זוגיות

Print Friendly, PDF & Email

"עד שמצאתי את שאהבה נפשי" / הרב אריה חיים נווה שליט"א

כיצד מזמנים ומשרים את השכינה בבית - חלק ב'

עכשיו, צריך לדעת שגם המושג שנקרא 'התבטלות' זה לא לאבד את ה'אני', אנחנו לא נהיים זומבים, זה לא מוחק את הצלם שלנו, ההיפך. אתם ראיתם צדיק שהוא מחוק? אין צדיק מחוק. האריז"ל נראה לכם זומבי? הרבי מלובביץ' נראה זומבי? הם מבוטלים לגמרי אבל הם מבוטלים לאלוקות, הם החליפו דעה בדעה, מעשה במעשה. הוא נמצא שמה לגמרי נוכח, לגמרי נוכח. אבל זה לא אינדיבידום אישי. אם אתה היית שואל את הרבי מלובביץ', מה אתה רוצה לאכול, אתה רוצה שאשתך תכין לך פיצה? המחשבה הזאת לא נמצאת לו בראש, אין לו את המחשבה הזאת בראש. הרבי בבוקר היה אומר' יש פת שחרית לי ולאשתי, זה הזמן שלנו, אף אחד לא נכנס. אנשים היו עומדים בתור, מתפוצצים. אז זה הזמן שלי ושל האישה שלי. הוא ידע בדיוק מתי לתת את עצמו לאישה שלו ועד כמה, וככה לכל דבר.

[דברי הרב נווה: אז אצלנו פשוט משהו שם נורא השתבש ואנחנו צריכים לאט לאט להתחיל להתבונן בזה כי עדיין לצערי המנטליות החברתית נעה סביב המילה 'פראייר', ובזה הנאצים מנצחים אותנו עד הרגע הזה. הכדור הפיזי נורה ב – 1940, 1944, אבל הכדור הנפשי עדיין ממשיך והם מצליחים רק עם המילה 'פראייר'. זו מילה נאצית. 'פראייר' זה חופשי, עד היום הם מנצחים אותנו, עמלק הזה מנצח אותנו עד היום. אז שידעו כולם, אזכור השואה ממשיך עדיין, המשרפות נמצאות במילה 'פראייר', הגטאות נמצאות במילה 'פראייר'. כל קיום השואה נמצא במילה 'פראייר'. חייבים למחוק אותה מן היסוד. ורואים את זה בכל מיני דברים; אנשים אומרים לי, נניח שאני הולך לאיזה סופר, 'מה, למה קנית בסופר הזה?' מה רע בסופר הזה? לא, הוא יותר יקר, צריך לנסוע רחוק, לעיירה אחרת שיש שמה את מה שאתה קנית בעשרים שקל פחות. ככה, זה הראש, כל הזמן איך אני מתחמן, איך זה יוצא לי משתלם, איך אני משיג ביותר זול, איך אני מוריד את המחיר, איך אני משיג את ההנחה, איך אני סוחט את הציבור, איך אני קורע את כולם ולא יוצא 'פראייר'.

אז אני גם לא אצא 'פראייר' על הילדים שלי ואני גם לא אצא 'פראייר' על ההורים שלי ואני גם לא אצא 'פראייר' על אשתי, וזה מה שמנהל אותנו, המילה 'פראייר'. זה האל החדש שלנו, "אלה אלוקיך ישראל" המילה 'פראייר', החלפנו את דגל הזהב במילה 'פראייר', בזמן שהאלוקים שלנו זה הטוב והמיטיב].

מה זה הקב"ה? זה הטוב והמיטיב, אז אומרים לך, תשמע, זה האלוקים שלך, אותו אתה עובד, אתה עובד את הטוב והמיטיב. אתה רוצה לדבוק בו? כן, אז בבקשה גם אתה צריך להיות טוב ומיטיב, זה האל שלך. אין לנו ברירה אחרת. ומי שיחליף את זה הוא גם יחליף את תחושת העונג, את התחושה שלו. כי יש לאנשים תחושה שבזמן שהם ניצלו את הזולת אז הם הצליחו, והם לא יודעים שלאורך זמן הם סובלים מזה מאד. הסבל שנגרם מזה הוא גדול מאד הם רק לא מודעים, אין להם קשר ישיר שזה מאותו אירוע אבל יש להם סבל מתמשך מהדברים האלה. הם חושבים שהם ניצחו בשלושה שקלים, הורידו שלושה שקלים, כל מקום שהולכים' יש הנחה? אתה עושה לי הנחה? תעשי לי הנחה. רק כדי לא לצאת פראייר. עכשיו מה, כולם עובדים עליהם, אהה, בטח אחי, בשבילך 5%, כתוב לי במחשב, אני עושה לך עליך 5%. אפקט הפראייר אבל העיקר שהוא לא יצא פראייר. חמור הוא יצא אבל פראייר לא. באת לחנות, עושים לך 5% ככה build in במערכת. איפה ראינו כזה דבר? וזה ככה. וככה עובדים על האנשים בחנויות. הרי חנויות זה אנשים סטטיסטיים, הם הרי יודעים לעבוד עם אנשים שהם יודעים שהם באים להיות חמור ולא להיות 'פראייר'.

shutterstock 644446420

אבל המשיח רוכב על חמור, ברוך השם. אז צריך להיות קצת בגדלות. קצת. ופשוט רק להחליף את הקונספט ממה אני יונק עונג. אז יש אנשים שאומרים' אני לא יונק עונג מזה שאני 'פראייר' אז הם הפכו את זה לאומללות, ולכן הרבה מאד בעלי תשובה ואנשים שלומדים 'בעל הסולם', מאד קשה להם עם הפילוסופיה של 'בעל הסולם' והם לא מסוגלים לקיים אותה. אבל ברגע שהם יחליפו רק את העונג, את ה- reword, את השכר, להגיד' אני נותן- סימן שזה נכון, אני משפיע- סימן שזה נכון, כך נכון לנהוג, אני צריך להרגיש טוב עם זה, אני צריך להיות שמח בזה. וכשאני מקבל- אני צריך להגיד לעצמי, 'זה לא טוב'.

וזה מה ש'הרב אשלג' כתב שיש שני מיני בירורים: בירור האמת והשקר ובירור המר והמתוק. לאדם הראשון האמת הייתה מתוקה והשקר היה מר. היום זה התהפך. בלבול הסדרים יצר שהאמת מרה והשקר מתוק. אבל במי זה תלוי להחזיר את זה? בנו, זה עניין של הגדרה, זה משהו שאתה מגדיר בתוך הראש שלך. [דברי הרב נווה: כשהיינו ילדים קטנים למשל, באינסטינקט לא יכולנו לשתות בירה, באינסטינקט. היום לא, היום השם יעזור, הם אוהבים בירה יותר מאשר קולה. לא יודע מה קרה לילדים היום. לפחות בתקופה שלי לא יכולנו לשתות קפה שחור, לא יכולנו לשתות בירה ולא תה בלי סוכר, לא יכולנו לשתות את זה. אין, ילד לא מסוגל לשתות תה בלי סוכר. אחרי זה הסבירו לנו, 'לא, זה בריאותי, זה בריא, זה טוב', שטפו לנו את המוח עם השטויות האלה, אנשים שותים תה בלי סוכר והם נהנים מזה. אז איך זה? זה אותו תה בלי סוכר והטעם שלך הוא אותו טעם, רק מישהו החליף לך את המשמעות. קודם הייתה לך משמעות ילדותית שאמרת איכס, ועכשיו המשמעות היא שזה בריא. בגלל שנתת לזה משמעות שזה בריא אז אתה שותה את זה.

דוגמאות נוספות זה כל הצמחונות והטבעונות הזאת. מי שותה מיץ של עשב חיטה? פרות. אבל עכשיו אמרו לך, 'לא, זה בסדר, זה טוב. אז אנשים שותים מיץ של עשב חיטה ועושים קול של' high mortality... השם יעזור. אז זה רק בגלל שינויים בראש שאתה אומר באמת איך הם מסוגלים לאכול, איך אתה יכול לאכול היום כל היום ירק ולהיות צמחוני? אמרו לך שזה בריא. אז זה התגמול שלך. לא רק שזה לא נכון זה אפילו מסוכן. קודם כל חז"ל הגדירו ירק כמאכל של בורים, זה מאכל בהמות, זה מאכל של בורים. אחד התנאים אמר' כשהייתי בור ועם הארץ אכלתי ירקות, כשעמדתי על דעתי התחלתי לאכול בשר - זה אחד. שתיים - יש בעיה של לאכול ירק או פרי בזמנו. ירק שאוכלים אותו שלא בזמנו הוא עדיין יונק, הוא עדיין יונק חיות אז הוא לוקח ממך חיות. אז צריך לאכול ירק או פרי, בזמנו. לא בעונה שלו, בזמנו שהוא בשל, שהוא בשל, היום אוכלים פירות וירקות שלא בזמנם.

דבר נוסף – כמות חומר ההדברה שיש בדברים האלה היא יותר מסוכנת מכל רוטב אלף האיים. ברוטב אלף האיים יש אלף איים; e112, e453, אז חומרי הדברה יותר מסוכנים. פעם ההדברה הייתה חיצונית, לעטוף את הפרי. היום הם הרי רוצים לקבל כשרויות, וכשרות של בד"ץ- חלק מהתולעים נכנסים לתוך העלה, פשוט נכנס לתוך העלה פנימה, עושה מנהרה ואתה לא יכול להוציא אותו, אי אפשר לשטוף אותו. אז מה הם עשו? חומר הדברה בננוטכנולוגיה שחודר את העלה. אז יש לך בתוך העלה, בתוך התאים, חומר הדברה. ואחד מהירקות שהכי הרבה שוטפים אותו בכזה חומר זה מלפפונים. מלפפון גם אם אתה תקלף אותו אתה עדיין טועם חומר הדברה. האפטר אפקט הוא של חומר הדברה.

אנשים אוכלים ים של ריסוס בצורה של צמחונות. אין אורגני, תשכחו מזה, אין אורגני, אין מישהו שלא מרסס, הם מרססים כמו מטורפים, אין אורגני, החיה הזאת לא קיימת. תשאלו את כל המגדלים האורגנים אם באמת זה אורגני, גידול בלי לעשות שום דבר, רק להשקות במים. אי אפשר. גם אלה שמגדלים בגינה, אז יש לכם תולעים וחרקים אז זה לא מאושר לאכילה. אנחנו לא פרות, לנו יש איסורים. אני לא אומר לאכול עכשיו בשר, זה לא יהיה העניין האלטרנטיבי אבל זה לא שיעור בתזונה. האוכל שלנו הוא רוחני, רוחני הכוונה לא לא קיים אלא יש לו משמעות רוחנית, אבל אנחנו נדבר על זה אולי בהזדמנות מסוימת, אני צריך להעביר לכם גם מרשם ללחם ומרשם לחלות. אתם לא אוכלים לחם נכון ולא אוכלים חלות נכון. בע"ה נעביר את זה עוד מעט, אני אעשה על זה סרטון ואני אעביר את זה.

על כל פנים, למה אני מספר את זה? בוא נניח שמישהו אוכל ככה והוא עשה מחקר והוא החליט שהמחקר הזה מוכיח שהגוף שלו בריא יותר. אתה לא יכול לאכול כשהתאווה שלך היא אגואיסטית. צורת מחשבה שאוכלת, האיש שאוכל אוכל לא נכון. אתה יכול לאכול חסה בתאווה אז לא עשינו בזה שום דבר. כל הזמן מדברים אתך על הרצון לקבל לעצמו, שלא יהיה רצון לקבל לעצמו. אז אתה יכול לאכול בשר של יום שבת שזה בשר מאד משובך, שאתה אומר' אני אוכל לשם שמיים, מברך ברכת המזון, אני יודע לכוון בזה, אני יודע לתקן את הנשמה שמגולגלת בפנים, אני לא אוכל את זה לעצמי ואני אוכל מעט. לעומת זאת אתה יכול לטרוף איזה רוטב חסה יחד עם חסה בתאווה כזאת גדולה, שמן זית ושום ומלח גס.. וזה נחשב רצון לקבל לעצמו פר-אקסלנס וחוץ מלבעול את האוכל לא עשית כלום. זה לא מה שאתה אוכל, זה איך שאתה אוכל, זה מי זה זה שאוכל. וככה הוא הדבר לגבי כל דבר. זה לא מי חי בבית או איך אתה חי בבית, זה מי שחי בבית].

להעלות את הגוף שיהיה שותף בעבודת הקודש -

לא נבראנו לאגואיזם. אדם צריך לדעת שהגוף שלו הוא האויב שלו אבל המטרה שלנו היא לא  לחסל אותו, אנחנו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", אנחנו לא מסגפים את עצמנו, להיפך, 'רבי נחמן מברסלב' אומר שירחם על הגוף וישתף אותו בסודות שהנשמה יודעת והרעיון הוא להעלות. כתוב: 'להעלות את המלכות לבינה', זה להעלות את הגוף שיהיה שותף בעבודת הקודש. 'להעלות את המלכות לבינה' זה אומר שהגוף צריך להיות בהשפעה מתמדת - אתה צריך להיות בחוץ עם הבריות, משפיע, מחבק, נותן, בכל דבר; במחשבה, דיבור ומעשה. וזאת ההוויה. ואתה צריך עכשיו בראש להגדיר שזה שמחה. זה עניין של פשוט להגדיר, לתת לזה label 'זה טוב שאני עושה ככה'. כמו שאתה נתת label ל'חסה זה בריא אז כיף לי לאכול חסה', אז עכשיו אתה צריך לעשות את זה' 'השפעה זה טוב, כיף לי לעסוק בהשפעה', 'קבלה לעצמי זה לא טוב'. אני פשוט צריך לתת את הלייבלים, להחליף את המדבקות.

זה עניין של משמעות שאתה צריך לתת אותה. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך, אנשים מחכים שיתרחש עליהם תהליך רוחני שבוקר אחד הם יקומו צדיקים. אין כזה דבר. אתה יכול להחליט על זה אתה בעצמך מחר בבוקר, פשוט תגדיר את זה. אתה יכול להיות אחראי על האושר שלך אם אתה תגדיר מהו אושר. אתה יכול להגדיר מהו אושר. אם אתה הגדרת לעצמך שאושר זה ללכת לקראון פלז'ה בספרד ולהיות שמה בטן גב – זה האושר שלך. ולחזור בחזרה הביתה לעבוד הגדרת שזה לא אושר אז אתה לא מאושר, אבל אתה הגדרת את זה, זו הגדרה שלך שאתה נתת את זה בראש. זה לא עניין אובייקטיבי, זו הגדרה.

אבל אם אתה תגדיר את עצמך - אני חי בהשפעה 24 שעות ביממה בלי שיצאתי לחופשה דקה אחת, ולא צריך לצאת לחופשה כי חופשה רק תחזיר אותי ל'אני' שלי. אבל זו הגדרה שלך כי אתה מגדיר את זה בראש, וזו גם לא תהיה הגדרה שהיא סובייקטיבית זו הגדרה שהיא מותאמת לבורא, שהקב"ה יסכים אתך, שיגיד לך, 'נכון, ככה חיים, בשביל זה הבאתי אותך לעולם, לא הבאתי אותך לחופשות, יש לך שבת, "שבת וינפש", שאר השבוע, "ששת ימים תעשה מלאכה".

הבלבול עצמו נעשה רק בגלל שאנחנו חיים בין הרצון לקבל לעצמי לבין הרצון להשפיע. בגלל הסתירה הזאת יש בלבול. אם אדם שנייה אחת יתפקח ויעמוד מן הצד, הוא יבין שאין שום בלבול, שזו האמת הכי נכונה שיכולה להיות. אני רק צריך להסכים לה ולהגדיר אותה, אני רק פשוט צריך לעשות definition – 'כשאני משפיע זה טוב, כשאני מקבל זה לא טוב'.

[דברי הרב נווה: יש אנשים באור הגנוז, בישוב הקדוש הזה, שהולכים לישון ומרגישים נקיפות מצפון עם זה שהוא הולך לישון באופן לגיטימי. לשעתיים שלוש, לא שהוא הולך עכשיו לחרופ או אני לא יודע מה, הוא קם עם נקיפות מצפון. הוא יושב שתי דקות, אני יושב שמה עם אנשים, והוא ככה, לא שקט.. למה אתה ככה? הוא אומר: אני צריך לעשות משהו. אנחנו משפיעים, לומדים תורה ביחד, הכל בסדר. הוא צריך כאילו להתביית כדי להגיד לעצמו שזה ככה. ככה צריך לחיות. החיים של' בשבילי, בעצמי לקבל, זה מה שמסב לנו את ההתנוונות. האפקט של זה זה התנוונות. אנחנו קורסים לתוך עצמנו. אני אתן לזה את השם של זה אבל קבלו את זה בצורה נכונה – זקנה, הקונספט זקנה זה התנוונות האדם לתוך עצמו, זו הקריסה  פנימה. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". לא סתם 'דוד המלך' אמר "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני". אמר לו הקב"ה: אפילו במחשבה, בהרהור האחרון שלך אתה יכול להשפיע, אתה לא צריך לעבוד 24 שעות ביממה ולתת חסד ולהיות בשביל עם ישראל. אתה שוכב, הראש שלך חושב השפעה, אתה בהשפעה. אתה אומר לי "ככלות כוחי אל תעזבני"? אני אתך 24 שעות ביממה. תחשוב עלי - אתה בהשפעה.

אז אפילו הגדולים כל הזמן אמרו: 'רק תן לי כוח להעניק', כי צריך לדעת, זה הביטוי של היותנו חלק אלוקַ ממעל, זה הביטוי של היותנו ברואים ב'צלם אלוקים'.

אני אסיים בדבר אחד אחרון. אני רוצה שמאד תחשבו על זה. אני אביא את זה בצורה של ציטוט אבל זה קצת לפתוח את זה אז אני אתן את זה עכשיו בראשי פרקים ולפעם הבאה אני אפתח את זה];

shutterstock 519502300

'אתה לא צריך להיות, אתה כבר' -

האריז"ל אומר: 'אתה לא צריך להיות, אתה כבר'. אדם נולד - הוא לא נולד נגר, הוא צריך להיות נגר, הוא צריך לפתח כישורים כדי להיות נגר. אדם לא נהייה סנדלר - הוא צריך לפתח כישורים כדי להיות סנדלר. אבל הוא אומר' אלוקי, אתה כבר. מאיפה אתה חושב שהנשמה שלך ירדה? מ'כסא הכבוד'. אתה חלק אלוקַ ממעל, כל מה שיש בבורא יש בך. כתוב 'ואל תאצל ממני דבר אמת' הקב"ה לא האציל ממך כלום, הכל הוא האציל אליך. יש 'כתר דאדם קדמון', 'חכמה דאדם קדמון' של עולם האצילות, 'בינה' של 'עולם הבריאה', יש 'רוח' של 'עולם היצירה' ו'נפש' של 'עולם העשייה'. זה הכל נקרא אדם, שהקב"ה הנחית לעולמות את האור שלו במילואו. הוא אמר: אני לא החסרתי ממך כלום, כל מה שיש בי יש בך ולכן אני מצפה ממך שאתה תהיה כמוני. 'מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון'. אז רק תפעיל את זה.

אתה לא צריך להיות, אתה כבר. פשוט תתוודע לזהות שלך, ברגע שאתה תתוודע לזהות שלך, באופן אוטומטי אתה תהיה טוב ומיטיב. אם אתה חושב שהזהות שלך זה שאני חלש, אני גוף אדם, מה, אני רק בן אדם, אני רק בשר, אם זה מה שאתה חושב, אז אתה לא תיתן כלום גם לא לעצמך. אבל אם אתה תבין שאתה אלוקות, אלוקות פועלת עם התודעה שלה, אלוקות לא פועלת עם הגוף שלה. מה שאתה יכול לעשות עם הגוף, תעשה עם הגוף, אבל לא תמיד אפשר לעשות עם הגוף. לפעמים אדם חלש, לפעמים אדם עני, לפעמים אדם הוא הומלס. אף אחד לא מצפה שאתה תעשה כל הזמן עם הגוף, אבל התודעה יכולה לעבוד בלי הגבלה, התודעה חיה. והתודעה היא אלוקית וזה אתה כבר.

מתי כבר מפעילים את התודעה ? בצורה הכי פשוטה, בתפילה. אדם שמתפלל לבוראו מפעיל את התודעה האלוקית. אתה מתפלל לגשם - תדע לך שהדברים זזים. כל דבר שאתה מתפלל עליו קורה.

אנשים עמי ארצות היו מקללים נמרצות את השכנים או אפילו את הילדים שלהם וזה קרה, ממש ככה, הקללות שלהם התרחשו, והם עמי ארצות. מרוב שהם היו בעצבים והם אמרו לילד כל הזמן את אותה מחלה, קרתה לו אותה מחלה. אז אם זה קורה לבן אדם זה קורה לבן אדם אז אפשר לעשות אותו דבר הפוך. אם התודעה מייצרת מציאות ואתה עושה את זה באמצעות תפילה.. למה אנחנו עושים התרת נדרים והתרת קללות? כדי למחוק את זה מהתודעה. אבל אם יש לך יכולת בתודעה, בוא תעשה משהו חיובי, בוא נתפלל על משהו טוב. באותה עוצמה שאתה כועס, אולי נעשה באותה עוצמה את הבקשה של הטוב, בוא נבקש שיהיה פה טוב, נבקש שנאהב, נבקש שיהיה כאן שגשוג, נבקש שהרווקים יתחתנו, שיהיו ילדים לכל אלה שאין להם ילדים, נבקש את מה שצריך, נבקש שאף אחד לא יהיה עני. בוא נבקש את מה שצריך לעשות.

אבל הכוח הזה של הבקשה, צריך לדעת' הוא לא בקשה סתמית. למשל, אם אני אתן 'תפילת שמונה עשרה' לרובוט, זה לא יעבוד. אני אתכנת רובוט לעשות את התפילה מהתחלה ועד הסוף, מילה במילה, שיעמוד, שישב, שיעשה את הכל כמו שצריך, עם בינה מלאכותית. הוא לא ייענה כלום כי הוא לא אלוקי, הוא לא עשוי מאותו חומר, ההארה לא יכולה לשרות עליו.

מכיוון שאנחנו אלוקיים, דרך מילות התפילה אנחנו כבר יוצרים את ההשפעה. האריז"ל כותב ב'שער הכוונות' שברגע שאתה אומר את הברכה היא מתרחשת. אומר, זה לא שאתה תחכה שזה יקרה, היא מתרחשת. אומר: "ברוך אתה ה' חונן הדעת", זה קורה "חונן הדעת". ברגע שאדם אומר "רפאנו ה' ונרפא" אומר' הרפואה מתרחשת עליך בעת האמירה. אומר' כתוב: "טרם יקראו ואני אענה". שבאמצע זה שאתה אומר את זה זה חל עליך כי אתה גם מבין מה אתה מבקש, ואם אתה תיכנס למשמעויות יותר עמוקות, אתה בכלל יכול להבין במה מדובר אז זה יחול עליך באופן מלא. אז התודעה שלנו יכולה לברוא עולמות.

התודעה שלנו יכולה לברוא עולמות -

'אברהם אבינו' ממש נותן 'ספר יצירה' לאדם, אומר לו: 'קח תברא את השמיים ואת הארץ מהתחלה. תברא את עולם התודעה שלך מהתחלה, תברא את זה נכון. תברא עולם מתוקן, עולם של אחדות, עולם של אהבה, אבל זה יכול להיות רק אם זה יהיה עולם של  נתינה'. תעצרו שנייה אחת, תשהו רגע על המחשבה שהיינו חיים רק בעולם של נתינה. יחסר משהו? למישהו יחסר משהו? לא יחסר לך, אתה אפילו לא תצטרך לבקש. הנתינה עצמה כבר תביא את השפע ותזרים את השפע למקומות שחסר בהם. הפרש פוטנציאלים תמיד יהיה אבל אתה אפילו לא תצטרך לבקש, להתבזות בבקשה. זה יגיע אליך כי מישהו שנמצא ב- mode של נתינה כבר יגיע להשפיע אליך.

אתם יודעים כמה מתפללים על אנשים חולים ואנשים לא יודעים את זה? כי הצדיקים עוברים, הם רואים מי חולה ומי לא. הוא כבר מתפלל באופן אוטומטי, הוא יכול לראות אותו מקצה הרחוב, בן אדם שהוא לא רואה אותו, לפעמים אתה רואה אותו באוטובוס, אתה נמצא לידו, אתה רק מסתכל ככה, אתה רואה על המצח שלו איפה הוא חולה ואתה מתפלל עליו, עד סוף הנסיעה הוא כבר יבריא, אין לו מושג מה עבר עליו בכלל. ואנשים עוברים כל מיני דברים ולא יודעים שמסביבם יש צדיקים שעוברים וכל הזמן משפיעים, כל הזמן נותנים, כל הזמן מאירים את קירות החושך. אלמלא היו צדיקים בעולם, וואוו, "איש את אחיו חיים בלעו". והצדיקים כל הזמן מתקנים, כל הזמן חושבים חיובי, וגם לא צריך להגיד להם להתפלל, הם עושים את זה anyway. הברכה שורה כל הזמן, לא צריך אפילו לפקס אותם ולמקד אותם, מסתכלים, רואים איפה.

תשובות הרב נווה לשאלות מהקהל -

אז איך הוא כאילו צריך לבוא? הוא בא אליו שהוא אומר לו: 'אני לא באתי בשביל האוכל' אבל הוא באמת לא צריך לבוא בשביל האוכל, לעשות כאן משהו, אקט אמיתי. והשני אומר: 'אבל אני הזמנתי אותך לארוחה'. 'כן, אבל אני לא באתי לארוחה, אני באתי בשבילך'. אומר: 'אבל בכל זאת אני עשיתי בשבילך ארוחה'. ברגע שהוא רק מבהיר לו שבסדר, אני אוכל אבל בשבילך, אני לא באתי בגלל שאני רעב, אני באתי לאכול כדי לעשות לך נחת רוח כי אתה הזמנת אותי, אז זה נחשב שהקבלה שלו היא השפעה כי הוא עושה לו נחת רוח.

אז אותו דבר, אני יכול להגיד לקב"ה: עשית את העולם כדי להיטיב איתי? אין בעיה, תביא, אני אוכל, שותה. אבל אם אני אגיד לקב"ה: אני לא צריך לאכול ולשתות, אני הרי נשמה שהיא חלק אלוקַ ממעל, היא לא צריכה באמת לאכול ולשתות, עצם העובדה שאני בגוף זה מוזר לי אבל אני אוכל ואשתה כי אתה רוצה. אתה רוצה שאני אברך אז אני אוכל ואני אשתה. אני אוכל רק בגלל שאתה רוצה שאני אוכל, אני לא צריך את זה בכלל.

אני כרגע דיברתי רק על תיקון קונספטואלי, על הקונספט שאליו קודם כל צריך לעשות סוויץ' להלכה למעשה פר-מקרה. צריך לדבר מה עושים פר-מקרה כדי שבאמת אתה לא תאבד את השפיות שלך, לא תאבד את הכסף שלך ולא תאבד את הכוחות שלך, אבל אין מצב של אי נתינה. צריך גם לדעת לתרגם את המציאות. אם התחתנתי ואני מגלה שהבן זוג שלי הוא פרזיט, בסדר, אז זו המציאות. אז עכשיו אני אתגרש עד שאני אגיע למצב שיש לי שותף כמוני? בחיים אני לא אמצא שותף כמוני, אין מישהו שהוא לא פרזיט. אז עובדים, אתה עובד במסגרת הקיים.

אז בן זוג הכי קל לגרש אבל מה קורה אם זה ההורים שלך? ואם זה הילדים שלך? הילדים הם לא כאלה? לא סתם קוראים להם גוזלים. למה הם נקראים גוזלים? זה גזלנים. למה גוזל נקרא גוזל? כי הוא גוזל, כל היום זה ממצצה של תשומת לב, זה לעולם לא יפסיק גם כן; תבוא לפה ותביא לי ותקנה לי ובשנייה אחת אם אתה לא קונה לו, טלאק, אתה אויב האנושות.