Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

בס"ד

בהעלותך בהתפתחות / הרב אריק נווה

תמלול מפרשת בהעלותך תשע"ה

 

מתוך הספר 'מאור עיניים'  - מהאדמו"ר מטשרנוביל - על פרשת בהעלותך

 

וידבר ה' אל משה לאמר וגו' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן וגו', פירש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. אמרו רז"ל שכר מצווה מצווה, רצה לומר שהשם יתברך נתן לנו המצות כדי להדבק על ידיהם בהשם יתברך, וזהו שכר מצווה הוא מצווה, לשון צוותא, דהיינו שנדבק על ידי בהשם יתברך

(הגדרת הערך מצווה: מקום השוואת הצורה בין הבורא לנברא) 

ואין לך שכר גדול מזה.   והנה מצוה הוא אותיות השם הוי"ה ב"ה

(אותיות א"ת ב"ש, אם ניקח את 22 האותיות ונחצה אותן א-י, כ-ת ונעשה את המקבילות שלהן, נחליף את ת' ב-א', ש' ב- ב', ג' מול ר' וכו', אם ניקח את האות מ' והאות צ'מולן יהיה י"ה אז במצווה יש לנו י"ה ,ו"ה),

כי השני אותיות ראשונות שהם מ"צ הם בא"ת ב"ש אותיות י"ה, ולהבין זה למה החצי הראשון של השם הוא נסתר באותיות א"ת ב"ש.

(אם כן לא היה צריך להגיד מצווה, היו אומרים לך- תעשה הוויה, למה אומרים לנו תעשה מצווה ומסתירים את זה? בכלל החצי הראשון של כל דבר הוא מכסה והוא מלבוש של החצי השני, למשל- במהלך החצי הראשון של החודש הוא יותר קרוב לאור, והחצי השני של החודש יותר קרוב למלבוש, מי שנולד בחצי השני של החודש קצת יותר  קשה לו, הלבנה מאירה בתחילת החודש ודועכת בסוף החודש, הדעיכה היא תמיד מלבוש, המלבוש מציין דעיכה של האור, הוא מסתיר את האור כי האור לא באמת נסתר הוא נמצא מאחורי הלבנה. אז גם באלף בית, א-י הן כביכול האותיות המוארות, וכ-ת אלו האותיות המלבישות, ולכן יש חוכמה בחוכמת הרמז בקבלה של אותיות א"ת ב"ש, אז צריכים כל הזמן לתרגם את הדברים לאותיות הראשונות ואז זה חושף את הארת המילה, אז הארת המילה מצווה היא הוויה, השם של הקב"ה, כי מצווה זה מקום השוואת הצורה בין הבורא לנברא. למה לא קוראים לזה הוויות? כי המ' צ' נמצא למעשה אצל הנברא, זה מקום שהנברא יכול לעשות בו, כי בהוויה אין מה לעשות זה הקב"ה, הנברא נמצא מאות

כ-ת ואם אנחנו נמצאים שם אנחנו יכולים לעשות שם. ואלו אותיות צמצום.)

 

 הענין הוא שהשם יתברך ב"ה הוא סתים וגליא, נגלה מצד פעולותיו דהיינו הנסים והנפלאות שעשה לנו ועושה עמנו בכל עת ורגע, ונסתר מצד מהותו, והנה בהנגלה יש גם כן הנסתר, דהיינו מהותו יתברך שהוא החיות של הנגלה.   וכתיב דברים כ"ט, כ"ח הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, וצריך להבין מהו הריבוי בתיבת כל דברי וגו' אך שהשם יתברך נתן לנו ללמוד הנגלה של התורה, וצריך שתדע, למשל כשאתה מדבר עם אדם אחד עם מי אתה מדבר, הלא עם נשמתו וחיותו והראיה שבצאת נפשו כי מת, ודאי לא מדבר עמו, כך כשאנו לומדים התורה הנגלית, צריך שנדע שאנו מדברים עם הנשמה והחיות של הנגלה שהוא הנסתר דהיינו מהותו יתברך, כי הוא יתברך נשמה לנשמות והוא יתברך החיות של כל העולמות. כמאמר רז"ל הן הן גופי תורה,(בהנחת תפילין לא להסתכל על התנועה החיצונית אתה רואה רק מלבוש לתנועה פנימית)שכל התורה שבכתב ושבע"פ וכל המצות הנגלות הן המה הגוף של התורה, ומוכרח להיות בהן החיות והפנימיות דהיינו הרזין דאורייתא שהוא מהותו יתברך כנ"ל, וצריך לייחד הגוף עם הנשמה. וזהו לעשות את כל דברי התורה הזאת, דהיינו שצריך לייחד הגוף עם הנשמה שהם הרזין דאורייתא.  

 

כל מה שהוא מדבר עליו כאן זה בגלל הפסוק "ואהרון לא שינה", ונשאלת השאלה מה מיוחד בזה? צדיקים אחרים משנים? הם עושים מה שהם רוצים? צדיק רוצה לעשות אקסטרה, הוא רוצה לעשות משהו אחר.

פעולת הדלקת הנרות שעשה אותה אהרון הייתה כל כך עדינה ומדויקת והיא הייתה בדיוק לרצון השם, שמה שהקב"ה חשב שהאדם צריך לעשות אהרון עשה במדויק בלי להוסיף ובלי לגרוע.

 

אז מה זה "ויעש כן אהרון שלא שינה"? האדמו"ר מצ'רנוביל מנסה לספר לנו כאן שהיה פיוס בין הגוף לבין הנשמה, שהגוף והנשמה הסכימו לעשות ביחד את המצווה הזאת. וזה- "ויעש כן אהרון" כתוב שזה כמו "כן" של- "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי כן", זה אותו ויהי כן של בראשית רלוונטי לפה, שהקב"ה אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד, ומי שעשה את זה והגוף שלו היה מסונכרן לגמרי לנשמה שלו היה אהרון הכהן וכל האחרים התאמצו לעשות מצווה, לכולם הייתה גבורה כולם השליטו את הנשמה על הגוף שלהם ואילו אהרון היה לגמרי בשלום עם הגוף שלו, הגוף שלו והנשמה שלו עשו ביחד את המצווה, וזה הוד.

 

במילה מצווה ובמילה הוד יש את האותיות ו"ה, ש- ו"ה של אהרון היה מושלם, אבל גם המ' צ' של המצווה וגם הד' של הוד מרמזים על אותו עניין- שצ' מ' זה צמצום וד' זה דלות, זה אותו עניין, אז להגיד שבעל המצווה שיודע לקיים מצווה בצורה מושלמת היה אהרון. 

 

איך עושים את זה

"וזהו שביקש משה רבינו ע"ה שמות ל"ג י"ח הראני נא את כבודך".

(משה רבנו הגיע לרמה כזו שהוא אמר- כבר עברתי את כל תורת הנגלה חסרה עכשיו תורת הנסתר, אני רוצה לראות אותך, תראה לי אותך. וזה המעמד הכי יפה וכל מי שמתפלל לדבקות וכל מי שעוסק בהתבודדות- הפסוק הזה צריך להיות לנגד עיניו כל הזמן וצריך להגיד את זה כל הזמן, זה הכותרת של ההתבודדות- "הראני נא את כבודך").

"דהיינו שביקש שישיג החיות והפנימיות של תורה שהוא הנסתר דהיינו מהותו יתברך.

 והשיב לו לא תוכל לראות את פני וגו' וראית את אחורי ופני לא יראו, ואמרו רז"ל קשר של תפילין הראה לו ולא התפילין עצמם. והעניין הוא שהחלק הנגלה נקרא בשם בחינ' אחוריים, כמשל מי שרואה המלך מאחוריו והוא יודע שהוא אצל המלך אך אינו רואהו מלפניו, ופני לא יראו, שהוא החיות והפנימיות שהוא מהותו יתברך, זה אי אפשר לשום אדם להשיג, וזה לא היה רק לישראל בעת נתינת התורה שפסקה זוהמתן, השיגו החיות והפנימיות של התורה בחי' פנים, שנאמר דברים ה', ד' פנים בפנים דבר ה' וגו', שהוא מהותו יתברך, וכן יהיה אי"ה לעתיד שיפסק הזוהמה וישיגו מהותו יתברך, כמו שאמרו רז"ל שיהיו מראים באצבע הנה אלקינו זה קוינו לו, ואז ישעיה י"א, ט' ומלאה הארץ דעה וגו'.   וכן במצוה צריכים אנחנו לעשות מעשה המצוה שהוא הנגלה, והנסתר דהיינו הסוד של המצוה הוא הנשמה והחיות שלה שהוא מהותו יתברך, ולכן כשעושה בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה, כי מעשה המצוה הוא הגוף, והכוונה שהוא הסוד הוא הנשמה והחיות של המצוה, וצריך לייחד הגוף עם הנשמה וזהו נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שמייחד המעשה שהוא הגוף עם הנשמה והחיות שהוא השם יתברך ב"ה בעצמו, ונעשה יחוד בכל העולמות. ולכן האותיות ו"ה שבמצוה הם נגלות, שהוי"ו הוא תורה שבכתב והה' הוא תורה שבע"פ, והשני אותיות הראשונים שהם אותיות י"ה הם נסתרים בא"ת ב"ש מ"צ, שהוא הנשמה והחיות דהיינו הסוד שהוא מהותו יתברך. וזהו שכר מצוה מצוה שמתדבק בה' הוי"ה ב"ה, ואין לך שכר  גדול מזה".

כדי להידבק בקב"ה יש עבודות שהאדם צריך לעשות, עבודה במחשבה ברגשות ובגוף. במחשבה צריכים ללמוד פשט רמז דרש סוד, ברגשות יש לנו את עבודת המידות, מה הוא רחום אף אתה רחום וכו', בפיזיות יש את המצוות, אבל החומר המדבק את הכול, זה שמפעיל את כוונת הלב, זה שמפעיל את המציאות שהאדם נמצא בה, את התשומת לב של האדם הן 2 פעולות שהן כאילו אחת שהן חשובות מאוד שזה אחיזת הלב, אחת היא עבודת התפילה והשנייה היא התבודדות. תפילה והתבודדות זה שני דברים שונים לגמרי שיש להפריד ביניהם, (אחר כך נחבר ביניהם אבל כעת נפריד).

 

עבודת התפילה- התפילה יוצאת ונבנית מתוך ההשתוקקות של האדם, כרגע לצורך העניין הזה אתם רשאים להגדיר את התפילה והאהבה באותו מקום, זאת אומרת- השתוקקות של ישויות נפרדות להיות אחד, האדם רוצה להתפלל בעל מנת להתאחד עם הבורא, האדם רוצה להתפלל כדי להידבק, אבל האדם רוצה להתפלל כדי להתמלא והוא זועק בתפילה שלו וצועק ויש שוועה, יש 10 לשונות של תפילה זה בדילוג מדרגות, בגלל שהאדם רעב, כמו תינוק שרעב ובוכה לאמא ולא מעניין אותו כלום, אז ככה האדם הוא רעב לאהבה, לאור, למלאות אז הוא בוכה והבכייה שלו באה לידי ביטוי בתפילה. יוצא שתפילה כרגע ההגדרה שלה היא כמו אהבה- השתוקקות להיות אחד, אז האדם צורח לקב"ה כדי להתאחד ולא מעניין אותו כרגע כלום. שיוויתי השם לנגדי תמיד, והוא הולך על זה, וכל עבודת התפילה היא הבעת השתוקקות.

בעל הידיד נפש, אב הרחמן, כתב- נפשי חולת אהבתך, חולי זה לשון חלל, חיסרון, בגמרא כתוב למשל שהאדם חולה באיבר מסוים אז אומרים חולי הרגליים, חולי הכליות, והכוונה היא שחסר אור באותו איבר, אז כאשר אומרים נפשי חולת אהבתך, חולת אהבה הכוונה החסר באהבה. כולנו ריקים ולכולנו יש תשוקה למלאות ואם תשאל אנשים במה אתה רוצה להתמלא אז אחד יגיד באושר אחד בשמחה אחד בריאות אבל השורש של הכול הוא אהבה, אנחנו כולנו צמאים ורעבים לאהבה, אנחנו לא מקבלים אהבה, אין לנו אהבה, לאף אחד מאיתנו ולזה אנחנו מתגעגעים.

אנחנו זוכרים ימים שאנחנו היינו מאוהבים ועם זה היה כבר את הכול, שמחה אושר בריאות, יוצא שהכול תלוי ועומד על אהבה. וזה ואהבת לרעת כמוך, זה הכלל הגדול של התורה זה כלל כל המצווה וכמו שאמר הרב אשל"ג כל התרי"ב מצוות נועדו בשביל התרי"ג מצווה שזה אהבת לרעך כמוך, אז אנחנו שומרים שבת כדי לאהוב, נוטלים ידיים מניחים תפילין כדי לאהוב וכל המצוות המטרה שלהן להגיע לדרגת אהבה, ולמה להגיע לדרגת אהבה? כי אדם שהוא מאוהב ולאוו דווקא אהבה רומנטית, מאוהב זה להיות מאוהב בחיים להיות מאוהב בבריות זה להיות ב-ואהבת, אדם כזה מוגדר כצדיק גמור כי אדם שמאוהב באופן טבעי בחיים לא ידבר לשון הרע על מי שהוא אוהב,

הוא בחיים לא ישקר למי שהוא אוהב. יוצא שאם ניקח את כל הספרים של תורת המוסר בלי יוצא מהכלל אתה לא צריך אותם ברגע שאתה מאוהב כי באופן טבעי אתה עושה אותם, אתה במילא לא תפגע בזה שאתה כל כך מאוהב בו, לכן התורה ביקשה כשמגיע ל- ואהבת לרעך כמוך- כאן אתה מוגן, רק באהבה אנחנו מוגנים.

 

יוצא שאהרון עשה את המצוות למען האהבה ולכן הוא היה אוהב שלום רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן, ומכיוון שהוא הגיע לרמה הזו הוא היה צדיק גמור ולכן הוא מפסיק הדינים, בספירות הוא הוד והבינה מתפשטת עד ההוד והוא גמר הדינים הוא הליקוט של כל הדינים, כי הוא אחרון בקו השמאלי, אז הוא עוצר את כל הדינים והוא נגמר אצלו בעשייה הזו לשמה, בלהגיע למצב שהוא ממתק את הכול, כל הדינים מתמתקים על ידי אהרון.

 

מעמד מתן תורה- מדוע משה רבנו קיבל את התורה? כי הוא גילה שיש בו שנאה, בכל אדם יש שנאה אלא שהשנאה הזו היא לא שנאה תהומית פעילה של רגשות כועסים, אלא התבודדות, אני לא אתה, לי יש את העולם שלי לך יש את העולם שלך ואנחנו לא מחוברים, ובמקום הזה שאדם מבקש את הפרטיות שלו מהמקום הזה הוא ראשי לבקר אדם אחר, הוא רשאי לשפוט אדם אחר, הוא רשאי להכאיב לאדם אחר וזו הטעות. אי אפשר ללמוד שהכול אחד ולהיות שבלול, זה לא עובד ביחד, אי אפשר שתהיה אגוצנטרי ואתה לומד שהכול אחד. מתוך ההבנה האנושית הזאת שאני יודע שיש לי שנאה לזולת אני אקבל את התורה, מתוך מה אדם יגיע לשינוי? מתוך זה שהוא יודה שמשהו לא בסדר בו.

מחריבי העולם הם הנפגעים לא הפוגעים, כי כתוב לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, שאומר שכדי להגיע למצב של ואהבת לרעך כמוך צריך לפני זה לא לנטור ולא ליקום, סימן שפגעו בך ואז אתה צריך לנטור או לנקום, יוצא שהנעלבים הם מחריבי עולם, הקורבן הוא הממרר את החיים ואני יכול להיות פגיע מול הקב"ה כי יש לי טראומות מאבא מאמא ואז אני אאשים את הקב"ה.

