Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
Prev Next
פרשת דברים- איך מוכיחים באהבה עצומה?

פרשת דברים- איך מוכיחים באהבה עצומה?

מדוע את ספר דברים הוסיף משה רבנו מדעתו?

להמשך
פרשת פנחס- סוד התנועה הרוחנית

פרשת פנחס- סוד התנועה הרוחנית

אמונה היא כמו סוג של הרגש שיש משהו מעבר וזה מה שגרם לאברהם אבינו לנוע, לפעול, לדרוש, לחקור, להגות, להפוך...

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

 

סוד האמת הפשוטה

פרשת מטות מסעי / הרב אריה חיים נווה שליט"א

 

הקדמה

בפרשה עצמה יש את המלחמה עם מדיין - הדבר התמוה שפתאום הסיפור מתהפך למלחמה ומתגלה כמה הקב''ה כביכול שונא את מדיין, ידענו על עמלק 'מחה תמחה את זכר עמלק' (כבר נעשה בספר שמות). יתרו בא ממדיין, משה לקח אישה ממדיין ולא שמענו התייחסות מיוחדת על מדיין ופתאום רואים שמשה עומד למות והקב''ה אומר לו 'תנקום את נקמת מדיין, תנקום את נקמת ישראל מאת המדיניים' ועכשיו, יוצאים על מדין במלחמה שנראית מלחמה אכזרית, תיאורים נוראיים; הורגים כל זכר, ממש, מלחמת חורמה, ואנחנו אומר 'איך הגענו לעם הזה'? מה הוא רוצה מאתנו?

המלחמה האחרונה בחומש- איש האמת נלחם בדמיון

ע''פ תורת הסוד המושג שנקרא 'מדין' זה דמיון. הרי כל העמים וכל המקומות הגאוגרפיים הכל מלבושים לדברים נפשיים שנמצאים ו'מדין' זה דמיון והוא מבקש שדווקא משה רבינו יעשה את זה. למה? כתוב 'זכרו תורת משה עבדי' ומשה רבינו מוחזק כאיש האמת, הוא היחידי שהגיע למעמד של 'הראיני נא את כבודך'. ז''א מי שהכי יודע, מי שהכי הרבה הקב''ה מבורר אצלו זה משה רבינו והקב''ה אומר לו 'אתה חייב לנקום את זה' שלכאורה כל אחד אחר יכול היה לעשות את זה, אם הקב''ה יצליח את עם ישראל הוא יצליח את עם ישראל עם כל מנהיג, לפני שהוא נפטר, בן 120, אתה נותן לו להילחם? תעזוב אותו בן 120 'עשה את שלו'. תחשבו איזה רמטכ''ל היו שמים אותו בן 120 להילחם מלחמה, אומר לו 'לא, לפני שאתה מת, תלחם, אתה צריך להשלים את זה ע''י מלחמה במדיין'. כמובן שלפי הפשט זה לא יכול להיות מוסבר, זה לא הגיוני ולא חייב לבקש את הבקשה הזאת ואם שהקב''ה רוצה שינצח יכול לנצח עם כל מנהיג ולא חייב לבקש את זה דווקא ממשה רבינו, למה?

דבר נוסף, מה השנאה על המדיני עד שזה נהיה מצווה? יש לנו עניין, לשנוא את המדייני, ורש''י אומר לאייב אותם, ממש, יש לנו מצוות שנאת המדייני.  א. היום אנחנו לא יודעים מי זה מדין אך נקיים את המצווה הזאת? ב. מה הכוונה לאייב אותו? מה אני אמור לעשות לו? להרוג? להשמיד? אמרת 'מחה תמחה את זכר עמלק' אז עמלק אני יודע מה אני צריך לעשות לו אבל למדיין מה הכוונה, לשנוא אותו? מה ההלכה אומרת? הרי יש מצווה ויש הלכה אך לעשות את המצווה, לא ברור כ''כ מה לעשות עם המדיני.

'מטות מסעי' הוא סוף החומש - סוף החומש מבחינת הקב''ה זה גם סוף התורה, פה נגמרת התורה, כי ספר דברים זה למעשה 'משנה תורה', זה ספר מוסר שכביכול משה רבינו כותב מדעתו אבל מבחינת הקב''ה פה זה נגמר לכן סוף התורה זה עניין של לחסל את כל מה שקשור לשקר ולדמיון ולהשאיר את האמת ומבחינת הקב''ה, פה זה נגמר. עכשיו, סוף החומש הזה, סוף ספר במדבר שמסתיים בשתי הפרשות 'מטות מסעי' פה הסיפור צריך להיגמר רק משה רבנו מוסיף ספר מוסר הוא מזכיר להם מה שהיה; יש לנו חזרה על לוחות הברית, יש לנו חזרה על כל מה שקרה, דברי מוסר, הוא מכין אותם, הוא נותן להם נבואה גם לעתיד לבוא, הוא מברך אותם, הוא ניפרד מהם, זה כאילו ספר של משה רבינו לא ספר שהקב''ה הוריד. בכל זאת, למה זה נקרא 'חמישה חומשי תורה'? כי זה גם כן נלקח בחשבון, זה גם כן דברי תורה, משהרבינו לא כותב דברים אישיים, הוא כבר לא פרסונה אישית הוא נשמה כללית - הוא שייך לכל עם ישראל אז כל דבר שהוא אומר נחשב גם לתורה ומה שמובא בספר דברים (אנחנו נדבר על זה בספר דברים) זה רלוונטי לא פחות מאשר התורה שקודמת לזה.

 

המעניין הוא - שאם משהו יקרא את כל התורה כולל את ספר דברים ונניח לא היה ספר יהושוע (לא היה נביאים כתובים אלא היה רק החומש) והוא היה שואל את עצמו 'אני קראתי 4 חומשים 80 אחוז מן התורה, עם שיוצא ממצרים וכל הזמן אומרים לו הוא צריך להגיע לא''י, והוא שואל את עצמו 'תגיד, הגיעו לא''י או לא הגיעו לא''? לא הגיעו לא''י, לא עכשיו וגם לא בספר דברים רק ביהושוע. אז מי שהיה מקבל רק את התורה בלי נביאים וכתובים לא היה ברור לו מה קרה שם, אז איך נגמר הסיפור, נגמר בטוב או לא נגמר בטוב, הגיעו ליעד או לא הגיעו ליעד? התשובה היא – זאת התורה. דרך אגב, חז''ל התלבטו אם להכניס את ספר יהושוע לתורה והחליטו לא להכניס אותו, למה? כי כביכול זה לא הפואנטה - השכר הוא לא הפואנטה, התוצאה היא לא הפואנטה, אלא עצם המסע הוא הפואנטה - התכלית היא הדרך והדרך היא התכלית. ככה שאם אדם קיים כל מה שכתוב בתורה מה זה משנה מה יקרה בסוף? ליעד אתה תגיע, אתה צריך לקיים את כל דברי התורה הזאת.

למעשה מבחינתנו כאן נגמרת התורה, המקובלים מתבייתים על הפרשה 'מטות מסעי' כי אלה הדברים האחרונים שהקב''ה אומר 'זה מה שהוא רוצה' זה שמשה רבינו אח'כ כתב ספר מוסר בפני עצמו שנקרא משנה תורה 'בסדר, מקבלים' אבל מבחינת מה שהקב'ה עומד עליו וסיים את דברו, זה פה נגמר 'מטות מסעי'. והפלא ופלא שהקב'ה אומר לו 'אני צריך שתחסל את מידיין, אתה לא יכול ללכת מפה בלי שאתה חיסלת את מידיין' כאילו יש כאן התבייתות על העניין הזה וכל התחלת מטות זה 'מלחמת מדין'. וזה למה? כתוב שחותם הטבעת הוא אמת, חותמו של הקב''ה הוא אמת, אז הכל חייב להיגמר באמת, מן הסתמא גם המסע הוא 'מסע אל האמת' אנחנו עוברים 'מעלמא דשקרא 'לעלמא דקשוט'.

 

אמת - עצם הדבר עצמו

המושג 'אמת' הוא מושג מאוד מסוכן, למה? כי הוא יכול להיתפס כאידיאל וכל אדם אומר 'אני אומר לך את האמת' או אדם שחווה חוויה רוחנית והוא מדווח מתוך החוויה הרוחנית שהוא חווה אותה; זה יכול להיות סמים, זה יכול להיות מדיטציה, זה יכול להיות כישופים, זה יכול להיות טקסים - הזכרה של שמות, צירופים, הברות ולהיכנס לכיסי תודעה שמעל האדם הרגיל הטבעי ולהגיד 'אני אומר לך את האמת - אני רואה משהו מעבר' ולהתחיל להגיד לך כל מיני דברים אפילו לנבא כל מיני דברים. כל המתקשרים 'זה מסוכן ואתם לא מבינים כמה' ואנשים אומרים 'אבל הוא יודע, הוא אומר לי דברים שאף אחד לא יודע' והם מקבלים את זה כאילו זה 'אורים ותומים' אז ידוע שיש עוד הרבה מאוד רמות בתודעה מעל הרמה הזו, הרמה הזאת בהמית לגמרי, זה ממש שקצים ורמשים לצערנו, אבל לא כל מי שנמצא טיפה מעל רמת התודעה הזאת זה אומר שהוא רואה את האמת. אפילו בודהה בעצמו שכביכול לא עסק בדת, הוא לא קרא תסריטים או כתבים שדווקא אמרו לעבוד משהו מסוים אלא זה היה אמור להיות ניטראלי לחלוטין וטוען שהוא זכה להארה ניטראלית לחלוטין שפוקדת כל אדם, והוא לא טען לבודהיזם אישי, אומנם הפכו ממנו בודהיזם אבל הוא אמר 'אני לא בודהיסט זה לא ערוץ אחד, זה רלוונטי לכולם', הוא טען גם כן שהוא גילה את האמת האובייקטיבית (וגם הוא טעה).

ליקום יש המון רבדים אז אע''פ שה' פותח ואנשים נכנסים לרמות בתודעה עדיין זה לא אומר שאתה רואה את האמת המוחלטת, אתה רואה אמת יותר גדולה מהאמת הזאת אבל יש עוד המון רבדים כי גם אתה נמצא בתוך עולם. גם אלה שנמצאים בגן עדן נמצאים בתוך עולם, הם לא נמצאים באין סוף הם נמצאים בגן עדן, גם מי שנמצא בגנזי מרומים נמצא בתוך עולם הוא לא נמצא באין סוף הוא נמצא בגנזי מרומים. כל עוד יש לזה שם, כל עוד קוראים לזה במילה, כל עוד יש לזה תבנית צליל או כל דבר אחר זה לא אין סוף - רק האין סוף הוא אין סוף.

אז כאן צריך לפני שאנחנו מגדירים מה דמיון ומה מציאות, צריך להגדיר מה זה אמת ושקר ואז אנחנו נוכל להבין את זה ונוכל להבין למה הקב''ה כ''כ שונא את הדמיון וגם למה מצווים אותנו תשנא את הדמיון - הוא מרחיק אותך ממה שאתה צריך להגיע, אתה לא תגיע לעולם כל עוד תהיה לך טיפה דמיון בתוך הראש, אתה לא תצליח להגיע לאן שאתה צריך להגיע.  

 

עכשיו, כמובן שכל דבר יש את זה בקדושה - 'דמיון' יכול להיות דבר מאוד טוב אנחנו נקראים 'אדם' מלשון 'אדמה לעליון' אדרבא אבל זה לא דמיון בלי ידיים ורגלים. כל עניין של דמיון בקדושה זה נקרא דומה, 'דומה' זה אומר שזה לא הדבר עצמו אבל יש לו את אותו מודל. למשל אנחנו בנויים מעשר ספירות כמו כל היקום אז כמו שהבעלש'ט אמר כינור קטן שאתה תשים אותו ליד כינור גדול אם אתה תנגן במיתרים שלו הוא יוציא את אותה תהודה לכינור הגדול אבל עדיין כינור זה לא צי'לו, כינור זה כינור וצ'ילו זה צ'ילו, כשאתה תשים אותם אחד ליד השני אתה תגיד 'זה דומה' בסדר זה דומה כמו דמיון משולשים שיש אז הזוויות שוות אבל הצלעות לא אותו דבר אז יש 'דמיון משולשים' והרבה דברים חלים על שניהם אבל דומה זה לא זהה. לעומת זאת יש דמיון שהוא 'פנטזיה' שזה בכלל לא קשור כמו דמיון מודרך 'אתה נמצא על ענן ברגיעה, אתה מדמיין פרפרים ופרחים' זה דמיון כוזב, זה לא לוקח אותך לאן שצריך. אז יש את זה בקדושה ויש את זה בטומאה.

עכשיו, כדי להגיע לזה קודם כל צריך להגדיר- מה זה אמת ושקר.

אומנם הארי ז''ל מתחיל 'דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות והוא נקרא אור אין סוף' אבל בפסקה ב' כותב בעל הסולם 'באור פנימי' שזה אור שיוצא מעצמות הבורא, יש עצם לאור, יש את המהות של המהות, עצם הדבר עצמו. שעליו לא מדברים, לא אומרים מה זה אלא אומרים לך 'זה החומר גלם משמה זה יוצא' אי אפשר לדבר עליו אבל אנחנו אומרים 'ממעשיך הכרנוך' אתה רואה את ההתבטאות שלו. למשל, רוב בנ''א לא יודעים להגיד מה זה נחושת אבל הם ראו נחושת; בקירות, בחשמל, כלי מקדש ואז אתה יכול להגיד 'נחושת מוליך חשמל, הוא מוליך חום, גם אם הוא מחליד אפשר לנקות ולהחזיר אותו חזרה לתיקנו, הוא ניתן לרקיעה' אבל אתה לא יודע מה זה הנחושת עצמה, המולקולה של הנחושת אתה לא יודע מה זה. אותו דבר, זה שהקב''ה מתגלה כרחום, מתגלה כחנון - זה הגילויים שלו, אבל מה העצם עצמו? (ותיכף אני אדבר על זה).

 

בעקרון, המושג 'אמת' מיוחס אך ורק 'לעצם הבורא עצמו' אפילו לאור אין סוף לא מיוחס האמת, אז בטח ובטח לכל לשאר המדרגות. יש מושג שנקרא 'האמת' ויש את 'דרך האמת'  ולכן התורה נקראת תורה מלשון הוריה, משהו שמורה לך את האמת. למשל, שלטים שמראים לך את הדרך לירושלים הם מראים לך את האמת, בסדר גמור, אבל אתה לא יכול לעמוד ליד שלט שמורה לך על ירושלים ולהגיד 'הגעתי לירושלים' רק כשאתה תגיע לירושלים אז הגעת לירושלים כל השאר זה שלטים שמורים על ירושלים. אז רחום חנון וכל הפעולות של הקב''ה זה רק מורה על הקב''ה אבל זה לא הקב''ה, שאם משהו יגיד 'עצמותו זה רחום' כן, אבל הוא לא רק רחום אתה לא יכול לצמצם ולהגיד הוא רק רחום, 'אהה אז הוא חנון' לא אתה לא יכול לצמצם אותו שהוא רק חנון, אתה לא יכול להגיד עליו משהו כזה, לעולם לא תוכל להגיד עליו משהו שזה יצמצם אותו הוא לא מתבטא רק שם. כי מה קורה כשהוא מתבטא באכזריות כמו בשואה? מה קורה שהוא עושה גזרות וחרון אף? אז זה לא הוא? זה יסתור לך אם אתה תגיד מימד אחד משהו אחר יסתור לך את זה ואצל הקב''ה תמיד הדברים סותרים. תמיד זה בא עם שני כוחות שהם מקבילים וסותרים, אחד מהצד של הקדושה אחד מהצד של הטומאה, אתה לא יכול להגיד זה הקב''ה וזה לא כי 'אין עוד מלבדו', יש רק אותו, אין לנו עוד רשות, אנחנו מדברים כל הזמן רק עליו. אז גם דעאש זה הוא גם הנאצים זה הוא וגם השטן זה הוא - אין משהו שזה לא הוא, זה הכל הוא. אז אתה תגיד 'מה הוא אכזרי כמו השטן'? צריך לדעת לא להגיד את הדברים האלה, לא מתאים להגיד את זה. הסופרפוזיציה של כל התכונות למעשה צריכות לתת לך הרגשה מה הוא. ולמעשה אנחנו צריכים להגיע כולנו לתורת העצם.

 

תורת העצם

ואני רוצה להסביר למה אני מתכוון - הרמח'ל אומר שכל העניין הוא להעמיד את האדם בניסיון שאדם נולד לניסיון. אנשים לא מבינים מה הכוונה, חושבים ניסיון - בוחנים אותי, אני כל הזמן עומד במבחן 'לא, אתה לא עומד במבחן, אם אתה יודע או לא יודע, זה לא העניין, לניסיון יש הגדרה, כמו הניסיונות שהקב''ה ניסה את אברהם אבינו ובכלל ניסיון שהקב'ה מנסה כל אדם לא רק את אברהם אבינו.

ההגדרה של ניסיון - להפוך את האור לעצם, להפוך את הפעולה החיצונית להיות הדבר עצמו. דוגמא, ניקח אדם איש חסד גדול, אך הוא עושה חסד? כי יש לו משאבים ואם אומרים שהוא איש חסד כנראה שמביע את החסד בצורה כלשהיא (כסף, בגדים). עכשיו, לך תיקח לו את כל המשאבים, תגרום לו לרדת מנכסיו, אין לו, ועכשיו בא בנ''א ואומר לו 'תיתן לי חסד' רוב בנ'א יגידו 'תשמע פעם היה לי נתתי היום אין לי לתת' זה נקרא אדם שלא עמד בניסיון. למה? כי אם הוא היה 'עצם החסד' הוא היה הופך את העולם כדי לעזור לו, נכון שלך אין אבל אתה יכול ללכת ולקבץ לו נדבות, הלב שלך לא היה נותן לך לא לעשות אתו חסד, היית לוקח אותו אלייך הביתה, נותן לו חצי מהפרוסה שלך, מה שהיה מבקש היית נותן לו חצי ממה שאתה לוקח לעצמך. היה מבקש אוכל תיתן לו חצי מהפרוסה שלך, מבקש בגד תוריד את המעיל תיתן לו - אדם שהוא 'עצם החסד' הוא לא יכול לא לעשות חסד. רק מה, הקב''ה הרבה פעמים נותן לאדם משאבים לעשות כל מיני דברים הם חושבים שהם צדיקים גמורים והקב''ה אומר 'אבל זה ריק בפנים זה לא אמיתי' ולכן באים הניסיונות, לראות אם אתה תלך עם זה עד הסוף.

כנ''ל יש הרבה אנשים שמדברים על אחדות ואהבת ישראל אבל הוא שונא את השכן שלו ויש לו קצת בעיות של שלום בית עם אשתו, זה לא עובד ככה, אם תוכו לא כברו זה לא שווה כלום ''הוו ירא שמים בסתר כבגלוי'', אם הפנימיות היא לא כמו החיצוניות זה לא שווה שום דבר.

 

עכשיו, אנחנו נולדנו לחיצוניות (נולדנו על הקליפה) אז כל ההתבטאויות שלנו זה שואו אחד ענק, כל ההוויה שלנו היא שואו, אנחנו מניפולטיביים לכתחילה לא בדיעבד ולא באשמה אף אחד לא אשם, ככה נולדנו ''אדם – עיר פרא אדם ייוולד'', ככה ה' עשה את זה, זה לכתחילה אמור להיות ככה. העניין שלא נישאר ככה, אנחנו לא אמורים להישאר ככה, הניסיונות יבואו כאשר מקצצים לך למעשה את הכנפיים ואתה צריך להגיע כשאין לך כלום, רק אתה, ויבקשו ממך משהו והפנימיות שלך לא תוכל להתכחש לזה. אתה תוכל לאהוב גם כשאין לך כלום, ולעשות חסד גם שאין לך כלום, ואתה תגיד את האמת 'בכל תנאי מזג האוויר', זה לא משנה מה, תפסו אותך/לא תפסו אותך. נניח, אתה מנסה לעשות את השקר הכי מושלם בעולם ואתה אומר 'אף אחד לא ידע', אם משהו ישאל אותך 'שיקרת'? אתה חייב להגיד כן, לא יעזור, אי אפשר לכסות, ז''א אין הסתרות ואין כיסויים. זה ביום השלישי – הקב''ה רצה שטעם העץ יהיה כטעם הפרי והאדמה עיכבה והיא קוללה תשע קללות על הדבר הזה, אין הסתרות. אסור שלאדם יהיה הסתרות, אין שניים (מיסטר גיי'קל ומיסטר הייד) לא יכול להיות שבחוץ אתה תהיה צדיק ובפנים אתה תהיה מפלצת, לא יכול להיות, החיה הזאת לא קיימת, זה אומר שאתה שקרן, ההוויה שלך שקרנית. ואדם לא יכול לעלות לקב'ה עם מעשים 'אבל עשיתי חסד' בסדר, למה לא נהיית חסד? אם עשית כ''כ הרבה, אז למה אתה לא כזה? אם כ''כ הרבה דיברת על האמת אז למה אתה לא 'איש אמת'? תחשוב בהגיון, 'נכון, דיברת את האמת ועשית כמיטב יכולתך אבל למה ההוויה שלך שקרית'? אתה מדבר אהבה ואחדות, למה אתה רב עם אשתך? אי אפשר לחיות בדיסוננס הזה ולכן הניסיונות.

מי שקורא את הרמח''ל לא מבין למה, זה מקומם קצת מה שהוא כותב שמה 'שאדם נולד לניסיון' הוא נולד לזה – נולדנו לעמוד בניסיון אומר 'זה החיים שלך' - הם היו מלאים בניסיונות. זה כולל את כל התורה זה לא תורה אלטרנטיבית הוא לא הציע משהו אחר, זה כולל את כל התורה אבל כל 'דגל' שאתה תרים אותו הקב''ה ינסה אותך. אתה מרים את הדגל של 'ואהבת לרעך כמוך' הוא יישלח לך את האנשים הכי שנואים בעולם, תרים את ה'דגל' של האמת הוא ישלח לך כל מיני ניסיונות של שקר, תרים 'דגל' של חסד ישלח לך את כל אלה 'שישנקו אותך' ככה זה בנוי, זה הניסיון, כדי לראות אם המהות שלך תחזיק מעמד, כי זה המטרה.

 

הסטנדרט של האמת - נתינה

בואו נחזור לקב'ה, למה הקב''ה ברא את העולם? – הרי לכתחילה אם הכל היה עצמותו, והכל היה נפלא והכילים היו מלאים באורות, בשביל מה לברוא עולם? הנקודה שיש בו תכונה שלא יכול להיות שהיא תישאר מבלי שהיא תבוא לידי ביטוי, כל התכונות יכולות לא לבוא לידי ביטוי, הוא חכם לא חייב לבוא לידי ביטוי, הוא גיבור לא חייב לבוא לידי ביטוי, כל דבר לא חייב שיבוא לידי ביטוי, אבל יש תכונה אחת שזה מחייב שהיא תבוא לידי ביטוי וזה נתינה. אם בקב''ה יש נתינה לא יכול להיות שזה יישאר בלי נתינה, מי שיש לו בפוטנציאל המון נתינה, לא יכול להיות שהוא לא ייתן. לא יכול להיות אדם שיש לו שפע אדיר, מלא עניים סביבו, אתה בא אליו אתה אומר 'אתה קמצן'? יגיד 'אני קמצן, מה קרה לך אני הבנ''א הכי נדיב בעולם'. 'כן, איך זה בא לידי ביטוי, נתת למשהו שקל, תראה כמה עניים יש סביבך'. זה הרי לא יכול להיות, משהו פה לא הגיוני, לא יכול להיות אדם שיש לו שפע אדיר ויש לו את הערך שנקרא נתינה והוא לא נותן. אז הקב''ה נקרא בגלל זה 'הטוב והמטיב' בגלל שיש בו את ערך הנתינה, זה הערך השורשי, לכן כתוב 'עולם חסד יבנה'. נתינה זה חסד, לא יעזור, שאם יש לו את הערך הזה הערך צריך לבוא לידי ביטוי. אז בראש ובראשונה אנחנו צריכים להחזיק את זה למול ענינו, עכשיו צריך להגדיר לפי זה, אם זה הסטנדרט של האמת, מה זה שקר.

 

אמת - עובדה נצחית שלא משתנה

אם היינו נמצאים בתקופה של בית המקדש הראשון, עושים כולנו מסע אחורה בזמן, נמצאים שם; שלמה המלך מקים את בית המקדש הראשון, יש טהרה גדולה, אפר פרה אדומה, כל חמש הסממנים - אבן השתייה, לוחות הברית, ארון הברית, הכל נמצא שמה והיינו מסתכלים, רואים את כולם צדיקים, טהורים, בעלי רוח הקודש, נביאים - והיו שואלים 'זה סצנה אמתית או לא אמתית'? בית המקדש הראשון זה אמת או לא אמת? לא הכוונה אם זה עובדתי או לא עובדתי אלא הכוונה האם זאת 'אמת נצחית' עובדה נצחית לא משתנה, רק הקב''ה זה עובדה נצחית לא משתנה, 'מחויב המציאות' זה עובדה נצחית לאמשתנה. התשובה היא - זה לא אמת. לשעתו זה נראה ומרגיש לכולנו שכן אבל הקב''ה אמר 'יש כאן משהו לא בשל, אני חייב לתת להם עוד תהליכים לעבור עם עצמם עד שזה יהיה בית המקדש הנצחי, אבל עכשיו זה לא בשל'. הם כשלעצמם לא יודעים את זה, אבל החורבן מראה את זה, החורבן מחייב שאתה תבין שאתה לא בשל, שיש דברים בתוכך שלא מתיישבים על המושג שנקרא 'אמת', הכל מתיישב על המושג שנקרא 'אמת'.

 

שוב, אני אומר את זה במאמר מוסגר, המילה אמת זאת מילה מסוכנת, אני יודע שהרבה אנשים מחזיקים את זה כאידיאל; דעאש רוצחים בשם האמת, האיסלם רוצח בשם האמת, אף אחד לא בודק את האמת הזאת, לא יודע, לא בוחן אותה, ככה הם, לכן זה מסוכן מאוד. יש הרבה שרוצחים בשם האמת, מקריבים קורבנות בשם האמת, את החיים שלהם שורפים בשם האמת וזה לא אמת ולכן, זה מסוכן לדבר בשם האמת. אמת חייבת להיות עובדה נצחית שלא זזה ואז נשאלת השאלה, מה זה עובדה נצחית שלא זזה? אני בעצמי צריך למצוא אותה. לצורך העניין זה, זה המושג שנקרא 'עצם הבורא'. אבל צריך לדעת ביחס לזה מה נחשב לשקר בעיני הבורא שכולל אפילו את מעמד הר סיני הראשון, זה נחשב לשקר שאח''כ היה צריך לתת מעמד הר סיני שני, בית המקדש הראשון ובית מקדש השני הם שקר לעומת בית המקדש השלישי.

 

שקר- אין הכוונה לדמיון או למשהו רע אלא זה היה אבל לא היה בשל, זה לא היה כדי להישאר עובדה נצחית, זה לא היה יכול להישאר עובדה נצחית.

אז נשאלת השאלה, האם אני אמת? האם אשאר עובדה נצחית או שאני עוד דמות שתתגלגל עד שתהיה עובדה נצחית? האריז''ל אומר שזה 'סוד הגלגולים', למה מגלגלים את האדם? אומרים הוא שקרן. יש את המדרש שמופיע שהקב'ה נמלך בארבעה מלאכים, מלאך החסד הצדק האמת והשלום. אמר להם 'אני הולך לברוא את העולם תגידו לי מה דעתכם', הצדק והחסד אמרו 'יברא', האמת והשלום אמרו 'אל יברא'. שאל את הצדק והחסד 'למה יברא'? כי הוא עושה צדקות עושה חסדים. שאל את מלאך השלום 'למה לא יברא'? כי כולו קטטה, הוא בנוי מגוף ונשמה אז כולו קטטה והעולם הפנימי מקרין לעולם חיצוני אז הוא יעשה קטטה עם כל העולם 'אל יברא'. שאל את מלאך האמת 'למה לא יברא'? אמר 'כולו שקרים'. נשאלת השאלה, אך אתה אומר 'כולו שקרים'? אין לך דור כאברהם יצחק ויעקוב, תגיד שיש בו שקרים אבל כולו שקרים, אך כולו שקרים? תגיד שיש קצת שקרים שהוא יצטרך להתמודד עם שקר, איך אתה אומר 'כולו שקרים', משה רבינו היה כולו שקר? רבי שמעון בר יוחאי כולו שקר? עם ישראל כולו שקר? מה אתה מכליל ? אך אתה יכול להגיד את זה? אלא שמלאך האמת הוא אמת צרופה אין לו 99 אחוז אמת, אם יש גרם שקר זה שקר, יש לו שחור או לבן, 'האמת' זה הקב''ה וכל השאר 'שקר' אז הוא לא יכול להסכים לעולם כזה שיש הסתרות ויש שקרים. מה הקב''ה עשה? השליך אותו לארץ כתוב ''ותשלך אמת ארצה''. המלאכים הזדעקו 'מה אתה מבזה 'תכסיסה תכסיה' שלך, זה חותם הטבעת, התפקיד שלו להגיד אמת, ביקשת שיגיד אמת, הוא אמת, הוא אומר לך את האמת'. אמר ''תעלה אמת מן הארץ'' זה לא היה זריקה אלימה, הכל משלים, אלא ''אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'' כאשר האדם יבקש את האמת הוא ימצא אותה אבל אם אדם ירצה להיות שקרן שיישאר שקרן שלא יאשים למה אח''כ הוא חולף מן העולם. מי לא חלף מן העולם? כל מי שידוע שאישרו חיים, 'משה רבינו', 'דוד מלך ישראל חי וקיים', 'יעקוב אבינו לא מת', 'אליהו הנביא'. יש אנשים שעלו בגופם השמימה כל אלה שעלו בגופם השמימה הצליחו לנצח את הקונספט שקר ואת הדמיון אז עלו בגופם השמימה.

 

זה לא קטע הוליוודי, זה קטע תודעתי עקרוני לנסות להבין שהגוף מסתיר אותי, הגוף מביע משהו שאני בפנים לא. הרבה פעמים אני מסתכל על המראה ואומר 'אני לא עשיתי אותי, אני לא תיכננתי את הדמות הזאת, מי הדמות המשתקפת מהמראה? מה שאני מרגיש בחוץ ומה שאני מרגיש בפנים זה שני דברים שונים לגמרי, גם מחר בבוקר אני יכול להראות בדיוק אותו דבר אבל אני מרגיש בפנים אחרת לגמרי, יום אני מרגיש שמח יום אני מרגיש עצוב, אבל הפרצוף אותו פרצוף, אז איך יידעו מה אני באמת? לפי מה יידעו מה אני באמת? למה לא רואים את הדמות המשתנה שלי, בפנים אני כ''כ וורסטילי גמיש זז כל הזמן, למה לא רואים את זה, כל הזמן אותו פרצוף, אני לא מרגיש שזה מבטא אותי. אז האדם צריך למעשה לעשות כל מה שהוא יכול כדי להגיע למצב שהדמות הזאת תבטא את האלוקות - שיראו את הקב''ה מבעד לכל קמט בפרצוף שלך וזה קשה זה לא פשוט, זה מאוד קשה.

 

דמיון

לפני שהקב''ה מדבר בצורה של 'שקר ואמת' הוא נותן את האויב האמיתי, מי זה זה שמזיז אותנו מהאמת? הדמיון, זה הבעיה. אך הנחש פיתה את חווה? ''והייתם כאלוקים'' רוצה להיות כמו אלוקים? הזיז אותה טיפה, הראה לה אזשהוא דימוי והיא אמרה 'וואלה, אני יכולה להיות מאוד גדולה' מהרגע שהוא הכניס לה דמיון ,גמרנו. הוא לא שיקר לה, הוא לא אמר 'תשמעי, עובדים עליכם, זה בכלל לא מה שאתם רואים' לא ככה, הוא לא שיקר, הוא לא יכל לשקר לה היא הריחה שקר מקילומטרים, אבל לתת לה דמיון, אידיאל אחר, הוא יכול היה לתת לה ''והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע'' אתם תהיו כמוהו בגלל זה הוא לא רוצה. מהרגע שהוא הכניס לה דמיון, גמרנו. עכשיו, העולם הזה מכניס לנו דמיונות; רוצה להיות מהנדס? רוצה להיות אחראי? רוצה להיות כוכב? רוצה להיות דוגמנית? רוצה להיות מלך העולם? רוצה שכולם יכירו אותך? רוצה להיות מפורסם? ואז אנשים מבזבזים את כל החיים שלהם רק על זה, על דמיון כוזב.

באחד מספרי החסידות הוא אומר שאדם אפילו לא רשאי להתפלל על שרוך נעל, אין לא זכות להתפלל על שרוך נעל, אבל על דבקות הוא יכול להתפלל. זה נשמע תמוה, על שרוך נעל אני לא יכול להתפלל? אומר 'לא' אתה לא יודע אם שרוך נעל זה קשור למסע שלך. דבקות זה 'יחזר אחר אבדתו' אתה באת מדבקות אתה תחזור לדבקות, ההיפך איבדת משהו. אדם שאיבד משהו, יקר ערך שלא יהיה, איבד יהלום של הכתר, היהלום של הכתר הוא שלך? מגיע לך, תחזר אחר אבדתך, זה האבדה שלך, איבדת זה שלך, אבל לבקש שרוך נעל של משהו אחר אתה לא רשאי. אז על הדברים הכי קטנים הכי פעוטים בחיים האלה אומרים לך 'אל תתפלל אתה לא יודע אם זה שייך לך או לא שייך לך', יכול להיות שמגיע לך שרוך נעל אבל יכול להיות שלא.

 

רבי חנינא בן דוסא היה כ''כ עני, אשתו כדי לא להתבזות ע''י השכנות שכל הזמן היו מציקות לה הייתה זורקת קש בתנור שלה ביום שישי שיראו כאילו אופה חלות רק שיעזבו אותה, להתפלל על חלה היא לא יכלה. ומה כתוב עליו? שכל העולם ניזון מרבי חנינא בן דוסא ורבי חנינא בן דוסא בני ניזון מקו של חרובין מערב שבת לערב שבת. פעם אחת הוא ביקש, אמר 'אני תלמיד חכם, אני צריך לבקש' אז יצאה לו רגל של זהב בשולחן, אמרה לו אשתו, זה שלך? אנחנו עניים מרודים, זה במסע שלך רגל של זהב, מה לך ולרגל של זהב? אם לקחת את זה לקחת מעצמך זכויות, לקח תלש את זה וזרק את זה בחזרה לשמים. רבי אלעזר בן פדת, הוא מופיע אחד מגיבורי הזוהר, אדם ענק, היה כ''כ עני שמת מרעב אכל שום ומת, גם כן רצה להתפלל, הקב''ה אמר לו 'כדי לשנות את הגורל שלך אני צריך לסדר מהתחלה את השמים ואת הארץ, צריך לברוא את העולם עוד פעם מהתחלה', זה המסע שלך, מצד אחד, אתה גאון בתורה, מצד שני, אתה עני. אז אתה לא רשאי לבקש ממני 'שקל, אפילו שן שום, אתה לא רשאי לבקש' אבל דבקות אתה יכול 'אותי אתה יכול לבקש'.

 

אז מה מפריע לאנשים האלה, אך אנשים גדולים זזו טיפה? משהו בדמיון אומר לך 'תבקש משהו אחר, תהיה משהו אחר, תירצה משהו אחר מהיעד שלך, עזוב אותך יעד דבקות, בנתים אתה חי פה שבעים שנה - אתה לא רוצה בית טוב, אוטו, חו''ל, שכל העולם ידע איזה נגן מצוין אתה, זמר, רקדנית'? ופה הוא משבש לנו את השכל, משבש את האמת, הוא ישבש לך את הכל, כי כדי שאתה תתרץ את הדמיון שלך, אתה צריך לשנות את כל העולם שזה יסתדר לך, שמשהו יגיד לך 'למה אתה רוצה להיות זמר'? זה לשם שמים, אני שר שירים רק לקודש – אומרים לך אבל נשים וגברים באים, אתה לוקח ים של כסף מאנשים, 'אבל אני שר לשם שמים', זה דמיון, זה מה שדמיון עושה, הוא רק טיפה מזיז אותך ואתה חושב שאתה עושה משהו לשם שמים ואף אחד לא רוצה אותו.

כמה צריך להיות בלי דמיון, כמה צריך להיות אדם כ''כ אמיתי כדי לדעת באמת מה היעוד שלו ושהוא הולך נכון. רבי נחמן אומר שזה בלתי אפשרי שאדם יעשה את זה לבד אלא הוא חייב 'צדיק של אמת' וזה נקרא צדיק של אמת. צדיק של אמת כבר נמצא שם ואז הוא יכול להגיד לך 'אתה מדומיין' אפילו כשאתה בא אליו עכשיו עם תפילה נשגבת או עם משהו שנראה 'וואו', הוא יכול להגיד לך 'אתה מדומיין, אני לא צריך את זה ממך'. הוא יכול להגיד לך 'אני לא צריך שאתה תהיה תלמיד חכם כי זה לא היעד שלך, אני רוצה שתהיה איש חסד' אתה אומר 'מכולם מבקשים ''תלמוד תורה כנגד כולם'' יאמר 'כן, נכון' אבל אני רואה את הגלגולים שלך, אתה פה בגלגול הזה צריך להיות איש חסד, תעזוב כרגע את התורה, עשית את זה, בגלגולים הקודמים שלך השלמת את זה, זה לא הבעיה שלך, כרגע אני רוצה שתעסוק בחסד, יש לך בעיה, נולדת עם קמצנות, זה כרגע היעוד שלך' הוא יכול להזיז אותך. 'ראיתי צדיקים גדולים שאומרים ליהודי 'אתה לא צריך ללמוד גמרא, אתה צריך לעסוק קצת בתורת הסוד וכל השאר אתה צריך ללמד' אבל הרב גמרא, זה הדבר הכי בסיסי, אומר 'זה לא התיקון שלך' ולא מעט זה כבר קורה. אז צדיק של אמת יכול לדעת איפה אתה מדומיין כי מה יקרה? אם למדת גמרא וזה נמצא בזיכרון הנשמתי שלך אתה תהיה תותח בגמרא אבל החסד לא התקדמת מאומה, אתה תהיה קמצן, יבקשו ממך משהו אתה תגיד 'אבל אני תלמיד חכם גדול, אז אני אתן שקל או שניים ואתה תחשוב שאתה בסדר אבל למעשה אתה לא השלמת את נשמתך כי אתה קמצן גדול ואתה לא התמודדת עם זה, וזה התמודדות, אז אומרים לך 'תעזוב את הגמרא, בוא תתמודד עם העובדה שאתה קמצן, וזה התמודדות של כל החיים ירדת לפה לעשות רק את זה' בלי צדיק של אמת שידע באמת מה אתה, זה מאוד קשה, אדם קובע לעצמו את החיים, 'ילכו בשרירות ליבם''.

אז מה מכוון? מה המגדלור שמכוון אותנו כל הזמן? בכל זאת, רוב האנשים לא ילכו לצדיקי אמת ולא ישמעו לצדיקי אמת, במיוחד הדור הזה, דור עיקש ופתלתל שהוא ילך והוא יקמט את הצדיק של אמת לאמת שלו..

 

המגדלור של האדם

המגדלור של האדם, הוא צריך לבחון את עצמו, כל אדם, זה לא משנה גוי או יהודי, הוא צריך כל הזמן לבחון את עצמו כי זה הניסיון שיהיה לו, זה מהלך החיים שלנו. אנחנו לא שמים לב אבל כל הזמן מנסים אותנו לראות את זה ושתדעו לכם שהניסיון הכי גדול שהוא, הניסיון של כל הניסיונות, לראות אם אנחנו דוברי אמת. בכל מקום מנסים אותנו, בעבודה, הילדים מנסים אותנו, הבן זוג מנסה אותנו, כל הזמן תופסים אותנו על פשלות, מראש הקב''ה מפיל אותנו לפשלות ואז אומרים 'אתה עשית את זה'? ואתה יודע שאתה הולך לחטוף על זה ואתה צריך להודות, צריך להודות על האמת. את זה קיבלנו מיהודה, משיח בן דוד יבוא מיהודה שתפסו אותו על פשלה גדולה מאוד, על מה שעשה עם הכלה שלו תמר, אבל הוא אמר 'צדקה ממני'. אז הקב''ה אמר לו על ההשפלה הזאת שאתה חטפת והודית, היית יכול להסתיר' היא נתנה לו את החותמת והפתילים והוא יכול היה להעלים עדויות, יהודה אמר ''צדקה ממני'' אני טעיתי היא צודקת, אז הקב''ה אמר לו 'ממך יצא המשיח'.

אז אנחנו יודעים שכל מהלכו של המשיח - מבנות מואב ששכבו עם לוט והוציאו את מואב, רות באה ממואב 'רות המואבייה' והיא נדבקה למעשה בנעומי בזכות האמת שלה, אמרה לה 'אני רואה שאת אשת אמת, אני רואה שכל החיים שלך את נעה לאורך האמת, אני רוצה לדבוק בך ''עמך עמי אלוקייך אלוקי, באשר תמותי אמות באשר תחיי אחיה'' אז רות הייתה אשת אמת. וכל השושלת של דוד המלך ושל המשיח, בניגוד למשיח בין יוסף שהיה לו ניסיון אחר, הניסיון של משיח בין דוד זה 'האמת', אי אפשר להגיע לגאולה בלי אמת.

 

לכן הניסיון במיוחד של הדור הזה זה ניסיון על האמת. זה דור שקרן פתולוגי, זה דור שחקן- מאוד מעמיד פנים, הוא מאוד מודע, זה 'דור דעה' אז הוא מאוד מודע שהשני לא יודע מה הוא חושב אז הוא מריץ עליו כל מיני דברים בראש, אבל כשיפתחו את הכל זה יהיה בושה גדולה.

לכן המלחמה כאן בסוף החומש, בסוף התורה, זה קודם כל להילחם בדמיונות, להילחם בשקרים. ואדם צריך לשים את זה לנגד עיניו. ועוד פעם,  צריך להיזהר עם המילה הזאת וקצת מפחיד לתת את השיעור הזה שאתם לא תצאו גם כן אם קטע של לתפוס את האדם על שקר, כי התורה מלמדת אותנו קצת לכסות על בנ''א אחר. אתה קולט שהוא משקר, אל תזרוק לו בפרצוף 'אתה שקרן' זה שאתה עובד על עצמך תעבוד על עצמך אבל אל תזרוק את זה על אנשים אחרים, כי הם שקרנים 'מה לעשות', אז צריך מאוד להגן על הזולת אבל אתה תילמד מזה.

 

מה המגדלור? איפה אנחנו יכולים להרגיש את זה? –

אז כמו שאמרתי מאוד חשוב שעצם הדבר עצמו יהיה לנגד ענינו, אני רוצה להסביר למה אני מתכוון –

שאלה ראשונה – בוא ננסה לתהות על האינטרס של הקב''ה לברוא את עולמו, הרי אפשר להגיד שיש לו מגלומניה, למה? כי בכל התפילות כתוב אתה 'גדול נורא תפארת יציב ונכון' אתה אומר 'למה אתה צריך את זה'? אז אולי הוא מגלומן?

שאלה שניה– הריי כמה דיברו בגנות האגואיסט, לא להיות אגואיסט, למה אתה חושב על עצמך יש עוד מלא אנשים מסביבך, אבל הקב''ה ''אין עוד מלבדו'' ואם הוא עשה הכל ממנו והוא מטיב לנבראיו אז הוא מטיב לעצמו. אז אולי הקב''ה אגואיסט? לא צריך להיבהל מזה, זה שאלות שכשעונים עליהם אז מבינים ההיפך את הגדולה שלו, אבל זה שאלה, השאלות האלה עומדות.

שאלה שלישית– אם הוא עשה את העלמא דשיקרא, אם הוא המציא את השקר, הרי אין לך נותן מה שאין בו, אז אולי יש בו שקר? אך הומצא השקר? ואי אפשר להגיד 'בנ''א המציאו את השקר' הוא המציא את בנ''א שהמציאו את השקר והוא יודע את הכל, זה היה חייב להיות אכשהוא בו, למה שקר בכלל קיים במציאות?

אז נענה 'ראשון ראשון, אחרון אחרון',

 

1. למה הקב''ה רוצה בתפילה על הילול ושבח?

ההילול והשבח הקב''ה לא מקבל מזה כבוד או תחושה של נהנתנות. אדם שמקבל כבוד, הוא יודע שהוא יקבל טובות הנאה, כל הדלתות וכל השערים יהיו פתוחים לפניו, הוא יקבל מהבריות אם לא כסף שווה כסף. אנשים שעושים לבנ''א כבוד, אם הוא יגיד עכשיו למנהל של בית מלון הכי טוב בעולם 'אני בא אלייך' הוא יגיד לו 'בוא, עלי, אל תדאג'. אז הכבוד פותח המון שערים. הקב''ה לא צריך מאתנו שום דבר, יוצא, שכל עניין ההלל והשבח זה נקרא התוודעות, ככה קורה לזה הזוהר 'בגין דהשתמדעון לה'.

ברגע שאתה קונה משהו, קונה שעון, המוכר רוצה להגיד לך כמה השעון טוב 'זה מדויק מאוד, יש שם סוללה שיכולה להמשיך ל 50 שנה, עבדו על זה הרבה מאוד רק כדי שהמחוגים לא יזוזו, אתה לא צריך לכוון את זה' אתה אומר 'מה אתה מעריץ את השעון'? לא, אני אומר לך את האמת, אני פשוט מונה את השבחים שלו, אני אומר לך מה הוא.

אז כאשר בתפילה אנחנו אומרים את הדברים האלה, כל מילה כזאת זה לא הילולים יתרים, אלא 'גדול' זה אין סוף 'נורא' זה תפארת 'גיבור' זה גבורה וצריך לדעת כל אחד ואחד מהם זה תכונות אלוקיות שצריך לעמוד עליהם בגלל זה לומדים את המילים של התפילה. ואז אתה לומד שזה הערכים של האור, זה לא סתם 'מלך אין עלייך', הוא לא צריך את זה ואנחנו לא צריכים להגיד את זה, אלא שזה הכרת הערך זה נקרא 'הכרת הטוב'.

 

2. האם הקב''ה אגואיסט?

שאלה גדולה, זה שאלה מאוד גדולה;  שני אנשים מבקשים מהם 'ואהבת לרעך כמוך', אם הם לא עושים את זה אומרים להם 'שניכם אגואיסטים, כל אחד מכם חושב על האגו שלו' וכאן למעשה יש שתי רשויות כי זה שני אנשים. מתי תהיה 'התבטלות האגו'? כאשר שניהם יהפכו להיות אחד. אם שניהם יהפכו להיות אחד והם מיטביים אחד עם השני, יוצא שכל אחד מהם מקבל אזשהיא הנאה, אומנם אנחנו לא עושים את זה 'לתת על מנת לקבל' אלא אני עושה את זה כי אני נותן והשני גם כן נותן אבל נהיה מזה אחד אז אין כאן עניין של אגואיזם.

יוצא, כאשר הקב''ה נותן הוא רק נותן, הוא רק נותן הוא לא מקבל והשני המקבל שהוא גם כן חלק ממנו גם לא אמור לקבל. דוגמא, נניח מגיע אדם עני (יכול להיות עני בדעת, עני בכסף ועוד) ואומר לקב''ה 'יש לי מלא חסרון במשהו' ואתה יודע מה החיסרון הזה עושה? הוא מגרה אצלי את ההשתוקקות שאני עוד יותר רוצה את זה וככל שיש לי את החיסרון הזה אני עוד יותר רוצה את זה, אז זה נראה טוב, נראה כאילו הקב''ה השלים את הבריאה שלו בשביל מה הוא ברא את הדברים? כדי שתהיה השתוקקות גדולה מאוד, בחינה ד' של הרצון לקבל ושנרצה הכי הרבה, הוא אומר 'לא, כי גם אם אתה נורא תירצה אתה חס ושלום לנצח יכול להילכד במלכודת של להישאר לעולם 'מאוד מאוד רוצה' כי אתה תמיד תישאר נותן ומקבל.

מה עושים? אך פותרים את הדילמה הזאת? קוראים לזה 'צדיק תנור' 'וצדיק פרווה'. 'צדיק פרווה' נקרא נוח 'וצדיק תנור' נקרא משה רבינו. מה זה צדיק פרווה? נניח קר בנ''א יגיד 'אני מרגיש את החיסרון של החום, קר לי, עכשיו נניח קר יותר אז הוא מרגיש את החיסרון עוד יותר והוא מתגעגע לחום ועוד יותר קר לו, עוד יותר חיסרון, עד שהוא קם ואומר 'אני חייב להתכסות' הולך ומכסה את עצמו, קר לכולם והוא הולך ומכסה את עצמו. אבל אדם אחר יקלוט 'קר לי' מסתכל ימינה ושמאלה יגיד 'קר לכולם, זה לא חסרון אישי שלי', החיסרון האישי שלי שהקב''ה מעיר אותי לקלוט יש כאן חסרון לכולם, אני לא חי לבד, מה אני יעשה? אני ילך וידליק את התנור, שיהיה חם לכולם. יוצא, שהוא מילא את החיסרון שלו גם כן אבל על ידי זה שהוא השפיע על כולם.

אם בנ''א חושב על החיסרון ואומר 'יש לי חסרון' והוא מגרה לעצמו את ההשתוקקות כתוצאה מהחיסרון שלו והוא בפלונטר רק עם עצמו בלי לחשוב על הזולת זה לעולם יישאר בפירודא וזה אגואיזם שלא יבוא לעולם על תיקונו. נראה את זה בזוגיות, אנשים מגיעים לזוגיות 'הרב אני בודד, אני מת, אני לא יכול יותר לחיות לבד, אני חייב איתי משהיא'. גם היא באה ככה 'אני חייבת משהו, אני בודדה, 'מי יאכל איתי חביתה בבוקר' - שני אגואיסטים, זה הבעיה, עכשיו הם התחתנו אז היא תגיד 'למה אתה לא מתייחס אלי' והוא יגיד לה 'למה את לא מתייחסת אלי'. כל אחד מלא בחסרונות, כל אחד מלא ברצונות ובהשתוקקות והוא מביע את ההשתוקקות שלו בלקבל, אבל לעומת זאת אם הוא יבין 'מהחיסרון שלי, מהשתוקקות שלי, מהרצון שלי, מהכאב שלי, אני מרגיש את השני אז אני אתן לו, אני אהיה עסוק רק בלתת לו כדי למלא את החיסרון שלו וגם הצד השני גם יחשוב ככה, אז איזה אגואיזם יש פה? יוצא, שאם הקב''ה כמשפיע אז בוודאי שהוא נותן והצד שלו כמקבל הוא לא אמור לקבל, הוא רק צריך להרגיש את החיסרון אבל הוא לא אמור לקבל. אם הוא מרגיש את החיסרון הוא צריך להפוך להיות משפיע לכל בעלי החיסרון ורק אז למעשה הוא יתמלא. אז אם הבורא נותן והנברא נותן אין כאן אגואיזם.

 

3. מה המשמעות של השקר בעולם, למה בראת את זה? מה המשמעות של הרע בעולם?זה שאלה גדולה מאוד. אם ''אין עוד מלבדו'' והכל רשות אחת, מה השקר עושה פה?בשביל מה השקר? אז בואו נדבר על מושג 'הרע'כי הכל נמצא תחת מושג הרע.

המושג 'רע' בתורה, ההגדרה שלו, זה פירוד. וטוב, זה איחוד. ''וירא אלוקים את האור כי טוב'', 'האור' הוא אור אין סוף 'אין סוף', אין צורה, אין פירוד. טוב זה אחד, רע זה פירוד. למה הקב''ה ברא את הרע? כתוב שהוא ברא את הרע, אומנם אנחנו קוראים בתפילה שהקב''ה 'יוצר אור ובורא חושך' אבל בנביא כתוב 'יוצר אור ובורא רע'. מי ברא את הרע? הקב''ה, זה כתוב גם בפשט, שהקב''ה ברא את 'עץ הדעת טוב ורע' ושם אותו בגן עדן, אז הוא ברא את עץ הדעת טוב ורע ושם אותו בגן עדן, זה לא שהאדם ברא את הרע, הוא רק אמר לאדם הראשון 'בראתי רע אל תיגע בו'.

נשאלת השאלה, למה בראת את הרע? כתוב 'לא תיתן מכשול בפני עיוור', למה שמת את זה שם? למה שמת לו מלכודת? למה להעמיד את המקום בסכנה? המקובלים אומרים, רע זה פירוד, אך הקב''ה יעשה עולם בלי קונספט פירוד? בעולם יש; גבר, אישה, עץ, גן עדן, נחש, יש דברים, צריך להפריד בן המושגים, 'אור אין סוף' הכל רקמה אחת, הכל שטף של אור - צריך שיהיו דברים נפרדים, אבל מי אמר שהם עושים נזק אחד לשני? הם לא עושים נזק אחד לשני. מכונה זה ישות מורכבת, כמו אוטו, יש גלגלים, יש הגה אבל הכל עובד ביחד, הכל אחד, ברגע שהם מורכבים כהלכה הכל עובד טוב. דוגמא נוספת, גוף האדם מורכב: ממערכת הראות, הכליות, הקיבה, מערכת כלי הדם, מערכת העצבים ואף רשות לא נכנסת בחברתה והכל עובד נורא יפה, אז יש הפרדה אבל כשזה מורכב ביחד זה יפה מאוד.

יוצא שהקב''ה ברא את הרע בשביל מורכבות, יש נפרדות 'וזה בסדר רק שזה יעבוד ביחד'. אז מצד אחד משהו אומר 'זה רע' כי זה ניפרד אבל מצד שני יכולים להגיד לו 'אבל זה מורכב נורא יפה יש כאן שלמות, זה בסדר גמור, זה לא סותר את האחדות'.

בעניין האמת והשקר, זה אותו דבר, אמרנו שרק עצם הבורא נקרא אמת אבל גם המכונה המושלמת שהוא ברא היא גם כן שקר. ואדם צריך לדעת שהוא נמצא במכונה מושלמת, ואפילו שנהיה עם בית המקדש ונאהב אחד את השני, אסור לנו להגיד זה האמת המוחלטת. האמת המוחלטת זה רק עצמות הבורא. אנחנו יכולים להגיד הרכבנו את עצמינו כמיטב יכולתנו, הגענו לגמר התיקון כמיטב יכולנו, אבל אנחנו לא יכולים להישאר ככה, אנחנו צריכים להגיע עד לאין סוף, הכל צריך להתבטל, אי אפשר להשאיר את זה ככה.

התכלית של הכל, זה לא בדיוק ''ואהבת לרעך כמוך'', 'זה בסדר, זה נחמד, זה תחנה מצוינת, אנחנו נגיע לזה אבל אי אפשר שזה יגמר ככה, זה חייב לחזור בחזרה לאין סוף להתבטלות מוחלטת'. אז מצד אחד, צריך להרכיב את המכונה אבל המכונה עצמה אע''פ שהיא תהיה מושלמת היא שקרית, הקונספט שלה הוא שקר. כי אמרנו 'שקר' הכוונה זה לא העובדה הנצחית 'זה טוב, זה נמצא, אבל זה לא העובדה הנצחית', אני צריך להגיע משמה  לעובדה הנצחית, לאין סוף, אז אני אכשהוא אצטרך להעלים את זה אע''פ שזה מתוקן וזה מושלם.

רבי נחמן אומר 'תכלית הידיעה שלא נדע' אבל כתוב 'דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית'. תלמיד חכם יושב לומד, יודע הכל, אומרים לו; אתה יודע הכל? כן, אז עכשיו תתבטל. 'למה להתבטל'? למה לבטל את זה? אומרים לו 'תשתמש בכל הידע שלך כדי להתבטל כדי להגיע לאין סוף, 'לאין'. אתה אומר 'אז בשביל מה התמלאתי'? קודם קראתם לי 'בור ריק' 'עם הארץ', התמלאתי, עכשיו לבטל את כל זה? אז זה כל הפואנטה, כי אתה לא יכול להישאר נגד ה', אין שתי רשויות, זה שעשית את זה זה יפה אבל המידע הזה יעזור לך להתבטל, להגיע ההיפך, לאמת המושלמת. אז השקר נברא בשביל זה, כי זה שקרי אומרים לך 'זה שקר' אפילו שזה שקר מושלם אבל זה שקר, זה עדין מסתיר את הבורא, שלא תישאר חס ושלום נצחי ככה, אתה לא יכול להישאר אדם נצחי, זה לא יכול להיות, רק ה' נצחי. לבטל הכוונה לא לעשות אלימינציה אלא להביא את הכל לאין סוף, התודעה שלנו צריכה להגיע לאין סוף. ה' כביכול עשה שקר מעצם זה שיש בכלל עולם, אפילו כתר דכתר זה נחשב לשקר לעומת עצמות הבורא כי זה משהו שמסתיר.

 

יוצא שצריך לצאת למלחמת דמיון ומדובר בספקטרום 'מלהיות דוגמנית באח הגדול (אני לא יודע מה אני אומר אפילו, כל מה שאני שומע פה אני זורק לכם) ועד להיות משה רבינו שהתפקיד שלו היה להגיד 'הראיני נא את כבודך', אני רוצה להתבטל אלייך. נתת לי תורה, נתתי לי הכל, זה לא מעניין אותי, אני רוצה לקפוץ פנימה ולהתאבד, הקב''ה אמר לו 'עוד לא 'אחוריי יראו פני לא יראו', זה נכון מה שאתה מבקש זה יפה מאוד אבל עוד לא הגיע הזמן. אתה עוד לא מכניס אותם לא''י, הגאולה עוד לא באה, אני עוד צריך אותך כמשה אני לא רוצה שתתבטל, בגלל זה יש אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא', צריך להחזיר אותו אם הוא היה מתבטל לאין סוף אי אפשר היה להחזיר אותו, אי אפשר היה לברוא אותו מחדש לכן אף בריאה עוד לא התבטלה תכלס באין סוף כי אי אפשר לברוא אותה מחדש צריך להשאיר אותה ככה בגלל זה אנשים גדולים מאוד, האריז''ל נפטר בגיל 38 כאילו הקב''ה עצר אותו כי אם הוא ייתן לו עוד כמה שנים הוא יתבטל. הבעל"ט הפסיק אותו בנפש דיחידה, אפשר להגיע עד יחידה דיחידה או נשמה דיחידה, הפסיק אותו. 'אור החיים הקדוש' רוח דיחידה, הפסיק אותו, הגדולים הפסיק אותם אמר 'עוד לא, אני לא רוצה שתתבטלו' זה יפה, הבנתי אתכם, אבל אני עוד צריך אתכם, יש עוד גאולה להביא, אני עוד צריך אתכם. אז היו הרבה שזה מה שהם עשו, ראו את האמת הלכו עליה עד הסוף ולא עניין אותם כלום, הלכו לעבר ההתבטלות, כי הבינו שמה האמת והשתמשו בכל הידע שלהם כדי להתבטל, עד כדי כך.אז פה יוצאים למלחמה...

אז מלחמת הדמיון פה היא לא רק מלחמת דמיון בשטויות, זה לא רק פנטזיות, אפילו בתוך הקדושה יכול להיות לנו פנטזיות. אדם יכול לרצות להיות רב/רבנית, בעל רוח הקודש, בעל נבואה, בשביל מה אתה צריך את כל התארים האלה? צריך להיות בעל הכרה אלוקית, זהו,  אפילו שאף אחד לא ידע ממך, מה זה משנה אם משהו ידע ממך, אתה צריך לחזור לזהות המקורית שלך, לטבע הרוחני שלך, זה האמת, אין לזה תארים. הטבע הרוחני שלך אי אפשר להגיד זה גדול זה קטן זה נפלא לא נפלא וזה לא יותר טוב ממשהו אחר כי גם להוא יש טבע רוחני כמו שלך, גם לו יש הכרה אלוקית וזה האמת.

אז צריך להחזיק את זה חזק חזק ולהתפלל על זה יומם ולילה ולהגיד לקב''ה 'תפתח לנו את העניים רק שלא נראה דמיונות שלא יהיה לנו בראש כל מיני תוכניות שווא, שלא ניראה בענינו שקרים, שלא נבקש בקשות שנראות לנו, איך אמר הרבי מקוצק 'לפעמים יצר הרע מתחפש לארון הקודש' זה נראה 'אני מבקש להיות תלמיד חכם, אני מבקש להיות צדיק' אבל בראש שלך אתה מחזיק תמונה וזה לא הקב''ה ואתה עובד את אותה תמונה, לגבייך זה היעד שלך, אתה רוצה להגיע לאותה תמונה אז 'קרוב לירושלים זה לא ירושלים, גם ירושלים זה לא החומה, החומה זה לא בית המקדש, בית המקדש זה לא קודש, והקודש זה לא קודש הקודשים - צריך להיכנס עד לאבן השתייה ומשמה להמריא לאין סוף' אז לנגד ענינו צריך להיות 'עצם הדבר עצמו'.

 

סיכום

מה זה 'עצם הדבר עצמו'? אני יגיד את זה כמיטב יכולתכם ככה תהגו בזה, תמיד יבחנו את הפנימיות שלנו - את מה שאנחנו באמת. רבי נחמן מברסלב דיבר הרבה על עצב ושמחה והוא אומר 'אדם עצוב כי הוא שקרן, התוכן הפנימי שלו ריק, הוא מציג חזיון שווא והוא יודע את זה ''יודע איש בנפשיי'' בגלל זה הוא עצוב. הוא עצוב כי הוא שקרן וכי הוא ריק, גם אם כל העולם יגיד לו שהוא צדיק הוא יהיה עצוב מזה עוד יותר, למה? כי הוא יודע שהוא שקרן ואין בו כלום וסתם אומרים לו. אז הוא אומר 'תהיה עסוק בלמלא את זה', כל דבר שאתה יכול לעשות כמיטב יכולותיך, תשתדל שהפנימיות שלך והחיצוניות שלך יהיו שווים, תשתדל לעשות את זה, אם לא אומר 'תעשה את מעשה ה' באמונה' תעשה חסד אתה אומר 'אבל אני לא מרגיש שאני רוצה לעשות חסד' אומר 'כן נכון, יש לך שמה נפש בהמית שהיא כרגע שולטת, אבל ה' כן עושה חסד אז תעשה חסד'. תתחיל קודם כל חיצונית למלא את זה, אפילו רק במעשים ולאט לאט תנשום את זה פנימה - תגיד 'אני עושה חסד כי אני רוצה וצריך לעשות חסד, אני מרגיש שאני צריך לעשות חסד זה לא קשור למי מקבל חסד, זה לא קשור'. גם אם אני הייתי חי במדבר הייתי עושה בול עץ והייתי אומר לו 'אתה חבר שלי אני אתן לך גרגירי חול', אני חייב לתת, אני חייב לקום בבוקר ולתת, אני ייתן לך גרגירי חול, בשביל שאני יקיים נתינה. היה צריך לפסל הורים ולעשות להם כבוד, אז ברגע שהפנימיות שלך תרגיש שהיא זאת שרוצה לצאת החוצה ולהשפיע להיות כמעין המתגבר, אפשר להגיד שאתה הגעת לזה.

כאן, אני רק אוסיף, אנחנו לא יכולים להיות פאסיביים. אדם פאסיבי שיושב בינו לבין עצמו ואז משהו בא ומבקש 'תן לי חסד' והוא עושה אתו חסד, בוודאות אתה יכול להגיד שהוא לא בעצם, למה? לא צריך להגיד לאדם שהגיע לעצם לעשות משהו. לקב''ה לא אמרנו לברוא עולם, הוא ברא עולם, למה? כי הוא לא יכול היה שלא. לכן אנחנו צריכים למצוא את כל המקומות האקטיביים, האקטיביות 'צא תעשה חסד', אל תתחיל לתרץ תירוצים, תעשה טוב לאנשים, תאהב את האנשים, תמלא את החסרונות של האנשים וזה לאוו דווקא בכסף. תדעו לכם לא צריכים להוציא אפילו שקל, ואפילו לא קלוריה - לאהוב, לחשוב מחשבות טובות, להתפלל על, לתת תשומת לב, להקנות מהנוכחות שלך. מה שאדם זקוק רגשית תיתן לו, תהיה בשביל משהו אחר, תיתן את הנוכחות שלך, זה השפעה, ותעשה את זה לא כשהוא מבקש אם הוא ביקש זה מאוחר מידי, אם הוא ביקש אתה לא שם. אתה צריך ללכת לבן זוג שלך ולהגיד לו 'בוא תשב, אני רוצה לתת לך את הנוכחות' אם הוא יגיד שהוא לא רוצה זה עניין שלו אבל תגיד אני רוצה לתת לך את הנוכחות מתי שאתה תירצה אני פה, אסור לכפות את עצמך על בנ''א אחר, אבל בהוויה שלך אתה צריך לרצות. היום אתה מבקש מבנ''א כוס מים 'מה כוס מים, מה עד הברז'? קשה לי לקום עכשיו, לך קום תביא לעצמך – דברים בסיסיים היום אתה לא יכול לבקש מאף אחד, כולם עייפים. אבל עייפות באה מזה שאנחנו ריקים בפנים, ריק, הכל ריק, משקר מדמיונות.

אתה צריך להיות חי, להיות חי זה 'קום תעשה', תשפיע מרצון, ואז אתה מגרה את 'אור העצם' ולא צריך להגיד לך לעשות דברים, אתה צריך לעשות את זה, זה לא קשור לראש גדול ראש קטן, זה קשור לעצם מלא או עצם ריק. אם אתה ריק אתה תמיד תהיה בפאסיביות ואם כבר תעשה זה יהיה משום יראת הבריות וזה לא יחשב לך כלום, סליחה שאני אומר את זה, אני אומר לכם את האמת, אבל רוב האנשים שמבקשים מהם משהו ושעושים בדיעבד זה לא נחשב להם ממש כי הם לא כאלה, אתה צריך להיות גיבור לעשות את הדברים האלה מתוך הרצון שלך.

חסיד רודף אחר רבו כדי למלא את צורכו. בעל טוב זה לא בעל שכשהאישה תגיד לו 'אתה יכול לקנות לי טבעת' יגיד לה 'בטח אני אקנה לך טבעת' זה מאוחר מידי אם היא מבקשת, אתה צריך ללכת ליזום. הורה צריך לאהוב את הילד שלו לא כשהילד רוצה לבוא או כשהוא רוצה חיבוק אתה צריך לתת לילד חיבוק, אם הבריות לא רוצות 'זה בסדר', אבל הפוטנציאל נשמר - שאתה תהיה מוכן להעניק כל הזמן, וככה כל יום אתה חי. אתה קם ביום ואומר 'אני היום הולך לטרוף את העולם, אני הולך לתת לעולם את כולי, אז אתה קם כדי לתת ולא כדי לדעת מה אני הולך לקבל היום מהעולם.

 

וזאת המלחמה, 'מלחמת מדין', אין בה שום דבר פיזי, מה שהם עשו בפשט עשו בפשט אבל אנחנו בסוד אנחנו לא יכולים ללכת כל הזמן ולהיות במגננה 'מתי יבוא לי הדמיון' ואני יחשוב זה דמיון/לא דמיון, אי אפשר כל הזמן זה ישגע לך את השכל אלא תחייה את האמת וברגע שאתה תחייה את האמת ואתה תרצה לקום לעשות את זה, ברגע שאתה מצד עצמך באופן אוטומטי הדמיון לא יפקוד. הדמיון תמיד מקושר ברצון לקבל לעצמו - יש שמה רצון, בכבוד בכסף שררה, כל אלה שהם רוצים להיות דוגמנים ודוגמניות תכלס הם רוצים להיות מפורסמים, רוצים שיאהבו אותם. אנחנו 'מה אכפת לנו מזה שכל העולם יידע מאתנו' העיקר שאני יהיה כזה, שאף אחד לא יידע ואני אהיה כזה. הצדיקים הכי גדולים בעולם התפללו לקב''ה רק תעשה שאני יהיה נסתר, למה? כדי שאני יהיה אמיתי שאני ידע שאין בי זיוף.

אני יסיים בסיפור שהוא מזעזע בעניין הזה - צדיק גדול מאוד הגיע לבוש לבן לווילנה, לאזור של הגאון מווילנה, ישב בבית הכנסת של הגאון והתפלל, ואנשים קלטו שהוא הדור. פנה אליו אחד התלמידים המובהקים של הגאון ושאל אותו שאלה, מן הון להון הגיעו שהוא מנה בפניו את כל ל''ו הצדיקים של הדור והוא צריך לקשר בניהם ובגלל זה הוא רצה לבוא ולראות את הגאון מווילנה הוא אמר 'הוא אחד מהל''ו '. אמר לו 'כבוד הרב, מנית את הגאון מווילנה רביעי, הגאון מווילנה בגיל 9 יכול היה לברוא גולם מספר יצירה, בגיל 14 הוא גמר את כתבי האריז''ל, הוא כתב פירוש לכל הזוהר, לכל התנ''ך, לכל הגמרא, הוא רביעי? אומר לו 'כן בגלל שהוא מפורסם, הפרסום שלו גרם לו להיות רביעי'. אם היינו רואים את הגאון מווילנה היינו רואים בנ'א כזה מבוטל שלא אכפת לו מכלום אבל אין מה לעשות מעצם העובדה שאתה חשוף לציבור התת מודע של התת מודע בגרם שלו יודע את זה, אז הוא עושה שואו, לא יעזור ורק בנ''א שלא קיים בעיני הבריות ולא נמצא שם עובד באמת, כי אף אחד לא יודע מה הוא עושה/ מה הוא לא עושה, אף אחד לא משגיח עליו קם בבוקר/ לא קם בבוקר, הוא מתפלל/ הוא לא מתפלל, הוא מלמד/ הוא לא מלמד, אף אחד לא יודע ממנו ואז הוא הולך ובודק את עצמו, הוא עושה הכל לבד לבד בשקט. אז הם היו מתפללים להיות נסתרים, הם היו מתפללים 'רק שאף אחד לא יראה אותי, שאף אחד לא ישים עלי עין, למה? שאני לא חייב לאף אחד כלום, שלא יצפו ממני, אני יעשה את זה לבד לא צריך לצפות ממני לעשות דברים.

אז ב''ה 'אתם אלמונים, אנחנו כבר מפורסמים פגועים לכתחילה, אבל זה היתרון של עם ישראל שרובו אלמוני, זה היתרון הכי גדול שלו, הגדולים שכתוב עליהם יש להם הפסד קצת בזה, הכי גדול אפילו, יש בזה קצת הפסד. הכי טוב זה להיות נסתר כי אז אתה יכול לעבוד באמת באמת. יהי רצון שנזכה לזה, צריך להתפלל על זה 24 שעות ביממה.

 

אחד הדברים החשובים בשיעור הזה להבין שאפילו בית המקדש הראשון לגבי הקב''ה זה שקר, אפילו כתר דכתר לגביו זה שקר, להיות העצמות זה משהו שאתה צריך להרגיש אותו, העצם של הדבר עצמו ואתה צריך לקום ולהשפיע אותו. אל תחכה שזה יקרה לך, אל תחכה שיבקשו את זה ממך, אם ביקשו זה כבר מאוחר מידי - אתה צריך להיות היוזם בחיים האלה לכן אתה תיקרא חי.

 

שבת שלום!