Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

בס"ד

חוקי הנצח והאהבה - פרשת בחוקותי התשע"ה / הרב אריק נווה

 

 

חוקים רוחניים

 

כתוב- "אם בחוקותיי תלכו"- ובהמשך כתוב- "והארץ נתנה יבולה ועץ השדה ייתן פריו", אז צריכים להבין את עניין השמיטה ומה זה חוק ברוחני.

בכל העולם חוק הוא סוג של כלל או מוסכמה שמביאים אותה לבית דין ארצי וצריך ללכת לפי חוקי המדינה, יכול המחוקק לבוא ולשנות את חוקי המדינה, אז נראה לנו שחוק יכול להשתנות בהתאם לזמן, לאנשים, או לקושי, ולכן הרבה מאשימים את התורה אולי היא לא מעודכנת, אולי החוקיות היא לא הוגנת וטובה, לכן צריך לדעת מה זה חוק ברוחני. חוק ברוחני זה אקסיומה, זה מחויב המציאות וזה חוק שאי אפשר לשנות. ישנה מערכת שלמה של חוקים שנובעת מדבר אחד.

החוק הראשוןהקב"ה מצוי ומשגיח ואני לא יכול לפעול נגד החוק הזה.

החוק השנישנובע מזה הוא חוק האחדות, יש חוק האחדות שמתקיים ביקום, בסיס היקום לא משתנה מזה וברגע שאדם פועל נגד החוק הזה על ידי זה שהוא עושה פירוד, שנאה, מחלוקת, מלחמה, חוק האחדות פועל, (כמו אדם שזורק אבן כלפי מעלה, חוק המשיכה מושך את האבן למטה) אז אם האדם יפעל נגד חוק האחדות והוא יפריד אז חוק האחדות ירצה להחזיר את זה, מכאן באו החורבנות לעולם, אנחנו ניסינו להחריב את העולם והקב"ה ניסה ליישר את העולם, כל המלחמות והחורבנות הם יישור העולם, וזה שייך לתיקון העולם- מי המבול, דור אנוש, הריסת מגדל בבל, חורבן בתי המקדש, השואה, מלחמת העולם הראשונה והשנייה וזה למעשה תיקון העולם, כי קודם היה הרס העולם, אנשים כל כך עסקו בפירוד שהכוח הזה בא ואיחד את הכול, אומנם זה נראה לנו כמו הרס גשמי אבל זה מבנה רוחני כי המבנה הרוחני- התודעה האנושית עסקה בפירוד ובהריסה אז בא חורבן פיזי שגרם לכולם להפסיק לחשוב כך.

החוק השלישי- חוק אהבה ללא תנאי- העולם הזה בנוי לאהבה ללא תנאי הוא לא בנוי לשנאה, אז ברגע שאדם נוהג הפך החוקיות החוק הרוחני פוגע בו, מתנקם בו כביכול, אבל שוב זה לא כמו אבא שרירותי שאם לא פועלים לפי רצון האבא הוא מעניש, פשוט יש חוק ואם אתה פועל נגד החוק, החוק עושה את שלו. אז אם החוק הוא אהבה ללא תנאי ואתה עוסק בשנאה אז צפה לפגיעה, אבל לא בגלל שהסבת את תשומת הלב של הקב"ה והוא מתעצבן עלייך, אלא כי אתה פשוט פועל נגד הטבע, נגד החוקיות.

 

כתוב- "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו"- אנחנו לא צריכים לחרוש ולזרוע, הארץ בעצמה צריכה לתת יבול, ככה הקב"ה ברא את הכול, כל גידול היה במקום שלו, הגפנים והכרמים במקום שלהם, האבטיחים במקום שלהם וכך כל דבר, ויש מספיק לכולם וככה זה היה צריך להיות. "ועץ השדה ייתן פריו"- רש"י אומר שעץ השדה זה עץ סרק. הקב"ה לא ברא עץ סרק אבל בגלל שהאנשים לא הלכו לפי החוקיות הם שיבשו את העולם ואז הארץ לא נתנה את יבולה ונאמר לנו- "בזיעת אפך תאכל לחם". קודם עשיתי שהכול באופן טבעי יצא ועכשיו מחטא אדם הראשון קלקלת את זה, אז תלך לעבוד ואתה תעשה שזה יגדל ואז נולדו גם עצי סרק.

לעתיד לבוא החוק יחזור על כנו, אבל גם עכשיו זה ככה וחשוב להבין זאת ולכן כתוב- אם בחוקותיי תלכו. לכאורה היה צריך להיות כתוב- אם את חוקותיי תשמרו, אבל צריך ללכת בחוק, כתוב- נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה שאדם צריך להיות מהלך ומתפתח.

 

אם במדינה רגילה אדם לא שומר חוק, נניח שנסע במהירות מופרזת ואף אחד לא תפס אותו אז לא קורה לו כלום, אבל אצל הקב"ה אין מצב שבאי הליכה בחוק לא יקרה כלום, היקום יתנקם בך. מבחינת החוק, אם החוק הוא באמת אקסיומה וזה מחויב המציאות וזה לא משתנה אז איך האדם יכול לעשות פירוד? איך האדם יכול לשנוא? איך הוא מסוגל? הרי זה חוק. חוק זה כוח כל כך חזק שלא משתנה, אז איך יכול לבוא אדם ולעשות מלחמה? ולשנוא? ליצור פירוד? ולהרבה זמן, אז למה החוק לא פועל על המקום? איך יכול להיות שששת אלפים שנה לא קלטנו שיש כאן חוק ואנחנו לא שמים אליו לב? התשובה היא שאם יש רעידת אדמה אנחנו לא מקשרים את זה לזה שמד השנאה עלה, אז איך נראה את הקשר?

 

החוק לא זז והרמח"ל אומר שעל עצי סרק יש עצי פרי ובאמת כשהולכים לבית המקדש השלישי הוא נמצא שם ומי שרואה את האמת, האמת לא השתנתה, מי שעובד לפי החוק- האמת לא השתנתה והכול נמצא, האדם משנה רק את התודעה האישית שלו הוא לא משנה את המציאות, והוא לא פועל נגד החוק אלא הוא מתעלם מהחוק, והוא נותן דוגמא של איש עיוור שיוצא בצהרים ושואלים אותו מה עכשיו? והוא אומר חושך אבל בעצם צהריים אז מי צודק? אז ברור שבמציאות הסובייקטיבית שלו הוא עיוור וחווה חשיכה אבל האמת היא שיש אור.

אז ככה גם אנחנו, אנחנו לא רואים את האהבה שיש כאן, את האחדות שיש כאן, ואנחנו מדווחים מתוך העולם העיוור האישי שלנו. בחוץ יש אהבה יש אחדות, זה ככה קיים, אני הוויה לא שניתי ואנחנו מסתובבים כאן כעיוורים.

 

 

 

 

 

הוא עשנו ולא אנחנו

 

יש עוד עניין ב"אם בחוקותיי תלכו", למה אדם לא הולך? למה הוא עוצר? אחת מהשניים או שאין לו יכולת ללכת או שהוא עיוור, אבל הוא אומר- אם בחוקותיי תלכו אז סימן שאתם רואים, הוא נתן לנו עיניים פקוחות כדי ללכת.

 

"אם" זאת מילת תנאי אז יש מצב שאתם לא תלכו ולרוב אתם לא תלכו, ושואלים למה שלא נעשה את החוק? כי האדם אוהב יותר מידי לחשב בשכל שלו, במקום למלא הוראות פשוטות הוא מתחיל להוסיף חוכמות ואז הוא לא עושה או שהוא גורע כי חוק זה דבר מדויק, אז מצווה זה חוק ותורה זה חוק. בחסידות שאלו למה זה כל כך קשה ללכת על פי חוק? למה אנחנו כל כך קשים?

 

בראש ובראשונה צריך לראות את בעל התני"א לנגד עינינו שאמר- אל תהיה רשע בפני עצמך "הוא עשנו ולא אנחנו", וזה אומר שזה חלק מהתיקון שבאנו לעשות, אבל כדי שייווצר כאן אדם שהוא כל כך מיושר לקב"ה ועושה רק מה שהקב"ה אומר לו ועושה את המצוות כמו שצריך צריך תכונה בנפש, כי לכאורה ברגע שאדם מאמין זה נראה פשוט, אבל יש לנו משהו רגשי שעוצר אותנו אפילו מללמוד את המצוות או ללמוד את ההלכות, ואומרים לנו זו הדרך לגן עדן ואם תעשה את זה אז אתה מסודר כי בשביל זה באת.

אבל לנו יש התנגדויות וזה טבעי מן הסתם, זה חלק מהתיקון ואנחנו צריכים לעמוד על התיקון הזה, לדעת למה אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בפשטות, למה הגאווה הזו והעיקשות הזאת?

זה לא נאמר בצורה של מוסר, אנחנו תלמידי קבלה ואנחנו לא אוכלים את הלב כי המטרה שלנו היא לנסות להבין- ככה השם ברא את זה שנתנגד, הוא ברא יצר רע וברא תורה תבלין, וכאן נמצאת המלחמה.

 

פרשת בחוקותיי זה סוף, הכול הולך אחר החותם  וצריך ללמד אותנו הרבה איך לעשות את זה. אפשר לדבר על זה גם מבחינה מוסרית וגם בצורה קבלית.

בצורה מוסרית- אנחנו קשים עקשנים ונהנתנים ואנחנו פוסחים על שני הסעיפים וזה נוח לנו לבוא ללמוד קבלה ולא לשמור שבת, אבל צריך לדעת שנשלם על זה קשות כי הקב"ה הוא לא דואלי הוא אחד ואת החלק המרדן אצלנו הוא לא יקבלועל זה יש גלגול, החלק הטוב עולה למעלה החלק הרע יורד למטה וזה עינוי מאוד גדול לנשמה.

 

 

האמת של המילה

 

עניין של החוק בא להפוך את האדם מלהיות דואלי להיות אחד. אנחנו נפגשים עם הקב"ה במילים בערכים. יש לנו את עצם הבורא, את אורו ואת העשר ספירות שזה כמו המחשבה של הבורא, מהמחשבה הכי דקה עד המחשבה הכי גסה. מכתר עד מלכות כל המחשבה הזו נקראת רצון. יש 4 בחינות לרצון- מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל. זה נקרא רצון כי ביחס לאור שאור זה כלל כל השפע אפילו הכתר רוצה לחזור בחזרה לאינסוף ונתנו דוגמא שזה כמו הגלים שבים, הגלים רוצים להירגע אף גל לא רוצה להיות בתנועה כי כולם רוצים את השקט.

הקב"ה נתן לנו ממשק שזו המילה- אמת, אהבה, צדק, חסד וכו', והקב"ה אומר יש את כל עולם המשמעויות למילה עצמה- פשט רמז דרש שעומד נגד עולם העשייה היצירה הבריאה והאצילות ואלו עולם המשמעויות.

ניקח את המילה אמת, כתוב- ותשלך אמת ארצה, שהקב"ה לקח את האמת שזה הוא והשליך אותה ארצה עד לרמה של חפץ. אז אם נסתכל על כוס ונשאל מה זה? אז זו כוס וזו אמת מוחשית, אחר כך כתוב- "כוס ישועות עשה ובשם השם אקרא", אז עכשיו עוזבים את הכוס המוחשית ועוברים לכוס רעיונית, לכוס מחשבתית וככה למעשה אנחנו עולים במשמעויות, זה שייך לעולם המשמעויות שזה שייך לספירות וככה אני עולה מהמלכות לעולם היצירה, זעיר אנפין, משם לבינה, לחוכמה עד שאני מבטל לגמרי את העובדה החושית. אז גם בהתחלה הכוס המוחשית הייתה אמת אבל היא הייתה שייכת לעולם העשייה, ואמת בעולם היצירה היא אחרת מאמת בעולם העשייה וכך בכל עולם האמת היא אחרת.

אז האדם צריך להיות בעולם המשמעות, לנדוד לפי הפרד"ס ואחר כך הוא צריך לגלות את האור שיש במילה וזה קורה אחרי הרבה זמן, אחרי שעוברים דברים בחיים האלה אחרי שמכירים את השקר אחרי שמכירים את האמת ואז להגיד אני יודע מה זה אמת וכשתגיד אני יודע מה זה אמת אז יש לך את האור של האמת.

 

אור זה גילוי אבל הקב"ה לא מסתפק בזה והוא רוצה שתהיה עצם האמת, עצם הדבר עצמו כי אם רק תגיד אמת אז אתה יכול גם לומר שקר, אם רק תלמד על אהבה אתה יכול לשנוא, ואם תעשה מדי פעם חסד אז אתה יכול גם להתקמצן מידי פעם ואז מה אתה? אתה דואלי ואת זה הקב"ה רוצה לבטל שלא תהיה דואלי שתהיה עצם הדבר עצמו.

זה התפקיד של החוק, זה מה שהוא עושה הוא מביא אותי מדואליות לאחד.

 

 

 

 

 

להיות מקור המידע

 

אמרנו שלנו קשה להתמודד עם זה ונבין מבחינה קבלית.

דבר ראשון שיש לזכור כשעולה בנו דבר רע- "הוא עשנו ולא אנחנו" ואיך רואים את זה? כי זה עולה בתור אינסטינקט, אנחנו מתנגדים לכולם, ההורים אומרים- לך תסדר את החדר ואתה אומר לא רוצה, וכל מי שיגיד לך משהו אתה תתנגד כי זה חיצוני לך, אם ככה, יש לנו התנגדות לקבל מידע או אור שהוא חיצוני לנו, אם אני הייתי מקור הידע אז אין בעיה אני אעשה את זה. אז אנחנו נאטמים לשמוע מכיוון שאנחנו לא המקור של המידע, אנחנו אלוקיים והקב"ה הוא מקור המידע והקב"ה לא יקבל פקודה ממישהו ומכיוון שאנחנו אלוקיים אז יש לנו כאלוקות בעיה כאלוקות לא כאגו, לא להניב את הדעה הזו מעצמנו.

יש לנו התנגדות גדולה להיות בעלי סדר יום שהתורה הכתיבה אותו כי אנחנו רוצים להניב ולהיות מקור של מחשבה בפני עצמנו.

בתורת הקבלה לוקחים את כל תורת המוסר והופכים את הכול לטוב, אבל מה טוב בזה שאנחנו לא מסוגלים להגיד: טוב, הרב טוב, הקב"ה טוב, אז הקב"ה אומר- זה טוב אם זאת תהיה הדעה האישית שלך, תלמד ובתהליך הלימוד תהפוך את זה לדעה אישית שלך ועד שזה לא יהיה כך זה לא ייפתר, עד שאני לא אכנס למצווה ואבין למה השם נתן אותה רק אז אני אעשה אותה, כי אז אני משלים איתה מקבל אותה ועכשיו היא הדעה שלי גם כן, זו מסקנה שגם אני הגעתי אליה שזה טוב שזה יעשה ככה.

 

 

תשובה מיראה תשובה מאהבה

 

וכאן זה ההבדל בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה.

בתשובה מיראה אדם עושה מה שאומרים לו. אבל הקב"ה רוצה שאתה תהיה מקור הידע וזה עניין השותפות, הקב"ה אומר בוא נעשה תהליך מחשבתי ביחד, ונגיע ביחד לאותה מחשבה, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו בעצמנו היינו כותבים את עשרת הדיברות כמו שהן, ואנחנו בעצמנו היינו מחוקקים את המצווה. לפני המצווה יש את הסיבה שהיא נתנה ואם תבין אותה אז יהיה לך ברור למה המצווה היא חשובה וצריכה להיות.

 

מצוות פרו ורבו לדוגמה- כדי להוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו זה בעצם להוציא ילדים, כל אחד מאיתנו הוא שם פעולה וכינוי, ואם אתה לא מוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו אז אתה בעצם ממתין וזה לא מגיע לסוף ואז צלם אלוקים שזה שמותיו פעולותיו וכינויו לא בא לידי השלמה.

וככה אתה נכנס לכל מצווה עם הקב"ה ואתה מבין כמה חשוב שהיא תהיה ואז היא יוצאת מתוך דעתך ואתה אומר גם אני  מחוקק את זה ואז זה יהיה יותר קל לעשות את זה כי זה בא כבר כרעיון אישי ממך.

 

 

ענווה

 

צרה היא כמו מכה שאבא נותן לבן שלו, כאשר הבן חצוף ועז נפש אז האב נותן לו מכה, אז הקב"ה אומר לנו לעשות מצוות ואנחנו לא עושים אז השם נותן לנו צרות, קודם כדי לגרום לנו לענווה, הענווה היא כנגד עזות המצח, הסגולה הגדולה ביותר בשעת צרה היא ללמוד על ענווה. לומדים על ענווה מהספר ראשית חוכמה אבל הוא קשה, יש ספר שנקרא ארך אפיים שהוא מאוד מומלץ, אז צריך ללמוד הרבה על ענווה.

 

כדי להידבק בקב"ה אנחנו צריכים להידבק בערך, אתה לומד מילה ואתה לומד את הערך של המילה עצמה. ההגדרה של המילה עצמה- זה יכולת ההסתגלות אל האמת. מהי יכולת ההסתגלות אל האמת? – אדם שומע הרבה הרצאות ומסכים עימן אבל כשהוא חוזר הביתה הוא חוזר לעולם שלו ולא עושה כלום מההרצאה והעניין הוא שנוצר דיסונאנס גדול בין מה שאנחנו מסכמים עימו במחשבה לבין מה שהגוף שלי עושה בפועל. כדי לאזן את הדיסונאנס הזה זה נקרא ענווה, כי ענווה היא יכולת ההסתגלות אל האמת. כביכול המחשבה מקבלת את האמת היא הסתגלה אליה ואילו הגוף לא מסתגל אל האמת, האמת עדיין גדולה עליו והוא עדיין מתנגד לה ולא מקבל אותה וההארה לא נכנסת לגוף.

איך אפשר להכניס את ההארה לגוף? הדבר הראשון- על ידי התבוננות והסכמה מבפנים, שזה יבוא מצדך- אבל זה קשה מאוד ותלמידי חכמים עושים את זה. הדבר השני הוא ענווה- ענווה יושבת על אמונה, אני אהיה בענווה ואני אקבל ואסתגל אל האמת אם אני אאמין בזה, אני אאמין אז אני אהיה עניו לגבי זה.

על מה אמונה מתיישבת? אמונה זה דבר מאוד רגיש וצריך לדעת איך להתחיל לבסס אמונה. אם תיקח כעת אדם מהרחוב אל תבסס לו דעת אלא תנחיל לו ידע וכדי להנחיל ידע אל תיתן מידע כי אתה תאביס אותו ואין כפיה ברוחני, התפקיד שלנו הוא לגרום לו לאמונה, משה רבנו בסנה לא ביקש מהקב"ה ידע כדי להנחיל לעם אלא הוא רצה שהעם יאמין לו, ידע זה דבר חמקמק והדבר היחידי שיחזק את האדם הוא האמונה. אנחנו לא מאמינים ובגלל זה אנחנו לא הולכים בחוקות אם היינו מאמינים היינו עושים זאת. יש הרבה ידע אבל אין אמונה, האמונה תגרום לך להידבק.

 

 

 

איך בונים אמונה נכונה?

 

"וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. ,טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם......וכו'"

 

הקב"ה אומר שאם לא נלך בחוקותיו יהיו עלינו קללות קשות. אם נאסוף את כל הכעס של הקב"ה שנמצא בפרשה הזו הכעס הוא שהאדם אינו ער בעולמו ואין חקירה ומחשבה, האדם נולד לגן השעשועים הזה וישר עולה על המתקנים והוא לא שואל האם יש משהו מחוץ לגן, ומי עשה את הגן, מי אני, ומה אני, פשוט לא מעניין אותו כלום וזו הבעיה המרכזית- השינה.

כתוב- "ויפל השם תרדמה על האדם", תרדמה= תרד מה, ירדה המהות, וכאשר האדם לא חושב ולא מתבונן לא שואל ולא חוקר הוא ישן. האדם צריך להיות ערני וחקרן לגבי המציאות הזאת.

 

כדי לעורר את האמונה צריך מחקר והאדם צריך לשאול שאלות, והשאלה היא איך מעוררים את תשומת הלב של האדם. כשבא אותו גר להלל הזקן ואמר לו- למדני את כל התורה על רגל אחת אז הילל אמר לעצמו- אני צריך לענות לו תשובה שתתפוס אותו ותשכנע אותו, לכאורה הוא ענה לו- " מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך" וזה תפש אותו. אנחנו מנסים להבין מה היה מיוחד בזה שהגר נתפס בזה, ומה שמעניין הוא שהוא אמר לו שזו תורת האהבה.

התורה שלנו היא תורה שמלמדת לאהוב ואף אחד לא יתנגד לתורה כזו ואין שום תורה בעולם שמדברת בצורה כזו. התורה שלנו היא תורת הרגש ולכן אותו גר אמר אם כך אז אתם הדת האמיתית. ואהבת לרעך כמוך זאת כל התורה.

הרב אשלג כותב שכל התרי"ב מצוות נועדו כדי לקיים את המצווה של ואהבת לרעך כמוך.

 

משה קיבל תורה מסיני, מתוך השנאה, מתוך זה שהוא הבין שהבעיה שקיימת בעולם היא שנאת חינם, אנחנו חולים בשנאה ומה שירפא אותנו היא התורה שהיא תורת אהבה, וכל המצוות הן כדי שנלמד לאהוב, שומרים שנת שמיטה כדי לאהוב שומרים שבת כדי לאהוב וכו'. הבעל שם טוב אמר את זה בצורה הכי מפורשת שהתורה היא תורה של אהבה. הילל הזקן אמר- מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך. כל עוד אתה לא יהודי ולא לומד תורה אתה שונא.

כל המצוות באות לתקן את השנאה שבנו, שנת שמיטה מעלה את כל הדברים החשוכים בנו ומאירה אותם וגם השבת וכל יתר המצוות, התורה באה לתקן את השנאה שבנו והתורה תלמד אותנו איך לאהוב.

 

היה מעמד מתן תורה אבל קבלת תורה היא כאשר האדם יקבל את התורה, היחידי שקיבל תורה הוא משה כי הוא ידע שהשנאה היא הבעיה שלו ולא מדובר על שנאה תהומית שמרגישים לאדם אחר, אלא מדובר בשנאה פשוטה של דיסטאנס, אני לא אתה ותתרחק ממני, שנאה זה לאו דווקא שנאה מזידה, מספיק שאתה חושב שהאחר הוא אחר ואין קשר ביניכם זו כבר שנאה, צריכים להיות באהבה אקטיבית כל הזמן והתורה והמצוות יתנו לך כוח ויפתחו בך דברים.

אנשים לא יודעים שמצוות קציצת ציפורניים קשורה ל-ואהבת לרעך כמוך, כל העולם נמצא בתוכנו ואם כך אז גם החיות נמצאות בתוכנו ומה החיות עושות? כל משפחת החתולים ישר שולפים ציפורנים וציפורנים זה כלי משחית ואנחנו קוצצים את הציפורנים? זה מזיקים ממש, בתוך הציפורנים יש את השנאה הכי גדולה שיכולה להיות.

 

 

תורת המוסר נמצאת ברקע כדי ליישר את האדם מהצד של הלא תעשה, אבל הפכו את זה לעיקר, לקחו את כל היראה והפחד והפכו אותם לעיקר ואז האדם אומר- אני מפחד בכלל לגשת אל הקודש אבל אל לנו לפחד כי הקב"ה זה הבית שלנו והוא רוצה לראות אותנו מתחילים ללכת לכיוון הקדושה ולעשות מעשים לשם שמים.

 

 

התורה היא רק תורת אהבה שבאה ללמד אותנו איך לאהוב.

 

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים