פרשת השבוע

פרשת תצווה - לפגוש את עצמי בתוכי

תמלול מפרשת השבוע התשע''ו

הרב אריה חיים נווה

מסגרת העבודה

בפרשות עצמן לא מובן ההקשר בין הפרשות להתנהלות של האדם ביום יום שלו. זה נראה שכעת הם בונים את המשכן ובית המקדש, אבל התורה לא לקחה בחשבון 3300 שנה לאחר מכן שלאדם יהיו כל מיני בעיות של זוגיות ושלום בית וכו'? אם המטרה היא ואהבת לרעך כמוך אז למה לא מלמדים אותנו את זה ישירות?

בספר יצירה כתוב שהקב"ה ברא הכול בספר סופר וסיפור וזו הסיבה מדוע זה בספר וסופר כי המטרה של הספר עצמו זה לא כמו מדיה רגילה (מדיה רגילה כמו סרט מגישה את המידע באופן חד מימדי) ואם מראים לך תמונה אז אין לזה עוד פירוש. לסיפור יש פשט רמז דרש וסוד כי יש לו עוד משמעויות, אז התורה כתובה בארבעה מלבושים עד שזה מביא את האדם להגיע לרובד הסוד שזה הרובד המופשט לחלוטין, להפשיט הכול מהגשמיות.

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור", לוקחים מהזיתים הטובים ביותר עושים בהם חור יוצא מהם שמן זית ומהם עושים את השמן הזה. עם ישראל משול לזיתים וידוע שכשם שמוציאים את השמן בכתישה אז כך עם ישראל חוזר למוטב בייסורים. והכוונה היא לאו דווקא שואות כי שואה זה רגע אבל אדם שחיי את כל חייו בלי דעת אלו ייסורים.

לנו חסר העניין של להבין במה השמן בא לידי ביטוי. אנחנו מדליקים את מנורת המאור והיא צריכה להאיר. מנורת המאור מרמזת על חוכמה והיא צריכה להאיר מזיתים שאלו פריטים מעם ישראל שמוציאים מהם את השמן בדרך מאוד מסוימת (בזיתים הללו הכוונה היא לצדיקים) ומהם מוציאים את השמן עצמו וזה שמן זית זך כי הם הזדככו, והוא כתית למאור ואנחנו צריכים לדעת מה מיוחד בזיתים האלו ובשמן הזה.

חסרה לאדם הגדרה מדויקת של מה הוא צריך לעשות וזה לא מספיק לומר לו תעשה תורה ומצוות כי יש כאלו שעושים זאת כמו עבודה זרה לכן צריך להגדיר מסגרת עבודה.

דואליות

מבקשים מאיתנו לקיים ואהבת לרעך כמוך כשאנחנו בעצמנו דואלים, גוף ונשמה, ואנחנו שומעים שני קולות ואנו מגדירים את הגורם המפריע כגוף. אבל אם נשאל האם הקב"ה ייצור יצר רע? הרי אין לך נותן מה שאין בו והכול בא מהקב"ה אז ממי יצא יצר הרע? הרי הקב"ה טהור אז איך יצא טמא מטהור? איך יצא יצר הרע מהקב"ה? ואם תאמר זה יצא מאדם הראשון, אז אדם הראשון היה טהור בהתחלה אז איך יצא ממנו החטא?

צריך לדעת שאנחנו לא מסתכלים על זה ככה, יהיו לנו כל מיני פרדוקסים שהם לא ייושבו אבל אתה חייב ליישב את הכול מכיוון שצריך להחזיר את הכול לרשות אחת ואת הכול צריך להחזיר לטוב.

דבר ראשון צריך לדעת שהגוף הוא גאוני ואנחנו זקוקים לו ואסור לנו לסגף או לענות אותו והוא יקום לתחיית המתים, ובכל מקום שמתעוררים כוחות הגוף מתעורר כוחו של משיח, כלומר הגוף זו חוכמה אדירה ואנו לומדים זאת מהקדמה לספר פנים מאירות פנים מסבירות של הרב אשלג. הוא מסביר שהנחש היה חכם ומחוכם והוא היה ערום מכל חיית השדה, ערום זה מופשט מגשמיות, משמע שהוא אור. (אחרי החטא כשאומרים ערום זה כבר לא טוב). נחש אמר לחווה מדוע את לא אוכלת מעץ הדעת טוב ורע? והיא ענתה לו שהם קיבלו ציווי מפורש, ועוד-" אני טועמת טעם מוות בתוך העץ עצמו", ואז הנחש שואל אותה- איך זה מסתדר לך אם הכול רשות אחת? ומה העץ הזה עושה בגן עדן? איך זה מסתדר לך עם העובדה שהקב"ה הוא טוב ומיטיב? אז חווה שאלה- מדוע כשרק אני מתקרבת אליו אני מרגישה טעם מוות? ענה לה- כי את רואה  את זה ככה, אבל תכנסי ותשני את התפיסה שלך שהרע שאת טועמת הוא טוב. ואז היא התקדשה ועשתה את המעשה הזה לשם שמיים, כשהמטרה הייתה לאכול רע אבל לשנות את התפיסה לגביו ולהבין שזה טוב. אבל כאן העניינים הסתבכו כי לא היו לה את הכלים לזה.

האדם הראשון היה במדרגה של חוכמה והייתה חסרה לו את ההתנסות של העולם הזה מכיוון שתכלית בריאת העולמות הייתה להוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו של הקב"ה, אז הירידה בעולמות וההתנסות הייתה חשובה. לצורך העניין הזה הקב"ה לא יכל לומר לו- תרד בבקשה בעולמות כי זה עינוי ואילו הקב"ה ברא עולמו כדי ליהנות לנבראיו, אז איך יורדים בעולמות? כביכול עושים חטא. אז מי יעשה את זה? עושה את זה מישהו אחר והשליח רומז לו על זה, הנחש בא ורמז לחווה.

מטרת הירידה הייתה דווקא שנחווה רע ונשנה את  תפיסת העולם לגביו.

אנחנו עכשיו חווים רע תחת התפיסה של הרצון לקבל לעצמנו שלנו, של האינדיבידום שלנו שהוא מחליט מה רע ומה טוב, אבל בשינוי של תפיסה אם נראה את הדברים מתוך גדלות ומתוך ראיית האחדות אנחנו נראה שזה כן בסדר.

נניח שאדם חווה טראומה, אף אדם לא אוהב מפאת הרצון לקבל לעצמו שלו לחוות טראומה זה לא נעים רגשית, אבל מבחינת הקב"ה חווית הטראומה היא העמקה רגשית והיא מורכבות רגשית וזה עומק שהוא לא יוכל להשיג באף דרך אחרת וחשוב שאדם יגיע לעומקים האלה, רק שהטריגר לזה הוא הטראומה. ואם תשאל האם אפשר בדרך אחרת? אפשר דרך תורה, אם האדם יעמיק ויחשוב ויחקור יוכל להגיע לעומקים האלה, אבל רוב האנשים לא עושים זאת כך ולכן הם יחוו זאת דרך המציאות. ולכן המציאות בנויה להכניס אותנו למורכבות ולעומק הזה, אז האדם בחוץ יחווה טראומה אבל מבחינת הקב"ה הוא חווה עומק אז אלה 2 הסתכלויות שונות. אדם יכול לשבת על מיטת הפסיכולוג ולומר חוויתי טראומה, הקב"ה יגיד לו- אתה חווית עומקים. אז אם אני אשנה את התפיסה לגבי זה ואני אומר- חוויתי עומקים, זה כבר יהיה משהו אחר. עצב זה לשון עיצוב והוא בא לעצב את האדם ולא בא לדכא לו את הנשמה, וכל אחד יכול לומר שמכל האירועים שהוא עבר הוא הפך עמוק יותר. התכלית של כל מה שעברנו בששת אלפי שנה הוא עומק ומורכבות. לעצב את התודעה האנושית שתהיה תודעה אלוקית.

על כל פנים היא אמרה הנחש השיאני וחז"ל אמרו זה לשון נישואין וזה אומר שהוא בא עליה וזה יצר את גוף הנחש, וגוף הנחש זה אותו אחד שנתן לה את הרעיון, ונחש בגימטרייה זה משיח. אז הגוף הזה הוא מחשבה חכמה ביותר, זה חוכמת המשיח, וחוכמת המשיח דורשת ממך תשובות, אתה רוצה לזכך אותו, אז הוא רוצה תשובות. והוא שואל- מה אתה עושה בחמש לפנות בוקר עם תפילין על הראש? למה אתה טובל אותי במקווה של מים קרים? למה אתה צם בשובבים? למה אתה עושה את כל הדברים האלה? צריך לענות לו ואם לא תענה לו הוא יתנגד, הוא נהיה עצוב, מזניח, עצל, והוא לא מתנגד כי הוא יצר הרע מטופש שבא להפריע לך, אלא בגלל שאתה לא עונה לו.

גלות הדעת גלתה לגוף, אז עכשיו אתה צריך להכניס לו דעת, וברגע שתכניס לו דעת הגלות הזו תהפך לגאולה, וחייבים לשתף את הגוף כדי שלגוף יהיה טעם בעבודה ושהגוף יחליט שהוא רוצה להצטרף לעבודה, וזה נקרא ולעובדך בלבב שלם. לבב שלם הם יצר הטוב ויצר הרע, אמרו לנו לעבוד עם שניהם ולא רק עם היצר הטוב.

אז אם כך צריך לעבוד עם הנשמה ועם הגוף, אבל איך נעבוד עם הגוף אם הוא מתנגד כל הזמן? יש שאלות שאני לא יודע לענות עליהן אז מה משיבים לגוף?

תשובות לגוף

אם היינו עושים הצבעה של דתות לאיזו דת כל אחד רוצה ללכת ההתפלגות תהיה כמו שזה היום, אבל נשאלת השאלה האם יהיה משהו שאפשר יהיה לנסח אותו ותהיה לנו 100 אחוז הצבעה?

כדי שיהיה דבר כזה צריך לתת משהו שהגוף מסכים איתו וגם הנפש מסכימה איתו-

דת האינטימיות - תתארו לכם שיש חברה מתוקנת שבה מקבלים אותך כמו שאתה, אף אחד לא שופט אותך, כולם שומרים עלייך ודואגים לך, מקיימים אהבה שלא תלויה בדבר, יכבדו אותך ויאהבו אותך, ואם תיפול יחזיקו אותך. ולא יהיה שום תנאי לקבלה שלך ולא יצפו ממך לכלום.

לעומת זאת אם ניקח אידיה אחרת שכולנו נהיה עשירים בריאים עם השכלה ונגור ללא צפיפות אוכלוסין.

היכן תרצה לחיות?- התשובה ברורה שבחברה עם המרחב האינטימי שבו כולם ידאגו לך. זאת מסגרת העבודה שלנו כיהודים ולא ברור איך היהודים לא יודעים את זה, כל מה שבאנו לעשות זה לשמור על המרחב האינטימי. הקב"ה שם את האדם בגן עדן לעובדה ולשומרה, ובגן עדן היה בדיוק מה שאנו מדברים עליו. אז היכן זה הופר?

הקב"ה רצה לברוא את עולמו בדין, ראה שאין העולם יכול לעמוד בו, עמד ושיתף את מידת הרחמים. זה אומר שאם אדם מפר את החוק הרוחני, משהו צריך לקרות לו, אבל מה אנחנו רואים? חווה דיברה עם הנחש אכלה מהעץ וכלום לא קרה, פיתתה את בעלה ושוב כלום לא קרה.

הקב"ה מתגלה ושואל איכה? שואל למה אכלת? כשאדם עונה לו-" זו האישה שנתת עימדי" מכאן מתחילות כל הקללות.

ואדם לא שיקר אז מדוע הקב"ה התעצבן? כי יש אמת ויש אמת לאמיתה. יש אמת שאתה מספר כעובדה ויש אמת לאמיתה שזו האחדות הפשוטה של הנשמות. החטא היה ברגע הזה שאדם פגע במרקם האחדותי, ומה שציפו ממנו שייקח אחריות ויגיד לקב"ה- האישה שנתת עימדי אכן פיתתה אותי אבל אני לוקח עליה אחריות, או שנעשה תשובה ביחד או שנענש ביחד או כל דבר אחר אבל זה יהיה ביחד ואני לא מפקיר אותה. זה מראה לנו היכן היה הקלקול ומה התיקון הנדרש, הקלקול היה שנפגע מארג האחדות. למרות שהוא עשה את ההלכה, הקב"ה שם מעל האמת את האמת לאמיתה שזו האחדות הפשוטה, ככה גם מתחילה תורת הקבלה "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות", אז זה בחינת אינסוף, חיבור הנשמות בפשטות, אנחנו חברים קודם כל בפשטות, כל אחד עם החסרונות והיתרונות שלו, הרגשות והמחשבות שלו, ואני לא מצפה ממך לשום דבר כי זה המקום שנענש עליו אדם הראשון, הקב"ה שאל- למה זנחת אותה? באמת לאמיתה אתה ואשתך אחד אז איך אתה מפקיר אותה?

המסר של התורה הוא שאנו לא בוגדים אחד בשני ובסוגיית קיטון המים ההלכה אמנם אומרת שאתה צריך לשתות את המים כי אתה הבאת אותם אבל יש מעל ההלכה ואם ההלכה פוגעת באחדות אז מזיזים את ההלכה, גם אם יש זוג נשוי שאחד מבני הזוג חזר בתשובה והשני לא, אז אף רב לא יפסוק להתגרש בגלל זה, כי צריכים לשמור על האחדות.

יש מרחב אינטימי שאתה לא עוזב אותו ואתה מקיים בו חברות פשוטה קודם כל.

בזוהר יש שני נוסחים לעניין של המצוות הם נקראים תרי"ג פיקודין ותרי"ג עיטין (עצות). פיקודין זה לאדם שאין לו דעת ולגביו זה נראה כמו פקודה, ואדם שיש לו דעת שמבין שיש מסגרת עבודה שבה הוא צריך לשמור על אחדות ואהבה אז 613 המצוות משמשות לו כעצות איך לקיים את האהבה הזאת.

אנחנו צריכים לחכות לכל אחד שיהיה לו רגש חדש, ולא להאיץ ולא לדחוק ולא לתת ביקורת אלא לקבל אותו כמו שהוא ורק לחכות לו וכך מקיימים ואהבת לרעך כמוך.

פסיכולוגיה של מעלה – סוד האהבה לפי הרב קוק (איגרות הראי"ה עמוד קעד קעה)

"האברים שלנו יחד הנם קשורים בקשר אורגני, ע''כ כשאחד נלקה כולם מרגישים, ובכן יש לנו אהבה עצמית אנארכיית חלקית, שגם היא מופשטת לסעיפיה, ''עור בעד עור'', ע''י אותם הצינורות המוליכים את ההרגשה מאחד לחברו. יחוסים כאלה הנם נמצאים במובן רוחני ניסיוני בקישור של נפשות אהובות, שמהם נוסדה המשפחה, עד אשר, אם רק לא יהיה קשה לנו להשתחרר מן ההרגל, לא נתן ערך רב לההבדל הנמצא בין אותה ההרגשה המתפשטת, לעונג ולצער, מאבר למשנהו או מהבן אל האב ומאהוב לאהובה. כשהצינורות מתרחבים ביותר נעשות ההרגשות יותר זורמות, ויותר מוחשות ובולטות. כשהאורגן הלאומי הוא במילואו ושלמותו, מתארג גם הוא בדוגמא של משפחה. ההתפתחות צריכה רק להרחיב את הצינורות, והאחדות האינדיבידואלית מתרחבת עד גבול הלאם. מהלאום עד לאנושיות רק צעד. מהאנושיות לכל החי עוד צעד. מהתעניינות במילויו של כדור אחד, עד כדי ההתעניינות הפנימית והרצינית למלא המציאות בכל רחבו, איננו כי אם מהלך, מהלך אמנם רחוק. אבל הנצח איננו צריך לחפזון. והדבר הולך ובא עד כדי התעלות אינדיבידואלית של כל היקום. אם כן אין לנו צורך כי אם באנרכיא, (בפריצת גבולות)באהבה עצמית רבה וגדולה, כבירה ומפותחת, אבל הדרכים המובילים לה הנם אורחות החיים הנובעים ממקור האחדות של יחיד חי העולמים, שהיא היהדות. וכשניצוצות גבוהים כאלו נופלים למטה הם יורדים ושוקעים, שוקעים בעמק הרפש של החיים, המה הנפילים אשר מעולם. ע''כ מה עלינו לשנן, כי היהדות אוצרת את כל במובן היותר רחב, היותר טוב, אבל היא מדרכת למעשה ע''פ דרכיה המיוחדים לה, החיים וקיימים לנו ולבנינו, אשר בהבקע אורם הפנימי לא נהיה עוד צריכים לחקר דבר, כ''א לילה כיום יאיר לנו וכאור בוקר יזרח שמש''.

ברור שאם אין אהבה בחוץ, שאתה לא מקיים ואהבת לרעך כמוך ויש שנאה ומכיוון שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני, סימן שאתה שונא את עצמך. ממה נובעת השנאה העצמית? בדרך כלל היא נובעת מאי השגיות, מדימוי עצמי נמוך וחשוב מאוד לרפא את הנקודה הזאת כי מהמקום הזה אדם שונא את כל העולם, ולכן יש להגיע לאהבה עצמית ולא הכוונה לאהבה חולנית לא אהבה אגואיסטית, אלא להבנה שאני הכרה אלוקית ואת זה לאהוב. ומתוך זה שאני אצליח להבין כל פרט בחברה, ולא לתת לה ביקורת ולא לשנות אותה ולא להזיז אותה בשום דבר אלא רק לומר אני מחזיק לך את היד ואני אחכה איתך להרגש חדש שיבוא אלייך כדי שאתה תשתנה. וזה בדיוק כמו שאני אהיה עם עצמי בשיא החידלון, כשאני עם עצמי בשיא החידלון אני פשוט הולך לישון ומחכה לקום עם הרגש חדש.

 שתי נפשות - הרב קוק אורות הקודש (פיסקה ה)

"הלימוד שהאדם הוא יציר מורכב ברוחניותו, משתי נפשות, נפש טובה אלוהית, ונפש רעה בהמית, הוא אחד מהיסודות היותר נכבדים להארת הדרך של ההבנה האנושית במהות הנפש, והשביל היותר סלול לדרך החיים המוסריים השלמים. האדם יוכל למצוא קורת רוח תמידי על ידי זה, בין בשעת שלותו, בין בשעת ייסוריו, כשהטובה מתרחבת, הרי הוא מקשר את רעיונו בהנפש האלוהית, להרחיבה להרימה ולחזקה. וכשהמצוקה מתגברת הוא משים פנים אל הנפש הרעה הבהמית, לצחצח את זוהמתה, לשמח במה שהיא מתייסרת ועל ידי זה מטהרת, מרגיל האדם בזה את עצמו להביט על מגרעותיו כעל דבר העומד מחוץ לעצמותו העיקרית, ובזה שופט הוא את עצמו בצדק . והשאיפה להפוך את הטבע של הנפש הבהמית לעילוי לטובה וזיכוך היא חטיבה של עבודה חשובה, שהאדם מרגיש תמיד בכל עומק הוייתו את נחיצותה, ובזה ימצא את עצמו תמיד עובד עבודה מועילה, צריכה לו ולעולם, בכל עבודות הקודש, שכולן עולות לזיכוך כל הנדרש לזכך".

רלח

"טבע הגוף האנושי וכוחות הנפש ההולכים וזורמים ע"פ תכונת הגוף וכוחותיו, הוא כמו טבע החיה היותר רעה, שאינה ראויה לקיבוץ ולתיקון עולם, וקל וחומר שאינה ראויה שיתפתחו בתוכה החושים הרוחניים הנעלים המביאים לאדם עונג עדין, כמו העדן של ההשגה ושל הצדק. ובכלל השאיפה התמידית להתעלות עילוי פנימי, וההסתגלות להכיר מהו עילוי פנימי ואיך שיש בו הליכה תמידית מחיל אל חיל, וכדי שינצח האדם את כוחות גופו - ולא ניצחון שלשבירה, כי אם ניצחון של שיעבוד והתהפכות שלמה - הרי אור הנשמה צריכה להופיע בעולם. וצריכה היא להופיע בכל גבורתה וגדולתה, שזהו המגמה של כל ההארה הרוחנית של תשוקת המדע, וכל חשק רוחני עליון, עד שבאים להנקודה היותר עליונה של זיו שדי".

רעד

"אם יבקש האדם להפך את הבשר לרוח, לחדש לו טבע שאינו הולמו, לא יעלה בידו מאומה. אותם החסרונות שכשחזותיהם באים כלפי הרוח, הם מעוררים בנו פלצות וזעווה, כשהם שרויים בבשר, הרי הם כמלח הממתיק את הכל, וכחמרא על דורדיא. על כן לא יתחכם האדם על יוצרו אשר יצרו בחומר, מלא נטיות חומריות. אף שנראים לו שהם הם עוכריו, הוא יעלה אל מרומי הדעת, מאור החכמה, מיסוד התורה, ייקח לו ציורים עדינים, ובמשך הזמן גם נגע הבשר ירפא".

יש עניין של השכל האנושי והשכל האלוקי. השכל האנושי מאופיין בפרוד והשכל האלוקי מאופיין באיחוד. השכל האלוקי מגיע מהאינסוף זו הכרה אלוקית, והשכל האנושי מאופיין מכל מה שקורה פה. איך נשעבד את הגוף שהוא בעל השכל האנושי כביכול לשכל האלוקי? איך נשכנע את הגוף שזה טוב עבורו גם כן? שכל המסע הזה טוב עבורו ושהוא יעזור לנו?

יש לזה תשובה אחת- האחדות טובה גם לגוף, במקום שיש אחדות הגוף מרגיש בטוח, הגוף מוצא נחת רוח כשהוא לא בודד. לצורך העניין הזה יש לדעת כי הגוף הוא כמו סוס טרויאני- אם הוא יכנס איתך עכשיו לחברה הוא יישאר אינדיבידום, אבל אם תיתן את ההתמסרות של הגוף לשכל האנושי על ידי זה שהוא יעשה חסד וישפיע ולא יתנהג כאגואיסט כשהוא בתוך חברה – ברגע הזה יכולה להיות השוואת הצורה בין הגוף לבין הנשמה, הנשמות חולקות את ההבנה שהן אחד רק שהגוף לא חולק את ההבנה הזאת. ברגע שאדם יכנס עם הגוף שלו לתוך חברה ובאותו הרגע יגיד לגוף שלו- בוא נתנהג כאלוקיים, בוא נתנהג בהשפעה, אז הגוף יאבד את הזהות שלו.

 היקום הוא מחשבה

המדע הגיע למסקנה שהיקום שאנו חיים בו הוא מחשבה, אז אם אני נמצא כלוא בתוך המחשבה שלי יש 2 בעיות, הראשונה שיש תודעה קולקטיבית שוטפת והדבר השני הוא שבתוך התודעה הקולקטיבית המשותפת יש תודעה אישית, לכל אחד יש מציאות סובייקטיבית אז איך מאחדים את שתי התודעות האלו? המדענים עצמם אמרו שצריך לאהוב ולהתאחד ולאחד את המחשבות. אבל זה יותר מורכב מזה והנקודה המרכזית להבנה היא שתחשוב שאתה חי לבד וזה נשמע מוזר כי זה מדבר בדיוק ההפך אבל האחריות היא למעשה עלייך ותחשוב שאתה חי לבד ואם אתה נמצא בחברה ואומרים לך- אחד למען כולם, כולם למען אחד אז אל תגיד: "מה אני פראייר?, אלא הפוך, כי אתה צריך לדעת שמה שאתה תקרין החוצה לסימולאטור שלך, זה מה שייתן לך את הפידבק ועם זה אתה עולה לעולם הבא ואתה לא עושה טובה לאף אחד. התיקון של הסימולאטור הוא שאתה תחייך לסימולאטור ותראה לו סבר פנים יפות ותשפיע עליו.

פרופ' קנת רינג- סיפר סיפור מדהים שמשקף את מה שמתחולל בשמיים. הוא סיפר על אדם גוי שבשעת נהיגה מישהו חתך אותו והוא מחמת זעם ירד מהרכב והכה אותו. אחרי 15 שנים אותו אדם שהכה מת מוות קליני והראו לו שהוא נותן מכות לחבר שלו אבל זה היה למעשה מכות לעצמו. כאן במטריקס מראים לך הפרדה ברורה בין הגופים כי אין לנו הרגש הזולת ואז אני יכול להרביץ לאחר מבלי שארגיש כלום, אבל בעולם העליון הגוף לא חוצץ והרי אנחנו אחד אז כשאתה מרביץ למישהו אחר אתה מרביץ בעצם לעצמך.

https://www.youtube.com/watch?v=b2xn-9rXvSY  -(הראיון עם פרופסור קנת)

הנקודה היא שכולנו כאן אלו דמויות שונות שלי שאני רואה אותן בחוץ וככה צריך להסתכל על העולם הזה, אני צריך לראות את עצמי כדמויות שונות שנמצאות כאן בחוץ. הרי הקב"ה עשה את זה אנחנו נמצאים באותו מודל, מדוע קוראים לזה היקום ההולוגרפי, היקום ההולוגרמי? יש לזה מלא שמות, מטריקס, סימולאטור. בהולוגרמה היופי הוא שאם תיקח חלקיק אחד קטן יש בו אותה תצורה שיש בכול המטריקס כולו, מודל בתוך מודל, כמו עשר הספירות. אז אם אתה לוקח דמות חיצונית ביקום ההולוגרפי היא בדיוק המודל של הדמות שלך בפנים ולכן קראו לזה היקום ההולוגרפי.

במילים אחרות- כולם בחוץ משקפים אותך, אלו דמויות שונות שלך. הראיה מחוכמת הקבלה- שהקב"ה יושב באמצע, מסביב לו חמשת העולמות והוא בנה את עולמו להוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו. זאת אומרת שהוא נמצא ב- 360 מעלות בכדור של המון מסכים וכל מסך מראה לו או שם או כינוי או פעולה, רחום חנון וכו', זה מקרין לו, מבפנים הוא אור הוא מקרין החוצה לרואה בחוץ- רחום, חנון, ארך אפים חסד וכו', יוצא שהעולמות הם הסימולאטור לקב"ה. מכיוון שאנו נבראנו בצלם אז גם אנחנו ככה ואז כל מה שיש לך בפנימיות אתה תראה אותו בחוץ. אז מה הם השמות שלך הפעולות שלך והכינויים שלך? האנשים שתראה אותם ומה שהם מקרינים אלייך. אז אם אדם מקרין אלייך רעה אתה צריך לדעת שזה מה שאתה פלטת החוצה והוא מחזיר לך את זה. וכל ניסיון להצר או להרע לדמות החיצונית היא שגויה כי אתה מצר לעצמך ולכן אתה לא עושה טובה לאף אחד ויש לך זכות שהקב"ה עשה אותך אינדיבידום ואמר לך בוא תהיה כמוני תשפיע על העולם כולו, תהיה טוב ומיטיב עד שאתה תתקן את כל הסימולאטור, תעשה שכל המסכים יחייכו אלייך בחזרה. זה קשה ואפילו צדיקים גדולים נתקלים בקשיים והתנגדויות.

אל תיבהלו מהעולם החיצוני אל תיפלו למטריקס אל תעשו הפרדה בין השיעור הזה למה שאתם רואים בחוץ. העולם בחוץ זה הבל הבלים, המציאות בחוץ מטעה אותנו לגמרי, אל תיכנעו לרחוב ולא למכוניות ולא להמולה, אלו ממש דמיוניות, זה מטריקס לכל דבר ומה שחשוב הוא רק מה שתעשה בתוך העולם הפנימי שלך. כשרבי שמעון בר יוחאי יצא מהמערה הוא ריפא כל מקום שבו נתן את עיניו וככה צריך לעשות. תסתכל על קרע בכביש ותרפא אותו, תסתכל על אדם שהוא רווק תרפא אותו על אדם חולה תרפא אותו ולעתיד לבוא יראו לך שלמעשה ריפאת את עצמך.

איך בית דין של מעלה עושה צדק? אם נתת מכות לשכן שלך לא מעלים את השכן שלך ומבררים איתו מה קרה, אלא מראים לך שהשכן הוא שיקוף שלך. אז אנחנו חיים בעולם מדהים. לאדם אחד יכולים להיות 70 פנים וגם לי 70 פנים ואנו עושים השוואת הצורה ברגע שאנו נפגשים, באותו רגע אותו אדם בשביל מישהו אחר הוא שיקוף לאחר וכך הלאה. יוצא שאדם צריך לסגור עליו את האוהל ולומר- מי שאני רואה אותו עכשיו בחוץ זה אני בחוץ.

מארג האינטימיות

הסיבה שיש עצבות היא כי אנחנו לא מאמינים ואנחנו לא יודעים מה אנחנו צריכים לעשות. התורה היא תורה חברתית והרב קוק מסביר שזה עניין של הרחבת האינטימיות, מהאינדיבידום אתה יוצא לבן זוג ואז למשפחה מהמשפחה ללאום לאנושות וליקום, והוא קורא לזה סוד האהבה, עכשיו צריך להאמין בזה.

יהדות זו אחדות ומסירות נפש על האחדות, יהדות זה אהבה ללא תנאי, יהדות זה לכסות אחד על השני ולסנגר אחד על השני.

הגדולים שבגדולים כששאלו אותם מה זה כל התורה כולה ענו- ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוא עלייך לא תעשה לחברך זאת כל התורה כולה, אל תפגע במארג האינטימיות. הוא לא דיבר שום דבר על ההלכה, ועכשיו לך תלמד איך לעשות את זה. אל תפגע במארג האינטימיות, אל תבגוד בו אל תגנוב אותו, המארג הזה חייב להישמר. וזה מתחדד כשנשאל מה החטא הכי חמור בתורה? לשון הרע, כי בלשון הרע פוגעים במרחב האינטימיות. על מה מדובר בעשרת הדיברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, מדברים איתנו רק איך לא לפגוע במארג האינטימיות. כל התורה מדברת שלא נפגע אחד בשני, איש אחד בלב אחד.

יוצא שאני לומד תורה והלכות ומקיים מצוות כדי לשמור על מארג האינטימיות וברגע שמזינים את זה ויש בזה עומק עד הסוד ובסוד יש אינסוף, פושטים את המלבושים וכולנו אחד.

הקורלציה בין עולם המדע שמבין שהיקום שלנו מחשבתי לחוכמת הקבלה לאט לאט נסגרת והבעל שם טוב אמר שברגע שהגויים ילהגו חסידות צריך לפתוח את הדלת למשיח. בעל התניא אמר שהקב"ה יעשה על יד ההשגחה שהחוכמה החיצונית תשווה לתורה הפנימית כדי שכל העולם יצטרף לזה והוא התכוון לגויים. אבל איך הגויים יגיעו למסקנה שהיהדות זה הדבר הנכון? החוכמה החיצונית תלך אליהם אבל אף על פי שהם הגיעו למסקנה שהמטריקס הוא מחשבתי, אין להם דרך לצאת מהמטריקס אין להם תורה. הם יודעים שהם כלואים במחשבה אבל אין להם דרך יציאה.

אסור שאנחנו כיהודים נגיע למצב שההוכחות המדעיות יכריחו אותנו, אלא הדרישה והחקירה של הלב שלך של מה שנכון שצריך לעשות.

גילוי האבידה

התפילה שלנו צריכה להיות מתוך האמת אבל מהיכן אנחנו יודעים מה זה אמת? אם אנחנו מדברים על עניין של דת האינטימיות שהוא האידיאל הנכון ופתאום גילו לי את האבידה שלי ואומרים לי שמה שאני מחפש זה אינטימיות, אחדות פשוטה, אהבה ללא תנאי אז עכשיו אני יכול להתפלל על זה כי הזכירו לי את זה אז זו האמת שאליה אני מתפלל.