Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה למציאות

סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה …

המושג שלימות שזה הבורא. מאד חשוב שאנחנו נבין שזה הבורא, הרי אנחנו לומדים על הבורא, אז לתפוס אותו רק כאור...

להמשך
פרשת אחרי מות- מצעד החיים

פרשת אחרי מות- מצעד החיים

צריך להבין את משמעות המוות ואז להתחיל לחיות. 

להמשך
פרשת צו - צו השעה

פרשת צו - צו השעה

התורה כולה עומדת כנגד העולם

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

נקודה למחשבה-'הרוחניות שבחומר' פרשת פנחס/הרב אריק נווה

 

"וידבר ה' אל משה לאמור פנחס בן אלעזר וגו' הנני נותן לו את בריתי שלום ודרשו רבותינו רז"ל (רבותינו זכרונם לברכה )בש"ס לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. להבין לשון 'לאמר' שהוא לישראל, כי האמירה לפנחס נאמר בכתוב מפורש 'לכן אמור לו הנני נותן לו וגו', ומה הוא אמירה לישראל. גם להבין לשון 'השיב', ולא אמר 'הסיר את חמתי' וגו'.

 

אני מקריא מתוך האדמו"ר מטשארנוביל 'מאור עיניים', הוא כותב ככה -

"דנודע מה שאמרו רז"ל אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, ואין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל, שהוא כאמור אצלנו במ"א(במקום אחר) שהנהגות כל העולמות מסור ביד ישראל, שהן קומה שלמה בס' ריבוא נשמותיהם שהן חלק ה' ממש, כמו שכתוב  'ושכנתי בתוכם'. ונאמר 'אוהל שיכן באדם' ששכינתו יתברך הוא ממש בישראל בקרב לבביהם, כמו שכתוב 'צור לבבי' שצריך כל אחד להיות לבו משכן לבורא יתברך, שלא יהא חלק המושפע בו נפרד ח"ו(חס ושלום) משורשו,  ועל ידי זה יש כח בידו ליחד את עצמו ואת כל העולם עם כל הנבראים ואת כל העולמות העליונים לאין סוף ב"ה (ברוך הוא), ואז נשפע שפע וברכה וטובה מאין סוף מעילה לעלול בהשתלשלות מעולם לעולם עד זה העולם עם כל הנבראים, מאחר שאין דבר נפרד ח"ו מאין סוף ב"ה שהן מייחדין הכול כאמור, ואז שביל השפע הוא ישר ושלם, ויורד הברכה והטובה בשביל הישר שעשו ותקנו ישראל על ידי דביקותן ויחודן אל הכלל, שהוא אין סוף ב"ה. שממנו לא תצא שום רעה ח"ו, כמו שכתוב 'מפי עליון לא תצא הרעות' וגו'. וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל, בשבי"ל הוא מלשון מסילה ודרך," בשביל זה לא רק FOR  אלא בְּשביל "שתיקנו שביל מעבר השפע כאמור, ובהיפך ח"ו  אזי קלקול השביל גורם דינין ופורענוות ח"ו, מאחר שאין יחוד, שישראל מופרדין משורשן הכללי שהוא אין סוף ב"ה, נפרד ח"ו כל העולם והנבראים גם כן".

 

מה שהוא רצה להגיד עד עכשיו עניין של החיבור לשורש, נשמע גבוה מאוד, עניין של החיבור לשורש זה עניין של התכלית. זה הענין שהיהודי יודע מה הוא צריך לעשות. השורש שלנו הוא אין סוף, זה אומר, שאנחנו צריכים להיות שוברי תבניות. לצאת מהאגואיזם, מהאגוצנטריות, לעבר אחדות, לעבר חמלה, לעבר נתינה עמוקה מאוד. זה לא מה שמדברים עליו באומות העולם, זה משהו הרבה יותר עמוק מזה.

 

שיא ה"ואהבת לרעך כמוך", זה הרגש הזולת, להגיע למצב שאני מרגיש את זולתי. אם אני אעשה את זה אז זה בבחינת אין סוף כי אני שובר את האין סוף שלי ואת האין סוף שלו, התודעה שלי מתחילה ומצליחה לצאת אליו. להיפרד מן השורש הזה זה לחשוב שזה לא אפשרי, להתנתק מזה, להיות ציני לגבי המטרה הזאת.

 

"ולהבין העניין יותר, נקדים משנה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר וכו'"למה בעשרה מאמרות הוא הרי יכול היה לברוא במאמר אחד? אלא להיפרע מן הרשעים. מה זה הרעיון של להיפרע מן הרשעים?

חז"ל אמרו שאם העולם היה נברא במאמר אחד זה היה כמו זגוגית אחת ענקית שאם היה נותן בה האדם מכה, הוא היה הורס את כל הזגוגית, אפילו אם יש חור קטן כל הזגוגית הייתה קורסת. אבל אם מחלקים את הזגוגית הגדולה לעשר זגוגיות ומקסימום אם שוברים אז שוברים את הזגוגית המקומית וניתן להחליף אותה בלי לפגום בכלל. כביכול, הקב"ה יצר עשר קטגוריות שבהן אפשר יהיה לעשות תיקון בכל אחת מהן בנפרד מבלי לפגום בכל השאר.

 

"להבין זה שבריאת העולם היה בעשרה מאמרות בכדי להוסיף עונש על הרשעים שמאבדין עולם גדול כזה שנברא בי' מאמרות, שהוא בלתי מובן, מאחר שהיה באפשר להברואת במאמר אחד, לא יתכן שהבורא ב"ה שהוא אל אמונה ואין עול יבראנו בעשרה מאמרות להגדיל עונש הרשעים".

 

מלכתחילה לברוא את הכול בעשרה מאמרות כדי להגדיל עונש לרשעים? אז בשביל מה בראת את העולם - להגדיל עונש לרשעים?

 

"אך הוא באמת כוונת המשנה, על פי שנודע שהי' מאמרות הן עשר מדות הנקראים בספרים ספירות, שבעשר מדות אלו היה בריאות העולם, שהבורא ברוך הוא הוא טוב ומטבע הטוב להטיב, ורצה הוא יתברך בכדי שיכירו מדותיו ופעולותיו שנקרא רחום וחנון ארך אפים, וכל זה אי אפשר כי אם שיהיה העולם ונבראים, והיה רצון הבורא יתברך שמו לברוא העולם שיכירו גדולתו, אך מפני שהוא יתברך אין סוף לא היה באפשר בני אדם להשיגו כלל מחמת שהוא אין סוף, ועל כן גזרה חכמתו יתברך לברא העולם בעשר מדות אלו שנקראות מדות, על שם שמדד הבורא ב"ה את עצמו כביכול, בכדי שיוכלו להשיג קצת יחודו יתברך שיש בורא ושליט ושהוא אין סוף ב"ה הממציא כל הנמצאים, ומדד את עצמו כביכול ממדה למדה, שהמידה העליונה נקראת אי"ן שהיא עדיין אינה מושגת, ומדד את עצמו כביכול ממדה למדה בהשתלשלות מעילה לעלול, ועד המידה העשירית הנקרא מלכות, כי על ידי המידה העשירית יכירו גודל מלכותו, שהוא מלך על כל הארץ ושהוא ברא הכל יש מאין, כמו שכתוב 'זה השער לה' צדיקים יבואו בו', כי המדה הזאת היא שער ופתח לכנס מי שרוצה לעבוד את בוראו ולקבל עליו עול מלכותו יתברך שמו כנודע, שאין מבוא בשום פנים לכנס כי אם על ידי המידה הזאת, והיא ה' אחרונה של שם המיוחד שהוא ה' מוצאות הפה, שהוא הדבור שנקבע גם כן בפה האדם, שעל ידו יוכל לדבק בבורא יתברך, וכל זה הוא על ידי טובת הבורא יתברך על ברואיו, בכדי שיוכלו להשיג מלכותו ואדנותו צמצם את עצמו כביכול ממדה למדה עד מדה העשירית, כנודע זה בספרים".

 

מחילה על האריכות ומחילה על ההקראה אבל יש פה פואנטה חזקה מאוד שאני רוצה לעמוד עליה, מופיע בספר "מאור עיניים" בפרשת פנחס, האדמו"ר מטשארנביל. יש כאן נקודה חשובה שנדבר עליה יחד עם הנקודה למחשבה.

 

"וכל אחד מישראל שהן חלק אלוקה ממעל ממש כאמור לעיל, נשתלשל ונקבע בתוכן מעשר מדות אלו שהן אלוקותו יתברך כנודע, וכל עוד שילך ממדרגה למדרגה על ידי היכנסו בשער הנ"ל, יכיר וישיג יותר גודל אלקותו יתברך על ידי מדותיו העליונים, ויתחזקו בתוכו המדות הנקבעים בחלק נשמתו מהמדות העליונות.

אך מפני שהמדות העליונות לא היה באפשר שיתעוררו בתוך האדם, מפני שהוא מלובש במלבוש חומרי וגופני כזה, ואיך היה מתעורר לאהוב את הבורא ב"ה אהבה זכה או לירא מפניו"? או שבכלל לעשות "ואהבת לרעך כמוך",איך אפשר בתוך הגוף העכור הזה?

"או שארי מדות, כי על ידי טבע הגופני לא היה מניחו להתעורר לדבר רוחני כזה, לכן נתצמצם כביכול מידותיו יתברך גם כן בדברים גשמיים, שהן אהבת התענוגים מזה העולם הגשמי, ויראת חיצונית שהן יראת העונש ויראת בני אדם זה מזה, מדרגה אחר מדרגה, עד שנתפשטו המדות העליונות מעילה לעלול עד הגיען לדברים שפלים מאוד, וכל זה כי על ידי החומר שמתאוה לתענוגים הגשמיים, יתעורר בו מידת האהבה ששם בדבר ההוא, וכשיש לו דעת ואמונה כי זהו ממדת האהבה העליונה, שהבורא ב"ה מדד וצמצם את עצמו עם זה המדה לזה העולם עד אותו הדבר בכדי שיוכלו לאחוז בזו המידה, אזי תיכף יחרד ויאחוז בזו האהבה שנתעוררה בו, ויתחיל לאהוב את הבורא יתברך אהבה חזקה, ובודאי יתוסף בו אהבה יותר ויותר בתענוג רוחני, כי מסייעין לו כשבא לטהר. ונקל לו אז על ידי שנתעוררה המדה בו כבר, והבן".

 

הוא אומר ורומז שלמעשה הקב"ה צמצם את עצמו גם בעוגה, צמצם את עצמו בדבר גשמי לגמרי שאדם יכול למצוא את הבורא בדבר שהוא מצומצם נורא נורא.

באותו מקום שאדם דווקא מתחבר אליו בתענוג גשמי, דרך התענוג הגשמי הוא יכול להתחבר לבורא אם הוא ייחס את התענוג הגשמי לבורא.אם הוא יגיד ה' צמצם את עצמו לתענוג הגשמי שעכשיו אני חווה אותו אז כל עוד הוא יחשוב שכרגע התענוג הגשמי הוא תענוג מן הבורא מכאן הוא יכול להתחבר, ככה לדברי האדמו"ר מטשארנביל, ומשם לעלות. שם תהיה נקודת החיבור ומשם הוא יכול להתחבר אל האין סוף. דווקא מתענוג גשמי, זול.

 

"ואז מביא הדבר דהיינו המדה שהיתה בצמצום ומיצר אל שורשו, אל עולם האהבה ותענוג העליון שהוא בלא מיצר, ששם הוא חסדים גמורים, שמשם בנין העולם כמו שכתוב 'עולם חסד יבנה',  ועל ידי זה הוא עושה רצון הבורא יתברך, שלא היתה כוונתו כי אם לעוררו לאהבה העליונה, ואז כמו שמוציא המדה העליונה מן הצמצום, כך מסתלקין גם כן הדינין ממנו ומן העולם, כי הדינין הם סוד הצמצום, אבל כשהוא יוצא מן הצמצום אזי נתבטלו הדינין, ונתוסף טובה וברכה על ידו".

 

מה שהאדמו"ר מטשארנוביל אומר זה חידוש והפלא ופלא הוא אומר איך האדם יצא מעצמו אל רוחניות כזאת גבוהה? הוא אומר - לא צריך, למה אתה כן מחובר? בוא נתחיל. הרבה מאוד אנשים אומרים – אני מחובר למשהו. למה אתה כן מחובר?  מחובר לדוג' לעישון סיגריה... אז הוא אומר יופי יש תענוג – כן, יופי רק אל תייחס את התענוג לסיגריה, תייחס את התענוג לקב"ה. אם אתה מייחס את התענוג לסיגריה אתה מושך עליך דינים, אם אתה מייחס את התענוג לבורא אז אתה ממתק את כל הדינים ומחזיר את הדבר לשורשו. יוצא שכל דבר שאנחנו מתחברים אליו פה רק אתה צריך להגיד לעצמך זה לא מעצמו, זה מהבורא. כל דבר, כל סוג של התחברות גשמית, כביכול, תתחבר רק תגיד זה לא ממנו זה מהבורא.

 

"וכן הדין בכל המדות כגון יראה, גזרה חכמתו יתברך הבלתי מושגת שאי אפשר לבוא ליראה הגמורה והזכה מבלעדי שיהא דבר שיעורר את חומרו לזה המידה,

על כן נתפשטה מידת היראה העליונה ונתצמצמה בדברים שפלים וגשמיים, עד מקום שיוכל האדם החומרי להתעורר שם במידה ההיא, מחמת שגם הדבר היראה מלובשת גם כן בדבר חומרי כמותו, כגון כל יראת החיצוניות, ועיקר הכוונה מהבורא שמדד וצמצם זאת המידה שם, בכדי שעל ידי המקום ההוא ששם צמצום היראה העליונה יוכל להגיע אל היראה מהבורא ב"ה בנקל".

למשל יש יראה מהבוס, יש יראה ממחלה, יש יראה ממלחמה, יש יראה מאריה, אז הוא אומר זה בסדר, אני בכוונה נתתי לך את היראה הזאת, כדי שאתה תגיע ליראה כדי להבין בכלל מה זה מושג היראה. ז"א כאן האדמו"ר מטשארנביל מחבר אותנו בפעם הראשונה לעולם השפל, לעולם הכי קטן, לקטנות גדולה מאוד והוא אומר אדרבה תתחבר מן העולם השפל ותתחבר מן העולם הקטן כאשר המטרה היא רק לא לייחס את זה לעולם השפל ולעולם הקטן, תבין שזה הבורא צמצם את עצמו לאותו מקום.

אז כך יוכל להתחבר אל הבורא בנקל "מחמת שנפל עליו כבר יראה יוכל להתחיל לירא תכף עם אותה היראה מן הבורא ב"ה, ומוציא זאת היראה מן מקום הצמצום ומביאו למעלה לשורשה, ועל ידי כן נתבטלו אותן הדינין שהיה ירא מהן,  וד"ל (ודי למבין). כי עיקר הדינין הם מחמת שהוא על ידי צמצום, ובהביאן למעלה לשרשן לכוונת הבורא ב"ה, נתבטלו, מחמת שעיקר הכוונה לא היתה כי אם לעוררו,

אבל מי שאין בו אמונה ודעת זה, נשאר במקומו למטה, וממשיך את עצמו עם החלק מהמדה העליונה למקום הצמצום יותר, ובאין עליו אותן הדינין, ח"ו".

 

שוב, עבודה כל כך גדולה, שבנקל אפשר לעשות אותה, אומר - איפה שאתה מתחבר, תתחבר אליו רק תייחס את זה לבורא בצמצום, בקטנות המוחין, לאיפה שאתה לא נמצא, רק תגיד התענוג שיש לי מזה הוא תענוג מן הבורא, זה הבורא עשה את זה, פשוט רק לייחס את זה. אפילו בקטנות שבקטנות, רק לייחס את זה, לא לעצמו אלא לייחס את זה לבורא. ואז הוא אומר אתה פשוט מוריד מעצמך את הדינים ומעלה עליך את מידת הרחמים והחסד.

 

"וכן בכלל ישראל כשעובדין בדעת זה, מוציאין כל המדות מהצמצום ומביאין אותן למעלה, ואז אין דינין בעולם ואין שולטין כלל, וניתקן שביל הישר, ואז טובה באה לעולם בשביל ודרך שתיקנו, מה שאין כן בהפך, ח"ו, והבן".  

 

זה ממש פלא גדול מאוד המאמר הזה, כי במאמר הזה זה נראה שהוא אומר שזה לאו דווקא עניין של לגרוס דברים גבוהים ולעשות דברים ולעמוד על הסטנדר שלושה ימים ושלושה לילות, להסתגף ולצום מערב שבת עד ערב שבת הוא אומר לא, זה לא הדברים האלה. הוא אומר תתחבר למה שאתה מתחבר ותייחס אותו לבורא ובאופן אוטומטי אתה ממתק את כל הדינים, אם נגזרה מלחמה המלחמה תתבטל, אם נגזרה על אדם, חס ושלום, רווקות, הגזירה תתבטל. רק מעצם העובדה שהוא פשוט מייחס כל דבר אל הבורא עד כדי מצב שהוא יגיע פשוט ל'אין עוד מלבדו'. כל דבר, טעם, תענוג השינה, תענוג היומיום כל דבר רק תייחס את זה תגיד שזה מהבורא.   

 

"אף שלמעלה הוא גם כן בבחינת חסד וגבורה, מכל מקום הוא לטובת המקבלים, כמו שכתוב 'ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים', כי לולא מדת הגבורה המצמצם מדתו של חסד כפי כח המקבלים, לא היה אפשר לנבראים לקבל החסד ההוא המגיע ממדת החסד, ועל ידי מדת הגבורה נתצמצם מדת החסד בנתיב הישר כפי שיוכלו המקבלים לקבלו כנודע, מה שאין כן הצמצום שלמטה הוא גורם דינין אם הוא נפרד משורשו, והבן. וכן באהבה גם כן כך, כשאוהבין באהבה היא שנתצמצמה שם רק אותו הדבר החומרי, הוא גם כן בצמצום, ובאין דינים ח"ו  על ידי זה, וכן הוא בכל המדות".

 

מחילה על הארכה, יש כאן פואנטה חזקה מאוד שממש הכלי הפשוט ביותר שאפשר לתת אותו, גם לילד בן 5, שהוא נהנה מכדור ולהגיד לו – ההנאה היא לא מהכדור, השחוק הפנימי שעולה לך זה לא בא מהורמונים שזורמים בך זה בא מאת ה'.

השחוק והתענוג בא לך מאת ה'. ככה אתה, למעשה, ממתק את כל הדינים.

 

"כללא דמילתא, כללו של דבר, כי כל הדברים שבעולם עם כל המידות שיש בכל הדברים הגשמיים והנבראים, הם רק משל להבין מהם הנמשל שהיא בחינת אלוקות שבדבר ההוא, שעל ידי זה הוא מלא כל הארץ כבודו, כמו שאם רוצה הרב להבין לתלמיד איזה ענין שאי אפשר להתלמיד להשיג הדבר, כי אם שישפיל לו הרב הדבר וילביש לו כפי שכלו ועל ידי זה יבין הנמשל, כן הוא כוונת הבורא ב"ה בעולמו במה שהוטבעו מידות עליונים גם כן בדברים שפלים וחומרים, כמו שכתוב 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, כי זהו הבחירה שביד האדם  להמשיך את עצמו עם אותו המידה או למעלה או למטה, 'ובחרת בחיים' פירוש בחיות בכוונת הבורא ב"ה שבדבר ההוא, כי בהיפוך, ח"ו, נקרא מיתה, שמוריד המדה למטה כי מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת". כל מי שיורד מדרגה רוחנית זה נקרא לו מוות. " וזהו ' ראה חיים עם האשה אשר אהבת', פירוש עם אותו האהבה תראה על החיות שמלובש בדבר ההוא, ולא שתמשך למטה ותשאר המדה בצמצום שם, רק תדבק באהבת הבורא על ידי זה, ואז תעלה המדה לשרשה שהיא בחינת חיים".

 

אז הוא מסביר רק ענין של דבקות בעצם הדבר עצמו רק להגיד זה אלוקות, זה אלוקות, זה אלוקות - כל הדבר זה אלוקות. ברגע שאתה תיגע בזה, תרגיש את זה, תחווה את זה גם בעיניים שלך, גם במערכת החושים שלך, ברגשות שלך ובאופן אוטומטי עצם הייחוס שלו אל הבורא כבר הוא יוצר מיתוק למציאות, המציאות כבר מקבלת מימד אחר לגמרי ומשמעות אחרת לגמרי.

 

"וזהו 'ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא', כמבואר אצלינו". כתוב שאם אדם נמצא, חס ושלום, עם אחותו זה נקרא חסד. כתוב חסד היא זימה היא, שזה זימה אבל"בשם הבעש"ט... כי האהבה המלובשת בעריות היא בחינת נובלות מן האהבה העליונה". הוא אומר כל דבר, למעשה, מזכיר את הדבר העליון.

"בכדי שעל ידי זה יוכלו לבא לאהבת ה', שמבלעדי זאת לא יתעורר בו מדה ההיא, ועל כן אמרה התורה 'ואיש אשר יקח את אחותו' ונמשך למטה עם אותו המדה, איך לא נתן דעתו להבין כי 'חסד הוא', פירוש שהוא נובלת", נבלה כביכול, "ממדת החסד העליונה בכדי שעל ידי זה יהיה לו בנקל לבא לאהבת הבורא ב"ה, ואדרבה על ידי זה נמשך למטה ומכריח כביכול רצון וכוונת הבורא ב"ה לשנותו וד"ל (ודי למבין), ואין לך פגם גדול מזה ח"ו".

 

כל דבר, כל מידה, כל עניין שלו אפשר פשוט ליחס אותו לעצמו ולהוריד אותו למטה ולפגום בכל העולמות, אתה חי באותו מימד, מושך עליו את כל הדינים ואת כל המרעין בישין. אותו מימד אתה מיחס אותו לבורא וכל דבר אתה אומר זה של הבורא, זה עונג מהבורא, זה הודיה מן הבורא, זה שבח מן הבורא, זה כל דבר מן הבורא, אותו מימד הופך להיות מימד של שפע ואותו מימד מקבל המתקת הדינים. כל המציאות משתנה בגלל הדבר הזה.  

 

"וזהו גם כן פירוש מה שאמרו רז"ל תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך"

אמר הקב"ה לירבעם בוא אני ואתה נלך בגן עדן, אני אתה ובן ישי - הכוונה למשיח, אמר לו מי בראש? אמר לו בן ישי. אמר לו – אני לא רוצה. אמר לו – חזור בך. לא רוצה. מה הכוונה "תפס בו"?

 "כי בגד הוא לבוש, כי דבר ההיא שנתלבשה בו המדה העליונה דהיינו האהבה או היראה נקרא בגד, כאמור בכדי שיועילנו, ואם אין דעת ח"ו אדרבה נעשית לו סם המות כאמור, כי הקב"ה מחמת שחפץ חסד הוא ואינו רוצה במיתתן של רשעים, מצמצם את עצמו אל האדם באשר הוא שם במדריגה ההיא כאמור, וזה נקרא תופסו בבגדו, בלבושו שנתלבש בו בעת ההיא, ואמר לו חזור בך, כי אדרבה על ידי המדה ההיא שנתעוררה בך כהיום אז הוא עת לעשות לה' ולחזור ולשוב אל ה'. כמאמר הבעש"ט... על פסוק 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים' ".

מה הוא רוצה להגיד כאן? מה זה הבגד? שאדם תופס בבגד, שאדם תופס בדבר, שהוא אומר מה פתאום, מה שאני רואה זה זה, זה הטבע, זה מה שיש.

הוא אומר לא, תפסו בבגדו, תפס אותו בבגד, אומר לו – לא, תחזור בך. זה לא הבגד, בגד זה לשון בגידה, תעזוב את זה יש כאן משהו עמוק יותר. ואתה יכול לשנות את כל המציאות, רק בלתת לה את המשמעות הנכונה.

 

"כי אפילו בשעה שהרשע הולך לעשות עבירה בחדר מיוחד נופלת עליו יראה, ומתדמה לו כאילו רואה אותו שום אדם, זהו שהיראה העליונה מצמצמת את עצמו אצלו בעת ההיא להביא יראה בלבבו בכדי שירא מהבורא ב"ה ויעזוב סכלותו, אלא אדרבה באהבה ויראה ההיא יהיה נקל לו להתחיל לאהוב אותו יתברך, ועל כן מתדמה לו כאילו אחד משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים.

וזהו גם כן פירוש הפסוק 'שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך, קחו עמכם דברים גו' אמרו אליו כל תשא עון' גו', שהפירוש הוא שובה ישראל עד ה', ואיכות התשובה הוא על ידי 'אלקיך' שהוא צמצום, כנודע שאלקים הוא צמצום, כי על ידי צמצום אלהותו יתברך ומדותיו בכל הדברים השפלים והחומרים תבא דוקא לידי תשובה כאמור לעיל, כי לית אתר פנוי מיניה ששם הוא גם כן אלהותו יתברך, שמצתמצם אצלך בכדי שתוכל לאחוז עצמך בו יתברך ובמידותיו, וזהו גם כן פירוש 'את ה' אלקיך תירא', 'ואהבת את ה' אלקיך', שהוא הצמצום ששם, והבן".

 

זה הרעיון של הצמצום ולתפוס במקום הצמצום. התפיסה במקום הצמצום זה לבחור בין החיים לבין המוות, זה העניין של 'ובחרת בחיים' של או שאני מחליט שהצמצום עומד בפני עצמו וזה יקום פיזיקלי שעומד בפני עצמו ומתנהל בפני עצמו כמו שהיוונים קראו לו מתנהל באבטומטוס או שאני מייחס אותו לבורא.

זה ממש בהחלטה ובאמונה, לבחור בין החיים לבין המוות.    

    

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים