Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה למציאות

סודות התפילה וההתבודדות- הקשר בין תפילה …

המושג שלימות שזה הבורא. מאד חשוב שאנחנו נבין שזה הבורא, הרי אנחנו לומדים על הבורא, אז לתפוס אותו רק כאור...

להמשך
פרשת אחרי מות- מצעד החיים

פרשת אחרי מות- מצעד החיים

צריך להבין את משמעות המוות ואז להתחיל לחיות. 

להמשך
פרשת צו - צו השעה

פרשת צו - צו השעה

התורה כולה עומדת כנגד העולם

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

בס"ד

 

נקודה למחשבה-'סוד הספירות' ספירת העומר / הרב אריק נווה

 

ספירת העומר באה מאחר וליל הסדר נתן אור גדול מאוד מאוד. כתוב שהקב"ה והפמלייה שלו יורדים למטה כדי לשמוע את בני המשפחה אומרים את ההגדה בליל הסדר. המשמעות של זה שהקב"ה יורד עם הפמלייה שלו זה לא איזה אדון עם מרכבת האלים שלו אלא שזה אור עצום שאדם רגיל לא יכול להכיל אותו. לכן התורה נתנה 50 שערים, 50 תשלומים, 50 מדרגות להשיג את האור הזה.

כמו שבן אדם הולך וקונה משהו וזה עולה הרבה כסף והוא לא יכול לעמוד בזה בתשלום אחד אז מחלקים לו את זה לתשלומים. אז התשלומים של ליל הסדר, של האור הגדול הזה, חולקו ל50.

בזמן הזה אנו צריכים להשיג אותו על ידי עבודה פנימית, רצינית, של דבקות בקב"ה. אבל איך אפשר להידבק בו הרי כתוב "אש אוכלה הוא"? יידבק במידותיו. יידבק במידותיו של הקב"ה, בהתבטאויות שלו, כתוב – "ממעשיך הכרנוך". שבע המידות שלו הן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הן מופיעות בסידורים. אנחנו צריכים לספור "שבע שבתות תמימות תהיינה" 7*7 = 49. את השער ה50 הקב"ה סופר בעצמו, אנחנו סופרים רק 49.

7 השבתות הן כנגד 7 הספירות. השבוע הראשון הוא כנגד "חסד". השבוע השני כנגד "גבורה", השלישי כנגד "תפארת", הרביעי כנגד "נצח", החמישי כנגד "הוד", השישי כנגד "יסוד", השביעי כנגד "מלכות". ובתוך כל שבוע יש לנו את כל 7 הספירות אז בשבוע הראשון - היום הראשון הוא "חסד שבחסד", שני "גבורה שבחסד", שלישי "תפארת שבחסד" רביעי "נצח שבחסד", חמישי "הוד שבחסד", שישי "יסוד שבחסד" והשביעי, זה "מלכות שבחסד".

אח"כ עוברים לשבוע השני אז יש לנו ביום הראשון "חסד שבגבורה", "גבורה שבגבורה" וכן הלאה עד "מלכות דמלכות".

את המידות האלה אנחנו צריכים לנהוג בכל יום ונעבור בקצרה מה כל אחת מהן אומרת:

 

"חסד"- עניין ה"חסד" איפה שהוא מופיע זה עניין של נתינה והשפעה. כתוב "עולם חסד יבנה" וכתוב "חסד אל כל היום" זה עניין של חסד ה' , זה עניין של השפעה של הקב"ה, זה טובו של הקב"ה. הקב"ה ברא את עולמו כדי להיטיב לנבראיו, הקב"ה נקרא "הטוב והמיטיב". ה"חסד" בא לידי ביטוי בנתינה של הכול. "תן לו משלו שאתה ושלך שלו". כל סוג של נתינה זה יכול להיות - ללמד אחד את השני חכמה, נתינה רגשית, נתינה פיסית של כסף. יכול להיות זמן של לשבת עם בן אדם לתת לו את הזמן שלך, לשמוע את הצרות שלו, כתוב "דאגה בלב איש ישיחנה" וכו'. כל סוג של חסד כל סוג של נתינה, כל סוג של הטבה שאדם יכול לעשות לזולתו.

 

"גבורה"-  כתוב "איזהו גיבור הכובש את יצרו" כל גבורה היא רק על עצמנו, הגבורה היא לא על אנשים אחרים, אנחנו לא מאשימים ולא מבקרים אף אדם אחר. כל הגבורה היא רק גבורה פנימית, לדעת איפה אני לא בסדר, מה אני יכול לעשות כדי שדברים ישתפרו בין במערכות יחסים, בין בזוגיות, בין במשפחה, בין בכל מקום. תמיד יש משהו שאנחנו יכולים לעשות עם עצמנו. אז כתוב "איזהו גיבור הכובש את יצרו" ואיזהו הגיבור שבגיבורים "ההופך שונאו לאוהבו".

התכלית של הגבורה היא ליצור מע' יחסים וקרבה עם השונא שלנו עד שנהפוך אותו לאוהב שלנו. אנחנו לא צריכים להתחנן לפניו שיאהב אותנו, אלא שבתוכנו מה שאנחנו נרגיש, ששונא יהפוך בסופו של דבר לאוהב. זה תהליך לא פשוט אבל הוא הכרחי כתוב "אברהם לא ידענו יעקב לא יכירנו כי אתה הוא אבינו" הכוונה היא ליצחק. יצחק הוא אבי הגבורה ואנחנו צריכים כל הזמן להתגבר על יצרים ועל אינסטינקטים שאומרים לנו לשמר ולשמור את האגו והאינסטינקטים שלנו. ע"י גבורה פנימית, ע"י כיבוש היצר, כיבוש האינסטינקט, אנחנו מן הסתם נהפכים להיות לישויות משפיעות.

 

"תפארת" (רחמים)– "רחמיו על כל מעשיו", צריך לרחם על כל בריה ובריה לדעת שכל אחד כאן עובר מסע ומסלול. הרב אשל"ג בספר "פרי חכם" כתב שכל הפירות הן בחינת בוסר וצריך לחכות שזה יבשיל, אז הרחמים שאנחנו מביעים אחד כלפי שני זה רק פשוט לתת לנו זמן להבשיל. לכן צריך לרחם על כל אדם באשר הוא, גם אם הוא נראה כרגע רשע גמור. מותר לדחות אותו כרגע, אבל הרגש הפנימי צריך להיות של רחמים, של לצפות לו. להיות רחמן כמו חקלאי שיורד לשדה שלו לעצים והוא קוטף את הפירות שהבשילו, אבל הפירות שעדיין לא הבשילו הוא מרחם עליהם.

ואיך הוא מרחם עליהם? הוא נותן להם דשן, הוא יוצר להם חממה, הוא מכסה אותם בשקיות נייר. הוא עושה פעולות שיגרמו להם להבשיל. הוא לא מבזה אותם ואומר להם למה אתם לא הבשלתם כמו חבריכם אלא, הוא מרחם עליהם. וזהו עיקרו של הרחמים.            

 

"נצח"-  כשמו כן הוא, זה עניין של התעסקות בנצחיות. יש להתעסק בעניינים זמניים, קלים ונפסדים שאין איתם כלום כמו שאמר שלמה המלך זה הבל. ויש עניינים נצחיים שכדאי להתעסק איתם – מלימוד תורה ועשיית מצוות וחסדים ועד רגעים שהם רגעי נצח, להתעסק עם מעשי נצח.   

מעשים שלמעשה הם שייכים וקשורים לפעולת הבורא. הבורא הוא טוב ומיטיב, והבורא הוא אחד הוא שלם והוא שפע, וכל עוד אנחנו עושים פעולות שדומות לדברים האלה הם נקראים מעשי נצח. מעשי הבל ומעשי שקר אלה מעשים שאין להם קיום, הם ברי חלוף, הם יחלפו מכיוון שהם יחרבו.

השקר יחרב בסוף, וצריך לדאוג להיתפס ב"אמת", להימצא ב"אמת", להתעסק עם "האמת". להתעסק עם מעשים שהם קשורים ל"אמת" ול"נצח".

 

"הוד"– הוד זה לשון, הודיה. כתוב שכל הקורבנות לעתיד בטלים למעט קורבן תודה. הודיה קשורה בהתעוררות הדעת. כתוב "בינה עד הוד התפשטותא". הבינה של האדם מתפשטת עד "הוד", ובאמצעות ה"הוד" אפשר לעורר תודעה גבוהה מאוד כיון שאתה ער למה שניתן לך.

שאלו את ר' שמעון בר יוחאי למה נברא העולם? אז הוא אמר משום "דלאו דאכיל דליה בהיל לאסתכולי באפיה" מי שאוכל משהו שהוא לא שלו כי מאכילים אותו, נותנים לו, אז הוא מתבייש להסתכל בפנים, אבל יש אפשרות לבטל את פגם הבושה ע"י הודיה. ברגע שמודים על משהו, שיש הכרת הטוב אז אפילו שאנחנו מקבלים, אבל יש הכרת הטוב לדבר עצמו אז הווה כהשפעה.

כי לפחות המודעות שלנו ערה. אנחנו יודעים מאיפה זה בא. אנחנו מודים ונהנים. נניח ראובן נותן לשמעון, ושמעון יכול להתבייש בזה שהוא מקבל מראובן אבל אם הוא יודה לו מאוד זה יחשב לו כאילו הוא בעצמו משפיע עליו. אז לעתיד לבוא אנחנו נהיה בהודיה גמורה לקב"ה, מתוך הכרת הטוב, מתוך ההבנה מה הוא עושה עבורנו. לא לקבל את המציאות כפי שהיא. לא לקבל את הכול כמובן מאליו. שום דבר פה הוא לא מובן מאליו ומה שעוזר לא לקבל את הדברים כמובן מאליו אחד כלפי השני וגם כלפי הבורא, הוא להודות על כל צעד ושעל. ע"י הודיה יש הכרה.