מטרת העלבון להביא אותנו לענווה-, עלבון= לב עניו, אז אם מעליבים אותך ואתה צורח אז עשית בדיוק ההפך מהאפקט שהקב"ה רצה לעשות. הקב"ה אומר- אני מעליב אותך כדי לעניו אותך, אני רוצה להביא אותך לענווה ואם אתה צורח אתה מעלה את האגו ואז זה הפך התוצאה שהקב"ה רצה להביא את האדם.

ההשתוקקות שלנו בתפילה זה להיות אחד עם הבורא אז אנחנו מתפללים לשם דבקות.

 

התבודדות- אם בתפילה החזית שלי היא אני והקב"ה וזה קצת היסטרי ומהיר, בהתבודדות אין לחץ. בהתבודדות צריכים להתקיים שלושה דברים: התבודדות, התבוננות, והתמודדות. ההתבודדות יצאה מהחסידות והבעל שם טוב אמר שצריך את זה כי כשאדם מעמיס על עצמו הרבה אור ויש לו הרבה ידע הגוף לא מגיב, יש פער גדול מאוד כי הגוף לא מסכים למה שקיבלת באור. אתה הכנסת למחשבה שלך הסכמה ואתה מסכים עם זה עקרונית, אבל הגוף שלך לא מסוגל ליישם את זה.

הסטרא אחרא היא התנגדות הגוף מכיוון שהמקום הזה חשוך וצריך להאיר אותו. אז מתוך החשכה הזו הוא יעלה טיעונים ואני צריך להתמודד איתו, בהתבודדות אני חייב ליצור התבוננות והתמודדות כמו המשל שנתן הבעל שם טוב- המשל הוא על אדם שמעמיס קמח על נפה, הקמח יעמוד ורק אם תזיז את הנפה הקמח יעבור. כדי שאור ירד לך אל הלב אתה צריך התבודדות, התבוננות, והתמודדות וזה רק בינך לבינך. בהתבודדות אין היסטריה ואין לחץ כי כל הרעיון של ההתבודדות הוא להביא לפיוס, כתוב- " איזה הוא גיבור הכובש את יצרו" זה ההתבודדות, אבל ההתבוננות וההתמודדות שנעשית בפנים זה- "איזהו הגיבור שבגיבורים, ההפוך שונאו לאוהבו", מיהו השונא שלנו לצורך העניין הזה? כביכול הגוף, הוא מפריע לנו לעשות את הדברים הנכונים. מתי אני אצליח להתגבר עליו? בהתבודדות.

המטרה היא לא לסגף את הגוף, לא לעשות לו למינציה, לא לחתוך אותו, לא ללכת על גחלים, לא לצום ימים שלמים, ולא להדיר שינה מעינייך, כל הדברים האלו לא יעזרו והם ימררו מאוד את הגוף והוא יוציא לך עצב, במיוחד בדור שלנו, אדם שינסה לעבוד את השם בכוח הגוף יוציא לו עצב בכמויות אדירות אז זו לא הדרך.

בשביל זה יש לנו את עבודת ההתבודדות. בהתבודדות אין לחץ כי אני לא עובד מול הקב"ה, הוא ברקע אבל אני לא עובד מולו, בהתבודדות כרגע אני עובד עם עצמי וכל מטרת ההתבודדות היא להביא את הגוף ואת הנפש להתפייסות, אני צריך להביא את הגוף שיסכים עם אור הנשמה עם האור שאני יודע אותו כדי שהוא יקום ויעזור לי לעשות את עבודת הקודש. אני צריך שהוא יסכים איתי אז אני חייב להיכנס איתו לדו- שיח ולכן כל עבודת ההתבודדות היא עבודה בין הנשמה לבין הגוף.

 

דע מה להשיב לאפיקורס

יש לזה סוד גדול מאוד, הגמרא אומרת: דע מה להשיב לאפיקורס. רבי נחמן מברסלב אומר לא להתעסק עם זה כי יש שאלות שהגוף יעלה לך מהחלל הפנוי שאין לך תשובות לזה, עדיין אין לך אור, הקב"ה עדיין לא האיר את העולם עם התשובות האלה, אבל הגמרא אומרת- דע מה להשיב לאפיקורס, אפיקורס היה חכם יווני עצום אבל כמו שהקב"ה לקח את הערך חסד ועשה ממנו אברהם אבינו ולקח את הערך גבורה ועשה ממנו יצחק אבינו אז ככה הקב"ה לקח את הערך "החלל הפנוי" ועשה ממנו את אפיקורס. אפיקורס היה הדובר של החלל הפנוי ולכן אמרו לנו- דע מה להשיב לאפיקורס. חז"ל שהיו בעלי רוח הקודש ידעו מה אפיקורס מייצג הוא פילוסוף שמייצג את המילים הדיבור של החלל הפנוי וצריך לענות לו. אפיקורס זה הגוף, זה החלל הפנוי שבך, אפיקורס מייצג את זה בעולם החיצוני אבל זה בא מהעולם הפנימי שלך.

יוצא שרק בהתבודדות אני יכול להגיע למצב של התמודדות ורק על ידי התבוננות אני יכול להוריד את האור לכלי ואני יכול כביכול לשכנע את הגוף לשתף איתי פעולה. כל מה שקורה עכשיו במידה מסוימת אנחנו מאביסים אור על הנפה אבל זה לא יורד, אנחנו צריכים לזעזע את הנפה רק בהתבוננות וזה נעשה בהתבודדות.

 

יש 2 סוגים שלך התבודדות- ביני לבין הקב"ה, ויש התבודדות ביני לביני שאני צריך לדבר עם הגוף שלי ולשאול אותו למה אתה מתנגד לתפילה? למה אתה מתנגד לחסד? למה אתה רב עם הבן זוג שלי? ואז הגוף יענה לך והוא יוציא מהתת מודע את כל התשובות: מה אני פראייר? ואז נוצר דו שיח בין הנשמה לבין הגוף, וצריך להגיע לסוג של פיוס והנשמה כאן צריכה לשכנע את הגוף. אין כאן עניין של מנצחיים כי מנצח זה אומר שיש כאן מישהו שהוא פסולת שצריך לרמוס אותו ואין פסולת, אני בסך הכול צריך להפוך את הדואליזם שממנו אני בנוי לדבר אחד, אז אני צריך לאסוף איתי את הגוף, אני צריך להתאחד איתו ולהגיד לו בוא איתי נלך ביחד ואז אין כאן ניצחון, ואני לא רומס אותו.

בכוונה אנחנו אומרים שאין כאן ניצחון כי לפעמים הגוף יעלה טענה, אתה תנצח אותו, ואז תעלה לך מזה גאווה ואז הרסת הכול.

 

ויעש כן אהרן שלא שינה- שלא שינה מהכוונה האלוקית שהכול מדובר כאן על אהבה

אין כאן כלום חוץ מאהבה

וכל השאר זה דמיונות

והכל צריך להביא לשם

המטרה היא להיות עם לב

ויעש כן אהרן שלא שינהמן הכוונה של המצוות

שכל המטרה של המצוות היא אהבה, אין לנו כאן משהו אחר בעולם

וכל המלחמות בעולם זה רק מחוסר אהבה

וכל הבעיה שהאהבה לא מוצאת את הנתיבים שלה

 

 

איך מגיעים למצב שהגוף והנשמה יעבדו ביחד

 

" והנה אמרו רז"ל ע"פ משלי ט', א' חצבה עמודיה שבעה, שנחלקה התורה לז' חלקים, כי הפסוק ויהי בנסוע מחלק הספר לג' ספרים, וידוע שהמצות הנקראים נר, כמאמר הכתוב כי נר מצוה ותורה אור.   וזהו בהעלותך את הנרות, רצה לומר- כשתרצה להעלות עצמך עם הנרות דהיינו המצות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, דהיינו ז' חלקי התורה שהם כל המצות יאירו אל מול פני המנורה, שהוא הפנימיות והחיות, דהיינו שתייחד הגוף שהוא הנגלה עם הנשמה והחיות, וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ונעשה יחוד בכל העולמות כנ"ל.   וזהו נקרא לשמה, כמאמר רז"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. דהנה ידוע שהנוקבא מקבלת מהדכר, ונוקבא הוא בחי' דלי"ת דלית לה מגרמה כלום רק מה שמשפיע לה הזכר, והנה המעשה של המצוה שהיא הגוף, הוא בחי' נוקבא דלית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מזכר שהוא מהנשמה והחיות שהוא הסוד והנסתר. וזהו טב למיתב טן דו דהיינו כשמייחד הגוף שהוא הנוקבא בחי' דלי"ת כנ"ל, עם הנשמה והחיות שהוא הדכר בחי' ו', מלמיתב ארמלו, היינו כשעושה בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה, הוי כאלמנה שאין הנוקבא מקבלת מהדכר. וזהו לשמה לשם הנוקבא לייחד הגוף והנשמה כנ"ל, שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ונעשה יחוד בכל העולמות כנ"ל:  או יאמר בהעלותך את הנרות גו'. האותיות נקראים נרות שבהם המחשבה סוד שמן כנודע בזוה"ק, והטבת נרות הם להטיב אותיות ולזרוק הפסולת שהם המחשבות זרות. והנה יש אותיות בג"ד כפר"ת שהם כפולים דין ורחמים, ופירושו הוא, בגד לשון לבוש שנתלבשו בלבוש עב וירדו למטה במקום בגד בוגדים, ע"כ צריך קינות וכפרה מלשון בעי לכפורי ידיה בהאי גברא, כי שבעה נרות, הם ז' בחינות, ז' ימי הבנין שהעולם מתנהג בהן, והם כפולות דין ורחמים, והצדיק מהפך מדת הדין למדת הרחמים והרשעים בהיפך, ונמצא הם כפולות ובהתעלם אל מקורם שהוא פני המנורה מקום שכל הז' בחינות מקבלים משם, אז באור פני מלך חיים, ששם אין שינוי כלל, רק הכל רחמים פשוטים בלי שום תערובות דין כלל כי שם אחדות גמור".

(איך עושים את זה? איך ממתקים את מידת הגוף? הגוף ריק הוא לא רוצה לעשות כי אין לו שום סיבה לעשות, המיתוק הוא להכניס סוג של חוכמה לתוך הגוף ולהגיד לגוף בוא תעשה איתי וזה נקרא למתק.

למדנו על הכנעה המתקה הבדלה, שהכנעה זה קודם כל לחשוף שמשהו לא בסדר בי. ההבדלה נעשית על ידי התקדשות ברגע שאדם מתקדש אז יש הבדלה באופן אוטומטי מן הרע. אז יוצא שהכנעה זה הכרת הרע והבדלה זה שאני מבין שהרע לא שייך אלי ולא שייך שאני אתעסק איתו, אבל חייבת להיות המתקה כי מה עושים עם הרע? הוא פסולת? הוא הרי חצי מהבריאה, אז צריך למתק אותו וזה נעשה בהתבודדות על ידי דיבור אליו, צריך לדעת איך לשכנע אותו.)

"ולכן אמרו לגבי נר מערבי שלא היה כבה, ממנה היה מדליק ובה היה מסיים. כי כל הנרות שהם הז' בחי' שנתלבשו וירדו למטה, יש בהן כבייה לפעמים אף על פי שהאדם מתלהב לפעמים, מכל מקום נכבה גם כן, כי יחזקאל א', י"ד החיות רצוא ושוב ויש הפסקה, כי תענוג תמידי אין יכול לקבל, אבל למעלה במקורו שהוא אחדותן שם אין כבין, ונקרא נר מערבי ששם מתערב הכל, כי כל הבחי' עד שם חוזרים ומתערבין בשרשם להתאחד באחדותו, וממנו צריכין להדליק, כי החיות ממנו יתברך שמו רצוא אל האדם, ובה מסיים, ר"ל שכשמגיע למטה יש הפסקה ומסתיים, כי אחר שהחיות רצוא ממנו יתברך אל האדם אחר כך שוב אליו יתברך לבל יהא תענוג תמידי.   וזהו בהעלותך את הנרות הם האותיות, ותרגום אונקלוס באדלקותך ית בוציניא, שהוא בהתלהבותך, אז תעלה אותם אל מול פני המנורה, ואז לא יהיו כבין, כי באור פני מלך חיים ותמיד יהיה אור ולא חושך, ואז יאירו שבעת הנרות ולא יהיה שום כביה. וזהו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, ר"ל שהעלה למקום האחדות ששם אין שינוי דין ורחמים.   וזהו כוונת המדרש ויהי בנסוע הארון עשה להם סימניות למעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה והיכן מקומה בדגלים ולמה כתבה כאן כדי להפסיק וכו'. והוא כי הארון הם האותיות שבהם המחשבה כדמיון הארון שבו הלוחות, ומחשבה נקרא לוח, משלי ג', ג' כתבם על לוח לבך, והאותיות ירדו למטה למקום השפל ושינוי מדין לרחמים וכן בהיפך, לומר שאין זה מקומו אלא צריך להעלותם למקום והיכן מקומן של האותיות בדגלים, מקום ששם נאסף הכל, מלשון דגל ואסיפה והוא אין סוף ב"ה, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק, שתענוג תמידי אינו תענוג והבן:  

(בהתבודדות תפנה בשם תטא וזה תמיד נכון, כל שם פועל להנהגה אחרת של הקב"ה)

 

 

הוא אומר לך מראש אל תעשה תענוג תמידי כי "החיות רצוא ושוב", אבל איך נעשה השוואת הצורה? אז התשובה היא רק בהתבודדות, פה לא שייכת התפילה. גם במהלך עשיית המצווה יש מעין התבודדות  התבוננות התמודדות והמטרה היא להשוות צורה בין הגוף לבין הנשמה.

 

איך עושים את זה? בשעת מעשה זה מאוד קשה ולכן עושים התבודדות שזו הכנה לדברים עצמם.

מה קורה בשעת ההתבודדות- במאמר שכינתא בגלותא כשהקב"ה מרחיק את האדם, האדם צריך להצטער בצער השכינה, וכשהוא מקרב אותה האדם צריך לשמוח בשמחת השכינה.

שאל חסיד אחד- למה אני צריך להצטער בצער השכינה אם הוא מרחיק אותי? המאמר אומר שלא אני עשיתי עבירה אלא שהקב"ה מרחיק אותי כרצונו ומקרב אותי כרצונו אז למה אני אשם?

דבר נוסף- אם הקב"ה ברא את עולמו להוציא שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו ובהרחקה הוא גילה שם, אז בשביל מה הוא צריך שאצעק, מה זה מוסיף לו? פה הטעות, כי השם עדיין לא התגלה עד שאתה לא צעקת, השם מתגלה מתוך הצעקה שלך, אתה עדיין לא יודע מה הוא השם. אז יש כאן שתי פעולות, הראשונה שהורחקת והשנייה היא שאתה צועק והשם יתגלה בצעקה.

 

חנה הנביאה שפנינה ציערה אותה, התפללה לקב"ה שייתן לה ילד, אז מצד אחד היא באה והתפללה אבל רק כאשר היא נגעה במקום הצער ושפתותיה מדובבות וקולה אינו נשמע, רק כאשר היא נגעה במקום הזה התנבאה בשם הוויה צבקות, היא מצאה את השם הזה. תוך כדי שהיא הייתה בצער גדול  מאוד עלה מהתת מודע שלה למודע הוויה צבקות ואז היא התפללה להוויה צבקות שהוא ייתן לה את הילד.

 

אז יוצא שלהוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו לא יכול להיות בלא הנפש, הנפש צריכה להיות מעורבת, ברגע שהנשמה מעורבת רק אז זה יוציא.

 

בשעה הזו שאני מתבודד אני צריך להקשיב לרחשי הגוף ואני מעלה לו שאילתות נניח-

הנשמה: אומרת לגוף אני רוצה להשלים עם אדם שפגעתי בו.

הגוף: אומר לא רוצה!

הנשמה: אומרת לו אבל זה נכון לעשות אהבת לרעך כמוך.

הגוף: אבל הוא פגע בי ועל הפגיעה הזו אני לא רוצה לסלוח, ואת כל זה הגוף מדבר מתוך פגיעות, הכאב עולה והכאב ממלא לך אותיות, הרגש מעלה אותיות ומחשבות ומילים. אלו דחפים שמתלבשים במילים, זה מגיע מהאין סוף אל הסוף.

הנשמה: נו אבל מה נעשה הכול אחד וצריך לקיים כאן ואהבת לרעך כמוך.

הגוף: שוב חוזר על הטיעונים שלו- אבל הוא פגע בי והוא מוסיף טענות.

הנשמה חייבת לענות והיא לא יכולה לומר לו אנחנו חייבים לעשות את זה כי זה לא ישפיע עליו, אלא צריך ממש לענות לו. יוצא שזה דו שיח שלם שאנחנו מנהלים בתהליך ההתבודדות ואתה צריך לדעת מה להשיב לאפיקורס, ואם לא תענה לו ותעשה לו דווקא הוא יהפוך עלייך את העולם.

 

הנחש הקדמוני

(מתוך הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות)

 

נסביר- למדנו שהנחש היה ערום מכל חיית השדה, אדם היה בחוכמה חוה הייתה בבינה, הנחש היה ערום מכל חיית השדה ומכיוון שמדובר כאן בתהליך של לפני החטא של אדם הראשון אז אנחנו מדברים על היותו בכתר, ערום זה מופשט, עדיין לא היה לו מלבוש, הנחש הקדמוני היה קדוש קודש קודשים והוא נמצא בכתר והטענה שהוא טען בפני חוה היא- למה את לא אוכלת מעץ הדעת טוב ורע?

חוה: השם אסר, אל תגעו פן תמותון.

הנחש: איך מסתדר לך שיש בעולם רע? מצד אחד את אומרת שהוא יחיד בעולמו, אין עוד מלבדו, מצד שני את אומרת שיש רע בעולמו?. אז היא הבינה למה הוא מתכוון.

חוה: מה עלי לעשות?

הנחש: תאכלי מהעץ ותקדשי אותו, זאת אומרת תוציאי את הרע ותמתקי אותו.

בשנאה- תשתמשי לשנוא את הדמיון, קנאה- קנאת סופרים תרבה חוכמה, להיות עצב בזמנים המתאימים כמו בתשעה באב, כמו באבלות, תשתמשי בכל המידות הרעות כביכול לטובה, ואז לא יהיו מידות רעות זה הכול יהיה טוב.

כאן מספר לנו המדרש שהוא נהפך להיות גוף הנחש, גוף הנחש זה הגוף, אז מול מה אנחנו מתמודדים? מול אותו נחש קדמוני, נחש זה בגימטרייה משיח, צריך את האור של המשיח כדי למלא את הנחש הזה. כל ההארה שצריכה לענות לנחש הזה זה רק דיאלוגים, אין כאן שום מאבק פיזי, זה רק מלחמת תודעות, היצר הרע מול היצר הטוב. היצר הרע בדמות הנחש, הוא מעלה לך שאלות והתשובות האמת צריכות להיות מטעם התורה, וברגע שהתורה תענה לו היא תכפיף אותו. מי ששומר על גמר התיקון זה הנחש, הנחש זה הסמך ממ, הנחש הוא לא דמות שדונית, הוא תודעה, אז הוא מעלה לך טיעונים, תענה לו ואם תהיה לך דעת תורה אתה גובר עליו. וזו הסיבה מדוע לא בא גמר התיקון ולמה אנחנו לא מצליחים לנצח את יצר הרע, זה לא מחוץ לנו זה בתוכנו, זה התודעה של היצר הרע והיא מדברת איתנו וצריך לענות לו.

 

 

בשם האהבה

יש 2 אפשרויות, אחת היא גבורה לקחת אותו בכוח- נעשה ונשמע.

השנייה- לנהוג באמונה גדולה מאוד ולומר לו אף על פי שאתה צודק וזה נשמע שאתה צודק, אנחנו בעלי אמונה, וכתוב נעשה ונשמע, וכתוב ואהבת לרעך כמוך ואפילו שאתה צודק אנחנו נעשה את זה משום שאנחנו מאמינים בקב"ה שזה הצעד הנכון. מה שאתה מייצג זה את המציאות הסובייקטיבית אבל בחוץ יש אמת אובייקטיבית, בוא נצא מהמציאות הסובייקטיבית שלנו לאמת האובייקטיבית. אם האמת האובייקטיבית שלנו אומרת וזו דעת חכמים לזה ששונא אותי ולזה שפגע בי ולבקש ממנו סליחה אף על פי שלא עשיתי לו כלום רק כדי לרצות אותו, רק כדי להביא לסיום את האי הבנות הלא נגמרות האלה לידי פיתרון- אז בוא נעשה את זה. אז מה ישכנע את הגוף ותמיד הנחש ייכנע? בשם האהבה, וזה הכרטיס לכל דבר.

 

 

ואת זה היה לאהרון הכהן, הוא היה רודף שלום אוהב שלום אוהב את הבריות ומקרבן, והרבה אנשים שאלו האם לא כל הצדיקים הם כאלה? אז זה להראות לנו את העבודה שאהרון עשה מול עצמו. צריכים לזכור שהקב"ה הכניס את אהרון לרגשי נוראי בחטא העגל. בחטא העגל הוא כאילו עשה איתם ביחד את העגל, אבל במסכת אבות כתוב שכל מי שעוסק בפרנסת הציבור צריך שתהיה לו קופת שרצים כדי שהוא יהיה עניו ויגיד לעצמו יש לי קופסת שלדים בארון אז עדיף שלא אתגאה על הבריות אלא אני אפרנס אותם בצורה נאמנה, ולכן הקב"ה דאג לו לקופת שרצים.

אהרון עושה את הדברים תוך כדי חרטה.

 

כאשר אנחנו צריכים להשלים עם אנשים, דבר ראשון האהבה מחייבת, אנחנו עושים את הדברים בשם האהבה, אבל אף על פי כן לגוף קשה והוא יעלה התנגדויות וכשמרגישים רגשות מרים שיש להם מלל. הגוף אומר- אבל הוא עשה לי והוא פגע בי וכו', אבל צריכים לדעת שבאמת באמת בפועל זה שתקף אותך בסך הכול רוצה אהבה. אנחנו רק רק צרכני אהבה וכל הריבים שלנו הם ריבים על אהבה, הצרחות באות מתסכול שאנו לא מקבלים אהבה.

איפה כולם טועים? שהם מבקשים אהבה במקום לתת אהבה, מי אם כן יעשה שולם ראשון? אתה תתן ראשון אהבה.

 

הבעל שם טוב נתן הצעה- יש 2 דרכים לעבוד מול המטריקס, אחת להיכנס עם הראש בקיר והמטריקס ינצח, הדבר השני הוא להגיד אין מטרקיס, אין כפית, there is no spoon)The Matrix), אין פגיעות אין דמיונות אף אחד לא פגע בי, אף אחד לא עשה לי שום דבר, זה הכול ניסיון אם אני אוציא אהבה או לא אוציא אהבה, וזה כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף.

הקב"ה כל הזמן משפיע עלינו מחסדו, השמש מאירה על כולנו, הכוכבים מאירים לכולנו, אסור להפסיק את העברת האהבה. אפשר לעשות אחישנה על ידי זה שאדם יעשה אהבה ללא תנאי לכל אדם. ומה נעשה כשהנחש יצעק? נתעלם ממנו, נהפוך אותו ללא רלוונטי.

 

המסע שלנו הוא לא מול בני אדם, ואין כאן אדם כזה או אחר, המסע הוא רק מול הקב"ה, אין כאן מאומה חוץ מהקב"ה ותהפוך את כל הטראומות ללא רלוונטיות כי אתה מייחס אותן לאנשים אחרים, ואיך עם ישראל בסוף הזמן יוכל לסלוח לקב"ה? על גלות ארוכה על שואות מלחמת עולם ראשונה ושנייה, עם ישראל יכול להגיד לקב"ה עצור! זה חוכמה שאתה מתעמר בנו כשאין לנו דעת? אנחנו בנסתר לא רואים אותך ואתה רק צועק עליינו שאנחנו לא בסדר, לנו יש עכשיו דין איתך, אנחנו יצורים פחותי ערך, ככה זה נראה לנו וזה טיעון גדול לבית דין, מאיפה אנחנו יודעים?

 

אז שוב, לא להיכנס להיסטריה ולזכור שזה רק מסע בתודעה והוא היה צריך לעבור גם דרך הדברים הקשים האלה ולכן הכעס שלך לדברים האלה הוא לא רלוונטי כי במילא היית צריך לעשות את המסע הזה זה מסע חשוב.

 

 

אם כך מה התכלית של המסע?

 

הדרך, אתה צריך לעבור שם, זה הניסיון...אנחנו לא אמורים לפתור את הבעיות אנחנו אמורים לעבור שם, מישהו אמור לפתור לי בעיית חוב אם אני אמור להרגיש מה זה להיות בעל חוב?, מישהו אמור לפתור לי בעיה של אדם שנפטר מהעולם? מי יפתור בעיה של רווקות ממושכת?

אין צורך לפתור את הדברים אלא צריכים לעבור בחוויה שלהם, אנחנו חייבים לעבור את החוויה של זה ואף אחד לא יפתור את זה, אם אתה מגלה שאתה בחוב גדול, פשוט תשהה בזה.

ואם נשאל למה אנחנו צריכים לשהות בכל אחד מהמצבים האלה?

תשובה: כדי לקיים ואהבת לרעך כמוך, כתוב אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו כי כשתגיע למקומו אתה תתנהג בדיוק כמוהו. הפרמטר ההכרחי לאהבה הוא הבנה הדדית אבל אני לא אצליח להבין אדם עד שאני לא אגיע למצב שלו, אז איך אני אבין אדם בחוב אם אני לא הייתי בחוב? איך אבין אדם בדיכאון אם אני לא הייתי בדיכאון?

מה השגנו עד היום? את כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שהתנסינו בו, הבעיה היא שאנחנו לא יודעים להשתמש בכל מה שעברנו. והשימוש הוא שנבין אדם אחר עם כל מה שעברנו, אנחנו צריכים להבין את הזולת.

 

כל הזמן צריכים להחזיק בראש שמה שאנחנו עוברים זה טוב, מי שמעביר אותי את הדברים זה הקב"ה זה לא בני אדם, אנחנו עוברים סיטואציות שלא צריכים לפתור אותן אלא לעבור אותן, והמטרה היא שכדי שאוכל לקיים ואהבת לרעך כמוך.

 

 

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים