פרשת בהעלותך - איחוד חלקים תחתונים ועליונים
תמלול מפרשת השבוע התשע''ח
הרב אריה חיים נווה
בפרשה שלנו יש עניין ושאלה מאוד חשובה. הקב''ה אומר, ''וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות''. כתוב ''ויעש כן אהרון'' ופירש רש''י שלא שינה - הכוונה עשה מה שאמרו לו. אתה אומר 'מה מיוחד בזה, היה צריך לשנות? צדיקים לא משנים, בטח לא בדברים בקדושה, זה לא קשור לעניין של פקודה צבאית אלא לעניין שהוא צדיק והוא לא אמור לשנות. אלא שעולים בפרשה הזאת שתיים או שלוש נקודות 'נראה איך אנחנו ניגע בזה' שהן מאוד חשובות;
א. כתוב שליבו וגופו של אהרון היו אחד, לא שפיו וליבו היו שווים, 'ליבו' הכוונה הנפש שלו והגוף שלו היו אחד. ב. כתוב שליבו היה שלם, שזה אותו עניין. ג. וכתוב שליבו היה וודאי.
יש כאן שלושה דברים; א. הגוף והנשמה שלו, החלק הרוחני שבו, נפגשו להיות דבר אחד. ב. ליבו היה שלם עמו במעשה ג. הקונספט שנקרא וודאות.
נתחיל דווקא מהשלישי, כשאנחנו שואלים על הקונספט וודאות - מה זה ודאי, מהי מציאות וודאית, מה גרם לאהרון להתנהג התנהגות שהיא כ''כ החלטית, עם לב שלם. הוא עשה הוראה אלוקית שלכאורה הייתה פשוטה, הוא אמר לו 'תדליק את המנורה בבית המקדש' שאין שם משהו מיוחד, בפעולה הטכנית שלה, אבל זה לא הפואנטה בכלל של הפרשה - הפעולה הטכנית, אלא מה שקורה עם אהרון. עכשיו, ספציפית עם אהרון, כי אהרון עבר הרבה מאוד.
קצת על אהרון -
אהרון היה מנהיג של עם ישראל במצרים בזמן שהם היו בשעבוד והוא היה האבא הרוחני; הוא היה מנחם אותם, הוא היה עוזר להם, היה נמצא איתם, עובר איתם את כל התלאות שלהם ומן הסתמא במצבים כאלה הלב שלך חצוי, כי יש משהו שבא בטרוניה לקב''ה 'למה אתה עושה לנו את זה' 'ה' למה אתה עושה לבנים שלך ככה'. אח''כ היה את הסיפור עם העגל, משה רבינו עולה 40 יום 40 לילה והעם מבקש מאהרון שיעשה את העגל ואכשהוא הוא נענה לגחמה להם וכתוב ''ויעש אהרון בחרט'' 'בחרט' אמרו המקובלים שזה בחרטה, הוא עושה את זה והוא בחרטה על זה. הדבר השלישי זה היה העניין של נדב ואביהוא ''וידום אהרון''. והיה עוד סיפור אתו; בפעם הראשונה שהיה צריך לשאת תפילה, הקב''ה אמר למשה רבינו שאהרון צריך להיות שליח הציבור - עומדים 600 אלף איש מאחריו, הוא צריך להיות שליח הציבור והוא מנסה. הוא עולה להיות שליח הציבור ופתאום תוך כדי תפילה עולים לו המון מחשבות - המחשבות שלו נהיו נורא טורדניות. אז הוא אומר 'אני לא מצליח, איך אני ייצג ככה את הציבור' אני הרי צריך לייצג אותם, מה זה שליח ציבור? אני צריך לייצג את הציבור, אני צריך להתפלל בשם הציבור, צריך להגיד דברים בשם הציבור, להתפלל, לבכות 'אני לא מצליח להתרכז'. אז איך שהוא סיים את התפילה הגיע למשה רבינו ואמר לו 'אני לא ראוי לתפקיד הזה', אז הוא אומר לו 'למה', הוא סיפר לו 'לא הצלחתי להתרכז איך אני ייצג ככה ציבור כזה שלם, אני צריך להיות מרוכז, אני צריך להילחם את מלחמתם, אני צריך לייצג אותם' - מה שכתוב אני השגריר. אז הוא אמר לו 'למה, תספר לי' הוא אמר 'הגיעו מחשבות טורדניות', הוא אמר לו; כל המחשבות של עם ישראל שעמדו מאחריו עלו דרכו, זה לא תקלה או טעות אלא שכל המחשבות של כל עם ישראל עברו דרכו, אמר לו 'לכך נועדת'. אמר לו 'זה בסדר גמור, לכך נועדת, בזה היית צינור לקב''ה' אז גם שמה אנחנו רואים שאהרון קבל על חלוקת קשב וריכוז
ז''א היו כמה פעמים שאנחנו רואים דווקא את אהרון בחלוקת קשב וריכוז, הוא לא לגמרי; פעם אחת הוא קובל על מצב של עם ישראל במצרים, פעם אחת הוא כמובן לא שלם עם חטא העגל אבל הוא עושה את חטא העגל יחד איתם, פעם אחת בסיפור עם נדב ואביהוא ''וידום אהרון'', לא מגיב לא לכאן ולא לכאן, אולי משהו אחר היה צריך להודות לקב''ה, לא יודעים, מהתגובה שלנו אנחנו לא יודעים מה המצב שלו. ובסיפור הזה שהוא צריך להיות השליח הציבור והוא בא ואומר 'למה אני לא שלם עם זה, מה קורה לי, למה אני מעביר, איפה אני ואיפה המחשבות שלי' ופתאום בפרשת בהעלותך אהרון נהיה אחד.
פתאום בפרשה הזאת הוא נהיה אחד כאילו ''ויעש כן אהרון שלא שינה'' שכאילו הייתה לו וודאות, היה לו לב שלם והחלק הנשמתי שלו היה נמצא בחלק הגופני שלו, הוא היה נמצא בשלושת הדברים האלה ביחד. ושלושת הדברים האלה התקיימו בו. בפרשת בהעלותך הוא זכה לספירת הוד, הוא זכה להיות ספירה שלימה, אחת מעשר ספירות - הוא זכה להיות הספירה כולה - ספירת הוד. להיות ספירה זה להיות אלוקות, אלוקות גמורה לגמרי והוא זכה בפרשה הזאת, כאן עכשיו הוא נהיה 'הוד'.
אז שואלים, איך מגיעים לזה? –
זה נורא קשה, הרי אנחנו נמצאים במצב הזה 'אני לא מדבר על הפרעות קשב וריכוז אלא על חלוקת קשב וריכוז' יש לנו חלוקת קשב וריכוז - אנחנו לא אחד, הגוף שלנו משדר משהו אחד הנשמה שלנו משדרת משהו אחר. אם יעשו לנו משהו לא נעים כמו אם יפגעו לנו בילדים שלנו אנחנו לא בדיוק נהיה בהודיה על זה. והראייה היא שמבקשים מאתנו לעשות מצווה שלכאורה אתה אמור להיות אחד עם הקב''ה ואנשים לא אוהבים את זה; לא אוהבים מצוות, לא אוהבים תפילות, לא אוהבים הלכות - הם לא מחוברים לזה. אבל פה יש הארה גדולה מאוד בפרשה הזאת כן לאחד. לכן, זה שבת מאוד מיוחדת, הפרשה הזאת מאוד מיוחדת והאדם הזה שנקרא אהרון מאוד מיוחד.
אז אנחנו צריכים לבדוק את שלושת הדברים האלה,
מהי וודאות, מהו לב שלם, וכיצד מאחדים את החלק הרוחני התודעתי הנשמתי עם החלק הגופני שלכאורה הוא פיזיקאלי או ביולוגי אבל הוא לא, בוא נקרא לזה - איך מאחדים את החלקים העליונים עם החלקים הנמוכים. זה שאלה אחת שהיא פשוט מפוצלת לשלוש.
אז נתחיל מהקונספט וודאות -
מהו וודאי, מהו דבר שאפשר להגיד שזה וודאי? זה קשור, דרך אגב, לספירת הוד, אם אתם זוכרים בספירת הוד אנחנו דיברנו שהוד בעצמה מפוצלת לשלוש; 1. יש הוד, לשון הודיה - שאדם יודע ממי הוא מקבל והוא מודה לו, לא בקטע של 'נתתי לי, תודה רבה', אלא אני קולט מי נתן לי את השפע ומאיפה השפע מגיע אליי ואני צריך לעשות הרבה מאוד עבודה עם עצמי לא להיות כמקבל אלא להיות מקבל על מנת להשפיע - אז ההודיה צריכה להיות מאוד עמוקה. 2. יש הוד מלשון הודאה - להיות מודה על האמת. שאם עשיתי משהו אני חייב לשאת באחריות, אני צריך להתוודע לזה. 3. ויש הוד לשון וודאות
אז את שלושת הדברים האלה עכשיו קוראים בפרשה הזאת, אהרון הכהן ממש מאחד את עצמו, מצליח להגיע לדבר הזה, זוכה להיות ספירה שלימה - ואנחנו מנסים לראות, איך? איך מגיעים לזה?
אז השאלה הראשונה שעולה זה בכלל –
מה זה וודאות? מה זה משהו וודאי? על מה אנחנו יכולים להגיד שזה וודאי?
אנשים עברו חיים שלמים ולפעמים קורה שאני מראיין אנשים על העבר שלהם, אני שואל אותם על העבר שלהם, הוא אומר לי 'תשמע אני לא זוכר, אני לא בטוח'. אני אומר לו 'אבל אתה חיית את זה' זה חיים שלמים שאתה חיית, נניח מגיל 6 עד גיל 10 זה 4 שנים, מגיל 10 עד גיל 15 זה 5 שנים, חיית פיזית חמש שנים, איפה זה נעלם? 'אני לא זוכר מה אמרו, אני לא זוכר אם אבא נתן מכות לאימא, אני לא זוכר'. ממש, שנים נמחקות לך מהראש. ואנשים מנסים לשחזר ואתה אומר לו 'אתה בטוח', אבא נתן מכות לאימא? זה היה מכות פיזיות? הוא נתן לידך או לא לידך? הוא מסתכל ואומר 'אני לא זוכר כבר, אני לא וודאי לגבי זה'. זה שאלה, זה לא יום יומיים, אבא לא נתן מכות לאימא ברגע, זה עניין גדול מאוד, זה צריך להיות אירוע טראומטי. ואתה רואה אנשים שעל דברים מסוימים שהם יכולים להיות אירועים חזקים אפילו הטרדות של ילדים, אין וודאות, הוא לא וודאי לגבי הדבר הזה. דרך אגב, בבתי משפט, זה מה שעו''ד יודעים לעשות: הוא מנסה להחזיר אותך לאותו רגע, הוא מגלה שאתה לא וודאי 'גמרנו זורקים אותך'. עכשיו, אתה אומר 'זה חיים שלי, זה מציאות שעברתי אותה, איך אני לא וודאי לגביה, סתם זה תלוי זיכרון'. מה זה וודאות, זה תלוי זיכרון? זה וודאות?
חלום, למשל, האם אפשר להגיד שחלום זה דבר וודאי? אז משהו מיד יגיד 'לא מה פתאום, חלום זה חלום, גמרנו'.. לא, חז''ל אומרים שלא. חז''ל אומרים שחלום זה 1/60 בנבואה, ייתכן שאפילו אומרים לך דברים בחלום וכל יום בברכת הכוהנים אם משהו חלם חלום שהוא חושש שהחלום הוא חלום נבואי לא טוב, יש שמה חלק, נוסח שצריך להגיד אותו - אנחנו מתייחסים לזה מאוד ברצינות, צריך לעמוד בברכת הכוהנים ולהפיג את החלום. ואתה יכול להגיד 'מה זה רק חלום'.. לא זה לא חלום זה ממש פרי knowledge, זה מציאות שצריכה להיות בעתיד והיא נמצאת לך פה והיא וודאית וכדאי שאתה תפר אותה.
נדר בחלום, לפעמים קורה שאדם נודר נדר בחלום, הוא ממש רואה את עצמו בבית כנסת והוא אומר 'אני נודר נדר' לאו דווקא אומר למשהו. אני נודר נדר נניח לעשות סעודה, אם יוולד לי בן לקרוא לו רבי שמעון בר יוחאי 'אני אומר לכם חלומות אמתיים שאני חוויתי אותם לא בעצמי, אנשים ספרו לי - זה נדר. אז שואלים, אם חלמתי שנדרתי, נדרתי? אז אומרים 'כן, זה נדר וצריך לעשות התרת נדרים' - ממש צריך לעמוד בפני עשרה או בפני שלושה ולעשות התרת נדרים, אתה אומר 'אבל זה חלום, אני לא התכוונתי', הנשמה שלך הייתה שמה והנשמה שלך נדרה. ויש עוד כל מיני מצבים שבחלום שאם יישאלו אותם אז חס ושלום זה בהחלט אמיתי, אבל האדם חושב שזה לא וודאי.