ההכרה שלנו מתפתחת להבין ששמש לא זורחת כי זה טבעי. הצמחים לא גדלים כי זה עכשיו טבעי – הגיע האביב אז עכשיו הכל פורח...שום דבר הוא לא טבעי. הכל כאן זה בהרשאה ובחסדי הבורא. וצריך להיות בעלי הכרה להבין שאפילו הרגע הבא הוא לא רגע מוכרח. שום דבר כאן הוא לא מוכרח. הקב"ה לא מוכרח, הוא ישות בחירית והא יכול לעשות או לחדול. וצרך להודות על הכל.

עכשיו אנחנו מברכים על הטוב בשונה מן הרע - על הטוב מברכים "הטוב והמיטיב" ועל הרע אנחנו מברכים "ברוך דיין האמת" אבל לעתיד לבוא אנחנו נברך על הכול "הטוב והמיטיב". צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה מכיון שהכל כאן שייך להתפתחות, הקב"ה לוקח את כולנו ומפתח את כולנו. זה עניינו של ה"הוד".

 

"יסוד"– שמירת הברית והקדושה. כתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני". "קדוש" זה מובדל ומופרש. הקב"ה נקרא מובדל ומופרש בזה שהוא "אינסוף" וכל שאר הבריות שלו הן כן סופיות.

מ"כתר דכתר" עד "מלכות דמלכות" כולם סופיים. גם מלאך המ"ט – מט-טרון, שהוא סגנו של הקב"ה והמלאך הממונה על כל המלאכים. גם הוא סופי. כל עוד יש לזה שם כל עוד יש לזה תבנית אז הוא סופי. הקב"ה נקרא קדוש, ואנחנו מתבקשים גם כן להיות קדושים. יהודי הופך להיות קדוש ע"י זה שהוא שובר תבניות. בזה שהוא שובר דפוסים של שינה וניוון. ע"י שבירה של חכמות שאין להן לא תכלית ולא שורש. ברגע שאדם חושב מחשבות עמוקות, גבוהות מאוד הקשורות לשורש ואינסופיות בזה הוא נהפך להיות קדוש.  מה שיעזור לו בזה זה עניין של שמירת הברית. לא כל כך צנוע לדבר על זה, אבל יהודי צריך לשמור על "הברית". כתוב בספר יצירה "ברית המעור" – ברית של הלשון וברית של היסוד, של הגבר.

הפה של האדם מעיד עליו מאוד ושמירת הברית וגם שמירת הלשון מאוד מעידה על המחשבה הגבוהה של האדם ועל אופן ההסתכלות שלו על המציאות. זה עניין של "יסוד". "צדיק יסוד עולם".

 

"מלכות" – זה שאם נהגנו נכון את כל השש ספירות – אדם צריך להיות במלכות שליטה וממשלה על חייו. צריך להיות מלך על החיים שלו. לא שהדברים יקרו, לא שהדברים יתחרשו עליו והוא לא מבין והוא לא ראה והוא ישן והוא לא שם לב ועל הכול הוא צריך להתנצל בדיעבד, והוא חי את כל החיים שלו בדיעבד. הוא עושה שטויות כל החיים ואח"כ הוא מתנצל בדיעבד על כל החיים שהוא כבר חי. אלא הוא מלך. צריך אדם להגיע למלכות גמורה על החיים שלו, להפוך את כל האינסטינקטים שלו למודעות. לתודעה נשלטת והפעלה של כל הדברים מתוך דעת גמורה. כתוב "דעת קנית - מה חסרת דעת חסרת - מה קנית". היכולת שלנו למלוך על החיים שלנו היא דבר עצום. כל עוד אין לנו את היכולת הזו למלוך על החיים שלנו, הדברים, כביכול, מתרחשים עלינו ולרעה.

עוד מעניינה של המלכות כדי להסביר בגדול - כשאדם הוא לא מלך אז הוא מקבל לעצמו הוא אגואיסט. יצור אינסטינקטיבי, כמו חיה.  ואילו כשהוא מלך אז הוא מקבל על מנת להשפיע, כמו מלך טוב. משפיע על העם שלו חכמה ושפע. דואג לכלכלה נכונה. כל האזרחים מקבלים מטובו ושפעו של המלך המנהיג אותם. זה העניין של המלוכה להפוך את הרצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע.

לכל יום יש את הטיב שלו, יש לו את הניואנס שלו, זה עניין עמוק וצריך לתת על זה הרצאות שלמות אבל מקצת הדברים הובהרו.

 

הוקלט בנוה קדשך כפר סבא - להתחבר לאמת פשוטה.

  • חדשים
  • נצפים
  • מומלצים