הרב אריה חיים נווה שליט"א
פרשת נח התשע"ט
למעשה לתורה עצמה יש איזשהו סוג של היגיון שהוא בא בכמה מישורים;
ההיגיון הראשון שצריך ללמוד אותו, למשל; איך חטא אדם הראשון נוצר? אז בפרשה הראשונה מה שכתוב זה שהוא פשוט לא שמע את קול ה' אלא הוא שמע את קול הנחש, רואים את זה ממה שהקב''ה האשים כביכול את האדם כי שמעת לקול אשתך וכו' ואתה לא שמעת לקולי 'כי אתה שמעת לקול אשתך', זה לאו דווקא היה בגלל שזה הקול של אשתו זה בגלל שהוא שמע לקול של משהו אחר. אח''כ החטא בא לידי ביטוי ב'פרשת נוח' בעוד דבר, כתוב על דור אנוש ''אז הוחל לקרוא בשם ה'' אז 'הוחל' לשון חילול, הוא מתחיל מההפרדות וההתנתקות כמו רוכסן שנפתח, הוא מתחיל לספר לנו מלמעלה איפה הייתה ההפרדות וההתנתקות מאדם הראשון. וזה חשוב שהתורה מדווחת לנו איפה הייתה ההפרדות כדי שאנחנו בדרך חזור נדע איך לחבר אותם. אז בפעם הראשונה זה היה פשוט מזה שהוא לא שמע את הקב''ה, ע''פ הקבלה אומר האריז''ל שהוא לא עשה ''שוויתי ה' לנגדי תמיד''. מספיק שאדם מסיר את היראה שלו את הדבקות המחשבתית שלו מהבורא אומר' זה כבר מתכון לכל הצרות ולכל הבעיות, מעצם העובדה שהוא פשוט הסיר את המחשבה שלו, דברנו על זה, זה גבוה מאוד, כי אדם הראשון היה בזיווג דלא פסיק עם המחשבה שלו והוא היה נמצא בדבקות מתמדת.
ב'פרשת נוח' זה התחיל בשלבים;
יש שמה שלוש סיפורים שלא שמים אליהם לב, רגילים ש'פרשת נוח' זה ישר המבול אבל יש משהו שקודם לזה תחילת הפרשה, הם עדין היו דבוקים, הם עדין היו נביאים והם ידעו את השם המפורש אבל אז כתוב ''אז הוחל לקרוא בשם ה'' 'הוחל' זה לשון חילול, הם השתמשו בשם ה' בצורה לא נכונה. ובא לרמוז באדם, שוב, זה מדרגות של ירידה - אז המדרגה הראשונה של הירידה זה חוסר דבקות.
מדרגה שנייה זה להשתמש בקדושה לרעה - להשתמש בדברים קדושים לרעה, העונש שם לא כתוב בפשט הוא כתוב במדרשים ששליש מן העולם הוצף. דברי הרב נווה - ה' יעזור זה כמו משהו שקצת מתרחש עכשיו עם כל הסופות שמתרחשות, כל סופות ההוריקן, יש אלפים שנהרגים, הרוגים לצערנו, מעניין שזה נופל בדיוק באותן פרשות. על כל פנים, שליש מן העולם הוצף, בעקבות דור אנוש ש'הוחל לקרוא בשם ה'' השתמשו בקדושה לרעה, לחול.
אח''כ באותה פרשה זה נהיה יותר גרוע, הסיבה של המבול, כתוב ''ותמלא הארץ חמס''. יש הבדל בין 'חמס' לבין גזל. בחמס כשאדם גונב פחות משווה ערך פרוטה, משהו שלא שווה אפילו פרוטה אז זה לא נחשב אם אדם גנב פחות משווה ערך פרוטה זה לא נחשב לגניבה ולא מעמידים עליו בית דין. ו'גזל' זה כשבנ''א לוקח ממש משהו שהוא יותר משווה ערך פרוטה. זה הלכה שלא מעמידים על זה בית דין, כתוב ''ותמלא הארץ חמס'' זה אומר' שאם אנחנו היינו שם לא היינו רואים משהו רציני; בא בנ''א שותה לך מהשוקו בעבודה, לוקח שלוק, זהו, משאיר את הכל ככה, זהו, זה מה שכביכול עשו, או שובר שפיץ של עפרון, משהו ששווה אפילו פחות משווה ערך פרוטה, שאין לזה ערך, אין לך גם מה להעמיד עליו בית דין, על מה תעמיד בית דין מה הוא יחזיר? שפיץ של עפרון? אבל על זה בא המבול, על זה הוחרב העולם וזה פלא גדול.
והחלק השלישי זה עניין של מגדל בבל' שעליו מיד אנחנו נדבר.
במסכת ברכות כתוב רבן שמעון בן גמליאל אומר, הלכה, שחתן פטור מ'קריאת שמע', מטעמים מובנים. ביום הנישואין שלו, תלמידים תפסו אותו אומר 'קריאת שמע' אמרו לו' רבינו לא לימדת אותנו שחתן פטור מ'קריאת שמע', אמר להם: 'אני לא מניח לכם שאתם תבטלו אותי מקבלת מלכות שמים אפילו לא דקה אחת'. אח''כ הוא לימד אותם הלכה' שבימי אבלות לא מתקלחים, שבעה ימים לא מתקלחים משום צער, הוא היה באבלות הוא התקלח, אמרו לו' רבינו לא לימדת אותנו שאבל לא מתקלח? אמר להם: 'איסטניס אני' ('איסטניס' זה אדם שהוא מקפיד על הניקיון שלו מאוד) גם כן מוזר מאוד. אח''כ אמרו: 'לא מקבלים אבלות ותנחומים על עבד' והיה לו עבד שקראו לו 'טבי' וטבי לא היה יהודי והוא קיבל תנחומים על העבד הזה, אז אמרו לו' רבינו לא אמרת שלא מקבלים תנחומים על עבד, אמר להם: 'טבי הוא לא עבד רגיל'.
עכשיו, איך זה נראה? זה לא נראה טוב בכלל; תחליט או שאתה אומר את ההלכה ואתה עומד בה או..? מה זה, אני שונה? אז הנקודה היא כאן' שכאילו הקב''ה נתן הלכה ויש הלכה כמו למשל; שאין עניין להקים בית דין בפחות משווה ערך פרוטה. אז איך הקב''ה החריב את העולם על פחות משווה ערך פרוטה? איך הוא עושה את זה?
אז אם העולם היה מבוסס על הלכה אנשים היו קמים בבוקר ועושים צי'קליסט, הוא היה קם היה אומר: הנה עשיתי שחרית מנחה ערבית, נטלתי ידיים, הנחתי תפילין, תעזבו אותי בשקט. והאדם הפנימי היה פטור, מה שמתחולל אצלך בנפש בפנים זה אתה היית פטור. באה התורה ואומרת: לא, הקב''ה שם בצד את ההלכה ומסתכל על האדם הפנימי, מסתכל לראות כל מה שקורה באדם הפנימי וההסתכלות הזאת היא הרת גורל. אדם לא יכול להסתתר מאחורי הלכה, להגיד: 'הנה עשיתי משהו ע''פ ההלכה אני סגור, לא גנבתי יותר משווה ערך פרוטה' מכיוון שהם עשו את זה בכוונה, בגלל שמגמת הלב שלהם הייתה להרע, אז הקב''ה הלך לפי מגמת הלב שלהם וזה הביא מבול לעולם זה החריב את העולם.
לעניינים של רבן שמעון בן גמליאל - אז אצלו זה הפוך, הראו לנו את זה הפוך, שהוא הידר, הוא עשה משהו שהוא מהודר יותר, הוא אמר: יש את ההלכה ואני עושה מהודר יותר. ההלכה אני אומר לכם: 'חתן פטור ביום החופה מקריאת שמע', מטעמים מובנים; הוא נמצא עם האישה שלו זה פעם ראשונה, הוא לא יודע יקום לא יקום, הוא יהיה לא יהיה, אני פוטר אותו. אבל אני מחזיק את עצמי אז אני כן יודע להגיד 'קריאת שמע', אז אין שום סיבה שאני לא יעשה 'קריאת שמע', אבל זה לא אומר שאני פועל נגד ההלכה.
אז יש לנו כאן שני צדדים - יש את ההלכה ויש אפשרות כאילו לנצל את ההלכה לרעה כמו שדור המבול עשה והקב''ה אומר' אפילו שזה נראה שאתם כן שמרתם על ההלכה ושזה הכל בסדר אני רואה את הרוע ואני לא אוותר על זה. במקום אחר, יש הלכה ויש משהו שמהדר על ההלכה עצמה והקב''ה מאציל את זה, הוא מאוד אוהב את זה.
וכאן למעשה מראים לנו שאנחנו לא יכולים להסתתר מאחורי שום דבר.
אז אם ככה, למה ההלכה באה? אז ההלכה באה כמובן כדי לעשות פיזית קומה שלמה, הרי יש יקוק, אדם חושב במחשבה שלו זה י', עבודת הבירורים שהוא עושה אותם זה ב-ה', עבודת המידות שלו זה ב-ו', וצריך פיזית לעשות את זה, זה ב-ה' האחרונה ואז יש קומה רוחנית שלמה. אבל הוא יכול אפילו לעשות עבודה פנימית יותר עמוקה כי ההלכה נמצאת רק ב-ה' האחרונה, שלוש האותיות הקודמות לזה: ו' ה' י', ברברס אני אומר את זה, יכולה להיות פנטסטית אתה יכול להאדיר בזה מאוד. יש אנשים שעושים הכנה לתפילה שעתיים לפני, התפילה היא 45 דקות/ שעה והוא עושה הכנה לתפילה שעתיים. אז משהו יכול לבוא ולהגיד לו' תשמע זה לא 'ביטול תורה' שאתה עושה שעתיים הכנה? אז זה הכל תלוי באדם, אם הוא מרגיש שבשעת התפילה הוא עושה עליות גדולות מאוד והוא משיג הרבה מאוד הארה ובכלל הוא משיג דברים בזכות התפילה זה לא נחשב לביטול תורה.
עכשיו, למה אני אומר את כל הדברים האלה? -
כי יש הרבה הרבה דברים מטושטשים שקשה מאוד לבוא ולהגיד 'כך צריך לנהוג',
ביטול תורה -
למשל, בעניין של 'ביטול תורה', הרי כל הזמן חז''ל אומרים שהבעיה הגדולה ביותר זה 'ביטול תורה' אבל כל דבר תופסים על 'ביטול תורה', אדם שהתעטש בלי כוונה הוא אשם על ביטול תורה, עד כדי כך, כך כתוב בגמרא. אבל מראים שאם אתה כן נמצא מכוון ואתה כן עושה פעולה זה לא נחשב לביטול תורה כי תורה זה לא אומר שאתה צריך לקרוא דפים, לא לזה הכוונה 'תורה'. תורה זה התקשרות, אם אתה נמצא בהתקשרות עם הבורא או התקשרות עם הנבראים בכל רגע נתון אז בכל רגע נתון אתה יכול לעשות את זה, זה יכול להיות גם 24 שעות ביממה ועל זה נאמר ''והגית בו יומם ולילה'', 'והגית בו יומם ולילה' זה אומר שאתה מחובר כל הזמן ואין בזה שום 'ביטול תורה', אתה יכול לא להחזיק שום ספר אתה הולך כל הזמן עם הקב''ה בראש ועם כל מה שצריך לעשות בראש.
אז בפרשת נוח מבהירים לנו שהקב''ה שם לב לדברים שאדם כאילו עושה אותם והוא יכול להיות 'נבל ברשות התורה'.
אכילה -
עכשיו זה גם הולך על הרבה דברים אחרים: למשל, אכילה. אז חז''ל הגדירו אכילה מדויקת שהיא לא תהיה מרובה. מבחינת הגיוון אפשר לאכול הכל, ככה כותב הרמב''ם, אפשר לאכול הכל ורצוי לאכול הכל, אנחנו לא אוהבים בתורה את הצמחונות ואת הטבעונות זה כמעט לא שייך. זה התעללות בבע''ח שלא אוכלים את הבשר, צריך לדעת את זה, בשר צריך להיות נשחט יש שמה נשמות שמגולגלות בתוך הבשר וצריך לשחרר אותם ע''י אכילה קדושה. מה שקורה היום כמובן עם הכשרויות והאופן שבו שוחטים זה בלגן אחד גדול אבל אני מדבר כרגע ע''פ מה שצריך להיות לא ע''פ בלגן שבנ''א עושים, קודם כל מה שצריך להיות מה שהתורה אמרה אז יש נשמות כלואות בכל דבר והן צריכות לעבור את התיקון שלהם. לעשות 'פרה קדושה' כמו בהודו ולהשאיר אותה מתה מזקנה זה ממש להתעלל בנשמה שנמצאת שמה בפנים.. זה עניין גדול מאוד לגלגול נשמות, אני יודע שהרבה לא יסכימו לזה אבל זה בעיה שלכם לא שלי.
על כל פנים אז צריך לדעת שצריך רב גוניות באכילה, רק הכמות, הרמב''ם אמר להיזהר מן הכמות, הוא נתן - יש את השיעור של חז''ל שנתנו, שיעור לכמות של האוכל עצמו, הרמב''ם אומר שזה קשה להגיד את זה לבני אדם אומר' שזה ממש מנהג לצדיקים, אז הוא אומר: אני אתן שיעור של לאכול שליש עד חצי מהקיבה וכל השאר זה ממילא יתנפח לך בבטן אתה לא צריך לאכול עד שאתה תהיה מפוצץ לגמרי (כי האוכל מתנפח עוד הוא מקבל עוד את הנוזלים שיש בקיבה והוא מתנפח עוד בנוסף למה שאתה מכניס).
כל אוכל ממשיך ומתנפח לרבות ירקות, הסיבים שנקראים 'סיבים תזונתיים' הם בכלל לא תזונתיים זה כמו לאכול חבלים, אתה אוכל את הדבר הזה, זה מתמלא בנוזלים ומתנפח פי שלוש מהנפח שלו.. אז זה לא סתם קלוריות מתות 'מדברים על קלוריות מתות', זה קלוריות מתות, זה שזה טוב כביכול להעביר את הקיבה' קשקוש, סליחה שאני אומר את הדברים האלה, תאכלו מעט והקיבה תעבוד טוב. כמו שאומר הרמב''ם' שהקיבה דומה למדורה אם שמים הרבה עצים בבת אחת זה כמעט מכבה אותה אבל אם תשים מעט מעט לאט לאט אז המדורה תלך ותגדל ואז היא תשרוף את הכל כמו שצריך. אז הוא דיבר על אכילה מתונה שלא לאכול מהר ובבת אחת. ודבר נוסף זה לא לאכול הרבה, כי יש את מיצי העיכול של הקיבה שהם צריכים בכלל להסתגל לכמות שאתה מכניס והוא דיבר על ללעוס, ללעוס כמה שיותר לא להכניס חתיכות, מי שמכניס חתיכות זה נקרא לעיטה, הלעטה כמו שעשיו אמר ''הלעיטני נא מן האדום האדום הזה'', צריך ללעוס הרבה. עכשיו, הלעיסה ע''פ הקבלה עוזרת לכוון, צריך לכוון בזה.
על כל פנים, זה צורה נכונה של היחס בין האוכל לבין ... מי שאוכל כמו בהמה ולועט אז לא כתוב שום דבר נגד זה אבל אתם שמעתם על מושג שנקרא 'תאוות אכילה'. אתה אומר' אבל איפה זה כתוב שזה חטא, איפה זה כתוב שזה נגד המצווה, זה לא כתוב שזה נגד המצווה אבל מסבירים לך שזאת מידה רעה. למה? כי אתה אלוקי אתה רוחני, אתה לכתחילה לא צריך לאכול, אתה אוכל כדי לברך אתה לא מברך כדי לאכול, המטרה של האוכל היא הברכה אז אתה צריך לעשות את המטרה אמתית. אז זה אחת הדוגמאות.
הלכות יחוד -
בהלכות ייחוד מותר לגבר לדבר עם האישה בפרהסיה. למשל, כל אישה יכולה לבוא ולדבר איתי פה בצד, מותר, התורה מאפשרת לי את זה וגם אם אנחנו נשב כיסא ליד כיסא מותר. אבל מי יודע מה אני אומר לה? אף אחד, אז זה נקרא ''נבל ברשות התורה'', שהתורה מתירה לך לעשות את המעשה הזה אבל אתה נקרא ''נבל''.
ויש אין ספור מקרים כאלה. למה? כי בוחנים את הלב שלך. אתה צריך לדעת שהפרסונה האמתית שלך נבחנת תמיד, זה שעשית את ההלכה זה לא קונה את הקב''ה, הקב''ה לא לוקח שוחד.
האישיות הפנימית של האדם כל הזמן נבדקת
אז להסתתר מאחורי.. אני אומר את זה כי הרבה מאוד אנשים כותבים לי 'הרב למה אני מקבל צרות אני נותן המון צדקה, אני מתפלל שלוש פעמים ביום, אני תורם לבתי כנסת, אני הרבה פעמים משמש איזה רב כזה או רב אחר? אוי ואבוי בכלל לעלות את זה אנחנו לא מעלים את הדברים האלה, מה זה משנה מה אתה עשית? זה חשוב מה אתה באישיות שלך. הקב''ה נותן למעשה את כל הניסיונות לאדם; בין אם זה בפרנסה, בין אם זה בבריאות, בין אם זה בזוגיות הוא נותן את זה רק ע''פ האישיות הפנימית של האדם בלי שום קשר למה שאתה עשית, זה לא קשור בכלל למה שאתה עשית.
אז אף אדם לא יכול לבוא להגיד לקב''ה 'ה' אבל אני גמרתי גמרא כמה פעמים, עברתי על השולחן ערוך, נבחנתי קיבלתי ציון 100 אני כל יום נוטל ידיים, אני תורם לבתי כנסת, אני מקים מקוואות'.. מה זה קשור? נשאלת השאלה; מה האישיות שלך? אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, מה האישיות שלך? מה האישיות האמתית שלך? מה אתה מספר מה עשית? מה, אתה קונה את הבורא.. אתה לא יכול לקנות אותו.
כל הזמן בודקים את האישיות שלך, אל תספר לאף אחד שום סיפור - מי שעורכת את ההפרשת חלה הכי גדולה אומרת לי 'אני רבנית אני עושה הפרשת חלה ל 5000 בנות.. מזכה את הרבים, למה אני מקבלת צרות?' היה מספיק רק לשמוע אותה כדי להבין למה היא מקבלת צרות. אז זה שוב, גסות רוח לחשוב שהקב''ה זה משהו שקונים אותו בשוק, חזרה בתשובה פנאטית וערבית מוסלמית.. והיא עושה את זה ל 5000 אחרות באיזה סעודת אמנים.. והיא לוקחת 3000 דולר על הדבר הזה.. והיא חושבת שהיא קונה את ה' 'איך הקב''ה מעז לתת לה עונש עכשיו'.
אז צריך לדעת, זה לא עובד ככה, תשימו את כל מה שאתם עושים כמצוות, הכל, כל מה שאתם עושים, תשימו בצד, תמיד תבדקו את האישיות שלכם. וכל מה שאנחנו מקבלים אנחנו מקבלים בהתאם לאישיות העכשווית שלנו; זה לא קשור בכלל לכמה מצוות עשית וכמה תורה אתה לומד וכמה אתה חושב שאתה טוב, זה לא קשור, זה קשור למה שהאישיות שלך צריכה לעבור ''אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא''. הקב''ה לא מקבל שוחד, אי אפשר לעבוד עליו, אי אפשר להגיד שהוא עושה עוולות, הוא פשוט בודק כל הזמן את האישיות שלך.
זיכוי הרבים -
יש לא מעט שמנצלים את הקדושה, הם חושבים שהם רבנים, לצערנו כמו שקרה.. אז הם לוקחים כל מיני דברים, למה? הוא חושב שהוא מזכה רבים.. יש דבר מוזר שכתוב 'מי שמזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' אז יש הרבה שאמרו לי (רבנים קולגות) 'אני יודע שאני חוטא, אתה יכול להסביר לי איך זה קורה כשאני כ''כ מזכה את הרבים?' אז הזוהר אומר' שאם חטא בא על ידו סימן שהוא לא מזכה את הרבים. רק מי שמזכה את הרבים עושים שגם אותך יחזיקו גם כן אבל אם חטא בא על ידך סימן שאתה לא מזכה את הרבים. אז אתה בכלל צריך לבדוק אם אתה מזכה את הרבים כי המושג שנקרא 'לזכות את הרבים' זה לא להפוך אותם להיות דתיים, זה גם לא לגרום להם לעשות סגולה, זה גם לא לגרום להם לעשות מצווה, וזה גם לא לגרום להם לעשות הלכה.. כל זה לא נקרא זיכוי הרבים כי זה לא בעיה. אתם יודעים בכמה צורות מניפולטיביות אני יכול לגרום עכשיו לאלפים לעשות מה שאני רוצה? מי שיודע תקשורת המונים הוא יכול לשחק עם הקהל איך שהוא רוצה, זה מסוכן מאוד; להעביר איזה סגולה, להעביר איזה הלכה, לעשות איזה משהו שכולם יעשו אותו.. אתם חושבים שזה זיכוי הרבים? זה לא זיכוי הרבים.
'זיכוי הרבים' זה שאדם מתקרב לבוראו, התקרבות אמתית, כזאת שהוא לא ייפול ממנה יותר, זה נקרא 'זיכוי רבים', זיכוי מלשון זכות. עוד דבר שכתוב על 'זיכוי רבים' שזה יותר קשה, שזה לא זיכוי פרטים, זה אומר שאתה צריך ליצור אחדות בעם ישראל - אתה צריך ליצור זכות לרבים, שהרבים נמצאים בזכות וזכות. מי יודע לעשות אחדות בעם ישראל, מי יודע לקחת אלפי נשמות ולחבר אותם אחד לשני?? אז הבנ''א אין חטא בא על ידו, זה כמו משה רבנו. 'משה רבינו' נקרא מזכה הרבים, זה כדי שאתם תחזיקו את זה בראש, כל השאר לובשים כיפה, זה הדבר היחידי שאפשר להגיד.
אצל הקב''ה אין משחקים זה ישות של אמת וצריך כל הזמן לדעת שאנחנו מסתכלים לאמת בעיניים, כל הזמן תעמוד מול המראה ותגיד לעצמך: 'אני נמצא פה מול האמת, האמת מסתכלת עלי 24 שעות', זה מה שקרה עם דור המבול ועם דור אנוש. אם אנחנו היינו שם היינו בטוחים שהם צדיקים גמורים כי לא היה להם משהו אחר חוץ מרוחניות, הם השתמשו ברוחניות; היו הוגים שמות, הם היו נמצאים בהגות מתמדת, הם ידעו את השם המפורש, לא פשוט בכלל, הם ידעו את ההלכה של: לא לגזול יותר משווה ערך פרוטה, הם ידעו את זה, הם ידעו שזה לא טוב שזה יפגום להם ברוחניות, שזה יאבד להם את הקשר. גם כשנוח בא ואמר להם; אתם יודעים צריך לבוא מבול, אז הם אומרים לו; איך יבוא מבול? אתה יודע שאנחנו יודעים את המשמרות של המלאכים ואנחנו יודעים להשביע את המלאכים שזה לא יקרה? תבינו איזה אנשים הם היו. אם היינו עושים עכשיו חזרה אחורה בזמן אליהם היינו בטוחים שזה צדיקי עליון לא היינו מבינים אותם, חלק גדול היו בשתיקה ובמחשבה בלבד, החזיקו את העולם בידיים. רק הקב''ה מחליף את המלאכים לפי בני האדם, זה מה שהם לא ידעו. הרי ''אין עולם בלא אדם'' האדם מייצר למעשה את המציאות שלו אז מלאך שה' ברא שירד גשם כתיקנו ותהיה עונה כתיקנה זה ''היה אם שמוע תשמעו את מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום ונתתי גשמכם בעיתו יורה ומלקוש ואספת דגנך תירושך ויצהרך ואכלת ושבעת'', אז הזוהר מסביר שיש מלאכים שהם בנויים מול מצווה ואישיות מסוימת, יש מלאך שיסדר לך את העולם, אבל אם אתה מחליף את האישיות אתה מחליף את המלאך, המלאך נהפך להיות מלאך חבלה, זה הם לא לקחו בחשבון - שהמציאות הפנימית שלהם מולידה מלאכי חבלה.
בכלל, הבעלש''ט הקדוש כותב; שאם האדם היה יודע שאת כל הרעה הוא מזמן לעצמו מתוך עצמו ועל זה הוא אמר ''דע מה למעלה ממך'', הוא אומר' תדע שמה שמלמעלה - זה ממך. למה? כי שוב, אם אתה מחבל בפנים אתה תראה מחבל בחוץ, אתה חולה בפנים אתה רואה מחלה בחוץ, כל רוע שיש לך אותו בפנים אתה תראה אותו בחוץ, כל טוב שאתה תראה אותו בפנים אתה תראה את הטוב הזה בחוץ. למה אנשים זוכים לגילוי אליהו? הוא הגיע למקום השלום אצלו בנפש אז הוא רואה את אליהו הנביא. אדם שהגיע לאמת הנצחית זוכה לגילוי של הרב 'המנונא סבא', יש כל מיני גילויים שאמרו: איזה מידה מראה מה. אבל זה לא שהוא מתגלה כצ'ופר אתה מגלה אותו מבפנים, זה ישות מקבילה, זה אותו מקום אצלך בכיס בתודעה הוא מתגלה.
אז הם לא לקחו את זה בחשבון, אמרו לנוח: אנחנו יודעים את המלאכים אנחנו נשביע אותם שהם לא יעשו מבול, אל תדאג, רק הם לא לקחו בחשבון שזה מתחלף בהתאם אליהם.. אז הולידו מלאכי חבלה ומלאכי החבלה חיבלו בעולם, ככה זה היה.
אח''כ שהגיע דור הפלגה - לכאורה היה בזה סוג של תיקון כי הם היו 'עם אחד ושפה אחת' והכתוב אומר שלא יבצר מהם לעשות דבר שהם רצו, כל דבר שהם רצו הם היו יכולים לעשות, למה? כי כשמשהו נמצא באחדות כל מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות. למה כל מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות? מכיוון שהוא נמצא מול האחד של העולם, הוא נמצא מול מלכו של עולם 'מלכו של עולם' הוא אחד והוא נמצא באחדות אז התקשורת היא מידית, כשם שהקב''ה יכול לעשות כל מה שהוא יחפוץ כך ישות שהיא אחד יכולה לעשות כל מה שתחפוץ.
שוב, אני חוזר לבעלש''ט, הבעלש''ט אומר' הדבר כלול גם ביחיד, הדבר אמור גם ביחיד, אם אדם הוא אחד עם עצמו, הוא אמר: הדבר נאמר על 'אברהם אבינו', אברהם אבינו ידע לברוא שמים וארץ, אמרו: מאיפה אתה יודע? איפה זה כתוב? אמרו' עצם העובדה שהוא ידע את ספר יצירה והמידע הזה הגיע אליו הוא ידע לברוא שמים וארץ עם ספר יצירה. למה? כי כתוב ''אחד היה אברהם'' מכיוון שהוא היה אחד בפנימיות שלו הוא ידע לאחד את הקוטביות, לא היה לו גוף ונשמה, הוא היה כל כולו הוויה קדושה ''אחד היה אברהם'', את הכל הוא היה יכול לעשות אז הוא כתב את ספר יצירה.
דור המבול רק חשבו ביחד לעשות רע. עכשיו, בואו נבין; למה לא נגזר מוות עליהם? במקרה שלהם כתוב ''הבה נרדה ונבלה שם שפתם'' והקב''ה רק פיזר אותם. על 'עבודה זרה' כתוב שהעונש של זה הוא מוות, אז איך יכול להיות שעל עבודה זרה יש עונש מוות והם כולם ביחד עבדו עבודה זרה.. אז היינו מצפים לראות שאלה שגנבו פחות משווה ערך פרוטה אולי שהקב''ה יזיז להם את הרעיונות ואת המחשבות הטפלות האלה וירחם עליהם אכשהוא ואילו על אלה של מגדל בבל היה צריך 'להיכנס בהם', למה זה ככה? והתשובה היא – שהם היו אחד, יש תועלת בזה שאתה אחד.
דוגמא נוספת, הדור של אחאב, הם היו דור של עובדי עבודה זרה, הוא ואשתו הנחו אותם לעבודה זרה אבל בגלל שלא דברו דלטוריה אחד על השני (לא דברו לשון הרע אחד אל השני) כל מלחמה שהם יצאו הם ניצחו. הדור של 'שאול המלך', כתוב שכל תינוק היה יודע 50 פירושים שונים לכל פסוק, הם היו יוצאים למלחמה ונהרגים, למה? הם היו במחלוקת.
אז הדבר הוא גם לבנ''א פרטי וגם לקהילה שלמה.
אז לאט לאט האדם צריך באמת לקחת את עצמו לצד, לעשות המון המון פעולות של התבודדות ולראות איך הוא מאחד את הקוטביות שנמצאת אצלו בתוך הנפש. צדיקים שמגיעים לייחוד הזה יכולים לעשות הכל, זה בשיתוף עם הבורא, אבל אין משהו שהם לא יכולים לעשות מכיוון שהם במילא בהשוואת הצורה עם הבורא.
אז למה בדור הפלגה, בדור של מגדל בבל, למה הקב''ה החליט שהוא לא הורג אותם?
אז הנקודה היא כאן שאם אנחנו מסתכלים על עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני הם אחד אבל הם אחד מול האחד הלא נכון. וזה מה שהוקרן, אחד לא נכון. והאחד הלא נכון הזה מה עשה? פיזר אותם וזה היה לקח חשוב מאוד לנסות להבין אותו - כשאתה נמצא מול אחד לא נכון האחד הלא נכון הזה ייצור אצלך שלא יהיה אחד.
דברי הרב נווה - אני לא יודע כמה אתם יודעים על דתות אחרות, בוא ניקח דתות אחרות, תראו כ''כ הרבה דתות וכ''כ הרבה אנשים שמתעסקים בדתות שונות ותסתכלו מה קורה לאותה דת. כל הדתות כמעט פורקו, בודהיזם, היה להם מנזרים שלמים (הם קוראים לזה מקדש אבל אסור לקרוא לזה מקדש) בין אם זה היה בטיבט, בין אם זה היה בסין ובכל מקום שהם הלכו רק פיצצו אותם. אז אם אתם עובדים בחוסר אלימות ואתם עובדים ביחד בתודעה קולקטיבית של עשרות אלפים אולי מיליונים ובמדיטציה כ''כ מכוונת, איך נוצר מצב שצר ואויב בא ומפרק אתכם? וזה לא מהיום זה לכאורה תרבות שהייתה לפני 5000 שנה למניינם, לפי מה שהם אומרים, זה הרבה פחות כי זה די מקביל לתקופתו של אברהם אבינו. אבל למעשה אף אחד היום למעשה לא יודע מי זה העם ההודי זה לא העם ההודי שהיה פעם וגם לא מי זה העם הסיני זה לא היה העם הסיני שהיה פעם וגם לא העם היפאני זה לא העם היפאני שהיה פעם. בכלל, מבחינת העמים, אף עם לא נשאר אלפי שנים. אבל ביהדות אפילו שאצלנו יש עבודה זרה היהדות נשמרה וכל הצרות שבאו לעם ישראל לא באו כדי לפרק אותנו באו כדי לאחד אותנו, כתוב ''תרועם בשבט ברזל'', שהקב''ה רועה אותנו בשבט ברזל שהוא כאילו ידאג לזה שאתה מנסה להתפזר, אתה מנסה לפזר את הצאן אני יחבר את הצאן, אז הוא רועה אותנו בשבט ברזל. אז זה פלא גדול, איך העמים האחרים מנסים להתקדש באמצעות הדת שלהם ומשהו חיצוני בא ומפרק אותם ואצלנו אנחנו עושים כמעט כל מאמץ כדי להיות עובדי עבודה זרה, ואנחנו מגיעים לארץ ישראל ''ומקבץ נדחי עמו ישראל'' ובכל זאת אנחנו נמצאים פה ביחד ? ורואים את זה בעיקר במשברים שיש מלחמות אנחנו הכי מאוחדים וכל הצרות זה הכי מאחד אותנו..? אז צריך להיות חכם לראות איזה כוח עושה את זה, אתה מנסה להיפרד לעבוד מול כוח של פירוד ויש כאן כוח שמאחד אותך, זה פלא גדול.
הלקח עבורנו זה קודם כל לדעת מהפרשה עצמה – שמסתכלים אלינו עמוק לתוך הנפש,
לשים בצד את כל מה שאני חושב שאני עושה כמצווה והלכה או צדקה - את הקב''ה לא קונים, יש אנשים שנתנו מיליארדים לצדקה וזה לא עמד להם. יש דברים שהזוהר אומר; גם אם אתה תעשה את זה ואת זה ואת זה אם הנפש שלך תהיה שקרית אתה תצטרך לשלם על הנפש השקרית שלך, אתה אומר' כל מה שהרווחתי נתתי, בניתי בתי כנסת, בניתי מקוואות.. מה זה קשור לזה שאתה שקרן? מה זה קשור? זה גם לא נותן לך לגיטימציה לבגוד באשתך או להרביץ לילדים או להיות אלים, מה זה קשור?
מה כן קשור? על מה מסתכלים? –
על הנפש של האדם, על האופי שלו, על האישיות שלו ולכן אסור לנו להסתתר אחרי שום דבר; עשית שבת היה לך קשה? אשרייך, אל תחזיק אותה, כתוב במסכת אבות ''אל תחזיק לעצמך טובה כי לכך נועדת''. עשית סוכה הכי טובה בעולם, כל דבר שאתה עשית אותו והיה לך קשה מאוד, זה כלום, כל הזמן תסתכל על האישיות שלך, מה אני צריך לתקן באישיות שלי כי כשאני יעלה למעלה האישיות שלי תהיה מול הבורא. התפקיד של המצווה ושל ההלכה הוא תפקיד סגולי, לשפר את הנפש, לדייק אותה, לקדש אותה אבל היא לא מחליפה את הנפש. אתה לעולם לא תוכל להסתתר מאחורי שום דבר. אגב, תלמיד גם לא יכול להסתתר מאחורי רבו, אומנם הרב יכול להגיד: הוא מהשורש שלי הוא ענף שלי, אני יכול לסנגר עליו מדוע הוא מתנהג כך, מקבלים את זה בצורה כזאת או אחרת, אבל גם כן חלקית.
כתוב על הבעלש''ט בעליית נשמה שהוא עשה בראש השנה שהוא ראה נשמות מסכנות ששטן גורר אותן הוא רצה להתקרב והשטן אמר לו: תשב בשקט זה שלי. אז גם צדיקים גדולים מאוד שיכולים להתגבר על השטן כי הם אחוזים בעץ החיים לא נותנים להם.
רבי אלימלך מליזנסק - מה לא נכתב על האיש הזה, שההארה שלו הייתה כ''כ גדולה שאחרי הפטירה שלו הוא אמר: אף אחד לא יכול להמשיך אותי, קרא לארבע תלמידי חכמים אדירים; לחוזה מלובלין, לאדמו"ר מפשיסחא ועוד שניים ואמר: אין אחד שיכול להכיל את כל האור שלי אבל אני רוצה להשאיר את האור שלי בעולם; אז את 'כוח הראיה' שלי אני אתן לחוזה מלובלין, את 'כוח הדיבור' שלי אני אתן לאדמו"ר מפשיסחא, וכך הוא חילק, את הלב נתן לאדמ''ור ואת השכל שלו נתן למשהו אחר.. תבינו חילק את עצמו לארבע. ורבי זושא אח שלו, לשניהם היה אח שהיה ליטאי, הוא קטרג עליהם מאוד 'מה אתם ממציאים חסידות' וכל מיני דברים כאלה עד שמהשמיים פסקו עליו מוות. הם עשו עליית נשמה כדי לסנגר על אח שלהם הם ניסו להשמיע טענות זה לא הלך, אף טענה לא קיבלו ואז רבי זושא אמר איזה משהו והגיע לבית דין רבי שמעון בר יוחאי והוא אמר: תעזבו את רבי זושא הוא היחידי בדור שירד לסוף דעתי תקבלו את דעתו, וככה גזרו שאח שלהם לא ימות.. הוא אפילו לא ידע מכל זה. על כל פנים, רבי אלימלך מליזנסק ורבי זושא, שני ענקי העולם האלה, ראו ברוח הקודש מה שעתיד להיות בשואה ורצו לעבור את הגשר לברגן בלזן ועמד שם השטן ואמר להם: אם אתם תבואו להפריע לתהליך ההיסטורי להתרחש, אני יעזוב את הכל ואני יתעסק רק אתכם, והם עזבו את המקום. אז כשמונעים מצדיק מונעים מצדיק. למה? אתה יכול להגיד; 'למה, תיתן להם לבוא, לסנגר, לעבוד, תן להם, הם צדיקים הם יודעים מה הם עושים?' לא קשור כי הקב''ה מסתכל על האישיות.. האישיות של עם ישראל לא הייתה טובה באותו זמן.
אתה לא יכול להסתתר מאחורי שום דבר, לא יעזור לך, לא מאחורי תורה ולא מאחורי צדיק ולא מאחורי הלכה ולא מאחורי מצווה ולא מאחורי כסף, אפילו אם נתת את כל החיים שלך ככה לצדקה, זה לא יעזור לך. תעמוד עם האישיות שלך ותמיד תשאל את עצמך - מה האישיות שלי? האם האישיות שלי זה האישיות שהיא באמת אלוקית? רק את זה שופטים, את האישיות שלך.
ושתבינו אני אפילו לא יכול להסביר כי אנשים מסתתרים מאחורי דברים והם לא יודעים את זה; לא מאחורי תפילות ולא מאחורי טבילות ולא מאחורי אפילו מאמצים מסוימים נקודתיים שאתה עשית, לא יעזור, בסוף נשארת האישיות שלך. כי לעשות מאמץ נקודתי אפשר, נניח אדם היה בחורף לא היה לו מקווה הלך טבל באיזה נהר ב 4 מעלות קפא כל הלילה עד הבוקר למד זוהר, על הכיאפק מצוין. אבל, מי מתיר לך אח''כ לשקר? או לכעוס? או להיות עצוב למוות? מה זה קשור לזה שפעם אחת זה מה שאתה עשית.
היה אחד בא ואמר 'טבלתי במקווה של האר''י אני הייתי הראשון שמה בחורף היה מעטה של קרח אני שברתי אותו ונכנסתי פנימה, הוא רצה להגיד את זה כזכות שלו, למה יש לו בעיות ברגלים. מה זה קשור? אם הרגלים שלך אח''כ גם רצו לרעה אז יש לך בעיות ברגלים, מה זה קשור למקווה.. אז עשית מאמץ פעם אחת. ואנחנו רואים, לצערנו, רבנים גדולים שנפלו והכניסו אותם לכלא זה רבנים שמה שמסופר עליהם זה שהם צדיקים גדולים מאוד; אנשים שעשו גמחי''ם ונתנו ותמכו ועשו שלום בית ורצו מבית לבית ועזרו בכל מה שאפשר היה לעשות, אבל מה? היה לו שריטה עם נשים אז הוא נפל בזה.. מה זה קשור? אז הקב''ה מכניס לכלא. ואז אתה יכול לבוא ולהגיד 'מה ה' לא יכולת להגן על הכבוד שלי?' מה זה קשור, כל מה שאתה עשית לעובדה שאתה שרוט עם נשים? אין, אי אפשר להתחבא, אי אפשר להתחבא מאחורי שום דבר.
הערך אמת
וצריך לדעת שאצל הבורא רק האמת משחקת, אתה רוצה לדבר אתו תבוא רק עם האמת בלי אמת זה לא זז מילימטר, אי אפשר לזוז בעולם הזה, אין שום פידבק לעולם הזה אם אין כאן אמת כי העולמות הם נקראים ''עלמא דשיקרא'' ובגלל זה הם גם ''עלמא דפירודא''. אין משהו שמיישר את הנפש חוץ מאמת. יש אנשים שעוסקים למשל ב''ואהבת לרעך כמוך'' לא מעט בעיקר מהקהילה האשלגיסטית, לא מעט, אבל עדין אתה יכול לאהוב אבל לא להיות אמיתי.
אז הכי חשוב, האור הכי נכון זה אור האמת.
זה האור היחידי שמתייחסים אליו בעולם העליון כי הכל נמדד ביחס אליו.
ולומדים את זה מהסיפור על המלאכים (ספרנו את זה אבל חשוב לחשוב על זה עבור אלה שלא שמעו וכל הזמן להפנים את זה כאילו כמה זה חשוב) - הרי הקב''ה ברא את המלאכים ביום השני כדי להימלך עמהם, להיוועץ עמהם, זה כוחות בנפש (אל תיקחו את הדברים כפשוטם כל הדברים האלה למעשה זה כוחות בנפש) ואדרבא בגלל שזה כוחות בנפש אז צריך לשמוע את זה היטב היטב היטב. מלאך הצדק, החסד, האמת, והשלום כי זה ארבע הכוחות המרכזיים בנפש אז הם גם כן עומדים כנגד י' ק' ו' ק'. כולם ראו את ההיסטוריה העתידית של מה שעתיד לצאת מן העולם, אמרו לקב''ה ''צרה זו למה לך'' אמר להם ''למען ידעון ארך אפיים מהו'' הכל כאן עניין של ארך אפיים, אפילו שאני ישים אותם במקום הכי רע באמצעות ארך אפיים הם ייצאו מהכל. מלאך הצדק והחסד אמרו 'יברא' כי הוא עושה חסדים עושה צדקות, מלאך השלום אמר 'אל יברא' כי כולו קטטה, בגלל שהוא דואלי בנוי מגוף ונשמה אז הוא יהיה בקטטה מתמדת, איפה אני נמצא פה? אז זה טיעון לגיטימי, זה טיעון לגיטימי כי זה מה שמיוחד למעשה באדם שהוא דואלי אז 'מלאך השלום' אומר: אז איפה אני נמצא פה? אם אני לא נמצא פה איך אני יכול להיות חלק מזה, איך אני יכול להסכים לזה שכל הזמן יש פה קטטה, אני מלאך השלום, איך אני יסכים לקטטה. ו'מלאך האמת' פה הייתה התפנית הוא אמר ''כולו שקרים'', עכשיו אי אפשר להגיד כולו שקרים, אתה יכול להגיד יש בו שקרים, הרי אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקוב, אין לך דור שאין בו ל''ו צדיקים, אין לך דור שאין בו צדיקים שנולדים איתו. אז איך הוא אמר: 'כולו שקרים'? אז לימדו אותנו חז''ל שאין חלק אמת, אין כזה דבר 99% אמת ו 1% שקר, אין כזה דבר, החיה הזאת לא קיימת זה צריך להיות הכל אמת, למה? כי אם יש לך 90% אמת אז למה יש לך 10% שקר? למה אתה נתפס בשקר? אם אתה משאיר עדין אחוז מסוים של שקר סימן שאתה מאמין ששקר עובד ששקר יש לו תפקיד. אז אם אתה מאמין ששקר יש לו תפקיד סימן שבתת מודע שלך שזה יותר עמוק מהמודע שלך אתה מאמין בשקר אתה לא מאמין באמת, אז כולו שקר. זה הגיון מאוד חשוב, למה אתה משאיר קצת? אתה לא צריך להשאיר קצת? אם אתה משאיר קצת סימן שאתה מאמין שזה פועל אם אתה מאמין שזה פועל סימן שאתה מאמין בשקר לכן אמר ''כולו שקרים''. אז זה לא רק להיות אמת זה גם להאמין באמת וזה גם להאמין ששקר אין לו מקום.
עכשיו, התפנית בסיפור זה שהקב''ה לקח את 'מלאך האמת' וזרק אותו לארץ, כתוב ''ותשלך אמת ארצה'' והזדעקו המלאכים ואמרו ''למה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייא שלך''? למה אתה מבזה את חותם הטבעת שלך? הרי הוא מלאך האמת, זה התפקיד שלו להגיד את האמת, אמר הקב''ה ''תעלה אמת מהארץ שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף''. מה הסיפור הזה בא להגיד? אומר הזוהר 'ארץ' זה לשון רצון, שהקב''ה תקע את האמת ברצון של האדם שאם האדם ירצה הוא יעלה אותו ''אמת מארץ תצמח'' אמת תצמח מתוך הרצון של האדם, רק אם האדם יהיה חיפושניק אחר האמת אם הוא ירצה את האמת הוא יגלה אותה ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'', 'צדק' זה כביכול האור אין סוף כי זה הכל צדק, הכל זה השוואת כל המדרגות כולן זה נקרא ''צדק משמים נשקף'', האין סוף נמצא שם הוא ימצא את זה אבל שירצה את האמת. למה? אומר הזוהר שכל המילים צריכות להיות עם סמיכות לאמת, למשל זה צריך להיות; 'חסד של אמת', 'צדק של אמת', 'רב של אמת', 'תלמיד חכם של אמת', 'אדם של אמת'. וכל דבר מבקשים מן האדם תצמיד את זה לאמת, תעשה אמת, אז אתה אומר' יש חסד שהוא לא חסד של אמת? כן בטח יש חסד שיכול לקנות את הזולת, יש צדק שהוא לא צדק של אמת כמו שאנחנו רואים היום מה שעושים לנו פה בארץ, אין שום קשר בן אמת לבין הצדק שנעשה פה, שום קשר, וכנ''ל שאר הדברים. וגם ב'אמת' יש 'אמת לאמיתה': יש 'אמת' ויש 'אמת לאמיתה'. אז האדם צריך להיות בעל 'אמת לאמיתה' זה דבר גדול מאוד לנסות להבין אותו.
הגמרא מספרת על עיר שנקראת 'לוז' זה נשמע כאילו זה עיר דמיונית אבל שוב, פשוט כי הגמרא שזורה בהמון משלים שזה למעשה רמזים על החוכמה. 'לוז' היא עיר האמת. 'לוז' זה גם העצם שנמצאת מאחורי הראש של האדם שעליו הוא מניח את התפילין, הדלת של התפילין הוא מניח אותו על עצם הלוז. יעקוב אבינו פגש את הקב''ה בעיר לוז זה אומנם 'בית אל' אבל כתוב ''אולם לוז שם העיר לראשונה'' למה? כדי להגיד לך זה עיר האמת, על עיר האמת אני שם את בית המקדש. אז איפה זה 'לוז'? הר הבית, איפה שהרב הבית זה 'לוז', איפה העיר הזאת נמצאת? זה הר הבית, זה כאילו עיר בפני עצמה. לקצת מתחם הזה של בית המקדש, הר הבית עצמו, קוראים לזה עיר, זה 'עיר לוז', זה עיר שלמה כי זאת עיר האמת.
אז הגמרא מספרת שהייתה פעם עיר כזאת וגרו שמה רק אנשי אמת ומה היופי? אף אחד שם לא מת, כולם שם האריכו ימים ברמות מטורפות. יום אחד הגיע לשמה אדם שחשב שהוא יכול לעמוד בסטנדרטים האלה. אשתו התקלחה ודפקה בדלת שכנה ושאלה: איפה אשתך? הוא חשב שזה לא צנוע להגיד לה שהיא במקלחת אז הוא אמר משהו בסגנון 'היא לא פה, או שהיא תגיע מאוחר יותר' ומת משם משהו. אז כולם ידעו.. עד עכשיו חיינו בסדר, מי עשה את הבלגן? החדש. באו אליו ושאלו אותו: מה היה? אז הוא סיפר להם, אז אמרו לו: אע''פ שזה נראה כאילו אתה צנוע בגלל שחטאת לאמת הבאת עלינו מוות, צא מהעיר. תבינו לאיזה דרגת אמת רוצים שנגיע. עכשיו, לכאורה אתה אומר: רגע, אני צריך באמת להיות צנוע, אני לא יכול עכשיו לדבר עם משהיא אחרת ככה בצורה כזאת, אם אשתי עושה משהו, אני צריך להגיד כל דבר? אז יש 'אמת' ויש 'אמת לאמיתה' וצריך לדעת איך נוגעים כל הזמן באמת לאמיתה.
איש אמת
הרב אשלג היה כזה - אם הייתי צריך להכתיר בכל הדורות משהו שנגע ככה באמת כמו בכור גרעיני, כאילו נכנס פנימה וזה היה הדבר שלו, זה היה הרב אשלג. אף אחד לא היה ברמה הזאת. אפשר להגיד שכל מי שעסק בזוהר הקדוש בין אם זה; רבי שמעון בר יוחאי, הארי הקדוש, גם משה רבינו זה היה ''יקוב הדין את ההר'' אבל זה ההמשכה של ההתפשטות של משה בכל דור ודור, אבל כל אחד מהם זה היה משהו קצת עם קליפה וכל פעם קילפו את הקליפה והשאירו משהו עוד יותר נקי עוד יותר נקי ועוד יותר נקי. ולא היה משהו שחשף את עצמות הבורא חוץ מהרב אשלג, הקב''ה בישר לו שהוא בין האלף העשירית, כנראה הגדול ביותר, הקב''ה רצה לעשות אותו 'משיח' - אם הדור שלו היה ראוי הוא היה 'משיח בן דוד' אבל הוא הבטיח לו שבזכות החיבורים שלו הם יצאו כולם עם המשיח. הוא הבטיח את זה לשניים: לרבי שמעון בר יוחאי ולרב אשלג, לאף אחד אחר הוא לא אמר.
הרביה אמר שכשהמשיח יגיע הוא יגיע כשביד ימין יש לו את 'ספר הזוהר' עם פירוש הסולם וביד שמאל יש לו את 'תלמוד עשר הספירות'. אז זה צריך להיות אדם כ''כ אמיתי שמקלף ומקלף ומקלף ומקלף את הבורא עד שהוא מוצא אותו, עד שהוא מוצא את העצם, את עצם הדבר עצמו ומשם הוא התחיל לפרש. אומנם כתוב על צדיקים אחרים, כמו הרבי מקוצק שדיברו הרבה על מושג האמת אבל הם לא כתבו על זה כ''כ הרבה, בין זה שלא ניתן רשות או בין זה שלא הגיע הזמן, אבל הרבי מקוצק היה ידוע שהיה כותב דברים בלילה בבוקר היה שורף אותם, היה כותב אדירים בלילה; כל האורות שהוא רואה, כל מה שהוא ראה, כל האורות, הוא היה כותב, שיחות שלמות עם הבורא הוא היה כותב, בבוקר הוא היה שורף את הכל. למה? אסור היה לגלות. אז היו כאלה שהם היו שרפים, הגיעו לדרגה כזאת גבוה אבל לא ניתן להם רשות להתגלות, אבל האחרון שניתן לו רשות להתגלות וזה חשוב מאוד כי זה אומר שגם ''תוכו כברו''.
הרבה ידעו למשל את הזוהר ואת הקבלה אבל אף אחד לא ניתן לו רשות לכתוב, אז אם ניתן רשות לכתוב סימן שהאדם הזה מיוחד גם בפנימיות שלו וגם בחיצוניות שלו. כתוב על 'יעקוב אבינו', מה עשה בבית לבן? אמרו, אחד הסברות היו שהוא אמר ''חמש עשרה שיר המעלות'' אז אמרו: אבל איפה הוא ואיפה 'שיר המעלות', דוד המלך כתב את זה אח''כ? אז אמרו שברוח הקודש תהילים נמצא אבל לא ניתן לכתוב אותו, תהילים ניתן לכתוב רק לדוד המלך.. ברוח הקודש כולם רואים את התהילים.
לגבי עניין של הזוהר - הרבה מאוד תנאים עלו וראו את הקבלה ואת הזוהר והם היו גדולים, רואים תנאים כמו למשל: 'יונתן בן עוזיאל', כתוב שכשהוא היה לומד אש הייתה מסובבת אותו ואם הייתה עוברת ציפור מהשמים היא הייתה נשרפת, אבל הוא לא כתב, הוא כתב 'תרגום יונתן' אבל הוא לא כתב שום דבר על הזוהר. רבי שמעון קיבל את ההיתר ''קום רבי שמעון ויתגלו מילים על ידך שלא ניתן רשות לאף אדם לגלות עד עכשיו'' כך כתוב בתיקוני זוהר, פתח אליהו. אז למעטים ניתן היכולת גם להיות ולכתוב. 'האביר יעקוב', רבי יעקוב אבוחצירה, הסבא של הבבא סאלי, הוא קרוי על שמו אומנם לא 'יעקוב' אלא 'ישראל', אז הוא כתב גמרא שלמה עם פרוש של פשט רמז דרש וסוד, על כל הגמרא, למחרת בבוקר זה נשרף. עשה שאלת חלום אמר: איך אני עשיתי חיבור כזה גדול ושרפו לי אותו? הקב''ה אומר לו: עוד לא הגיע הזמן. אז לפעמים גם עניין של 'לא הגיע הזמן' זה גם צריך אישיות מיוחדת בשביל זה, שלא ישרפו לך את הכתבים שלך. הרמח''ל כתב עוד זוהר ועוד תיקונים כמו רבי שמעון בר יוחאי אבל הרוב נשרף, אז צריך לדעת שצריך להיות אישיות מאוד מיוחדת שהמעשה שלך יהיה מעשה נצחי שיחזיק.
דוד המלך היה מיוחד בעניין הזה, שהוא רצה להקים את בית המקדש, והקב''ה אמר לו: אתה לא יכול להקים את בית המקדש, אז הוא אומר לו 'למה בגלל ששפכתי דמים'? הוא אומר לו ההיפך אתה היית מכוון אלי וכל מה שאתה עשית זה כמו קורבנות בעיני, אז הוא אומר לו 'אז אדרבא', אומר לו: הבעיה היא שאתה 'איש נצח', כל מה שאתה תיגע בו זה נצחי וגלוי וידוע לפני שבני חוטאים, אז תחליט: או.. הקב''ה משליך את חמתו על העצים ועל האבנים או על הילדים, תחליט, אני צריך להרוג פה משהו, צריך להרוס פה משהו, אז הוא אמר: שחס ושלום לא תיפול אפילו אחת משערותיו של משהו מישראל והוא וויתר על זה. אבל הקב''ה אמר לו, אני אתן לך לעשות את היסודות של הכותל המערבי וזה לעולם לא ייחרב, וככה היה, הוא עשה את היסודות של הכותל המערבי וזה לעולם לא נחרב. אז צריך לדעת שזה אישיות שהפנים שלה והחוץ שלה הם אחד, זה דוד המלך, צריך לדעת מה זה 'דוד המלך' לכן המשיח יהיה 'משיח בן דוד'.
אז אסור לדבר על שאר הצדיקים, הקב''ה מוצא בהם פגם או משהו לא בסדר, אבל האחרון האחרון של המונומנטים האלה זה 'הרב אשלג', שהקב''ה לא רק שהשאיר את כל הכתבים הוא גם הוציא עוד מהכתבים שלו כי הוא כתב המון, הוא היה נורא פורא, וב''ה כל שנה מוציאים עוד יש מכון מסוים, זה בא מהמשפחה שלו, הוא השאיר חדר מלא כתבים עד התקרה כל פעם הם מוציאים, עוד ספרים, עוד מאמרים, עוד ספרים, ממש, הוא היה פורה מאוד, כל מה שהוא כתב יצא החוצה. ומי שלומד עמוק עמוק את הכתבים שלו אתה אומר הוא הגיע עד לעצמות הבורא, הוא לא השאיר כלום, הוא לא השאיר שום מקום שאתה אומר' שמה אני לא יודע' 'שמה אין לי השגה' בכל מקום הייתה לו השגה, למה? כי הוא היה איש אמת.
אז ההתנהגות שלו הייתה התנהגות של אמת - למשל, הוא לא היה מדבר אם הוא היה מדבר זה היה רק לתועלת או מברך או מתפלל, הוא היה לומד 26 שעות ביממה, הוא היה מתנהג עם הגוף שלו ברמה מטורפת, הוא לא היה מרגיש אותו הוא היה מעניש את הגוף שלו. פעם אחת הוא היה צריך להתעורר לתפילה, התעורר חמש דקות לאחר מכן, ירד לרחוב, לקח בקבוק של בירה פיצץ שם אותו בנעלים והלך כל היום, שאלו אותו: מה אתה עושה? אמר: אני יראה לגוף מה זה להעיר אותי חמש דקות מאוחר יותר. זה רמות כאלה שהם לא ראו בעיניים כלום, הוא ראה את האמת וזהו, שום דבר לא הפריע לו להשיג את זה. היה אוכל כמו ציפור וככה לא היה ישן, יש תמונה שלו כל הזמן נמצא בחדר הוגה כל הזמן וכותב כותב כותב עד שהיה יוצא לו דם מהפרקים והוא היה מכוון לקב''ה ויש לו גם את 'מאמר הנבואה' - התגלות של הקב''ה אליו, מה הקב''ה הבטיח לו.
זה אנשים שהיו כאלה, אבל מה עניין אותם? אמת. הם היו כ''כ מיושרים, יש את הנכד שלו הרב שמחה, שהוא סיפר שהוא עשה הגות שנתיים על המילה 'אמת', שנתיים הוא היה אחוז רק במילה אחת, הרב אשלג המקורי החזיק את המילה 'אמת' שנתיים רק כדי להיות מיושר אליה - הגות שנתיים על המילה 'אמת'. למה הוא הפסיק אחרי שנתיים? כי הוא השיג את זה, אם לא הוא היה ממשיך את זה עד שהוא היה משיג את זה, תבינו שזה אנשים כ''כ חזקים שלא מעניין אותו, הוא החליט שהוא יהיה 'איש אמת' שם את האותיות 'אמת' מול העיניים, הגה בזה עד שהשיג את זה כשהוא השיג את זה, אמר: עכשיו אני יכול להתחיל לכתוב, לפני זה לא יכולתי לכתוב כנראה שהיה בי קצת מהול שקר עכשיו אני יכול להתחיל לכתוב. תבינו איזה דרגות זה. הוא לא היה פותח את הפה שלו אם זה משהו שלא היה אמיתי, היו שואלים אותו, לפעמים היו מסתכלים הוא היה מסתכל היה שותק, היו אומרים לו: הרב תגיד משהו, שואלים אותך.. 'אם אני לא יודע את האמת אני לא אומר'; אם אני לא יורד לאמת אמיתה של תורה, אם אני לא יודע מאיפה זה מגיע מה שאתה שואל, עד איפה זה מגיע, אני לא יענה לך, ככה הוא היה.
יש שעורים שלו מוקלטים, דרך אגב באינטרנט, תשמעו אותו מדבר הוא מדבר נורא לאט, קצת בניגון, חצי אידיש חצי עברית, אבל רואים אדם כ''כ זהיר, כ''כ זהיר בלשון שלו.. אני ראיתי בפעם הראשונה אנחנו הבאנו את ההקלטות הראשונות לרב, פעם ראשונה ששמעו את הקול שלו לא ידעו שנשמר קלטת, הבאתי את זה לרב שיינברגר, ישר התחיל לבכות, אז שאלתי אותו: אתה מתרגש מזה בגלל שזה הרב אשלג? אז הוא אמר לי' לא, אני סוף סוף שומע את האמת, האוזניים שלי שומעות אמת, זה הדבר הראשון שהוא אמר, האוזניים שלי עכשיו נשטפות שומעות את האמת, ככה הוא אמר, הוא שומע אותו ב repeat כל הזמן הוא שומע אותו ב repeat. אז זה גם כן אני ממליץ לכולם לשמוע את זה אפילו שזה אידיש ואתם לא מבינים אבל תשמעו אמת, התדר של הקול שלו יישר לכם את הלב, בהתחלה זה לא נראה ככה, זה נראה כמו משהו שמעביר שיעור באידיש אבל עם הזמן אתם תראו שמשהו עובר עליכם, משהו עובר עלייך.
סיכום
אז כל החטאים שהיו מאז אדם הראשון ואח''כ דור אנוש ואח''כ ''ותמלא הארץ חמס'' ואח''כ דור הפלגה, השורש שלהם, זה ירידה מן האמת, זה שאנשים לא נהיו אמיתיים, הפסיקו להיות אמיתיים - נאחזו בשקר. מה אתה עושה עם השקר: אם אתה חומס, אם אתה מחלל את שם ה', אם אתה בוגד באישה שלך, אם אתה לוקח כסף, זה כבר לא משנה מה אתה עושה בשם השקר אבל השורש של כל החטאים זה שקר, זה השורש של הכל.
ההמלצה היא להתפלל על זה 24 שעות ביממה -
ממש להתפלל על זה, כל הזמן להתפלל לקב''ה ''אל תצל מפי דבר אמת'' וכל דבר אנחנו מבקשים את זה, ממש, כל תפילה; כשפותחים את הספר בפתיחת ההיכל, במיוחד במנחה של שבת זה 'רבה דרבעין' זה רצון הרצונות להגיד לקב''ה 'אני רוצה להיות אמת'. כתוב שעל כל תפילה יש מקטרג, על כל תפילה, אין תפילה אחת שאתה תגיד אותה שלא יהיה על זה מקטרג שישב ויחפור, אבל על זה אין, כתוב שכבנ''א אומר: אני רוצה להיות איש אמת, אין על זה שום קטרוג. למה? כי הוא באמת שקר והוא רוצה להיות איש אמת אז צריך לאפשר לו את זה, זה הדבר היחידי שאין על זה שום קטרוג. עכשיו, זה מלמד אותנו על מה הקב''ה שם קטרוג/ על מה הקב''ה לא שם קטרוג, אז הוא אומר: אם שמתי קטרוג סימן שאני לא רוצה את התפילה הזאת כי אני אבדוק לך אותה, אני אחפש אותך בציציות, אל תבקש ממני עכשיו, בתים וחתונות ודברים כאלה, אני יקטרג על זה, אבל יש תפילה שהיא עולה ישר, אתה רוצה להיות איש אמת? אין דבר יותר יפה מזה, מה יכול להיות יותר יפה מזה שאתה רוצה להיות אמת, בואו תחשבו על זה: מה יותר יפה מזה, מה יותר מדויק מזה - שאם אתה תהיה אמת אתה תהיה הכל, אתה לא תהיה אמת אתה לא תהיה כלום. כביכול, אפשר להיות 'אחד' עם שקר, אפשר להיות 'איש שלום' עם שקר, אפשר להיות אפילו 'איש אהבה' עם שקר, 'איש חסד' עם שקר, אבל 'אמת' זה כולל הכל. זה התפילה היחידה שבנ''א צריך לשאת אותה, זאת תפילה הכי חזקה.
מבחינת הגות, ממש להגות במילה 'אמת' -
אבל עוד פעם, אל תשימו א מ ת, זה לא מנטרות, אנחנו לא הוגים עכשיו סתם באותיות שיסתובבו לנו בראש, תבינו את המשמעות של זה, להגות במשמעות של זה - אמת, אמת, אני רוצה להגיד אמת. וגם כשאתה בא להגיד משהו כל הזמן תחשוב, תשים את המילה הזאת אל מול הראש, אתה אומר 'אני הולך להגיד את האמת'? לא, אז שתוק כדאי לך לשתוק, כדאי לך מאוד לשתוק. וכתוב שמי שאומר אמת, מוציא את הקב''ה מפיו וזה שוטף את העולם ומי שאומר שקר מוציא את כל העבודה הזרה מפיו וה' ישמור מה נאמר על זה.
כתוב שכשרבי שמעון בר יוחאי דיבר כל העולם נשטף באור, כל העולם נשטף באור, רק דיבר, כל העולם נשטף באור. הרי הקשת בענן ניתנה בגלל שהקב''ה אמר: אני עושה חוזה אתכם שאני לא יחריב יותר את העולם, אז אני יעשה אתכם ברית, זה יהיה חוזה, שכל פעם שאתם תראו את הקשת זה לא סימן טוב כי תכלס אתם הפרתם את ההסכם ואני הייתי צריך להחריב את העולם אבל אני יראה לכם את הקשת ובגלל שאתם רואים את הקשת אז אני התחייבתי לא להחריב את העולם, כאילו אני מוציא את ההסכם. אז כתוב שאסור להסתכל בקשת, למה? כי זה משפיל זה מאוד משפיל, כי באותו רגע הקב''ה אומר: תכלס אתם הפרתם את ההסכם אני הייתי צריך להרוג אתכם, אבל הנה אתם רואים את הקשת שאני מצייר? 'כן', זה מחייב אותי לא להחריב את העולם וזה אות אזהרה, כתוב שקשת היא אות אזהרה. כתוב שבימיו של רבי שמעון לא נראתה הקשת בימיו אף פעם, אף פעם לא נראתה הקשת בימיו.
היו עשרה שעלו בגופם השמימה, מנו עשרה ואמרו שייתכן וגם רבי יהושוע בן לוי, שרבי יהושוע עלה השמימה גם הקשת לא נראתה בימיו, אז כשהוא עלה נתנו לו המון כבוד, למה? כתבו שהחברותא שלו היה השטן, זה היה החברותא הוא היה עושה איתו חברותא, למד ממנו כי הוא למד את ההיפך. באיזשהו שלב השטן בא אליו אמר לו: עד כאן זה היה 'ביזנז' עכשיו 'פליז'ר' אני צריך לקחת אותך, אז הוא אומר לו: אין בעיה רק תראה לי את המקום שלי בגן עדן, אז הוא הראה לו (ג'סטה לחברותא) את המקום בגן עדן, אז הוא חטף לו את החרב ועבר לצד השני ואסור לשטן להיכנס אחריו. אז הוא אומר לו 'למה אתה לוקח לי זה המקצוע שלי מה אתה רוצה ממני? אז הוא אומר לו: בתקופה ההיא הוא היה מופיע והיה מבהיל את כולם, אומר לו: אתה לא תופיע, אתה רוצה לקחת את הנשמה של הבנ''א תיקח אל תופיע לשאר אתה לא צריך להפחיד אותם. טוב, הוא (השטן) בא לקב''ה אמר: גלוי וידוע לפניך מה בן לוי עשה? אז הוא אומר: תיקחו לו את החרב זה שלך, אז רבי יהושוע בן לוי אומר לו: אני נשבע שאני לא מחזיר לך את החרב, אז הוא בא אמר לו: הוא נשבע, אז הוא אמר: תבדקו לו בכל הספרים אם אי פעם הוא עשה התרת נדרים, שבועות קללות' ודברים כאלה, אם הוא עשה התרה תיקח לו את החרב אל תשאל אותו. הלכו, בדקו בכל הספרים מעולם, מעולם הבנ''א לא התיר מילה שהוא אמר, אמר מילה עמד בה, זה רבי יהושוע בן לוי, אז הוא אמר לשטן: מה לעשות, אז תעשה מה שהוא אמר לך, אל תופיע יותר. אז רבי יהושוע בן לוי מה היה מיוחד בו? המילה שלו, הוא שמר על המילה שלו, הוא מעולם לא חזר בו, אם הוא אמר 'נשבע' גמרנו, לא עושה על זה התרה. כשהוא עלה ונתנו לו כ''כ הרבה כבוד רבי שמעון בא אליו אומר לו' תגיד יהושוע בן לוי בוא, הקשת נראתה בימך? אז הוא אמר לו 'כן' רק כי הוא לא רצה להחזיק לעצמו כבוד, אבל הקשת לא נראתה בימיו, למה? בגלל שהייתה לו מילה.
זה חלק מהעניין של 'איש אמת', אם אתה אומר את האמת למה אתה צריך לעשות על זה התרה? התרה עושים על שקר, אז זה לא סתם 'התרת נדרים' זה התרת שקרים, הוא מעולם לא השתתף באף התרה אמר' למה שאני יתיר, אמרתי את האמת, נשבעתי.. לא נשבעתי לשווא. אז השניים האלה הקשת לא נראתה מעולם בשמים כשהם היו חיים, בזכות האמת.
זה הסגולה של הפרשה הזאת, של השבת הזאת, צריך לעשות כל מה שיש ביכולתנו כדי להיתפס בדבר הזה ולהתפלל על זה 24 שעות ביממה. עצם העובדה שאנחנו מבקשים את זה זה דבר גדול מאוד אבל גם עצם העובדה שאדם ייקר את זה שאתם תבינו את זה בנפשכם כמה זה חשוב. תחשבו שכל העולם היה דובר אמת.. למה העולם הוא כזה? כי העולם הוא שקרן, הוא מסתתר, כולם מסתתרים: פוליטיקאים, אקדמאיים, כולם בלי יוצא מן הכלל, כולם מסתתרים, למה? מאחורי שקר. אז הם מאדירים את השקר, הם אוהבים שהשקר נמצא כי הם מסתתרים מאחוריו אבל את העולם אפשר לשטוף רק עם אמת, רק עם דברי אמת. אז צריך להתפלל על זה, גם לעולם שתתגלה האמת וגם לעצמנו. וכמו שאמרתי 'אמת' זה לא רק סתם להגיד 'עובדה' לא להגיד: יש לי עכשיו כוס קפה ביד, לא להגיד את זה, זה לא קשור לעובדות, זה עניין עמוק, זה עניין עמוק מאוד.
יהי רצון שנהיה אמת..
זיווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן