פרשת השבוע

 הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 3/7/19

פרשת חוקת – ''חוקת האקסיומה''

המילה 'חוקה' זה מה שאנחנו קוראים 'אקסיומה' ''זאת חוקת התורה''. אני יכול לדבר על כמה דברים שנאמרו בפרשה הזאת. ''זאת חוקת התורה וייקחו לך אפר פרה אדומה'' אז שמה מובא שיש פרה אדומה. היו רק תשע כאלה שנבראו. הייתה אדומה לחלוטין. ''אשר לא עלה עליה עול'' צריך לראות שתי שערות עומדות על הגב שלה וזה מראה שלא שמו עליה עול. ומעלים אותה עולה שורפים אותה לחלוטין. מערבבים את האפר עם מים וזורקים את זה על אדם שהוא "טמא מת". "טמא מת" זה אדם שנגע במת. וזה הטומאה הכי קשה שיכולה להיות. ואז זה מטהר אותו. המטרה של הפרה אדומה הייתה כנגד חטא העגל. נאמר במדרש למה פרה ''תבוא האם ותקנח צואת בנה''. יש לזה הרבה מאוד עניינים למה זה דווקא עניין של  הפרה. 'פרה אדומה' כתוב בלי 'ואו' אדומה כתוב 'אדמה'. וזה אותיות ''הפר האדם'' 'פרה' - הפר. 'אדמה' - האדם. כל מה שהפר האדם באה הפרה אדומה ומתקנת. אנחנו מצפים לפרה האדומה העשירית שתבוא בגאולה ותתקן אותנו. והיה שמה דבר שהיה נראה נורא מוזר שזה מה שנקרא ''טעם אפר פרה אדומה''. לכאורה זה דבר שמטהר מתים אז זה הטהרה הכי גדולה. כולם יודעים שהטהרה הכי גדולה זה טהרה של אפר פרה אדומה. אבל זה שהיה זורק את המים. המים נקראים ''מי נידה'' (זה לא מי נידה של אישה אלא בגלל שצריך לזרוק אותם ) הוא היה מטהר מיד את האדם שזה נזרק עליו אבל זה מטמא את זה שזורק. זה פלא גדול. 

איך יכול להיות שזה מטמא את האדם שהוא זורק?

• • בראש ובראשונה, אדם שעושה מצווה הוא לא יכול להיות טמא. הוא עושה מצווה. התורה אמרה' תיקח את המים זרוק עליו. אז איך אדם שעושה מצווה נטמא.
• • ודבר נוסף. החומר עצמו שזה דבר טהור. עובדה שזורקים אותו על אדם הוא נטהר. אז למה האדם שזורק נטמא מזה. זה אותו חומר. אין סיבה שזה יקרה.

אז אנחנו לא מתיימרים להביא כאן את טעם פרה אדומה. כי כתוב שהסוד הזה נגלה רק למשה רבינו אפילו שלמה המלך כתוב ''אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'' שלמה המלך לא ידע את הסוד של 'אפר פרה אדומה' זה גבוה מאוד )הרב נווה - אבל אני רוצה אולי פה לתת משהו כדי שאנחנו נבין(. המושג 'לא ידע' זה לא I dont know יש נתון שכתוב באיזשהו מקום just I dont know it זה לא ככה. 'לא ידע' זה אומר שזה נמצא ''מעל טעם ודעת''.

אפר פרה אדומה

מעל טעם ודעת. על מודע. כתר. להיות

דברים שנמצאים ''מעל טעם ודעת'' זה נמצא בכתר. הכתר נמצא ''מעל טעם ודעת''. והכתר נקרא בשפת הקבלה ''להיות''. מה הכוונה ''להיות''? יש את הדעת של האדם יש 'ספירת דעת' זה התודעה של האדם. מה שהוא מודע. ממה שהוא מודע וניכנס לו לתוך הרדאר הוא מודע אליו. עכשיו יש 'על מודע' שזה הכתר זה ''מעל טעם ודעת'' זה מעל הדעת. ויש מתחת לדעת

זה ה'תת מודע' שזה המלכות ששמה יושבים האינסטינקטים שלנו ולכן אנשים מתנהגים כמו חיות. מתנהגים בלא דעת. והמקום הזה המלכות נקרא 'גלות הדעת'. 

המטרה – להרים ''לאקמא שכניתא מעפרא''

להקים את האינסטינקטים שאדם לא יהיה אינסנקטיבי שלא יהיה חייתי שלא יהיה עם הרצון לקבל לעצמו הוא מרים את זה לדעת. הוא עושה דברים עם מודעות. ואז זה נקרא ''גאולת הדעת''. אבל מה זה מעל הדעת? אז כל עוד האדם נמצא עם דעת יש בזה סכנה שהוא מחשבן. כל עוד האדם מודע הוא מחשבן. ואז יכול להיות שנמצא שמה משהו מן המשהו של הרצון לקבל לעצמו. כי הוא מודע. כאשר האדם הוא מודע הוא חושב הוא נהיה מסוכן קצת.  

מעל טעם ודעת

איך אפשר לבטל את החשד של הדעת?

להיות עצם הדבר עצמו

אז איך האדם יכול ממש להגן על עצמו. רק אם הוא יהיה הדברים עצמם. נניח אדם מודע לזה שטוב לעשות חסד. ואתה רואה אותו עושה חסד. עכשיו אם אתה תראה אדם באטרף עושה חסד אתה יכול להגיד': תשמע או שהבנ''א הזה מלאך או שיש לו אג'נדה. מה הוא רוצה עם כל החסד הזה. מה הוא עושה עם כל החסד. ואפילו אם יש בנ''א שעושה חסד בסתר. ואתה אומר': אבל הוא לא מגלה וניכר שאין לו אג'נדה כי הוא מוציא את הכל הוא נראה נשפך על הבריות והוא מוציא כספים והוא טורח והוא סובל בגללם. יכול להיות שיש לו חשבון שזה טוב לו לעולם הבא. וזה גם חשבון של המודע. ז''א יש רצון לקבל רוחני. אז זה גם כן. אז תמיד תמהים על האדם. האדם תמיד הוא נמצא בגדר חשוד ברצון לקבל לעצמו שלו. למה. בגלל שהוא מודע. אז מה אדם צריך לעשות? להיות. אם תהיה החסד אף אחד לא יחשוד בך. 

שותפות ואחדות

האדם צריך להתכלל ברבים. הרבים עצמם יטהרו את האדם

עוד דבר שהוא קשור לעניין של' איך אפשר לבטל באמת את החשד של הדעת )הרב נווה - כאן אני הולך להגיד דבר שהוא חשוב מאוד מאוד שאני לא בטוח שאתם שמעתם אותו. אבל הוא דק(. יש באמת בקרב הרבה מאוד אנשים ובעיקר בקרב רבנים. אתה רואה בנ''א עושה משהו ובאמת אתה רואה אותו חסר אג'נדה. אתה בודק' אולי כסף. הוא לא רוצה כסף. כל כולו נראה בהשפעה. אתה בוחן אותו אתה אומר': אולי יש לו קטע של כבוד. לא גם לא קטע של כבוד לא אכפת שלו שידעו או לא ידעו מה הוא עשה. אתה אומר' אז מה יש שם אולי יש שמה משהו. התשובה – שיש משהו. לפעמים יש אנשים שהם כ''כ חכמים. כמו קורח. אם אנחנו היינו חיים בתקופה של קורח היינו אומרים הבנ''א צדיק אנחנו לא מבינים מה רוצים ממנו. הוא היה חסר אג'נדה. מה שנראה לנו שהוא רצה כביכול את הכהונה לכבוד. זה לא נכון. הוא לא רצה את הכהונה לכבוד. הוא גם לא רצה כסף. אלא הוא ממש חשב שעצם זה שהוא יהיה כהן גדול ומה שהוא יחשוב יעזור לעם ישראל - אז אני חוזר לאותו רב שאין לו אג'נדה - יש רב שחושב שהדרך שלו והחזון שהוא מחזיק בראש היא הדרך הבלעדית הנכונה וצריך לעשות אותה. גם אם הוא לא יקבל עליה קרדיט וגם אם לא יהיה עליה כבוד אבל פשוט הוא חושב מאוד שיש לו תוכנית בראש שהיא התוכנית הנכונה. ועכשיו אתה אומר': זה רצון לקבל לעצמו?

התשובה היא' למה אתה פועל לבד

למה אתה חושב שהחזון שלך אע''פ שמודיעים לך מן השמים. ולקורח כתוב שהוא ראה שיוצאת אש מאמתו )מטעמי צניעות אני לא יגיד לכם מה זה 'אמתו' אבל הוא ראה שיש לו 'אש קודש'( הוא ראה את 'שמואל הנביא' שיוצא ממנו זה הזרע שלו. והוא אמר': הרי אני הולך להילחם עם משה רבינו אני מפחד למות אני יודע שהוא בנ''א גדול. איך אני יוודה. עשה שאלת חלום ובחלום עצמו הראו לו שיוצאת אש מאמתו. אז הוא אמר': אהה אז יש לי המשכיות. אם יש לי המשכיות ואני יודע שאני הולך להיכנס למחלוקת עם הילדים שלי אז אני יישאר הוא ילך. וזה נקרא ''עינו הטעתו'' עיני החזון האישיים שלו הטעו אותו. וזה גם כן מראה שהראו לו. והיו הרבה מאוד אנשים שהלכו לבד עם החזון שלהם אע''פ שהכל היה לשם שמים. רק לבד. אותו דבר היה 'ירבעם בן נבט'. כולם חושבים שהיה לו כבוד וכו'. והקב''ה אמר לו': ירבעם עזוב מעשיך אני אתה ובן דוד נלך בגן עדן. ואז הוא שאל אותו': מי ילך בראש. אז במדרש זה נראה כאילו סתם מחפש כבוד. אבל הקב''ה ידבר עם בנ''א כזה?!  להגיד לו': ירבעם אני אתה ובן דוד נתהלך בגן עדן. זה לא בנ''א עם כבוד. לאדם שיש לו כבוד הקב''ה אומר: ''אין אני והוא דרים במדור אחד''. אלא שירבעם היה לו תוכנית בראש. תוכנית לשם שמים. איך להביא את הגאולה רק שזאת הייתה תוכנית אישית לגמרי שרק הוא ידע אותה ורק הוא חשב אותה. 

תחשוד בעצמך

וכאן אדם צריך לחשוד בעצמו שאפילו אם מראים לך מן השמים דבר. לא יודע איזה חזון. ויגידו לך': תשמע זה 'חזון אחרית הימים' לך תגיד את זה לכולם. תחשוד בעצמך ותגיד ''על פי שניים או שלושה עדים יקום דבר'' שיהיו איתי עוד אנשים שיחשבו את זה. לכן כמה צריך האדם להיזהר ולדעת כמה הוא יכול להיות ''טמא מת''. ומה זה ''הפר האדם'' רק עם מחשבה שהיא מחשבה אינדיווידואליסטית לכן סוליזים זה הדבר הכי טמא שיכול להיות. אדם שנקרא 'טמא מת' קודם כל הוא סוליסט כי בחברה אתה לא יכול להיחשב מת. 

אחר רבים להטות

חברה אתה תמיד חי. ''חבור עצבים אפרים הנח לו'' עם ישראל גם קרוי 'אפרים' לשון הפרייה. אם אנחנו נהיה מחוברים יניחו לנו. אז אדם שנמצא במסגרת של קהילה במסגרת של חברה במסגרת של משפחה במסגרת של קולקטיב הוא נקרא חי. ''עץ החיים'' המילה 'חיים' זה לשון רבים לא 'עץ החי' ''עץ החיים''. חיים זה לשון רבים. הרבה נקראים חיים. ולכן זה מאוד חשוב שאדם יידע איפה למקם את עצמו כל הזמן. 

דוגמא

בעניין של תנורו של עכנאי היה את 'רבי אליעזר הגדול' שחשב והיה מחשבת יחיד. ונתן להם הוכחות כל אותו היום על אותו עניין של ההלכה )כרגע זה לא משנה(. פשוט הייתה לו מחשבה והוא כביכול נתן להם את כל ההוכחות בתורה שהדעה שלו היא הדעה הנכונה. והביא להם ראיות ועשה להם ניסים. וירדה בת קול מן השמים ואמרה ''מה לכם מרבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום''. ו'רבי יהושוע' אמר לו': תשמע אנחנו לא מחזיקים הלכות מבת קול ההלכה היא על פינו. התנור עצמו טמא. ומה עשו. נידו אותו. כדי שהוא לא יכנס לתודעה הקולקטיבית. פגשו את אליהו הנביא שאלו אותו': מה הקב''ה עשה בשמים באותו רגע שנידינו אותו ואמרנו שההלכה על פינו. אמר להם ''נצחוני בני נצחוני בני''. שלכאורה מה זה ''נצחוני בני''. או שהוא צודק או שהם צודקים. על סמך מה נדתם אותו. שהוא היה דעת יחיד. דעת יחיד/ דעת רבים, דעת רבים לוקחת ''אחר רבים להטות''. ז''א האדם כל הזמן צריך להתאחד עם עוד בנ''א.

סיכום

• • אז חלק מעניין של מוות שאפר פרה אדומה באה לנקות זה עניין של רבים. הרבים עצמם יטהרו את האדם. קרב הרבים מטהרת.
• • אז עניין של ''מעל טעם ודעת'' מבקשים מהאדם להיות. אתה צריך להיות החסד אתה לא יכול לדבר חסד או אפילו לעשות חסד אתה תמיד חשוד. אתה צריך להיות האמת. אז ''אפר פרה אדומה'' לוקח את האדם למושג של להיות. כי זה מעל טעם ודעת.

ולמה 'משה רבינו' ידע את הטעם ו'שלמה המלך' לא. 'שלמה המלך' היה ''בחוכמה'' ו'משה רבינו' הגיע לכתר. משה רבינו היה התורה ''הוא היה אומר'' הוא היה מה שהוא אומר. ולכן הוא ידע את זה בגלל שהוא היה במקום של הלהיות. 

למה זה מטמא את האדם שמזרה עליו?

סוד מיעוט הלבנה

ממעט עצמו כדי שהם יהיו טהורים

יש בזה גם את סוד מיעוט הלבנה. סוד מיעוט הלבנה זה אומר שאני גורם למשהו להיות משהו. נניח אני לוקח תלמיד ואני גורם לו להיות אדם גדול אני גורם לו להיות החסד. בזמן שאני גורם לו להיות זה נעשה על חשבוני. אם אני לוקח בנ'א שהוא עשיר ואני גורם לו להיות איש צדיק כי הוא נותן צדקה. אני צריך להיות ההיפך ממנו. אני צריך להיות ''האני'' שלו. אז אני נטמא בשבילו. אני ממעט את עצמי בשבילו. והמיעוט הזה הופך את עצמי טמא לעומתו. גם זה נראה כאילו יש בזה מידה של שארות כאילו אם אני זורק את זה על משהו והוא נטהר אז אני משרת אותו אז אני מתחתיו. אבל זה נעשה משום מיעוט. האדם צריך כביכול למעט את עצמו. וזה ידוע. הרבי מליבוביץ' נתן דוגמא מאוד ידועה אומר': שרב יכול וצריך ללמוד תורה. למה הוא הולך ומלמד את הרבים באותה שעה שהוא יכול להתגדל ואולי להעיר את כל העולם הוא למעשה מלמד משהו שעבורו זה טראווילי. והם לא יודעים. אז מה הוא אומר. הוא אומר שזה כמו אותו לוי שזורק ''אפר של פרה אדומה'' הוא מטהר אותם והוא נטמא באותה שעה. אז אותו רבי צריך לדעת' הוא נטמא בשביל התלמידים שלו. אבל מה הוא עושה. הוא זורה עליהם אפר פרה אדומה. הוא ממעט את עצמו כדי שהם יהיו טהורים. וכך הוא מחייה אותם. כי שוב, כל מה שהפר האדם הוא מלמד אותם וזה הופך להיות ''אפר פרה אדומה''. 

למה כל זה כך? למה שאדם יעשה ככה?

מדוע האדם צריך למעט את עצמו בשביל האחר? לטמא את עצמו בשביל האחר?

איפה שמענו כזה דבר. ושוב אנחנו חוזרים לעניין של סוגית קיטון המים. בסוגית קיטון המים יש דעה. וכי הדם שלך יותר אדום מהחבר שלך. מה אתה מחליט מי ייתן מים למי יהיה מה. אתה לא יכול לדון בדיני נפשות. הדם שלך יותר אדום מהדם של החבר שלך. אז מה עושים. באה הפרשה הזאת כדי שאנחנו נבין את הפרשה מה הקשר בן ''אפר פרה אדומה'' לבין שאר הדברים. אז הפרשה מתחילה ''זאת חוקת התורה וייקחו לך אפר פרה אדומה'' וכו אח''כ כתוב ''זאת חוקת התורה אדם כי ימות באוהל'' ובחסידות בגלל שהתורה לא מפוסקת אז הם מפסיקים אותה איפה שצריך. זה אפשרי. זה אחד מהעניינים שכך דורשים אחר תורה. אז במקום כתוב ''זאת חוקת התורה אדם כי ימות באוהל'' מפסיקים את העניין של ''ימות באוהל''.

''זאת חוקת התורה אדם'' - מה היא חוקת התורה? אדם

אז מה הפרשה באה להגיד?

האדם הוא האידאל 

הפרשה הזאת מעמידה על נס מה האידאל במציאות שלנו. מה האידאל. האדם. האדם הוא האידאל. אין לנו אידאל אחר. לא סוציאליזם לא קפיטליזם לא צריך לעשות קופת המדינה והתלג ועמותות ומפעלים – מה האידאל של התורה? אדם –  האדם הוא האידאל. ולכן כאשר אדם בא לחיות פה יש לו סוג של פרדוקס. אומרים לו': תשמע נכון אתה אידאל אבל גם חבר שלך זה אידאל. אתה רוצה להגן על עצמך אבל גם חבר שלך זה אידאל. וזה לא סתם אידאל האידאל ''מאן דעלך סני לחברך לא תעביד זאת כל התורה כולה'' ''ואהבת לרעך כמוך'' זה הכלל הגדול בתורה . ''צדיק באמונתו יחיה''. ''זאת חוקת התורה אדם''. אין שום אידאל שיכול לעלות על האדם. רואים את זה בפרשת נוח שהם בנו לעצמם מגדל בבל שהיה לכאורה נראה יותר חשוב. זה אידאל. מגדל בבל זה סמל לאידאל. אז נפלה לבנה מהבניין כתוצאה מתקלה היו עושים וועדת חקירה. ואם נפל אדם' לא נורא אז נפל אדם. )הרב נווה - כמו היום. אנחנו כל שני וחמישי שומעים על פועל אחר שנופל מפיגום ולא עושים ועדת חקירה. למה ה' מראה לנו את זה? אומר תבנו בנינים תבנו נדלן. יש דברים שצריך לראות אותם במציאות כדי לדעת למה הקב''ה למעשה מתכוון. לדוגמא' מחאה. מחאת האתיופים שהייתה עכשיו. למה הייתה. בגלל שאנחנו מזלזלים בכבוד האדם. וזה לא קשור אליהם זה קשור אלינו. טעו עם הספרדים שבאו עם התימנים שבאו. גנבו להם את התינוקות. התנשאות של אדם על אדם. אז בא הקב''ה ועוצר מדינה לשעות שלמות. וזה בגלל שאנחנו מזלזלים בכבוד האדם. וכל פעם שאנחנו עושים שטות כלפי כבוד האדם )אפילו נגד עובדים זרים( הם הופכים עלינו את העולם. אז אנחנו אומרים העובדים הזרים לא בסדר, האריתראים לא בסדר, האתיופים לא בסדר, העיראקים לא בסדר, התימנים לא בסדר. 

כאשר אידאל האדם נפרץ אז הקב''ה הורס את העולם

אפשר שלא ילמדו תורה והיו מלא דורות שהיו אנשים כופרים לחלוטין והעולם חי. ולא לגמרי עשו מצוות ולא לגמרי היו ישרים. אבל כל עוד שמרו על כבוד האדם העולם נשמר. ''זאת חוקת התורה אדם'' ולא פוגעים בכבוד האדם גם לא בגוי. אז אם האדם לא מבין מה זה אידאל אם הוא לא מבין את זה אני חושב שהוא הסכנה הכי גדולה שיכולה להיות. ורואים את זה. תראו מה קורה בעולם. כל אחד בא עם המשחתת שלו. המשחתת שלו עמוסה בפצצות אטום. ואין לו בעיה אז נשמיד מיליון פה שני מיליון פה ככה הם חושבים. כל עוד יש שפיכות דמים לא הבנו כלום. וגילוי עריות משול כנגד שפיכות דמים. כי כתוב מי שאונס אישה כאילו רצח אותה. וכל זה זה עבודה זרה. אז באה התורה ואומרת קודם כל ''זאת חוקת התורה אדם'' אדם זה האידאל. עכשיו כשאתה שם את האדם כאידאל' עכשיו תחשוב על הכל. תלמד את כל התורה כשאתה מבין שהחוקה היא אדם. ואז הכל גם יובן. אין שום דבר שהוא באמת חשוב. שאם אתה תשאל את עצמך': הקב''ה למה הרגת את סדום לא יכולת להיות טולרנטי יכול להיות שבעיר שלמה לא מצאת בנ''א אחד שעשוי יום אחד לחזור בתשובה. לא יכול להיות. 

דוגמא

האדם הוא האידאל

מה היו החטאים של סדום? אדם. עשו מיטת סדום קבועה מי שהיה קצר מאריכים אותו מי שהיה ארוך קוצצים לו את הרגלים לא עושים צדקה לא עושים חסד. ביזוי כבוד האדם הכי גדול היה בסדום. אז מידה כנגד מידה. אם אתם לא מכבדים את כבוד האדם לכם אין כבוד. וכך בכל מקום. בית מקדש שלם נהרס אפילו שהייתה תורה משובחת מאוד. גם בבית המקדש

הראשון גם בבית המקדש השני. התנאים הגדולים ביותר יצאו משמה. אבל הקב''ה אומר': מה זה שווה לי אם אתם לא מבינים מה האידאל. מה אתם חושבים שהאידאל זה הקירות האלה. אז אני יהרוס לכם את הקירות. מה אתם חושבים ששיש וזהב וארגמן זה מה שאני צריך. אז גם בית מקדש הוא לא אידאל. האדם הוא האידאל. 

אדם משול לשם הויה

אם היינו מבינים את זה היינו כ''כ מפחדים אחד מהשני היינו כ''כ יראים אחד מהשני רק כדי להבין ''לא נוגעים בבן אדם''. לא מדברים עליו סרה, לא צוחקים עליו, לא מבזים אותו. צריך לדעת בכלל מה זה בנ''א. רואים את כל המדרשים על בריאת האדם הראשון שהמלאכים היו משרתים אותו צולים לו בשר וסוחטים לו יין. מה מספרים לנו את זה רק על אדם הראשון. לא עלינו מדובר. וכל אחד ואחד מאתנו ''אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם'' אדם בגימטרייה זה הוי''ה במילוי. יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו הא אלף זה גימטרייה 45 ו'אדם' בגימטרייה זה 45 הוא משול לשם הוי''ה. בזוהר 'ספר ויקרא' 'פרשת תזריע' דף מ' ''תא חזי''- בוא וראה, ''כל מה דבעלמא לא דהוה דאדם'' - כל מה שיש בעולם לא נמצא אלא בגלל האדם "וכולהו בגיניה מתקיימין''- והכל מתקיים בגללו, ''הדא הוא דכתיב ויצר ה' את האדם בשם מלא''. זהו שכתוב שה' יצר את האדם בשם מלא. שם הויה שאמרנו קודם. הוא כולל את הכל וכל מה שיש למעלה ולמטה כלול בדיוקן שלו.

אין עולם בלא אדם

ועוד אומר הזוהר ''אין עולם בלא אדם'' גם העולם לא מתקיים. למה. כתוב ''עלמא הדין כחלמא דמי'' אם אין חולם אז אין חלום. אז לעולם הזה אין לא קיום אם האדם לא חושב אותו. למה העולם קיים. לא בגלל שהוא פיזיקאלי אלא בגלל שמשהו חושב עולם אז יש עולם. אבל אם לא יהיה אדם אז גם אין עולם. עד כדי כך שאם יהרגו את כל היהודים העולם הולך ומתמעט ואם יהרגו את התלמידי חכמים עד התלמיד חכם האחרון עוד העולם יכול להחזיק )אם הוא תלמיד חכם(. וברגע שכביכול )תאורתית אני אומר( ירו בתלמיד חכם היהודי האחרון בעולם שמחזיק את כל העולם בראש שלו העולם חוזר לתוהו. כי אין מי שיחזיק אותו. זה כמו שיש מקרן ויש מחשב. ברגע שאני מנתק את המחשב אין תמונה. אז אנחנו מקרינים את העולם הזה והעולם הזה מתקיים בגלל שיש כאן בני אדם. התודעה הקולקטיבית מקרינה לנו את המקום הזה את המטריקס הזה. אבל הוא לא קיים בפני עצמו. אין עולם אובייקטיבי. הכל מתקיים מתוך האדם. הזוהר אומר את זה במפורש. בכמה מקומות. 

יהודי כמו יהלום

אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם

אז אנחנו צריכים להבין מה זה אדם. כמה צריך לנהוג בו כבוד. אז אפילו שהוא נראה שפל ואפילו שהוא מתנהג לא יפה. צריך להתעלם מזה )כמו שמתעלמים מהתנהגות של ילד( ולצפות לו ולחכות לו ולהתפלל עליו ולהבין שהחלק אלוק ממעל שלו הוא הדומיננטי והוא הנצחי. כשמוציאים יהלום גדול והוא עטוף בעופרה. מה אנחנו עושים. יודעים שהיהלום יישאר ככה אלפי שנים. 'יהלום' מסמל נצח. ואילו 'עופרה' מגרדים את זה. אותו דבר זה כל אדם. יהודי זה כמו יהלום ''אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם'' מנקים את העפר ממנו וזה כל השטויות שלו ומבינים שבפנים יש חלק אלוק ממעל. ולכן זה מסוכן מאוד מאוד לדבר על אדם. החפץ חיים אומר החטא הכי חמור בתורה זה לשון הרע. אמרו לו': החפץ חיים איך אתה אומר שזה החטא הכי חמור הרי אמרו שהמצווה של כל התורה זה ''ואהבת לרעך כמוך''. אז הוא אומר' בדיוק כשמדברים לשון הרע על אדם הוא משחית את כל האדם הוא עובר על כל מצוות

ואהבת לרעך כמוך. לשון הרע זה החטא שעובר על כל מצוות ואהבת לרעך כמוך. למה? כי למה אתה מדבר לשון הרע על אדם? זה חטא הגאווה. גאווה זה עמלק. ''ורם לבבך'' 'רם' זה גימטרייה עמלק. 

אז תבינו מה זה' ''זאת חוקת התורה''

• • אז אדם יכול למעט את עצמו כדי שאדם אחר יהיה גדול ממנו.
• • ואדם צריך להתכלל ברבים.

חשיבות האחדות

ולכן צריך להבין את חשיבות האחדות. חשיבות האחדות היא לא בגלל המספר זה לא עניין של ערך מספרי. ''לא מרובכם בחרתי אמר ה''. הקב''ה לא בחר אותנו בגלל שאנחנו מיליארדים אנחנו יכולים להיות הכי מעטים אבל מאוחדים. עצם האחדות שלנו מרמזת שאנחנו מכבדים כל אינדווידואל אבל בחיבור. אני יסביר עוד פעם. באומות העולם מעריכים רבים, למה? כי הם אומרים': רבים זה כוח. מה זה רבים? כוח. הרבה אנשים זה כוח זה מתורגם אצלהם לכוח. וככל שיש יותר אנשים יותר כוח. ביהדות זה לא ככה. אנחנו מעריכים את החיבור אבל לא בגלל הכוח שיש לרבים אלא משום שאנחנו יודעים מה החשיבות של לחבר עוד 'חלק אלוק ממעל' עם עוד 'חלק אלוק ממעל' עם עוד 'חלק אלוק ממעל'. זה איכות של חיבור ולא הכמות של החיבור. ולכן אנחנו מחפשים בכל מקום, מה המיעוט )המינימלי( של החיבור. שניים. המיעוט המינימלי ששכינה תשרה? היא שניים. יש על זה סתירה שנמצאת בפרקי אבות כתוב מתי השכינה שורה. אז אמרו בעשרה. ''ה' ניצב בעדת אל''. ''עדת אל'' זה עשרה אנשים שיושבים בדין. גם מניין. השכינה שורה בניהם. אח''כ אמרו אפילו בשלושה אח''כ אמרו אפילו בשניים אח''כ אמרו אפילו באחד כתוב ''בכל מקום אשר אזכיר את שמי ובאתי אלייך וברכתך''. אז אמרו': אבל איך זה יכול להיות. איפה שכינה שורה פה על בנ''א אחד. מה זה שכתוב ''אפילו באחד'' הכוונה הכל אחד, לא אפילו על בנ''א אחד, על בנ''א אחד לא שורה שכינה. אם בנ''א הוא יחיד ובודד לא שורה עליו שכינה רק אם הוא שניים ומעלה. ואם אתם תתנו לי דוגמא של צדיק אז צדיק הוא נשמה כוללת צדיק הוא לא נשמה פרטית. אז ''אפילו באחד'' הכוונה רק כאשר הוא מגיע לאחד. אז כאשר צדיק מגיע לאחדות או לאחד רק ברגע הזה שורה עליו שכינה זה נקרא ''אפילו באחד''. ועל זה נאמר ''בכל מקום אשר אזכיר את שמי''. 

אז העניין של ההתכללות ברבים זה עניין החיים

אז אדם ששם עצמו בהתכללות ברבים קודם דן את עצמו לחיים

עניין של אפר פרה אדומה שאדם ממעט את עצמו לאחר,

זה רק משום שיש לו מחשבה כזאת הוא אומר': הדם שלי יותר אדום מהדם שלו. למה שאני לא אטמא את עצמי בשבילו. הדם שלי יותר אדום? אני מכיר בערך של החשיבות של החיים שלו מתוך החשיבות וההכרות בערך של החיים שלי. בעל החידושי הרי''ם ואחד מהתלמידים שלו דנו בסוגית קיטון המים. אז הוא שאל אותו שאלה': הרב סוגית קיטון המים רלוונטית לכולם. הוא אומר לו למה אתה מתכוון. אומר לו אם זה שיש לו קיטון מים הוא בור ועם הארץ וזה שלידו שלא בא עם קיטון מים הוא תלמיד חכם עצום. נניח כמו משה רבינו. מה הוא לא צריך לתת לו. הוא כ''כ כעס עליו. אמר לו': לא הבנת כלום מכל התורה כולה. אם אתה חושב שבור ועם הארץ מישראל יותר טוב ממשה רבינו לא הבנת כלום מהתורה. אנחנו לא עושים שיקולים של היררכיה רוחנית. אף אחד לא יותר טוב ממשהו. כרגע משה רבינו זה יעוד. הקב''ה אומר לו': אתה עכשיו 'משה רבינו' ועכשיו 'בור ועם הארץ' זה גם כן יעוד הוא מיעט את עצמו

בשביל שיהיה משה רבינו. אז הוא לא יותר טוב או פחות טוב. ולכן סוגיית קיטון המים תקיפה גם עבורו. והוא צריך לשמור על ההלכה. אבל אם האדם יודע מצד זה שהוא אומר': אני מכיר בעצמי שאני חלק אלוק ממעל. ולכן גם אני מכיר בחבר שלי שהוא גם חלק אלוק ממעל. אני בוודאי שיזרה עליו אפר פרה אדומה. מה הדם שלי יותר אדום מאשר הדם שלו ?! 

אבל עדיין נשאלת השאלה' טוב למה נטמא?

אז סוגיה של אפר פרה אדומה מאוד דומה לסוגיה של קיטון המים. למה בסוגיה של קיטון המים דוחקים באדם לתת את המים. אומרים לו': אתה צריך לתת את המים אפילו נגד ההלכה. כי לאדם יש רצון לקבל לעצמו גדול מאוד והוא יודע שאם הוא ייתן את המים נגד ההלכה הוא ייכנס לגיהינום אבל אז הוא שואל את עצמו. האם אני מוכן להיכנס לגיהינום בשביל חבר שלי.

תבינו שזה מעל המוות וזה אחרי המוות. יהיו רבים שיהיו מוכנים למות בשביל החבר שלהם כמו האמריקאים )הם באדי גארד( אבל כשהיהודי יודע שהוא ייכנס לגיהינום בגלל שהוא לא עבר על ההלכה. והוא עושה משהו אפילו נגד ה' )זה מסובך מאוד(. כי אני עושה משהו נגד הקב''ה פה ואני ייכנס מזה לגיהינום. לא רק שאני ימות. אני עושה כאן שלושה דברים: בוגד בה' ובהלכה ובתורתו. ובכל מה שאמרו לי לעשות. לא עושה את ההלכה, לא שותה בעצמי אני גם מת כתוצאה מזה )כי זה קיטון מים זה מספיק רק לאחד להגיע( וגם אח''כ אני עוד ניכנס לגיהינום. 

למה אני עושה את זה? כדי לחסל את הרצון לקבל לעצמי שלי

אין לי כאן שום אינטרס רק הפסד. אבל מתוך מה אני מבין את זה. למה שאני יעשה את זה? או שאני יעשה את זה מתוך הרואיזם מיותר )כמו שהאמריקאים עושים( או שאני יעשה את זה מתוך מחשבה אחרת' שהדם שלי לא יותר אדום מהדם שלו. וזאת הבנה עמוקה מאוד להגיד את זה. אם אני צריך להחליט מי יישאר בחיים' למה שאני יחליט שאני יישאר בחיים ושהוא ימות. ואני בטח לא יכול להחליט על עצמי שאני יישאר בחיים אפילו אם ההלכה מתירה לי את זה. מהסיבה הפשוטה שאני נגוע. אז ההלכה מאוד עובדת עם הרצון לקבל לעצמי שלי. 

אז אותו דבר כאן בעניין של זריקה של אפר פרה אדומה

אדם שנטמא הוא מהווה עכשיו מלכודת לסטרא אחרא. הסטרא אחרא יכולה לשבת עליו ולעשות לו משהו הוא פגיע. אפשר להרוג אותו כי הוא טמא. אנחנו כ''כ נזהרים להיטהר כדי שלא נהפך להיות פגיעים מהסטרא אחרא. אז שוב, למה שאני יטמא בשביל החבר שלי? למה שאני יהפוך את עצמי לפגיע אפילו לרגע. אולי אני חייב מיתה באותו רגע והשטן מחכה שאני יהיה טיפה טמא כדי לקחת לי את הנשמה. למה שאני יהפוך את עצמי לטמא באותה השעה. זה סכנת נפשות תקלטו. וכאן זה כביכול תחת מטרית ההלכה. ההלכה אומרת לי': זה בסדר תעשה את זה. למה אני עושה את זה? שוב' מתוך אותה סיבה בדיוק. אני מסתכל על החבר שלי ואני אומר': החיים שלי לא שווים יותר משלו. אני אטהר אותו. ואם צריך להיטמא ואולי גם למות תוך כדי התהליך ככה יהיה. וזה לא עניין של הרואיזם. זה מתוך הבנה שהאור שבך לא יותר או פחות מהאור שבי. אז אם ככה וזה אותו אור, למה שאני לא יציל את עצמי. כי אני נגוע. האור שלי אם אני ישמר את ההלכה משמר את הרצון לקבל לעצמו שלו. אם כבר יש לי קצת אור אז זה משמר את הסיטרא אחרא. זה אור שמשמש את הרצון לקבל לעצמי שלי. אני נגוע. הוא לא יודע הוא תמים אני מחליט בשבילו. 

המתאבדים הקדושים

הרב נווה - וזה הרעיון הגדול )זה מסוכן מאוד לדבר על זה. אבל צריך לדבר על זה ''אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר''( של המתאבדים הקדושים. לא השהידים )ה' ישמור ויעזור(. המתאבדים הגדולים: שמשון הגיבור שאמר ''תמות נפשי עם פלישתים'' ושל ברוריה ושל עוד כמה אנשים שהתאבדו בקודש. ושהם ידעו שהם נוטלים את נשמתם. למה. כי הם ידעו שיש בהם רצון לקבל יש להם סיטרא אחרא שהיא לא ניתנת לתיקון. והם חייבים למות איתו. ורק אם הם ימותו איתו הם יתקנו אותו. לפעמים הקב''ה עושה עורלה )קליפה( שאפשר להוריד אותה אבל לפעמים הקליפה היא ממש סבוכה בתוך הפרי. ואין ברירה אלא צריך למות איתה. ואדם יודע את זה הוא לוקח את זה בחשבון 'אני כאן מת' אבל אני ימית את הסטרא אחרא. ואז אומרים לו': אתה ממית את הסטרא אחרא אבל אתה ממית גם את עצמך. אז אולי יצא שכרך בהפסדך? אבל אם האדם יודע שהוא נצחי והסטרא אחרא היא זמנית אז כשהם ימותו סטרא אחרא תמות באמת והוא יצא חי. לכן אמר שמשון הגיבור ''תמות נפשי עם פלישתים''. 'פלישתים' לשון פלישה. זה כינוי לאחת הקליפות של הסטרא אחרא. קליפה קשה מאוד. אבל לפעמים צריך לדעת גם כן להמית את האדם עם היצר כשהוא יודע שהוא לא.. אבל זה מסוכן להגיד את זה.. זה רק אדם כמו 'שמשון הגיבור' כמו 'ברוריה'. 'שמשון הגיבור' היה בחינת 'משיח בן יוסף' אז זה בנ''א ענק שיודע טוב מאוד מה הוא עושה. ו'ברוריה' זה בירור של יה. היא מבררת את ה-יק'. ואחרי שהיא עשתה בירור ההתאבדות שלה הייתה בתוך עבודת הבירורים האלה. בוודאי ובוודאי ששניהם קדושי עליון ושניהם נמצאים בגנזי מרומים. 

השורש של כל המתאבדים

כל המתאבדים התאבדו בגלל שהשורש שלהם הוא בקדושה גדולה מאוד. כמו של שמשון הגיבור וברוריה. ולכן יש תקווה לכל המתאבדים. זה לא אומר שצריך להתאבד אבל רק צריך לדעת שלכל המתאבדים יש תקווה. אע''פ שיש על זה עונש גדול מאוד אבל אין ברירה כי המתאבד עצמו במידה מסוימת הוא פועל כמו שמשון וכמו ברוריה מכיוון שהוא יודע שהצרה שנמצאת בו הוא לא יכול להיפטר ממנה אז הוא מת איתה. אז הוא ממית את החטא. וזאת סנגוריה גדולה מאוד לכל המתאבדים. לכן היום אין מתאבדים. צריך לדעת לסטטיסטיקה שתדעו' כל שנה מתאבדים שלוש מאות איש. זה כמות גדולה מאוד בארץ ישראל. וזה רק הולך וגדל. וזה בעיקר שולט בקרב הנוער. אז צריך לדעת שזה מעין שמשון הגיבור וברוריה. ככה שזה תיקון גדול מאוד. והמתאבדים זה דבר גבוה מאוד. בהתחלה זה דבר נמוך מאוד אח''כ זה יהיה דבר גבוה מאוד. 

כמובן שאסור לעשות את זה

למתאבד יש ניצוץ קדושה עצום אבל עד שהוא יקבל את השכר ייקח הרבה זמן של צער

פעם אחת צדיק ראה תלמיד שלו שלא שמר כ''כ על ההלכה אבל הוא היה תלמיד חכם עצום והוא אמר כל מיני חידושים וידע כל מיני דברים והיה צינור רהוט של המוחין של הרב שלו. וכשהוא העביר שעורים לתלמידים שלו הוא העביר אותם כמעט אחד לאחד. שכולם חשבו שהוא המקור לכל הדברים. ועוד היו לו חידושים והוא הוסיף מצד עצמו. איש חסד עצום. אז הוא בא לרבו. רבו אומר לו': למה אתה לא לומד, תפתח תורה תשב תלמד, תעשה את ההלכה, תטבול במקווה, לך תתפלל. אז הוא אמר לו אני עובד מסביב לשעון כל היום אני עסוק עם התלמידים שלי. אז הוא אמר לו': אני מקנא בעולם הבא שלך. אני מפה מקנא בעולם הבא שלך. אבל עד שאתה תגיע לעולם הבא שלך ייקח הרבה זמן.  אז זה גם כן משהו שצריך לקחת אותו בחשבון. למתאבד באמת יש ניצוץ קדושה עצום אבל עד שהוא יקבל את השכר הזה ייקח הרבה זמן. הרבה זמן של צער. דקה של צער בעולם העליון זה סרט לא נורמאלי. 

סיפור

דקה של צער בעולם העליון זה סרט לא נורמאלי

בתקופה של שבתאי צבי )שם רשעים יירקב( היה אדם גדול שכתב פרושים לגמרא הגהות. שם החיבור שלו היה ''בית חדש''. )הרב נווה - זה לא היה השם שלו זה שם החיבור שלו לפעמים החכמים קרויים ע''ש החיבורים שלהם אז הוא נקרא ''בעל הבית חדש''(. והיה בכפר שלהם אדם עשיר מאוד והגיע אליו יום אחד אדם יהודי שעסק בפונדק. היה לו פונדק דרכים והיה עושה סעודות. כמו מסעדן. הוא בא אליו דופק לו בדלת ואומר לו': הרב, הפריץ )זה היה כינוי לגוי שהיה משכיר להם והיה מעלה כל הזמן את השכירות ומשנה וממש מתעלל בהם( שונק לי את הנשמה. אני לא מצליח לעמוד בכל התשלומים שלו והעצבים שלו. ועכשיו הוא החליט לעלות לנו את השכירות נגד כל הסכם שהיה לנו. ואני אין לי מאיפה להביא. אז הוא אמר': יש את העשיר שהוא תלמיד שלי הוא יבוא. הוא נמצא בשוק. הוא הולך כל הזמן למשך שבוע שלם לשוק כדי לעשות שמה סחורה. הוא יבוא הוא מכיר את הפריצים פה הוא יסתדר אתו אל תדאג. הגיע אותו עשיר. מספרים לו את הסיפור. אז הוא אמר': אני מכיר אותו אל תדאג הוא כמו חבר שלי אני אדבר אתו אני סוגר לך את העניין הזה. אומר לו': מצוין בוא תעשה את זה עכשיו. אמר לו': עכשיו אני לא יכול לעשות אני צריך שבוע לרדת לשוק אחרי שאני יבוא אני מבטיח לך דבר ראשון אני ניכנס אני יעשה את זה. אומר לו': אתה לא מבין הוא ממרר לי ולאשתי את החיים חיינו אינם חיים לפחות תגיד לו מילה אחת. תרגיע אותו. כי זה יוצר לי ממש נזק בתוך הבית. אומר לו': עזוב זה עלי מה אתה דואג אבל עכשיו אני חייב ללכת לשוק. לא הייתה ברירה ירד לשוק למשך שבוע. יום שישי הוא חוזר בחזרה. באמת כמו שהוא אמר עובר דרך הפריץ סוגר אתו הכל. הכל נגמר הכל בסדר. העשיר הזה איש חסד עצום, גדול מאוד, גם תלמיד חכם. יום אחד הוא נפטר. ה''בעל בית חדש'' עשה עליית נשמה כדי לראות איפה שמים אותו. אמר': מעניין איפה אדם כזה שעושה כ''כ הרבה טובות לעם היהודי וגם עשיר וגם איש חסד וגם תלמיד חכם איפה הוא נמצא. ראה אותו כלוא בן עולמות. והמראה שלו היה מראה של אבלה. לבוש שחורים. וסובל סבל שהוא צווח 'וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו'. ואומר לו': מה אתה עושה כאן. מה עשית שאתה ככה. אז הוא אומר לו': אני צריך להיכנס עוד שבוע לגן עדן. והמקום שלי בגן עדן הוא מקום גדול מאוד. אבל השבוע שגרמתי צער למשפחה הזאת השאירה אותי בחוץ. אז אני סובל על זה. וקולי נשמע 'מסוף העולם ועד סופו'. ולגביו השבוע הזה זה כמו נצח. והסבל שלו היה סבל נוראי. כי שבוע בעולם הרוחני זה כמו נצח. אז לפעמים אדם לא יודע יש לו מעשים טובים ואחריתו שלום אבל עד שהוא מגיע לשם זה סרט. 

לכן אנחנו לא לוקחים את הדין צריך לזכות בעולם הזה ובעולם הבא

צריך לראות איך אנחנו לא דחיינים ואנחנו לא עושים פעולות. שוב' למה. אתה אומר אדם כזה גדול שבסה''כ היה נשמע שהוא איש טוב, איש חסד, תלמיד חכם. בא ועוזר לאנשים אז שבוע מה קרה. אבל ''זאת חוקת התורה אדם''. אם אתה לא מבין שהאדם זה האידאל ולא זה שאתה זורק את הביזנס ואתה תדבר עם העריץ. זה לא הפואנטה. אם אתה לא מבין שהאדם הוא האידאל ועוזבים את הכל בשביל האידאל. זה בעיה. אז אתה נשאר מחוץ לגן עדן. כמה זמן שצריך כי אתה לא הבנת את האידאל. 

אז זאת חוקת התורה אדם

אתם לא מבינים כמה הפרשה הזאת מצמררת כמה הפרשה הזאת מבהילה כי היא אומרת לך': תשמע זה חוקה זה אקסיומה. מה האקסיומה של התורה? אדם. מה זה התורה? אדם. אתה רוצה להגיד שאתה 'לומד תורה'. מה זה 'לומד תורה'. אתה לומד להיות אדם. אז זאת חוקת התורה אדם. כמה האדם צריך להישמר בזה ולהבין כמה החברים שלו וגם הוא. כי צריך

גם לכבד את עצמו. אלוקיות גמורה לגמרי. כמה אנחנו צריכים לכבד אחד את השני בזוגיות. ולכבד אחד את השני כחברים. והכבוד הכי גדול שאדם יכול לעשות לחבר שלו זה רק אם הוא חבר שלו. הכבוד לחבר עולה על הכיבוד הורים עולה על הכבוד לרבו ועולה על הכיבוד אפילו של אשתו. למה. כי הכי קשה זה לכבד חבר הוא קולגה שלך. הורים אתה יכול להגיד': אם היה לי הורים שפויים ונורמאלים אני מכבד אותם. את רביי בוודאי שאני מכבד. את אשתי אני לומד שזה לטובתי כדאי שאני יכבד אותה. אבל חבר שלי אני לא חייב לו. אבל כשאתה מכבד חבר, חבר קולגה, כאילו 'אחי מה המצב'. אז במקום 'אחי מה המצב' אני ממש מכבד אותו זה ''ואהבת לרעך כמוך'' הכי גדול שיכול לעשות. ולכן בתנא דבי אליהו הרב ענן אומר לאליהו הנביא': מה ה' רוצה מאתנו. אז הוא אמר לו' 

שתכבדו זה את זה ותהיו יראים זה מזה ותאהבו זה את זה

אז הוא הקדים את הכבוד להכל. אמר'; תכבדו אחד את השני. ולכבד זה לא לנשק את הידיים ולרוץ אחרי לכבד. 'לכבד' זה להעריך להגדיל. 'כבוד' זה 'אור החוכמה'. אבל כאשר אדם מגדיל ומאמין בחבר שלו הוא יהפוך אותו להיות מה שהוא מאמין בו זה ''צדיק באמונתו יחיה''. הזלזול משול לשפיכות דמים. כאשר אדם מזלזל בחבר שלו הוא שופך את דמו. 

אני רואה את זה יום יום ולצערי אני רואה את זה בקרב רבנים אפילו גדולים מאוד. מזלזלים אחד בשני כאילו הם כלום. והם לא יודעים שהם עברו על כל התורה כולה. והם ידענים גדולים זה גדולי עולם. אבל הם פשוט לא קוראים את הספרים והם לא לומדים את הקבלה של הרב אשלג שפתח וביאר את כל התורה כולה ואמר לאנשים': אם אתה מזלזל בחבר שלך כל התורה שלך לא שווה שום דבר. שה' ייתן לנו כוח רק לעשות את הדבר הזה. אדם צריך להתפלל על זה 24 שעות. אני חושב שאנחנו נצליח להיגאל בזכות זה. עשרה אנשים שיכבדו אחד את השני מינימום. לא צריך לחשוב על ענין של כמות אלא אדם צריך פשוט להוציא כבוד מעצמו החוצה. והעניין של הוצאת כבוד זה להגדיל את הזולת. תגדילו את הזולת. תאמינו בכל בנ''א. אפילו אם עכשיו הוא פושע לא משנה תאמין בו. תאמין בו שהוא יכול להיות אדם גדול. 

חיילך לאורייתא

לראות טוב. אמונה.

ריש לקיש  )זה לא השם שלו. זה ראש לשודדים( ורבי יוחנן היה אחד מיפה ירושלים. היה תנא. יצא לירדן לשתות וריש לקיש היה עם הכנופיה שלו חשב שהוא אישה. אז הוא קפץ את כל הירדן. אז הירדן היה מלא. והמרחק מגדה לגדה היה עצום. קפץ את כל הירדן כדי להגיע אליו. רבי יוחנן היה מיפה ירושלים ולא היה לו זקן )יש אנשים שנולדים בלי( הוא חשב שהוא אישה וכשהוא התקרב אליו הוא קלט שהוא גבר אז הוא נעצר. אז רבי יוחנן היה צדיק. אז הוא אומר לו ''חיילך לאורייתא'' הוא קלט שהוא בא לאנוס אותו. הוא אמר לו': הכוח שלך תביא לתורה. איזה כוח יש לך. תראו מה זה בנ''א שרואה טוב. אומר לו': אם אתה תבוא איתי לבית המדרש אני ייתן לך את אחותי. אחותי מאוד דומה לי. אני אתן לך אותה. אז הוא בא. אח''כ הוא לימד אותו ואז הוא טיהר וקידש אותו והאמין בו. הפך אותו להיות תנא. והיה מקיש אלף קושיות על כל דבר ודבר של רבי יוחנן. אבל כתוב, איך ריש לקיש נשאר עם השם ריש לקיש. תתנו לו שם יהודי. איך קוראים לבנ''א רגיל ריש לקיש. שאפשר לעשות ריש לקיש 'ראש לכנופיה' אבל ראש לאריות. וזה בזכות האמונה של רבי יוחנן הוא נהיה כזה. ככה חז"ל אמרו לא בזכות עצמו לא היה לו בכלל יכולת זה היה בגיל מאוחר אבל בגלל שרבי יוחנן גזר והאמין בו אז ככה הוא נהיה.

מתי המשיח יגיע ?

תסתכל על החבר שלך ותגיד' אתה המשיח

אז תראו מה רב יכול לעשות לתלמיד שלו. אבל מה שהרב יכול לעשות לתלמיד שלו ומה שאישה יכולה לעשות לבעלה כל זה לא שווה לחבר שיכול לעשות לחבר שלו. אם רוצים לדעת מתי המשיח יגיע תסתכל על החבר שלך ותגיד': אתה המשיח. לא אני המשיח אתה המשיח. היום אנחנו מסתכלים על הזולת ואנחנו אומרים כולם מפגרים, כנראה אני המשיח ואף אחד לא רואה את זה זה ביני לבן הבורא אנחנו נסגור את זה.. אבל אם אדם היה יודע היה אומר לחבר שלו': בוא אני החמור ואתה תרכב עלי כי אתה המשיח זה היה קורה. תדעו לכם זה הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים. כתוב שהרשע אחרי שהוא נפטר בוכה והצדיק בוכה אומרים': למה הצדיק בכה. הוא הלך מחיל לחיל ובנה מזה הרים של הרים של מצוות ותורה והוא בהלם ממה שהוא הספיק הוא אומר' אני עשיתי את זה. והרשע בוכה, למה? כי מראים לו 'חוט של בוכייה' כור עכביש. שזה היה כל יצר הרע שלו והוא לא יכל היה לעבור את זה. לא יכול היה להתגבר על זה. ומה מראים לו? אם היית מסתכל על החבר שלך והיית אומר לו': אתה המשיח אני מאמין בזה בכל ליבי אתה היית בן העולם הבא. בגלל שכל החיים שלך חשבת בדיוק ההיפך זה לא יקרה. מה ההבדל בין זה לבן זה? חוט של בוכייה. זה הכל מרחק של מחשבה. כמו כור עכביש. לא צריך כסף לא צריך משאבים לא צריך מסגרות ולא צריך עמותות ולא צריך מפעלים ולא צריך כלום. 

אני רק צריך לחשוב שהחבר שלי' זה המשיח

תחשבו על זה.