אז מה נתתי עד עכשיו כדוגמאות? לכאורה מציאות שהייתה מציאות ואנחנו לא וודאיים לגביה ודברים שאנחנו חושבים כמו חלום שזה לא וודאי כאילו מראש אפשר לפסול את זה, אומרים לך 'לא, זה כן וודאי' כן תתייחס לזה ברצינות. אז מה זה וודאי?
עוד דברים כמובן שזה מתייחס לעניינים של עדות - למשל, אתה אומר קרה משהו, אז אי אפשר להסתמך סתם כי בנ''א בא ואומר, צריך עדים, אז אתה אומר 'אוקי ע''פ שני עדים יקום דבר' כי זה הגיוני גם למשפט האזרחי, הגיוני שיש עדים כדי שאנשים לא ימציאו המצאות.
אז ביהדות זה לא קשור לזה שהם לא ימציאו המצאות, זה לא קשור למשפט הפלילי, זה לא קשור, זה עניין שאם המציאות הזאת הייתה או לא הייתה ואפשר לבטל מציאות.
למשל, נניח אישה הייתה עם גוי, אישה יהודייה רווקה הייתה עם גוי, עכשיו היא רוצה להתחתן עם כהן. אם היא באה לכהן והיא לא מספרת לו את זה ואף אחד לא יודע מזה רק היא, היא הייתה עם אדם שהוא לא יהודי, אם הוא לא מאמין לה או שהוא לא יודע על זה הוא יכול להתחתן איתה, אם זה יוודא והיא תגיד לו את זה, הוא לא יכול להתחתן איתה. אז אתה אומר 'רגע זה היה או לא היה'? אומרים לך 'זה לא חשוב אם זה היה או לא היה' זה חשוב 'אם הוא מבטל את זה מהמציאות או שהוא לא מבטל את זה מהמציאות' - הוא יכול לבטל את זה מן המציאות.
דין אישה סוטה - אישה באה ואומרת לבעלה 'בגדתי בך', אנחנו צריכים להתגרש והיא לא ממציאה, אמרה 'אני רוצה להעיף את הגבר הזה ממני, אני לא מצליחה אז אני אבגוד', יש דין אישה סוטה, הוא חייב לתת לי גט. אם אין לה שני עדים וזה רק תלוי בעדות שלה, אם הוא אומר לה 'אני לא מאמין לך' המציאות לא הייתה והיא לא נחשבת לאישה סוטה.
''לא לקחת את זה לידיים, אוי ואבוי.. על בני אדם אפשר לעבוד על הקב''ה לא כל כך - הדין של זה הוא נוראי שלא תדעו מה אנחנו רואים בשמים.. שלא תדעו.. מה שיש פה בארץ זה קייטנה לעומת מה שיש שם למעלה. שמה לא מוותרים על כלום, על כלום, על שום דבר, זה נוראי.. לא מעניין אותו שמה, אם זה אישה, אם זה ילד או אם האדם הוא ענוג או לא ענוג, עדין או לא עדין - הדין הוא דין אמת. זה ישות שהיא אמת לכן אי אפשר לשחק עם זה, אבל אנחנו רק אומרים כדי שאתם תבינו את זה מהמציאות שיש כזה מקרה, אני מספר לכם, כי אני מלמד אתכם תורה. צריך להיזהר עם זה בפסיקה וצריך באמת לשאול פוסק על הדברים האלה אבל אני הייתי עד לזה שהרב עובדיה יוסף לקח גבר והגבר בא ואמר לרב עובדיה יוסף 'הרב אשתי באה אלי והיא מספרת לי שהיא בגדה בי', הוא שאל 'היא אומרת את זה כדי להיפטר ממך'? אז הוא אמר לו, לא. מה קרה? רבנו, היה לנו תקופה מאוד לא טובה, עשינו שטויות גם אני וגם היא, גם אני בגדתי בה וגם היא בגדה בי.. אז הוא אמר לו 'אתה מאמין לה'? אמר 'אני לא מאמין לה', הוא ידע שהוא צריך להגיד 'לא'. אז הוא אמר 'אם אתה לא מאמין לה, אני מתיר לך להישאר איתה' והתיר לו. הוא אמר לו 'תלוי הכל בך - המציאות הזאת קיימת או לא קיימת, זה רק בך תלוי, אני רק רוצה לדעת, שאל אותו שלוש פעמים; 'אתה מאמין' לא 'אתה מאמין' לא 'אתה מאמין' לא ''מותרת לך'', התיר לו אותה.
אז אתה אומר 'הייתה מציאות או לא הייתה מציאות'? ואם תיפטר עכשיו מהעולם ובעלה לא מאמין לה, איך זה יראה? בעולם העליון זה לא יראה. אם הוא סלח לה והוא לא ראה את זה, זה לא יראה. אותו דבר גם עם הכהן, זה לא יראה. פה צריך לשאול - מהי המציאות האמתית ומהי המציאות הלא אמתית, זה לא שהיא שיקרה, צריך לדעת מה אפשר לבטל מן המציאות ומה אפשר להשאיר במציאות. אז זה לא עניין שהיא שיקרה, בגלל זה אני אומר 'אדם לא יודע בכלל מהי מציאות כדי לקבוע מה היא מציאות'.. הוא לא יודע מה זה מציאות. אז הקביעה של מה זה מציאות היא קביעה עמוקה בגלל זה אני אומר 'לדעת מה זה מציאות, מה זה ראליטי, שהקב''ה אומר 'זה מציאות' והמציאות הזאת גם תישאר והיא תתועד גם לאחר פטירתו של האדם.
דוגמא אחרונה שהיא קלאסית, חוזרים בתשובה - אדם שחוזר בתשובה מראים לו שכל הזדונות שלו, אם הוא חזר בתשובה מיראה נהפכים להיות שגגות, מראים לו את זה, אומרים לו 'לא זה בסדר, זה היה שגגות', אתה אומר 'אבל עשיתי את זה בכוונה, אני זוכר שעשיתי את זה בכוונה' הוא יוצא מהגוף שלו אומרים לו 'לא, את כל זה עשית בטעות', הוא מרגיש שאת כל זה הוא עשה בטעות ואם הוא עשה תשובה מאהבה, מראים לו שכל הזדונות שלו זה בכלל זכויות, מראים לו שהוא עשה מצווה כל הדרך. אז אתה אומר 'רגע נתתי מכות לחבר שלי זה נחשב למצווה'? אז למעלה אתה תבין את המשמעות, יראו לך את זה ממקום אחר לגמרי שבו אתה תבין שזאת הייתה מצווה. אז בגלל זה צריך לשאול ולא מיד לחשוב שאנחנו מבינים מה קורה פה, כי מלכתחילה צריך לשאול: מה זה מציאות? וכשאנחנו שואלים מה זה מציאות, זה לא מה המציאות שלנו, לא מה שאני חושב שזה מציאות אלא מה הקב''ה חושב שזה מציאות ולכן זה לא תלוי בכלל בבנ''א, בנ''א הם לא פונקציה פה, כי דברים שאתה בטוח 'אבל זה מציאות, מה זה, אני זוכר שעשיתי רע, עשיתי רע לאנשים, אחרי זה חזרתי בתשובה, בסדר, אז אפשר להגיד שאפשר לסלוח לי אבל עשיתי דברים רעים בחיים שלי, אז הקב''ה יגיד 'לא, אני יראה לך אח''כ שזאת הייתה מצווה גדולה'.
אז לקב''ה הקונספט מציאות היא משהו אחר לגמרי - לכן כשאנחנו שואלים, מה הוא וודאות, אז זה שאלה מורכבת, זה שאלה מאוד מורכבת. והתשובה אליה, היא פשוטה, היא לא מורכבת, צריך ללמוד את זה אבל לפני שאנחנו שואלים, מה זה וודאות, אנחנו שואלים; מה זה מציאות וודאית, מה זה מציאות? כי יש דברים שהקב''ה אמר אפשר לבטל אותם מן המציאות ויש דברים שהקב''ה אומר אפשר לעשות אותם הם יהיו נצחיים במציאות.