Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה למציאות

סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה …

המושג שלימות שזה הבורא. מאד חשוב שאנחנו נבין שזה הבורא, הרי אנחנו לומדים על הבורא, אז לתפוס אותו רק כאור...

להמשך
פרשת אחרי מות- מצעד החיים

פרשת אחרי מות- מצעד החיים

צריך להבין את משמעות המוות ואז להתחיל לחיות. 

להמשך
פרשת צו - צו השעה

פרשת צו - צו השעה

התורה כולה עומדת כנגד העולם

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

 

נקודה למחשבה-'הארץ הקדושה' יום העצמאות / הרב אריק נווה

 

יום העצמאות אמנם אינו תאריך שנזכר בתנ"ך אבל בכל זאת הרב אשל"ג התייחס לזה.

אז בזמנו הוא אמר שזו יכולה להיות הגאולה, בתנאי שיוזכר שם ה', ובתנאי שהעלייה לא"י תהיה רוחנית ולא עלייה רק של מקלט שצריך להציל אותנו מפני כוחות הרשע. זה לא כל כך היה ככה...לצערנו כי רב, והוא ראה בזה כגאולת הגוף ולא כגאולת הנשמה.

הגאון מוילנה אמר שאם יהיו 600 אלף איש בארץ ישראל בזמן הזה, יהיה אפשר להכריז על עצמאות, אפשר יהיה להגיד שיש לנו מדינה. הפלא ופלא ה' באייר התש"ח עפ"י האינצקלופדיה העברית, מרשם האוכלוסין מראה שבא"י היו בדיוק 600 אלף איש.

אין ספק שזו תזוזה, נחוצה, טובה וראויה שצריכה הייתה להיות אבל ,יחד עם זאת, היא לא נעשתה בצורה הנכונה שלה כי לא קיבלנו מה שנקרא את א"י וצריך להבין מה זה לקבל את א"י.

מטבע הדברים, זה היה בבחינת פיקוח נפש, היינו חייבים לעזוב את הגלות, לעזוב מקומות של סכנה ולהגיע לפה. אין צל של ספק. אבל צריך לדעת מה זאת העלייה לא"י.

בפעם הראשונה ששמענו על זה, זה ה עניין של יציאת מצרים.

יציאת מצרים לא הייתה רק יציאה ממצרים אלא יציאה לעבר ארץ ישראל.

"ארץ", הזוהר אומר, שזה לשון "רצון". כאשר אנו מבקשים לקיים תכלית, אי אפשר לקיים אותה מבלי שיש רצון לדבר עצמו. רצון - זה הדבר שמודד את קומת האדם. מה שנותן לו את המוטיבציה הרגשית, ועל זה הוא חי. הוא חייב שיהיה לו רצון לדברים.

א"י נקראת ארץ הקודש, למעשה זה " הרצון דקדושא". הרצון שלנו להתפתח זה לא סתם מקום גיאוגרפי להיות בו. במסכת שבת כתוב שא"י מקודשת מכל הארצות ואח"כ יש את ירושלים וערי החומה, היכל וקודש הקודשים מקודש מכולם.  הגמרא מתייחסת אל זה כמקום בתודעה ולא כמקום גיאוגרפי. באמת היה איזה סוג של ניסיון לתת לנו את איי גלאפגוס או לתת לנו את אוגנדה. שקלו את זה, לצערנו, ברצינות אבל זה לא יכול להתקיים מכיוון שא"י זה מקום בתודעה ולא מקום גיאוגרפי. העניין של א"י כמקום בתודעה הוא מקום של "הרצון דקדושא". כשמגיעים לפה, אם פועלים עם המקום נכון יש סוד שנקרא עש"ן - "עולם, שנה, נפש" ואם פועלים איתו בצורה נכונה אפשר להוציא מכאן ולשאוב מכאן במקום נפט, זהב, משאבים ומלחים אפשר לשאוב כאן "רצון דקדושא". את הרצון אל התכלית.

יש לנו המון ידע, יש לנו המון שאלות, המון חקירות רק דבר אחד אין לנו – רצון. זה מה שחסר. למעשה, הסוד הגדול של העלייה ממצרים לא"י, זה היה להקנות לעם "רצון דקדושא". רצון אל התכלית. ידוע שאם יש את הרצון הזה ואם אנחנו נרתום את זה, זה כוח עצום שאם אנחנו נפנה אותו לאור הכי גדול, אנחנו נמשוך אותו ונדבק בו. אז צריך לעשות מקום שיש "רצון דקדושא",

הרי זה מקום גיאוגרפי שנמצא בא"י, כביכול, אבל אמרנו שזה מקום בתודעה. אז כל היציאה ממצרים זה היה בכלל לצאת ממְּצָרִים, לצאת מרצונות של חומר ולבנים, להגיע למקום שרוצה קדושה, מקום שרוצה רוחניות וגם יש לו יכולת ומסוגלות להשיג את זה.

אקריא כמה דברים שכתב אותם ר' נחמן מברסלב בעניינים של מה זה ארץ ישראל ומהי סגולתה. נבין מה זה באמת עניין של יום העצמאות, דווקא בא"י ומה החשיבות של א"י עפ"י הסוד:

   

א. "עִקַּר אֱמוּנָה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּחִינַת נִסִּים אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם עִקַּר עֲלִיּוֹת הַתְּפִלּוֹת. וְיָכוֹל לִפְעֹל בִּתְפִלָּתוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים וּמוֹפְתִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם (ז. א').

ב. כְּשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה בְּחִינַת תְּפִלָּה, אֲזַי יוֹרְדִין לַגָּלוּת וְעִקָּר - שֶּׁיּוֹרֶדֶת הַתְּפִלָּה בַּגָּלוּת, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים בָּעוֹלָם (שם).

ג. מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל עֲלִיּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה הוּא רַק עַל יְדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן כָּל עֲלִיּוֹת הַתְּפִלָּה הוּא רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כ).

ד. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁנִּמְצָאִים אֵצֶל הַצַּדִּיק בְּשָׁעָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ תּוֹרָה וְדוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, אָז יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה גַּם כֵּן לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שָׁם ו').

ה. אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל־יְדֵי יִסּוּרִין. וְעִקַּר הַיִּסּוּרִין הֵם הַמּוֹנְעִים הָרְשָׁעִים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ, וְעַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַיִּסּוּרִים. וּכְפִי שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ בְּתִקּוּן גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ הַמּוֹנְעִים וְלָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שם).

ו.כְּשֶׁבָּא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲזַי נִקְרָא גִּבּוֹר תַּקִּיף, כִּי קֹדֶם שֶׁבָּא לִבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲזַי אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנּוֹצֵחַ אֲזַי נִקְרָא אִישׁ מִלְחָמָה (שָׁם י').

ז. עַל־יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִכְלָלִין בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין הַדִּין וְהַחֹשֶׁךְ וְכוּ' מִן הָעוֹלָם. גַּם עַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה וְנִזְדַּכֵּךְ מֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ וְהִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית (לז, ד').

ח. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא סְגֻלָּה לְבָנִים וּמַצֶּלֶת מֵרִיב וּמַחֲלוֹקוֹת. גַּם עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לֵידַע מֵרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וְהַכֹּל חוֹזְרִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְעָבְדוֹ שֶׁכֶם אֶחָד" (מח).

 

ואם, עד כאן, נתהה אנחנו נמצאים בא"י אז איפה כל הברכות האלה?אז אמרנו, זו לא רק השהייה במקום הגיאוגרפי, אלא זו גם ההתחברות הנפשית, עש"ן זה "עולם, שנה, נפש".

עולם- זה המרחב, שנה – הזמןונפש – התודעה.

צריך לקשר שלושתם למקום עצמו ואז זוכים לארץ ישראל ל"רצון דקדושא".

 

ט." עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן עַל־יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה. כִּי סֻכָּה וּתְפִלָּה בְּכֹחַ וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינָה אַחַת וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה (שָׁם).

י.לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (נה. א').

יא.עַל־יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ כַּמְבֹאָר בִּתְפִלָּה (מִן אוֹת נ"א עַד אוֹת נ"ו) מִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת וְעַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם עַכְשָׁו בַּגָּלוּת, שֶׁהִיא תַּחַת יָד הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְאֵין יְכֹלֶת בִּקְדֻשָּׁתָהּ לְהִתְגַּלּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִין לְגַלּוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁתָהּ אֲפִלּוּ בַּגָּלוּת הַמָּר הַזֶּה עַל־יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת אוֹר זְכוּת אָבוֹת. וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּתְגַּלֶה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, וְלֹא דַּי שֶׁהָאָדָם נִצּוֹל מֵהָרָשָׁע, אַף גַּם רוֹאֶה בְּהָרָשָׁע מַה שֶּׁהָרָשָׁע רוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁמְּלַמְּדִין עַל הָרָשָׁע, גַּם עַל־יְדֵי זֶה הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם עוֹשֵׂי טוֹב זוֹכִין לִפְנֵי ה' (שָׁם ב' ג').

בתורה רפ'ב אומר ר' נחמן מברסלב, "אם ראית רשע גמור צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב שעל ידי אותו המעט אינו רשע ועל ידי זה מחזירו בתשובה".

 

עוד שני דברים ואז נסכם:

יב.מִצְוַת חַלָּה הִיא בְּחִינַת יְרֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל־יְדֵי חַלָּה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ אוֹר זְכוּת אָבוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְגַלּוֹת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכָל הַנַּ"ל (שָׁם ח').

יג.מִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת, שֶׁנּוֹסֵעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לָשׁוּב עַל־יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי תּוֹעִיל לוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי זֶה שֶׁנִּכְנָס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זֶה לְבַד נִכְלָל אֶצְלָהּ וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ, וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. אֲבָל אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת ה' לְכַלּוֹת הָרָע שֶׁלּוֹ, מַה יּוֹעִיל לוֹ יְשִׁיבוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ בִּבְחִינַת כַּאֲשֶׁר קָאָה וְכוּ' (קכט).

 

אז, כמו שציינו, זה לא רק העניין של לבוא למקום הגיאוגרפי, זה עניין של התחברות אל המקום והשאיבה של הכוחות שנמצאים כאן כבר. זה מקום בתודעה חזק מאוד כמו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, GPSשברגע שאתה מתכנת אותו למקום שאליו אתה נוסע, בינתיים בGPS  מצוין איפה אתה נמצא אז אותו הדבר המוח שלנו, הוא כמו GPSהוא יודע איפה הוא נמצא. על ידי הליכה ממקום למקום, הוא יודע בדיוק איפה הוא ממוקם.

יש פה את אבן השתייה. יש פה את הר הבית. יש פה את ירושלים. יש פה את ציון. יש פה את כל מה שצריך כדי להתחבר.  מעל הכול בסופו של דבר, "הרצון דקדושא" זה הרצון לתכלית, זה הרצון האמיתי. זה הרצון והכיסופים והאהבה והשמחה אל הקב"ה. זה הרצון האמיתי במה שאנחנו צריכים באמת לזכות. זה בחינת ארץ ישראל, וזה יום העצמאות.

יום העצמאות זה שניתנת העצמאות לאדם, ליהודי, להיות עצמאי, להיות בן חורין. עצמאות הכוונה בן חורין. "אל תיקרא חרות על הלחות אל חירות על הלוחות".

 

יהי רצון שנזכה לעצמות, לעצמאות ולחירות שאנחנו זקוקים לה כל כך.

 

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים