פרשת השבוע

 הרב אריה חיים נווה שליט"א 

פרשת כי תבוא התשע"ז – סוד הקללה

פרשת 'כי תבוא' - יש התחלה של קללות, דברים לא נעימים כתובים בפרשה. אנחנו רוצים להבין את המשמעות של הקללה - מה זה סוד הקללה - ולמה הקב''ה צריך להתנהג ככה עם בריותיו. אי אפשר היה נניח כמו שמלמדים בחינוך; לא כ''כ ליפול על הילד, וללמד אותו, ולהסביר לו, ולהורות לו. למה קללה ? למה לקלל ? זה נשמע דבר איום ונורא.

 

אומנם זה נמצא בתוך הפרשה הזאת אבל זה התחיל מאז אדם הראשון, החטא גרר     39 קללות, ואנחנו מנסים להבין את סוד הקללה - כי הקב''ה נקרא 'טוב ומטיב' ''וכל דעביד רחמנא לטב עביד'', כל מה שהוא עושה הוא עושה לטובה, אז מה קללה פה היא לטובה? לא רק זה' שאנחנו רואים שהקללות עובדות לפי מה שהקב''ה אומר אותן כפשוטן: ''ארורה האדמה בעבורך'', ''בזעת אפך תאכל לחם'' – זה עד היום. אז מה הקללה פה משמשת?

אנחנו דברנו ב''אדמה לעליון 50'' על 'העדר בחירה' וגם בכולל (מי ששמע שיעורים) וגם אתמול בחסידות הסברתי למה אין בחירה - 'אני אתן על זה טיפה עכשיו כדי ליישר קו לאלה שלא שמעו ואז אח''כ אנחנו נבין את 'סוד הקללה'.

העדר בחירה

הקב''ה השתעשע תתקע''ד שנים עם התורה לפני שהוא ברא את העולמות (במקום אחד כתוב ''שנים'' במקום אחד כתוב ''דורות'') מה עניין השתעשעות? ולמה תתקע''ד שנים? זה היה אמור להיות אלף, אלף הכוונה 'חוכמה' (זה לאוו דווקא מספרים לשם מספרים זה לא מתמטיקה) המספרים מייצגים באיזה עולם הוא דן; אחדות, בעולם העשייה. עשרות, בעולם היצירה. מאות, בעולם הבריאה. אלפים, בעולם האצילות. רבבות, בעולם קדמון. האדם הראשון היה צריך לחיות אלף שנה כדי להשלים את כל החוכמה שלו. הקב''ה כביכול היה צריך להשלים את כל התורה כולה בהשתעשעות של אלף שנה כדי להשלים את החוכמה, השתעשע איתה תתקע''ד שנים - ז''א יש לנו 974  שנים חסר 26 שנים, ה 26 דורות הופיעו מאז אדם הראשון עד נוח זה 10  דורות, מנוח עד אברהם זה 10  דורות, מאברהם עד משה רבינו זה 6  דורות, ביחד השלמה של 26  דורות. אז ה - תתקע''ד דורות שהיו לפני הבריאה ועוד 26  דורות לתוך הבריאה השלימו כביכול את כל התורה כולה, העמידו אותה.

מה היה עניין ההשתעשעות ? - השתעשעות אומר עבודת ברורים זה לא משחק' שהקב''ה למעשה מברר. מה עניין הברורים? מה יעמיד את העולמות. הרבה גורסים שכביכול יש כמה יקומים, היה את הדעה הזאת גם בתורה, היו גדולי עולם שחשבו שיש מושג שנקרא 'שמיטות'. כמו שיש שמיטה רגילה - שש שנים ושנת שמיטה וכמו שיש שישה ימים בשבוע ושבת אז גם באלפים יש 6000  והאלף השביעית היא כמו שמיטה ואז מתחילים את כל הבריאה מהתחלה ואז עוד פעם יש ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ''. ולטענתם הייתה כבר שמיטה של 'חסד' ועכשיו אנחנו נמצאים בשמיטה של 'הגבורה' ולכן יש המון מחלות ומלחמות והכל בא בדינים מאוד קשים.

בא האריז''ל ופסל את זה לחלוטין אומר' שזה חוסר הבנה בתורה שלנו כי התורה לא יכולה לעבוד בצורה של יקומים מקבילים כי הקב''ה ''אחד ושמו אחד'' ''ולית אתר פנוי מיניה''. בין שני קווים מקבילים אין קשר יש תהום 'אתר פנוי' 'ולית אחר פנוי מיניה' אז הוא אומר אין יקומים מקבילים. יש רצף מכתר דהכתר עד מלכות דה מלכות, יש רצף של 'סיבה ומסובב' והדברים כרוכים וקשורים זה בזה ואע''פ שיש עולמות בתוך זה כתוב 'עלמות אין מספר אל תיקרא עלמות אלא עולמות' אבל עדיין הם קשורים בצורה היררכית מלמעלה עד למטה אבל לא מקבילית, ולא היו כמה מפצים גדולים ואין כמה יקומים מקבילים אלא יש עולם אחד המשכי.

וגם עניין הזמן ביטל אותו האריז''ל שזה לא זמן שעון, לא זמן ביולוגי ולא זמן פיזיקאלי אלא קצב התפתחות התודעה. ככל שנמצאים קרוב לאין סוף התודעה לומדת ויודעת המון בזמן קצר וככל שהמוחין הולכים ונאבדים אז קצב הזמן הוא אחר לגמרי, הוא נהפך להיות טורי ולא מקבילי כמו שהיה בתחילת הבריאה ובאלף השביעית כשתהיה קפיצת התודעה אז התודעה עוד פעם תעלה בצורה מקבילית אז אפשר ללמוד הרבה דברים בבת אחת, באלף השמינית עוד יותר, ובאלף התשיעית עוד יותר, ובאלף העשירית עוד יותר עד שמגיעים קרוב אל האין סוף והזמן מבחינתנו נעצר ואז אנחנו מגיעים לנצח. אבל למעשה זה משנת ה 0  עד שנת העשרת אלפים כשלא מדובר בתזוזה של שנים ביולוגיות כי שנת ה 7000  היא לא דומה לשנת ה 6000  ז''א זה לא עובר באותו קצב זמן זה אומנם נקרא 'שנה' אבל זה לא אותו קצב של שעון (זה לא 60  שניות בדקה - כמו שזה עובר אצלנו).

אז הקב''ה למעשה ברא תורה מאוד מאוד יעילה שעובדת בצורה מאוד לא בזבזנית וגם לא קמצנית שמתארת עולם כ''כ מושלם וכ''כ יעיל שמסביר למה המציאות היא כך ולא אחרת וגם למה היא נראית ככה - למה יש לנו שתי ידיים ושתי רגלים, למה אין לנו ארבע ידיים. לכאורה כל מי שיש לו תינוק אומר 'אני צריך לפחות ארבע ידיים' ואתה אומר 'לא, יש שתי ידיים ושתי רגלים' זה לא רק המראה זה גם קצב הזמן, זה הכל. התורה מתארת את  הכל כי שפת התוכנה היא שפת התכנות של כל הבריאה כולה והיא שפת התכנות הכי יעילה שיכולה להיות ואי אפשר להוסיף עליה ואי אפשר לגרוע ממנה. אז כביכול מספרים לנו שהקב''ה השתעשע איתה תתקע''ד שנים, תתקע''ד דורות, כדי להסביר לנו שכביכול היה  תהליך לכתוב את השפת תכנות שתתכנת את העולם המדויק הזה.

ואחרי שזה נכתב עשה מזה את האדם הראשון - אדם הראשון הוא התורה.

ספירת 'חוכמה' הוא אדם הראשון, כמו שספירת 'החסד' זה אברהם אבינו, כמו 'שגבורה' זה יצחק, וכמו ש'תפארת' זה יעקוב, ו'נצח' זה משה, ו'הוד' זה אהרון, ו'יסוד' זה יוסף הצדיק ו'מלכות' זה דוד המלך, 'ספירת חוכמה' זה אדם הראשון. ולכן העולמות נקראים על שמו: עולם דאדם קדמון, עולם דאדם דאצילות וכו' אז האדם והתורה זה אותו דבר ולכן הוא ''ראה מסוף העולם ועד סופו ותפוח עקבו הכהה גלגל חמה''.

וכאשר הוא חטא למעשה הוא ניכנס לפן מאוד מסוים בתורה, לא שהוא איבד את התורה הוא נכנס לפן מאוד מסוים בתורה - לפן הקללות - בגלל זה גרר קללות. כמו כביש שאתה נוסע עליו ויש לו הסתעפות למעשה זה היה טוב ורע ביחד כרוכים בנתיב המקורי ואח''כ זה קיבל שני מסלולים של טוב בנפרד ורע בנפרד ואדם לקח שמאלה לכוון הרע ולכן הוא חי מציאות של קללות.

אבל המקובלים מסבירים כל מה שהיה כתוב בתורה זה היה אדם הראשון זה אומר שזה המהות שלו, גם לתורה יש רמ"ח אברים ושס''ה גידים, גם לה יש הלכות וזה הרכיב את האדם הראשון. אח''כ במהלך 26  דורות שהם איבדו את זה, 6  דורות מאברהם יצחק ויעקוב, נכנסו למצרים בפנים איבדו את הכל, נכנסו לשער 49  של הטומאה, כאן הקב''ה צריך היה להוציא אותם ולתת להם תורה שהייתה שלהם. להגיד להם 'קחו נפל לכם' וזה לא חידוש.

התורה היא לא אידאל אלא זה לתת להם את מה שהם שכחו ולכן כתוב עניין של 'זכור את יום השבת לקודשו'. העניין של 'הזכירה' זה אומר שזה היה שלכם זה לא משהו חדש.

זה לא כמו שחייזרים באו לכדור הארץ וראו כאן עדר פראים ואמרו' חייבים לשים להם פה חוק וסדר ואנחנו נקבע להם חוקים שהם יתנהגו יפה. ככה האדם למעשה מנסה לאלף את החיות, חיות שרבות בספארי האדם מיד מתערב 'אל תריבו' למה? לא מתאים לי, אני בנ''א אצלי זה לא שייך.. אצל החיות זה חשוב מאוד שהם יריבו זה חלק מההישרדות שלהם זה חלק מההתפתחות שלהם שהם רבים וצריך להניח להם, לא מתערבים בטבע. אז האדם אם הוא יכנס לשם הוא ינסה לתת להם חוק שזה חוק אנושי זה לא חוק שמתאים להם אז הם ימותו מזה, הם ימותו משעמום.

ואילו כשהקב''ה בא ועצר את הזמן ונתן לנו תורה הוא אמר' לא, זה שלכם, אני לא נותן לכם חוק אלוקי ואתם בכלל בנ''א וזה לא קשור אליכם, זה קשור אליכם, אתם בנויים מזה'. עכשיו אתם חולים וזאת התרופה שלכם, אתם חייבים לחזור בחזרה למקור ולשורש באמצעות הדבר הזה.

מה כתוב בתורה? כתוב בתורה גם את העניינים הטובים וגם את העניינים הלא טובים. בפרשת חוקת כתוב, 'אדם כי ימות באוהל' משה רבינו אמר לקב''ה' רק רגע, שניה אחת, אתה באת בטענות לאדם הראשון למה הוא אכל והוא הביא מוות לעולם ואתה עכשיו אומר לי לכתוב בתורה הנצחית 'אדם כי ימות באוהל'?!  אז מה באת אליו בטענות? אז הוא צדק כשהוא אמר 'בעלילה באת אליי'. אמר לו הקב''ה' נכון אבל הוא לא היה צריך למות ככה. למרות שיש כאן עניין הרבה יותר עמוק ועכשיו אני יסביר אותו.  

אם התורה היא המהות ואנחנו רוצים לחיות אותה, להחזיר אותה לתוכנו, אנחנו צריכים לחיות אותה בכל הרבדים שלה: ברובד השכלי, הרגשי והפיזי –

רבי שמעון בר יוחאי אמר, שהדין בא בעולם מביטול תורה' שהעולם נברא בשביל נראות התורה, שהתורה תתקיים בתוך העולם שהיא תופץ בעולם כי התורה 'תורת חסד' זו תורה של נתינה אבל בפנימיות שלה, יש בעיות פנימיות כביכול שעוד צריך לסדר עוד לפני שהתורה תפיץ את עצמה, תפיץ את האור שלה וכתוב בתורה טוב ורע. ומכוון שהיא שייכת לנו, כל אחד ואחד מאתנו, כדי לא לבטל תורה צריך לדעת כל אות בתורה. בצורה הסטרילית שלה, אך עושים את זה? נכנסים לבית המדרש לומדים הכל. אבל זה לא עובד, נעזוב את העניין הטכני שזה לא עובד, זה לא יעבוד גם אם ניתן את כל התנאים הסטריליים שזה יתרחש אי אפשר לדעת משמה באמת את הדבר כשלאשורו. למשל כתוב 'לא תגנוב' ניקח אדם ממאה שערים ילד בן 12 הוא עכשיו נחשף לזה אז הוא אומר' אני לא יודע מה זה גנב אז הוא יסתכל בפירוש רש''י אל תיקח משהו שלא שלך?! בזה הוא יסתפק לדעת מה זה גניבה?! 'אל תנאף' האם יסתפק בפרוש בלדעת מה זה אל תנאף?! לא, אלא הוא חייב לחיות את הפסוק כדי להרגיש מה זה להיות גנב, להרגיש איזה רגשות נלווים לזה, איזה תובנות יש מתוך זה. כי גם הרגשות שיש בזה זה לא רגשות שאנחנו בנינו אותם, אין לנו לב של אבן, אנחנו לא רובוטים בזמן שבנ''א גונב יש בזה המון רגשות - שליליים/ לא שלילים, אדרנלין, והרגשות לא מאתנו. בנ''א עושה משהו פתאום הוא חוטף 'זבנג' של רגשות שמזעזע אותו וזה לא רגשות מאתנו אז הוא צריך להיכנס לתוך העולם הזה ולחוות אותו. כנ''ל הניאוף, השקר, המחלה העניות וכנ"ל לכל הדברים. יוצא שצריך לקיים 'מבשרי אחזה אלוק' ואי אפשר ללמוד תורה סטרילית אלא חייבים לחיות אותה ולפיכך נקבעו גלגול נשמות.

הייתה קהילה ששלחה לרמב''ם שאלה 'איפה כתוב בתורה גלגול נשמות' אז הוא לא ענה. כל חודש שלחו לו 'לא ענה' עד שהגבאי בא ואמר לו' הרב לא יפה לא לענות הם שואלים שאלה, קהילה יהודית, אתה עונה לכולם' למה להם אתה לא עונה? הוא אמר' אני לא מתכוון לענות לשאלה כזאת, השאלה הזאת לא באה ממקום טהור שיבדקו את הסכין של השוחט, הם אוכלים טרפות בגלל זה הם שואלים אותי שאלות כאלה.. זה צריך להיות א' ב' יש דברים שלא כתובים בתורה.. נכון אבל זה כ''כ מתבקש שכך זה יהיה. אז בגלגול נשמות כדי לעבור באמת ולהגיע למצב של ''ואהבת לרעך כמוך'' 'כמוך'- 'כמוך ממש',  אך יהיה כמוני? האם אני מרגיש ילד יתום? אני יודע אך ילד יתום מרגיש? אך אהיה מסוגל לקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' ?! אני מרגיש אלמנה? מה זה גר? אני מסוגל להרגיש נגנב או נגנבת? נאנסת? אנס? אני מסוגל לקיים עכשיו ''ואהבת לרעך כמוך'' עם אנס? אז לצורך העניין הזה כולנו לכל אורך הדורות צריכים לעבור בכל התורה, אין משהו, שלא יעבור מילה מילה שכתובה. כולנו נהיה: קין, יתרו, בלעם, עמלק ופרעה האמת היא שכולנו היינו, צריך להגיד את זה בלשון עבר, כי עברנו כבר את כל התורה - כל התיקונים כבר בוצעו.

למה הגאולה לא באה ? כי אנחנו צריכים 'לחזר אחר אבדתנו' רק צריך לבקש את זה.. זה הכל, הכל כבר מוכן כמו שכתוב במשכן ''הביאו די והותר'' הבאנו די והותר. לא סתם שהייתה אמירה' שהייתה רצינית אח''כ הפכו אותה לבדיחה – 'היהודים לא סבלו מספיק?!  זה היה הרבה אחרי השואה שהייתה עוד מלחמה ועוד מלחמה אז אמרו את זה כל הזמן – האם היהודים לא סבלו מספיק. אז אם האמירה הזאת נאמרה צריך לראות את זה כאות מן השמים, משהו הוציא אותו מפיו, יהיה מי שיהיה, אבל האמירה אומרת שסבלנו מספיק והבאנו מן המלאכה די והותר זה אומר שאנחנו עברנו וצריך לעבור על כל מילה בתורה. חלק מהמילים בתורה הם קללות, למה צריך לעבור דרכן? מכוון שהכל זה תורה, אין כאן משהו שזה לא תורה.

המושג 'רע' -

המושג רע זה מושג שהקב''ה עשה אותו. כתוב בנביא, ''יוצר אור ובורא רע'', בתפילה כתוב ''יוצר אור ובורא חושך'' וכתוב שמי ששם את 'עץ הדעת טוב ורע' זה היה הקב''ה והעולם התחיל ברע כי הוא התחיל בחושך ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום'' אח'כ כתוב ''ויאמר ה' יהיה אור'' והוא הבדיל בן האור לבן החושך. ויש שימושים שהם טרום האדם כמו ''לא טוב היות האדם לבדו'' שזה לא רע אבל להגיד 'לא טוב' וזה עוד בכלל לפני שיש אדם מתפקד.

אז מה משמעות הרע? - בסדנא לתיקון המידות דיברנו שכל מה שקיים באדם כולל: שנאה, עצב, כעס, קינאה הכל צריך לשמש לקודש אין כאן משהו שהוא לא משמש לקודש. כעס- הרבה דברים קשים נאמרו על הכעס אבל יש 'כעס דהקדושה' כאשר רבי שופך מרה בתלמידיו או כאשר אדם נראה כועס לבניו כדי לעורר בהם יראה זה כעס דקדושה. יש קינאה דהקדושה 'קינאת סופרים תרבה חוכמה'. יש עצב דהקדושה: עצב בזמן אבלות, בזמן תשעה באב, בזמן תיקון חצות. כך אפשר לעבור מידה מידה ולראות אך זה משמש לקדושה וצריך להשתמש באותה מידה לקדושה. אפילו שנאה כתוב 'לשנוא את המדיני' לשנוא את הדמיון 'תכלית שנאה שנאתים' אמר דוד המלך (יש עניין להשתמש בהכל בקדושה).

אז למה קוראים לזה רע? - הפירוש של 'רע' בלשון הקודש הוא פירוד. 'טוב', בלשון הקודש הכוונה שלו הוא ייחוד. אבל פירוד זה לא אומר שזה רע, זה לא אומר שזה לא טוב. מצד אחד יש את המושג שנקרא 'אין סוף' שזה אור עליון פשוט, אחדות פשוטה בלי מחיצות אבל אח'כ הקב''ה ברא עולם שיש לו רמ''ח אברים ושס''ה גידים אבל אם אתה מחבר אותם ביחד אז זה עובד כמו מכונה זה עובד כמו אחד. שיש לך רכב - ברכב יש לך הרבה מאוד רכיבים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו המצבר, המנוע, מערכת השמן, מערכת הדלק אבל הכל מחובר אז הכל עובד יפה מאוד הכל עובד כאורגניזם אחד. גם גוף האדם - יש לנו לב, כליות, ריאות אברים שנראים מובדלים זה מזה אבל אתה מרכיב את כולם ביחד זה עובד כישות אחת. ככה עם ישראל יש לו 60 ריבוא נשמות אבל אם יתאחדו זה יהיה ישות אחת. אז הנה יש לנו כאן משהו שכביכול נקרא 'רע' כי הוא מובדל הוא נמצא בפירוד אבל אם מרכיבים אותו נכון אז הכל בסדר.

אז צריך קודם כל צריך לעבור בכל מילה בתורה וצריך לחיות כל מילה בתורה. כל אחד ואחד מאתנו צריך חוויה מעשית של כל מילה בתורה וזה חלק מהאין בחירה, כי התורה כופה שככה יקרה, היא כופה את האדם למציאות הזאת. לכן האדם לא תמיד יודע עם מה הוא מתחתן הוא מגלה את זה רק אחרי הרבה שנים, הוא לא יודע איזה ילדים יהיו לו, הוא לא בחר בהורים שלו, הוא לא יודע את מי יפגוש בעוד חמש דקות, אין לו מושג מבחינת הרגשות שלו, הוא לא שולט בבריאות שלו, הוא לא שולט בנסיבות שיבואו עוד עשר דקות, הוא לא שולט בכלכלה שלו, הוא לא שולט במחשבות שלו - אין שום שליטה.

זה התורה מכתיבה את המציאות הזאת ואם הקב''ה ברא את עולמו להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו זה אומר שכל אחד ואחד מאתנו צריך לגלות שם או פעולה או כינוי - אם זה היה נתון לבחירתם של בנ''א אז הם לא היו מוציאים את הכינויים האלה כל אחד היה הולך למקום אחר והיו מוציאים דברים מאוד מסוימים. כמו אומות העולם, אומות העולם לא יכולים להוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינוייו, הם מוציאים דברים נורא מסוימים, רק היהודים מפוזרים לכל אבר וזה עניין של 'שכינתא בגלותא'.

בתוך כך יש את עניין הקללות - מה ענינה של קללה? -

בארמית זה נקרא 'לטיה' כמו לוט כיסוי. כאשר האור האלוקי עוזב הפער שנשאר כשאין אור אלוקי זה נקרא 'קללה'. כמו למשל, כשיש נמק, ברגע שאין תודעה על יד מסוימת נוצר נמק. מתי נמק למשל מתרחש? בקיפאון. כשאנשים מטפסים על הרים והקור חודר דרך הנעלים מקפיא את קצות האגודלים יש להם שם נמק. מה ההקפאה עושה? שהתודעה לא תיכנס לשם. התודעה שנכנסת היא מחממת, היא מעבירה נוזלים, היא מעבירה חומרי מזון, ההקפאה יוצרת מצב שהיא מעיפה משם את התודעה והיא לא נותנת שזה יקרה ואז יש נמק.

אז הקב''ה מראה לנו עכשיו את כל עניין של פרשת הקללות, תיראו מה קורה כשאני לא נמצא אז צריך לעבור במקום הזה כשהוא לא נמצא. עכשיו נשאלת השאלה' אבל למה ככה? השאלה 'למה ככה' היא שאלה הכי גבוה שתלמיד חכם צריך לשאול את עצמו (זה מאוד חשוב). הגאון מווילנא אמר שללמוד קבלה יחסית קל, לעלות גבוה גבוה וללמוד את ההשקפה אומר זה קל, אבל להבין ברוורס למה הקב''ה החליט לברוא את הדברים ככה, אומר 'זה הקושי, זה האתגר של תלמיד חכם'. למה הוא ברא את העץ ככה? למה נבראנו שנראה ככה? האם ביקום מקביל היה אפשר שבנ''א יראו אחרת? נניח העיניים יהיו בבטן או בכלל לא יהיו עיניים יהיה פטנט אחר, שנהיה ישויות מוזרות אחרות? אומר' לא זה ככה'. אבל עכשיו אתה צריך ללמוד למה זה ככה, למה הקב''ה התעקש לברוא תורה שתברא את הדברים ככה בדיוק, אז זאת השאלה. אז אחת השאלות נוגעות לקללה, למה קללה? מה הסוד של הקללה? מה הקללה עצמה עושה?

סוד הקללה הוא סוד החיסרון

בעקרון כאשר האדם שבע וכאשר הוא רווי ממים הוא לא מרגיש שמשהו לא בסדר אבל ברגע שזה נחסר לו הוא פתאום מרגיש רעב ואז יכול להגיד 'אני רעב', הוא יכול להגיד גם 'שזה כואב לו בבטן', אדם יכול להרגיש כעבור זמן מה שהוא מתייבש 'אני צמא' ולהרגיש כאבי ראש או חולשה.

יוצא שההעדר זה כביכול דבר בריא כדי להגיד לאדם איפה חסר לו וזה הסוד של הקללה.  

הסוד של הקללה הוא למעשה סוד החיסרון, לטיה- זה הסתרה חסרון. זה המקום שכביכול שמה הקב''ה לא נמצא. אם ככה, אפשר להגיד' אז שאנשים ידעו את זה בשכל, למה בשכל אין את החיסרון? כמו למשל אנשים שרוצים לבנות מכונה. בהתחלה בונים אב טיפוס אח'כ הם אומרים' רגע אבל חסר מלא דברים: מגן שמש, אולי כנפים יותר ארוכות, חסר עוד גלגל ..אז אולי מזה, מניסוי ותהייה יבינו את זה. למה אי אפשר שזה יהיה ככה? התורה אומרת 'מבשרי אחזה אלוק' אין דבר כזה אדם 'אב טיפוס' הוא צריך להרגיש את זה מיד בעצמו, הוא צריך להתמלא מיד. אי אפשר לעשות עוד אדם ועוד אדם, זה הוא בעצמו, יכול להגיע לגאולה בזמן שלו, הוא יכול להגיע לגאולה פרטית ואי אפשר לעשות אב טיפוס של בנ''א שהוא ימשיך וישתכלל אלא מיד הוא צריך עכשיו את המילוי של החוסרים שלו.

אבל לרוב בנ''א אין דעת, הוא לא יודע להגדיר מה חסר לו, במקום זה באה הקללה.

הקללה נניח נותנת מחלה, מחלה זה לא שכל זה לא אומר לאדם מה חסר לו, אבל גם כאשר תינוק נולד הוא לא צריך שכל הוא לא יודע להגיד לעצמו 'אני רעב אז אצעק לאימא', כואב אז באינסטינקט הוא צועק ואימא מבינה שחסר לו ומיד באה. ככה הקב''ה הסתיר קללות ברמות תודעה מאוד מאוד עמוקות שהן נסתרות מהבינה שלנו וכאשר נצעק מהקללה עצמה, הקללה יכולה להיות כמו שכתוב; ירקון שדפון, ואנחנו פשוט רק נצעק מהקללה והאינסנקט של ההורה מיד לבוא ולהשלים את זה. הקב''ה אומר אתם תקבלו קללות, אני לא מתכוון להתווכח או להיכנס לפילוסופיה מה אתם מרגישים ואיזה חסרון אתם רוצים ומה אני צריך למלא אלא אני פשוט רוצה שתצעקו ואני אבוא (יש בזה עניין גדול מאוד שמיד אני יבהיר אותו) אבל זה כמו אותו מנגנון שיש אצל תינוק, מחזירים אותנו כביכול בקללה להיות תינוק. הרבה פעמים אימא הייתה רוצה באמת  שלתינוק שלה זה המנגנון המדויק שיהיה: שיבכה שהוא רעב, שיבכה שהוא עייף ולא יתחיל עכשיו בדיונים פילוסופים בינו לבין עצמו ויחליט מתי הוא צועק ומתי הוא לא צועק, כי זה יכול לבלבל ולהטעות אותו אלא שיהיו לו מנגנונים תמימים שיפעילו אותו.

אז יש הרבה דברים שהמודע של האדם יכול לבקש חסרון 'חסר לי זה וחסר לי זה' – אני לבד אני מרגיש חיסרון, אין לי אהבה אני מרגיש חיסרון, אין לי חוכמה אני מרגיש חיסרון. אבל ישנם דברים עוד הרבה הרבה יותר עמוקים כמו כל הקללות שמופיעות שם שברגע שזה יופיע אדם יצעק מהקללה כמו שתינוק צועק מהרעב אבל הוא לא יודע להגיד לעצמו 'אני רעב' פשוט כואב לו אז הוא צועק והאימא לבד יודעת שהוא רעב אז היא מגישה את מה שצריך.

יוצא שהקללות זה כלים מעל טעם ודעת - ולכן הרבה מאוד אנשים ששואלים' למה יש כ''כ הרבה קללות? למה יש כ''כ הרבה מחלות? למה יש דברים כמו למשל ילד אוטיסט האם הוא יכול עכשיו להיות שפוי? ילד שנולד עם שיתוק מוחין יכול לחזור להיות שפוי? אדם שקיבל מחלה ממארת שהתפשטה על כל הגוף יכול לקבל על זה עכשיו ישועה? זאת שאלה גדולה מאוד האם הוא יכול לטעון טיעון פילוסופי ולהגיד מה חסר לו בדיוק כדי שהסרטן יעלם? האם משהו יודע מה האור הרוחני שצריך להשלים ילד אוטיסט והוא צריך לבקש דווקא אותו? בדברים אחרים כן אדם אומר אני לבד אני צריך זוגיות, אני לא צריך בית אני צריך זוגיות, לבנ''א אין בית יכול להגיד 'אני מבקש בית אני יודע מה חסר לי'. אבל בקללה כאשר הקללה פוקדת הוא מבקש רפואה והוא לא יודע מה האור הרוחני שצריך לפקוד אותו כדי להשלים אותו ואת זה הקב''ה אומר' את זה אתה לא תדע, זה אני רוצה שאתה תצעק באופן טבעי ולא תכניס את ידי הפילוסופיה המטונפת שלך לשם ואל תרעיל לי את זה אני רוצה שאתה תצעק אני אשמע ואני יבוא.. באניסניקט אני יבוא.

יוצא, שהקללות זה ברכות גדולות מאוד לגאולה.. זה הברכות הכי גדולות לגאולה –

שהקב''ה הוציא 'מיד הפילוסופיה' שלנו את מה שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים. למה? כי בכל מקום יש רצון לקבל לעצמו. חוזר בתשובה נכנס לשיעור שומע מהר'בה שלו שחסר שהוא יהיה צדיק, חסר לו תורה, חסר לו דרגות רוחניות, חסר לו השגות רוחניות, חסר לו רוח הקודש. בהזדמנות הראשונה מה הוא עושה? צועק ה' חסר לי רוח הקודש, חסר לי רוחניות, חסר לי צדיקות - אז הולך לבקש את זה. אבל מתוך מה הוא מבקש את זה? מתוך הרצון לקבל לעצמו שלו. הוא מבקש את הקב''ה? לא. הוא יודע להעריך מה זה? לא. הוא יודע מה האור הרוחני שצריך למלא אותו? לא. הוא יודע שצריך לאבד את 'האני' שלו כדי להיות אלוקי? לא. רק שמע כל מיני דברים ואומר אותם.

אז כאן יש קללות שהקב''ה השאיר אותם, 'לטיה' כיסויים, חיסרת מבנ''א, אדם רק מרגיש כאב שבא לידי ביטוי בכל מיני צורות בן חיצוניות ובן פנימיות והוא פשוט רק צועק בגינן והצעקה האינסנקטיבית הזאת יוצרת מצב שהוא כמו תינוק והאימא באה למלא את זה באופן אוטומטי. תינוק לא מבקש, למשל ילד יכול להגיד לאימא שלו 'אימא אני רוצה לאכול', עכשיו הוא רעב אובייקטיבית הוא רוצה לאכול אבל האינטונציה והאופן שבו הוא ביקש יכולה לעצבן אותה אז היא יכולה להגיד 'דווקא אני לא רוצה לבוא'. אז אם אתה נותן לו שכל ויכולת לדבר זה יכול להיות הפרעה אבל כשתינוק בוכה בתמימות האמא כבר באה היא לא עושה עכשיו שיקולים: הוא פגע בי לא פגע בי, דיבר אלי יפה לא דיבר אלי יפה.. לתינוק אתה לא אומר אתה לא עושה כיבוד הורים אתה רץ ונותן לו לשתות.

אז ככה הקב''ה השאיר.. ולכן זה בסוף התורה.. השאיר ערימה של קללות, ערימה מכובדת מאה קללות, שאדם לא יהיה לו אפילו לדעת מה משלים אותם, הוא לא יודע אפילו מה לבקש, איזה אור רוחני ישלים כל דבר אלא הוא פשוט יצעק מהם. המאה קללות 10×10 עשר ספירות ובתוכם יש עשר ספירות: בכתר- יש כתר דהכתר עד מלכות דהכתר, בחוכמה- כתר דהחוכמה עד מלכות דהחוכמה וכו' עד מלכות דהמלכות (10×10  זה כל הבריאה כולה). הקב''ה שם עשר קללות שמענות את האדם והאדם צועק מאותן קללות כי זה גם דברים נורא מסוימים שמכאיבים נורא ספציפית. הרפואה מדברת הרבה על מחלות מודרניות כמו סכרת וסרטן, אלה לא מחלות מודרניות, גם אם זה מודרני וזה התגלה בעת האחרונה, הקב''ה שמר את זה לדור האחרון אבל זה לא שהוא לא ידע על זה, אין משהו שהוא לא ידע עליו. אז מאשימים את הטכנולוגיה, אין מה להאשים כלום, הקב''ה עושה את הכל מהתחלה ועד הסוף ולכן מאוד חשוב לא לייחס לדוגמא סרטן ל: חומרי הדברה, קרינה אלקטרו מגנטית ועוד בסופו של דבר זה החשבון של האדם מול הקב''ה והבעיה היא לא הקרינה האלקטרו מגנטית הבעיה היא שהאור האלוקי חסר ועכשיו צריך לצעוק. יכולים למצוא במצבים כאלה אנשים שלראשונה מחזקים תהילים ביד ומתפללים ואפילו לא יודעים למה. זה בדיוק מה שהיה צריך להוציא - תמימות - אין פילוסופיה. יש גם קללות שמה שאין לזה תרופה הקב''ה אומר 'אני מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל' אתם רוצים תרופה תפנו אליי.

מה כן יש לכל הקללות האלה? התכווננות מידית אל הקב''ה -

כי אתה יודע שאין אף אחד שיציל אותך פתאום יש 'ישור שכלי' מידי. יש סיפור על חבדניק שחזר בתשובה באיזה קיבוץ והוא היה הטייס ריסוס שלהם. שאל אותו אחד מחברי הקיבוץ 'מה חזרת בתשובה.. מאיפה הבאת לנו את זה? ענה לו, כחקלאי אני יודע כל הגידולים, השמש, הירח והגשמים הכל מהקב''ה. ענה לו החבר, תפסיק עם השטויות שלך, נסתדר. המשיך החבדניק ואם לא ירד עוד שנה גשם? ענה, נסתדר. ואם עוד שנה לא ירד גשם? ענה, נביא מים מטורקיה. ואם עוד שנה זה לא יקרה? ענה 'אלוהים גדול'...צריך להלחיץ את הבנ''א ארבע שנים של בצורת שיגיד 'אלוהים גדול'.. לצערנו זה ככה.

במאה הקללות למעשה, אין טעם ודעת למשהו להגיד איזה אור רוחני יכסה איזה קללה, אלא ניתח משהו לאדם שהוא צריך לחוות אותו, עוד פעם אין בחירה ואין בזה רע. למה אין בזה רע? כי אין אובדן ברוחני, כל מי שיעבור מה שיעבור: יתפוצץ עם פצצת אטום, ימעך ע''י משאית, גידולים בכל הגוף. הנשמה חיה קיימת היא נצחית לעד, בטח נשמת ישראל, הוא יוצא מהגוף, עוזבים את הבגדים למטה וממשיכים, מיליוני אנשים מתו מאז אדם הראשון עד ימינו אנו וממשיכים אז זה לא הפואנטה. אלא הפואנטה למעשה כאשר אדם נמצא בתוך הדרמה האנושית והוא נמצא על הבמה אז זה מלחיץ לו את הנשמה כשקורה לו כזה דבר אבל חייבים לפנות מעל טעם ודעת וצריך לחשוף בתוכו דברים שאי אפשר היה לחשוף אותם אחרת כמו: אמונה.

תיקח בנ''א חזק טייס אתה אומר לו' יש לך כאב ראש אפשר לקחת אקמול אז הוא ייקח אקמול אומרים לו 'אל תיקח אקמול תתפלל לקב''ה' יאמר 'תעזוב אותך משטויות אתה והקב''ה.. עם אקמול אני סוגר פינה פה'. תראה איזה מדענים יש לנו ב''ה הוגים בכימיה, מוצאים לנו תרופות, אני יסתדר תודה רבה. מביאים לו משהו יותר קשה כמו דלקת ריאות יש אנטיביוטיקה ואז אתה יכול להביא לו את המחלה ואז יאמר 'יש אלוהים'. ז''א זה היה אמור להביא לו את המחלה אלא זה היה אמור להביא לו את המחשבה הזאת.

חשוב שנבין למה הקללות הם ברכות, בסופו של דבר, כי הם לא באו כדי להרוס את האדם הם באו לבנות אצלו תודעה חדשה לגמרי שמעכשיו הוא יבין.. יש ה'.. והוא יבין את זה מהשאול שנמצא בו. משאול המחלה, שאול הכלכלה, שאול הזוגיות, שאול הנפשי שלו משמה הוא יצעק ופתאום האור האלוקי מתגלה באדם. הריי הקב''ה רצה לעשות לעצמו דירה בתחתונים, מה זה דירה בתחתונים? שהוא יופיע בתודעות בנ''א, שבנ''א יכירו אותו, בגין דהשתמדעון לה'. ואם יש הרבה אנשים ששוכחים אותו מגרשים וכופרים בו אז האור האלוקי לא נמצא אז הוא מביא קללות ופתאום כולם נזכרים. אם אפשר היה לראות זה ברוחני, פתאום אתה רואה אורות בכל מקום, נדלקו האורות, 'ישראל עיר האורות' מלמעלה רואים שהכל נדלק אבל צריך לעשות משהו שיכניע את האדם – אז זה סוד הקללה וזה סוד גדול מאוד.

ולדעת בדיוק מה האור הרוחני שסוגר כל דבר - גם מי שיודע אסור לו להגיד, לא אומרים. לצדיק מראים כי זה לא הניסיון שלו אבל אסור לו להגיד לכן כאשר אדם חולה לא יכול לבוא לצדיק ולהגיד לו מה התיקון שלי? מה אני צריך לעשות? סיפרו לי שאדם עשיר מאוד הגיע לרב קנייבסקי הייתה לו מחלה. הוא היה חילוני וכופר גמור. אמר לרב קיינבסקי תגיד לי כמה זה עולה? בעולם הזה אין משהו שאי אפשר לקנות בכסף, אתן כמה שצריך צדקה כדי לקנות את הבריאות שלי. ענה לו, את זה אתה לא יכול לקנות, אני לא מוכר לך את זה. סטיב גוב'ס היה חסר לו כסף? המחלה אכלה לו את הלבלב עד שהוא מת, שיטות רפואה, בתי חולים, מטוס מהיר שיקפיץ אותו ממקום למקום, לא עזר לו. היה צריך שסטיב גוב'ס יודה שיש אלוהים ושיפסיק לעשות 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה' ולכן ניתנה לו המחלה. אמר, הקב''ה אז לוקח אותו ולא ייתן לו את הבריאות כדי שיכפור, כמו שעשה לחנוך בן ירד. נקרא בן 'ירד' כי היה לו פוטנציאל של ירידה. מה הקב''ה עשה? לקח אותו כי רש''י אומר הייתה לו דעת קלה שלא יחזור בו. כבר הגעת למציאות שהקב''ה קיים.. אל תחזור בך.

אז מתי יתנו לבנ''א בריאות, מתי לא יתנו לבנ''א בריאות' אני לא יודע זה השיקולים של הקב''ה אבל משתמע מזה שאם הוא יחזיק הארה רוחנית בתמידות 'עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לכסלו' אז יש סיכוי ואם לא אז למה להבריא בנ''א שעכשיו בשעת מצוקה צועק 'מלך חי וקיים' ואח''כ יגיד 'עברתי את זה בקלות'. הרבה אנשים הפכו בשבלהם שמים וארץ כדי לתת להם צ'אנס ואח''כ אמר 'עברתי את זה בקלות, מספר לאנשים שהוא שרד את המחלה, היה לו כוח, הוא השתמש בתודעה שלו, ספר עזר לו  ושמן עזר לו'. רק אם האור האלוקי יהיה שם הוא יחיה ואם האור האלוקי לא יהיה שם הוא לא יחיה, זה לא קשור לעשב. לכן שלמה המלך בחוכמה שלו כתב את 'ספר הרפואות' וכתב לכל עשב איזה מחלה הוא מרפא. בא חזקיהו ובחוכמתו הגדולה ( חזקיהו היה מנשמת המשיח אם הדור היה ראוי היה המשיח) גנז אותו אז הקב''ה עשה שיהיה חולה וכשהוא היה חולה לא הייתה לו תרופה למחלה שלו. הוא חלה בגלל שלא קיים בתרי''ג מצוות פרו ורבו, עמד למות, ישעיהו ניבא לו את זה אמר לו 'מת אתה ולא תחיה, מת אתה בעולם הזה ולא תחייה לעולם הבא' שאל למה? אמר אתה לא עוסק בפרו ורבו. ענה לו' אני רואה ברוח הקודש שיוצא ממני בן רשע. אמר לו' מה שהצטוות לעשות תעשה, מה אתה עושה חשבונות בגלל זה אתה חולה, תקלוט עצרת כרגע פרו ורבו, מאיפה אתה יודע מה המשמעות של הילד הזה בעולם, תתפלל שיחזור בתשובה, אמר' טוב תביא את הבת שלך אתחתן איתה ואז נוודא שאולי זה לא ייצא. הסכים. אח''כ אמר ''כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא (דוד המלך) אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'', עמד, התפלל מול הקיר ונענה. ברגע שאדם כזה הבין שהכתובת היא הקב''ה ולא משחקים איתו ומקימים תרי"ג מצוות אז הוא גם יבין את זה אחרי שהוא יתרפא מהמחלה והוא לא יחזור בו ויגיד' התרפאתי אני לא מתחתן' לא, הוא התחתן והביא ילדים באמת הביא ילד רשע.

זה גם עניין של הגזרות שנופלות על ראש השנה. ראש השנה - זה כמו מחלה שפוקדת את האדם אנחנו לא מבינים מה זה - מודיעים בראש השנה, יש לך מחלה ממאירה ואין סיכוי שאתה תצא ממנה. הקב''ה לא רוצה שתצא ממנה, אתה רשע גמור ואתה חולה במחלה ממאירה, עכשיו בוא תשכנע אותנו למה לרפא אותך, אז צריך לגלות כאן את כבוד ה' ולמשוך אותו. שנבין כמה נוכל מצד האדם בסוף מוצאי הושענא רבה לחזור להיות אדם רגיל ולא להמשיך את אותה הארה גדולה שהייתה לו בתשרי. אדם שבכה 51  יום- כל חודש אלול 30 יום ועוד 21 ימי תשרי - 51 יום. הושענא- 'הושע' נא -תושיע את הנ''א את ה 51 יום האלה ולא מושך את ההארה משמה וממשיך להתנהג רגיל כאילו כלום לא עבר- אז זה דומה לחולה שצעק בחוליו וכשכאב לו ה' ריחם אח''כ אמר התרפאתי לבד.. זה עניינם של הקללות.

עניינים של הקללות -

זה לא עצם הקללה להביא את האדם לחולי או להביא את האדם לצרה, עניין הקללה עצמה היא להביא את האדם לתודעה חדשה, להחריד אותו. להגיד לו' אתה לא קולט שאתה נמצא רק בידיים של הקב''ה?! ואדם צריך להבין את המסר ולמשוך משם חוכמה. לפרעה עשר פעמים זה היה- הקב''ה נתן לו שוב ושוב מכות עד שאמר ה' קיים, ביקש ממשה 'לך תתפלל שיסיר ממני את הקללה' הקב''ה הסיר ממנו את הקללה 'ויכבד ה' את לב פרעה'. אח'כ שוב אמר, משה אני יודע שרק אתה יכול להוציא ממני את הקללה באמצעות הוויה, ה' שלכם יסיר ממני את הקללה, לך תסיר את הקללה השנייה, הסיר ממנו את הקללה 'ויכבד ה' את לב פרעה'. ככה עשר פעמים עד שאמר 'מי כמכה באלים' והחייה אותו. לפרעה נתן צ'אנס עשר פעמים גם ליהודי פשוט צריך לתת עשר פעמים, עשר פעמים, עשר פעמים, עד אין ספור - כי יהודי יותר קרוב לתשובה מכל אדם אחר בעולם וצריך לתת צ'אנס.

אבל אנחנו צריכים להיות חכמים להבין מה קרה לנו. אדם שניחתה עליו קללה אסור להסתכל על זה 'נחת עלי חוב של חצי מיליון שקל אני לא יודע אך' אלא צריך להגיד 'נחת עלי חוב של חצי מיליון שקל פתאום גיליתי את הקב''ה'. 'נחתה עלי זוגיות נורא קשה שאין לי מושג מאיפה היא באה לי ופתאום גילתי את הקב''ה'. 'נחתה עלי מחלה נוראית שאני לא יודע אך לצאת ממנה וגיליתי את הקב'ה' - כך אדם יכול לציין את הצרה אבל הוא צריך להגיד מה היה האפקט של הצרה שזה החידוש.

החידוש הוא לא שבאה מחלה על האדם, אנחנו מאוד קרובים למחלה, סביר להניח שלאדם יקרה משהו, אבל תודעה חדשה שתצא מזה - זה החידוש. אם היו מראים לנו את עצמינו לפני עשר או עשרים שנה כפי שאנחנו היום, יושבים ולומדים תורה, לבושים בבגדים דוסים ושומעים תורה מרב דוס והיו אומרים לנו עוד עשרים שנה ככה תהיה.. היה מותיר אותך בשוק היית אומר אין מצב מה לי ולזה. נשאלת השאלה מה עשה את הסוויץ'? לפעמים זה תהליך, לפעמים מכה או טראומה שהיא זו שיצרה את התהליך אבל לצערנו עובדה היא שאנחנו רואים אנשים שזה מה שמחזיר אותם בתשובה. העיתונאים, החילונים והציונים אוהבים להגיד חזרתם בתשובה מצרות אבל זה לא בדיוק ככה שתחווה את זה אתה תקבל תודעה חדשה שתוציא ותבין את זה. אתה לא תבין בנ''א שהיה בצרה, נראה לך כאילו הוא ממציא לעצמו 'אבא' ואתה מלביש עליו תאוריה פסיכולוגית אבל זה פשוט תובנה שמתרחשת זה מחשבה חדשה שעולה. ואין משהו גם טומי לפיד שלא חשב על הקב''ה בזמן שהיה חולה אומנם הוא סרב והרב אריה דרעי בא אליו עם תפילין אמר לו' תניח תפילין לפני שאתה מת אמר לו 'אני לא רוצה' אבל היה ידוע שהיה לו משפט מפורסם 'אין לי בעיה עם הדת יש לי בעיה עם הדתיים' ז''א שלא הכחיש את הבורא, לא הכחיש את התורה הייתה לו בעיה עם הדתיים. אותו דבר לגבי הבן שלו - כשהיינו בניחום אבלים בפטירה של שלושת הילדים שנחטפו היה שם יאיר לפיד אמרו לרב תיכנס תדבר ותאמר לו משהו הרב אמר 'מה יש לי להגיד לו. הרב ישב לידו אמר 'נחכה לראות מה הקב''ה רוצה שאעשה'. אמר לו יאיר, אני מהצאצאים של הרמב"ם. הרב לא דיבר, החדר היה שקט, כולם בשבעה, ישב לידו , הוא בעצמו פנה לרב ואמר לו שזה קרה רצתי להביא סידור לא ידעתי מה לקרוא ומה להגיד אבל ידעתי - כאן רק הקב''ה יכול להושיע. מעניין אם יש לו את אותה תודעה עכשיו?

בדברים האלה באמת צריך לנסות להבין שכשקורה דבר לא צריך לחכות שיחטפו משהו ואז תגיד' טוב זה בידיים של הקב''ה, הבן שלי נמצא בידי החמאס, ואז לקפוץ לסידור או כאשר יש מחלה ממאירה שכל הרופאים מניחים את הידיים אלא צריך לדעת עכשיו אך אנחנו מקדימים תרופה למכה. אבל קודם כל סוד הקללה הוא להוציא מהאדם תודעה חדשה וזה לטובת האדם מאוד מאוד וגם אם האדם ימות שהגיעה התודעה החדשה הזו שהוא אומר 'מי כמכה באלים ה' מי כמכה נורא תהילות' אם הוא ימות ככה זה טוב בשבילו הוא כאילו סיים גלגול שלם בתיקון ולכן לא לראות את הדברים כרע אלא צריך לראות מה התרחש בתוך האדם בתהליך. לא מעט אנשים הולכים על מחלות אבל הקב''ה מחליט לקחת אותם כשהתודעה האחרונה שלהם זה 'יש אלוהים'. רגע לפני, כשהם היו בריאים ושלמים אפילו שהם היו אנשי משפחה נהדרים, אנשי מקצוע נהדרים ואנשי חסד נהדרים אבל כל עוד הקב''ה לא היה בתודעה שלהם לא 'נייחה לה'. אבל ברגע שהמית עליהם את האסון הזה והצית את המחשבה החדשה 'יש אלוהים' אם הקב''ה מברר שכשהוא יבריא אותו הוא ימשיך עם זה קרוב לוודאי שיבריא אותו כדי לעשות קידוש ה' אבל אם לא אז עדיף שימות ככה עם המחשבה האחרונה שיש לו...סוד הקללה.

אך נמנעים מקללות? -

א) לא נמנעים, תורה היא ועלינו ללמוד אותה, אז צריך להימצא שמה. וכל אדם יכנס לשם ויחווה את זה אבל בכל זאת אך נמנעים בתאוריה במה שאפשר לעשות? ענווה.

בלי המילה ענווה אי אפשר לזוז פה מילימטר. 'ענווה' - יכולת ההסתגלות אל האמת. אם האדם לא יסגל לעצמו אמת והוא לא יתאים את עצמו אליה זה בעיה כי אז הוא חי בעולם של שקר, הכחשת ה' היא שקר. ומכאן ואילך.. נחשוב כשאדם מבוסס שקר מה הוא מסוגל לעשות.. הכל שקרי, הכל לא אמיתי או שינכס את הכל אליו והוא לא ינכס את זה לקב''ה.

כאשר אדם עושה חסד אתה יכול להבין כמה ה' גדול, כמה ה' הוא טוב וצדיק - ב''ה לנו יוצא הרבה לעשות חסד ויש עם זה כ''כ הרבה רגשות כי אתה רואה איזה תגובות יש לאנשים אחרים כתוצאה מהחסד ואז אתה מבין.. רגע אבל זה לא אני, אני רק 'יד אריכתה'. נתבונן ברגשות האלה: איזה כייף זה, איזה עונג זה לתת ואז אתה מבין כמה ה' נמצא בעונג של נתינה.. זה הוא זה לא אתה, זה רק הרגשות שעוברים דרכך. הוא אמר לך תיקח את ארגז העגבניות ותיתן את זה לבנ''א הזה ואתה 'עף על עצמך' אין שם כלום, אנחנו לא קיימים, הרגשות האלה מועברים כחלק מהאור האלוקי. החסד מגיע יחד עם העונג של החסד ואז אתה מבין זה הקב''ה הוא מתענג מזה, יש לו עונג לתת. ואז את הייסורים אתה חווה - נניח כמו בנ''א שגנב אתה מרגיש שהקב''ה מתייסר בזמן שאתה גונב, הקב''ה מתייסר בזמן שאתה משקר. אבל בדברים טובים שאתה עושה, כל העונגים הפנימיים שאתה חש, זה העונג האלוקי והוא עובר דרכך. לכן למשל יש תחושה מאוד טובה אחרי שמסיימים את התהילים אתה מרגיש משהו שאי אפשר להסביר אותו, איזה רווחה נפשית יש מזה אבל זה לא אנושי, זה לא שלך, זה אלוקי אז הקב''ה אומר לך בוא תראה כמה עונג יש לי מתהילים - ככה לומדים להכיר את הבורא כי אתה מכיר אותו מבפנים מרגשות פנימיים ''מבשרי אחזה אלוק''

לכן חשוב לחיות כל הזמן בענווה בהתבטלות –

זה לא שלי, אני רק צופה פה, אני צף: אני רואה את המחשבות זזות, אני רואה את הרגשות זזים ואני יכול ללמוד מזה. אני יכול ללמוד מהשלילי של זה ואני יכול ללמוד מהחיובי של זה אבל אני לומד מזה. אדם שהיה מגדל חזירים וקיבל את המחלה דרגה 4 הכי גבוה( הולך ע''פ אחוזים- דרגה 1 התפשט על 25% דרגה 2 התפשט על 50%    דרגה 3 75% דרגה 4 100% מיד אמר לקב''ה 'אני מתחייב לבוא כל בוקר ביום שבת לבית הכנסת' זה מה שאני מסוגל לעשות ביום שבת להגיע ברגלים שלי לבית הכנסת. אז קודם כל הוא הכיר בקב''ה והוא החליט שהוא עושה מעשה – הוא הבריא מזה לגמרי. כל בוקר ביום שבת הוא בא ומספר לרב את אותו סיפור. מספר על החזירים אך גידל אותם עד שחטף והבין. אם נשאל מה הבנת? מה הקשר? עשית הרבה כסף מזה? חיית חיים מסוימים.. הרבה אנשים בכל העולם מקבלים את המחלות אך הגעת לזה? הוא יודע אף אחד לא יודע, אין לזה מילים רק שהקללה פוקדת אז המחשבה צצה, זה כמו להכות שטיח ופתאום כל האבק עולה אז הקב''ה נתן סטירה ועולה מחשבה 'אין עוד מלבדו'. יוצא, שיש כאן עומק מאוד גדול.

עומק גדול מאוד לנסות להבין שהקב''ה נותן קללה וזה מה שיוצא. כולם מתרכזים מאוד בדרמה, בטרגדיה, במה שזה גרם, ללכת לרופאים ולרב פירר.. לעזוב את זה.. קודם צריך לשאול מה עכשיו התובנה החדשה שלך? איפה הראש שלך עכשיו? יוצא לנו להיות לא מעט בבית חולים ורבים מבקשים ברכה. רואים אנשים בלי כיפה לא קשורים לכלום ומבקשים ברכה.. ואז אני שואל' מי אתה? אך הגעת לפה? אתה דתי? אך אתה יודע שהברכה שלי תעזור? כולם אומרים אתה מבין את המצב שאני נמצא בו?! למה צריך להגיע לזה ככה?!!!! אמרנו אין בחירה, זה בסדר, הקב''ה עושה את זה. צריך לדעת שההנחתה של הקללות עצמם זה כדי להציל אותנו והוא מציל אותנו - זה היפך ההיגיון. הקללה לא באה להכאיב היא באה להציל את האדם, היא באה להציל את התודעה שלו אלמלא הקללה התודעה שלו הייתה הולכת לאיבוד 'בכוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה'. אני בריא ושלם, אני מצליח, עזוב אותי משטויות-מנחיתים עליו קללה כדי שיגיד 'יש אלוהים אני מדבר איתו בלילה, אני בחרדות ואני ידע שרק הוא יעזור לי' ועכשיו הוא ימית אותו כשהמחשבה האלוקית עירה בו. כולנו חושבים זה רע משהו מת והקב''ה אומר לא זה טוב הוא חי פה.. זה הסוד הקללה.

ענווה והתבטלות -

כדי להימנע ממנה צריך לחיות בענווה כמו עפר. אני שאלתי את הרב'ה בתחילת הדרך עם מה אני יכול לצאת מידי יום לזכור מה שהרב אומר? יש לו מרפסת הוא הלך לעציץ שהיה שם הכניס יד לקח מהעפר ואמר' כל יום תיקח עפר ותגיד לעפר אתה יותר טוב ממני אחרי שאני ימות אתה תישאר ואני לא' מאז אני עושה את זה כל יום, יוצא החוצה לגינה ואני אומר לו' אתה יותר טוב ממני, אתה תישאר כאן אני לא'' וככה בפשטות ככה הרב'ה חי. עשינו ארוחה מאוד יפה.. שמנו לרב'ה שולחן אני יושב לידו אומר לי 'זה עמותה שלך, זה הכיסא שלך בוא תשב אתה קדימה.. והוא דוחף אותי. עכשיו תגידו לי' מה לי ולאיש הזה, מה לי ולמשה רבינו, זה אפילו לא משל ונמשל והוא ככה.. אבל זאת הענווה שלו והוא באמת חושב ככה זה לא שהוא עושה את בענווה הוא באמת חושב ככה. החזקתי לו את הנטלה כדי לעשות לו נטילת ידיים הוא אומר לי 'מה פתאום, אתה רוצה שיקטרגו עלי מהשמים'.. וזה אמורה להיות זכות, זה זכות, יש עניין של ליצוק מים לידיו של הצדיק, הוא לא נתן לי. אבל זה הענווה שלו כי הוא באמת לא רואה את עצמו כאילו הוא יותר טוב ממך, הוא לא רואה את עצמו, הגברים בטח יודעים את זה' שמי שמנשק לו את היד הוא מיד לוקח את לו את היד ומנשק לו בחזרה ואתה אומר' איפה הידיים המטונפות שלנו היו ואיפה הידיים שלו היו, הידיים שלו היו כל הזמן על הגמרא, עוברות ספר ספר, ליטפו כל אות ביקום והידיים המטונפות שלנו איפה היו והוא מנשק אותם.. אבל הוא באמת חושב ככה. אני מכיר את הרב שלי אני חי אתו, הוא לא חושב שהוא יותר טוב ממשהו אחר. הוא לא מרגיש את עצמו כמי שצריך לקבל כבוד.. זה לא אני בשביל מה צריך לתת לי כבוד... הוא ממש עפר ואפר אז הוא נמצא על דרך הברכה כל הזמן 'לך לפני ואהיה ברכה'. לכן אין לאישיות הזו קללה, שום קללה לא רודפת אותו רק הברכות רודפות אותו אבל הכל ממידת הענווה שלו. לכל מקום שתגיד לו' הרב בוא תיתן לי משהו אחד, שורש לתפוס אותו, שזה יציל אותי כל פעם איפה שאאבד את המוחין...רק ענווה.. כל הזמן מדבר על זה ענווה ענווה ענווה ענווה. אתה צינור מעביר....אנחנו כלום שבכלום....אל תחזיק מעצמך שום דבר אם תחזיק מעצמך משהו, טיפה תסתיר את ה', לאט לאט הכפירה תגדל עד שיום אחד תגיד 'אין אלוהים יש אותי'. לעומת זאת הענווה מסתירה אותך אתה אומר- 'אין אני יש רק אותו' רק אדם ענוו יכול להגיד 'אין עוד מלבדו'. רק משה רבינו יכול להגיד 'אין עוד מלבדו' הוא יכול להעיד כי אין אותו, כ''כ נמצא במצב של 'אין אני יש רק אותו' אז ברור שיש רק אותו הוא אומר את זה כהסתגלות אל האמת זה האמת.

לכן אם משהו נמצא בקללה ורוצה לעשות אחישנה למצב שלו - כל אדם שרוצה לעשות אחישנה לחסרון שלו מיד ליפול על ענווה. יכולת ההסתגלות אל האמת אומרת' אין אתה יש רק אותו ''אין עוד מלבדו'' זה ''אין עוד מלבדו'' וצריך ללמוד על זה. נדבר על זה במסלול של 'סוד המהות והעצם'. בכלל המסלול יהיה מאוד מיוחד הוא לא יהיה כמו כל המסלולים שהיו עד עכשיו כל המסלולים שהיו עד עכשיו היו הרצאות פרונטליות המסלול הזה יהיה מחולק לשלושה או ארבעה חלקים שבכל חלק אני ייתן משהו אחר ויהיה תורה, ויהיה מידות, ויהיה מצווה, ויהיה הלכה, ויהיה השקפה ויהיה הגות ואז אדם יקבל הכל במלאות. כל שיעור הוא יצא עם משהו כל שיעור זה יהיה משהו חזק שיצא אתו ויבנה באמצעותו ואנחנו נדבר הרבה על ענווה, נדבר הרבה על התבטלות האני. גם עניין ההשגה הרוחנית תלויה בזה, אי אפשר להגיע להשגה רוחנית אם יש אני. מתי אתה עולה? כאשר אין אני לכן למעלה מה שמאפיין את כל הנשמות שנמצאות בגן עדן וכל מי שנמצא פה בעולם הזה ויש לו השגה רוחנית בן רוח הקודש או נבואה המאפיין את כולם זה ענווה. אתה רואה נשמות טהורות אלוקיות ואתה לא רואה גוף בכלל אין שמה אגו לכן תחילת הדרך היא ענווה, התבטלות. לכן הם באים אחד עם השני או קללה או ענווה, אם נחשוב על זה' קללה זה דבר שגורם להרבה מאוד ענווה. ברגע שהמציאות עושה לך שחמט, מה אתה יכול לעשות? כסף לא יעזור, רופאים לא יעזרו לך, בנקים לא יעזרו, 'תותחים וטנקים' לא יעזרו, אתה קולט רק הוא פה ורק הוא יעזור וזה מוליד תודעה חדשה. אז אפשר להוליד תודעה חדשה גם בלי הקללה אם אדם נמצא בתוך הקללה מיד שיפול לענווה ויש המון ספרים שמלמדים על ענווה אבל אין כמו ההתבוננות העצמית שאדם יעשה אותה ויבין צריך להיות ביטול האני.

בעז''ה שלא נגיע למקומות האלה וכל הקללות יהפכו להיות ברכות. הקללה נהפכת להיות ברכה מיד כי ברגע שלאדם יש תודעה של אלוקות האלוקות נמצאת והוא הופך להיות מגולה לגאולה מיד.. הוא בעצמו נהפך להיות הגאולה של עצמו ובשנייה אחת הוא נהפך להיות מהקללה והריקנות להיות המלאות והברכה.

יהי רצון שכולנו נתברך בכל ברכות התורה

וה' יהיה אתנו תמיד

וכל הזמן נזכור אותו בתודעה

ונבין שאנחנו אין והוא הכל.

בעזרת השם