Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

בס"ד

נקודה למחשבה-'הדרך אל השלמות' פרשת שלח / הרב אריק נווה

 

פרשת שלח היא פרשה מאוד מאוד מוזרה מכיון ששולחים נשיאים - שקודם מינו אותם, והסבירו כמה הנשיאים היו גדולים וחשובים, ואיך שנים עשר נשיאים משבטים כל כך שונים ומשונות כל כך גדולה מגיעים לאותה מסקנה ומקריבים את אותו קורבן, והגדירו אותם עוד ככלי מוזיקה. שכל אחד מהם הוא כלי שונה, מנגן את אותה סימפוניה והם עושים את זה בהרמוניה כל כך יפה שאף על פי שהם הקריבו את אותו קורבן זה משול לשנים עשר כלי מוזיקה שמנגנים את אותה סימפוניה - איך אותם נשיאים שהעלו אותם ושיבחו אותם כל כך, איך זה גרם להם לדבר לשון הרע על הארץ? להיכנס לארץ ולהחליט שהארץ היא לא טובה ושאין טעם להיכנס לארץ. איך זה יכול להיות?

 

נשיא, כשמו כן הוא, הוא אדם גדול ורוחני. לא לשכוח שהם נמצאים במדבר במצב של לאכול מן, בארה של מרים הולכת איתם, הם שותים ממנה, והם זוכרים כל דבר שהם לומדים, עמוד הענן הולך איתם. הם, למעשה, כמעט מושלמים מבחינה רוחנית, כמעט מלאכים, ומבקשים מהם להגיע ולהיכנס לתוך הארץ כדי לעבוד בעבודות שחורות ובזויות וזה בעל מנת לעשות תרומות ומעשרות. מצוות שתלויות בארץ וזה מוזר.

הם מסרבים. לא רוצים לעשות את הדבר הזה, הם חושבים שזה יהיה גשמי מדי בשבילם, והם לא צריכים לעבוד בעבודות האלה. יש גם כמה עניינים עפ"י הסוד.

 

העניין כאן זה שיש ניצוצות שנמצאים במקומות נמוכים מאוד ואדם גבוה קשה לו לרדת לשם, הוא לא יכול לקבל את ההחלטה של כן יאללה בוא נרד למטה.

אבל בכל זאת, זה ציווי, הקב"ה אמר כן לעשות את זה.

 

מי שעקב אחרינו, בעניין של חטא אדם הראשון, בהקדמה ל"פנים מאירות פנים מסבירות" אנחנו רואים שאדם וחוה תוך דיון עם הנחש קיבלו להבנה שכדי לקבל אורות גדולים יותר, ומדרגות גבוהות יותר, צריך לרדת קודם כל למטה ואין ברירה צריך לחטוא. עץ הדעת טוב ורע נמצא, למעשה, בתוך חוה והיא צריכה לרדת למטה או להיכנס לתוך העץ לאכול ממנו ולמעשה להתקדש, כדי לאכול ממנו. ולהפך את הרע שבו לטוב. והיא עשתה ככה. אמנם נענשה מכיון שעשתה כנגד ציווי.

כאן היה ציווי כביכול כן לרדת, כן לוותר על מדרגות רוחניות והייתה פעולה הפוכה של לא להסכים לזה. לא להסכים לרדת. אז הם נענשו. אז מה נכון?

מה הדבר הנכון לעשות? זה מחולק לשני חלקים ונעבור עליהם בקצרה:

 

א- בראש ובראשונה כל ציווי עושים, צריך לסמוך מאוד על המחשבה האלוקית כי ממילא הציווי שלה יצא לפועל, זה לא שהוא מצווה ומחכה שאנחנו נוציא את זה אלא זה קורה, זה יקרה בכל מקרה. וזה ישלים את הבריאה.

ואי אפשר גם להשלים את הבריאה בלא אותו ציווי.

 

ב– הפחד מירידה, הפחד מלהתעסק עם דברים נמוכים - צריך לדעת שבאור אין מדרגות, אין למעלה ולמטה. זה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, אין לו קטן וגדול, אין שם עניין של מדרגות . אפשר אפילו בעניין גשמי שלא יהיה כאן עניין של מדרגות, שלא יווצר איזשהו מצב שבו מישהו יבוא ויגיד העבודה הזאת בזויה לי. אחר כך משם הוא יגיע למצוות ויגיד המצווה הזאת קטנה עליי, המצווה הזאת זה לא משהו מסובך אין בה יותר מדי אור. אלא ההפך. לדעת שכל דבר שאנחנו מתעסקים בו בעולם הזה בלי יוצא מן הכלל, כל דבר, יש בו אור גדול מאוד. יותר מזה השלמת התודעה שלנו קשורה וכרוכה בכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים פה בעולם הזה. כולל ספונג'ה, לעשות כלים, לעבוד בגינה, להתלבש, להתקלח, לנעול נעליים ולגרוב את הגרביים. תחשבו שאם היינו עושים את הכול בעולם, הכול חוץ מלגרוב גרביים התודעה שלנו לא הייתה שלמה. זה נשמע פלא אבל באמת כך הוא. בוא נחשוב על עוד איזה משהו פעוט ערך – גירוד בראש. יש פעולה כזאת במציאות – גירוד בראש, אם היינו צדיקים והיינו שומרים את כל התורה ועושים את כל המצוות ועושים את כל ההלכות והיינו צדיקים כמו מלאכים רק היה חסר לנו לגרד בראש – התודעה שלנו הייתה חסרה ולא היינו שלמים ומלאים.

 

לאדם הרגיל זה נשמע מוזר כי יש לו הרבה פעולות שהוא אומר זה זניח אבל זה כמו לפרק אוטו נניח או כל מכשיר בסוף אתה נשאר עם איזו גומייה ביד. אתה אומר הגומייה הזאת לא צריך אותה...אפשר להסתדר בלעדיה... אחר כך מגלים לך שהגומייה הזאת מגשרת על פער או שהיא סוגרת צינור ושאם אתה תיסע בלעדיה את תחווה נזילה שתעצור לך את כל האוטו. יוצא שכל האוטו עומד על גומייה.

 

אותו דבר גם כאן דברים שנראים פעוטי ערך ולא חשובים או גשמיים או לא מכבודנו, זה דברים ששייכים להשלמת הנשמה. להשלמת התודעה. בלעדיהם אנחנו לא נצליח לעשות את העבודה שלנו. לכן לא להתבייש לעשות במו ידינו כל דבר שנצרך מאיתנו. אין עבודה שלא מכבדת את בעליה.

יהי רצון שנזכה להשכיל את זה ולייקר כל דבר, כל רגע, וכל איוושה במציאות הזאת.

 

 

נקודה להתבוננות -   

 

המוח השמאלי שלנו חווה את הזמן בין העבר לבין העתיד, אין לו הווה. הוא המוח הדימיננטי, איתו אנחנו עובדים. החצי הזה של המוח, השמאלי, הוא חווה את ה"אני" חזק מאוד. המחשבה שלו טורית ומרכז השפה נמצא בו. ואילו המוח הימני חי חיי נצח, הזמן שלו נצחי, זה הווה מתמשך והזהות שלו היא ה"אחד". התחושה היא של אהבה, זה נמצא מעל המילים. כדי לחוות חוויה מסוימת כמו שצריך ולהוציא ממנה, צריך לחוות כל הזמן חוויה של הווה מתמשך, זמן נצחי ולחיות בתוך הזמן הנצחי הזה. גם אם עודרים עם מעדר וגם אם מחתלים את התינוק וגם אם עושים כלים וגם אם עושים ספונג'ה, לא למהר את הפעולה ולא לעשות אותה בעצבנות, ההפך, לשהות בה.

 

אחד הדברים שאנחנו מפספסים בחיים האלה זה השהייה של המחשבה שלנו והרעיון שלנו על דבר מסוים, הרבה פעמים אנחנו מחליטים אם להשהות או לא להשהות בגלל שהדבר נראה בעיניינו בזוי או לא בזוי.   

אם הוא בר חשיבות נשהה ואם הוא לא בר חשיבות בעיניינו נבזה ולא נשהה, ואילו דווקא באותם מקומות, יש ניצוצות קדושה גדולים מאוד מאוד.

שאלו את הרב עובדיה יוסף איך הגעת לרמת גדולה כזאת? אז הוא אמר שביום שישי בשעות שבין 14 ל18 היה יושב ולומד תורה כי בזמנים האלה אף אחד לא יושב לומד. יש זמנים שאנשים מבזים אותם.

 

היו צדיקים ותלמידי חכמים גדולים מאוד שקלטו מה העם מבזה ודווקא שם נתנו את דעתם ומשם שאבו אור גדול מאוד כי במקום שנראה לנו מבוזה ונידח דווקא שם – "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה", דווקא האבן שהבונים מואסים בה - שאומרים למה היא תשמש פה? דווקא היא ראש הפינה. אז צריך לאור הפרשה עצמה להשהות את הרעיון על כל דבר שאם יש מצווה סימן שהמחשבה האלוקית כבר הייתה שם. גם אם היא נראית לנו בזויה כמו איך לעשות את הציפורניים, כמו איך לנעול את הנעליים, כמו איך לשבת, איך ללכת שזה נראה כל כך פעוט ערך וכל כך לא חשוב המחשבה האלוקית הייתה שם.

 

אם רוצים להתחבר למחשבה האלוקית צריך לעבור דרך השהיית המחשבה, על ידי הנוכחות ועל ידי חיי ההווה לחיות שם ולשאוב משם אור גדול מאוד.

דווקא דרך הרגעים שנראים לנו הכי פעוטים.

 

התבוננו בזה.

 

 

 

 

 

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים