Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה למציאות

סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה …

המושג שלימות שזה הבורא. מאד חשוב שאנחנו נבין שזה הבורא, הרי אנחנו לומדים על הבורא, אז לתפוס אותו רק כאור...

להמשך
פרשת אחרי מות- מצעד החיים

פרשת אחרי מות- מצעד החיים

צריך להבין את משמעות המוות ואז להתחיל לחיות. 

להמשך
פרשת צו - צו השעה

פרשת צו - צו השעה

התורה כולה עומדת כנגד העולם

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

בס"ד

הרב אריק נווה - פרשת שמות - הסודות המעשיים ליציאה משעבוד

חומש שלם מדבר איתנו על השעבוד ועל היציאה מהשעבוד, והיום נגע בזה בצורה מאוד עמוקה ושורשית.

למעשה התורה היא בעלת ארבע חומשים, החומש החמישי חומש דברים נקרא משנה תורה, אבל הארבע חומשים הראשונים זה כביכול עיקרי התורה, ויוצא שרבע מהתורה, כל חומש שמות, זה רק עניין של שעבוד ויציאה ממצרים.

ועושה רושם שכל התורה מדברת רק על זה מהסיבה הפשוטה שכתוב- "חרות על הלוחות, אל תקרא חרות על הלוחות אלה חירות על הלוחות". חירות, חירות ממלאך המוות.

אז יש כאן כמה תמיהות, אם כתוב חירות על הלוחות למה הגדולים שבגדולים שניסו לתת כותרת לתורה כמו רבי שמעון בן אנסה שאמר - שהכותרת של התורה זה- שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד- זה להבין את המשמעות שהכול כאן זה אחד.

והילל הזקן אמר- "מה ששנוא עלייך לא תעשה לחברך, זאת כל התורה כולה".

רבי עקיבא אמר-" ואהבת לרעך כמוך- זה הכלל הגדול".

בן אזיי אמר - זה ספר תולדות האדם, זה ספר ההתפתחות.

רבי שמעון בן פאזי אמר- להקריב כבש אחד בבוקר, כבש אחד בין הערביים זה קורבן התמיד- זה כל התורה כולה.

 

אף אחד לא דיבר על חירות, ולעומת זאת חז"ל אמרו- אל תקרא חרות על הלוחות אלה חירות על הלוחות,

ועוד אמרו חירות ממלאך המוות, ולא למשל חירות משעבוד לתאוות שלנו, איך הגענו לחרות ממלאך המוות?

וכאילו כל התורה זה חירות ממלאך המוות.

אז אנחנו צריכים להבין את שורש השעבוד, ולהבין מדוע הקב"ה מלכתחילה שם אותנו שם.

כשאנחנו מדברים על לימודי שורש זה אומר שאני צריך ללמוד במקור שלו איך זה טוב, אז איך שעבוד טוב במקור? אז במעמד הסנה משה הכריז על החירות, הוא בא ואמר אנחנו צריכים לצאת ממצרים, שאלו- למה? אמר להם: אנחנו פה עבדים לפרעה, אנחנו נהיה עבדי השם. ענו לו- אנחנו לא רוצים להיות עבדים של אף אחד, אז הם לא הבינו את המושג עבד.

מה זה עבד במקור בשורש? ומה זה עבד השם? עבדי השם זה חירות? איזה מין חירות זאת לקום כל בוקר ולעשות מה שהוא רוצה?...אבל אני מזכיר שהחירות שהוגדרה היא חירות ממלאך המוות, זו לא סתם חירות.

זה אומר ששורש השעבוד הוא למלאך המוות.

אז צריך לעמוד על זה.

 

עבד השם

יש כמה תארים שניתנו לאדם היהודי:  איש- משה איש האלוקים, בן אדם- נאמר ליחזקאל, יש ביטוי גבוה- אדם,

בן- בנים אתם לשם אלוקיכם, והביטוי הכי גבוה מבחינה רוחנית הוא עבד השם.

אם אתה רוצה להגיד מה הדרגה הגבוה ביותר שאדם יכול להיקרא בה, ויכול לצאת מן העולם שעשה את תכליתו – עבד השם.

וזה לא נשמע טוב, מדוע עבד? לא רוצים להיות עבדים, אם אני חלק אלוקה ממעל אז אני לא רוצה להיות עבד.

אז נבין מה זה הגדרה של עבד,- עבד= עושה רצונו של. אם זה עבד של פרעה, אז זה עושה את רצונו של פרעה,

אם זה עבד השם, זה עושה רצונו של השם.

אז זה מה שמשה מציע לעם והעם לא קונה את זה, הוא לא רואה את ההבדל בעבדות, 80% לא קנה את הטיעון הזה והם היו 180 מיליון.

אמר להם משה רבנו- פרעה לעולם ישאיר אתכם למטה, תמיד תעשו את רצונו ולעולם לא תגדלו ותישארו בהגדרה שלכם בהמות, ותישארו עבדים בחומר ולבנים- חומר ולבנים זה לתבניות, אתם עבדים לתבניות, וכל החיים שלכם אתם תהיו בתוך המטריקס ותמותו בתוך המטריקס, זה חומר ובלבנים, זה לא רק עניין של כסף, זה קודם כל ובראש ובראשונה עניין של בחומר ובלבנים עניין התבניות.

להיות עבד השם, עושה רצונו של השם, זה להתגדל עד השוואת הצורה איתו, מכיוון שאם הענף בהשוואת הצורה עם השורש שלו כי הוא עושה את רצונו, אז הוא בהשוואת הצורה איתו. לכן אמר להם- כעבדי השם אתם תגיעו לשם, ויותר מזה, אצל פרעה אתם  מזינים אותו, אתם שומרים עליו, אתם מגישים לו, וכל מה שהוא רוצה אתם עושים, ולעומת זאת מי שהוא עבד השם זה הפוך- השם מזין אותו, השם שומר עליו, השם, שין  דלת  ויוד שמופיע על המזוזה זה שומר דלתות ישראל.

הוא שומר עלינו, אנחנו עבדים שלו והוא עושה בשבילנו הכול, אז זה הפוך, לעשות רצונו של מקום זה אומר שאתה בענף משווה את הצורה לשורש, ואז יש השוואת הצורה, ואז אתה לעולם לא נשאר פחות אלא הפוך רק מתגדל אל, ואתה מקבל את המקסימום, אתה מקבל את הקב"ה בכבודו ובעצמו, לכן זה נקרא עבד השם.

כדי לקבל את החירות הזאת צריך להיכנס למצרים.

