פרשת במדבר - המבנה האלוקי מתגלה
תמלול מפרשת השבוע התשע''ו
הרב אריה חיים נווה
בפרשת במדבר יש דברים שנאמרים שהם לא אופייניים לשאר התורה. שמים את כל השבטים בסדר מסוים והם מרימים דגלים ומדובר במיליונים ונראה שעושים להם תרגילי סדר במדבר, וזה מחזה פסטורלי לגמרי וזה נראה כמו התפקדות וכל הסדרים האלו הם מוזרים. ונשאלת השאלה בשביל מה כל תרגילי הסדר האלו? הזוהר אומר שהם הגיעו לדרגה כל כך יפה שהיה- "מטה כעין של מעלה", כל המבנה התחתון היה כעין המבנה העליון והייתה השוואת הצורה. לא להתבלבל עם זה שיש כאן מרחב וזמן, למעלה אין מרחב וזמן ואי אפשר לומר שמחנה של מלאכים נמצא פה ומחנה אחר נמצא במקום אחר, אין פה ושם בעולם הרוחני כי הכול אחד אבל בגשמי זה מתבטא ככה, ויש עניין שאנחנו משתמשים במושגים של צדדים- ימין שמאל אמצע מעלה מטה אבל אין את זה ברוחני אלא זה עם משמעות.
צד ימין זה חסד ונתינה, צד שמאל זה הדינים והצמצום וקו האמצע זה הקו המחבר, קו הדעת. מעלה זה זך מעלה זה יותר עבה ומגושם, אז גם פה שזה נראה שממש מסדרים אותם וזה נראה כמו מסדר צבאי, זה מחנות של מטה כעין מחנות של מעלה וכששומעים דברים כאלו צריך כל הזמן רק לחשוב- מה המשמעות של זה. גם בבגדי הכהן יש אבנים מיוחדות ונשאלת השאלה בשביל מה צריך את זה? הנקודה היא שיש לזה משמעות. בפירוש המלבין הוא מדבר על כל המשמעויות של הדברים האלו.
מדוע בצבא עושים מסדרים? על מנת שהחיילים ישמעו כל הזמן פקודות וידעו להסתדר אבל לא בשביל זה הקב"ה ייקח 12 שבטים עם אנשים רוחניים וזכים ויעשה להם תרגילי סדר והזוהר אומר שהכול משום השוואת הצורה.
כל החוקים והמשפטים שניתנו לעם היהודי ניתנו רק לשם שישווה האדם את הצורה עם בוראו וזה רק כדי לחזור לטבע הרוחני, והתוצר לוואי של זה הוא שהאדם יהיה מיושר ותהיה חברה מתוקנת. זה אחד המתקפות של העולם הליטאי שבא בטענות מדוע מתעסקים בתיקון העולם החברתי, הם אומרים: תלמד תורה תעסוק במצוות ותהיה אדם טוב ואז החברה תהיה מתוקנת, אבל אנחנו רואים שזה לא בדיוק עובד כך כי אם אתה לא מכוון לזה זה לא יקרה, יש צורך לכוון לזה כי זה לא בדיוק תוצר לוואי שככה זה יתרחש.
הרב אשלג מאוד כיוון לזה וחידד את הכלל של ואהבת לרעך כמוך אבל לא זו הפואנטה מכיוון שהסדר החברתי יתקיים אם האדם יחזור לטבע הרוחני שלו.
הרבה אומרים שהתורה היא מדריך למשתמש בעולם הזה כמו שמקבלים מכונת כביסה עם חוברת הדרכה אבל זה לא מדויק להגדיר את זה בצורה הזאת, התורה זה האלוקות, הקב"ה צמצם את עצמו לתורה וברגע שאני מתעסק עם התורה אני מתיישר לאלוקות וזה לא חוברת למשתמש. התורה יותר דומה לאומנות ולהפעלה רגשית יותר מאשר למדע עם נוסחאות או ללחיצה עם כפותרים שיניבו תוצאה מסוימת. הקב"ה הביע עצמו בתורה ואמר הנה אני ובואו תהיו אני ותזכרו שאתם צריכים לייצג אותי בעולם הזה.
תפיסת העולם
במה חוכמת הקבלה עדיפה על חוכמות אחרות? בכך שהיא מדברת על הדברים כהווייתם, היא פושטת את זה מהמוסר ומהפשט וממשמעויות שאדם רגיל מכיר אותן. אם תשאלו איש מוסר מדוע הקב"ה ברא את העולם הוא יענה כדי להיטיב לנבראיו ואפשר להתווכח על זה כי הרי היה לנו טוב באינסוף אז בשביל מה הוא ברא אותי כאן?
זה הרעת תנאים כאן.
עוד תשובה ל-מדוע הקב"ה ברא את העולם- כדי להיקרא רחום וחנון, אז שוב הוא מוריד אותי למטה כדי שהוא יקרא רחום וחנון? אז דברים כאלו אם לא מבינים אותם כהווייתם אפשר מאוד להתבלבל.
באה תורת הקבלה ואומרת זה עניין של שלמות וכך הוא התחיל את עץ החיים, והשם שמבטא את השלמות נקרא הוויה, הוא היה הווה ויהיה ושלמות בלשון הקודש זה- מה שנמצא בכוח צריך להיות גם בפועל, שהקב"ה יהיה רק אור אינסוף זה רק החומר גלם ואין לזה ביטוי וצריך להיות לזה ביטוי, אבל למי אנחנו צריכים להוכיח את זה שזה צריך ביטוי? אז לא צריך להוכיח לאף אחד וכוח בפועל נקראים שלמות.
הקב"ה זה שלמות שיש בה פנימיות וחיצוניות ואפשר לבטא את הפנימיות והחיצוניות על דרך השם הוויה.
פנימי וחיצוני
להוציא משהו מהפנימיות החוצה זו התהוות וזה לא יוצא ישר מאיין ליש, אלא יש דרך עד שזה יוצא ולכן יש לנו אינסוף שזה בלי תבנית ויש שם חומר גלם שנקרא עצם הבורא וזה חי וזה תודעתי. ואחר כך הוא יהווה מה שיש לו מבפנים החוצה דרך העולמות, עולם קדמון, עולם האצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ובעולם העשייה תראה מה יש בפנים בחומר גלם. כשזה מגיע לעולם העשייה הקב"ה לא יתגלה בבת אחת אלא מה שיש בחומר גלם יתגלה כתכונה אחת. נניח מידת הרחמים אז אחת מהתכונות של הקב"ה היא רחמים ואחת התכונות שלו היא חסד וככה כמו שאומר האריז"ל- הקב"ה רצה להוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו וזאת הייתה סיבת בריאת העולמות. אבל גם זה יכול לבלבל ולתת לנו תחושה כאילו יש סיבה לבריאת העולמות אבל האריז"ל מסביר שזה פשוט ככה בלי סיבה, ובחוכמת הקבלה זה יותר דומה לתיאור של מכונה נצחית שהכול עובד בו זמנית אבל כל פעם תסתכל על מערכת אחרת כדי לראות מה נמצא בה. אם הכול שלם אז מה אנו אמורים לעשות פה? התפקיד שלנו הוא להשוות צורה (לצורך המחשה אתה צריך להיות חלק מהמכונה, זה נשמע רע אבל אתה לא עבד, אתה חלק מהקב"ה), האדם צריך לבטא את האלוקות בכל עולם ועולם כי הקב"ה צמצם את עצמו להיות אדם דעולם קדמון והוא יודע בדיוק איך הוא יתבטא בעולם אדם קדמון, אחר כך הוא צמצם עוד לעולם האצילות והוא יודע איך הוא יתבטא בעולם אדם דאצילות וככה בכל עולם ועולם הקב"ה יודע כיצד הוא צריך להתבטא ולכן יש לנו מצווה והלכה שבכל עולם ועולם תדע מה צריך לעשות. רוב האנשים לא מודעים לזה שהמשנה המצווה וההלכה והתורה תקפים לכל העולמות, גם בעולם הבריאה היכן שהנשמות יושבות בגן עדן גם שם הם מקיימים הלכות ומצוות, לא באופן שאנו עושים את זה אבל אין מצב של לא להיות מיושר לקב"ה.
הקב"ה ביקש דבקות כי הזהות שלנו זה הוא ואנו צריכים להשתדל שכל ההוויה שלנו תהיה אלוקית, המחשבה שלנו צריכה להיות המחשבה של התורה, בפשט רמז דרש וסוד, שהרגשות והמידות שלנו יהיו המידות האלוקיות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, ושהגוף שלנו יעשה מצוות והלכות ואז הקטגוריה שאתה שייך אליה היא אלוקית כי כל תנועה דיבור ומעשה הוא אלוקי והתורה מזכירה לנו את הזהות המקורית שלנו.
במדבר הם הבינו את זה וזו הייתה תנועה אישית של כל אחד מהם וגם כעם, עד שהם כל כך השתלמו בזה שמשה רבנו אמר להם אפשר לסדר אתכם לפי המראה העליון ואז יש התאמה של אורות לכלים. זו רמה של מלאכים והרמה שלהם הייתה כל כך גבוה שהם לא היו צריכים אוכל פיזי. שמלתם לא בלה מעליהם ורגלם לא בצקה- הם לא מתעייפים והבגד שלהם היה בגד חי שכל הזמן היה בהתחדשות אז לא היה צורך בהחלפת בגדים, אין צורך במקלחת והם שלטו בכל העולם, ענני הכבוד אפשרו להם לשלוט בטמפרטורה ועמוד האש הנחה אותם בלילה והם חכמים בטירוף ונמצאים בדרגה של מלאכים וכל אחד מהם היה בדרגת נביא, הם היו בעלי רוח הקודש והשכינה שרתה על כולם כאיש אחד בלב אחד, ומכאן אפשר להבין את הקושי של הנשיאים כשאמרו להם לכו תבדקו את הארץ כי עוד מעט אתם הולכים לעשות עבודות חקלאיות. הם לא הבינו למה עליהם לצאת מהמצב הזה שהם היו בו. הקב"ה אמר אתם בדרגה יפה אבל זה עדיין לא מספיק ואין לכם כלים לזה, אתם גבוהים כמו מלאכים אבל אתם לא תעלו יותר מזה והם קלטו שהם לא מצליחים לעלות מעבר למדרגה הזו ואז הם ביקשו ממשה רבנו שייקח מהם את הלחם הקלוקל, והכוונה היא לקל ולא מקולקל, והם התכוונו למן והם ירדו בכוונה ביקשו בשר ולהתחיל לחיות כבני אדם וזה פשוט החזיר את חטא אדם הראשון.
מה הייתה המוטיבציה הרגשית לעשות את חטא אדם הראשון? הוא היה בדרגת חוכמה ולא יכל לעלות לדרגת כתר כי היה צריך כלים מתאימים, הכלי של הכתר זה מלכות ויש לרדת למטה כדי שיהיו לו כלים כדי לעלות למעלה.
והכלים למטה הם כלי מעשה, צריך לרדת לעולם העשייה וזה לא ביזוי ולא השפלה ולא בזבוז זמן וזה לא ביטול תורה אלא קיומה של תורה, כי אם לא תגיע למקומות החשוכים אתה לא תצליח לעלות למעלה לכתר.
כל העבודה בעולם המעשה הא חשובה, לעשות כלים, לנקות, לעבוד בגינה, לעשות כביסה וכו'.
למה הקב"ה מוריד אותנו למקומות האלו?
השפעה על התודעה והגדרת המציאות
הגדרת המציאות- כאשר יש שניים, פנים וחיצון, דואליזם, זה נקרא כנס וצא, החיות רצוא ושוב, החשמל- חש ומל, אם אין דואליזם והכל אחד אז לא שייך לומר מציאות. עצמות הבורא, אור אינסוף, עולם קדמון, עולם האצילות- לא נקראים מציאות, לארבעת הסטאטוסים האלו בתודעה לא קוראים מציאות. רק לעולם הבריאה יצירה עשייה אנחנו קוראים מציאות כי יש דואליזם, ולכן התורה מתחילה מעולם הבריאה ומטה אף על פי שיש מצבים עליונים יותר,
עולם הבריאה הוא בדיוק באמצע.
העולם המדעי רצה להגדיר מהי מציאות, פעם המציאות הוגדרה כמשהו מוחשי, חומר, ורוחני זה לא מציאות. אבל כל המחקרים האחרונים שחיפשו את התיאוריה המסבירה את הכול הגיעו למסקנה שיש תיאוריה שמסבירה הכול. יש את כל הנוסחאות וזה פותר לנו את כל הפרדוקסים אבל יש רק בעיה אחת- המשמעות של התיאוריה הזו אומרת שהיקום שלנו הולוגרפי והוא לא אמיתי ואין לו ממשות ומוחשות. יוצא שהיקום רוחני כי כשנכנסים פנימה לחומר מגיעים לגלים ואין חומר ולכן כשאומרים את המילה מציאות יש להיזהר כי על מה אתה מצביע? ספר הזוהר יודע את זה והוא מתחיל- "שאו עיניכם אל המרום וראו מי ברא אלה", אמר רבי שמעון לבנו- "קום רבי אלעזר ותגיד את הסתום שלא היה ניתן להיאמר".
אז הוא בכה- ואמר "שסוד זה לא נגלה חוץ מיום אחד שהייתי על שפת הים ואז נגלה אלי אליהו הנביא ושאל אותי- רבי מה הוא אלה"? בפסוק שאו עיניכם אל המרום וראו מי ברא אלה, - בפשט הדברים אם אני אשא עייני אל המרום אני אראה כוכבים, אבל הוא אומר- "אלו כוכבים ומזלות שאני יודע שהשם עשה אותם ואז אני מחבר אותם בראש, אני יודע שזה מעשה הקב"ה".
אמר לו לא כך- הקב"ה ברא נקודה והיא עלתה להיות מחשבה. אתה צריך להסתכל על העולם החושי ולראות את הבורא, ואיך תעשה זאת? רק אם תיתן לזה משמעות.
כתוב שלעתיד לבוא אנחנו לא נראה את המציאות אלא נקרא אותה, כל דבר יהיה קריאה, כשאדם קורא בספר הוא מיד מבין את המשמעות של הנאמר והוא לא אומר- וואו איזה פונט יפה. כשאנחנו מסתכלים על המציאות אנחנו מגדירים אותה בצורה שטחית שלא קשורה לכלום, הזוהר אומר שלעתיד לבוא אנו נקרא את המציאות כי נבין את המשמעות של כל מה שאנו רואים וזה מה שאליהו הנביא הנחיל לרבי שמעון בר יוחאי, הוא אמר לו- תקרא את המציאות ואל תסתכל עליה כי למציאות יש משמעות וכך נכנסים לעולם אחר לגמרי.
אם ככה בא הזוהר ואומר איפה המציאות? כאשר יש שינויים, נבנה משהו, נהרס משהו, איפה זה מתרחש? הזוהר אומר (במילים שלנו) זה נמצא בתודעה שלנו, המציאות נמצאת אך ורק בתודעה ואין לך מציאות אחרת.
דוגמא- נניח אדם בנה בניין ואחרי כמה שנים הוא נהרס אז לגבי אותו מהנדס שבנה אותו האם הבניין נהרס או שיש לו אותו בפנים? יש לו אותו בפנים, אף אחד לא ייקח לו את הבניין, יש לו ניסיון בבניית הבניין וכל הקשיים וכל המניעות הכל בתוכו. כתוב- שאחרי 6000 שנה העולם יחרב, אז בשביל מה כל זה? בשביל מה להתאמץ? כי מה שייהרס ייהרס בחוץ, מבפנים הכול שלך, כל מה שעשית 6000 שנה זה שלך והכול נשאר בזיכרון.
יוצא שכל בניית מה שאנו קוראים מציאות זה רק מה שעובר בתודעה של האדם. ולכן אנו צריכים לפקוח את העיניים הפנימיות על המציאות האמיתית שזו התודעה שלך ותראה מה מתרחש שם- וזה נקרא שאו עיניכם אל המרום וראו מי ברא אלה, וזה מה שאמר אליהו הנביא, הכל בפנים ולא בחוץ.
אתה רק צריך להיות במגמת בניה ואל תהרוס, לעיתים אדם לומד משהו 4 שנים ואחר כך לא מוצא עבודה וצריך לעשות הסבה, זה בסדר גמור, תסמוך על ההשגחה שרצתה שיהיה לך ידע מסוים ואין צורך להמשיך באותו כיוון וצריך לשנות כיוון, ההשגחה בונה אותך מבפנים.
הקב"ה רוצה לתת לאדם שיעור מסוים וכשהוא נגמר אין טעם להתעכב והוא ממשיך הלאה. נישואים שנקטעו, אלמנות, הקב"ה אומר- עם האדם הזה סיימת את השיעורים תעבור להבא בתור. אז לפעמים מה שנראה לנו כעבודה שלא נגמרה- הוא אומר לא עלייך המלאכה לגמור.
המציאות היא התודעה וכל ההתרחשויות נעשות רק בתודעה ולכן חשוב לשים לב מה התרחש כאן, מה עבר עלי, ולא להסתכל- אני במינוס או לא במינוס, יש לי תואר אין לי תואר, זה הבל הבלים ולא יישאר מזה כלום אלא רק תסתכל מה נותר אצלך בתוך הנפש ואין מצב שמה שנותר אצלך בנפש הוא לא טוב, זה לא שייך להגיד את זה.
רע
רע זה טוב בהסתר, טוב בהסתר אדם רואה את זה כרע, אם האדם יחשוף את הרע אז הוא יגיד זה היה טוב עד שבסופו של דבר לא יהיה טוב ורע יהיה רק טוב. האדם צריך לחשוף את כל מה שהוא חווה כרע ולהבין איך זה טוב בהסתר.
דוגמא- כל מה שאנחנו עוברים נועד כדי שנקיים ואהבת לרעך כמוך ואי אפשר לקיים ואהבת לרעך כמוך אם לא יהיה לנו הרגש הזולת והבנה פשוטה אחד של השני. ברגע שתגיע לזה אתה יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך. מן הסתם זה אומר שכולנו צריכים לעבור סך אירועים מסוים כדי שנבין זה את זה. אבל כל אירוע שעובר על האדם זה רק כדי שנבין את הזולת.
תורה או ייסורים
מה שירדנו לעשות בעולם נקרא או תורה או ייסורים והכוונה היא או לעבור הכול דרך תורה ולימוד או לעבור הכול דרך החיים הרגילים. בתורה אדם יושב כל היום וקורא בספר ויש שם כל מיני סוגיות, מתי זה יחשב שהתחברת לתורה? כשתבין אותה, הספר לוקח אותך לכל מיני מקומות הוא מתאר סיטואציות ורק אחרי שאתה עמוק בתוך הסוגיה ומבין אותה אז אתה יכול להתחבר ולאהוב את זה. אותו הדבר במציאות- אם במציאות אני אגיד על חבר שלי שנמצא במצב כלכלי לא טוב- שילך לעבוד זו בעיה שלו, אז אני לא מבין אותו, ואין מצב שלא נחמול על מישהו כי זו אכזריות, אפילו על רוצח או אנס, הם מסכנים הם כולם בהסתר והקב"ה הוריד אותם לקליפות כי הם צריכים להיות שם וכשהם יעלו הם יהיו צדיקים. הצדיקים הכי גדולים היו רוצחים ואנסים ובוגדים ועובדי עבודה זרה, מאדם הראשון עד אחרון העבריינים. הקב"ה הראה לצדיקים גדולים שהמעשים שלהם היו יותר גרועים מאשר מעשה של רוצח, אבל הכול נעשה על מנת שנבין אחד את השני, כי במקום הזה שאדם נמצא בשיפלות אז אתה מבין מישהו אחר. הקב"ה מוצא את המכנה המשותף הנמוך ביותר במקום הנמוך ביותר, אז כשכולנו נגיע למלכות דמלכות נסתכל אחד על השני ונגיד- אני מבין אותך ובמקום הזה בפשטות נוכל לקיים ואהבת לרעך כמוך.
אם שיעור נמשך הרבה זמן אז סימן שעוד לא הבנת את השיעור כי לשיעור יש הרבה מימדים. נניח שאתה במינוס ואתה אומר בביטול- אוקי שטויות מינוס, אז לא עברת את השיעור וסביר שהקב"ה ימשיך לך את השיעור, אם אתה יוצא משיעור כשלא הבנת אותו הוא יתארך וזה נקרא בעיתה. ואחישנה זה שאתה מבין את השיעור מהר מאוד.
אם אתה עובר שיעור בסופו אל תגיד- הנה קחו דוגמא ממני אני הייתי במצב הזה ויצאתי ממנו, לא זו הדרך, אלא- חבר שלי אתה נמצא במצוקה ואני כל כך מבין אותך ותן לו חיבוק. אתה צריך להביע אמפטיה למצב של האחר אחרת השיעור יחזור על עצמו. אז מיד תלמד את השיעור ומיד תניב מהסיטואציה את הרגש הזולת, ממש תתפלל לקב"ה שיותיר לך בזיכרון את ההרגש הזה שכשאתה תצא תגיד- יהיה רצון שאני אהיה רגיש לאדם אחר שיהיה במצב הזה.
אדם במצוקה רוצה חיבוק ושלא יטיפו לו ויגידו לו- יהיה בסדר נצא מזה, עכשיו כואב לו והוא לא רוצה הרצאות הוא רק רוצה מישהו שיבין את המציאות שהוא נמצא בה. הוא רק רוצה להרגיש שעשית איתו השוואת הצורה.
