Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
 סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבורא חלק ג'

סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבור…

ההוויה שלך היא אלוקית, בגלל שההוויה שלך אלוקית ככה היא תתנהג

להמשך
פרשת נשא- עניין כוונת הלב

פרשת נשא- עניין כוונת הלב

הרבה פעמים בעבודת ה' שלנו אנחנו מרגישים תקועים אבל למעשה המילה תקוע לא נכונה אלא אנו נמצאים על צומת 

להמשך
הכנה לשבועות

הכנה לשבועות

הכנה זה אומר שהכלי הוא גדול רק הוא מורכב מ 50 חלקים, 50 רבדים, 50 דרגות עומק 

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

בס"ד

נקודה למחשבה-'דיבור בורא מציאות' פרשת מטות/הרב אריק נווה

 

ניקח שוב מהאדמו"ר מטשרנוביל על העניין של ה "מאור עיניים", יש דברים שיחסית הוא כתב אותם ברור ויפה וחבל להחסיר מן הדבר הזה, כתוב " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וגו' איש כי ידור נדר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה ", למה התורה כל כך לחוצה שאנחנו נעשה את מה שיוצא מהדיבור. אנחנו יודעים שהאדם ממהר להגיד כל מיני דברים אז הוא אומר הרבה דברים... צריך עכשיו לעמוד על הדיבור שכל דבר שהוא אמר הוא יעשה?

 

"ונקדים מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על מה שכתוב לגבי נזיר וכיפר עליו הכהן מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא אלא זה שציער עצמו מן היין להבין העניין דנודע כי כל העולם ומלוא בדבר ה' נעשו וברוח פיו כל צבאם כי על ידי הדיבור נתהוו כל המציאות דבר קטן וגדול והוא  המקיימם ומחיה אותם, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם" ולולא החיות שבתוך הדבר היה נעדר מן המציאות אלא שהן מדברים שנפלו בשבירה בזה העולם השפל כנודע מחטא אדם הראשון וגם בדורות שאחריו שכמה וכמה ניצוצי נשמות הנפולין מלבושין בדברים מזה העולם במיני מאכל ומשתה וכיוצא בהן ממיני העולם שאין לך דבר מזה העולם שאין בו ניצוץ הקדוש שנאצל מדיבורו של הקב"ה המחיה אותו הדבר והוא הטעם שבדבר ההוא המתוק לחיך כמו שכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" ר"ל מה שאתם טועמין ורואין כי טוב הוא ה' ".

 

זה הכוונה "טעמו וראו כי טוב ה'" שאתם טועמים ורואים כי בפנים מה שאתם טועמים, טעמו וראו כי טוב – זה ה'.

"שהוא ניצוץ הקדוש שבדבר ההוא המלובש בו כמו שנראה לעין כי לאחר שאכל האדם המאכל ונשאר החיות בקרבו, שהפסולת נדחה לחוץ מבלי חיות והוא דבר נפסד וגרוע כי עיקר המזון שהאדם ניזון ממנו מוסיף לו כח, הוא הניצוץ הקדוש שבמאכל ההוא שהוא הטעם הטוב שהאדם טועם במאכל ובמשקה ההוא ולכן בשעה שאוכל האדם המאכל נתייחד הניצוץ ההוא אל חיותו של האדם ההוא האוכלו ונתוסף בו כוח".

 

הדבר הוא נכון לגבי כל דבר ועניין כתוב "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים"; תרגום אונקלוס אומר "רוח ממללא".

בד"כ אונקלוס מתרגם תרגום ענייני, מילה במילה, מילה בלשון הקודש מולה מילה בארמית כתרגום, מדי פעם חורג ממנהגו והא מתרגם תרגום ענייני ובמקרה הזה התרגום הוא "רוח ממללא". מעניין שזה הקרדיט שהוא נתן לאדם ולא אמר "רוח חכמה", "רוח דעת", "רוח תבונה" (אלא) אמר "רוח ממללא".

נתן את כוח הדיבור לאדם, שזה הרוח שנברא, וגם כתוב "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" זו רוחו של משיח כתוב שזה כוח דיבור התורה. אז עניין של כוח דיבור התורה זה רוחו של אלוקים.

 

ידוע שבבראשית הדברים שהם אש זה נברא, מים זה נברא, עפר זה נברא, רוח זה יש מיש, כביכול, כי זו רוח אלוקים, לא כתוב בשום מקום שהרוח נבראה. לכן זה הואצל לאדם. הרי האדם נברא בצלם "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ " שהואצל לאדם, כמו שמאצילים סמכות ניתן לאדם הכוח לברוא מציאות באמצעות הדיבור שלו. אנחנו לא כל כך מבינים את זה ואנשים חושבים שלברוא מציאות זה להגיד 'אברא קדברא' ואז רואים שפן, זה לאו דווקא זה. אבל אם נחשוב על זה הרי זה כל הרעיון של כוח התפילה למעשה.

 

דיבור התפילה, למעשה, יוצר מציאות, מה שאנחנו מבקשים בפה, יוצר מציאות. אם נגיד שזה הרצון הפנימי או מחשבה אלוקית, זה נכון, אבל גם עצם הדיבור עצמו. המקובלים חילקו את התודעה של האדם לחמישה חלקים – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ור' נחמן מברסלב אמר שהביטוי של כל תודעה באה אחרת לידי ביטוי –

בדרגת הנפש זה דיבור, בדרגת הרוח זה תפילה, בדרגת הנשמה זה שיר, בדרגת החיה זה ניגון, בדרגת יחידה זה ריקוד.

בשלוש המדרגות הראשונות – דיבור, תפילה ושיר ישנן מילים והמילים משפיעות אף על פי שאנחנו לא מבינים אותם.

הממשק שיש בינינו לבין הבורא הוא רק שפת הקודש, הוא רק המילים אלמלא כן לא היינו תופסים אותו, אין לנו שום תפיסה, אנחנו חייבים איזושהו סוג של תבנית כדי שנתפוס את הקב"ה. הוא אור אינסוף הלוא 'אש אוכלה הוא' והממשק שלנו איתו, למעשה, רק באמצעות האותיות והמילים שהוא כתב אותם בתורה, והאותיות והמילים שהוא כתב אותם בתורה הן אותן האותיוות והמילים שאיתן הוא ברא שמים וארץ.

 

אז ברור שבהכנסת תוכן וכוונה גדולה מאוד של הבורא יחד עם המילים עצמן יצרו באמת את המציאות כפי שהיא מופיעה "ויאמר אלוקים ויהי אור ויהי אור". אבל אנחנו אומרים את זה, אנחנו לא באים, כיבכול, מהצד השני של הקב"ה אלא אנחנו באים מהצד, כביכול, הבהמי, הריק, ואנחנו אומרים גם כן בפה שלנו "יהי אור ויהי אור" אז נשאלת השאלה משהו קורה כשאנחנו אומרים "יהי אור ויהי אור"?

 

התשובה היא שכן.

 

בכל רגע נתון הדיבור שלנו, למעשה, יוצר מציאות. המציאות שנוצרת היא לאו דווקא ליצור חפצים. חכמי הקבלה מלמדים אותנו שמה שכתוב בבראשית זה לא כמו שאנחנו תופסים אותם בחוץ - שזה אירועים אסטרונומיים או חפצים שנבראו או סדר הופעת הדברים אלא הם מדברים על מבנה המחשבה ועל המבנה הנפשי של האדם. הדיבור, למעשה, יוצר את המבנה הפנימי, הנפשי של האדם והוא עושה את זה כמעט מיד, אפילו אמונה תלויה בדיבור, כתוב "האמנתי כי אדבר".

שוב, זה לא שאנחנו רוצים להגיד 'אברא קדברא' ואז שיהיה שפן, זה לא הקטע.

 

לעומת זאת, אני כן יכול לדבר על משהו וליצור עולם שלם אצלי בנפש וזה נעשה מעכשיו לעכשיו, בדיבור נכון. לכן הוא אומר 'כל היוצא מפיו יעשה', כמה זה חשוב שגם הדבר עצמו ירד לגוף. שאם אתה אומר איזושהי אמירה מסוימת אז צריך להוריד אותה לגוף, כולנו לוקים בזה, בלי יוצא מן הכלל, אנחנו נוטים להבטיח משום הלב הטוב אבל בסוף זה מתפספס מכל כך הרבה סיבות ונגרם צער גדול מאוד.ידוע שבא אותו גוי להלל הזקן ואמר לו 'תן לי את כל התורה כשאני עומד על רגל אחת' אז הוא אמר לו 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. אחד הדברים השנואים עלינו זה כשמבטיחים לנו ולא מקיימים אבל הרבה פעמים - אנחנו עושים את זה. לכן זה חשוב מאוד שמה שאנחנו נדבר בפה אנחנו נקיים אותו.  

  

המסקנה מתחילת הפרשה זה שצריך להבין שהדיבור שלנו באמת יוצר מציאות אבל פנימית. גם כשאנחנו לומדים תורה, גם כשאנחנו מתפלפלים, גם כשאנחנו מבררים דברים בתוך הנפש, אנחנו עושים את זה באמצעות הדיבור וזה כבר יוצר את המציאות הפנימית וזאת המציאות שבאמת נוצרת.

נסיים בדבר אחרון בתרגום של אונקלוס, למה הוא קרא לזה "רוח ממללא" ולא "רוח מדברת"?

כתוב שאדם הוא מחשבה, אדם נקרא אדם מלשון אדמה לעליון בגימטריה זה 45, וזה גם שם מ"ה, שם מ"ה זה זעיר אנפין זה בנוי מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד וזה שם הוויה במילוי אלפים, זה אם פותחים את השם הוויה אז י' זה יוד, ה' זה הא, הו' זה ואו והה' האחרונה זה הא. אם נחבר את זה  י+ו+ד+ה+א+ו+א+ו+ה+א = 45 שזה בגימטריה מה.

זה לא משחקי מילים, זה לא 'בבא בובה' יש בזה המון המון עומק והגימטריה נועדה לקשר ליצור איזשהו סוג של אסוציאציה בין הדברים.

 

העניין שלשם מ"ה שם 45 בא להסביר שיש שמה מהות ומחשבה.

אומר המהרח"ו, ר' חיים ויטאל, מה זה מחשבה? חשב – מה, זאת אומרת המחשבה שלנו יכולה להגיע לאבסטרקטיות. היא יכולה להפשיט את החומר מהצורה שלו, מהחפץ שלה עד שהיא מגיעה למקור שלה וזה מהותו של האדם היכולת שלו להפשיט, להיכנס למחשבה אבסטרקטית עד שהיא מגיעה ותופסת במהות שאין לה סוף, אין לה גבול, אין לה תצורה. גם עניין של הפה שלנו, אם ככה, חייב לתפקד בהתאם, השפה צריכה לתפקד בהתאם, אם זאת המחשבה שלנו, שהיא מסוגלת לשבור תבניות, לצאת מן האינסטינקטים ובאמת להרגיש מהות אז גם בדיבור שלנו צריך להיות משהו מעין זה ואז הוא קורא לזה "רוח ממללא".

 

למלל זה לקחת, למעשה, כמו פרח, למולל אותו ולהוציא ממנו את התמצית שלו שזה הריח, שזה החוש שלא נפגע בחטא האדם הראשון, זאת אומרת להוציא ממנו את המהות שלו ולכן הרוח נקראת "רוח ממללא". היכולת שלנו, למעשה, למולל את המילה עצמה עד שאנחנו מגיעים למהות ושוב זה הכוח של הרוח האנושית היהודית ולכן בפרשה כתוב  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת ... איש כי ידור נדר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" וזה החשיבות של הדיבור, שהדיבור שלנו מייצר מציאות.

 

 

נקודה להתבוננות בואו ננסה עכשיו באמת, אני מציע מאוד להיכנס לתקופה של השקטה, תקופה של שקט, זה לא שקט נזירי וזה גם לא שקט סגפני, אלא זה שקט, קודם כל, שיהיה שקט בפנימיות שלנו, להרגיע קצת את כל הרעש שיש לנו בתוך הנפש. יש להתחיל מזה, ולאט לאט להתחיל מדיבורים שא' – לוודא שהדיבור שלך הוא דיבור של אמת. ב' – לוודא שאתה לא מקשקש ולא משקר. ולא מוסיף ולא גורע מדברים אלא אתה מדווח דיווחים של אמת.

 

להיכנס לתענית דיבור, למשך תקופה מסוימת, שכל אחד יחליט אותה על עצמו, מה הוא צריך.   

לאחר מכן, להחליט לראות מה הדיבור בונה בי, מה קרה כתוצאה מזה שאני מדבר.

למשל, אנחנו כולנו יודעים שכשאתה מסביר למישהו אתה יודע יותר טוב, אני רואה את זה על עצמי כמישהו שמלמד תורה, התורה שלי יותר ברורה, יותר מדויקת, יותר בהירה מעצם העובדה שאני מדבר אותה כשאתה חושב אתה מקפסל אותה במחשבה אבל כשאתה מדבר אותה אז היא כבר ברורה, היא יוצאת החוצה היא מבוררת. ואז הדברים אצלי נעשים הרבה יותר עמוקים וזה מחייב אותי כבר לעשייה, זאת אומרת זה כבר יוצר אותי בעשייה, אני לא יכול שלא לעשות, מרוב שאני מדבר על זה אני לא יכול שלא לעשות זה כבר בונה אותי מבפנים.

אז אני יכול ממש להגיד שהדיבור, למעשה, יוצר את המציאות הזו.

אז כנקודה להתבוננות תראו מה דיבור מסוים בונה בכם בנפש ותראו שזה בונה בכם בנפש.

יהי רצון שנצליח לבנות את בית המקדש בנפש באמצעות הדיבור.

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים