Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

בס"ד

סוד הפרות של פרעה בחנוכה | הרב אריק נווה

פרשת מקץ התשע"ה

 

סוד הנר

כשאנחנו מדליקים נר השמן נשרף או השעווה, הנר מכלה את השמן לבסוף נשאר אינסוף, אז הנר דולק כדי להתכלות זו התכלית שלו, לגלות שכל העולם יואר גם בלעדיו, הוא מאיר לרגע ואחר כך הוא יגלה שהוא כשרגא בטיהרה, בטל כנר בפני האבוקה, אבוקה זה הקב"ה, אז צריכים להבין שאנחנו מתכלים לתוך המציאות הזאת, אנחנו כמו נר שבא לכאן לשבעים שנה ומתכלה, ואחר כך שוב בא לעוד שבעים שנה ושוב מתכלה, וככה זה ששת אלפים שנה, אלו ששת אלפים שנה שנועדים להתכלות. השמן או השעווה זה הגוף, ומה שנשאר בסוף זה הנשמה. אז אם נבין שזו התכלית אז נצא בראש אחר לרחוב, אנחנו צריכים לגעת בכול נשמה כי "אור עליון פשוט ממלא כל המציאות" הוא לא רק אישית אצלך אלא אתה צריך למלא את הרחוב, ולהעביר אור ממך אל האחרים או בשיחה שכלית, או ברגש או בגוף והוא צריך להעביר את זה הלאה וככה יעבור אור בין כל האנשים וכשכל האנשים יהיו פשוט פתוחים זה יהיה בחינת אינסוף.

 

חנו כה

חנוכה= חנו ב-כ"ה, כ"ה זה כמו- "כה אמר השם", כה בלשון הקודש זה-"ככה", ככה הוא אמר, אבל זה לא "ככה" של דווקא וגם לא "ככה" –הנה הדברים, יש כה אמר השם- הנה הדברים אשר אמר השם, הנה אני פורש- כך אמר השם. המילה "כה" יותר עמוקה וככה- זה כמו אקסיומה.

"ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחווה ונשובה אליכם", כה זה לא מקום ספציפי, אלא אנחנו נלך עד לטבע הרוחני, עד מחויב המציאות, נלך מהזמני אל הנצחי, והנצחי נקרא-"כה". הנטייה של האדם זה לחשוב זמני ואנחנו קופצים מהעבר לעתיד, והחנייה ב"כה" היא מה שהמוח הימני עושה בדרך כלל- המוח הימני נמצא בהווה מתמשך, וזה זמן נצחי, לכן חנוכה עומד כנגד ספירת נצח ולחנות ב"כה" זה כמו לחנות בנצח.

הנפקמינה לגבינו- לחנות בנצח הכוונה התחברות אל הנצחי וזה נעשה על ידי הדלקת הנרות שמגלה את האור הגנוז, ו"כה" זה 25 בתורה שזה אור. אז ההתחברות אל האור זה למעשה חנו ב"כה", לחנות באור זה להסתכל על האקסיומה. ולמעשה זה כל הרעיון של החשיבה של חוכמת הקבלה. בניגוד לפשט שהולך כביכול לאורך זמנים ולאורך אירועים, הקבלה לא מדברת על זמנים ואירועים היא מדברת איתך על מה שקורה עכשיו, "דע כי טרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות", אז היא מדברת על הכאן ועכשיו ומתארת לך את התהליכים הרוחניים שמתרחשים בתהליך. אז בחנוכה מתחברים לזמן הנצח.

 

חוכמת הקבלה כתובה בצורה מטפורית כי היא לא יכולה לדבר על הדברים כהווייתם. אור זה גילוי, וחלל פנוי זה הפער שיש בנינו לבין הקב"ה, שוויון הצורה והופכיות הצורה, זה הכול מטאפורות כדי להסביר לנו את הכול ביחס לקב"ה, היחס של הכלים אל האורות. עניין האור זה אומר גילוי, ואור אינסוף זה הגילוי המקסימאלי, וברגע שמגיעים לגילוי המקסימאלי אז זוכים לאור אינסוף. אבל מה זה אומר הגילוי המקסימאלי?

התשובה היא- שיש שם חירות כי אתה רואה ויודע את הכול, יש שם מלאות מכיוון שהמחשבה הרגש והגוף נמצאים בנקודה אחת וזה העונג וזה אור אינסוף. מה זה בדיוק כהווייתו? אף אחד לא יודע עד שהוא לא יהיה שם, אבל לגבינו האור הוא גילוי.

 

פרעה

יש את המילה פרעה- והמילה פרעה זה גם כן גילוי. יש את המושג שנקרא- פריעה שאנחנו עושים, למשל בדין אישה נאנסת צריך לפרוע את שערות ראשה, הכוונה לגלות את שערות ראשה יש כיסוי ראש, וגילוי השערות זה פריעה, בברית עושים גילוי עטרת התינוק, אז פריעה זה גילוי אז פרעה זה מגלה, פרעה מגלה לנו. החלומות של פרעה הם מעניינים מאוד וכתוב שחלום של מלך הוא חלום של כל העולם כולו.

 

יוסף יודע שהמושג שנקרא פרעה זה גילוי, אז מה פרעה מגלה? נעזוב את הפרסונה פרעה ונתייחס רק לקונספט פרעה. יש גילוי מהצד של הסיטרא אחרא, ולא סתם אלא שהרוע בולע את הטוב. אז החלומות של הקדושה זה פריחה, צמיחה, התגלות, השראה, אחדות, חיבורים, ובסיטרא אחרא- הכול שאיבה, וזה מחריד את יוסף, איך יכול להיות שהרוע כל כך קשה שהוא בולע את הטוב עד שזה "לא נודע כי בא אל קירבו".

פרעה בעצם מגלה ליוסף שיש רוע כזה בעולם, ונותנים את זה ליוסף כי זה לא מצב סטאטי וכאן צריכים לדעת לעשות עם זה משהו. פרעה מגלה לנו דרך החלום שלו שיש מציאות שהרוע יבלע את כל הטוב בעולם ולא יהיה זכר לטוב, (מה שנראה לנו היום כטוב הוא לא כזה טוב).

 

הכוח של האור גדול פי 500 מהכוח של החושך, אז האור היה צריך הכי הרבה להיראות וזה היפך החלום של פרעה,

אם הפרות האלה כל כך שדופות ורעות מראה אם הן בולעות פרה אחרת אז הן צריכות להיראות כאילו הן בלעו משהו, אז איך זה קורה שלא רואים כלום.

לנו יש נשמה ויש לנו גוף והנשמה היא אינסופית והגוף בלע את הנשמה ולא נודע כי בא אל קירבו, לא רואים את זה לא רואים שום גילוי. אז שבע פרות אכלו שבע פרות בריאות ולא ראו כלום אז ברור שזה מרמז על משהו רוחני ולא גשמי.

איך זה יכול להיות שיש כאן שביעייה של הסיטרא אחרא שבולעת שביעייה בסיסית שחייבת להיות פה שזה הנשמות שלנו, וזה לא נודע כי בא אל קירבם, איך זה יכול היות?

 

הפתרון של יוסף-

בזמן שיש לנו את השבע שנים הטובות הבריאות בואו נאגור נאחסן, לא נאכל את הכול ואז כשיגיעו השבע שנים הרעות נשתמש בזה לאט לאט. ננסה להבין מה הוא אומר- לכאורה ההנחיה בגמרא היא הפוכה, ההנחיה אומרת:

יש ניסיון שמי שלומד מתוך עוני סופו שילמד מתוך עושר, ומי שלא מקיים את התורה בעושר לא יקיים אותה בעוני.

אז אנחנו צריכים לעבור 7 שנים רעות ואז מתוך זה שהיו לנו 7 שנים רעות אנחנו נעריך מאוד את השבע שנים הטובות ואז כל גרגר נחסוך אותו, אבל פה הקב"ה הופך את הכול ואומר- אני אתן לכם קודם כל שבע שנים טובות, ואחר כך אני אתן לכם שבע שנים רעות. ואנחנו מנסים להבין את ההיגיון הזה, לכאורה אצל האדם זה עובד הפוך-

כל הניסיונות שלנו בהתחלה אלו ניסיונות מרים ואחר כך מגיע דבר טוב, וצריך לדעת שבסיטרא אחרא זה תמיד הפוך, בלעיסת מסטיק בהתחלה הוא מתוק ואחר כך הופך למר ואילו בקןדש זה הפוך- זה מתחיל מר ובסוף הופך מתוק.

אז מבחינת החלום עצמו- קודם זה טוב אחר כך זה רע, וזה פרעה. קודם צריכים לדעת איך זה עובר בסיטרא אחרא- קודם מתוק אחר כך רע, והרע שבא אחר כך בולע את הטוב ולא נודע כי בא אל קרבו—כל הזמנים שהיה לנו טוב בהם אנחנו לא זוכרים אותם אפילו, הזמן של הרע יבלע את זה. אז צריכים לראות איך מתנהלים ומה עשה שם יוסף שהוא פתר את החלום וגם הצליח במציאות.

יוסף אמר בוא נעשה ערי מסכנות, נחסוך. ננסה להבין מה הוא אומר- הרי זה רוחני, נעזוב לרגע את הגשמי.

איך אפשר לחסוך רוחנית? מה זה חיסכון רוחני? רוחני הרי זה זיכרון זה משהו שהיה לי ועברתי אותו, היו לי שבע שנים טובות עשו לי טוב על הנפש, נניח שהיה לנו טוב בילדות, בבחרות, אחר כך נכנסנו שנה אחת לדיכאון, באותה שנה של דיכאון שואלים אותך- לא היה לך משהו טוב בחיים? אתה לא זוכר משהו טוב שהיה לך בחיים? זה מספיק מה שהיה לך כדי להאיר עכשיו את רגעי החושך האלה? איך יכול להיות שעכשיו החיים התבטלו ואתה מוכן עכשיו למות? אז איך אפשר לחסוך מהרגעים הטובים לרגעים הפחות טובים?

 

השאלה הזו באה לידי ביטוי גם בלימוד התורה. יש מצבים שלא יהיה לך מוחין, אנחנו נמצאים על רכבת הרים מטורפת, זה הרי זמנים של גילויים והקב"ה מעביר אותנו עכשיו בכל הנפש ויש פוקטים(כיסים) של טוב ואור, ויש פוקטים של חושך, אז יש זמנים שאתה שולט ויש פעמים שאתה ריק לגמרי ואלו זמנים שאתה נופל ויכול אפילו לכפור, אפשר ליפול מהדרך לגמרי, אז איך אפשר לחסוך מוחין מהזמן הטוב לזמן הרע?

בגשמי אפשר להבין איך לחסוך- עושים מחסנים, איך עושים את זה ברוחני? איך עושים מחסנים רגשיים ומחסנים רגשיים?

כל מה שמספרים לנו זה הכנה לבאות, כאילו הקב"ה מאוד תמהה כביכול על עם ישראל- איך היינו כאיש אחד בלב אחד, אני אמרתי לכם "אנוכי השם אלוקייך" כלומר היה גילוי מוחלט ואחר כך התדרדרנו לתקופה שלא חושבת שהקב"ה קיים בכלל, אז איך זה יכול להיות? וזה קורה בכל סוג של גילוי שהוא נשכח, בתחילת זוגיות חברות, בהתחלה הכול טוב ואחר כך כול הטוב נשכח.

 

עולם שנה נפש

הפתרון הוא בעולם שנה נפש, עולם זה המרחב, שנה זה הזמן ונפש זה אנחנו, הנפשות הפועלות.

בעולםהקב"ה נתן לנו ציון את בית המקדש- הוא ציין תבואו לבית המקדש יש לכם את ארץ ישראל הוא הזכיר לנו איפה הקודש נמצא, יש לכם בתי כנסת סוכות. בשנה- עניין של שבת מזכיר לנו, החגים מזכירים, החודשים מזכירים, ובנפש יש רגעים  של אהבה גדולה מאוד שכל אחד מאיתנו חווה ואז התרוקנות גדולה מאוד. אנחנו כאילו צריכים להכין את עצמנו שיש מלאות כמו שזה היה באור אינסוף, ואז יורידו אותך למלכות דמלכות. הקב"ה עשה-אור אינסוף, כתר, חוכמה, בינה, חסד גבורה וכו', צמצם את האור שלו לאט לאט, זה היה העניין של ערי המסכנות, אלו לא היו סתם מחסנים אלא היה מחסן גדול, מחסן יותר קטן, מחסן יותר קטן הוא בנה את זה לפי הספירות וגם אנחנו צריכים לעשות שטח איחסון של- מאור גדול אחר כך לאור יותר קטן, לאור יותר קטן שכל הזמן יהיה לך את אותו מודל בכל מקום שאתה נמצא, ככה שכשזה יתרוקן יהיה לך איזה שהוא סוג של מודל במקום שבו אתה נמצא.

 

לדוגמא- בבית לאדם יש ארון לבגדים, אם הוא נוסע אז הוא לוקח מזוודה שהיא מזכירה את הארון.

בתורה אומרים לך תעבור מידע לידע, הייתה לך פעם הארה מאוד גדולה שהבנת את הזוהר כולו, נניח ירדת מזה אז אתה יודע סוגיה אחת כמו שצריך, ירדת מזה אז אתה יודע פסוק אחד כמו שצריך, ירדת מזה אז אתה יודע הלכה אחת כמו שצריך, ואז כל פעם אתה יורד כשיש לך אחיזה קטנה ואותה אתה יודע. תשאיר משהו כדי שתחול על זה הברכה אחר כך, אל תסיים את הכול, תעשה תהליך של ירידה והתרוקנות אבל תשאיר משהו.

אז הוא היה צריך לבנות מעין מחסן כזה שילווה אותנו בכל התהליך מהמקום של המלאות עד למקום של ההתרוקנות

בצורה שאני אפילו מצפה להתרוקנות עצמה.

אבל הקושי הגדול הוא שיש תהליך התרוקנות, ויש כשאתה ריק. בתהליך ההתרוקנות זה אומר שעדיין יש משהו, אין את האהבה הכי גדולה אבל יש משהו, אין את החוכמה הכי גדולה אבל יש משהו, אבל פתאום כשאתה מגיע לאין לריק אז אין, ויש נתק וזו כבר לא אותה מציאות. נכון שספירת יסוד חשוכה לעומת ספירת חוכמה אבל בספירת יסוד עדיין יש אור, אבל כשעברת למלכות עברת להיעדר גמור לגמרי אז מאיפה אני אצא עכשיו כדי להכניס טיפת אור?

 

איך אכניס גרגר למחסן ריק? איך אוריד טיפת מים לאדמה בצורה?

 

אם האור ירד ונהיה חושך אז לאן האור נעלם? יש כביכול חוק שימור האנרגיה, מים שהפכו לאדים לא נעלמו זה רק הותמר למשהו אחר.

יש לנו מצב שיש שבע פרות בריאות שנהפכות להיות שבע פרות שדופות, מה זה עניין של בלעו אותן? זה הן בעצמן הפכו להיות את הדבר עצמו, מלכות זה אור אינסוף שנהפך להיות מלכות, זה לא משהו שהתרוקן ממשהו כי אם נשאר כיס ריק לגמרי אז הוא ריק, אבל אם מאדים זה נהפך להיות קרח אז אפשר מהקרח לקבל בחזרה אדים, זה הכול מקופסל בקרח. אז אנחנו כל הזמן חושבים- הוא עשה להם תוכנית חיסכון, אז פרעה לא היה יכול לחשוב על זה?

הנקודה הייתה איך אני יוצא מהאין ליש, הקב"ה ברא יש מאין כביכול, אבל אנחנו יודעים שבתורת הקבלה היה אור והוא עשה ממנו אין, הוא העלים לאט לאט את האור עד שיש לנו מלכות, זאת אומרת תהליך התרוקנות. קודם היה אור, אור זה כל מה שיש ואחר כך הוא רוקן אותו. עכשיו הוא רוצה שנעשה תהליך הפוך שמהאין נעשה יש.

לאורך כל הדרך יש משהו- חוכמה, בינה, אבל מלכות זו מציאות אחרת לגמרי-"לית לה מגרמה כלום", קודם אתה אומר לי –יש קצת, אז אוקי אני יכול להרבות קצת אבל אם אין לי כלום אין לי דרך להרבות.

הגענו למצב של אין כלום, אבל איך מייצרים מכלום משהו? אז ברוחני צריך להגדיר את הכלום.

 

מאין ליש

באה התורה ואומרת מהריק מהכלום מהאין אני יכול לעשות את כל היש, וזה חידוש גדול מאוד.

ננסה להבין כיצד עושים זאת ומדובר על הרוחני, בגשמי אין כזה דבר, אבל ברוחני יש כי הכול מקופסל.

אנחנו מגיעים לנקודה של ריקות שזה מלכות דמלכות ואומרים לנו אז יגיע המשיח, והמשיח זה האור הכי גדול, זה כתר דכתר ואנחנו חושבים שהוא יגיע אלינו אבל הוא יגיע בנקודת המהפך, בנקודת "הנהפוך הוא" כל המלכות דמלכות תהפוך לכתר דכתר. נשאלת השאלה איך עושים את זה בנפש? איך הופכים משנאה, מריקנות רגשית לאהבה גדולה?

יש לנו שמונה ימים שאנחנו חוגגים כמעט שואה, המדרש מספר שהיו כאן מיליארדים על ארץ ישראל שבאו להילחם על משפחה אחת וכמעט כילו אותנו, ולמעשה על מה ניתנו השמונה ימים האלו-

 

"ועל הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"

בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול , חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה, על עמך ישראל, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים, עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים היד עוסקי תורתך. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל  עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. ואחר-כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך, וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך. וקבעו שמונת ימים ימי-חנוכה  אלו, להודות ולהלל לשמך גדול ועשית עימהם ניסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול".

 

אז מה גרם לזה שהקב"ה הציל אותם מהכול?-"  וקבעו שמונת ימים ימי-חנוכה  אלו, להודות ולהלל לשמך גדול ועשית עימהם ניסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול".

 

כתוב שיש שלושה שערים שהם פתוחים בשמיים, שערי תפילה- אם התפילה חזקה לא זורקים אותו החוצה, שער יותר גדול הוא שער הדמעה, והשער הכי גדול הוא שער התודה. בכל מקום בו אנו נמצאים, בחושך הכי גדול- שהה במצב ותודה על המצב הזה וזה יוציא את האור הכי גדול. אם רוצים להפוך נקודה קפואה ישר לאדים, אומרים לקרח- תגיד תודה.

הודיה-כשאדם נמצא בהודיה זו הבעת האמונה הכי גדולה שיכולה להיות, אם אדם מודה על הכול אז דרגת האמונה שלו היא הכי גבוה, כי בשעה שרע אז האדם לא באמונה שלמה שזה מהקב"ה, לכן אם אדם מודה כשרע הוא מבין שהכול זה גילוי ואור והוא מודה על זה. אם הקב"ה לקח אותי עד למקום הכי חשוך בעולם שזו נקודת קיצון סימן שאני בדרגה גבוהה למרות שאני לא רואה אותה, ואז אני מודה וההודיה הופכת את החושך לאור גדול.

 

היהודי צריך לחשוב כשקשה לו- תפילה, דמעה, הודיה. בחושך הכי גדול צריך רק להודות, על הכאב, על החשכה, על הרוע, על כל הצער שאני חווה אני מודה לך מאוד.......אנחנו לא נגאלים רק בגלל שאנחנו לא אומרים תודה, אנחנו צריכים לומר תודה ברוע הכי גדול כאילו עכשיו זה התענוג הכי גדול.

 

הנקודה שתהפוך את מלכות דמלכות לכתר דכתר היא הנקודה שאני אעמוד במלכות דמלכות ואודה לקב"ה בקול גדול. אז זו תהיה שבירת תבנית, כי במקום להיות באבל ויגון אני דווקא אומר תודה וזה באופן מיידי יהפוך את החושך לאור.

 

הוקלט בנוה קדשך - בית מדרש לאחדות

 

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים