הרב אריה חיים נווה שליט"א
גילוי ספר היצירה- פרשת לך לך התשע"ט
יש לנו ספרי קבלה שהם היו למעשה צריכים להתחיל מאדם הראשון - למעשה התורה הראשונה שהתחילה זאת 'תורת הקבלה' לא התחילה 'תורת הפשט'. אדם הראשון קיבל את תורת הקבלה. התורה שידע אדם הראשון הייתה רק 'תורת הקבלה' הוא לא ידע את 'תורת הפשט' ולכאורה הכותב הראשון של ספר הקבלה היה צריך להיות אדם הראשון.
האמת היא שהוא למד גם מהמלאך רזיאל, גם ממלאכים עליונים יותר שאת שמותם לא ניתן להגות וגם מהקב''ה - הוא למד את כל הפנימיות ואת כל 'תורת הקבלה' של העולמות העליונים הוא למד לימודי שורש - ותורת הפשט לא נודעה לו. למה? אדם הראשון התחיל כמובן מן הכתר ואח''כ קיבל את האינדווידום שלו ב'חוכמה' והמודעות העצמית שלו יצאה ב'בינה'. ב'כתר' הרי אין דואליות ''לית שמאלא בהאי עתיקא כלא ימינא'' אבל זה נקרא ''עולם דאדם קדמון'', בעולם האצילות זה נקרא ''עולם דאדם דאצילות''. זה נקרא ''עולם דאדם'' ז''א שיש שם תודעה אבל היא עדין אחד אז שמה לא שייך, עניין של מידה או תורה, אלא פשוט הכל אחד anyway אז הוא אחד אבל ניתן לומר שזה כל 'תורת הקבלה' - הוא היה 'תורת הקבלה' כי ממילא היא אומרת 'אחד'.
אבל הסיפור שלנו מתחיל מגן עדן ב'עולם הבריאה' ומשמה מתחילה המודעות העצמית שלו. המושג 'מודעות עצמית' זה אומר שצריך להיות דואליות (שניים) ויש שם שניים. כל התורה והזוהר כתובים רק מעולם הבריאה ומטה כי בעולם האצילות ומעלה אין כ''כ מה לכתוב, הכל אחד, 'מציאות' זה מהמילה 'מצאי' שאתה מוצא עוד משהו, שיש פנימי וחיצוני, ובעולם הבריאה התחילה כבר הדואליות הזאת; ''בראשית ברא אלוקים'' 'ברא' זה 'עולם הבריאה' וזה נמצא בבינה 'שמים וארץ, חושך ואור, טוב ורע'. אז הדואליות התחילה משמה ומשמה התחילה המודעות העצמית של האדם וכביכול המושג 'תורה' מתחילה לנוע משם, מהנקודה הזאת, כי 'תורה' זה לשון הוריה והיא מורה לחזור בחזרה לאחדות הפשוטה.
אז האדם הראשון היה 'תורת הקבלה' וכל מה שהוא למד היה בעולמות עליונים, לא שייך בכלל לעניינים של פשט פה; איך מניחים תפילין או איך מדליקים נירות שבת, איך מעשרים את התבואה, זה לא היה רלוונטי אליו בפועל, אבל בשורש בוודאי שכן, רק לא הייתה לזה רזולוציה שאפשר היה לשאול אותו 'על זה או על זה' - התפיסה שלו הייתה אחדותית אבל הוא בוודאי ידע כי הוא לא ידע משהו אחר, הוא היה עשוי מזה, הוא עשוי מאור. בשביל זה היה עניין של החטא - לרדת למטה ולהוציא לאור 'שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו' בעולמות התחתונים ואז פה זה בא לידי ביטוי בפועל דברים שהשורשים שלהם הם עליונים.
למשל, כתוב שאדם הראשון נולד עם קרן על הראש, זה לא הכוונה קרן באמת, לא לראות את זה כמו פגסוס, אל תדמיינו בכלל, כל מה שקשור ליהדות לא שייך לעשות לו הגשמה, זה הכל עניין של משמעויות. זה הכל משלים שיש להם משמעויות ובסופו של דבר צריך לגזור רק את המשמעויות מתוך המשלים. אז כתוב, מה היא הקרן שהייתה לו על הראש? התפילין שלו, התפילין שלו זה היה חלק ממנו וזה נקרא 'מוחין דגדלות'. אז למעשה לא היה צריך להגיד לו 'תניח תפילין' זה כמו להגיד לנו 'שימו מוח' אני לא צריך לשים מוח יש לי מוח, לא צריך להגיד לי את זה. אז לאדם הראשון לא היה שייך להגיד לו 'תשים, תעשה' הוא היה כבר, רק אח''כ אחרי החטא, שהדברים התחילו להתנוון והדברים התחילו להשתבש, כל מה או שהתנוון ממנו או ניתק ממנו היה צריך להגיד לו תחזור לזה.
אז כנ''ל 'אברהם אבינו' עדיין היה 'מוחין דגדלות' ולכן הוא לא נצטווה על תפילין, אבל כתוב שהאבות שלנו עשו את כל התורה כולה, כל המצוות, וכל ההלכות כולל 'עירוב תבשילין'. אתה אומר: 'מאיפה הם ידעו זה לא כתוב באף מקום?' ברור, כי הם היו מאוד קרובים לאור. המושג שנקרא 'עולם קדמון' זה לשון קדימה, זה לא old, אלא זה מלשון 'קדימה', זה עולם שהיה הכי קדימה אל האור. עולם אחרי 'עולם קדמון' זה 'עולם האצילות' הוא כבר בשכבה השנייה הרחוקה מן האור. העולם השלישי רחוק מן האור זה 'עולם הבריאה' עד 'עולם העשייה' שהוא הכי חשוך בגלל זה הוא הכי חשוך כי הוא הכי רחוק.
אז מי שהיה הכי ראוי לכתוב לנו את כל 'חוכמת הקבלה' היה האדם הראשון –
כי הוא היה 'חוכמת הקבלה' הוא היה ממש 'חוכמת הקבלה' אבל הוא לא היה צריך לכתוב, למי הוא יכתוב? בשבילו זה היה טראוולי, מה אני אכתוב את עצמי? אחרי שהוא גורש מגן עדן היה לו ניתוק, הגירוש מן הסתמא יוצר את הניתוק ואז הוא בכה על המידע שאבד. הקב''ה אמר לו אני אשלח לך רק את הספר 'רזיאל המלאך' כי הוא בכה על זה (זה לא הספר 'רזיאל המלאך' שמצוי היום, היום אתם תרשמו באינטרנט 'רזיאל המלאך' זה לא רזיאל המלאך שהיה לאדם הראשון. זה לא ידוע היום מי כתב את זה, זה שמות של מלאכים ועל מה הם ממונים וגם זה צריך לבדוק את זה אבל זה לא הספר שאנחנו מתכוונים אליו) אבל ידוע, המדרשים כותבים, שרבו היה רזיאל וכשמו כן הוא 'רזי אל' אז זה היה 'תורת הרזים', 'תורת הקבלה' זאת 'תורת הרזים'. אבל מידע הועבר אח''כ בעל פה לנוח, כולם ידעו את השם המפורש אפילו 'דור אנוש' ידע את השם המפורש, זה יצא כתולדה טבעית.
ז''א אם אנחנו נדבר במושגים אחרים כפי שכתוב באדרא זוטא אדם הראשון נולד 'גולגלתא חדא' או 'מוחא חדא' ,זה אומר' שהמוח שלו היה עם ניצולת של 100% זה אומר; שהוא ראה אחד, חווה אחד, הוא היה אחד כי לא הייתה אופציה אחרת. היום המעגלים החשמליים במוח שלנו לא מראים לנו את הקשר בין שום דבר לשום דבר' אני לא יודע מה בעניינים של ניצולת מוח אנחנו יודעים בעיינינים של פרימת המוח, המוח שלנו כיום פרום לגמרי והמעגלים החשמליים מחווטים לא טוב ולא נכון ולכן יש בלבול סדרים בעולם. אבל אדם הראשון היה 'מוחא חדא' אז לא היה צריך להגיד לו 'מה קשור למה', הוא חווה את הכל כאחד הוא לא חשב משהו אחר כתוב שהוא ראה ''מסוף העולם ועד סופו'' וברור כי לא היה משהו שיפריע. החטא גרם לניתוקים, גרם כביכול במושגים שלנו, ליצירת מעגלים חשמליים אחרים או לניתוק/ לפרימה של המעגלים הקיימים.. אע''פ שאני אומר את זה רק כמשל כי לא היה לו עדיין מוח גשמי (אח''כ אני אדבר על החיבור של הגשמי והרוחני, אני אדבר על כל זה ב' 101 עקרונות של חוכמת הקבלה' כי זה עמוק ואז אנחנו נבין בדיוק מה זה האדם).
על כל פנים, זה יצר ניתוק אבל עדיין נשאר - נניח אם אנחנו נגדיר את זה ב 100% ניצולת מוח אז הוא ירד ל 95% ל 90% ולאט לאט התחילה הדרדרות אבל הם עדיין מחוברים ביחס אלנו, אנחנו כמעט ב 0% חיבור, כמעט זה 0 נקודה משהו משהו.. אחוז של חיבור. אנחנו מוחזקים כרגע רק על החוט האחרון שעוד מחבר אותנו ורק בחסדי השם תהיה גאולה, אם לא יהיה כאן חורבן עצום ונתחיל את העולם מהתחלה.. זה ממש, אנחנו החשיכה הכי גדולה והניתוק הכי גדול שיכול להיות. אבל אצלהם האלוקות הייתה טראוולית, זה ברור לגמרי שהוא אלוקי והאלוקות קיימת, הם לא השתמשו בשום דבר אחר.
וכל ניסיון להגיד שאדם הראשון היה צמחוני היא טיפשות גמורה לגמרי ובורות איומה מצד אנשים, הוא לא היה צמחוני הוא היה 'אורי', הוא היה רוחני לגמרי והצריכה של המושג שנקרא: בשר וצמחים, זה בכלל עניינים אחרים לגמרי שלא קשורים לכאן ומה שנצטווה בזה נוח זה משהו אחר לגמרי.. ה' ישמור ויעזור מה שעושים היום רבנים, כל אחד מוצא איזה פסוק בתורה עושה מזה עניין.. לקרוא מה שכותב האריז''ל, פשוט לקרוא את זה, הוא כותב את זה ממש במפורש אבל כל הצריכה שלהם הייתה של 'דעת'.
אם אנחנו היינו חיים בדורם, בדור של אנוש, היינו אומרים שהם צדיקים אדירים ולא היינו מבינים אותם, מבחינה רוחנית הם היו דבוקים, רק הם השתמשו בצורה לא נכונה בשם המפורש וגם שוב הם איבדו את הדעת. 'נוח' עוד קיבל את התורה מאדם הראשון אומנם היה עשר דורות בניהם אבל הוא האריך חיים הוא חי 950 שנה גם אדם הראשון חי 930 שנה אז הם נפגשו אז הוא העביר אליו את המידע וגם המידע היה קיים בתוכו. עוד פעם, כי זה לא רחוק מהשם, זה עדיין לא רחוק מעצם העובדה שנבראנו בצלם. ו'אברהם אבינו' שנולד עשר דורות לאחר נוח גם למד אצל נוח, ככה שיש לאברהם אבינו כביכול קבלה ישירה מאדם הראשון כי הוא תלמיד של תלמיד, הוא תלמיד של נוח שהיה תלמיד של אדם הראשון. בגלל שנוח האריך ימים אז הוא היה חלק ביניים של בין זה לבין זה והדיונים והפסוקים שכתובים בפרשות האלה נשגבים מאוד מאוד מבינתם של העמכה, בכלל, לעמכה, אסור להתעסק במעשה בראשית, בכלל, הם לא מבינים כלום, זה לא שייך, זה שני עולמות מעלינו.
על כל פנים, כותב ספר הקבלה, אחד הראשונים, זה היה 'אברהם אבינו' –
הוא החליט שכן צריך לכתוב, הוא הרגיש דחף להנחיל לדורות הבאים כי הוא עלה על המגמה של 'ירידת הדורות' ואז הוא אמר: 'הם כבר יפספסו והם לא יבינו בכלל איך נוצרו שמים וארץ' והתחיל לכתוב את 'ספר יצירה'. שדרך ספר יצירה אפשר לברוא את כל השמים והארץ מהתחלה.. אפשר לעשות הכל, ממש, יש שם את השם המפורש, הכל נמצא בספר יצירה. רק שוב, זה כתוב בצורה כזאת שאדם רגיל לא יידע ''איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת'' צריך להיות בהשגה שלו כדי להבין מה הוא כתב שם. ספר נורא קטן, זה כמה דפים, מה שכיום הספר: יש משנה אחת והרבה פרושים אז זה נראה עבה אבל זה כמה דפים, לא צריך יותר מזה, הוא כתב מדויק מדויק, אי אפשר להחסיר משם אות אפילו.
אז ככה התחילה תורת הקבלה מחיבור של שמים וארץ ואתם צריכים לדעת שגם המחשבות שלהם היו שם כל הזמן, לא היו לו מחשבות אחרות, הוא לא התעסק בענייני דיומא.
אבל היה משהו מיוחד באברהם אבינו שקשור אלינו - ירידת הדורות האלה יצרה מצב שהוא הבין שחייב שיקום לירידה ולהפסיק את הירידה - ז''א שאר אומות העולם המשיכו את מגמת ההידרדרות ואברהם אבינו כבר לחץ ברקס. נוח אפילו לא לחץ ברקס, נוח אפילו עשה טעות ''וישכר באוהלו ויתגל'' ולכן היהדות לא מתחילה ממנו אע''פ שהיה ''צדיק תמים'' היה עליו המון טענות והיהדות לא התחילה ממנו כי רואים שההידרדרות ממשיכה ממנו. אע''פ ש'שם' היה הבן שלו והיה צדיק אבל עדין, אנחנו רואים הדרדרות שממשיכה ולא היו מאמצים להפסיק את זה אלא הוא פשוט שמח על צדקתו האישית אבל הוא לא עשה פעולות חברתיות לעצור את ההידרדרות.
אברהם אבינו קלט את זה
ואמר: 'אוקי אני חייב לעצור את ההידרדרות הזאת גם בתוכי וגם בקרב כל האנושות'
ורואים את זה גם בתולדות שלו, התולדות שלו היו כמוהו; יצחק היה כמוהו, היה נראה כמוהו, ויעקוב בכלל היה 'בכיר האבות' ואע''פ שהיה קצת קליפה שנשארה כתוצאה מן ההידרדרות הזאת שאברהם הוציא את ישמעאל ויצחק הוציא את עשיו, יעקוב כבר הוציא שנים עשר שבטי יה נקיים טהורים לגמרי שאנחנו בניו. אבל אז הוא עצר את ההידרדרות ולא רק שעצר את ההידרדרות יצר מגמה הפוכה של דבקות, אז כבר הוא ויצחק ויעקוב חזרו בחזרה לדבקות מושלמת. אברהם נקרא 'אוהבי', ככה קרא לו הקב''ה, יצחק נקרא 'אבינו' 'אברהם לא ידענו יעקוב לא הכרנו כי אתה הוא אבינו' הכוונה היא ליצחק שהוא האבא המרכזי בזכות הגבורות הפנימיות ''איזהו גיבור הכובש את יצרו'' והגבורה שלו זה היה כנגד ההידרדרות הרוחנית 'ויעקוב אבינו' נקרא כיסא הכבוד והוא נקרא 'אדם' ''שופרא דיעקוב כשופרא של אדם הראשון'' ועליו נאמר ''אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם''. ואז הוא התחיל לחזור ולהיקרא 'אדם' כמו שאדם הראשון נקרא 'אדם' מלשון 'אדמה לעליון'. ההידרדרות הזאת עצרה ואז הפסיקו לקרוא להם 'אדם' אבל מאז שיעקוב אבינו נולד השם 'אדם' חזר למציאות וכל עם ישראל קרויים 'אדם', אומות העולם לא קרויים אדם, אז השם 'אדם' חזר למציאות.
אז שכל אחד ידע שהשם שלנו, יש לנו עוד שני שמות; יש לנו את השם הפרטי פה, אחד נניח קוראים לו 'משה', יש לו שם אחר שהוא שם כביכול רוחני יותר וזה 'אדם', ויש לו שם עוד יותר רוחני שזה שם הו''יה במילוי אלפין: יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו וגם הא אלף. וכל אדם יידע שככה ההשתלשלות עוברת אליו, ההארה עוברת דרך שם הוויה במילוי אלפין אח''כ היא עוברת לשם 'אדם' ועד שהיא מגיעה לשם של האדם עצמו: מיכל, עמית, נעומי, רות, מה שזה לא יהיה, כל אחד זה מגיע עד אליו. אז לכן חשוב מאוד שנבין את זה שזה השמות שלנו. אבל 'אדם' זה נקטע, השם 'אדם' נקטע מהרגע שהיה את הפער בין אדם עד לאברהם אבינו ואברהם אבינו דרך יעקוב החזיר את השם 'אדם', אם הוא לא היה תוקע את הברקס הזה גם הוא בעצמו לא היה מצליח לעשות את זה לבד זה הגיע רק בנכד שלו.
עכשיו, נשאלת השאלה, מה בדיוק הוא עשה, מה בדיוק הוא תיקן?
השאלה הזאת היא נשאלת מכיוון שהיום בכל השעורי תורה שאנחנו מעבירים הרבה מאוד תלמידים יוצאים משיעור תורה וטוענים טענה שכביכול לשעורי תורה אין כלים, מה הכוונה; אין כלים? לא בדיוק ברור מה הפרקטיקה שצריך לעשות. אז נניח בישיבות הם מזינים כביכול את הצורך בפרקטיקה ע''י עשיית מצוות וקיום הלכה אבל גם זה, את האדם הרגיל זה לא מספק מכוון שהאדם הרגיל רגיל שהוא עושה משהו. שוב, התרבות הקלוקלת לימדה אותנו שאם אתה שם לבנה על לבנה סימן שעשית משהו, במיוחד אם אתה רואה את זה מול העיניים' ששמת לבנה על לבנה סימן שעשית משהו, אבל אם למדת שיעור תורה, כמו מה שאתם עושים עכשיו.. ואתם לא מבינים בכלל שאתם בונים עולמות שלא חלמתם בכלל גם אם הייתם צריכים לעשות את זה בידיים מיליארדים של מיליארדים של שנים לא היו מצליחים לבנות מה שאתם עושים בשיעור אחד. אז לצערנו, היהודי הפשוט לא מבין שהוא בונה בכל רגע נתון בזמן שאדם שעובד בידיים שלו לא עושה כלום. ואז אנשים שואלים: מה הכלים שיוצאים מהשיעור? וזה כל פעם מחדש מפליא אותי.. אז צריך לעמוד על זה, כי צריך לדעת מה בדיוק עשה 'אברהם אבינו' כדי לבסס את קיום העולם ואת שיקום העולם.
מכיוון שאנחנו מתעסקים בתודעה, כל הזמן תחזרו לזה,
החומר גלם זה 'תודעה' והמדד הוא 'בניית התודעה',
אם החומר גלם היה חומר והמדד היה בנינים זה משהו אחר, אם החומר גלם היה כסף ואני הייתי צריך לתת לכם לעשות כסף זה היה משהו אחר. אבל מכיוון שזה לא המדד שלנו וזה לא החומר גלם אלא החומר גלם שלנו זה התודעה ובגלל שהיא מרוסקת אז אנחנו בונים את התודעה.. אז סימן שאתם עושים משהו מעצם העובדה שאתם נוכחים פה יותר ממה שאי פעם אתם תוכלו לעשות בכל דרך אחרת.
אז אברהם אבינו הבין, מה הוא צריך בעצם לשקם ? הוא צריך לשקם את התודעה שהלכה לאיבוד, תודעת הייחוד, כי כולם התחילו לעבוד עבודה זרה.
איך משקמים את תודעת הייחוד ? לומדים, הוגים, מתבוננים, מתבודדים.
עכשיו, לאדם הרגיל, זה נראה לא יצרני, אוקי, (דברי הרב נווה - עזבנו את פרעה ומצרים מזמן.. תצאו ממצרים כבר, בבקשה, תצאו ממצרים). משה רבינו היה מול מעמד הסנה, הוא אמר לו: תגיד איך אני יוציא את עם ישראל ממצרים? בפניני הבן איש חי הוא כותב שהם היו 180 מיליון, הם פרו והרבו והשריצו במאוד מאוד 210 שנים הגיעו ל 180 מיליון, אמר: איך אני מוציא 180 מיליון ממצרים? אמר לו הקב''ה: תהיה לך יותר בעיה להוציא את מצרים מהם.. זה לא בעיה איך אני מוציא אותם, להוציא אותם אני אדאג לזה, הבעיה שלנו (שלי ושלך) זה להוציא את מצרים מהם, זה הבעיה.
דברי הרב נווה - וזאת אותה בעיה שאני כל הזמן סובל ממנה, אני צריך להוציא את מצרים מהתלמידים שלי. למה? כי הוא מיד שואל: איך אני בונה את הפירמידה? הייתי בשיעור תורה אבל אני צריך לחזור לבנות פירמידות אז איך אני בונה את הפירמידה.. אין פירמידה... there is no spoon לך תסביר לו את זה.. אין מצרים כבר יצאת ממצרים.
כל הבנה חדשה שיש כלפי הבורא, כל הבנה חדשה שיש כלפי הבריאה, כל הבנה חדשה שיש כלפי עצמך, זה עולמות, וזה עולמות של שיקום כי זה הולך במגמה של מעלה, זה הולך במגמה של ייחוד. לא צריך לזוז מילימטר מהכיסא, לא צריך, אתה צריך לשקם את התפיסה של העולם שלך.
ושוב, אז אנשים אומרים: אבל הוא לא אמר לי מה לעשות בתוך הבית.. אמרו לך מיליון פעם מה לעשות בתוך הבית: לא לריב, אמרו לך לאהוב, אמרו לך לעשות שלום, אמרו לך מה לעשות רק אתה לא מבין את זה. אז רוצים כלים כאילו לא 'אני צריך שהוא ילחץ על א' ב' ג' ויקרא ד'' אין כזה דבר, החיה הזאת לא קיימת.. וגם זה לא יקרה ע''י עשייה עכשיו, אתה צריך להגיע למצב של קודם כל שהחזון שלך יהיה לבנות 'תודעת ייחוד' אז ממילא כל השאר כבר יעשה. אני לא יכול להגיד לך איך לעשות שלום אם אין לך תודעה של ייחוד, אי אפשר להגיד את זה.. בנאי שלא יודע מה הוא צריך לבנות, סתם תגיד לו 'שים בלוק על בלוק' הוא יגבב לך משהו אבל אתה צריך להגיד לו: 'הנה יש כאן בניין זה התוכנית האדריכלית אתה צריך לבנות את זה' אז הוא יכול לבנות כל מיני דברים. אבל אנחנו עושים גם את זה, אנחנו עושים את הכל במקביל.
בונים את תודעת הייחוד
אז קודם כל תבינו מה אתם עושים משיעור אחד, אין כלים, הכלים הם מה שאתם לומדים פה, זה הכלים, הכלים זה לבנות את התודעה מההתחלה, את תודעת הייחוד.
אז אנשים שואלים 'איך הולכים עם זה למכולת?' אז התשובה היא - שאין מכולת.. ייקח זמן לקלוט שאין מכולת.. כמו שאנשים שאלו ''היערוך ה' שולחן במדבר'' אז הוא אומר: אבל אין שולחן במדבר יש מן במדבר לא תצטרכו שולחן אבל הם מתעקשים.. אבל במצרים היה שולחן אז גם במדבר צריך להיות שולחן, היה 'סיר בשר' במצרים אז גם צריך להיות 'סיר בשר' בחוץ. והוא רצה לקחת אותם למקום אחר, הוא אמר להם: תנו לי לקחת אתכם למקום אחר שאין את הדברים האלה שאתם רגילים בהם והם 'לא, אבל איפה מים, איפה שליו, איפה מה לאכול אנחנו רוצים עוף, אנחנו רוצים דגים, אנחנו רוצים עוף בטעם של דגים, דגים בטעם של עוף' ככה הם אמרו, זה היה הטענות שלהם. ואז הם לא יוצאים מזה,
זה כבר העבודה של האדם - להוציא את המצרים מתוכו.
בגלל זה אנשים פה באים אומרים: אהה באתי לשיעור קבלה, הרב אתה יכול ללמד אותנו תזונה ע''פ הקבלה? זה טטרה דסטרא מי שבא לקבלה בא לשמוע רק תודעה ועניני תודעה, אתה לא יכול לדחוף את התזונה לכל מקום.. אז זה הבעיה: רוצים תרופה מהקבלה, רוצים סגולה מהקבלה, רוצים קמעה מהקבלה - אין גשמיות בקבלה - אז גם אין מה לבקש קמעה וסגולות ותזונות מהקבלה.
מהקבלה מקבלים רק תודעה, רק תובנות וכשאתה תבנה את הכל אז אתה קיבלת את הכל.
אז צריך לרדת מכל הסגולות של הבריאות - הבריאות הרוחנית זה בריאות שיש לך תודעה של אחד. אנחנו אומרים ''רפאנו ה' ונרפא'' אנחנו לא אומרים: 'רפאנו ה'' וזהו, מה זה ''רפאנו ה' ונרפא''? ברור שאם ירפא אותנו ה' אז נרפא, מה זה ''רפאנו ה' ונרפא''? אלא שאנחנו אומרים לו: הרפואה שלנו היא רק ממך. אם רופא ייתן אקמול אנחנו נחזור להיות חולים אם ייתנו לנו חיסון זה לא מבטיח שום דבר. הנה עכשיו, כל בני דורי קיבלו חיסון לחצבת, איך בני דורי עכשיו חולים בחצבת? זה לא אומר כלום.
אז כל הזמן אדם מחפש משהו גשמי להיאחז בו.. יש בדיחה של אדם שנופל מצוק, היה כופר גמור, הצוק היה כנראה מאוד גבוה והוא צורח לקב''ה 'אם אתה קיים תציל אותי' אז הוא נתפס באיזה זלזל, עומד, תקוע בן שמים וארץ, אז הקב''ה אומר לו: ''הנני''.. תעזוב.. הוא נאחז בזלזל והוא לא נאחז בהנני. ככה בני האדם יאחז בזלזל תקוע בן שמים וארץ הוא מאמין בזלזל ולא יאמין בקב''ה, ככה זה. אז כל הזמן אנשים אומרים לי 'אני חולה, תן לי..' אני אומר: אין תזונה לך תעשה התבוננות, תעשה הגות.. 'כן, אבל מה לאכול, תיתן לי משהו לאכול' (ממש מתווכחים איתי שלוש ארבע פעמים בווטסאפ). אז אני מציע תודעה, זה מה שיש לי להציע, אל תפנו אלי בדברים אחרים, אני לא אוהב את כל הסגולות גם סגולות אפילו שכתובות בתורה אני לא אוהב כי גם זה שניתן סגולות זה ניתן לעמי הארצות, אנשים גדולים לא מתעסקים בזה אין שום סגולה ליהודי,
ה' זה הסגולה שלנו וצריך להיות חזקים לאט לאט להחליף כל דבר בו.
וככה עשה אברהם אבינו - לאט לאט הוא הבין מה המקור של המציאות, מאיפה הוא הגיע, מה המהות שלו, מה התכלית שלו, לאט לאט הוא הבין את זה ואז הוא התחיל לעבוד מול בוראו והוא התחיל לשקם את התודעה שלו ואת התודעה של יצחק ואת התודעה של יעקוב.
לקח זמן, גם התודעה שלו לשכלל אותה זה לקח קצת זמן, בגלל זה רואים שהייתה קליפה שיצאה בצורה של ישמעאל. הרי ידוע שהזרע יוצא מהחוכמה של האדם, הטיפה הזרעית יוצאת מה'חוכמה' של האדם, אז היה שם קליפה אין מה לעשות, 'אברהם אבינו' גם נקרא 'צדיק בן רשע' אבא שלו היה רשע. 'יצחק' עדיין היה צריך לברר, יצא עשיו, זה לא היה נקי ומבורר לגמרי, לפעמים זה לא נעשה בדור אחד. אז אדם צריך לחשוב על כל הדורות והוא צריך לחשוב על כל הסביבה שלו. ב'יעקוב' זה תוקן. אז אפילו שיצחק נקרא 'צדיק' כי הוא היה 'צדיק בן צדיק' זה לא מספיק כי כתוב ''פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל רביעים'' אז למעשה התיקון צריך להיות בריביעים אז ביעקוב שהוא היה צדיק, בן צדיק, בן צדיק אז זה תוקן. אז זה שסבא רבה שלו היה רשע זה כבר התנתק ממנו אבל הוא היה צריך להיות שלישי לטהרה כי ככה זה עובד בשלשלות, אתה צריך לתקן שלוש פעמים אז אברהם אבינו תיקן, זה אחד, יצחק תיקן, שתיים, שלוש תוקן, זהו, זה כבר נהיה תיקון קבוע.
אבל צריך לדעת בדיוק מה צריך לתקן ?
אם נסתכל על העשייה של אברהם אבינו לנו זה נראה כאילו החיים שלו היו מלאים בגלל ה'לך לך', ה'לך לך' זה שטויות, אנשים עשו יותר 'לך לך' בחיים מאשר אברהם אבינו. יש אנשים שחיים על פני כדור הארץ והם טסים ממש cost to cost זה מסביב לכדור הארץ, קחו טייסים, אז מבחינת הקילומטרג'ים שהם עשו בחיים שלהם או אנשים שהם טיילים והולכים ברגלים או המארינז או כל מיני דברים כאלה שהם עושים, הם עושים יותר מאברהם אבינו. אז מה הם גדלו במילימטר? זה לא ה dooing, לרדת מהראש של ה-dooing אנחנו לא ב- dooing יהודי לא נמצא ב-dooing. אז כל הזמן אנשים מחפשים את ה-dooing תעזבו את ה- dooing , dooing לא עושה שום דבר. אברהם אבינו תכלס היה יכול להיות במקום שלו והיה יכול להיות צדיק, פשוט הקב''ה ציווה עליו, עצם העובדה שהוא עשה את הצווי זה מה שעשה את אברהם אבינו, לא עצם העובדה שהוא הלך הרבה.
אז רוב המעשים של אברהם אבינו היו למעשה בתודעה שלו ורואים את זה –
ככל שמשהו צווה לנוע יותר ולהתנדנד ולהיטלטל יותר זה לא אומר שהוא היה גדול יותר, הפוך. אברהם אבינו נקרא 'הר' בגלל שזה כביכול טבע וזה רחוק והוא היה צריך להיטלטל המון, יצחק כבר התביית הוא נקרא 'שדה' ''יצא לשוח בשדה'' אז שדה זה כביכול מה שנקרא הגינה, הגינה הגדולה, ויעקוב אבינו נקרא 'בית' ויעקוב אבינו שבכיר האבות נקרא ''תם יושב אוהלים'' שזה כביכול הפואנטה - 'אני לא רוצה לטלטל אתכם, אני בכלל לא רוצה שאתם תעשו, תשבו בתוך האוהל, אל תקומו, אל תזוזו' והביזוי היה לעשיו שהיה 'איש ציד' איש שדה. אז לא רוצים בכלל שאנחנו נזוז מדלת אמותינו כי לא צריך לזוז מדלת אמותינו, כי כדי לבנות תודעה אתה לא צריך לזוז מדלת אמותיך.
אז כל הזמן אנשים מחפשים 'טוב מה צריך לעשות?' לבנות את התודעה.
צריך לבנות את התודעה: אתה צריך לשבת וללמוד ולהתבונן ולהתבודד ולהגות.
חשוב כמובן שגם יהיה ספר..
תמצאו את הספרים שהכי קל לכם להתחבר אליהם. קשה לי להמליץ, אנשים מבקשים המלצות, כל אחד למה שהוא מתחבר. יש אנשים שמתחילים להתחבר דרך הספרים של הרב ארוש, יש כאלה שדרך הרב קוק, יש דרך הרב וולבה, יש כל מיני, שכל אחד ימצא משהו שמתחיל לדבר אליו באופן רציף והוא מצליח לגמור ספר מהתחלה ועד הסוף. קשה לך עם חלק מהספרים? בסדר, מובן, אף אחד לא מבקש שתקראו גמרא אבל לפחות חלק מהמאמרים, לנסות לקנות פרשות שבוע מובנות יותר, אבל משהו שיחבר אותך ויניע לך את המחשבה. משם זה יקפיץ אותך לספר כבר יותר עמוק ומשם כבר לספר יותר עמוק ולאט לאט עד שאתה תקפוץ לספרים שאתה תבין אותם.
אבל צריך לדעת בכלל מה התפקיד שלנו והוא – לתקן את התודעה בלבד.
אז אתה יכול להתרוצץ כל היום ולעבוד בצורה חרוצה כל היום והתודעה שלך לא זזה מילימטר וזה אומר שלא עשית כלום כל היום, זה מאוד חשוב שאתם תבינו את זה.
הגויים עובדים ללא לאות והתודעה שלהם לא זזה מילימטר - בעזה כל שני וחמישי אצלנו ליד הבית מפוצצים מנהרות, המנהרות האלה הן בנות עשרות קילומטרים, הם עובדים מאוד מאוד קשה כמו נמלים אבל זה תודעה של שטן ממש, אין להם בראש חוץ מהרג. במדינות הערביות הם בונים כמו נמלים מלמעלה עד למטה, חופרים למטה מנהרות כל הזמן, בסינגפור, בכל המקומות, זה אנשים נורא חרוצים, הם עושים לך בנינים של מאות קומות אבל התודעה לא זזה מילימטר ועל זה נאמר ''יעבדוך עמים'',בשביל מה אתה צריך לזוז? ואילו יהודי יכול לשבת בבית שלו ולנוע מסוף עולם ועד סופו.
אז אנחנו רק באנו לבנות תודעה ולכן אתה לא צריך לזוז הרבה –
אל תהיה לחוץ, התזזיתיות הזאת של I have to do something היא לא נכונה. אז גם אנשים אומרים 'כן כן, אבל צריך לעשות משהו' לא, לא צריך לעשות כלום, עדיף שלא תעשה, זה מאוד עדיף שלא תעשה כי קרוב לוודאי שאתה תקלקל. אם אתה רוצה לצאת, כבר תצא לחסד, תצא לשיעור תורה או שתעשה שיעור תורה או תארח - תטיב, תעשה את מה שהתורה אמרה מבחינת ההבעה של התודעה החדשה שאתה יצרת'. יצרת תודעת אחדות? תביע אותה, אתה יודע עכשיו לפתור בעיות של שלום בית? בבקשה, לך תפתור לאנשים בעיות של שלום בית. אתה יודע לטפל באנשים שקשה להם, בחרדה? בבקשה, לך תעשה את זה. אם אתה תפעל ככה, מתוך תודעת הייחוד, זה בסדר, אבל קודם כל תשב בבית ותבנה את תודעת הייחוד שלך, עדיף שלא תצא החוצה.
גם שאנחנו נמצאים בתוך הבית ואתם חוזרים משיעור אתם צריכים לדעת - איך אני מיישם תודעת ייחוד בתוך הבית - אז אני יגיד לכם איך אתם מתרגמים את זה: 'אוקי, איך בעלי עושה את זה'. מגיעים הביתה, 'אתה עם רצון לקבל לעצמך' ככה אני למדתי, שלך יש רצון לקבל, והוא כל הזמן היה בבית 'טוב מה את רוצה ממני עכשיו.. אני כל הזמן הייתי פה, את יודעת'.. זה הבעיה. לחזור הביתה וליישם את המידע הזה על עצמך ולא להאשים אף אחד, לא להתחיל להיות מורה של אף אחד, אין לכם שום הרשאה, אין לכם שום זכות. אנחנו מפרסמים את היותנו פה מי שרוצה בא, אני לא הולך לרחוב לאנשים ומתחיל להטיף להם, אני לא מדבר עם אף אחד, אם משהו לא שואל אל תענה כתוב ''אמת קנה אל תמכור''. אז אנחנו לא צריכים ללכת למכור את זה, זה שיש לי הרבה מאוד ידע ואני רואה בנ''א לידי בתחנת דלק שמתנהג בבורות אני לא מתחיל לתת לו הרצאות, אני לא אומר כלום, אם הוא לא יפנה אלי ולא ישאל, אני לא יגיד שום דבר, אפילו שיש לי מלא מה להגיד לו אבל זה לא שייך בכלל. אז אותו דבר גם כן בבית, אם משהו לא שאל אותי: ההורים שלי, הילדים שלי, מה זה קשור עכשיו? אבל אם משהו בא לשיעור אז אני יגיד, אם משהו שואל אז אני יגיד את מה שאני יודע.
כל מה שאתם קניתם ליישם, לשבת בבית ולהתבונן בזה.
עכשיו כדי שזה יקרה אתם צריכים לשמוע את השיעור הזה הרבה מאוד פעמים כי בשיעור יש המון רבדים, המון רמזים, אתם שומעים משהו כרגע לפי רמת התודעה שלכם והעייפות שלכם, מחר בבוקר אתם תשמעו משהו אחר בהרצאה, עוד שלושה חודשים אתם תשמעו משהו אחר ברובד יותר עמוק ואתם תגידו 'איך לא שמעתי את זה קודם'. וכל זה נמצא בשיעור אחד ואני מדבר לכל אחד לפי המקום שלו, כל אחד גם לפי התיקון שלו וגם לפי התיקון של העם לפי איפה שהוא נמצא. אז כמות הרבדים שיש בשיעור אחד היא אין סופית אפשר ללמוד את זה לנצח, אפשר להתבונן בזה - כל הזמן להתבונן בזה, שזה יעזור לך להתבוננות ותיישם את זה על עצמך.
כל הזמן תדאג שאתה תצא שהתודעה שלך הושלמה..
אז זה כ''כ חשוב שאתם תבינו את זה שזה מה שעשה אברהם אבינו, שמי שישאל יגיד: 'אהה הוא עשה גם עקידת יצחק והוא גם נסע למצרים'.. זה לא הפואנטה, זה לא הפואנטה, לא כתוב שזה היה הניסיון שלו - ההליכה עצמה, הצווי היה, עצם העובדה שהוא היה צריך להאמין באקט, עצם העובדה שהוא היה צריך לבנות את התודעה שלו ככה, זה היה הניסיון שלו אבל לא עצם זה שהוא עשה.
הוא לא היה ב dooing זה לא מה שאפיין אותו כי אם משהו יגיד שזה מה שאפיין את אברהם אבינו אז מה נגיד על יעקוב אבינו שהיה ''יושב אוהלים'' ולא עשה כלום? מה נגיד עליו? אתה אומר: מה תכלס עשה יעקוב אבינו.. לא זז מילימטר. והיו עוד כמה כאלה, לא חסר, רבי שמעון בר יוחאי היה שתיים עשרה שנים במערה, אתה אומר: מה הוא ייצר שתים עשרה שנים? תראה לי שתיל שהוא שתל? אין, אפילו שתיל הוא לא שתל, בית הוא לא בנה, אין בית של רבי שמעון שאפשר לבקר אותו הוא השאיר חיבור מוניומנטלי שהוא למעשה זה שיגאל אותנו ''בזכות חיבורא הדין יפקון גלותא ברחמי'' מה החיבור שלו? השלמת התודעה. אז שתים עשרה שנה במה עסק? בהשלמת התודעה שלו והוא לא זז מילימטר משם. לא סתם שלא זז מילימטר כתוב שהייתה להם כותנת אחת וזמן תפילה עולים לעולם האצילות שזה כמו שבת אז רצו לשמור ולעשות בגדים יפים לזמן התפילה. צריך האדם לייחד בגדים מיוחדים לשעת התפילה, לא להתפלל עם פיג'מה ולא להתפלל עם בגדי חול, ממש, לעשות בגדים מיוחדים, יש בגדים של שבת יש בגדים של תפילה ויש בגדי חול. אז הם רצו לשמור על הבגדים שלהם לתפילה אבל זה מה שהיה להם, אז מה הם עשו? הוא היה עם הבן שלו הם הורידו את הכותונת וכדי לא ללמוד ערומים אחד עם השני הם קברו את עצמם עד הצוואר, כיסו את עצמם בחול וככה למדו. אז זה ממש לא לזוז מילימטר.. זה ממש לא לזוז מילימטר, תבינו, כי יהודי צריך באמת להשלים את התודעה שלו בשביל זה אנחנו באנו לעולם - להשלים את התודעה שלנו..
אז שיעור כזה אתם שואלים 'מה הכלים שיוצאים ממנו?'
השיעור הוא כל הכלי שאתם אי פעם תצטרכו בחיים שלכם רק צריך לשמוע אותו, להפנים אותו, לקבל ממנו את כל מה ששייך להשלמת התודעה, כמובן, שיש עוד רבדים בגלל זה יש עוד שעורים, לא מספיקים להגיד משהו לגמרי בשיעור אחד, בסדר, אבל מבחינת מה שצריך מה שאתם יודעים זה מה שצריך. שאתם תגיעו למצב שאתם מבינים את זה אז אתה תגיד: אני באמת צריך לעשות את זה; אני צריך להפסיק לריב עם הבן זוג שלי, אני צריך להפסיק לריב עם הילדים שלי, אני צריך להפסיק לריב נקודה.. ואח''כ אתה תרגיש שאתה רוצה להשפיע ואתה רוצה להעניק חסד ולאט לאט החיים שלך יקבלו הבהרה. אבל לא להגיד 'אני לא מרגיש שנתנו לי כלים' כלים למה? כלים למה? את כל הכלים האלה גם אי אפשר להגיד לך, אפשר לדבר רק כללית כי כל אחד יש לו כלים אחרים. מה אפשר להגיד לבנ''א, אל תכעס? אי אפשר להגיד לו את זה, כל אדם צריך לחפש לראות; מתי אני מתחיל לכעוס, על איזה רקע אני מתחיל לכעוס, מה מכעיס אותי בכלל ויש לזה מיליון סיבות כל אחד עם העולם שלו אז אי אפשר לתת שיעור 'איך לא כועסים' - מה הם הכלים של 'לא לכעוס', אין כזה דבר, תבינו.
אלא, נותנים לכם כלים של התבוננות, תיקח את עצמך לצד ותבחן את עצמך בכל רגע נתון. אתה חייב להעיר את עצמך, רב מעולם לא יעשה את זה בשביל התלמידים שלו אפילו המשיח לא יעשה את זה בשביל התלמידים שלו, אתה תצטרך לעשות את כל הדרך לבד מהתחלה ועד הסוף.
יכולים לתת לך השקפה, יכולים לתת לך חומר גלם אבל אתה תצטרך לעבוד,
כולנו בלי יוצא מן הכלל וזה טוב מאוד מכ''כ הרבה סיבות: א. קודם כל כדי לבטל את עניין הבושה שלא יהיה 'נהמא דכיסופא' לחם של בושה. ב. דבר נוסף, זה גילויים שלך, אז מה יותר טוב מזה שאתה מגלה את זה. ג. והדבר השלישי זה העניין של התיקון מהשמש והירח.
השמש הרי מקרין לירח והירח רק מחזיר אור אז תלמיד לא טוב שהוא יחזיר אור 'שמעתי מרבי שאמר' תפסיק להגיד שמעתי מרבי שאמר תגיד אתה, תגיד אתה מתוך הניסיון האישי שלך 'אין חכם כבעל ניסיון' אז מאוד חשוב שאתה תוציא מעצמך. למה משה היה כפני חמה? למה לא אומרים שהוא היה כפני לבנה הרי הוא קיבל את הכל מהקב''ה, אז למה אומרים שיהושוע הוא פני לבנה ומשה הוא פני חמה'? משה רבינו ידע לעשות את זה שזה יהיה שלו ולכן כתוב ''זכרו תורת משה עבדי'' ולא כתוב ''זכרו תורת יהושוע'' – 'זכרו תורת משה' כי הוא לא רק שמע ואמר: ה' אמר, ה' אמר.. עד שהוא לא היה הוא לא היה מצליח להעביר את זה. ולמדו את זה רבותינו בפרקי אבות כתוב שם של אדם וכתוב ''הוא היה אומר'', מה זה ''הוא היה אומר''? בשביל מה צריך להגיד.. רבן שמעון בן גמליאל אמר, מה זה ''הוא היה אומר''? הכוונה הוא היה מה שהוא אומר. ואם הוא לא היה מה שהוא אומר אסור לו להגיד את זה כי חז''ל אמרו לנו ''קשוט עצמך אחר קשוט אחרים'' אל תפתח את הפה אם אתה לא סגור על זה, אם אתה בעצמך לא מה שאתה מלמד אז – ''הוא היה אומר''.
אז אנחנו צריכים להגיע למצב של ''הוא היה אומר'' - אני צריך להגיע למצב של: אני שומע את המידע, אני צריך להפנים ולהיות המידע, אח''כ אני יגיד.
אז כשאנשים מחפשים כלים אין כלים של 'איך להתנהג בחוץ' זה מניפולטיבי, יכולים להגיד לכם ואתם שומעים טוב מאוד ומאוד חשוב שתשמעו, תפנימו את זה ואח''כ תיקחו את זה אליכם ותיישמו את זה מתוככם.. תהיו יצרתים להתנהגות הזאת מתוככם.
עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני
אחת הדוגמאות, לאחרונה נשאלתי, אפילו רגע אחד לפני השיעור הזה 'מה הרב, איך עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, אני רואה בחוץ שהגרוש שלי משתולל עלי, נותן מכות לילדים, זה נמצא בי? ראיתי אישה קטועת גפיים, זה נמצא בי? אז ככה, אז מתחילים לכפור בכל התורה כולה.
אז נגיד את העניין הזה של עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני כי זה מאוד חשוב כי זה חלק מהדברים שאברהם אבינו הוריד לעולם - וזה הרעיון של ''לך לך''. והרעיון של ה- לך לך, לך לך לא, לך בשביל אחרים 'לך להם', לך לך.. שאם כבר אתה הולך שזה יהיה בשבילך.
העולם מתחיל מאחדות ''דע כי טרם שנאצלו הנאצלים.. אור אין סוף.. אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' ברור שזה מתחיל מאחדות פשוטה אז מן הסתמא כבר יש לנו רשות אחת. אח''כ בתהליך של השתלשלות יש לנו י' ק' ו' ק' שם הוויה, לשון התהוות, הוא מהווה את המציאות. ואיפה המציאות ניכרת והיא נעשית חיצונית? בהא האחרונה, מאיפה היא באה? מקודם, ממה שזה היה בעולם הפנימי, מהעולם הפנימי זה הוקרן לעולם החיצוני, זה ברור לגמרי. עוד דבר זה ,כמובן שאין שתי רשויות, אין רשות של עולם פנימי ועולם חיצוני, אין כזה דבר שהעולם החיצוני לי הוא זר לי לגמרי ולא קשור אלי בכלל, מה פתאום, אוי ואבוי להגיד את הדבר הזה. אלא מה? אם באמת אנחנו רואים גילויים מאוד גסים שאתה אומר: 'זה לא מתאים לי' אז אל תסתכל כרגע על הגילוי, אל תסתכל על איך הסימפטום בא לידי ביטוי, זה סימפטומאלי. אלא למשל, ראית אנס בחוץ אז אתה אומר: 'אני אנס, מה לי ולזה?' אז תחשוב שאתה אונס בדרך אחרת; אתה אונס שיקבלו את הדעה שלך, אתה מתעקש. אז מראים לך קונספט שנקרא 'אנס' ואומרים לך: תשמע כמו שאתה רואה אותו בחוץ וזה מזעזע אותך, שמץ מניהו יש בך בהיבט הזה שאתה אנס ואתה כמוהו. זה שהוא מתבטא ככה אתה עליון יותר אבל אתה מתבטא ככה בעולם עליון יותר - ואין הבדל בינך לבינו - זה שהוא ברברי הוא ברברי בעולם נחות יותר, זה שיהיה ברור.
אז אין משהו שאני רואה בעולם החיצוני שלא נמצא בעולם הפנימי שלי, אין, אפילו לא משהו קטן מאוד ואנשים מתכחשים לזה. עכשיו, ההתכחשות היא מיותרת, אין טעם, כתוב ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' אז את חיי העולם הוא נטע בתוכנו, אז אם 'חיי עולם נטע בתוכנו' אתה צריך ללכת ולמצוא את זה - איפה זה נמצא בי, אתה רואה את זה, איפה זה קיים בך. כל אדם צריך לדעת בדיוק ובאיזה מינון גם כן, באיזה סוג של בחינה זה קיים בו.
נניח, ארבעה, חמישה או חמישים אנשים, רואים את ביבי נתניהו נואם, אז הוא נמצא בהם בבחינות שונות זה לא אותו ביבי נמצא בכולם זה בחינות שונות שנמצאות בכל אחד. וכל אחד צריך לראות, מה הבנ''א הזה שאני עכשיו רואה נמצא בי? מה הוא מייצג בי ? וצריך למצוא את זה.. וזה לא רק בבני אדם ובנסיבות אנושיות אפילו בהמות וחיות. חז''ל אמרו: אם לא הייתה תורה היינו לומדים צניעות מחתול, ונאמנות מיונה, למה? כי כוחות הנפש האלה נמצאים בתוכך הם רק מראים לך כוחות נפש, אז אתה תגיד: 'אני חתול'? זה לא שאתה חתול ומתנהג כמו חתול אלא הבחינה הזאת, המשמעות של איך זה מתנהג בתוכך, אתה צריך להתחבר למה שזה. למה אומרים לנו להלכה ''הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי''? בנ''א יכול לבוא ולהגיד' אני לא מחובר לזה, מה לי ולזה, אני נמר? איך אני יודע להתחבר אליו? אז יש את זה בתוכך, בוודאי, אך אחד לא מבקש שיהיה לך שיניים ושאתה תרדוף אחרי חיות, מה זה ''הוי עז כנמר''? מבקשים שאתה תהיה עכשיו טורף? לא, אבל תקלוט את הבחינה של העזות הספציפית שנמצאת בנמר, לזה הכוונה, זה נקרא 'שמץ מניהו', 'שמץ מניהו' זה בחינה, בחינה במה שאתה מסתכל.
אז שוב, יש אנשים שמכחשים את זה, הם לא מסוגלים לקבל את זה: 'מה הבעל שלי נמצא בתוכי אני לא מקבלת את זה'.. אז אל תקבלי.. אבל רק זה, זה כלי אדיר לתקשר עם המציאות, רק זה שנאמר 'עולם פנימי' ו'עולם חיצוני', זה כלי אדיר לתקשר עם המציאות כי העולם החיצוני הוא אספקלריה, הוא מראה גמורה לעולם הפנימי.
מבחינה מדעית, בלי שום צל של ספק שהוכיחו את הקיום של הקשר הזה, אחד החוקרים של התחום נקרא וילנור רמצ'נדרן (הראיתי פעם אחת סרטון שלו, אתם יכולים לחפש אותו בטד או ביוטיוב) במחקר שלו הוא גילה מה שנקרא 'נוירוני מראה'. 'נוירוני מראה' זה כמו נוירוני אמפטיה; אתה מסתכל על משהו, כואב לו כואב לי, משהו מפהק גם אני רוצה לפהק, למה? כי זה נמצא בי. אז אפילו מדעית כבר הוכיחו שהקשר בין העולם הפנימי לעולם החיצוני, זה ברור לגמרי, זה ברור לגמרי שיש קשר בן עולם פנימי לעולם חיצוני. אנשים שהולכים לחקור כרישים, הולכים לחקור ציפורים, הולכים לחקור קופים, מגלים שם מערכות יחסים מתוך העולם הפנימי שלהם, זה ברור, אם זה לא היה קיים בעולם הפנימי שלך איך היית יודע לפרש את זה.
אז כל דבר נמצא בעולם הפנימי שלנו רק זה לא קיים בצורה הברברית שאנחנו מגלים אותה בחוץ אבל צריך לראות את הבחינה שמוצגת.. אבל האדם הוא כ''כ דוחה את זה והוא לא רוצה לקבל את זה והוא לא מתמודד עם זה אז הוא נשאר אותו דבר...
בשביל זה צריך להיות לבד, בשביל זה צריך את ההתבודדות, בשביל זה צריך את ההגות,
ולא לדחות, גם אין טעם לשנוא בנ''א אחר הוא קיים בך, כל מה שאתה שונא בחוץ ''הפוסל במומו פוסל'' אין לזה טעם לכן זה נקרא 'שנאת חינם', אין לזה טעם כי אין לזה טעם לכן זה נקרא 'חינם'. בנ''א אומר: אבל מה בנ'א פגע בי, עקץ אותי בחצי מיליון שקל, איך אני יכול לא לשנוא אותו' אבל הוא בך, תקלוט, הוא בך, זה תכונה שבך, יש את הבחינה הזאת בך אתה עוקץ גם כן, בסדר, לא עשית בחצי מיליון שקל ולא בצורה הזאת אבל אתה עושה בדיוק את אותו דבר, אתה פשוט לא מודע לזה. זה נעשה לך סתם ככה? מה הקב''ה מציק? הרי אין טעם שהוא יעשה לך כדי להציק לך, הוא רוצה שאתה תלמד מזה, אתה צריך לתקן את המקרה הזה שזה נעשה לך.
אבל צריך לדעת איך זה נעשה - אני אתן לכם למשל דוגמא, על דינה. דינה הייתה הבת של לאה והיא נאנסה, אז היא יכולה להגיד: מה שכם בן חמור נמצא בי? אני אנסית? אז אמרו ''כל כבודה בת מלך פנימה''. אז היא יצאה לשוק, עכשיו, בזה שהיא יצאה לשוק היא אנסה מצב, בשביל מה את מתעקשת על המציאות הזאת? למה לאנוס מצב? אמרו לך ''כל כבודה בת מלך פנימה'', אל תצאי החוצה, אז היא יצאה, אז היא אנסה סיטואציה אז לכן היא נאנסה. זה נקרא לאנוס, כי כל הזמן אנחנו חושבים: איך אני עושה את אותו דבר, זה לא הכוונה באותו דבר, תיקח רק את הקונספט 'אונס' תוציא אותו, עזוב את מה לאנוס או את מי לאנוס, רק את הקונספט 'אונס' - ותראה על מה אתה עושה אותו. אז היא נענשה באותו דבר, היא נענשה באונס, למה? כי העולם מתנהג 'מידה כנגד מידה'. 'מידה כנגד מידה' זה לא דווקא, אתם צריכים לדעת שזה לא דווקא, אלא 'מידה כנגד מידה' הכוונה תיקוני מראה זה הכל תיקוני מראה.
אברהם אבינו קלט את זה - מה שנקרא סגר על עצמו את האוהל והוא הבין 'אני צריך לתקן את עצמי מהתחלה, אני צריך לתקן הכל בתוכי מהתחלה' וזה הכל רק תיקוני תודעה.
כל התיקונים הם תיקוני תודעה בלבד - אין מה לצאת החוצה, אין כלים חיצוניים, אדם יכול לשבת כל החיים שלו בשתיקה ובעיניים עצומות ולתקן את כל התודעה שלו מהתחלה שלו ועד הסוף. וכאמור, רבי שמעון בר יוחאי היה 13 שנים במערה, האריז''ל היה 7 שנים בתוך המערה, אומנם חז''ל אמרו לנו 'לא לפרוש' ולא לעשות את זה, אבל בכל זאת גזרו עלנו את הקונספט 'התבודדות', אמרו לנו: כל ההתקדמות שלך תהיה בהתבודדות, גם הצורה החברתית הטובה ביותר שלך תהיה - בתיקון ההתבודדות - שאם תתקן את עצמך אתה תצא החוצה טוב, אתה תהיה טוב לבריות, כשאתה תצא לא מתוקן אתה רק תעשה בלגן: אתה תעיר לאנשים, אתה תבקר אותם, אתה תשפוט אותם.
ובאמת רואים את אברהם אבינו שאחד הדברים היו זה זה שהוא לא שפט את המציאות - לא שפט את פרעה, לא שפט את לוט הבן דוד שלו אפילו שהוא גנב ממנו, ולא שפט את אבימלך ולא שפט כלום. ואתה אומר: למה הוא עשה את זה? אומרים: 'אהה טוב כי הוא היה חסד'.. לא, זאת לא הייתה הפואנטה כי הוא הבין שכל אלה נמצאים בתוכו. אפילו על 'סדום ועמורה' הוא גונן שמשהו יכול לבוא ולהגיד לו 'למה אתה מגונן על הרעים, למה את מגונן על זה?' הקב''ה אומר לך: תשמע זה אנשים רעים, אין להם תקנה, אתה רואה אין צדיק בסדום, מה פתאום אתה עומד ואתה מתפלל על סדום הם בכלל לא יהודים, על מה אתה מתפלל בכלל? יש חוק ''המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים''.. אלא אברהם אבינו אמר 'אבל זה בתוכי, יש סדום בתוכי אז אולי יש תקנה לסדום שבתוכי, אולי לא צריך להחריב את הסדום שבתוכי'.
אז הוא חייב היה להילחם על זה כמו גדולים - אנשים חושבים שהתפילה שלו הייתה 'ה' רק רגע, סליחה, אולי יש ארבעים חמישים' כאילו קונים פה משהו בשוק.. הוא הפך עולמות, הוא בכה על זה כאילו הוא עומד להרוג אותו כאילו הוא אשם בזה. המדרש מספר שהיה נסער מאוד מכל הסיפור של סדום, למה? כי הוא הבין שהכל בפנים. אז כשהקב''ה אמר לו ''אם ימצא צדיק בסדום אני לא מחריב'' מה הכוונה 'אם ימצא צדיק בסדום'? אומר לו: תראה לי תכונה טובה שנמצאת בתוך התכונות הרעות האלה שיש לה שימוש לקדושה ואברהם אבינו לא מצא ולכן, היה צריך להחריב את זה, אבל הוא הצטער מזה מאוד שהוא לא מצא.
נשאלת השאלה, היא נשאלת עד היום, האם יש צדיק בסדום, האם יש ניצוץ קדושה בקונספט הזה? האם יש כזה דבר? כי איך יכול להיות שיש משהו שאין בו ניצוץ קדושה?
זה עניין עמוק מאוד, אם התשובה היא כן או לא. והאם הייתה כאן רק בעיה שאברהם אבינו לא ראה את זה? כי עושה רושם שכביכול הייתה טענה כלפי אברהם אבינו שהוא לא ראה.
משה רבינו, הקב''ה בא ואמר ''אני אל שדי'', ככה נודעתי לאבות, אבל בשם הויה לא נודעתי להם ז''א יש עוד עומק שהם לא השיגו אותו ואתה יכול להשיג את העומק החדש ובאמצעות העומק החדש שאתה יכול להשיג, אתה יכול להגיע לדברים שהם לא הגיעו - אתה יכול לטעון כלפי טענות שהם לא יכלו לטעון. מה עשה? נתן לו את חטא העגל.
אז למשל, נוח לא הצליח להציל את העולם שלו, למה? שוב, הוא אמר: 'אין לי על מה להתפלל אני אמרתי להם שיהיה מבול אין לי על מה להתפלל' אבל אז הוא התגלגל להיות 'משה רבינו' ואז הוא אמר לו ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'', נתן לו את אותה סיטואציה שהוא נתן לנוח ואז הוא אמר 'מחני' 'מחני נא', אם ככה אתה עושה אז 'מחני נא'. 'מחני' זה מי נוח, אומר לו: אני זוכר שאני הייתי נוח בגלגול הקודם, עשיתי טעות, לא הייתה לי בכלל את התובנה להיכנס איך הם היו כן טובים, אני היום נמצא בתוכם, אני רואה איך הם כן טובים. אז מכיוון שמשה רבינו ראה את הניצוץ קדושה שקיים בכל דבר זה החייה אותו.
מה הכוונה סנגור ? סנגור זה לא אדם שמסנגר טוב 'סנגור' זה שאתה צריך לבוא להגיד לקב''ה: איפה אני מוצא בדבר ניצוץ קדושה. למשל, נניח יש לכם כלי מקולקל בבית, עכשיו, אתה רוצה לזרוק אותו, נניח איזה טוסטר או קומקום חשמלי, אתה רוצה לזרוק אותו, אתה אומר: הוא מקולקל, זהו, אני רוצה לזרוק אותו. ופתאום בא אחד הילדים ואומר: אבא אל תזרוק, אתה אומר: אבל הוא מקולקל, אז הוא אומר לך: אני יכול לעשות ממנו צעצוע או אני יכול לעשות ממנו עציץ או אני רוצה לצייר עליו.. אין בעיה, אם אתה מוצא בו משהו כזה, תיקח אין בעיה, אז הוא שמור אני לא יהרוס אותו, אבל אם לא היית מוצא בזה משהו והיית אומר: לא לא אני יעשה שהוא יעבוד, ואני אומר לך: לא, הכל שרוף שם בפנים, אין מצב, אין טעם.. אז אני הייתי לוקח את זה ממנו בכוח והייתי זורק את זה לפח.
אז אברהם אבינו, הוא אמר לו: יש קומקום חשמלי מקולקל, והוא אמר לו: לא, אני יעשה שזה יעבוד, אמר לו: אז תעשה שזה יעבוד.. זה לא הלך אז שרפו את זה בסוף.
אבל מה עשה 'משה רבינו' בחטא העגל ? הוא אמר: אני רואה שיש חטא העגל, הקב''ה אומר לו: זה סוף העולם, אומר לו: לא, אני לא רואה שזה סוף העולם יש לזה תקנה. אנחנו ניקח את חטא העגל ואח''כ אנחנו נעשה לזה תיקון גדול מאוד דווקא מתוך חטא העגל ומזה הוא עשה 'פרה אדומה'. כתוב שהסוד של 'פרה אדומה' היה ידוע רק למשה רבינו אף אחד לא ידע סוד 'פרה אדומה' אז בזכות 'משה רבינו' היה את הסוד של פרה אדומה. אז הוא מיד ידע להוציא מזה את הקדושה כי הוא ראה את הניצוץ קדושה שיש בכל דבר.
על זה ביסס רבי נחמן מברסלב תורה שלמה רפ''ב - ''אם ראית רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שבאותו המעט אינו רשע'', אתה אומר: איך אתה אומר את זה, אתה אמרת לי 'רשע גמור' אז הוא רשע גמור, אז איך יש בו מעט טוב, הוא רשע גמור, לא?' אז הוא אומר: זה שהוא 'רשע גמור' הכוונה זה קומקום חשמלי מקולקל, לשימושו אין, אבל אולי יש לו שימוש אחר 'תמצא בו מעט טוב' הכוונה: תעשה לו שימוש אחר. השימוש שלו התקלקל לגמרי אבל אולי יש לו שימוש אחר, זה נקרא 'מעט טוב' ''ועל ידי זה מחזירו בתשובה'', מה זה 'מחזירו בתשובה'? אתה עושה אותו כלי אבל לעניין אחר.
דוגמא לזה - לצערי העולם החרדי עושה היום טעות מרה מאוד וחמסי על גדולי ישראל, סליחה שאני אומר את זה, גדולי ישראל יוצאים על הסמרטפונים, והנערים שלנו חוטאים וכל ילד שרואים אותו בבני ברק עם סמארטפון כבר יש לו ליבל של חוטא, וסורר וסדומי. הסמרטפון זה לא הבעיה שלנו, הבעיה של הילדים: אין אהבה, אין משפחה, אין שייכות, ברגע שהילד החזיק סמרטפון, אתם יודעים מה הוא מחזיק? הוא אומר לאבא שלו: אתה יודע האהבה שלך תלויה בדבר הזה, אתה קורא לי 'סורר או לא סורר' בגלל שאני מחזיק סמרטפון ביד, אם אני הייתי מחזיק סמרטפון ביד וזה לא היה חשוב לך אתה היית אוהב אותי אהבה שאינה תלויה בדבר אז אני הייתי הבן שלך, אבל בגלל שמה שמבדיל ביני ובינך זה חתיכת פח אז אני לא הבן שלך יותר. והחסידים עושים את זה גם כן לאדמו"רים שלהם, אדמו"ר צריך להתייחס לתלמיד שלו כמו משה רבינו לעם, חטא העגל והוא עדין רואה בו צדיק אבל התלמיד מסתכל על האדמו"ר שלו והוא אומר לו: בגלל זה אתה זורק אותי מהישיבה.. אז אתה לא אדמו"ר שלי, והם צודקים. אז אם אתה מחזיק את זה ואתה אומר: אבל הוא מכור לתוך מוח שמגלה עריות ורואה כל הזמן סרטי מבוגרים, איך אני יכול ללמד אותו תורה? אל תסתכל על זה, זה מקולקל, הקומקום החשמלי כחשמלי התקלקל, בוא נעשה לו שימוש אחר - זה עדיין בן אדם שזקוק לאהבה, זה עדין יהודי ''ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא''. במקום להפוך אותו להיות, נניח, 'תלמיד חכם' הכי גדול בישיבה, תגיד לו: 'אולי תהיה הגבאי, נשלח אותך לחול תהיה שדר, תביא לנו כסף', תיתן לו מעמד אחר, תגיד לו: 'בוא תתלווה אלי תעזור לי'. ותשאיר אצלו את הפלאפון, הוא לא יצליח הוא מכור לזה, זה המסע שלו תעזוב את זה, אבל אל תסתכל על זה - תיתן לו לעשות משהו אחר בקדושה.
הילדים האלה יעשו דברים ענקיים. לעתיד לבוא, אתם תראו שכל הנערים האלה הם יצילו את עם ישראל, זה ככה יהיה, רק אלה יצילו את עם ישראל.
אז אם משהו נראה לך שהוא התקלקל הוא התקלקל ממשהו אחד, אז השימוש שלו למה שהוא יועד, להיות עכשיו 'תלמיד חכם' בישיבות, אז בסדר, אז כרגע הוא לא יהיה 'תלמיד חכם' בישיבה, אז כרגע הוא מטמא את העיניים שלו. אבל הוא לא יהודי? הוא לא ישראל? זה לא בנ''א שזקוק לאהבה? הוא לא יכול לעשות שום דבר בקדושה בדרך אחרת, איך זה יכול להיות? אז איך לא מוצאים להם מקום בקדושה בדרך אחרת? אז זורקים הכל, את המים עם התינוק עם הכל, יאללה, צא החוצה, שמים אותם בתחנות אוטובוס ולך תמצא את עצמך, ה' ישמור ויעזור, חינוך פאשיסטי, אם אתה לא חלק מהפשיזם אז אתה out. אוי ואבוי אנחנו לא מוציאים אף אחד, ככה ה' נוהג? אם ה' היה נוהג ככה אז כל מי שהיה חוטא היה מת, היה יוצא מהמציאות, למה אנחנו נשארים במציאות? מה אנחנו היינו לפני עשרים שנה, לפני שלושים שנה? החוטאים הכי גדולים, משהו היה רואה אותנו הוא לא היה מוצא בנו שום טוב, אבל לאט לאט, הנה אנחנו פה: לומדים קבלה ושומרים תורה ונותנים צדקה ועושים מצוות ושומרים את החגים וחוזרים בענק ומשתדלים כמיטב יכולתנו.
אז לפעמים, מה שנראה לך עכשיו הכי גרוע, אפילו נניח ראית קומקום חשמלי ואתה אומר: 'אף אחד לא רוצה אותו אבל אני לא אזרוק אותו' אבל אומרים לך: אבל אין לזה שימוש, אין לך ילדים קטנים שהם חושבים שזה צעצוע, לעשות מזה עציץ גם כן לא רוצים, אז מה יש לך לעשות מקומקום חשמלי? אז יש לי רעיון בשבילכם.. תישנו אותו הוא יהיה וינטג'.. כמה הייתם מוכנים לקנות עכשיו קומקום חשמלי משנות ה-20 ? אם היינו רואים עכשיו את הסמובר שהיה פעם היית קונה את זה.. אז הם מהרו לזרוק את זה לפח כי זה החליד, העלה אבנית, כל מיני דברים כאלה, אבל היום בשוק הפשפשים אתה תקנה סמובר ב 5000 שח שאין לו שום תכלית חוץ מלהיות יפה, חוץ מלהזכיר לך את העבר. אז אפשר גם את זה, אפשר ליישן דברים כדי שהם יזכירו לנו בדיעבד הם נראים יפים. אבל התרבות היא לזרוק, להעניש, לכרות, זה התרבות.. בגלל זה יש לי בעיה.. שלא יקטרגו עלי גדולי ישראל אבל יש לי בעיה עם זה מאוד גדולה.. בגלל זה אני מחזיק שני סמרטפונים.
ה' יעזור, זה לא הבעיה שלנו, זה לא הבעיה, סמרטפון זה לא הבעיה, סמרטפון זה הבעיה? אם סמרטפון הייתה הבעיה אז לא היו מלחמות בפונוביץ .. מכות רצח עם שמות גנאי בלב ישיבה מאוד מכובדת בבני ברק אולי אחת הגדולות ביותר.. אחד אומר לי' אולי תבוא תעשה לנו שלום בישיבה, אני אומר לו: איפה האדמו"ר מפונוביץ? איפה ראש הישיבה? אומר: מי מקשיב לו בכלל.. הם אלה שכנראה עשו את המחלוקת. אז זה הגיע לרמה כזאת, ה' ישמור ויעזור. אז מה אנחנו נגיד? אבל לאנשים האלה אין סמרטפון, אז מה נגיד? כנראה שהסטנדר הוא לא בסדר.. צריך לקחת להם את הסטנדר.. ה' ישמור, ככה, השכל עקום, רוצים להעניש, להיות משטר טוטליטרי.
אצל הקב''ה אין משטר טוטליטרי, החשיבה שלו יצירתית –
איך אני ממשיך לאהוב למרות שזה נראה הכי גרוע.. אז זה התיקון..
אז זה מה שעשה אברהם אבינו - אז אברהם אבינו ככה הציל את לוט, הרי אמרו לו: תשמע לוט גנב, הם גנבו ממך, אז הוא בא אליו הוא לא הרג אותו, הוא גם לא הוכיח אותו, הוא לא אמר לו: תחזיר לי את הכסף, אמר לו: תשמע בוא נתחלק, תיקח בדיוק, אתה רוצה שמאלה אני אקח ימינה, תיקח ימינה אני אקח שמאלה. עשה את זה כ''כ בעדינות, את הפרוד הוא עשה כ''כ בעדינות והוא נתן לו שפע: תיקח מה שאתה רוצה תיקח, אתה רוצה ממני תיקח מה שאתה רוצה, אבל בוא ניפרד. אוקי, נפרדו, הלך לסדום, אח''כ תפסו אותו ושבו אותו, אמרו לו: באו ושבו.. אז הוא מריק את 318 אנשים מבני ביתו והולך ונלחם עם 318 אנשים בחמישה מלכים, איך אתה מגיע למצב כזה? למה? אתה אומר: מה ראית בלוט? אתה עושה פיקוח נפש, יש לנו כזאת הלכה לעשות פיקוח נפש על רשע? מילא אתה מסכן את עצמך, לך תלחם אתה, אתה רוצה להיות סיירת מטכ''ל? לך תוציא אותו אתה, בסדר, בן דוד שלך, מה אתה מסכן 318 אנשים אחרים על רשע? אז כנראה שאברהם אבינו ידע משהו אחר, צריך היה להציל את לוט. למה הוא הציל את לוט? המשיח בא ממנו. הרי בנות לוט היו אתו, הוא ניצל מסדום, הבת הראשונה שלו שיכרה אותו היא קראה לילד הראשון שיצא מהם 'מואב'- מ אב, הבן השני נקרא 'עמון'. ממואב יצא רות המואבייה והיא הייתה הסבתא רבה של דוד המלך, אז מה יצא מלוט? המשיח, מי הסבא רבה של המשיח? לוט, תקלטו.. מי אבא של מואב? אז אם אברהם אבינו היה חושב; 'זה בן דוד שלי גנב, הלך לסדום, זה השוואת הצורה עשה.. שיתפוצץ, גנבו אותו שיגנבו אותו' הוא היה כורת את המשיח, תבינו, עשה מסירות נפש על משהו שהוא האבא של המשיח..
אבל אנחנו לא מבינים את זה - האדם כל הזמן מחשבן, כל הזמן רוצה לנקום, אם הוא היה יודע לחמול אפילו על הרוע, אין רוע כי אין רוע בעולם. הוא צריך לדעת 'אבל אין רוע בעולם' לא יכול להיות שיש רוע כי הרי הכל זה הקב''ה אז אין רוע בעולם 'אין רע בעולם כלל'.
אז אברהם אבינו הוא זה שבא ולימד אותנו את זה ''לית שמאלא בהאי עתיקא כלא ימינא''
אין שמאלה בכתר, אין שמאלה, אין רוע, אין גבורות, אין דינים, הכל ימין, לכאורה אם אין שמאל איך יש ימין? צריך להגיד: יש אחד, איך יש ימין? זה אחד אבל הוא כבר חסד, הוא כבר מטה כלפי חסד, הוא כבר מראש מטה כלפי חסד. אז ככה רואה את זה אברהם אבינו ככה הוא הציל את כל העולם - זה חשיבה, זה חשיבה נכונה, פשוט חשיבה נכונה.
מה החשיבה הנכונה? מה הכלל עבורנו? שאין רע בעולם
כשאומרים לי: בוא תוותר על הרע תהרוס את הרע, אותך אני ישאיר אתה טוב, הוא רע/ הם רעים, אותך אני ישאיר כי אתה טוב והם רע, אתה צריך להגיד: אבל אין רע, אתה מבקש ממני לחשוב שיש רע. אז את נוח אכשהוא זה שכנע 'אני יציל את עצמי וששאר העולם יתפוצץ' את 'אברהם אבינו' אכשהוא זה שכנע אבל את 'משה רבינו' זה כבר לא שכנע, אומר, אתה אומר: ''הרף ממני ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול'' אמר לו 'מחני', למה הוא אמר לו 'מחני' אומר: כי אם יש רע אז גם אני כלול בזה אז גם אותי יום אחד אתה תגדיר כרע כי אני לעומתך רע אז הוא אמר לו 'מחני' (אם אתה אומר שזה רע אז גם אני רע).
אז ברגע שאין הגדרות של רע וטוב אז הכל טוב.. זה אברהם אבינו כל זה אנחנו לומדים מאברהם אבינו, תקראו את המדרשים עליו אז תבינו איזה אדם ענק הוא היה.
אז כל הפרשה של לך לך זה 'לך בשבילך', ''לך לך ואהיה ברכה'' וההליכה היא בתודעה לא בחוץ אנחנו לא ב- dooing, אנחנו באנו לבנות את התודעה שלנו מהתחלה, אל תבקשו כלים 'אבל מה צריך לעשות' - תבנה את התודעה, תראה איך הכל אחד, תהיה יצרתי בזה.
תלמד עוד שעורים מהאינטרנט אפילו לאו דווקא שיעורים כאלה, תפתחו כל מה שאתם רוצים אפשר ללמוד גם מהדברים שהם טועים והם שוגים. יש פה משהו שעשה שיעור על 'תודעה' והוא אומר לי' הרב אני רוצה לעשות שיעור על תודעה', הוא פתח את האינטרנט מצא את כל שכתוב ונאמר על 'תודעה' וזה המון טעויות אבל אתם יודעים כמה הוא למד מזה.. כי הוא למד מה זה לא תודעה, זה חשוב. בגלל זה אני אומר לכם: תפתחו הכל, הכל פתוח, אל תגבילו את זה לשעה פעם בשבוע ביום רביעי, תפתחו את הכל, אפשר גם ללמוד מה לא, אבל אתה תדע, אתה צריך להגיד לעצמך: לא זה לא מספיק לי זה לא עונה לי על הכל, אני לא מקבל מזה הגדרה מדויקת. אז אתם יכולים לראות למשל את מיצ'יו קאקו, אחד המדענים הגדולים ביותר בעולם, מדבר על 'תודעה' והוא לגמרי ב out. אתם יכולים לראות איזה הרצאה בטיד שהם חושבים מה זה 'תודעה' וזה מקדם קצת יותר, אבל אתה אומר: זה לא זה. ואתה רואה שבסופו של דבר, חסר להם הקב''ה, חסר להם יהדות, חסר להם תורה, אתה מבין את זה, אתה מבין מה חסר פה כי זה עונה על משהו אחד ולא עונה על משהו אחר אבל לומדים מזה המון..
אז ללמוד, זה החשיבות וככה אתה בונה למעשה את התודעה שלך, אתה משלים את זה, אתה מגיע לריאליזציה. שאתה תגיע לריאליזציה שהכל אחד - אתה תתנהג בהתאם, כבר לא יצטרכו להגיד לך: תאהב את הציבור, תיתן להם צדקה, תעשה חסד, לא יצטרכו להגיד לך, הכלים כבר אתה תמציא אותם - מה אתה צריך לעשות לזולת. אבל מעכשיו, אם אני אכתוב לכל אדם ספר הדרכה איך הוא.. אני לא צריך לעשות את זה, תפתחו ספר מוסר, הוא לא יעשה את זה כי הוא לא מאמין בזה.
אז אברהם אבינו לימד אותנו שהכלים זה פשוט לשבת וללמוד, להגות, להתבונן ולהתבודד
וככה כתוב שבשלוש שנים הראשונות שלו הוא היה במערה, אימא שלו הסתירה אותו כי תרח, אבא שלו, רצה למכור אותו לנמרוד. הם ראו באצטגנינות שלהם, נמרוד אמר לו: תראה מי הולך להתריס נגדי, אומר לו: תשמע, אתה עובד עבודה זרה, יקום פה הבן שלי והוא ילך להתריס כנגדך הוא רוצה להחזיר את זה לאבא המקורי, אומר לו: תביא אותו אני רוצה לשחוט אותו. אז לקחו אותו והסתירו את זה ממנו. אז הוא גילה אותו שלוש שנים כשהוא היה במערה אח''כ כתוב במקום אחר שהוא גילה אותו בגיל 48, איך מסתדרים עם זה? זה רמות של התגלות של הדבר הזה, יש רמות של התגלות, ויש תקופות כאלה של ההתגלות הזאת אז יש התגלות בגיל 3 ויש התגלות בגיל 48 .
אז שתדעו מעצם העובדה שאתם באים לשיעור אתם כבר בונים עולמות, ואתם כבר נמצאים בעשייה ואתם צריכים לצאת כאילו אתם באתם עכשיו.. אנחנו סגרנו עלינו את הדלתות יושבים בונים את כל העולמות למעלה.. כל דבר שאתם עושים פה זה עולמות, אם אתם הייתם מבינים מה אתם עושים אתם הייתם יוצאים מפה בשמחה ובריקודים, כל יום זה היה תהלוכה של שמחת תורה, במקום זה יוצאים נאכסים, חבל, זה לאבד הכל כמעט. אתם בונים פה עולמות, מעצם העובדה שאתם מבינים מה שנאמר פה זה לבנות עולמות, אתם צריכים להיות מאוד שמחים רק בזה.
תלמידי חכמים שיושבים ולומדים תורה.. אתם יודעים כמה פעמים אני הייתי נכנס .. הבית של הרב לא נעול, אתה בא אתה דופק קצת ונכנס פנימה, אתם יודעים כמה פעמים הייתי רואה אותו עומד על השולחן רוקד, ממש, עם הספר, מספיק שהגיעה לו איזה תובנה, עומד רוקד שמה כמו בפורים, ממש, משמחה מטורפת, הוא לא יוצא והוא לא עוזב את השולחן שלו, למה? הייתה לו שמחה, הגיע לו תובנה חדשה, זהו, הוא יודע זה עוד היכל, זה עוד משהו, זה עוד עולם, זה עוד קרבה לקב''ה - כל תובנה שלו מזכה אותו בעוד קרבה לקב''ה. ואם אני יבוא יגיד לו: תגיד הרב שיינברגר אתה יצרני? איזה הייטק המצאת למציאות? זה לא מעניין אותו, איזה כלים עשית היום? יושב לומד כל היום בשתיקה.. ככה מגיעים עד לאין סוף וכל השאר מגיעים רק לסוף, ה' ישמור.
זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן.