הרב אריה חיים נווה שליט"א / השיעור התקיים בתאריך 22/11/17
סודות התפילה וההתבודדות- "סוד הזיכרון בתפילה"
'ספר ההיכלות' הוא אחד הספרים העתיקים ביותר. 'ספר ההיכלות' נכתב אמנם בערך לפני כאלף שבע מאות שנים, אבל הוגה הרבה לפני - מאז האדם הראשון. למעשה 'ספר ההיכלות הגדול' יוחס לרבי ישמעאל כהן גדול והוא קיבל את זה בגילוי ממלאך המט"ט- מט"ט-רו וגם-ן שהוא נקרא שר הפָּנים או שר הפְּנים – שר הפנימיות וגם מרבו רני נחוניא בן הקנה.
יש שם פרקי היכלות, מעשי מרכבה, מעשי בראשית, שיעור קומה, חרבא דמשה (החרב של משה רבינו) ועוד תוספות שהיו מפוזרות בכתבי יד ועליו יש מפתח של שמות המלאכים.
לא מומלץ לקנות את הספר, לא לרוץ לקנות כל דבר שאתם שומעים מאתנו כי זה לא מיועד לכל אחד וזה לא בריא שזה יהיה בידיו של כל אדם. צריך שבשביל זה תהיה טהרה וקדושה עליונה מאד ולא צריך לרוץ ולקנות את הדברים האלה. הרבה פעמים זה מכניס את האדם לשיגעון גדלות ומכניס אותו בעקבות זה לצרות צרורות. אנחנו משתמשים בזה כדי להבין ולעמוד על גודלו של האדם, על החשיבות שלו, להבין גם את סוד התפילה למה הוא מיועד, למה ברא הקב"ה את האדם, למה הוא מתעתד, למה הוא מיועד ובכך למעשה להגיע לתכלית התפילה.
כתוב שתפילה נקראת כמו פלילים. פלילים בלשון הקודש הכוונה - עדות. כמובן שפלילים זה לא כמו קרימינליות שיש היום, אלא פלילים זו עדות. וכתוב: "מי מילל ומי פילל" זה מי מדבר ומי עד לקב"ה ולנפלאותיו. לכן תפילה זה גם לשון פילל, עדות שהאדם מעיד, זה לשון דעת וכתוב בעניין של "אילו ידעתיו הייתיו" - זה יכול להתקיים רק בשעת התפילה.
אנשי כנסת הגדולה שהיו גבוהים מאד מאד, כולם בעלי דרגת יחידה ניסחו את התפילה בצורה כזאת להרים את האדם לדרגת זיכרון. והרבה שואלים את השאלה- אם אנחנו הצמצום של הקב"ה אז מה, הוא מתפלל לעצמו? אז מאד חשוב לא לשאול שאלות בצורה ילדותית, מאד חשוב שכל השאלות ישאלו בצורה בוגרת, שיהיה למעשה כלי נכון לתשובה נכונה. לא לשאול שאלות בציניות. כל שאלה ראויה לכבוד שלה ושאלות זה הדבר הכי חשוב ביהדות. כל הגמרא בנויה משאלות. היהדות לא מפחדת משאלות היא מעודדת שאלות, אלו כלים לאורות. בניגוד לדתות אחרות שאומרים לך - פה לא שואלים שאלות, ביהדות אין כזה דבר שלא שואלים שאלות, אנחנו שואלים על כל דבר וזה רצוי וזה ראוי וזה כבוד המלך והאמת לא מפחדת משאלות.
אז כאשר שואלים למשל, אז מה, הקב"ה מתפלל לעצמו? בואו נראה. מכיוון שאנחנו צריכים להגיע לרשות אחת ובכל זאת אנחנו פוגשים פה מציאויות נבדלות, איכשהו צריך להפוך את המציאויות הנבדלות למציאות אחת.
אז נשאלת השאלה - מה זה, הבורא מתפלל לעצמו?
דוגמא של איש שמקבל אמנז'יה (שיכחון, קיבל מכה בראש וכרגע שכח) - שמו המקורי היה משה ואחרי שהוא שכח הוא אומר: אני לא מחובר לכלום אבל אני חייב שיהיה לי שם. אני לא יודע מי זה משה, אני לא מחובר למשה, עכשיו קוראים לי דניאל והוא חי כדניאל אבל באיזשהו שלב כל העולם לוחץ עליו ואומר לו תשמע, קראו לך פעם משה ויש לך משפחה וילדים ואתה צריך לחזור לזה. ועכשיו דניאל מנסה להיזכר ככל יכולתו שהוא משה וההיזכרות הזאת והפעולה לעשות כדי להיזכר שהוא משה, היא היא הנקראת תפילה.
למעשה, כשאנחנו מסתכלים בסידור אנחנו רואים הרבה הלל ושבח ושוב אנשים שואלים, בשביל מה הקב"ה צריך שיהללו וישבחו אותו? אז בואו נסתכל, הוא לא צריך שישבחו אותו - דרך התפילה הוא נזכר. זה לא שהוא שכח בכוונה או שהייתה כאן תקלה או תאונה, זה מסודר ככה בכוונה. כשהוא נתן דעת לבריות למטה, נתן להם דעת דרך התפילה להגיע לעניין הזיכרון שהם יזכרו מהם, כמה הם גדולים. גם במושגים של נפש רוח נשמה חיה יחידה בדרגת נפש כתוב: "רובו רע מיעוטו טוב שאינו ניכר". בדרגת רוח נאמר: מחצה למחצה ובדרגת נשמה נאמר: "רובו טוב ומיעוטו רע שאינו ניכר".
כל עוד יש רע זה אומר שיש משהו מן המשהו מן האני שלי, אני עדיין ישות אוטונומית. ואילו בדרגת חיה ויחידה, בדרגת חיה כתוב: "שהכלים מלאים באורות" ושמה כבר אין אני שמה אתה מרגיש שמישהו אחר אוחז בהגה וזה גם עולם הזיכרון. "עלמא דדכורא" - עולם הזיכרון. בדרגת יחידה זה כבר להיות הוא ממש אבל בדרגת חיה, בחכמה, בעולם האצילות ההכרה האלוקית כבר תופסת את מקומה. ואעפ"י שזה נראה כמו שמשה ודני זה שני אנשים שונים, זה לא שני אנשים שונים זה אותו בן אדם רק יש מחיצה של שכחה ביניהם.
אז אותו דבר, אעפ"י שזה נראה שבין הקב"ה לבין הבריאה שלו זה שתי ישויות נפרדות, זה לא שתי ישויות נפרדות יש רק מחיצה של שכחה ביניהם שנקראת נשייה. לכן אנחנו נקראים בני אנוש.
יש לזה הרבה משמעויות, זה עמוק עמוק עמוק מיני ים אבל יש פה גאונות לא נורמלית.
סודות התפילה - צריך לדעת שהמקובלים יוצאים מגדר פשט התפילה שזה לא פשוט ועושים ככל שביכולתם להגיע לזיכרון. כל שעת התפילה זה כמו בן אדם שקיבל אמנז'יה מסתכל עכשיו במשך שעה על האלבומים ועל מחברות שהוא כתב ועל כל דבר שמזכיר לו את העבר שלו, זה בדיוק אותו דבר. אז אנחנו במשך שעה מסתכלים על הסידור כדי להיזכר. כשזה קורה, מתגלים למקובל, מתגלים לאדם הזה, רצפים של אותיות שהם למעשה שערים בתודעה שדרכם הוא עולה למעלה. יש הרבה עליות אבל הוא צריך להגות (נסביר את העניין בהמשך) את השמות של השערים, אף אחד לא יכול לגלות לו אותם, זה לא יכול להיות כתוב באף ספר, גם אם זה כתוב בספר אתה לא יכול להיכנס כי זה שער אישי שלך, זה השער של המסע שלך אז זה צריך להתגלות לך.
להגות יש שני חלקים: נקרא לזה הגות א' והגות ב'.
בהגות א' - האדם מתחבר לאור, להרגש ומן האור ומן ההרגש, מן המקום של האָין, מההעדר המלים מהמקום של האין, רק הרגש עצום של אחדות - הוא הוגה מילים.
הגות א' זה נקרא צמצום. זה כמו שיגידו לאדם תספר על עצמך, קח שעה, תספר על עצמך ואתה יכול להתחיל מעכשיו. מאותו הרגע, בגלל שהוא מחובר לעצמו בהרגש, הוא יכול לדבר ולדבר ולדבר ולהוציא עוד מילים ועוד מילים ולהוציא עוד מילים ולכאורה אין לו נאום כתוב, הוא לא יודע מה תהיה המילה הראשונה ומה תהיה המילה האחרונה אבל הוא יכול לדבר שעה. זה נקרא שהוא הוגה מן ההרגש. הוא מרגיש את עצמו והוא עכשיו הוגה החוצה מילים שמבטאות את מה שהוא מרגיש.
הקב"ה התחיל בהגות א' – "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים... היה אור אין סוף ואז צמצם את עצמו..." והתחיל דיבור.
הגות ב' - זה ברוורס – כאשר אני השומע, אני לא המדבר ואני שומע מהחבר שלי מילים, הוא מתאר לי את עצמו ודרך המילים אני צריך להגיע עד למקום ההרגשי שלו. כמו שהקב"ה הגה את התורה מהאין סוף, הוא הגה את מילות התורה וכתב אותה ועכשיו אני קורא את התורה וצריך להשיג את האין סוף. זה נקרא הגות א' והגות ב'.
אז כאשר עולים בתפילה - עולים להגות א' אבל אי אפשר לעלות להגות א' בלי שעשינו הגות ב' (אבל עוד כבר חזון למועד) אבל בהגות ב' דרך המילים עצמן מגיעים לשלבים עד שמגיעים לשקט המוחלט, עד שתופסים את העצם עצמו. יש לזה שלבים ויש התגלויות וההתגלויות מראות לך רצפים של אותיות (נדבר על זה גם בהמשך במהלך סודות התפילה) והרצפים האלה של האותיות, כמו שאמרנו הם שערים בתודעה כדי להגיע למעלה.
וככל שאדם זך ונקי וטהור וקדוש יותר, נותנים לו לעלות. תנאי התפילה כמו תנאי ההגות הם אמת. משמעות האמת זה שהאדם יודע שהכל אחד. משמעות האמת זה שהאדם יודע שהכל אחד זה שהוא יודע שהוא לא האחד, שהוא הנברא שצריך לחזור אל הבורא. הוא צריך להתאמן בהתבטלות, הנברא צריך להתבטל. התבטלות זה לא אלימינציה, הוא לא אמור להימחק, אלא הדעות שלו, קרות החיים שלו, התבניות שלו, מה שהוא חושב שהוא. זה כמו שאומרים לדני, דני, אתה יודע, אתה צריך להיזכר שאתה משה, אז הוא יגיד ומה עם דני? חייתי שלוש שנים כדני, מה זה סתם ככה אני מוחק עכשיו שלוש שנים? זה לא נמחק זה עדיין משה תחת זהות בדויה שנקראת דני ודני צריך להיזכר שהוא משה אז דני צריך להתבטל. דני צריך להכין את עצמו להתבטל בזהות של משה. אבל יש לזה שלבים. זה לא נעשה מיד שאדם עולה מן האני אל האין סוף, מהאני אל האָין, יש התגלויות בדרך. בהתגלויות האלה מכינים את הנשמה, מלווים אותה; מלאכים, נשמות, ישויות, נשמות במדרג מסוים עד מלאך המט"ט ואחר כך גילוי של הקב"ה וגם זה בשמות שונים.
עד שאדם מגיע ואומר - "הראני נא את כבודך".
כל המילים האלו שמשה רבינו נשא בתפילה בתורה - לא היו המילים שלו. כשעולים למעלה זה מדבר מאליו. "קול השם מתדבר מבין הכרובים", הוא לא מדבר הוא מתדבר מבין הכרובים - זה קורה מאליו. כשמשה רבנו הגיע בהגות שלו לאן שהוא הגיע משמה יוצאת בת קול פנימית שאומרת "הראני נא את כבודך".
המטרה כאן להעצים את הכבוד ואת החשיבות של כולנו. להבין ושכל אחד ינהג כבוד בצלם אלוקים שיש בו. אנחנו ענקיים ויש חוט מקשר בינינו לבין עצמות הבורא בקלי קלות.
(דברי הרב: ותזכרו את מה שאני אומר לכם עכשיו, אני לא יודע כמה אנחנו ניפגש, אני לא יודע מי יישאר איתי אבל הכל במרחק של מחשבה אחת, הכל).
הכל במרחק של מחשבה אחת והקפיצה במחשבה בין המקום שאנחנו נמצאים לבין המחשבה שצריך, זו החלטה. שתי גדות לירדן, אתה רק צריך להחליט שאתה עובר לצד השני. "הקב"ה ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". אבל שתדעו שביניכם לבין כל המושגים הכי גדולים שיכולים להיות; הצדיק הגמור, המלאך, האור אין סוף, העצמות, זה הכל נמצא במרחק של מחשבה אחת.
(דברי הרב: אני אקריא חלק מתהליך שעבר 'רבי ישמעאל כהן גדול' בשעת התפילה שבה הוא עשה עליית נשמה ומה הוא ראה בשמיים. מאד חשוב שתבינו שכשאני אומר בשמיים -הוא לא עף לאף מקום, הוא לא יצא מן הגוף שלו, זה הכל בתוך פנים פנים פנים התודעה הוא חווה את הכל. גם במושג יציאה חוץ גופית צריך להיזהר מאד מכיוון שבמציאות שבה הכל אחד אין כ"כ פנים וחוץ, אלה רק שמות מושאלים. אבל לאט לאט).
מטרת ההקראה עצמה - להגביר את היִקר והכבוד בחשיבות של התפילה של המתפלל וזה שמתפללים אליו ולהבין שהתהליך שאנחנו עוברים בתפילה הוא היזכרות. לכן כ"כ חשוב שזה שמתפלל מן הסידור יבין שכמו האמנז'י שמסתכל בתמונות ובאלבום של החיים שלו, הוא רק מנסה להיזכר. אז המילים רק מנסות להזכיר לך מהי ההכרה הפנימית ששוכנת בתוכך וזה לא מחמאות למישהו אחר.
התהליך שעבר רבי ישמעאל כהן גדול בשעת התפילה שלו מתוך ספר ההיכלות;
"כותב רבי ישמעאל: "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים". אמר ר' ישמעאל. כשעליתי [ל]מרום להסתכל בצפייתי במרכבה הייתי נכנס בששה היכלות חדר בתוך חדר. וכיון שהגעתי לפתח היכל שביעי עמדתי בתפלה לפני הב'ה ונשאתי את עיני כלפי מעלה ואמרתי. רבונו של עולם. בבקשה מלפניך שתגרום לי בשעה זו זכות אהרן בן עמרם אוהב שלום ורודף שלום שקבל כתר כהונה מלפני כבודך בהר סיני. שלא ישלוט בי (מלאך שנקרא) קצפי וגם-אל השר ומלאכים שעמו ואל ישליכוני מן השמים. מיד זימן לי הב'ה מט"ט וגם-ר וגם-ו וגם-ן עבדו מלאך שר הפנים. ופרח בכנפיו ויצא לקראתי בשמחה רבה להצילני מידם. ותפשני בידו לעיניהם ואמר לי. בא בשלום. שנתרצית לפני רם ונשא להסתכל בדמות המרכבה". (חלק הראשון)
"כשעליתי למרום" – שוב, לא לדמיין דמיונות, זה הכל עולם של משמעויות, משמעות בתוך משמעות וזה הכל נמצא בתוך התודעה של האדם וכאשר הוא עולה למעלה הוא מבין את המשמעויות של כל המילים האלו שנאמרות מתוך עומק ליבו בהגות עמוקה, הוא מונח שם, הוא מבין כל מילה שהוא הוגה.
"באותה שעה נכנסתי להיכל שביעי והדריכני למחנה שכינה והציגני לפני כסא הכבוד להסתכל במרכבה. וכיון שראוני שרי המרכבה ושרפי להבה נתנו עיניהם בי. מיד נרתעתי ונזדעזעתי ונפלתי מעומדי ונרדמתי מפני זוהר דמות עיניהם וזיו מראה פניהם. עד שגער בהם הב'ה ואמר להם. משרתי שרפיי כרוביי ואופניי. כסו עיניכם מלפני ישמעאל בני אהובי חביבי וכבודי שלא ירתע ושלא יזדעזע. מיד בא מט"ט שר הפנים והחזיר לי את נשמתי והציגני על רגלי. ועדיין לא היה בי כח לומר שירה לפני כסא כבודו של מלך הכבוד אדיר כל המלכים זוהר כל הרוזנים עד שכלתה שעה. לאחר שעה פתח לי הב'ה שערי שכינה ש' שלום ש' חכמה שערי כח שערי גבורה שערי דיבור שערי שירה שערי קדושה שערי נעימה. והאיר את עיני ואת לבי באמרי תהלה ושבח ורנה ותודה וזמרה פאר ונאוה הלול עז".
"וכשפתחתי את פי ושבחתי שירה לפני כסא הכבוד. חיות הקדש מתחת כסא של מלך הכבוד ולמעלה מן הכסא עונים אחרי ואומרים "קדוש" "קדוש" ו"ברוך כבוד ה' ממקומו". אמר ר' ישמעאל. באותה שעה היו נשרי המרכבה ואופני להבה ושרפי אש אוכלה שואלים למט"ט והם אומרים לו. נער. מפני מה הנחת ילוד אשה שיבא ויסתכל במרכבה. מאי- זה עם הוא. מאי- זה שבט הוא. מה טיבו של זה. משיב מט"ט ואומר להם. מעם ישראל שבחר הב'ה להיות לו לעם משבעים לשון. משבט לוי הוא תרומה לשמו. מזרע אהרן הוא שבחר הב'ה להיות לו משרת שקשר לו הב'ה בעצמו כתר כהונה בסיני. מיד פתחו ואמרו. בודאי ראוי להסתכל במרכבה. "דכתי' "אשרי העם שככה לו" וגו'".
את היִקר והכבוד הזה - נותנים לאדם שנמצא בהשוואת הצורה. מי שעולה בזכות, טהרה, נקיות, קדושה ועושה השוואה עם הקב"ה, מייצג את הקב"ה באופן מושלם - נותנים לו את העלייה הזאת ואת הכבוד הזה.
"'אמר ר' ישמעאל. באותה שעה שאלתי את מט"ט [מלאך] שר הפנים. אמרתי לו. מה שמך. אמר לי. יש לי שבעים שמות כנגד שבעים לשונות שבעולם וכולם על שמו של ממ'ה. אבל מלכי קרא אותי נער".
"אמר ר' ישמעאל. אמרתי לו למט"ט. מפני מה אתה נקרא בשם קונך בשבעים שמו' ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל הצבאים ורב מכל האדירים במלוכה ובגדולה ו[ב]כבוד. ומפני מה קורין אותך בשמי מרומים נער. השיב ואמר לי. מפני שאני הוא חנוך בן ירד. שכשחטאו בני דור המבול וסרחו במעשיהם ואמרו לאל. סור ממנו. שנ' "ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו". נטלני הב'ה מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי העולם. כדי שלא יאמרו. רחמן אכזרי הוא. מה חטאו כל אותן האוכלוסין נשיהם בניהם ובנותיהם סוסיהם פרדיהם מקניהם וקניינם וכל עופות שהיו בעולם שאבדן הב'ה עמהם בימי המבול. מה העולם יאמרו. אם הללו דור המבול חטאו בהמה וחיה ועופות מה חטאו שספו עמהם. לפיכך העלני הב'ה בחייהם לעיניהם לשמי מרום להיות עד עליהם לע'ה. וזיווגי הב'ה במרום לשר ולנגיד בין מלאכי השרת. באותה שעה באו שלשה מלאכים ממלאכי השרת. עו ו-זה ע ו-זה ועז ו-אל והיו מסטינין עלי בשמי מרום ואמרו לפני הב'ה. לא יפה אמרו ראשונים לפניך. לא תברא אדם. עוד משיב הב'ה ואומר להם. "אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט". וכיון שראו אותי אמרו לפניו. רבונו של עולם. מה טיבו של זה שעולה למרום מרומים. לא מבני בניהם של הללו שאבדו בימי המבול הוא. מה טיבו ברקיע. עוד משיב הב'ה ואומר להם. מה טבכם שאתם נכנסים לדברי. שאני חפצתי בזה יותר מכולכם להיות שר ולנגיד עליכם בשמי מרום. מיד עמדו כולם ויצאו לקראתי והשתחוו לפני ואמרו. אשריך ואשרי הוריך שרצה בך קונך. ומתוך שאני קטן בתוכם ונער ביניהם בימים ובחדשים ובשנים. לפיכך היו קורין אותי נער".
כל התהליך הזה מתרחש בשמי מרומים, זה עולם רוחני שבו השיחה לא נעשית בדיוק ככה אבל היא נכתבת ככה. לא בדיוק כל מה שכתוב שם זה מה שקורה שם אבל זה נכתב כך.
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. מיום שטרדו הב'ה לאדם הראשון מגן עדן היתה שכינה שרויה על כרוב תחת עץ החיים. ומלאכי השרת היו מקפצין ובאין ויורדין כתות כתות מן השמים וחבורות חבורות מן הרקיע ומחנות מחנות מן השמים לעשות רצונו בכל העולם כולו. ואדם הראשון ודורו יושבין על פתח גן עדן להסתכל בדמות תוארו של זיו השכינה. לפי שזיו השכינה היה מהלך מסוף העולם ועד סופו על אחת ששים וחמשה אלפים בגלגל חמה. שכל המשתמש בזיו אותה השכינה אין זבובין ויתושין שורין בו ואינו חולה ואינו מצטער ואין כל מזיקין יכולין להזיק אותו. ולא עוד אלא אפי' מלאכים אין שולטין בו. כשהב'ה יוצא ונכנס לעדן ומעדן לגן ומן גן לרקיע ומרקיע לג'ע והכל מסתכלין בזיו דמות שכינתו ואין ניזוקין".
(דברי הרב: בשלב הזה אני לא אפרש את כל מה שנאמר כאן, מספיק רק להבין את החוויה הרוחנית ולהרגיש אותה).
"עד שבאו בני דורו של אנוש לעולם שהיה ראש לכל עובדי ע'ז שבעולם. ומה היו בני דורו עושין. היו הולכים מסוף העולם ועד סופו ומביאין כל אחד ואחד מהן כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות בהרים הרים וגבעות גבעות ועושין אותן עבודה- זרות בארבע רוחות העולם. והיו מעמידין אותן בכל רוח ורוח שבעולם. ע'ז כשיעור אלף פרסה. ומורידין חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומעמידין לפניהם מימינם ומשמאלם לשמש בהן כדרך שהיו משמשין להב'ה. שנאמ' "וכל צבא השמים עומד{ים} עליו מימינו ומשמאלו". והיאך היה בהם כח שיהו מורידין אותן. אלא עו ו-זא ע ו-זא ועז ו-אל היו מלמדים להם כשפים שיהו מורידין אותם ומשתמשין בהם. שאלמלא כן לא היו יכולין להורידן".
כאן הוא מגלה שיש כוחות רוחניים שמעתה נכנה אותם 'כוחות האופל', שממש מלמדים את בני האדם איך לעשות רע. יש כוחות רוחניים אפלים מאד ומעליהם יש מלאכים שמלמדים בני אדם לעשות את זה. אבל לא ניתנת להם רשות עד שבני אדם לא עושים איתם השוואת הצורה.
"באותה שעה קשרו מלאכי השרת קטיגור לפני הב'ה ואמרו לפניו. רבונו של עולם. מה לך אצל בני אדם. שנא' "מה אנוש כי תזכרנו". ''מה אדם'' לא נאמר כאן אלא "מה אנוש". שהוא ראש לע'ז. מפני מה הנחת את שמי שמים העליונים מלון כבוד שמך וכסא רם ונשא שברום ערבות ובאת ולנת עם בני אדם שעובדים ע'ז והשוו אותך בע'ז. עכשו אתה בארץ וע'ז בארץ. מה טיבך בין {בין} דרי הארץ עובדי ע'ז. מיד סילק הב'ה שכינתו מן הארץ מביניהם. באותה שעה באו מלאכי השרת וגדודי צבאות וחיילי ערבות אלף מחנות וריבי צבאות ונטלו חצוצרות {ותפשו} ותפשו בידם את השופרות והקיפו את השכינה בשירים ובשירות. ועלה לשמי מרום. שנאמ' "עלה אלהים בתרועה יו'י בקול שופר""
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. כשבקש הב'ה להעלות אותי למרום בתחלה שיגר לי ענפי ו-אל יו'י השר ונטלני מביניהם לעיניהם והרכיבני בכבוד גדול על רכב אש וסוסי אש ומשרתי כבוד והעלני עם השכינה לשמי מרום. וכיון שהגעתי לשמי מרום והיו חיות הקדש ואופנים ושרפים וכרובים וגלגלי המרכבה ומשרתי אש אוכלה מריחין את ריחי בריחוק שלש מאות וששים וחמשת אלפים רבבות פרסאות ואומרים. מה ריח ילוד אשה ומה טעם טיפת לבן שהיא עולה לשמי מרום וישמש בין חוצבי שלהבת. משיב הב'ה ואומר להם. משרתיי צבאיי כרוביי ואופניי ושרפיי. אל ירע לכם בדבר זה. שכל בני אדם כפרו בי ובמלכותי הגדולה והלכו ועבדו ע'ז וסלקתי שכינתי מביניהם והעליתיה למרום. וזה שנטלתי מביניהם מובחר שבכולם וזה שקול כנגד כולם באמונה ובצדקה ובכשרון מעש. וזה שנטלתי שכרי בעולמי תחת כל השמים".
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. כשלקחני הב'ה מן בני דור המבול העלני בכנפי רוח שכינה לרקיע העליון והכניסני לתוך פלטורי' גדולים שברום ערבות רקיע. ששם כסא הכבוד של (כ) שכינה ומרכבה גדודים של זעם וחיילים של זעף ושנאנים של אש וכרובים של לפיד ואופנים של גחל ומשרתים של להט וחשמלים של בזק ושרפים של ברק. והעמידני לשמש בכל יום ויום את כסא הכבוד".
עד כאן כאשר ישות רוחנית מתוודעת למתפלל לאדם, היא באה ומספרת לו את כל קורותיה. כמו אדם שבא ומכיר אדם אחר ואומר: שלום, קוראים לי כך וכך והתפקיד שלי הוא כזה וכזה והוא קצת מספר לו על עצמו. אז כאשר מתוודעים לישות רוחנית, היא גם מספרת את כל כולה. כך, כאשר מלאך המט"ט התוודע לרבי ישמעאל כהן גדול עמד וסיפר לו את כל קורותיו. כך רבי ישמעאל כהן גדול יודע עכשיו לעשות השוואת הצורה לאותו מלאך ומכאן ואילך בכל עליה הוא לא צריך להתוודע אליו אלא רק בהרגשה של ההתוודעות הוא מיד עולה, הוא מיד רואה אותו.
"אמר רבי ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך (ה) שר הפנים. קודם שיעמידני לשמש את כסא הכבוד פתח לי הב'ה שלש מאות אלפים שערי בינה ושלש מאות אלפים שערי ערמה ושלש מאות אלפים שערי חיים ושלש מאות אלפים שערי שלום ושלש מאות אלפים שערי שכינה ושלש מאות אלפים שערי גבורה וחייל ושלש מאות אלפים שערי כח ושלש מאות אלפים שערי חן וחסד ושלש מאות אלפים שערי אהבה ושלש מאות אלפים שערי תורה ושלש מאות אלפים שערי פרנסה ושלוש מאות אלפים שערי רחמים ושלש מאות אלפים שערי ענוה ושלש מאות אלפים שערי יראת שמים. באותה שעה הוסיף לי הב'ה חכמה על חכמה בינה על בינה ערמה על ערמה דעת על דעת רחמים על רחמים תורה על תורה אהבה על אהבה חסד על חסד חמדה על חמדה ענוה על ענוה גבורה על גבורה כח על כח חיל על חיל זוהר על זוהר יופי על יופי תאר על תאר. ונכבדתי ונתפארתי בכל מדות טובות ומשובחות הללו יותר מכל בני מרומים".
ידוע שכשזה קורה, כתוב: "יהיב חכמתא לחכימין" וזה תמוה. היה צריך להיות כתוב: יהיב חכמתא לטיפשים", אלא שהקב"ה נוהג עם האדם מידה כנגד מידה. מה שהוא פתח למטה מוסיפין לו למעלה, כל מאמץ בקדושה שעשה למטה, פותחין לו את אותו מאמץ ומוסיפין לו כהנה וכהנה למעלה. וכאן שוב, זה חלק מן ההתוודעות של מלאך המט"ט בפני רבי ישמעאל כהן גדול.
"א'ר ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. אחר כל המדות הללו הניח הב'ה ידו עלי וברכני אלף ושלש מאות וששים וחמשת אלפים ברכות. ורוממתי והגבהתי כשיעור ארכו ורחבו של עולם. והעלה לי שבעים ושנים כנפים. שלשים וששה כנפים מצד אחד . ושלשים וששה מצד אחר. וכל כנף וכנף כמלוא עולם. וקבע בי שלש מאות ששים וחמשת אלפים עינים. וכל עין ועין כמאור הגדול. ולא הניח ממין של זיו ולא ממיני זוהר תאר יופי שבח אורות שבעולם שלא קבע בי".
באותו הרגע רבי ישמעאל כהן גדול נהפך להיות האחד בעצמו.
"אמר רבי ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. כל זאת עשה לי הב'ה. כסא מעין כסא הכבוד ופרש עלי פרש של זיו ושל זוהר ותואר וכבוד ויופי וחן וחסד. מעין פרש של כסא הכבוד שכל מיני זיו מאורות שבעולם קבועין בו. ושמו על פתח היכל שביעי והושיבני עליו. והכרוז יצא עלי בכל רקיע ורקיע לאמר. מט"ט עבדי שמתיו לשר ולנגיד על כל שרי מלכותי ועל כל בני מרומים חוץ משמונה שרים הגדולים הנכבדים והנוראים שנקראים יו'י בשמו של עולם מלכם. וכל מלאך ומלאך וכל שר ושר שיש לו דבר לדבר לפני ילך לפניו וידבר אליו. וכל דבר ודבר שהוא מדבר בשמי עליכם תנטרון ותפעלון. מפני ששר החכמה ושר הבינה מסרתים לו ללמדו (כ) חכמת עליונים ותחתונים וחכמת העה'ז וחכמת הע'ה. וגם אני מניתיו על כל גנזי היכל ערבות ועל כל אוצרות חיים שיש לי בשמי מרום".
כשהמקובלים קוראים את הספר הזה הם חוזרים בחזרה על כל התכונות של מלאך המט"ט ודואגים יפה יפה להשביח את עצמם ולוודא יפה יפה שכל תואר שנאמר פה על מלאך שר הפנים הם צריכים לעשות אותו למטה ולהיות מהודרים שבמהודרים בכל מידה שהקב"ה שיבח את מלאך שר הפנים כדי שכשהם יעלו, יעלו באותן מדרגות.
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. גילה לי הב'ה מאז כל סתרי תורה וכל רזי חכמה וכל עמוקי תמימה. וכל מחשבות לבבות של בריות וכל רזי עולם וכל סדרי בראשית גלויין לפניי כדרך שגלויין לפני יוצר בראשית. וצפיתי מאד להסתכל ברזי עמוקה ובסוד מופלאה. קודם שיחשב אדם במסתר אני רואה. וקודם שיעשה אדם דבר אני רואה. ואין דבר במרום ובעומק עולם נעלם ממני".
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. מתוך אהבה שאהב אותי הב'ה יותר מכל בני מרומים עשה לי לבוש של גאה (גאה זה לא לשון גאווה אלא מלאות, כמו גאות הים) שכל מיני מאורות קבועין בו והלבישני. ועשה לי מעיל כבוד שכל מיני תאר זיו זוהר הדר קבועין בו. והעטני ועשה לי כתר מלכות שקבועין בו ארבעים ותשע אבני תאר כאור גלגל החמה שזיוו הולך בארבע רוחות ערבות רקיע ובשבעה רקיעים ובארבע רוחות העולם וקשרו על ראשי. וקראני יו'י הקטן בפני כל פמיליאה שלו שבמרו'. שנאמ' "כי שמי בקרבו"".
השם הקטן – י-ק-ו-ק הקטן.
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים הדר מרום כל. מתוך אהבה רבה וחמלה גדולה שאהבני וחבבני הב'ה יותר מכל בני מרומים כתב באצבעו בעט שלהבת על כתר שבראשי אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. אותיות שנבראו בהן ימים ונהרות. אותיות שנבראו בהן הרים וגבעות. אותיות שנבראו בהן כוכבים ומזלות ברקים רוחות ורעמים קולות שלג וברד סופה וסערה. אותיות שנבראו בהן כל צרכי עולם וכל סדרי בראשית כולם. וכל אות ואות מפריחות. פעם בפעם כמראה ברקים פעם בפעם כמראה לפידים פעם בפעם כמראה להבת אש פעם בפעם כמראה צאת השמש ולבנה וכוכבים."
להזכירכם, מלאך המט"ט הוא תודעה, חנוך בן ירד הוא אדם. האדם הזה הגיע להיות התודעה הזאת שהוא רואה כעת את עצמו מלא בכל האותיות שמרכיבות את כל העולם כולו ואם מישהו יסתכל על מלאך המט"ט הוא יראה את כל האותיות שמרכיבות את כל העולם כולו, אבל כך הוא האדם. אנחנו כולנו בנויים מאותיות שמרכיבות את כל העולם כולו, לכן האדם נקרא עולם קטן והעולם נקרא אדם גדול.
"אמר ר' ישמעאל. אמר לי מט"ט מלאך שר הפנים. כשקשר לי הב'ה כתר זה בראשי זעו ממני כל שרי מלכיות שברום ערבות רקיע וכל חיילי רקיע ורקיע. ואפי' שרי אלים ושרי אראלים ושרי טפשרים ושרי אראלם שגדולים מכל מלאכי השרת המשמשים לפני כסא הכבוד זעים ונרתעים ממני כשרואים אותי. ואפילו סמ' שר המשטינים שהוא גדול מכל שרי מלכיות שבמרום ירא ונזדעזע ממני. ואפי' מלאך האש ומלאך הברד ומלאך הרוח ומלאך הברק ומלאך הזעם ומלאך הזעף ומלאך הרעם ומלאך השלג ומלאך המטר ומלאך היום ומלאך הלילה ומלאך החמה ומלאך הלבנה ומלאך הכוכבים ומלאך המזלות שמנהיגין את העולם מתחת ידיהן זייעין ונרתעים ונבהלים מלפני כשרואים אותי. ואלו שמותם של שרים שמנהיגין את העולם. גבריאל מלאך האש. ברד וגם-אל מלאך הברד. רוח וגם-אל שהוא ממונה על הרוח. ברק וגם-אל שהוא ממונה על הברקים וכו'.
מכאן ואילך הוא כבר נכנס לפרט מה קורה בהיכלות המלאכים, מה השמות של כולם ועל מה כולם אחראים. אבל הוא מגלה בסוף שכל זה נמצא בתוכו על המעיל שלו, על מה שממנו הוא עשוי. ומה שהוא אמר שכל המלאכים האלה זעים ויראים ממנו, זה כמו שהגוף, כאשר הוא קולט שהנשמה נמצאת מעליו, הוא מזדעזע ועומד דום לבצע את רצון הנשמה.
ככה נורא ונפלא האדם. בסוד התפילה הוא עולה למעלה כדי לראות ממה הוא עשוי.
(דברי הרב: מאחורי זה ומעל זה מגלים עוד משהו. בע"ה אי"ה אני אגלה מה קורה מאחורי האותיות שמרכיבות את האדם).