פרשת השבוע

פרשת משפטים - סוד תורת הגלגולים

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

אחרי מעמד כל כך יפה וגדול שבו פרחה נשמתם של ישראל מרוב אהבה של הקב''ה בגילוי של ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'' (הגילוי שלו גרם שהנשמה תצא מהגוף מרוב אהבה) פתאום הגיע 'פרשת משפטים' והאמת היא גם הפרשות שלאחר מכן ומתחילות דיבור של 'שכר ועונש' מאוד קשה, מאוד לא פשוט. ובכלל בפרשה הזאת מתחיל עניין של 'גלגול נשמות' אפילו שכר ועונש שמגיע לזה שיפריעו את זה מהאדם גם בעניינים של גלגול נשמות.

אנחנו קצת רוצים להבין את המכניזם הזה ואנחנו רוצים להבין קצת את המסר הכפול הזה. מצד אחד אומרים לנו 'תשמע הקב''ה זה אהבה אין קץ זה אהבה אינסופית זה אהבה שאינה תלויה בדבר זה אור אינסוף. מצד שני על כל צעד ושעל (שעכשיו אנחנו נראה) ''מות יומת'' ''כרת'' נראה שיש שכר ועונש מאוד ניכרים והוא עומד על כל דבר והוא אומר ''כל מי שאומר שהקב''ה וותרן יוותרו מעיו'' (ועוד כל מיני דברים כאלה) שאתה אומר: 'זה סותר את מה שאנחנו יודעים לכתחילה' כלומר אך זה יכול להיות?! הנקודה הזאת קריטית להבין אותה מהסיבה הפשוטה שזה משפיע מאוד על הנפש שלנו בהתמודדות מול הקב''ה, אנחנו כמעט לא מתמודדים אתו. 'מתמודדים' הכוונה: שמים את תשומת הלב על זה, נותנים לנפש שלנו לגעת בזה - זה מקום נורא מבולבל אצל רוב בני האדם, המקום הזה לא פתור בכלל. קוראים למקום הזה ''יראת ה'' אבל גם המילה הזאת התחלפה כבר בפחד (וזה לא נכון) אנחנו דיברנו על זה שהפירוש לזה הוא 'תשומת לב' (והבאנו לכך כמה וכמה ראיות מכמה וכמה מקורות). הכוונה שהקב''ה רוצה את מלוא התשומת לב, קשב וריכוז מלא לעברו (וזה ברור) שלא תהיה חלוקת קשב וריכוז לדברים אחרים כי כל דבר שאתה נותן את עיניך עליו אתה שונק ויונק ממנו כוח אז כדי שלא תיתן לשום דבר כוח וגם לא שתחשוב שיש כאן עוד רשויות שאתה תבין שיש רשות אחת אז צריך שעיניך, מגמתך וליבך נמצאים רק על ישות אחת - לדבר הזה אנחנו קוראים 'יראה'. אחרי שיש יראה אפשר לאהוב את הדבר הזה שמשך את תשומת הלב שלך.

בזוהר יש אמירות שהם לכאן ולכאן לפעמים זה נראה שהאהבה אל הקב''ה היא יותר גבוה ולפעמים נראה שהיראה לקב''ה היא יותר גבוה. בדקות של הרגשת הלב אני חייב להגיד לכם שנראה שיראה זה יותר גבוה כי אהבה זה עדין שניים יראה זה אחד. 'אהבה' זה השתוקקות להיות אחד אבל 'יראה' היא מאוד מכוונת היא מאוד מיישרת את הלב, היא מאוד מיישרת את כל ההוויה.

מבחינת העבודה של עם ישראל במשך התשע''ח שנים אנחנו בוודאי ובוודאי: למדנו את כל הפשט רמז דרש וסוד, עשינו את כל ההלכות והוצאנו את כל מה שהיה להוציא, אז למה 'בן דוד' לא בא? מהסיבה הפשוטה שעדיין לא שמנו את הקב''ה במרכז חיינו (הוא לא מרכז חיינו זה לא מרכז ההוויה) אנחנו לא מקיימים ''שוויתי ה' לנגדי תמיד''. יש לנו אג'נדה, אנחנו עדיין מהופנטים מהעולם הזה, מאוד משוכנעים ממנו .. אנחנו אפופים בו, הוא נמצא פה: אנחנו יראי שמים, לא נשקר, לא נגנוב, אנחנו מודעים לרוחניות שלנו אבל הוא נמצא 'פה' בצד, זה הבעיה, הוא לא נמצא מול הפנים וברגע שזה נמצא 'פה אפשהוא' אז זה לא הדבר עצמו. אז אתה רואה אנשים: שומרים שבת, עושים הלכות ומהדרים בהרבה מאוד דברים, אבל הוא לא נמצא לנגד עיניהם, זה לא בלב, 'ה' אני מתקשר אתך ואני עושה את הדברים כדי להגיע אלייך'. להבדיל אנחנו רואים שהדבר הזה נמצא נניח באהבה גדולה, מתי זה פוקד את האדם? כאשר הוא שטוף באהבה גדולה אז מושא האהבה שלו כרגע נמצא לנגד עיניו אז גם מה שהוא יעשה (הפעולות שהוא יעשה) הוא יעשה כנגד מה שהוא רואה כרגע לנגד עיניו וזה אין לנו. חלילה, זה לא נאמר בקטרוג, אני גם לא מטיף מוסר, אני רק מציין את זה.

לכן כל שאר המושגים שדנים בשכר ועונש דנים על הדברים האלה (כדי שנבין על מה הם דנים כי צריך לעשות בזה סדר) ואני רוצה לעשות בזה סדר אחת ולתמיד כי הרבה מאוד אנשים מה שמחליש את דעתם זה שהדרישות האלוקיות הם מאוד גבוהות, מאוד מדוקדקות ואי אפשר לעמוד בזה. מה שמכניס את האדם ובמיוחד את החוזרים בתשובה לאזשהיא עמדת נחיתות לסוג של בינוניות ולהגיד: 'אני לא מסוגל לעשות את הכל אז אני עצוב מזה', 'אני לא יכול להיות בר השגה', 'לא נולדתי לייחוס', 'אין לי כוח תמיד לפתוח את הגמרא' 'אני לא מחזיק ראש לגמרי בשעורים' אבל אני אוהב את ה' אני מאוד רוצה אותו אבל נראה שאין לי סיכוי. ומקבלים את אהבת ה' כמו הישג במתמטיקה שאם אתה לא תצליח לקבל 100 אז לא מתעסקים אתך 'מי סופר אותך בכלל' ואני לא יכול להגיד לכם כמה עבודה זרה זאת, אני לא יכול להסביר לכם כמה יש בכל ההנחות האלה עבודה זרה. אם האדם לא מבין שהוא אהוב כמו רבי שמעון כמו משה רבינו לפחות אז הוא טועה טעות מרה ועובד עבודה זרה מוחלטת. והשיעור הזה בא כדי לתקן את זה עד כמה שאפשר והלוואי ואתם תאמינו..

בראש ובראשונה אנחנו מתחילים עם קונספט שנקרא 'אור אינסוף'. כשאנחנו מאפיינים את הבורא, את עצם הבורא : יש את עצמותו ואורו, האור שלו נקרא 'אור אינסוף' וכמובן כל מה שקשור לקב''ה שייך לקונספט אינסוף (העדר תבנית) ויש את הבריאה שלו למטה. אז קודם כל בהוויה שלו (מה שהוא כמהות) ברור שזאת השפעה, הוא הטוב והמטיב וזאת השפעה שאינה תלויה בדבר כי הכל אחד אז אין לו שום אינטרס זה לא תלוי בשום דבר (כי הכל אחד, הכל חלקים ממנו) אז ההתייחסות שלו לכל בריאה זה אהבה שאינה תלויה בדבר לכתחילה. המקום שבו הוא עומד לעומת כל בריאה ובריאה היא 'יראה תהומית', מאחורי כל אחד ואחד מאתנו עומדות 'עיני ה' שרואות אותנו 24 שעות ביממה בפול תשומת לב', זה מהמקום שלו. ולכן, צריך שזה יושווה - אנחנו צריכים להגיע למצב של השוואה כזאת. אבל קודם כל צריך לדעת את זה ולשים את זה לנגד ענינו ככה (לרשום את זה בקירות עד שאני ישוכנע מזה) כי אין אמת בילתא זה בראש ובראשונה ואדם צריך לקחת את זה בחשבון כל הזמן.

מה קורה כאשר האדם חוטא או שהוא שטותניק או שהוא נמצא בקטנות שלו או שהוא עבר עבירה?

לא סתם הקב''ה אומר: ''כאשר האב ייסר את בנו ככה ה' מייסרך'' (כל הזמן הוא נותן לנו את הדוגמא של הורים וילדים) אנחנו אוהבים את הילדים שלנו ואנחנו אוהבים את הילדים שלנו אהבה שאינה תלויה בדבר ורוצים בשבילם את הדבר הכי גדול שיכול להיות ותמיד אנחנו רוצים לבנות איתם וזורמים איתם על אף הטעויות שלהם כי אנחנו רואים שהם יהיו גדולים ואנחנו גם רוצים נורא שהם יהיו גדולים. דואגים להישרדות שלהם, להכל ומי מאתנו יהיה יותר שמח מזה שהילד יהיה מאושר וטוב ושהכל יעבור לו בסדר. וכמובן שאנחנו רוצים לראות אותו: 'כגדול הדור', כמחובר, כרוחני, אנחנו רוצים לראות אותו בדבר הכי גדול שיכול להיות ואין הורה שלא חושב ככה. אבל אם בדרך הילד יעשה שטות כמו להכניס את היד לשקע בוודאי שהוא יחטוף גערה, רק מה עושה הילד? הוא מבלבל את זה שפתאום עכשיו חטפתי גערה מאבא שאמור לאהוב אותי אהבה שאינה תלויה בדבר אז אבא שונא אותי וזה טעות של הילד. אנחנו רואים שהילדים הרבה פעמים מביעים אנטגוניזם להורים בגלל ההתייחסות של ההורים אבל ההתייחסות של ההורים היא התייחסות מחנכת בלבד, זה לא שהוא עכשיו מוציא עליו את העצבים (אני מדבר על הורה שפוי). הורה שפוי ונורמאלי לא רוצה להוציא את העצבים על הילד שלו (אין לו עניין כזה) הוא לא יגער בו אם אין לו סיבה ואם הוא יגער בו הוא יגער בו להצלה שלו עצמו (הוא לא יגער בו כי זה אבא 'שרוט'). הרבה פעמים אנחנו בעצמינו 'הבטן שלנו' מלאה על ההורים שלנו והרבה פעמים הילדים 'הבטן שלהם' מלאה כלפינו ואתה אומר לילד שלך: 'למה, אך יכול להיות, אתה לא מבין כמה אני אוהב אותך, כמה מחשבות יש לי עלייך, כמה מחשבות: אך אני משיג לך כסף, אך אני דואג לך, אך אני דואג לך לבית, אך אני דואג שאתם תהיו בסדר...והילד לא ער לזה.

האמת האובייקטיבית – עיני ה' עלינו כל הזמן

אז בראש ובראשונה צריך לדעת יש אמת אובייקטיבית ויש אמת סובייקטיבית. האמת האובייקטיבית - יש עלינו תשומת לב מלאה על כל אחד ואחד מאתנו 100 אחוז כל הזמן וכתוב ''אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'' כאילו גם במסתרים גם איפה שאתה לא תהיה (בחדרי חדרים) אתה לא יכול להיעלם ''אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך''. עיני ה' נמצאים עלינו כל הזמן הוא נמצא בפול תשומת לב אז היראה של הקב''ה אלינו (מבחינת תשומת לב) היא מלאה כלפי כל אחד ואחד מאתנו, אין אצל הקב''ה חלוקת קשב וריכוז, לא שייך להגיד את זה, שייך להגיד את זה לדמות שהיא בעלת מחשבה טורית לא לדמות שהיא בעלת מחשבה מקבילית. ואת העובדה הזאת צריך להכריח עד כדי כך שהיא תחדור לי ללב אני צריך להאמין שזה כך ולפיכך גם האהבה שלו. הקב''ה מחפש להרשיע אותנו? הוא מחפש לשבת כל יום ולראות 'נו, נראה אך הוא יקום בבוקר, נראה מה הוא יעשה היום' נראה לכם שככה ה' מרגיש?! ברור שלא. אלא שיש דרך ומסלול שהוא מכין אותנו - הוא מכין אותנו לצדיקות גמורה לגמרי, הוא מכין את כולנו לדבקות ''ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר''. ברור שזה יהיה טוב, ברור שהוא מכין את הכל לטובת העניין.

מה משתבש?

יש כמה שבושים שאני רוצה לעמוד עליהם:

1. עניין של פרשנות האדם - ידוע שכשבנ''א עושה שטות הוא בעצמו מתחפר, הוא בעצמו משתבלל. 'עשה, קרה, 'עלה היצר' עשה שטות בינו לבין עצמו אמר: אוי ואבוי, עכשיו בטח גם ה' שונא אותי' (גם עשיתי את הדבר הזה וגם ה' שונא אותי). אז הוא מחליט: לא ללכת לבית הכנסת, הוא מחליט לא לראות את רבו, הוא מחליט לא לבוא לשעורי תורה והוא ניכנס מזה לעצבות (וכל מיני דברים כאלה). אבל הכל 'שיגעונות שלו' הכל דמיונות שלו, הוא לבד בסרטים האלה - הוא יצר את הסרטים האלה.. 'ועכשיו אני בריחוק, אני בירידה ושונאים אותי'. אף אחד לא שונא אותך, אתה לא בירידה ואף אחד לא הוריד אותך, נכנסת לסרטים סתם כי אתה החלטת שזה ככה.
2. יש כאלה אנשים מהצד הרוחנקי (של הניו איג') 'ה' אוהב את כולם, הוא טוב לכולם, אני יכול להיות מה שאני רוצה והוא אוהב אותי אהבה שאינה תלויה בדבר..אז אני יעשה מה שאני רוצה והוא אוהב אותי אהבה שאינה תלוי בדבר'. במקרה כזה זה אומנם נכון אבל אם אתה תמות ככה אתה צריך לדעת שההוויה שלך לא מתאימה להוויה שבחוץ שזאת הוויה של אחדות פשוטה. אז מה יקרה עכשיו עם חוסר ההתאמה הזאת? נניח אדם יהיה רשע, אדם ייקח סמים, היה במסיבות טבע, עושה עם עצמו כל מיני דברים ואומר 'ה' אוהב את כולם' ועכשיו יצא מן העולם ככה. מה יהיה עכשיו? התודעה שלו לא מותאמת - אין לו תודעת אחדות הוא לא יודע מה זה תודעת אחדות. אז יוצאת תודעה שמהדהדת בתדר מסוים בזמן שהקב''ה נמצא כביכול בהעדר תדר (באחדות פשוטה) וזה לא מתאים. במקרה הטוב צריך לחזור בגלגול אבל אין ספק שצריך לעשות משהו עם התודעה הזאת, צריך לתקן אותה. כדי שלא יהיה הפקרות כי ע''פ אותה הנחה של אותם רוחניקים אז גם אדם רשע מאוד יכול לבוא ולהגיד: 'ה' יאהב אותי בכל מקרה. אני יהרוג וה' יאהב אותי כי ה' הוא רק אהבה'. 'אני לא מצליח להבין את אנשי הניו אייג' אך הם אומרים את הדברים האלה.. שיהיה.. כשעובדים עם השכל ככה בצורה כזאת אז השכל יכול לעוות הכל ויש כל מיני דברים כאלה'.

אז צריך לדעת אך זה בא לידי ביטוי? ברור שה' בכל מקרה אוהב, ברור שהוא אור אינסוף בכל מקרה, זה לא משתנה. הדמות שלו לא משתנה, הוא לא יצא מגדרו, הוא לא ישנה את הטבע שלו כדי לכעוס בוודאי שלא.. וזה הכל מעשי בני אדם. אלא שבכל זאת אם עשית משהו אתה צריך להרהר על המשהו הזה אם בסופו של דבר אך שאתה נמצא אתה תחזור בחזרה אתה בהשוואת הצורה עם הבורא כי צריך לתקן את זה. 'בסדר, עשית טעות: חיללת שבת או עשית את המעשה הכי גרוע שיכול להיות. קודם כל תצא מתוך נקודת הנחה שלמעלה לא כ''כ מבוהלים, הקב''ה לא נבהל כ''כ והאהבה קיימת (הכל קיים) אבל גם צריך תיקון כלומר אי אפשר להשאיר את זה תחת אהבה של הבורא כי זה צריך תיקון 'אתה עדין צריך ליישר את עצמך אליו'.

הקב''ה אוהב כל ברייה – עלינו להפריד בין אהבה לבין התאמה

באהבה רגילה של בנ''א שהיא אהבה יתרה, האדם יכול להישאר כפי שהוא ולהגיד: 'ה' אוהב אותי כמו שאני', זאת אמירה לא נכונה. יש להגיד: 'ה' אוהב כל אדם באשר הוא אהבה שאינה תלויה בדבר' ויש להגיד: 'ה' אוהב אותי כמו שאני', זה לא נכון כי את זה צריך לשנות אם הוא היה אוהב אותך כמו שאתה העולם היה נצחי הוא היה קפוא, היו משאירים אותו ככה אבל העולם לא נצחי הוא לא קפוא אנחנו נמצאים על ציר הזמן כדי להשתנות הוא בכל אופן ישנה אותך אתה תעבור שינויים בכל מקרה אז אם הוא אוהב אותך כמו שאתה.. מי אחראי על הזמן (מי עשה את הזמן)? הוא, אז הוא היה עוצר את הזמן הוא היה אומר: 'אני אוהב את הדברים כפי שהם אל תזיזו לי אותם' ואנחנו רואים שה' עשה את הזמן סימן שהוא לא אוהב את הדברים כפי שהם. אבל זה לא עניין של 'אוהב'/ 'לא אוהב' הכוונה שזה מותאם 'אל תבלבלו את העובדה בין אהבה לבין זה שזה מותאם'. אני אוהב את הילד שלי אבל אני לא ישאיר אותו בגיל 13 , אני אוהב את הילד שלי (נניח בן 18 שנמצא בקטע של סמים) אבל אני לא רוצה שהוא יישאר ככה, אז צריך להפריד בין אהבה לבין ההתאמה. אז הקב''ה אוהב כל ברייה והשמים פתוחים בכל רגע נתון 24 שעות ביממה וזה לעולם לא נסגר בפני האדם - את זה אדם צריך לדעת - לא לנצל את זה אבל לדעת את זה. מצד שני אתה צריך לדעת שמה שאתה עשית זה עדין 'לא מותאם' ואתה תצטרך לעבוד על התיקון של ההתאמה. לכן, אם אדם חטא לא לבלבל את זה עם זה שעכשיו הקב''ה 'לא אוהב אותי' זה הטעות שהייתה של אלישע בן אבויה הוא אמר 'השמים לא אוהבים אותו' ואמר לרבי מאיר 'בוא נעבור ב 13 בתי כנסת נשאל שמה ונראה' (13 זה גימטרייה אהבה). אבל בגלל שהנפש שלו חשבה ככה 'העולם הפנימי מקרין לעולם החיצוני' אז הקרינו לו 13 פעמים תשובות שמתאימות למה שהוא חשב שאמרו לו: 'לך אין תקנה', לכולם יש תקנה לך אין תקנה. אבל זה לא יכול להיות, והבעיה היא שהוא הלך עם התחושה הזאת ושאל אז אתה מקבל את זה זאת ההקרנה מתוך העולם הפנימי שלך, אתה חושב שאתה שנוא אתה שואל בחוץ יגידו לך: 'אתה שנוא' כי אתה חושב שאתה שנוא.

הידיעה 'אני אהוב' נותנת כוח

מאוד חשוב שנבין שאנחנו נמצאים בתוך חממה של אהבה והקב''ה תמיד רוצה. מה יעזור לקב''ה שאתה נשאר רשע?! הרי ''לא ידח ממנו נידח'' והכל כאן זה רשות אחת, והכל צריך לחזור לאחדות פשוטה. הכל יחזור לאחדות פשוטה, אף אחד לא יכול להתחבא, העולם יבוא על תיקונו רק נשאלת השאלה 'אך'. רוב האנשים פשוט מדומיינים ורוב האנשים מכניסים את עצמם לסרטים ומספרים לעצמם כל מיני סיפורים לראש ומעכבים את התיקון. בסה''כ הקב''ה מאוד ענייני והוא אומר: 'טעית, אני מבין בוא נתקן, בוא נעבוד עכשיו על התיקון'. אתה רוצה זמן לתקן? ניקח את הזמן לתקן, בסדר גמור, אני לא מצפה שמחר בבוקר תהיה רבי שמעון (שתהיה אדם גדול מחר בבוקר) אתה עוד צריך זמן של הכנה נפשית להיתקן? זה בסדר ומאוד לגיטימי שאדם מבקש זמן להיתקן. לפעמים אתה צריך הכנה נפשית לקום ולהיתקן: לא תמיד יש כוח, לא תמיד יש רצון, לא תמיד אתה מכוונן אבל אם אתה אומר: 'אני מתכוון יש לי בראש את הכוונה הזאת לקום על הרגלים ולעשות את העבודה', זה כבר משהו אחר לגמרי. אבל צריך לדעת שהמסגרת היא מסגרת של אהבה גדולה מאוד מאוד וזה כן משנה כי המושג 'כוח לתקן' יכול לבוא מאוד אם אתה יודע שמשהו אוהב אותך ומאמין בך והמושג 'אין כוח' זה שאתה מרגיש כל הזמן ביזיונות. אתה מרגיש שאומרים לך, תשמע 'אל תקום לא סובלים אותך ממילא' 'לא מאמינים שיצא ממך משהו אז חבל לך על הזמן' אז זה לא נותן כוח. אבל אם אתה יודע שיש איזה משהו מסבבך שרק מצפה ומחכה אומר: 'פתח פיך ואמלאהו', כל מה שאתה זקוק ממני לעזרה אני יעמיד שמים וארץ כדי שאתה תיתקן ''הבא ליטהר מסייעין בידו'' כיצד מסייעים בידו? ''בנשמתא קדישא'' נשמות קדושות אני יעמיד כדי שאתה תקום אבל אל תזרוק על הקב''ה שהוא לא אוהב אותך, זה לא נכון, וזה לא עניין של רגשות ''אני כרגע מדבר על אמת ודמיון 'זה מדומיין להרגיש שהקב''ה נמצא מחוץ לתמונה ושיש לו דעה עלייך' ..זה מדומיין''.

תבינו אנחנו פועלים תחת תת מודע מדומיין לחלוטין והדמיון הזה עובד, מה לעשות, הוא נותן לך כוח או שהוא לא נותן לך כוח וזה קשה ואימתני לעבוד כל הזמן עם תחושה של 'האם הקב''ה אוהב אותי'. אם הייתי נותן לכל אחד ואחד מכם פתק : 'ה' אוהב אותך'? 'אני לא יודע כמה היו עונים כן' וכמה שאנשים פילוסופית יענו כן אולי מתוך ההיגיון שמכריח השעורים אבל הם לא מתנהגים ככה כאילו הם מרגישים נאהבים כי ברגע שאתה מרגיש נאהב זה מושך את תשומת הלב שלך מאוד. והיהודים בפרט לא יודעים כמה הם נאהבים, הזוהר אומר אם עם ישראל היה יודע כמה ה' אוהב אותו הם היו שואגים ככפירים, זה אומר: שיש כוח, למה דווקא נתנו את הדוגמא הזאת ''היו שואגים ככפירים'' היו יכולים להגיד: היו רצים, היו קופצים ועוד, מה זה שואגים ככפירים? תחשבו כשאתה מוצף רגשית בא לך לצעוק ( זה יכול להיות ברע זה יכול להיות בטוב) אז שואגים ככפירים. אנחנו לא מרגישים ככה וזה לא נותן לנו כוח אז אם אנחנו חסרי כוח במיוחד הדור הזה שאין לו כוח לכלום זה בגלל שהוא מרגיש 'לא נאהב' וזה טעות שצריך לתקן אותה וזה טעות אמונית זה שייך לעניין של עבודה זרה. החליטו לקבוע בשמים אתה עובד עבודה זרה ובכלל לא עובד במקום הנכון כי אתה מחליט בשביל ה' מה הוא ה' ואתה לא יכול להיסגר כמו ילד קטן ולהגיד 'אני לא אוהב אותו, חובת ההוכחה מונחת עליו' לא, חובת ההוכחה מונחת עלייך לא עליו.

כמה פעמים ההורה צריך להוכיח לילד שלו שהוא אוהב אותו? כמה פעמים האהוב צריך להכריח לאהובה שלו שהוא אוהב אותה? אלא שהאדם צריך להיות מודע לזה. ילד צריך לדעת אבא אוהב אותי לכתחילה, ברור שאבא אוהב אותי ואבא רוצה בקרבתי. יש כמה אמירות שנאמרו בין הורים לבין ילדים שזה ממש 'טבוע במערכת' שידוע שהורה לא מקנא לילד שלו ועוד, יש אמירות שחז''ל אמרו 'אל תדאג' אתה מוגן זה אבא יש לו אינסטינקטים להגן עלייך ואתה צריך לקחת את זה בחשבון. אומנם היום הכל שובש אבל כהורה טבעי זה לא אמור להיות ככה אז אתה יכול להגיד 'היום הכל שובש חוץ מהקב''ה, זה הדבר היחידי שלא השתנה וגם לא ישתנה'. אז לא יתכן שאתה תחשוב שאין לך מוצא או אין לך דרך לשוב אל ה' או מחשבה שאתה אהוב פחות מאשר משה רבינו 'אם יש פה משהו בחדר הזה שחושב שהוא פחות אהוב ממשה רבינו הרי זה עובד עבודה זרה' (מדברים על אהבה לא מדברים על מה שאתה צריך לעשות כדי להיתקן) מדברים על 'עצם האהבה' - על מה שה' מקרין כלפייך.. בזה צריך להתבונן כי זה צריך לתת לנו כוח.

למה אנחנו צריכים לקום כל בוקר ולהגיד ''מודה אני לפנייך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך' 'אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי' כל הדברים האלה באים להגיד 'אני נותן לך עוד צ'אנס, הצ'אנס הוא מלא לגמרי אני מאמין בך 'רבה אמונתך' (בלילה יכולתי לקחת את הנשמה לא הייתי חייב להחזיר לך היית רשע כל היום קודם למה שאני יחזיר לך את הנשמה? אבל אני מאמין בך) יש לך לא רק את האהבה שלי יש לך גם את האמונה. לכאורה היינו צריכים להגיד : 'שהחזרת בי בחמלה רבה אהבתך' למה אנחנו אומרים 'רבה אמונתך' כתוב שהאמונה של הקב''ה בוודאי שכוללת את האהבה כי הוא גם אוהב אותך וגם מאמין בתיקון שלך.

עכשיו צריך לעבוד על התיקון, אבל מאוד חשוב שנעשה את ההפרדה: 'אני אהוב בכל רגע' אבל אני לא מתוקן. וזה דיי להיות כמו עם בן זוג או להיות אפילו עם ילד, אפשר להגיד לבן זוג או לילד: 'אני אוהב אותך אבל אני עדיין לא מתוקן' ז''א האהבה מבחינת ההרגשה ומבחינת מה שאני רואה אותך בליבי קיים אבל אני יודע אני לא מתוקן. אז יכול להיות שאני אצעק בבית, יכול להיות שאני ירים את הקול יכול להיות שאני יעשה טעויות 'מה לעשות אני בנ''א' אבל מבחינת ההתחייבות הנפשית שלי אלייך 'אני אוהב אותך' ואם אני יעשה שטות תסלחי לי אני ינסה להשתפר. הברית (התנאי) שלנו היא 'ברית אהבה' ואל תחשבי שאם אני מרים את הקול ועושה איזה שטות זה אומר שכרגע אני גם לא אוהב 'לא אני אוהב רק יש לי מידה מקולקלת'. אותו דבר, החוזה בנינו לבין הקב''ה 'אתה אוהב אותנו אהבה ללא תנאי גם אנחנו אוהבים אותך אהבה ללא תנאי' אבל שנינו יודעים ולוקחים בחשבון שיש לנו זמן של תיקון כאן, תאפשר לי רק את הזמן הזה להיתקן.

בעקרון מה שחשוב לנו לדעת : שיש לנו את האמונה ושיש לנו את האהבה הזאת ורוב בנ''א חלשים כי הם לא יודעים שיש להם את האהבה הזאת הם מרגישים דחויים כי משהו שאתה מרגיש שהוא אוהב אותך אתה הולך אליו.

יש הרבה צרות של שלום בית, אחת מהקטגוריות של שלום בית זה שהבעל הולך לאמא שלו כל הזמן ונשים מתלוננות על זה. אני אומר לו: 'ועזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד' למה אתה הולך לאמא שלך? הוא אומר: האמת היא שאני הולך למקום שאוהבים אותי כל הזמן, בבית אני חוטף על הראש כל הזמן פשוט אין לי כוח לזה אצל אמא שלי ברור שאני תמיד צודק, אני תמיד אהוב ואני תמיד היפה ועוד.. זה ילדותי אבל זה טבעי.

הרעיון להגיד: שאדם הולך למקום שאוהבים אותו אז אך אנחנו לא הולכים למקום של     הקב''ה? אנשים היו צריכים להיות בבית כנסת כל היום ונמצאים על ארון הקודש כי ברור שזה המקום שאוהב אותך אז אנחנו גם לא בורחים לשם אלא מרגישים בנפש דחויים מכולם לרבות מהקב''ה ז''א הדחיין הראשון שמרגישים שדוחה אותנו זה הקב''ה 'שברור שהקב''ה לא אוהב אותי' ויש לו סיבות גם. וזה בעיה, אתם צריכים לדעת התת מודע שלנו פועל שעות נוספות והוא מדומיין לגמרי והוא משדר לנו כל מיני דברים כאלה וזה לא נותן כוח זה מחליש מאוד כי תחשבו אם היינו יודעים כמה באמת אנחנו אהובים וכמה אמונה יש בנו וכמה מחכים לנו היינו קמים בבוקר והופכים עולמות (בלי בעיות בכלל).

הרבה פעמים קרה שמערכות יחסים למשל מתחילות מזה שרק אחד אוהב, השני לא אהב והם התחתנו, אני שואל אותה 'למה לא רצית אותו מלכתחילה ולמה כן התחתנת' ? היא אומרת: לכתחילה זה לא היה מתאים אח''כ הוא כ''כ חיזר ונתן לי תשומת לב זה כ''כ החמיא לי, זה העלה בי את הערך שלי אז נעניתי לו. אז רואים את זה שגם אם אדם מתחיל ממצב של העדר אבל אתה יודע שמשהו כ''כ אוהב אותך והוא כ''כ בתשומת לב אלייך והוא כ''כ מאמין בך אז הוא ימשוך את התשומת לב שלך. בגלל זה אנחנו אומרים אם היינו יודעים את הידיעה הזאת וחשוב לנו לדעת את הידיעה הזאת 'שהלב של הקב''ה נקי כלפינו' זה לא שהוא אומר: 'יש לו עבר אני יודע את העבר שלו אני מכיר אותו' 'לא, מה פתאום זה נקי לגמרי' והוא כ''כ אוהב אותך וכ''כ ירא ממך מבחינת מתן תשומת לב אלייך ומאמין שאתה תקום, למה? שזה לא ימשוך את התשומת לב שלנו זה מאוד מחמיא לדעת שהקב''ה כ''כ אוהב אותנו.

'אתם מבינים במה אנחנו חסרים' ? חסר לנו הכוח הזה.. כאמור בין זה שאוהבים אותך לבין זה שאתה לא מתוקן יש פער. זה שמשהו אוהב אותך כמו שאתה ורוצה להתחתן אתך זה יפה מאוד אבל פתאום הוא יגלה שאתה כעסן, פתאום יגלה שאתה קצת קמצן, יגלה שאתה קצת עקשן..בסדר, נתקן את זה.

אז, יש את מסגרת האהבה (שזה קודם כל החממה) ויש את מה שצריך לתקן בפנים אבל זה לא סותר, זה גם לא אומר שכל פעם שיש קצר ומרימים את הקול אז לא אוהבים (זה לא הולך אחד עם אחד) לצערי 'נשים וילדים טועים בזה' שאם הגבר צועק סימן שבאותו הרגע הוא לא אוהב (זה לא קשור). אז צריך לדעת לאט לאט אך ליישר את ההבנה הזאת כל הזמן כי כל פעם זה נראה כאילו אנחנו נמצאים בסוג של צער ומצוקה אז הקב''ה כבר לא אוהב אותנו.

נמצאו כתבים של האדמו"ר מפיסאצנה בתוך כד, אחד מהם הגיע למורי ורבי הוא הסתכל על הכתב יד (אדם גדול יודע לקרוא בכתב יד) כתוב שהאמונה של האדם ניכרת בכתב היד שלו וזה נכתב בגטו (אח''כ לקחו ושרפו אותו) הוא אמר: שלא ניכר שם אפילו לא דאגה ושכל הכתבים שלו בתוך הגטו נכתבו בשוויון נפש גמור מתוך יראה ואהבת ה' טהורה לגמרי כאילו נמצא בבית מדרש במאה שערים. זה בנ''א שכותב כתבים בגטו בשואה, אז למה? כי ברור לו שה' אוהב ואם המציאות מראה שואה, 'בסדר, זה לא אומר שה' לא אוהב'. יש הסתר פנים וצריך להבדיל בין הסתר פנים לבין זה שאתה אומר: 'עכשיו כועסים עלינו, עכשיו מתרגזים עלינו, עכשיו עצובים מאתנו, עכשיו מאוכזבים מאתנו'. פה האדם ניכנס 'למינוס ה' לא אוהב אותי'.. נשברת לו הציפורן 'אני בטח עשיתי איזה משהו'.

תבינו אין חטא גדול מזה תעזבו את מה שפרשת משפטים עכשיו יורדת ואת שאר ההלכות עצמן כי אם אנחנו נאסוף את כל ההלכות ואנחנו נאסוף את כל מה שנדרש ואת כל השכר ועונש אתה תגיד: 'על מה'? יש 4000 הלכות שבת אני אמור לדעת את כל ה 4000 אני אמור לעשות את כל ה 4000 וזה רק הלכות שבת?! מה אני אמור להיות איזה בנק מידע של כל דבר? אני לא יכול, למי יש את היכולת הזאת? אז מה אתה תדקדק איתי על כל דבר?! אז אתה שואל: למה? למה שמת אותי במעין רשת? למה המצודה פרוסה על כל החיים? זה נראה ככה, שמו אותנו במעין משחק מחשב בוא נראה מי יודע את ההלכות (עברת שלב א' ב' ג' זה נעשה קשה יותר). אז באמת יש סוג של טרוניה 'לא משנה מה אני יעשה ימצאו בי איזה פגם, למעלה ימצאו בי איזה פגם' 'אז אתה פיזית טוב בהכל אני יחפש בך איזה הרהור שהרהרת, עבר בך איזה הרהור, אני יראה לך מה זה'.. זה נראה הרבה פעמים ככה, אתה שומע סיפורי צדיקים שהענישו אותם על איזה הרהור אתה אומר: 'אז אי אפשר לצאת מזה' אנחנו כאילו נמצאים מול ישות פרפקציוניסטית כל כך והיא גם מלאה בפרטים שהיא אומרת לך 'אם אתה לא פרפקציוניסט כמוני חבל לך על הזמן, אני הולך להתחשבן אתך על כל צעד ושעל'. אז יש לנו כאן סתירה גדולה מאוד, אך מסתדרים עם זה?

העבודה שלנו על יראת שמים

מסתדרים עם זה 'לא בגלל זה שעברת את ההלכה או לא בגלל זה שאתה הרהרת' כי שואלים אותך: מה הביא אותך להרהר או מה הביא אותך לחטוא? והתשובה היא שאתה פגמת באהבה שלו, באהבה אליו. דוגמא : נניח אישה מהרהרת על בעל אחר (עבר לה הרהור) במה מאשימים אותה, על ההרהור? לא, לכאורה נראה שכן אתה אומר: 'הנה מצאתי דבר עבירה, הרהרת במשהו אחר אני זוכר לך כשתצאי אני יגיד לך'. מה התורה מכוונת בתורת הלב :- למה יצא מצב שיצאת מבעלך? בגלל שיצאת מבעלך זה יצא, כתוב ''אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות'' אז הבעיה היא לא העבירה אלא רוח שטות, אתה יכול להגיד: 'טוב נכנסה בי רוח שטות אז אני לא אשם', מה זה שטות? זה לא שטויות, 'שטות' זה שוטטות שהוא מתחיל לשוטט. עם ישראל חטא 'בשיטין' הלכו לשוטט, 'משוטטים באינטרנט'. למה יש את הגלישות האלה? כי אין את היראה בגלל שאתה לא מרוכז אז מתחילים דברים אחרים בגלל שהייתה את העזיבה הזאת. אבל אם קורה שאדם נמצא בפול יראה ובפול תשומת לב והוא עשה טעות - הטעות נחשבת גם כן לשם שמים, יש עבירות לשם שמים, יש חטאים לשם שמים, יש כ''כ הרבה דברים שאדם יכול לקדש את כל ההוויה שלו ולעשות את כולה לשם שמים בתנאי שיראת השמים שלו הייתה מוחלטת.

תארו לעצמיכם שאתם חוזרים הביתה והבן זוג סידר וניקה את כל הבית אבל אתם לא מוצאים כלום, אתה יכול לבוא ולגעור בו להגיד לו: 'יפה סידרת אבל אני לא מוצא כלום עשית סדר חדש בבית' למה לא מעירים? לא מעירים כי אתה יודע שהוא כל כך רצה לשמח אותך, המטרה שלו ברור שלא הייתה 'לנקות ולסדר את הבית' המטרה שלו הייתה לשמח אותך אז אין כאן מה להעיר אז הוא בלבל את כל סדר הבית אבל אתה יודע 'מה אני יעיר לו עכשיו'? מה שייך שאני ידכא אותו? אני יכול לקבל את כל ההוויה הזאת כמחמאה גדולה מאוד, זה     עבירה לשם שמים. לא עושים את זה, אין הלכה לעשות עבירה לשם שמים רק הקב''ה יודע אם עשית עבירה לשם שמים אבל הכל תלוי יראה, הכל תלוי תשומת לב ואתם צריכים לדעת אנחנו חסרים בזה מאוד מאוד וזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים להשלים.

הכל עשינו, אנחנו יודעים את כל התורה על בוריה (פשט רמז דרש וסוד) גם עברנו מספיק ייסורים, עברנו הכל אז למה 'משיח בן דוד' לא בא? התשובה 'למי אתה מכוון את כל המעשים האלה', עומד מאחורייך התשע''ח שנים נשאר רק 222 שנה שזה כבר להביא את המשיח שזה למעשה הכנסת השבת, הרי אנחנו בחינת שבת (זה כמו יום שישי בערב) ואנחנו כבר אחרי ה 18 דקות המותרות. ז''א אם אנחנו משווים ''כי אלף שנים בעינך כיום אתמול כי יעבור'' אנחנו ביום שישי אחרי זמן הדלקת נירות בתוך הטווח של ה 18 דקות (יש 18 דקות שמאפשרים אחרי זמן של הדלקת נירות) אתה אומר: 'אז תכניס כבר את השבת' 'למה ה' לא מכניס את השבת' השאלה היא: 'אתה קולט שאתה בשבת'? 'אתה קולט שאתה צריך להדליק נירות שבת או שסתם עברו 18 דקות..יש אנשים שעכשיו הגיעו מהעבודה (מחכה לארוחת ערב, לגביו לא משנה אם זה שבת או לא, זה פשוט מסמן לו שצריך לחזור הביתה לארוחת ערב). אז כאילו לא סיכמנו את העבודה, אז בשביל מי עבדנו? אין אהבה ויראה 'סליחה שאני אומר את זה' וזה עניין של למלא את הלב זה תשומת הלב - צריך לקיים ''שוויתי ה' לנגדי תמיד''. ועוד פעם לא להגיד 'זה גבוה' מכיוון שזה המטרה (אין טעם להגיד למטרה שלך 'זה גבוה'). מביאים קבלן אומרים לו: אתה צריך לבנות עכשיו 20 קומות 'אהה זה גבוה בשבילי' 'אז אל תהיה קבלן', נותנים לך עבודה, תעבוד, בונים לאט לאט שמים עוד לבנה ועוד לבנה ואתה צריך לדעת שאתה צריך להשלים עוד 20 קומות.. אין ברירה אחרת.

אנחנו צריכים להגיע ''לשוויתי ה' לנגדי תמיד'' כי מה ענינו של העולם הבא? זה ענינו של העולם הבא, בעולם הבא זה מה שיהיה לנגד ענינו. הרמח'ל אמר שאדם נברא רק כדי ליהנות מזיו השכינה, 'זיו השכינה' שאנחנו נראה רק אותו שנשים אותו לנגד ענינו ונהנה מהעובדה הזאת, אנחנו נהנה מהחיבור הזה אתו ואין את זה 'אני כבר אומר לכם זה לא קיים'. אתה רואה אנשים שהם תלמידי חכמים עצומים ולא סובלים אחד את השני או בעצבים נוראיים או גנבים או מגלי עריות, אתה אומר לו: 'אז מה שווה אתה יודע מה כתוב בגמרא ובהלכה באיזה סעיף זה ואתה מצוטט מפה ומפה ונותן את הדרשה של החיים. מה אתה שווה אם הלב שלך לא סובל בנ''א והקב''ה לא מופיע לך בפה כל שני וחמישי, מה אתה שווה? לאן זה הולך? להשכלה' ?! הנקודה היא שזה חסר אצל כולנו.

תחשבו למה באמת המשיח לא בא? כי זה לא לנגד ענינו, זה לא הדבר הכי חשוב בעולם. אם אנחנו לא נהפוך את זה לדבר הכי חשוב בעולם (מדברים על הקב'ה) כרגע צריך להפסיק לדבר על התורה ולהפסיק לדבר על המשיח כי גם את זה אפשר לעשות לעבודה זרה אלא צריך לדבר על הקב''ה ורק עליו ולנסות להבין: אין לנו את זה כמושא, אנחנו לא יודעים מה זה ואנחנו לא מתמודדים עם זה. משהיא יכולה להגיד אבל אני שומרת נידה, אני נותן צדקה, אני טובל במקווה, אבל בשביל מי? לאן זה הולך? כדי שבסוף כאשר אתה תצא מן העולם יגידו לך: 'עשית תפילין - וי, אני רואה שיש עלייך גרטל - וי...מה אנחנו עושים פה? אם אנשים לא יבינו לאן כל זה הולך, אנחנו לא יכולים לעשות את הציקליסט הזה של שחרית מנחה ערבית ואיזה הלכה עשיתי ואיזה מצווה עדין לא קיימתי, אי אפשר לעשות את זה 'תחשבו על זה' בשביל מי זה הולך? לאן כל זה הולך? כי אז אתה אומר: עשיתי את כל המצוות בשבילי כדי להיכנס לגן עדן כי משהו בי מאמין 'אני הבנתי שאני צריך לעשות אזשהוא סוג של יגיעה ללמוד להתפלל ולעשות הלכות אני עומד בציקלסיט אז כשאצא מן העולם 'אני בסדר' אני במקום טוב'.

שאלתי פעם, אשאל עכשיו 'לו עכשיו הייתי מבטיח לכל אחד ואחד מכם בהבטחה גמורה שיוצאת בת קול ויש לכם עכשיו מלאך שעומד מול העיניים ועושה כן לאמירה שלי.. אני מבטיח לכם מקום בגן עדן באמצע גן עדן..עכשיו..אם אתם מתים, עכשיו יש לכם מקום בגן עדן, רוצים? התשובה חייבת להיות לא, אנחנו למעשה לא רוצים שום דבר חוץ מאת הקב''ה כי אם אדם רוצה גן עדן סימן שגן עדן זה מה שהוא רוצה. אז אדם צריך לבוא ולהגיד: 'תודה רבה תשאיר אותי ככה לי אין עוד את ה' בתוכי' עם הקונספט הזה עוד לא התחברתי יש לי בעיה שעוד אין לי אותו, אני עוד לא יודע אך להתעסק עם הקונספט הזה..לא יודע אך לדבר איתו, לא יודע אך להכניס אותו אלי..מה אתה עכשיו נותן לי מקומות? מה אני יעשה בגן עדן בלעדיו? אני לא רוצה דברים, אני רוצה אותו, מי רוצה דברים בכלל...

לעבוד לשם שמים - לראות רק הקב''ה

יש סיפור מפורסם על הבעלש'ט היה צדיק בכפר שהיה שם אדם שלא הצליחו להביא ילדים כל פעם היה בא לצדיק לו 'תברך אותי שיהיה לי ילדים' והוא היה מברך אותו. באזשהוא שלב הוא התחיל להציק לו זה כבר העלה קטרוג בשמים והצדיק ידע שדנו אותו למיתה (כי הוא הטריד תלמיד חכם) הוא רצה לרחם עליו במקום להמית אותו הוא אמר: 'יהי רצון שלא יהיו לך ילדים' כדי שהוא יחיה. אח''כ בא הבעלש''ט לכפר, אותו בנ''א ניגש אליו 'תברך אותי שיהיה לי ילדים' הבעלש''ט אמר: יהי רצון שיהיה לך ילדים (בתמימות שלו), קמה קול צעקה בשמים: זה גזר שלא יהיו לו ילדים זה גזר שכן יהיה לו ילדים, זה צדיק וזה צדיק, מה עושים? הקב''ה אמר: לכו תגידו לבעלש''ט (שהוא יותר גדול) 'הגזירה היא על פיו אבל אין לו עולם הבא' הוא לא זכאי לעולם הבא, הוא לא מוזמן לעולם הבא. הלכו ואמרו את זה  לבעלש''ט 'הגזירה תהיה על פיך אתה יותר גדול ..וזה בגלל שלא בדקת? למה לא בדקת בשמים? היית צריך לבדוק בשמים את הדבר הזה.. הוא התחיל לרקוד לשמוח ולקפוץ, אמרו לו: מה אתה רוקד? הוא אמר: עכשיו אני יכול לעבוד את ה' שאני יודע שאין לי שכר. לקחו לי את הגן עדן אני יכול לעבוד כשאין לי שכר עכשיו אני לא עובד בשביל גן עדן עכשיו אני עובד בחופשיות, זה ראש של צדיק. כי אם צדיק אומר אולי עדין יש לי חשבונאות 'גן עדן' אולי זה אולי זה..אז אולי הוא מחשבן, הוא לא יודע התת מודע כ''כ מתעתע שאתה לא יודע כמה אתה מחשבן, עכשיו משהו בא ואומר לך 'אבל אין לך גן עדן' 'יופי אז עכשיו אני יעבוד בשקט'. אדם אחר מה היה עושה? אהה אין לי גם עדן אני עצוב אז תיתן לי לפחות ליהנות מהעולם הזה, זה ראש של בנ''א רגיל. צדיק מה אומר? יופי הסירו לי את זה 'בטוח אני לא ניכנס לגן עדן' עכשיו אני יכול לעבוד כמו שצריך לשמה. ככה צדיקים חושבים.

צדיקים כל הזמן מפחדים 'שמה יש להם את הדברים האלה: גן עדן..היו צדיקים שהיה להם גילוי אליהו ואמרו לו: לך מפה, תלך אתה מביא לי גאווה. 'מלאך השלום' אמר להם נשלחתי מהשמים ללמד אתכם תורה 'אני מלאך השלום עכשיו אני עושה לך שלום על כל הסוגיות שלך' 'לא רוצה', למה? אתה מביא לי גאווה, אני קולט שהנוכחות שלך פה - גילוי אליהו, מביאה לי גאווה והוא היה מסלק אותו והיו מלא שסילקו את אליהו. תיתן לי אני יעבוד על זה לבד, אני לא רוצה שמשהו יבוא וייתן לי וזה ניסיון גדול מאוד.

כשהבעלש''ט נפטר המילה האחרונה שיצאה לו מהפה הייתה 'אתרוג' אמר אתרוג והלך. שאלו את המגיד: מילה אחרונה היה צריך להגיד 'שמע ישראל' מה זה אתרוג? ''אל תבואיני רגל גאווה'' כי פתחו לו את העיניים, ידוע שזמן קצר לפני שצדיק נפטר פותחים לו את העיניים לראות מי מקבל אותו אז הוא ראה כמה כבוד עושים לו בעולם העליון.. כמה המלאכים שרים לו, כל הנשמות באו לקבל אותו. אמר: אך אני יעלה ככה...רק רציתי את ה'..אז הוא אמר: 'אל תבואיני רגל גאווה'..אני יעלה רק אל תבואני רגל גאווה..אמר: 'אתרוג'. ככה צדיקים חושבים. רוצים לעבוד לשם שמים לא רוצים שטויות.

'לשם שמים' זה רק הקב''ה - לא רוצים את המתנות שלו רוצים אותו, לא רוצים את המקומות שהוא מציע או את ההטבות שהוא מציע רוצים אותו אז הם לא מתבלבלים.

היו אנשים שמרוב שרצו השגה של רוח הקודש קיבלו ונעצרו. היו מלא שרצו לראות מלאכים נתנו להם לראות ונעצרו. אז הקב''ה אמר: 'זה מה שרצית, רצית להיות גדול על הבריות'.. משה רבינו, דוד המלך כל מה שהראו להם 'לא ראו' הם לא שמו לב: לא למלאכים, לא היה להם כבוד לשום דבר שהם ראו בעולם העליון, שום דבר לא עצר אותם - ''רצוננו לראות את מלכינו'' אני יושב רק איפה שהקב''ה, המלאכים היו אומרים להם משהו אחד כשליחים של הקב''ה והם לא היו מקשיבים.

בתקט"ו תפילות של משה רבינו הקב'ה אמר למלאכים תסגרו את כל השערים תעמדו תגידו: אני אמרתי שאתה לא ניכנס, מגיע משה רבינו לשער אומר לו' תפתח לי' אמר: אני מלאך, ה' אמר אני לא פותח לך אתה לא אמור לעבור דרך השער שלי, לקח קרדומות (כמו גרזנים) שבר לו את השער 'הזיז מלאך'. מלאך אומר לך 'אתה לא עובר אותי' תכבד את זה, אני ישות קדושה, שום דבר, אתה הקב''ה? לא.. זוז, ככה הזיז את כולם עד שבא לקב''ה. במותו עשו אתו 'מידה כנגד מידה' שלחו את השטן כדי שייקח את נשמתו אומר לו: 'תזכיר לי מי אתה'.. רדף אחריו לקח לו את הקרן שיש לו בראש ושם לו אותה בעין.. הכל משלים.. רק כדי להראות זה שליח של ה' בכל זאת זה לא אויב: מלאך לא עושה מה שהוא רוצה, שטן לא עושה מה שהוא רוצה, הוא נשלח בשליחות ה' זה כאילו להגיד לקב''ה: 'אני לא שומע את ההוראה הזאת' אבל זה בסדר הוא יודע למה להגיד כן ולמה להגיד לא. שלח את המלאך מיכאל אז המלאך מיכאל אמר: אני הייתי המורה שלו אני יכול לקחת לו את הנשמה שלו? וככה שלח כל מיני שליחים אף אחד לא היה יכול לקחת לו את הנשמה, הוא לא ראה אף אחד. אז הקב''ה אמר: טוב, אני מבין שזה רק אני ואתה 'שים את הרגלים רגל על רגל, יד אל יד, תעצום את העיניים, לקח אותו בנשיקה'.

ככה היה רבי שמעון בר יוחאי לפני שהוא נפטר אמר: 'אני צריך לעלות למעלה אני רוצה לראות איזה בית דין קם עלי', 'בית דין' זה כביכול היראה שלך, זה עד איפה הגיעה ההשגה הרוחנית שלך. הוא אמר: אני רוצה לראות מי קם עלי? והוא ראה שלא מקימים לו בית דין, אין לו בית דין, 'הוא לא ראה אף אחד חוץ מהקב''ה'. אז הוא אמר: כל ימי ראיתי את הקב''ה לנגד עיני גם במותי אני רואה לנגד עיני את הקב''ה.

מה זה 'רואה'? להחזיק ראש, זה מחשבה, זה כל הזמן לחשוב את זה, זה להתאמן בזה. אז אין ספק שמחליקים פה ושם אבל לחזור. לאט לאט להתאמן בזה - להחזיק ראש, להחזיק ראש, להחזיק ראש. ואם תגיד: אבל אני חי פה בעולם הזה 'אז תבין שכל העולם פה זה שליחים שלו' זה התלבשויות שלו. אתה בא לדבר עם מנהל הבנק (זה לא מנהל הבנק אל תיתן לו כוח בפני עצמו) זה שליח הוא בובה על אלחוטים, אתה מדבר עם הקב''ה: 'אני חייב לך כסף'? כן. 'אני יחזיר לך את הכסף'. וככה עם כל אדם אחר (כל מי שזה לא יהיה) אתה צריך לדעת שהכל הבטים שונים של הקב''ה.

אז מה יוצא? שאתה באינטראקציה אתו כל הזמן או עם המלבושים שלו או עם הנשמה שלו כביכול ואז אתה מקיים ''שוויתי ה' לנגדי תמיד'' והוא כל הזמן לנגד עינייך.

אני מזכיר לכם שגם עניין של גלגולים וגם עניין של ללכת לעולם שמעבר, איפה ישימו אותך בעולם שמעבר? לעבר מה שהיה לנגד ענייך כל הזמן. אנשים הולכים לגהנום, למה? כי זה מה שיש לנגד עיניהם כל הזמן (עצבים שליטה) כל הגיהנום 'גיא בין הינום' זה הרצון לקבל לעצמו (גיהנום זה הרצון לקבל לעצמו). אז אם האדם ראה את זה לנגד עיניו כל הזמן ז''א היה אגוצנטרי (הוא התנהג ככה) ז''א התת מודע שלו עבד בצורה כזאת של 'עייף לי, רעב לי, קשה לי' - 'אני נמצא פה', זה הגיהנום שלו, אז כשהוא יוצא לשם הוא מגיע. זה לא כמו שבעולם הגשמי שאנחנו נמצאים פה, אדם עושה עבירה ואומרים לו: אתה הולך לכלא 6, אתה הולך לכלא באר שבע (נותנים לו כל מיני הרעות) זה לא ככה, בעולם העליון אתה הולך בדיוק לאיפה שהיה לך התת מודע - מה שאתה הכנת לעצמך, אתה מכין לעצמך את המקום שלך בעולם הבא בין אם אתה עושה את זה באופן סביל (פאסיבי) או בין אם אתה עושה את זה באופן אקטיבי (פעיל). אנחנו יכולים להכין את עצמינו למקום שאליו אנחנו הולכים, זה 'היראה' שלנו זה המקום שלנו.

היה אחד שבא לרבי נחמן מברסלב הוא נתן שיעור על כף הקלע והשיעור היה מזעזע. מה כתוב על כף הקלע? שהנשמה רואה במרחק של 500 שנה ממנה אור, היא נעה לעברה נכנסת למקום של האור רואה שזה חושך גמור והיא צווחות וקולה נשמע מסוף העולם ועד סופו כנראה שהתלמיד הזה לא הכיל את זה. והוא אמר לו: מי יכול להוכיח עכשיו את מה שאתה אומר? אמר לו: הרי מה שקורה בעולם שמעבר זה בגלל שזה קרה כאן, מרחק של 500 שנה זה מרחק בין רקיע לרקיע (זה כמו מרחק בן מטרה למטרה) אדם אומר: אני רק יהיה לי בית אני יהיה בנ'א מאושר אז הוא הולך בונה בית גר בו וזהו. אח''כ בנ''א אומר: רק יהיה לי תואר ראשון זהו ..הולך עושה תואר ראשון רואה שזה כלום. אח''כ הוא אומר; רק יהיה לי אוטו זהו..וככה הוא שם לעצמו כל מיני יעדים וזה אותו דבר. כמו כדור של אור אתה טס לעברו עושה כל כך הרבה מאמצים להשיג את זה השגת את זה ואתה רואה שאין בזה ממש, זה קיים אבל איזה תחושות יש לגבי זה..בסדר..תמיד יש את חדוות הקניה אבל מהרגע שקנית אז בסדר יש את זה אז מה..הוא אומר לו: זה כף הקלע. וכף הקלע שיוצא זה פשוט ניבנה ממה שאתה עושה פה, אתה חושב את כל המחשבות האלה יום יום, אתה יוצר לעצמך אינרציה כזאת זה עכשיו יצא מחוץ לגוף אז לשם אתה הולך - הכוח המדמה שלך ממשיך לייצר את זה.

תקלטו זה כמו ''אין מראים לו לאדם בחלום אלא מהרהורי ליבו'' החלום מאוד משקף מה האדם, אם האדם רוצה לעמוד על הקומה הרוחנית שלו שיבדוק את החלומות שלו וכל הכאוס שיש לו, זה הכאוס שיש לו גם למעלה. צדיקים לומדים רק תורה והם אפילו מגיעים לנבואה, כל התנאים האמוראים שאתם רואים במשלי האגדה כולם היו בחלומות לגביהם החלום זה קוהרנטיות של מחשבה. המחשבה שלהם קוהרנטית לגמרי, ישירה רציפה, הוא חולם או לא חולם זה אותו דבר, רק זה שהוא יוצא מהגוף כביכול שהוא מסוגל לעלות למעלה ולקבל את הכל בצורה של משלים ונבואות זה בגלל שאומרים לו: 'תיישן את הגוף זה טוב שאתה תעלה לעולם שבו אתה תוכל לקבל את המידע הזה'. אדם רגיל כאוס זה גהנום, שינה זה גהנום אז צריך לתקן את זה. ''אל תיכנסו עכשיו אני בגיהנום אך אני יוצא מזה, אני לא יוצאת מזה, תמיד ההיסטריה היא הכי חשובה - הבעיה, מנציחים את הבעיה. אני גם נותן את הפתרונות בשעורים, אני נותן אורות וכלים וגם אם נותן כלים אני נותן להם אורות, אז בבקשה להיות ממוקדים בזה. לא כל שיעור צריך לעלות 4000 שאלות אני לא יצליח לענות על כל הדברים האלה כי כל שאלה תעלה עוד שאלות. תרגישו עם הלב מה הכוונה, תרגישו זה לא מסובך.

לשים את הקב''ה במרכז החיים

המטרה - תיקון. ולאט לאט צריך להביא את הדבר הזה לתשומת הלב וזה דיי ברור שאנחנו חייבים להביא את הקב''ה למלא את תשומת הלב שלנו. עכשיו, משהו שצריך למלא את תשומת הלב שלנו צריך להתעסק אתו וזה נורא פשוט. בנ''א שנניח אומר: אני רוצה להיות מוכר נעלים ואני רוצה להתמקצע בזה 'בסדר גמור'..אז תיכנס לאתרים שמדברים על נעלים, תראה אך עושים נעלים, תלמד כל מה שאתה יכול על נעלים זה יהיה העולם שלך. בנ''א לומד רפואה עכשיו כל העולם שלו זה רפואה, אדם לומד מכונאות כל העולם שלו זה מכונאות..פשוט, תתעסק עם זה.

אתה צריך להתעסק עם זה: תעלה שאלות, תעלה תמיהות, תהגה בזה, תתפלל על זה, תדבר לזה, תתבודד על זה - תהפוך אותו להיות מרכז החיים שלך אז לאט לאט זה יהפך להיות מרכז החיים שלך וזה קודם לכל דבר אחר. אם אני הייתי צריך ללמד בני אדם מגיל אפס (ילדים) קודם כל מגיל אפס לראות את הקב''ה לנגד ענייך, תעזוב את ההלכות תעזוב את הכל.. וזה הסיבה שאני גם לא מלמד את זה, אני לא מלמד גמרא, אני לא מלמד הלכה, עשיתי את זה היו תקופות כאלה וראיתי שאנשים מתכסים בזה כמו עלה תאנה 'הנה אני עומד מאחורי דף גמרא אז אני בסדר' 'גמרתי פעם בשבע שנים את הגמרא אז אני בסדר' 'לימדו אותי את כל השולחן ערוך אז אני בסדר' ואין טיפת יראת שמים, הקב''ה לא נמצא. יש לו את ההשכלה, הוא מחזיק את ההשכלה התורנית וזהו..היא כרגע מסתירה את ה'. יוצא מצב שהוא לקח את התורה שמסתירה את הקב''ה לא מנציחה אותו..הוא צריך רק להעביר לך 'אתה צריך להתעסק עם ה' ואתה לא יודע אך להתעסק אתו, התורה מגלה לך אך להתעסק אתו אבל יש אנשים שמשתמשים בתורה ובהלכה להסתיר אותו.

סוד הגלגולים - הסיבה של הגלגולים

אמרנו : בואו נעשה את ההפרדה בין זה שהקב''ה אוהב אותנו אהבה שאינה תלויה בדבר והוא אור אינסוף לבין זה שאנחנו עושים טעות אנחנו עושים טעות ויש רחמים, לא מיד הדין יורד על אותו אדם, נותנים לו את האפשרות לקלוט שהוא עשה טעות ולהשתנות. באמצע (בין לבין) אם האדם יוצא כשהוא מנציח את הטעות או לא טיפל בטעות הוא יוצא ככה והוא לא מותאם. מה זה אור אינסוף? זה לא הרבה אור. זה אחד, זה אחדות, זה קונספט רעיוני תודעתי זה לא מקום פיזיקאלי. מכוון שהקונספט התודעתי הזה זה אחדות ואתה יוצא לא באחדות אז יגידו לך: 'מה עושים אתך עכשיו'? אז פרשת משפטים באה ואומרת 'זה תורת הגלגולים'.

יש ספר שלם שהוציאו אותו רק כנישה קטנה שנמצאת מהזוהר שנקראת 'סבא דמשפטים' 'סבא', הרב המנונא סבא. היה מגיע לחכמים, היה מחמר אחריהם. 'מחמר', אדם שהיה רועה חמורים (פעם היה כזה דבר כמו שיש רועה עיזים, רועה פרות) היה משכיר אותם לרכיבה למסע ובד''כ זה היה אנשים הכי גרועים הכי בלויים אז דווקא הוא היה מתגלה כמחמר. יש לזה גם ע''פ הסוד 'מחמר' חומר, היה מוריד את המידע למטה וזה היה הרב 'המנונא סבא' שהיה רבו של רבי שמעון בר יוחאי. הוא שהתגלה אליהם ואמרו לו: 'איפה אתה' היו אנשים שידעו לברר איפה הנשמות נמצאות ואם רצו למצוא אותם היו מוצאים אותם, את הרב המנונא סבא לא מצאו אף פעם. היו שואלים אותו: 'איפה אתה בשמים חיפשנו אותך לא מצאנו', הוא אמר: ישנו היכל אחד בשמים ובוא שלושה: אני המשיח והקב''ה. הרעיון: לא להסביר שהוא חי בווילה אלא להסביר באיזה רמת תודעה הוא חי. את המשיח שומרים לימות המשיח, הקב''ה נשמר לצדיקים, הרב המנונא סבא היה יורד מחמר. 'המנונא' זה כינוי (זה לא היה השם האמיתי שלו) זה 'דג חם' (המ- חם בארמית, נונא- דג) 'דג חם' קרוי לצדיק חם, פעיל שהוא חי, שהופך את העולם בשביל להשיג 'וסבא' כינוי לכתר. 'אבא' זה החוכמה, 'אמא' זה הבינה, 'סבא' זה הכתר אז הוא נקרא הרב 'המנונא סבא'. הוא קבור בטבריה (אני מאוד ממליץ ללכת לשם, לשבת כמה שעות עד שמרגישים אותה ושמה זה שיחה של הלב לא מוצאים מילה. מקום חזק מאוד מאוד).

הרב המנונא סבא היה בא ומגלה להם את כל עניין הגלגולים כי אדם רגיל לא יודע: מה מתגלגל, לאן התגלגל, מה עושים עם זה, מי החליט, למה מתגלגל ככה. אז הוא נקרא 'סבא דמשפטים' הוא בא ללמד אותם את משפט הגלגול 'דיני גלגוליה' (דיני גלגול): על מי מתגלגל ועל מה, למה מתגלגלים, למה זה מתגלגל לחיה, למה זה מתגלגל בעוף, למה זה מתגלגל להיות גוי, למה זה כרת, זה עולמות שלמים (אי אפשר להיכנס לזה בטח לא בשיחה כזאת) אבל הנקודה היא רק להסביר והוא הסביר להם שיש כאן עניין של תיקון. צריך לתקן אי אפשר להשאיר את הדברים האלה ככה.

אני רוצה לעמוד על העניין של התיקון. מה זה גלגול בדומם, גלגול בצומח, גלגול בחי, וגלגולים משונים כאלה ואחרים - מה זה עניין של הגלגול?

כתוב על 'מרתה' שהם באו לשתות מים והם לא יכלו לשתות מים כי מרים הם. אמרו המקובלים אין מים מרים (מים זה דבר מתוק) אבל למה לא יכלו לשות מים כי מרים הם? לא כתוב שהמים היו מרים אלא 'מרים הם' הם-העם היה מר. מה הקב''ה עשה? ''ויורהו עץ'' והעץ שהוא זרק לתוך המים היה עץ מר. מה הקב''ה עושה? הוא מרפא בדומה.

הקב''ה מרפא בדומה – ם אדם כשל במראה הוא קופץ לעוף שנקרא 'רואה' (לא ניכנס לזה עכשיו, לא רוצה להבהיל אתכם) הוא קופץ לאותו קלקול כביכול, זה מחזיר אותו לאותה מציאות והוא כאילו אומר לו: 'אתה רצית לשהות בעבירה הזאת בוא נשים אותך בכלי שזה הקטע שלו' למה זה ככה? אתה אומר: 'אך זה מרפא בדומה' ? הרי אנחנו רגילים בגשמי יש כוס קפה מר שמים סוכר (עושים הפוך) למה הקב''ה מרפא בדומה אך זה יכול להיות? בכל זאת מגולגלת שם נפש אלוקית ולנפש אלוקית אין לה ריפוי, מה שהיא התעסקה אתו נמצא שם בפוטנציאל כמו סם זה שוכן שם כמו נגיף אפילו שהוא רדום והוא יכול לצוץ מתי שהוא. אז מה הקב''ה אומר? אתה תתגלגל לאותו מקום עד שהנפש האלוקית שלך שמה תגיד: 'אני רוצה לצאת מפה', הנפש שלך צריכה לדחות את זה.

היום עובדים על מתכת מיוחדת שדוחה לכלוך, עושים לה אינטראקציה שהיא תדחה לכלוך, ניסו לעשות את זה עם טפלון והטפלון הוא לא דוחה לכלוך (הוא לא מקבל לכלוך אבל הוא לא דוחה לכלוך) ובאזשהוא שלב הוא נשחק. היום מנסים לעבוד על טכנולוגיה שאדם מחבר את הכלי לחשמל והוא דוחה את כל הלכלוך מתוכו - כל מה שהוא לא הוא יוצר תנועה של אטומים פנימיים ואז הוא פשוט דוחה את כל הלכלוך החוצה. האמת היא זה כמו מה שהגוף שלנו עושה אם יהיה לך קוץ ביד ואתה לא יכול להגיע אליו, מה תעשה? תחכה קצת פתאום תראה הקוץ יוצא, הגוף יודע לדחות דברים שזה לא הוא - כל מה שזה לא הוא הוא יודע לדחות החוצה, הוא מנקה את זה.

אותו דבר מה שקורה כאן (על אותו משקל בדיוק), הקב''ה מכניס אותך לתוך כלי שזה לא אתה (זה לא ההוויה שלך) ואז הנפש תצעק שם פנימה עד שהיא תגיד 'אני דוחה את זה'. לכן אף אחד לא יכול לנקות את זה מבחוץ אי אפשר לנקות את זה מבחוץ צריך שהדבר עצמו יפלוט את זה החוצה, הוא בעצמו. אז מה עושים לו? נותנים לו ומגלגלים אותו על אותו דבר עד שתיווצר דחייה. מתי התיקון שלו יושלם? (הוא יודע דרך אגב שהוא נמצא בגלגול, הנשמות המגולגלות יודעות שהם נמצאות בגלגול) עד שהם יוצרות דחייה מהמקום הזה וכשהוא יוצר דחייה מהמקום הזה אז הוא יוצא ועולה.

למה מספרים לנו את זה? אני לא רוצה לספר לכם על עניינים מיסטיים כי זה לא חוכמה חשוב שאתם תבינו שכל העניינים אפילו שמדברים על עולמות עליונים וחיצוניים לנו, נמצאים גם פה. יש מושג, האריז''ל קרא לו 'גלגול חזיר' הוא לא מתכוון שאדם ממש מתגלגל בחזיר אלא מלשון להחזיר אותך לעבירה. יש לך משהו שהיה לא מתוקן, חזרת בתשובה כי חזרת בתשובה בגדול, 'בגדול חזרת בתשובה כי היה בך משהו שמאמין, אבל עדין יש כל מיני אהבות לכל מיני דברים'. יכול להיות משהו עישן גוינט אחרי שחזר בתשובה הוא הפסיק הרגיש שזה לא מתאים אבל פתאום בתוך התשובה כעבור כמה זמן הוא אומר 'וואלה בא לי גוינט' אז נותנים לו את כל האמצעים כדי שיחזור לשם. אדם אחר בא לו 'גילוי עריות' אז נותנים לו סמארטפון שיחזור לגילוי עריות.

לכל אחד, עדיין יש משהו שהוא לא מתוקן. זה שהוא אומר: אני רוצה לחזור בתשובה, אני מרגיש את ה' ..יופי, 'אבל לא פותחים לך שערי שמים יש פה כיסא בדיוק ליד הבורא בוא'..כי צריך להפריד בין האהבה של הבורא לבין התיקון. עכשיו ברור שהקב''ה ''חפץ למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר'' אבל הוא רוצה שזה יעשה פה, לא שאתה תגיע לעולמות עליונים, הוא רוצה שתציף את זה אל תעלים - תציף את זה. למה הוא נותן לנו כ"כ הרבה תקופות של תשובה : תקופת השובבים, כל חודש אלול, עשרת ימי תשובה ואח''כ חותמות: חותם ראשון, חותם שני, חותם שלישי..עד פסח שני הוא נותן לנו להרהר בתשובה, למה הוא נותן לך את הדברים האלה? אומר לך: 'תחזור לאותם מקומות, תראה איזה נוסטלגיות יש לך? לך תדע למה אתה מתגעגע? תציף את זה? תתמודד עם זה? בעקרון האדם צריך להציף ולהתמודד עם זה כדי להגיד: 'זה לא מתאים לי יותר'. לנו כחוזרים בתשובה יש דברים שכן ניקנו מתוכנו: לאף אחד כבר לא מתאים האווירה של פאב ביום שישי בערב אם כן הוא ימצא את עצמו שם בצורה כזאת או אחרת, לא מתאים לנו כל מיני דברים שעשינו אתה אומר: 'גם אם אני יהיה חילוני אני לא יחזור לשם'. אבל יש כמה דברים שכן, אנחנו כן נמצאים שם, אין מה לעשות, זה כן נמצא שם אז הוא יחזיר אותך לשם. ככה אומר הרמב''ם 'יחזיר אותך לאותה אישה באותו מקום באותן נסיבות'. רבי עקביא היה הרי זמרי בן סלוא והוא בגד עם כוזבי בת צור במדבר החזיר לו כרבי עקיבא כאשתו של סטרופנטוס, הוא היה צריך להתמודד איתה. הוא מחזיר 'לא משנה צדיק/ לא צדיק' נהיית צדיק 100 אחוז אבל יש משהיא שם ברקע, תתמודד איתה. לכל אחד הוא מחזיר. אחד יש לו קטע עם כבוד הוא מחזיר לו את הקטע של הכבוד שלו, אחד קטע עם כסף הוא מחזיר לו את הקטע של הכסף, הכל חוזר הוא מציף את הכל.

ה' לא מעלים אתם צריכים לדעת ''זה ישות כנה, זה ישות אמתית 'תוכו כברו', הכל צף'' מצפים מהאדם שהוא יציף את זה, שהוא יתמודד עם זה אבל אנחנו תחמנים והתפקיד שלנו לכסות 'קדימה מתחת לשטיח לא לראות' אז זה קורה בין הגלגולים. כדאי לא להגיע לגלגול, גלגול זה דבר לא נעים, לאף אחד מאתנו אין חשק להתגלגל לתוך עז או לתוך פרה אז תציף את זה ומה שצף אתה צריך לתקן. לא להיבהל גם ממה שצף נניח שזה צף, בנ''א קיבל דחף לעשן גוינט זה לא אומר שזה לגיטימי 'אתה יכול לקחת כי אתה תחזור לשם אבל אתה צריך לא להישאר שם אלא לתקן את זה'. אנשים חושבים שבגלל שהם חוזרים בתשובה..ויש גם רבנים שמעשנים גוינטים והם לא יודעים כמה זה חמור 'זה חמור מאוד מאוד, ושאף אחד לא יספר סיפורים שזה מחדד את השכל או מביא לריכוז, בסופו של דבר זה סם'. לצעירנו זה טעיות פטליות שאדם עושה הנחות לעצמו 'יש לנו מלאות אנחנו לא צריכים גוינטים' אדם צריך להרגיש שהוא בכלל חי בלי מים ובלי מלח רק על אהבת ה', אדם מאוהב בגשמי לא אוכל ולא שותה ובטח לא לוקח גוינט. 'אז אהבת ה' ועוד רב 'אתה לוקח גוינט' בשביל מה אתה צריך את זה?! זה בושה וחרפה, אבל הקב''ה מחזיר זה 'גלגול חזיר'. רצית קצת סמים בוא ניתן לך קצת סמים,..אבל עד שהוא בעצמו לא יודה ולא ייגמל בעצמו זה לא יגמר, אף אחד לא יכול להגיד לו אין אף ספר מוסר שיכול להוציא לו את זה מהמערכת רק הוא יצטרך לבוא ולהגיד: 'זה לא טוב לי', הוא יצטרך לעבור תהליך של גמילה מהדבר הזה, כי הנפש שלו צריכה להיות כ''כ גדולה בכלי הזה של לדחות את זה ולהגיד: 'זה כבר לא מתאים לי', 'לא מתאים לי להיות שם'.

זה עניין של דיני הגלגול - לקחת משהו כרגע לא משנה מה הכלי (הכלי יכול להיות דומם צומח או חי) יחזירו לך את כל התכונות המקולקלות כדי לשהות שמה זמן רב, עד שהנפש מבפנים תגיד: 'לא מתאים לי' והוא יעבור תהליך שלם של דחייה והדחייה תהיה התיקון.

הרב אשלג כתב את זה במאמר 'שכינתא בגלותא' הוא אומר: האריז''ל קרא לזה גלגול חזיר שמחזירים את האדם למקום העבירה ואומרים לו: 'בוא תשהה' 'תשב במקום העבירה', זה נעים לך? זה טוב לך? אז מה אדם חושב, מה הוא אומר: 'נפלתי, יש לי רגרסיה' 'לא נפלת אין רגרסיה זה המשך, להפסיק עם האמירות האלה'. אין רגרסיה אצל הקב''ה 'יש דוח למעלה' – אנחנו דוח למעלה והמציאות היא מציאות רבודה. יש כאן מציאות על מציאות על מציאות אז אם מחזירים אותך לאותם מקומות חשוב שתהיה לך פשוט 'הכרת הרע' מאותו מקום, זה הכל, זה לא רגרסיה ולא שום דבר, זה פשוט התמודדות. לפני התשובה (לפני שהיה לך את הקב''ה) לא היה לך אך להתמודד עם זה אז אם 'פקד אותך גוינט' למה שלא תעשן? מה ימנע את זה ממך? נותן לך הרגשה טובה זה כמו שוקולד, אבל עכשיו אתה בעל תשובה צריך להיות לך הקב''ה אז אתה אמור לעזוב את זה עם סיבה מסוימת, לכן החזירו אותך לשם 'יגידו לך: מה יותר חשוב האהבה שלך או הקב''ה'? אתה אמור להחליט את זה מתוך מה שאתה מרגיש.

לכן כל עניין של תורת הגלגולים מפחידה מאוד, אם אנחנו נקרא את הספר 'אתם לא ישנים ימים ולילות וחיים בפחד נוראי, זה לא פשוט בכלל' וזה נראה כאילו ה' לא מוותר על שום דבר (נראה שעל כל דבר אתה מתגלגל) אבל בוא נסתכל על זה בגדול..בגדול הוא אומר לך: 'תנסה להבין מה אני רוצה'. אתה לא יכול לעלות למעלה עם מידות רעות, אתה לא יכול גם לעלות עם מידות רעות רדומות 'אל תכסה' כתוב 'מכסה פשעיו לא יצליח מודה ועוזב ירוחם' תגלה תציף את זה 'בוא נדבר על זה'. 'בוא תחייה את זה גם כן' - הקב''ה נותן לך לחיות את זה, למה הוא נותן לך לחיות את זה ועוד נותן לך לחיות את זה עם חיות, ממש. מחזיר אותך עם חיות לדבר הזה. דוגמא, היה בחור תלמיד ישיבה אומר לי: חזרתי לכל השירים בלועזית כל מה שאהבתי, התנתקתי לתקופה מסוימת, פעם אחת שמתי את זה ברדיו לא יכולתי לכבות 'נהניתי, עפתי'.. ברור. 'תראה אתה בהוויה קדושה אך אתה נהנה בכל הטראנס הזה'? ההנאה היא הנאה של הגוף כי הקב''ה רצה להחזיר אותך אחורה (זה ברור, הוא היה צריך לדגדג לך את זה) אין ברירה אחרת אבל תגיד: 'זה שייך'? אם היית רואה רב גדול שומע טראנס: מה היית אומר עליו? אז אתה אומר: 'לא אותי צריך להבין' - אני חוזר בתשובה אבל לא יכול להיות שאני אראה עכשיו רב ששומע טראנס באוטו 'לא מסתדר לי'. תגיד את זה לעצמך: 'זה שייך התדר? זה עובד ביחד? אבל הוא צריך להיות עם זה עד שהוא יגיד: 'לא מתאים לי'. ז''א כל תורת הגלגולים המטרה שלה להחזיר אותך לגלגול כזה שאתה תגיד: אני כבר דוחה את המקום הזה.

אנחנו מתקנים כשבליבנו יש לנו את הקב''ה

עוד דבר חשוב שאתם תדעו הקב''ה עשה שאנחנו, הדור הזה יהיה רובו חוזר בתשובה כדי לתקן את זה ככה - לתקן את כל הקלקולים האלה כאשר יש לנו בנפש את הקב''ה. ז''א הוא הוריד אותנו לקלקולים, החזיר אותנו כשיש לנו את הקב''ה, הציף לנו בחזרה את כל העבר ואומר 'עכשיו תתקנו', אז כולנו צריכים לתקן שהקב''ה נמצא בליבנו. וזה יכול להיות: הפרעות אכילה, כעס, סיגריות (פשוטות) לרבות סמים, גילוי עריות, זה יכול להיות כל דבר. הקב''ה מציף ואומר: זה שחזרת בתשובה לא מחקת את העבר זה חזר אתך, זה 'אתה', שמת כיפה, זה הכל. עכשיו ''יש לך אותי זה צריך לתת לך הרבה כוח 'בוא נציף ונתמודד עם זה' '' וזה כ''כ חשוב כדי לא להגיע למקומות שרשומים פה. גם הרב המנונא סבא מסביר את זה, הוא מסביר: המטרה לא הייתה לכתחילה להעניש, זה לא כמו נניח יש מדינה שרוצה לשלוט אז היא אומרת מי שלא מקשיב לי אני מענישה אותו, מפעילים עליו אלימות, אצל הקב''ה אין עניין של הפעלת אלימות יש עניין של תיקון - תמיד 'הוא רוצה לתקן' הוא רוצה שאנחנו נתקן. אך הנפש האלוקית מתקנת ? הנפש האלוקית מתקנת ע''י זה שהיא חוזרת לקלקול ונדחית ממנה, היא דוחה את המקום הזה אחרת אין לנו מקום אחר. אז אפשר לעשות את זה כבר בעולם הזה.

אך אדם ידע שהוא תיקן? רק אם הוא יודע שהוא דוחה כבר את הרע, הרב אשלג קרא לזה 'הכרת הרע'. משהו בנפש צריך לדחות את הרע להגיד: 'אני לא יכול לחשוב בכלל שאני נמצא במקומות האלה' ויש לנו את זה, תיקחו את זה מדוגמאות בדברים אחרים שכן יש לנו את זה. אחד אומר 'פעם מתתי על מסיבת טראנס היום אני כבר לא אוהב 'אני כבר לא אמצא את עצמי במקומות האלה, הנפש שלי לא שם, אני לא שם כבר' 'יופי מצוין תיקח את זה כדוגמא על דבר אחר שאתה אומר: אני חלש לזה'. יש משהו שאומר 'אני נדחה מעישון', יש משהו שאומר 'אני נדחה ממוסיקה'.. 'בסדר, יופי אז חלק תוקן וחלק לא.. אז תשאב כוחות. אבל אנחנו צריכים לדחות את הרע לחלוטין, דחייה אקטיבית, זה חייב לבוא מאתנו, אנחנו לא יכולים להיות עדיין חלשים לדברים כל דבר שאתה חלש אתה תצטרך להתגלגל אליו בדיוק. אי אפשר לטאטא גם לא לטאטא, ה' לא מטאטא שום דבר, זה מאוד חשוב להציף דברים אז עושים רביזיה לעבר ואז בודקים: למה נמשכתי בעבר, מה אהבתי להתעסק, זה לא חייב להיות דברים קרימינליים זה יכול להיות גם סרט הוליוודי 'בא לי סרט רומנטי' ה' אומר לך: אני נמצא פה אך סרט רומנטי, 'בוא תגיד לי אך זה מסתדר לך' ? אז הרבה אנשים לא רואים באמת את המניעות ואומרים: 'מה הבעיה' ? 'סרט רומנטי ואני דתי' אז זה לא טוב, ייתן לך להתגלגל עכשיו באיזה אמריקאי שצופה בקולנוע 'מהבוקר עד הערב'.. צריך לדעת את הדברים האלה.

ובערת הרע מקרבך

אנחנו חייבים לדחות את הרע מקרבנו ''ובערת הרע מקרבך'' צריך לבער את הרע מקרבנו אבל זה לא יכול להיות ע''י זה שסתם אנחנו מגנים בגלל זה אני רק רוצה להגיד משהו אחד על החוזרים בתשובה ועל המחזירים בתשובה:

לצערי בארץ יש מגמה איראנית להחזיר אנשים בתשובה בכוח ואם הם היו יכולים הם היו פותחים 'מדינת הלכה' יותר גרוע מאיראן עכשיו. צריך לדעת שלנפש שלנו זה לא מתאים מהסיבה הפשוטה שזה לא יבוא ככה, זה לא יתוקן ככה, אי אפשר לתקן אדם בכוח. אני לא יוצא נגד אף רב אני כרגע אומר משהו ואל תקבלו את זה כאילו זה דעה, אני לא אומר את זה כדעה 'כל האיומים שאתם רואים בבני ברק 'מי שיהיה לו אינטרנט יהיה לו את המחלה' ומי שמחזיק בסמארטפון.. יוצאים בקללות איראניות, זה לא מתאים. ואנחנו רואים שככל שהם יותר מקללים ויותר מבליטים את זה ככה יש יותר נשירה, ככה אנשים יותר מחזיקים סמארטפונים, אז זה לא עובד בצורה כזאת. עד שאדם לא יתנסה בכוחות עצמו ועד שהוא לא יגיד: זה כבר לא מתאים לי, לא מתאים לי כי הנפש שלי שבעה מזה, 'נקעה נפשנו'

קרא לזה הבעלש''ט ''קברות התאווה'' אומר: מה זה קברות התאווה? הרי צריך לקרוא את התורה בטוב, לא צריך לקרוא אותה ברע, לכאורה מי שקורא בפשט זה היה מקום לא טוב שהם התאוו תאווה אז הקב''ה אומר: אני אתן לכם מה שאתם רוצים עד שיצא לכם מהאף (ככה כתוב בפשט) ומתו שם אנשים שהתאוו תאווה אז נראה שזה היה סוג של עונש. אבל   הבעלש''ט אומר שצריך לקרוא את התורה בטוב, מה זה קברות התאווה? זה מקום שבו הם קברו את התאווה, הקב''ה באמת נתן להם את התחנה הזאת שייקחו, 'בא לכם על בשר'? תיקחו עד שיצא לכם מהאף, מה עוד בא לכם? נתן להם, כל אחד התאווה תאווה והיה להם מלא תאוות. 'בשר' כולל הכל גם גילוי עריות נקרא 'בשר'. מה אתם רוצים? קחו הכל 'רוצים שפיכות דמים'? קחו שפיכות דמים, אתם רוצים לראות mma קונגופו מכות רצח..קחו..תיראו, עד שיצא לכם מהעיניים. הוא שם אותם במקום שנקרא 'תאווה' עד שאתם תוקיעו את זה מכם 'אתם צריכים לעשות 'קברות התאווה', תקברו את זה. עד שבאמת זה 'יצא להם מהאף' הכוונה: כבר לא היה ארך אפיים לזה, לא הכילו את זה, 'יצא מהאף' הכוונה הכלה כמו ארך אפיים. אדם שיש לו ארך אפיים הוא מכיל עד שהם אמרו בעצמם: 'די זה לא מתאים כבר' אתה קולט 'זה משחית לך את הנפש זה לא עושה לך טוב. אתה מרגיש זה לא 'הוויב' של הבורא אז המקום הזה נקרא תאווה וצריך לעשות 'קברות התאווה' ולהוציא את זה. אך? עד שהקב''ה לא ייתן למתאווים את אותו דבר שהם מתאווים לו שזה יצא לו מהאף 'אין זה לא יצא'.

הדור הזה (שזה הדור האחרון) הקב''ה פרץ את כל הגבולות והוא אמר: פה אין יותר ממסד, אין בושה, נתן לכל אחד הכל - פריצות מטורפת לגמרי (לא מדברים על פריצות שבינו לבינה אלא בכלל האפשרות לעשות מה שאתה רוצה) חברה פלורליסטית שלא שופטת אותך. פעם לא היה לך נעים מהחברה, מה היית עושה? מחביא דחפים רדומים, היית מרדים אותם כי לא היה נעים כי הייתה יראה מאנשים. עכשיו הוא אומר: 'לא, אין דחפים רדומים, לך הביתה תעשה מה שאתה רוצה תפתח הכל, תהיה חשוף להכל' זה נראה פריצות 'לא, זה בסדר גמור 'אילו הייתי הבורא הייתי עושה בדיוק את אותו דבר. נתן חירות להוציא את כל היצרים, למה? עד שאדם יבוא ויגיד: הייתי בבית שלי, הייתי בחירות שלי 'לא רוצה את זה, לא טוב מצד עצמי אני אומר לך: לא טוב'. עד שאדם לא יקיא את זה מקרבו, עד שהוא לא יקיים 'ובערת הרע מקרבך' זה לא יבוער. ז''א אין טעם ללכת לרב ולהגיד: 'הרב תכעס עלי שאני מעשן גוינט תעשה איזה משהו שירטיט לי את הלב מלעשות את זה'. לא 'אני מעודד אנשים לעשות את הדברים האלה' אני אומר: תיקחו לכו תעשו 'אתה רוצה שאני יקנה לך' אני יעשה לך מחסן טון גוינט תעשן תעשן ותעשן עד שיצא לך מהאף.. 'סליחה שאני אומר את זה, זה לא נפסק להלכה, זה גם לא הוראה - אסור להורות ככה כי גם אני צריך להיות בהכרת הרע של הדבר עצמו אז אני צריך להגיב לזה בהיסטריה..' אבל מבחינת האמת של הדבר עצמו צריך לדחוף את האדם לדבר הזה עד שהוא יקיא את זה וצריך לסמוך על זה 'הוא יעשה את זה' למה? כי יש בו נפש אלוקית, אתה יודע שיש בו נפש אלוקית ובאזשהוא שלב היא תגיד 'מספיק זה לא מתאים לי'. כמו שלנו זה היה, מי החזיר אותנו בתשובה? אף אחד לא עמד עם שוט באזשהוא שלב מצאתי את עצמי 'בשיא הגועל נפש' ואמרתי: 'מספיק לא מתאים לי' משהו בנפש אמר: 'זהו אני לא משחק את המשחק הזה יותר'. אבל כמובן שיש לזה פרטים זה שבגדול אמרת לעולם 'לא' יפה מאוד אבל יש לזה פרטים: צריך להגיד לאוכל לא, צריך להגיד לסיגריות לא, צריך להגיד לנשים לא, צריך להגיד לכסף לא, צריך להגיד לכבוד לא.. להגיד למלא דברים לא, אנחנו מאוד מורכבים. וצריך שכל אחד מעצמו מהכוח האישי שלו, יגיד: לא, ולא לקבל עזרה מבחוץ.

היום כל דבר פונים לפסיכולוג 'תעזור לי לצאת ממשהו' שיהיה מכוני גמילה.. אף מכון גמילה לא יגמול אותך, אף פסיכולוג לא יעזור לך לא לכעוס עד שאתה לא תגיע למסקנה שזה לא עובד זה רק הורס לי את הנשמה, זה לא מתאים לוויב האלוקי שלי...זה לא יצליח. ב''ה שהקב''ה נתן לנו ואמר: 'תתמודדו עם זה בגלגול הזה, אל תחכו לבין לבין'. 'זה שאני אוהב אתכם אני אוהב אתכם, אתם לא מותאמים - אני לא יכול לעלות מסומם אלי, משהו שלמד תורה באמצעות גוניט אני לא יכול לקבל אותו, אני לא יכול לקבל משהו שעשה ככה ככה וככה כי זה לא אחד. זה לא אחד שאנחנו מכירים אותו זה לא קדוש ולא טהור ''קדושים תהיו כי קדוש אני'', מה זה קדוש? כמו 'הקדש' שהוא מותאם אל, זה המגמה שלו. הקב''ה נקרא     הקב''ה כי הוא הקדש לאחדות, זה הקדש לאהבה ללא תנאי, זה הקדש לחסד, גוינט זה לא הקדש לכלום (אני נותן את זה כדוגמא לכל שאר הדברים).

אז כל אדם צריך להיות קצת בקלקול ולכן אני אומר: 'אל תיראו את זה כהלכה כי אסור לי להגיד את זה' אבל כמורה רוחני אני כרגע מדבר אתכם כמו האחים שלי ולא כמו רב. רב צריך בהוויה שלו, הוא בעצמו, צריך להיות בהכרת הרע ולהגיד: 'אל תעשו את זה'. כמו התורה, הוא צריך להיות כמו התורה והתורה אומרת 'אל'. . אבל עכשיו אני יורד מהתפקיד שלי כרב ואני עכשיו כמו אח שלכם וכאח אני אומר: תתמודדו עם זה. תגיע למצב שאתה קצת משחק עם זה, אם זה יותר גדול ממך תבקש עזרה אבל אם לא עד שהנפש שלך לא תקיא את זה מצד עצמך אף אחד לא יכול לעזור לך ואתה תצטרך להתגלגל עם זה ומה שפה החולשה שלך בגוף היא תהיה החולשה שלך מחוץ לגוף ולשם צריך להתגלגל וזה לא נעים. אבל בגלל שהקב''ה הוא אחד ושמו אחד אז זה נקרא שהוא לא וותרן 'שמי שאומר שהקב''ה וותרן יוותרו מעיו' האחדות הפשוטה לא מוותרת לא יכול לבוא אליו משהו שיש לו גילוי עריות, לא יכול לעלות אליו משהו שיש לו תאווה כלשהיא שזה לא הקב''ה. אם הקב''ה לא מקבל: פול תשומת לב, פול יראה, זה מכריח את המשך המסע.

לא באתי להחליש באתי לחזק אני רק רוצה שאנחנו נפתח את העיניים לדבר הזה ולשים לב למה אנחנו חלשים, לשים לב מה יש לנו. תעברו אל העבר, תציפו את העבר, לא לטאטא מתחת לשטיח לא לחשוב חזרתי בתשובה יגנו עלי. חזרה בתשובה, אנשים לא יודעים מה זה, זה לא עכשיו לשמור שבת, לעשות את המעשים הטובים ולא לדבר לשון הרע. אם יש בך קצת רצון לדבר לשון הרע אז אתה צריך לדעת שזה לא טוב אבל אתה צריך לדבר הרבה לשון הרע כדי לדעת שזה לא טוב עד שהנפש שלך תגיד: 'זה לא טוב, זה לא טוב..שאני מדבר לשון הרע, לא בא לי יותר אני עייפתי מלדבר לשון הרע גליתי שזה מאוד לא טוב'. אם האדם מגלה את זה מתוך עצמו כמו שהחפץ חיים גילה את זה אז הוא נקי מלשון הרע עד אז הוא אשם בלשון הרע וזה שאתה מרדים את זה, זה לא אומר כלום. לא לטאטא, לא להרדים ההיפך להציף הכל. כעס 'עד שאדם לא יגיד: אין כעס לא פותר כלום, סתם אני כועס 'לא עולה לרגזן אלא רוגזו' עד שהוא לא יגיע למסקנה הזאת מעצמו.. אל תגיד: 'טוב אני אנסה לא לכעוס אל תרדים את זה' כי אתה כעסן תיתן לכעס לצאת אפילו כשעולה הכעס, תשחק עם זה קצת תקלוט 'זה שטות גמורה לגמרי' ותגיד: אוקיי, אין טעם. שתדעו לכם זה שאתם מגיעים למצב שאתם הופכים את הרע 'ללא רלוונטי' - זה התשובה. כשאתה אומר 'זה לא רלוונטי' אומרים לך: 'תכעס זה עשה לך ככה ככה וככה, אך אתה לא כועס' ברגע שאתה תגיד: 'זה לא רלוונטי, זה לא כלי לפתור את הבעיה הזאת, זה לא כלי שאני יכול לשים אותו על השולחן כדי לפתור אותו בגלל 'שלא חילקו את הירושה נכון', 'שלא דיברו אליי יפה', 'עשו לי עוול'. אומרים לך: 'תכעס איך זה לא מקומם אותך' 'זה לא רלוונטי, זה לא כלי שאני יכול להתמודד עם הבעיה הזאת זה כמו שאתה מציע לי פטיש נגרים, מה קשור פטיש של נגרים להתעסק עם ירושות? מה שייך עכשיו? אני צריך להפוך את הרע ללא רלוונטי, זה 'ובערת הרע מקרבך'. זה העניינים של 'להיות תחת' (עין תחת עין, שן תחת שן) 'תחת' זה במקום, אנשים רואים את זה כעונש 'הוא לקח לך עין תוציא לו עין', זה לא הכוונה. הכוונה, תחת התאווה הרעה שתהיה לך תאווה טובה כי יש לדברים האלה מקבילה ברוחני (יש מציאות מקבילה).

אך ההתמודדות הזאת תבוא ? אפשר להגיד לקב''ה 'אולי אני לא מתמודד עם תאווה רדומה'? צריך להתפלל לקב''ה 'תציף בי את הרע'. איפה זה כתוב? דוד המלך אמר: ''הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני'' אומר ''הרב'' הרבה אומר: 'אל תיתן לי לכסות, אני לא מכסה, בוא תכבס אותי: 'בוא תציף לי את העבירות שלי תגיד לי מה עשיתי לא בסדר, תיתן לי להתמודד איתם אולי אני לא יודע ''שגיאות מי יבין מנסתרות נקני'' תיתן לי תציף לי את זה, תראה לי איפה הכתמים שלי, תיתן לי אני אכבס את זה'. כל הצדיקים אמרו: אני לא רוצה להסתיר הפוך 'בוא אם צריך להציף תציף אפילו אם זה יגרום לבושה וכלימה שיגרום אבל אני יעלה נקי'. אז צריך להגיד את זה כל יום לקב''ה ''הרב כבסני מעווני מחטאתי טהרני''. לא להיבהל מזה, ''הבא להיטהר מסייעין בידו'', אתם תיראו שאם אתה עושה את זה בשביל זה ה' נותן כוח. הכוח הכי גדול זה הערכה עצמית אם אתה באמת תבין שאתה אלוקי לבד אתה תגיד: 'זה לא מתאים'..וזה לא לוקח זמן זה לוקח מחשבה. האם מסתדר לכם בראש רבנית מסתובבת עם ביקיני בחוף הים או רב גדול מעשן גוינט עם כל החברה, זה לא מסתדר עם קדושה. אתה מבקש מהקב''ה להציף הכל, זה לא שאני מבקש מהקב''ה ייסורים אני אומר לו: תציף לי את זה, תעמיד אותי מול החולשות שלי. יש אנשים שמאוד חלשים בנושא של כסף הקב''ה מציף הוא אומר: 'בוא תראה כמה אתה חלש לכסף' ? משהו יציע לך כל מיני עניינים ואתה תסכים 'רב גדול לא רב גדול נענה לשוחד בקלות'. יש אנשים שחלשים לכבוד, לכל אחד יש את הקטע שלו... אז צריך להגיד את זה. הרבה חוזרים בתשובה דנים את עצמם באופן אוטומטי לעניות (אני יגור בדירת חדר ונוסע באוטו טרנטה) זה לא מחויב המציאות אם זה לא התיקון שלך זה לא אמור להיות התיקון שלך אבל אם כן אתה צריך להגיד לקב''ה: 'תציף את זה ממני ופתאום אתה תראה שיש לך 'דודא' חזקה מאוד על כסף ואתה איש כספים וזה כמו עבודה זרה שבלי כסף אתה לא מסתדר וכל דבר זה כסף. הוא יציף את זה אבל צריך לבקש שהוא יציף, תבקש.. והפסוק שמראה את זה ''הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני''.

ה' נותן כוח אבל צריך להתמודד לא לכסות כי נצטרך להתגלגל, אף אחד לא מרגיש שהוא מספיק בטוח לעלות ככה לקב''ה להגיד לו: 'אני מוכן עכשיו שתוציא אותי מהגוף' כי אני מותאם אלייך, מי חושב שהוא בהשוואת הצורה? אבל תבקש, אתם תקבלו כוחות שאתם לא תאמינו איזה כוחות יש עם זה.

זוהר סבא דמשפטים

ספר מומלץ מאוד מעניין וקריא. הארה- דברי הרב נווה בתוך הכתובים

אני רוצה להקריא קטע בזוהר על העניין של סבא דמשפטים. הקטע שבו מתגלה הרב המנונא סבא הוא אמר את כל משנת הגלגולים.

צט) משל למה”ד לרחימתא וכו’: משל למה הדבר דומה, לאהובה, שהיא יפת מראה ויפת תואר, והיא מסתתרת בסתר בתוך ההיכל שלה. ויש לה אוהב יחידי שבני אדם אינם יודעים בו, אלא הוא מסתתר. אוהב ההוא מתוך האהבה שאוהב אותה, עובר תמיד על שער ביתה, נושא עיניו לכל צד (הכוונה לתורה ולאדם). היא, יודעת שאוהבה מסבב תמיד שער ביתה, מה עושה, היא פותחת פתח קטן בהיכל ההוא הנסתר, שהיא שם, ומגלה פניה אל אהובה (כל מה שדברנו בשיעור. אם אתה אומר לקב''ה: אני רוצה להיתקן, אני רוצה להכיר אותך, אני רוצה לראות אותך אבל אני זקוק להארה אני זקוק לכוח. הוא מסתכל הכוונה לתורה ועדיין לא מבין רק מסתכל בה אבל הוא עדין לא מבין הוא עדין לא התקדש מספיק. אז מה הוא עושה? הוא אומר 'היא תבוא אלייך' אתה כמו אוהב שנמצא ומסתובב לידה היא קולטת שאתה עובר לידה כל הזמן כי אתה אוהב אותה היא תפתח לך פתח) ומיד חוזרת ומתכסית. כל אלו שהיו עם האוהב, לא ראו ולא הסתכלו, רק האוהב לבדו, שמעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמשום האהבה שהיא אוהבת אותו, נתגלית אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו. כך הוא דבר תורה אינה מתגלית אלא לאוהבה יודעת התורה שאותו חכם לב מסבב שער ביתה בכל יום, מה היא עושה, גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז, ומיד חזרה למקומה ונסתרה, כל אלו משם לא ידעו ולא הסתכלו אלא הוא בלבדו ומעיו ולבו ונפשו הולכים אחריה. ועל כן התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אצל אוהבה, לעורר עמו האהבה.

ק) ת”ח ארחא דאורייתא וכו’: בוא וראה, דרך התורה כך היא. בתחילה, כשמתחילה להתגלות לאדם, רומזת לו ברמז אם הוא יודע, טוב. ואם אינו יודע, שולחת אצלו וקוראת לו פתי, והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו, אמרו לפתי ההוא שיתקרב לכאן ואדבר עמו. ז”ש מי פתי יסור הנה וחסר לב וגו’. האדם קרב אצלה מתחילה לדבר עמו מאחרי הפרכת, שפורשת אליו דברים לפי דרכיו, עד שיסתכל מעט מעט. וזהו דרוש.

קא) לבתר תשתעי בהדיה וכו’: אחר כך היא מדברת עמו מאחורי סדין דק דברי חידה, וזהו הגדה. ואחר שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלית אליו פנים בפנים, ומדברת עמו כל סודות הסתומים, וכל דרכים הסתומים, שהיו חבוים בלבה מימים קדמונים (לא להגיד: מי ערב לי, אני מפחד להתמודד, אל תדאג הנה מראים לך 'יבואו אלייך' אפילו אם תהיה פתי יבואו עד אלייך יגידו לך: 'בוא אתה פתי וחסר לב אנחנו נבוא אלייך ואז ידברו אתך לאט לאט ויתנו לך כוחות עד שזה למעשה יתגלה. ברגע שזה יתגלה תחשבו שבשיא האהבה הזאת תבוא עוד משהיא, האם הוא יסתכל עליה? הוא יגיד לה: את כבר לא מתאימה אני מאוהב פה עד מעל הראש).

כל הסיפור פה הוא כמו בינו לבינה - זה מדהים כי לא מדובר על כלום חוץ מאהבה ומבקשים מהאדם רק שיצית בליבו אהבה ותשומת לב לקב''ה שיחשב שכל מעשיו זה 'לשם שמים' וכל דבר שהוא עושה יהיה לשם שמים אפילו עבירה תהיה לשם שמים.

וחשוב להתמודד עם כל דבר ואם אדם מוצא את עצמו עכשיו באיזה אפיזודה נניח עוד פעם יש לו הפרעת אכילה, עוד פעם יש לו הפרעת עישון או הפרעות אחרות, לא להיבהל מזה, כאילו הקב''ה אומר: 'שמתי אותך בזה לא סתם, משהו בנפש שלך צריך לדחות את זה'. אתה צריך כוח? בוא תתייעץ איתי, תדבר איתי, תבקש ממני עזרה 'אני אשלח לך צדיק, אני אשלח לך תורה, אני אשלח לך מאמר, אני יעשה משהו. אני ייתן לך משהו שיעיר לך את הנפש עד למצב שאתה תגיד: 'לא רלוונטי לא מתאים לי כבר'. זאת הגמילה.

תדעו לכם גם אנשים שנגמלו ספציפית אני מדבר נניח על גוניט ועשו תהליך של גמילה ונגמלו, זה לא נחשב שהם נגמלו כי עד שהנפש לא אומרת לגוניט: לא ! זה לא נחשב גמילה, אז כל אלה שהלכו למכוני גמילה זה לשווא. הנפש מצד עצמה צריכה להגיד: 'אני אלוקית לא מתאים לי'.

להיות גיבורים וצריכים להיות אנשי אמונה פעילים, לא להיות פאסיביים, הדור הזה נורא פאסיבי אז כל הצרות באות עליו אבל אם אתה אקטיבי אם אתה ער בשנייה אחת אתה קולט ובשנייה אחת עושה את הדברים האלה..יש דברים שאתה אומר: 'זה לא מתאים' וכל אחד צריך לדעת מה מתאים לו ומה לא מתאים לו.

חסר שאנחנו נכבד את עצמינו, חסר שאנחנו נבין שאנחנו אלוקיים. דוד המלך אמר: ''אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם'' אם האדם ידע שהוא אלוקי חצי מהבעיות האלה יפתרו ככה.. הוא רק צריך להגיד: 'אני אלוקי' לא מתאים לאלוקות לדבר לשון הרע ולרכל למכור את החברות שלה והחברים שלה. יש הרבה דברים שאתם תקלטו ותגידו: 'זה באמת לא מתאים' כמו שלא היה שייך שאני יראה רב גדול עושה את הפעולות האלה. משהו היה רואה את הרב קיינבסקי מעשן גוניט ?!? זה לא מתאים המראה לא נראה, משהו רואה אותו מדבר לשון הרע..ההיפך, אבל ברגע שאתה רואה אותו עושה אתה אומר: זה מתאים הנה צדיק עושה פעולות של צדיק.. למה הוא ולא אני?

מה הופך את הרב קיינבסקי לרב קיינבסקי? אתם חושבים שזה הלכות? או העובדה שהוא גדול הדור? או שזה כמות הגמרא שהוא למד? יש אנשים שלמדו גמרא לא פחות.. אבל הם לא הרב קיינבסקי והם לא יהיו בחיים הרב קיינבסקי. זה בנ''א שבאזשהוא שלב קלט: אני אלוקי וזה כבר אמר לבד מיליון דברים אחרים אז גם אם אתה תציע לו איזה משהו, לא שתגיד: מעניין אם הוא יתמודד עם כסף? נניח אני יבוא אליו ויגיד: איזה סכום אני יכול להציע לך לסובב לך את הראש, בוא אני אתן לך 10 מיליארד דולר אתה עכשיו מצביע לשמאל, כמה שאתה רוצה, מממן לך כל תלמיד חכם רק תצביע לשמאל (ניתן רק כדוגמא. לא כדיון פוליטי) אני רק מנסה להסביר : תעשה משהו נגד הטבע שלך, כמה זה עולה שאתה תעשה משהו נגד הטבע שלך? תבינו שבשבילו זה לא עניין של סכום אלא הוא יגיד: זה לא מתאים, לא משנה מה אתה תציע לי זה לא תלוי כסף אלא אין מצב שההוויה שלי תעשה את זה, הקב''ה היה עושה את זה? לא, אז אני גם לא עושה את זה אבל זה מתוך העובדה שהוא מכיר שהוא אלוקות אז זה לא מתאים.

אך רבי עקיבא דחה את אשת טורנוסרופוס? הוא לא אמר לה: 'די תפסיקי לא נעים לי..'. אמר לה: 'זה לא מתאים כל היופי הזה יתבלה בקבר' ככה דחה אותה 'אני אלוקי' זה לא מתאים. בשנייה אחת היא הפסיקה להציק לו באמירה אחת אבל המקום שממנו הוא אמר את זה 'זה מקום שלה היה חזק' זה לא מתאים לא שייך, אין לי אפילו גרם של הדבר הזה, זה גרם גם לה לא להמשיך להציק גם היא הסתובבה על מקומה והלכה. אז הכל תלוי באדם אם אתה מספיק חזק הניסיון הולך ממך הוא לא ימשיך לבוא ולהציק אם הוא מציק סימן שחלש שם. אז צריך להגיע לריאליזציה הזאת ובעיקר אדם צריך לכבד את עצמו - אנחנו לא מכבדים את עצמנו, אנחנו לא קולטים שהוויה שלנו אלוקית.

הכל מתחיל מלכבד את עצמך

בעז''ה לאט לאט גם זה יבוא...