פרשת השבוע

פרשת בא - שלושת הסודות העליונים

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

אמרנו שבפרשה הקודמת למעשה כשהיה צריך לעשות את התהליך של היציאה ממצרים היה צריך לתת עשר מכות. ניתנו בפרשה הקודמת 'פרשת וארא' שבע מכות, 'פרשת בא' עוד שלוש מכות אחרונות, אנחנו סופרים אותם ע''פ רוב מלמטה למעלה, מהמלכות עד לכתר. ועכשיו נשאר עוד שלוש מכות: ארבה, חושך ובכורות שהם עומדים: כנגד בינה, כנגד החוכמה וכנגד הכתר. 'הבן איש חי' קורא למחשבה 'בכור' אומר: ''קדש לי כל בכור פטר כל רחם בפני ישראל'', מה זה 'קדש לי כל בכור'? תקדש לי את המחשבות שלך. למה הוא נקרא בכור? שזה הדבר הראשון שפוקד את האדם לפני שזה יורד למטה, להיות אח''כ רגשות ולהיות אח''כ פעולה גופנית.

צורת המכות

דיברנו על זה שהקב''ה כביכול לא צריך, אם הוא רוצה לשחרר את העם שלו ממצרים בשביל מה הוא צריך לריב עם פרעה? זה ממש ירידה ברמה (בכל כך הרבה מובנים): א. 'מה פתאום אתה מתייחס אליו', זה נברא שלך. ב. 'למה באלימות'? אם כל התורה שלנו מדברת על אהבה: ''ואהבת לרעך כמוך'' ''ואהבת את ה' אלוהך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך''. שני עמודי העשייה שלנו זה: יראה ואהבה. וכתוב ''איזהו גיבור הכובש את יצרו'' ''איזהו גיבור שבגיבורים ההופך שונאו לאוהבו'' וכביכול הקב''ה עושה את זה, פרעה בסופו של דבר לא מת. במעמד הים אומנם כל הפרשים שלו טובעים אבל הקב''ה מציל אותו, נכנסים מים למלתעותיו והוא אומר: ''מי כמכה (כ רפויה) באלים ה' מי כמכה (כ דגושה) נאדר בקודש נורא תהילות עושה פלא'' (זה משפט של פרעה שאנחנו אומרים אותו לפני תפילת 18) והקב''ה בכוונה רצה לעשות את זה כדי להחזיר אותו בתשובה, לקיים 'שונאו לאוהבו'. ואח''כ ממליך אותו על נינווה (יונה נשלח לשמה): הוא גוזר על העם שלו שלושה ימי צום, שממנו לומדת אסתר בתענית אסתר לעשות את הצום 'תענית אסתר', וכל זה מפרעה.

אבל בכל זאת השאלה היא: למה ככה? זה אלים לקב''ה ואנחנו יודעים שכל דבר שנעשה באלימות זה: פחות חכם, פחות יצירתי, פחות מתוחכם, למה ככה? למה בצורה הזאת? ענינו על זה בפעם הקודמת שזה ''נגוף למצרים רפוא לישראל''. ושזה ההיפך, זה דווקא כן מכות מחשבתיות מכיוון שהפואנטה הייתה פרעה עצמו ופרעה הבין את המשמעויות (שדיברנו עליהם בפעם הקודמת).

שבע המכות האלה למעשה החזירו את פרעה להבנה (לקליטה) של מי שולט כאן בעולם - אך צריך לתפוס אותו ואך צריך להתנהג אליו. ואם תאמר: אבל החבר'ה למטה נוגסים, קיבלו מכה פיזית אז צריך לדעת אך הקב''ה בנה את העולם, כשבמבנה ההיררכי שלו - מלך של עם מעביר את כל המוחין לעם (חשוב מאוד לדעת את זה).

כוחו של מלך

יש הדדיות שהעם מקרין את המלך אבל מהרגע שיש מלך הוא גם מקרין לעם. אומנם יש אצלנו ''שום תשים עלייך מלך'', כשהעם יהיה מספיק קדוש הוא יקרין החוצה את 'מלך המשיח' שהוא במקום שלו ימלוך עלינו ויעביר אלינו מוחין. צריך לדעת שמהרגע שיש את המלך הזה, זה לכאן או לכאן, בגלל זה יש לנו את כל 'ספר מלכים' שמספר לנו אלה מלכים היו (חלקם היו שליליים חלקם היו חיוביים) ונראה כאילו 'למה אתה מספר לנו על מלך כזה או אחר, זה בנ''א אחד. . תספר לי מה קורה עם העם שלי, מה בנתים מתרחש עם העם שלי. אז כתוב ''מעשי המלך הוא מעשה העם'' ''חלום של המלך הוא חלום של העולם'', יש הרבה דברים שהם אינטראקציה בין המלך לבין הסביבה שלו ומלך זה לא תפקיד פוליטי - זה ממש מבנה רוחני.

בסיפור למשל עם חזקיהו שלא רצה להביא ילדים, הוא לא התחתן. הנביא בדור שלו היה ישעיהו הנביא (אדם גדול זה שעשה את 'חזון ישעיהו'). . חזקיהו לא רצה להתחתן ולא רצה להביא ילדים שזה הפרה בוטה ''פרו ורבו'' מצווה ראשונה. הקב''ה אומר לישעיהו: לך תתנבא עליו ותגיד לו 'שהוא ימות ולא יחיה' בגלל שהוא לא עסק בפריה ורביה, מה פתאום הוא עובר על דברי תורה. עכשיו, יש שאלה גדולה שנשאלה בגמרא: מי הולך למי. נביא - זה  ישות רוחנית מאוד גבוה היא מדברת עם הקב''ה, מלך - אומנם הוא מלך של העם אבל הוא לא שומע את דברי הנביא, הוא יכול להיות חסר מבחינה רוחנית בבחינות מסוימות. יש עניין של כבוד: מי הולך למי, זה לא עניין של כבוד של 'שיח סעודי', יש עניין: האם הכלי הולך אל האור או האור הולך אל הכלי. יש דיון מאוד מורכב בגמרא אבל הם מסיקים בסוף שמלך זה מלך והנביא צריך ללכת למלך. ולכן, ישעיהו הנביא על אף גדולתו וזה שלא היה בו חטא הולך למשהו שכביכול הוא מלך אבל יש בו חטא, אבל בגלל שהוא מלך הוא צריך ללכת אליו. שם בסיפור אומר לו: ''מת אתה ולא תחייה, מת אתה בעולם הזה ולא תחייה לעולם הבא'' אומר לו: למה אתה אומר את זה? אומר: למה אתה לא עוסק ב'פרו ורבו'? אומר: אני רואה ברוח הקודש יוצא ממני בן רשע, אומר לו: מה שהצטוות תעשה, מה אתה עושה חשבונות? מי שם אותך לשים חשבונות? הקב''ה אמר לך לעשות את זה, אפילו שאתה רואה: תתפלל עליו שיחזור בתשובה, מה אתה עושה?! אומר: תיתן לי את הבת שלך, ביחד אני והיא נוודא שלא יצא מאתנו בן רשע. בסוף יצא לו בן רשע, מנשה החטיא את כל העולם אבל אח''כ עשה תשובה. הנקודה להבין כאן מה כוחו של מלך ובכל ספר מלכים אעפ"י שאנחנו קוראים על המלך עצמו זה מיד אומר לנו: מה הייתה ההשפעה בכל העולם סביבו (בין אם היה רשע ובין אם היה צדיק).

יש עניינים שנוהגים לעניינים של מלך, הלכות. נניח ניכנס מלך בתפילת 18 , עומדים יהודים עם טלית, תפילין, תפילת 18 עוצמים את העיניים. ניכנס מלך גוי אומר: 'שלום', צריך להתייחס אליו או לא צריך להתייחס אליו? (שאלה גדולה) בהלכה מתבחבשים: כן/לא, אתה עומד מול מלכו של עולם גם אם נחש כרוך בעקבו ואומרים לך: אתה לא זז, אבל פה כן זז, כן צריך לענות לו. ונשאלת השאלה, אם חכמי ישראל צריכים ללכת למלכי אומות העולם? האם צריכים 'לעשות להם חשבון'? כן. אתה אומר: אבל הוא כל כך טמא בשביל מה צריך ללכת אליו? זה לא משנה שהוא טמא, הוא מלך, הקב''ה שם אותו מלך - יש בו ניצוץ של 'מלך מלכי המלכים' הקב''ה. ואם אפילו חכמי ישראל היו מבזים מלך הם היו חוטפים על זה (אפילו שזה היה מלך גוי) לכן, צריכים מאוד להיזהר בכבודו של מלך. זה שוב, כל הגינונים שמשה שולח את אהרון עם מסר מסוים ואגרות והוא מגיע לפני המלך והכל 'בדחילו ורחימו' וזה נראה כאילו הקב''ה מתייחס לפרעה ביראת כבוד, צריך לדעת שזה לא סתם והוא שם אותו שם, (אומנם יש היררכיה רוחנית) אבל מאחוריו (מאחורי הדמות) יש 'אור' מסוים וההארה הזאת מאוד חשובה וצריך לכבד אותה.

המטרה בכל זה שאותם מלכים הדעת שלהם כביכול משובשת (היא לא שלמה ולא מלאה) אז הם עושים שטויות אבל כמו שאמרנו מטרת הבורא זה לא להאביד אותם סתם אלא לשנות את דעתם, להביא אותם לסיטואציה שתשנה את דעתם. אז אילו הבורא היה אלים היה מזיז אותו וזהו אבל מעצם העובדה שאנחנו רואים כאן משא ומתן, אנחנו רואים שהקב''ה משחק עם המחשבה של פרעה, וזה למה? כי הוא רוצה לשכנע אותו. יש כאן עניין גדול מאוד (מעבר להוציא את העם) אנחנו לא שמים לב לזה שהקב''ה רוצה לשכנע את פרעה, הוא רוצה לגרום לפרעה לחשוב אחרת. ואם נשאל: למה ? הרי העם היהודי הוא הפואנטה, בוא קודם כל נשכנע את העם שהעם יאמין, פרעה יאמין?! זה הא בהא תליה. צריך לראות את כל היקום כסופראורגניזם אחד ענק, אנחנו ישות אחת. אז אם יש גם כן, בן מלכי אומות העולם או באומות העולם, קליפות חשוכות שלא הגיע אליהם אור ומגיבות אז אנחנו צריכים לדעת שגם שם צריך להאיר. ואע''פ שנראה שבעם ישראל הכל בסדר, אם אתה רואה שבאומות העולם משהו לא בסדר, ההארה לא הגיעה לשמה, 'הגידול הסרטני הזה' ילך ויהיה ממאיר עד שזה יגיע לתוך העם. כתוב ''רעשה ותגעש הארץ'' שאפילו שבאומות העולם אנחנו רואים בלגן בכל כך הרבה צורות זה בגלל ישראל, חז''ל אמרו: הכל בגלל ישראל. אנחנו מסבירים ממה זה נובע (זה לא נאמר בהאשמה: אין עניין להעמיד ולהגיד 'אתה אשם' או 'לא אשם' אלא פשוט יש הארה מאיפה היא יוצאת)

ההארה האלוקית יוצאת - עוברת דרך עם ישראל ומעם ישראל היא עוברת לאומות העולם. אם באומות העולם זה חשוך באיזה מקום אז משהו תקוע בדרך. ההארה תקועה, אנחנו אור לגויים ומצווים לראות שההארה תגיע כמו שצריך.

חלק מהתיקונים של ההארה הזאת נעשית בתוך עם ישראל בינו לבין עצמו, חלק מהתיקונים נעשית באינטראקציה איתם וחלק מהאינטראקציה למשל כמו שעשה שבט זבולון דוגמא אישית ללכת ולהראות דוגמא אישית, להראות אמת, להיות מנצ' שהם יראו ויתמהו על זה. זה מה שעשה שבט זבולון, שכל העמים כל כך התרשמו: מהיושרה שלהם, מהאמת שלהם, ממשא ומתן כל כך נקי וישר והכל באמונת השגחה. והם לא הפסידו שום דבר, הם ראו שתמיד טוב להם אז הם רדפו אחריהם כנ''ל רות אחרי נעומי, יתרו אחרי משה. להיות דוגמא אישית, אסור לנו ללמד תורה את אומות העולם מכיוון שהם צריכים לעשות את מה שהם צריכים לעשות, הם לא צריכים להיות יהודים, הם צריכים להיות אומות העולם. אז אין לנו עניין להפר אותם מהתפקיד שהם צריכים לעשות אבל שבע מצוות בני נוח – ההתיישרות, כדי שכבוד אלוקים יהיה בכל העולם כולו ואפשר יהיה לראות את כבוד אלוקים על כל הפלנטה, לא רק בארץ ישראל בירושלים בבית המקדש, זה צריך להיות בכל מקום. בכל מקום צריך לראות שתהיה שם נוכחות אלוקית אז צריך לראות איפה זה נתקע - איפה הנוכחות האלוקית הלכה כאן לאיבוד.

ע''פ רוב גם בגמרא רואים שכשהקב''ה רוצה להעביר הארה הוא מעביר את זה דרך המלכים והקיסרים. אנחנו רואים את רבי עם אנטונינוס קיסר ובכלל כל חכמי ישראל היו עם הקיסרים, כל פעם הקיסרים היו באים ועושים ויכוחים פילוסופים. והיה עניין, אתה רואה אותם ממש: יוצאים לקראתם, מלמדים אותם שאתה יכול להגיד: אולי זה ביטול תורה? תענה לו מה שהוא רוצה לשמוע ואח''כ לך תלמד תורה, מה אתה מתעסק אתו. לא, אנחנו רואים שהם יצאו מגדרם, באו והיו יועצים שלהם ומלמדים שלהם והכל בשבילם. למה? כי אם זה הגיע לנקודות רגישות של להיות בפני מלך אז יש עניין לשנות כי מה שאתה תשנה, אתה תשנה גם בכל העולם כולו. ולכן, יש לנו כאן אינטראקציה בין הקב''ה משה אהרון ופרעה. ולכן אם יהיה איזה ראש גזעני שיגיד: 'בשביל מה, מי שם עליו'. אנחנו לא מדברים ככה, יהודים לא מדברים ככה אנחנו רק מנסים להבין סיטואציה שהיא כבר קיימת ולהבין את החוכמה של הקב''ה אך היא עובדת.

 כאן החוכמה עצמה מתגלה כי פרעה זה דבר נורא חשוב. פרעה גם לשון התפרעות, יצירת כאוס ובלגן. פרעה גם לשון פריעה, גילוי. זה השלב השני שאנחנו עושים בברית מילה, יש: מילה פריעה ומציצה. החיתוך של העורלה, פריעה - מגלים את העטרה. יש עניין גם של 'לפרוע חוב'. המילה 'פרעה' היא לאו דווקא שלילית (בכלל כל המילים בתורה הן לא שליליות כולן חיוביות) אז אם יש שמה מלך שקוראים לו 'פרעה' אז בהיבט שהוא מסתיר עכשיו, בהסתר, הוא מתפרע לעם אבל בהיבט היותר עמוק הוא לשון גילוי. . אז צריך אותו, זה גילוי גדול מאוד. עוד דבר, נאמר על פרעה עצמו שהוא היה אמגושי, מעין סוג של מכשף. צריכים לדעת שהיו הרבה לאורך כל הדורות - אנשים ודמויות, שהיו בעלי כוחות רוחניים אימתניים אדירים. וכאן נפתח קצת את התמונה. .

כוחות רוחניים

פה בעולם הזה על פני כדור הארץ אנשים אומרים: 'וואו איזה בלגן יש כאן, כל כך הרבה תורות, כל כך הרבה פילוסופיות, שיטות ריפוי: רייקי, הילינג, צ'י והנאה של צ'י בתוך הגוף וכל מיני שיטות בריאות. נראה כאילו הם עושים אותות ומופתים ואולי צריך ללכת וללמוד את הפילוסופיות שלהם, זה עוד בעולם של בעלי גוף. מחוץ לגוף, זה עוד הרבה יותר מורכב, כמות כיסי התודעה שיש מחוץ לגוף היא אינספור, אינספור היכלות תודעה - בגלל שיש את הקונספט 'תודעה' נחשוב מה אפשר לעשות עם זה, אז יש המון כוחות. אם גם פה יש כוחות של: מתקשרים, מכשפים ואחד שמתחפש למקובל ויש לו קמיעות מסבותיו והוא פותח ספרים עתיקים ונותן צלחות של שמן ושובר אותם (וכל מיני שטויות כאלה) בסופו של דבר אנחנו צריכים לשאול לאן זה מוביל?

חוץ מזה שזה כוח על אנושי, לאן זה מוביל, לאן אתה מוביל אותי עם הכוחות האלה? מה התכלית של זה. . בוא תסביר לי. אז אתה מעביר את היד שלך ומרפא, אתה עושה נשימות שמחזירות אותך לגלגולים קודמים, אתה תוקע איזה קומפוקטורה שפותחת לך את הצ'י שפותח את המרידיאן. .לאן כל זה מוביל? מה התכלית של זה? זה שהחוכמה ניתנה ואפשר לעשות עם זה קצת דברים. . רואים, אבל מה התכלית של זה? נקודה מאוד חשובה לנסות להבין אותה כי אז אנחנו שואלים כביכול את משה רבינו: מה אתה מתכוון לעשות אייתנו? מה אתה רוצה לתת לנו?

שנבין שפרעה וחילותיו עם הכוחות האלה עשו לא רק את הפירמידות (דרך אגב לא כתוב באף מקום שאנחנו עשינו את הפירמידות, זה סתם הסקת מסקנות. אנחנו בנינו ערי מסכנות את פיתום ואת רעמסס אבל את הפירמידות לא בטוח שיהודים בנו אותם. הרב לא ראה אסמכתא שמקשרת את העם היהודי לבניית הפירמידות). הפירמידות בנויות בתחכום מאוד גדול, זה ממש כמו מבנה אנרגטי שיש לו דיוק גאומטרי (צפון דרום מזרח מערב) שאתה יכול לכוון מצפן ע''פ הפירמידה. ובמשולש שלו בחלק העליון שלו, לחישוב שלו (כדי לעשות אותו) אתה חייב את הפרמטר E 2.72- אתה צריך כאן מתמטיקה מורכבת. הספינקס בנוי על מזל אריה, הקונסטלציה בחודש אב של הכוכבים מסתדרת בצורה כמו של אריה וזה בול הספינקס (הספינקס מסתדר בול שהפרופיל שלו זה הפרופיל של הקונסטלציה של מזל אריה). שנבין שזה לא ידע פשוט, זה לא אנשים פשוטים בכלל והכוחות שלהם היו מאוד לא פשוטים, גם לרפואה גם לעונג פיזי גם להישרדות גם לתקשור. בהירוגליפים יש להם ציורים של דמויות רוחניות: חצי כלב חצי בנ''א, זה לא הייתה מסכה, זה דמות רוחנית שנראית ככה, שהיא חצי ראש דוברמן וחצי ראש של מצרי (ועוד כל מיני חיות ועוד כל מיני דמויות). הסמלים שהיו להם (דרך אגב, הסימן של הצלב קרס של הנאצים זה לקוח מהמצרים ולצלב קרס יש משמעות גדולה מאוד) הקליגרפיה הזאת עושה המון: הנשר ועוד. הם היו מהנדסי תודעה, ידעו להשתמש יפה מאוד ולעשות מניפולציות. באחד המדרשים כתוב שלא היה כלא אמיתי אלא פרעה והפרעונים שלו היו יכולים לעשות כלא מסביב לאדם, היו מכניסים אותו לאזור דמדומים, הוא היה בטוח שהוא בכלא ולא זז משם - הוא היה חושב שהוא נמצא עם אבנים סביבו והוא לא יוצא, לא מצליח לצאת, ממש רואה אבנים סביבו. האבנים שמהם עשויים הפירמידות, אבנים ענקיות ששוקלות מאות טונות והם גדולות מאוד ומנסים היום לראות: אך שמו גזעים ולגלגל אותם (שטויות שלא היו ולא נבראו אבל המדען נורא רוצה שזה יהיה רציונאלי אז הוא ימציא כל מיני דברים עד שזה יהיה לו רציונאלי) אבל הם השתמשו בכל מיני כוחות להרים את זה, וזה לא בעיה (ממש לא בעיה).

אז אנחנו מדברים פה (לא עם עם עריץ סתם) אלא עם עם כוח רוחני גדול מאוד ויש לנו כאן את פרעה עם כל חליותיו. אם נשים לב, זה לא רק מתחיל מפרעה, לפני זה - יעקוב אבינו שנתקל בלבן גם לבן יש לו כוחות רוחניים גם הוא יש לו דמות מוזרה, הטרפים שזה בכור שביעי שהוא תוקע לו קמעה בפה והוא מתחיל לגלות לו עתידות ועם מי לעשות עסקים ועוד. ואח''כ בהמשך יש את בלעם ויש את בלק בן ציפור וגם כן הדברים שהם עושים אותם נראה כמו מסרט אגדות אתה אומר: מה הולך פה? בלק בן ציפור, למה נקרא בן ציפור? לא קראו לאבא שלו ציפור זאת הייתה תנועה כמו 'ריקוד הציפורים' כמו שהאינדיאנים עושים. ועד היום אם נמשיך ונשוטט בעולם ברפובליקה הדומיניקאנית יש טקסים מטורפים, באפריקה כל היכולת להפוך אדם לזומבי. יש כוחות, הכוחות האלה בהחלט קיימים. אני למדתי קונגו פו וראיתי מה הסיפו שלי עשה עם צ'י אז אתה יודע שיש כאן כוחות רוחניים אבל בסופו של דבר שאתה שואל אותו: אבל לאן כל זה מוביל, מה אתה עושה עם זה. . חוץ מזה שיש כאן יכולת שהיא על טבעית, מעבר לזה (ואם היינו רואים מה למשל לוחמי קונג פו יכולים לעשות, הם מכניסים אצבעות לקיר, יש להם כוחות אימתניים)

אתה אומר: אבל למה זה משמש? בסדר, אנחנו מבינים שזה לא טבעי מעין סופרמן קטן, אבל לאן זה הולך? לאן כל זה לוקח? ופרעה היה אחד הגדולים בכוחות הרוחניים האלה. ולכן הוא הוריד גם יחד אתו את העם היהודי לשם כי זה בלבל אותם מאוד. אתה רואה משהו עם כוחות רוחניים שעושה דברים, זה מבלבל אותך, אתה אומר: הנה יש לו, הנה הוא עושה.

היום המחליפים של פרעה - זה המדע שנחשב לבעל כוחות למרות שזה לא נחשב לכוחות רוחניים זה כביכול רציונאלי אבל מבחינת ההשפעה על האדם, האדם מאמין בזה ולכן, אך שהוא צריך להגיע להתעמתות דווקא עם הכוחות האלה. זה לא היה סתם משעבד, זה לא היה כמו שמהטמה גנדי הוציא את העם ההודי מהאנגלים, זה לא היה בדיוק ככה, שמה זה לא היה עניין של כוחות זה היה פוליטיקה. פה אנחנו מדברים על משהו נורא מסובך שאם נקרא את המדרשים האוזן יהיה לה קשה לשמוע על מה מדובר שם, למה העם הזה מסוגל. ובכל זאת הקב''ה לא התייחס לזה: לא כתועבה, לא כטומאה ולא במיאוס כזה אלא היה לו עניין לשלוח עוד פעם ועוד פעם את משה רבינו לדבר אל פרעה ''בוא אל פרעה''. אתה אומר: למה אני מתעסק אתו בכלל? מי שואל אותו בכלל? זה מלך עריץ, תעזוב אותו, בוא נוציא את העם, בוא נדאג להם לצאת החוצה.

עניין נוסף שהוזכר בפעם הקודמת, ההוצאה של עם ישראל מחוץ למצרים (כל מה שמשתמע מכך) הוא מאוד גרנדיוזי. למה? כי אתה מתכוון להוציא מיליונים משמה (לפחות 6 מיליון החוצה) שאין לך איך להאכיל אותם, אין לך איפה לגרום להם לישון - אין מזרונים שמה, אין בגדים להחליף להם, אין טיטולים, אין שירותים, אין כלום. ואתה מוציא 6 מיליון לטיול 40 שנה (לא יום יומיים שאתה אומר: נו מצרים אילת, תיק תק נעשה את זה, שלושה ימים נגמור עניין, נסבול קצת בדרך. זה לא גירוש ספרד - זה 40 שנה) בלי אוכל ובלי כלום, משהו יכול לבוא ולהגיד שזה חסר אחריות פה לגמרי ואפשר להבין למה הייתה התנגדות כל כך גדולה גם מצד העם עצמו, למה העם התנגד. לכן, מסבירים לנו את הסיפור של יציאת מצרים בבקשה שלו, מה הקב''ה ביקש. .זה בכלל לתת להם כוחות של שליטה בכל הכוחות הטבעיים כי אחרת אי אפשר יהיה לחיות מחוץ למצרים. הם צריכים לאכול מן שזה לחם בתודעה (זה לחם מהשמיים), לשתות מים מתוך בארה של מרים שזה באר שהולכת איתם (אנחנו מבינים שזה לא באר רגילה), 'שמלתם לא בלתה מעליהם' 'רגלם לא בצקה'. יש להם שבעה ענני כבוד שהולכים מסביבם ומתפקדים: גם כמו מזגנים, גם כמו מגנים מפני החיצים אם משהו יורה עליהם וגם כמו בולדוזרים שמישרים להם את הדרך כי הם הולכים פלס ''ישרו בערבה מסילה''. יש להם 'עמוד האש בלילה עמוד ענן ביום' וכל מה שקורה מסביבם, זה נס אחד ענק. אבל במקום סתם עכשיו לדבר בניסים ניסים ולחשוב שיש שם עם שמתלהב מכל הניסים שיש סביבו, הוא עושה את זה. הקב''ה מעודד את התודעה של העם היהודי לעשות את זה, לשלוט בזה - לחיות ככה. וללמוד תורה תוך כדי תנועה, עם תינוקות שנולדים תוך כדי ועם זקנים, לאורך כל הדרך. ואם תשאל, אך מתים ואיפה קוברים אותם? כתוב שהם לא היו מתים אלא אם כן הם היו חוטאים (הם לא היו מתים בגלל הגיל) כלומר הגזירה של הקב''ה להמית אדם בהתאם לגילו לא הייתה תקפה שם, הם היו מתים רק אם היו חוטאים. אז צריך לדעת שזה לא היה סתם סביבה ניסית בזמן שהם היו אנושים רגיל אלא הוא הפך אותם לאלוקיים, הוא ממש נתן להם כוחות אלוקיים והוא עורר את הכוח הזה מתוכם. אע''פ שזה נקרא ''התעוררותא דלעילא'' התעוררות מלמעלה, מהצד ההכרה האלוקית שכבשה את האדם ונכנסה לתוכו ויצרה בפנימיות שלו ניסים כמו 'שירת הים' (נדבר על זה בשבוע הבא). נחשוב מגיעים מיליונים לים ופתאום כולם ביחד שרים את אותו שיר, עם אותו מלל ואתה אומר: מי לימד אתכם את המילים? מי לימד אתכם את המנגינה? אך אתם יודעים לשיר את זה? אך ביחד אתם שרים את זה? מאיפה אתם יודעים לשיר ביחד, זה מיליונים ששרים, מאיפה אתם יודעם את המילים? ולהגיד מילים (לא סתם): אני מודה לך, תודה רבה, וואו איזה יופי, זה שיר מאוד מורכב. ואח''כ שיאכלו מן כולם וכמו שאמרנו ישתו מבארה של מרים והם הולכים בדרך שרגלם לא בצקה ושמלתם לא בלתה מעליהם ויוצאים מהם בשמים עד שהם מגיעים ומתפתחים ומתפתחים עד לפרשת במדבר, בספר במדבר, שהם נעמדים למטה כעין של מעלה כמו שהמלאכים נעמדים 'מחנות מחנות' למעלה הם נעמדים בול בהשוואת הצורה, שמים וארץ בהשוואת הצורה לגמרי והם בני אדם. ובשלב הזה הם נהיים מעל המלאכים ופרעה שצופה (באזשהיא דרך, אנחנו לא קוראים לזה רוח הקודש כי זה לא רוח הקודש, יש צורות אחרות, אבל הוא צפה. יש גם את אמו של סיסרא 'שהשקיפה מבעד לחלון' ואבימלך 'שהשקיף מבעד לחלון'. יש מושג שנקרא 'חלון רוחני' שהם מסוגלים לראות אותו) הוא רואה ואומר: את האנשים האלה אני שלחתי מהממלכה שלי? תודעות עצומות כאלה אני שלחתי מהממלכה שלי? עם התודעה הזאת הייתי יכול להיות אימפריה על אימפריה על אימפריה. אני חשבתי שהם בזויים, לחם לא אכלו עם יוסף, חשבתי שזה איזה עמכה מאוס פתאום אני רואה שכל אחד יותר גדול ממני, הכי קטן שבהם יותר גדול ממני? וכאמור מה שנאמר על הים ''מה שראתה שפחה חרופה על הים לא ראה יחזקאל בן בוזי שראה את מעשי המרכבה'' אז אנחנו רואים שיש כאן פתיחה של תודעה מאוד גדולה. וזה 4/5 מהתורה 80 אחוז מהתורה מחנך לשם ולצערנו היום נראה כאילו החינוך הוא דתי - תלמד גמרא, תעשה מצווה כמו טמבל (סליחה על הביטוי) ואני אומר את דבריו של הרב, אני בטוח שהוא היה רוצה שאני אהיה השופר שלו בעניין הזה אבל ברחל אימנו הוא אמר: שזה כל כך חבל שרבנים מתייחסים לעם ישראל כמו לעם מפגר ונותנים לו ללמוד פשט כמו של ילד בכיתה א' שלומד תושבע במקום לדבר אתו קבלה ולנסות להבין שהנשמה שלו יודעת להבין את זה, ולחבר אותו למהות הרוחנית שלו ושידע לעשות את הדברים האלה מצד עצמו.

מכות מצרים

השיעור שהקב''ה עושה לעם המצרי ולפרעה זה לא שיעור אלים אלא זה מסר ופרעה מאוד מתבונן במה שקורה (את השבע מכות והמשמעויות שלהם נתנו בשיעור הקודם). מכיוון שהכל מסרים לפרעה שמתבונן בנתים מה מתרחש, המסרים של המכות עצמן הם מסרים של יחוד, מה למעשה הקב''ה מראה לו? מסרים של יחוד. אותו דבר היה ליתרו עד שיתרו בעצמו שהיה כהן עבודה זרה לכל עבודה זרה אפשרית 'בפרשת יתרו' אחרי שמשה מספר לו את כל המופתים כתוב ''ויחד יתרו''. אומנם רש''י מספר שבשרו נעשה 'חידודים חידודים'  קיבל מעין סוג של צמרמורת אבל ''ויחד'' לשון אחד, הוא הבין שכל הכוחות כאן זה אחד. זה הטעות של בלעם, נבוכנצאר, פרעה. כל מי שניסה להיות בעל כוחות, הקב''ה ניסה לרמוז להם: יש כאן ישות אחת, אתה חי בסופראורגניזם אחדותי לכן העשר מכות מאופיינות בזה אבל הוא רמז לו

סקירה קצרה של המכות,

מכת דם - עניין של הרצון לקבל לעצמו כי הדם הוא הנפש ועם ישראל שתה מים שזה השפעה. כל הדברים האלה משמעותיים מאוד כי פרעה אומר: אבל אני פה ''לי יאורי ואני עשיתני'' הוא מדבר בצורה כזאת של 'אין עוד מלבדי' אז הקב''ה נותן לו מכת דם ואומר לו: יש עוד מלבדך. לגביך זה מכת דם ולגבי עם ישראל זה מים, וזה אותה ישות בדיוק. וזה מזעזע אותו כי הוא מבין את המסר, אנחנו לא מבינים את המסר אבל לגבי משהו שמתבונן ואחראי על כוחות רוחניים גדולים מאוד שהוא מזיז אותם בתודעה שלו, זה מזעזע אותו אם משהו בא ואומר לו: יש עוד חוץ ממך, אתה בורג במערכת, אתה לא יכול לדבר במושגים של רצון לקבל לעצמו.

מכת צפרדע - עניין של 'דע רצף', הרציפות. משה רבינו הלך למדיין ולקח את ציפורה שזה עניין הרצף. רצף זה אומר שיש רצף בין הכל, קשר אורכי וקשר רוחבי, כדי לרמוז לו 'הכל אחד'.

מכת כינים - לשון כנות (פנימי וחיצוני). מה מאפיין בנ''א אגואיסט, מה מאפיין כל אדם? שבפנימיות שלו הוא חושב משהו אחד ובחיצוניות שלו הוא מתנהג משהו אחר אז בא הקב''ה נותן לו מכת כינים אומר לו: לא, הפנים והחוץ זה אותו דבר.

מכת ערוב - כביכול ערבוב של כוחות הנפש ברגע שאתה מערבב כוחות זה משמש לרעה וזה טורף (הדברים נאמרים בצורה פשטנית. הוסבר ביתר שאת וביתר עוז בשיעור הקודם) אצלנו ערוב זה 'הוו עז כנמר, קל כנשר וקל כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים' כוחות הנפש האלה אם תשתמש בהם בחוכמה יתנו לך דווקא את היכולת לעלות למעלה אע''פ שהם כוחות חייתיים ובהמיים.

מכת דבר - לשון דיבור. יש דיבור שהוא שלילי: מעכב בר. ויש דיבור שהוא חיובי כתוב הדיבור בורא. בעשרה מאמרות ה' ברא את העולם. עם הדיבור אפשר להחיות בנ''א.

מכת שחין - עניין השטחיות. לראות עור. שחין אותיות נחש ''משיחא דחוויא'' שזה העור שלו. דיברנו על עניין של משמעות.

מכת ברד - לקחת דברים של חסד ולהפך אותם להיות קשים. כמו מים, היה אמור להיות מים משפיע ואתה לוקח ועושה עם זה דברים שליליים. מהפך כוחות של קדושה לכוחות של טומאה.

מכת ארבה

פרעה הרי מנהיג טוטליטר, חוץ מזה שהוא דיקטטור שהוא מכתיב את האג'נדה היומית הוא גם המנהיג הטוטאלי הבלעדי (כאילו אני פרעה) 'לי יאורי ואני עשיתני'. הוא גם יוצר מצב שהוא עבודה זרה של העם שלו, מעבר לזה שהם עובדים עבודה זרה (את הטלה) הוא בעצמו גם עבודה זרה של העם שלו. הם היו עושים פסלים ענקיים, מאללים את עצמם עושים את הכל גדול כדי שהעם יירתע מהם. המדרש מספר שהוא היה בגודל של אמה ועשה מחילה כדי להגיע אליו. מי שהיה מגיע אליו לא היה יכול להגיע אליו, הייתה מחילה בדיוק בשביל הגובה שלו שהוא יגיע עד לכיסא שלו ומי שהיה צריך להגיע אליו היה צריך לעשות מעברים מיוחדים כדי להגיע אליו. היה לו 70 מדרגות כדי לתפס עד אליו. כשיוסף הגיע לא אמרו לו: יש פה איזה עברי הוא יודע לפתור לך את החלום, תשאל אותו הוא יענה לך. פרעה מאוד ניזהר במי שמתקרב אליו אומר: אך אני לא יודע משהו שהוא יודע? והוא ידע 70 שפות אז כשהוא היה על התחתית, הוא שאל אותו בשפה מסוימת והוא ענה שלו והיה אומר לו: בוא תעלה מדרגה. שאל אותו שאלה אחרת בשפה אחרת הוא ענה לו באותה שפה, עלה מדרגה. ככה עלה את כל ה 70 שפות. וכשהוא הגיע עד לשלב השבעים יוסף מדבר אתו בלשון הקודש והוא לא מכיר, על זה נאמר: ''עדות ביהוסף שמו שפת לא ידעתי אשמע'' שהיה את השפה ה 71 ליוסף. האמת היא שהיא לא הייתה שפה ה 71 אלא היא השפה שהיא הסינסטזיה של כל ה 70 שפות (היא כוללת את כל השפות כולם) ואז פרעה אמר: 'אוקי, אתה יותר גדול ממני, אני מבין את זה'' אצל יוסף הוא ניכנע. עכשיו אצל פרעה צריך להכניע אותו כי יש כאלה שאומרים שזה לא אותו פרעה בין בגופו שזה לא היה אותו פרעה, בין שהוא השתנה אבל היינו הך מספרים לנו שזאת אותה ישות שהשתנתה.

מכוון שפרעה זה ישות טוטליטרית שאומרת, אך יכול להיות שיתקיים משטר שהוא לא מלוכני? בא הקב''ה ונותן לו מכת ארבה. מה אומר שלמה המלך על ארבה? צא ולמד מהעם הזה שאין לו מנהיג, אין לו מלך. הארבה מתפקד כמו סופראורגניזם שקם כאחד, נוחת כאחד, אוכל כאחד, מגנים אחד על השני, פועלים אחד למען השני, מטפחים אחד את השני ולאף אחד לא חסר שום דבר ואין להם מלך. כל חוכמת הנחיל מדברת על העניין הזה שלא צריך מלך בין אם זה נמלים, בן אם זה דבורים, בן אם זה להקת זרזירים, דגים שנמצאים בים ועוד לא צריך משהו שמנהיג אותם. גם עם ישראל, העם מנהיג את עצמו - לכל אורך הדורות העם מנהיג את עצמו. מה זה העם מנהיג את עצמו? הרי יש לנו מצווה של 'שום תשים עליך מלך' אבל זה העניין שהעם רוצה ברצונו לשים עליו מלך אבל המלך הוא הקרנה מרצון העם אז למעשה העם מנהיג את עצמו גם בהיבט הזה (גם אם יש לו מלך הוא מנהיג את עצמו דרך המלך שהוא שם אותו) וזה חדש לפרעה. כאן הקב''ה גם מגלה לו את הענווה שלו כי כביכול זה מלחמה בן מלכים (כביכול ראש בראש) כאילו הקב''ה אומר לו: 'אני המלך לא אתה המלך' אבל זה לא מלחמת אגו כי הקב''ה רוצה ללמד אותו אחדות. הוא רוצה להביא אותו למסקנה הזאת אך בכל זאת אני מנהיג את עצמי אבל אני מנהיג את עצמי כמו ארבה, אני לא מנהיג את עצמי בצורה יחידנית ובשביל פרעה זה שיעור גדול מאוד וחשוב מאוד. זה לא המכה של הארבה שעוברים אותה (זה לא משהו שצריך להרשים) אלא זה רעיון.

המכות שהוא חוטף זה מכות שהם רעיונות ופרעה כרגע שולט בכיפה, למה מספרים לנו שהוא שולט בכיפה? כביכול התודעה של כדור הארץ זה תודעה של פרעה, אם ישנו את התודעה של פרעה ישנו את התודעה בכל כדור הארץ. וזה חידוש גדול מאוד, לדבר על זה שרבים שולטים ביחד ואף אחד לא נמצא מעל אף אחד. אנחנו צריכים לחשוב בצורה של חוכמת הנחיל, הנחיל עובד כנחיל - צריך לאפשר לכולם ויש מקום לכולם והקב''ה ברך את אברהם אבינו ''הרבה ארבה את זרעך''. אומר לו: חוץ מזה שזה יהיה הרבה, כי בסופו של דבר יש כאן מקרא סותר במקום אחר כתוב ''לא מרובכם בחרתי אתכם'' אז אך אתה אומר לאברהם אבינו: 'הרבה ארבה את זרעך'? חז''ל סידרו את זה ואמרו שזה יהיה כמו ארבה ''הרבה ארבה'' שאתה תהיה רב אבל לא יותר מידי רב, אתה לא תשלוט בזה בגלל הכמות שלך אלא אתם תהיו כמו ארבה אתם תתפקדו כמו סופראורגניזם 'כאיש אחד בלב אחד'. וזה הייתה המכה שהייתה לפרעה, מכה חזקה מאוד להבנה שלו בשבילו זה שבירת תבנית מטורפת והוא מבין את הרמז, פרעה ישות נורא חכמה והוא מבין את הרמז.

אבל שוב מראים לנו את העשרה שלבים, אז למה הוא לא חוזר בו? למה צריך את העשר מכות האלה? מה הסיפור שלו? שיבוא ויגיד: הבנתי קלטתי 'יש כאן ישות אחת שמנהיגה את העולם, טעיתי הייתי צריך להתבטל אליה, מה פתאום אני אוגר לעצמי כל מיני כוחות'. . לא, אנחנו רואים שהוא עדיין ממשיך. וזה חשוב, לא בגלל שהוא עיקש אומנם כתוב ''ויכבד ה' את לב פרעה'' ההכבדה של לב פרעה לנו זה נראה כאילו הקב''ה רוצה להמשיך להתעלל בו אז הוא בעצמו מקשה, זה לא - רק מראים לנו את המבנה של פרעה. המבנה של פרעה זה בעשרה שלבים שחייבים לקבל קומה רוחנית שלמה לגמרי ואי אפשר לתת לו הוכחה ע''י רעיון אחד שניים שלושה או שמונה, צריך שיהיה שם את כל העשרה. כשפרעה מקבל את מכת בכורות - לא מכת בכורות היא זאת שהכריעה אלא כל העשר בבת אחת הכריעו (הוא ניזכר בכל העשר בבת אחת) אז למעשה זה שלבים בלהכות את התודעה של פרעה.

מכת חושך

כתוב שהחושך שמה היה כביכול סמיך, הם לא קמו מהמקום שלהם, ''ואיש לא ראה את רעהו'' ושוב זה חוזר לעניין של 'איש לא ראה את רעהו', מה זה חושך סמיך? שם להם מסכה על העניים ושקים על הירחיים כדי שלא יקומו?! אז שלושה ימים עוברים את זה (הולכים לישון שלושה ימים) זה לא היה העניין הזה. פרעה זה התפרעות, התפרעות יוצרת הסתר, הסתר כל כך גדול שאיש לא רואה את רעהו. אגב, 80 אחוז מעם ישראל מתו במכה הזאת זה היה אמור להיות גם סיפור לתודעה שלהם, לא קלטו, אז במכה הזאת הם מתו. ואם תשאל היית מחכה עד הסוף שיראו ואחרי זה תראה אם יחליטו או לא יחליטו. בשביל העם היהודי צריך מכה אחת שהוא יבין לא צריך שמונה מכות ואם הוא הגיע למצב של איש לא ראה את רעהו אז כל העולם הזה כבר לא שווה כי כל התורה שלנו זה ''ואהבת לרעך כמוך''. הם לא ראו אחד את השני זה הפלא הרי הם לא ראו את עצמם, המדרש אומר אם היו מרימים את היד לא היו רואים את הכף יד שלהם, אז אם אתה רוצה להרשים כמה חושך היה, אתה יכול להגיד: 'אפילו אם הוא היה מרים את היד שלו הוא לא היה רואה אותה'. . ככה בסלנג אנחנו אומרים: היה כל כך חושך לא ראיתי את היד שלי אבל לא, זה לא משנה, הם לא ראו אחד את השני זה כביכול עצבן את התורה זה עיצבן את הבורא. אם החושך הוא חושך שבו אתם לא רואים אחד את השני, זה בעיה.

יש כאן עוד עניין. הרי כתוב שלישראל היה אור בכל מושבותיהם, אך יכול להיות שהם מתו במכת חושך היה אור בכל מושבותיהם ? אע''פ שהיה אור בכל מושבותיהם עדיין התקיים בהם איש לא ראה את רעהו. אז הנה ב''ה אנחנו חיים בסביבה של שפע והכל יש אבל יש סביבנו מלא הומלסים, מלא נצרכים, מלא נזקקים, מלא אנשים שמחטטים בפח זבל. הדכסוס עכשיו הכי גדול בעם ישראל זה שהכלבים בת''א בצער ורון חולדאי אוכל כלבים (הכתבה האחרונה שיצאה) זה עכשיו הכי חשוב. יש למעלה מ 1/4 מיליון ילדים מתחת לקו העוני עם סכנה של אכילה, חסר להם אוכל ועכשיו הכלבים של ת''א זה הדבר הכי מעניין ''פני הדור כפני הכלב'' לא סתם נאמר. לא נאמר בלשון של קטרוג, רק מנסים להסביר איפה התודעה שלנו מונחת ''איש לא רואה את רעהו'' ונעזוב את עניני הכסף, אף אחד לא רואה אחד את השני. אז גם כאן ההסתר הגדול שהיה לפרעה לגביו כביכול זה אותו דבר, מה זה משנה שלושה ימי חושך או פרעה זה אותו דבר אבל לגבי פרעה הקב''ה הוסיף לו כביכול עוד סוג של הסתר שהוא הסביר לו מה בדיוק ההסתר - שאתה לא רואה אף אחד. בשביל פרעה זה מזעזע מאוד כי משהו מעיר לו את הרגש, משהו מנסה להעיר לו את הרגש כי הוא אומר לו: איש לא ראה את רעהו וזה נורא קשה לאדם שהוא כל כך אגואיסט.

אם משהו ילמד את המכות והוא אגואיסט, צריך ללמוד את המכות אחד אחד (כמו שצריך) צריך להעביר עשרה שעורים (שיעור על כל מכה) רק כדי לדבר קצת בראשי פרקים על כל מכה כדי שנבין מוסר וניקח אותו לעצמינו, אנחנו נהיה מזועזעים, כמה אנחנו פרעה - הדיבור על מה שאנחנו. אבל פרעה מבין עניין והוא מבקש שייקחו ממנו גם את המכה הזאת ואז באה מכה אחרונה שהיא מכת בכורות.

מכת בכורות

הרי כתוב שהטיפה הזרעית שיוצאת מן הגבר יוצאת מהמוח שלו ומכוון שזה כך היא גם מכתיבה מי יהיה הבכור שלו ויש לזה הרבה עניין. הבכור הוא מבנה רוחני אחר מאשר הצעיר וגם מבחינת היררכיה בתוך המשפחה, הילדים הצעירים צריכים לכבד את הבכורים. הבכור הוא בחינת מכלול והקטנים שבאים אחריו הם בחינת ענפים אז יש כבוד אפילו לאבא לבכור שלו, כבוד מבחינת חשיבות, ולא לשכוח שפרעה בעצמו הוא בכור.

כאן למעשה פרעה עולה מלמטה מהגוף שלו, דרך כל עבודת המידות, עולה עד למחשבה שלו אם פרעה אומר: ''לי יאורי ואני עשיתיני'' הקב''ה אומר: מי אומר את זה? אז הוא יכול להגיד 'אני פרעה' הוא אומר: אוקי, בוא נבדוק מי זה פרעה? האם פרעה יכול למות באזשהיא דרך? האם הוא נצחי? האם המחשבות שלו הם נצחיות? האם פרעה יודע מאיפה הוא מניב את המחשבות שלו? האם הוא מודע למחשבות שלו לפני שהן מגיעות ופוקדות אותו? אז הוא עושה סביבו מכת בכורות ופרעה מבין טוב מאוד. זה לא העניין של הצער של הילד שלו אדם בעל אגו אם הבן שלו מת במלחמה וזה כבר קרה, היו הרבה מנהיגים שהילדים שלהם נהרגו במלחמה משלנו וגם משל אומות העולם, זה לא הזיז מילימטר, עדיין הם היו אויבים שלנו בלב ובנפש וזה לא שיחק אף פעם תפקיד. אז לנו נראה (כאילו אם אנחנו קוראים את התורה): וואו זה עניין רגשי כאן אז בטח הוא נפגע רגשית. . אדם עם אגו כמו זה לא נפגע רגשית אם לוקחים לו ילד אחד כי אח''כ הוא יצטרך להתמודד עם כל הבושה שנגרמת עקב החולשה שלו. ובשקט יכול להיות לו יורש שבא ואומר לו: לך הרגו את הילד אז תעוף 'אני יחליף אותך' 'אני יותר חזק ממך לי אין ילדים'. זה לא ככה. אלא שהוא הבין ממש, שיש כאן מקור לבכור - יש כאן מקור לכל המחשבות וזה היה מעל פרעה וכאן פרעה נכנע.

שנבין שכל המלחמה הייתה רק מלחמה בתודעה שפרעה יושב ומעכל את כל המשמעויות של מה שמתרחש עליו. גם האדם צריך לעשות את זה כדי להתבטל וכדי להבין באיזה מציאות הוא חי – בטח ובטח שהוא לא צריך להיות כמו עבד אבל גם להיזהר מאוד לא להגיד: 'לי יאורי ואני עשיתיני' ולצבור לעצמו כל מיני כוחות או כל מיני דעות (שזה הכי גרוע). בן אם זה דעות מדעיות, בן אם זה שאנשים עושים קורסים בכל העולם: קורס לפתיחת העין השלישית, קורס להילינג, קורס לזה וקורס לזה ואומרים לך: 'אבל הנה תראה זה עובד יש לי קליניקה'. . אין הבדל בינם לבין פרעה ולמעשה היהודי והמטרה של היהודי היא אחרת לגמרי.

ננסה להבין מה פרעה היה צריך להבין ומה המסר שהעם היהודי צריך לקבל, מה התכלית שהעם היהודי צריך לקבל וניתן דוגמא למשהו מכוחותיו של פרעה.

אני כבר מתנצל שהסרטון לא לגמרי צנוע (לא רואים שם שום דבר מיוחד אבל הוא לא לגמרי צנוע). רק כדי להראות משהו שמצא שיטת הילינג והוא עושה בה נפלאות, עם תנועות ידיים והוא כרגע מלהיט את כל העולם (זכה למיליוני צפיות). יש לו נרשמים והסמינרים שלו סגורים לעשר שנים קדימה וכולם באים ללמוד את הטכניקות שיש לו בידיים, חשוב לראות את זה. נראה את זה בדקות הקרובות ונדבר על זה. לראות איזה כוח, זה כוח אמיתי לצורך העניין הזה. הוא טוען שהוא פיתח את זה במשך 30 שנה, על כל פנים, יש לו הצלחות לא מעטות. הוא יהודי, הוא מרפא, מכייל אנשים מהתחלה. שייך לאותה משפחה של ההילינג רייקי צ'י ויש עוד הרבה דברים מדהימים שאפשר לראות לאו דווקא אצלו.

הנקודה בסופו של דבר, לאן כל זה מוביל?

אנחנו לא באנו לרפא את עצמינו ככה, אנחנו צריכים לדעת ממה אנחנו חולים. אנחנו לא באנו ללמוד לאכול אם אנחנו לכתחילה לא צריכים לאכול, יש כל כך הרבה דברים שלמעשה הם מיסקונספציות והעם היהודי לא צריך להתעסק איתם בכלל. אע''פ שיש כוחות כאלה (זה לא שאין כוחות כאלה) יש אנשים שמסוגלים לתקשר ויש כאן 'חיצונים', בהחלט. אז יש כאן כל מיני כוחות (זה לא שהם לא קיימים, הם קיימים) אבל בסופו של דבר, אתה אומר: מה התכלית של כל זה? מה כל זה אמור לעשות?

אותו דבר לגבי העניין של פרעה, מה רצית לעשות? לחיות חיי נצח? לשמר את עצמך במקרר אנרגטי שנקרא 'פירמידה', שיפתחו אותו עוד 5000 שנה ואז תקום עם אותה תודעה? ותשלוט בעולם של עוד 5000 שנה? שמת אתך חיטה כדי שזה ישמר שתוכל לזרוע את החיטה שלך ולחיות עוד 5000 שנה עם אותה תודעה כמו לפני 5000 שנה? ואח''כ לעשות במקום שלך עוד מקרר אנרגטי בצורה של פירמידה כדי לשמור את עצמך עוד 5000 שנה, עם אותה תודעה? זה הראש.

זה ראש שיש אותו לצערנו גם הרבה מאוד. יש כאן מיליונים של דולרים, תעשיה שלמה של סייקיקיות - מלחיצה במחטים, מיסטיקה, קורסים אלטרנטיביים, פסיכודרמות ועוד. כל שיטות האלטרנטיבה, כל הפסדו מדע, כל הפסדו רפואה. בסופו של דבר, אדם צריך לעצור ולשאול את עצמו: לאן זה מוביל אותי? גם אם זה יצליח בצורה הטובה ביותר וגם אם זה על טבעי. נניח כל בנ'א שיבוא אלי אני יעשה לו ככה אני מבריא אותו (נניח שיש לי יכולת כזאת) לאן זה אמור להגיע ? 6 מיליארד יש ע''פ כדור הארץ, יש לי יכולת לגעת בכל בנ''א ולהבריא אותו. .  

אז מה?!

אני מחזיר קרימינל להיות קרימינל בריא?

מחזיר בנ''א אגואיסט להיות אגואיסט בריא?

בשביל מה אני צריך להבריא אותו?

הראש האנושי, מיד חושב אך אני יכול להשתמש ולהכשיר את השרץ - למכור שרצים ורמשים ולרשום בד'ץ, ככה הראש חושב. בלי לראות אבל בסופו של דבר לאן צריך להגיע? למה אני צריך להבריא בנ''א אם לכתחילה בטבע הרוחני שלי אני בריא? למה אני צריך לדאוג לתזונה נכונה אם בטבע הרוחני שלי אני בכלל לא אוכל? אני יכול לזון ממן שאני לא צריך לגדל אותו על הקרקע. למה אני צריך לשלם למקורות כל כך הרבה כסף, על כלור ופלואור שהם ששמים בברזים, אם אני לא צריך את זה? (ויש עוד כל כך הרבה דברים שאנחנו בכלל לא נצרכים לזה). ושוב,

המטרה לא להשיג את הכוחות הרוחניים אלא התכלית של הכל..

בראש ובראשונה - יהודים לא צריכים שום עזרים, הם לא צריכים אפילו פעולות פיזיות אנחנו צריכים לבנות את התודעה שלנו לתפוס שלימות. אנחנו לא נשנה את המסע שלנו אבל אנחנו נוכל להבין אותו ונוכל לראות אותו מבעד לעיניים של הצופה האולטימטיבי, מבעד לעיניים של הבורא ולהיות מניפסט שלו פה בצורה הכי טובה - להיות שגרירים שלו בצורה המושלמת ביותר. מה שאנחנו מייחלים זה לפקיחת עיניים.

שבתאי צבי 'שם רשעים יירקב' היה אדם גדול מאוד, היה גאון בתורה, הוא כתב ספרים בגר''א דגר''א. בתקופה שלו היה אדם שכתב חיבור על הגמרא שנקרא 'הבית החדש' (סוג של הגהה על הגמרא) הוא היה גאון והבן שלו היה גאון. אמר לבן שלו: 'לך תבדוק אותו - אם כולם מאדירים אותו מכריזים עליו משיח, לך תשב אצלו תבדוק מי הבנ''א הזה'. הוא הגיע אליו ישב אצלו והתרשם מאוד מהחוכמה שלו אמר: 'לא שמעתי שעורים כאלה בחיים', דיוק כזה, יופי כזה, גובה כזה. הוא ראה אותו עושה שלוש טעויות: א. שוכב פרקדן ( פלאט על הגב שאסור לגבר ע''פ ההלכה לעשות את זה) ב. קושר את הנעלים לא נכון ג. לא טבלו במקווה (לומדים לא בטהרה). בכל זאת הוא העביר שעורים כאלה גדולים אז הוא אמר: ''סוד ה' ליראיו'', אני לא רוצה לשים עין על זה, מאיפה אני מבין, זה אדם גדול אני לא מתערב. אז הוא ישב שמה. אחרי שבועיים שהוא עמד להיפרד כדי להגיד לאבא שלו שהכל בסדר, שבתאי צבי מלווה אותו ושואל אותו: מאיפה אתה בא, אומר: מהכפר הזה. . וזה הילוך של שבועיים, שואל אותו: בכפר שלכם הכל בסדר? אומר: לא, יש לנו פריץ גוי 'שעושה לנו את המוות' , אדם מאוד לא פשוט. שבתאי צבי מתכופף לקרקע, תולש עשב אומר לו: מעתה הוא לא יטריד אתכם. הוא לא הבין מה הוא עשה, חוזר לכפר לאבא שלו. האבא שואל: אך היה? עונה: נראה לי שצריך לברך על המוגמר. אדם גדול, רציני, בן תורה, תלמיד חכם, הכל נראה טוב ואז אמר לו את השלוש טעויות, האבא אמר: זה לא מעיד על כלום. אחר כך, שואל אותו: מה עם הפריץ שנמצא בכפר? עונה: הוא מת לפני שבועיים, אומר: אתה יכול להגיד לי את היום ואת השעה, אומר לו: כן ביום הזה, עונה: גם את זה נראה לי הוא עשה. הוא התכופף לקרקע, תלש עשב ואתה אומר שהוא מת באותה שעה. 'הבעל בית חדש' קרע את הבגדים שלו ואמר: זה משיח שקר. אומר לו: למה? אומר: מקובלנו שהמשיח לא יעשה כלום עם הידיים שלו, הוא לא יעשה שום פעולה פיזית, הכל יעשה רק במחשבה שלו - הוא יהיה תודעה צרופה. אם הוא עשה את זה, זה משיח שקר ומיד הכריזו עליו וככה היה, הוא השתמש בקבלה מעשית.

אז המשיח לא צריך דווקא כמשיח לא לעשות את זה, המשיח צריך להיות דוגמא ומופת לעם היהודי שאנחנו לא צריכים כל כך לעשות את הכל אם אנחנו מבינים שהעולם בנוי מתודעה. ואנחנו צריכים לדעת שזה לא שטויות, זה עסק רציני שעד היום מתקיים. אתה בא לצדיק עם ממצא פתולוגי אתה אומר לרב: 'הרב תראה הבנ'א חולה, יש כאן ממצא פתולוגי והוא אומר לך: לא, הוא בסדר. 'אבל אני לא באתי אליך כי הוא בסדר, באתי כי הוא לא בסדר'. 'לא הוא בסדר, לכו הביתה' (הרב יכול לשבת שנים ולספר לנו אותות ומופתים שכנראה אנחנו מכירים בצורה כזאת או אחרת). עכשיו, הוא לא שולח אותך סתם כאילו אתה מדומיין, הוא עושה משהו עם התודעה שלו הוא יודע שהוא לא בסדר, הוא מסדר את זה אבל הוא לא אומר לך: תיקח עשב, הוא לא כותב לך קמעה - הוא לא עושה תנועה פיזית, הוא רק אומר לך 'יהיה בסדר' והוא מסדר את זה בתודעה שלו. וזה אחת הדוגמאות, אבל זה לא המטרה שלנו גם זה לא המטרה של הצדיקים. הצדיקים כועסים על זה שבאים לבקש 'ברכה והצלחה', הם מתעצבנים על זה כי הוא אומר: 'אם אני כאן אני יכול ללמד אותך לעשות את זה' 'אני יכול לקדש אותך' 'אני יכול להעביר לך מוחין שאתה תהיה אדם גדול', בשביל מה אתה בא שאני ארפא את הכאב ראש שלך ?

יש לנו יעד, יש לנו תכלית - לתפוס את השלמות, גם את העשייה ''שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו'', לחיות פה להיות פה. וגם לתפוס ולהבין את האלוקות. אני צריך להחזיק את זה משני הקצוות. וזה אפשרי, זה לא חלומות באספמיה, פשוט לא למדו אותנו את זה - אנחנו יכולים.

הדור הזה, יכול בקלות להשלים את הקצב כי אנחנו לימודי ייסורים יש לנו התשע''ח שנים של ייסורים ובתהילים כתוב ''אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדינו'', שהייסורים שווה ערך לתורה. זה הסיבה למה תורת הקבלה מתגלה בדור הזה כי הכנו כלים אדירים שהם כלים של ייסורים. נחשוב מה עברנו: נאנסנו, נגנבנו, היו לנו לא שואה אחת ולא שתיים היו לנו אלפי שואות בין אם הם קטנות ובין אם הם גדולות וגרנדיוזיות, אפליות, הוצאות להורג, אינקוויזיציות. מה העם היהודי הזה לא עבר. אז אנחנו נמצאים 222 שנה לפני הסוף, להעיר אותנו דקה לפני אי אפשר, צריך עניין של 'עלות השחר'. לאט לאט צריך להזריח את ההארה הזאת אז הקב''ה נתן שעכשיו ההארה של חוכמת הקבלה תתגלה. רואים אנשים כמונו, באים אחרי יום עבודה כביכול לא מלומדים, לא תלמידי חכמים, לא קראו כל היום תורה ומצליחים להבין עקרונות (כמו העקרונות שאנחנו מלמדים אותם פה, עקרון אחר עקרון).

והמשל הוא המשל הבא, כדי שנבין עד כמה אנחנו קרובים לגאולה, ועד כמה זה אפשרי לדבר הזה. הרי כל הרעיון כאן זה עניין של שכחה וזיכרון. 'הצמצום' של הקב''ה להיות אדם להיכנס לעולמות, הוא צמצום שגרם לאדם שכחה, הוא לא זוכר מי הוא היה. יש רקיע שנקרא 'נשיה' שכחה והוא מבדיל כביכול בנינו לבין הבורא, אפשר לעבור את ההיכל הזה ולהיזכר מה ההכרה המקורית שלך. ניקח אדם שקיבל מכה בראש, קראו לו משה. משה היה רופא מאוד טוב עם כשרון מיוחד (רופא זה לא רק מקצוע לדעת פרטים, זה כשרון שלם). הוא איבד את הזיכרון שלו. הוא עכשיו החליף שם, קורא לעצמו דני. אומרים לו: 'תשמע דני, אתה מתכחש לעבר שלך לזהות שלך, לאן תלך, יש לך אישה, ילדים, יש לך בית. אתה לא יכול להיטמע ככה בעולם'. גם הלכתית אסור לחתן את הבנ''א הזה אע''פ שהוא לא זוכר. 'אתה צריך לחזור אחורה', הוא שואל: מה אני צריך לעשות? 'תיזכר בזהות המקורית שלך. קראת לעצמך דני תזכר מה היה משה'. הוא אומר לעצמו: משה היה רופא גם אני אלך לביה"ס לרפואה ואלמד רפואה. הוא ניכנס ולומד רפואה אבל הוא לא ניזכר שהוא משה, למה? כי זה דני עם הזהות שלו למד רפואה. אבל אם הוא היה לומד רפואה כדי להיזכר, הוא היה ניזכר מכוון שהוא עכשיו תחת זהות חדשה לומד רפואה אז 'דני עכשיו רופא חדש'.

למה המשל דומה? אנחנו באנו ללמוד תורה לא כדי ללמוד תורה באנו ללמוד תורה כדי להיזכר במה שיש בתוכנו, אדם הראשון נולד עם התורה. בטבע הרוחני שלנו שאנחנו חלק אלוק ממעל, נמצאת התורה. מה אנשים עשו פה? באו אמרו: 'אני לא זוכר' אז אני אלמד תורה מהתחלה. אז הם מייחסים את התורה לעצמם 'הנה אני למדתי את הש''ס, הנה אני למדתי את הפוסקים, הנה אני . .' שואלים אותך: אוקי, וכל זה הזכיר לך את הטבע הרוחני שלך? לא. אז, מה עשינו? יש לנו כאן כאילו שני רופאים, מה שהיה משה כרופא ומה שהיה דני כרופא. אם תגיד: אני אשב עכשיו בשעורי רפואה כדי לנסות להיזכר אולי משהו יזכיר לי. . מילא אבל אם אתה מתכוון ללמוד את הכל עוד פעם מהתחלה עם זהות חדשה, זה כאילו עשית בריה חדשה.

יש לנו יכולת להיזכר מחדש ''וחיי עולם נטע בתוכנו'' זה נמצא בתוכנו, זה רק בא להזכיר ואפשר לזכות להארה ספונטנית. אנחנו רואים את זה מתרחש באומות העולם. אתה רואה אנשים שנכנסו לדיכאון קליני כמו: ביירון קייטי, אקהרט הולי ועוד, מורים רוחניים שרגע לפני זה לא התעסקו בכלל ברוחניות, הם היו בדיכאון של החיים שלהם, פתאום במקום להתאבד זכו לסוג של הארה והיום הם מורים רוחניים (כאילו קיבלו הארה בודהיסטית במדיטציה עמוקה) והם לא השניים היחידים, זה עשרות ומאות. וכל שני וחמישי אתה רואה מורה רוחני שלא דומה לסיני או להודי (הוא לא נראה כמו גורו) לבוש ג'ינס וטריקו והוא מורה רוחני 'אתה אך הגעת לזה'? הייתי בדיכאון בהרים ועכשיו אני יודע והם מדברים לעניין (זה לא שהם מדברים שטויות) באמת עבר עליהם משהו, הם באמת חוו חוויה של הארה. אם הקב''ה עושה את זה לאומות העולם זה רק מרמז עלינו -  על זה שזה אוטוטו, זה גם נבואה כתוב שאפילו התינוקות שלנו יתנבאו ''כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם'' ''ותמלא הארץ דעה את ה' כמים וים מכסים ולא ילמדו איש את רעהו דעו את ה' כי כולם ידעו אותי'' וזה למה? הכנו כלים כבר כמעט 6000 שנה, כלים של ייסורים. כלים של ייסורים, זה כלים מאוד עמוקים, וזה למה? כי אם ניקח את כל מה שקורה וכל מה שקרה מששת ימי בראשית, זה הכל רק תנועות בתודעה. זה רק תנועה בתודעה, אומנם אנחנו לא יודעים לפענח אותה אבל זה רק תנועה בתודעה. שבנ''א מרים כוס תה חם והוא מרגיש ששורף לו ביד, זה תנועה בתודעה שנכנסת שורשית אליו עמוק ויש לה משמעות. הוא כרגע אומר: 'כאב לי ביד', זה מה שאני מבין אבל זה לא נכון, הוא לא יודע שזה ניכנס אליו עמוק עמוק לתוך התודעה ויישר אותה כי המטרה של כל הייסורים זה ליישר את האדם.

לאט לאט משהו עכשיו מתחיל להסתנכרן בין הבריאה לבין האדם - הוא שם לב להשגחה, הוא שם לב להמון דברים, הוא מבין דברים עמוקים, עקרונות שלמים בחוכמת הקבלה, דברים שהיו סודות לפני 100 200 שנה פתאום היום אנחנו מדברים עליהם ככה בגלוי, הכל נפתח ואנשים מבינים. מחזיקים ראש וזה פלא, זה רעיונות פילוסופיים עמוקים מאוד של לפתור פרדוקסים, אתה צריך לדעת המון בנפש כדי לעכל את זה ולא קראת אף ספר על זה.  והרב אשלג בכלל, עשה דברים עם התלמידים שלו שזה לא יעשה. הגמרא מציינת שאדם צריך להיות תלמיד חכם, להכין את השיעור שלו ארבע פעמים והוא צריך להיות בקיא ולהיות החומר אח''כ שילך ויעביר אותו. מה הרב אשלג אמר? כל התלמידים שלי 'מי ששמע משפט אחד והבין אותו שילך וילמד אותו', מי שלמד אצלו עקרון 'תלך ותלמד'. . 'אבל אני עוד לא יודע כלום'. 'לך תצא תלמד', למה? זה יעיר אותך. אתה תראה שתוך כדי הלימוד אתה בעצמך מתעורר וגם כל הידע הפנימי שלך מתעורר ביחד אתך. תתחיל להגיד משפט ופתאום אתה מוצא את עצמך 'זורק חוכמות ותובנות' ואתה בהלם מעצמך שאתה אומר: 'מאיפה יש לי את זה בכלל' - זה ''נשמת אדם תלמדנו''. יש לנו את זה, הייסורים חיברו אותנו בחזרה לעצמינו. . אנחנו רואים שזה עדין בתהליך (זה עדין לא השלים את התהליך שלו).

היום המרכזים של המדיטציה פורחים בכל העולם, כל המרכזים לרוחניות פורחים בכל העולם, הכל מלא. אנשים כבר איבדו אמון בקונבנציונליות: רפואה קונבנציונלית, מדע קונבנציונלי, הכל כבר פאסה. אנשים כבר לא מאמינים בזה אז הם הולכים לכל מיני דברים אלטרנטיביים, יש נהירה עצומה שהולכת ומתגברת אפילו הרופאים בעצמם עוזבים (זה גם כן תהליך) אבל בסופו של דבר זה לא המטרה שלנו.

העבודה שלנו היא רק בתודעה

אתה לא יכול לבוא ולרפא משהו שהוא כבר בריא, אתה לא יכול להזין משהו שהוא כבר מוזן אתה לא יכול למצוא חיים אלטרנטיביים למשהו שהוא כבר מושלם, אין צורך - אתה רק צריך להתחבר לקיים וזה העבודה שלנו.

העבודה שלנו היא רק בתודעה: ליישר את המחשבה, ליישר את הרגשות, ליישר את הפעולות הגופניות. ברגע שאנחנו נתיישר כל המידע יבוא, הוא יציף אותך ואז אתה תראה בעיניים שלך שהכל בסדר, הכל שלם ומושלם והכל טוב. הכל מתפקד כמו שצריך ולא צריך לרפא שום דבר גם מה שנראה לך חולה בכלל לא חולה, זה רק תהליך, והכל בסדר ולא צריך לעשות שום דבר חוץ מלהרגיש שלם.

אז אומנם זה מתסכל כי לפעמים יש שממה ולפעמים אתה לא מרגיש שום דבר ולא קורה שום דבר ומאשימים אותך שאתה לא יצרן. . בסדר. . 'מי שיצרן שיבנה פירמידות'. . אתה תמשיך - ותיישר את השכל, ותלמד עוד פעם, ותתחדד ותלמד ותתחדד, ותיישב את הפרדוקסים ואך זה להיות בתוך החומר ומחוץ לחומר ועם תבנית ובלי תבנית ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם וה' מרחם והוא נותן למעשה השראה. הוא רואה, הוא פה, הוא חווה הוא רואה מי מתאמץ ומי מתייגע אז הוא פותח. ומסביב לרב יש חוזרים בתשובה שהם פושטקים (גם אנשים שהיו בכלא) והיום השכינה על הפנים שלהם וזה פלא ונס מה שמתרחש, אנשים בעלי השגות ונפתח להם הכל, אתה אומר: 'אך, מה לכם ולבנ''א הזה'? כמה דרך הייתם צריכים לעבור עד שהייתם מגיעים למדרגות האלה? אבל לא. ואם יש השפעה של מוחין מצד הצדיק לתלמיד שלו זה רק אם מגיע לו, הוא ראה שיש לו כלים הוא פשוט נותן לו אור אז אין הארה בחינם, הוא לא יכול לתת הארה בחינם אסור לו לעשות את זה רק אם יש לו כלים. ויש לנו כלי ייסורים אדירים ורואים את זה לפי העצבות הגדולה שיש בעם והעצבות הזאת זה כלים עצומים כי למעשה למה אנחנו עצובים? אין לנו את השורש, חסר האבא, חסר הבית כולנו מתגעגעים. אז יש המון תמיהה בפנים, המון שאלות בפנים. המון תהליכים שהם לא מתומללים הם רק מתורגמים לרגש כאוב מאוד ועל זה נאמר ''תשב אנוש עד דכא'' עד דכדוכה של נפש. צריך לדעת שכל הדפיקות האלה שעשו לנו בתודעה וברגש, הורידו אותנו למקום שנקרא ''דכא'' הכשיר אותנו להיות הכי קרובים לכתר, אז ההארה יכולה להתרחש וכל דבר זה רק במרחק של מחשבה. ששואלים מתי יבוא המשיח? זה במרחק של מחשבה מפה ורק הקב''ה צריך להחליט מתי ההארה תפקוד אותנו אבל זה תיכף פוקד אותנו וכשאנחנו נגיע לשם כל אחד יגיד: זה הדבר הכי טבעי בעולם. 

ניקח לעצמינו טיפה זמן ונחשוב על זה: איזה טבעי זה שהכל אחד? איזה טבעי זה שאנחנו נאהב אחד את השני? למה צריך להתאמץ להגיד לנו: 'תעשו חסד' זה הדבר הכי טבעי, זה טראוולי פה זה חולי גמור שאנחנו חיים ככה - הפחד שאנחנו חיים פה, זה חולי גמור. ההיגיון הכי בריא: 'בוודאי שהכל אחד' 'בוודאי שהכל שווה' 'בוודאי שצריך לעשות חסד' 'בוודאי שהכל צריך להיות באהבה' פשיטא שזה ככה. ואילו כאן אתה תבין שזה למעשה חולי אז אין מה להחזיק את העולם הזה, אבל אלה שעדיין לא מבינים, לאט לאט הם עוד יסבלו מזה כמו פרעה, זה עוד מכה ועוד מכה ועוד מכה עד שזה יגיע למכת הבכורות של כל הדורות. זה ייתן את המכה שלו כי זה מכה בתודעה חזקה מאוד ואז למעשה הזעזוע הזה יגרום לאנשים להבין: מה הם וזה יחבר אותם. וזה בהחלט מכות בתודעה כי זה ריאליזציה שאדם בא אליה מעצמו שאף אחד לא יספר שהוא חוזר בתשובה או שמשהו החזיר אותו בתשובה, זה לא קיים.

וכאן ניכנס לחלק האחרון של השיעור. מה זה בדיוק החלק בנו שחוזר בתשובה אם יש לנו נפש רוח נשמה חיה יחידה? מי חוזר בתשובה?

רק ההכרה העליונה היא זאת שחוזרת. מה זה בעצם חזרה בתשובה? מודעות עצמית. אדם למשל שותה משהו רואה שזה לא טוב לו, יש לו מודעות עצמית. החלק התחתון שלו התגרה, אכל שתה זה עשה לו לא טוב, החלק המודע שלו, מודע לזה שזה לא עשה לו טוב ואומר: תדיר את רגלך מזה, תדיר את ידך מזה 'אל תיגע בזה'. אז תמיד החלקים הגבוהים יותר שלנו ההכרה היותר גבוה, היא זאת שמורה לנו לזוז משם – בד''כ זה נעשה ע''י יסורים או ע''י חישובי כדאיות או הכרת הרע. וככה אם נשאל: מי למעלה? מה זה ההכרה הגבוה? אך אפשר לעודד את ההכרה העליונה? עד איפה זה מגיע ההכרה הגבוה? אנחנו נגיע למסקנה שזה רק הקב''ה - הוא זה שעושה כאן את כל ההתעוררויות, אף אחד לא מתעורר כאן מעצמו. ברגע שהוא יחליט שגמרנו להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו, זה יקרה. ואם תאמר אבל ביציאת מצרים אמרו שזאת הייתה ''התעוררותא דלעילא'' זה הגיוני ששמה ההכרה העליונה האירה את כולם אבל עכשיו צריכה להיות ''התעוררותא דלתתא'' זה ההיפך. כאן זה צריך לבוא מצד הרצון, מצד זה שאנחנו רוצים. שמה כביכול זה היה בכפיה ''כפה עליהם הר כגיגית'' מה זה בכפיה? אומנם ההכרה העליונה יותר עלתה אבל עדין היו רצונות פנימיים ניחבים שעדין רצו את העולם הזה אז הקב''ה אמר: תיקחו עוד 3300 שנה 'תשחקו עם זה קצת'. אבל עכשיו אנחנו צריכים למצות את זה, את כל הרצונות הנמוכים ולהגיד: די מיציתי מלמטה ואז שיהיה לי רצון מצד הגוף שאני יגיד: רוצה אני. אבל אני עדיין לא יצליח לעלות למעלה כי זה שאני אומר: רוצה אני, מאיפה אני יודע- אין לי ידע, אני צריך לדעת אך לעלות למעלה אז תמיד תהיה ''התעוררותא דלעילה'' ''התעוררותא דלתיתא''. התעוררותא דלתתא זה רק מצד הרצון אבל הרצון צריך להיות רק אחרי שהוא מיצה את העולם שלו, אם יש למשהו עדיין מאווים מוסתרים אז נותנים לו, יש עוד קצת זמן. רוצה עוד קצת כסף לך תעשה עוד קצת כסף, רוצה עוד קצת כבוד תיקח שיהיה לך כבוד, רוצה עוד קצת: סמים, אלכוהול, להשתולל בהודו, 'סע תעשה עוד קצת'. עד שיהיה מיצוי נפשי, עד שאדם יגיד : 'זהו העולם הזה לא מעניין אותי', הוא מבחינתו יחשוב להתאבד אבל אנחנו צריכים לא לחשוב להתאבד, לא לחשוב למות אלא להגיד: 'עכשיו אני מוכן להיגאל'. זה נשמע לא טוב כי אתה אומר: 'סיימת את השטויות שלך עכשיו אתה מבקש להיגאל'? אבל אין ברירה אחרת, צריך לתת לנפש ללכת ולמצות את כל השטויות האלה שהיא לבד תרגיש שאין לה עוד רצונות בזה שהיא לבד תגיד: 'אני לא רוצה את זה'. גם אם משהו יבוא וייתן לי כוחות רוחניים או שאני ישב ליד מתקשר שיגיד לי את כל העשר שנים קדימה, אני יגיד לו: 'אני לא רוצה לשמוע' זה לא מעניין אותי, זה לא ייתן לי שום דבר. גם אל תרפא אותי ואל תיתן לי תזונה, לא צריך את זה.

מה שמחכה לנו זה טבע רוחני בריא ושלם שזה אנחנו, זה החלק הגבוה שלנו ואנחנו רק צריכים לרצות אותו וזה נקרא ''התעוררותא דלתתא'' רק שנרצה, זה הכל. הרמח''ל כתב 'מאמר הקווי' שהוא אומר: תקווה לזה, שתהיה לך תקווה לדבר הזה. מה שאתה יכול למצות בראש להגיד: 'את זה אני לא רוצה, לזה אני לא מתגעגע, אין לי נוסטלגיה לכלום וגם יהיה לי מלא כסף אני לא אקנה משהו חדש, אני לא רוצה מציאות חדשה הבנתי..זהו'. עכשיו, אני מוכן לגאולה: 'הנני שלחני'. אז אתה מוכן לגאולה פרטית לפחות, זה דבר גדול מאוד - מיצוי כל המציאויות, שאדם יגיע למצב של ''אין עוד מלבדו''. זה נראה כמו נקודת ריקנות, נקודת הריקנות הזאת יכולה הכי הרבה להתמלא, זה מלכות דמלכות, זה דווקא יכול להיות המקום שהכי הרבה יכול להתמלא כי אתה אומר: 'אני ריק אבל לא מעניין אותי שום דבר אחר, אני לא רוצה מילוי אחר, אני רוצה שאתה תמלא אותי' - זה קודם כל ברצון להיגאל.

 80 אחוז במקרה הזה מתו, עם ''התעוררותא דלעילא'' ועם ניסים ''וחמושים יצאו ממצרים'' 1/5 יצאו 20 אחוז בלבד. נעשה חישוב כמה נשארו שם, כמה מתו. מי שיצא זה 60 ריבוא אבל הם היו גברים בלבד בן גיל 18 לבין גיל 50 בוודאי שזה גיל של חיתון אז היו להם בנות זוג כי אם סופרים 60 ריבוא, סופרים את הנשים שלהם כי זה האדם השלם, אז יש לנו מיליון ו 200 אלף. יש להם ילדים מתחת לגיל 18 עד גיל 0 וילדים זה בריבוי מן ההורים שלהם ובוודאי שעוד הזקנים שהם מגיל 50 ומעלה אנחנו יכולים להגיע למספר המצמרר 6 מיליון, זה 20 אחוז מ ה 100 אחוז, אז כמה זה 80 אחוז שמתו, למה? כי לא האמינו.

הם לא האמינו ואיש לא ראה את רעהו – זה מה שמצמרר כבר ראיתם, זה כבר היה לקראת הסוף, אך אתם עכשיו לא מאמינים?! אבל כתוב שהגאולה האחרונה לא תהיה כמו הגאולה הראשונה שהקב''ה יגאל את כולם ''ולא ידח ממנו נידח'' אבל בשביל זה הוא נתן גלות מאוד ארוכה. שבגלות הזאת של ה 2000 שנה הוא אומר: קחו ותמצו 'רוצים מצרים, קחו עד הסוף', שיצא לכם מהאף, זה עניין של קברות התאווה - קברות התאווה, לקבור את התאווה. כי הוא רוצה לגאול אותנו כמו שצריך אבל אסור להיות כמו פרעה

לא לרכוש שום כוח, אני מזהיר מזה כי עכשיו תיכף זה יפתח מאוד, בצורה הזאת של הסמינרים של הבחור הזה. ויש עכשיו אינספור סמינרים והקב''ה עכשיו נותן כוחות גדולים מאוד כי הוא מחזיר את זה ברברס מחומר ולבנים עד למצב של כוחות פרעה ובלעם ויהיו פה כוחות גדולים מאוד. הרב עצמו (הוא אמר את זה באחת ההרצאות) אמר: כולם התגלגלו לפה, הם כבר פה: נבוכנצאר פרעה בלעם, עם כל הכוחות שלהם, כולם פה והם יביאו איתם את כל הכוחות של הידע שלהם, וזה יבלבל. כי אנשים חיו אמרו: 'אהה קודם הייתי חסר אונים עכשיו אני אקח לעצמי כל מיני כוחות אולי משהו ילמד אותי לעשות הילינג, אולי משהו ילמד אותי לעשות ככה וככה'. אני כבר אומר לכם, זה יקרוס יחד עם אלה שהביאו את זה איתם.

לפעמים זה מתסכל להיות יהודי כי אתה צריך לבנות את זה רק במחשבה ע''י לימוד, זה לפעמים מתסכל אבל זה התפקיד. אתה צריך לחזור לטבע הרוחני שלך ''והייתם כאלוקים''. אף אחד לא ביקש שאתה תבוא לפה ותרפא משהו או שאתה תגדל משהו או שאתה תנצח מלחמות, לא בשביל זה אתה נועדת. אז לצאת מהראש הזה שיהיה איזה כוח, גם לא צורך פרנסה, אתה לא יכול להתפרנס מטומאה כי גם פרעה התפרנס מזה. פרנסה זה לא סיבה להיות טמא.

לכן, אני מזהיר. אנחנו תיכף נמצאים לפני התקופה הזאת שעכשיו כל מאורות החוכמה, הכל יפתח וזה ייתן כוחות ולאנשים יהיו כוחות מטורפים ברחוב, 'אתם תיראו כל מיני אנשים שעושים כל מיני דברים' ואתה תירצה להגיד: 'גם אני רוצה כוחות כאלה', קודם הייתי כזה מסכן, אני אלך ואעשה ואני 'לא סופר' את הרבנים. צריך לדעת זה ילווה בהרבה ייסורים, יהיה לזה מכת בכורות יפה יפה.

לכן אני אומר תתפסו שכל ותבינו למה באנו לעולם. תתנו לאנשים אחרים בעיקר מאומות העולם להשתגע קצת עם זה 'שישחקו עם זה, שירגישו קצת חזקים וגדולים מונומנטים ופרעונים'. . דרך אגב, זה יכול להיות בכל התחומים גם במדע גם בספורט, אבל זה לא נחלתנו. ה' הוא נחלתכם - ''והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש''. ואנחנו רק צריכים לבנות את התודעה שלנו זה הכל. זה אומר: ללמוד, להתחדד, להתחדש ולהבין עוד פעם ועוד פעם ולעשות ש''ב לראות אם אני מבין אותו. ב''ה אצלי בבית יש 5000 ספרים קרואים, בחיים שלי לא ראיתי אף אחד, משהו שלוקח את כל הבעיה של כל האנושות ושם אותה במקום אחד. מגדיר אותה, אומר: זה הבעיה של האנושות וזה הישועה של האנושות. אף אחד לא העז להתבטא ככה, רק הרב אשלג העז להתבטא בצורה כזאת.

פסקה מ''ב הקדמה לספר הזוהר, אומר בעל הסולם

''וצריך שתדע אומנם אשר סיבת כל הריחוק הזה שאנו רחוקים כל כך מה' יתברך ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו יתברך, אין כל זה אלא משום סיבה אחת שנעשתה למקור לכל המכאובים והייסורים שאנו סובלים ולכל הזדונות והשגגות שאנו נכשלים ובאם בהם חס ושלום (הוא מעמיד את כל הצרות של העולם רק על הסיבה שהוא תיכף יגיד אותה). שיחד עם זה מובן שבהסרת הסיבה ההיא נפתרים תיכף מכל צער ומכל מכאוב וזוכים תיכף להידבק בו יתברך בכל לב נפש ומאוד (כאן הוא מבטיח לא סתם ישועות ופרנסות הוא מבטיח דבקות. הוא אומר יש כאן בעיה אחת קוטב אחד, כפתור אחד שכל עוד הוא לחוץ יש בעיות וכאשר אתה משחרר אותו הכל נפתר - יש כאן דבקות מידית). ואומר לך שהסיבה המקורית ההיא אינה אחרת אלא מיעוט ההבנה שלנו בהשגחתו יתברך על בריותיו, שאין אנו מבינים אותו יתברך כראוי (אנחנו לא מבינים אותו).

זה לא שהוא מניח את זה ככה שאתה יכול להגיד: מה אני צריך להבין את הקב"ה, אני צריך להבין את האור אינסוף?! הוא אומר: אבל יש לך תורה, בשביל זה יש לך תורה כדי שאתה כן תבין אותו ו''לא עלייך המצווה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה''. תתחיל לאט לאט באמצעות לימוד העקרונות לעלות על הראש שלו, להבין בעניין של השגחה, להבין בעניין של נתינה, להבין בעניין של לא להיות אגואיסט, להבין בעניין של ''ואהבת לרעך כמוך''. . עוד עקרון, עוד משהו ולאט לאט תבנה לך תמונה. אני מזכיר לכם שלא צריך לגמור את כל הש''ס והפוסקים ואת כל הזוהר ואת כל ה 70 אלף ספרים שרשומים, אתה צריך להיזכר לאט לאט. אתה צריך להיזכר, אתה יכול לתפוס זיכרון אחד וללכת אתו כל החיים - רק על מנת להיזכר וזה יזכיר לך הכל, כל האלוקות  תצא ממך. וברגע שאתה תבין אותו דרך אותו עקרון תקלוט 'אני מבין עכשיו מה זה הקב''ה': אני מבין שהוא אחד, אני מבין שהוא אהבה, אני מבין את זה שאין כאן עניין של: להשפיל משהו, להרוג משהו, לכסח משהו - אני מבין את זה. לאט לאט כל ההבנות האלה יתנו השראה, האור ישרה על הכילים האלה וזוכים לדבקות.

אם תשאלו את כל הצדיקים הכי גדולים: בזכות מה נהיית צדיק ואך הגעת לחיה יחידה? יאמר: אני לא יודע, אני לא יודע מה אני עשיתי שזכיתי לזה. כולם מפנים את זה רק לעניין של יגיעה, אתה אומר: יגעת אבל יש הרבה שיגעו, הרבה עמדו פיזית על הרגלים ועשו, אז לאט לאט אתה רואה שאם אתה מדייק את כולם. . ואני אומר לכם 'אני הייתי נודניק על צדיקים, הייתי בא לאירועים יושב לידם: מתחיל לשאול אותם שאלות, זה ככה. היו מסמנים לי תעזוב אותי בשקט. אנחנו רוקדים פה ואתה בא שאלות בתע''ס אבל 'תורה היא ועלינו ללמוד אותה' ולמדו שצריך להציק לצדיק, צריך לשבת ולהגיד לו: תסביר לי ואח''כ לעשות את זה עם כולם. אז כל אחד אומר לך: 'רציתי להבין אותו'. .  ואני מדבר אתכם על צדיקים . . כולם אומרים את אותו דבר, רציתי להבין אותו ממש. זה לא עניין של עוד הלכה, עוד דף גמרא, אף אחד לא אמר לי שהוא יגע בזה, אף אחד אפילו לא אחד ושאלתי עשרות, לכולם הייתה את אותה תשובה: 'רציתי לדעת מה הוא חושב, רציתי לדעת מה הוא, חקרתי אותו אז קיבלתי'. אז אתה רואה אנשים שחיטטו במקום שכביכול אתה אומר: מי בכלל שואל על זה, זה פחד בכלל לגעת במקום הזה. . אבל הנה ואם הרב אשלג כותב את זה אז גם הוא עשה את זה: רציתי להבין אותו, אני מנסה להבין את ההשגחה שלו, מה אתה רוצה, אך אתה עושה לנו שואה, מה פשר השואה, מה אתה עושה בזה, למה בראת את העולם ככה, למה עשית גבר ואישה, למה אתה עושה לנו ככה למה אתה עושה לנו תקלות, שאלו שאלו בעל מנת להבין אותו.

אתה יושב במרומים רואה, אתה מנסה להבין עם כל הלב, אתה לא חטטן. . אז אני יגלה לך. הרב פעם נתן על זה משל כל כך יפה. הוא לקח את הילדים בישוב באור הגנוז והוא ניסה להסביר את העיקרון הזה : אמר להם תשאלו ומותר לכם לשאול, הילדים קצת חששו אז הוא לקח סוכריה, שם אותה ואמר: מי שיצליח לפתוח לי את היד הוא ייקח את הסוכרייה. הילדים באו וניסו בכוח ולא הצליחו (הרב חזק, כוח רוחני זה כוח רוחני, הוא סגר - גמרנו) בא אחד הילדים הכי קטנים שלא הבין למה כולם רודפים ואמר לרב: 'הרב תיתן לי את הסוכרייה' אמר לו: תיקח.

לא עושים לקב''ה דברים בכוח - אל תוציא ממנו הכרח לתת לך אור בגלל שעשית צומות, אל תוציא ממנו הכרח לתת לך אור כי למדת דפי גמרא, אל תוציא ממנו הכרח שעשית ציקליסט על המשנה ברורה, הוא לא מוכרח לך לכלום. שכר ועונש זה עניין של מוסר, אתה תקבל משהו. תבקש. . לדעת את הקב''ה זה נורא אינטימי להגיד לו: 'מה אתה חושב' 'אך אתה מתכנן את העולם שלך', זה נורא אינטימי. בגלל זה משה רבינו זכה שנאמר: בכל בתי נאמן הוא, שהוא אומר: 'לו אני יכול להגיד כי הוא לא יבגוד בי, הוא לא יהיה פרעה - הוא לא יצור לעצמו אימפריה מקבילה לשלי, הוא נאמן אז אני יגלה לך'. וככה הקב''ה אומר את זה על כל הצדיקים ''המכסה אני מעת אברהם עבדי''? אני יגלה לכל הצדיקים הכל והוא מגלה להם. לפני שהוא מוריד קטסטרופות, לפני שהוא לוקח אדם - הוא שואל ברשותם של הצדיקים, כל הצדיקים יודעים מי ימות מחר בבוקר. באים אליהם ואומרים להם: 'אנחנו לוקחים את הבנ''א הזה'. . אפשר, עושים ריבים ומנסים לסנגר אבל ברגע שהם רואים שהקב''ה אומר: 'זהו, זה גזירה מלפני ואין לך רשות לערער אחריה. . גמרנו אז הם מקבלים את זה. .  וע''פ רוב הם מצליחים, לפעמים זה ממש ניכנס למשא ומתן אבל הם יודעים אפילו הרבה זמן מראש. הוא מודיע הכל, הוא מדבר עם כל הצדיקים, הוא מודיע להם כל דבר: אם יש מלחמה, אם יש פיגוע, אם ייחטף חייל - הכל הם יודעים מראש, הוא משתף אותם לגמרי ורמת השיתוף היא כל כך גדולה ואינטימית שאתה בהלם שהם משתפים אותך בזה, שאתה אומר: 'זה בסדר, לא צריך, תשמור את זה לעצמך אני יעשה מה שאתה רוצה'. . הוא משתף.

אתה נאמן ? אתה רוצה לדעת אך הוא חושב ? אז אתה צריך לעשות את זה לא בשביל לקבל את העיתון של מחר היום, זה לא הקטע, אלא הקטע הוא שאתה מחפש להבין אותי - אני רוצה להסביר לך למה אני הולך לעשות את זה שאתה תבין את הדרך אז אתה רואה שהכל נורא נורא מדויק ''אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא'' וכל זה נעשה רק פה. אתה לא צריך להזיז אפילו לא קלוריה אחת, אל תזיז כלום, אפילו את האצבע שלך אל תזיז.. כל הזמן תתחקה אחריו.

ראו הוזהרתם, זה תיכף הולך להיפתח. הולכים להיפתח כל מעינות החוכמה וכל הכוחות הרוחניים הולכים לפרוץ בענק ואדם קטן עם המחשבה שלו יכול להפיל עץ אבל אם תשאל את עצמך: בשביל מה הוא צריך את זה? למה הוא עושה את זה? מעבר לזה שזה כוח ושואו. . וזה כוח. ברגע שאתה רואה שאין לדבר הזה תכלית זה סיטרא אחרא זה לא מהצד שלנו וכנ''ל צדיקים שעושים כל מיני דברים (אפילו שנראים כמו צדיקים): קמיעות, תולשים עשבים, מוציאים עיניים, זה לא דרכינו.

רק להתחקות למחשבה האלוקית והכל בסדר ''תמים תהיה עם ה' אלוהך'' כמו שרש''י אומר: תצפה לו, תהיה תמים אתו, תהיה פשוט אתו, הוא יודע מה הוא עושה ''המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים'' אל תתחכם אתו. אני אומר לכם, זה תיכף הולך להיפתח. וזה הולך להיפתח בענק. .  ואנשים פשוטים יוכלו לעשות דברים ענקיים גדולים מאוד עם המחשבה שלהם ועם הידיים שלהם וזה יהיה אמיתי, כוחות רוחניים ישתוללו פה ברחוב. . הכל טומאה, כוחות של טומאה.

אנחנו צריכים עדיין להישאר אנחנו, בזה תישמרו. כל הקוראים בקפה, זה אותו דבר, להיזהר מזה מאוד כי יש כוחות כאלה - מתקשרים עם חייזרים, היום יש בכלל תופעה חדשה: יש כאלה מתקשרים עם משה רבינו עם שלמה המלך. . להיזהר עם זה.

• תמים תהיה עם ה' אלוהך. רק להתחקות עם המחשבה האלוקית - לנסות להבין אותו. להבין את השלמות ולעבוד במסגרת השלמות הזאת. וזה האנשים שיצאו ממצרים, כל השאר - חס ושלום.