 

כניסה למצרים

הכניסה למצרים, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא מדברים דבר והיפוכו, זה שיש שעבוד אתה אומר למה נתת שיעבוד, כדי שנרגיש מה זה חירות? והתשובה היא לא, יתרון האור מהחושך זה לא כדי שנבין דבר מתוך ההעדר שלו, חושך זה לא העדר אור ביהדות, חושך זה בריאה בפני עצמה, רע זה לא העדר טוב, רע זה קונספט בפני עצמו, שנאה זה לא העדר אהבה אלא קונספט בפני עצמו, אנחנו אמורים להשתמש בזה, למשל לשנוא את המדייני, אנחנו יכולים לחיות בעולם שכולו סיטרא אחרא ולהפוך אותו לטוב, הדברים האלה עומדים כשלעצמם, הם לא עומדים ביחס אל משהו מכיוון שאני עושה שימוש בכל דבר כשלעצמו.

אז הכניסה למצרים לא נועדה כדי שנבין מה זה חירות, אז צריך ללמוד את עניין השעבוד במצרים.

כתוב שהעביד אותם בפרך, זה אומר שהוא עשה עליהם עבודה פסיכולוגית טובה מאוד, והוא שכנע אותם במשהו, ואנו שואלים כעת על מה הוא ניגן? על מה הוא רקד? מה פתאום שאדם יסכים שאדם אחר ישעבד אותו, זה לא טבעי אנחנו לא חיות.

אז מה משעבד אותנו?

יש שלושה דברים משעבדים, מה שכתוב פרעה, ומה שכתוב שר המשקים, שר האופים, פוטיפר, כל אלה משעבדים, יש להם משמעויות, וכל אחד מהם אחראי על אופן השעבוד, המטרה שלנו היא לקלוט את אופן השעבוד בשורש שלהם, ולדעת למעשה מה משעבד אותנו. אנחנו עדיין משועבדים, רוחו של פרעה עדיין מרחפת פה, היא אומרת לנו אתה צריך לשלם משכנתא, ולהביא כסף הביתה, להאכיל את הילדים, פרעה לא נח לרגע והוא ממשיך ומשעבד, והשעבוד שלו עובד ככה: אתה צריך להיות יותר אחראי, להביא יותר כסף, תחייה ברווחה, ואחר כך תלמד תורה יותר בנחת, אבל קודם כל שיהיה לך יותר כסף, מה יהיה עם הילדים שלך וכו', אלו הם המשעבדים, וזה לבגוד בקב"ה, אבל מעבר לזה צריך לדעת מה משעבד בזה.

שלושת הדברים שהשעבוד עובד עליהם: אוכל, מים, אויר, שינה, דלת אמות, עניין של שיעבוד זה דבר שאתה נצטרך לו, אם אתה הגדרת משהו שאתה נצרך לו- אתה משועבד אליו, רק מעצם ההגדרה עצמה אתה כבר משועבד אליו, אז אתה יכול לומר, מה זאת אומרת? אבל אני נצרך לו! אז זו גם כן טעות, (נדבר עליה בהמשך).

אם תאמר לאדם נניח- אני לא נצרך לאוכל (זו דוגמא) אז מה המקסימום? מה כבר יקרה? נניח שאני קולט שאוכל משעבד אותי ואני אומר זהו אתה לא תשעבד אותי יותר, מה עומד מאחורי האין אוכל? מה האיום שעומד מאחורי אין אוכל? המוות.

 

המשעבד הראשון, יוצא שהפחד השורשי של הכול הוא פחד מוות, הפחד מוות הוא המשעבד הראשון.

פרעה מייצג את הפחד מוות, גם היום השעבוד הזה עדיין קיים, בחדשות כל הזמן מרחפת סכנת מלחמה, הדיווחים הם כל הזמן כמו מלחמה כי הם יודעים, פחד מוות זה תופס את תשומת הלב...מצור על ירושלים...לא הגיע חשמל....

ולכן אל תקרא חרות על הלוחות אלה חירות על הלוחות...חירות ממלאך המוות.

צריך לשחרר את הפחד הזה, אז בראש ובראשונה זה עובד על הגדרות לא נכונות, על נתינת זהות לא נכונה, ברגע שאתה תופס את עצמך כגוף ואתה גם יודע שהגוף הזה הוא כביכול סופי, ואתה אומר אחרי 70 שנה אני אמות, אז לאט לאט אתה מפתח זהות סופית. השורש שאתה מגיע ממנו הוא חי החיים, וחי החיים לא יודע בכלל מה זה מוות,

והפחד מוות זה אשליה, זה פברוק, כי גם אם אדם יתחבק עם פצצת אטום, הנשמה שלו נמצאת מחוץ לגוף בשנייה והיא נצחית, חייה ועומדת והכול בסדר. אנחנו נצחיים אבל אנחנו לא מזוהים עם זה, אם הייתה מחשבה קבועה על הנצחיות שלנו- לא היינו פוחדים פחד מוות. יותר מזה, יש היתר ביהדות למות, באף מקום אין היתר למות, אם יש היתר אז הוא פנאטי, אבל ביהדות שההדרה של קדושת החיים היא הגדולה ביותר כי פיקוח נפש דוחה הכול, אבל על שלושה דברים התורה אומרת תמות- עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים.(אם אונסים אותך לזה).

שזה פלא, אם יאמרו לאדם מעכשיו אתה עובד עבודה זרה, אתה נהיה נוצרי ואנחנו נשגיח עלייך יום יום- על זה התורה אומרת- תמות. ואתה שואל מה זה יפתור? אז הנקודה היא שאנחנו חושבים שזה צריך לפתור משהו מהעולם הזה, כשלמעשה הקב"ה אומר תפתור את זה פה  (בעולם הזה ) לא ייתכן שאתה תחייה כאן חיים בשקר גמור, כאשר השקר הכי גדול זה שקר המוות. זה השקרן הפתולוגי הכי גדול שיש פה, אז באה התורה ואומרת אני אשחרר אותך מזה, ויש מציאות כזאת של שחמט שהקב"ה עושה אותה, בגלות עטפו ערים שלמות של יהודים ואמרו להם מעכשיו כולכם נוצרים, ומי שלא, מוציאים אותו להורג. והיו כאלו שלא עמדו בזה מהפחד מוות, והקב"ה אומר אני מאשר לך למות, ואיזה מן דבר זה שאתה מאשר לנו למות? אולי מכוח האמונה נחזיק מעמד, נהיה נוצרים לכמה זמן עד שהשיגעון שלהם יעבור, והבורא אומר אני אחזיק את זה והשיגעון שלהם לא יעבור,  ועכשיו אני מורה לך למות, תאבד את עצמך לדעת כביכול, למה? כדי שאתה תצא ותחווה את חי החיים מהצד השני, מהמימד השני.

אז מה מחייבת אותנו המצווה הזאת של למות בתנאים של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים? הקב"ה אומר- אני רוצה שאתה תחייה פה( בעולם הזה) שאתה נצחי כל הזמן, שחי החיים נמצא לך פה והאמת נגד ענייך כל הזמן, ואם אתה רואה מציאות שזה לא ככה, תצא ממנה, אל תיבהל לצאת ממנה, צא ממנה.

אנשים לא מבינים מה המשמעות של המצווה הזאת, הנקודה הזאת שמדובר עלייה, שאתה צריך למות במקרים האלו, שהתורה אומרת לך אל תיבהל אתה צריך לדעת שהגוף הזה זמני, אם אתה רואה במציאות שלך שאין שם חיים, אין שם אמת, ואני הקב"ה לא נמצא שם- צא ממנה, ושוב אני שואל למה לעשות את זה? מה זה יפתור? זה אומר שאתה לא חי, זה אומר שאין השוואת הצורה, העולם הזה הוא ענף, והקב"ה הוא השורש, ואם אתה לא מסוגל בענף לקיים חיי שורש אז הענף מת, אתה חייב לצאת ממנו, והתורה מורה לך לעשות מעשה, היא אומרת- תעשה את זה, אתה צריך לצאת מזה, והנקודה כאן שהקב"ה נותן מפתח גדול מאוד של חירות ממלאך המוות, מלאך המוות שקרן והוא בא ומציב לך שחמט, ובשם השחמט הזה אתה תעשה את הדברים הכי איומים, כי אתה תגלה עריות, ואתה תעשה שפיכות דמים, ואתה תעבוד עבודה זרה וכל החיים שלך יהיו חיי שקר, רק בגלל שמלאך המוות אמר, אז מי האלוקים שלך? מלאך המוות או הקב"ה? וזה פלא שהקב"ה במקום הזה אומר לך כביכול- תמות, אבל הוא אומר לך: לא, הוא לא אומר לך תמות אלה אומר לך תחייה, הקב"ה כשהוא אומר לך- אתה צריך למות בזמן שאתה רואה עבודה זרה אם מכריחים אותך, אם אונסים אותך לזה, הוא לא אומר לך תמות הוא אומר לך ת ח י י ה, זה מה שאנחנו לא קולטים, מלאך המוות אומר לך תמות, הקב"ה אומר לך- ת ח י י ה, כי שם איפה שאתה נמצא זה המוות, בוא תחייה, צא משם, ומאפשר את זה.

וכל מה שמניע אותנו והוא הבסיס להכול הוא הפחד מוות.

זה המשעבד הראשון.

 

המשעבד השני הוא הכאב, והוא משעבד מאוד מתוחכם, הוא דוחף לך כאבים בכל מיני מקומות, וכשאתה מגיע לשם וחוטף כאב, אתה אומר אני לא מתעסק איתו, עם מר כאב אני לא יכול להתעסק. הכאב הוא לאו דווקא כאב פיזי, אלא גם כאב נפשי, וגם כאב מחשבתי של תסכול- אתה מלמד אותי משהו שאני לא מבין, זה גם מעורר כאב.

ומה אתה עושה? בורח מכאב. גם הכאב שקרן.

צריך לעשות במחברת חלוקה לשני דפים, ולשים את כל השקרנים בצד אחד, ואת כל דוברי האמת בצד שני.

לקרוא לכל השקרנים- זמניים, ולקרוא לכל האמיתיים- נצחיים, ואתה צריך לבחור בנצח, תמיד תבחר בדבר הנצחי, ובדבר הזמני- אל תפחד, תעמוד מולו, כאב זה דבר זמני, אם עומדים בדברים מסוימים מול הכאב, מחזיקים מעמד, הוא עובר, אתה מנצח אותו אתה שובר אותו. כאב זה דמיון שמאוד מתעתע, גם כאב פיזי וגם כאב נפשי, צריך לעמוד בו חזק, חזק, והוא מאוד מאוד מתעתע, ושוברים אותו. צריכים לקחת את הכאב עד הסוף, עד הקצה, והוא בסוף יפסיק, מגלים שהוא שקרן, הוא שחקן פוקר, הוא משחק איתך עד הרגע שהוא חושף את הקלפים שלו, אתה רק צריך למשוך אותו עד הקצה, ותגמור אותו. ככה עושים בתענית כשרוצים להתענות הרבה זמן, כשרוצים להישאר ער הרבה זמן, לטבול במקווה קר מאוד, פשוט עושים את זה, כואב? שיכאב, אבל זה כואב עד גבול מסוים והוא נשבר.

הוא לא אינסופי, כל הדברים האלו הם סופיים הם זמניים, אז לוקחים אותם עד הקצה ושוברים אותם, יש מלא סוגים של כאב, ולמעשה אף אחד פה לא תופס אותך תכלס אין פה שום כבלים, אין כאן שר בית הסוהר, אבל שמו לנו מלמעלה את הפחד מוות, שמו לנו תחושות של כאב, ואמרו לנו עכשיו תלכו, ויוצא שהרבה דברים אנחנו לא עושים כי אנחנו מפחדים מכאב והצעדים שלנו מאוד מוצרים, עד שתכלס על מה רוב היום שלנו הולך? בית עבודה, עבודה בית, בית עבודה, עבודה בית, משמע- לא יצאנו ממצרים, אנחנו עדיין חיים את ספר שמות, ואף אחד לא עושה לנו כלום זה פלא.

למה רוחו של פרעה עדיין עובדת? איך זה קורה? כי פרעה חכם. יש סיפור על הודי שאילף פיל, וכשהוא היה קטן הוא קשר את הפילון והוא לא הצליח לזוז,  וכשהפיל גדל יש לו התניה, הוא רק רואה שזה קשור והוא לא מנסה בכלל לזוז, למרות שבשנייה הוא יכול להעיף הכול וללכת, אז פרעה שיעבד אתנו בספר שמות ועד היום אנחנו משועבדים.

רק שם היה צריך את פרעה והיה צריך את הנוגסים, אבל עכשיו אין נוגסים, ואין את פרעה אבל אנחנו עדיין משועבדים בדיוק על אותו עיקרון,- ההתניה עובדת.

הוא רק יצר את ההתניה בדנ"א של האבות שלנו, וזה עדין נשאר, ועכשיו לא צריך כלום, לבד אנחנו הולכים לעבודה.

לבד משעבדים את עצמנו, לבד נותנים מכות לעצמנו, לבד קוברים את הילדים שלנו בטיט, לבד. "ידי נשים רחמניות בישלו את ילדיהן"- חז"ל אמרו זה אלו שהוציאו את הבנים שלהם לחוכמה חיצונית, אמא שדוחפת את בנה להיות מהנדס במקום שיהיה תלמיד חכם כי זה לא יצרני.

אז פרעה עשה את שלו והוא עדין מנצח, זה הניצחון הכי גדול זה הנצחיות שלו, ככה הוא עדין נשאר כאן.

