פרשת השבוע

פרשת וישב - סוד הדרך עצמה

תמלול מפרשת השבוע התשע''ח

הרב אריה חיים נווה

נדבר על סוד הדרך - פרשת וישב מתחילה ''וישב יעקוב בארץ מגורי אביו בארץ כנען''. במהלך המסע של יעקוב הוא עובר רדיפה מאח שלו אח''כ יושב 14 שנים בבית מדרשם של שם ועבר (לא ישן שם לא שוכב שם פיזית) אח''כ מגיע לבית לבן חמיו שמרמה אותו - במשך 20 שנה הוא צריך לעבוד בלאה, ברחל ובצאן ואחרי 20 שנה של התעללות הוא צריך לחזור בחזרה ולהתעמת עם אח שלו ב''ה סוף ההתעמתות היתה בטובה אבל ''ותקע כף ירך יעקוב'' (גם כן היה דבר לא פשוט) אח''כ הסיפור של אונס דינה ועניין הילדים שמעון ולוי שלא שומעים בקולו, יש כאן מהלך חיים, ארוך מאוד, שהוא עובר והוא לא פשוט בכלל. 

מה כתוב בפרשת וישב ? ''וישב יעקוב''- ביקש יעקוב לשבת קם עליו רוגזו של יוסף. בפרשה הזאת יש את הסיפור של יוסף ומכירת יוסף, הילדים שלו באים ומשקרים לו - הכל קורה בפרשה הזאת. מה זה ''וישב יעקוב בארץ מגורי אביו'' ? מה רצה להגיד בתחילת הפרשה ? ביקש יעקוב לישבת קם עליו רוגזו של יוסף. ידוע שתחילת הפרשה השורש של כל הפרשה, כל ההתחלות ברוחני הם שורש שאח''כ כל השאר יוצא בבחינת ענפים. בראשית, יש שורש לכל התורה כולה - פרשת בראשית, ספר בראשית ותחילה של כל פרשה - לכן דורשים על תחילתה של כל פרשה (כל השאר ענפים מזה). בד''כ כשדורשים דורשים רק על השורש ובוחרים אלמנט של 'דרישה'(על השורש) ומשם מקבלים הרבה מאוד הבהרות לגבי ההמשך. בהמשך הפרשה - יש את חלומו של יוסף, המכירה שלו למצרים, הסיפור עם יהודה ותמר ועוד מספר דברים..

ביקש יעקוב לישב קם עליו רוגזו של יוסף

נדבר על הנקודה שאומרת הגמרא ''וישב יעקוב בארץ מגורי אביו'' - "ביקש יעקוב לישב קם עליו רוגזו של יוסף''. שואלים שאלה: הוא כבר עבר כל כך הרבה בחיים שלו: כ''כ הרבה צער, אין לו בית (זה בנ''א שהוא נע ונד), למה לעשות לו את זה ? הוא כבר מבקש לשבת: יש לו ילדים, עבר את המשבר עם לבן, עבר את המשבר עם עשיו, עבר את המשבר עם אבא ואמא שלו, כל כך הרבה דברים הבנ''א עבר, מספיק - תיתן לו לשבת, ללמוד תורה עד הסוף, הוא הביא ילדים לעולם שיעשו את העבודה - לא, הקב''ה לא חושב ככה, ''ביקש יעקוב לישב קם עליו רוגזו של יוסף''.

עניין רוגזו של יוסף ( לא שקמה עליו אזשהיא פרשה) יעקוב-לשון עקביות, יוסף-לשון הוספה ''אלה תולדות יעקוב, יוסף'' התולדות של העקביות זה ההוספה ולכן אי אפשר לעצור. יש סודות בשמות יעקוב ויוסף שזה גימטריות שונות וצירופים שונים של השם הוויה שמלמד אותנו על התהוות - יש התהוות של האור לתוך העולמות כל הזמן - תנועת האור - האור מתהווה לתוך העולמות כל הזמן ואי אפשר לעצור את זה.. הקב''ה ברא את עולמו להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו ולא עוצרים את זה, אין עכשיו מה לשבת. הקב''ה לא פטר אף אחד מאתנו באף גיל מלהמשיך לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות, אף אחד לא יקטע את המסע שלו 'בשבת וינפש' אנחנו לא בעולם הבא. מה הסוד כאן ? אין כאן עניין של התעללות ביעקוב אלא יש כאן סוד גדול מאוד: סוד הדרך, מהו סוד הדרך.

התורה היא השורש היא הדרך

כדי שנבין שזה עניין שורשי גדול מאוד כל התורה שלנו חמישה חומשים: ספר בראשית מספר רק את התהוותו של העם היהודי, ספר שמות - יש כבר עם - יש התהוות של העם היהודי 'היום נהיית לעם' אחרי מעמד הר סיני. ו 4/5 מהתורה: שמות ויקרא במדבר ודברים רק הולכים והולכים ולא מגיעים (זה רק הליכה במדבר) 4 חומשים 80 אחוז מהתורה רק הולכים לא מגיעים - ואם משהו יקרא רק את החומש יתמה ויגיד: הם הגיעו לארץ ישראל או לא הגיעו לארץ ישראל ? לכן חז''ל שאלו את עצמם האם להכניס את ספר יהושוע לספר התורה כדי להראות לכולם שהגיעו - ''זו תורה זו שכרה'' ''יגעת ומצאת תאמין'' - נראה לכולם שהם נכנסו והגיעו, בסוף החליטו לא להכניס את ספר יהושוע כי אחרת לא היתה נקראת תורה כי תורה לשון הוריה.

כל דבר שבא אחרי התורה: נביאים כתובים משנה גמרא הלכות מצוות - כל דבר שמתעסקים במה שבה אחרי התורה- ישר שואלים: מה המקור מהתורה? מה הראייה מהתורה? איפה זה כתוב בתורה? התורה היא השורש של כל דבר. אתה אומר: אם התורה היא השורש לכל דבר אז התורה היא רק דרך בכלל אין שם תכלית - לא נראה כאילו אנחנו מגיעים או משיגים משהו, וזה 'קטע'. אנחנו צריכים להבין את הקונספט (וזה לא סיסמא צריך להבין אותו) מה הכוונה - הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך.

הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך

נראה שהקב''ה לא עשה תכלית למשל כמו שאומרים לבנ''א: אתה הולך ללמוד לדוקטורט, להיות רופא? כן אז יש תכלית שתהיה רופא - אתה תבנה לאט לאט (בסמסטר א' וסמסטר ב' שנה ב' שנה ג') את המקצוע שלך-רפואה וכעבור שבע שנים תצא רופא או כל אדם למעשה שנותנים לו תפקיד בעבודה אומרים לו: מה התכלית שלו והוא צריך לעשות את זה. נניח אתה אומר לאדם: בוא תמלא לי חבית מים הוא יודע שהוא צריך למלא את החבית מים אז יש לו תכלית מסוימת אליה הוא צריך להגיע. אתה מביא איש שיווק ואומר לו: אני רוצה ש 500 אלף איש יגעו במוצר שלי הוא יודע שיש לו 500 אלף איש - אז יש הישג - אתה נותן לו הישג.

יש מסע לעבור

מה ההישג של היהודי ? איפה כתוב ההישג של היהודי ? איפה כתוב מה הקב''ה רוצה מאתנו ? מה ההישג - מה אני אמור להשיג ? בכללי, מה נראה ? תלמד תורה, אתה אומר: ללמוד תורה זה לנצח אתה אף פעם לא תסיים עם זה, אתה כאילו נותן לי הישג שאני לא יכול להשיג אותו באמת, להגיד לי: ביטול תורה/תלמד תורה זה לא באמת שאתה נותן לי כמו ברפואה מספר מסוים של קורסים שיסכמו את זה ויכשירו אותי להיות רופא. מה יכשיר אותי להיות יהודי ? מתי אדע שהגעתי להיות ? טוב אלמד תורה אבל אין לזה סוף, ני יודע כמה תורה למדתי, מי יכול להגיד לי: תעצור למדת מספיק תורה ? אז אם יעקוב ביקש לשבת ''קם עליו רוגזו של יוסף'', התרגום של זה: שהקב''ה אומר, לא למדת מספיק תורה, חשבת שיש לך מספיק תורה? לא נכון, אין לך מספיק תורה - לא הכוונה המילים שכתובות - זה אומר שיש עוד מסע לעשות יש עוד גילויים שצריך לעשות אותם.

אם האינסוף הוא התכלית אז אין תכלית

הכלל שמובא בחוכמת הקבלה שהתכלית היא הדרך והדרך היא התכלית ז''א עצם העובדה שאתה נמצא בתוך תהליך זה התכלית שהקב'ה רוצה שזה יהיה. הדרך יכולה לא להיגמר לעולם אף אחד לא נתן סוף למסע גם הכניסה לארץ ישראל היא לא בדיוק ''איש תחת גפנו ותחת תאנתו'' (כמו שאנחנו יודעים) גם שמה היו הרבה עניינים: הכניסה לארץ היא במלחמות אח''כ הקמת בית המקדש וצריך לשמר אותו וזה צריך להיות 'מוסיף והולך' כמו בחנוכה (וזה לא היה ככה) והגדילה צריכה להיות בתוך א''י עד אין סוף אז אין תכלית - אם האינסוף זה התכלית אז אין תכלית. יוצא, שהתכלית היא הדרך והדרך היא התכלית..

אדם צריך להיות בתנועה מתמדת

צריך לעמוד על זה כי אצלנו יש תבנית - תקעו לנו תבנית כמו לילדים קטנים, מה עושים לילד קטן בגן ? בוא יש לגו וללגו שבעה בלוקים שים אותם אחד על השני ובנית את המגדל שהשתמשת בכל השבע חלקים או לחילופין מוט (יתד) שעליו משחילים חישוקים, סיים - מוחה לעצמו כפיים, זה ההישג שלו. ליהודי זה יתד אינסופית עם חישוקים אינסופיים והוא מכניס ומכניס, שואל: מתי אני מסיים ? אומרים לו: אתה לא מסיים (ותיכף נבין זה הסוד שאנחנו באים להבין). אם תסתכל ותגיד: הוא ברח מעשיו (כי עשיו אמלל אותו) ללבן ולבן הרשע אימלל אותו, אתה אומר: הנה עכשיו אין לו אויבים, ביקש לשבת קם עליו רוגזו של יוסף. מי גורם לו לנוע כל הזמן ? הקב''ה (לא עשיו, לא לבן, לא שום דבר) אלא אדם צריך להיות בתנועה מתמדת ואין מנוחה לצדיקים (במקום אחד כתוב אין מנוחה לצדיקים במקום אחד אין מנוחה לרשעים - אין מנוחה לאף אחד).

התורה עדיין מורה על הדרך וכמות ההוריות עד אינסוף

אם התורה היא הוריה (תורה לשון הוריה) אז ההוריה היא תנועה ''אלה מסעי בני ישראל'' אנחנו במסע. מה היופי ? שאומרים לך שתוך כדי זה שאתה נמצא במסע אתה מקיים את התכלית - ההליכה שלך מקיימת את התכלית - הקב''ה רוצה שתלך. צריך לשבור כאן תבנית כי מאז שהיינו ילדים קטנים אמרו לנו: יש לך פאזל עשרה חלקים תגמור אותו סיימת, יש לך שעורי בית תגמור אותם סיימת - כל הזמן נתנו משהו עשית ואז אמרת: אהה עכשיו נותנים לי חופש (נותנים לי משימה עשית אותה עכשיו נותנים לי חופש) אז לילד יש תחושה של - סיימתי. בא הקב''ה ואומר: לא, אין כזה דבר אצלי סיום מלאכה - אין סיום מלאכה. יש משנה: רבי בן חנינא בן עקישא היה אומר: "רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הירבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צידקו יגדיל תורה ויאדיר'', כתוב ''הירבה'', כמה הירבה? אינספור, זה לא בדיוק 613 כי יש לזה ענפים וענפים (רק לשבת יש 4000 הלכות) זה כאילו לא נגמר, אתה אומר: מה 'הקטע' של הלא נגמר?

ברגע שנותנים לך כביכול אזשהיא עבודה שנראית כמו עבודה סזיפית שלא מגיעה אף פעם לסיפוקה ולמילואה למעשה אומרים לך: אתה לא באמת צריך לעשות כאן משהו (נקודה שמאוד חשוב להבין ולפתור את זה גם כן) כי אך תגיד את זה לילד שלך? אם הילד שלך יגיד: אבא אני רוצה להיות יהודי טוב, מתי אני יקבל את התואר יהודי ? כשאסיים תורה נביאים כתובים משנה וגמרא ? הרב קיינבסקי עד היום כל שנה מסיים את כל הגמרא בסוף השנה (ברגע שמסיים את הגמרא) פותח בקבוק יין וגומר אותו לבד. כל שנה הוא עושה את זה ומחדש חידושים וכל הזמן נמצא במקום אחר לגמרי וזה לא ניגמר והוא ימשיך ככה עד היום האחרון. מה הולך פה ?

ביקש יעקוב לשבת קם עליו רוגזו של יוסף - זה לא שמשהו מתעלל בו (חס וחלילה) וגם לא מענישים אותו (אין כאן משהו לא בסדר שהוא עשה או לא עשה) אלא הקב''ה אומר: הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך. המילה תורה לשון הוריה - זה עדיין מורה וכמות ההוריות שיוצאות משם מגיעות עד אינסוף וזה אף פעם לא ניגמר לכן אנחנו צריכים לדעת:

• אך יכול להיות שנותנים לנו מלאכה שלא נגמרת? למי עושים את זה? את מי מביאים ונותנים לו מלאכה שלא נגמרת? מה התכלית לתת למשהו מלאכה שלא נגמרת?
• לנסות להבין שאם נותנים לך מלאכה שלא נגמרת סימן שהמלאכה זאת המטרה - שתעסוק במלאכה (אנחנו צריכים להבין את זה). צריך לשבור תבנית ולנסות להבין את זה כי כל הזמן הראש חושב סוף הוא חושב תבנית ככה גידלו אותנו מגיל אפס: שים שלוש קוביות-תנוח, תצייר את הציור-תנוח. לא לימדו אותנו מה לעשות ומשם נובע גם חוסר הסובלנות שלנו - מתי נגיע ? מתי אקבל השגה רוחנית ? מתי עולם הבא ? מתי משיח מגיע ? האמוראים אמרו: ''שיבוא ואני לא אראה אותו'' לא כיחול (חס ושלום) כולם רוצים לראות את המשיח אבל זה לא הפואנטה כל כך - זה פועל יוצא - ברגע שתעשה את העבודה שלך זה יקרה - זה יהיה פועל יוצא אבל אתה צריך לעשות את העבודה כמו שצריך..

 

העבודה שלנו - אין לה התחלה ואין סוף

צריך להבהיר את העבודה שלנו כי ההגעה מיעקוב לישראל, יעקוב- אותיות עקבי, לישראל-אותיות 'לראשי' (כמו שהזוהר אומר: לי ראש) לעבור את זה - זה כל הדרך. אבל אין לזה התחלה ואין לזה סוף (זה לא באמת עם התחלה וסוף) כי גם לקב''ה אין התחלה וסוף. אמרו חזל 'בראשית' זה לא התחלה כי אם תגיד שזה בהתחלה תגיד שיש לזה גם סוף וכאילו ניגמר הסיפור ולתורה אין אף פעם לא התחלה ולא סוף. רש''י וכל המפרשים - אף אחד לא אומר שבראשית זה בהתחלה לעולם זה לא נקודת ההתחלה שהקב''ה תפס סטופר ואמר: עכשיו אני מתחיל את הבריאה..לא. בראשית אומר התרגום הירושלמי 'בחוכמתה' (בחוכמה) זה לא מילה שמציינת התחלה אם רוצים להגיד שזה התחלה צריך להסמיך את זה למילה אחרת כמו: בראשית מלכות יהויקים, בראשית מלכות דוד - בראשית...(ומשהו). מכוון שלא נסמך על זה שום דבר ורק היה 'בראשית' אז בראשית מה ? כתוב ''בעשרה מאמרות הקב''ה ברא את העולם אבל מופיע תשע: ויאמר אלוהים - יהי אור, תדשא הארץ וכו (ויאמר, אם נספור זה תשע) שואלים: איפה העשירי? כתוב בראשית בא ממאמר - בראשית מאמר נמי זה אומר שגם זה חלק מהבריאה גם הבראשית נברא כביכול אז אין התחלה ואין סוף.

עצם הדרך היא התכלית להיות עסוק במלאכה

צריך ליישר את הראש, צריך צורת חשיבה חדשה לגמרי שמתרגלת לזה, אז מה זה אומר ? מה אני בונה פה בעצם ? מה זה להיות יהודי ? מתי אני יודע שסיימתי להיות יהודי ? ואם אין למלאכה סוף (כמו שאומרים) האם זאת עבודה סיזיפית ? מייאש לא נותן כוח ומחליש לשמוע את זה. אם אתה אומר לבנ''א: תקים מגדל בין מאה קומות - בסדר, יהיה קשה מאתגר אבל לפחות אני יודע שמשהו הציב גבול יעד..פה מראש אומרים: אין לזה גבול, אין לזה יעד אף אחד לא נותן לך, אין מצב שמשהו יעצור לך את העבודה ''לא עלייך המצווה לגמור ואין אתה בין חורין להיבטל ממנה'' - קצת מייאש, אתה אומר: אני עובד עובד עובד.. ו .. הדבר מחייב להסיק מסקנה שעצם הדרך עצמה (שאנחנו עושים) היא התכלית. הקב'ה רוצה שעצם ההליכה עצמה זה התכלית - אתה כבר מקיים את זה. יוצא שאפילו ילד ''בן חמש למקרא'' כבר מבצע את התכלית שלו חס ושלום אם הילד בן חמש ימות וקורא תוך כדי הוא כאילו עשה את התיקון שלו (תיכף נבהיר) אבל אתה צריך להיות עסוק במלאכה. מה יקרה בזמן שתהיה עסוק במלאכה ? 'תעזוב, אל תתעסק עם זה' רק תעשה את מה שלשמו נבראת. לא סתם שלמה המלך אמר: ''לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם'' הנמלה כל הזמן עובדת, אם תאמר: מה את עושה? למה את כל הזמן זזה? עצרי רגע 'אין לך שבת'? אין לנמלה שבת היא כל הזמן עובדת לא מפסיקה ולא יודעת יאוש - רואים שהתכלית שלה עבודה. קצת מעצבן את האדם מהסיבה הפשוטה שהוא אומר: אני נמלה פועלת ? יהודי מרגיש את עצמו כמו מלך ולא רוצה להרגיש את עצמו כמו עבד שהעבודה שלו לא נגמרת - אז מה הולך פה ?

נבהיר מההיבט של מה באמת אנחנו עושים פה,

זאת שלמות - מבנה רוחני נצחי - אין לזה תכלית כי זה לעולם לא יגמר

הארי ז''ל כותב בעץ החיים שער א' היכל א' הקב''ה הוא שלמות. שלם בלשון הקודש זה כוח ופועל כל מה שיש בכוח (בפוטנציאל) צריך לבוא לידי ביטוי בפועל לכן ביקש הקב''ה ''להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו''. זה יוצא מהאור אינסוף ובאור יש אינספור מתנות אינספור פעולות של: יחוד אהבה נתינה וחסד שיוצא מן הבורא כי הוא לא מוגבל אז הוא מוציא  עוד מתנות ועוד חסד ועוד חסד ועוד נתינה ועוד שם ועוד פעולה ועוד כינוי שכל עניינם זה נתינה ונתינה ומכוון שזה יוצא משפע לא מוגבל אז גם זה לא מוגבל (מה שהוא נותן לא מוגבל). נחשוב על משהו עשיר והעושר שלו לא מוגבל (יש לו כסף והכסף לא מוגבל) יושב בשער העיר ואומר לאנשים: בואו אתן לכם כסף, אתה תעמוד ותגיד: כמה זמן הוא יעמוד שמה? אם הכסף שלו לא מוגבל גם הנתינה שלו לא מוגבלת לכן אין לזה תכלית כי זה לעולם לא יגמר.

השפע של הבורא לעולם לא יגמר זה רק פושט צורה לובש צורה פושט צורה לובש צורה ואם תאמר: אבל הגבילו את זה ב 6000 שנה .. לא כל כך מדויק מכוון שזה לא 6000 שנה כאלה (כמו שאנחנו מודדים). אם העולם התחיל מאינסוף - בואו נסתכל על זה במובנים של תודעה -כשהתודעה קרובה לאינסוף הזמן הוא נצחי (הזמן לא עובר) ואפילו שאדם הראשון הוא חוכמה או בינה מעצם העובדה שזה במקום מאוד גבוה הזמן לא עובר כמו שהוא עובר פה - הוא יותר קרוב לנצח. כתוב כמה זמן עבר מהרגע שהוא נולד עד לרגע שחטא ? שעה אבל זה לא 60 דקות שלנו כי בגן עדן הוא הספיק לעשות כל מה שהוא היה צריך לעשות - הוא היה צריך לברוא מתוך ש''ח ניצוצין רפ''ח ניצוצין ובירר את זה - עשה כל מה שהיה צריך לעשות בגן עדן.

להבדיל, אדם שחווה חוויה של מוות קליני והתודעה שלו יוצאת מחוץ לגוף, זה יכול להיות שלוש דקות, הוא חוזר ויכול לספר אינספור דברים, אתה אומר לו: היית רק שלוש דקות מחוץ לגוף..אבל זה לא נמדד כי הוא יצא למקום שאין שם מרחב וזמן אלא יש שם סטטוס שבו הוא תופס הכל בבת אחת אז הוא יכול לספר על הרבה דברים בבת אחת. זה גם ענינה של רוח הקודש כאשר אדם זוכה לרוח הקודש הוא נמצא בהיה הווה ויהיה ורואה את הדברים בבת אחת אם הוא יחזור למרחב ולזמן ויצטרך לתאר את מה שיש לו לתאר ייקח לו המון זמן. סיפור מפורסם על הארי ז''ל שישן בפרשה של בלק (ישן סעודה שלישית) והשמש רצה להעיר אותו ושמע אותו ממלל אמר: אם הארי ז"ל ממלל בטח יש שם סודות גדולים, התקרב אליו והוא התעורר, שאל אותו: רבינו, מה אמרת? אמר לו: הנשמה שלי עלתה למעלה וראתה את כל הסודות שקשורים לפרשת בלעם, אמר לו: תלמד אותי (זה היה עניין של כמה שניות שהוא ישן) אמר לו: כדי ללמד אותך את השניות האלה אני צריך שביעים שנה. למה? כי התפיסה ברמה תודעה הזאת היא בבת אחת כמו שרש''י אומר: ''אין מוקדם ומאוחר בתורה'' (אף אחד לא מעדכן עם סטופר) זה מבנה רוחני.

השלמות של הבורא - למה היא דומה ? להבדיל אלף הבדלות דומה לסרט (של פעם), הסרטים היו בנויים פריים אחר פריים (כמו פילים של פעם) והיה בא בגלגל שהיה כתוב עליו אורך הסרט: 90 דקות או 120 דקות אבל אם אתה תופס את כל הסרט ומחזיק אותו מהתחלה ועד הסוף, יש לך את כל הסרט ואתה יכול להחזיק אותו ככה לנצח (כל התמונות קיימות בו), למה אומרים 90 דקות? כביכול זה הקצב שעבר במכונת הוידאו, המכונת וידאו הריצה את זה בקצב של 24 תמונות בדקה (הקצב של הראיה של העין) אבל כל התמונות/ כל הפריימים מופיעות שמה. להבדיל, בכמה זמן עברה כל התורה כולה ? משהו יגיד נתנו לזה 6000 שנה אבל אתה אומר: הנה יש לי כאן בראשית ויש לי כאן לעיני כל ישראל..והנה אני אוחז בהכל בבת אחת, כל הסיפורים נמצאים בידיים שלי, באיזה קצב זה עובר ? לנו נראה שזה עובר בקצב של פרשת השבוע אבל אם בנ''א אוחז בזה..אני לא יכול עכשיו לעבור לבראשית? אני לא יכול לקפוץ לעיני כל ישראל? אז הנה יש לי את כל הסיפור מהתחלה ועד הסוף - אז זה נצחי, זה לא באמת עובר לפי הזמן, עכשיו אנחנו נמצאים כאילו במכונת וידאו שנראה שאנחנו מעבירים את זה.

הרמח''ל אומר שיש אלף שביעית שמינית תשיעית ועשירית. התודעה שתהיה לנו בשביעית שמינית תשיעית ועשירית - התודעה תיפתח -  אז זה לא יהיה זמן כמו פה, כל שניה תהיה כמו נצח. אפשר לראות צדיקים יושבים ולומדים תוך כדי דפדוף (מי שרואה מהצד נראה שהוא רק מדפדף) אבל רואים שהוא קורא, למה? זה לא זיכרון צילומי הוא רואה את זה בבת אחת. הרבי מקוזניץ היה מסתכל על עץ והיה יכול להגיד את מספר העלים שיש שם כי זה חשיבה מקבילית זה בבת אחת ניפתח. אנחנו חושבים חשיבה טורית בדרגת נפש אז לוקח זמן אבל לעתיד לבוא שזה יפתח זה יותר קרוב לנצח. יוצא כשנגיע לעניין של נצח נראה שלמות אפשר יהיה לתפוס את כל התורה בבת אחת וכל התורה היא שמותיו של הקב''ה לכן יש כאן שלמות הכל נמצא.

התכלית שלנו להיות השלמות

מה אנחנו עושים? הקב''ה בכל זאת צמצם את עצמו, צמצם את התודעה האנושית ואנחנו כרגע עוברים מילה מילה בכל זאת, מה אנחנו עושים למעשה במעבר שלנו? אנחנו רק מגלים 'שמותיו פעולותיו וכינוייו' אבל זה כבר כתוב אז התכלית היא לא להוציא את זה ממש בפועל אלא התכלית כביכול לגלות אותו, לעבור על זה, לחיות את זה, להיות זה - להיות השלמות. מכוון שהקב''ה לא ברא את זה כדי שזה יהיה סתם דומם אלא הוא ברא את האנושות /האדם

שיעבור על הפסוקים - שהוא בעצמו יהיה הפסוקים - והאדם עצמו הוא יהיה : פשט רמז דרש סוד. יוצא, שהאדם זה התורה.

יש ספר שנקרא 'מי מרום' של הרב חרל''פ (אבל זה מופיע בהמון מקומות): אדם בנוי מהתורה כתוב "בבלאי טפשאי שעומדים לפני ספר תורה ולא עומדים לפני תלמיד חכם'', היה כינוי לבבלים שהם טיפשיים, מוציאים ספר מההיכל ביום שבת כולם עומדים (הלכה) אז היו עומדים בפני ספר תורה כשמוציאים אותו אבל אם היה ניכנס תלמיד חכם לא היו מכבדים אותו ולא היו עומדים לכבודו, הגמרא אומרת: בבלים טיפשים. למה? כי זה קלף שכתוב עליו בדיו וזה תורה חיה - הוא מחייה את התורה עצמה, הוא אומר אותה, הוא מתמלל אותה, הוא עושה אותה. יש מושג שנקרא 'מעשה רב', מה זה מעשה רב? שאתה רואה אותו ממש פועל את התורה, אתה יכול להוציא הלכות רק לפי אך שהוא נוהג.

אז למה התכלית היא הדרך? כי אם התכלית היא להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו והדבר הזה מייצג את שלמות הבורא אנחנו מגלמים את שלמות הבורא ולכן זה תכלית.

אם ככה מה חסר ? לחיות את זה בשמחה. אז יש משהו שמגלם המן ויש משהו שמגלם מורדכי, למה הוא קיבל את התפקיד של הרע והאחר קיבל את התפקיד של הטוב? זאת לא שאלה ששואלים אותה כי האור הוא אור רק באחד האור התלבש להיות המן ובשני התלבש להיות מרדכי ואם בכל זאת אתה רוצה לענות על השאלה הזאת ב''ה הקב''ה נתן את פורים ובפורים שותים עדלוידע - עדלוידע בין ארור המון לבין ברוך מרדכי, מה זה ? הריי ארור המן ברוך מרדכי (האחד גוי והשני יהודי) אומרים לך: למעלה זה לא כזה ברור, בעולם האצילות פרעה ומשה רבינו, אותו דבר. אז האור מתלבש, יוצר התלבשויות והם מגלמים למעשה את מה ? את השמות הפעולות והכינויים של הבורא. להבדיל כמו שרואים מלך ופתאום רואים את הגלימה של המלך הולכת ונשזרת (הולכת ונרקמת) ואתה רואה את החוטים נשזרים בינם לבין עצמם. אתה אומר לחוטים: מה אתם עושים ? רוקמים את הגלימה של המלך. ומה התכלית? אין תכלית זה ככה ימשיך לנצח- הגלימה של המלך נצחית זה ככה ימשיך. מה אתם עושים ? אנחנו הגלימה של המלך אז אנחנו הגלימה של המלך (ה' יעזור אבל עושה רושם שהוא חושב שזה כן יפה).

הרעיון שזה לא נעצר, אי אפשר לעצור את זה לא שייך לעצור את זה אז כשפה כתוב ''ביקש יעקוב לשבת קם עליו רוגזו של יוסף'' זה לא שמשהו מעניש אותו אלא שהקב''ה אומר: אתה לא יכול לעצור את השם הוויה, השם הוויה זה התהוות - הדברים מתהווים אי אפשר לעצור את זה יש התהוות - התהוות זה מהאינסוף אל הסוף וההיפך.

 לאדם צריכה להיות אמונה גדולה מאוד:

 א. להבין שאין אובדן ברוחני, אתה לא תמות אף פעם

ב. אתה לא מפסיד שום דבר

יש הרבה דברים שקצת קשה להגיד אותם כשיש את תורת המוסר והיא כן מדברת על שכר ועונש אבל כשלומדים פנימיות אתה לומד את זה בדרך קצת אחרת שאומרת: אין מה לעשות משהו צריך לגלם את זה ואם תגיד שמשהו גם צריך לגלם את הכניסה גיהנום..כן, צריך להיכנס גם לגיהנום וגם לעבור בגלגולים ולעשות את הכל בשביל הקב''ה כי הוא גם נמצא שמה בכוחות האופל - לא ככוח שעומד בפני עצמו אלא כמו שיש רקע ''יתרון האור הוא מן החושך'' אז צריך לעשות גם רקע של חושך וחושך ואור זה לא שתי רשויות זה רשות אחת - כל זה רשות אחת - אז משהו צריך לגלם את החושך, משהו צריך לגלם את האור ואז יש יתרון האור מן החושך. אך היינו יכולים להגיד על צדיק שהוא צדיק או על רחום וחנון אם לא היה משהו שהוא ההיפך מזה ? יוצא שאין כאן משהו שהוא לא בסדר  יש הסתכלות עליונה שהיא לא מגדירה והיא נמצאת מעל הטוב והרע מעל טעם ודעת שלא רואה את הדברים ככה, בצורה כזאת, היא לא מחלקת לזה ציונים, היא לא שופטת אלא זה שלמות. קצת מסוכן להגיד את זה כי בוודאי זה לא נפסק להלכה כי הוא יכול להגיד: אז העולם הוא הפקר ואני יעשה מה שאני רוצה..גם אם אתה תגיד את זה זה לא ילך לך כי הקב''ה יודע לקחת את האדם ולעשות מה שהוא נולד בשבילו. מאוד חשוב שנבין שאנחנו מגלמים את השלמות מעצם קיומנו ואין כאן באמת אזשהיא מלאכה שצריך לסיים אותה יש כאן שלמות שכל הזמן צריכה לבוא לידי ביטוי.

 

 

אם נרד לפרטים,

מה ביקש הקב''ה מיעקוב שעוד יעשה ? מה מבקשים מאדם עוד לעשות? 

הטוב של ה' לא ניגמר אדם לא יכול להחליט שהוא מפסיק את טוב ה' - אתה לא יכול -  כי הוא ברא את העולם להטיב לנבראיו זה היתה הפואנטה ומי צריך להמשיך את זה בעולם העשיה? הריי הוא כאור אינסוף לא יכול להיכנס לעולם העשייה הוא יבטל אותו (זה אור גדול מידי) אתה השליח שלו אז הקב''ה צמצם את עצמו לנקודה אמצעית - נקודה אגוצנטרית שנמצאת פה ואסור לה להפסיק את השפע האלוקי. גם אסור לנו להרגיש כאילו אנחנו עבדים כמו נניח עבד לפרעה שאתה יכול להגיד: אוף יאללה מתי יוצאים מפה ? כשמתים ? לא !  ההיפך אדרבה אתה צריך לדעת שזה לא חיצוני לך זה נמצא בתוכך - אתה דבר ה' - אתה השפע - אתה הפסוק - ההוצאה של החסד צריכה לבוא ממך - ההוריה ''ואהבת לרעך כמוך'' זה ממך מעצמך אתה צריך להזדהות עם השפע ולהוציא אותו לבטא אותו כי אמרו לך: ''ואהבת לרעך כמוך''. אתה אומר: אני יכול להניח תפילין - אתה רוצה שאני יניח תפילין אני יניח תפילין. אתה רוצה שאני יעשה את ההלכה אני יעשה את ההלכה אבל אל תבקש ממני דברים רגשיים כי אולי אין לי את הרגש הזה .. אני מוכן לעשות פעולות : אתה רוצה שאני יהיה עבד שלך ? שאני ירים ארגזים ממקום למקום ? אני ירים ארגזים אבל אתה מבקש ממני עכשיו פעולות רגשיות - אני לא נמצא שמה אין בי פנימיות פועמת - ככה נראה לאדם. אומרים לו: כן יש לך פנימיות פועמת וכן מבקשים שתעשה חסד מהלב שלך רק שתדע בסופו של דבר שזה לא אתה, אתה רק צינור מעביר אבל אתה מעביר את הקב''ה אתה מעביר את האלוקות - אנחנו נושאים את האלוקות.

אחד הפרושים של אחד המקובלים ''לא תישא את השם אלוהך לשווא'' אומר: אתה נושא את השם אלוהך כי אדם בגימטרייה זה 45 ושם הוויה במילוי אלפין זה בגימטרייה 45 אז הוא אומר אתה נושא את שם ה' אם אתה נושא את שם ה' אל תישא אותו לשווא, מה אתה עושה עכשיו ? אוכל קרואסונים ופיצה..מה אתה עושה ? אתה נושא את שם ה' אז תוציא הקב''ה ביקש להוציא לאור אז גם אתה תוציא לאור אלא שאדם צריך להתחבר לזה. הוא צריך להתחבר לחסד הפנימי ולאור ולשפע שנמצא בתוכו ולהוציא אותו, זה יכול לבוא לידי ביטוי : בחוכמה, בחסד כלשהוא, כל פעולה שאדם עושה לזולת - כל פעולה יכולה להיות מתוך האלוקות אבל בתנאי שאתה מזדהה עם האלוקות האדם הוא חלק אלוק ממעל ''מן דנפח מדלי נפח'' ככה שאנחנו לא ישויות חיצוניות זה לא כמו שאדם ממציא רובוט והרובוט עובד בשבילו אנחנו לא רובוט של ה' אנחנו אלוקות בצמצום. בניגוד לבודהיזם שיש להם 'אני עליון' ואני תחתון לנו אין כזה דבר יש את הבורא ויש את הבורא בצמצום והאדם הוא הבורא בצמצום שנקרא חלק אלוק ממעל ומכוון שאנחנו לא היינו רוצים לחשוב שהבורא מתי שהוא יפסיק את חסדו אז הוא אומר גם אתה אל תפסיק את החסד - אתה לא רוצה שאני יפסיק את הטוב ? ''כל טובי אעביר על פניך'' גם אתה אל תפסיק ולכן המלאכה היא להמשיך להיות כמו הבורא ולברוא הכל בכל רגע נתון. כי למה הבורא ברא את הכל ? משום הנתינה אז גם אתה בכל רגע נתון צריך לברוא את זה..זה מה שהרב אשלג ניסה להסביר - הפעולה ההופכית זה להיות בעל רצון לקבל לעצמו והפעולה שצריכה להיות אלוקית זה הרצון להשפיע והרצון להשפיע זה הטבע הרוחני שלנו וזה לעולם לא יגמר (זה אף פעם לא יגמר) אבל זאת התכלית כי זאת היתה סיבת בריאת העולמות.. אז הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך.

הדרך נתינה והתכלית נתינה

מה הדרך ? הנתינה. הדרך היא דרך של נתינה - "תורת חסד על לשונה'' - ואדם צריך להיות בנתינה כל הזמן - ההוויה צריכה להיות בנתינה ונתינה יצירתית ואם לא תהיה יצירתי הוא יחליף לך קהל/ יחליף לך מקום/ ישנה אותך/ יזיז אותך ''לך לך מארצך'', עכשיו היית אצל עשיו, לא בוא תיתן את זה ללבן..לא, בוא תיתן את זה לילדים שלך, אח''כ אני יעביר אותך למצרים ואח''כ אני יחזיר אותך לישראל - הוא ייתן לך מקומות להשפיע החוצה ואתה צריך לפתח יצירתיות כל הזמן של נתינה.. אם אדם יחיה ככה זה תענוג גדול מאוד.

אחד הפירושים אומר, איזהו העשיר השמח בחלקו?  אמרו מה זה בחלקו ? ב  חלקו - בזה שהוא מחלק. מה הוא העשיר? בזה שאתה מחלק אתה מרגיש עשיר. אז אתה מחלק: ידע, חיוך, כסף, נוכחות (תשב תקשיב למשהו) אבל אל תעצור את זה, אל תגיד: זהו נתתי די, אני עכשיו בפנסיה אני יכול להיכנס לבית אבות..לא ! ביקש יעקוב לשבת קם עליו רוגזו של יוסף, למה את קם? אתה בעל השפע, למה אתה מבקש לשבת ? יש משהו יותר משפיע ממך ? יש משהו יותר מלא באור ממך ? ''שופרה דה יעקוב כשופרה של אדם הראשון'' הוא כיסא הכבוד, למה כזה אור ישב ואף אחד לא יהנה ממנו ? כתוב שהצדיקים דומים לצלוחית של בשמים שאתה מנענע אותה היא זזה ומשאירה ריח בכל מקום (יש שובל של ריח) ככה צריך להיות אז התכלית היא נתינה והדרך היא נתינה אז התכלית היא הדרך והדרך היא התכלית. כי אם תשאל את הקב''ה ? מה התכלית, למה בראת ? כדי לתת, ''להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו'' הוא טוב ומטיב רק אנחנו צריכים להכניס את עצמינו ''למוד'' הזה. הדור הזה עייף, 'תן לו רק לשבת ולפצח גרעינים', אסור להיות ככה אנחנו עוצרים את השפע ובגלל זה קם עלינו רוגזו של יוסף - נדמה שאנחנו נמצאים באותה פרשה כל הזמן 'ביקש יעקוב לשבת קם עליו רוגזו של יוסף', הקב''ה אומר: תוסיף ואתה אומר: תעזוב אני רוצה לשבת. עברו כמעט 6000 שנה ועדיין אנחנו תקועים בפרשת וישב 'לא הגיע הזמן להפוך דף' . . .

כל הזמן - לעשות בראשית, להתחיל ולהיות בנתינה

אם כבר 'רוצים להפוך דף' לגאון מווילנא יש הצעה: בא משהו לגאון מווילנא ושאל אך עושים בלזור (מרקחת שעושים שעוזרת לזכור) אמר לו: חזור חזור ולא תצטרך בלזור, שאל: אך אדע אם כשאני מתקדם קדימה ובולע דברי תורה אם זה ביטול תורה או אולי השינון ולחזור אחורה? אך אני אדע ..תיתן לי כלל מאיפה אני יודע..אמר לו: ''למימנים בה סמה דה חיה למשמיאילים בה סמה דה מותה'', משמאילים- אלה שהולכים שמאלה, רוצים לגמור את החומר כל הזמן. רוצים לגמור..עוד פעם רוצים להשיג 'יאללה בוא נסיים את הספר' - סמה דהמותה, למה? כי אתה רוצה להשיג, אתה רוצה לשבת. 'למימנים בה סמה דה חיה' - למימנים, אתה אומר: אני ייקח ימינה עד איפה אני יגיע ? עד בראשית..זה סמה דהחיה..כל הזמן לעשות בראשית, כל הזמן להתחיל וכל הזמן להיות בנתינה - זה סוד הדרך היא התכלית והתכלית היא הדרך - ובזה שאתה עושה את זה אתה מוציא את היצירתיות של הקב'ה בנתינה כי הקב''ה ישלח לך כל כך הרבה מיקרים שאתה תצטרך לתת להם. אנשים חושבים כל הזמן נתינה לוקחים לי.. לא..הנוכחות שלך - עצם היותך אתה.

למה הקב''ה שם את היהודי בגלות? אין לו מה לעשות בבית. אתה שפע גדול, אתה צריך לצאת החוצה, מה אתה עושה בתוך הבית ? חבל לסגור את כל השפע הזה: אתה חכם, אתה נשמה טהורה 'תצא החוצה ותהיה עם אנשים' בשביל מה אתה נמצא בתוך הבית ? מה יש לך לעשות בתוך הבית ? רואים שיש יצר הרע מטורף בלהיות בבית, אתה אומר: אני יחזור הביתה אלמד את כל הגמרא - אתה בא הביתה: כביסות, אתה עייף, בא לך לאכול..מבטיח לעצמך הבטחות ואומר: טוב אני ילך לישון כשאני שבע ומחר בבוקר אני יקום ואלמד, למחרת בבוקר זה חוזר על עצמו, זה לעולם לא יגמר - הכי טוב להיות מחוץ לבית. שמואל היה לוקח את ביתו שם בחמור והולך..זה הכי טוב. צדיקים גדולים היו גוזרים על עצמם גלות, לא להעניש את עצמם אלא הם הבינו את זה - למה לעצור את השפע ולשים אותו במקום אחד ? במקום אחד רבי נחמן מברסלב אומר 'צער הגלות הוא צער גדול מאוד' ושזה תיקון גדול מאוד מצד שני רואים את כל הצדיקים כל היום בכבישים והם מבוגרים 'צדיקים בני תשעים מעבירים שעורים בכל הארץ' וזה נסיעות, זה קילומטרים, ימים שלמים אבל זה ככה - הוא מבין, מה יש לי לעשות בתוך הבית ? אני ישמור את זה לתוך עצמי ? אני לא יכול לשמור את זה לתוך עצמי..צריך ללכת להפיץ את האור הזה בכל העולם לכן יהודי הוא נודד אז מי שאין לו בית, אשריו ואשרי חלקו ! לא צריך עכשיו לבקש בית אם הקב'ה לא נותן לך, הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה. הוא אומר לך תיצא.. למה אתה מבקש לשבת ?

צריך להפוך את הראש - לא לקחת את זה ''כוורד השבועי'' - זה תורת חיים כי ברגע שאדם יבקש לשבת והוא רוצה לעצור את השפע לא נותנים לו בגלל זה מציקים לו ואם אדם יגיד: אני מיליונר, אני יסגור עכשיו את הבית שלי, את הארמון ואני ישים את עצמי עם כל השפע בעולם, אתה תיכנס לדיכאון. הדבר היחידי שאדם יכול להיות מאושר רק בנתינה אבל צריך להכניס את עצמינו לעבור את הסף של : 'אני לא פראייר, למה שאתן - אני מוכן לתת אבל לאנשים לא מגיע - אתה צריך לתת - השמש יוצאת החוצה ומאירה לכולם לצדיקים ולרשעים. הקב''ה בירך אותנו שנהיה ככוכבי השמים לרוב, כוכב - יש כוכב שבט ויש כוכב לכת - אנחנו כוכב שבט, אתה יכול לשבת בתנאי שתהיה כוכב - תאיר לכל העולם. אסור ליהודי שיש לו כל כך הרבה ידע פנימי וכל כך הרבה שפע לשבת.. זה בזבוז ממש ואך תדע שאתה שפע ? כשישאלו אותך שאלה תדע מלא מה להגיד, שיבקשו את העזרה שלך פתאום תראה כמה יצירתיות יוצאת ממך.

לנסות להפנים את זה

שהקב'ה ייתן בליבנו את הכוח ואת המוטיבציה הרגשית

להיות נותנים כל הזמן ומשפיעים כל הזמן

זאת הזכות הכי גדולה שלנו.