוש וזה הרס את העולם, זה שואה רוחנית. מאז השואה אנחנו חווים שואה רוחנית שאנשי האקדמיה הם האחראיים לה. אבל האדם ההגותי צריך להיכנס פנימה להגיע לעולם ההרגשים ולתת לעולם ההרגשים שם - מה בעצם עכשיו אני חווה כשאני נמצא עם עצמי? כשאני מקיים אינטראקציה חיצונית עם משהו, עם מי אני מקיים אינטראקציה חיצונית.. תגיד, אל תתבייש, אל תפחד, תקרא לילד בשמו: תגיד, עם מי אתה מדבר עכשיו? עם מי אתה משוחח בראש כשאתה עצבני, כשאתה מתוסכל, כשאתה בינך לבינך, תגדיר את זה, תן לזה שם.
אתם יודעים כמה פעמים אני מלמד אפילו דברים נורא נורא עמוקים אנשים באים ואומרים' הרב אני יודע את המידע הזה ממזמן אני רק לא ידעתי להגיד את זה כמו שאתה אומר את זה, זה מה שאמרנו' כשהמשיח יבוא, איך אנחנו נדע שהוא המשיח? הוא רק יתמלל את מה שכולנו יודעים הוא לא ילמד חומר חדש, הוא לא יהיה עוד רב, עוד רב בסדר, יש לנו מספיק רבנים כבר 72 אלף ספרים אנחנו לא צרכים עוד ספרים, מספיק, נכתבו מספיק, אבל איך אנחנו נדע שזה הוא? הוא פשוט יגיד לך את כל מה שעובר עלייך בחיים וייתן לזה את המילים הנכונות ואתה תגיד' הוא כאילו חי בתוכי, האיש הזה חי בתוכי, הוא יודע הכל עלי לא כסייקיק לא כחיצוני לא כחטטן לא בטלפתיה או משהו כזה, הוא פשוט מתמלל את כל מה שכולנו עוברים רק נתן לזה שם.
אז אנחנו צריכים להעיז לתת לדברים האלה שמות
לפעמים זה גם לדברים קטנים, למשל, שני אנשים מאוהבים אבל הם לא רוצים להגיד את זה הוא לא רוצה להתוודע להגיד: אני מאוהב בה, הוא עוד לא רוצה להגיד את זה, זה קורה בו אבל הוא לא רוצה לתת לזה שם. יש בנ''א שהוא יודע שהוא טעה, עשית ויכוח טעית, הוא יודע את זה היא לא רוצה להגיד 'טעיתי', יש לו מחשבות של התחרטות יש לו נקיפות מצפון אבל הוא לא רוצה להגיד את המילה הזאת. אז יש עולם של הרגשים, ניגון שלם שמתרחש בתוכנו שאנחנו מדחיקים אותו וזה לא בסדר, חונקים אותו ולא נותנים לו מילים וזה לא בסדר. ניגון שאין לו מילה לא הופך להיות שיר וזה מאוד חשוב שאתם תבינו אנחנו צריכים לחבר כדי שתהיה קומה רוחנית שלמה צריכים להוריד את הכל עד למטה אתה לא יכול להשאיר את הדברים ולחנוק אותם בעולם עליון.
עכשיו, איך האדם יידע אם הוא התוודע או לא התוודע ?
זה נורא פשוט, וזה קשור למושג אמת. אם אתה שקרן אתה עדין מסתיר, אתה עדיין מספר לעצמך סיפורים בראש ואתה עדיין מחרטט את כל העולם לרבות את עצמך (סליחה על הביטוי אבל זה בדיוק מה שאתה עושה) אם יש לך עדין תחמן פנימי שמוכר בפנים כל מיני דברים סימן שאתה לא בקטע. אצל צדיק יש וודאות גמורה לגמרי להכל והפנים והחוץ שלו זה אותו דבר ''הוו ירא שמים בסתר וכבגלוי''.
סיכום
אז צריך להגיע למקומות האלה לשמוע את הנפש כתוב ''ונפשי יודעת מאוד'' הנפש יודעת. דוד המלך אמר ''הן אתה ידעת כולה אחור וקדם צרתני'' מה ז''א ''הן אתה ידעת כולה''? הוא פתאום התוודע הוא אומר' אני קולט שהייתה כאן השגחה מהתחלה ועד הסוף, יש כאן עלילה וסיפור, אנחנו מושגחים, מובאים מנקודה מסוימת לנקודה מסוימת, אומר: ''הן אתה ידעת כולה'' אני שם לב לזה' שהובלת אותי: ידעת איך אני יכנס לצרה, איך אני יצא מהצרה, איך אני אבנה מהצרה, אבל הוא הגיע.. כל ספר תהילים למעשה זה התמלול של הנשמה שתדעו' מי שרוצה לדעת מה זה תהילים? זה התמלול של הנשמה. אז זה דוד המלך, כתב את כל זה בהגות, מתוך הגות הוא כתב את כל הדברים האלה ה state of mind של התהילים זה הגות. אז זה בכלל לא מלל חיצוני זה מלל של ההרגשים.
אבל יש עוד מלא הרגשים פנימיים שאדם צריך להגיד אותם לעצמו, אם אתה לא בסדר עם ההורים שלך תגיד: 'אני לא בסדר עם ההורים שלי', אם אתה לא בסדר עם הילדים שלך תגיד: 'אני לא בסדר עם הילדים שלי'. וכנ''ל עם כל אחד ואחד, תתמלל את מה שבאמת עובר בתוכך ואתה יודע אותו.. אתה הרי יודע את האמת תתמלל אותה, תגיד אותה ואז תחשוף אותה כלפי חוץ זה לא בושה, אל תסתיר, פגעת במשהו אל תגיד 'לא פגעתי בך', דברים שהנפש שלך אומרת אותם וזה אצלך בנפש ידוע לגמרי' שאם היה איזה פוליגרף רוחני שהיה חושף והיה יודע את הכל אל תסתיר, אל תסתיר. וגם את האמת הכללית מעבר לכל הסיפורים והדרמות שאנחנו חווים פה כאנושות תעמוד אתה והבורא ותשאל את עצמך מה קורה פה אתה תדע את הכל ''נשמת אדם תלמדנו''.
תבינו מה זה שרה ואברהם, למה הבורא כ''כ אוהב אותם, למה אנחנו מזכירים אותם בכל תפילה, למה הוא כ''כ אוהב אותם? זה אלוקות, זה אלוקות בהתגלות. לא מסתירים, לא משקרים, לא מתחמנים בגלל זה הקב''ה כ''כ אוהב אותם ומזכיר אותם כל הזמן ''זכות האבות'' ''זכות האימהות'' בכל הזדמנות אפשרית, ממש, כל חג, כל תפילה, אין משהו שהם לא מוזכרים. כל הזמן הקב''ה דוחף לנו אותם, אומר: תהיו כאלה אל תסתירו. הדבר הגרוע ביותר שאדם עושה זה הסתרות שלו.. ה' ירחם.
שזכותה תגן עלנו היא אישה גדולה וצדיקה מאוד מאוד, היא השכינה הקדושה, היא השוותה את הצורה שלה לשכינה הקדושה וזה זכות גדולה מאוד. היא תעמוד לנו בעזרת השם כדי להיגאל הם עדיין הופכים בשבילנו את העולם בעולם העליון, אנחנו צריכים לעזור להם, לתת להם כלים וחלק מהכלים זה ההתוודעויות האלה.
אני רק רוצה להגיד לכם שבדברים האלה תלויה הגאולה, אנשים לא יודעים שבזה תלויה הגאולה הרי מה ההבדל בין גולה לבין גאולה? א', א' הגילוי, זה א' הגילוי ברגע שאדם נכנס לא' הגילוי שנמצא בתוכו והוא מבטא אותו כלפי חוץ זהו..
אז מה שאנחנו צריכים לעשות, אם היו פה עכשיו 600 אלף איש היו אומרים לי' הרב בוא תן לנו עכשיו איזה משימה לעשות כדי שנביא את הגאולה, לא הייתי עושה הפגנה, לא הייתי עושה איזה פעולת חסד 'תוציאו את כל הכסף שלכם מהכיס' גם לא הייתי אומר לכולם לשמור שבת, הייתי אומר לכולם 'תיכנסו להגות, תתוודעו למה שקורה בתוככם, תצאו שאתם נקיים לגמרי'. העולם היה מיד מגלה דמות של אמת כי העולם היום בגלל שכל אחד מכסה אז העולם היום מחופש ''עלמא דישקרא'' אפשר להגיע ''לעלמא דקשוט'' בהתבודדות אחת וזהו וזה הרעיון של הכניעה, וההתבטלות והענווה.. למה שאמרנו ש'ענווה' זה יכולת ההסתגלות אל האמת כי ברגע שאתה נמצא שמה, זהו, אתה פועל מתוך שם. יש בנו משהו שלא רוצה לקבל את זה, מסרב, מסתיר, אבל אל תסתיר אתה מסתיר את הבורא.
שזכותה תעמוד לנו שיהיה לנו כוח כמוה שגם היא וגם בעלה, תדליקו נר לזכותה לא מבקשים ממנה אבל לזכותה דווקא' שבעזרת השם נוגן ונישמר..
לעילוי נשמת בני משפחת עטר, תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים, אמן.
