פרשת בהר בחוקותיי - עשייה מתוך אמונה
תמלול מפרשת השבוע התשע''ז
הרב אריה חיים נווה
תחיית המתים
בפרשות האלה, בהר בחוקותיי יש כמה עניינים שנידונים, בעיקר העניינים הכלכליים כמו שמיטה, יובל, שדה אחוזה, ריבית, מה קורה עם אדם שיורד מנכסיו, אך צריך להתנהג אליו? מה עושים בשנת שמיטה? מה עושים בשנת יובל?
שתי הפרשות עוסקות הרבה בניסיון כלכלי, התמודדות מול הכלכלה (מה שכולנו עומדים בימים אלה). יכול להיות התמודדות עם מצוות שאדם צריך לעשות כמו מעשרות, צדקה, חסד. האדם קרוב מאוד לעניינים של הכסף מכ"כ הרבה סיבות: משמש לו לכוח, משמש לו להישרדות. ופתאום התורה בעצמה באה ומערערת את האדם, אומרת: 'שש שנים תעבוד, תזרע ושנה אתה לא עושה כלום ולא אוכל מהשדה שלך'. ממה אתה מתפרנס שנה? לא מדובר בחודש, שבוע.. שנה 'מה אני אמור לעשות שנה', ממה אני יתפרנס שנה? מדובר בניסיון דרמטי באמונה ('יובל', צריך להיות כבר שנתיים). נפילות כלכליות, מה קורה שהחבר שלך נופל כלכלית? אך צריך לעזור לו?
פחות או יותר שתי הפרשות סובב סביב הניסיון הכלכלי שצריך לדבר עליו בכללותו ולא לדבר עליו בפרטים. הניסיון הכלכלי עצמו זה עניין של ע''י מי אני שורד? מי באמת גורם שאשרוד? הניסיון הזה הוא כ"כ קשה כי התחושה הרגילה היא 'אני צריך לצאת לעבוד, אני בעצמי חייב ללכת לעשות את זה' ועובדה אני הולך מביא משכורת ומתקיים סביב הכסף שאני מביא, חי בהתאם למשכורת. לכן, יש מעמדות מעמד של עשירים, מעמד ביניים, מעמד של עניים, ככה זה נראה. באה התורה טורפת את כל הקלפים ואומרת, אין מעמדות כלכליים ''העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט''. אדם צריך לתת מעשר, אומנם זה פרופורציונאלי אבל בגלל שזה פרופורציונאלי זה כואב לאדם באותה מידה. אם אדם ירוויח 100 אלף שקל הוא צריך לתת 10 אלף שקל מעשר אם אדם ירוויח אלף שקל צריך לתת מאה שקל מעשר, שבשבילו זה לא פחות וכן הלאה. ברגע שמגיעים לכסף כולנו מזדעזעים, ברגע שמבקשים מאדם כסף הוא מיד מזדעזע בכיסא כאילו 'אל תיגע לי בזה', אני חבר שלך עד לשם. למה זה כ''כ מזעזע אותנו? א. הרבה נוכלים ניצלו אותנו בחוץ זה נורא הרגיז וגרם לנו להיסגר ב. לאדם, אנחנו יודעים שזה לא בא באופן טבעי ולכן צריך להגיד לבנ''א 'תיתן צדקה', אתה צריך לשדל אותו לעשות חסד, אתה צריך להגיד לו: 'תשמע, זה מצווה לתת מעשר' (עשירית מהנטו שלך אתה צריך לתת אותו למי שאתה רוצה, אבל תיתן אותו) וזה קושי, רואים שאדם מאוד מתרשל בו. גם כאשר האדם למשל קונה ירקות/פירות צריך לעשר את זה, לעשר כל דבר שאתה אוכל 'צריך לטרוח בזה' יש בזה עניינים וצריך ללמוד את זה ולא בגלל שיש מספר הלכות מצומצם מתרשלים מזה. בנוסף המעשר שאתה נותן מהפירות והירקות צריך שיהיה מהמשובחים, קנית עגבניות תיתן מאית ממה שקנית (הכי יפות) ולאן זה הולך? לפח, זה לא הולך למשהו שאתה יכול לומר מדובר בחסד אני מאכיל משפחה.. התורה אומרת 'כן, שים את זה בפח, סמוך עלי'. בתקופת בית המקדש נתנו את המעשר לכוהנים היה משהו שנהנה מזה, היום הניסיון יותר גרוע כי אף אחד לא נהנה מזה, שני כיסויים ולפח.. קשה לראות את המראה הזה. ולמה לעשות את זה? כי זה מעשר, ככה התורה אמרה.. קשה, אתה אומר ''בל תשחית''.. מה עושים עם זה? זה חלק מהדברים שלמעשה מזעזעים את האמונה באדם. האמונה הכלכלית, מה שמדובר בפרשת ''בהר בחוקותיי'', מה עניין שמיטה להר סיני (נאמר על זה)? הקב''ה אומר 'הורדתי 'אמונה' בוא נבדוק אותה', נבדוק אם האמונה תקפה. נחמד לעמוד בהר סיני ולראות את ההר עולה באש וכולם מפחדים אח"כ אני אתן לך הרבה כסף ואני יגיד לך: 'תיתן לי עשרה אחוז מזה'. מעניין שהרבה אנשים קוראים לזה 'מעשר' אבל במצווה זה בין מעשר לחומש, 20 אחוז ..אנשים לוקחים את המינימום. הרמב"ם אומר דברים אחרים, כשאדם נותן חומש מראה אמונה (יותר מאמין).
אמונה
אמונה - הדעת הפנימית
אמונה נתפסת ביהדות 'כזרקתי את השכל' ובמקום שבו נגמרת הדעת כאילו מתחילה האמונה 'אני מאמין ולא חייב להוכיח לך', לא נכון. הרמח''ל אומר שכמו שיש מערכת קליטת מידע לאדם יש לו את חמשת החושים שדרכם הוא קולט את המידע והוא צריך לפנות לדעת שלו כדי לדעת שיש עוד כלי לקליטת מידע שאותו אפשר לקבל; ברוח הקודש, בנבואה, בחלום. אותו דבר לגבי עניין של הידיעה החיצונית, יש ידיעה לאדם שהיא ידיעה חיצונית כמו ידיעה מדעית, ללכת לעשות ניסוי במעבדה ואתה אומר 'אני רואה' הנה עשיתי ניסוי סטטיסטי, חזר על עצמו כמה וכמה פעמים.. ראיתי 'הנה אני רואה' ואני יכול לעשות לך אפילו מרשם של עוגה תחזור גם אתה על המרשם, זה לא ככה. הרמח''ל אומר שבפנים יש אמונה. אמונה, זה הדעת הפנימית. ביהדות האמונה נקראת 'אמונה מתאמתת', האמונה לא נשארת בגדר אבסטרקט, אצל כל אומות העולם זה אבסטרקטי, 'אני מאמין, ככה אני מאמין ולא חייב להוכיח'. אז יש כאלה שמאמינים במכשפות חייזרים ובגלל שהוא אומר 'אני מאמין', משוחרר מהוכחה. כל התאוריות קונספירציה, מה שעכשיו רץ ברשת, כל דבר זה קונספירציה, אתה אומר לבנ''א מה אתה ממציא? על סמך מה? לקחת קצה חוט מפה ומשם ומצליב בניהם..?! יאמר 'אני מאמין שיש קונספירציה' בנ"א שמדבר ככה, אתה לא יכול לדבר אתו. ביהדות זה לא ככה, אדם שמאמין בצורה כזאת נקרא 'חסיד שוטה'. אמונה זה משהו שורשי של הרגש פנימי שיש לכל אחד ואחד מאתנו 'שיש משהו מעבר'.
האמונה ביהדות היא 'אמונה מתאמתת'
האמונה הזאת עכשיו צריכה להתאמת אתה לא יכול להשאיר את זה ככה 'תרדוף אחרי ההרגשה הזאת עד שתאמת אותה'. אמונה ביהדות קצת כמו תזה. כשאתה עושה תזה באוניברסיטה אתה מניח הנחת יסוד ואומר 'זאת ההנחה שלי' ואני ינסה להוכיח אותה בניסויים שלי. האמונה ביהדות זה שיש 'אמת אובייקטיבית'. האמונה שלנו לא סתם 'יש אלוהים', שמשהו אומר 'אני מאמין שיש אלוהים' ורב על זה, האמונה שלנו שיש אמת - זה שורש האמונה. האמונה שלנו שיש כאן אמת אובייקטיבית שמכריחה את כולנו וכרגע לא נותנים לה שם; אם זה הקב''ה, אם זה התורה הקדושה, אם זה תפילין או אם זה מזוזות כי אנחנו עדין לא יודעים מה זה. אדם לא יודע מה זה מזוזה, יש אדם שיאמר 'זה שומר עלייך' משהו אחר יאמר 'אתה בסה"כ מסתכל על קלף' ואין מה להתווכח אתו, הוא רואה קלף. אתה לא יכול לבוא ולזרוק כל מיני דברים כאלה אלא אתה צריך להגיד 'במה אתה כן מאמין' שזה נתפס בשכל האנושי ושזה יהיה מקובל על כולם. אז גם לבוא ולהגיד 'אני מאמין באלוהים', אתה לא יודע מה זה, אתה לא יכול לבוא ולהגיד: 'אני מאמין באלוהים' ואתה לא יודע מה זה. בתזה, אדם שמניח הנחת יסוד מסוימת כולם יודעים מה זה, נניח יש אדם שרוצה לחקור שהיקום לא התחיל ממפץ גדול אלא הוא היה פה מאז ומעולם 'בסדר, אז מבינים מה הוא רוצה' אומנם ייקח לו המון זמן להוכיח את זה אבל מבינים מה הוא רוצה, אבל כשאתה אומר 'אני מאמין שיש אלוהים', אתה לא יודע מה זה, 'אין לך מושג מה זה' איך אתה יכול להאמין במשהו שאין לך מושג מה זה? אך תדע להוכיח אותו? כשתתקל בזה 'אך תדע שזה זה'? הבעיה שלכל אחד יש סוג של אלוהים גם הבודהיסט מאמין שיש משהו כזה גם המוסלמי מאמין שיש משהו כזה וגם הנוצרי מאמין שיש משהו כזה.. אז מה? לא מספיק להגיד 'אני מאמין שיש אלוהים'.. אחד מאמין שהאלוהים שלו אומר א' ואחד מאמין שהאלוהים שלו אומר ב'.. זה אומר; שזה לו אותו אלוהים.
אמונה 'באמת האובייקטיבית'
לכן ביהדות כשאדם אומר 'אני מאמין', אני מאמין באמת.. ועכשיו הוא תר אחרי האמת. לכן, כתוב ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף''. בסיפור של הקב''ה עם ארבעת המלאכים; צדק, שלום, אמת וחסד הקב''ה לקח דווקא את מלאך האמת והשליך אותו לארץ כתוב; ''ותשלך אמת ארצה''. ואמרו חז"ל שהוא השליך את האמת אמת לתוך הרצון ז''א מי שירצה למצוא את האמת ימצא אותה כי ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף''. למה הקב''ה לא אמר 'ותשלך אלוהים ארצה', מי שיחפש אחר אלוהים ימצא אותו? הוא לא אמר את זה.. 'אל תחפש אחרי אלוהים כי אתה לא יודע מה זה' אבל אמת אתה כן תדע מה זה.
האמת צריכה להיות; אובייקטיבית, נוגעת לכולנו ותקפה להכל ( חי צומח דומם). לכן אם ישאלו אותך 'במה אתה מאמין'? אני מאמין שיש אמת ואני צריך לרדוף אחריה. היום זה נהיה מושא ללעג אם משהו יתפוס אותך וישאל 'מה אתה עושה'.. 'אני מחפש את האמת', נראה ששתית יותר מידי. בעבר כשאריסטו אמר 'אני מחפש את האמת' זה היה וואו 'יש כאן פילוסוף שמחפש את האמת'. גם אלה שמחפשי אמת בהודו לא בדיוק מחפשים את האמת, הם מחפשים; קצת סמים, קצת כייף, הכל באיצטלה של ויפאסנה. 'מי שמחפש את האמת לא ישן בלילות, מי שמחפש את האמת כל דבר בוער בו, מי שמחפש את האמת כואב, מי שמחפש את האמת לומד הכל, מי שמחפש את האמת לא צריך לנסוע בשביל זה להודו' אז צריך לדעת שזה הדבר למעשה שמניע אותנו.
התורה לוקחת בכוונה את הכל עד הקצה, היא לוקחת את האמונה ומותחת עד הקצה. גורמת לך להאמין בעין הרע, בשנת שמיטה מסתורית שתגדל לך יותר יבול, גורמת לך להאמין ביבום שאתה מייבם את הנשמה של זה שנפטר (ואין לך מושג 'האם זה נכון או לא נכון', הבאתי ילד ומאיפה אני יודע של מי הוא, אין לי כלים לדעת מה קורה כאן), גורמת לך להתפלל באמצע הלילה, לצאת להתבודד ולדבר עם עצמך... 'לוקחת עד הקצה'. בגלל זה אדם שאומר 'אני לא מתכוון להביך את עצמי אני עומד מבחוץ ולא מוכן לשתף פעולה עם הטקסים האלה הם נראים לי מטופשים, זה נראה לי לא טבעי' ואז הם שמים את עצמם בחוץ. מצד שני 'יש הזויים כ"כ שעושים טקסים נורא מוזרים בכ"כ הרבה מקומות, שזה באמת לא שייך לשום דבר והם רק מדומיינים. ויש את אלה שמאוד משתלטים על הרצונות הרגשות ומחפשים הכל 'עקב בצד אגודל' לאט לאט ופתאום הם מגלים; שהאמת היא לא מדעית, שהאמת היא לא משהו שאתה יכול להגיד 'מצאתי, אני יכול להראות לכם אותה במעבדה', יש ניסוי שאני יכול לעשות ולמצוא לכם את האמת. לכן כל הרבנים שיש אליהם המון כבוד והערכה מתבזים בזה שהם מוצאים הוכחות מדעיות לקיומו של האל 'אין דבר כזה', אין הוכחות מדעיות לקיומו של שום דבר מכיוון שאין דבר כזה שנקרא מדעי. 'מדע' לא יכול להוכיח שום דבר, בפילוסופיה אתה יכול לשבור את המדע בשתי דקות, אין שום ניסיון מדעי שאפשר להסתמך עליו.
עשייה מתוך אמונה
גילוי האמת בתהליך אישי נפשי עמוק
אדם שהולך לחפש את האמת רואה שעבר תהליך נפשי מאוד עמוק כדי למצוא אותה. ברגע שמוצא הוא מיד מרגיש, הרבה דברים מסתדרים בראש - הוא הולך עם המון שאלות, עם המון תאוריות, עם המון קרעי מידע ואח''כ זה מתאחה ומסתדר אצלו, עד כשהוא מוצא את האמת היא לא מוגדרת. זה לא שמשהו בא ואומר לו 'יש ספר שיגלה לך את האמת', היא לא מוגדרת, זה תהליך נפשי שאתה עובר. כל החיים רדפת עם המון שאלות וכשמצאת את זה 'זה ענה לך על הכל', הכל הסתדר לך וכשאתה צריך לבוא ולהגיד את הדברים למשהו אחר, אין לך מילים כי הוא לא עבר את אותו תהליך. בזמן שאתה מנסה לתאר לו מה האמת 'אין לו מושג מה אתה רוצה ממנו', הוא לא שאל את השאלות שאתה שואל, לא התקשה בבעיות שאתה מתקשה. אז מי שלא עבר תהליך 'הוא לא ימצא את זה'. אדם שזחל ממדבר למדבר, מראש הר לראש הר, מים לים, הלך ותר אחר האמת וימים כלילות כמיוסר כמו אומן שמחפש שהמוזה תרד עליו כדי שיצירת האומנות תרד כשזה ירד אח"כ הוא לא יכול להסביר את עצמו לעולם, כי העולם לא עבר את התהליכים שלו ואפילו שמנסה לדבר עם האינטליגנטים של הדור הם לא עברו תהליך נפשי כדי לחפש את האמת, הם קיבלו באוניברסיטה 'שזאת האמת' אז הם לא תוהים על זה, אף אחד לא תוהה על זה.
התורה למעשה לוקחת את האדם עד הקצה שלו לבחון אותו בכל הדברים האלה והניסיון הגדול שמגיע בסוף ספר ויקרא ( נקרא 'שבת ונתחזק' אנחנו אומרים; 'חזק חזק ונתחזק') הפרשה שצמודה לשבת ונתחזק היא צריכה לחזק אותך כדי לעבור לספר הבא שלא תאמר 'אני לא מחובר, גדול עלי, אני לא מבין מה כתוב כאן' ודווקא הפרשה הזאת מדברת על ניסיונות כלכלים מאוד גדולים שלא רק מתרחשים עלייך אלא מתרחשים גם על החבר/שכן ואתה צריך לעזור לו ולהרים אותו במצבים כלכלים שהוא נפל וזה גם כן לא פשוט, בנ''א אומר 'אני נפלתי מי יקים אותי'? אני צריך להקים גם את השכן שלי.. זה העניין. אי אפשר להסביר את זה ולעשות שיעור של 'בוא נאמין שיש שנת שמיטה והיא תניב לנו טובות' או 'בוא נאמין שלא צריך להלוות בריבית' שאתה אומר 'אני יפסיד' ואומרים לך: 'אתה צריך להאמין שאתה לא תפסיד'.. אי אפשר להעביר שיעור כזה.
השיעור שלנו צריך להיות ; על מה האמונה שלנו מתבססת?
אך אפשר לאמת אותה? ולמה הקב''ה לוקח אותה לקיצוניות כ"כ גדולה?
כמו בריאות שאתה לא יודע אם תחייה או תמות מחר בבוקר או כמו כלכלה או כמו זוגיות. הקב''ה לוקח ומותח עד הסוף שאתה אומר 'זהו, אין לי קרקע' יש לי כנפי אמונה 'אני פשוט עף על כנפי אמונה' וזה מאוד קשה. כולם בטוחים שהאמונה זה מאבק מול הציבור, אמונה היא לא מאבק מול הציבור. אנחנו לא נאבקים לא בחילונים, לא ברפורמים, לא במשהו שמאמין בפחות ממני או מעלי. האמונה היא אישית לגמרי 'היא בירור אישי' שלא תלוי באף גורם חיצוני ממש מאבק בנפש שאדם צריך להיכנס אליו וזהו. אתה הולך לשבור את הראש בינך לבין הבורא, בינך לבין האמת ואתה חייב ללכת ולחפור בזה כ"כ חזק כדי למצוא את זה כי זה לא מותרות.
כשהרב היה בהודו התפתח שיח סביב 'החיפוש אחר האמת'. אחד האנשים אמר 'בשבילי לחפש אחר האמת זה מותרות' בשביל מה צריך את זה יש הכל והכל צפוי. אפשר להכשיר את עצמך למקצוע? 'אפשר', אפשר להיכנס למקום עבודה ולקבל משכורת קבועה? 'אפשר', אפשר לצאת לפנסיה? 'אפשר'.. מה אתה מחפש צרות ?! ככה הוא פישט את כל החיים אבל אם נרד לפרטים אנחנו רואים, אבל על מה מבוסס הזוגיות שלך? על מה מבוססים הילדים שלך? על מה מבוסס מערכת היחסים שלך עם מקום העבודה שלך? על מה אתה מבסס את עצמך עם עצמך? איזה שיחות יש לך עם עצמך? על מה אתה משוחח עם עצמך.. 'על הגאדג'ט הבא שאתה מתכוון לעשות'? אתה נורא יצירתי ולכן מעסיק את עצמך עם הגאדג'ט הבא שאתה רוצה להוציא כדי לקבל פרס ישראל ביום העצמאות, זהו.. 'אך אתה חי עם עצמך כשאתה לא יודע מי ומה אתה ואך יגמר לך היום'.. אך ? רואים שרוב האנשים לא מתמודדים ולא רוצים להתמודד עם זה אומרים 'עזוב תן לחוות' וזה חבל 'זה יעלה לנו מאוד מאוד ביוקר' באזשהוא שלב יהיה סוף לחיים האלה וכשהתודעה תצא החוצה ישאלו אותך 'מה עשית למטה 70 שנה'? תגיד 'עבדתי, עשיתי גאדג'טים'.. על זה נאמר ''מי ביקש זאת מכם רמוס חצרי''. יש מצווה לעשות גאדג'טים? אין מצווה אפילו להמציא את התרופה לסרטן כי לא צריך תרופה לסרטן זו התרופה לסרטן (כל מה שאנחנו מדברים עליו).
יש כאן בעיה גדולה מאוד שהאנושות עסוקה בשקר של עצמה ואפילו לא נמצאת כמחפשת. הגמרא אומרת ''הבא לגבות כגבוי דמי'' ז''א אדם הגיע משקר וכזב לא מצפים מכל אחד להיוולד כצדיק אבל תראה שאתה מחפש את האמת? תראה שאתה מברר את האמת? זה לא משהו שהוא בחינת מותרות. יתפוס אותך שוטר 'מה תגיד לו'? בגלל שהעיניים שלנו הם כלפי חוץ תאמר 'אני ישקר לשוטר' ויעביר את זה. נכון שיקרת לשוטר (מה הבעיה 'הוא אמר א' אתה אמרת ב' הוא חייב לקנות את זה') אבל השקר איפה נותר? הוא לא נעלם, איפה הוא נותר? אח"כ לא תהיה כנה עם אשתך, איפה נותר השקר? עד שיוצא שמרוב שאתה משקר שקרים קטנים לכל מיני אנשים אתה פשוט יוצא שקרן. ניראה לך שחיפפת את החיים והסתדרת 'פשוט יצאת שקרן', אם יצאת שקרן מה אתה שווה.. ה' נקרא 'אמת', כאילו פספסת עכשיו חיים שלמים, גלגול שלם בזבזת.. לכן, זה לא מותרות.
לא להסתתר תחת כנפי האנושות, האנושות מטופשת ועיוורת. לא ללכת למקומות הומי אדם כמו קניונים ותחנות מרכזיות ולהגיד 'אבל כולם פה ככה, יעשו משהו לכולם'? לקב''ה 'כולם' זה כלום. הוא ריסק פה דורות שלמים בלי בעיה, מה הוא צריך להחזיק כאן דורות של שקרנים? אנשים ריקים שעושים עוול לעצמם ולאחרים 'דור של קניונים', בשביל מה הוא צריך את זה? לכן תמיד קיימת סכנה של להפסיק את זה כי הוא מרחם עלינו שנפסיק להיות שקרנים ולכן כל אדם צריך להיות עסק ועניין בדבר ואם יש עסק ועניין בדבר נקרא ''הבא לגבות כגבוי דמי''. מי קרוי 'איש אמת'? מי שמחפש את האמת גם אם הוא לא נמצא שמה עצם העובדה שהוא מחפש את האמת הוא קרוי 'איש אמת' וזה האמונה שלנו 'האמונה שלנו שבאמת קיים כזה דבר'. זה נורא מבלבל ומתסכל כי מי שהלך וחיפש 'אין לך מושג בכמה תהפוכות נפש אתה עובר, בכמה שברון לב אתה עובר, בכמה אכזבות אתה עובר' אבל אם אתה לא מוותר אתה מוצא אותה בגדול כי החיים שלנו מתחלקים לשניים למצוא את האמת ולחיות את האמת.
ניקח לדוגמא לאחר שבנ"א מצא את האמת; אך הוא מתנהג לדוגמא אם שנת שמיטה? אך הוא מתנהג עם הלוואה בריבית? אך הוא מתנהג עם כל מה שהתורה ציוותה? אדם שהוא אינו אדם אמת יעמוד על ההבטחות האלוקיות, למשל בשנה השישית יהיה פי שניים או מה שמבטיחים ואתה אומר 'אני אשמור אבל בתנאי שהוא אמר את זה', הוא הבטיח לי, או ''ונתתי גשמיכם בעיתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך'' אני יעשה את המצוות בגלל שהוא אמר את זה. נשאלת השאלה 'מה יקרה אם זה לא יקרה' אם ההבטחה שנצמדה לדבר שאתה מתבקש להאמין ואתה אומר אני כבר מאמין כי יש שם הבטחה 'אני יעשה את זה' ומה קורה אם ההבטחה לא תתקיים? זאת השאלה וזה משבר מאוד גדול.
המשבר הזה היה לאלישע בן אבויה ( היה רבו של רבי מאיר בעל הנס). הוא ראה מראה; ראה ילד שעושה את מצוות אביו, אבא שלו אמר 'יש קן שבה יש ציפור וגוזלים נעשה מצוות שילוח הקן'. הילד עשה שתי מצוות, מצוות 'שילוח הקן' ומצוות 'כיבוד הורים' (עשה מה שאבא שלו אומר). הילד הזה נפל מהעץ ומת ועל שתי המצוות האלה כתוב ''למען יאריכון ימך'' (''כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימך'' וגם על שילוח הקן כתוב ''למען יאריכון ימך''). הוא אמר: 'אך זה מסתדר' ? כתוב ''שליחי מצווה אינם ניזוקים''.. זה ערער את אלישע בן אבויה. כמובן שאצל הקב''ה החשבונות מורכבים וקל להגיד את זה, אבל זאת לא התשובה.
מה קורה אם הקב''ה מבטיח משהו ואתה אומר 'גם ככה קשה לעשות את זה אבל בגלל שהבטחת אני יעשה את זה' כמו למשל שכתוב 'עשר כדי שתתעשר' ועל זה הקב''ה אומר ''נסוני ובחנוני בזאת''.. כל הדתיים מעשרים וכל הדתיים עניים. אדם מעשר ומצבו כביכול נעשה גרוע יותר וזאת שאלה 'מה קורה כשאתה רוצה לבדוק משהו', הבטיחו ואמרו לך משהו ואתה אומר אבל זה לא עומד במבחן המציאות? אדם שעושה ניסוי מדעי וזה לא הולך לו, הוא ניסה שם תזה וזה לא הלך אומר 'הצלחתי להוכיח שזה לא'. אבל בניסיון של אמונה שמבטיחים לך ואתה רואה שזה לא עומד במבחן המציאות 'אתה עושה וזה לא קורה' גם ככה קשה לעשות את זה.. ושום דבר לא קורה, מה אז? הנטייה לכפור, למה? בגלל שאתה מחפש את התוצאות בחוץ. עשית תנאי, אמרת 'בוא ננסה אותו', אני יבדוק את זה. ואך רואים שניסית? עובדה זה לא קרה ואתה לקחת אחורה..
נשאלת השאלה, למה זה לא עבד עלייך? כי נכנסת באקט הזה ללא אמונה לכתחילה. מה שלא נכנסת אליו ללא אמונה לכתחילה כדי לנסות אותו התוצאה של זה תהיה תוצאה שלילית. מה המשמעות של הדברים? במכניקת הקוונטים יש ניסויים כמו למשל ניסוי שני הסדקים, שיש מצב שאתה לא צופה על הניסוי, אתה עושה ולא מחכה לתוצאות ואז התוצאות קורות מאליהן בטבע ויש מצב שאתה בא, על אותו ניסוי ומצפה לתוצאה 'אתה מסתכל והתוצאה משתנה'. יש מושג שנקרא 'מחולל אירועים אקראי' כמו עץ או פלי במקום לעשות עץ או פלי אחד שבהם תזרוק המון פעמים את המטבע אתה אמור לקבל 50 אחוז עץ 50 אחוז פלי. יש כזה ע''י מחשב אלא שהוא עושה את זה מיליארדים פעמים ואז יוצא לו 0 או 1 שזה כמו עץ או פלי. כל לחיצת כפתור זה הטלה אבל אתה מטיל כביכול מיליארדים של אירועים. אתה יכול לשים שם סטודנטים ולומר להם 'אל תחשבו כלום כרגע אנחנו לוחצים על הכפתורים בואו נראה מה יקרה' ואז אתה מגלה ' 50 אחוז 0 ו 50 אחוז 1 ' ואז אתה אומר לסטודנטים תחשבו עץ או תחשבו 1 והם חושבים, אתה לוחץ ורואה את ההטיה של התוצאות הולכות.
המציאות הולכת לעבר מה שאתה מצפה ממנה..
אין ניסוי אובייקטיבי בגלל זה אפשר לקום בבוקר ולגלות 'היום המחקר גילה שחלב לא בריא'. למחרת אתה קם ומגלה דווקא כן בריא אח"כ אתה מגלה שביצים דבר נורא לא בריא אח"כ אומרים ביצים דבר הכי בריא, כל יום אתה מגלה משהו אחר. הסיבה 'אתה מצפה לתוצאות ומקבל אותם', תלוי למה אתה מצפה. אז אם אתה בא לעשות מצווה, תלוי למה אתה מצפה.. אם אתה מצפה לרצון לקבל לעצמו אז זה לא עובד 'ההבטחה האלוקית לא עובדת' אבל אם אתה מצפה להשפעה 'אני בא להשפיע', אני מרוקן מזה, אז אתה תקבל את התוצאות הנכונות. התוצאות הן לא חיצוניות, התוצאות הן פנימיות, למעשה אף אחד לא הבטיח לנו משהו גשמי לגמרי, אומנם כתוב ''ונתתי גשמיכם בעיתו'' 'גשמיכם' זה הגשמיות שלכם, אבל יש הרבה מאוד פירושים (והתשובות הן לא טיוח) ואתה צריך להרגיש אם חלף העבודה שלך ''ונתתי גשמיכם בעיתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך ואכלת ושבעת''. אדם צדיק לא מצפה שהנכסים שלו יגדלו בגלל ששמר שמיטה 'זה לא הפואנטה וגם לא משוב' זה תלוי בהמון פרמטרים אלא הוא צריך לראות בעצמו מה הייתה התוצאה של הבעת האמון באקט הזה. בזוגיות, הרבה פעמים יוצר מצב שאם אני יגיד את האמת זה יהיה לי מאוד לא נוח 'זה יהיה מאוד לרעתי' אבל למעשה מה שהרווחתי זה את האמת שלי 'הרווחתי את האמת שלי, לא שיקרתי', הרווחתי את עצמי. דוגמא, יכול להיות שנסעתי באוטו בלי ביטוח ואם יתפסו אותי זה יצור בלאגן אבל לא הרסתי את עצמי. כמה יעלה לי כדי לקנות את האמת שלי? 5000 שח, 15000 שח.. 'בסדר, אז 15000 שח ושלושה חודשי שלילה' תדע שזה השווי של האמת שלך ככה קנית את האמת כי אם הייתי בא למשהו והייתי אומר לו 'אני יכול לעשות עכשיו משהו שתהיה איש אמת לעולם לא תשקר ולעולם לא תיפול, כמה אתה מוכן לשלם בשביל זה? מה שהקב''ה גובה מאתנו זה 'פרוטות', זה כלום.. והחרדות שלנו מעצמינו מכניסות אותנו לצרות צרורות.
צריך לדעת שאמונה זה לא סתם I believe , האמונה שלי מתבססת אמת.
נסביר נקודה נוספת בעניין האמת כדי להסביר מה אני מקבל באמצעות אמונה..
כתוב ''ה' אלוהיכם אמת'' מבחינתנו ה' הוא אמת. אין לנו מושג מה זה הקב''ה אבל יש לנו מושג אינטואיטיבי לגבי המושג 'אמת'. יש לנו מושג אינטואיטיבי לגבי המושג 'אמת' כי אנחנו יודעים מה זה שקר ונדע להיתקל בזה, ברגע שניתקל באמת ניתקל בבורא. אז למעשה כל האינטראקציה שלך בלהאמין באמת, הרווח שלך הוא 'רווח אינטימי'. לאחרונה אנחנו מדברים על זה הרבה בשעורים 'שהרווח הוא פנימי ולא חיצוני', לא יכול להיות שיהיה אזשהוא פידבק חיצוני למשהו שאתה עשית.. זה זיוף ולא בריא שזה יקרה וזה גם לוקח את הבחירה. נניח שמשהו עושה סטטיסטיקה ואומר 'חבריה זה נכון כל מי שמעשר יתעשר' וכל השאר נהיו עניים. מה היה קורה? כולם היו מעשרים ובאופן אוטומטי זה לוקח את הבחירה. אז כאשר התיאורים האלה מופיעים הם למעשה תיאורים רוחניים ו'רוחני' זה פנימי אינטימי ואתה צריך לשים לב לזה.
מה הרווח שלך כתוצאה מאקט רוחני שעשית? 'אנטמיות עם הבורא'
'אנטמיות' - אנטמיות עם עצמך, אנטמיות עם הבורא, אנטמיות עם הזולת. יש המון אקטים שיש לך המון מה להפסיד מהם אבל הרווחת צעד פנימי אדיר. בחוץ יכול להיות שאפילו נעצרת, בפנים זה צעד פנימי אדיר.
זה מוביל אותנו לנקודה הבאה.. האנושות נורא עסוקה בהישגיות, כולם עסוקים בהישגיות; להקים את המגדל הבא, ואת הבניין הבא, ואת הפרויקט הבא ואת הכנס הבא.. וכדי להקים את זה אנשים נופלים כמו זבובים 'זה נפגע, זה צרח על ההוא', ככה אחד פוגע בשני. תעמדו ותסתכלו על מגדל עזריאלי ותשאלו את עצמיכם 'כמה משפחות נפגעו כאן' ? כמה אנשים נפגעו כדי ששלושת הבניינים האלה יעמדו? כמה שחיתות הייתה פה? כמה העלמות מס? כמה פועלים בוזו ע''י קבלנים? נחשוב.. 'על מה עומד הבניין הזה'? לכן, אין סיכוי שיחזיק מעמד, הכל ייפול. אתה עושה פרויקט, תראה כדי לעשות את הפרויקט מי סובל מזה? את מי אתה מקריב כדי שהדבר הזה יצליח? ואחרי שהדבר מצליח, הוא נשאר במציאות? לא. הוא נצחי? לא.. אז מה הקמת? כלום 'לא נשארת עם כלום' (גם לא עם הדבר ביד וגם לא עם האנשים). בפרשת נוח ציינו את עניין המגדל, שהקימו מגדל על חשבון האנשים, אם הייתה נופלת לבנה מתוך המגדל עצמו 'אוי ואבוי, מי הפיל את הלבנה', אבל אם היה נופל בנ''א מהמגדל 'לא נורא תביאו משהו אחר' העיקר שהמגדל יעמוד. איפה המגדל היום? ואיפה כל האנשים שבנו אותו היום? מה נשאר? רק צער, רק נשמות שמצטערות באוויר, זה מה שיש לנו עכשיו. נשמות שמאז מגדל בבל עדיין צועקות והן עדין נשמות עשוקות (עד היום יש אותם והם לא התגלגלו) שצורחות וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו 'הפילו אותי מהמגדל הזה' והן למעשה עדות של העושק שנעשה בגלל המגדל. כמה מגדלים כאלה באו אח"כ? בגלל פרויקטים; 'פרויקט החלל', 'פרויקט הטילים', 'פרויקט כיפת ברזל' גם להעמיד את הבית לשבת זה פרויקט וגם זה גובה דמים. אין שום דבר ששווה שתרסק את הנפש של האהובים שלך (לא השטיפה, לא הכנסת שבת, לא האוטו וכד') והרבה פעמים בגלל הסיבות האלה אין סיכוי שנעשה משהו מושלם בעולם הזה. העולם הזה לא בנוי למושלמות אם העולם היה בנוי למושלמות כאילו היית אומר 'וואלה שווה להקריב קורבנות', אבל אין מאז אדם הראשון ועד ימינו אנו לא ראינו דבר אחד מושלם שהאדם עשה...אפילו דבר אחד לא עובד מושלם, אפילו אם קיבל את האופטימיזציה שלו למחרת זה כבר ישן.
אז מה למעשה אנחנו בונים פה? אם מראש יש את האקסיומה שמה שתבנה לא מושלם ואתה הולך לבזבז על זה המון כסף.. ראו ערך הבניינים של היום. אנשים קונים בתים במיליונים ואין שחיתות גדולה מזה (בטון הדבר הכי זול בעולם ולא בעיה לבנות) למה העלות גבוה? כדי לעשוק, אתה אומר 'מילא זה, הבית עצמו לא בסטנדרט גבוה, הוא דולף אחרי זמן מה. אתה משקיע המון כסף בשיפוץ, הריצוף עקום, שקעים עקומים, יש נזילות.. אתה אומר 'השקעתי לפחות שיעמוד לי בית כמו שצריך שאני לא אצטרך להתעסק אתו', עוד שנה שוב שיפוצים. אז על מה אני משקיע כ"כ הרבה אם אני יודע מראש שזה לא יישאר.. כנ"ל לגבי רכבים אתה יכול לקנות רכב יקר פתאום תקלות ואנשים קונים רכבים כ"כ יקרים.. אבל זה לא נשאר, השלמות לא נשארת.. אז במה אתה כ"כ משקיע?
נשאלת השאלה,
האם אפשר להגיע במציאות הזו למושלמות ושלמות?
כן, אבל בנפש. אך עושים את זה? מעצם העובדה שאתה הולך לכוון. את זה אנשים לא מבינים, שאתה לא צריך להיות מושלם אלא אתה צריך ללכת לעבר המושלם.
כל ספירת העומר כתוב ''וספרתם לכם חמישים יום'' אבל אנחנו לא סופרים 50 יום אנחנו סופרים 49 הקב''ה אומר ''אקרא לאל עליון לאל גומר עלי'', אתה תעשה 49 אני ישלים לך את ה 50 . יש הרבה דברים, לדוגמא כתוב 40 חסר 1 אתה אומר; 'תגיד 39'..לא, אומרים; אתה תעשה 39 את ה 40 אני משלים לך. הרבה דברים הקב''ה אומר; אתה תהיה בתחילת הדרך תעשה מה שאתה צריך לעשות, מה שנצטווית תעשה מהצד שלך; תנסה להיות הבן זוג הכי טוב (תנסה להיות.. אתה לא צריך להיות הבן זוג הכי טוב), תנסה להיות האבא הכי טוב, תנסה להיות התלמיד הכי טוב, תנסה להיות הרב הכי טוב, תנסה להיות העובד הכי טוב. תעשה ככל שביכולתך, אני ישלים לך את זה 'אל תדאג' אני אפתח לך את היצירתיות או את המוחין שקשורים לאותו עניין. ''יהיב חוכמתא לחכימין'' לכאורה היה צריך להיות כתוב 'יהיב חוכמתא לטיפשין', למי נותנים חוכמה? לטיפש.. אומרים 'לא, טיפש לא רוצה חוכמה, אבל חכם אדם שרוצה חוכמה, עובד על חוכמה לכן, אני נותן לו חוכמה'. הוא עובד על זה, הוא רוצה בזה רק אין לו ''החוכמה מאין תמצא'', אז הקב''ה אומר 'הוא משתדל' אז אני אתן לו, אני רואה את ההשתדלות שלו. . וכן אפשר להגיע לשלמות.
ענקי עולם הגיעו לשלמות ולא מדובר במספר קטן של אנשים; רבי נחמן מברסלב, הארי הקדוש, דוד המלך, משה רבינו, אור החיים הקדוש, הרמחל, בעל הסולם.. כל הצדיקים הגיעו לשלמות. בעל הסולם כתב את השיר 'דייני', אם לא היית נותן לי את זה 'דייני' הייתי עובד אותך גם אם לא היית נותן לי כלום.... בסוף הוא כתב אם לא היית נותן לי את האלף העשירית 'דייני', בעל הסולם ראה את האלף העשירית. בעולם הבא יש אלף שביעית שמינית תשיעית ועשירית שמגיעים אליה מתי מעט רק עשרה, הוא היה בין העשרה הנבחרים שהנשמה שלו הגיעה עד לאלף העשירית, זה שלמות. וזה למה? כי הוא חיפש את זה, הוא נגע בזה. להשלים לך בניין, מי ישלים לך בניין? מי ישלים לך את האוטו? אף אחד לא יכול לגעת במשהו שכבר עשית ''כל המוסיף גורע'' אבל ברוחני כל מה שאתה תשאף אליו הקב''ה רואה את זה ואומר: 'אל תדאג אתה תמשיך לנסות אני ישלים את כל השאר'. ידוע למשל שהמילה 'זקן' ביהדות מלמדת על חוכמה גדולה מאוד, רב המנונא הזקן. כל מי שהוסיפו לו את המילה 'זקן' ז''א שנגע בכתר, וזה למה? חכמי הקבלה אומרים כל מה שאתה מתאמץ עליו במוחין בימי התשחורת (בימים שהשיער שלך עוד שחור) אח"כ בימי זקנותך הקב''ה ייתן לך הכל. כל מה שאיי פעם התאמצת עליו, תקבל ואתה לא תמות עד שתראה ''מסוף העולם ועד סופו''. יוצא, שבמקום לקבל חס ושלום אלצהיימר, דמנציה או שכחת (ששייכים למחלקה הגריאטרית) אתה מקבל בדיוק הפוך. אתה נהיה אריה בסוף הימים שלך, גדל בשיבה טובה ובמות נשיקה ולא זרוק עם טיטול בבית אבות. ולמה? כי כל החיים שלך חיפשת אחר האמת אז הקב''ה אומר 'אני יודע'. לקראת סוף הזמן של הרב אלישיב מספרים שהנוכחות בחדר הייתה בלתי אפשרית, הרגישו יראה מטורפת שלא עמדו בה. הבנ''א היה למעלה מרנטגן, הוא ידע כל דבר 'מה עשינו, מה חשבנו בכל מקום'.. ממש קרן אור משה והיה בן 98, קול חלש 'כולו בתוך הספר', הולך עם הליכון ולא יכולנו להיכנס לבית מרוב יראה, רעדנו מפחד. הזיכרון היה חזק והכל היה פתוח לפניו, הרגשנו אור עצום שיוצא ממנו ופחדנו מזה מאוד לא ידענו להכיל את זה, זה זקן ולמה? כי הרב אלישיב מגיל 3 זה מה שהוא חיפש לא עניין אותו כלום.
כשאנחנו מתבקשים לדברים כאלה ורואים בפרשת בהר בחוקותיי 'בבקשה תעזור לאח שלך האביון אם הוא נפל, תקים אותו'. אתה אומר: 'מה אני פראייר', הוא עושה את הטעויות שלו, מה אני אלך לעזור לו? מבקשים ממך טוב 'תשמור שנת שמיטה', אתה אומר; אך אני יעשה את זה? 'טוב, אני יעשה היתר מכירה' נסתדר עם זה. מבקשים ממך; 'תשמור על הלוואה בריבית' ואתה אומר; 'בסדר, הלוואה בריבית, אני יעשה עוסק מיוחד שבו יותר לי להלוות בריבית'. מקמטים את האמת כל הזמן, איפה שאפשר לקמט את האמת ועדין להיקרא 'רוחני', אתה לא יכול לעשות את זה, זה פשוט לא עובד ככה.
לסיכום,
בחוץ אין מה להתאמץ לעשות משהו מושלם, אין סיכוי שזה יהיה מושלם, לא משנה במה תתעסק; תביא את כל האנשים, תן להם המון כסף.. עצם העובדה שיש לנו 'גוף פיזי' הוא לא יודע לעשות משהו שלם. השלמות ניתנת להשגה ברוחני וזה רק מעצם העובדה שאתה מחפש אחר השלמות 'ה' משלים את זה' כי אין דבר העומד בפני הרצון בעניין הזה. ככל שאדם יותר מברר את הרצונות שלו, יותר חותר אל האמת מתאמץ עליה ולא נותן לעצמו מנוח, זה קורה. מגיע לרמות שאין לדברים גבול, ז''א אף אחד באמת לא מעכב אותך וזכו לזה רק אנשים שנקראים 'אנשי אמת' הם נקראו 'בני עלייה' כך אומר רשב''י ''ראיתי בני עלייה והם מועטים''. 'בני עלייה' הם אלה שמחפשים כל הזמן את העלייה, הם עושים, יש להם מוטיבציה רגשית כל הזמן להתקדש, כל הזמן להמשיך הלאה, כל הזמן לחפש ולתור אחר האמת ולגלות מה עומד עוד מאחוריי.. עד שמגיעים לשלמות ולא מצד עצמם. כולם באזשהוא שלב, שמקבלים את זה, הם מבינים 'משהו כאן ניפתח ולא אני פתחתי את הכל', ז''א, יש כאן אור גדול מידי שהוא לא פרופורציונאלי למה שעבדתי עליו. כל הצדיקים מבינים ומקבלים ענווה מטורפת, אף צדיק לא יאמר: 'בטח מגיע לי, אני עבדתי על זה' כולם יגידו 'מה שקיבלתי לא פרופורציונאלי למה שעבדתי' זה יותר מידי גדול, זה יותר מידי אמת... זה כאילו מושלם כבר ואין מה להוסיף עליו וכל מה שיש זה פשוט התבטלות וזהו.
זה הפרשה בהר בחוקותי..
ולכן צריך מאוד מאוד פשטות 'לא להתחכם עם התורה' כתוב ''הקב''ה ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים''...לא לעשות יותר מידי חשבונות, זה לא אומר שצריך להיות 'שוטה' אבל 'פשטות' ענינה; 'אני מאמין בך או לא מאמין בך' כי בסופו של דבר זה לא שאני עובד מול דתיים או מול זרמים, אני עובד מול הקב''ה ויש צווי מבורר היטב. לא יתכן שהגענו לדור הזה ונקרא פירוש שגוי על משהו, זה אומר שזה הורס את כל ההשגחה שהקב''ה לא השגיח עלינו. כל מי שטוען 'אני מאמין בקב''ה אבל עבר 3300 שנה מאז מעמד הר סיני בטח שינו, אך אפשר לחשוב שזה באמת נשמר'..? אם ככה זה אומר שלא מאמינים בהשגחה ואז באמת הקב''ה לא יכול לבוא אלינו בטענות. כאילו אני יכול לבוא לקב''ה ולהגיד לו 'אולי זו לא המזוזה שהתכוונת אליה'? אולי התכוונת למזוזה אחרת מאיפה אנחנו יודעים? יכול להיות שמרוב שעבר זמן אנחנו מציבים ניירות על המשקופים מכערים את הכניסה סתם אולי לא התכוונת לזה? זה לא יתכן כי חלק מאמונה אתה צריך לדעת שיש כאן השגחה 'הוא מצוי ומשגיח' (אחד מ 13 עיקרי אמונה וזה העיקר הראשון) הקב''ה דואג שאנחנו אחרי 3300 שנה נקבל הלכה מבוררת ומצווה מבוררת וכל מה שנותר לעשות זה לעשות אותה בפשטות. לא בגלל זה שאני מבין אותה כי אני לא.. 'אתם חושבים שאני מבין מה זה תפילין'? שאני מבין מה זה טלית? מה זה תפילה? 'אני לא מבין כלום', מה אני מבין? 'אני מבין שאני מרגיש אותו', 'אני מבין שאני צריך לגלות אותו', 'אני מבין שהנפש שלי לא תהיה שקטה גם אם אני יתפלל את התפילה הכי מושלמת בעולם וגם אם אני יניח תפילין שיגידו לי שזה של הארי הקדוש, זה עדיין לא יעשה לי כלום. מה יעשה לי את זה? כשאני אמצא אותו.
לכן הנפש לא שקטה והיא לא שלווה אף פעם עד שהיא לא הולכת תרה ומחפשת אותו ולצורך העניין יכולים להיות אדמו"רים או ראשי כוללים שלומדים יומם ולילה עושים הכל ע"פ הלכה ועושים רשימות צי'קליסט והם כאין וכאפס לעומת אדם ששוכב לו בתוך הבית על המיטה עם השמיכה בדיכאון עמוק שהקב''ה לא נמצא והוא מחפש אותו בנפש. הוא לא מחפש אותו מילולית, הוא מחפש אותו רגשית והוא נחשב הרבה יותר מואר מראש כולל. יש אנשים שהולכים בדרך הזאת, זה מסלול הכי נכון 'זה מסלול כואב מאוד, זה מגיע לכאב פיזי....וזה כמעט מגיע לשיגעון אבל הנפש שלהם מחפשת את הקב''ה והיא נעה במהירויות אדירות בללכת ולחפש אותו ויותר סיכוי סביר שאנשים האלה ימצאו מאשר אנשים שמנהלים רישום צי'קליסט 'עשיתי שחרית מנחה ערבית אני מסודר', זה לא נקרא לחפש אותו....
הפרשות בהר בחוקותי חזקות ומאתגרות מאוד וקרוב לוודאי שנפסיד מכל מה שכתוב שם, אין ספק שאדם שמלווה בריבית מפסיד, הערך של הכסף יורד. אבל אתה אומר: נתתי לך 3000 תחזיר לי 3000 .. אבל הערך של הכסף יורד 'זה בסדר' אני לא נותן לך את זה כדי לעשות עלייך כסף לא מדובר בעניין כספי אני רוצה לחלץ אותך, היית במצוקה אני רוצה להוציא אותך ומה שאח"כ הוא הפסד זה חלק מהחסד שנתתי לך 'לקחתי את זה בחשבון'. או להגיע לשנה השישית ומבקשים ממך הלוואה המון כסף (שנת שמיטה היא גם שנת שמיטת כספים) אתה אומר 'לא אני מצטער נגיע לשנה הבאה ואתה תברח לי'.. אומרים לך 'דווקא בשנה השישית אפילו ביום האחרון של השנה השישית תיתן לו' אתה אומר: מה אני אתן לו? 'זה אפילו לא נקרא הלוואה בריבית, זה פשוט לתת לו' אומרים לך: 'תיתן לו' ואתה עושה מעשים שכביכול אין איתם שום שכל, אף אחד לא מבטיח לך שום דבר ואתה אומר אבל למה לעשות את זה?
זאת הנקודה, למה אני עושה את זה? כי אני מחפש אחר האמת.
אני יגלה מה קרה לי בזמן שאני עושה את זה.
נשאל תלמיד חכם מה הפואנטה שאתה עושה מה שאתה עושה? יגיד 'לעשות', מדובר באקט אמוני. תאמר לו.. 'הבנתי אבל א). לא יהיה לך כוח אתה צריך המון מנוע כדי לחזור שוב ושוב על זה ב). הקב''ה מנסה כל אחד על החולשות שלו. אם נניח אתה חס על הכסף שלך, ביום האחרון של השנה השישית יבוא שכן קרוס ויאמר 'תלווה לי'.. מחר מתחילה השנה השביעית ברור שהוא לא יחזיר לך.. אומר לך 'אם לא תציל אותי אף אחד לא יציל אותי' ועכשיו אתה צריך לעשות מצווה. נשאלת השאלה מה יוצא מהמצווה? אנשים מדברים על גן עדן גיהנום זה לא הפואנטה. יש דברים שתקבל עכשיו מיד. מה מקבלים כאשר עושים אקטים משוגעים? מדובר באקט שקרוב לוודאי אתה תפסיד. מה אתה מרוויח מלעשות אקט כזה? נניח שאתה מבקש מהבת זוג להקשיב לך שתשמע ותסמוך עלייך.. אתה רוצה לעשות צעד מסוים..והצעד משוגע..כמו לקנות בית ענק ומבקש מהבת זוג שתהיה אתך אבל אין שום שכל לזה, אומרת האישה 'אנחנו עלולים לפול..בסוף משתפים פעולה..והעניין קרס...לא הצליח, אבל היא עדיין איתך..מה האקט עשה? דבקות, שיחרר מאהבה התלויה בדבר, נתנו לעצמינו לגטמיות לאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר..של אני אתך לא משנה מה התוצאה תהיה ולכן הקב''ה נתן לנו לעשות מעשים משוגעים. מי לא יעבוד שנה לצורך שנת שמיטה? אקט משוגע.. תיתן לחבר שלך הלוואה כמה שהוא צריך ביום ה 365 של השנה השישית(למחרת שמיטת כספים הוא פטור) אקט משוגע.. או תלווה למשהו שאין לך מושג אם יחזיר או לא קרוב לוודאי שלא יחזיר..תיתן לו. כל האקטים הנ"ל מעל טעם ודעת אין טעמים למצוות האלה אע"פ שכתוב אתן לכם פי3 בשנה השישית זה לא שכר. המצוות שניתנות 'בהר ובחוקותי' הם ממש מעל טעם ודעת למה המצוות האלה מגיעות עד הכתר (מעל טעם הדעת) ? הקב''ה אומר פה תזכו באהבה שאינה תלויה בדבר. אתה אומר אני מוכן אבל מה אני אקבל בתמורה? אתה לא תקבל כלום בתמורה אולי נזק...
כל הספר מדבר על קורבנות, מסיים לא בעוד קורבן אלא עכשיו תזרוק את הכל... אתה עושה צעד לא הגיוני אין בו שום שכל ומסכן אותך לגמרי מבחינה כלכלית אבל אתה תרוויח אותי. גם בזוגיות זה ככה לפעמים צריך ללכת עם הבן זוג עד הסוף כדי להרוויח את הבן זוג בשביל זה אפשר להפסיד אוטו והרבה דברים אבל הרווחת את הבן זוג מדובר בערך עליון. להרוויח נשמה של בנ'א אחר שאתה אומר אני הולך ע"פ מה שאתה אומר ויקרה מה שיקרה..אם צריך להיות הומלס אהיה הומלס יחד אתך.
ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום
צריך עוז בשביל הדברים האלה..
שבת שלום.