פרשת השבוע

פרשת ויגש - משפלות לגדולה

תמלול מפרשת השבוע התשע''ז

הרב אריה חיים נווה

בפרשה יוסף ואחיו נפגשים ומתוודעים זה לזה אחרי שהעלימו אותו - האחים של יוסף מכרו אותו, הוא ירד מצרימה נמכר לאשת פוטיפר, היא ניסתה להטריד אותו העלילו עליו עלילות שווא ושלחו אותו לבור במצרים 12 שנה. לאחר מכן היה צריך לפתור את החלומות של פרעה, פרעה לא ידע למי לפנות - החרטומים שלו לא הצליחו 'לעלות על החלום' אז אמרו שיש איש עברי בבור שפתר את החלומות של שר המשקים ושר האופים והוא יודע לפתור את החלומות. הנקודה שפרעה לא זכר את החלום והיה צריך משהו שיזכיר לו את החלום וגם שיפתור לו אותו וזה היה למעשה הכוח של יוסף - גם לזכור את החלום של פרעה וגם לפתור לו אותו. סיפור נוסף היה אצל נבוכדנצר ודניאל, נבוכנדנצר אמר שחלם חלום בלילה והחלום הפעים אותו מאוד הוא אמר שהוא לא זוכר את החלום אבל החלום נורא זעזע אותו והוא ביקש מהחרטומים שלו שגם אם יזכרו עבורו את החלום וגם יפתרו לו אותו. אמרו לו לפחות תספר על מה חלמת אז נפתור לך אמר: לא זוכר אבל זה היה חזק יש לכם 24 שעות אם לא אני יהרוג אתכם. הם באו לדניאל וסיפרו לו את זה ודניאל אמר: ה' יענה כמו שיוסף אמר לפרעה: ה' יענה את שלום פרעה. מכוון שגם דניאל וגם יוסף היו נביאים- ידעו מה החלום שהתגלה אליהם, סיפרו להם את החלום קיבלו את האישור שזה אכן החלום ופתרו אותו. הדבר למעשה הראה את הגדולה שלהם כי מאיפה הם ידעו מה הם חלמו.

הדבר העלה את יוסף לגדולה - העלו אותו מהבור אחרי 12 שנים ששהה שם ושמו אותו משנה למלך. פרעה מוסר לו את הטבעת ואומר רק הכיסא יגדל ממך. יוסף מצליח במשך 14 שנים לעשות נפלאות במצרים, ליצור הון כלכלי לשמור על הכל כמו שצריך ואז יעקוב שומע שיש שבר במצרים (שבר הכוונה שברו את הרעב) אומר לילדים שלו לרדת למצרים משמה נביא את האוכל, הילדים אכן יורדים לשמה ופוגשים ביוסף. יוסף יודע שהם באים, משום מה הם לא מזהים אותו (הפלא ופלא) יוסף היה בן 17  וכעת בערך 35  (12 שנים בבור ועוד השנים שעבד אצל אשת פוטיפר )הם לא זוכרים ומכירים אותו יוסף מכיר אותם - אך זה קורה? נדבר על זה שיש השתנות הפנים וצריך לדעת שגם הם אנשים רוחניים הם לא אנשים גשמיים ברגע שהפנים הרוחניות משתנות להם – הם לא מזהים, האחים גם 'גדולים'. עכשיו - יוסף כביכול מתחיל לתעתע בהם הסיפור נראה להם ולנו בסיפור לא כל כך ברור מה הוא עושה הריי כתוב ''לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך- אני ה''' התעתוע יש בזה משום נקימה ונטירה אפילו אם זה בצחוקים, בשליטה כי אתה מחזיר להם באזשהיא דרך וידוע שהאבות שלנו קיימו את התורה מ א-ת לשם מה אתה מתעתע בהם: לוקח להם את בנימין, תשאירו לי את שמעון, שם להם גביע-מפליל אותם מעליל עליהם כל מיני עלילות, צועק להם שהם מרגלים הם אומרים שהם לא מרגלים – מה זה הדברים האלה? בפרשה כתוב ויגש יהודה אל יוסף, ויגש לשון התגוששות - ניגש להכות אותו על כל המהלכים שעשה.

ספר הישר

שייך לרובד הדרש (מדרשים מחז"ל) - יש ספר הישר שהוא ספר מוסר אבל יש ספר הישר שהם מדרשי חז''ל על התורה והתנ''ך וזה רובד הדרש. נקריא את רובד הדרש אח''כ את מאור עיניים שמבהיר ובהמשך את הפואנטה של השיעור שלנו

על פרשת ויגש כתוב ''ויאמר יהודה אל יוסף אל ייחר בעיני אדוני ידבר נא עבדך דבר לפנייך ויאמר לו יוסף, דבר. וידבר יהודה לפני יוסף ואחיו עומדים לפניהם שם, ויאמר יהודה אל יוסף הלו בתחילה כאשר באנו אל אדוני לשבור אוכל ותשם אותנו כמרגלים את הארץ ונביא לפנייך את בנימין אחינו ועודך מתעלל עלינו היום'' (למה אתה מתעלל, מה אתה רוצה – שלחת אותנו עד לארץ ישראל להביא אח נוסף ושמת אח אחד בשבי, אמרת שאנחנו מרגלים, אתה רואה שאין עלינו כלום. אומרים עלייך שאתה יודע כל מיני דברים, אנחנו לא יודעים ומכירים מי ומה אמרת: כמוך כפרעה. יש לזה המון פירושים: א. אתה כמו פרעה ב. אתה אמגושי       ג. בעל יכולות רוחניות. הם 'מחזיקים ממנו כמשהו שיודע, אז אתה יודע שאנחנו לא – למה אתה מלביש עלינו 'תיקים' ) ''ועתה ישמע נא המלך את דברי ושלח נא את אחינו וילך לו אתנו אל אביו פן תאבד את נפשך ואת נפש כל מצרים היום הזה'' (יהודה מאיים על יוסף – אומר לו אם אתה לא משחרר אותנו אני הורג אותך ואת כל מצרים. מדובר כאמור במיליונים ואך יהודה מאיים עליו בצורה כזאת ? אנשים רוחניים כאלה שיודעים את השם המפורש יכולים לעשות כזה חורבן ) ''הלו ידעת את אשר עשו שני אחיי שמעון ולוי אל עיר שכם בעבור דינה אחותינו ואף מה יעשו בעבור בנימין אחיהם'' (שמעון ולוי נכנסו לשכם והרגו 24 אלף אנשים אבל אם אנחנו נצטרך בעבור בנימין לשחרר אותו - הבטחנו לאבא שלנו אז כך יהיה). ''ואני בכוחי חזק וגדול משניהם היום הזה'' ( ככה אומר יהודה – אני יותר גדול בכוח שלי משניהם, הוא היה נשיא של כל השבטים) ''עלייך ועל כל ארצך אם לא תאבה לשלוח את אחינו הלו שמעת אשר עשה אלוהינו ובחר בנו לפרעה בעבור שרה אימנו אשר לוקחה מעם אבינו אשר היכה אותו ואת ביתו בנגעים גדולים אשר עוד כל מצרים מספרים את הפליאה הזאת של רעהו עד היום הזה'' (כשאברהם אבינו ירד למצרים, אמר לשרה שתאמר שהיא אחותו ופרעה לקח אותה וחשק בה אבל הנביאים יודעים את השם המפורש והיא אמרה למלאכים להכות בפרעה בנגעים כדי שלא יגיע בה, וככה היה- פרעה לא הצליח לגעת בה. הוא היה אמגושי בעל כוחות טומאה גדולים מאוד וגם הוא שלט בטבע ולא הבין מאיפה יש לאישה כוחות כאלה. אומר: עד היום מספרים את הפליאה הזאת) ''כן יעשה לך אלוהינו (כך אומר יהודה ליוסף) על בנימין אשר לקחת מאביו היום ואת הרעות אשר אתה מתגולל עלינו בארצך היום כי יזכור אלוהינו את בריתו עם אברהם אבינו והביא עלייך רעה בעבור אשר דאגת את נפש אבינו היום'' (כל הדבר הזה יקרה לך בגלל הדאגה שגרמת לאבא שלנו)''עתה שמע נא את דברי אשר דיברתי אלייך היום ושלח את אחינו וילך לו פן תמות אתה וארצך בחרב כי לא תוכלו כולכם עלי'' (בן אדם אחד מאיים על מדינה שלמה) '' ויען יוסף את יהודה לאמור (הכל מלחמות רוחניות. גם יוסף חזק 'ולא נשאר חייב' )למה הרחבת את פיך בכל הדברים האלה ותתפאר עלינו לאמור יש איתך גבורה (אתה מאיים עלי? ) חיי פרעה לא ציוותי את כל גיבורי להילחם לכם הלו..ויאמר יהודה אל יוסף הרי לך ולאנשיך לירוא לפני חי ה' כי אם שלפתי את חרבי לא השיבותי ריקם עד אם הרגתי היום הזה את כל מצרים והחל ממך..ובפרעה אדנך'' (אומר לו: אני לא מפחד ממך – אני יהרוג אותך את כל מצרים ואסיים בפרעה) ''ויען יוסף ויאמר אליו: הלו לא לך לבדך ..גם אנוכי גיבור וחזק ממך הלו אם אתה הוצאת את חרבך השיבות על צווארך ועל צוואר כל אחיך אלה. ויאמר אליו יהודה: אם אפתח את פי היום עלייך כי עתה בלעתייך ותילקח מהארץ ותאבד היום ממלכותך'' (זה סודות – שניהם קולטים את עניין הסודות וכל אחד אומר לשני מה יותר גדול - דו שיח בין משיח בן יוסף למשיח בין דוד).''ויען יוסף הלו אם תפתח את פיך יש איתי כוח וגבורה לסתום את פיך באבן גדולה עד כי לא תוכל לדבר דבר. ראה כמה אבנים יש לפנינו הלוא אוכל לקחת אבן ושמתיה בפיך ואשבר מלתעותייך. ויאמר יהודה עד האלוהים בנינו כי לא ביקשנו מלחמותייך מאז ועד עתה אך תנה לנו את אחינו והלכנו מאתך. ויען יוסף חי פרעה כי אם יבוא כל מלאכי כנען עמכם יחד לא לקחתם אותו מידי'' (תבוא אתה וכל מלאכי כנען, לא תצליחו לשחרר אותו) ''עתה לכו לכם לדרככם אל אביכם ואחיכם יהיה לי לעבד כי גנב את בית המלך ''(הוא גנב את הגביע כשלמעשה הוא לא גנב כלום). מכיוון שזה דו שיח בין משיח בין יוסף למשיח בן דוד בהמשך נפרש את זה היטב (מה הם אומרים אחד לשני). יהודה אומר: הוא לא יכול לאיים עלי ככה הכוחות שאני חושף בפניו זה כוחות שהם מעל לטבע ואם הוא איש טמא שמשתמש בכוחות הטומאה אז הוא משתמש בכוחות של הטבע (כוחות שנמצאים בתוך הטבע- ישנם כוחות של טומאה: השבעות של שד שאפשר להשתמש בהם ואם הוא מאיים עלי בצורה כזאת והוא כל כך בטוח בעצמו והוא מוכן למלחמה עכשיו סימן שהוא יודע את השם המפורש  ואם הוא יודע את השם המפורש מאיפה הוא יודע את השם המפורש. ''ויאמר יהודה מה לך ולשם מלך הלו מלך יוציא מביתו כסף וזהב הרבה מאוד אם במתן אם באבדה ואתה עודך מדבר על גביעך אשר נתת אותו ..ותאמר כי גנב אותו מאיתך'' (יהודה יודע ברוח הקודש שיוסף שם את הגביע) ''חלילה חלילה לבנימין אחינו זרע אברהם לעשות את הדבר הזה לגנוב מאתך או מזולתך אם מלך ואם שר ואם כל האדם'' ( יהודה אומר אני מכיר את אח שלי הוא לא יגע בשום אדם, לא משנה אם הוא מלך שר. גביע הוא צריך?! דבר נוסף, ידוע שבנימין הוא אחד מארבעה שאף פעם לא חטאו ומת בעתיו של נחש). יהודה אומר ליוסף, אתה רוצה להילחם איתי על שטויות?! על גביע?! אתה מלך..גם אם יש משהו בדבר הזה, תעזוב את זה, כי אם תהיה כאן מלחמה תהיה מלחמה גדולה. יוסף לא מוותר לו תיקחו את הגביע אבל אח שלכם בנימין נשאר פה הוא יהיה עבד (על שבט בנימין קם בית המקדש ולכן השיחות האלה למעשה יוצרות היסטוריה). יהודה מנסה להסביר שלא יעזבו את בנימין, יוסף ממשיך ''ולמה עזבתם את אחיכם ותמכרו אותו ב 20  כסף (מעמיד לו מראה-מה הם עשו)עד היום הזה ולמה לא תעשו כן גם לאחיכם זה ויאמר יהודה: ה' עד ביני ובינך כי לא חפצנו במלחמותייך (יהודה עדיין לא קלט מה יוסף אמר לו) יוסף לא מוכן לשחרר את בנימין.

הסיבה שיוסף עושה את זה - ליוסף אסור לעבור על לא תיקום ולא תיטור אבל מכוון שהם מכרו פעם אחת אותו רוצה לראות אם באמת יהיו מוכנים להלחם על בן אחר. מדובר בתיקון גדול מאוד וצריך לעשות על זה תיקון כדי שעניין המכירה לא יהיה להם לטבע. דבר נוסף, בנימין ויוסף, באו מאותה אמא (ילדיה של רחל, מלכות) יש עניין שהמלוכה צריכה להיות תחת אותה אמא. האחים של יוסף (ילדיה של לאה, בינה), רצו שהכל יהיה המלכות של לאה, מימלא הם לא רצו שהמלכות תהיה שם.

כל הסיפור נעשה מול יהודה משום שהוא אותו יהודה שלקח את הכותונות לאח שלו, טבל אותה בדם ואמר לאבא שלו: ''הכרנה הכותונות בינך אם לאו חיה רעה אכלתו'' – לכן כל הסיפור הוא מול יהודה. לצורך העניין, יוסף לא מוותר לו והמשפטים שאומר יהודה כמו מה נאמר לאבינו בראותו כי אין אחינו בא אתנו ודאג עליו, המשפט הזה לא נאמר על יוסף. אומר לו: הלך החבל אחר הדלי ( יוסף ביקש להגיד ליהודה, לך תגיד לאבא שלך שמדובר בטבע שלכם, אתם מזניחים את האחים שלכם). השיחה ממשיכה ויהודה עדיין לא מבין את ההקשרים שעושה יוסף הוא עדין לא התעורר לקלוט מה הוא למעשה אומר לו. ''הלו מלך אתה..אוי למלך אשר ישפוט כמוך. ויען יוסף ויאמר: אין משפט שקר כדבר אשר דיברתם בעבור אחיכם יוסף כי מכרתם אותו כולכם למדינים בעבור 20 כסף ותכחשו כולכם אל אביכם ותאמרו לו חיה רעה אכלתו, טרוף טורף יוסף''. יהודה חושב שמדובר בהאשמות והוא אומר: יכול להיות שהוא יודע אבל אני לא יודע מאיפה הוא אומר את מה שהוא אומר אבל זה האשמות חמורות מה שהוא עושה. יהודה מנסה להכחיש. ''ויאמר יהודה הנה אש שכם נבערה בליבי עתה אשרוף אתכם ואת כל ארציכם באש ויען יוסף ויאמר הלו אש תמר כלתך אשר הרגה את בנייך מכבה את אש שכם. ויאמר יהודה חי ה' כי אם הסירותי מבשרי שיער אחד עד כי מילאתי בדמה את כל מצרים (יהודה מאבד את העשתונות. כתוב שהיו לו שערות חזקות בחזה שהיה להם מודעות. שתי שערות זקרו מהחזה החוצה ויצאו כמו שני סכינים לכוון יוסף). ''ויען יוסף ויאמר כן משפטיכם.. ותטבלו את כותנתו בדם ותביאו אותה אל אביכם בעבור יאמר: חיה רעה אכלתהו והנה דמו בכותנתו. וישמע יהודה את הדבר הזה וייחר אפו מאוד וחמתו בערה בו ותהיי לפניו במקום ההוא אבן אחת משקלה כ 400 שקל וייחר אף יהודה וייקח יהודה את האבן בידו האחת ויזרקה השמימה ויקחינה בידו השני השמאלית ויתן אותה אחרי כן תחת רגליו וישב עליה בחמת כוחו ותהיי האבן עפר מכוח יהודה ( מראה את הכוח של יהודה). יוסף רואה את הדברים, כתוב וירא מאוד (בפנים) בחוץ ''ציווה את מנשה בנו'' קורא למנשה (מנשה ואפרים נמצאים איתו) גם הם יודעים את השם המפורש, יוסף מבקש שהוא יתחיל. מנשה עושה כמעשה יהודה. יהודה יודע שמדובר בסוד שיש רק למשפחה שלהם ולכן אומר לאחיו אל תגידו שזה איש מיצרי (אף אחד לא יודע לקחת אבן לזרוק אותה ככה ולהפוך אותה לעפר ). יוסף מנסה להחביא את עצמו ואומר לו לא רק אתם גיבורים גם לנו יש כוחות ''ויאמר יהודה אל יוסף שלח נא את אחינו ואל תחריב את ארצך ביום הזה''. יהודה עדיין מבקש תשחרר את אח שלנו. יוסף דוחק בהם לחזור ולעשות את הדבר הזה. יוסף שופט אותם, רודה בהם, מבזה אותם – יהודה קולט שהוא יודע את כל הדברים האלה אבל הוא לא יודע מאיפה הוא יודע את זה. יוסף מאשים אותם בהאשמות קשות ובזה שזה הטבע שלהם, יהודה לא מקבל את הדברים (היה להם את הסיבות שלהם למה הם עשו את הדברים) אבל יהודה לא יכול לקבל את זה וגם לא מתמודד עם זה (לא שואל מי אתה? מאיפה אתה יודע על יוסף? הוא עוד לא מתמודד עם זה). יהודה פונה לנפתלי ומבקש ממנו לספור את השווקים (12 שווקים) ורוצה להרוס אותם. שמעון אומר לו, באבן אחת אני יכול לקבור את כל מצרים. יוסף שומע את הדברים, האחים לא ידעו שהוא יודע את השפה. החל תהליך של צעקות, ובלאגן במצריים (גם איבוד נפשות) הצעקה של יהודה החריבה וגרמה הרבה מאוד נזק. כולם נבהלו בינהם גם פרעה שניגש ליוסף וביקש להבין מה קורה ולשחרר את האנשים שמחריבים את מצריים. יוסף ניבהל מהאחים ומפרעה. ביקש מאחד מילדיו לגשת ליהודה בהשמת יד על הכתף יהודה נירגע.

יוסף ניגש לדבר איתו בשפה רכה כאשר הוא מניח ידו על כתפו (הכל מחוות עמוקות) ושואל: למה רק אתה (יהודה) מדבר יש עוד אחים, אף אחד לא דיבר איתי? רק אתה בכוח כזה גדול..למה אתה מגן עליו כל כך ?ענה יהודה ליוסף, אתה יודע שאני נתתי את הערבות לאבי לכן ניגשתי אלייך היום מכל אחיי..מבקש שוב לשחרר את בנימין ולקחת אותו במקום - ביקש לשרת אותו אם יש אזשהוא מלך או עם שמרד ביוסף- שישלח אותו הוא יערוף את ראשיהם ויביא לו (הכל נעשה בלשון רכה) רק שיעזוב את בנימין. הדברים נעשים בכוחות של שמות, יוסף עונה להם שהוא יודע שהם מגיעים מהגזע שהוויה אלוקים הוא שמם ויודע שהם בעלי גבורה. אומר שלא ישלח את בנימין עד שיבואו את אחיו בן אימו (הוא בעצמו). יהודה לא מבין מה יוסף עושה, מאוד כועס ועונה לו למה אתה מרגיז אותנו לגבי האח הנוסף אנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת רק יודעים שירד למצרים, אנחנו לא הרגנו אותו. יוסף שואל נניח שהאח הזה קיים הייתם מביאים לי אותו תחת בנימין? הוא מדבר על עצמו. מדובר בשאלה גדולה מאוד כי מה שיוסף מנסה לבדוק האם ימכרו אותו שוב.''ויחל יוסף לקרוא יוסף יוסף בוא עכשיו לפני ויראה אל אחייך ושב נא לפניהם (כאילו קורא לו מאחורי הקלעים) ויחל יוסף לדבר אליהם את הדבר הזה ויביטו איש כה ואיש כה לראות מאין יבוא יוסף אחיהם (מאיפה הוא יצא) וירא יוסף את כל מעשיהם ויאמר למה תיראו כה וכה (על מה אתם מסתכלים) אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה''. יוסף רואה שהם בהלם וממשיך אל נא יחר בעינכם כי מכרתם אותי (הוא מרחם עליהם, מרגיע אותם יתכן שהם עשו תשובה והוא צריך לקחת אתה בחשבון שאם הם עשו תשובה הוא לא יכול לעשות להם את זה). ''ועתה אל נא ייחר ליבכם כי מכרתם אותי כי למחייה לרעה שלחני ה' (אני מבין מה ניסתם לעשות. לגביכם חשבתם שאתם הורגים אותי אבל ה' חשב את זה אחרת). יש כאן סוד של השגחה גדול מאוד( נדבר על זה). ''וייבהלו אחיו ממנו בשמעם את דברי יוסף וייבהל יהודה ממנו מאוד מאוד ובנימין בשומעו את דברי יוסף והוא היה לפניהם בבית פנימה וירוץ בנימין את יוסף אחיו ויחבקהו ויפול על צוואריו ויבכו'' (בנימין ויוסף, שני אחים מאותה אמא התגובה שלו חיבוק לאח שלו אבל יהודה ושאר האחים נבהלים מאוד מהסיטואציה). ''והכל נשמע בבית פרעה כי אחיי יוסף הם ויטב בעיני פרעה מאוד כי ירא אותם פן יחריבו את מצרים וישלח פרעה את עבדיו אל יוסף לשמחו באחיו אשר באו אליו (פרעה אומר שיגיעו ויישבו במיטב ארץ מצרים, שלא ידאגו יש להם מקום). הפרטים כאן מאוד חשובים מכוון שהכל עניינים של ביאת המשיח (בהמשך נתרגם את הנאמר) ויוציא להם בגדים רבים בגדי מלכות ומנות ומתנות רבות..

יעקוב לא יודע שיוסף חי, אך הודיעו לו שיוסף חי? ''וישלח יוסף לכל ילדי אחיו בגדים כמספרם ומאה כסף לכל אחד מהם וגם לנשי אחיו שלח בגדים כמספרם מבגדי נשי המלך וקטורת ותמרוקים שלח אליהן וייתן לכל אחד מאחיו עשרה אנשים ללכת עמו ארצה כנען לשרתו ולשאת את בניהם ואת כל אשר להם לבוא מצרימה. וישלח יוסף ביד בנימין אחיו עשרה בגדים לעשרת בניו שכם אחד על ילדי בני יעקוב וישלח לכל אחד חמישים כסף ועשר מרכבות מאת פרעה'' (כל הדברים כאן נורא מדויקים – זה לא סתם כסף מתנות בגדים ועוד יש לזה עניין גדול מאוד מה בדיוק הוא שולח כאן כי הכל תלוי במשיח בן יוסף). ''וישלח לאביו עשרה חמורים נושאים מכל טוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו ולכל אשר איתו לצידה לדרך. וישלח לדינה אחותו בגדי זהב וכסף וקטורת ומור ואוהלים ותמרוקי נשים הרבה מאוד וגם לנשי בנימין שלח כזאת מאת נשי פרעה. וייתן לכולם לאחיו גם לנשיהם מכל אבני שוהם ובדולח וברקת ומכל סגולות גדולי מצרים לא נותר דבר אשר לא שלח יוסף לכל בית אביו מכל דבר חמדה. וישלח את אחיו וילכו ואת בנימין שילח עמהם ללכת ארצה כנען. ויצא יוסף עמהם לשלחם בדרך עד גבול מצרים ויצוום על אביו ועל ביתו לבוא מצרימה ויאמר אליהם: אל תרגזו בדרך כי מאת ה' היה הדבר הזה למען חיות עם רב מרעב כי עוד חמש שנים רעב בארץ. ויצוו אותם לאמור בבואכם לארץ כנען אל תבואו פתאום לפני אבי בדבר הזה כי עשה תעשו כחוכמתכם''. יוסף מבקש מאחיו לנהוג בעדינות ובחוכמה כאשר יבשרו ליעקוב שהוא חי (בשורה קשה ולא בשעתה יכולה להמית אדם אז צריך לדעת אך מבשרים לאבא אחרי 22 שנה שהילד שחשב שהוא מת והוא עצוב עליו וממאן להינחם ועדיין בבגדי אבל – אך מבשרים לו הבן שלך חי). ''ויחל יוסף לצוות אותם ויפן וישוב מצרימה ובני יעקוב הלכו ארצה כנען בשמחה ובטובה אל יעקוב אביהם. ויבואו עד גבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו: מה נעשה בדבר הזה לפני אבינו, כי אם נבוא לפניו פתאום ונגד לו הדבר ונבהל מאוד מדברינו ולא יאבה לשמוע אלינו'' (יש מצב שהוא לא יאמין). ''וילכו להם עד קרבם אל בתיהם וימצאו את סרח בת אשר יוצאת לקראתם והנערה טובה עד מאוד וחכמה ויודעת לנגן בכינור. ויקראו אליה ותבוא אליהם ותישק להם ויקחוה ויתנו לה כינור..לאמור: בואי הנה לפני אבינו וישבת לפניו..בכינור מדברת ואומרת כדברים האלה לאמור" (מבקשים ממנה לנגן את הבשורה בכינור). ''ויצוו אותה ללכת אל ביתם ותיקח הכינור ותמהר ותלך לפניהם ותבוא ותשב אצל יעקוב'' (מבשרים ליעקוב שהבן שלו חי דרך כינור, יש בזה עניין).''ותאמר בנועם דבריה: יוסף דודי חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת ותוסף ותנגן'' (חוזרת שוב ושוב על הדברים, יעקוב צריך לקלוט את זה). ''וישמע יעקוב את דבריה ויערב לו'' (נעים לו מה שהוא שומע אבל הוא לא יודע מה הוא שומע) ''ותבוא השמחה בלב יעקוב מנועם דבריה (לא מעכל מה שהיא אומרת אבל מאוד נעים לו לשמוע) ותהיי עליו רוח אלוהים וידע כי כל דבריה נכונים''( הטקטיקה שבחרו - בימיו של שאול כאשר היה עצוב ביקש משהו להחיות אותו ע''י ניגון כי אם תהיה לו שמחה יוכל לחזור ולהתנבא. ידוע שלמלכים היה כוח של נבואה אבל אי אפשר להתנבא אם אין שמחה. האחים אומרים אם נבוא אל אבינו והוא נמצא באותו תדר של עצבות או שלא יאמין או שהוא ימות. ידעו שלאביהם יש את רוח הקודש ואומרים: בוא ניתן לרוח הקודש להודיע לו. מה מתבקש מאתנו? להביא אותו אל רוח הקודש. נשמח אותו, נשיר לו שיר, זה נעים לו – רק צריך להחיות את רוחו, תשרה עליו הרוח, ורוח הקודש כבר תבשר לו – רוח הקודש כבר יודעת לעשות את זה בצורה עדינה, וככה היה. היא אומרת זה נעשה לו נעים – קצת נעשה לו נעים - נחה עליו רוח ה'. ''ויברך יעקוב את סרח בת אשר. . ויאמר אליה ביתי אל ימשול מוות בך עד עולם כי החיית את רוחי'' (בברכה הזאת סרח בת אשר עלתה בחיים לגן עדן, היא היתה מבין העשרה שעלו בחייהם לגן עדן- הוא אמר: בך לא ישלוט מוות). ''אך דברי נא עוד לפני כאשר דיברת כי שמחתני בכל דברייך ותוסף ותנגן בדברים האלה ויעקוב שומע ויערב לו וישמח – ותהיי עליו רוח אלוהים''. האחים הגיעו אליו, הזוהר אומר: ראו אותו זוהר, הבינו שהוא יודע ''התבשר (אנחנו מבשרים לך בשורה) יוסף אחינו חי וכי הוא המושל בכל ארץ מצרים והוא אשר דיבר אלינו ככל אשר דיברנו אלייך וישמע יעקוב את כל דברי בניו ויפוג ליבו אל דבריהם כי לא האמין להם עד ראותו את כל אשר נתן להם יוסף ואשר שלח לו את כל האותות אשר דיבר יוסף עליהם'' (היה קטע שיעקוב לא האמין להם). ''ויפתחו בפניו את שקיהם ויראו את כל אשר שלח יוסף ויתנו לכל אחד מהם את אשר שלח יוסף וידע יעקוב כי נכונה דיברו וישמח מאוד על בנו ויאמר יעקוב רב לי אשר עוד יוסף בני חי'' ( מה אני צריך את כל הדברים האלה מספיק לי שהבן שלי חי). ''עתה אלכה ואראנו בטרם אמות ויגידו לו בניו את כל הקורות אותם ויאמר יעקוב ארדה לי מצרימה לראות את בני ואת ילדיו ויקום יעקוב וילבש את הבגדים אשר שלח לו יוסף וישם את המצנפת על ראשו אשר שלח לו יוסף אחר אשר רחץ וגילח את כל שערו'' (היתה שמחה גדולה. לא רק שהוא חי הוא גם מושל במצרים ). יעקוב שואל האם ליוסף יש עדיין יראת ה' ''ויאמר ה' אל יעקוב אל תירא מיוסף כי עודנו מחזיק בתומתו לעובדני כאשר ייטב בעינך וישמח יעקוב מאוד מאוד על בנו''.

המפגש בין יעקוב ליוסף, מדובר באהבה אחדות וצער שקשה לתאר. אין את זה היום גם לא באינסטינקט אימהי פשוט ובכל דבר אחר - יעקוב תלוי ביוסף ויוסף תלוי ביעקוב וכל הגאולה תלויה בשניהם- בלעדי שניהם העולם נחרב ועצם העובדה שהפרידו בינהם יעקוב אמר: נחרב העולם נכשלנו בתפקיד שלנו, הקב''ה צריך להרוס את העולם לבנות אותו מחדש מתוהו אבל בנתיים שום דבר לא קורה והוא בהלם מזה ששום דבר לא קורה ואז אומר: כנראה שיש כאן משהו ובנתיים הוא 'מתאבל לא מתאבל עליו' עדיין לבוש שק, ממאן להינחם, הוא לא כל כך מדבר עם הילדים שלו הוא גם לא מאמין להם – מהרגע הזה נשבר האמון (יש בזה עניין גדול מאוד) ועכשיו הם באים לבשר לו: לא, יוסף חי. כתוב ''אלה תולדות יעקוב יוסף'' התולדות של יעקוב זה יוסף והכל צריך לעבור מיעקוב ליוסף. כל מצרים נרעשת לקראת המפגש המחודש בין יוסף לאביו. פרעה נתן ליוסף את הכתר שלו כדי שישים על ראשו לקראת המפגש עם אביו. יוסף הולך בכרכרה לקראת אביו, סמוך אליו יורד מהכרכרה ומתחיל ללכת. יעקוב רואה אותו ולא מבין אך הצליח לעלות לגדולות בשבילו זה גם פיצוי אחרי הרדיפה שעשה לו עשיו שבא אליו עם 400 איש כדי לקבל אותו למלחמה פתאום ה' מקבל אותו עם כל הפמליה. הזוהר אומר שזה כל פמליה של מעלה ומטה מפאת הכבוד של יעקוב הוא שלח אליו את הכל. ''ויאמר יעקוב אל יהודה: מי האיש אשר אנוכי רואה במחנה מצרים הדור בלבושו בבגדי המלוכה'' (גם הוא לא מזהה אותו. הוא רואה דמות עם בגדי מלוכה הוא הדור מאוד. והוא בא לקראתי כשהוא בראש המחנה – מי זה האיש הזה?) ''ועליו בגד אדום מאוד וכתר מלכות בראשו וירד לארץ מעל מרכבותו וילך לקראתנו. ויען יהודה את אביו לאמור: הוא בינך יוסף המלך. וישמח יעקוב בראות כבוד בנו''. כל הסיטואציה הזאת היא של הגאולה – ככה זה יקרה בגאולה – ככה יקבל יעקוב את משיח בן יוסף ואח''כ הם צריכים ללכת ולהתחבר עם יהודה. ''ויקרב יוסף לפני אביו וישתחוו לאביו וישתחוו עמו כל אנשי המחנה אל יעקוב ארצה והנה יעקוב רץ וימהר אל יוסף בנו וייפול על צווארו וישקהו ויבכה עמו. ויחבק גם יוסף את אביו וישקהו ויבכו עמהם כל אנשי מצרים. ויאמר יעקוב אל יוסף: הנה אמות ..(אם ראיתי אותך ככה, אני יכול למות בשקט). ''וכל בני יעקוב ונשיהם ובניהם ועבדיהם וכל בית יעקוב בכו עם יוסף מאוד וישקהו ויחבקוהו ויבכו עימו הרבה מאוד''(22 שנה של פורקן).

דיברנו על זה בעבר – נחזור ונדגיש את זה כי הדבר קרוב מאוד. ה' שם את כל הכוחות/ תכונות אלוקיות באדם הראשון. הקב''ה ברא את עולמו להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו והכל נמצא בפוטנציאל באדם הראשון. הזוהר אומר שלא נברא כלום חוץ מאדם, הכל נברא רק באדם הראשון.

ספר ויקרא, פרשת מצורע דף מ

תחזה-  בוא וראה, כל מה שיש בעולם לא נמצא אלא בשביל האדם והכל מתקיים בגללו. ''וייצר ה' אלוהים את האדם בשם מלא'' הכוונה שאדם בגימטרייה זה 45 וגם שם מלא אם פותחים אותו (יוד וו דלת הא אלף וו אלף וו הא אלף ) זה גם כן 45 לרמוז שאדם זה צמצום של הקב''ה. כל מה שיש למעלה ומלטה, הכל כלול בדיוקן שלו. הזוהר אומר כאן סוד גדול מאוד: אין כאן כלום חוץ מתודעת האדם. הדברים לא עומדים בפני עצמם, אם אין אדם אין עולם. כל הגלקסיות וכל הפרטים: חי צומח דומם- הכל נמצא באדם אחד. וגם בהקדמה לחוכמת הקבלה הוא שואל: ''המעט לו לאדם כל העולם הזה וכל מילואו שהוא נצרך לכל הפרטים האלה'',כאן הוא רוצה להסביר: כמה האדם הוא מורכב כמו הקב''ה. כי הקב''ה ברא את עולמו להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו ואדם הוא ישות מאוד מורכבת שהיא מכילה את כל הדברים האלה – ומה שהוא רואה בחוץ זה בגלל שזה נמצא בעולם הפנימי שלו (מה שקרוב קרוב ומה שרחוק רחוק אבל הכל נמצא בתוך האדם עצמו).

הכוחות האלה גם מחולקים לכוחות שורשיים יותר (נתעסק עם הכוחות השורשיים). בכוחות השורשיים יש את אדם. אדם נקרא אדם מלשון אדמה לעליון, רק הוא יכול להידמות לעליון (רק הוא עם כל התכונות שלו ביחד יכול להידמות לעליון) וכולם רצו לעשות תיקון אדם הראשון כדי להיקרא אדם. הקב''ה אמר ליהודים ''אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם'' – אתם צריכים להגיע לדרגת אדם. דרגת אדם, דרגה גבוה מאוד, המעלה הגבוה ביותר. יש תארים שונים שניתנו לאדם: עבד, איש, בן. 'אדם' התכונה הגבוה ביותר כי אדם נקרא אדמה לעליון. היכולת של האדם להידמות לעליון רק כאשר הוא האדם השלם והמלא.

הפירוט שלו (זה שבא לאחר מכן) בא ע''י שת אח''כ נוח, שם ועבר, אברהם אבינו, יצחק יעקוב וכו ואז מספרים לנו - אברהם למעשה זה החסד של הקב''ה, יצחק זה הגבורה של הקב''ה, יעקוב הוא התפארת הרחמים מידת האמת כסא הכבוד, משה זה הנצח, אהרון זה הוד, יוסף הצדיק זה היסוד, דוד המלך (יהודה) זה המלכות שצריכה להיות מתוקנת (רצון לקבל על מנת להשפיע). הם כל כך גיבורים שנבין מה זה גבורה - הגבורה של יהודה, כתוב ''אזהוא גיבור הכובש את יצרו. אזהוא גיבור שבגיבורים ההופך שונאו לאוהבו''. בעולם רואים אנשים חזקים: גוררים מטוסים, אנשים עם שרירים אם נבקש מאדם כזה לישון שעתיים ביום או ללמוד תורה 18 שעות או לא לאכול שלושה ימים או לצום מערב שבת עד ערב שבת, אנשים כאלה יתמוטטו בין רגע. ז''א אנחנו מדברים על אנשים שהם כוחות נפשיים עצומים שעומדים בכוחות לא יאומנו. חלק מהכוחות האלה הם כוחות של מסירות נפש (נדבר על זה) כוח של מסירות נפש אותו כוח – ברגע שאתה לוחץ עליו חזק מאוד הוא מתגלה ככוח אחר, הוא פושט צורה ולובש צורה אחרת. נסביר. .

מסירות נפש

ישנם כוחות נפש שנבראו מחולשה מהזנחה והכוחות האלה קיבלו שמות (בד''כ שמות לא טובים שמות של אויבים שלנו רכרוכיים) כמו: כנען-לשון כניעה, עמון-לשון מניעה, יבוסי-לשון תבוסה, אמורי-לשון מורא, פריזי-לשון שטח מפורז, גרגשי-לשון גירוש, חיתי-לשון פחד. מדובר בשבעת העמים שהם למעשה שבעה כוחות נפש שיצאו מהזנחה של האדם. אותם כוחות צריכים לעבור מסירות נפש כדי להיקרא ביחד – ארץ ישראל.  

מסירות נפש זה כאשר כוח נהפך להיות כוח חדש. הקב''ה שם את כולנו במצב שאנחנו חייבים לגלות את הכוחות נפש הבאים שלנו רק ע''י מסירות נפש. אנחנו נראים מאוד לא עמידים ללחץ אבל אם נביא את עצמינו לעמידות בלחץ אנחנו יכולים להוציא כוחות פי כמה וכמה יותר ממה שאנחנו באמת. נולדנו כולנו עם טבעים משונים: משהו נולד עם כעס, משהו נולד עם פגיעות גדולה מאוד, עם נטייה לכיוון מסוים. למעשה אם נעמוד בלחץ של: אהבת הזולת, אחדות, שלום (בכל מצב). והלחץ כאמור עובר דרכינו (אי אפשר לעשות שלום ואחדות, אנשים כל כך קשים ולא פשוטים) – כמו הלחץ של יהודה ויוסף. מבחינת יוסף מדובר במשחק מכור, הוא יודע 'מתי להוריד את הרגל מהגז' מבחינת יהודה, הוא לא יודע 'מתי להוריד את הרגל מהגז' (מרוב כעס יצא לו דם מהעיניים). זה תקופות של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף, דוחק את העם אבל הדור של משיח בין דוד לא יודע את זה – שדוחקים בו הוא לא יודע שהצדיקים שהם בחינת משיח בן יוסף משחקים בו ולוחצים אותו - הם צריכים לעמוד בלחץ הזה. הלחץ הזה נקרא מסירות נפש.

הדור הזה ירד עם תיקונים קשים מאוד (כיבוד הורים, בני זוג, כלכלה, בחירת בן זוג, שלום בית, נטייה מינית) כל אדם אומר: זה הטבע שלי. העניין שבמסירות נפש אפשר לעמוד בהכל ולשנות את הטבע.

סיפור של רבה בר בר חנה בגמרא - מספר שרואה עיר שיש בה 60  בתים, אקרה דה אגרוניה. רואה צפרדע גדולה שבלעה עיר שיש בה 60 בתים. אח''כ הגיע תנין שבלע את הצפרדע שבלעה את העיר שהיא בגודל של 60 בתים. אח''כ הגיע עורב שבלע את התנין שבלע את הצפרדע שבלעה את העיר שיש בה 60 בתים. אותו עורב עף וישב על אילן גבוה ''בוא וראה כמה כוחו של האילן''. אומר רב פפא 'אם לא הייתי שמה לא הייתי מאמין לו'. כל הדברים האלה הם סודות (שום דבר מזה לא בפשט): עיר של 60 בתים זה הנפש. יש לנו את המידות האלוקיות שבאנו לתקן (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, 6 מידות) יש בהם 10 ספירות ביחד זה 60 – זה עיר עם 60 בתים. באה צפרדע – צפרדע, כוח של מסירות נפש (במכת צפרדע, הצפרדע נכנסה כמעט לכל מקום). כוח מסירות הנפש בלע עיר של 60 בתים, כוח שעולה על כל התכונות שיש ב 60 כוחות נפש. יש כוח גדול יותר, כוח התנין (תן, הב הב) - הרצון לקבל לעצמו. התנין הגיע ובלע את הצפרדע (מסירות הנפש) האגואיזם חזק יותר מכוח מסירות הנפש (התנין באה ובלעה את הצפרדע). אבל בא כוח העורב, שהוא כוח האכזריות כתוב באיוב ''מי ייתן לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישוועו'', העורב לא נותן לצאצאים (לילדים שלו) בשלושה ימים ראשונים אוכל כדי לפתח בהם את חוש הציד זה כוח של אכזריות. למה? כדי לא להפוך אותם לגוזלים רכרוכיים אלא להפוך אותם לציידים אמתיים וככה הוא משנה את הטבע שלהם אבל הוא צריך להיות אכזרי. כמו שאמרנו, מסירות נפש שמשנה טבע. קיימת סכנה בשימוש בכוח הזה של העורב - אומנם הוא בולע את התנין בקלות אבל יש סכנה בזה: אדם יכול להיות אנורקסי, אדם כזה יכול להרע לעצמו, יכול להרע לסביבה שלו. לפעמים גבורה יתרה גורמת נזק (אדם פנאט) לכן מה שכתוב, שהעורב עף וישב על אילן גבוה ''צא וראה כמה כוחו של האילן'', האילן זה התורה. אז - התורה מאזנת היא יודעת להגיד לך : אך להשתמש, באיזה עוצמות, מתי לעצור ומתי להמשיך.

המדרש למעשה מלמד את כוח מסירות הנפש אבל עם שכל - ברגע שהדברים נעשים לשם שמים, אין בעיה ואדם יוכל להפך את הטבע שלו גם אם הוא ממש רכרוכי וחלשלוש ואומר: אני בדיכאון, אני גם טיפש 'אני יודע שאני לא יודע ללמוד, אני הכי גרוע שיכול להיות בעולם לא יצא ממני שום טוב' אבל בכוח של מסירות נפש ובמשמעת עצמית..זה יתרחש.

מסירות הנפש זה לא הלקאה נפשית, זה לא הרעבות, זה לא אנורקסיה – זה שום דבר שיכול לגרום לך נזק אם עשית נזק, לא עשית כלום – זה בלי ליצור נזק – פשוט כוח של משמעת להחזיק אותו – יוצא כוח חדש לגמרי. אפשר לראות אנשים שבהחזקה של הכוח הזה הפכו מין, הפכו בעיות בשלום בית. צריך משמעת אבל הרוב אין להם כוח 'תעזוב אין לי כוח'. מי שיגיד: תעזוב אין לי כוח לא ישתנה. מי שיש לו כוח ימצא את עצמו במימד חדש  והכל עניין של משמעת. גם בעניין ההתבוננות הקבלית דורש משמעת - צריך להחזיק ראש חזק מאוד כדי לעבור לצד השני. כנ''ל לגבי פקיחת העיניים פקיחת העיניים תגיע מזה שתאמין שיפקחו לך העיניים ואתה צריך להחזיק באמונה הזאת. בחוץ, תשמע כל הזמן משהו שינסה להפיל אותך בספק ואתה צריך להחזיק ראש חזק מאוד: לא אני יוצא אל המעבר. אני יודע שתיכף אני הולך לראות את המעבר, ואתה צריך להחזיק ראש. כשאתה מחזיק מחזיק, זה קורה – יום אחד זה קורה, הכל עניין של כמה חזק אתה מחזיק מעמד. יהודה שאל את יוסף, עד מתי אתה מתעלל בנו, התהליך נראה כמו התעללות אבל זה לא התעללות זה מסירות נפש וצריך להחזיק מעמד – צריך כוח כדי לעבור לצד השני וצריך כאן משמעת. נכון לענייני אוכל, שינה, לימוד – גם בעניינים של החלטה. פשוט להחליט וללכת עם זה עד הסוף וכל העולם ילחם בך וכולם יבגדו בך אפילו האנשים הקרובים ביותר כולם יגידו אתה פנאט ומשוגע ואפילו אם תהיה בחולשה נוראית – אתה צריך להחזיק מעמד ממש..אבל כשאתה מגיע אתה במימד אחר. מימד אחר: זה כוחות אדירים, זה חיות אחרת, זה מחשבה אחרת – זה משהו אחר. העולם הזה הוא מוות, חלש מאוד. העולם שמעבר – עם המחשבה אתה יכול להרוס את העולם או לבנות את העולם.

הכוח שלנו הוא כוח של חיים. להמית ולהרוס זה קל נשאלת השאלה האם אתה יכול להחיות. האמוראים ידעו להמית התנאים ידעו להחיות (כוח גדול יותר). החוכמה היא לא להמית החוכמה היא להחיות. כל הכוחות נמצאים אצלנו מה שצריך, להסב אותם. הכוחות של: הבל, קין, דור אנוש, דור הפלגה, נמרוד- כל השמות האלה שהם שמות רעים - אלה כוחות שיצאו מחולשה ומהזנחה וכל הכוחות האלה הם כוחות חזקים מאוד שאם במסירות נפש נעבוד 'ברוורס' בצורה של אור חוזר, בצורה של מסירות נפש - אפשר להחזיר את הכל.

נראה לנו הזוי לישון שעתיים בלילה או לא לאכול שלושה/ חמישה ימים (יש לזה מחזוריות) אבל בכוחות האלה אח''כ אתה יוצא אדם חדש – אפשר לעשות את הדברים האלה. זה תמיד נראה לך גם בתהליך עצמו אתה אומר: תיכף אני נופל, אני לא יכול, אני לא מסוגל ואז אתה יוצא אדם אחר לגמרי. זה לא אדם שצם (זה לא מטכליזים) אלא זה כוח בנפש שנבנה לך בתהליך. ידוע בשואה, אנשים שהגיעו מבתים עשירים לא הצליחו לעמוד בגטאות, אנשים שהגיעו מבתים עניים, אכלו קליפות של תפ''א ונראה להם בסדר כי גם לפני זה אכלו קליפות של תפ''א. המחשבה למעשה ציערה אותם והם מתו אבל אלה שחיו -הם חיו 'לא משנה אך', הם חיים אז צריך כוח גדול מאוד של מסירות נפש.

הכוח הגדול ביותר של מסירות הנפש,

הכוח לעשות - שלום אהבה ואחדות.

למה ? כי כל העולם מבזה אותך וידבר בדיוק הפוך לנאמר כאן אתה צריך להחזיק את כל הכוחות שלך כדי להגיד: לא, אני יעשה שלום בית אצלי. מסביב יגידו לך: לא רוצים שלום בית איתך.. רוצים להרביץ לך, לבזות אותך, נוציא עלייך דיבה ואתה אומר: אך אני חי עכשיו ככה? אך אני מצליח להחזיק מעמד? מה אני יעשה? ועדיין אתה צריך להחזיק את זה. זה כוח אדיר כי זה פוגע אנחנו לא מלאכים אנחנו בשר ודם וזה פוגע כשבאים אלייך ככה אבל בהתחלה אתה נפגע ושוב נפגע אבל אם אתה מחזיק את זה ואומר: 'לא, האחדות השלום האהבה והשלום יראו כאן אני יחזיק את זה ואפילו שכל העולם 'יצא נגדי' אני יחזיק רק באידאל הזה – שיגידו עלי, שיצחקו - שיעשו מה שהם רוצים אבל בסוף זה ינצח'.

גדולי עולם אפילו גויים ניצחו ככה. מהטמה גנדי הצליח לשחרר את הודו מידי אנגליה – המדינה שלהם קמה בשנת 48 יחד עם מדינת ישראל אז שלטו שם האנגלים. הוא הלך ללמוד עריכת דין באנגליה כשחזר מאנגליה, עם חליפה דיבר אנגלית אבל היה נראה הודי המוכס ראה אותו ואמר: תהיה יחד עם ההודים מה אתה 'משחק אותה' אנגלי, ואז הוא התעורר אמר: אדם לא ישלוט באדם 'אני לא יודע אך אבל אתם תעופו מפה, אתם לא תהיו פה יותר' אמר לו: אך תוציא אותנו מפה? אתה יודע מה זה האימפריה הבריטית ? צחק ונתן לו סטירה. גנדי שם עליו סארי ירד ואמר: אדם לא ישלוט על אדם – באי אלימות אנחנו נוציא את אנגליה וככה היה: אנשים בלי אלימות עמדו לפניו: עשו הפגנות, סרבו לשתף פעולה עם השלטונות, סרבו להיות עבדים עד ששחרר את אנגליה. הבריטים יצאו משם. כשבאה אליו כתבת אמריקאית ושאלה אותו: אך עשית את זה? אך העפת אימפריה בלי לירות כדור אחד? הוא אמר: בהתחלה צוחקים אח"כ נלחמים בך בסוף מצטרפים אלייך, זה ככה - אז שכל אדם ידע שכשהוא נלחם על הצדק על האמת ועל השלום- ככה יהיה, זה יהיה גורלו אבל בסוף הוא ינצח. אם אתה נלחם על האגו 'נבול תיבול גם אתה גם העם הזה' אין מלחמת אגו – מלחמת צדק יש מלחמת אגו אין. ככה גם היה מרטין לותר קינג בשנת 64 היתה אישה שביזו אותה בגלל שהיתה כושית (התייחסו אליהם כאל עבדים) קם מרטין לותר קינג ואמר I have   a dreamהדבר הזה לא יקרה וזהו – כעבור 40 שנה נשיא ארה''ב שחור, מי היה מאמין..

הרבי מילובביץ, שמע את הנאום של קנדי שאמר שארה''ב צריכה להוציא את 'חיל השלום' למה? כדי שיהיו מעין שגרירים וכדי שילמדו – עם ילמד על עם וככה הם לא יהיו זרים אחד לשני. ניסה לשכנע את כל האמריקאים ואת כל העולם שיוציא איתו 'חיל שלום' עד היום הצליח לעשות את זה עם 5000 אנשים. הרבי מליבוביץ' שמע את הנאום שלו ואמר: אני שמעתי את זה אבל לא הוא מדבר השר שלו מדבר – וזה מסר בשבילי – צריך להוציא שלוחי חב''ד כדי להציל את כל עם ישראל שנמצאים בגלות. עד היום יש 30 אלף חבדנקים בכל רחבי העולם – פי 6 ממה שהכריז קנדי. זה ככה, כל מי שהוא איש כזה באפס כסף, באפס מאמץ – לא בלובי לא בפוליטיקאיות ולא בנאומים – פשוט איש אמת: שם את האמת על השולחן הצטברו סביבו אנשים, אתה הופך עם זה את העולם וזה מסירות נפש כי היו עליו הרבה התנגדויות (חקרו עליו, רצו להכריז עליו כאויב מדינה אבל הרבי היה דבוק לחזון).

ככה אדם למעשה צריך להיות בעל מסירות נפש ובעל חזון – אתה צריך לדעת שאתה מהפך טבע – אתה ממש תהפך את הטבע שלך. אנשים שהיו גדולי עולם מסוגלים עם המחשבה שלהם להעמיד את העולם. מה שאדם מסוגל לעשות בתודעה שלו זה הרבה יותר חזק מהזרוע הכי חזקה בעולם – הוא יכול להזיז ממלכות, הוא יכול להזיז אימפריות, הוא יכול לגזור כל כך הרבה דברים. אדם שלם יכול למחוק אומה שלמה. אנחנו פה בונים על חיל האוויר – צריך לבנות על צדיקים שנמצאים פה, ברגע שהם יחליטו במחשבה – גמרנו וזה רק עם מחשבה. אנחנו לא מבינים איזה כוח ה' נתן לאדם הוא רק אומר לו: נכון, צדיק גוזר וה' מקיים אבל אם יהיה פה טיפת אגו, זה יקרה לך לא להם לכן כל מי שהשתמש בקבלה מעשית כולם מתו. כתוב ''עלמא הדין כחלמא דמיה'', העולם הזה דומה לחלום, מה הבעיה לצדיק להיות מודע ולקלוט שהוא בתוך חלום 'ולקפל' חלק מהחלום?! המחשבה שלו גומרת הכל. החשיבה של הצדיק: הכל ע''פ הטבע, לא להרוס לבורא שום דבר. באו לרב אשלג ואמרו לו אם אתה מקובל כזה גדול תמנע את השואה, אמר: שכל דבר שעושים אותו לא לפי התוכנית האלוקית נותן את אותו כוח לס''א. אמר: כרגע זה גזירה של הקב''ה וצדיקים לא יכולים לבטל אותה. אני יכול לבכות על זה, להתפלל על זה – אני לא יכול לבטל את הגזירה של הקב''ה. אברהם אבינו לא הצליח לבטל את הגזירה של סדום ומשה רבינו לא הצליח לבטל את הגזירה של הכניסה לארץ. מבחנתנו, צריך לדעת מתי לעצור ולא לחשוב שאתה 'כל יכול' ברגע שהקב''ה ייתן לך את האפשרות – הוא ייתן לך את האפשרות.  

דוגמא נוספת אלישע, הנביא השני בגודלו אחר משה רבינו. נפרד מאליהו שאמר לו:''יהי נא פי שניים מכוחך אליי'',אמר לו: אם תיראה אותי מסתלק מהעולם, ככה יהיה. הוא ראה אותו מסתלק מהעולם, נעלם לו מול העיניים – הוא האציל את כל החוכמה שלו לאלישע.

יש גילוי לפי רוח הקודש – רוח הקודש יש לה דרגות. הגילוי בהתאם לדרגה. אלישע היה השני בנביאים אחרי משה רבינו. מלך ארם רצה כל הזמן לעשות צרות לעם ישראל, כל פעם שלח חיילות ממקום אחר כדי להרע לנו. אלישע ידע את הדברים ברוח הקודש והיה מזהיר את העם אז היו עושים להם מארבים והורגים אותם. מלך ארם, לא הבין מה קורה, נאמר לו שיש נביא שמבשר להם מתי יבואו לתקוף. ביקש לשלוח את כל הצבא אליו כדי להרוג אותו. אלישע, ברוח הקודש ידע גם על הדבר הזה. באותו הלילה למד תורה יחד עם השמש שלו, לא ברח וחיכה להם על הגבעה. למחרת מגיע כל צבא ארם, אלישע יוצא החוצה מסתכל עליהם. השמש רואה חיילות שבאים לקראתם - מאוד נבהל וביקש לברוח. כשיש חרדה ליד משהו הוא יכול להשפיע עלייך למשל כתוב בפרשת ''כי תצא'' לא להוציא למלחמה אנשים פחדנים כי זה ישפיע על כל שאר הלוחמים אסור שבתודעה הקולקטיבית יהיה כזה דבר. הפחד של השמש החל להשפיע על אלישע, אלישע אמר: יפקחו עיני הנער. נפקחו עיני הנער והוא ראה את כל ההר מלא במלאכים ובמרכבות אש וכאשר אלישע אמר להכות כל הצבא נמחק. צדיקים באישור של הקב''ה יכולים למחוק ארצות הם השיגו את היכולת הזו, במסירות נפש. כתוב גם שהקב''ה מודיע לנביאים שלו אם הוא רוצה לעשות צרות והצדיקים מאשרים את זה, הם לוקחים את זה בחשבון – עושים משא ומתן אבל הם מאשרים את זה אז הם יודעים: כמה ימותו, אך ימותו ואם הגזירה נפלה אין כוח בעולם שיכול לשנות את זה.

מסירות נפש, להפוך מטבע אנושי לטבע לא אנושי. עכשיו יש עניין לחבר אותם – כדי לחבר אותם 'זה סרט בפני עצמו', למה? כי יש עדיין את הסיפור של יוסף ואחיו. יוסף ואחיו עדין מגולגלים והכוחות האלה הם כוחות נפש. ראובן, כוח הראייה. שמעון, כוח השמיעה. יהודה, כוח ההודיה. לוי, כוח של לוויה (להיות נאמן וללוות). כל אחד מהבנים של יעקוב זה למעשה כוח בנפש והצדיקים באים מאותו שורש. יש כוח תחזה, בוא תראה- כוח ראובן.יש כוח תשמע, בוא תשמע- כוח שמעון. יש כל מיני כוחות והצדיק יכול לפעול דרך אותו כוח, דרך אותו שער שהקב''ה נתן לו בשמים אבל בסופו של דבר כולם נתונים לכוחותיהם של שניים: יוסף ויהודה.

כוח משיח בן יוסף וכוח משיח בן דוד

יוסף, כוח ההוספה- ''אלה תולדות יעקוב יוסף''. יעקוב, תחתית המדרגה (העקב) ואנחנו נמצאים בעקבא דהמשיחה. כדי שיעקוב יגיע למדרגה של ישראל: יעקוב אותיות עקבי. ישראל אותיות לראשי. כדי להגיע מיעקוב לישראל צריך להוסיף וזה הכוח של משיח בין יוסף (צדיקים מאוד מיוחדים: רבי שמעון בר יוחאי, הארי ז''ל, הרבי מליבוביץ' , רבי אהרון מקרלין). יש להם כוח שהוא חרב פיפיות הוא יכול להרע לעם מאוד- הוא יכול לענות אותנו מאוד: הוא יכול לגרום למלחמות למחלות ולהרבה דברים. נחש גימטרייה משיח – זה הצד השני שלו וזה הכוח של יוסף. אך יודעים את זה? כאשר הוא אמר לאחיו שהגביע אצלהם שאלו אותו, אך ידעת? אמר: ''מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני''. אנחנו יודעים שנחש זה גימטרייה משיח אז יש לו שני תפקידים: ידוע שהשטן בסוף יהיה המלאך הכי קדוש, למה? כי זו התחפושת של המשיח. המשיח מתגלה כמו השטן, עושה לנו צרות גדולות אבל לבסוף הוא בעצמו יתגלה לנו כמשיח לכן הוא עובר בכל מקומות הטומאה - וזה משיח בין יוסף. משיח בין דוד צריך לקבל את זה ממנו ויהיו מלחמות בין משיח בין יוסף למשיח בין דוד - המלחמות הם על חמלה ורחמים.

מה היה הסיפור עם המכירה של יוסף?

יש מצב שאדם גדל, הוא גדל בכוחות האישיים של עצמו - כל כוחות הנפש שיש לו (ראייה שמיעה ועוד) אומרים לו אבל יש כוח נוסף בתוכך שזה להוסיף עלייך. האישיות שלך צריכה לגדול - אתה צריך להוסיף עלייך – אתה צריך להיות משהו אחר - אתה לא יכול להישאר מי שאתה. אתה לא יכול להיות בדרגת נפש ולהיות נורא חכם בתורה. . זה לא מספיק אתה צריך להוסיף על האישיות שלך – זה דרגת יוסף ולכן האחים לא הכירו אותו כי יוסף כ''כ עלה מבחינה רוחנית שהם לא זיהו את המראה הרוחני שלו. אדם יכול להוסיף: נפש רוח נשמה חיה ויחידה זה הכוח של יוסף. אדם יכול לגמור את עצמו בעולם הזה ולחיות בעולם הבא לפתח תודעה טרנסנדנטלית, לגמרי לא מפה, זה הכוח של יוסף.

כל הכוח של מסירות נפש, הכוח של יוסף – ולא להיות אותו אדם בכלל והכל תלוי במשיח בין יוסף זה לא סתם ידיעה זה מסירות נפש ממש והכל תלוי בכוח הזה – אתה לא יכול להיראות אותו דבר. אז כמה שאדם לא יהיה הוא עם האישיות שלו, הוא יכול ללמוד ולמלא את עצמו ע''פ האישיות שלו – זה נקרא ע''פ הטבע והוא עדיין לא יפעיל את כוח יוסף. להפעיל את כוח יוסף זה אומר שפתאום נהיה לך רוח הקודש. רבי נחמן אומר שאדם שלא הגיע לרוח הקודש יש ספק אם הוא יהודי. הוא מתכוון לזה שצריך כאן כוח – וזה כוח של להילחם ולהפוך לעצמך את הטבע. תפסיק להגיד לעצמך: אני חלש, אני נכשל, אני תקוע, אני לא יוצלח, לא הולך לי – תספיק לדבר רע, תפסיק לנבא לעצמך רע.יש לך, שפע אינסופי תשתמש בו. הרבה אנשים אומרים: יש לי מלא דברים לעשות אבל: אין לי כסף, אין לי משרד, אין לי סופנסר, אין לי . . אבל יש לך את הקב''ה אם הכוח הזה אפשר לעשות הכל. תתחיל לעשות..תעשה מסירות נפש הדברים יפתחו.

הקב''ה עובד ככה, בא ואומר: תפתח לי את שערי חמלה קיבלת שערי ישועה, שפע ועוד. מה שנדרש ממך זה לפעול ולא לשבת בבית ולומר: אבל אין לי, מי ייתן לי, מי ירים אותי - אם תעשה את החשבונות האלה לעולם זה לא יפתח. תתחיל, כל הכוחות של האמת, כל הכוחות של מה שאתה רוצה לעשות – החזון שלך – מה שבאת לעשות בעולם הזה, כתוב שאדם צריך להגיד: העולם נברא בשבילי אז תתחיל לעשות. אתה אומן, תתחיל לעמוד ברחוב ולמכור את היצירות אומנות שלך 'לך תדע את מי תרשים', מאיפה נדע את הדברים האלה. כל האומנים בפעם הראשונה לא ידעו שיצא מהם משהו אבל יצאו 'ותראו אותם היום ענקי עולם' וכל מי שהיה בעל חזון והיה איש אמת לא הלך ועשה 'אומנות מסחרית' למה?! אתה אומן? יש לך מסר? תוציא אותו אל העולם – למה אתה צריך לתכנת בשביל משהו? ככה הוא הדבר לכל דבר ועניין, כל מי שרוצה לעצב בגדים תכשיטים – פשוט, תעשה ! תצא לרחוב – לעשות, לך תדע מי יגלה אותך ? כי אתה לא הולך לאנשים אתה יוצא אל הקב''ה, אתה בא לקב''ה ואומר לו: יש לי אמירה מסוימת אני מרגיש אותה – אני חושב שהאמירה הזאת תשנה את העולם לטובה – תעזור לי. . ואתה תראה שהוא יעזור לך.

כל מי שהיה איש חזון ואיש אמת, בא העמיד את החזון שלו והעולם גילה אותו וכל מי שהיה חיקוי עלה לזמן קצר וירד. יש לך חזון, תוציא אותו. אם הקב''ה רוצה שהמסר שלך יועבר הוא יועבר כי מעבירים או שם או פעולה או כינוי של הבורא (אפילו נאמר לגוי: מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג, ממה תרזה). כל כך הרבה אנשים מדברים וצריכים, אתה לא צריך כלום אתה צריך את האמת – ולך תוציא אותה, לך תעשה וזהו. זה כוח של משיח בן יוסף זה כוח של מסירות נפש כי אתה תספוג ביזיונות, עיכובים, אנשים שיכניסו לך ספק: אין לך כסף, אתה מהמר תיכשל ולא תצליח אבל אתה צריך להחזיק את החזון לנגד עינך ולהגיד: אבל יש לי מסר – אני צריך להעביר את המסר הזה בעולם הזה . . וככה אם יש לך מסר הוא יעבור.

משיח בין דוד, צריך לקבל את זה והוא צריך לעשות הכנה אחרת. הכנה אחרת זה תיקון. מה שנמכר למעשה זה כוח מסירות הנפש. כל אחד מאתנו (באישיות) הסתמך על כוח הראיה השמיעה הלמידה העשייה הפיזית (שזה מתואר ע''י הילדים של יעקוב) אבל כולנו זנחנו את המסירות הנפש וזה נקרא למכור את יוסף. אז - כל אחד מאתנו מכר את יוסף שלו. יוסף מחזיר לנו את זה, אין כוח שיעלם אבל זה בא הפוך. נותנים אותו ליהודה, שזה משיח בין דוד ואומרים לו: אתה מכרת אותו (כי משיח בן דוד זה כוח הגאולה - כוח הגאולה הוא זה שמחזיק את מסירות הנפש) אתה תצטרך להוציא את זה עוד פעם, זה אומר שזה שוב חוזר לידיו של משיח בן דוד.

משיח בן דוד בתוכנו זה הכוח לגאול. הכוח ליצור מציאות חדשה. הכוח להוציא למציאות חדשה זה משיח בן דוד. אבל אומרים לו: אתה תצטרך להציל את יוסף – אתה מכרת אותו אתה תציל אותו, אין לך ברירה אחרת. לכן זה לא בדוייק שאנחנו מעוררים את הכוח של יוסף הצדיק הכוונה של המסירות נפש שעומדת בפני עצמה אלא אנחנו מעוררים בנו את הכוח של משיח בן דוד שזה אומר: הכוח של לראות מעבר. הכוח של לקחת אותנו מעבר. הכוח להביא אותנו לגאולה – כוח הגאולה הוא למעשה צריך לעורר את יוסף.

צריך למעשה שני כוחות, אתה צריך להחליט: מה יהיה מעבר, מה החזון שלך – החזון משיח בן דוד. מסירות נפש זה משיח בן יוסף – זה יהיה הכלי שלך אבל אתה צריך לראות את החזון הזה לנגד עינך. החזון יכול להיות: אחדות, אהבה בבית, שלום בית ועוד. מבחינה קולקיטבית חשוב לאחד את עם ישראל, למה? כי זאת מציאות אמתית רק צריך להוציא אותה לפועל. אנחנו כבר אחד אבל נראה לנו שעכשיו זה ממש לא וכל העולם מראה לנו, אין סיכוי – לאחד את העם?! על איזה בסיס? אבל הנקודה שיש כאן טבע רוחני אמיתי. בטבע הרוחני אנחנו אחד רק העיניים שלנו מתעתעות ורואות למעשה פירוד ומה שאנחנו עושים – עוד פעם, מוכרים את יוסף ואומרים: זה לא ילך, אתה מייאש את עצמך ואומר: לא, זה לא ילך – אין עם מי לדבר.. מתייאשים וככה אתה מוכר את יוסף אבל הוא יחזור אלייך. . הפוך וכשזה יחזור הפוך זה יחזור לא טוב זה יחזור עם השפלות.

מה יוצא מהפרשה?

כדי לאחד את כל הכוחות (כדי שיקרה הסוף הטוב שקרה פה) אתה צריך להחזיק חזון אי אפשר להתהלך בעולם הזה בלי חזון - לקום בבוקר ולזרום עם היום זה מוות ממש '' ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד''. זה לזרוק ימים שלמים לפח: לא לומדים, לא מתפללים, לא עושים כלום עם עצמינו, מזדקנים וכל יום אתה יכול להיות ענק – כל יום אתה יכול לעשות משהו, כל יום אתה יכול להיות מקפץ על ההרים מדלג על הגבעות. אתה צריך להיות רק חזק – אתה לא צריך כסף, משאבים, משרד – אתה צריך כוחות בנפש. תגדיר לעצמך חזון, תעמיד אותו ולך על זה עד הסוף זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בתפילה. משה רבינו עתר לקב''ה ב 515 תפילות הפך את השמים עד שהקב''ה היה צריך להפסיק אותו בעצמו גם יצחק היה צריך לעתור, מה זה לאשתי אין רחם 'אני לא מקבל את זה' התפלל 515 תפילות – הקב''ה בנה לה רחם והוציא ממנו את יעקוב ''ויעתר יצחק לה לנוכח אשתו כי עקרה היא''. מה זה עתר? אמרו 515 תפילות – אז אפשר לעתור לבקש לתבוע את זה מהקב''ה.  אז גם אם אתה אומר: אני לא אומן ולא יודע מה להוציא תוציא את זה בתפילה, תהפוך את השמים – זה גם נחשב למסירות נפש. בכלל כל עניין הפילה זה מסירות נפש והקב''ה מאוד אוהב את זה כי המתפלל הוא מתפלל אחד ואחרי התפילה הוא מתפלל שני (זה משהו אחר לגמרי) אבל אתה עומד על זה.

ואנחנו - הדור הזה חייב להתפלל ''לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה'' כי הדור הזה כבר מת למות, הדור הזה כבר אומר: מי ייתן מותי מחיי וחס ושלום אנחנו אמורים להגיד: לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה. אתה צריך להגיד לקב''ה: את כל העולם הזה הבאת עלי כדי לתת לי את המחשבה של למות, הכל- כל הנסיבות, רמזת ודחקת בי שארצה למות. .לא רוצה למות, ובחרת בחיים – אני בוחר בחיים, ככה זה צריך להיות כי לכולם יש מחשבה של מוות. מחשבה של מוות זה מסוכן מאוד, מה לנו ולמוות?! צריך לבחור לחיות, יצאנו מחי החיים - נראה שזה החזון הכי גדול, לאחד את הכל ולהחיות את הכל, לבקש שהכל יחיה.

אנחנו צריכים להחיות את הכל ולעשות קידוש ה' - צריך להתחיל בבתים שלנו בשלום בית, כיבוד הורים, עם החברים שלנו, בכל מקום שאנחנו נמצאים צריך ליצור שם חיים, צריך לדרוש לחיות. צריך לדרוש שהקב''ה ייתן לנו: תורה חדשה מאיתי תצא, רוח הקודש וכוחות גדולים- לדרוש את זה ולדרוש את זה עד הרגע האחרון. ברגעים הכי חלשים בחיים ובדיכאון לעולם לא להיכנע למוות כי הרי יש לנו איושה של מחשבה 'אז מה אכפת לכם לחשוב – אני רוצה לחיות'. יש לנו מחשבה, לומר לקב''ה אפילו שאני באפיסת כוחות פיזיים ונפשיים הראש שלי רוצה לחיות. . לדרוש את החיים כל הזמן, לומר: אני לא ניכנע לך אתה רוצה להמית אותי – אתה תמית אותי אבל אני לא רוצה למות – וזה הכוח של משיח בן דוד – כוח החיים.

בעזרת השם שיהיה לנו כוח . .