זוגיות

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

חשיבות התנועה בזוגיות - חלק א'

הקדמה -

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" זה שיעורי זוגיות שמונחים עפ"י חכמת הקבלה. אנחנו לוקחים עיקרון אחרי עיקרון אחרי עיקרון שנמצא בחכמת הקבלה ומיישמים אותו על זוגיות. המון המון המון הקבלה, כמעט הכל יש בין זוגיות לבין תורת הקבלה מכיוון שהיא מדברת על "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", יחוד של הקב"ה עם השכינה עצמה והרעיון הוא שהשכינה, הבריאה כולה (נסביר אח"כ מה זה שכינה) אבל בעיקרון הבריאה והבורא זה כמו זכר ונקבה, הבורא זה הנותן והבריאה זה כביכול המקבלת והיא נחשבת לשכינה, היא נחשבת לאישה והבורא נחשב לשוכן, לגבר, ויש יחס בין הגבר לבין האישה שהוא יחס שאמור להיות, היא צריכה להיות בעלת התנהגויות מסוימות והוא צריך להיות בעל התנהגות מסוימת.

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

שיחת הלב- חלק ב'

פעם אחת בא מישהו ל'רב'ה מקוצק' והוא ראה אותו מנשק את ארבעת המינים, לא את האתרוג, ממש לוקח מנשק את האתרוג, את הלולב, את ההדס ואת הערבה, ארבע נשיקות הוא נותן לכל אחד מהם בנפרד. אז הוא אומר לו: הרב, למה ארבע נשיקות? כאילו יש עניין של חיבוב מצווה, אז הוא אמר לו: אני צריך לנשק כל אחד מהם אותו דבר, כאילו הלב שלי,  אומר לו: אותו דבר הרב? ערבה - אין לה טעם ואין לה ריח, אתה מנשק רשעים כמו שאתה מנשק את האתרוג? אז הוא אומר לו: תסתכל על זה, מה אתה רואה? אומר לו: ארבעת המינים, אומר לו: זה מין אחד. אצלך אתה רואה ארבעת המינים, אני רואה מין אחד. אז זה ההבדל בין השכל לבין הלב - הלב מיד רואה שזה אחד. למה התורה אומרת לנו: תקשור את זה תעשה מזה אגודה אחת? אתה עושה מזה אגודה אחת ואתה אומר: איך אומרים לי לעשות אגודה אחת מאתרוג כ"כ יפה, כ"כ מהודר, בלי פגם, עם טעם, עם ריח כזה שמפיץ בכל החדר? כולם יודעים שסוכות היום לפי הריח של האתרוגים שיש בבית הכנסת, זה הריח הכי טוב בעולם, אתה רואה את הערבה ככה מידלדלה מהצד, ככה בלי טעם ובלי ריח ואני צריך להתייחס אליהם אותו דבר. זה פלא ומי שלא קולט שכל התורה מדברת על זה מפספס כאן את כל התורה [דברי הרב נווה: ולהערכתי פשוט כולם מפספסים את כל התורה]. למה? כי אף אחד לא מדבר על הטריטוריה של הלב.

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

שיחת הלב- חלק א'

יש בחכמת הקבלה חלוקה ל 'מוחא וליבא' שלכאורה זו חלוקת התודעה. למעשה זה לא אמור להיות, אמור להיות דבר אחד, מה זה 'מוחא וליבא'? אז רוב האנשים מתרגמים את זה לעבודה של השכל ועבודה רגשית, אבל למה שיהיו שתי עבודות? למה שזה יהיה בשני מקומות? למה יש עבודה רגשית ויש עבודה שכלית? אז התשובה היא שכל דבר שאנחנו רואים אותו כנבנה, כמשהו שהוא מובנה פה, יש לו מבנה בעולם העליון ובעולם העליון ביותר. עצמות הבורא נחשבת ללב והאור אין סוף נחשב לשכל. אמנם פה, בעולם שלנו נאמר 'מוחא שליטא על הלב' אבל זה רק בגלל שהלב של העולם התחתון נחשב לחפץ הלב, נחשב לרצון, אז כביכול ההיבט השכלי צריך לשלוט בו, שהאדם צריך להיות כמעט קר, לעשות שיקולים קרים, להפעיל גבורה ולפעול כגבורה כנגד השכל, לעשות שיקולים יותר רציונליים. אבל באמת בעולם העליון יותר שזה העולם האידאלי, יש שמה 'ליבא שליטא על המוחא' ולשמה צריך להגיע, רק צריך להבין מה זה 'ליבא שליטא על המוחא', צריך לדעת למה זה ככה למה זה 'ליבא שליטא על המוחא' ואיך זה בא לידי ביטוי. האמת היא שזה העניין של פרשת 'בשלח', של 'שירת הים', של 'קריעת ים סוף' (נדבר על זה בפרשה, בשיעור הגדול שהוא שיעור מאד מאד חשוב, זה ממש שער לאור חדש).