פרשת השבוע

פרשת שמות - סוד השעבוד וסוד החירות

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

סיימנו את חומש בראשית ומתחילים חומש חדש, חומש שמות פרשת שמות. מעכשיו 4/5 של התורה למעשה מתחילות במסע ארוך ומסע כביכול שאין לו קתרזיס, אין לו נקודת פתרון. אם משהו יקרא את החמישה חומשי תורה בלבד, יגיד' הם נכנסו בסוף לארץ ישראל או לא נכנסו לארץ ישראל כי בסוף ספר דברים הם לא נכנסים עדיין לארץ ישראל (רק בספר יהושוע). ובאמת חז''ל תמהו האם להכניס את ספר יהושוע לספר התורה כדי לתת לזה קתרזיס וקבעו שלא, למה? מהסיבה הפשוטה שקתרזיס ביהדות זה פועל יוצא, זה לא הפואנטה, אנחנו לא עושים דברים בשביל תכלית כי אז יהיה לחץ להגיע ליעד כשלמעשה בפועל התכלית היא הדרך (הדרך היא התכלית) ואנחנו צריכים לדעת אך ללכת בדרך (ועל זה נדבר). אז 80 אחוז מהתורה מדברים רק על הליכה, יציאה ממצרים ורק הולכים 4/5 מהתורה, וכל ספר בראשית זה רק תהליך ההתהוות של העם - שבכלל יהיה עם כזה שיוכשר לקבל את התורה, יוכשר לקבל את מחשבת הבריאה ולעבוד במסגרתה. צריך לדעת שזה נקרא תורה כי תורה לשון הוריה, היא מורה, והיא מורה בעיקר על הדרך.

היום בשיעור נדבר גם על פרשת שמות וגם על הרעיון של ספר שמות בשאר התורה עצמה. מכוון שאנחנו לומדים פרשת השבוע לאור הסוד, ניתן קצת הסבר מה קרה ע''פ הסוד, מה התהליכים למעשה שאנחנו עוברים (זה ייתן הבהרה יותר עמוקה על כל התהליכים שגם אנחנו עוברים) בחיים שלנו.

חשוב רק להבהיר - בחוכמת הקבלה אנחנו לא משתמשים בתורת המוסר, יש פער בין תורת הקבלה לבין תורת המוסר. תורת המוסר פועלת מסיבה מסוימת ותורת הקבלה נמצאת מעל זה - היא מייחסת הכל אל הבורא, יש את המחשבת הבריאה, יש כאן רק פועל אחד והיא מובילה לאט לאט למחשבה של אין עוד מלבדו ואילו החלקים היותר נמוכים הדרש הרמז והפשט דיי מכניסים לדרמה האנושית את האנושות, תורת הקבלה נמצאת מעל זה. המחשבה האלוקית היא המחשבה החשובה כאן ואנחנו רואים את הכל מבעד העיניים שלו' מה הוא עשה בעצם וזה צורה אחרת לראות את התורה, זה צורה אחרת לחוות את החיים שלנו.

צריך להתחיל קצת ממה שהיה לפני בראשית,

יש מושג שנקרא מעשה בראשית ו מעשה מרכבה. 'מעשה מרכבה' עוד נמצא בעולם אדם קדמון, הכל מתחיל מזה שיש לנו את עצם הבורא והאור שלו. עצם - מהות הבורא. אור - ההתבטאות שלו. ההארה שיוצאת מעצם הבורא היא אור אינסוף. אח''כ היה צריך ליצור עולמות אמרנו' משום הנתינה. הקונספט שמוביל אותנו לכל אורך הדרך (הוא חשוב מאוד. מפתח בלימוד של חוכמת הקבלה) המושג שנקרא שלימות.

המושג שלם זה אומר שיש לנו כוח ופועל, אין דבר שהוא רק נמצא בפוטנציאל (באור) אלא הוא גם חייב לבוא לידי ביטוי בפועל. כוח ופועל ביחד נקרא שלם (או שלימות) והבורא הוא כוח ופועל (מתואר בעץ החיים היכל א' שער א'). השם הוויה הוא למעשה המגשר בין הכוח לבין הפועל, הוא מהווה את המציאות גם ממנו ומטה וגם מהמטה (מהמציאות הגשמית) בחזרה אליו. ההיווצרות של המציאות נעשית בחמישה עולמות שמכונים: עולם קדמון, עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה - ביחד זה קומה שלמה.

מעשה המרכבה

מעשה המרכבה עוד התחיל בעולם אדם קדמון. בעולם קדמון עליו נאמר שהקב''ה השתעשע עם התורה תתקע''ד שנים (דורות) לפני שהוא נתן אותה. מה עניין ההשתעשעות? (כאן צריך קצת מחשבה דקה) כביכול יש כמה אופציות לברוא את העולם הזה, לנו נראה בגלל שהקב''ה הוא כל יכול, הוא יכול לברוא את העולם הזה בכל מיני צורות, אז הרבה שואלים' למה הוא ברא את העולם הזה ככה? זה העולם הכי מושלם, אי אפשר לברוא עולם אחר, זה העולם הכי יעיל כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו ואין אופציה אחרת לעשות את זה יותר יעיל מזה.

החשיבה שנתנו לנו וסיפרו לנו שהוא עסק במעשה המרכבה ובנה עולמות והחריבם בנה עולמות והחריבם כביכול הוא הראה לנו כל מיני צורות של עולמות שאפשר היה לברוא אותם אבל הם לא החזיקו - הם לא עמדו, הם לא היו יעילים, הם לא יכלו לעמוד במשימה הזאת של להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו והוחרבו מעצמם. אתה יכול להגיד' בסדר גמור, עשית את זה למה אתה מספר את זה לי' - זה א'. ב' – 'זה מראה כביכול על זה שלא ידעת את זה קודם לכן, שהיית צריך להוציא את זה ולשחק עם זה קצת. . התשובה היא – לא. מכיוון שידוע שאדם שיהיה בתוך העולמות גם ישחק עם זה גם הוא יברא כל מיני צורות של עולמות והם לא יצליחו לו והקב''ה מאפשר לו את זה. זה כל מיני עולמות של דמיונות, כל מיני עולמות של אפשרויות - מה שאדם חושב: אך לעשות את העולם הזה יותר טוב, אחר ולא זה, והוא ישחק עם זה וישתעשע עם זה והקב''ה ייתן לו את האפשרויות האלה אבל בסופו של דבר הוא יגיע לחוויה מרוקנת שתחריב לו את המחשבה הזאת.

אנחנו רואים את זה, האנושות ניסתה בכל כך הרבה צורות, להקים משטרים שונים ופילוסופיות שונות וכל מיני הנהגות שונות וזה לא הלך, הכל התפרק, אז זה לא שזה סתם. לכאורה אנשים באים עם אידיאולוגיות טובות: הקומוניזם בסה''כ התחיל כאידאולוגיה טובה הסוציאליזם התחיל כאידיאולוגיה טובה, כל מיני משטרים יש להם רעיונות יפים, גם משטר מלוכני אם הוא הוגן ומחלק את השפע נכון זה נראה טוב, אבל אנחנו רואים שזה בסופו של דבר לא מצליח ויש בזה עניין שזה דווקא יצא ולא יצליח. גם מבחינה פוליטית - זה שהיום יש לנו פוליטיקאים שמוציאים כל כך הרבה אידיאולוגיות וזה לא מצליח, זה שוב שייך לעניין של מעשה המרכבה. אז נותנים להם את הזמן ואת האפשרות ליצור משטרים כאלה אבל בסופו של דבר זה לא מצליח - זה לא עולמות אמתיים, זה לא עולמות שמחזיקים - עד שיגיעו למסקנה שצריך לברוא עולם חדש, שזה העולם כפי שהתורה מתארת אותו. עולם כזה ניסה ליצור פרעה. פרעה ניסה להכריח במציאות עולם שלו, את המציאות של המשטר שלו, של צורת ההסתכלות שלו וגם זה היה חלק ממעשי המרכבה ומי שבקיא במעשה המרכבה ורואה את עולמו של פרעה, יראה שזה לא יחזיק מעמד, זה ישבר גם כן.

אחרי שהקב''ה כביכול בירר את כל העולמות האלה ויצר להם שורש של אפשרויות, של זווגים בין אורות לבין כלים, של כל מיני ייחודים, אבל שבסופו של דבר לא יהיה לזה מניפסט סופי, לא יהיה להם יכולת עמידה (ככה זה נקרא. כמו מלך חי וקיים) לא יהיה להם קיימות.  אבל הוא עדיין ישאיר את זה כשורש כדי שאח''כ אנשים למטה ישחקו עם זה (ויש לזה חשיבות מיד נסביר את זה). הוא כן יצר בסופו של דבר עולם כן קיים ואחרי מעשה המרכבה לפי הסדר הכרונולוגי התחיל 'מעשה בראשית'.

מעשה בראשית

מעשה בראשית מופיע בספר יצירה שבו הקב''ה ידע טוב מאוד מה הוא רוצה ואך לברוא את זה - אך הדברים האלה יחזיקו מעמד, שתהיה להם קיימות. מכאן ואילך הוא ברא למעשה את האדם, ברא את השמים והארץ, ברא את הכל – ועכשיו, הוא אפשר למציאות לזרום.

כאן ע''פ חוכמת הקבלה חשוב שנבין כמה דברים:

א. אין כאן אשמים

ב. בני האדם לא אחראיים על שום דבר מכיוון שמהמקום שאנחנו מדברים עליו, אין בחירה.

בחירה

המושג בחירה ניתן אחר כך בגלל שהקב''ה רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו אז הוא עשה אפקט של בחירה (הוא נתן כביכול אשליה של בחירה) אבל באמת למעלה למעלה אין בחירה, לא שייך בחירה. הקב''ה הוא האדריכל כתוב הוא ''עשה עושה ויעשה'' הוא ''היה הווה ויהיה'', הוא עושה למעשה את כל התהליכים האלה. אנחנו כתלמידי קבלה מסתכלים על זה בשני היבטים: מהצד האנושי ומהצד האלוקי ואח''כ מנסים לחבר ביניהם כדי שלא תהיה סתירה. אז יש תורות שהם כאילו מופנות אל האדם: הם מאשימות אותו, באות אליו בטענות, מייסרות אותו במוסר ויש את תורת הקבלה שאומרת: זה בכלל לא אשמת האדם (תיכף נבין למה) אלא זה שייך למחשבת הבריאה.

מחשבת הבריאה

עניין של מחשבת הבריאה באה לידי ביטוי 26 דורות לאחר מכן באמצעות התורה - זה לא שהיא לא הייתה קיימת ככה נולד האדם הראשון, הוא נולד כשהוא התורה, הוא היה תורה דאצילות. ו 26 דורות לפי מניין הוויה זה למעשה ניתן בהר סיני - בתורה של פשט אבל היה אייתה פשט רמז דרש וסוד. זאת אומרת זה לא חדש, זה היה, רק היה צריך בכוונה להוריד את הדורות - להוריד את התודעה שלהם 26 דורות שיהיו ברמה שיקבלו תורה של פשט.

מבחינתנו, מבחינת האנושות עצמה - ''אני יגיד כאן סוד מזעזע. . האנושות עושה בסה''כ הגשמה והלבשה למחשבת הבריאה''. אם כתוב בתורה' לא תגנוב משהו צריך להיות גנב, אם כתוב בתורה' לא תרצח משהו צריך להיות רוצח - האדם רק מלביש את מה שאומרת מחשבת הבריאה מאז אדם הראשון עבור דרך התורה ועד ימנו אנו. אם תשאל' ומה עם שכר ועונש גם זה נלקח בחשבון שיהיה אדם שיהיה גנב, יתפסו וישפטו אותו והוא יכנס לכל מה שהוא צריך להיכנס ואח''כ הוא יצא מהם כי בסופו של דבר לא ידח ממנו נידח. בסה''כ הכל רק מסע בתודעה ובמסע בתודעה לא משנה לאן ניזרק כולנו נתכנס בסופו של דבר אל האחד כי כולם יחזרו מכל מיני מקומות בתודעה, אל האחד. אז אי אפשר לתפוס בנ''א - למה גנבת, למה רצחת אז אם תשאלו' למה יש את תורת המוסר כי גם זה צריך להיות, צריך להיות לגנב משהו שייסר אותו, זה גם כן חלק מהמציאות שצריכה להיות. אז יש כאן מכלול שלם של: מחשבות רגשות ומעשים שצריכים להיות ואנחנו למעשה רק חלקיקים שמלבישים את מחשבת הבריאה.

 

מחשבת הבריאה היא רוחנית, בלתי נראית והאדם למעשה הוא חלקיק גשמי שמלביש את המחשבה הולך אייתה והיא מנחה אותו, זה עניין ההשגחה. הדבר דומה כמו לקרן לייזר שמעבירים אותה, הקרן שקופה אבל אם אתה מרסס על זה עם תרסיס פתאום אתה רואה את הקרן לייזר (קרן לייזר לא אמורים לראות) התרסיס עצמו יוצר מלבוש, הוא יראה לך איפה זה נמצא. אנחנו מלבישים את הסיפור האלוקי, אנחנו יוצרים מלבוש - החיים שלנו פשוט מלבישים את זה. כמובן שיש לזה המון רבדים - הפסוקים של התורה הם כמו נוסחה הנוסחה יורדת לתרגילים פרטיים ולחיים פרטיים עם כל פירטי פירטי הפרטים שנמצאים בהם אבל אנחנו רק מלבישים את זה. לכן, אי אפשר להאשים בני אדם ואין עניין להאשים בני אדם. ברור שזה ייווצר: מצד רבנים אחרים, מצד תורת המוסר, מציידנו אפילו, זה יקרה מצד אנשים אחרים שירדו עלינו בכל מיני צורות, בסדר. . זה יקרה, אבל צריך לקחת בחשבון בסופו של דבר זה לא כל כך תלוי אדם.

גלגול נשמות

דבר נוסף שחשוב לציין בעניין, זה גלגול נשמות. זה חלק מהפואנטה שיש בכלל גלגול נשמות כדי שאדם ישתלם בשלימות כי בגלגול אחד הוא יהיה גנב בגלגול אחר הוא לא יהיה גנב, בגלגול אחד הוא יהיה זכר בגלגול אחר הוא יהיה נקבה, בגלגול אחד הוא יהיה אנס בגלגול אחר הוא יהיה נאנס אבל הוא יצטרך לעבור בכל המצבים. כולנו נצטרך פרופורציונאלית לעבור בכל המצבים כל אחד מהמקום שלו וכל אחד יצטרך להשתלם בכל מהלכי התודעה, אין מישהו שלא יעבור מבראשית עד לעיני כל ישראל. כולנו צריכים לעבור בכל הפסוקים כתוב ישראל ראשי תיבות: יש ששים ריבוא אותיות לתורה. יש שישים ריבוא אותיות לתורה (זה לא סתם משחק גימטרי) זה אומר שכל אחד ואחד מאתנו הוא אות בתורה ויש כלל של מידת ההתכללות -שכל אות כוללת בתוכה את כל האותיות וכולנו גם נמצאים בכל המקומות בעת ובעונה אחת אז מן הסתמא אנחנו צריכים לעבור על כל התורה. א' אין רק במקום אחד א' יש בהרבה מקומות, ב' אין רק במקום אחד ב' יש בהרבה מקומות וב' כוללת את כל האותיות וא' כוללת את כל האותיות. אז מן הסתמא, אנחנו נמצאים בכל כך הרבה מצבים, בכל הפסוקים, ואנחנו חייבים כל אחד ואחד מאתנו לעבור בכל המצבים. כשיבוא משיח הוא לא יגיד: אתה מוכשר אתה לא מוכשר, אתה בסדר אתה לא בסדר, אתה בנוי לגאולה אתה לא בנוי לגאולה, כולם יגאלו, אין משהו שלא יגאל ''לא ידח ממנו נידח'' זה ''לא ידח ממנו נידח''. בסופו של דבר הכל צריך להגיע לאחדות פשוטה, אין משהו שהוא מחוץ לאחדות, משהו שמחוץ לאחדות זה כביכול שתי רשויות לא יהיה שתי רשויות ''כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם ותמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכו' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד''. ברור שבסופו של דבר זה יגיע לזה, אבל אך זה יגיע? צריך לעבור דרך כל המצבים ואנחנו במיוחד, כחוזרים בתשובה שנראה כאילו נזרקנו למקומות של כפירה, למקומות של וואו מה עשינו, והנה אנחנו פה בחדר, מה מגיע לנו שנהיה פה בחדר ונשמע את הדברים האלה? ולא עשינו שום דבר לטובת העניין הזה - חשבנו מחשבה פילוסופית, משהו ראה הרצאה, משהו תפס אותו חבדניק בהודו . . פתאום הוא מוצא את עצמו לומד קבלה, לא סתם לומד פשט, ישר קבלה. אז זה חלק מהמסע - אנחנו עוברים כרגע את המסע ואנחנו נמצאים בשלבים האחרונים של המסע וזה מסע של שלבים בנפש כי לא יתכן שאדם שיהיה צדיק או אדם שיהיה באחדות (שאחדות זה דבר נורא רבוד) ותהיה חסרה לו שכבה/רובד. לדוגמא שהוא לא ידע מה זה גניבה, שהוא לא ידע מה זה להיות רוצח, שהוא לא ידע מה זה להיות אנס. רוב הציבור אולי שומע את זה, הוא שומע את זה כגנב פה בעולם הזה (עם הצורה הכי מכוערת שלו) אבל יש גם גנב למעלה, יש גם רוצח למעלה - יש את כל הדברים האלה גם בעולם העליון רק ברבדים יותר עדינים.

שלימות

עוד דבר שחשוב להוכחה של הדברים האלה - כל התכונות שיש בנפש, שהקב''ה ברא אותם, הוא ברא הכל לקדושה הוא לא ברא שום דבר לטומאה. גם גניבה יש בקדושה גם רצח יש בקדושה גם אונס יש בקדושה, אין משהו שהוא לא בקדושה. לא כזה, כפי שהוא מוראה למשל רצח בקדושה זה שחיתה וצריך לשחות יש לנו מצווה כזאת. רק שוב לא כמו הראש של הצמחונים כי אין אובדן ברוחני, זה הליך מסוים שאנחנו עושים אותו, אין אובדן ברוחני - אין כאן באמת חיות שאנחנו הורגים אותם ומאמללים אותם (נעזוב את הצער בע''ח שגורמים והשחיתויות שיש בקרב הכשרויות, לא מדברים על אלה) מדברים על מה שהתורה ציוותה וכפי שזה היה צריך להיות. בוודאי שיש את התכונה של הרצח, אם אתה מנתב את זה נכון אז אתה צריך לשחות משהו כנ''ל לעניין של גניבה וכנ''ל לעניין של אונס וכנ''ל לעניין של כל דבר. ההורים לא אונסים את הילדים שלהם בדעה שלהם?! זה אונס ממש, כמו לכל דבר, אז זה סוג של אונס והמניפסט הכי גרוע שלו זה אונס בעולם העשייה אבל בעולם עליון יותר זה עדיין אינוס. למעשה כל התכונות האלה כולם משמשים לקודש אז אנחנו צריכים בכל אופן לעבור עליהם.

למה יש את התכונות האלה בסטרא אחרא? כי קודם צריך להשתלם בהרבה תכונות בסטרא אחרא כדי לעבור עליהם באור כי האור ניכר מן החושך. אי אפשר להיות רק באור - האור ניכר מן החושך אתה צריך להיות באותה תכונה בחושך, כל התכונות האלוקיות, אתה צריך להיות באותן תכונות אלוקיות רק בחושך, כולנו - ואין כאן משהו שהוא צדיק או צדיקה, כל אחד במסתרים, בגלגולים הקודמים שלו, היה נוכל גנב ואנס. זה חשוב כי משם נפרח, בדיוק מאותם מקומות, אנחנו נדע לעשות בזה שימוש בקדושה כי יתרון האור הוא מן החושך אז אתה חייב שיהיה רקע. אתה רוצה לרשום משהו על דף, אתה חייב שיהיה דף לבן, צריך שיהיה קונטרס, צריך שיהיה ניגודיות, וזה למה? כי אם הקב''ה רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו נניח הוא רוצה להוציא את השם רחום אם היינו באור אינסוף מי היה מרגיש רחום, אם היינו באור אינסוף מי היה מרגיש חנון, חסד - אתה באור אינסוף, אתה בשיא העונג. אז אך מרגישים את המילים האלה? צריך לרדת לעולם שיהיה היפך המילים האלה כדי שאתה תרגיש שהוא רחום וחנון. אז צריך תקופה, כמו שאמר שלמה המלך, עת של חושך עת של אור, עת של רע עת של טוב, צריך שיהיה את הקונטרס הזה ומי יעשה את זה? הקב''ה מעביר את בני האדם בתוך המקומות האלה אז צריך שיהיה גם זמן של סיטרא אחרא. ולכן, אנחנו מאבדים בזה את ההגדרה של רע וטוב - צריך לאבד, שלא יהיה עניין של רע וטוב אלא הכל טוב, זה עץ הדעת טוב, זה לא עץ הדעת רע וטוב. 'רע וטוב' זה הגדרות אנושיות - רע לי/טוב לי, נעים לי/לא נעים לי אצל הקב''ה אין כזה דבר - הכל שלימות, הכל אחד.

אנחנו רק מלבישים את מחשבת הבריאה

אז שוב, אם הוא רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו והוא רצה לממש את הפוטנציאל שקיים בו אז אתה חייב ליצור קונטרס לזה, אתה חייב ליצור ניגודיות, אין ברירה אחרת. אתה רוצה להראות כמה שאתה חסד אתה צריך להראות הרבה קמצנות, אתה רוצה להראות כמה שאתה טוב אתה צריך להראות הרבה רע, אתה רוצה להראות הרבה רחמים אתה צריך להראות הרבה אכזריות. מי יהיה אכזרי? הוא כביכול (בממשות שלו) לא יכול להיות אכזרי אז יש דמויות, שליחים, צמצומים, הלבשות שיקיימו את הדבר הזה אבל שנבין שזה לא אנשים אחרים, זה אנחנו בעצמינו. כי אך נוכל לחוות עונג? עונג תוכל לחוות רק אם חווית לא עונג, אך תוכל להגיד אני רואה את האור? מזה שלא ראית אור, אך אתה תגיד אני חווה אהבה? מזה שלא חווית אהבה, אך תדע מה זה אחדות אם לא היית בפירוד? יוצא, שאנחנו רק מלבישים את מחשבת הבריאה.

תפקיד האדם

לכן, הזוהר הקדוש אומר מה התפקיד של האדם (בכל הסיפור הזה) כשהוא נמצא בלא דעת, ובכל זאת הוא עושה מניפסט. . בסדר, אז יש תסריט ויש שחקנים ואנחנו השחקנים שנבחרנו לשחק ולגלם את התפקיד אתה אומר' מה התפקיד שלי שם, עדיין כדי לא להיבלע בדרמה? התפקיד כפול. א. בגין דהשתמדעון לה - שיהיו מודעים אליו, תשחק את התפקיד ותהיה מודע לזה שאתה משחק תפקיד. ב. תחייה בשמחה.

אתה אומר' אך אני יכול לחיות בשמחה אני נמצא בחובות ובכל מיני דברים כאלה. נשאל שאלה' שחקן בסרט שמגלם הומלס וגם הוא נמצא בחובות, משחק אותה עד הסוף אבל כייף לו לשחק כי הוא יודע שהוא נמצא בסרט. הוא משחק מעולה, הוא נותן לך את המראה של השחקן הכי אומלל שיכול להיות אבל הוא כשלעצמו בפנים, בזמן שהוא משחק: כייף לו, נעים לו. תגיד לו' אתה לא רוצה לשחק הומלס נראה לי שזה מאמלל אותך, הוא יגיד לך' לא זה התפקיד הכי כיפי שיכול להיות. אותו דבר כאן, זה עולם זמני שאנחנו משחקים אומללים פה למשך תקופה מסוימת ואנחנו נצא מזה, הכל בסדר, ברגע שניפטר מהגוף הזה, הכל טוב. רק צריך להיות בתוך הדבר הזה והכבוד הכי גדול שאנחנו יכולים לעשות, זה רק לחיות את הרגע, זה כן, זה אנחנו יכולים לעשות. לכן, התכלית היא הדרך, כי אנחנו רק מוציאים שלימות, זה לא מגיע לאן שהוא, אין לזה תכלית - אין לזה יעד שזה יגיע לאן שהוא, אתה פשוט מוציא את השלימות. זה קלידוסקופ שהופך את הצורה שלו כל הזמן - הוא כל הזמן פושט צורה לובש צורה. היקום עושה חילוף חומרים ואנחנו התאים שלו אז אם איזה תא יגיד לך' תשמע אני נמצא בגוף שלך חצי שנה, מה לי ולך? מה יוצא לי מזה? תגיד לו: תהנה מהתהליך. תאכל, תשתה, תעשה חילוף חומרים, תלך לבריכה לים, תהנה מהתהליך הכל בסדר, הוא יגיד לך' אבל אני מת בסוף.  תהנה מהתהליך.

אז אין לנו כאן באמת תכלית, בנ''א שיוצאים מכאן אחרי 70 שנה לא יוצאים עם פרס אף אחד לא מעמיד ואומר לך' אתה בן שבעים מלאת תפקידך יפה, בוא תקבל עכשיו מדליה. על מה נותנים פרס? לשחקן הטוב ביותר והרבה פעמים אנחנו מוצאים לזה הרבה מאוד רמזים למשל על אהרון הכהן. כתוב שבמעמד הסנה הוא אומר לו' לך אתה תנהיג את העם, אומר לו' מה עם אח שלי, הוא הנהיג אותם לפני? אומר לו' אל תדאג הוא לא יקנא בך - לך, הוא יקבל אותך בסבר פנים יפות ובאמת הוא יצא לקראתו. אבל המדרש אומר אם אהרון היה יודע איזה שכר היה לו עבור זה שהוא יצא לקראתו, הוא היה יוצא עוד יותר: במחולות ובתופים, היה עושה מזה עניין גדול. ועל הרבה דברים זה ככה. על הרבה דברים אומרים שאם הדמות הזאת הייתה יודעת מה היא עושה, איזה תפקיד היא משחקת, היא הייתה עושה את זה באקסטרה, הייתה מזדהה עם זה ועושה מזה עניין גדול. אז מרמזים לנו – תחייה, מה שאתה חי תחייה אותו ותעשה אותו עם חשק מאוד גדול תשחק את התפקיד עד הסוף ותוסיף (תוסיף איפור, תוסיף דרמה) זה בעל מנת להבין את התפקיד וגם בעל מנת להבין את מה שאנחנו עוברים. אם משהו נמצא בחובות כלכליים הוא צריך להרגיש ולהטמיע בנפש שלו עמוק מה זה להיות בחוב כלכלי, זה בסדר, זה חלק מהתהליך, הוא צריך להיות בחוב כלכלי כי זה שיעור להיות בחוב כלכלי. אם אדם הוא גרוש אז שיהיה שיעור בגירושים, אם משהו חולה שיהיה שיעור בלהיות חולה, זה שיעור שנטמע בתודעה וצריך להיות בו עד הסוף,''אני מחצתי ואני ארפה ואין מידי מציל'' - את זה צריך לדעת וכתוב על ייסורים ''רבים ונאמנים'' הם נאמנים להיכנס בשעה מסוימת ולצאת בשעה מסוימת (ואין אקמול או קנביס שייקח לך את זה אפילו לא בדקה) אף אחד לא ייקח לך את זה, אתה צריך לעבור ייסורים אתה תעבור את זה. זה מסע בתוך התודעה ואתה צריך לעבור אותו עם מה שאתה עובר אותו ואם המסע עובר בדיכאון קליני אז תהנה מזה. 

אז הם עוברים במצרים. אנחנו רואים את זה, לנו נראה: פרעה הרשע הזה אך הוא משעבד אותם אך הוא לא מתבייש (אנחנו נכנסים לקטע בזמן שאנחנו קוראים) אבל נקרא מה כתוב בברית בין הבתרים, הקב''ה כבר אמר לאברהם אבינו תדע לך: שהעם ירד למצרים ועבדום ועינו אותם 400 שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכתוב אח''כ רדו למצרים שזה יהיה 210 שנים וקץ שנים . . הכל כתוב לפני, קראנו את זה עוד בבראשית, אז מה אנחנו באים בטענות לפרעה?! וזה שמנסים עם עשר מכות לפני. הקורא צריך תמיד לשאול את עצמו בחישובים ההיסטוריים שעכשיו אני עושה במכת דם עברו 210 שנה? לא, אז לא צריך לקרוא עוד מה יקרה כתוצאה ממכת דם, ברור שיכבד לב פרעה כי עוד לא הגיע הזמן. מספרים לנו את זה אתה אומר' הסיפור הוא פטליסטי? הסיפור הוא בחירי או הכרחי? לאט לאט מבינים שזאת השלימות של הבריאה, לאט לאט נבין אותה אפילו שאנחנו נמצאים וחווים אותה ולא להיבהל ממנה. אז גם אם עכשיו היינו חוזרים אחורה למצרים והיינו עכשיו בתוך ה 210 שנים והיה נשאר עוד הרבה זמן, היה צריך להגיד' טוב חברה אנחנו פה כנראה נשאר 210 שנים, ינגסו אותנו פה, פרעה יעשה לנו הרבה עניינים, תשירו תוך כדי . . תהינו מהתהליך.

אותו דבר, כמה זמן נשאר עד הקץ? יש לנו עוד 222 שנה אם הוא יהיה בעיתה. באחישנה בעז''ה זה יהיה מחר בבוקר ואם לא יהיה מחר בבוקר? אז אפשר להסתכל על               Bright side of life גם כשאתה צלוב אז לא להיבהל מזה כל כך, כי התהליך שאתה עובר אותו הוא תהליך חשוב. שנבין - זה מסע בתוך התודעה שאי אפשר לקחת לך אותו ואתה צריך לעבור אותו, למה? אם משהו ישאל' מה המסע במצרים עשה? הם היו חייבים להיות עבדים כדי לקבל תורה שכתוב עליה חירות. אם הקב''ה היה בא לפני זה, כשכל אחד מהם היה כמו שבטי קה: יודעים את השם המפורש, הילדים של יעקוב אבינו והוא נותן להם תורה הם יגידו' מה חידשת לנו? מה נתת לנו פה? אנחנו יודעים לברוא גולם בקלות בספר יצירה, מה אתה נותן לנו תורה? איזה חידוש יש פה? אז צריך להוריד אותם להיות עבדים 210 שנה עד שזה ייטמע בתוך הנפש שלהם ואז לתת להם תורת חירות. אז אין משהו שהיה יכול להימלט מלהיות עבד, הוא היה צריך להיות עבד וזה חשוב שהוא יהיה עבד, כדי שהוא יצא החוצה.

ואם תשאל' למה ככה? שוב, יש כאן שלימות. השלימות היא אקסיומה, זה מחויב המציאות. לא צריך לכעוס על אף אחד, לא צריך להאשים אף אחד או לשאול שאלות האם אפשר היה לעקוף כאן את הדרך הזאת? אי אפשר לעקוף את הדרך הזאת. רק להבין את השלימות ולאט לאט צריך לסגל את המחשבה בתוך הראש: מה זה השלימות, איך היא בנויה, למה אני צריך להיות במצב הזה ואח''כ להיות במצב אחר. לאט לאט לסגל ואז אתה תראה ששום דבר לא משתנה: אתה חוזר לאותו בית, עם אותה משכנתא, עם אותם ילדים, עם אותם צרות. רק אתה 'מבסוט', רק אתה בחירות, רק אתה בשמחה ואין כאן עניין של מי להאשים כי אי אפשר לשנות את הגורל הזה, אי אפשר. יש נבואות על אחרית הימים - אנחנו נעבור ועוברים אחת לאחת: אך זה יקרה, מתי זה יקרה, על ידי מי זה יקרה וכמעט אפשר לראות את זה, מי שקורא את זה אומר' אנחנו ממש חיים בזמן הזה ואי אפשר לעשות כלום. אי אפשר להפיל את המשטר, אי אפשר להפיל את הממשלה, אי אפשר. . הכל בסדר, הכל מנוהל היטב היטב והחשיבות רק להיות מודע תוך כדי התהליך.

למה אני אומר את זה, מכיוון שהרבה מאוד אנשים מבזבזים זמן בתהליך לנרמל את המצב שלהם בזמן שאתה מבזבז זמן לנרמל את המצב שלך, אין מה לנרמל את המצב שלך אלא לקבל את המצב ועדיין להיות מודע אליו. ואתה יכול לראות שעשית כמיטב יכולתך: להחזיר את החובות או להיות בנ'א טוב ולפעמים הסיטואציה עדיין תקועה, זה סוג של ביצה שאתה אומר' כל תנועה שאני יעשה רק גורמת לי לשקוע אז זה נראה כמו ביצה אבל תישאר שם, תחווה מה זה ביצה, יום אחד אתה תרגיש שיש קשיות מתחת לרגלים שלך ואתה יוצא החוצה. זה ככה, נסתכל על העבר שלנו, אך פעם שפטנו את העבר שלנו? אהבות נכזבות, אפיזודות כלכליות, אפיזודות בריאותיות ועברנו את זה, רק באותו זמן היינו היסטריים. אם היינו חוזרים אחורה לאותו מצב, אומרים לך' תשמע נחזיר אותך לעבר אבל אתה לא תשנה אותו, אני מחזיר אותך לעבר אבל אתה תחייה בדיוק מה שחיית, מה היינו משנים? את המצב רוח - רק היינו עוברים את זה אחרת כי היינו יודעים אך שנצא ומתי נצא. אותו דבר, לשנות את המצב רוח, להפסיק להיות נאכס, עברנו את פרעה נעבור גם את זה, נעבור את זה. לא לדאוג, המשיח בפתח וכתוב ''ירבו הצרות בישראל, חוצפא יסגא, היוקר יעמיר וחוכמת חכמים תסרח - הכל קורה, אח''כ אנשים אומרים, לא יש לי בחירה. .

הנקודה היא לא להתעסק עם העובדה אם יש לי בחירה או אין לי בחירה אלא הנקודה היא דווקא לחוות את זה - להיות חלק מזה - ללמוד מזה. אם עכשיו אנחנו נמצאים במצב התודעתי הזה, כמעט רוב העם נמצא בסוג של דכאון: חוסר מוטיבציה רגשית לחיות, לקום לעבוד, אין אפילו יצר הישרדות - לחיות יש יצר הישרדות היא רוצה לחיות, לאדם אין את זה הוא איבד את זה, אין לו יצר הישרדות הוא מבחינתו 'לחתום על ציוד עכשיו'. זה חייב להיות למה? כי אמרו שצריכה להיות תחיית המתים וכולם צריכים למות אז אנחנו בסוג של מוות בסוג של נשיקה למוות ''יונתי עד שערי מוות הגיעה''. שוב, זה כתוב אז אם צריכה להיות תחיית המתים אמרו אפילו צדיקים ימותו ולא הכוונה למוות ביולוגי הכוונה למוות בנפש, הנפש תמות, ואח''כ תהיה תחייה - אז צריך לעבור גם את זה. אז מה צריך עכשיו? לחוות מה זה מוות, להשתלם במוות, להגיד' אני ד''ר למוות, אני יודע אך מרגיש מוות, אך מרגישה חוסר מוטיבציה רגשית לחיות, למה אני לא רוצה לחיות ואך יש לי הרהורים של התאבדות הרהורים של חידלון.

לצערנו מידי פעם אנחנו הולכים לבתי חולים אני עומד ליד חולים ורוצה להתפלל עליהם אז הוא אומר לי' הרב בשביל מה אתה מתפלל, לא צריך אני כבר פה בדרגה 4 של המחלה תעזוב, מה אתה מתפלל, לא צריך אל תתפלל עלי. אתה רואה שלאנשים אין יצר לחיות בכלל אין יצר הישרדותי לחיות, הפחד למות. .עזוב, אני דועך, תניח כאילו תיתן לי לקרוס. הרבה בכלל עושים המתת חסד, אין תקווה בכלל לחזור בחזרה לחיים -  אז זה בסדר, זה אמור להיות ככה, אין תקלה בבריאה, צריכים לטעום קצת מהמוות הזה, מהחידלון כדי שאח''כ נבין מה זה חיים. כל הפואנטה זה ''ובחרת בחיים'' אבל חייבים להיות בחידלון כדי שאח''כ נטעם מהחיים האלה. הוא ייתן לנו לבחור בחיים, הוא ייתן לנו רגש לבחור בחיים.

צריך לחלק את כל סוגית הבחירה לשניים, תמיד אנשים מתבלבלים עם זה (בין אם הם רוצים להתבלבל ובין אם מתבלבלים).

הבעלש''ט כתב מאמר ''אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני''. ''אם אין אני מי לי'' זה בגלל שיש הסתרה והקב''ה רצה שתהיה מציאות של בחירה - אז יש הסתרה ואני לא יודע מה יהיה בעוד שתי דקות אז יש לי תחושה של בחירה. נניח עוד 5 דקות אני חושב שאני אשתה כוס קפה, ככה נראה לי שאני בחרתי בזה, אז אני אבחר במשהו אבל מיד לאחר שאני אבחר אני צריך לדעת שהוא עשה את זה ולא אני בחרתי. לפני הבחירה יש 'אם אין אני לי מי לי' כי כביכול משהו צריך להזיז את המציאות ואני מרגיש דחף להזיז את המציאות אבל מיד לאחר מכן אחרי שעשיתי אני מיד צריך להגיד לעצמי ''וכשאני לעצמי מה אני'', מה אני ישות שעומדת בפני עצמה?! אני רשות נפרדת מהבורא?! יש כאן עוד רשות?! אני באמת עושה פה מה שאני רוצה?! האם אני מנותק מהשכינה ואני לא מחובר לתודעה הקולקטיבית, התודעה הקולקטיבית לא משפיעה עלי? זה רק בדיעבד - אז יש לכתחילה ויש בדיעבד. המטרה כמה שיותר לסגור את הדיליי בין הלכתחילה לבין הדיעבד ולקלוט לאן הקב''ה מוביל. אז הדרך הנכונה ביותר היא לקבל את המציאות שבה אתה נמצא ולא לנסות כל כך לשנות אותה ואנחנו רואים למשל כמו שהיה במצרים שהיה שבט שכן ניסה לשנות את זה וכל הזמן ניסה לפרוץ ולצאת ממצרים - והרגו אותו. וגם את זה הקב''ה עושה, כדי להגיד לנו שלמעשה אין לפני, יש זמן - כל דבר יש לו את העת שלו.

לחיות בשמחה

הסקת המסקנות לכאן היא לחיות את החיים ולהבין את הסיטואציה הנפשית שבה אני נמצא ואם אני נמצא בסיטואציה נפשית מורטת עצבים אז אתה נמצא בסיטואציה נפשית מורטת עצבים, אתה עכשיו לומד' מה זה למרוט את העצבים ואם אתה נמצא בריקנות זה כרגע המציאות ריקנות רק תחיה בריקנות, בשמחה. כתוב משנכנס אדר מרבין בשמחה משנכנס אב ממעטין בשמחה. הרבי מליבוביץ' אומר' צריך לשים פסיק. שניכנס אדר יש מלא מצוות שצריך לעשות בן אדם לחברו: לתת משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים, קריאת מגילה (יש הרבה מצוות שצריך לעשות אותם אז אדם יכול להתבאס מזה, מה עכשיו אני יצא יחלק וופלות לשכנים, אין לי כוח). אומרים משנכנס אדר מרבין, צריך להרבות, בנתינה בכל מה שצריך, להרבות. אז משנכנס אדר מרבין, בשמחה. תעשה את זה בשמחה. ומשנכנס אב ממעטין (צריך להוריד פרופיל כי זה הזמן של חורבן בית המקדש) אז אומרים משנכנס אב ממעטין, בשמחה. גם את המיעוט שאתה עושה באב והעצבות תעשה אותה בשמחה, למה? כי אתה צריך לעשות אותה. אתה אומר' קיץ אוגוסט הולכים לים כולם נמצאים ב Happy Happy שלהם ואני צריך להיות דתי בבאסה? אומרים לך' תעשה את זה בשמחה, תשב תשעה באב, הכל בסדר. אותו דבר גם תיקון חצות אתה אומר' אם אני אדם שהוא עליז מטבעי אך אני יעשה תיקון חצות? אומר לך תעשה תיקון חצות תעשה קול כתוב ''כי שמע ה' קול בכיי'' הוא צריך לשמוע את קול הבכי, אתה לא צריך לבכות אתה יכול להשמיע קול של בכי, הרב עדס עושה את זה כל הזמן. ''כי שמע ה' קול בכי'' אתה לא חייב להיות בכיין אבל להשמיע קול של בכי אז תשב על הרצפה תעשה מה שאמרו לך ע'פ ההלכה תקום אח''כ תשמח אבל את החצי שעה שלך תיתן ואתה לא חייב להיכנס לדרמה. היו צדיקים גדולים שראיתי שעושים תיקון חצות בירושלים היה נראה שהם באבל אתה נהיה באבל רק מלראות אותם אך הם באבל, אך שהם קמים נראה שהם עושים משתה אתה אומר' אך אתה קם כל כך מהר בסדר. . נתתי את החצי שעה כי אמרו לעשות את ההלכה עשיתי קמתי וגם את זה עשיתי בכייף. מקווה שאתם מבינים את זה ולא לקחת את זה למקומות לא נכונים.

אבל החשיבות היותר נכונה היותר חכמה היא לדעת אך עוברים את החיים האלה ולא אך מנסים לצאת מהם או להתחמק מהם. אתה לא תוכל להתחמק אתה רואה שהחיים עושים לנו כאן Treapאתה מתחתן, מביא ילדים, סוגרים אותך בבית, לוקח משכנתא - גמרנו, השעבוד התחיל. לאן תברח עכשיו? אז במקום להסתכל על זה כשעבוד, תחווה את כל החיים שאתה חווה: הילד קם באמצע הלילה יש לך יכולת לא לקום אליו?! להחזיק אותו עד הבוקר והוא בוכה על כל צעד ושעל, הגב כואב. . בסדר ומה אפשר לעשות? אז חייבים לעבור את זה. זה נראה מעין סוג של מלכודת אבל זה טוב, אתה חי במדינה דמוקרטית עם שפע, יש לך אחלה בית וילה רק הילד בוכה כל הלילה, את מי אפשר להאשים עכשיו? פעם היה אפשר להאשים את פרעה את מי היום תאשים?! פעם האשמנו דיקטטורה, לא היה כסף הייתה תקופת צנע אני מסכן היום' את מי תאשים, את מי יש להאשים. זה פשוט המסע ואתה לא יכול להזיז אותו מילימטר אתה אומר' אני לא יכול לברוח מזה או שאני מתאבד. .  אין דרך אחרת לברוח מזה. יש מציאות שניתנה לי לידיים ואני כאילו חייב לחיות אותה, מי יכול לברוח מהמציאות שלו? ואם תברח מהמצאות הזאת אתה תצטרך לשלם על זה (לא מבחינה אזרחית) מבחינה רוחנית: אתה לא יכול לקחת משכנתא ולא להחזיר אותה. אתה לא יכול להלוות ולא להחזיר את החובות שלך. אתה לא יכול להביא ילדים ולא לגדל אותם. אין מצב של התחמקות הבאת, קדימה. אבל בדיעבד אתה אומר' עבדו עלי זה כאילו אני לא ידעתי שזה יהיה ככה אני כאילו מוצא את עצמי במעין במלכודת כזאת. . לא עבדו עלייך, הכל בסדר - זה המסע שאתה צריך לעבור אותו. רק במקום להיות בבית עם משכנתא ולפנטז על קוסטריקה אז תהיה בבית . . הכל בסדר, תחווה את החיים שלך בתוך הבית ותפסיק להיות ילד בן 16 כי היית כבר בן 16 עכשיו תהיה בבית ומה שהגוף שלך נמצא בו, זה המציאות שהקב''ה רוצה שתהיה בה ולא אחרת - וזאת המציאות הטובה ביותר עבורך.

עוד דבר שהוא חשוב מאוד לעניין של גלגול נשמות - יש בקרב המורים הרוחניים שאומרים שהנשמה בוחרת את ההורים שלה אח''כ בוחרת לאן להתגלגל ויש לה כל מיני בחירות,  מאיפה הנשמה יודעת מימינה ומשמאלה? אף אחד לא יודע לאן הוא מתגלגל ולא שום דבר. גלגול נשמות נעשה רק ע''י הקב''ה והתודעה עושה את המסע שלה ואף אחד לא יודע לאן הוא מתגלגל והוא לא בוחר בזה ולא כלום, זה רק מהלכים בתודעה. גם שאנחנו נבין מי זה שנמצא בפנים שעובר את המסע הזה בתודעה, מי זה זה שבפנים שאנחנו קוראים לו נשמה. אין לה אינדווידום, אין לה שם אפילו - כשנכנסים לעומק עוד יותר ועוד יותר מגלים שלמעשה זה היה הוא בכל השלבים. הצדיקים הגדולים שנכנסים בהגות לקלוט מה המהות של המהות שלהם הם מגלים אותו, למה? כי כל התורה היא שמותיו של הקב''ה. לכן נאמר, 'קודשא בריך הוא אורייתא ושכינתא חד בהון'' אז אפילו שכתוב ישראל זה- יש שישים ריבוא אותיות לתורה וזה נראה שישראל זה התורה או שיש כאן שלושה דברים: הקב''ה ישראל והתורה אומרים לך: לא מה פתאום, זה חד בהון. רק צריך לחבר את ההכרות ולהחזיר אותה לאלוקות כדי שתהיה רק רשות אחת ואז הכל בסדר.

גם השיעור הזה לא משנה אם אמרתי או לא אמרתי, קבלתם או לא קיבלתם. אנחנו קיבלנו את ההיתר להגיד את זה, אתם קיבלתם את ההיתר לשמוע את זה ואנחנו נעבור את זה. . רק אני יכול להבטיח שיום אחד נשב פה ונצחק על הכל.

זה אותם חיים - בול אותו דבר, אתם לא תצליחו לשנות כלום זה כל הקטע. לא לנסות לצאת מזה וכשאומרים לבנ''א אז מה הקטע של להתפלל? אתה צריך להתפלל כי אתה צריך להתפלל זה לא קשור בכלל למציאות ומה יצא ממנה. משה רבינו התפלל תקט''ו תפילות 515 תפילות כדי להיכנס לארץ ישראל והוא לא ניכנס, אז מה עם התפילות? התפילות קירבו אותו אל הבורא, הוא היה עוד יותר מודע לבורא. בזוהר כתוב שמשה רבינו לפני התקט''ו תפילות ואחרי התקט''ו תפילות זה שני משה רבינו והיתה לו קירבה לה' אז מכיוון שהייתה לו הקרבה לה' מה הוא צריך להיכנס לא'י הוא ניכנס לבורא. .  אז לא לחשוב שתפילות משנות. אנחנו מתפללים כי אמרו לנו להתפלל אמרו יש צרה תתפלל אתה אומר ומי ייתן לי את הגרנטי שזה יעבוד? אף אחד לא נותן לך גרנטי שזה יעבוד, פעם זה יצליח פעם זה לא יצליח תלוי מה הקב''ה גזר באותו עניין. רבי חנינא בו דוסא היה יכול להגיד על התפילות' זה ימות זה יחייה. שאלו אותו' אתה נביא. אומר' לא, אם תפילה תהיה שגורה בפי הוא יחיה תפילתי לא שגורה בפי הוא ימות. כאילו אם הקב'ה מאפשר שזה יעבור רציף אז הוא כנראה רוצה שזה ילך הוא לא רוצה אז הוא לא רוצה שזה ילך. . אז הוא לקח את זה אישית, אני רבי חנינא בו דוסא, צריך כל תפילה להיענות. . לא.

זאת תורת הקבלה, ככה צריך להסתכל על הדברים האלה וכל הרעיון זה עבדו את ה' בשמחה.. אחרת אך אפשר להגיד לנו מה שנאמר בספר דברים. הרי ספר דברים זה תורה כשלעצמה והיא הייתה תקפה תמיד אומר' שהקב''ה ידון אותנו תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה מרוב קול. אתה יכול להגיד לקב''ה' אתה רוצה להעביר אותי כאן: שואות עוני ודברים כאלה ואח''כ אתה עוד רוצה להגיד לי שאתה תביא אותי בחשבון שלא עבדתי אותך בשמחה?! הנקודה היא שאפשר להגיד את הדבר הזה רק בגלל שלא הגעת להבנה הזאת. זה לא שהוא יגיד אם עבדת בשמחה או לא עבדת בשמחה אלא למה לא הגעת להבנה הזאת? נראה לך שאני מביא אותך לעולם כדי להתעלל בך? הבאתי אותך לעולם להעביר עלייך שואה? הבאתי אותך לעולם כדי לעשות אותך עני? אני האל הגדול הגיבור והנורא אור אינסוף יביא יבחוש שלא יודע מימנו ומשמאלו כדי להתעלל בו?! בגלל זה הקב''ה אומר' על זה אני יבוא אתך בחשבון שלא עבדת את ה' בשמחה כי אתה לא היית בשמחה, למה לא הגעת למסקנה הזאת? לבד היית צריך להגיע למסקנה הזאת, מה נראה לך שהוא מתעלל בך? אז מה המסקנה, אם הוא לא מתעלל למה 210 שנה במצרים? למה נוגסים? למה השואה? למה מלחמת העולם הראשונה? מלחמת העולם השנייה, למה? בנ''א יכול לבוא ולהגיד לא טעמתי פה חיי'ר 10 דקות לא היה כאן נעים, מקום המדינה לא הייתה שנה בלי פיגוע, לא הייתה שנה בלי הרוגים, אז על מה להודות?! העיקר תהיה בשמחה.. בוא נרקוד ברחובות, אתה אומר' המצב האובייקטיבי לא מזהיר שעליו אני ארקוד, על מה אני ארקוד ? על ההבנה הזאת.

כל הרעיון להגיע להבנה הזאת - שאתה צריך להגיד לעצמך' לא יתכן שהוא מתעלל בנו, לא יכול שהוא מתעלל במיליונים, לא יכול להיות שהוא השמיד לנו 6 מיליון יהודים. רק נשים את הדעת שלנו לקלוט כמה מתו לנו לפני 70 שנה בבת אחת. . 6 מיליון. . אז אתה תגיד' הוא הביא 6 מיליון לעולם כדי לשרוף אותם? אז בשביל מה עשית את העולם. . היה עדיף שלא היית עושה אותם' לא חשבת מראש? סוף מעשה במחשבה תחילה. אז שוב, האדם צריך לתמוה ולעשות אחת מהשתיים או לכפור ולהגיד' אז הוא לא נמצא או לנסות להבין הוא כן קיים אבל זה לא התעללות המסקנה היא שהוא לא מתעלל בנו - יש כאן מסקנה אחרת לגמרי. ב''ה שהקב''ה פתח לנו את חוכמת הקבלה בסוף הימים ואמר' אל תדאגו אתם עוברים. . אני יודע' אלה מסעי בני ישראל, יש 42 מסעות אתם עוברים והכל בסדר. כולנו ניכנס לארץ ישראל ''ויראו ענינו וישמח ליבנו'' והכל יהיה בסדר אבל לא לפני שאתם עוברים בנגטיב, לא לפני שאנחנו עוברים בהיפך מהאור, וזה גם מסע חשוב. ולכן, חשוב מאוד לעבור את זה בשמחה וזה בסדר כי זה גם כן עובר.

סיפור מפורסם על שלמה המלך והטבעת - כשהוא היה בשיא מלכותו יפהפה וחכם מאוד יושב על הכיסא המיוחד שלו (כיסא שהיה יכול להסתובב בכל מיני צורות, נעמד בנס) האריות נמצאים מימין ומשמאל, כל העולם נמצא בשלום - המלך שהשלום שלו. הוא היה נראה מוטרד והוא מסתכל בטבעת שלו ומסובב אותה. ניכנס העבד ושואל אותו' כבוד המלך אני יכול לשאול אותך שאלה, אומר לו' כן, אומר לו' אך המלך נמצא בשיא יופיו, עם כל האושר, חכם, הכל נמצא בשלום, ממה המלך מוטרד? אומר לו' אתה רואה מה כתוב לי על הטבעת? גז''י - גם זה יעבור. ההוא תמה. באמת שלמה המלך התגאה כתוצאה מהגאווה החליפו אותו באשמדאי (שם של מלאך מזיק שהתחפש להיות בדמות שלו) והוא נהפך להיות הומלס למשך שלוש שנים. הוא בחוץ אומר לכולם' אני שלמה המלך וכולם צחקו עליו' גם הומלס גם משוגע. רואים אותו ברחוב: צוחק שמח רוקד' מה אתה צוחק, שמח, רוקד אתה משוגע והומלס. . אומר להם' אתם רואים מה כתוב לי על הטבעת גז''י גם זה יעבור. זה ככה' גם זה יעבור, אנחנו אומרים בסליחות בדיל ויעבור.. בדיל ויעבור, הכל בסדר. רק צריך להשתלם כי הדרך היא התכלית. . התכלית היא הדרך, זה מאוד חשוב אך שאנחנו חיים עכשיו. צריך לצאת ולדבר על זה, לתאר אחד לשני מה שאנחנו עוברים - גם אם זה לא טוב להגיד' אחי אתה לא מבין איזה באסה אני עובר. . זה כייף. זה עניין עמוק, צריך להבין את זה -  זה שיעור חשוב בתודעה.

דבר נוסף שראוי להזכיר בחלק הזה - עניין של איוב. הרי כל הסיפור של איוב זה סיפור תמוה מאוד. איוב חי ע''פ שכר ועונש. הכתוב מעיד עליו' שהיה צדיק ישר תם וסר מרע ואפילו הקב''ה מתגאה יחד עם השטן ואומר' ראית את עבדי איוב' שהוא צדיק ישר וסר מרע, עונה' כן אבל אתה נתת לו בנים ועושר בוא תיקח לו את הבנים ואת העושר. . ונראה שלמעלה מתעללים באיזה אדם מסכן שהוא צדיק ישר וסר מרע, בשביל מה אתם מתעללים בו? השטן והקב''ה עושים עליו התערבות? אז הוא בא - ממית לו עשרה ילדים, לוקח לו את כל העושר והוא אומר' ה' נתן ה' לקח יהיה שם ה' מבורך. אבל מה בהמשך אנחנו רואים שכל הדרך היה לו איזה ציקליסט של להיות בסדר, הוא בסדר: הוא מקריב עולות כמספר בניו, מתפלל 3 תפילות ביום, לומד תורה והוא עושה כל מה שצריך שיגידו עליו שהוא צדיק. ובכל זאת פיצוץ אחר פיצוץ ''עוד זה מדבר וזה בא'' עד שבאיזשהו שלב עם כל המחלות שהיו לו וכל מה שהוא עבר אמר לקב''ה 'תשמע זה נוגד כאן את מה שאני למדתי על שכר ועונש, בוא תגיד לי מה עשיתי שאני ראוי לגורל הזה גם אך אני יכול לשנות את זה? מה לעשות? לעשות תשובה? אני בתשובה. ללמוד, אני לומד. לעשות מצוות ומעשים טובים, אני עושה מצוות ומעשים טובים. מה עוד אני יכול לעשות? וזה לא יום יומיים זה עשרים שנה. שלחו לו את החברים הנביאים אמרו לו' אין ייסורים בלא חטא, אתה בטח עשית אמר להם' תימצאו חטא אני נביא כמוכם, לא מצאו בו כלום וגם הוא לא מצא בעצמו כלום. וכשכולם השתתקו הוא אמר לקב'ה' אז אין ברירה אתה הפכת איוב לאויב, אני מטיל ספק בשכר ועונש ואולי בהבנה שלנו אותך והקב''ה מתגלה לו בסדרה של חמישים שאלות, הוא לא עונה לו למה הגורל שלו ככה הוא פשוט שואל אותו בחזרה 50 שאלות. שהשאלה הראשונה' איפה היית ביוסדי ארץ? למדת תורה, הבנת על מה בניתי את העולם? (כמו שעשינו כאן, סיפרנו הכל עוד ממעשה המרכבה) הוא אומר לו' איפה היית ביוסדי ארץ? למדת את זה? הבנת את התהליכים עצמם? מה חשבת שאתה תעשה לי ציקליסט: שחרית, מנחה, ערבית, חוק לישראל, נתתי צדקה, עשיתי חסד ''ויהי ערב ויהי בוקר'' אני צדיק אז אתה תעבור את הייסורים, לא יהיה לך ייסורים? אתה חושב שאתה יכול לעשות לי ציקליסט שיגרום לך לא להיות בצד השני? אין כזה דבר. וזה מתמיה כי אמרו לנו או תורה או ייסורים, ככה זה נראה, אבל צריך לדעת שגם אם יהיה בנ''א כזה שיגיד' אך אני יכול לוודא שאני לא יקבל ייסורים? לא יעזור לך לכן אנחנו רואים גם את הצדיקים מתייסרים – צדיקים הכי גדולים רואים שהבתים שלהם הפוכים והם עיניים ויש להם מחלות ואם לא יש להם את עם ישראל. אין מצב לעבור את זה ככה סתם, לא משנה מה אתה תעשה. גם משה רבינו, לא היה לו ייסורים? הכי הרבה היו לו ייסורים , האבות שלנו, לא היה להם ייסורים? היה להם ייסורים והם היו אבות ואנחנו אומרים מתי יגיע מעשי למעשה אבותיי. זה לא קשור לשלימות. בשלימות צריך לעבור בחושך ואח''כ לצאת אל האור ''ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד''.

נותר רק לחיות בשמחה ולשתות כוס קפה. .

כתוב שמי שנקלע לצרה צריך להגיד' שהכל נהיה בדברו'. זאת הסיבה שנסיעות צריך לשים סוכריות באוטו ולברך בנסיעה שהכל נהיה בדברו, זה סגולה, כי כל הדרכים הם בחינת סכנה כדי להינצל מזה אחת מהסגולות חוץ מברכת הדרך להגיד' שהכל נהיה בדברו על משהו.

לא להתלונן, אנחנו החברה הכי משופעת. לאט לאט לצאת מזה, זה יעבור – לגמרי יעבור.

מה שחסר, רק שמחה. העולם עצוב אז הוא לא רואה. כשאדם עצוב הוא לא רואה את המציאות, רק להיות בשמחה.

בעזרת השם.