עשה התניה והלך, עכשיו אנחנו צריכים לדעת שההתניה הזאת מפוברקת, מי שקלט את הפברוק הזה הוא כבר לא מפחד מזה יותר, אין באמת פחד מוות- כי אין מוות, אם אתה קולט שהנשמה שלך היא נצחית- אתה צריך להחזיק בזה, ואם אתה קולט שאין כאן אף כאב לא חשוב כמה גדול ועמוק הכאב, כי הוא סופי ואתה צריך להחזיק מעמד כנגדו, רק תהיה מודע ואז תוכל לנצח כל דבר.

האדם הוא הכלאה בין האלוקות לבין סוף האלוקות, האלוקות באה לידי ביטוי בתשע ספירות, והספירה העשירית היא כאילו הֶפֵך האלוקות, ועכשיו אי אפשר שֶׁמְהֵפֵך האלוקות בספירה העשירית מהסוף יהיה שם משהו שֶׁיִדְבוֹר אלוקות. בַּהֶפֵך אלוקות נמצא הדומם, בַּהֶפֵך אלוקות נמצא הצומח, בַּהֶפֵך אלוקות נמצא החי מקסימום שלו, אבל צריך שיהיה משהו שהוא הממוצע בין הֶפֵך האלוקות לאלוקות, ושם  יוּצְרָה התודעה האנושית. והתודעה האנושית למעשה זה הממוצע בין התודעה הסופית לבין התודעה האינסופית, בין מה שהגוף לנשמה.

ועכשיו אומרים לתודעה הזאת, כל מה שאת צריכה לעשות זה לא לשלוט בחיים שלך, תעזבי את זה הקב"ה ידאג לזה, האירועים זה מאת הקב"ה, הבחירה שלך זה רק בין הסופי לאינסופי זו כל הבחירה, בכל מעשה, בכול אירוע, כל הבחירה היא בין הסופי לבין האינסופי, בין המלכות לבין התשע ספירות.

 

התודעה כל הזמן זזה, צריך להבין בכלל שהאדם באמת לא קיים, זה תעתוע בין האור שיורד אל המלכות ועולה בחזרה אל האור, יש תנועה מטורפת בקצב אדיר שנעשית בין לבין, התנועה הזאת מסומלת בנשימות שלנו, היא מסומלת בזה שהאלקטרונים במציאות מהבהבים,- מופיעים נעלמים, מופיעים נעלמים, ובכלל כל המציאות הזאת היא בבחינת מטי ולא מטי (נמצא ולא נמצא), אז מכיוון שהדברים נמצאים באור וחוזרים לסופיות, ברגע שהאלקטרון נמצא, היקום כולו נמצא במלכות, ברגע שהאלקטרון לא נמצא הוא ללא אור, ולכן כל היקום שלנו הפיזיקאלי אפילו- מהבהב. אז צריך לדעת שיחד איתו גם התודעה שלנו נעה בין גוף נשמה, גוף נשמה, גוף נשמה, בקצב מטורף, אז המציאות שלנו מהבהבת.

אז למעשה אין תודעה לאדם באמת, אלה זה ההבהוב, התודעה של האדם היא ההבהוב, זה סופי אינסופי, סופי אינסופי, הנקודה היא כאן שאני יכול לעשות את אחד מהם נצחי, הבחירה הזאת יכולה לעשות את אחד מהם נצחי.

אם אני אחזיק במחשבה של חומר אני כאילו מעקב את ההבהוב שזה יהיה כאן, ואם אני מחזיק במחשבה הרוחנית אני מעלים את המציאות, אז כל המציאות הזאת היא מטי ולא מטי, והבחירה של האדם יכולה לעשות שהוא יהיה חס ושלום- גשמי למשך הרבה זמן (אני לא רוצה לומר לנצח- כי זה לא), או רוחני לנצח.

וכל זה זה בהחלטה של האדם, להחליט אני לא מפחד מכלום, מה כבר יקרה? גם אם אמות אני צריך לדעת שאני נצחי, ובשלב הזה לוותר על כל סוג של אגו ולחשוב מה יגידו עלי, ישנן נסיבות שאתה רואה שאנשים היו קורבנות לנסיבות כדי להיכנס לכלא וזה לא היה קשור אליו בכלל, אנשים שנכנסו למינוסים מטורפים בלי שזה קשור אליהם בכלל, ומצאו עצמם או במינוס או בכלא, ואתה רואה שהבורא שם אותו שם בכלא, והאדם יכול לבחור בין לשבת שם בכלא ולהיות עצוב, לבין להיות בכלא ולהיות שמח, אתה לא יכול לבחור לא להיות בכלא.

אז מה עשה הקב"ה? עשה תודעה, התודעה זה הצופה הזה, הצופה הזה הוא מטי ולא מטי, הוא נמצא כאן ולא נמצא כאן, וכנמצא כאן לא נמצא כאן, הוא מקבל גירויים מהגוף ומקבל גירויים מהנשמה, גירוי מהגוף יש, כי יש גוף, גירוי מהגוף זה: רעב, כאב, דאגה, התניות ששייכות לעולם הזה מיד יתנו לך סוג של גירוי.

יש כאן כל מיני כיסי תודעה, ויש את הצופה, לצורך העניין הזה זה הנשמה, אז נניח עולה עצב לאדם, ברגע שהצופה מזדהה עם העצב הוא נכנס פנימה והוא יונק ממנו חיים, אז אם יש עצב, הוא פתאום הופך לדיכאון קליני, אם הקב"ה נותן טיפה קור, האדם יכול לרעוד מקור, אם הקב"ה נותן טיפה כאב, אתה יכול להפוך אותו לצרחות, ונשאלת השאלה מאיפה באה ההעצמה הזאת? התשובה היא- ה ה ז ד ה ו ת.

 

מה פרעה עושה? הוא נותן לך כל הזמן את כיסי התודעה בצורה כזאת או אחרת, ובלי לשים לב אתה מזדהה עם זה כל הזמן, וכל המטרה היא לומר זהו אני כבר לא מזדהה עם כל הדברים האלה,

אני לא מפחד מהכאב

ואני לא מפחד מהמוות

וכמו שרבי נחמן מברסלב אומר- אם אתה עצוב- תהיה שמח.

 

אוקי איך עושים את התהליך? מבחינתו תצא מהמגירה של העצבות ותיכנס למגירה של השמחה, זה ככה נראה אבל אנשים באמת מתבלבלים בזה ועושים שמגירת השמחה שלהם תהיה מופע סטנד אפ.

אבל כל מה שאמרנו שהוא תחת הגדרה של זמני, הוא שקר ואין מה ללכת אליו מלכתחילה, אז מה הדבר הראשון שאתה צריך להיות? צריך להיות חצוף ועז נפש מאוד, להסתכל על החיים האלה בעיניים ולומר- אתם ממש לא מרשימים אותי, אין כאן משהו שיכבול אותי, ואני יכול לצאת עכשיו מהעולם ללא תלות באף אדם, בלי פחד מאף אדם, ובלי תלות באף אדם, עכשיו אני יכול לצאת.

וזה אומר- לחיות את מה שאני צריך לחיות בלי פחד ובשוויון נפש גמור לגמרי, ולעשות כל מה שאני צריך לעשות בלי שום פחד גם מהכאב, כי גם דברים שצריכים להוציא אותי לחירות כובלים אותי תחת כבלי הכאב, למשל- אתה צריך לסדר את הבית, אתה עייף ואין לך כוח, עייפות זה הכאב, יש דברים שאתה צריך לעשות ואתה אומר יווו זה מלא מטלות, רק זה שאתה אומר יווו זה מלא מטלות- זה שיעבוד, זה המשעבד כרגע, אלה כאבים, יש כאבי נפש,

והכאבי נפש האלה הם כולם המשעבדים שלך, אתה צריך לעשות את מה שאתה צריך לעשות, נקודה.

זה לא משנה כרגע מה הסטאטוס שלך, וזה נקרא מסירות נפש.

במסירות נפש אתה מסתכל על העולם השקרן הזה בעיניים ואתה אומר לו- אני אעשה בניגוד להכול! לכאב או לפחד או לחרדות שלי, אני פשוט עבר דרך הקירות האלה, נקודה. ושום דבר לא יעצור אותי עכשיו, לא הזמן, לא הכאב,

לא הזקנה, לא שום דבר.

 

המשעבד השלישי, הוא העונג של העולם הזה.

יש הרבה עונג בעולם הזה, כי בסך הכול אנחנו יכולים מאוד להיתפס בכיסי עונג ששייכים לעולם הזה, ואתה רואה הרבה אנשים שעובדים בשביל טיפה עונג מהעולם הזה, ואמרנו שזה אחת מהמניפולציות של בעל מכה, הוא יכול לבודד את האישה מהחברים שלה, מהמשפחה, הכסף אצלו, הוא נוהג, הוא מצר את צעדיה ומשעבד אותה אליו, ומידי פעם הוא נותן לה משהו... אנחנו לא פחות מאישה מוכה, אנחנו כולנו אישה מוכה!

כל סוג של עונג שתציג אותו, אם תבחן אותו תראה שהתאמצת הרבה יותר מאשר העונג המועט שקיבלת תמורת ההתאמצות והסבל שלך,העולם הזה לא שווה את העונג שלו, אתה יותר סובל מאשר מתענג, אתה לא זוכר את העונג והוא גם לא נאגר, ואחרי שהעונג מופיע- הוא מרוקן אותך. אז בשביל מה לחיות את העולם הזה? בשביל מה הקב"ה יצר את העולם הזה?

 

העונג הנצחי

אז שוב כל כיסי העונג שנמצאים כאן, אל תגיד אני אצא מעצב ואני אעבור לשמחה פה (בעולם הזה), אני פה נמצא בסבל במרירות אז אני אצא לעונג פה (בעולם הזה), לא, זה ירוקן אותך לא פחות, זה שקרן לא פחות, אז הצופה צריך לצאת לֶמָה? לעונג נצחי!

איזה עונג נצחי יש לנו בעולם הזה? לא טעמתם אז אתם לא יודעים להגיד J, העונג הנצחי שיש בעולם הזה הוא לימוד תורה, מי שלמד תורה הרבה מאוד זמן מבין מה זה- "פתחת שקי ותאזרני שמחה ", פתחת שקי- חז"ל אמרו אתם יודעים למה אמר דויד המלך פתחת שקי ? מה אתה היית  אָבֵל שאתה אומר פתחת שקי? אָבֵל לובש שק, מה זה פתחת שקי? פתחת שקי זה את העור שלי, יצאתי מהגוף באמצעות לימוד התורה, פתחת שקי ותאזרני שמחה . מי שטעם פה טעם של תורה באמת, הוא מקבל עונג נצחי, והוא מבין למה נוצר העולם הזה, שמחת תורה באמת שיש לתלמיד חכם זה משהו שהולך איתו כל הזמן, זה לא עונג לרגע, יש לו שלווה תהומית כל הזמן, יש לו עדינות כל הזמן ובשביל הדבר הזה נברא העולם הזה, רק כדי להראות  שֶׁמִפֹּה העונג הזה הוא שווה והוא משתלם והעונג פה ניכר הכי הרבה, זה יתרון האור מהחושך, אז זה הרעיון של אם אני מחפש סוג של עונג רק לעשות שקלא וטריא בתוך הראש רק קצת בהבנה, ואתה יודע מיד איפה אתה צריך לשים את עצמך, והרבה אנשים מוכרים את הקב"ה בשביל טיפת עונג במקומות מפוקפקים, וזה לא שווה גרוש.

 

זה להיבלע בתוך מטריקס שהבעיה הכי גדולה שלו היא - יש ספר שמתאר את כל מהלך הנשמה אחרי שהיא עוזבת את הגוף, ואומר שהנפטר עדיין חוזר הביתה, הוא עדין פותח את המקרר, הוא עדיין מנסה לאכול, הוא חושב שהוא עדין פה והוא מתנהג רגיל והוא לא יודע שהוא נמצא בכלל מחוץ לגוף, ובימים הראשונים הוא משוטט בתוך הבית, ובגלל זה צריך לכסות את המראות והוא ממשיך לעשות הכול רגיל, הוא מנסה, כי עדיין יש לו אינרציה מחשבתית להמשיך לעשות את הדבר הזה, והוא רואה אוכל והוא מנסה להיתפס בו, והוא שותה את מה שהוא שתה כשחי, והוא ניתפס על זה, זה כמו סוג של מחזה שהוא לא יכול להימלט ממנו, וצריך באבלות להכין מאכלים שהוא אכל דווקא כי ידוע שהוא טבוע שם וככה משחררים אותו.

אבל יש תיאורים מזעזעים הרבה יותר מה קורה לנפטר לאחר שהוא ניפטר, ולוקח הרבה זמן לשחרר נפטר, זה לא פשוט בכלל, זה עבודה מפה ועד הודעה חדשה מה צריך לעשות לעילוי נשמה וזה לא פשוט, וממה הכול נובע? מהדמיונות שלנו פה.

במקום שהמחזה שיהיה לנגד עניינו יהיה  "שיוויתי השם לנגדי תמיד" שאיך שאתה יוצא מהגוף זה מה שיהיה גם אחרי זה, אז אם שמת- שיוויתי הקולה לנגדי תמיד, שיוויתי הקרואסון, החו"ל לנגדי תמיד, אז לשם אתה הולך, ולשחרר את הנשמות משם זה מאוד קשה, זה גם חלק מהגלגולים בחי בצומח ובדומם זה נובע מאינרציה מחשבתית שהתחילה מהעולם הזה, אז השעבוד פה זה שעבוד שנובע משלושה דברים, שלושה משעבדים- פחד מוות, כאב, ועונג.

וכל אדם יכול לבדוק את עצמו לפי אמות המידה, מה תווך החירות שלך? מה אתה יכול לעשות ומה אתה לא יכול לעשות.

אנשים מתקשים לקום בשתים בלילה ללמוד, אבל אם האדם היה מבין את השכר שיש לדבר הזה, אם היה מבין מה קורה בשעות האלה בזמן שאתה לומד תורה, היית נאחז בשולחן ובועט בכל העולם הזה, וכל מי שחושב שבתחיית המתים אנחנו נלך ונוציא אותם מהקבר עם פרחים, והם יבואו ויהיה מפגש משפחות הוא טועה טעות מרה. הם יעיפו אותנו והם ירוצו לבתי מדרש ולא ירצו לצאת משם. כי זה מה שעושים שם למעלה, וזה עונג הנשמות.

אז למה משעבד אותנו פרעה? לפחד מוות, לכן אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות על הלוחות- חירות ממלאך המוות.

בעולם הזה לא צריך להיות מפוחדים משום דבר, תעשה הכול רגיל, תתחתן, תלך לעבוד, ואם יהיו תהפוכות תתייחס אליהם רגיל, אם לצורך העניין אתה צריך להיות הומלס תהיה הומלס, ראינו דוגמאות של אנשים שכביכול נפלו, דוגמא קלאסית זה יהודה,- לפעמים צריך "לתפוס" סיבה טבעית כדי להכניס אדם לכלא, או סיבה טבעית כדי לעשות לו פעולה מסוימת, ועושים לו את זה והוא מוצא את עצמו בסיטואציה הזאת המסכן הזה, והוא לא יודע שמישהו צריך לאייש את הכלא, כי כתוב- כלא בתורה. אם כתוב שיוסף ירד לבור, מישהו צריך להיות יוסף שירד לבור, רק יש להיות עצוב בתוך הבור, ויש להיות בתוך הבור, ועל יוסף נאמר שהיה איש מצליח כשהיה בתוך הבור.

ככה צריך לחיות בלי פחד וזה לא משנה איפה אתה נמצא, והכבוד שלך לא שווה אפילו לא כקליפת השום, אין לך שום ערך של כלום אם אתה בא עם  אגו, רק תעשה את רצון השם, בכל רגע נתון היכן שאתה נמצא תהיה איתו.

זה החירות היחידה שיש לך ואתה צריך להיות משוחרר מהכול.

הבאבא סאלי היה צם מערב שבת לערב שבת, הוא אמר לתלמידיו שזו הנהגה אישית של עצמו, הוא מימש את כל הפוטנציאל האישי שלו בלימוד, בעשיית מצוות, ובמעשים טובים, וקלטתי שיש עוד מדרגות שאני יכול לעלות אליהן אז סיגפתי את הגוף. לעיתים באמצע השבוע הגוף היה קורס לו, אז הוא אמר לגוף שלו- אני אוכל כי אתה קורס והולך למות, והשם אמר "וחי בהם", אז אני אוכל לא בגלל שאתה מכריח אותי, אני לא משועבד אלייך, אני משועבד אל השם והוא אמר וחי בהם ולכן אני אוכל, ואם לא, אז הייתי כבר מת איתך, אין לי בעיה להרוג אותך.

אז הוא הגיע לחירות ממלאך המוות.

ואז אתה פשוט הופך את זה, לא בגלל שאתה אומר אני חייב וצריך כי אם לא יקרה לי משהו, אם אתה אומר את זה אז אתה משועבד והאל שלך זה מלאך המוות, אבל אם תגיד לעצמך אני אוכל כי השם ציווה אז זה דבר גדול מאוד, אבל אתה צריך להיות אמיתי בזה.

 

אז אלו שלושת המשעבדים שלנו- הראשון מלאך המוות, פחד מהמוות, אבל אם תבין שאתה נצחי ולא סתם חרפתי לכם עם המוות קליני על מנת שתהיה לכם קצת אחיזה לקלוט- אנחנו באמת נצחיים, התודעה הזאת היא תמיד נשארת, אתה לא צריך לפחד מכלום, הדבר היחידי שאתה צריך לפחד ממנו הוא- על כורחך אתה עתיד לתת דין וחשבון, אתה רק צריך לפחד למי אתה צריך לתת דין וחשבון, זה שאתה מסתתר כעת בגוף זה עלבון, אחרי 70, 90 שנה תבוא ותגיד לי מה עשית שם למטה, הדין הוא לבורא ואין שום טענה מוצדקת, אני הייתי צריך לפרנס את המשפחה שלי וכו'.

 

שלמה המלך זה דרגת חוכמה, דויד המלך היה מלכות, זו התנסות בעוני, ובחוכמה זו התנסות ב- יש אבל אני לא מקושר לזה, יש לי את הכול אבל זה לא עושה עלי שום רושם, בגדי פאר או מכנסי ג'ינס זה אותו דבר.

כש-יש, זה ניסיון יותר גדול מעוני כי בעוני אין, אבל בוא נראה שיש לך ואתה לא מקושר לזה, זה הכי קשה, וזה דרגת חוכמה, כל מי שהגיע לדרגת חוכמה קיבל עשירות, זה ניסיון יותר גדול מאשר עניות, כי הניסיון הוא לא להיות שייך לזה, לא לומר זה שלי.

 

משעבד רביעי

מה צריכים ללמוד מכך? פה בעולם הזה השעבוד הוא לאחד המשעבדים הכי גדולים, הכאב והעונג כרתו ברית כדי להיות המשעבד השלישי מתחת לפחד מוות, והוא המשעבד העיקרי, והמשעבד הרביעי הוא –נוח, מנוחה, והוא המשעבד הכי גדול, המשעבד הזה חכם והוא בן בריתו של מלאך המוות, כי מוות עניינו מנוחה.

תנסו להתעורר בשלוש לפנות בוקר ללמוד ואז תשמע את המשעבד הזה עם כל הטיעונים הנכונים כדי שלא תתעורר.

מתי אתה קולט שהוא עבד עלייך? כשאתה קם בבוקר ומבין שלא למדת תורה, והלך עוד יום מבלי שתלמד.

המשעבד הזה גומר אותנו, כי הוא נותן לך מנוחה אבל אתה מוצא את עצמך עם רגש נפול, ודימוי עצמי נמוך,

כי לא עשית כלום.

איך מנצחים אותו? פשוט עושים ולא דוחים כלום, הגוף שלנו אומר לנו תישן עכשיו כדי שיהיה לך כוח לאחר כך, תאכל כדי שיהיה לך כוח לאחר כך....אחר כך זה השם של הסיטרא אחרא- היא נמצאת אחר, כך, זה הדחיינות, כל דבר  ע כ ש י ו  לעשות לא לדחות.

סוד/טריק - אם עולה לכם  משהו שאתם צריכים לעשות, נניח ללכת להביא מהמחסן קופסת שימורים, אל תגידו אחר כך, כי אחר כך זה ילך לאיבוד, אם זה עכשיו עלה, זה אומר שעכשיו גם ניתנה לך ברכה לעשות את המסע הזה, יש בזה ברכה, בברכה הזאת אתה יכול בדרך לקבל חידוש תורה, לקבל השגה, אתה יכול אפילו לראות גילוי אליהו, אפילו גילוי אליהו יש לך אם אתה נמצא בזריזות, על זה חז"ל אמרו " אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה", באותו רגע כשעלה לך רעיון או מחשבה לעשות משהו, השם נתן לך את זה והוא רוצה להגיד לך משהו,

באותו מעמד הוא רוצה להגיד לך משהו יש אור בדבר הזה.

 

לֶמָה מצרים קיים מלכתחילה?

אז אם כל העונג הנצחי שקיים פה בעולם הזה קיים כדי שנלמד תורה, מאיפה משיגים את העונג הזה? מכל מה שאנחנו אמרנו עכשיו, כי כשאתה לומד בתורה צריך לטרוח בתורה, להביא ספרים ולהחזיר, לברר הלכה במקום אחר, ואם כתוב עיין שם היטב, אז תעיין שם היטב, ואם כתוב ודוק בזה, אז תתעכב על זה, כי לא סתם אמרו לך את זה, אל תדלג על זה. ואם אתה טורח בתורה היא בעצמה נקראת תושייה, שהיא מתישה כוחו של האדם.

אין לנו פיתרון אחר, המשעבד שלנו היחידי, - עומד שם מלאך המנוחה ואומר לך: תגיד לי מה אתה השתגעת? אתה הולך לעשות את זה? בוא למיטה נחשוב על זה חצי שעה ואז נקום, ואז אתה ישן לשלוש שעות, יש לו כל מיני טריקים, אז בסופו של דבר צריכים להכין רשימה ופשוט לעשות, לעשות, לעשות.

 

כל המטרה היא התנתקות רגשית, "זה" לא ישפיע עלי, אז אפשר גם לעשן סיגריה ולהיות לא מכור, ולשתות נס קפה ובשנייה אחת לוותר עליו, ולעשות ניסיונות כמה זמן אפשר להפסיק, וככה זה על כל דבר, לעמוד ולומר לו אתה לא שולט בי אני לא צורך אותך.

מה פרעה עושה? פרעה כמו כל הגויים אוהבים לראות דברים בגדול, ממגדל בבל ועד כל מי שהיה אימפריאליסט, העניין הוא לעשות דברים גדולים שכולם רואים, וגם פרעה- פירמידות, הספינקס, גנים מטורפים, וכו', ואז להראות לאדם אתה רואה, הנה זו השגיות, יוצא שיהודים מאז ומעולם היו אפסים כי הם עבדו על עצמם בבית מדרש ולא היו יצרניים, וכל הגויים הם הכי גדולים בעולם ומגיע להם פרס.

אם בנית בניין של 120 קומות אבל לא עבדת על מידה אחת- לא עשית כלום, וכל זה יהיה נגדך אחר כך, ולעומת זאת אם לא עשית כלום בחוץ במשך היום ועבדת והתבוננת על מידה אחת- הזזת את כל חמשת העולמות.

ואם מישהו יבוא ויאמר לך משהו, תדע שהאל שלו זה מלאך המוות, ואני האל שלי נמצא בפנים, אני יודע על מה אני עבדתי, אני שברתי את מלאך המוות בתוכי, היום המידה הזאת נגמרה בתוכי, היום נהייתי יותר אלוקות, ולא צריך לפחד מאף שר אוצר, או אמא אבא אקדמאים שיזרקו לך – איפה היצרניות שלך.

כשאתה עובד על עצמך יום יום אתה מייצר פה אלוקות ובזה אתה מקיים- "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ולא צריך להיבהל מאף אדם, ואל תתבייש במה שאתה עושה בינך לבינך גם אם היום לא הוצאת שקל, אתה רק צריך לדעת איזה עולם קיימת, עולם נצחי או עולם זמני.

לא לפחד מעניות או מפרנסה אתה צריך רק לפחד מהקב"ה, בדבר הזה אתה יכול להסתכל לפרעה בעיניים ולומר לו- אתה לא תשעבד אותי, אתה לא רוצה לתת לי כסף אל תיתן לי אני לא משועבד אלייך, אתה לא רוצה לתת לי סטטוס אל תיתן זרוק אותי החוצה למדבר הכי טוב לי, בגלל זה היינו במדבר.

"לכתך אלי במדבר בארץ לא זרועה", שאומר: הלכת אחרי כשבחוץ לא היה כלום, וזה עניין של- "כה אמר השם",

כה זה השכינה, וכה זה הסוף, כה זה אקסיומה, זו המטרה שלשמה אנחנו הולכים ועליה אנחנו עובדים, ולכן אתה צריך להיות בן חורין מהכל, היום יש לך אוטו מחר ייקחו לך אותו, היום יש לך בית מחר לא יהיה לך בית,  כל העולם הזה הוא מלבוש זול מאוד שאפשר בשתי דקות להתנתק ממנו ולא לפחד, תעלה רק עם העבודה שלך על המידות שלך זה הכול, זה החירות היחידה, רק על זה אתה צריך לתת דין וחשבון, וכל יום אתה יכול להשתמש במידות האלה כדי לעבוד כאן, לשלוח פקסים בזריזות, לעבוד בצוות, אי דיווח – תדווח, ואת הכול אתה עושה למען השם ולא למען הבוס או החברה, זה ממש מטריקס, אם אתם תקלטו את זה יום אחד בשנייה אחת תוכלו לפוצץ את הבועה הזאת, אבל זו רק בובה שקרנית, ובאמת לפעמים תגיד לעצמך אני יכול עכשיו להיות הומלס ואולי אפילו קצת לגזור את זה על עצמכם, קחו שלושה ימים ותנסו להיות הומלסים, (אני לא אומר באיזה פורמט לעשות את זה אתם תחליטו) זה גזרה טובה, אם אדם גוזר על עצמו עניות אז לא גוזרים את זה מלמעלה. אז תלמד לחיות כשאין מקלחת ושירותים ואוכל תנסה להתמודד עם זה שלושה ימים, אבל לא לעשות קמפינג עכשיו שלושה ימים, זה לא העניין הזה, זה ממש להיות שם ולומר- אני יכול להמשיך את השלושה ימים האלו לשלושים שנה? אני יכול? יש מצב שאני לא אצטרך את הדברים האלה?

פה יש רק פחדים, וצריך לדעת לשים את הפחדים והחרדות בצד ולהסתכל עליהם בעיניים ולומר, שום דבר מכם לא ישעבד אותי, מה שאני צריך לעשות באותו יום אני אעשה. גם אם הולך לישון מאוחר, אין שום סיבה לא לקום לתפילה בבוקר, זה קשה נכון, אבל צריכים לקום לתפילה בבוקר, וזה נכון לגבי כל דבר ועניין, אתה צריך לעשות, תעשה, אתה צריך לתת צדקה תיתן, צריך לתת מעשרות תיתן, ואל תחפש תירוצים, תעשה וזהו וככה תהיה לך השגיות בידיים, שאם ישאלו אותך אז תדע שיש לך שכר בידיים, עכשיו עשית משהו בזריזות, שבסופו של עניין זה לא עניין של לעשות, כי אם שכר הזריזות, יש מידה שקיימת וכך אנחנו מקיימים אלוקות.

 

אנחנו כעבדי השם פה עושים רצון השם, ולעשות רצון השם זה לא רק- השם מה אתה רוצה? טוב נו נעשה.

כי זה קצת מעצבן לשמוע את זה, אלא לעשות רצון השם הכוונה היא לבטא אותו פה, פה צריך להיות ביטוי של הקב"ה.

הבורא נמצא בכל מקום, בשיחת מנהל בסטה בשוק, הוא נמצא בכל דבר, אתה צריך רק לשמוע ולראות, להסתכל- במקום שאדם מחשה שם הוא נמצא, אז אם אתה חושב על הקב"ה שם אתה נמצא, אז אם אתה תיפטר באותו רגע, אז תיפטר באותו רגע ואתה נמצא איפה שאתה נמצא, הטריק שיביאו לך זה כל מיני אנשים שייצגו לך את הכאב, את הפחד מוות, ואלה ינסו להסיח את דעתך מהבורא- אלה מסיחי הדעת הכי גדולים. אתה צריך שתהיה לך השגיות, איזה? ההישג היחידי שצריך להיות לך הוא- השגה. להזדכך צריך הרבה יגיעה, המון תורה.

 

תיקחו עכשיו רק את המשעבדים ותעבדו איתם קצת ותתחילו לחסל אחד אחד, לעבוד על כל המקומות שאתם חושבים שנותנים לכם כאב,או עצלות,ומציעים לכם מנוחה,כל מיני דברים שמציעים, שמשעבדים לעולם הזה ובכל אלה לבעוט חזק חזק ולקום לעשות ורוב העשייה זה- עוד דף ועוד דף, עוד הלכה,ועוד מצווה,ועוד תפילה,

ועוד מעשה טוב, לכל הדברים האלה יש ערך של נצח.

 

פרעה שלט בכול כוחות הטומאה הוא היה אמגושי, אמגושי זה כהן לכוחות הטומאה והא ידע 70 שפות, הוא היה אדם לא פשוט בכלל, זה אומר שהוא ידע את המערכת הרגשית של כל שפה ושפה ועם זה הוא בחן את יוסף, שיוסף הראה לו שהוא יודע את לשון הקודש, למה הוא ידע את לשון הקודש? בגלל שהוא אמר לו תראה אתה יודע את כל ה-70 שפות שזה הכול שפת הטבע, אתה יודע את הנתיבים של כל הטבע, אבל אני יודע את הנתיב של הקב"ה, וזה נתיב אשר לא ידעו העיט- ככה אמר שלמה המלך, ועל זה נאמר- עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע", אז הוסיפו הא ליוסף, הוסיף לו את כתר חוכמה בינה מה שלא היה לפרעה.

אבל רוחו של פרעה עדיין פה והא עדיין משעבד אותנו, אז צריך לזכור את המשעבדים, ראשון- מלאך המוות, הפחד מוות, "גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי", אתה עמדי רק במחשבה.

השני- הכאב, השלישי- העונג של העולם הזה, ועל כולם מנצח מלאך המנוחה, והא הכי גרוע, הוא השליח הכי נאמן של מלאך המוות, כי אחריו יש רק מוות, וההישגיות שלך היא ההישגיות הרוחנית שאתה צריך לעשות, גם אם אתה עושה דברים פשוטים בבית, אנשים מבזים את עבודות הבית אבל לא יודעים שזאת עבודת הכהן בבית המקדש, גם עבודת הכהן הגדול שהייתה כמו למשל לנקות את החצר מכל הדם של הקורבנות, וגם אם זה היה לאבק את המנורה כל יום, וכל יום הוא היה צריך לשמור על הסדר והניקיון וזה לא היה פשוט, וזה היה נראה כמו עבודות בית בזויות- לא את שכר עבודות הבית הוא קיבל, אלא את שכר הזריזות, כתוב שכל הכוהנים זריזים, ואין משהו שמראה אלוקות יותר מאשר זריזות, כי זה מראה שמחה זה מראה חזון, מאחורי מידת הזריזות עומדים המון דברים, היא מצוינת היטב בספר מסילת ישר (מומלץ לקרוא). חשוב לאתר את כל הדברים האלו ביום יום ואל תעשו הפרדה בין מה שאתם שומעים פה ליום יום, אם אתם עושים הפרדה וחוזרים לחיים רגילים אז זה לא יעבוד, צריך ליישם ולהילחם על היישום, וצריך להבטיח שבשינוי התנהגותי על פי דעת תורה גם אם אתה לא מרגיש ככה, והגוף אומר לך אני לא שם, אתה אף פעם לא תהיה שם, אתה מנסה להיות אלוקי וכרגע אתה כבהמה ויש פער והפער הוא שכרגע הרגש לא מצטרף, אז זה- "ולכתך אחרי במדבר לארץ לא זרועה"- היא לא זרועה ברגשות, אז אתה צריך ללכת עדיין במדבר על ריק לגמרי ואחר כך הרגשות יצטרפו, הגוף בהתחלה יהיה בהלם ויגיד מה אתה עושה? אבל אחר כך הוא יצטרף והוא ייתן לך את כל הרגשות שאתה צריך, אבל אם לא הוא יכלא אותך פה בכלא הזה,  וזה רק כלא שכלי והגיע הזמן לצאת מהכלא, וזה רק בעבודה מאומצת ובזריזות ולעשות את הדברים האלה ממש לשם שמיים ולחשוב עליו כל הזמן ולדבר איתו כל הזמן ולבכות לו ולשיר לו כל הזמן, לא לתת לו לא להיות בבית, ואתה יכול לעשות הכול רגיל והוא כל הזמן איתך, בעזרת השם שכל הזמן הוא יהיה איתנו.

 

צולם בנוה קדשך  - 'בית מדרש לאחדות' 

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים