פרשת השבוע

פרשת יתרו - סוד גילוי השם

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

פרשת יתרו היא אומנם פרשה שבה ניתנו עשרת הדברות יש שמה מעמד מאוד דרמטי של גילוי הקב''ה בעולם, הקב''ה ממש מתגלה לבנ''א רגילים - לא לנביאים, לא מסתתר מאחורי הקלעים, יש התגלות וזה מאוד מאוד דרמטי. מאוד לא אופייני לאף פרשה לא ראינו שהקב''ה נגלה לעם שלם. אע''פ שאנחנו לא נותנים חשיבות לפרשות מסוימות (אנחנו לא אומרים הפרשה הזאת יותר חשובה מהפרשה הזאת) הרמב''ם אמר שהמשמעות והחשיבות של ''שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'' ''ואחות תמנע לוטן'' (שזה חלק מפסוק שמופיע בבראשית) זה אותו דבר, צריך להתייחס אליהם אותו דבר. גם בפרשות, אנחנו לא אומרים: 'הפרשה הזאת יותר חשובה מהפרשה השניה' (או דברים כאלה) אין כאן עניין של חשיבות, כתוב שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב''ה אז הכל חשוב הכל חלק משלמות בכל זאת מבחינת הגילויים של מה שיש בכל פרשה אנחנו לומדים דבר עצום מכיוון שיש בפרשה הזאת משהו שלא קיים באף פרשה אחרת וזה גילוי האלוקות.

כאשר תלמיד חכם עולה ומזדכך במעלות ההשגה הגילוי הראשון שהוא מקבל נקרא 'מגיד', מתגלה אליו מלאך. זה לא גילוי חיצוני, זה לא גילוי שהוא רואה אותו בחדר והוא נמצא פה וזז (אם תיראו אנשים שמדברים ככה תבינו שהכל דמיונות) אלא הגילוי הוא גילוי פנימי. כתוצאה מתהליך ההזדככות אתה מודע לזה שיש אתך עוד כוח ואתה מודע לו שזה למעשה כוח כמו שאתה אומר 'עולה בי כעס' כשעולה כעס או כמו שאתה אומר 'עולה בי אהבה' ככה אתה יודע שעולה בך מגיד (ככה צריך לקרוא לזה) עולה בך מלאך ואתה יודע שאתה נמצא בנוכחות מלאך כי זה כוח ואתה הזדככת. כל הכוחות האלה למעשה (בלי יוצא מן הכלל. מאוד חשוב שנבין אותם) קיימים בתוכנו.

אם נסתכל על זה כמו להבדיל אלף הבדלות (זה פשוט משל שנתן הרב אשלג) ניקח את המציאות כמו גלדי בצלים ומאחורי כל גלד בצל נניח זה עביות (זה גסות של חומר) ובין גלד בצל למשנהו יש רווח זכות מסוימת, יש את הדיאפרגמה שהיא מאוד דקה, שמה למעשה יש אזשהוא גילוי מסוים (זה יכול להיות גילוי של מלאך, גילוי של חלק ממה שאני יגיד עכשיו). אבל כאשר הבצל מתקלף הוא מגלה שזה בתוכו, שהשכבה הזכה הזאת נמצאת בתוכו, הוא מקלף עוד שכבה אז יש עוד שכבה יותר זכה, מקלף עוד שכבה הוא מגלה עוד שכבה יותר זכה. זה לא שהוא רואה את זה מבחוץ כי אין בחוץ לאט לאט בתהליכי ההזדככות מבינים שאין פנימי וחיצוני, אין למעלה ולמטה כי הכל אחד הומוגני לחלוטין אז גם לא שייך להגיד נניח מרחקים (הוא נמצא פה הוא נמצא שם) זה לא מתקיים ככה. אתה מיד נחשף לזה כמו כוח בנפש זה כמו פתאום שעולה בך רגש ככה עולם בך מודעות מסוימת שאתה קולט שאתה נמצא במחיצתה ויש לה שם כי היא עולה. כל דבר שעולה אתה יודע גם לתת לו תמלול - אתה יודע לתמלל מה עולה בתוכך כרגע. עולים נניח אסופה של רגשות אז אתה יודע לתמלל אותם זה עולה מהליבא למוחא אז ככה כאשר הזדככת מספיק ואתה נמצא בנוכחות של מלאך שמתפקד כמגיד כי מגיד הוא מגיד לך (הוא מורה לך) תורה ואתה קולט שזה עוד כוח שקיים בך וזה כוח רוחני.. נחשף בך כוח רוחני אז אתה 'עד לגילוי' וזה נקרא מגיד.

יש גילוי פי 1000 מזה (וזה לא פי 1000 הכוונה מוגזם 'וואו פי 1000 אלא ממש פי 1000 כי יש לזה עניין) בדרגת הזכות שלו ויש גילוי של 'אליהו הנביא'. כאשר האדם הגיע למצב שמושכן בליבו שלום הוא יודע להשכין שלום - אין לו כוחות סותרים או כוחות קוטביים הוא כבר הולך עם תחושה של שלמות מושלמת ( אני לא מדבר על 'סרנטי' ואני לא מדבר על נירוונה). הלב שלו נמצא בקבלה מושלמת של הכוחות ההופכיים הוא לא שופט אותם (הוא לא קורא להם רע וטוב) אלא הם נמצאים אצלו בשלמות. אדם כזה נחשף למלאך השלום שנקרא 'אליהו הנביא' (אליהו הנביא נקרא מלאך השלום). אליהו הנביא כתב בתנא דבי אליהו 'איני נגלה למי שיש הקפדה בליבו', אדם שמקפיד על בנ''א אחר הוא לא נגלה אליו כי אז אין שלום אז צריך להיות 'איש שלום'. איש שלום זה לאו דווקא 'פיס' ולהיות 'מהטמה גנדי' בעולמינו אלא זה אדם שעושה כוחות גם כן עם כוחות הופכיים ע''י זה שהוא לא שופט אותם ומקבל אותם ככוחות הופכיים מנוגדים וקוטביים כי זה כמו אופניים שהכוחות הנגדיים מובילים את המכונה קדימה והוא משתמש בהם אז אליהו הנביא נגלה אליו ומלמד אותו את השימוש בזה. וכמו שאמרתי הגילוי הוא לא חיצוני 'זה לא מופע אורקולי' זה דרגת הזיכוך שאתה נמצא בה ואז אתה יכול לחיות אתו. יש גילוי אליהו בזווג פסיק ויש בזווג דלא פסיק, יש מצבים שיש גילוי אליהו לרגע ואח''כ אין כנ''ל לגבי המגיד הוא יכול גם להיעלם וזה למה? אם האדם חוזר לדרגת גסות הוא לא רואה אותו אם הוא מזדכך בחזרה הוא רואה אותו. אדם צריך להיות בדרגת זיכוך כי הוא צריך להרגיש איפה המגיד נמצא בתוכו ולעשות השוואת הצורה ביחד אתו ולא לרדת מהדרגה הזאת הפוך רק לעלות מהדרגה הזאת, כנ'ל יש גילוי אליהו תמידי ויש צדיקים שהולכים עם אליהו הנביא לכל מקום אז זה לא שהוא נעלם אלא האדם ירד לגסות (הוא ירד בתדר) אז הוא לא רואה אותו.

אח''כ יש 'גילוי של אחיה השילוני' שהיה רבו של אליהו הנביא (אני לא ירחיב על הגילויים האלה יום אחד אני יעשה על זה שעורים). יש גילוי של 'רעיה מהימנא' משה רבינו. יש גילוי של הרב 'המנונא סבא'. . ויש גילוי של הקב''ה.

יש רמות של איזה מורה רוחני מתגלה, מה הוא צריך להעביר לך. צריך לדעת שהגילויים האלה זה לפי רמות הזדככות שקיימות בתוכנו כי כל העולם קיים ביהודי אחד (כל העולם בלי יוצא מן הכלל)אתם לא מבינים איזה ישות אנחנו, אנחנו ישות אדירה, מפחידה. זה אלוקות מצומצמת שככל שהיא תלך ותזדכך היא תגלה בתוכה עוד כוחות עוד כוחות ועוד כוחות והכל נמצא בתוכנו, אנחנו מכילים הכל. היהודי הוא בחינת אינסוף ולכן כשהוא מצטמצם הוא מכיל את הכל גם את המלאכים. . היהודי נמצא מעל המלאכים - הוא אינסוף, הלב שלו דבוק בעצמותו והמוח שלו באינסוף אז כשהוא יורד ומצטמצם הוא מכיל את הכל.

מעמד הר סיני מעמד של השגה

למה אני אומר את כל עניין ההשגות האלה? כי עכשיו נוצרה השגה, עם ישראל הגיעה להשגה. מעמד הר סיני הוא מעמד של השגה, מאוד חשוב להבין שזה מעמד של השגה וזה לא מעמד סתם. ז''א הרבה אנשים אומרים: 'אהה למה הם זכו? גם אני רוצה, בוא נתכנס כולנו ושהקב''ה גם כן יופיע ושנראה אותו', הוא הגיע אליהם אז הם נהיו יהודים טובים, איזה ברירה הייתה להם? היו במדבר, אכלו מן, התנהגו כמו מלאכי השרת גם אני רוצה, מה היה מגיע להם? הם יצאו ממצרים היו טמאים, שער 49 של הטומאה. . גם אני, למה להם מגיע והם מקבלים על זה שכר ואני לא, גם אני רוצה סוג של גילוי. .

צריך לדעת ש 210 שנים במצרים 'בכור הברזל' זיככו אותם כ''כ בייסורים, הם הגיעו להשגה הזאת בייסורים זה לא שהם הגיעו לזה מתלמוד תורה וזה לא שהם הגיעו לזה כי היה מגיע להם. .הייסורים שפקדו אותם, הפחד והחרדה שפקדו אותם. צריך לדעת שפחד וחרדה מיישר את 'עקמומיות הלב' כתוב על מה רעמים באים בעולם. . ליישר את עקמומיות הלב (רעם, קול הרעש ששומעים מהשמים בא ליישר את עקמומיות הלב) ידוע חז''ל דיברו על זה שחרדה ובהלה 'מחליפה דמים' אפילו כי זה נחשב כמו שפיכות דמים. בגלל זה להלכה דרך אגב נפסק שאסור להבהיל בנ''א אחר גם לא לצחוקים וכל הסרטים שמראים 'שעובדים על אנשים' והאנשים האלה נבהלים אסור לעשות את זה היהדות אומרת שזה מקביל לשפיכות דמים ובנ''א יכול למות מזה. אסור להבהיל וגם צריך ללמד ילדים לא לעשות את זה מגיל אפס גם פורים צריך שהמסכות לא יהיו מבהילות מידי ולא להפתיע איתם ולא לעשות משהו שיגרום לבנ''א חרדה ממה שהוא רואה זה אמור להיות צחוק, אמור להיות שם סוג של מסר.

על כל פנים לצורך העניין הזה תחשבו שהם עוברים שמה 210 שנים במצרים והם עוברים פחד איום מפרעה כי הם לא יודעים מתי יורידו עליהם את החרב וכל יום היה להם חוויה של 'פחד מוות' זה כמו שואה של 210 שנים (מחנות גטו ומחנות השמדה 210 שנים). תקעו את התינוקות שלהם בטיט והנוגסים שהיו עליהם אז היה לא פשוט והם חיו בחרדה קיומית נוראית במשך כל התקופה הזאת שזיככה אותם. מצד אחד הם אומנם ירדו לשער 49 של הטומאה כי לא עסקו בקדושה מצד שני המציאות של החיים זיככה אותם מאוד והביאה אותם למעשה למעמד הזה. גם העשר מכות זה לא היו בדיוק עשר מכות על מצרים זה מכות שיהודי פשוט שרואה אותם נחרד מזה ואנחנו רואים גם שיש כאן בפרשות שלנו הרבה את המילה 'חרדה' אז צריך לדעת שחרדה זה לא סתם פחד.. זה חרדה, אלה הדברים שלמעשה מזככים את האדם מאוד מאוד. אנחנו נדבר עליהם. . לאן הם מזככים, לאן זה מזכך? ז''א שאתה לוקח משהו ואתה מזכך אותו לאן אתה מזכך אותו (זאת השאלה) 'אתה משפשף לאן אתה משפשף אולי אתה משפשף יותר מידי'. נניח שמזככים זהב אנחנו אומרים שיש לזה קארט, 14 קארט 18 קארט, 21 קארט וכו' או יהלומים אתה מזכך אותו, עד לאן אתה מזכך אותו, מה הכוונה לזכך אותו? כשאתה מזכך את האדם עד לאן אתה מזכך אותו? לאן אתה רוצה שהוא יגיע? הזיכוך הזה שהיה מאוד מאוד לא נעים לעם בלשון המעטה הביא אותם למצב של להיות 'כאיש אחד בלב אחד' ולחזות את המחזה האדיר הזה שבו הקב''ה מתגלה ואומר: ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים''.

המחזה הזה הוא מחזה אדיר תנסו לחשוב על זה עם שלם עומד רואה את הקב''ה, אין לך פה לאן לברוח, זה לא 'מגיד' או 'אליהו הנביא' שאתה יכול להתווכח אתו, לא לרצות לראות אותו, לחשוב שאולי אתה מתקשר אולי אתה מדומיין. . פה הקב''ה מתגלה, תחשבו איזה מעמד זה. זה מעמד שבו אתה יודע כי הוא לא מאפשר לך שתחשוב שהמעמד הוא מדומיין הוא לא יאפשר לך את זה אפילו מלאך לא מאפשר את זה כתוב על המלאכים ''כי לא יסבול לפשעיכם'' שהקב''ה מזהיר שמלאך ה' הולך לפני המחנה והוא מזהיר את משה רבינו ''הוא לא יישא לפשעיכם'' וזה למה? כי כל המלאכים צמודים לאמת אבל עדיין האדם יכול להגיד על כל סוג של חיזיון (בגלל שזה לא היה החיזיון האולטימטיבי) 'אולי אני מדומיין' 'אני ירד ממדרגתי אני לא יראה את זה אז לא יקרה כלום' (כל מיני דברים כאלה) אבל כשאתה רואה את הקב''ה לאן יש לך לברוח? זה הקב''ה. . לאן אתה הולך? . . תחשבו עכשיו הוא מופיע ואומר לך: 'אנוכי ה' אלוהך', אין אמצעי פה. משה רבינו עלה להר.. הרי יש עוד מעמד 'בפרשת ואתחנן' שיבוא אח''כ שמה הוא היה אמצעי אבל פה הוא לא אמצעי, הוא עלה להר וירד להיות יחד איתם והוא שמע ''אני ה' אלוהך'' יחד עם כולם והקב''ה התגלה לכולם..

תחשבו איזה מעמד זה שהמציאות האולטימטיבית, המציאות האובייקטיבית והמציאות האבסולוטית מתגלה לך ואתה אומר: 'אני עכשיו לא יכול להסתתר, אין לי מסתור' ''אנא מפניך אברח ואנא מפניך אסתר'', לאן תרוץ עכשיו? תעצום את העיניים? אתה לא יכול, לסתום את האוזניים? מה עושים במעמד כזה ? זה מעמד של חשיפה פנימית כ''כ כ''כ עמוקה.

למה חשוב לי לדבר על זה בפרשת השבוע? כי צריך לדבר על זה כל יום.

הבעלש''ט אמר שכל יום הוא מכין את עצמו למעמד הזה, כל יום הוא מכין את עצמו למעמד הר סיני שהקב''ה יבוא ויגיד לו: ''אנוכי ה' אלוהך''. הוא היה מגיע בחרדה לבית הכנסת והיו אומרים לו: 'מדוע אתה נחרד ככה כל הלילה ישבת ולמדת אתה בנ''א כזה צדיק, קמת בבוקר וטבלת, ממה אתה בחרדה, אתה לא פושע', אמר: 'בלילה ראו שהם ישנו, הקב''ה היה צריך להעיר אותם, בבוקר הוא התגלה אליהם. היום אני יודע, אני אחרי מתן תורה אז אני יודע שאני צריך ללמוד כל הלילה ובבוקר אני מחכה לו. . תחשבו שאני מחכה לקב''ה, אני מחכה שהוא יתגלה אליי, מה אתם חושבים שזה דבר פשוט ? 'האמת האבסולוטית צריכה תיכף להיחשף לי מול העיניים'. . וכתוב שבאמת הוא שמע כל יום את מעמד הר סיני.

זה אנשים שאני חושב שההבדל בניהם לבנינו זה שהם פשוט התמודדו עם זה ואני רואה שהאדם הרגיל בכלל לא מתמודד עם זה הוא לא נמצא שמה, המחשבות שלו לא נמצאות שם הוא עסוק בהסתתרות. האדם הרגיל תקוע עדיין ''באיכה'' הוא עדיין מסתתר בתוך העץ (כל עוד יש עץ הוא מסתתר) ועדיין נשמע קול כל יום 'איכה' 'איכה' 'איכה'. ואדם כל יום, הוא באוטו, הוא בעבודה, הוא בפקסים, הוא עושה, הוא בשוק, הוא רק מוציא את הילדים מהגן 'רגע שניה אחת, אני בסימנרים. . נמצא בכל מיני מקומות, הוא לא מתמודד. צריך לעמוד להסתכל על הקב''ה בעיניים להחזיק את רגע הווה כי היו כמה מעמדות במהלך ההיסטוריה שהזמן עצר בהם. ידוע שזה היה במעמד היציאה (יציאת מצריים, בחציית הים) כמובן 'שמש בגבעון דום' ועכשיו יש לנו את זה (אני אתן לכם את כל האירועים שבהם הזמן נעצר) אבל הזמן נעצר, ברור שהזמן ייעצר, כי לאן הולכים? אם הקב''ה נגלה, איזה תהליך אחר עוד יש לעשות? כל התהליכים שאנחנו עושים זה לקראת דבקות, זה מעין סוג של דבקות שבו הרגע האמיתי קורה אז הזמן לא זז.

במדרש רבה הוא כותב שהם לא יכלו באמת לראות אותו בגופים שלהם הם לא היו מוכנים כי הגופים שלהם לא היו זכים עד כדי כך. הם אומנם עברו ייסורים אבל שכינת השם צריכה קצת קדושה (משהו) לשרות עליו והם היו עוד 'טרם' הדבר הזה. אז אומנם הוא ריפא את הגופים שלהם, את המומים שלהם והכין אותם מראש אבל עדיין בתוך הגוף שיראו אותם בבחינת ''מבשרי אחזה אלוה'' זה גבוה מאוד זה יקרה לעתיד לבוא. . אבל פה מדרש רבה (המדרש הגדול) אומר שהקב''ה היה צריך להוציא את הנשמות שלהם החוצה לעשות מעין סוג של 'מוות קליני' והמלאכים הזדעקו: 'מה אתה נותן את התורה 'לעם הרוג' ? כולם למטה שוכבים . . מה אתה עושה? אח''כ הייתה הרגעה. צורת המפגש הזאת הייתה בלתי נמנעת שהקב''ה בא לוקח עם שלם שיכול היה לטעות 210 שנים, יכול היה להתחבא 210 שנים והוא אמר להם: 'תעצרו, הנה חלון נפתח ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'' אל תשחקו איתי.

עשר דברות ללב

'מצטער שאני אומר את זה ככה אבל כל המשתמע מזה לאחר מכן כולל הדיבר השני ''לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה'' למה אתה צריך להגיד את זה? הדיבר השני לא ברור. אתה אומר 'הנה אני אל תעשו פסל אחר', זה לא ברור?! אם אתה כבר נמצא ואני רואה את המציאות האבסולוטית 'אני לא יבין שאין עוד מציאות אחרת', למה אתה צריך להגיד לי 'אל תעשו מציאות אחרת'? אני רואה את המציאות האבסולוטית זה מספיק מבהיל להבין אתה המציאות האבסולוטית זהו, זה נתקע לי עכשיו במוח ! למה שאני יעשה עכשיו פסל להחליף את המציאות האבסולוטית שאני רואה אותה עכשיו? אז כאילו הקב''ה מדבר דיבור מסוים כי התשע דברות שבאות לאחר מכן הן מדברות בצורה מאוד מסוימת ואנחנו מנסים להבין על מה הן דיברו, למה הן דיברו באדם? כלומר שהקב''ה מדבר באדם הרי כשאתה מדבר עם בנ''א אתה מדבר אליו למקום מסוים למשל אדם יכול לדבר עם חבר שלו ולבקש רחמים אז הוא מדבר לרגשות שלו, אדם שמסביר נניח על מכונה מסוימת הוא מדבר לשכל שלו, אדם שמלמד אדם אחר ריקוד אז הוא מדבר לגוף שלו.

כשהקב''ה מדבר עם האדם לאן אתה מדבר? למי אתה מפנה את הדיבור באדם? למי באדם אתה פונה? אתה פונה לרגשות שלנו? למחשבות שלנו? לשכל שלנו? לגוף שלנו? אתה אומר ''אנוכי ה' אלוהך. .לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני,'' ''לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה תחת השמים'' וכו ואח''כ הוא אומר שמור את השבת. . שאתה אומר: מה זה קשור עכשיו לשמור את השבת? אני מבין שזאת אחת המצוות החשובות ביותר שים את זה במצוות הרי לא אמרת שם את כל התרי''ג מצוות היית יכול להגיד לי: תניח תפילין, לא אמרת תניח תפילין, למה שבת יותר חשובה מתפילין? או לעשות ברית מילה גם 'ברית מילה' זה דבר חשוב או 'פרו ורבו' זה המצווה הראשונה שכוללת את כל המצוות או שיש מצוות אחרות שהיית יכול להורות בהר סיני. שבת, זה עכשיו קטע קריטי? מילא נניח ''כבד את אביך ואת אימך'', מה אתה מזכיר לי את ההורים שלי עכשיו באמצע מעמד כזה גדול? אני יכבד אותם, יש לי מצוות ''ואהבת לרעך כמוך'' ההורים כלולים בזה, מה כל כך חשוב ''כבד את אביך ואת אימך'? ואח''כ המצוות שכביכול נראות טראווליות, אתה אומר לי: 'לא תרצח, לא תגנוב' שוב, אני רואה אותך, אני מקבל את התורה ממך, זה לא ברור?! לא ברור שאני לא יגנוב, אני לא ירצח, אני לא ינאף, אני לא ידבר שקר ואני לא יחמוד, לא ברור?! בשביל מה אתה צריך להורות אותי את התשע דיברות האלה?

וזאת נקודה מאוד חשובה לשאול אותה : יש עשר דיברות, למה עשר דיברות האלה? בואו תחשבו, היית צריך לנסח עכשיו עשר דיברות לאנושות זה מה שהיית אומר? זה הדברים כרגע הכי חשובים? מה עם 'לא תאנוס'? זה נחשב לאחד הפשעים הכי נפוצים בעולם. כמות הפשיעה באונס יותר גדולה כמעט מכל סוג הפשיעות האחרות מכיוון שרוב הנאנסים לא באים על עונשם המלא: הם לא נתפסים, יש כל כך הרבה ניסוחים לכאן ולכאן ולעולם כמעט לא היה אדם שנתפס 'באונס ממש' וקיבל את מלוא החומרה, יש כאלה שבאמת הגזימו עד הסוף והיה להם מלא עדויות אבל השאר 'יצאו מזה' (חודשי שירות ועוד). וחז''ל אמרו שאונס זה כנגד כל התורה כולה, זה כנגד: רצח, עינוי, טינוף (זה כל כך הרבה דברים מה נאמר על אונס). . אז למה לא אמרת 'לא תאנוס'? זה כבר היה כולל 'לא תרצח'. . היה אפשר להגיד דברים שהם נראים הרבה יותר חשובים, הרבה יותר משמעותיים מבחינה שכלית.

למה זה היה הדברים שחשובים לך? כנגד עשר הספירות. . ברור שזה כנגד עשר הספירות אבל מדוע הדברים האלה זה המלבוש של העשר ספירות? היית יכול להגיד ''אנוכי ה' אלוהך'': כתר חוכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. .גמרנו, היינו מבינים עשר ספירות אוקי. למה המלבוש שלהם צריך להיות זה?

חכמי הקבלה אומרים שהקב''ה דיבר כנגד הלב. למי הוא דיבר? לתוך ליבו של האדם. אומר לו: 'אני יודע איפה אתה תעקם את הכל. אני אתן לך תרי''ג מצוות, שכלית אתה תוכל להבין אותם יפה מאוד. אני אתן לך את כל התורה כולה: שס, פוסקים, הכל. אתה תוכל ללבן את הכל, זה לא תהיה לך בעיה. . שכלית אתה תגיע לזה. . אבל יש לי עשרה דברים שאני צריך להגיד ללב שלך'.  

יש ללב שלך עשר שכבות וכל שכבה ושכבה שנמצאת בלב שלך יכולה שמה לעוות אותי עכשיו אתה רואה אותי ברור ''אנוכי ה' אלוהך'' אח''כ יכולים להיות 'מיארג'ים' עד שבסופו של דבר אתה לא תראה אותי בכלל קיר יכסה אותי אז זה גילוי עצום שכל יום אדם יכול להביא את עצמו אם הוא יתמודד עם זה.

גילוי של ''אנוכי ה' אלוהך'' זה גילוי של התמודדות, שאדם צריך להתמודד אתו. אתה צריך להביא את עצמך ולשאול את עצמך: האם אני מוכן עכשיו למעמד של ''אנוכי ה' אלוהך''?

ואם אני לא מוכן אולי אני יכין את עצמי? ואם אני מוכן אז האם אני מוכן לקבל את מה שהוא אומר לי? כי מה שהוא אומר לי אח''כ 'תשמע אני יודע מה הלב שלך אח''כ יעשה. אני יסגור את החלון הזה, אני יהיה בהסתר ואני יגיד לך: 'איפה אתה מעוות את המציאות' ואז עיוות המציאות נעשית שם. כדי להסביר את זה איפה זה נמצא בדיוק בלב זה לא בדיוק המקום מכיוון שזה עמוק. . כמובן אני יתייחס לזה אבל אני רוצה להתייחס לזה כעניין, אני לא רוצה להתייחס לזה כפרטים כי אחרת אנשים נתפסים בפרטים ונתפסים לי על המילה.

מעמד הר סיני – מעמד הלב

יש כאן עניין אחר שהוא הרבה יותר גדול מזה שמעמד הר סיני זה היה מעמד הלב. יש מעמד השכל ויש מעמד הלב. מעמד השכל זה 'וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל ואמרת להם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת' וכו'. זה מעמדי שכל שבא משה רבינו ואומר: 'צריך ציצית' אפילו 'ברית מילה' היא מעמד שכלי (אם אפשר לקרוא לזה ככה, מעמד של הראש) כתוב שאברהם אבינו הגה את זה (הוא חשב את זה מתוך המחשבה שלו) שחלק מהעובדה שהוא לא מזוכך לעבר ה' זה מכיוון שיש לו את העורלה שמונחת על האיבר (נדבר על זה בעז''ה באחד השיעורים אך אברהם אבינו הגיע למסקנה הזאת והאם לבן אנוש מותר להגיע למסקנות מהסגנון הזה. בעקרון שתדעו כמובן שכן כי זה אנשים לא פשוטים והם בעלי השגה). .אבל התהליך עדיין הוא תהליך בראש.

כשאני מדבר על 'מעמד הר סיני' זה תהליך בלב. כאשר הדיבר הראשון הוא לא דיבר שאפשר לעשות אתו משהו, בדיברות אחרות יש לך מה לעשות איתם: ''לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה'' ''שמור את יום השבת'' ''כבד את אביך ואת אימך'' וכו, יש לך מה לעשות אתה יוצא יש לך הלכות וקדימה עושים משהו. מה עם הדיבר הראשון ''אנוכי ה' אלוהך'', מה אני עושה עם הדיבר הזה? אך אני מקיים את הדיבר הזה? הרי זה עשר הדיברות אני צריך לקיים את עשר הדיברות, אך אני מקיים ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'' ?

ידוע שהדיברות עצמם או בכלל כל אמירה שיש אותה בתורה, האמירה הראשונה היא האמירה השורשית ועליה אנחנו שמים דגש ואח''כ זה הענפים של השורש. למשל תסתכלו הרבה פעמים שרבנים דורשים על הפסוק הראשון של כל פרשה , הרי פרשה יכולה להיות מאוד ענפה ויכולה לדבר בהרבה מאוד ענייניים אבל הם יודעים שהכל ענפים של שורש שנמצא בפסוקים הראשונים אז דורשים על הפסוקים הראשונים וככה מתקנים את כל הפרשה כולה. גם בעשרת הדברות הקב''ה צריך לבחור שורש, השורש למשל תמיד זה הכתר עד המלכות שזה הענף. אז הוא מביא את הכתר, הכתר של הכל, כתר כל הכתרים - ''אנוכי ה' אלוהך'' והדבר הזה ניכנס בדיוק ללב בי הוא נמצא מעבר לשכל. העולמות של המחשבה שזה בינה ואצילות (זה עוד עולמות של מחשבה) אבל יש משהו (זה לא מציאות אסור לקרוא לזה מציאות כי מציאות זה דואליזם) שהוא 'על מציאות' וזאת מציאות הלב.

המקום שבו המוח שקט הוא מחובר כביכול לאינסוף והלב מונח שם. הלב מונח בקיימות בסוג של הרגש בלא שום סוג של ניתוח אין עיבוד נתונים הרי המוח תמיד עסוק בעבודת בירורים בניתוח, בעיבוד של נתונים 'שקלא וטריא', 'איפה אני עדיין לא רואה את הבורא, איפה עדיין אני לא נמצא בדבקות' אוקיי ואחרי שהגעתי לכל הניתוחים ואני נמצא בבחינת אינסוף (העדר תבנית), אין לי יותר מה לנתח פה המוח עשה את כל החישובים הנכונים והגיע למסקנה הנכונה והיא מושלמת, מה עכשיו קורה אם יש הפסק המחשבה? וזה לא בדיוק הפסק המחשבה כי זה 'החזק המחשבה' כי צריך היה להמשיך לחשוב כדי לא להתעקם. אז אם עשיתי את כל תהליך עיבוד הנתונים והקב''ה מצוי כנגדי כאור אינסוף כמסקנה מוכרחת ואני רואה את מחוייב המציאות ואין לי יותר שאלות על זה וכל המחשבה שלי אומרת: הוא קיים, הוא פה, הוא נמצא לי מול העיניים אני רואה אותי. . לאיזה סטטוס אחר אנחנו עוברים? להרגש הלב. הלב נמצא ''בינה ליבא ובה הלב מבין'' הלב מבין ואז יש את הרגש הלב. הרגש הלב זה הרגש הקיימות. אנחנו כבר קיימים, אנחנו כבר נצחיים, אנחנו כבר חיים, אין מה להוסיף על זה.

תהליך השתלשלות הבריאה

התהליך הראשוני שממנו נברא העולם זה מליבו של ה' (אם אפשר לקרוא לזה ככה) מעצמות הבורא מדבר כ''כ טהור זך נקי יציב. בתהליך הצמצום ירד לעולם המחשבות ואז נברא השכל, הלב של האדם היה נצחי, השכל נברא אח''כ. ואז נוצרו עולמות של צמצום ועולמות של מחשבה שאדם היה צריך לברר אותם, לראות אותם זה מוקרן לו דרך המחשבה אז הקב''ה הוציא את המציאות דרך הלב אל המוח. בהתחלה הוא הוציא את הכל נפלא, הוציא את הכל נכון, הלב מיושר, הכל עומד במקום אז אין שום סיבה שהשכל יעוות, כל מה שרואים ברור. אפילו שאדם הראשון ראה נבראים שהם נראים כמו חיות שתוקפות אותו או שהם כביכול עשויות להיות לעתיד לבוא משהו שנוגד לו, לגבי האדם הראשון זה היה 'מה פתאום אתה אחד איתי' 'אתה אחד הומוגני איתי הכל בסדר'. הוא מיד רואה כל דבר כאובייקטים לאהוב אותם, הוא מיד הבין שהוא נולד כדי להיות השפע המשפיע, הטוב והמטיב 'יד ארכתא' של הקב''ה ''הקב''ה ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים'' ואין בעיה כאן בכלל, ככה היה גן עדן הכל היה מושלם אלא שהאדם עיוות.

ואז נשאלת השאלה כשמשהו מתעוות, מה מתעוות, המוח או הלב? זאת שאלה גדולה מאוד. יש כאן מאבק 'מוחא' 'וליבא' מי כאן יוצר מציאות חדשה? הרי למוח מתוך ההבנה של המציאות הזאת הוא עבד, הוא מקבל את ההוראות שלו, את המראות שלו, את החזון שלו, את ההרגשים שלו. .הוא מקבל מהלב והוא רק מתמלל אותם (הוא רק מוציא אותם לפועל, זה הכל). אז מי יכול כאן לעוות?

זאת שאלה גדולה כי היא נמצאת במקום נורא נורא דק ובמקום הזה יש מחלוקות לא פשוטות אבל אני אשתף אתכם במשהו ואני רוצה שתבינו את זה כי זה תמיד מעלה תמיהות, תמיד אך שהוא זה יעלה תמיהה. מכיוון שיש את הלב והלב הוא מיושר ויש את השכל. המוח מקבל למעשה לכתחילה (אני אומר לכתחילה אך שנברא העולם) את ההרגשים הנכונים שלו מן הלב ואז מבטא אותם. כמו אדם שמאוהב והמחשבה של האדם אומרת: 'אני מאוהב, אני מרגיש שאני מאוהב ואני רוצה להטיב לנאהב שלי' ככה זה צריך להיות ולא להסתכל על השכן ולהגיד: 'אני לא סובל אותו הוא כזה וכזה (וטלאק) נכנסים פנימה ואוטמים את הלב אלא הפוך. אני צריך קודם כל לצאת כשלכתחילה אני אוהב את כל הבריות ואח''כ אני אתקל בבעיות ולראות אך אני מיישר את השכל ועדין לאפשר שהלב יוציא אהבה לעבר אותו אדם אפילו שמה שאני רואה ומה שהשכל מקרין לי זה דברים שאומרים לי 'תאטום את הלב, לבנ''א הזה לא מגיעה אהבה אל תיתן לו'. . ככה זה נראה. התפקיד של השכל למעשה זה לראות מה מוקרן, התפקיד של הלב להגיד לו: 'אנחנו אוהבים אתה מוציא אהבה' והשכל אומר: 'אבל אי אפשר הוא מרע לי, הוא עושה לי בלגן, הוא כזה וכזה. .' ואז הוא בא לו עם חשבונות והשכל יכול מאוד להעכיר על הלב הוא יכול מאוד לסכך את הלב ולא לתת לו להוציא את זה. עדיין יש כאן מערכת יחסים, למה הלב לא פוקד על המוח 'עדין תעשה את זה, למרות זאת תעשה את זה, יש לך פקודה אני אומר: 'אתה צריך להמשיך לאהוב אתה עבד שלי אז נתקלת בבעיות נתקלת בחישובים לא נכונים. .אתה צריך להמשיך ולאהוב.. '

מה התעוות בגן עדן, הלב התעוות או שהמוח התעוות. . מה קרה שם בדיוק?

כאשר הקב''ה ברא את האדם הראשון הוא ברא אותו כמעט מושלם, הוא ברא את הבריאה כמעט מושלמת. למה אני אומר 'כמעט מושלמת'? כי הבריאה הייתה חסרה ברצון משל עצמה בדברים כביכול שעדיין לא היו. אם הבורא בורא אז כביכול הכל הוא בלי בחירה, הכל מתוכנת, הכל כמו מכונה שהיא עובדת כמו שהבורא רוצה וזהו. אבל אם הקב''ה ברא את עולמו ''להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו'' צריכים להיות במציאות כל מיני מציאויות שהם לא היו קודם לכן שזה ממש המצאה חדשה, בריאה יש מאין. כמו למשל עניין הבחירה. מה שייך באור אינסוף בחירה ? יש רק אותו, יש רשות אחת בלבד אז מה שייך בחירה? הוא נתן 'תחושה של בחירה' אז אנשים מרגישים שהם יכולים לבחור בין כחול לבין אדום, הם מרגישים שהם יכולים לבחור בין להיות פושע לבין להיות צדיק, הוא מרגיש ככה יש לו תחושת בחירה. דבר נוסף, באור אינסוף יש ידיעה גמורה, לא שייך שם עניין של אמונה אז צריך ליצור  הסתר כדי שתיווצר מציאות של אמונה (יהיה קונספט שנקרא אמונה). בחלק העליון הכל גלוי ''אור עליון פשוט ממלא כל המציאות'' אין הסתר אז צריך ליצור מציאות של הסתר. כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו צריך תנאים מסוימים כדי שזה יצא (הבחירה ההסתר)

במצב הזה הבריאה כמעט מושלמת מהצד של הקב''ה אלא שהאדם צריך להשלים אותה מצד עצמו. הוא צריך להתעורר לתוך המציאות הזאת שבה יש לו בחירה ויש לו הסתר והוא עכשיו צריך לעבוד במסגרת הזאת ולהגיע לאינטראקציה מחודשת עם הבורא. הבריאה צריכה להיות באינטראקציה מחודשת עם הבורא תחת התנאים החדשים. ז''א לכתחילה היה לו גילוי, לכתחילה הכל ברור 'אין כאן שאלות בכלל' אבל בתוך המציאות החדשה שבה יש מודעות (בתוך המציאות החדשה) ובמציאות החדשה הזאת יש הסתרות, במציאות הזאת יש בה בחירה ובמציאות הזאת יש עוד כמה עניינים.. עכשיו צריך להביא את שתי המציאויות האלה שיתחברו ויהיו אחת לכן המציאות הזאת לא מושלמת כי עדיין האדם לא תיפקד בה, הוא צריך לתפקד בה ולעשות אותה מושלמת מהצד שלו (מהצד של הנברא) כדי שהעולם לא יחשב כמתוכנת לגמרי.

כשאנחנו מקבלים את התנאים החדשים שזה: התנאים של הסתר והתנאים של בחירה, מה יכול שם להשתבש ? השאלה הזאת מקבלת חידוד עוד יותר מכיוון שבגן עדן הכל היה כן גלוי האדם הראשון ראה 'מסוף העולם ועד סופו' הוא עדיין לא היה בחטא, הוא עדיין לא היה בהסתרה (חטא מוביל להסתרה). הוא היה למעלה מכל הנביאים והתנבא עם הקב''ה ככה. . הקב''ה מדבר אתו כל מה שכתוב 'וידבר ה' אל' זה נבואה. אז כאשר הקב''ה מדבר אל האדם ואומר לו: 'מכל עץ הגן תאכלו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו כי ביום אוכלכם ממנו מות תמתון' אם הקב''ה מדבר אתו 'זה נבואה' גם שהקב''ה מדבר עם קין זה אומר שהוא מתנבא אז אדם הראשון מתנבא בלי בעיה בכלל באספקלריה מהירה. .אין שום דבר שמפריד בינו לבינו. אז עוד לפני החטא כשהלב של האדם מיושר וגם השכל שלו מיושר כי עובדה שהוא רואה את הכל בגן עדן. . אבל עדיין חסר פה משהו ואדם הראשון קולט את זה (שחסר פה משהו)

כי המציאות עכשיו כפי שהיא מבחינת האדם היא מציאות מתוכנתת ואדם נמצא בקשר הכרחי אומנם נעים מאוד אבל זה 'קשר הכרחי' זה לא 'קשר בחירי' הוא לא הפך את הקשר ההכרחי שלו אל הבורא והקשר ההכרחי שלו כנברא בכלל (לקבל את עצמו כנברא שזה קשר הכרחי. קשר עם הבורא, קשר הכרחי) הוא לא הפך אותו לקשר בחירי, הוא לא אמר: 'אני רוצה בזה', 'אני מעונין בזה' 'כיף לי להיות פה' 'אני רוצה מטעם עצמי כי אני ביררתי את זה ואני אמרתי שנכון כך להיות'. אז במקרה הזה האדם הבין שהוא חייב לעשות משהו מצד עצמו.

התגלות הנחש הייתה התגלות הכי טבעית בסיפור שמשהו יבטא את זה (משהו היה צריך לבטא את זה) אם זה לא היה הנחש היינו אומרים את זה בצורה אחרת (אם לא היינו יודעים את התסריט התנכי) נניח אני הייתי אומר שאדם הראשון היה צריך לבוא ולהגיד לקב''ה 'תשמע בראת עולם שקוף מידי בוא תעשה איזה הסתר, איזה נתק ביני לבינך. צריך להיות איזה נתק כי אני לא יכול לעבוד ולבחור בך כשאתה מולי כל הזמן.. אתה מולי כל הזמן..עבד יכול לעשות משהו מול המלך? אך אני יכול להביע את האהבה שלי למלך כשהמלך נמצא מולי כל הזמן? אך אתה תדע אם אני אמיתי או לא אמיתי? בוא נסתתר אחד מהשני, תיתן לי להיעלם מפה, תנסה אותי בכל מיני ניסיונות ותראה אם אני נאמן לך, אוהב אותך, דבק בך. אבל אם אני נמצא אתך בארמון בהיכל כל הזמן. .אני כל הזמן רואה אותך, מה אתה מצפה. . אני יגיד לך שאני לא אוהב אותך?! אז אני חייב מציאות של הסתרה. מי שביטא את ההתלבטות הזאת, מי שביטא את המחשבות הפנימיות האלה - היה הנחש. כל עניין של עץ הדעת טוב ורע זה היה עניין של ההבעה הזאת 'אתם חייבים אזשהוא נתק מהבורא. משהו חייב לבוא ולהתנתק למעשה מהבורא (אפילו קצת) כדי לעשות את העבודה שלכם, אתם צריכים להיות נברא.. אתה לא יכול להיות כרוך כמו 'ילד לסינר של אמא שלו כל היום'. כי המציאות שמה היא לא טבעית היא לא רגילה, אתה לא נברא. .תאפשר לעצמך מקום של להיות נברא, תיתן לעצמך הסתר, להיות מקום שאתה רק נברא עוד אין בורא..רק נברא אתה מברר בתוך עולם הנברא (עצמו): מי הוא, מה הוא, מה הוא צריך להיות, איזה הקשרים צריכים להיות לו ואז להכין את עצמך ולחשוף את עצמך אל הבורא.

למה הדבר דומה? כמו בזוגיות. זוגיות לא יכולה להתקיים כשאתה ילד בן 13 ואתה ניכנס לזוגיות אתה עדין לא בשל לזה אתה צריך להכין את עצמך, אתה צריך בכלל לברר את עצמך, אתה צריך להבין מצד עצמך ''שלא טוב היות האדם לבדו'', אתה צריך לדעת איפה האישה שלך משלימה אותך כדי להיות מוכן למשהו שיבוא וישלים אותך. אתה לא יכול לבוא לחתונה: 'כן, מי את ? תיכנסי למטבח אני עם ידע אקדמאי ויגיד לך מה לעשות', אתה לא יכול לבוא ככה אתה חייב לדעת מה החסרונות שלך מה היתרונות שלך כדי שאתה תגיע מוכן וכשתגיע מוכן אתה תקבל את המציאות ואתה תשלים את המציאות.

אותו דבר, זה מה שהתרחש כאן ואין כאן טעויות 'והכל בסדר, ככה זה צריך היה להיות' לכן עץ הדעת טוב ורע כשלעצמו האכילה עצמה הייתה מתוכננת והייתה מסירות נפש מצד אדם הראשון. (אגב, אני לא אומר שום דבר מצד עצמי. חס וחלילה חס ושלום. אני רק מנגיש לכם את המידע 'אני עובד על זה מאוד קשה'. הדבר הזה נמצא בספר ההקדמות ''בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות'' שכתב הרב אשלג. הוא מספר מה היה שם בחטא אדם הראשון אז תיקחו את זה משם, מה היה שם כחומר גלם. אני כרגע מנגיש את זה במילים שלנו). לכן, חטא אדם הראשון היה מחויב המציאות. חייב לא 'בקטע רע' זה 'בקטע טוב', להגיד לבורא: תיתן לנו מציאות, תיתן לי להסתגר מפנייך, תיתן לי להיות נברא, תיתן לי להרגיש, תיתן לי לדעת: מי אני, מה אני. תיתן לי להתנועע, תיתן לי לשחק עם המציאות הזאת 'להיות כזה ולהיות כזה' ואני יכין את עצמי אלייך. הכלה צריכה להכין את עצמה לבעלה, היא צריכה להרגיש 'איפה החיסרון שלה' נשים מרגישות את זה, גברים עדין לא מרגישים את זה, לצערי. .נשים מרגישות מה חסר להן, הן יותר מחוברות לעצמן, הן יותר מחוברות להוויה הרוחנית שלהן זה הגבר שעדיין מתעתע.

אז לאט לאט אנחנו מקבלים סוג של תמונה שהקב''ה לא יכול היה להגיד לעבד שלו: 'תסתר מפני כדי לאהוב אותי' אלא העבד היה צריך להחליט את זה ולפעמים זה טוב. לפעמים אני בעצמי כשאני רואה זוגות או נשואים שבאים במצב לא טוב אני אומר: 'תיפרדו לתקופה מסוימת, תנסו לבנות את עצמיכם. תרגישו אך אתם כשאתם עומדים בפני עצמיכם ואם אתם מתגעגעים. אם אתם מתגעגעים ולא יכולים לחיות אחד עם השני אז אתם צריכים להכין כלים חדשים כדי לחזור אחד לשני.. הגעגוע כבר יעשה את שלו.

אז היה צריך לחטוא כי החטא יוצר הסתר. .מה יוצר הסתר? אין תיקרה גשמית של פלאזמה שמימית פיזיקאלית שתסתיר בנינו לבין הבורא 'אתה לא יכול לסגור פה מחיצה', זה הכל תודעה.. אז משהו בתודעה של האדם צריך להתנתק מהתודעה של הבורא. התודעה של הבורא נמצאת ביושר, ביושרה - הכל טוב, הוא טוב ומטיב, הוא לא גונב, הוא לא רוצח, הוא לא מחבל בשום דבר. . הוא הוא. . אז צריך לעשות משהו ההיפך ממנו ולכן עניין של החטא.

בראש ובראשונה צריך כביכול לא לשמוע לו - צריך שהתדר שהוא מעביר (שזה התדר שלו)  צריך להיות בתדר ההפוך לו אז צריך לא לשמוע לו. ולכן, הם אכלו מעץ הדעת טוב ורע שזה קודם כל היה 'לא לשמוע בקול ה'' שהוא אמר להם: 'אל תאכלו' והם: 'כן אכלו'. הדבר השני זה להמשיך כמובן לעשות עוד צעדים שהם בשינוי צורה מהבורא ובכך למעשה למצוא את עצמך במין עולם שאתה עכשיו שונה ממנו. האמת היא שזה מה שקורה גם בן בני זוג וזה מה שקורה בין אנשים.

אפשר ליצור אינטראקציה ששנים יהפכו להיות 'אחד' לגמרי. הם צריכים ליצור כל סוג של מצב שלא יהיו מחיצות בניהם דהיינו להביא את עצמם להשוואת הצורה ממש. עד כי לדבר באותה שפה, שאותן מילים יכילו את אותו תוכן, שיהיה להם 'עד כמה שניתן' את אותן רגשות, חזון משותף, עשייה משותפת ולאט לאט התודעות שלהם יתחברו. זה קורה, יש לא מעט הצדיקים עושים את זה, יש כמה צדיקים שהם צדיק אחד שלם. כמה צדיקים מתהלכים פה על פני כדור הארץ ולא רואים שם כמה צדיקים רואים צדיק אחד, זה ישות אחת כבר. זה ממש ישות אחת הם פשוט נמצאים בגופים שונים. צריך להיות ככה בין גבר לבין אישה.

לגבי העניין הזה, האדם הראשון כביכול 'עשה טעות' מכוונת כדי ליצור את המחיצה הזאת, להיסגר ולהגיד לקב''ה: 'הטעות היא זמנית. אני חייב לעשות את זה אני חייב להיות בשינוי צורה ממך. .אני יחזור. שם לו פתק 'תיכף אשוב' והלך לעשות את העניינים שלו. ועכשיו אנחנו נמצאים בתוך העולם שלנו עושים עבודת בירורים.

כשאנחנו נמצאים בתוך העולם שלנו ועושים עבודת בירורים כמו בנ''א שבאמת נפקד עליו לעשות עכשיו פרידה זמנית מהבן זוג שלו או לעשות פרידה זמנית ממשהו. מה הוא צריך לעשות בינתיים (זאת השאלה)? מה אני צריך לעשות בנתים? במעמד מצרים, מה היה העם היה צריך לעשות בנתים? מה הוא עשה בנתים?

אנחנו רואים שהוא התגעגע למקור שלו כתוב ''ותעל שוועתם אל האלוהים''. הם היו יכולים להיות 'סתם קוטרים', הם היו יכולים להיות במצב אובדני, הם היו יכולים להיות במצב של ייאוש והיו כאלה בוודאי שהיו פרטים שהיו במצבים האלה והם באמת מתו שם אבל אלה שכמהו וכל כך התגעגעו למקור שלהם הם אלה שנגאלו קודם כל.

אז אנחנו רואים שהשלב הראשון של להיות מוכן לזוגיות / להיות מוכן לשותפות / להיות מוכן להיות עם עוד משהו זה עניין של 'אני מחליט שאני חסר בלעדיו' כי כל עוד האדם מסתובב עם תחושה שהוא אוטונומי, הוא ישות שיכולה לעמוד בפני עצמה והוא לא צריך אף אחד. . זה בעיה גדולה מאוד. ''וישמן ישורון ויבעט'' ''שמנת עבית כסית'' ''כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה'' ''לי יאורי ואני עשיתיני'', משפטים מהסגנון הזה אומרים: 'אני עומד בפני עצמי, אני לא צריך אף אחד, אני לא חסר בכלום'. בראש ובראשונה אדם צריך להגיד: 'טוב, אני לבד'. .אני פה. 'למה אני זקוק'? אני זקוק? אולי אני לא זקוק. .למה אני שייך? הנה אני.. מצד אחד אני מרגיש 'אם אין אני לי מי לי', מי יעשה בשבילי את העבודות? 'וכשאני לעצמי מה אני'..? האם אני ישות אלחוטית, לאן אני קשור בכלל. להיות בטבע/ לא להיות בטבע, להיות קוף/ לא להיות קוף, להיות סטרייט.. מה? לאיפה אני משייך את עצמי? מה אני? ? יהודי/ לא יהודי, חיה / אדם, אני לא יודע לאן לשייך את עצמי. וכאן עבודת הבירורים לא יכולה להיות שכלית כי זה יכול להוביל אותך לכל מיני מקומות אלא הלב אתה צריך להרגיש למה הלב שלך זקוק.

במילים אחרות אנחנו שואלים: 'מה גרם להם בפנימיות לזכות למעמד הר סיני' כי משהו בפנימיות גרם להם שהם יזכו במעמד הר סיני. המעמד הזה היה לא כל כך מוכן כי הם הביעו רק געגוע, הם עדיין לא היו מוכנים למעמד, הם עדיין לא היו מוכנים לזווג הזה. אומנם קוראים לזה ''לילה דכלה'' וזה בבחינת מתן תורה שאנחנו חוגגים (זה אותו עניין) והיא המלכה והקב''ה החתן אבל מלמדים אותנו שהיא הגיעה לא מוכנה. היא הגיעה לחתונה, הם הזווג הנכון (הם אחד של השני) אבל היא הגיעה לא מוכנה. היא הגיעה לא מוכנה מכיוון שהיא לא בדיוק החליטה שהוא זה שמשלים אותה, היא לא בדיוק החליטה שהיא צריכה להתבטל אליו, היא לא בדיוק החליטה שהוא המציאות היחידה שיש לה, היא לא החליטה את זה.

אז אומנם בהכרזה זה היה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'', 'אנוכי ה' אלוהך', אני המציאות היחידה שלך אבל היא לא ראתה את זה ככה ולכן כשהוא אמר לה ''לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני'' אז הוא ידע כבר, הוא דיבר אל הלב שלה 'לא יהיה לך משהו אחר ממני'. . את תלכי 'תרעי בשדות זרים' תחפשי: פילוסופיה, אקדמיה, הייטק. . כל השטויות שלך אבל את לא תמצאי את זה שם, הלב שלך שם לא ינוח.

עשרת הדברות

למעשה כל עשרת הדיברות זה שהקב''ה אומר לכלה שלו: 'אל תעזבי אותי' ואם את תעזבי אותי ותלכי יהיו כמה דברים שאת תעשי אותם בדרך (זה מה שיגרום לך). העזיבה שלך אותי תגרום לך לעשות אותם. את תעבדי עבודה זרה, את תחללי שבת, את לא תכבדי את ההורים שלך, את תרצחי, את תגנבי, את תבגדי, את תדברי שקר ואת תחמדי. עשרת הדיברות זה בכלל עבודת הבירורים של 'מה חסר לי'. זה לא סתם עשרת הדיברות, זה 'עשרת המציאות'. המציאות -  מה אני צריך למצוא בתוכי שחסר לי, מה אני צריך.

לא תחמוד - מה זה 'לא תחמוד'? לא תחמוד זה לא סתם אומרים לך אתה עושה window spopping זה לא יפה אל תעשה את זה. .חסר לך חולצה לך תקנה חולצה, חסר לך לחם לך תקנה לחם. . מה אתה עכשיו הולך בודק את כל העוגות שיש בעולם, כל החולצות שיש בעולם.. מה שחסר לך תלך תקנה ותחזור הביתה 'אל תחמוד'. זה לא זה. מדברים ברמות מאוד גבוהות של אנחנו והקב''ה. 'אל תחמוד', מי חומד? חומד אדם שאין לו מציאות אחת הוא לא רוצה מציאות אחת הוא עושה 'ווינדאו שופינג' אז מי שעדין נמצא בראש של 'ווינדאו שופינג' הוא חומד. הרבה מאוד אנשים שואלים אותי: 'הרב מאיפה אני יודע שאני עובר על מצוות 'לא תחמוד', אני רוצה לראות איפה כתוב בהלכה 'לא תחמוד'. אז אני מראה את המצווה. אומרים לי: 'אני לא יודע אם אני נמצא בקטגוריה, זה נראה לי אנשים רשעים אני לא בטוח שאני כזה רשע'. אני שואל אותו: 'המציאות של הקב''ה היא המציאות הבלעדית שיש לך מול העיניים, אתה לא רואה מציאות אחרת? ואז אתה רואה את האדם: 'עוד לא, רגע אני בודק פילוסופיות אחרות, אני מתעניין. אני אומר לו: 'אז אתה חומד' אתה בכלל 'לא תחמוד'. כי זה היה מעמד של הקב''ה עם השכינה שלו הקב''ה לא דיבר עם 60 ריבוא אנשים (6מילון) הוא הפך אותם להיות 'ישות אחת'. . הוא הפך אותם להיות הכלה שלו והוא דיבר עם הכלה שלו. הוא אומר לה: 'אני מדבר אתך', 'אני שואל אותך'. . ואני מתחיל מלמטה : 'את חומדת'? אז אני לא המציאות היחידה שלך לכן הכתר של עשרת הדברות מתחבר עם המלכות של עשרת הדברות. הכתר של עשרת הדיברות זה ''אנוכי ה' אלוהך'' אני המציאות היחידה שלך והדיבר העשירי זה 'אל תחמוד', מה יש לך לחפש אם את מבינה שאני המציאות היחידה שלך?

לא תענה ברעך עד שקר - למה אדם משקר? שאדם ישאל את עצמו, אני משקר/ אני לא משקר, אני לא יודע אם אני אומר את האמת/ אני לא יודע אם אני כנה/ אני לא יודע אם אני בוטה. . בוא נשאל את אותה שאלה, האם הקב''ה הוא המציאות היחידה שלך? אנשים אומרים: 'מה זה קשור לשקר'? אני אומר: 'אם הוא המציאות היחידה שלך זה האמת וכל השאר זה שקר'. מה המציאות היחידה שלך. . יש מציאות יחידה שהיא נקראת אמת והמציאות שהיא לא היחידה הזאת, היא שקר. אז עכשיו זה יבוא לידי ביטוי בזה שאתה גונב מההוא, מתחמן את ההוא, מוכר לו את האוטו שאתה לא אומר לו את כל הפרטים המדויקים אבל זה לא זה. . זה שוב העניין של הלב. תשימו לב, הכל דיברות של הלב.

לא תנאף - בכלל הקונספט בגידה הוא ההיפך מקונספט הנאמנות. איזה 'שתי מחמאות' אדירות קיבל משה רבינו ? ''והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה'' ו''בכל ביתי נאמן הוא''. כי שוב אם הקב''ה זה המציאות היחידה, למה אתה בוגד? אתה לא בוגד באישה שלך? אתה במידה מסוימת אפילו לא בוגד בקב''ה, עוד לא.. אתה בוגד בעצמך כי מציאות של בגידה זה עדיין מציאות של: 'יש עוד מציאויות, אני רוצה עוד ללכת אליהם'

לא תגנוב - במציאות יחידה אתה יודע שהכל מדויק והכל מחושב והקב''ה שם פה שקל לכל בנ''א ''ואין מלכות אחת נוגעת במלכות אחרת כמלוא הנימה''. . אבל אם אתה גונב? אז סימן שאתה חושב שיש כאן עוד אלטרנטיבות שהקב''ה לא מנהל את עולמו הוא עזב את עולמו ואז אפשר לגנוב. עניין הגניבה הוא עמוק כדי להבין בכלל למה אדם לוקח רכוש של משהו אחר, אך בכלל אתה מעז לקחת רכוש של משהו אחר אבל תשימו לב שלאט לאט המטרה שלי להראות לכם שהדיברות זה כאילו דיבר אחד. זה דיבר אחד שברגע שאין לך מציאות אחת זה מתחיל להתעוות בצורות שונות שבאות לידי ביטוי בצורות האלה.

לא תרצח - כשהקב''ה הוא המציאות היחידה זה מציאות של חיים. כשמבינים מה זה הקב''ה אתה מיד מבין מה זה חיים, הקונוטציה היא מידית 'מצאתי את הבורא מצאתי חיים' זה מיד בא ביחד. האחדות מתבטלת לחיים, האהבה מתבטלת לחיים (כל הדברים האלה).. חיים זה אולי המילה אחת השורשיות שיש ואולי היה אפשר היה להחליף  את המילה ''בראשית'' במילה ''חיים'' 'בחיים ברא אלוהים את השמים ואת הארץ' באמצעות חיים.. זה היה אותו דבר. הייתה התלבטות אצל גדולי המקובלים אם היה צריך ככה לכתוב 'בחיים ברא אלוהים את השמים ואת הארץ' באמצעות החיים. 'בראשית' כותב התלמוד הירושלמי (זה תרגום) 'בחוכמתה', בראשית זה בחוכמה החל מעולם האצילות. חוכמה, חכם, זה גימטרייה חיים (זה היינו הך) אז הקב''ה ברא את הכל בחיים. ברגע שאתה מבין שזאת המציאות היחידה אתה מיד מבין שהמציאות היחידה היא 'חיים' אין עוד מציאות אחרת, מוות היא לא מציאות, היא לא אופציה. 'לא תרצח' גם הולך על 'לא תתאבד' כולם חושבים בחוץ 'מה אתה רוצח את הבריות' זה גם הולך 'לא תתאבד' וגם 'לא תחשוב למות'. לא תחשוב שנמאס לך מהחיים אדם שאומר 'נמאס לי מהחיים' הוא עובר עכשיו על 'לא תרצח'. זה טראוולי שמחברים לזה את הלב, זה הכי מובן בעולם 'תחברו את הלב לזה אז אתם תסיקו את כל המצוות ואת כל ההלכות, מעצמיכם  אתם תוכלו להפיץ את הכל'. מיד חושבים 'לא תרצח' ברור 'אל תהרוג משהו אחר' זה רמה של גוי. 'לא תרצח' הקב''ה אומר: קודם כל 'לא תרצח' את עצמך שלא יעלה בך הרהור של מוות כי אני החיים.

כבד את אביך ואת אימך - מה פתאום ההורים מופיעים? זה עניין של ייחוס אל המקור. מאוד חשוב שאדם יהיה לו יחוס אל המקור כיבוד ההורים זה לאו דווקא 'אמא ואבא' (אני לא מתכוון על ההלכה בפועל) אני מדבר על הקונספט. . כיבוד ההורים זה כמו כיבוד ההיסטוריה, כיבוד ההשתלשלות. כל פרקי אבות מתחיל:  ''משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושוע לזקנים וכו''', מעמד הר סיני: זה היה עם שלם שהיה שם שהעביר את זה לילדים שלו, לנכדים שלו. אבל אם אני לא מכבד את ההורים שלי אני גם לא מאמין להם אז עניין של כיבוד ההורים זה גם עניין של אמונה בראש ובראשונה זה להאמין להם. אם אני לא מאמין להם אז אני לא מאמין שהם יהודים, אני לא מאמין למעמד הר סיני, אני לא מאמין להיסטוריה שלי, אני לא מאמין לשייכות שלי.

זכור את יום השבת לקדשו – 'שבת' זה קונספט לשון השבתה. כשעבודת הבירורים תיגמר אנחנו צריכים להיפגש במקום שנקרא שבת. כשאני אומר לבני זוג: 'תיפרדו לשלושה שבועות, תעזבו אחד את השני. נקודת המפגש שתהיה אחרי שלושת השבועות נקראת 'שבת' כי עשיתי עבודת בירורים לפני, הגעתי למסקנה שאני רוצה אותך ואני רוצה לחזור אתך, המקום הזה נקרא 'שבת'. כי שם שובתת המחשבה, שמה נחה דעתי להבין שאתה המציאות שלי לכן ''שמור את יום השבת לקדשו'' במקרה הזה זה ''זכור את יום השבת לקדשו''.

לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה - לא יהיה לך משהו אחר כי אתה כבר גמרת את כל עבודת הבירורים.

לא תישא את שם אלוהך לשווא -  זה לא רק 'לא תשבע בשמו לשווא' אלא אתה נושא את שמו, אתה כנברא נושא את שמו. האישה נושאת את שם בעלה ולא כמו היום שנשים מתחתנות אז הם מביאות איתן עוד שלוש שמות מבעלים קודמים, היא מודרנית אז היא מביאה את כל השמות שלה. אישה הולכת אחרי בעלה זה הולך לפי מידת ההתכללות היא מתכללת בו אז היא נקראת על שם בעלה אם היא נקראת על שם בעלה אז ''לא תישא את שם אלוהך לשווא'' היא נושאת את השם שלו. אישה שמסתובבת בעולם אדם שהוא בעל עיניים רוחניות רואה אותה הוא יודע מי בעלה מיד, הוא יודע למי היא שייכת מיד, היא נושאת את שמו. אנחנו נושאים את שמו של הקב''ה אז הוא אומר: ''אל תישא את זה לשווא'', אל אל תשתמש בזה.. אתה כבר נמצא בהסתר בחרת את ההסתר, עצור ! אתה רוצה את הזמן כדי לחשוב ולברור תעשה את זה, תיקח לעצמך את הזמן הזה ותעשה את זה, 'אל תישא את זה לשווא'.

הקב''ה הוא המשלים שלנו

כשעושים את זה מלמטה למעלה לאט לאט מבררים מהי המציאות היחידה שלנו. מה ז''א המציאות היחידה שלנו? כמו שאני אשאל בנ''א : 'תגיד הריי אתה רוצה להתחתן נכון. . מי האישה שלך, תשב ותבודד לי את זה. . מי הבן זוג שלך? תרשום לי באזשהוא מקום. תיתן לי רשימה של תכונות, רשימה של רעיונות, רשימה של דברים, מה אתה רואה לנגד עינייך שאתה זקוק לו ? כל אדם יגיד. לו היינו יכולים לבחור את ההורים שלנו היינו גם כן מכינים רשימה כזאת, לו היינו יכולים לבחור את הילדים שלנו היינו גם מכינים רשימה כזאת, אנחנו יכולים לבחור את החבר שלנו ויש לנו גם רשימה כזאת אבל כאן זה עניין גבוה הרבה יותר.

כאן אנחנו צריכים לבחור מה השלמות שלנו בכלל? אדם מסתובב בעולם בלוא מוטיבציה רגשית לחיות, הוא לא יודע למה לחיות אבל האדם צריך לחיות למען השלמות הרי הוא לא שלם והוא צריך להגיד לעצמו 'מה יהיה השיא שלי'? 'מה המציאות או החזון שאני אמור לשאוף אליו, לרצות אותו, להתגעגע אליו שזה יהיה המציאות שלי. . שאני ישאף אליו ויגיע אליו, זה המציאות שאני רוצה אותה, אני חפץ בה, אני רוצה שהיא תשלים אותי. למה? אם ניקח כמכנה משותף את הילדים שלנו, את ההורים שלנו, את הבני זוג שלנו, את החברים שלנו.. שאמרנו שנעשה רשימה של דברים שאנחנו זקוקים להם. . אם נשים לב טוב לרשימת התכונות שאני רוצה מהם, זה לא רשימה של משרתים 'אני לא בוחר סמרטפון' אני בוחר אנשים שישלימו אותי. למשל אם אני עצוב אני רוצה חבר עם חוש הומור, אם אני עצל אני רוצה שהבן זוג שלי יהיה חרוץ, אם אני טיפש אני רוצה שההורים שלי יהיו חכמים, אם יש משהו שעדיין לא השלמתי במציאות הזאת הייתי רוצה שהילדים שלי ישלימו את המציאות הזאת.

יוצא שהמכנה המשותף של הרשימה הזאת היא השלמות. אני רוצה סביבי אנשים שישלימו אותי. אז אם נעשה לזה אקסטרפולציה וניקח את זה אל הבורא. . נשאל על הבורא עצמו: מה ישלים אותי? וכאן אמרתי שחסרה עניין ההתמודדות. צריך להתמודד, האם יש אותי מושלם באזשהוא מקום? האם יש אותי חי לעד באזשהוא מקום? האם יש מציאות שאני יודע את הכל באזשהוא מקום? האם יש מציאות שאני מלא באזשהוא מקום?

התשובה לזה צריכה להיות 'כן' או לפחות להתגעגע לזה. . צריך להתגעגע למצב הזה 'אני חושב שאנשים הפסיקו לקוות לזה.. זה המצב הכי מסוכן שיכול להיות. במעמד בית ראשון נבוכנצאר התגאה שאחרי 420 שנה הצליח להפיל את בית המקדש של הקב''ה, הצליח להפיל את האימפריה היהודית את הכוחות הרוחניים האימתניים שהיו מוגנים ואף אחד לא התקרב אליהם. אז הקב''ה אמר נבוכנצאר 'אל תתגאה' ''עם הרוג הרגת, בית חרוב החרבת'' רצה להגיד: 'הם מתו כבר בתוך עצמם' הם ויתרו על החיים, הם ויתרו על החזון אז אתה באת רק להפיל את האבנים.

באופן אישי אני אומר לכם את זה 'בגילוי לב' אני נורא מפחד שאנחנו לא נמצאים בתקופה הזאת שאנשים כבר ויתרו על החזון. אנחנו לא יכולים לוותר, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לוותר על המשלים שלנו. אנחנו צריכים להרהר בזה ולפחות לחזור לאותו דור שהיה במצרים ולהתגעגע לזה ''ותעל שוועתם'' 'לשווע' לפחות למשלים שלנו.

הכל נמצא בלב

''לא בשמים היא ולא מעבר לים כי קרוב הוא הדבר בפיך ובלבבך לעשותו'' זה הכל בלב, המציאות הזאת לא רחוקה היא נראית 'כן אבל אך, אבל אני לא ראוי חטאתי, אבל אני לא רואה את זה. . אבל ' אם אתה תשתיק רגע את המחשבות כי הראש כבר התעוות לגמרי ואי אפשר לסמוך עליו בכלל ואתה תשמע רק את 'קול הלב' אתה תשמע געגוע עמוק, לנחמה, לאבא למשלים שיבוא ויסדר את הכל.

במקרה הזה לא כתוב בדיבר הראשון ''אנוכי ה' אלוהך'' אלא זה ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרים''. אני יודע שאתה נמצא במייצרים, אני יודע את זה. .אבל אל תשכח שאני ה' אלוהך אשר הוצאתיך מארץ מצרי, אני יודע שאני שמתי אותך במצרים. אני יודע שהנברא היה צריך לסגור את הדלת כדי לעשות את עבודת הבירורים שלו בינו לבין עצמו, אני יודע שהמקום הזה שסגרת את עצמך בו נקרא 'מצרים', אני יודע את זה. . ואני גם יבוא לגאול אותך: ''אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים'', הגואל הראשון הוא הגואל האחרון זה ברור לגמרי אבל צריך לרצות.

אדם שנמצא בכלא ואומר: גזרו עלי מאסר עולם ואני כבר אחרי כ''כ הרבה שנים פה בכלא אני לא יודע 'מה זה חירות' אז אני לא מתגעגע לבחוץ כי אני כבר לא יודע מה זה.. אני לא יודע איזה מציאות יש בחוץ אז אני כבר לא מתגעגע. אדם כזה, למה יפתחו לו את השער אם הוא אומר: 'אני מפחד לצאת החוצה' ?! רק האדם צריך להגיד שהמציאות העכשווית שלו בתוך הכלא היא לא מציאות טבעית 'להגיד זה לא טבעי לי להיות בכלא' אולי אני מפחד מאוד מהחירות שיש בחוץ אולי אפילו אני לא מודע אליה ואני לא יודע מה לעשות שמה כשאצא החוצה, מה אני אדע לעשות בעולם בעליון עם מלאכים, עם נשמות. . מה לדבר איתם. . ? בסדר גמור, אתה רק צריך לדעת שהעולם הזה הוא לא טוב לך לפחות תגיד 'המציאות שלי בכלא היא מציאות לא נכונה. היא לא מציאות טובה, אני קודם צריך לברוח מפה, אני חייב לברוח מפה, זאת מציאות לא טובה, היא שקרית לי, היא לא טבעית לי עובדה שאני עצוב פה, עובדה שאני עדיין כמהה ומשתוקק'.

הרב אשלג כתב על זה שזה 'הכרת הרע', הוא אומר: 'תחילת הגאולה היא הכרת הרע'. קודם תכיר שאתה נמצא במקום 'רע' אל תשב פה תאכל קרואסונים, תפצח גרעינים ותראה כדורגל ותגיד 'שלום עלייך נפשי' המציאות הזאת היא מוות זה קבר מפואר. ברגע שאתה תתגעגע לבחוץ זה שנמצא בחוץ יעזור לך. . אתה לא באמת לגמרי מברר את המציאות הזאת לבד הוא עוזר לך.

סיכום

אם אנחנו רוצים לעשות אזשהוא סוג של פעולה עכשיו של קיום עשרת הדברות אפשר להגיד לקב''ה : אנחנו כבר לא חומדים, אין לנו יותר מה לחמוד, אין מציאות חמדנו את כל המציאויות האחרות אין שם כלום. . אני כבר לא חומד יותר. זה לא שאני חומד משהו אני כבר לא חומד, הפעולה של לחמוד כבר אין לי את המוטיבציה לחמוד..אני רוצה את המציאות היחידה שלי. משקר עייפנו לגמרי זה לא מוביל לשום דבר, אנחנו לא טבעיים, זה לא נעים לנו..די רוצים לעזוב גם את השקר. בטח שלא רוצים לגנוב. בטח שאנחנו בוחרים בחיים. בטח שאנחנו לא רוצים לבגוד. כל הדברים האלה צריכים אנרגיות מטורפות של שקרים ומסכתות של אנרגיות והסחות דעת. . אין לנו כבר כוח לזה. . בוודאי שהיינו רוצים קשר טוב עם ההורים והיינו רוצים לדעת את ההיסטוריה שלנו 'טוב טוב' עד איפה אנחנו מגיעים. . בוודאי שהיינו רוצים כולנו להיות בני העולם הבא בשבת, בוודאי שאנחנו לא רוצים לשאת את השם של ה' לשווא וכולנו היינו רוצים בליבנו כמובן לדעת להתחבר לזה ולעשות את זה ובוודאי ובוודאי 'למי יש כוח לעשות פסל' לאדם אין כוח לקום לעשות לעצמו כוס קפה. . פסל לעשות. . כבר אין כוח אפילו לזה. . בוודאי שהיינו רוצים להיפגש עם ''אנוכי ה' אלוהך''..

זה מה שכרגע אנחנו יכולים לעשות לדבר מהצד של החידלון -  של עשינו את כל המציאויות האחרות, עברנו על כל עשרת הדברות 'לא מצאנו מציאות אלטרנטיבית רק אתה קיים' לא יודעים בדיוק מה אתה, אך אתה ואך אתה תתגלה. . אבל רק אתה קיים.

יהי רצון שהוא יתגלה כבר ושהוא יקבל את משאלות הלב שכבר מיצינו את הכל. משהו בתוכנו כבר מבין שמיצינו את הכל . . חסרה רק המציאות האחת שלו.

שתהיה לכולנו שבת שלום

ושנזכה בו באמת כבר בדור הזה

אמן כן יהי רצון