פרשת השבוע

פרשת נשא - סוד הרמת קרנן של ישראל

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

פרשת נשא נוגעת בנקודה שהיא מאוד מעניינת. בפרשת בחוקותיי כתוב עניין הברכות שאם אתם תלכו לפי החוקים שלי אז אני אתן לכם ברכות ואם לא אז ההיפך, ופתאום באה פרשת נשא ואומרת ''כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וישמרך'' אז אתה אומר 'למה תוספת הברכות', שאלה גדולה מאוד. זה לא התחיל מהיום זה התחיל עוד מאדם הראשון שהקב''ה אמר שהאדם הראשון הוא הברכה של העולם, אח''כ שזה הגיע עד לנוח אמר לו ''לך לפני ואהיה ברכה'' וככה - כוח הברכה עבר לאדם, עד שזה הגיע במעמד הר סיני ''ואתה ישראל מה ה' שואל מעמך'' אל תיקרא 'מה' אלא מאה ברכות, שה' מבקש מהאדם מאה ברכות.

עכשיו, הברכות מחולקות, יש קטגוריות בברכות עצמן, בפרשת בחוקותיי הוא בכלל מחלק את זה; אם יהיה לך חיבור לעליונים או לא יהיה לך חיבור לעליונים ואז כמובן אם תלכו בחוקותיי אז אתה מחובר לעליונים זה נקרא 'ברכה' ואם לא 'קללה'. 'קללה' באה מהמילה קלל, מה זה 'נחושת קלל'? כתוב בתורה לעשות חלקים לבית המקדש מנחושת קלל וכתוב אותה מילה כמו קללה, אז למה הם משתמשים 'קללה' ו 'קלל'? אז קלל זה מזוכך 'נחושת קלל' הכוונה 100 אחוז נחושת, לא סגסוגת. אז קללה שניתכת לאדם זה לא שהקב''ה מוציא עליו את העצבים אלא הוא מזכך אותו - זה זיכוך בייסורים. אז זה או ברכה או זיכוך, אבל זיכוך בייסורים.

אז אם קראנו את זה אנחנו יודעים - יש לנו את התנאים שבהם נהיה מבורכים ואת התנאים שבהם לא נהיה מבורכים, מה עכשיו שייך לתת לכהן לברך? בוא ניקח בנ''א שלא הולך בחוקותיו של הקב''ה ואח''כ הקב''ה אומר לכהן 'תברך אותו', מה זה יעזור לו? הרי הכוהנים מברכים כל בוקר בשחרית את הציבור, עכשיו יש חלק שהוא בקטע ויש חלק שהוא לא בקטע יש להם כל מיני נסיבות; זה בגלל אבלות ועוד אבל אתה רואה שהוא לא בקטע, הוא בא כי משהו דחף אותו לשם אז הוא נחשב לכזה שלא הולך בחוקותיי מה שנקרא אבל הוא נמצא בברכת כוהנים ובברכת הכוהנים הכהן מברך אותו. אז מה זה יעזור לו?

עוד דבר, בכלל כתוב, הרי היום אין לנו כוהנים בגלל שאין בית מקדש, הצדיקים זה הכוהנים אז כל יום הם מברכים את כל עם ישראל מאליו, הצדיק לא יכול לא לברך את עם ישראל. הצדיקים בברכת הכוהנים מה שהם עושים, הם שמים את הטלית עליהם והם מכוונים להיות כאיש אחד בלב אחד על כל עם ישראל, הם רואים את כל עם ישראל מלמעלה והם מברכים כל אחד ואחד, הם יודעים מה חסר לו ומברכים אותו - ברכת כוהנים זה רגע עצום. ואם תשאל, איך אפשר להספיק את זה בדקה ורבע? החשיבה של אדם בעל רוח הקודש היא מקבילית היא לא טורית וההרגש שלו מרגיש את הכל בבת אחת, הוא יודע מה חסר. אז ההרגש בשעה הזאת הוא הכי גדול והכהן הגדול בימנו זה הצדיקים. אז הרבה בימנו רצים לצדיק 'הרב תברך אותי' לא כדאי, זה לא כדאי, צריך לעזוב אותו. אפילו אם הוא לא כהן הוא שם עליו את הטלית הוא כרגע עושה ייחודים גדולים מאוד הוא עולה למקום שבו הברכה תקפה לכל אחת ואחת מעם ישראל. אז אומרים 'מה זה שווה אם הוא לא הולך בחוקותיו שהכהן הגדול מברך אותו'?

עוד דבר, יש מצבים כמו שהרבה אנשים 'אתם יודעים זה כזה נהיה חברה, בשביל הקטע מה שנקרא, הולכים לצדיק בשביל שיברך' אז עוד פעם אתה רואה בביתו של הרב קיינבסקי, בבתים של צדיקי הדור מגיעים כל מיני ארחי פרחי שהוא לא בקטע, סתם חבר שלו משך אותו, אמר לו 'אחי אחי בוא תבקש ברכה' והוא לא מאלה שכתוב 'אם תלכו בחוקותיי' והרב מברך, 'ברכה והצלחה' - אפילו ברכה והצלחה הכי קטנה של צדיק היא הופכת עולמות.

יש אחד שבא וסיפר שהוא היה אצל הרב אלישיב והוא תורם מאוד גדול מחול, ממש, העביר מאות אלפי דולרים בכמויות אדירות ובמאמץ מאוד גדול כדי שהמוסדות של הרב אלישיב יעמדו. אז שאלו אותו 'מה אתה רוצה'? הוא אמר 'אני רק רוצה לעלות לארץ ולדבר אתו כמה דקות, לבקש ממנו ברכה' ולראות את הרב אלישיב זצוק"ל אז הוא היה כמובן בחיים. אז מעלים אותו, הוא יושב לידו בקושי שומע מעל גיל 100 והוא אמר לו 'ברכה והצלחה בכל העניינים' והעבירו אותו. הוא אומר 'נסעתי מפלורידה עד לפה, תרמתי במשך שנים מאות אלפי דולרים, בשביל 'ברכה והצלחה בכל העניינים' נפגע, לא אמר את זה לאף אחד, אמר 'נבין את הסיטואציה, נראה מה קורה'. לפני שהוא הגיע לארץ היו מלא בעיות, עם הילדה התחיל קרון, ילד אחד העיפו מביה''ס ועוד, בשהות שלו פה בארץ, נהגו בו כבוד, לקחו לסעודות, עשו לו שבתות אבל הראש שלו היה עם הצדיק, כל אחד מתקשר לאיזה רב והם רואים אותו או ביוטיוב או שהם רואים אותו בכל מיני צורות ושומעים עליו, זה עצבן אותו ''ברכה והצלחה בכל העניינים'' בקושי שמע אותו נראה שאפילו לא הסתכל עליו כי הם לא מסתכלים ואמרו לו 'תראה הרב זה תורם גדול לישיבות של הרב.. 'ברכה והצלחה בכל העניינים'. וממש, אשתו מתקשרת כל השבוע הזה, בשורה טובה אחרי בשורה טובה, לא בציניות באמת; הילדה מרגישה יותר טוב, החזירו את הילד לביה''ס, החוב הזה צומצם. והוא שם לב מה זה 'ברכה והצלחה בכל העניינים', פתאום הוא שם לב מה זה 'בכל העניינים' והוא אמר: מה הרב אלישיב ידע שיש לבן שלי בביה''ס לא שיתפתי אותו, לא אמרתי לו כלום. אז הלך ואמר את זה לרב קוק מרחובות שאז היה המשמש שלו אז ישר צחק אומר לו 'פשוט שזה ככה'. אמר לו 'אתה יודע כמה סיפורים אני יכול לספר לך' פשוט שזה ככה אם צדיק בסדר גודל כזה אומר לך 'ברכה והצלחה בכל העניינים' זה ברכה והצלחה בכל העניינים, סגר לך את כל הפינות.

ענינה של הברכה

עכשיו זה שאלה - זה היה ירא שמים, תורם והכל 'בסדר' אבל נניח הוא היה מברך אדם שהוא לא ירא שמים? זה שאלה גדולה. זה גם שאלה גדולה מאוד לרב כשמגיע אליו כל מיני ארחי פרחי 'באים בחתונות, הרב תברך, זה חבר שלי, תברך אותו שיחזור בתשובה ודברים כאלה' ולפעמים מעמידים אותך במעין סיטואציה כזאת שאתה אומר 'אסור לברך ברכה לבטלה' צריך כלי לאור. וצריך לדעת שצדיקים מחזיקים אותם ואומרים לו 'מביאים לך פרי אתה צריך בכלל לדעת מה לברך עליו'. זה אחד המבחנים הגדולים ביותר לתלמידי חכמים שמביאים לפניהם מלא סוגים של מאכלים שהם מעורבבים; כמות מסוימת של קמח עם כמות מסוימת של סוכר ושואלים אותם; זה הכמות שלו ככה וככה, מה הברכה, מזונות או המוציא, זה מסובך לא פשוט, אתה צריך לדעת המון המון כללים בהלכה, אז זה במזון. עכשיו בבנ''א זה ממש מסובך, כשמגיע כזה דבר לצדיק וצדיק רואה אותו כבר בלבל אחר, אומרים לו 'תברך אותו' צריך לדעת שאתה לא תעשה 'ברכה לבטלה'.

אני משתף אתכם במשהו שבד''כ אתם לא יודעים אותו - אבל מה קורה בעולמם של צדיקים, זה כמו להגיד לרב 'הנה יש כאן משקה חדש, הוא לא היה, אתה לא מכיר אותו, אז ישר הוא יפתח וישאל 'מה זה' שאני ידע מה לברך על זה; מה שמת בפנים, מה הכנסת, הוא יעשה לעצמו בראש וידע לברך. או שמגישים לו מאכלים מסוימים, 'אני זוכר בפעם הראשונה בחיים שהבאתי לו קובה של אימא שלי, הוא לא ידע איך להסתכל על זה.. אצלנו זה מזונות, זה קובה, התחלנו לדבר על זה, הוא צחק'.

ברכה לבטלה

על כל פנים כשאתה מביא לו בנ''א, זה פחד לא לברך ברכה לבטלה, אתה אומר 'אני צריך לברך אותו' זה יפעל, עכשיו מה זה 'ברכה לבטלה'? קודם כל שהוא לא רוצה, הפנימיות שלו יכולה לא לרצות, הוא יבוא בגלל החבר שלו, החבר שלו דחף הוא יבוא, אבל יכול להיות מצב שהוא לא רוצה את הברכה, זאת יכולה להיות ברכה לבטלה ראשונה. מה המקבילה לאוכל? שהאוכל מקולקל. אתה צריך לוודא לפני שאתה אוכל שהאוכל לא מקולקל כי אז אם אתה מברך מספיק שאתה תטעם, ואתה תטעם שזה לא טוב, ואז חס ושלום תירק (מחילה מכבודכם) אז אתה לא טעמת, לא אכלת. מתי הברכה מתקיימת? אם בלעת. דרך אגב, זה טעות שהרבה מאוד אנשים עושים בהמוציא, עושים ''המוציא לכם מן הארץ'' ורק שמים את החתיכה בפה וכבר מתחילים לדבר, זה אסור, אתה צריך לבלוע את החתיכה הראשונה ורק אחרי זה מותר לך לדבר אז לא מכניסים חתיכה גדולה, מטעם דרך ארץ תעשה לעצמך חתיכה קטנה שזה 2,3 לעיסות אתה כבר בולע אותה ורק אז תדבר עם האנשים. אבל עד שלא בלעת זה לא נחשב שהברכה הסתיימה, העשייה עוד לא הסתיימה. אז אם מביאים לפנייך אוכל שהוא מקולקל אז זה בעיה - אתה ברכת כבר ואתה לא יכול לבלוע, אתה תירק, אז זה 'ברכה לבטלה', אז אתה יכול להגיד 'אבל אני לא ידעתי' אז תבדוק. מסתכלים על האוכל, מריחים אותו לפני זה, יש תנאים, מסתכלים אם יש לזה טריות. תלמיד חכם הוא לא אוכל ככה, כל דבר הוא מסתכל עליו, כל דבר הוא חוקר אותו; מי עשה את זה, מאיפה הביא את זה, כמה זמן זה היה במקרר, כל דבר הוא שואל. אז המקבילה לאוכל מקולקל (סליחה שאני אומר, אני משתף אתכם שתדעו) זה כמו אוכל שלא רוצה ברכה, זה אדם שבתת מודע שלו בכלל לא רוצה ללכת לצדיק סתם חבר שלו בא דחף אותו 'הרב תברך אותו'. עכשיו, זה בעיה, אתה אומר 'אני יברך או לא יברך' - זה אחד.

בעיות נוספות, שאתה קולט שהוא בכלל ב out  הדבר המקביל הוא כמו מאכל טמא - מגישים לרב מאכל טמא או טרף, אני לא אומר חזיר, לא בכשרות, מה מברכים על בשר לא בכשרות? אז אותו דבר, מביאים לך משהו שאתה רואה אותו שהוא לא צורך סמים או מוכר סמים, אני לא מדבר על המאפיות הלא יפות, זה היום כבר מאוד נפוץ, תל אביב כבר זה נהיה כל אחד לוקח סמים ומוכר סמים וזה לא פחות ממפיונרים שהם בלוד במחסנים השחורים, החשוכים שלהם, זה אותו דבר, אפילו שאתה מוכר קאנביס הדין שלך זה כמו מוכר קוקאין ממקסיקו ''דין פרוטה כדין מאה'' זה החטאת הרבים ברמה מטורפת וצדיק רואה את זה. הוא אומר לך תברך אותו והוא לא בקטע בכלל, זה כמו לברך בשר טמא, זה כמו לאכול בשר טרף והוא יהודי, מה מברכים על זה? כאילו דוחפים אותו, מכריחים אותך, צריך לברך על זה, אסור שתהיה ברכה לבטלה, ברכה צריכה להיות אור וכלי, צריך לחבר אור לכלי.

צדיק לפני שמברך מתקן את האדם

הדבר האולטימטיבי לעניין הברכה, שאנשים לא יודעים את זה, הם מבקשים ברכות מצדיק אבל צריך לעשות לו אח''כ כלים, הזוהר הקדוש אומר ''ואפילו גברא חדא אי יתקרב קמי מארי' בתיובתא שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא'' אפילו אם אדם אחד עושה תשובה שלימה לפני הקב''ה הוא יכול להביא את מלך המשיח. אז צדיקים עושים את זה, יש גאולות פרטיות רבות וצדיקים עושים את זה, אז אתה אומר, אבל כתוב 'מיד ייתי מלכא משיחא' למה מלך המשיח לא מגיע? כי הצדיקים שבאים אליהם הם מתקנים את האנשים.

איך הם עושים את זה? –

צדיק רואה בכמה רבדים. המציאות לגביו רבודה. יש את המציאות שאתם רואים אותה חושית ויש מציאות רוחנית שהתודעה של הצדיק שנמצאת יותר פנימה רואה, והיא רואה דברים נוספים. עכשיו, זה לא ראייה אורקולית זה כמו לא ראייה חושית רק פנימה יותר, זה לא אורות ודברים כאלה, זה הבנות. זה אומנם יכול להיתרגם למראה אבל זה הבנות. במראה הזה מסתכלים על המצח של האדם. על המצח של האדם, מצוירות שלוש גדלים של אותיות: אותיות קטנות, בינוניות, וגדולות כמו שיש בתורה. אותיות קטנות, זה שייך לעולם העשייה, אותיות בינוניות רגילות, זה שייך לעולם היצירה, זה האותיות הרגילות של התורה הם נקראים אותיות בינוניות. האותיות הקטנות זה כמו בויקרא ה א' היא קטנה ויש אותיות רבתיות שהן שייכות לעולם הבריאה כמו בראשית שה ב' מתחילה ב ב' גדולה. זה לא קישוט, אנשים חושבים שזה קישוט כמו שעושים את זה בספרים שכתובים בלטינית, אז זה לא קישוט, האותיות נבחרו בול כדי לייצג דברים מסוימים, יש התחלות שמושכות שפע מאותו עולם ועל המצח של האדם צריכות להיות אותיות גדולות. יש מצב שאפילו לא רואים אותיות זה אומר שהוא הגיע לגבוה מאוד, לעולם האצילות, לחיה ויחידה, לא רואים אותיות, כאילו הוא שקוף בחינת 'אין סוף', אין לו תבניות, הכלים מלאים באורות ורואים את זה על צדיקים גדולים מאוד, וצדיק כזה לא מדברים אתו זה בחינת אלוקות עלי אדמות. המינימום זה שיהיה אותיות גדולות מאירות ומסודרות לפי הסדר א' ב'. ומכאן כמו שלומדים בהלכות סתם, תלוי איזה טעות יש לו, זה כמו טעות בספר תורה, ולומדים את זה מהלכות ספרות סתם; אם האותיות נדבקות, אם היא הפוכה, אם היא מחוקה, אם היא לא נמצאת - ואז צריך לכוון איך אתה מחזיר לו את זה.

עכשיו הוא לא יודע, הוא נמצא לידך אבל הוא לא יודע מה אתה עושה, אבל אתה רואה אותו עם כל השטויות שלו: בא כעס על אשתו, צרח עליה, הרים את הקול, רב עם החבר שלו, אמר דברים לא יפים, אפילו כעס של הושטת יד בגסות רוח בכביש, היא שורטת את הנפש 'אתם לא מבינים כמה'. ואדם הוא גלוי לגמרי, אתה גם לא צריך לראות אותו כי בהרגש אתה יכול לדעת עליו הכל. עכשיו, אתה צריך לברך אותו, צריך לברך אותו אז צריך להתקין אותו, ככה אי אפשר זה יהיה לך ברכה לבטלה. אומנם כתוב ''אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעינך'' כי ה' רחום וחנון והוא יגיד לך אל תעשה חשבונות תברך 'בסדר'. אבל צדיק שרואה הוא כבר רואה, אין לו ברירה אחרת, הוא חייב לעשות משהו עם זה, אז הדין שלו זה כמו כבד.

מה הדין? כמו כבד. כבד נחשב לאיבר הכי נלוז בבהמה הוא מוציא מלא דם. עכשיו אתה קולט, נניח הביאו לך כבד טוב, בכשרות, אין מה להגיד על זה וגם ידוע מה הברכה, רק מה, הוא לא אפוי טוב, לא עשו אותו כמו שצריך - אז אתה צריך לדעת איך אתה מחזיר אותו לאש, איך אתה מבשל אותו עוד פעם או לחילופין שמביאים לסופר סתם ספר תורה לא תקין עם כ''כ הרבה שגיאות והוא יודע איך לתקן. אז אותו דבר הצדיק - מסתכל, הוא צריך להרהר ולבקש רשות - לא כל שדבר שיודעים עושים, צריך לקבל אישור מהשמים ורשות מהשמים שאומרים לו תתקן אותו. ע''פ רוב, הרוב המוחלט, ה' רחום וחנון ונותן לצדיק אישור להכל שתדעו לכם ולאנשים הכי גרועים בעולם אתם לא מבינים אפילו לרוצחים 'אתם לא מבינים כמה ה' חנון ורחום, כל הזמן הוא רק רוצה שיהיה טוב לאדם'. ההרשאות זה 24 שעות ביממה רק תשאל, אבל התשובה בשמים לרוב זה כן, זה רק ערב רב או משהו שמתבולל משהו מסתנן יגידו לך תבדוק אותו, ע''פ רוב לכל עם ישראל בטח 'תקן אותו' ואז אתה מתחיל.

בדברים האלה המטרה היא לתקן לו את כל האותיות מלמטה, הכל, כאילו לכתוב את הספר תורה מהתחלה וכל הדברים האלה נעשים בהרהורים, זה נעשה בשניות. אחרי שעשית את זה אתה צריך לברך אותו, עכשיו יש ב''ה כלים ואפשר לשים אור ואז מברכים. המברך נקרא 'כהן גדול', ככה פעם הכוהנים היו רואים, הכוהנים ככה היו עושים ''כה תברכו את בני ישראל אמור להם, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אלייך וישם לך שלום'' אנחנו עוד מוסיפים ''ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'' זה הרעיון כאילו תוסיפו אותי גם כן ''ושמו את שמי'' הפעולה הזאת נקרא שימו, תסדר אותם ''ואני אברכם'' אני כבר אהיה הברכה ששורה בתוך האותיות שלהם.

מה הבעיה? שהוא יוצא מפה והוא הולך ועושה שטויות, אתם יודעים כמה עבודת הכנה זה? זה כאילו כל הזמן לבנות וזה ממש כמו לשחק עם ילד, אתה בונה לו לגו והוא בקטע שלו הורס בשנייה, הוא כבר בא אלייך, אתה אומר 'אני יוציא אותו מפה' רק אם הוא ישמור על זה, הוא יהיה צדיק, אם הוא ילך וילמד עם זה תורה הוא יבין, אם הוא יעשה עם זה צדקה הוא יכול לקבל מזה הערב רוח הקודש. הוא חוזר, צועק, צופר, רב על חנייה בחוץ, כאילו חוזר לעצמו, הוא הורס. בונים אותו הוא הורס, בונים אותו הוא הורס - זה הבעיה. אז צדיקים יש להם המון סובלנות, הארך אפיים שלהם הוא בלתי נדלה, הם מבינים את עם ישראל, אבל חבל, זה מאוד חבל בשביל האדם. כל אירוע כזה של מפגש עם צדיק אתה יכול לשמר אותו, אתה יכול מכאן רק לעשות אותו יותר חזק, לשמור אותו ''יברכך ה' וישמרך'', תעשה שזה יישמר, לא לאבד את זה. אבל כל עוד אתה נכנסת לדלת אמותיו של צדיק תדע לך יצאת מתוקן אתה יכול גם להרגיש את זה, מרגישים את זה, תוך כדי התיקון מרגישים את זה.

אז הכוהנים ככה בירכו. ה' התקין להם ברכה מיוחדת הרי לכל מצווה יש ברכה; ''אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה'', ''אשר קידשנו במצוותיו''. פה מברכים ''אשר ציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'' יש צווי לברך את העם באהבה? אתה אומר איפה הצווי הזה נמצא? יש צווי לברך 'ברכת כוהנים' אבל לא לברך באהבה ז''א האופן, זה לא כתוב באיזה אופן לברך אותם, זה לא כתוב, יש לברך, תברך 'תעשה ברכת כוהנים'. בברכת כוהנים אין בה את המילה אהבה ''יברכך ה' וישמרך ..'' אבל מה הוא אומר בברכת הכוהנים? ''ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'' זה הצווי שלנו. הצווי זה לא לברך ''יברכך ה' וישמרך'' תכלס הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, מכאן שהוא אמר את זה הוא יכול להגיד איזה ברכה שהוא רוצה, על מה הוא מברך? ''אשר קידשנו בקדושתו של אהרון'' - מהרגע הזה הוא מקבל את האור של אהרון הכהן וציוונו, מה הצווי? לא כתוב, הוא היה צריך להגיד 'וציוונו להגיד ברכת כוהנים' ואז הוא אומר ברכת הכוהנים.. לא, זה לא מה שנאמר שמה ''וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה''. אז מה הצווי? לברך עכשיו באהבה אז תכלס מהרגע הזה אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אז למה להגיד ברכת הכוהנים? מה שהיה צריך להיות כתוב שמה ''אמור להם שיברכו את עם ישראל באהבה'' מכאן מבינים שכל עניין האהבה שהקב''ה מבקש ''אשר ציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'' זה ברכת הכוהנים.

ברכת הכוהנים זה צווי על אהבה

אהבה זה ברכת הכוהנים ולכן אסור לו להגיד ברכה אחרת הרי אמרנו קודם שכתוב ''אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'' אז להגיד להם; תהיו בריאים, תהיו מאושרים, פרנסה בשפע, תתחילו את היום טוב בעז''ה יהיה בסדר. אבל לא, אמרו לנו ''אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'' זה ברכת הכוהנים. כל ברכת הכוהנים זה אהבה ללא תנאי זה אהבה שאינה תלויה בדבר אז זה הברכה היומית לכן זה תלוי בזה, זה קשור בזה. עכשיו, הצדיקים מגיעים לרמה הזאת, צדיקים מגיעים לרמה שהוא עושה תומר דבורה. תומר דבורה זה פשוט לו, פשיטא שהוא עושה על כל עם ישראל, אז הקב''ה אומר לו; היום אין כוהנים, אין בית מקדש, אתה כהן גדול. אפילו שאתה לא נקרא כהן זה לא משנה היום כל השבטים אף אחד לא יודע מי מאיזה שבט. דרך אגב, הרב יובל - הוא יובל אשרוב, בהתחלה הוא בא לרב שהוא יובל אשרוב, הרב אמר לו 'אתה כהן', תעלה ותכהן והוא לא ידע את זה והוא נהיה כהן, הוסיף את המילה כהן לסוף 'יובל הכהן אשרוב' כי הרב אמר לו 'תעלה ותכהן'. כתוב שלעתיד לבוא רק אליהו הנביא יראה את זה, שאליהו הנביא יגיד; אתה שבט יהודה, אתה שבט שמעון, אתה שבט ראובן, ממש, הוא יחלק אותם. והאישה הולכת יחד עם הגבר, מה שהוא יגיד לגבר גם האישה שלו הולכת ביחד אתו ורק אליהו הנביא יראה את זה. להגיד את זה זה אחריות מאוד גדולה, מה זה לעלות משהו שהוא 'ישראל' ולהגיד לו שהוא 'הכהן' אז תבינו, רואים, ב''ה. אבל על כל פנים, לא צריך להיות כהן, לא צריך שיהיה לך גן של כוהנים בשביל זה אלא צדיק זה נקרא 'כהן', תלמיד חכם נקרא 'כהן הדיוט' כמו כהן קטן וצדיק, מי שבעל רוח הקודש הוא כבר 'כהן גדול' ואז הוא עושה את זה בעצמו. ולכן כל עניין של ברכת הכוהנים הוא עושה לא הכוהנים עושים את זה.

יש שתי סיבות למה בחו''ל אצל האשכנזים לא נהגו - אתם יכולים למשל להיכנס לבית כנסת של אשכנזים בבוקר שחרית, יש כוהנים אין ברכת כוהנים, הם לא עושים ברכת כוהנים. למה? א. הם אומרים שהברכה הזאת, אתה מברך באהבה, היא צריכה להיות בשמחה גדולה מאוד ובגלות אין שמחה אז אין מה לברך את הברכה הזאת. ב. ועוד סיבה, כתוב בהלכה שאם הכהן שונא משהו בקהל ומשהו שונא אותו אסור לו לכהן, אז מפאת זה שזה כ''כ שכיח היום, אומרים 'אל תברך' בטוח שיש לך איזה סכסוך פה עם משהו ואין לזה טעם. אבל זה נפסק להלכה ונוהגים לפי ההלכה הזאת, בהמון בתי כנסת אשכנזים לא עושים את זה. הרמ''ד וואלי אומר שהאשכנזים באו מצד הגבורות והספרדים באו מצד החסד והאיטלקים, הוא היה איטלקי ביחד עם רבי ויטל, באו מהצד של התפארת, מצד האמצע. עכשיו ידוע שהלווים זה מהצד של הגבורות והכוהן זה מצד החסד, אז מי שזה כבר יותר נוגע לו לשורש יש לו יותר היתר. אז בגלל שזה נוגע יותר לרובד של המזרחים אז יש לו יותר היתר. וגם תיקחו בחשבון שתמיד ידעו, היה את 'האביר יעקוב' הסבא של הבבא סאלי, כתוב שהוא היה ניצוץ של האריז''ל והוא מעולם לא קבל על זה למרות שהיו אנשים רגילים. הבבא סאלי בעצמו, האריז''ל בעצמו, האריז''ל לא אמר שאסור הוא התיר את זה, אז הספרדים כן נתנו, שזה כן יתרחש ולכן נוהגים ככה עד היום. ואפילו אתם תראו את זה היום בילקוט יוסף שאם בכל זאת נכנס כהן עם הארץ לא קובלים בידו 'שיברך איך שהוא', למה? כי בפנימיות אנחנו כן מברכים באהבה.

אבל אני רק אומר שזה באמת תפקיד של כהן - התפקיד האמיתי שזה ניתן, זה ניתן לצדיקים. שהקב''ה אומר 'בסדר יש הלכות למטה, לעמחה שזה לשכח את האוזן, להרגיע אבל אני רוצה באמת את הצדיקים שהם יעשו את העבודה הרצינית, כי מהם אני אשאל שאלות'. אז הצדיקים מתמלאים ביראה והם עושים עבודת בירורים מאוד מאוד רצינית 'הם מתים מפחד מהרגע הזה'. דרך אגב, הרב שלנו עושה ברכת כוהנים, אבל צריך לדעת שהוא זה שעושה את ברכת הכוהנים, הוא לא כהן, עומדים לפניו, יש כוהנים רגילים חברה צעירים פשוטי עם לגמרי אבל הוא זה שעושה את 'ברכת הכוהנים' - הכל מתבטל לגדול הדור. כמובן שעוזרים לו, כל מי שהוא צדיק, וכל מי שיודע והוא רואה גם הוא עושה ''ברוב עם הדרת מלך'' ברכה של כמה צדיקים ביחד.. והעולם מקבל את כל השפע מזה.

עכשיו, התוספת הזאת שאנחנו שואלים עליה, עוד פעם נכנס כאן עניין האלמנט של האהבה ''אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'', למה לחוץ? בפרשה הכי גדולה בתורה, הוא אומר; תברכו באהבה. עכשיו אם כתוב לברך באהבה, זה לא שסתם יהיה אהבה הבריות, זה אומר שבברכה עכשיו שורה אהבה. זה כמו שבנ''א יבוא והוא יגיד: אני רוצה להשקיע במשהו, אני יכול להשקיע ע''י שאני ייתן, נפט יהלומים משאבים אחרים זהב או בכסף, אז הוא יכול להגיד לך; תשקיע בכסף, תיתן את זה בכסף. אז אם כתוב ''וציוונו לברך את עמו באהבה'' הברכה עצמה מגיעה עם אהבה - הברכה עצמה באה עם הקונספט אהבה ז''א שמה שחסר לעם ישראל זה אהבה, הוא רוצה להחדיר לעם ישראל, אהבה. עוד פעם, לא לאהוב אותם, זה משהו אחר, זה לא שהוא אומר לכוהנים; 'תאהבו אותם' אלא נניח אתה שם לו תה 'אני לא רוצה שישתה סתם תה אני רוצה שבתה עצמו יהיה אהבה', שהוא עכשיו ישתה ישאלו אותו 'מה אתה טעמת' הוא יגיד 'אהבה', הוא יגיד 'אבל נתנו לך תה', אומר 'כן אבל אני טעמתי אהבה'.

אז למה הקב''ה עשה גלולה כזאת וזאת גלולה שרודפת אותנו כל הזמן כאילו 'תיקח גלולת אהבה, אתה חייב לבלוע את גלולת אהבה' - זה גלולה שתגרום לך לאהוב, תיקח אותה, זה 'ברכת הכוהנים'. למה?

פרשות במדבר ונשוא תמיד מקיפות את שבועות, הפרשות הסמוכות. עכשיו, בפסח התחלנו להגיד פרקי אבות, בפרקי אבות בפרק הראשון כתוב ''משה קיבל תורה מסיני'' אנחנו עוברים שישה שבועות ומקבלים את התורה. בואו נסתכל על ארבע מופעים של המילה הזאת,

1. 1. יש את המילה 'סיני' הקב''ה נתן את התורה על הר סיני. אם עשית מעמד כזה גבוה על הר כזה אנחנו רוצים לדעת מה המשמעות שלו.
2. 2. המעמד עם משה רבינו של ההתגלות היה מעמד הסנה אז זה לא סתם, וסנה זה סתם, זה עץ שרק וקוצני.
3. 3. במסכת שבת כשאותו גר בא להילל הזקן, אמר לו; למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחת, הוא ביקש שילמד אותו את כל התורה. אז הוא אמר לו 'אתה רוצה לדעת את כל התורה? ''מאן דעלך סני לחברך - לא תעביד'' זאת כל התורה ''ואידך פירושה הוא, זיל גמור'' וכל השאר זה רק פירושים לזה, צא ולמד. אבל מה הוא אמר לו? 'מאן דעלך סני'.

4 משה קיבל תורה מסיני

אז יש לנו כאן ארבע מופעים; מעמד של הר סיני, הסנה, מאן דעלך סני, ומשה קיבל תורה מסיני. עכשיו, זה משנה, משנה צריך לדרוש אותה היטב היטב. למה כתוב משה קיבל תורה מסיני? לכאורה מבחינה לשונית זה לא נכון להגיד את זה 'משה קיבל תורה מהקב''ה' או 'משה קיבל תורה בהר סיני' אבל 'מסיני' ? מסיני הוא קיבל? איך מסיני הוא קיבל?

המעמד של שבועות נקרא מעמד מתן תורה, הקב''ה נתן את התורה, אבל אנחנו לא קיבלנו אותה - הבעיה היא שלא קיבלנו את זה. עכשיו, אתה אומר 'במה זה תלוי' 'למה אתם לא מקבלים אותה' הקב''ה נותן לכם מתנה, למה אתה לא מקבל אותה? אתה אומר 'מתנה'?! המתנה הזאת אומרת לי לא לישון בלילה, היא נותנת לי ים של חוקים, היא מכריחה אותי להמון דברים, היא לוקחת אותי מהחיים הרגילים של נהנתנות. איזה מתנה זאת? אם אתה בא ואתה אומר לי 'תיקח כסף' הוא נתן שפע שישרת את האינטרסים שלי 'על הכיאפק' לא רק שזה לא משרת את האינטרסים שלי זה בכלל נלחם ביצר הבהמי שלי, זה מתנה זה, איזה מתנה זה?!

תתארו לעצמיכם שמשהו אומר 'קניתי לך מתנה ליומהולדת משקולת של 50 ק''ג' תרים אותה כל יום, אתה רוצה לעשות לי טובה אתה נותן לי משקולת של 50 ק''ג מי ירים את זה? למי יש כוח להרים את זה? למי יש מוטיבציה רגשית להרים את זה? אז הקב''ה בא נתן מתנה, הלך, אבל מי יקבל את זה? כמובן שזה היה אחרי תהליך קבלת התורה, אחרי תהליך מסוים והיחידי שעשה אותו היה רק משה רבינו - עשה את התהליך של קבלת התורה, כל השאר זה ''כפה עליהם הר כגיגית'' הם לא קיבלו תורה. מתי כתוב שהם קיבלו את התורה? במגילת אסתר ''קיימו וקיבלו'', אבל למה? מה צריך לקרות כדי שאדם יקבל את זה? וכשאני מדבר על 'לקבל' אני לא מדבר על to recieve ביד אלא to accept בלב שאני ירצה את זה, אני רוצה לקבל את זה. שאלו את הבעלש''ט, איך יכול להיות שעם ישראל חוטא? כתוב מעלים בקודש ולא מורידים, וכ''כ הרבה ויש לנו תפילין וציצית ומזוזות, איך כל זה לא שומר עלינו? אז הוא אמר עם ישראל לא קיבל את התורה אף פעם. אומר, הבעיה היא לא שזה לא כתוב, הכל כתוב וכל מה שאנחנו צריכים לעשות, הכל יש - רק לא קיבלנו את זה. למה הדבר דומה? כמו אדם חולה שאתה נותן לו את התרופה, הכל נמצא; הרופא נמצא, התרופה נמצאת, הביה''ח נמצא והוא לא רוצה לקחת את התרופה. הוא לא רוצה לקחת את התרופה אז המחלה מתגברת אז הוא ימות ממנה.

אז נשאלת השאלה, איזה תהליך עבר בתוכו משה רבינו שהוא קיבל את התורה? שהוא החליט 'אני מקבל את התורה' 'אני מבין למה אני צריך לקבל את התורה'..

אז צריך לעקוב אחרי משה רבינו איך הוא קיבל 'קיבל' הכוונה accept בלב שלו שהוא הבין שזה באמת נחוץ. כי לכאורה משה רבינו יכול היה לטעון לקב''ה 'תשמע שחררת אותנו ממצרים' כן 'מה שייך עכשיו התורה הזאת' לשחרר ממצרים 'מבין, זה שעבוד, זה לא נעים' לא נעים שאדם משועבד לאדם. עכשיו אתה נותן לנו תורה; 'עין תחת עין', 'תשמרו שבת'.. מה זה קשור? הוצאת אותנו ממצרים על הכיאפק 'תודה רבה מודים לך על זה מאוד' 'מאוד משחרר' אבל עכשיו אתה נותן לנו עם זה כ''כ הרבה הלכות, 4000 הלכות שבת רק 'בשביל מה אתה צריך את זה אולי זה כבר עומס' לא בטוח בכלל שהדיל הזה היה דיל טוב. לא סתם העם אמר ''טוב לנו מותנו במצרים ממותנו במדבר'' פה על כל שניה אתה חוטף על משהו 'אם חיסר אחת מסממניה חייב מיתה' שמה 'בסדר הסתדרנו'.. שאלה גדולה. אבל הוא קיבל את התורה, הוא עלה לתורה והוא אמר 'אני מבין למה הקב''ה הוציא אותנו ממצרים ואמר קח, משה קח, זה מה שאתה צריך' ולזה הוא חיכה וכשהוא קיבל את זה הוא אמר 'לזה חיכיתי'. מה התהליך שעבר משה רבינו?

אז כשהם נכנסו באמת לשעבוד הוא שאל את הקב''ה; למה אנחנו משועבדים, בניו של אברהם יצחק ויעקוב נכנסו בשבעים נפש, נשמות קדושות כאלה, שמת אותם לטמאים האלה? איך נתת להם? איך זה הגיע למצב הזה? אז הקב''ה הראה לו מראה והוא לא הבין אותו, מה המראה שהוא הראה לו? הראה לו איש מצרי מכה איש עברי. אז ההוא מה חשב 'הם משעבדים אותנו אז אני יהרוג את המצרי, אני יהרוג את המשעבד' - ''ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול''. הקב''ה אומר 'לא הבנת', זה לא היה המסר, הבעיה היא לא במצרי. מה המראה השני שהראה לו? עברי מכה עברי - עכשיו, פה הוא לא יכול להרוג אותו, זה עברי, אומר לו ''רשע למה תכה רעך'', אומר לו 'אהה' ''הלהורגני אתה מבקש כשם שהרגת את המצרי'' - אז הוא נתן לו שיקוף לעולם הפנימי שלו, מה אתה ישר חושב הרג, מה ישר אתה חושב את הדבר הזה, אז הוא אמר ''אכן נודע הדבר'' - אני עכשיו קולט את זה.

על זה יש שלוש פירושים; 1. החפץ חיים אמר ''אכן נודע הדבר'' שדיברו לשון הרע. 2. ''אכן נודע הדבר'' שהוא גילה שיש שנאת חינם, אומר: שכל הסיפור הזה בגלל שנאת חינם. הם משועבדים בגלל שנאה, למה? בגלל שהוא ראה איש עברי מכה רעהו. על מה היה כל השעבוד? כי הוא ראה איש עברי מכה רעיהו. אז הוא אמר, חייבים לתקן את זה, איך מתקנים את זה עכשיו, לך תתקן שנאת חינם, מאיפה אני יודע לתקן שנאת חינם? לדבר עם אנשים אתה יכול, להגיד להם 'תעשו ככה', אבל שנאת חינם - איך מתקנים את זה?

אז השעבוד היה בגלל שנאת חינם - חורבן בית המקדש הראשון אומנם היה כתוב ''עבור עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים'' וחורבן בית המקדש השני היה עבור שנאת חינם אבל אמרו שזה שקול כנגד זה ובכל המקומות שהקב''ה אמר לעם ישראל: הרוגי ביתר, עשרת הרוגי מלכות, כל הצרות שלכם - זה רק שנאת חינם. למה? כי כל התורה זה ''ואהבת לרעך כמוך'' ושוב, צריך להבין את זה למה זה ככה, זה לא בגלל שזה סיסמה ילדותית כי ''ה' אחד ושמו אחד'', הוא אחד. חבריה תבינו את זה, הטבע הרוחני הוא אחד. באים בנ''א מתחילים לריב ועושים פירוד, הם קורעים את הבורא, הם קורעים את השכינה 'תקלטו מה אנחנו עושים', זה לא סתם שהוא אומר לנו 'לא התנהגתם יפה' אתה יכול לבוא ולהגיד 'אנחנו נסתדר פה' אז השכן לקח ממני מכסחת דשא לא החזיר אותה מתודלקת קיללתי אותו so what יאללה תעביר אותה, זה לא so what אם זה נמצא בתודעה הקולקטיבית והתודעה הקולקטיבית צריכה להיות אחד ואתה שונא את השכן שלך, אז זהו אין אחד כבר, אני לא יכול להעביר על זה אתה קרעת את הבורא - הבורא קרוע. אז הלכה 'שכחת, בסדר אני אדאג להשלים לך אותה', 'שכחת איזה דף גמרא אני אדאג שאתה תיכנס עוד פעם' ''ושנינתם לבנייך'' זה לא בעיה אבל כשאתה שונא משהו 'גמרנו' ולכן זה מרומז במילים : סנה לשון שנאה, 'מאן דעלך סני', מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, עניין של שנאת חינם, וסיני - זה מקום שכתוב שירד ממנו שנאה לאומות העולם. יוצא שסיני זה לשון שנאה.

מה כל זה קשור? - תתארו לעצמיכם, הרבה פעמים זה קורה שב''ה יש הרבה מטפלים, כבר מי שבאמת בקיא והתעניין קצת ברפואה יכול לזהות סימפטומים בעיניים, בפה ובכל מיני מקומות. למשל, אם תורידו את העפעף התחתון למטה ותראו אותו חיוור מידי חסר לאכול בשר, רוב הצמחונים והטבעונים החלק התחתון שלהם חיוור לגמרי כמעט לבן וזה מאוד מאוד לא בריא. משהו ישב לידי וגרד בעין וישר אמרתי 'אני יגיד לו לא יגיד לו' אני לא מכיר אותו אבל אני צריך להגיד לו 'העין שלך חיוורת לגמרי אתה לא אוכל בשר' באתי ואמרתי לו 'אתה לא אוכל בשר ואתה חייב לאכול, אתה מרוקן לגמרי' אז הוא היה בהלם מה לי ולך מה אתה נוחת עלי, אמרתי לו 'אתה צמחוני' הוא חשב שזה משהו רוחני, אמרתי 'זה לא רוחני' גירדת, אחד הסימפטומים שרואים מתחת לעפעף שהוא חיוור מידי אתה חייב לאכול בשר. אז הוא אומר לי 'בסדר, אני יאכל' ממש קיבל על עצמו. עכשיו, בנ''א צמחוני בשנייה אחת הפכת אותו לאוכל בשר בגלל שאתה הבחנת שהוא חולה, אז הוא הבין שהוא חולה אז הוא מוכן לאכול את התרופה.

אתה בא ואתה נותן תורה לעם ישראל, עם ישראל יגיד 'למה מה עשינו שאני יקבל את התורה, אני בנ''א רע, עשיתי משהו לא בסדר, אני לא מהפושטקים האלה, בבוקר אני קם אוכל שותה הולך לעבודה משלם את מיסי, התגייסתי לצבא, יש לי ילדים שמתי אותם בביה''ס, מה אתה רוצה ממני'? אני אומר משהו שלא תיקחו את זה חס ושלום במובן פוליטי, אני מדבר על זה כהסתכלות. תסתכלו בבקשה על כל אנשי השמאל, הם אומרים 'מה רע בנו, אנחנו אנשי אקדמיה, התגייסנו לצבא, אנחנו משלמים את המיסים שלנו, אנחנו שומרי חוק, אנחנו אנשי משפחה, מה רע בזה? למה אני צריך לקבל תורה? אני לא מספיק אידיאליסט? אני לא מקים את המדינה? אני לא תורם? מה אתה רוצה ממני? הילדים הכי טובים שלי יוצאים לטיס ולסיירת מטכ''ל 'ממש תורם את הילד שלי' מה אתה רוצה ממני? שאלה גדולה..

למה שמשהו יקבל תורה כ''כ מטריחה, התורה נורא מטריחה, למה שמשהו יקבל תורה מטריחה? אז הוא יהיה מוכן לקבל רק אם תוכיח לו שהוא חולה וזה התרופה שלו.

כמו שבנ''א יסכים לאכול גלולה מרה רק בגלל שאתה תגיד לו 'אתה חולה במחלה הזאת והזאת אתה חייב את הגלולה המרה הזאת, אין ברירה אחרת. ברגע שהוא יאבחן, יעשה לעצמו דיאגנוזה שהוא חולה, הוא יסכים לגלולה המרה על זה נאמר ''בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין'' 'תבלין' זה תרופה, אבל מה היצר הרע? היצר הרע זה שנאה. יש יצר הרע לאדם לעשות שנאה, לעשות פרודים והתורה היא תבלין. אז משה רבינו אמר 'אני חייב תורה, אני חייב כלים, אני חייב דרך לדעת להפסיק את השנאה הזאת, אני חייב לאחות את כולם'. ולכן משה קיבל תורה מסיני, מה הכוונה ''משה קיבל תורה מסיני'' מתוך זה שהוא הבין שהשנאה היא המחלה, מסיני - מתוך זה שהוא הבין את זה אז הוא קיבל את התורה. אין ברירה אחרת, אז זה פלא שמגיעים לפרשת נשוא והקב''ה אומר 'תברך אותם באהבה'. תכניס פנימה אהבה במילים האלה שיהיה להם אהבה בתוך הדם שלהם אז זה פלא שיש פרשה כזאת? וזה אחד מהדברים, זה אחד הרכיבים של התרופה. 

התרופה היא כל החומש והתרופה היא כל הפרשיות ובכל אחד מהפרשיות יש רכיב, נניח אתה קונה מוצר היא אומר לך: הרכיבים, יש לך מים סוכר קמח, יש רכיבים. אז בכל פרשה יש רכיב לכל הגלולה הזאת. בפרשת נשוא הוא אומר 'תשמע במילים האלה של ברכת הכוהנים יש שמה אהבה' ממש טפטוף של טיפות אהבה - תן להם אותו, תן, תגיד להם את המילים האלה כבר שם יש אהבה ברגע שאתה תגיד זה כבר יכנס ללב וזה יפעפע את הקונספט אהבה.

תהליך קבלת התורה

אבל ממה זה התחיל? מזה שצריכים לקבל את התורה, אנחנו לא קבלנו את התורה. מתי יהיה לנו תהליך קבלת התורה? שגם אנחנו נגיע לריאליזציה הזאת אנחנו, כל אחד ואחד מאתנו, גם כן צריך להגיע לריאליזציה 'אני זקוק לתורה כי אני מפיץ שנאה'. עכשיו, פה אני רוצה להסביר משהו חשוב,

הגדרת הבעיה – אנחנו חולים בשנאת חינם

המילה שנאה היא נורא מקוממת, למה? זה נראה לך ישר דעא''ש, הורדת ראשים באמצע המדבר. לא, זה לא מתחיל משמה, שמה זה כבר סימפטום מאוד קיצוני, זה לא מתחיל משמה. מאיפה מתחילה שנאה? מתחילה שנאה מאיפה שאתה נמצא ככה ואתה אנטיפת לחבר שלך, מסכת ברכות אומרת את זה 'מזה שאתה לא מקדים שלום לחבר שלך'. אתם חושבים שסתם אנשים אומרים 'תראה אותו אפילו שלום הוא לא אומר לי', למה אנשים מתלוננים על זה? אתה אומר 'עזוב אותו, לא אמר לך שלום, אז מה קרה'? זה לא ככה, זה כואב, כואב שאתה רואה משהו אתה עובר לידו והוא לא אומר לך שלום. אז התורה אומרת משמה זה מתחיל, לא מהרמות המפוצצות והקיצוניות כשזה מגיע עם פצצות אטום ואיראן מאיימת על ישראל מבעד לאיסלם פונדמנטליסטי אני לא מדבר על זה, בוא נראה מאיפה זה מתחיל. זה מתחיל מרמות נורא נורא עדינות - כולנו מפיצי שנאה, כולנו.

זה מתחיל מאנטיפתיות, מזה שאנחנו אוטיסטים לגמרי לאנשים שנמצאים סביבנו, מזה שאנחנו לא נמצאים בהשפעה ואנחנו לא עוזרים, אנחנו לא נוכחים, אנחנו לא מעניקים את עצמנו לאף אחד.

בתוך הבית, גבר יכול להיכנס אחרי 8 שעות או 10 שעות בעבודה, לאישה שלו יש הר של כלים, הילדים צועקים מאחורה, הוא יכול להיכנס ולשבת בספה, טוב תבוא תעזור 'אבל היית לבד כל היום בבית אני הייתי כל היום בעבודה' אז מה, בסדר, אנחנו לא משחקים פה בעניינים של חוש צדק, זה לא קשור לצדק, בוא תשפיע, בוא תעשה. עכשיו, הוא אומר לה 'תעזבי אותי בשקט, אני עייף, מה היא עושה? מתחילה לחשוב עליו; היא מתעלם ממני, הוא לא מתחשב בי, איך הוא ניכנס הביתה מוצא אותי עם ההר הזה והילדים צועקים והוא לא שם לב לזה, איך הלב שלו לא מעורב בזה? מה היא מתחילה? לאט לאט גושים של שנאה, אחרי 15 20 שנה 3 שנים או שנה היא כבר אומרת לו 'אני רוצה להתגרש, מה לי ולך' והוא לא מבין הוא רואה את זה כהלם 'על מה, על צלחות'? זה לא הצלחות, זה עוד התעלמות, זה עוד חוסר תשומת לב, זה עוד משהו שאתה לא רגיש אליו, זה מלא מלא דברים קטנים שלאט לאט נערמים נערמים נערמים עד שבאיזשהו שלב נוצרת התרחקות רגשית כ''כ גדולה שאתה אומר 'יותר טוב בלעדיו' מה היא צריכה עוד ילד לגדל בבית 'יותר טוב לי בלעדיו'.

וזה כולנו וזה לאו דווקא בזוגיות אני מדבר אתכם כרגע בכל מקום גם במקומות העבודה 'מלא אנשים אומרים לי 'הרב אני בהלם פיטרו אותי' אני שואל 'למה פיטרו אותך, תשאל את הבוס למה הוא פיטר אותך'. לא אני איחרתי כמה פעמים ברבע שעה, הייתי צריך להגיש עבודה נתתי לו כעבור שלוש שעות, אז אני אומר לו 'אתה מדפדף את זה אבל אתה מתאר לעצמך מה הוא עבר, איזה סרטים הוא עבר בראש שלו כשהוא היה צריך אותך. אתה מאחר- תרים טלפון תגיד אתה מאחר לעבודה, אתה לא מתכוון להגיש את העבודה בדיד לין, תיידע, תבקש הארכת זמן, לפני זה תעשה כמה עבודות שאתה כן מגיש אותם לפני הזמן.. אבל ההזנחה הזאת, מה היא מראה לו? שזה לא מעניין אותך, אז עדיף לו בלעדייך'.

אז אנשים לא מבינים שהם מפיצי שנאה, המילה קצת קשה, או מפיצי פירוד או שהם עושים פירוד אפילו שזה לא מכוון. אפילו שאתה אומר מבלי משים לב 'אני לא באמת עושה את זה, אני לא באמת קם בבוקר וחושב לצאת על הבוס שלי או על אשתי' בסדר, אבל עצם העובדה שאתה לא ערני ''אדם לעמל יולד'' אדם נולד כדי להפיץ אהבה ואם אתה לא מפיץ אהבה אין פרווה, אם אתה לא מפיץ אהבה קורה ההיפך מזה. ההזנחה - מוציאה ההיפך מזה. ומשה רבינו הבין את זה עד לעצמותיו, עד לשד עצמותיו, הוא אמר 'הבעיה של האנושות היא שנאה' האנושות עסוקה בשנאה אפילו בפאסביות שלה. גם אם יהיה שקט, פתאום עכשיו נהיה שקט עם הפלסטינאים, עם איראן ונניח עכשיו כלכלית אנחנו נעלה מעלה מעלה ועכשיו אובמה עושה עם תוכנית 12 השלבים שלו הוא עושה לאיראן ביה''ס אפילו שיהיה לנו שקט עוד 5, 10 שנים יצא עוד פעם פיצוץ אדיר, למה? כי כל ה 7 או 10 שנים שעברו עוד פעם יעברו בהזנחה, עוד פעם יעברו בשתיקה, עוד פעם יעברו בשנאה פאסיבית. לא סתם יצא מונח 'פאסיב אגרסיב' אנחנו כולנו 'פאסיב אגרסיב' - שתיקה רועמת, ביקורת, שפיטה זה פאסיב אגרסיב. אז משה רבינו הבין שזאת הבעיה של האנושות, זו בעיה שאי אפשר לדפדף אותה.

הייתי באחד מהמלונות אצל איש הטייק ביקשנו תרומה לאור הגנוז. ניסנו להסביר לו 'ישוב, ואהבת לרעך כמוך' שאלתי אותו 'מה אתה עוסק'. בהתחלה הוא חשב שיראה משהו אחר, ראה אותי חרדי, זה עצבן אותו, ואני באתי עם עוד משהיא שהיא חברה טובה שלו, היא מתרימה והם חברים טובים, רצה לעשות לה ג'סטה, ראה אותי ראיתי שהוא התעצבן. אז כשהסברתי לו על הישוב קצת נחה דעתו, ושאלתי אותו - רציתי שיפתח. ענה 'תראה לאן אתם לוקחים אותנו, תראה איך העולם מתקדם מבחינה טכנולוגית, אומר עוד מעט נעשה את הכל בהולוגרמה, אומר 'אתה יודע איזה פיתוחים טכנולוגים עתידים להתרחש' אנחנו נוכל לעשות טלפורטציה, אנחנו נהיה פה, תוכל ללחוץ על כפתור, תוכל למצוא את עצמך באוסטרליה, אתה נעלם פה מופיע באוסטרליה, אוכל ארוחת ערב וחוזר לפה. לאן אתם לוקחים אותנו? תראה איזה יופי העולם מתקדם? תראה איזה התפתחות יש? תראה איזה תקשורת יש, בכל התחומים, והוא מנה 'הוא איש הייטק אז זה נוגע לו ללב'. אמרתי לו 'זה נשמע נורא נחמד ומאוד אוטופי אבל העולם מאוים במלחמת עולם מאז שחר ההיסטוריה'. שאלת אותו 'באיזה בועה אתה חי, קראת היום תקשורת או קראת כלכליסט, אתה קולט שעכשיו שמו אולטימטום לאיראן של 12 שלבים, אתה קולט גם איזה אולטימטום שמו להם, זה אולטימטום שהם לא יכולים לעמוד בו, אין מצב שאיראן תעמוד ב 12 השלבים. 'אתה קולט שאנחנו נמצאים לפני מלחמת עולם'? ולפני זה שזה היה עם קים גונג', ולפני זה שזה היה עם רוסיה, ולפני זה כשזה היה במלחמת העולם השנייה והשואה, ולפני זה שזה היה במלחמת העולם הראשונה.. אתה לא קולט שאנחנו נמצאים בסכנת מלחמה מתמדת? אמרתי לו 'מתי אתה באת', מתי פקחת עיניים? אתה בן 30 החלב עוד על השפתיים שלך אתה קלטת פה שנכנסו למדינת ישראל, מי הקים אותה? אתה מסתכל על זה כאילו הקימו אותה, תקרא את ספרי ההיסטוריה הפנימיים, אנחנו הרגנו אחד את השני, מי הפיל את אלטלנה, איזה שנאת חינם הייתה פה - בכניסה לארץ, אנשים הרגו טבחו אחד את השני, יהודים מסרו אחד את השני היו קפואים אחד לשני, מה אתה מוכר לי כלכלה וסמארטפון, אתה נורמאלי עוד מעט אנחנו בוערים באש פה. בחישוב קל שארה''ב עשתה היא אמרה; יש 52 אלף פצצות אטום בעולם, 52 אלף שהם יכולים לעשות את כדור הארץ כדור אפר, אני אומר לו 'אתה קולט את זה, איפה אתה חי 'אתה לא קולט שאנחנו נמצאים בסכנה קיומית על בסיס מתמיד אתה חושב כבר על האפליקציה הבאה, מה אתה ילד בן 3 '. אבל זהו, זה הקטע שלהם, הוא בהייטק אז הוא כרגע חושב על כמה כסף הוא יוציא מזה ועל הכלכלה שתיווצר אבל הוא לא שם לב שהשנאת חינם ששוררת בעולם מעכבת אותנו כל הזמן.

אני זוכר כשאני הייתי באוניברסיטה אמרו לנו 'תשקיעו בסטרטאפים, תיקחו עבודות, מביאים לנו ים של כספים, משקיעים בזה עכשיו' ובאמת הייתה תקופת פריחה מטורפת, רצית להקים משהו קטן אין בעיה קח 100 אלף דולר, הייתי בהלם מהתקציבים שאישרו לנו עד שהיה מגדל התאומים. היה מגדל התאומים טראח הכל קרס.. עד היום יש את הנזק של מגדל התאומים. כל פעם שיש איזה פריחה כבר, בא הקב''ה ומזכיר 'לאן אתם הולכים' 'הדברים לא פתורים בניכם'. עכשיו אני שמעתי איזה נאום חזק, עכשיו זה קורה, מאיזה מופתי איראני ששאלו אותו 'למה השנאה הזאת' איך נכנסתם לזה אתם בעצמיכם? אז הוא אמר 'המערבים מאוד מתנשאים והם חושבים שהמוסלמים זה מטומטמים והם לא נותנים לנו כבוד וזה מעצבן אותנו. על החוסר כבוד הזה וחוסר אהבת הזולת הבסיסית שהעולם המערבי לא נותן למזרח התיכון - על זה אנחנו נלחמים'.

אז הנה, יש לך איש הייטק שעף על עצמו עם אפליקציות ויש לך משהו שאומר לך את האמת 'אתה שונא אותי, אני יהפוך עליך את העולם'. אז הוא עף, מנסה לחשוב, דעאש זה מטרד, בוא נעביר אותם מן העולם, איראן זה מטרד בוא נעביר אותם מן העולם. לא קולטים זה לא מטרד, זה אלה שעוצרים לנו את החיים, זה אלה שתמיד באים.. גם לפני מלחמת העולם הראשונה העולם היה גם כן בהתפתחות כלכלית, המהפכה התעשייתית כבר קדמה לזה. אתם יודעים כמה המצאות קדמו לזה, כולל המטוסים, ב 1914 זה היה, רק מה - באה מלחמה עצרה, מלחמת העולם השנייה, עצרה. וגם אנחנו, גם מדינת ישראל עמדה להתפתח, כמה מלחמות אנחנו חווינו; מלחמת העצמאות, מלחמת התשה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל הראשונה, מלחמת שלום הגליל השנייה. אתם יודעים כמה כסף אנחנו מוציאים רק על נזקים שנגרמים לנו מהביטחון ומהתעשייה הביטחונית, חצי מהמדינה עובדת בתעשייה ביטחונית.. אז אתה אומר 'על מה' במה אתה מתעסק? כשבנ''א הולך עושה לעצמו 5000 ש''ח וקונה בזה אייפון, אתה עושה לי מזה גן עדן? אנחנו חולים בשנאת חינם. העולם חולה בשנאת חינם. אם היה העולם בריא מהדבר הזה אנחנו חיים באמת בגן עדן עלי אדמות שהוא לא גן עדן כלכלי, הבעיה שלנו כלכלית? ב''ה חסר למשהו משהו? אנשים פשוטים חיים כמו מלכים; יש להם המון בגדים, המון אוכל, המון סוגים של אוכל, מתקלחים, הם יפים, מספרות, הכל יש להם. לא נעים להם - באף מקום הם לא מרגישים שייכים.

אנשים אחרי ארוחת הבוקר, אחרי פת שחרית דשנה, מרימים אלי טלפון אומרים לי 'העולם  הזה אני לא רוצה אותו'. אכלת? כן, שתית? כן, יש לך עבודה? ב''ה, אתה חי בתוך בית? שכורה בת''א אני רואה את הים.. 'מה אתה כותב לי הודעות אובדניות, אתה חי יותר טוב ממני'? אין, אני לבד פה. בבית, במשפחה שלי, לא נעים לי. בקהילה, בחברה של העבודה, לא נעים. בבית כנסת גם לא נעים. בכל מקום - אין משהו שמקבל אותך, אין קהילה מחבקת, אין תחושה של שייכות, אני לא מרגיש בבית, באף מקום שאני נמצא אני לא מרגיש בבית. עכשיו, זה לא אחד אומר לך את זה כולם אומרים לך את זה, אז הבעיה שלנו כלכלית?

הודאה בבעיה

ברגע שאין חום ואהבה ואין את התמיכה הזאת - שום דבר לא שווה, אז משה רבינו הבין את זה כבר מהתחלה הוא קלט אמר 'זה המחלה של האנושות' האנושות חולה בזה. חייבים לקבל תורה שתבריא את זה. לכן, אנחנו בעצמנו לא קיבלנו תורה. ולקבל עלינו תורה זה לא לקבל עלינו 'עול מלכות שמים' יש כאלה שעומדים ליד קברות צדיקים 'ה' מלך, ה' מלך' הוא רוצה לסגור את המינוס אז הוא צועק, זה לא עובד ככה. אלא אתה צריך להגיע לריאליזציה גמורה של אני מתנהג לא נכון, משהו בי עושה המון בלגן. אני לא יודע לדבר, אני לא יודע לתקשר, יוצא ממני באמת כעס, אני מפיץ, רוצה לא רוצה, יוצא ממני – שנאה. אני חייב משהו שיעזור לי.

מה עושים באנשים שנמצאים בהתמכרות?- דבר ראשון שאומרים להם קודם תהיה מודה, תגיד 'אני מכור לסמים ואני זקוק לעזרה' 'אני מכור לאלכוהול ואני זקוק לעזרה' - תודה על זה. אז אם אנחנו לא נודה על הבעיה, איך נקבל את התורה? אם אנחנו לא נגיד 'שלום קוראים לנו עם ישראל ואנחנו חולים בשנאת חינם, חייבים תורה דחוף שתציל אותנו' איך נקבל אותה.. יוצא שעוד לא קיבלנו את התורה.

ולכן כל מי שיגיד לכם 'לא אני מקבל על עצמי, מה אתה מקבל לעצמך? כל אלה שמקבלים על עצמם ולכן אני לא סובל את כל הרבנים האלה 'קבלי על עצמך כיסוי ראש, קבל על עצמך תפילין, מה זה קבל על עצמך, זה כלום, זה שום דבר, זה כאילו להגיד לו 'כלום' ''נזם זהב באף חזיר''. מה זה 'קבל על עצמך'? אסור להגיד את זה אלא אדם צריך עניין של קבלה - לקחת את עצמו ולהגיד 'מה הבעיה שלי' - למה אני לא מסתדר עם האישה שלי, למה אני לא מסתדר עם הילדים שלי, לא מסתדר עם ההורים שלי, לא עם החברה. מה המסקנה, שהעולם הזה הוא לא בסדר עדיף שייקח אותי? לא זה לא המסקנה, המסקנה היא לא להתאבד, המסקנה היא לא למות, זה לא המסקנה הנכונה. אם משהו הגיע למסקנה שיותר טוב שהוא ימות מהעולם זה לא המסקנה הנכונה, לא סתם נאמר לנו ''ובחרת בחיים'' תמיד תבחר בחיים אין לך אופציה להתאבד או לצאת מהעולם הזה תסתדר עם העולם הזה. 'תסתדר עם העולם הזה' אבל אני קולט שאני מקור של בעיה? אז אתה מקור של בעיה אז תבקש עזרה, ייתנו לך אותה.

לכן אחרי שבועות מה שאנחנו עושים אנחנו צריכים להגיד לעצמינו – 'אני זקוק לעזרה' אני קולט שאני מפיץ בצורה כזאת או אחרת שנאה. אני יוצר שנאה סביבי, יש לי פרוד, יש לי מחלוקת, עם ההורים, עם האחים שלי, עם הילדים שלי, עם האישה שלי ואני זקוק שמשהו יעזור לי. אני זקוק שמשהו יהיה איתי, יהיה לי קוצ'ר שידריך אותי, שייתן לי 'דעת תורה' שזה לא יקרה, איך אני מונע מריבים להתרחש, איך אני מונע ממחלוקת להתרחש.. ואז זה נקרא ''משה קיבל תורה מסיני''.

איפה רואים את התקלה שהתרחשה ? למה אמרו ''אוי לה לאותה בושה, פני משה כפני חמה פני יהושוע כפני לבנה'' כתוב ''ומסרה ליהושוע''. הוא אמר ליהושוע שזאת הבעיה אבל יהושוע גם היה צריך לעשות קבלה גם יהושוע בעצמו היה צריך לקבל תורה מסיני. בכלל כל אחד ואחד מאתנו צריך להגיד 'קיבלתי את התורה' מתוך מה קיבלת? מסיני. מעצם העובדה שאני מבין שאני חולה בזה שזאת המחלה.

ולכן איפה קראנו שהם כן קיימו וקיבלו? במגילת אסתר. מה הייתה הבעיה במגילת אסתר? כמעט הייתה השמדה, כמעט הייתה השמדה המונית, אחשוורוש אמר להמן' קח הם נתונים לך, תעשה איתם מה שאתה רוצה, מכר לו אותם בכסף - ממש כמעט הייתה השמדה המונית. אנחנו היום חוגגים את זה בתחפושות ועושים מזה חוחה והתלולה אבל כמעט שהיינו עושים מזה כמו הרוגי ביתר ועשרת הרוגי מלכות וכמו שחוגגים חס ושלום עוד שואה, היינו מציינים עוד שואה. הם היו פזורים על 127 מדינות, זה מיליונים, אבל מה הייתה שם הבעיה? ''ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך ודתי המלך אינם עושים, ויבקש להשמיד להרוג ולאבד מנער טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז'', מה זה 'ישנו עם אחד מפורד ומפוזר'? למה לשון כפולה? מפוזר זה מפוזר, היינו בגלות, 127 מדינות, אבל מפורד - בינו לבין עצמו.הוא מפורד, הוא בפירוד - עסקו בשנאת חינם. ברגע 'הם שלחו מתנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, ברגע שהם עסקו ב''ואהבת לרעך כמוך'' אז הם ניצלו ועל זה נאמר 'קיימו וקיבלו'. רק במקום הזה שהם עסקו באהבת חינם אז הם הבינו ''קיימו וקיבלו'', הם קיבלו את זה אמרו 'הבנו שהטעות הייתה שאנחנו בשנאת חינם'.

להסכים לקבל את התורה

לפני מעמד הר סיני הם אמרו 'נעשה ונשמע' - קודם נעשה ואח''כ נבין את המשמעות כי המשמעות האמתית זה רק הקב''ה יודע 'למה על כל דבר זה ככה' אבל מבחינת ההבנה שלנו.. למה אני אומר לכם

''אתם שגרירים לא רק של נווה קודשך ושגרירים לא רק של האומה - אתם שגרירים של עם ישראל ואתם שגרירים של הקב''ה. כשאתם תדברו עם אנשים 'אל תדחפו להם תורה לגרון', אל תשחקו אותה ידענים, ואל תשחקו אותה יודעי קבלה, זה רק מרגיז. אכשהוא אתם צריכים לגרום לשומע אתכם, אם אתם כבר מדברים על משהו; לקלוט שהוא בפירוד, לקלוט שהוא לא חבר, לקלוט שהוא לא מייצר אנטמיות ולהגיד לו 'גם אני כזה'. אתה כזה אבל גם אני כזה, אני לא מאשים אותך, אני לא משחק אותה צדיק - אתה כזה גם אני כזה ושנינו חייבים לקבל בגלל זה אזשהיא סוג של תורה שתגרום לאנטמיות הזאת. איך נקיים ''ואהבת לרעך כמוך'' 'כמוך ממש', איך? איך מקיימים את זה? ואז בנ''א יסכים לקבל את התורה. לצערנו לא הפכו אותה לתורה של אהבה, לא נתנו לתרופה את השם זה. מה היום נתפס תורה? כאילו תו'רה 'בוא תלמד תו'רה' כי צריך ללמוד תו'רה. למה צריך ללמוד תורה? אני צריך לקחת תרופות בשביל הקטע? סתם אני אקח תרופה? למה אני אקח תרופה? 'לא אני קראתי לתורה תרופה ''בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין'' ככה הקב''ה אמר'. 'יצר הרע' זה המחלה 'תבלין' התרופה שלכם זה התורה. אז אתה אומר לי 'תיקח תרופה, בשביל הקטע'? בנ''א בריא ייקח תרופה? למה אתה דוחף לי את זה? אבל אם אתה אומר לי 'אני לא יודע, אני טועה, אתה אובד ואתה צריך לקחת משהו שידריך אותך, אני יבין אבל בוא תוכיח לי שאני טועה'. וזה באמת ההוכחה הכי גדולה שיכולה להיות ועל זה אפשר לדבר לא רק עם עם ישראל, אפשר לדבר על זה עם כל אומות העולם - שלא מאשימים את האדם 'אתה נאצי, אתה קיצוני בשנאה שלך'. לא, אתה זורע פירוד איפה שאתה נמצא - אתה ישות אגואיסטית, אתה עם רצון לקבל לעצמך, אתה מאוד אגוצנטרי אתה חושב רק על עצמך וזה יוצר פירוד עם כל הסובבים אותך.

לכל אדם אתה יכול לבוא ולהגיד 'אני יגיד לך את האורח חיים שלך': איבדת מלא חברים, אתה רוצה אהבה אתה לא מקבל אותה אתה מתוסכל מזה, ממש אתה יכול לעשות לו כמו האסטרולוגים וכל מה שהשרלטנים עושים.. כל אדם זה הסיפור שלו. כולם זקוקים לזה וכולם צריכים לתת את זה אז לכן משה קיבל תורה מסיני. ולכן, זה מגיע עד שבועות - מתן תורה ולקבלה, צריך לקבל את זה, לכאורה איך אתה נותן את הנתינה בלי שאדם רוצה? אז לכן באמת הייתה קבלה ואנחנו אומרים את זה מפסח בפרקי אבות ''משה קיבל תורה מסיני'' הבין שהוא צריך לקבל, היא ניתנה לו בשבועות ועכשיו בפרשת נשא, אחד מהרכיבים של התרופה זה ברכת הכוהנים.

ברכת הכוהנים אומר להם ''אשר קידשנו בקדושתו של אהרון'', למה קדושתו של אהרון? שהיה אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן. לכאורה אנחנו אומרים ''אשר קידשנו במצוותיו'', מאיפה עכשיו אהרון ניכנס? הברכה הזאת מאוד מאוד מיוחדת ונדירה מכל שאר הברכות באף ברכה לא מצוין שם של אדם, בברכת הכוהנים מצוין שם של בנ''א ''ברוך אתה ה' אלוהינו המלך העולם אשר קידשנו בקדושתו של אהרון'', זה פלא, היה צריך להיות כתוב ''אשר קידשנו במצוותיו'', לא ''אשר קידשנו בקדושתו של אהרון'', להזכיר לנו, מה היה אהרון? אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן. ''וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה'' יש לנו מצווה לברך באהבה, תכניסו אהבה, תגידו את צירוף האותיות ''יברכך ה' וישמרך'' והם קיבלו מנת אהבה לבוקר ועכשיו יהיה להם אהבה בתוך הדם וזה כנגד השנאה שאנחנו נמצאים בה והפצת הפרוד. וכולנו ''פאסיב אגרסיב'' לגבי עניין של שנאה, כולנו בלי יוצא מן הכלל, אתה צריך להיות אדם מאוד מאוד מיוחד כדי לא להיות פאסיב אגרסיב לזה, זה יכול להיות בדברים קטנים שאתה לא שם לב, ממש; שאתה לא מחייך לבנ''א, שאתה לא אומר לו 'ברוך הבא' בוא תיכנס, מה שלומך, שאתה לא מאפשר לו את זה. בנ''א בא 'ישר מסתכל עליך בעיניים רוצה לקלוט, איך אתה מרגיש, הוא קולט ממך קצת שאתה לא התייחסת הוא רוצה ללכת כבר.

כמה אנשים באו לפה, אני הזמנתי אותם בעצמי 'שלום הרב, אני רואה אותך ביוטיוב שלוש שנים' אחרי שלוש שנים 'בוא תגיד שלום' אני מגיע, אני באמצע שיעור, רואה אותו ניכנס ויוצא. למה יצאת? באת למה לא נכנסת? לא הסתכלו עלי, לא הציעו לי כסא, לא אמרו לי 'בוא תיכנס' ואתה מלמד ''ואהבת לרעך כמוך'', זה התלמידים שלך? ברור שזה לא נכון אבל תיראו איך הם רואים את זה, מי שבא מצפה לראות בנ''א מלמד שלוש שנים ''ואהבת לרעך כמוך'' בטח הוא צריך לראות פה מלאכים אז הוא ציפה כאן לוואחד welcome , אף אחד לא התייחס. בסדר 'זה עניינים שלו אין ספק' אבל אני רק מראה לכם איך זה בא לידי ביטוי - שאתה מצפה לזה. אתה ניכנס לבית כנסת חדש אתה רוצה שמשהו יגיד לך 'שלום, איפה אתה רוצה לשבת, תיקח סידור' בכל מקום יש עניין של הכנסת אורחים (נתתי על זה שיעור שלם על עניין של 'הכנסת אורחים') 'תחייך תגיד שלום' ואף אחד לא אמר לו כלום 'כל אחד הרי בעולם שלו' אז הוא מייצר מזה דמיון והולך, רגשית הוא לא מסוגל להיות פה.. אז אנחנו צריכים להיות מודעים לזה. עכשיו כל אחד יכול להגיד 'מה אני נווה קודשך, אני הזמנתי אותו'? כל אחד יגיד את זה אבל אנחנו לא מבינים אח''כ שזה מה שאנחנו עושים אחד לשני. בא בנ''א תקלוט שזה משהו חדש 'מה שלומך, אתה רוצה לשבת, אני יביא לך כוס קפה/תה' להציג לו 'תראה יש כאן פינת קפה' רק קצת יחס, זה ממש בדקה הראשונה שהוא יראה שיש עם מי לדבר, זה הכל, זה כבר הכרטיס כניסה שלו, הוא ישב בהתחלה שמה בסוף, אחרי כמה שעורים הוא יישב מקדימה. תכירו את האנשים בשמות שלהם, מה שלומך, מאיפה אתה מגיע..

דרך ארץ קדמה לתורה -

מה הרב עושה? באים מלא אנשים ישר הוא שואל: מה השם שלך, מאיפה אתה. הוא מתעניין קצת באדם, לא רק תקבל ברכה ותלך, אתה נשוי/אתה רווק, אני יברך אותך על זוגיות/על פרנסה. ממש, אתה רואה את הרב נותן את הלב שלו ואז האדם כבר יש לו התקשרות, כבר יש לו משהו מהרב מרדכי שיינברגר והוא עושה את זה בשניים שלושה משפטים. ממש אפשר לעמוד לידו, דרך ארץ בסיסית ועל זה נאמר ''דרך ארץ קדמה לתורה''.

וזה לא רק פה, בכל מקום, אתה עולה במדרגות אצלך בבית 'הייתי בשוק, הלכתי עם תלמיד לעשות מזוזה, הוא עולה, יורדים שלושה חברה והוא לא מדבר איתם' אני אומר לו 'תגיד שלום' לא, זה ככה, פה אף אחד לא מדבר, 9 קומות אף אחד לא מדבר. אני אומר לו 'זה נראה לך הגיוני, זה מה שאתה לומד אצלי שאתם לא מדברים? אתם עוברים ככה כאילו אין כלום? זה האויבים שלך'. תגיד 'שלום', מה אתה נורמאלי כשאתה לא אומר שלום 'תגיד שלום', תהנהן בראש, תסתכל להם בעיניים, מה הם יגידו 'שאתה השכן האנטיפת' ?! זה לא הגיוני, תבינו במסכת ברכות זה נקרא 'גזל שלום' וכתוב על רבי יוחנן בן זכאי שהיה מקדים לכל אדם אפילו לגוי בשוק, היה מקדים 'שלום' שלא משהו יקדים אותו בשלום אפילו גוי פשוט מרחוק, מאלה שבבסטות מוכרים 'שלום', למה? קודם כל שידעו 'אני בא בטוב', טוב פה, הכל בסדר לידי. אנשים שכנים גרים דלת מול דלת לא אומרים שלום, זה לא נורמאלי חבריה ולא קולטים 'זה התורה'. מה שווה עכשיו שאתה הולך ולומד 'פרקים בזה, גמר ספר זה וזה' מה זה שווה? תגיד שלום, תחייך, תראה אווירה נעימה וזה בכל מיני מקומות; באוטובוס האווירה היא בסטרס, ברכבת אווירה בסטרס, עומדים בסופר אווירה בסטרס. מספיק שמשהו יחייך או יזרוק אפילו אזשהיא בדיחה קטנה כולם ירגישו בטוב אבל אם כולם עומדים ככה 'מי שיגנוב לי את התור אני הולך לחנוק אותו' או שכולם נראים בפוטנציאל מחבלים עם מטען חבלה, כולם נראים, אתה מסתכל אתה אומר 'זה שלפני עם מטען, מה אני יעשה אם הוא יפעיל אותו, איפה אני אתחבא פה'. ולמי שיש ילדים זה הכי קל, ילדים מתקשרים תיק תק, אתה משחק עם הילד שלך, מי שמחזיק כבר ילד - תדגדג אותו קצת שיראו שאתה אנושי 'הילד כבר יצחק זה ירגיע את האווירה'. במיוחד חרדים, אני ניכנס לסופר במושב, מסתכלים עלי או שהוא ערבי או שהוא.. מה זה עושה אצלנו? אז ב''ה אני לוקח את הבנות, צוחק איתם על יד הקופה, רואים שאני אנושי, מתחילים לדבר איתי רגיל..

ככה לאט לאט, זה בדברים הקטנים האלה, אחרת מה? דימיונות, דימיונות, דימיונות, על כלום, סתם. אז תבינו איפה האחריות נמצאת, היא לא נמצאת בשמות הקדושים ברוח הקודש ובעוד פרק בתע''ס זה בתור בסופר - אתה יכול לעשות את כל התורה כולה, אבל אם האדם לא יבין את זה, איך הוא יקבל תורה מסיני? צריך לקבל תורה מסיני - כולנו צריכים לקבל תורה מסיני.

אני רק רוצה להגיד שזה לא הפרוש הבלעדי, יש עוד הרבה פרושים ''למשה קיבל תורה מסיני''; כתוב שסיני זה גם לשון ענווה שזה היה ההר הכי שפל במדבר. אז מתוך ענווה הוא קיבל את זה. כתוב שרבי שמעון קרוי 'סיני סיני' קוראים לרבי שמעון 'סיני', אז למה קוראים לרבי שמעון סיני? בגלל שהוא התורה עצמה זה כאילו קונוטציה. אז יש כל מיני פירושים ולא להיתפס בזה, אני רק נותן לכם את זה ככלל. כמשהו שיבהיר 'למה בעצם אני צריך לקבל תורה' כי הבעלש''ט אמר דבר גדול מאוד ולזה צריך חוש - שלא באים ליהודי למה הוא לא עשה את התורה, זה כבר קיים, זה כמו אזשהוא manual שבמידה ואתה תפתח אותו הכל יש ב manual איך להפעיל את המכונה שקנית, הכל יש, הכל כתוב. אבל יש בנ''א שלא רוצים לפתוח את ה manual אז הבעיה שלך זה לא שמשהו לא בסדר ב manual, הבעיה שאתה לא רצית לפתוח את זה בכלל.

צריכים לרצות לקבל את התורה -

רוב האנשים לא רוצים את החיים האלה ורוב האנשים לא רוצים את התורה בכלל כי הם לא מבינים את הרלוונטיות לזה. אז עוד פעם, ככה כותב הרב אשלג, הוא כותב את זה 'בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות', זה חולה שהוא לא יודע שהוא חולה. אז אתה מציע לו תרופה הוא לא יודע שהוא צריך לקחת תרופה, הוא לא יודע את זה - זה הבעיה. אז אם אנחנו נבהיר את זה לעצמנו ונבהיר את זה לסובבים אותנו שאנחנו חולים בשנאה אבל שוב, להסביר להם, זה לא השנאה הקיצונית, זה לא השנאה 'אנטישמיות'. פשוט כל אחד הוא 'פאסיב אגרסיב' של אהבה ואין מה לעשות הוא לא מפיץ את האהבה; הוא לא מראה אהבה, הוא אנטיפת, הוא בתוך עצמו, הוא זורק משפטים לא במקום, מילים לא במקום, הוא פוגעני, רוצה/לא רוצה אין מה לעשות הוא מעורר אנטיגונזם. עכשיו, זה עוד אחד ועוד אחד, טלאק, פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בעם שלם שהוא מלא בשנאת חינם והקב''ה הורס את בית המקדש וכולם בהלם כאילו למה אתה מגיב קיצונית ככה? מה עשינו? מה עשית.. אתה לא מדבר עם חצי מהעולם, חצי מהעולם לא מדבר איתך, חצי עולם לא מדבר עם החצי השני, מה עשית? למה אתם צרכים אותי פה? צריכה להיות לזה ריאליזציה, תחשבו על זה ואתם תיראו, עכשיו, זה שזה קשה וזה מטריח 'בסדר, מה לעשות אבל זה התרופה, זה הגלולה המרה, בסדר'..

שאלו את הרמ''ק על סוף הזמן, מה יהיה? אז הוא אמר, שתתגלה חוכמת הקבלה. שואלים אותו, חוכמת הקבלה מתגלית בסוף הזמן? מהתחלה הייתה צריכה להתגלות ועכשיו זה פשט, כאילו זה אמור להיות מותאם לדורות, עכשיו זה דור 'סתום בלחץ', הדורות הקודמים היו דורות קדושים אז היו צריכים לתת להם תורת הקבלה ולנו ללמד פשט, מה היום מעניין אותנו? סיפורים, זה מה שהיה צריך לעניין אותנו. אז הוא אמר שהדורות הראשונים היו בריאים לגמרי והם היו לגמרי עם הקב''ה אז התרופה, נותנים משהו קל, עכשיו הדור האחרון הכי חולה אז נותנים לו את התרופה הכי חזקה. הוא סיפר בדרך משל שאבא יושב עם כל הילדים שלו ופתאום אחד הילדים מתחיל להרגיש לא טוב והוא פונה אליו ומתחילים לטפל בו ורואים שזה מתגבר אז הם מתחילה מהומה בבית, הולכים קוראים לרופא של הכפר. בא אומר 'אני מכיר את המחלה הזאת, היא מאוד מסוכנת, אני לא יכול לרפא אותה רק הרופא של המדינה', הולכים קוראים לרופא של המדינה בינתיים המצב של הילד מחמיר. בא הרופא של המדינה, הרופא של המלך, אומר 'תשמעו זה מרקחת מאוד מאוד יקרה, זה יניב תרופה מאוד מאוד מרה כשתתנו את זה לילד הוא ישתולל, תתפסו אותו, מה שיכנס, אפילו תיכנס טיפה, זה ירפא אותו אבל הילד ישתולל עליכם הוא לא ייתן לדבר הזה להיכנס'. ובאמת הם הלכו ורקחו את זה, מהר הביאו את הצמחים הכי נדרים בעולם, מנסים לתפוס את הילד, רק הוא מריח את הריח הוא לא מסוגל, הוא לא עומד בזה, תופסים לו את הפה בכוח ועם כל הטלטלות, נכנס טיפה והוא הבריא. אמר להם, זה תורת הקבלה.

תורת הקבלה מאוד גבוה - ספירות, היכלות, פרסה, מלכות עולה לבינה, כל מיני דברים כאלה, אתה אומר 'אני לא מבין כלום' מי רוצה עכשיו לשבת לשמוע את הדבר הזה, אין גם כוח, אין מוחין לזה, אבל אם טיפה תיכנס, זה יבריא. אבל בתנאי שהילד יבין שהוא חולה והוא רוצה תרופה ולא שמתעללים בו.

הכל תלוי בקבלה של התרופה - כשבנ''א רוצה תרופה אפילו 'פלצבו' שזה לא תרופה, עובדת. אם אתה בא לבנ''א ואתה אומר לו 'תקח', אתה מראה לו סימן של גלולה וזה כדור סוכר, הוא רק חושב שזה תרופה זה כבר עוזר לו, אבל הוא רוצה. לבנ''א רגיל אתה תבוא ותדחוף פלצבו ישר הוא ירגיש כאבי בטן וקלקולי קיבה. אתם יודעים שעשו את הניסויים האלה עם הפלצבו לכאן ולכאן, אותו פלצבו, באים לבנ''א בריא אומרים לו 'תיקח', הוא אומר 'אבל אני לא חולה', אומרים לו 'כן אנחנו רק רוצים לראות את ההשפעה על בנ''א בריא' - אנשים קיבלו קלקולי קיבה, קיבלו כאבי בטן, מרגישים הרעלות וכל מיני דברים כאלה. ואילו הפוך, אתה נותן את זה לבנ''א שהוא חולה ואתה אומר לו 'תיקח זה התרופה' זה מבריא אותו - הכל בראש. אז אפילו לא צריך את הדפים האלה - רק לרצות, תגיד 'אני חולה וזקוק לעזרה', זהו יש לך כבר פלצבו.

תשובות הרב לשאלות

1)אתה לא מאמין כמה הנפש שלנו היא מורכבת. האמת היא, נקרא לזה, מורכבות פשוטה. אתמול בשיעור הסברתי שכשאנחנו לומדים תורה האריז''ל אמר; כל כמה זמן להפסיק, בין הפרקים אומר - להפסיק, תקרא ותגיד אם זה טבעי לך. עכשיו, מי שקורא את זה, לא מבין מה התכוון האריז''ל אבל מה שהוא התכוון; נניח אתה קורא את עשרת הדברות, 'לא תרצח' 'לא תנאף', הרבה מאוד אנשים אומרים 'תשמע זה קשה'; לא תגנוב, לא תחמוד. 'לא תחמוד', חבר שלי נוסע עם אוטו חדש, בא לי על האוטו, מה אני יעשה. אבל אם באמת לשנייה אחת אתה תתבונן בזה ותסתכל על עשרת הדברות, אתה תגיד: זה מה זה טראוולי 'ברור, מה צריך להגיד לי את זה'?! ברור שזה ככה אז אם האדם הופך את עצמו למורכב והוא נמצא בנסתר וכל דבר קשה לו והוא מאוד כנוע ליצר הרע שמנהל אותו אז הולכים עם המורכבות שלו, זה ''עם עיקש תתפתל''. אבל אם האדם לוקח 'זום אווט' והוא מסתכל על כל התורה, הוא אומר 'ברור ''ואהבת לרעך כמוך'', ברור שאנחנו צריכים לאהוב אחד את השני כמו שאני אוהב את עצמי, ברור שזה כך, אבל ברגע שבנ''א אומר 'לא זה לא ברור', אני לא מבין למה אני צריך לאהוב בנ''א אחר כמוני, אז אומרים לו 'אהה זה לא ברור לך'? בוא נהיה מורכבים אתך. אבל תכלס, צדיקים לא חייבים לסיים את כל התורה ''רחבה היא מני ים'', באיזשהו שלב צריך להגיע לריאליזציה - הגעת אתה לא צריך לדעת עוד ועוד ועוד.

2 )עוד לא להגיע לזה, זה עוד רחוק מידי, להגיד לבנ''א שאומר 'אני מבין שאני חולה בשנאה, מה התרופה'? קיום המצוות, זה עוד רחוק מידי, קודם כל תגיד לו ''ואהבת לרעך כמוך'', קודם תיתן לו סיפור מסגרת הגיוני אח''כ אתה יכול לדבר אתו במושגים של קבלה והשפעה. שהוא ישאל אותך; איך השנאה שלי באה לידי ביטוי? למה אתה חושב שאני בשנאה? תגיד לו: נכון שזה טבעי שאתה חושב רק על עצמך, נכון טבעי שאתה נמצא בהישרדות, נכון שלמשל אם עכשיו 'באה מלצרית, אנחנו יושבים על כוס קפה, היא באה ושמה, מה אתה תעשה? תיקח את הכוס אלייך ולא תיתן לי את הכוס, זה לא נכון, יותר נכון להגיש אחד לשני. היה לי דיון כזה, היום עם רופא, אומר לי 'הייתי עם החבר שלי, אנחנו ישנים ביחד, עובדים כ''כ קשה מסביב לשעון, כ''כ ריחמנו אחד על השני ועבדנו כמו גדולים. מתי היה הפירוד? שאמרו 'נפתח תקן אחד ורוצים את אחד מכם לקדם' ואז כשהכניסו אותו אמרו לו 'למה נבחר בך ולא בחבר שלך'? הוא ישר אמר עליו משהו לא טוב, בשנייה, לא שהוא השפיל אותו, אלא הוא אמר 'אני יותר טוב כי עשיתי עוד קורס שהוא לא עשה'. בשנייה מכר אותו על תקן. אם הוא היה יודע את התורה, הוא היה יודע 'מה פתאום' - תקדם אותו ואתה תלך אחורה. אתה מבין 'משהו צריך להגיד לו איך להתנהג', משהו צריך להגיד לו את זה, אם לא 'חוש הצדק' של האדם יתחיל לעבוד והוא יגיד 'לא, למה, אני חושב שאני צריך לקדם את עצמי, למה הוא'.

ואח''כ מגלים למה זה ככה. ברפואה אלטרנטיבית זה כמו שאתה תשאל נניח, מה הקשר בין דיקור סיני לבין כאבי ראש? אתה דוקר אותי באצבעות והכאב שלי הוא בראש, אתה לא נותן לי לאכול משהו.. אז את זה לא שואלים, כי הוא מתחיל להגיד; מרידיאניים, צ'קרות, אתה 'קונה' את זה ואתה בריא.. סליחה שאני אומר את זה, אני יכול להרצות על זה ימים ולילות, על הדבר הזה כי פשוט זה מה שזה שווה. אנשים מאמינים, הוא לא שואל על המכניזם, אבל יש מכניזם וצריך ללמוד אותו, אני יודע. יש מכניזם וצריך ללמוד אותו, אבל זה לא נעשה בשנייה, לא על כל שאלה תשובה. גם עכשיו אם אני אתן לך ויגיד 'תפילין כי זה יגרום ככה וככה', אני יגיד לך את התשובה, אתה יודע מה התשובה? התשובה של תפילין שזה מוחין דגדלות. 'מוחין דגדלות' ייתנו לך להבין שאתה חסר תבניות, אתה בעל העדר תבנית ואם אתה בעל העדר תבנית וחבר שלך בעל העדר תבנית, אין שום סיבה שאתה לא תפגשו. אבל בשביל זה אתה צריך לשתול, לעשות השתלת מוח כל בוקר שנקרא 'מוחין דגדלות' שייקחו אותך למקום הזה ואז מיד רק עם 'מוחין דגדלות' אתה תוכל להסתכל על משהו אחר. 'מוחין דגדלות' ייתנו לך גם ארך אפיים, יכולת הכלה, להכיל את הזולת. ללא תפילין אתה תעשה המון תרגילי רגשות כדי להגיע לשם 'מוחין דגדלות' בטבעי יגרום לך להיות כזה.

3) על זה יש לנו המון עבודה וזאת הסיבה שאי אפשר לגמור את זה בהפגנה. אנחנו לא מתכוונים לעשות הפגנה, להחזיר את כולם בתשובה ''משה קיבל תורה מסיני'', זה עבודה. בשביל זה מכנסים את האנשים לחדר, מלמדים אותם תורת הקבלה ועובדים איתם ככה, אחד על אחד, לאט לאט, אנחנו לא מלמדים תורה מיליונים. 'תורה להמונים' זה ידוע שזה סם להמונים, אם משהו מלמד המונים והוא אומר לך שהוא מחזיר בתשובה, הוא מוכר סמים. תורה לא יכולה להיות להמונים, זה עבודה בדקדוק, עם אנשים שאתה מכיר אותם בשם שלהם, אתה מכיר אותם אישית ואתה מכיר מה הצרות שלהם - בלי זה, זה לא עובד. משה רבינו ידע להגיד כל אחד מה השם שלו, לפני שהוא נפרד, הוא נפרד אישית מכל אחד. ישו יימח שמו וזכרו במתיו עומד על ההר אומר 'אמרו לכם ככה, אני אומר: תזרקו את המים', אמרו לכם 'ליטול ידיים' לא צריך 'ליטול ידיים', אמרו לכם 'לעשות ככה' אני אומר לכם 'לעשות ככה' - סם להמונים. דיבור לאנשים שאתה אפילו לא מכיר אותם, דיבור סטראוטיפי, ביהדות לא מדברים סטראוטיפית, אם הצדיק לא יורד לרזולוציות שהוא מדבר לכל אחד בחדר ''אוי ואבוי לו ולנשמתו'' הוא מוכר נצרות או איסלם הוא צריך למכור יהדות. אתה אומר 'מאיפה הוא מכיר'? את כולם בבת אחת הוא מכיר? התשובה היא - כן והוא מדבר לכל אחד, התורה היא בחינת מן וכל אחד טועם ממנה מה שהוא צריך, אבל הוא יודע לשים במן קטליזטור, שכל אחד ייקח; את החריף, את המתוק, את החמוץ שלו, מה שהוא צריך. צריך לעשות הכנה לשעורים. הכנה לשעורים זה מינימום לעלות קושיות.. ולבוא תקבל תשובות.

הכל פה ''טול קורה מבין עינך'' - האמת פה, היושרה פה, החוכמה פה, הנבואה פה, הכל פה רק לפקוח את העיניים לא להיות חכמולוג.

4 )הדיבור הזה יהיה דיבור שמאוד רלוונטי אליהם, למשל הקומוניזם זה סוג של אידאל חברתי שכל החברה צריכה לעסוק בו, שחרור של הודו, מהטמה גנדי דיבר על שחרור של הודו הוא לא דיבר על הבעיות הפרטיות. כל מה שקורה, גם קפיטליזם, הוא מדבר שצריך לשמור על המדינה, צריך לשמור על הכלכלה של המדינה, אתה אומר 'ואם אני יקרוס כשאני שומר על הכלכלה של המדינה'? אז - לא מעניין אותם, הראש שלהם; אתה עבד למערכת, אצלנו 'מה פתאום', במאמר ''מתן תורה'' הרב אשלג כותב 'שישים ריבוא עומדים לשרת אותך'. אז האדם צריך לדעת שהתורה היא תורה אישית זאת תורה שחודרת לחיים האישיים שלו, היא נוגעת אליו, הוא לא 'עבד למערכת' - לא מבקשים ממנו להיות קיבוצניק כדי שהקיבוץ יהיה רווחי או שצריך להפרות פרות או לעשות עוד חלב. אז אתה קם בבוקר ואומר 'אבל משהו שואל אותי איך היה לי עם אשתי אתמול, איך היה עם הילדים' .. חייב לקום בשעה שלוש לפנות בוקר ואם לא נוציא עלייך שם רע. ככה זה הפכים, שאדם משרת רעיון - הוא מחוק ואם הוא מת, מחליפים אותו, הוא כאילו בורג שלא שווה כלום, ביהדות, הפוך - כל המערכת משרתת אדם אחד ''ואפילו גברא חדא אי יתקרב קמי מארי' בתיובתא שלימתא מיד ייתי מלכא משיחא'' אפילו אם בנ''א אחד יחזור בתשובה שלמה, יבוא מלך המשיח.

הקב''ה אמר שאדם צריך להגיד כל יום ''בשבילי נברא העולם'' לא כתוב 'אני נבראתי בשביל העולם' לכאורה ככה זה היה צריך להיות. לאומות העולם זה מאוד הגיוני, תגיד 'אני נבראתי בשביל העולם', צריך לשרת את העולם; להציל את הדולפינים, לנטוע עצים ועוד. יהודי אומר הפוך ''בשבילי נברא העולם'' לא בשביל לנצל אותו, חלילה, אלא 'בשבילי' בשביל להתפתח באמצעותו.

בעז''ה לזווג הגון וזרע בר קיימא לכל בנות ישראל, אמן ואמן.