פרשת תולדות - סודות כוחות האופל
תמלול מפרשת השבוע התשע''ז
הרב אריה חיים נווה
אברהם הוליד את יצחק, יצחק הוליד את יעקוב אבינו ועשיו. אברהם אבינו מת, הוא הסבא, עושים עליו אבל אז עושים עדשים. יעקוב מבקש מעשיו שימכור לו את הבכורה תמורת נזיד עדשים 'ויבוא עשיו והוא עייף ויאמר הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי על כן קרא שמו אדום', אומר לו 'מכרה בכורתך'. עשיו מוכר ליעקוב את הבכורה תמורת נזיד עדשים. נאמר את הפשט אח'כ הדברים יאמרו ע''פ הסוד.
הבכורה והברכה
אך אפשר למכור בכורה? יש גיל ביולוגי ויש בכורה שזה ברכה רוחנית. הבכור הוא השורש שאח'כ דרכו יוצאים כל השאר אז אפשר לקנות בכורה גם היום אפשר לקנות בכורה, אפשר לבוא לאח הבכור ולבקש למכור את הבכורה - תיאורטית אפשר כי זה רוחני אבל את הגיל הביולוגי אי אפשר.
יצחק מתבגר ועומד למות מהעולם והוא רוצה להזמין את הילדים שלו ולברך אותם. ברכה (זה לא ברכה לבבית) זה חיבור 'הברכה' - זה מה שעושים לגפן. לוקחים את הגפן ואת ראש הענף שמים בקרקע הוא משריש ואז אפשר לחתוך את הענף ויש עוד גפן. הפעולה נקראת 'הברכה' מלשון ברך אבל הברכה אפילו שכתוב בכף לשון חיבור. גם המילה כרובים בבית המקדש לשון הרכבה וחיבור. כל עניין הברכה - שהעולם נברא באות ב' לשון ברכה, לחבר עליונים לתחתונים. יצחק עומד למות וצריך לתת ברכה - הברכה לא אישית אלא זאת ברכה בנבואה. הוא מרגיש שהוא צריך להוריד אור לילדים האלה.
יצחק, נקרא 'עקידא קדישא' (יש איתו סיפור לא פשוט) בטעות הגיע מצד הנוקבה. המלאכים אמרו לשרה 'את חובקת בן'. יצחק נולד מהצד של ה'את' לא 'אתה'- מהצד של הנוקבה מהרצון לקבל לעצמו. אדם שנולד מתוך המקום הזה, במיוחד אם הוא אדם קדוש, החיים שלו קצרים אז הוא צריך למות וצריך לחבר אותו לצד הדכורה ולהחיות אותו מחדש וזה היה 'העקידה'. יצחק אבינו לפני העקידה ואחרי העקידה, שני דברים שונים לגמרי - יש יצחק דהנוקבה ויש יצחק דהדכורה והעקידה עשתה את השיחלוף.
אלישע היה נביא - השני בגודלו אחרי משה רבינו. היה עובר אצל האישה השונמית שהיתה מארחת אותו. היא ראתה שהוא איש קדוש ע''י זה שזבובים לא באו בקרבתו וע''י שהיה בסביבתו עולה ריח של גן עדן - הוא היה מתארח אצלה, ישן על המיטה ובבוקר היתה מריחה ריח של גן עדן (שזה לא סביר מאדם יש ריחות לא נעימים) לכן אמרה שהוא איש קדוש. רצתה לארח אותו כל פעם שהוא עובר אפילו עשתה לו מעין תוספת דיור - עליית קיר קטנה ומשכן (מיטה שולחן כיסא נורה). הוא רצה לעשות לה הכרת הטוב אמר לה 'מה אני יכול לעשות בשבילך' אמרה לו 'בתוך עמי אנוכי יושבת' ראשית, זה לא בשבילי זה בשביל כל העקרות שיש בעם ישראל אבל אין לי בן, אמר לה 'כעת חיה את חובקת בן'..ושוב אמר לה 'את חובקת בן'. הביא לה בן שבגיל 11 יצא עם אבא שלו לשדה אמר 'ראשי ראשי' - התעלף ומת. מה עשתה? חזרה לאלישע אמרה לו 'אתה נביא, הבאת לי בן, מי שנותן מתנה רוחנית היא נצחית היא לא זמנית, מה קרה כאן? הוא הבין את הטעות שלו, הלך - שם עיניו על עיניו, פיו על פיו, ידיו על ידיו 'ויזורר הנער שבע פעמים', מה הוא עשה? חיבר אתו לעולם הדכורה. הילד הזה הוא הנביא חבקוק, למה נקרא חבקוק? על שם שני חיבוקים, בהתחלה אמר לה 'את חובקת בן' אח''כ הוא חיבק. הנביא חבקוק העמיד את כל התורה על כלל אחד. כל אחד נתן כותרת לתורה - הלל הזקן אמר, 'מה ששנוא עלייך לא תעשה לחברך', רבי עקיבא אמר 'ואהבת לרעך, רבי שמעון בן אנס אמר 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'. נתנו כותרת לתורה, סיכמו את התורה בא חבקוק והעמידם על אחת 'צדיק באמונתו יחיה'.
צריך לדעת מה היתה הבעיה - צריך להיזהר מאוד לא להגיד לאישה 'את חובקת בן' או להגיד 'אתם'(לבעל ולאישה) אותיות 'אמת' או לגבר 'בעלך חובק בן'. זה היה יצחק. יצחק מהרגע הזה יש לו נשמה אחת ששייכת רק לעולם הבא. כל הנביאים היה להם שני שמות - כשהקב''ה קרא לנוח אמר 'נוח נוח' 'אברהם אברהם' קראו להם פעמיים, צריך לקרוא להם בעולם העליון ולקרוא להם בעולם התחתון כי יש פער בן העולמות (אז צריך לקרוא גם למעלה גם למטה). ליצחק לא קוראים פעמיים. הוא היחידי שלא קוראים לו פעמיים. כשהקב''ה פונה אליו לא קורא לו פעמיים באותו שם, למה? נקרא 'עקידה קדישא' הנעקד הקדוש וכל ההוויה שלו היא מהעולם הבא. הוא לא רואה את העולם הזה לכן כתוב 'ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות', 'מראות'- את העולם הזה, הוא לא ראה את העולם הזה ראה רק את העולם הבא. בעולם הבא הוא רואה את החשיבות של עשיו. עשיו הסמ וכל כוחות האופל, לעתיד לבוא, זה יהיה המלאך הכי קדוש - הסמ יהיה המלאך הכי קדוש כי נחש גימטרייה משיח. מה הוא עושה? הוא לא רואה שום דבר רע בעשיו אז הוא רוצה להוריד עליו את הברכות. הוא לא רוצה להוריד אליו את הברכות כאבא לבן, אין שם 'רגשי - זה אנשים שהם 'אנשי אמת' אם הוא היה יודע שהבן שלו רשע היה שורף אותו בעיניים שלו בלי בעיה בכלל אבל מכוון שהוא נביא - הוא רואה את תשתיות השמים והוא רוצה להתנהג ע''פ תשתיות השמים. הוא רואה שעשיו לעתיד לבוא הוא אדם קדוש ולא רואה סיבה למה לא לברך אותו קודם..
רבקה שומעת אותו ואומרת זה לא סדר העולם הנכון - אם הוא ייתן את הברכות בעולם הזה לעשיו ועשיו גם יהיה בעולם הזה וגם בעולם הבא לנצח כוחות האופל ישלטו, לא נכון לנהוג ככה - אלא יעקוב צריך לקבל את הברכות ועשיו לא צריך לקבל ברכה. טוב..אבל מה עושים? לכאורה היתה צריכה לבוא לדבר ולשאול אותו 'יצחק בעלי, מה אתה עושה, אתה באמת מתכוון לתת לבן הרשע שלנו את הברכות הגדולות'? היתה צריכה לדבר איתו, לבוא איתו בדברים, אישה קדושה וטהורה. יצחק נקרא 'עולה תמימה', קורבן. קורבן לשון קירבה. רבקה אותיות קירבה. אותו זוג, אותו עניין. היא 'אשת אמת'-היא מלכות דהגבורה אז היא לא חשודה בכלום 'זה הבן שלה וזה הבן שלה' תבואי תגידי לבעלך 'אני רוצה לדבר איתך. החלטת שאתה רוצה להוריד ברכה בוא נדבר על זה'. היא לא עושה את זה וזה פלא גדול מאוד. מה היא עושה? זוממת עם יעקוב (הבן שלה) לגנוב ממנו את הברכה וזה פלא גדול, אך זה יכול להיות?! ככה אנשים גדולים נוהגים?! נניח אני אב של משפחה אני אמור ללמוד מזה..ככה?! שאפשר לגנוב מבן זוג ברכה? לזמום עם אחד הילדים? ועוד לנצל את העיוורון שלו?! יש כאן 'חטא על פשע'..משהו פה לא הגיוני. נניח שזאת היתה גזירה מהשמיים אז רבקה היתה צריכה להגיד ליעקוב 'תשמע, כנראה שזאת גזירה מהשמיים, אבא שלך נביא לנביא אסור לכבוש נבואתו. בוא נתפלל שה' ישנה את רוע הגזירה, יצחק יראה אותה ויתן לך את הברכה'..לא, הם גם לא מתפללים. אז לא באים לדבר עם יצחק וגם לא מתפללים שרוע הגזירה תשתנה, מה עושים? גונבים. רבקה ויעקוב גונבים את הברכה מיצחק (אין לזה שם אחר). שואלים, למה זה ככה? אך זה יכול להיות? איזה מוזר זה? רואים את זה- כשעשיו בא ליצחק לקבל את הברכה יצחק קלט 'שעבדו עליו' אמר לעשיו 'בא אחיך במירמה ולקח את בירכתך'- אע'פ שהתרגום אומר 'בחוכמה' בפשט כתוב 'במירמה'.
בראשית פרק כ"זאוַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו | בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:בוַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי:גוְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צָֽיִד (כתיב צידה) :דוַֽעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:הוְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא:ווְרִבְקָה֙ אָ֣מְרָ֔ה אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר:זהָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַֽאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי:חוְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ:טלֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב:יוְהֵֽבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּֽעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָֽרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ:יאוַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָֽנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק:יבאוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵֽבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה:יגוַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָֽתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַח־לִֽי:ידוַיֵּ֨לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו:טווַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶת־יַֽעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן:טזוְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו:יזוַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ:
נשים לב מה קורה בתוך האוהל - לנו ניראה שהיה כאן 'תחמון' של זקן עיוור אבל הוא אדם בעל רוח הקודש ויש שם קודים של כבוד. הוא מרגיש כל מה שמתרחש - מצד אחד עומד בן שמשקר לו במצח נחושה והוא שומע את הקול שלו (אי אפשר לטעות בזה) מצד שני קוד הכבוד וההתנהגות אומר 'זה לא יכול להיות, אני גם לא מוכן לחשוב שהבן שלי שקרן' אז גם אם אני שומע את הקול של יעקוב שאומר שהוא עשיו אסור לי להגיד שהוא שקרן - אני מקבל את זה.
קודים של כבוד - חמש חשדות
החשד הראשון - 'ויבוא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני'. זה פלא, מה אתה שואל אותו מי אתה. מיד היה צריך להגיד לו 'יעקוב מה ענייניים?' אתה לא יודע מי זה הבן שלך, זה לא ילד קטן, לעיוורים יש חוש שמיעה מפותח יותר - הוא מיד היה צריך לעלות על זה. 'ויאמר יעקוב אל אביו אנוכי עשיו בכורך עשיתי כאשר דיברת אליי קום נא שבה ואכלה מציידי בעבור תברכני נפשך'. יצחק בעל רוח הקודש ואומר 'זה לא יכול להיות, אני שומע את הקול של יעקוב והוא אומר לי אני עשיו' אבל הקוד ההתנהגותי אומר 'לא יכול להיות'. זה לא סתם קוד התנהגותי, זה לא כבוד של פאסון - אלא זה אפילו לא לתפוס אותו כשקרן, אפילו לא להרהר עליו שמה הוא שקרן.
החשד השני - 'ויאמר יצחק אל בנו מה זה מיהרת למצוא בני'. אך הגעת כ''כ מהר? אמרתי לך לך תצוד ציד.. באת מהר מידי. 'ויאמר כי הקרה ה' אלוהך לפני'. הקרה- זה קרה, זה בא מהר, ה' הביא לי את זה במקרה. יצחק ממשיך..לא משתכנע.
החשד השלישי - 'ויאמר יצחק אל יעקוב גשה נא ואמושך בני האתה זה בני עשיו אם לא'. אומר לו אני רוצה להרגיש אותך..בוא. 'ויגש יעקוב אל יצחק אביו וימושהו ויאמר הקול קול יעקוב והידיים ידי עשיו. ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשיו אחיו שעירות ויברכהו'. זה גם כן פלא.. הוא לא יכול לחבר את התמונה..?! כאן כבר יצחק מחבר את זה לתמונה ההיסטורית (שמיד נבהיר את הסוד שעומד מאחורי העניין הזה).
החשד הרביעי - 'ויאמר אתה זה בני עשיו ויאמר אני'. שואל אותו שאלה ישירה. עונה 'אני'-אני זה אני, עשיו בכורך ( אבל עדיין זה מירמה).
החשד החמישי - 'ויאמר הגישה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת'. אומר לו אני רוצה לטעום אם זה המטעמים של עשיו. 'ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני'. הוא רוצה לנשק אותו. 'ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה' ..ואז הוא מברך אותו.
הברכה מחולקת לשתיים - פסוק אחד רוחני, פסוק אחד גשמי 'ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך אורריך ארור ומברכיך ברוך'.
שאלה קבלית גדולה מאוד מה שקרה כאן,
הריי הוא לא רואה אותו אבל יש כוונה. אם אני מכוון אבל הכלי שנמצא לפני זה לא הכלי הנכון, מה ז''א לא הכלי הנכון? נניח אני מחזיק כוס יין ומברך 'בורא פרי העץ' האם זה 'תופס' או 'לא תופס'? לכאורה לא תופס. אך הוא, יצחק, בכוונות כ''כ גדולות, והוא מכוון - מכוון על עשיו אבל בפועל יש כאן את יעקוב, אך הברכה עוברת?
המקובלים שואלים את השאלה לא עונים עליה וצריך לענות עליה - בהמשך כשנחשוף את הסוד נבין אך זה יכול להיות ואז נבין כמה חכם יעקוב כי זה לא היה צריך להתקיים. אם הוא כיוון על עשיו אז הוא כיוון על עשיו..גמרנו..זה מה שקורה מבחינה קבלית - זה הולך לפי הכוונה, לא משנה מי עומד מולו, בירך את עשיו זה הולך לעשיו. זה היה אמור להיות בכלל לא רלוונטי ליעקוב ולכאורה אך הוא ואמא שלו לא לקחו את זה בחשבון שהם יכולים להגיד 'אבא יכוון, הוא עושה כוונות וייחודים על השם עשיו, שזה יגיע לשם עשיו (וזה לא סתם לשם) ולמהות שנקראת עשיו, הברכה צריכה ללכת לשם, אך זה יהיה תקף ליעקוב? המקובלים אמרו זה לא יכול להיות תקף ליעקוב. הברכה הולכת ע''פ הכוונה. זה מסבך מאוד את העניין..אז מה קרה פה?
'והי כאשר כלה יצחק לברך את יעקוב ויהי אך יצא יצא יעקוב מאת פני יצחק אביו ועשיו אחיו בא מצידו'. אחד יצא מהאוהל אחד ניכנס. 'ויעש גם הוא מטעמים ויבוא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל מציד בני בעבור תברכני נפשך. ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכורך עשיו. ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר מי איפוא הוא הצד ציד ויבוא לי ואוכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה'. הוא אומר 'ואברכהו גם ברוך יהיה' הוא מאשר שהברכה תקפה וגם כאן המקובלים אמרו 'אך זה יכול להיות'? זה לא יכול להיות, אם אתה מברך וייחדת, גמרנו. אבל יצחק אומר אם בירכתי אותו ככה הוא יהיה..וזה פלא כי הכלל הוא שזה לא נכון. זה הולך רק לפי הכוונה ואם היה לפניך כלי אחר זה לא יורד עליו, זה לא תקף. בדוגמא שנתנו אם אני מברך על כוס של יין בורא פרי האדמה, הברכה לא יורדת על היין, אין ברכה על היין, אי אפשר לשתות אותו..צריך לחזור ולברך. אתה ברכת כשחשבת על עשיו ובידיים שלך אתה מחזיק את יעקוב זה לא תקף. אבל הוא אומר 'ואברכהו גם ברוך יהיה'. 'כשמוע עשיו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי. ויאמר בא אחיך במירמה ויקח ברכתך'. אומר אח שלך בא ולקח את הברכה שלך (אבל הוא רומז לו על זה והוא לא מבין בהמשך נבין). 'ויאמר הכי קרא שמו יעקוב ויעקבני זה פעמיים את בכורתו לקח והנה עתה לקח בירכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה'. אומר לו, תוציא מחדש, תעשה ברכה מיוחדת בשבילי. 'ויען יצחק ויאמר לעשיו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ולכה איפוא מה אעשה בני. ויאמר עשיו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשיו קולו ויבך. ויען יצחק אביו (כאן הוא מברך אותו שתי ברכות. אחת גשמית ואחת רוחנית) ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. ועל חרבך תחייה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך. וישטום עשיו את יעקוב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקוב אחי'. רבקה קולטת ואומרת ליעקוב שיברח. יעקוב בורח 20 שנה וכו'.
לא ניכנס לסיפור ההיסטורי רק ננסה להבין מה קרה כאן,
יש כאן עבירה על כללים רוחניים שאנחנו לומדים כתלמידי קבלה שזה יהרג ובל יעבור - הכל הולך ע'פ הכוונה. וגם השאלה שפתחנו בה, אך יעקוב ורבקה מרמים את האבא, מה אתם מרמים אותו? תבואו ותדברו איתו, כולכם אנשים קדושים. בשביל מה צריך לעשות את 'הטריקים' האלה?
אנחנו יודעים שיש כאן היסטוריה אנושית - זה לא סיפור אישי, זה היסטוריה אנושית שכולם פה בעלי רוח הקודש וכולם יודעים אותה אבל הם צריכים עכשיו לדעת מה הם עושים עם הידע הזה. זה שיש לך רוח הקודש ואתה יודע לעתיד- דבר אחד. זה שאתה מלביש את עצמך בתשתית שאתה רואה - כבר משהו אחר לגמרי. למשל אמרו חז''ל על עם ישראל שקיבל את התורה, אך שהם קיבלו את התורה הם קיבלו רוח הקודש. אם קיבלו רוח הקודש - קורח לא קרא על עצמו שהוא הולך לעשות מחלוקת? המרגלים לא קראו על עצמם שהם לא יכניסו את עם ישראל וירגלו במדבר? הנקודה היא שהם לא ידעו אך להתאים את המציאות של עכשיו על התשתית שהם רואים בעיניים - הם לא ידעו אך לעשות את זה, הם לא ידעו אך להלביש את זה. אותו קטרוג היה על דוד ובת שבע, מה היה הקטרוג על דוד ובת שבע? הוא ראה ברוח הקודש שהיא אשתו. אמר 'אני אדם, גלגול של אדם קיבלתי ממנו 70 שנה, היא בת שבע, זה שלי - אני רוצה אותה אליי'. אבל יש את אוריה החיתי, מה עושים? הוא התחיל כבר להתערב בהשגחה, הוא ניכנס והלביש את ההשגחה לא טוב, לא בזמנו - יותר מידי מהר, אומנם הוא לקח והכל כביכול היה נראה לגיטימי אבל נוצר מזה חילול ה' אפילו עד היום הזה. למה? אל תיגע בהשגחה הקב''ה יודע להתנהל. יוצא,שהמלבוש של האדם במה שהוא רואה ברוח הקודש, זה מסובך וצריך להיזהר עם זה - אלא שמדובר פה על אנשים שהבהירות הרוחנית שלהם היא כ''כ גדולה שהם יודעים אך לעשות את זה. מה רבקה ויעקוב יודעים? צריך להבין שכל אחד חייב להיות הוא, אין ברירה אחרת. כולם יודעים מה קורה וכל אחד חייב להיות הוא - כי הם מיושרים לאלוקות הם מיושרים לתשתית הרוחנית אין להם ברירה אחרת כל אחד חייב להיות הוא, אין לך מקום לשיפוט עצמי. יצחק מחובר ואומר 'אני רואה למעלה שהסמ הולך להיות המלאך הכי קדוש אני צריך לתת לו את הברכה שלו'. רבקה אומרת, אם תיתן לו את הברכה שלו למעלה, אתה רואה רק למעלה אתה לא רואה למטה, אתה תיתן לו את הברכה פה למטה ואז כוחות האופל ישלטו פה והסיטרא אחרא תהיה נצחית - אתה צריך להעביר את זה למערכת הקדושה. מה עושים עכשיו? הוא למעלה מברך את כוחות הסיטרא אחרא היא למטה יודעת שצריך לתת את זה לכוחות הקדושה, מה עושים? הם מבינים שאין ברירה וכוחות הקדושה צריכים להיכנס לכוחות הסיטרא אחרא ואז זה יתפוס- ואז הברכה גם תתפוס כי אם יעקוב ידמה לעשיו אז הכוונות של יצחק תקפות. הריי יצחק מכוון על עשיו אז אם אני מדמה לעשיו אז הברכות שלו תקפות לכן הוא אמר לו 'הקול קול יעקוב והידיים ידי עשיו'. יוצא - שצריך מאוד להידמות לעשיו לקבל את הברכות ואז לברוח לצד של הקדושה.
מהרגע שהיה בלבול סדרים מאז אדם הראשון כוחות הסיטרא אחרא צריכים לעבור בקדושה וכוחות הקדושה עוברים בסיטרא אחרא ואחד גונב מהשני, כל הזמן זה ככה. אפילו בילדים (נאמר דבר קשה לא לקחת להלכה), כילדים לא בטוח שההורים שלנו אלה ההורים האמתיים שלנו, זה לא מי שבשמים ניכתב האבא. האבא יכול להיות רוחני בגלל זה ילד יכול לצאת צדיק ואבא שלו בכלל רשע. ידוע שיש עניין שצדיק גורר צדיק ורשע גורר רשע - זה לא אמור להיות שמרשע יוצא צדיק, יש חוק, החוק הוא -חוק של כשרות. מאיפה אנחנו יודעים אם מותר לנו לאכול ביצה של תרנגולת, ביצה של יען או ביצה של נשר? זה ביצה, אך אתה יכול להבחין? האם מותר לאכול ביצה של נשר? שזה נורא דומה לביצה של תרנגולת? יש כלל - 'היוצא מן הטמא טמא היוצא מן הטהור טהור' אם החיה עצמה נחשבת לטהורה גם התוצרים שלה טהורים אם החיה נחשבת לטמאה גם התוצרים שלה נחשבים לטמאים. אך יצא מאדם רשע ילד צדיק?! ויוצאים פה ילדים צדיקים ברמות מטורפות, אנחנו הדור של המשיח - יש פה נשמות אדירות והם יוצאים מאנשים הכי פשוטים בעולם שבכלל לא בעניין כמעט ערב רב. אך זה יכול להיות? בגלל שזה לא ההורים האמיתיים ( לא נפסק להלכה) בגלל בלבול הסדרים, האבות הם לא האבות המקוריים. בגלל זה אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשיו, תרח הוליד את אברהם- זה לא האבות המקוריים שלהם זה בלבול סדרים.. אדם כזה רשע, תרח נקרא תרח שהרתיח את כל העולם בעבודה זרה, מוליד את אברהם אבינו?! איזה פלא זה!!! זה נוצר כתוצר מבלבול הסדרים. אבל בלבול הסדרים צריך לסדר ע''י זה שאתה עכשיו צריך להיכנס לשורות האוייב - לקבל מהם את הברכות והכוחות שלהם ולמשוך אותם בחזרה אל הקדושה. זה מה שיעקוב ורבקה מחליטים שהם עושים. אין ברירה, צריך להתחפש לעשיו ולהיכנס לכוחות הסיטרא אחרא. זה לא ניגמר בזה שיעקוב אומר אני לשעתו יעקוב, אני אקבל את הברכה ואני אברח. מהרגע שהוא שם את הבגדים עליו- הוא עשיו.
יש לזה כמה סיבות,
הסיבה הראשונה - זה שלמות - אנחנו לא יכולים להיות חד מימדים, אי אפשר לעבור את העולם הזה רק על צד הטוב, זה לא נכון, יש שעורים מצד הסיטרא אחרא. לזכור שאנחנו עוברים כאן הכשרה באלוקות. האלוקות פרסה את התודעה שלה, על כל הצדדים - הצד של הסיטרא דהקדושה והצד של של הסיטרא אחרא וכדי ללמוד את האלוקות צריך להיות בכל הצדדים. ללמוד שיעור: בדיכאון, בעצב, בכעס, בגזל, בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובעבודה זרה..צריך להיות שם להרגיש את זה. אבל מכוון שהשורש שלך שייך לקדושה, אתה תמשך משם. מי שהשורש שלו שייך לסיטרא אחרא הוא יהיה שם ואין 'ארור נדבק בברוך' אבל מהמקום שבו אנחנו נמצאים אנחנו חייבים להיות בשני הצדדים. מה עניין הגניבה? עניין הגניבה תלוי בשורש הרוחני - אם השורש הרוחני שלך קדוש, הכל חוזר לשורש הרוחני אין אפשרות לא לחזור לשורש הרוחני. אבל אתה צריך להשתלם בכוחות האופל - אז צריך לרדת לכוחות האופל. לכן נראה מוזר שעם ישראל שהוא עם כ''כ קדוש 'היוצא מן הטהור טהור', בניו של אברהם יצחק ויעקוב, נמצאים עכשיו: בהודו, בסמים, בגילוי עריות, בעבודה זרה ובכוחות האופל. מה הם עושים שם בכלל ?!! הם רק לומדים - זה עשיו שגונב את הברכות 'הקול קול יעקוב והידיים ידי עשיו' זה מה שהם עושים שם לכן כתוב 'הוו דן את כל האדם לכף זכות'. הרבה אנשים עובדים עכשיו חזק מאוד- נמצאים במקומות מאוד רעים והרבה פעמים נראה שהם מייצרים את הרוע אבל הוא נמצא שם רק לשעתו.
מתי הוא יצא ומתי יחזור לשורשו? ניקח את זה למצבים שנמצאים פה היום. הרבה זוגות התחתנו כחילוניים. באזשהוא שלב אחד מהם חזר בתשובה והצד השני אומר 'חזרת בתשובה זה בעיה שלך, כשאני הייתי איתך מתחת לחופה התחתנתי איתך שאתה חילוני לא שאתה דתי. אני לא מסכים לחזור בתשובה, אני לא רוצה. לכן אני לא רוצה מצוות בבית, אני לא רוצה ספרי קדושה בבית, אתה לא שומר שבת.. לא רוצה את הדברים האלה. השתנית זה עניין שלך'. יש כאן עניין - אף רב בארץ לא יתיר גירושין במקרה כזה זה לא עילה לגירושין כי 'שלום בית' עולה על כ''כ הרבה מצוות. אנשים לא מבינים מה זה 'שלום בית' זה כמעט שווה ערך לפיקוח נפש (פיקוח נפש דוחה הכל) אז שלום בית עולה מעל הכל. מה זה אומר? שאני אחלל איתה שבת? שאני יאכל לא כשר? שאני אהיה איתה בזמן נידה? אני חזרתי בתשובה, מה לעשות שהבשלתי עכשיו? היא לא בעניין, מה אני אמור לעשות עם זה..לחלל שבת? אך אני אתפתח רוחנית? אך אני אעבוד את ה'? אך אני יהיה איתה בזמן נידה? מה אתה גוזר עלי לא להתגרש? מה אתה בעצם אומר שאעשה? העניין הוא שהרב לא יכול להגיד לו מה כן לעשות. הוא יכול להגיד לו 'יש הלכה אתה לא מתגרש' אומר לו 'כן אבל מה אני כן יעשה, אתה מתיר לי לחלל שבת'? הרב לא יכול להתיר לו לחלל שבת. 'אתה מתיר לי להיות עם אשתי בזמן נידה'? הרב לא יכול להתיר. 'אתה משאיר אותי תקוע'..? המציאות עושה לאדם שחמט.
הקב''ה מכניס אותנו לשחמט, מה אדם צריך לעשות? מה הבחינה כאן? מה הניסיון? לראות את הלב שלך כשאתה בלב הסיטרא אחרא. יש בניה שהיא בניה חיצונית - אדם נולד בבני ברק, ניכנס לבית מדרש, הכל בסדר, חושב שהוא צדיק. מה הקב''ה רוצה לעשות? לבנות את האדם מבפנים. מה המשמעות? הוא כולא אותו בסיטרא אחרא ואומר לו 'עכשיו בוא תהיה נאמן אליי'.. וזה קשה. אתה אומר 'למה עשו את זה ליעקוב? למה לא עשו את זה לאברהם? ליצחק? למה לא דמות אחרת'? כי כתוב 'תיתן אמת ליעקוב' רק הוא מסוגל בתוך הסיטרא אחרא - להחזיק אמת. לא ליפול בה. הוא 'איש האמת' והאמת הזאת לא תיפול גם כשזה יהיה בלב הסיטרא אחרא..ויהודי זה אמת. אם אתה רוצה 'לתפוס ליבו של היהודי' רק תגיד לו את האמת. אם אתה רוצה שיהודי ימחק אותך תשקר לו.
אותו דבר, בבית. יש לנו דקטטורים אדירים לשקר: טיפה זלזול, טיפה נוכלות- אתה מחוק, אין אמון. אבל אם אתה 'איש אמת' את הלב והנשמה יתנו לך. הקב''ה 'נותן אמת ליעקוב' אומר לו 'אתה איש אמת - מדביק אותו למידה שנקראת אמת. ואומר לו 'עכשיו תלך לסיטרא אחרא'. הסיטרא אחרא זה שקר. מעבר לכל מה שיש מסביב בראש ובראשונה זה שקר - הוא צריך לאבחן שזה שקר. זה נורא מבלבל. מצד אחד זה תענוג גדול - זה יצרי מאוד. זה יצירתי מאוד. זה פרוץ לגמריי. זה מרחב של אפשרויות אין סופיות (לעשות מה שאתה רוצה) אבל רק האמת שבו תציל אותו. לכן הקב''ה זרק אותנו לכל מיני מקומות כאלה. זה לאוו דווקא בזוגיות כזאת. יכול להיות גם במקום עבודה. הרבה אנשים מתקדשים ואומרים 'אני לא יכול יותר ללכת למקום עבודה שלי- גסות הרוח, העצבים, הכעס, הסטרס זה לא התדר של גדילה רוחנית. מצד שני זה מקום של משכורת'. חז''ל אמרו 'תורה ומלאכה - 'אל תזדקק אל הבריות' אל תדרוש גמחים, תפסיק להיות עני, אל תיפול על הציבור, תעשה כסף בעצמך. צריך תורה ומלאכה צריך לעסוק גם בזה וגם בזה. לא כל שניה אתה יכול לעזוב את מקום העבודה וללכת: יש בנ''א שהוא איש הייטק איש מחשבים, מה הוא יהיה עכשיו?מה הוא יעשה? 'זה מה יש', אז הוא תקוע כל יום בלב הסיטרא אחרא וכו'.
למה הקב''ה עושה לנו את זה? התשובה היא הבניה הפנימית.
הדור הזה עכשיו צריך בניה פנימית של אמת. זה דור של 'שואו אוף' בכל המובנים. יש גם המון תלמידי חכמים ואברכים שעושים 'שואו אוף'. היום אין בעיה לקנות את הטלית הכי יקרה, את התפילין הכי יקרים, את המלבוש הכי יפה. אתה יכול לעמוד בבית כנסת להראות צדיק מהודר 'צדיק דוגמן'. 'איפה הראש בתפילה'? לא ידוע. 'איפה הלב בתפילה'? לא ידוע. מה הקב''ה עושה? מוריד לו את החליפה המהודרת ('של ארמני') ושולח אותו 'ללבן הארמי'.אומר לו 'בוא נראה שעכשיו אתה אמיתי. בוא נראה איפה הלב שלך נמצא'? וזה קשה מאוד. אבל - ה' חכם כי בזמן שיעקוב מדמה לעשיו הוא מקבל את הברכות האלה ולכן אנחנו יכולים לראות יהודים שמצליחים בגלות יותר מאשר הם מצליחים פה בקדושה. אתה רואה אדם שמתדבק בקדושה, נהיה עני מרוד ולעומתו אדם מושחת בחול שמצליח מאוד.. למה? כי הברכה של עשיו תקפה היא נוגעת בו. אמרנו שזה הולך לפי הכוונה - יצחק ברך את עשיו הוא לא בירך את יעקוב אבל אם יעקוב מדמה לעשיו אז גם הכוחות הרוחניים מתבלבלים ותופסים אותו כעשיו אז מברכים אותו כאילו זה עשיו (הכל לקוח מכתבי קבלה).
יש מלאכות בשבת שאסור לעשות אותם, לא בגלל שאסור לעשות אותם אלא בגלל שזה נקרא 'מלאכת דומה'. המלאכה כשלעצמה מותרת, התורה לא אמרה לא לעשות אותה אבל בגלל שהיא דומה למלאכה שאסור לעשות אותה, אומרים 'אל תעשה אותה' כי זה מלאכת דומה. אז מה אם זה דומה? אבל התורה מאפשרת לעשות את זה? אומרים בגלל שזה דומה. המוח שלך לא יודע להבדיל, הוא לא כזה מדויק להבדיל בין זה לבן זה והוא ייקח עכשיו את האור של השבת למלאכה שהיא חולין. הוא יהפוך אותה למלאכת חולין (הוא לא יודע להבדיל). אותו דבר, נשאל היום אם משהו יודע להבדיל בין יהודי מושחת לגוי מושחת? לא יודעים להבדיל, לפעמים גם יגידו שיהודי מושחת יותר מושחת מגוי מושחת, יקטרגו עליו ולא יראו שום סיבה לחשוב שהיהודי הזה הוא משהו אחר. זה לא שהוא עושה את עצמו, הוא ממש מושחת, הוא ניכנס לתפקיד של עשיו עד הסוף אז כוחות הסיטרא אחרא מתבלבלים ונותנים לו את הברכה.
כל פעם שיעקוב מדמה לעשיו (לא נפסק להלכה) הוא מקבל את הברכה 'ויתן לך אלוהים מטל השמים..'.זה חוכמה אדירה לעשות את זה אבל מסוכן מאוד. לעשות את זה באופן טבעי אם ה' זרק אותך לשם..הוא זרק אותך. לעשות את זה באופן יזום זה לא הולך כי אז אתה לא עשיו. אתה יעקוב. אי אפשר להטות את זה. אבל אין ברירה והיינו צריכים להיות בכוחות האופל.
מה שמגן מפני כוחות האופל? הברכות שהקב''ה אמר ליצחק 'אתה אומר את זה לעשיו, אתה לא אומר את זה ליעקוב. אבל הוא אמר ליעקוב 'אתה תצטרך להיות עשיו, אין מה לעשות..כדי להשתלם בי אתה תצטרך להיות עשיו'. אך תהיה יעקוב אם לא תהיה עשיו. מה הוא עשה? נתן לו את ההגנה ואמר לו 'תהיה עשיו' ונתן לו את הברכה של עשיו.
מה שאומר שאע'פ שהעולם נראה אבוד אתה אומר 'נראה שאין סיכוי עכשיו לעם שלנו, נראה הכי גרוע שיכול להיות', הוא עכשיו הכי מבורך. בברכה בפרשה הזאת הוא הכי מתברך. מה הברכה עושה לו? הברכה מעירה אותו. זה סוס טוראני שיש לו 'קוד של אמת' שבזמן הכי גרוע שיכול להיות, בלב הסיטרא אחרא, הוא מקבל את הברכה, האמת מתעוררת בו..והוא מתעורר. אתה אומר לו 'ממה התעוררת'? מהסטרא אחרא? היית בסמים והתעוררת מזה? היית בגילוי עריות והתעוררת מזה? אך התעוררת משם??? מה בדיוק שמעת? איזה פסוק ריחף לך באוויר?
הפסוק הזה - 'ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש' (זאת הברכה הגשמית). 'יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך אורריך ארור ומברכיך ברוך'. למעשה זה מה שמעורר את כוחות האמת. האדם פתאום מרגיש שהוא אמת. המודעות העצמית שלו גדלה - הוא מודע למקום שבו הוא נמצא ויוצא משם. חוזרים בתשובה: נשות רחוב, מאפיונרים, אנשים מהאקדמיה - זה בדיוק תופס אותך במקום הזה..ואתה לא מבין מה העיר אותך בזמן שהיית בלב הסיטרא אחרא. אדם יכול לבוא ולהגיד 'התעוררתי מעצמי'.. זה שטויות. כי לפי האינרציה שהתכוונת ללכת היית אמור לשקוע ולא לחזור..
יש פה חוכמה גדולה אבל החוכמה חייבת היתה להיות ככה. יצחק חייב להיות יצחק והקב''ה חייב להיות הקב''ה. יעקוב לא חייב להיות יעקוב - לפעמים יעקוב צריך להיות עשיו, אין לו ברירה אחרת, הוא חייב להשתלם ולדעת 'מה זה עשיו'. כדי שהוא יהיה יעקוב הוא חייב להיות עשיו אבל כדי שיהיה עשיו ולא יפגע הוא חייב לקבל את הברכה הזאת..והכל הולך לפי הכוונה. אם המקובלים אמרו 'הכל הולך לפי הכוונה'- אם הוא בירך את עשיו הוא בירך את עשיו, הוא לא בירך את יעקוב..זה לא אמור להגיע ליעקוב. מיד נוצרת תמיהה 'אז מה קורה כאן'? 'על מה הם נלחמו פה'? זה מימלא לא היה עוזר להם..אלא שזה אומר ליעקוב - אתה חייב להיות עשיו תצטרך להיכנס לכוחות הסיטרא אחרא. פה- הוא כבר נמצא במעמד הזה. כבר במקום הזה הוא באמת מתברך, למה? כי הוא מרמה. הוא כבר ניכנס לסיטרא אחרא - הוא מרמה את אבא שלו.
התלמוד הירושלמי אומר שהמצווה הכי גדולה של אדם זה 'כיבוד הורים'. אם יש משהו שאדם צריך לעשות ולהיזהר ממנו זה כיבוד הורים. למה? כי הקפדה של ההורים 'זה סרט' הוא יכול לסגור לך צינור של שפע (אבל אולי ההורים שלנו לא ההורים שלנו). הורה אמיתי אם הוא מקפיד על הילד שלו זה 'סרט' לכן צדיקים היו נזהרים מאוד מאוד במצווה הזאת. היה תנא שנולד יתום ובירך על זה אמר 'מזל שאני יתום וה' לא נתן לי לעמוד בנסיון הזה'. הארה: אם הוא נולד יתום זה אומר שתיקן את זה כבר בגלגול הקודם שלו וזה לא הנסיון שלו. אין מצב כזה - אם אתה צריך להשלים את עצמך חייבים לתת לך את הכילים האלה, אבל הוא ברך על זה, אמר 'הניסיון של זה כל כך גדול' כי קשה לא לצער את ההורה, הוא ניכנס לרגשי גמרנו - מצווה קשה.
פה אנחנו רואים שהוא 'משחק באש'. יעקוב מרמה את אבא שלו - הוא ניכנס לסיטרא אחרא 'הקול קול יעקוב והידיים ידי עשיו' אבל אז הוא מתברך..ואת כל זה הם ידעו. עכשיו, זה לא משחק. זה הבנה מאוד עמוקה של מה שמתרחש פה. צריך להיות גם הבנה שלנו - עם המון חמלה ורחמים לאחים שלנו שכרגע נמצאים בלב הסיטרא אחרא צריך לדעת שעכשיו הם מתברכים, הם מקבלים את הברכה הכי גדולה והם יתעוררו ה' יציל אותם. למה? כי הם חיבים לדעת מה זה: אלכוהול, סמים, זנות..זה שיעור אדיר. אם זה כתוב בתורה אתה צריך לדעת את זה ולא תיאורטית 'מבשרי אחזה אלוק' צריך לדעת את זה על הבשר- אחרת לא נהיה שלמים. לכן אנחנו צריכים לעבור בכל מיני מקומות מוזרים אבל המעניין הוא שהיהודי שמור בכל מקרה, הוא יכול להיות מאפיונר אכזרי יודנראט- בלב הסיטרא אחרא שאתה אומר 'אולי אפילו צריך לחשוד שהוא לא יהודי'..הוא יהודי. וה' מברך אותו בדיוק במקום הזה. כמה צריכים להיזהר - כמה ה' רועה את בניו, כמה הוא מברך אותם וניזהר עליהם. לא להפקיר אף אדם אחר ולא לבזות אף אדם אחר - כולנו בעבודה.
תשובות הרב לשאלות
1.יש ספר שנקרא 'משנת השבת' שבו הוא נותן רשימה של עבודות מלאכה דומות.
- 2. אדם לכתחילה לא יכול להכניס את עצמו לסיטרא אחרא זה רק אם נפלנו או בתמימות. הרבה אנשים לא ידעו, לא למדו וההורים לא חינכו אותם ובאופן הכי טבעי בעולם עשו שטויות.
- 3. יהודי יכול להיות תמיד מודע למצב שבו הוא נמצא. ילד גוי וחיה יכול להיות מזוהה עם זה (לא נאמר בגזענות) הוא בהשוואת הצורה עם הזוהמה. יהודי יכול להגיד 'אני מזוהם', תמיד יהודי יכול להגיד 'אני מזוהם'.
- 4. הרב יכול להגיד לך אבל יכול לתת לך את זה כשחמט. יכול לשים לך מחסום ולהגיד לך 'מפה אתה לא עובר'. ואז אין ברירה אחרת - אתה צריך לעבור דרך הסיטרא אחרא. זה מה שהקב''ה פחות או יותר עשה לאדם הראשון. אמר לו 'אתה לא אוכל מעץ הדעת טוב ורע' אח''כ אמר 'אבל אין לך ברירה'.
- 5. המקובלים עולים למקום של האין בחירה. פה יש בחירה רק בגלל שזה 'גלות הדעת' ונדמה שיש בחירה. המקובלים רוצים לעלות למקום של האין בחירה - שהם האלוקות עצמה. זה שאין בחירה, זה לא שלילת זכות הבחירה, אלא זה פעולה מודעת - שלא צריך בשבילה בחירה והצדיקים שואפים לשם. אבל כדי לשאוף לשם אתה צריך להיות 'מאסטר' בכוחות האופל. כתוב על חז''ל שהיו יודעים 70 לשון, היו יודעים את כל הכשפים והיו הולכים לסיטרא אחרא. רבי יהושוע בן לוי היה לומד עם הסמ, בכבודו ובעצמו, והוא זכה לעלות בגופו השמימה..זה משל - הכוונה שהוא למד את כל כוחות האופל. ישב ולמד את כל כוחות האופל, על זה הוא זכה לחיים נצחיים.. כי הוא ידע אך להתנתק ממנו. המשל היה שבאחד הפעמים שלמדו ביחד השטן בה ואמר 'אני צריך לקחת לך את הנשמה'. הוא אמר לו 'תראה לי את המקום שלי בגן עדן'. אמר לו 'אני יראה לך'. הוא מראה לו את המקום בגן עדן רבי יהושוע בן לוי חטף לו את החרב ויצא לצד השני. השטן לא רשאי להיכנס לגן עדן אומר לו 'תחזיר לי את החרב שלי'. ענה לו 'אני משביע אותך שאתה לא מתגלה לבני אדם כשאתה לוקח אותם'. השטן עלה לקב''ה אמר לו 'גלוי וידוע לפנייך מה בן לוי עושה' הקב''ה אמר לו 'שיחזיר לו את החרב'. ענה רבי יהושוע בן לוי 'אני נשבע שלא מחזיר לך את החרב'. עשה שבועה. עוד פעם עלו לקב''ה שואלים אותו 'מה עושים'. ענה הקב''ה 'תחפשו כל החיים שלו האם אי פעם נשבע לשווא'. מצאו שלא נשבע לשווא שהוא 'איש אמת'. אמר הקב''ה 'אין מה לעשות אתה חייב להתחייב בפניו שאתה לא תופיע בפני בנ''א'..וככה היה. היו אנשים שידעו לעשות חירות ממלאך המוות והוא אחד מהאנשים שעלו בגופם לגן עדן- הוא נעלם ברצון, הם שולטים בתבנית שמייצרת ומקרינה אותם לפה..אז הוא עלה לשליטה הזאת..ונעלם. אז כל מי שאומר שיש מקום קבורה לרבי יהושוע בן לוי צריך לפקפק בזה.
כאמור זה לא לכתחילה - מסוכן להתעסק עם זה כי תזדהה עם זה בקלות. אדם חלש מזדהה עם זה. אתה צריך להיות כ''כ חזק וזה רק עם 'נר האמת דולק לך בנפש' אז אתה יכול לעשות את זה אבל אם לא - בקלות הוא ייקח אותך, זה כוחות חזקים מידי. אבל היהודי הוא הכי חזק. נראה את זה בהמשך שיעקוב אבינו ניכנס להילחם עם הסמ וכתוב 'ויאבק איש עימו עד עלות השחר', עד הגאולה. 'וירא כי לא יכול לו', אין כאן הכרעה. הוא רק 'וירא כי לא יכול לו'. אמרו חז''ל, למה לא היתה שם הכרעה ? אם הוא כזה חזק שישבור אותו.. אין הכרעה כי כוחות הסיטרא אחרא כמה שהם לא יפלו על היהודי 'וירא כי לא יכול לו', למה? אנחנו אלוקיים - הס''מ לא יכול להיות על האלוקות. יכול 'ליפול עליו' והם 'יפלו עלינו' 'ונפלו עלינו'..מה לא ניסו לעשות לנו..ויהודי נשאר יהודי - זה אלוקות. ואז הוא ייזכר שהוא אלוקי. שהוא בעצמו יהיה בהלם אך לא מתתי ?? אך מרוב מכות..לא מתתי ??? אך אני נשאר נצחי ? אך אני 'עומד על הרגליים' ?
ואז בעז''ה הוא יקלוט שהוא אלוקי.
לכל יהודי יש הגנה ושמירה כי הוא עצמות הבורא - שום דבר לא יכול להזיק לו.
בגלות - כולנו ברחנו לכל מיני כוונים: כל מה שקשור לעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל הוא מוכרח לעבור שם 'מבשרי אחזה אלוק'.
במהלך הגלגולים נהיה הכל.. לכן חשוב מאוד לכבד כל אדם. לכבד כל ברייה, לעזור לחבק, לחמול, לרחם. בסוף - הוא יהיה אלוקות, כרגע במקום שהוא נמצא הוא לא יודע אבל בסוף הוא יהיה אלוקות.
- 7. יצחק עבר בנוקבה - כל הרצון לקבל לעצמו - עבר את המוות עצמו. זה תמיד אותו סיפור, מבראשית אותו סיפור כל הזמן רק אח''כ זה יורד לפרטים. כל מה שיצחק עבר שמספרים שהיה נוקבה ועבר את המוות אז הבן שלו יורד את זה בפרטים - זה אותו דבר רק יותר בפרטים. כתוב שכל חמשי חומשי תורה כלולים בבראשית וכל ספר בראשית נמצא כלול (הכוונה מקופסל) בפרשת בראשית וכל פרשת בראשית עם כל זה מקופסל (מקופל כמו אנטנה) בפסוק הראשון 'בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ וכל זה מקופסל במילה בראשית וכל זה מקופסל באות ב' של המילה בראשית וכל זה מקופסל במפיק של ה ב' של המילה בראשית - 'בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש', ששם הקב''ה צמצם את עצמו. אם משהו אדם גדול מנקודה הוא יכול להסיק את כל התורה..צריך לעבור את כל התורה כדי לחזור לנקודה.
- 8. אך יהודי חוזר בתשובה? על מה הקב''ה נותן לו צו'פר? נסתכל על הדור הזה - דור שהתפרק לגמרי, פשיטת רגל רוחנית בכל המובנים - בא ולומד קבלה. זה פלא. אדם דתי - צריך לחזור בתשובה.
מלמד אותנו חמלה על כולם - על בני משפחותינו, על אנשים אחרים, על כל העולם הזה. לא להתנשא - אנחנו כלום 'אנחנו עפר ואפר' ומשה רבינו לא יותר גדול מאחרון העם. כולנו נהיה שווים בסוף.
- 9. נסתכל מה קורה בעם - אין משהו שאנחנו לא עושים. 'אנחנו הראשיים של כוחות האופל'. איפה שתראה כוחות של אופל, בראש שלו - יושב יהודי. לא נאמר בגנאי זה בנוי ככה. הוא מוביל אותו. אנחנו יצירתיים בכל דבר - גם זה.
'עת צרה היא ליעקוב וממנה יוושע' מהצרה עצמה הוא יוושע
- 10. רק הראש של עשיו קבור במערת המכפלה כי היה לו ראש קדוש הוא היה משיח בן יוסף. הראש שלו היה בגר''א (בכתר חוכמה בינה) הגוף שלו היה טמא. הראש של עשיו זה הראש של הסיטרא אחרא. נחש גימטרייה משיח- זה אותה ישות בדיוק. שני צדדים של אותה מטבעות. אתה מחזיק מטבע 'צד אחד משיח צד אחד נחש'. בסוף נראה שזה שעשה לנו הכי הרבה צרות הוא המשיח. הוא כותב את זה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות - יש הסתר פנים, יש הסתר בתוך הסתר ואח''כ יש גילוי פנים. מה הוא אומר? אומר שזאת אותה ישות שבהתחלה אתה רואה אותה מהגב אח''כ היא מסתובבת אלייך ואתה רואה שזה חבר שלך. זה הסוד של פורים 'עדהלאוידע'. בהתחלה אתה רואה מסכה מפחידה הוא מוריד ואתה רואה שזה חבר שלך. אותו דבר, מסיכה מפחידה זה הסמ. חבר בפנים זה המשיח. זה סוד הנחש זה הזהות של הנחש. מי התחיל את כל הבלגן? המשיח לכן הוא יבוא ויסדר הכל..זה הסוד.
11 ההפרדה - ע''פ הזמן, זה הרעיון של הלבנה. יש לה זמן של חושך וזמן שהיא מאירה וגם עם ישראל משול ללבנה. יש לו זמן של אופל ויש לו זמן של הארה. יש לנו לבנה אחת אין לנו שתי לבנות יש לבנה אחת - שצד אחד שלה חשוך וצד אחד מואר.
12 אנחנו לא אמורים להיות שם, זה כלים לאור - אף אחד לא רצה להיות בשפיכות דמים זה היפך ה'. אבל לא תוכל להעריך חיים אם אתה לא תהיה במצב של מוות. לא תוכל להעריך את האהבה אם לא תהיה בשנאה. לא תוכל להעריך את האמת אם לא תהיה בשקר. כתוב שהקב''ה כתב באש לבנה על אש שחורה. כשאתה רוצה לכתוב אתה חייב שיהיה לך רקע. לאור אינסוף אין הבחן- אז יש סיטרא אחרא מול סיטרא דהקדושה. אז אתה רואה את הסיטרא דהקדושה. אתה קורא לזה סיטרא דהקדושא. באור אינסוף לא קוראים לזה סיטרא דהקדושה, אין לזה שם.
13 הסיטרא אחרא כמו שרבינו בחיי אומר 'זה לא היפך האמת' 'זה לא היפך הקדושה' אלא זה בריאה שעומדת בפני עצמה. למה זה בריאה שעומדת בפני עצמה? כי צריך באמת לדעת מה זה רצח, זה עומד בפני עצמו - זה לא סתם, העדר חיים. גניבה, לא סתם היפך ההסתפקות במועט זה ממש עומד בפני עצמו - זה שיעור בפני עצמו. השיעור היה נחרט באמצעות החריטה של הכרת הרע אח''כ יהיה לך 'זווד דהלפסיק'. במצב ג' יש זווג דהלפסיק כי מאחורה ינשוף לך הזיכרון של הרע..כל הזמן. אתה תגיד 'אחורה אני לא חוזר'. זה מה שחזל שאלו על בית המקדש השלישי, אך הוא לא יחרב? בית המקדש הראשון והשני נחרבו מי אמר שבית המקדש השלישי לא יחרב? אמרו שבשביל זה הקב''ה נתן 2000 שנות גלות - שכ''כ נחווה את הרע, זה יכנס כ''כ לזכרון של הגנטיקה הרוחנית שלנו שאפילו אם משהו יהרהר בבית המקדש השלישי לעשות רע לחבר שלו, הוא יגיד - לשם אני לא חוזר. זה יעשה לו כ''כ רע, שיגיד 'לשם אני לא חוזר'.
אנחנו לא נחזור לרע יותר אבל הרע יהיה צרוב לנו בזיכרון חזק מאוד כדי לא לחזור אליו ואז נהיה בזווג דהלפסיק והרע ישמור עלינו - שנהיה דבוקים בטוב.
בעז''ה לאט לאט...
