Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

נקודה למחשבה-'לגלות את מציאות השם' פרשת בהר / הרב אריק נווה

 

בפרשה זו מופיע עניין השמיטה והשמיטות. בספר המצוות של הארי ז"ל מופיעים ההבדלים בין עליית העולמות שמתרחשת בשבת, בחג ובשנת השמיטה.

בשנת השמיטה מתרחשת עליית עולמות.

 

שמיטה- זו אחת המצוות שתלויות בארץ אחרי ששמרנו שש שנים, בשנה השביעית צריך "לשמוט" את הקרקע – לא לעבד את האדמה, לא לגדל גידולים, לא לאכול ממנה, כי בשנה השישית אנחנו נקבל יותר יבול.

צריך לדעת מה עניין השמיטה. כתוב שהקב"ה מבקש "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" וביום השביעי יש עניין של מנוחה. הכתוב מדייק ואומר שבששת ימים       "תֵּעָשֶׂה" מלאכה לא "תָעשה". במקום אחר כתוב, שזה עניין לעשות מלאכה שישה ימים וביום השביעי לשבות ולנוח. אז צריך לדעת את הקשר של העניינים האלה שהקב"ה מרמז לנו גם בעניין של השמיטה שהדברים, כולם בלי יוצא מן הכלל, נעשים ע"י הקב"ה.

מצווה וחיוב הבנת השמיטה נעשה למול העובדה שהטעם שלה זה שנדע שהכול הוא מאיתו יתברך, גם גידולי הקרקע וגם העיבוד של האדמה וכל דבר שנעשה – עליית העולמות וירידת העולמות, המלאכה של האדם בששת ימי המעשה, המלאכה של האדם בשש השנים - הכל נעשה ע"י הקב"ה ממילא.

למעשה, העבודה שמתבקשת מהאדם לעשות בששת השנים הוא להסתנכרן לזה, להיות מותאם לזה, ובשנה השביעית צריך לשמוט את האדמה, ומה אנחנו נראה כש"נשמוט" את האדמה? אנחנו נראה, לכאורה,  את האדמה עדיין ממשיכה להוציא פירות והכול בסדר רק אסור לנו לגעת בהם.

העניין של החיוב והאמונה של לדעת שהכול הוא מאת ה' הוא עניין גדול מאוד ומצד שני אומרים לנו, תשמע אתה צריך לעבוד. אם ככה אז למה הקב"ה, למעשה, ברא את העולם אם הדברים נעשים ממילא?

אם בשישה הימים היום השביעי מגיע, אתה מעלה אותנו ואתה אמרת ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה, זאת אומרת שהמלאכה נעשית מאליה...  

ואם בשש השנים האלו אנו עובדים, זורעים, חורשים, זומרים וכו' ובשנה השביעית האדמה ממשיכה עדיין להוציא פירות אז מה עשינו בזה? ואומרים לנו שהמצווה היא להבין ולהאמין שהכל הוא מאיתו ושגם אם אנחנו קוצרים וזורעים, עדיין האדמה מוציאה בכוחה את הכל. אמנם הרמב"ם ציין שזה עניין של לתת לאדמה לנוח כדי שתתחדש, כביכול. אבל גם את הרמב"ם צריך להבין למה הוא התכוון...     אז לא כל כך ברור אם כל העניין כאן הוא תעבוד, תעבוד, תעבוד אבל בסוף תראה שהכול הוא מאת ה'?! זה פלונטר קצת...אם אומרים תעבוד אז - אני עבדתי. אם הכל הוא מאת ה' – למה אני פה?

התשובה היא שצריך להבין שאני פה ואני לא פה – בעת ובעונה אחת.

נכון שזה קצת מימרא קבלית שזה כן ולא בעת ובעונה אחת, אור וחושך המשמשים בבת אחת... אבל צריך להבין שהקב"ה ברא את עולמו כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינוייו וכל המציאויות, בלא יוצא מן הכלל, צריכות לצאת עד לביאת המשיח.

אנחנו פה צריכים להתוודע לעובדה שהקב"ה מוציא את המציאויות באמצעותנו ובעזרתנו. התפקיד שלנו כאן הוא לא לבחור אם להוציא את המציאות או לא להוציא את המציאות, אין לנו בחירה בהיבט הזה, הכל ידוע והרשות נתונה. הבחירה שלנו היא רק בהזדהות ובהבנה.

 

הרב אשל"ג כתב בפסקה מ"ב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות שכל הבעיה בעולם הזה, שגורמת לריחוק, לזדון ולסבל היא בגלל שאנחנו לא מבינים את הקב"ה. אם נגיע למצב שבו נבין אותו ואת השגחתו, מיד אנחנו נזכה להידבק בו.

 

למעשה המסע שלנו כאן הוא מסע שצריך להיות:

א.לעבור את כל המעשים שהקב"ה מעביר אותנו. ב. להבין אותו במעשים האלה.

אז בששת ימים המלאכה תֵּעָשֶׂה וביום השביעי שבת וינפש – אל תעשה כלום, רק תראה מה קורה. אותו דבר, גם כן, בשמיטה שש שנים אנחנו עובדים אבל בשנה השביעית אנחנו נראה משהו אחר כאילו שש שנים לא עבדנו, כאילו שש שנים קרה משהו אחר והיינו במציאות מקבילה. הפרנסה היא מן השמיים והאופן שבו הקב"ה מוציא את התבואה זה עפ"י מה שנראה לו אבל, במקביל אנחנו צריכים לעשות פעולות שנקראות זריעה וחרישה ולמעשה אלו מציאויות מקבילות.

עוד דבר שחשוב לדעת בעניין של "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" – אחד הסממנים של רוח הקודש זה שהאדם בעל רוח הקודש קולט ומבין שהדיבור שהוא מדבר לא יוצא ממנו אלא שהוא צינור נקי להוביל את המידע באמצעותו. הזוהר מבקש – "הַפֵּך רצון תִשכּח צינור". יש לנו רצון לכולנו, כרגע הוא רצון לקבל לעצמו, רצון אגואיסטי וכדי להפך אותו לרצון הקדוש, לרצון הנכון - צריך להפוך את האותיות רצון לצינור.  

אנחנו בלי רוח הקודש אבל גם מה שאנחנו אומרים ועושים גם כן עובר כמו צינור רק שאנחנו לא מודעים לזה. אדם בעל רוח הקודש פשוט מתוודע להארה שעוברת דרכו הוא מסתנכרן אליה, מזדהה איתה ונדבק בה.

 

אנחנו צריכים גם כן להיות מודעים שמציאויות עוברות דרכנו בין ע"י ששת ימי המלאכה ובין אם ע"י שש שנים של זריעה, קצירה וחרישה ובשנה השביעית אנחנו נתוודע לתוצאה שנעשתה. כך אנו נתוודע אל ה', נבין אותו ונדבק בו. כתוב גם על כהן גדול שהיה עושה את עבודתו בביהמק"ש כתוב שהשם המפורש היה יוצא מפיו של כהן גדול, לא שהוא היה מוציא אותו, היה "יוצא", זאת אומרת, בוקע מבעדו והוא היה מתוודע לזה.

 

זה אחד הסודות של שנת השמיטה שגם נבין בדיעבד וגם באופן עכשווי שדברים עוברים דרכנו, המציאות עוברת דרכנו ואנחנו אמורים להיות מודעים אליה, להבין אותה ולהדבק בה.

זה עניינה של השמיטה וזה גם תיקון כי שמיטה זה גם גימטריא "השטן".

מ+י = נ. וש, ט, ה. אז שנת שמיטה היא התיקון של "השטן".

השטן זה לא היצור האדום הזה עם הקרניים והזנב המחודד אלא שזה "הסטרא אחרא". ושמיטה זה בדיוק הבנת ההשגחה וההתחברות אל הקב"ה. זה התיקון.

יהי רצון שנזכה לזה.

      

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים