Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

בס"ד

נקודה למחשבה - 'מה המהות שלי' - פרשת וישלח התשע"ה | הרב אריק נווה

 

 

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם".

הפרשה הזאת של המאבק עם המלאך, הוא צריך למעשה להיאבק בעשיו,

"וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". זאת אומרת הוא לא שכח את המאבק, יעקב היה אצל לבן 20 שנה ועשיו שונא לו. ר' שמעון בר יוחאי אמר "ויסתום" מה זו המילה "ויסתום" כתוב "הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב", יעקב אמר טוב נו עשרים שנה... אולי משהו נשתכח...אז המלאכים חוזרים ואומרים לו לא רק שזה לא נשתכח הוא מחפש אותך עם צבא של 400 איש. כאן יעקב עושה משהו מאוד מעניין "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב".

אנחנו יודעים כשאדם יוצא למלחמה אז הוא צריך לשלוח דורון, תפילה ומלחמה וזה מה שהוא מנסה לעשות.

ואז קורה דבר מוזר...

 

יעקב נלחם, אחרי שהוא מעביר את כולם את הנחל כתוב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב..." הוא רואה שהמלאך לאיכול להכניע אותו זה מעין איזה סוג של תיקו ואז המלאך אומר ליעקב - בעקבות המאבק נלחמו עד עלות השחר  - "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר", אומר לו יעקב "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל ".

מוזר... הלכת מכות עם מישהו כל הלילה אתה לא יודע מה השם לו?!  ועם זה שהלכת איתו מכות כל הלילה בבוקר לפני שאתה משלח אותו אתה מבקש ממנו שיברך אותך..?

 

אז ברור שאותו איש זה היה אותו מלאך ואותו מלאך היה שרו של עשיו. יש לזה הרבה מאוד עיניינים לנסות להבין את הדבר הזה אבל אנחנו בתקופה האחרונה הולכים על ציר מאוד מאוד מסוים ואנחנו רוצים  להישאר פה.

כל העניין של "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" שני מחנות זה הגוף והנשמה, כל העניין של השניים זה עניין של גוף ונשמה. כל החלוקה הזאת שהוא העביר את כולם לצד אחד והוא נשאר זה אומר שמה שהוא העביר לצד אחד והוא נשאר, הוא עשה הבדלה בתוך עצמו, כל מה שהוא שייך לזהות הקודמת שלי,

לרצון לקבל לעצמי שלי, לאגואיזם שלי, לזהות שלי כיעקב כפרסונה, כאדם, העברתי. עכשיו נשארתי לבד... רק הנשמה נאבקת.

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ",המלאך נאבק עם מה? נאבק למעשה עם הצד הנשמתי... והוא לא מצליח. מי שמבין מה זה המלאך הזה מבין שאין מצב שהמלאך הזה לא מנצח, אין מצב. אי אפשר להסביר כמה המלאך הזה חזק, הוא יודע את כל התורה על בוריה, הוא יודע את כל ההלכות על בוריין, הוא יודע את כל המצוות על בוריין, אין סוד שנעלם ממנו. זה הדבר הכי חזק שיש אחרי הקב"ה, זה מלאך מאוד חזק. והוא לא מצליח להתגבר על יעקב, אנחנו שואלים איך יכול להיות?

 

אז כמובן שאם הוא היה מלאך ויעקב היה איש פשוט בוודאי שהמלאך היה מנצח. הם חייבים להיות, כביכול, בעלי אותו מצב צבירה זאת אומרת זה רוחני אז גם זה רוחני, אם זה היה גשמי אז גם זה היה גשמי. נראה כאילו הוא התגשם לכן כתוב  "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ", אבל למעשה, המאבק היה מאבק רוחני כי הם לא הלכו מכות, לא לדמיין שהם הלכו מכות, חס וחלילה חס ושלום, מה למכות פיזיות ולמה שאנחנו מדברים! המאבק היה מאבק שכלי. המאבק השכלי הזה זה המאבק שהאדם עושה בתוכו, הנשמה שלו נאבקת כמעט כל הזמן עם השטן. זה לא מאבק כמו שכתוב לנו כאן, זה לא היה אירוע היסטורי, זה הווה מתמשך. כי הווה מתמשך זה אומר שאנחנו עדיין נמצאים בתוך המאבק הזה ואנחנו נאבקים עד עלות השחר זה עד שיעלה המשיח, עד שיגיע המשיח.

 

במאבק הזה, הנשמה שלנו נאבקת בשטן הזה אבל אנחנו צריכים להגיע למצב של"וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ" ואיך זה יכול להיות? אי אפשר להבין באמת כמה המלאך הזה הוא עצום וכמה הוא חזק, והתשובה היא רק אם יעקב ידע מה הזהות שלו, רק אז, אין דרך אחרת. אני נותן פה נקודה למחשבה בעשר דקות אני לא יכול לפתח ולהסביר עד אין קץ כמה אין דרך אחרת ולא בגלל שאנחנו לא מכירים או אנחנו לא יודעים אין דרך אחרת! המלאך הזה מנצח כל מי שמתחתיו מעליו נמצא רק הקב"ה. אנחנו קוראים את זה בפסח, אנחנו אומרים "חד גדיא חד גדיא" זה שיש את השונרא שזה חתול אח"כ הכלב בא לשונרא וכל אחד בא למישהו, כל אחד הוא גדול ממישהו עד השוחט. אבל אח"כ כתוב ושחט לשוחט זה רק הקב"ה, השוחט זה מלאך המוות והשחט לשוחט זה הקב"ה. רק הקב"ה נמצא מעל המלאך הזה. אז אין סיכוי ליעקב, המאבק מלכתחילה היה אמור להיות מאבק של אין סיכוי אלא אם כן יעקב יודע ומתחבר לזהות שלו. אם יעקב יודע שהוא אלוקי, אם יעקב יודע שאין שתי רשויות, אין אני והקב"ה, אין שתי הכרות בעולם הזה. הכרות זה קוגניציות, אין שתי קוגניציות בעולם הזה. אין כזה דבר.

 

ברגע שיעקב מתחבר להוויה שלו, למה שהוא, למהות שלו, ברגע שהוא מתחבר אין שניים, למעשה, אז הוא לא יכול לו. לא כתוב שהוא מנצח אותו, הוא פשוט לא יכול לו. השטן יכול על הקב"ה? לא. ברגע שיעקב חוזר לזהות שלו, יש משהו שיכול להפיל אותו? לא. אז זה העניין. יש עדיין מאבק לעשות שני מחנות, עושים שני מחנות – גוף, נשמה. את הגוף מעבירים, חוצים אותו את הנחל שיעבור את מעבר יבוק. יבוק זה ראשי תיבות – יחוד, ברכה, קדושה -  שיעבור לשם, לצד השני, אחרי שהוא עושה יחוד, ברכה וקדושה, זה שיעבור, שתישאר הנשמה. עכשיו הנשמה נאבקת אם לנשמה יש זהות משל עצמה "אני", ברגע שאתה אומר "אני" אכלת אותה. אם אתה אומר "אני" זה הקב"ה אף אחד לא יכול עלייך. מי יכול על הקב"ה? זה העניין של "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ".

 

נקודה למחשבה- אנחנו צריכים להבין מה המהות שלנו. יש בתוכנו שניים, כל אדם צריך לדעת יש בי שני מחנות. בשניים האלה יש את הגוף שלי, והגוף שלי זקוק לויטמינים, למינרליים, לאכול, לשינה, לעונגים שלו וגם אפילו לצרכים אגואיסטיים להגנה אפילו פיזית, שהייה בתוך בית... ויש לנו ערכים אחרים, יש בתוכנו ערכים אחרים של נתינה, אלטרואיזם, חסד, צדק, אמת.

אז אנחנו רואים בתוכנו שיש שני דברים שהם הפוכים מצד אחד אנחנו אגואיסטים מצד שני אנחנו נורא אוהבים אחדות. מצד אחד אנחנו אנשים פרטיים מצד שני אנחנו אוהבים להיות עם המשפחה, עם קהילה, לאכול ביחד כולם, נורא אוהבים את זה, ריקודי עם להסתובב אחד עם השני, מאוד אוהבים את זה אז זו סתירה קיצונית מאוד. אגואיזם ואחד לא הולך ביחד...סימן שיש בנו שתי הכרות, שתי זהויות, אז אני צריך לדעת את זה.

 

נשאלת השאלה אבל מה המהות האמיתית? האם אני פשוט כזה, לקבל את זה שאני שתי הכרות, שתי זהויות? לקבל את זה שאני ישות דואלית? האם לתרגם את זה שגם אפילו אם אני עושה חסד זה מטעמים אגואיסטיים?! האם לתרגם את זה שלהיות באחדות זה גם כן הישרדותי ואגואיסטי? יש הרבה דברים שאנחנו עושים אותם כמו חסד של אמת כשאף אחד לא יודע שאני תרמתי, אף אחד לא יודע שאני עשיתי לטובת מישהו. אף אחד לא יודע ואני שותק עם זה וטוב לי עם זה ולרוב אנחנו עושים את זה. אז אם ככה למי בדיוק זה מהנה? אם אני עושה צדק של אמת וחסד של אמת כזה, אז למי אני מהנה? אם ככה איזה הישרדות זה מספק? להגיד אני אוהב אחדות כי זה שומר עליי - מסכים, יש בזה אלמנט שאפשר להאשים את ההישרדות. אבל אם אני עושה חסד של אמת, מבקש ממישהו שילך ויתן צדקה למישהו אחר ואם אני עושה חסד של אמת כמו מה שאנחנו ציינו שעוברים דברים מיד ליד, מאדם לאדם אף אחד לא יודע מזה ואתה לא רוצה שאף אחד ידע מזה, אין לך אף עניין שמישהו ידע מזה. מאיפה באים הדחפים האלה? זה לא הישרדותי... אין לזה שום ערך, אתה גם פרייאר, גם מוציא מעצמך המון משאבים טכניים, משאבים נפשיים ומשאבים פיזיים ואף אחד לא יודע מזה. אתה לא מקבל על זה שום תועלת, לא כבוד, לא ייקר, כלום, שום דבר ויש לא מעט אנשים שהם ככה חושבים וגם זה נמצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו אז נשאלת השאלה מה המהות האמיתית שלנו. האם המהות האמיתית שלנו היא אגואיסטית? האם המהות האמיתית שלנו היא משהו אחר? נניח נשמתית...או שפשוט נקבל את זה שאנו ישות דואלית שיש בנו גם את זה וגם את זה? אנחנו מיד יכולים לדעת שזה לא יכול לחיות בשלום כשיש לנו גם את זה וגם את זה כי זה סותר. כי אני לא יכול לחיות בחברה שיויונית וצודקת ושיש בה אמת ואני אגואיסט. להיות אגואיסט זה בדיוק להיות ההפך מאמת. צריך להתבונן בזה ולהבין את זה. להיות חסר באהבה, באהבה שהיא אהבה של אמת, אני לא מדבר על אהבות אחרות. אהבה של אמת להרגיש שאני אהוב ושאני רצוי לאו דווקא בהיבט הישרדותי אלא להרגיש את תחושת האהבה, זה עמוק, זה לא הישרדותי. צריך לחשוב מעבר קצת לדרוויניזם, מי שקצת עמוק יכול מיד להיתלש מן הדבר הזה אז הוא יכול להבין שאני בנוי מאהבה. אני רוצה צדק סימן שאני בנוי מצדק, אני חושב אמת סימן שאני בנוי מאמת. זאת אומרת ישנם ערכים שאני ממש בנוי מהם כמו שהגוף שלי בנוי מויטמינים ומינרלים ככה הנשמה שלי בנויה מערכים מסוימים שאם לא יהיה לה אותם היא תמות או תיכנס לדיכאון כמו אהבה, כמו שמחה, כמו עונג, כמו צדק, כמו אמת אי אפשר לחיות בתוך עולם של שקר, אי אפשר לחיות בתוך אנשים שהם בעלי הונאה, אי אפשר לחיות עם אנשים שהם שקרנים או שהם אלימים, אי אפשר זה יפגום בנפש מאוד.

 

סימן שהנפש שלי, שהנשמה שלי בנויה מערכים מסוימים שהם ממש חלק מהמהות שלי, שבלעדיהם אני כביכול אמות או שאני אחלה נפשית. ואם אני אשאל מה זה הערכים האלה אז אני אראה שהקבלה קוראת להם אורות ומהאורות האלה אני בנוי. בספר שערי קדושה המהרח"ו אומר שאנחנו ממש בנויים, ההוויה שלנו המחשבתית בנויה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים לא פיזיים, מחשבתיים והמחשבות האלה כל מחשבה מפעילה את אותו איבר זאת אומרת אם אני חושב אהבה אני מפעיל איבר מסוים, אם אני חושב צדק זה מפעיל איבר מסוים, אם אני חושב אמת אז זה מפעיל איבר מסוים כל דבר שאני חושב אותו כערך רוחני מפעיל לי את האיבר עצמו. חולי נגרם בגלל שבני אדם שקרנים, בוגדים, נואפים, לא ביושרה. כל כך הרבה דברים נגרמים מהשטויות האלה שזה פשוט גורם למחלה פיזית. זה יורד להיות מחלה פיזית אז יוצא שהמהות שלי היא למעשה הרוחנית, הערכית זאת שיש בה את ה613 אורות האלה, זו המהות שלי והגוף שלי נגרר אחרי זה. יכול להיות לי גוף בריא לגמרי, כל הגוף בריא, כל התאים בריאים אבל אני יכול להיות בדיכאון עמוק יוצא שלא הגוף משמח אותי, כי הגוף הוא לא המהות שלי אלא החלק הפנימי, הרוחני אם החלק הרוחני שלי יהיה שלם ומלא אם כל חיי אני אהיה דובר אמת, בעל יושרה, איש צדק, איש אהבה, איש חסד, איש נתינה זה יגרור גם גוף בריא. אני לא מדבר כרגע על צדיקים שמושכים על עצמם יסורים או על מקרים כאלה ואחרים אני מדבר כרגע תיאורטית על משה רבינו נאמר לא נס ליחו ולא כהתה עינו, למה? דווקא משום הדבר הזה. לכן, לצורך העניין הזה, בגלל שיעקב אבינו ידע מה המהות שלו, ידע שהמהות שלו למעשה זה 613 אורות, 613 איברים שהם למעשה איברי מחשבה כי המהות של כולם ביחד, של כל ה613, זה אלוקות. זו אלוקות אחת שלמה, גמורה. מכיוון שזה היה ככה השטן לא הצליח לנצח אותו. אז זו הנקודה למחשבה, מה המהות שלנו.  אנחנו עוד נדבר על זה בהמשך הדברים, גם בפרשת וישב, אנחנו עוד נצטרך להרחיב בזה ואני גם מציע לגשת לפרשה הקודמת שדיברה על העניין של המהות המורכבת שלנו ולאט לאט לאט להרגיש את הזהות שלנו כאלוקיים כמו שאמר דוד המלך אמרתי "כי אלוקים אתם ובני עליון כולכם", להבין שנבראנו בצלם וזה אומר את כל הדברים האלה, להבין מה זה חלק אלוקה ממעל.

כל הדברים מרמזים על הפנימיות שהפנימיות שלנו היא למעשה מהות אלוקית לגמרי. רוחניות שהיא רק מחשבה שחושבת אחד והיא עושה "אך טוב וחסד" בחיים האלה. לא שום דבר מעבר לזה. בע"ה שנזכה.     

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים