Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
Prev Next
פרשת דברים- איך מוכיחים באהבה עצומה?

פרשת דברים- איך מוכיחים באהבה עצומה?

מדוע את ספר דברים הוסיף משה רבנו מדעתו?

להמשך
פרשת פנחס- סוד התנועה הרוחנית

פרשת פנחס- סוד התנועה הרוחנית

אמונה היא כמו סוג של הרגש שיש משהו מעבר וזה מה שגרם לאברהם אבינו לנוע, לפעול, לדרוש, לחקור, להגות, להפוך...

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

 

סוד התנועה הרוחנית אל מול תחושת אובדן, מוות וריקנות

פרשת פנחס / הרב אריה חיים נווה שליט"א

 

ב''ה יש בארץ הרבה מלמדים של הפרשות מאוד מאוד יפה ואני לא רוצה ואני לא מוצא טעם לחזור על דברי רבותי הקודמים ועל דברי המדרשים, ועל דברים שאפשר או לקרוא או לשמוע או לראות אותם 'וטחנו אותם' כבר הרבה מאוד שנים, אלא למצוא בתוך הפרשות הערות מסוימות שבעלי החסידות עמדו עליהם או הערות מסוימות שבעלי הקבלה עמדו עליהם ואמרו 'שים לב לנקודה הזאת'.

בפרשת הזאת, פרשת פנחס, הדיון סביב פנחס אומנם ראשוני ואנחנו יודעים שכל דבר שהוא ראשוני בפרשות או ראשוני בתורה הוא שורשי והכל מתחיל ממנו - עניין של קינאת פנחס לקב''ה ע''י זה שהוא הרג את זימרי בין סלוא 'בסדר'. אבל אח''כ יש דיון במועדים, יש את כל המועדים את שלושת הרגלים וכו' ואתה אומר; מה הקשר - בין מעשה פנחס לבין זה שהתורה מזכירה לנו עוד פעם; את כל המועדים, ואת כל הרגלים והקורבנות שצריך להקריב באותם זמנים.. והחזרה הממושכת על הדברים האלה. מה הקשר בין שניהם?

 

מועדים ושבתות-

זמנים שורשים לתיקון ושמירה

התשובה לזה היא כפולה – א. זה בא להראות על טעויות שנעשו, הרי מעשה פנחס לא בא עכשיו, הוא בא מטעויות שנעשו; ע''י זמרי בין סלוא, ע''י 24 אלף שיצאו בשיטים, ע''י הפרשה הקודמת שהייתה עוד בקורח, ז''א הייתה שרשרת של טעויות שהובילה. וכביכול הקב''ה אומר 'שניה אחת, תעצרו, יהיה כאן את פנחס' שהוא עשה כאן מעשה חמור מאוד, זה קיצוני מאוד להרוג נשיא שבט ופתאום הוא עובר 'רגע, יש לי עכשיו דיבור אתכם על המועדים שלי'. ושוב, זה נראה כאילו 'מה זה קשור המועדים שלך'. מה זה קשור?

אז כאן האריז''ל נותן הסבר וההסבר הוא כפול,

בהסבר אחד הוא אומר, ברגע שאתם מוצאים את עצמכם נופלים סימן שמשהו בסידורו של עולם לא בא כהלכה. האריז''ל גבהו מאוד מחשבותיו ונראה שהוא היה מדבר על דברים שהם כאילו תלושים, ממש לא קשורים. אנחנו רגילים לפתרון של בעיות - יש פתרון פה, יש  בעיה כאן אז הפתרון גם פה. והוא היה לוקח את הפתרון למקומות אחרים לגמרי, שאם היה שיבוש התנהגותי אז הוא אומר 'אתם צריכים לבדוק עוד פעם את כל שמירת החגים והשבתות שלכם'.

משהו יכול לבוא ולהגיד 'יכול להיות שזמרי בן סלוא לא שמר על איזה חג או לא שמר על איזה מועד ולכן עשה את זה? יכול להיות שקורח לא שמר על חג או מועד ולכן עשה את זה? אומר האריז''ל 'כן, וספציפית אפילו יש דברים מסוימים שהוא לא שמר אותם במועדים ובחגים שגרמו לו להתנהג ככה'. כי אם לא המועדים החגים והשבתות היו צריכים לשמור עליו כי אלה זמנים שורשיים, ידוע שהשבת מגינה והשבת היא שורש לכל ימי השבוע, אם שמרת אותה כמו שצריך בימי השבוע היא צריכה לתת לך הארה רוחנית שתפקח לך את העיניים או תטהר או תקדש אותך שלא תעשה שטות. ואם עשית שטות משהו בשבת התקלקל, ואם עשית שטות כללית במהלך השנה אז לחג הקודם לו, ואם עשית משהו יותר חמור זה מגיע עד ראש השנה – אז ככה למעשה כל דבר בא לתקן משהו.

 

למה יש לנו חגים? וכל חג אנחנו אומרים 'זה חג חשוב מאוד'? זה כמו מערכות בגוף, יש את מערכת העצבים, יש את מערכת העצמות, יש את מערכת כלי הדם - כל מערכת למעשה מתפקדת בתוך הגוף וכולן חשובות. אז כל חג בא לתקן מערכת מסוימת ואם משהו בכל זאת התקלקל יגידו לך 'בוא נחזור אחורה אני יגיד לך מה אתה לא שמרת, אני יגיד לך איפה שורשית הייתה כאן בעיה'. אז במקום שהקב''ה אחרי 'פרשת פנחס' יגיד' תעצרו רק רגע תיראו: בקורח עשיתם מחלוקת, פרשת המרגלים נעשה בלאגן, עכשיו זמרי בן סלוא. בואו נתחיל לתת לכם עוד פעם; 'לא תרצח', 'לא תגנוב', 'לא תנאף', במקום לעשות את הדבר הזה הוא שם אותם עכשיו על פס המועדים ואמר 'תשמרו את כל המועדים האלה כמו שצריך'.  

ויש בזה זלזול קצת, סליחה שאני אומר את זה, אני רואה את זה בעיקר אצל בעלי תשובה, זה מתערבב להם קצת עם החגים כשהם היו חילונים. זה מתערבב להם, עם שמחת החג, ומה שהם זכרו, ובשבועות זורקים מים, ובפסח הם אוכלים 'לחם מצה' וכל מיני דברים כאלה והכל נהיה חוחה והיתלולה. בזמן שזה לא היה חג של ביה''ס בשיעור תושבע, זה עניין עמוק ובחגים צריך לדעת הלכות, רק לשבת יש 4000 הלכות שבת, כבר אמרו המקובלים שאם משהו לא יודע הלכות שבת ברור שהוא מחלל שבת. חילול שבת - לא רק רשמנו לך חילול שבת לעתיד לבוא, תדע לך אתה הולך לתת את הדין, נעזוב את העתיד לבוא - באותו שבוע אתה תיראה את התוצאה שלא שמרת את השבת כהלכה. אז אתם תראו שכל המקובלים והחסידים בזמנים האלה של חגים ושבתות הם מוטרפים - מבצעים את כל ההלכות כהלכתן, הם לגמרי מודעים, הם שומרים על כל שעה ושעה; של לימוד, של תפילה, אכילה בקדושה – הם מודעים לכל ה- 26 שעות של השבת. בראש השנה הרב'ה לא ישן 48 שעות והוא נמצא ביראה גדולה, אפשר להיות ביראה רק מהיראה שלו, שאתה אומר 'מה עכשיו קורה'? ולמה? הם יודעים, היומיים האלה, ה-48 שעות האלה 'שטות שאני יעשה אותה, תזוזה לא נכונה, הרהור לא נכון – זה עכשיו ישפיע, באיזה יום בשנה אני יעשה איזה שטות כי לא שמרתי דקה אחת בתוך החג או שעה אחת בתוך החג'.

 

אז חשוב מאוד מאוד לייקר את המועדים, את החגים ואת השבתות, לדעת שזה זמנים שורשים שיכולים מאוד לתקן את האדם. 'זמן שורשי' זה אומר שהתודעה עולה, לוקחת את האדם למקום שורשי ושמה אתה יכול לעשות תיקונים במקום של השורש אח'כ היא מורידה אותך וכשזה יורד לענף מה שעשית בשורש אתה לא תרגיש בכלל, זה כמו לזוז בנקודת המוצא מעלה אחת, זה לא נראה שעשית הטיה, אבל ברגע שאתה מתחיל ללכת זה נראה כאילו אתה פתחת פער.

לגבי בנ''א, המועדים שהקב''ה קבע אותם - והוא עשה בשביל זה ביום הרביעי בריאה שלמה, שהוא קבע את הכל; לימים למועדים ולשנים (זה כתוב בבראשית) זה לא סתם שיהיו לנו חגים לחגוג אותם זה עניינים של תיקונים, שהוא ידע שהאדם יצא מהדרך ואמר לו 'בוא אני יעזור לך, אני יתקן אותך'. אז מאוד חשוב ללמוד לשחזר ולרענן את כל הלכות שבת, ואת כל הלכות החגים ולדעת שמרבית מהבעיות שמתרחשות ע''פ האריז''ל אומר 'עוד לפני שאני מדבר על ההתנהגות המוסרית שלך ועל זה שאתה יודע תורה/לא יודע תורה, אם אתה ביטלת משהו/לא ביטלת משהו – אני אשאל אותך על הזמנים השורשים שלך –  אך אתה שומר את הזמנים השורשיים שלך? אתה יכול להגיד 'כבוד הרב, מה הקשר בין שבת לבין זה שאני עצבני'? הוא יכול להגיד לך 'אם היית שומר שבת כמו שצריך יכול להיות שהעצבים בכלל לא היו עולים לך', אתה לא יודע אך שעה בשבת מסוימת מתקנת את מערכת העצבים או אך זמן מסוים בראש השנה יכול לתקן לך מידה. אנשים מזלזלים בזה אומרים 'לא, מה פתאום, לשמור שבת זה לשמור שבת (כנ"ל לגבי חגים) לעשות סעודות, לשתות יין זה משהו אחד ולעבוד על המידות שלי, משהו אחר. אומר 'לא, אז למה ניתנו המועדים? מה הרעיון של שבת לכתחילה? אז בזמנים שורשיים אתה יכול לתקן המון דברים וההלכות קשורות לזה.

 

לנו נראה כי הלכה זה לשמור את עצם השבת עצמה אבל הלכות ע''פ הסוד מלמדות אותנו לשמור את כל ההוויה שלך, זה שומר את המידות שלך, אתה לא יודע שהלכה שאתה שומר בשבת שומרת מידה ועוד הלכה שומרת לך מחשבה ועוד הלכה שומרת לך דיבור ועוד הלכה שומרת בכלל את הברית שלך, 'השבת' נקראת 'ברית', אתה שומר את השבת אז גם הברית שלך נשמרת, הברית היא גם 'ברית המעור' אז זה שומר את הדיבור, ז''א זה עולם שלם שנמצא ביום אחד ואנשים לא מודעים לזה - אין מודעות לשמירת השבתות ושמירת החגים. ובעיקר חוזרים בתשובה דיי מזלזלים בזה, 'אני לא בא בטענות, ואני לא מטיף מוסר כי כל אחד בקצב שלו וברמה שלו וגם בסביבה שלו; לפעמים הבן זוג שלו לא מאפשר לו, לפעמים ההורים שלו לא מאפשרים, בסדר 'אני מדבר כרגע עקרונית כי אני בכל זאת צריך ללמד את התורה ומלמד אותה כהווייתה'. 'כהווייתה' צריך לדעת שאותם זמנים שורשיים הם לא סתם זמנים שורשיים לקביעת גורל 'בניי, חיי ומזוני' זה לא רק זה, בכלל כל ההוויה שלנו נמצאת שם כי אתה עושה השוואת הצורה עם הזמן. אז אם ההוויה שלך עושה השוואת הצורה עם הזמן אתה צריך לדעת שאתה נמצא בתוך הזמן והזמן עצמו עכשיו נמצא בהשוואת הצורה אתך ז''א שיש לך עכשיו רמ"ח אברים ושס''ה גידים שלך, המחשבה שלך שמה, הדיבור שלך שמה, הכל נמצא שמה אח'כ סימפטומאלית זה בא לידי ביטוי 'בבניי חיי ומזוני' אבל יותר חשוב אתה, יותר חשוב מה יוצא ממך.

אז לפי האריז''ל יוצא 'קשה להגיד את זה' אבל אם אתה רוצה להשקיע, נניח אתה אומר אם אני צריך להשקיע עכשיו 10 שעות על המידות, או 10 שעות בלימוד של הלכות שבת - זה נראה להשקיע יותר בלימוד של הלכות שבת, אולי לא לחלק את זה יותר מידי קיצונית לחלק 5 ו 5 או 6 ו 4 אבל אצל האריז''ל תשקיע בזמן השורשי זה ייתן לך סיעתא דשמיא לתקן את זה. ברור שאתה צריך להיות מודע למידות הקלוקלות אז תיתן נניח 7 שעות ללימוד ההלכות ואח'כ עוד 3 שעות למה שאתה צריך לתקן במידות ותהיה לך סיעתא דשמיא בתיקון של המידות, שזה נראה כדבר מאוד חכם, אם כי יש בזה זלזול מאוד גדול.

אז פרשת פנחס להרבה זה נראה לא מעניין ורוב הדרשות של הרבנים זה רק על ההתחלה; על קינאת פנחס ועל המעשים, ואז הם נכנסים לפוליטיקה 'ומשהו צריך להיות כמעשה פנחס וצריך לפוצץ את העולם' בלגנים ולא דנים על רוב הפרשה, כי רוב הפרשה מדברת על המועדים, על השבתות ומה שצריך לקרות - ואין שמירה על זה בכלל. וכאן אומר האריז''ל אבל זה שורש כ''כ שורשי חבל שלא מלמדים על כל חג, על המהות שלו מה קורה בכל חג, מה קורה בכל שעה בחג, מה קורה בכל שעה בשבת, כל שעה משתחלף משהו, כל פעם יש מלאך אחר, כל פעם יש מידה אחרת, כל פעם זה גם עובר איבר אחר בגוף - פה האור של העיניים, פה המאור של הידיים, פה המאור של הבטן, פה כלי העיכול 'ממש כל שניה קורה משהו, בשבת אחת עולמות שלמים עוברים מעין סקירת mriמלמעלה עד למטה', יש משהו שסוקר אותך לרוחב מלמעלה עד למטה ואפשר ממש להיתקן ע''י זה, לתקן את המעשים ולתקן את האדם עצמו.

 

אך משמרים את זה? –

הכלל הוא - חשוב ללמוד ולשמור את ההלכות של החגים. אני חושב שספר חובה בכל בית  'ספר התודעה' הוא ספר בסיסי, הוא מסביר יפה מאוד על השבתות והחגים אפילו נותן הלכות על כל דבר, לעשות אותו בתור התחלה זה יפה מאוד אח'כ אפשר ללמוד את ההלכות עצמן לדעת מה עושים ולא להסתפק בשינה אכילה ותפילה. זה עולמות שלמים, למשל, לימוד של שעה אחת ביום שבת שווה לשש שעות של לימוד ביום חול, לימוד של תורת הסוד בשבת שווה כנגד 60 שעות של תורת הפשט ביום חול, לימוד של לפנות בוקר 'אני לא רוצה לעשות את ההשוואות של השעות כדי שלא יהיה הדבר הזה רק להסביר את האיכות'. ידוע על מקובלים שלא ישנים בשבת אלא הם ישנים שינה יזומה עם הראש על השולחן כדי לקיים שינה בשבת תענוג, ישנים חצי שעה וזהו, אני לא אומר שאנחנו ברמה הזאת אני רק מנסה להסביר את החשיבות שהם נותנים לזה.

יש סיפור על הרב שח שהוא הלך עם אחד המשמשים שלו ביום שבת, יש עניין לעשות טיול, המשמש שלו אמר 'הרב מכאן מתחילה רמת גן ויש שם חילולי שבת' אז הוא הסתכל, זה היה לעבור כביש בבני ברק, אמר לו 'עד כאן מגיע שבת'? אמר לו 'כן, אם היינו שומרים שבת כמו שהיינו שומרים יום כיפור זה היה מגיע לכל העולם, אם היינו נותנים חשיבות לשבת כמו שאנחנו נותנים ליום כיפור - אז יש כאן השפעה גם על התודעה הקולקטיבית. הוא לא דיבר כאן על כל עם ישראל הוא דיבר על בני ברק, הוא דיבר על האנשים שלו, אמר 'אם היינו שומרים' וידוע שהרב שח היה מאוד צנוע ודיבר תמיד על עצמו והוא לא קטרג מעולם על עם ישראל, לא דיבר סרה במשהו בישראל. זה רק בא להראות שיש גם השפעות חיצוניות ולא רק השפעה על האדם עצמו וזה מלשמור 26 שעות, להתאפק 26 שעות מלעשות מעשה מסוים.

 

אני ממריץ את כולם להתחזק בזה, אני יוציא הקלטות מסודרות גם כן של 'ספר התודעה' ואני יפיץ את זה עוד הערב זה יהיה בכולל ואת כל השאר – את כל מה שנכתב על הימים בן המצרים. אני יקריא פסקה פסקה, בכל פסקה אני יעצור, הפסקה היא של כמה דקות ואז יהיה לכם סקירה של ספר התודעה, יהיה לכם את ספר התודעה מוקלט. אני יקליט, פיסקה פסקה, כל פיסקה כמה דקות אפשר לשמוע, אי אפשר לשמוע הקלטה ארוכה ברצף אבל פיסקה פיסקה אפשר לשמוע ואז אפשר לשמוע: מה הסיבות לזמן הזה, אך נגרם הזמן הזה, לתוך מה נכנסנו, האם הימים האלה היו ימים טובים לכתחילה, למה נהיו ימים רעים, האם יחזרו להיות ימים טובים - חשוב לדעת את זה. אנשים לא יודעים על צום י''ז בתמוז כל שכן מה אירע בזמן הזה יודעים, אז יודעים על יום כיפור, על תשעה באב כי יש סוג של השבתה אבל על: יג בתשרי (צום גדליה) יז בתמוז אין לאנשים מושג ודברים נוראיים התרחשו שם. אני לא אומר את זה בהטפה, אני אומר את זה בכאב, אבל קצת יש בזה כמו הכחשת שואה מדובר בזמנים קטסטרופליים שקרו בהיסטוריה של העם היהודי ורוב האנשים לא יודעים את זה, אין להם בכלל את המודעות. חס ושלום תתארו לעצמיכם שמשהו בעוד עשר שנים ישאל 'מה זה יום השואה'? למה אתם עצובים ביום השואה? זה לא רחוק יש בני 16 כ''כ מנותקים ונמצאים בתוך העולם שלהם שעוד לא התוודעו לזה. לא ברור מה יקרה בעוד 10 או 20  שנה עם הזיכרון הזה אז יעלימו הרבה תאריכים שהיו קרטים להיסטוריה שלנו אז מעבר לפשט הדברים יש כאן השפעה רוחנית שצריך לקחת אותה בחשבון.

 

מועדים ושבתות-

סוד תחיית המתים וסוד האמונה

עכשיו נדבר על זה מצד אחר, אומר האריז''ל שהמועדים והשבתות מסוגלים לתחיית המתים ויש שמה סוד תחיית המתים וזה פלא, שאתה אומר 'תחיית המתים זה לא אמור להיות משהו אחר'? מה זה 'סוד תחיית המתים'? אז הוא קושר את זה בכמה דברים, אצל האריז''ל כל הכתיבה שלו היא במשלים אי אפשר להבין שום דבר כפשוטו אבל אפשר לקחת כמה רעיונות לחבר אותם ולדעת למה האריז''ל מתכוון. למשל בשבתות ובמועדים יש את 'סוד תחיית המתים' ועוד הוא אומר בשבתות וחגים יש את 'סוד האמונה'. אדם יכול להגיע לאמונה שלמה, שזה הכל פחות או יותר, אם אדם מאמין יש לו פחות או יותר הכל, זה מידת כל המידות.

'אמונה' זה 'הדעת הנסתרת' והיא נמצאת בכתר. הרמ''ק אומר שזה נמצא 'במלכות' האריז''ל אומר שזה נמצא 'בכתר' ואין סתירה, זה שתי ספירות מקבילות זו לזו, כי זה מעל טעם ודעת. אז הוא אומר ש'סוד האמונה' נמצא במועדים ובשבתות 'וסוד תחיית המתים' נמצא שמה. בפשט הדברים תגיד 'אני מבין, יש אמונה בסיסית - משהו אינטואיטיבי מרגיש שאם אדם יאמין תהיה לו קצת חיות', ככה זה מרגיש לפחות. אבל אם האריז''ל  כותב את זה, והוא מסתיר את זה ולא מרחיב על זה אז יש כאן דברים קצת יותר עמוקים. עכשיו, אסור לנחש את האריז''ל כי 'גבהו מחשבותיו מאוד', הוא נפטר בדרגת רוח ד'יחידה אבל ידוע שמקבלים נשמה ד'יחידה ואח''כ מקבלים יחידה ד'יחידה ובגיל 38 הוא נאסף לאין סוף. הדברים שנכתבו עליו, מה הוא ידע 'גבהו מחשבותיו מאוד' כאילו התהלך פה 'משה רבינו' עלי אדמות.

על כל פנים, אם הוא כתב דברים כאלה הוא לא כותב את זה כספר מוסר הוא כתב דברים שורשיים. אז כשרוצים לדעת משהו, למה התכוון האריז''ל צריך ללכת לספרי חסידות שמתייחסים לדברי האריז''ל ואז דברי החסידות מלבישים אותו, עושים לו אזשהוא מלבוש - או שהם כותבים על עניין חברתי או שמספרים סיפור או שאחד החסידים נותן דגש מיוחד בספר שלו על סמך הקריאה בכתבי האריז''ל. הוא אומר 'האריז''ל אמר' ואז הוא נותן בפרשת השבוע שלו הדגשים מסוימים ואז אתה יכול להבין 'אוקי, הוא הלביש כאן את האור של האריז''ל, הוא עשה כאן מלבוש' (יש את זה 'במאור ושמש' ויש את זה גם 'במאור עיניים' של האדמו"ר מצרנוביל).

 

הוא כותב ככה,

אדם בלי אמונה נחשב למת

זה לא שהוא מטיף, בשמיעה לא יפה זה נשמע 'אני לא דתי אני מת'?! הוא לא התכוון לזה, הוא התכוון וככה הוא ממשיך, שאדם שנמצא במצב של העדר חזון, פחות או יותר מה שיש לו: זה העיניים שלו, החוויות הרגילות שהוא חווה אותם, הוא לא חוקר אחר שום דבר, הוא לא שואל אחר שום דבר, אין לו רדיפה נפשית אחר שום דבר פרט לדברים שנמצאים פה - הישרדות; רדיפה אחר כסף, כבוד, בית חדש ועוד. באזשהוא שלב הוא ימצה את זה, בין אם זה עם הגיל, בין אם זה עם העמקה ובין אם זה עם צער, אבל באזשהוא שלב הוא ימצה את זה והוא לא ירגיש שזה דבר כזה חשוב ויבקש את נפשו למות.

היום הרבה מאוד אנשים במיוחד בן בעלי תשובה, זה כמובן נוגע לכולם אבל אני רואה את זה מאוד מאוד דומיננטי אצלנו, אצל בעלי התשובה, שבאיזשהו שלב מרגישים סוג של תקיעות בלמידה שלהם. בהתחלה זה מתחיל באורות מאוד גדולים ואח''כ יש אזשהוא סוג של תקיעות, וחוויה של ריקנות וכמעט מוות ואז השיעורים נשמעים להם אותו דבר, עוברים מרב לרב, עוברים זרם, עוברים מספר לספר, הכל נהיה ליקוטים של 'מעות חיטין' ומנסים לעשות מזה משהו וככה 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד' והם יחסית מקרינים המון עצב. מה הם תארו לעצמם? הם תארו לעצמם אולי תהיה מסגרת, הורגלנו שיש לנו מסגרות כמו ביה''ס או אוניברסיטה עם סילבוס, משהו שמכריח אותך לבוא בבוקר, משהו שמכריח אותך לעבור בחינות, משהו שמכריח לקרוא ואז גם יהיה לך אזשהוא תואר בסופו של דבר, ואילו ביהדות זה לא ככה אין לנו מסגרות, אף אחד לא מכריח אותך לשום דבר, אתה רשאי לשמוע מה שאתה רוצה ולבחור מה שאתה רוצה. וזה למה? זה תלוי בהבנה של המושג אמונה.

 

אמונה

לצערנו בלשון הקודש המילה עוותה לגמרי כמו שאומר הרב אשלג זאת מילה כ''כ קדושה שמרוב שזה בא בפיהם של ההמונים זה קיבל שיבוש נרחב והתפיסה של זה, I Believeו I Believe'אני מאמין ואני לא חייב להוכיח לך, ככה אני חושב'. אני לא צריך ללמוד כי אני מאמין 'אמונה פשוטה' ככה קוראים לזה ואני הולך 'עם הראש בקיר' - ככה אמרו ככה אני עושה וזה נקרא 'חסיד שוטה' אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. אי אפשר לפתור את עצמך בלהגיד אני לא שואל, אני רק אסתכל על המשנה, ידע מה ההלכה וככה אני יעשה בלי ללמוד באמצע, בלי לתהות - זה לא נכון. והם מביאים סיסמאות נבובות של 'ה' ברא את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים' אני לא מבקש חשבונות, אני אדם ישר אני 'נעשה ונשמע' אז כל הנחת רוח של הקב''ה מהתורה שבע''פ מתרוקנת. כל הנחת רוח של הקב''ה שמדברים עליו, שמעבדים נכונה את התורה שלו, אפשר לדרוש תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד שאפילו משה רבינו לא הבין אותם, אח''כ להגיע להלכה שניתנה למשה מסיני אבל יש מזה נחת רוח לקב''ה, הוא ברא את העולם להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו וע''י לימוד התורה שבע''פ יש בזה עניין.

אז צריך להסביר מה זה אמונה..

 

אמונה מורכבת משאלות-

בואו נראה מתי נתקלנו בזה בפעם הראשונה? בפעם הראשונה נתקלנו בזה באברהם אבינו 'ויאמן בה' ויחשבה לו לצדקה', באיזה אמונה האמין אברהם אבינו בקב''ה? הריי בהתחלה הוא לא ידע שבכלל קיים, בהתחלה הוא האמין בשמש אח''כ ראה ששוקעת ועולה הלבנה אז הוא האמין בלבנה וככה הוא הבין 'אדון יש מעליהם ואותו אעבוד ואליו אשתחווה' אז אברהם אבינו היה עובד עבודה זרה בהתחלה? אלא שהוא לא ידע, היה כביכול סוג של נתק (כי זה לא לגמרי היה הייתה שרשרת של קבלה) אמוני בין אברהם אבינו לבין האדם הראשון ואברהם אבינו היה צריך לשחזר את הנתק הזה. שחזור הנתק בא לידי ביטוי בזה שאברהם אבינו אומנם היה פה אבל בהתחלה הוא היה כמו פילוסוף, והוא הרגיש שיש משהו מעבר ואז הוא התחיל להאמין. ועוד פעם, אני רוצה להגיד, להאמין זה לא להחליט, הוא לא החליט שיש את הקב''ה, הוא לא החליט שיש לו תורה, הוא לא החליט שיש לו ברית מילה ואז החליט שהוא עושה את זה ולא מעניין אותו כלום, הוא לא החליט כלום, הוא אמר 'אני מרגיש שיש כאן משהו' הוא שאל 'יש אדון לבירה'? ומהשלב הזה התחילה האמונה.

יוצא, שאמונה היא כמו סוג של הרגש שיש משהו מעבר וזה מה שגרם לאברהם אבינו לנוע, לפעול, לדרוש, לחקור, להגות, להפוך את העולם, להיות איש מחקר, להיות איש חזון, להיות איש שהולך ופותח את כל העולם כדי לדעת 'אני רוצה לבדוק אם התיזה שלי נכונה' ואז הוא חי. השאלה הניעה אותו, השאלה היתה התנועה שלו.

 

לרוב האנשים אם תשאל אותם 'מה המוטיבציה הרגשית שלך לחיות'? למה אתה חי? מה הוא יגיד?! אז רוב האנשים יגידו 'חיים, אני מרגיש ככה אז אני חי' זה לא תשובה, כי ברגע שייקחו לך את הסיבה הזאת אתה תתאבד או שאתה תרד לדיכאון. חייבת להיות אזשהיא סיבה לחיים, חייבת להיות מוטיבציה רגשית לחיות.

וכולם מחויבים במסע של אברהם אבינו גם בנ''א שנולד גירסא דינקותא לרב הכי גאון או לאדמו''ר גם הוא מחויב לעשות את המסע של אברהם אבינו, למה? כי גם הוא לא יודע, גם אצלו זה עוד לא ברור 'מה זה הקב''ה' וצריך לפתוח כאן במסע. לעבור ממצב של אי ידיעה, אי הרגשה, ריקנות טוטאלית, חוסר שייכות, תלישות לגמרי כמעט אפילו עבודה זרה לחשוב שיש כאן כוחות אחרים שפועלים. להגיע למצב של יצירת תזה – 'סליחה שאני משתמש במילה הזאת אבל זה כמו באוניברסיטה, שאתה עושה תואר שני אתה עושה תזה, אתה אומר 'המחקר שלי הולך להוכיח את הדבר הזה והזה ועכשיו אני ילך לעבוד, אני אכנס למעבדות, אני יקרא ספרים ואני יוכיח את התזה שלי'. 'אמונה' היא משהו מהסגנון הזה, זה סוג של תזה, וגם לא צריך להיבהל אם נניח אתה מאמין במשהו מסוים 'אם משהו נניח קבע לעצמו סוג של אמונה, לא צריך להיבהל למשל אם זה יתבדה'.

 

מדובר על רבי נחמיה העמסוני יש אומרים שזה היה רבי שמעון העמסוני שדרש את כל האתים בתורה, איפה שכתובה המילה 'את' בתורה. והוא לא מצא לזה הגיון, הוא אומר; התורה כ''כ מדויקת כ''כ חסכונית, המילה 'את' לא צריכה להיות. למה ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, כבד את אביך ואת אמך? בראשית ברא אלוהים שמים וארץ, כבד אביך ואמך, זה לא יהיה ברור? למה את אביך ואת אמך? אז הוא עשה מחקר, עבר על כל התנ"ך כדי ללכת לחפש ולחקור מה האיתים האלה אומרים, והוא גילה רעיון אמר שזה לשון 'ריבוי' זה לא מקרה פרטי אלא זה ריבוי. 'את השמים' זה את כלל המציאות הרוחנית זה לאוו דווקא את השמים הכחולים. 'את הארץ' זה את כלל המציאות הגשמית זה לאוו דווקא הארץ. 'כבד את אביך ואת אמך', זה את כל מי שמתפקד כאבא גם אם זה אפוטרופוס אם האבא ניפטר וכנ''ל את האם. מה קרה? הוא גילה משהו שלא הסתדר לו, 'את ה' אלוהך תירא',  אמר 'לזה אין ריבוי אנחנו יודעים ''ה' אחד ושמו אחד'', אם כתוב 'את ה' אלוהך תירא' אז כנראה שהתיזה שלי הייתה לא נכונה' - גנז את העבודה שלו 'תראו איזה אנשים עם יושרה זה לא כמו באוניברסיטה שהוא כותב משהו מוצא יוצא דופן ומפרסם את העבודה שלו' לא פרסם את העבודה שלו. אז אמרו לו התלמידים שלו 'רבי כל האיתים שדרשת מה יהיה עליהם'? אמר 'כשם שאקבל שכר עבור הדרישה כך אקבל שכר עבור הפרישה', אז זה אדם גדול שאומר כמו שלא הצלחתי להוכיח שכן הצלחתי להוכיח שלא, אז יש לי הוכחה שזה לא ככה, זה בסדר, העבודה שלי לא הלכה לאיבוד. שאם משהו יבוא אח''כ ויגיד 'אני חושב שאיתים זה 'ריבוי' אז אני יגיד לו 'לא, זה לא ריבוי, אני הוכחתי שזה לא ריבוי'. בסוף בא רבי עקיבא והציל לו את העבודה אמר 'אדרבא ''את ה' אלוהך תירא'' לרבות תלמידי חכמים, זה בסדר.. אבל זו לא הייתה הפואנטה, הפואנטה הייתה להראות את היושרה שיש לאדם ולהסביר גם אם אני הולך וחוקר, אם לא מצאתי אז מצאתי שזה לא, אז מצאתי שזה לא שמה.

 

תצא לחקור-

בכל מקרה צריך להיות לאדם אמונה שהיא בכלל המוטיבציה הרגשית שלו לחיות, אמונה זה לא סתם 'אני מאמין' זה בכלל המוטיבציה הרגשית שלנו לחיות ולכן האריז''ל אמר זה 'סוד תחיית המתים'. תחיית המתים זה לא להקים אותם מהקבר זה להגיד לו 'קום תחקור, קום תגלה את העולם, תשאל שאלות'. רוב האנשים אומרים 'אבל אין לי שאלות, אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל, אני עם ראש ריק לא בא לי לפתוח ספר' אבל אם אתה תישאר ככה אתה בוודאי תמות. אבל אם תתחיל 'סליחה שאני אומר את זה, סתם ספר של אופנה, אז זה גירוי חיצוני כלשהוא שייתן לך רעיון, אח'כ ספר של מכונאות שייתן לך רעיון, אח'כ ספר של המזרח הרחוק שייתן לך רעיון - אבל אתה חייב גירוי חיצוני כלשהוא, משהו חייב להניע את הגלגלים פה ואז זה יתמיה אותך וזה ייתן לך שאילתה וזה יענה לך על משהו. אבל משהו חייב לנוע מבפנים, לשבת בכלל בלי שום גירוי חיצוני זה מוות בטוח, סליחה שאני אומר את זה אבל זה מוות בעריסה ממש'.

אז כ''כ חשוב שלאדם יהיה אזשהוא גירוי חיצוני גם אם אין לו אמונה גם אם הוא אומר 'אני לא יודע אפילו במה להאמין ואני לא רוצה סתם לזרוק חכה לאזשהוא כיוון, אין לי מחשבות, אני סתם אדם פשוט, תעזוב אותי בשקט' אתה אומר 'בסדר גמור אבל תחשוף את עצמך לגירויים' תתחיל בלחשוף את עצמך לגירויים כלשהם, בסדר, אתה לא רוצה להתחיל מהתורה, תתחיל מהמזרח הרחוק, תתחיל מפילוסופיה - תלמד משהו, משהו חייב לתת לך איזשהו סוג של גירוי, משהו להפעיל לך את המחשבה, להפעיל אצלך את הרגשות לשבת על ריק אי אפשר.

נולדנו לתוך מלכות, 'מלכות' ''לית לה מגרמא כלום'' בסדר, ידוע אז אין לנו גם ככה מצד עצמינו שום דבר, אז תישאר ככה, מה יהיה? מוות, בטח שיהיה מוות. עכשיו, תנסה להשית עצות בנפשך, אין לך אפילו ארסנל להתחיל לעשות את זה, עם מה תתייעץ? אברהם אבינו כליותיו היו יועצות לו, שאתה אומר 'מה זה כליותיו היו יועצות לו' אנחנו לא מבינים בכלל את הדבר הזה, 'איפה דעת תורה? קיבלת ספר? מה זה כליותיו היו יועצות לו?!  מעבר לעניין שכליות זה 'נצח והוד' שזה מושגים בקבלה והרעיון כאן להגיד שנצח והוד זה כמו תרין רגליים שזה גורם למעשה להליכה, זה גורם לתנועה, כליותיו היו יועצות לו, 'כליותיו' זה לשון כלים ויש לזה עוד הרבה מאוד ענייניים – הרעיון הוא שהוא חשף את עצמו לדברים, הוא כן חשף את עצמו כביכול לעבודה זרה; הוא תמהה אם השמש זורחת אולי אני יעבוד את השמש, לגביו זה לא נחשב לעבודה זרה נחשב למידע שהוא נחשף אליו, אח'כ אמר 'טוב, הנה אני רואה שהשמש שוקעת והירח עולה', זה מידע חדש שהוא נחשף אליו ואח''כ היו לו עוד כמה פילוסופיות שהוא נחשף אליהם. אבל אז הוא ידע לעשות אלימינציה ולומר 'פה זה לא עקבי, פה זה לא עונה על השאלה, פה יש משהו שסותר את זה' עד שלאט לאט הגיע לדבר הנצחי. אבל הוא הגיע לזה מגירויים כללים ומעולם לא שמענו שהקב''ה מאשים את אברהם אבינו בעבודה זרה הריי בהתחלה כתוב שהוא האמין בשמש ואח''כ כתוב שהוא האמין בירח, אז למה הוא לא הואשם בעבודה זרה? למה הוא לא הביא קורבן כפרה על עבודה זרה שהוא עשה אותה? כי הקב''ה לא התייחס לזה כקורבן של עבודה זרה.

 

זה בא ללמד אותנו שאם תצא ותחקור 'תחקור, העיקר שתחקור, לא משנה מה העיקר שתצא ותחקור, זה לא יחשב לך לעבודה זרה רק תחקור - תצא תלמד, תחשוף את עצמך למשהו'. לא יתכן לשבת בבית ולהגיד 'לא עולה לי רעיון, אין לי כלום, לא בא לי ללמוד כלום, לא בא לי לעשות שום דבר' ודרך אגב אני מרגיש דכאון 'ברור, ברור שזאת תהיה התחושה, הדיכאון והמוות למעשה נגרמים מהעדר תנועה ולכן אנחנו חייבים להיחשף לגירויים.

אני שומע מהרבה רבנים שמקללים את הדור הזה על כל הגירויים שנתנו לילדים, אני מברך את הדור הזה על כל הגירויים שניתנו לילדים – זה דור דעה ממש, זה ממש דור דעה. אך אפשר לבוא וללמוד קבלה אם אתה לא נחשפת לסרטים של מדע בדיוני? אך תהיה מוכן לנס אם לא ראית את 'סופר מן' עף באוויר? מעצם העובדה שהעיניים ראו את זה, הרי המוח לא יודע להבדיל בין מציאות חיצונית לבין מציאות פנימית, הוא לא יודע, מעצם העובדה שהוא ראה בפועל משהו עף באוויר הוא אמר 'זה אפשרי' אז אם ככה המוח כבר התרגל לנס, הוא התרגל לראות נס. עצם העובדה שהיה פעם סרט היסטורי ישן של הוליווד של חציית ים סוף 'עשרת הדברות' ואנשים ראו בעיניים זה החזיר את כל האמונה וכל השאלות השטותיות יצאו, לכל אחד יש שאלות, אף אחד לא מתמודד עם זה שהים נחצה, תשאל כל ילד אפילו ילד חרדי 'אתה רואה לנגד עינך את הים נחצה'?! בוא תעמוד מול הים ותגיד לי שאתה רואה בדמיון שלך שהים נחצה, פתאום בסרט אתה רואה אזשהיא סיטואציה, לא משנה אם התמונה היא נכונה או לא נכונה, עצם העובדה שבראש שלו הוא אמר 'וואלה הנה זה נחצה, הנה המציאות מתנהגת אחרת פתאום מהסלע יוצא מים, עצם העובדה שהוא ראה את זה זה יצר אופציה, בתוך הראש זה יצר אופציה. אם קודם הוא אמר 'לא, זה לא אפשרי, מה פתאום מסלע לא יוצאים מים פתאום הוא אומר 'אהה זה אפשרי'

 

ולכן כל העניין של המציאות הווירטואלית וכל מה שרואים בגרפיקה ממוחשבת מרגיל אותנו עכשיו למעשי ניסים שעתידים להתרחש. אנחנו נראה דברים מטורפים אבל אנחנו התרגלנו לזה, מתרגלים לזה; לראות מציאות ווירטואלית ומציאות אמתית ולאט לאט הן מתערבבות זו בזו. היום בארה''ב כבר לומדים במציאות ווירטואלית ומנתחים במציאות ווירטואלית – ממש, יש תמונה של הולוגרמה, מוקרנת לו הולוגרמה והוא מצליח להוציא לו את העיניים הצידה, והוא מוציא לו את הגולגולת הצידה הוא מסתכל פנימה לתוך האיבר מוציא ומנתח אותו מבפנים והוא רואה אותו ב 360 מעלות מולו.

הרעיון - מראה לנו שזה אפשרי, ברגע שהראש רואה את זה אז הוא פתח לך אופציה.

יש סיפור 'אני לא יודע אם הוא נכון או לא נכון אבל הוא סיפור יפה להמחיש את זה', כשקולומבוס הגיע לאמריקה אז האינדיאנים לא היו מוכנים לראות בכלל גייסות כאלה ואוניות כאלה, הם עמדו על שפת הים והם ראו גלים קטנים שמכים ולא שייכים בכלל לרוח שזה לא בקצב אבל הם הסתכלו לאופק והם לא הצליחו לראות, השכל שלהם לא ראה את האוניות ולקח זמן עד שלמעשה הם התרגלו למראה עצמו ואז ראו אותם, כי זה לא היה להם בארסנל, לא היה להם בארסנל אוניות כאלה. אז גם לנו אין בארסנל מראה של מלאך, אין לנו בארסנל מראה של נשמה, אין לנו בארסנל מראה של אליהו הנביא - אז אך נראה אותו? אז אני לא אומר שקודם צריך לראות אותו ואז לראות אותו אלא קודם צריך להאמין בו וזה משהו אחר לגמרי. אם אחד האינדיאנים היה מצייר אוניה הוא היה רואה את האוניה, אם הוא היה מאמין שיכולה להיות אופציה שתהיה אוניה הוא היה רואה את האוניה אבל אם אין לך את האופציה הזאת אתה גם לא תיראה את זה – אז זה כל הרעיון.

להתחיל להאמין בקב''ה זה בכלל ליצור תמונה פנימית של הקב''ה ועכשיו, כמה זמן ייקח עד שתוכיח את זה, עד שהתיזה תוכח 'בסדר, זה כבר סיעתה דהשמייה' זה הקב''ה כבר יוביל אותך.

אבל שתדעו לכם - כל מי שנמצא במצב ירוד, פקוק ומדוכא; תיפתח אזשהוא ספר, תשמע אזשהיא הרצאה, תקרא משהו - תתחיל לגרות את עצמך לסוג של כוון וזה יפתח את זה. יהודי בראש ובראשונה לפני שהוא תלמיד חכם הוא חוקר, הוא רודף.

 

יהודי מחפש את הקב''ה

ההבדל בין הצדיקים לבין תלמידי חכמים שעושים וי על הדף היומי - זה זה שרוצה לראות את הקב''ה ואומר 'רצוננו לראות את מלכינו'. משה רבינו לא ויתר לקב''ה ואמר 'הריני נא את כבודך' ואתה אומר 'זה לא מספיק כל מה שנתתי לך, כל ההשגות שנתתי לך זה לא מספיק, אולי זה חוצפה, אך אתה אומר לקב''ה 'הראיני נא את כבודך'? ככה תלמיד חכם חושב, ככה יהודי חושב. מה הוא מסתפק עכשיו בלוחות? הוא מסתפק עכשיו באמירה – 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם' הוא רוצה לראות את המקור, מי אתה, תחשוף את עצמך ככה הוא חשב אז מן הסתמא כל המדרגות באו אבל הוא חשב על השורש.

 

אז זה אנשים, גם הצדיקים עצמם כל הזמן עסוקים בלמידה שאתה רואה אדם כמו הרב אלישיב בגיל 102 עדיין פותח בביה''ח את הגמרא אתה אומר לו 'מה, את האותיות אתה לא יודע כבר בע''פ'? מה אתה עוד לומד? מה יש לך עוד ללמוד שם? כבר על הכל כתבת חידושים 'תמיד יש עוד, הוא לא מחפש עוד פירוש הוא מחפש את הקב''ה'. אם הקב''ה גנז את עצמו באור הגנוז שכתוב בבראשית אז הוא רוצה לראות את הקב''ה שמה ועד שהוא לא יראה אותו הוא לא יעזוב את הספר ומה שכתוב עוד חידוש זה כבר לא מעניין אותו, אז הוא יודע 127 פירושים על כל פסוק תשאל אותו 'זה ההישג שלך 127 פירושים לכל פסוק'? לא, זה לא ההישג שלי, אני לא מסתכל על זה, לא ראיתי את הקב''ה כאילו לא למדתי תורה. בגלל זה צדיקים שהיו עולים למעלה היו שואלים אותם כמו את רבי אלימלך מליזנסק, מה למדת? כלום. מה אתה יודע? אני לא יודע שום דבר, למה? לא ראיתי אותך. אז אומרים לו 'אבל לימדת תורה נאה ומדויקת וחידשת חידושים' כן, לא מצאתי אותך לא ראיתי כלום כאילו לא השגתי מה שהייתי צריך להשיג כי המושג שנקרא נשמה ד'יחידה זה לראות את הקב''ה וכל שאר הדרך זה דפי גמרא. זה עניין של אנחנו בוכים 'אנשי אמונה אבדו באים בכוח במעשיהם', 'אנשי אמונה אבדו' זה לא מי שהאמין שירד גשם או לא ירד גשם, זה אנשים שראו את הקב''ה ואמרו 'עד שאני לא אראה אותו בזמן שאני חי אני לא עוזב אותו, אני יהפוך כל ספר, כל פירוש, כל משהו שיודע להגיד דברי תורה עד שאני אראה במו עיני את הקב''ה' וזה נקרא אמונה.

 

אז אמונה זה כמו תזה, אני חייב להוכיח את זה. אצלנו האמונה נקראת 'אמונה מתאמתת' האמונה חייבת להתאמת, היא חייבת להתוודע, אני חייב להתוודע לקב''ה. ואמונה זה אומר שעדיין יש הסתר, אבל אך מתגברים על ההסתר? חקירה. חקירה פותחת את ההסתר, לא לשבת בבית ולחכות שהקב''ה יצא מן ההסתר שלו מתי שהוא ורוב האוכלוסייה פאסיבית מאוד, היא לא חוקרת, היא לא חיה, היא מסתפקת בדברים מאוד מסורתיים: שחרית, מנחה, ערבית, הדף היומי, חוק לישראל.  ועוד פעם, אני לא אומר את זה בקטרוג אבל הפאסביות הזאת לא תוביל אותך, היא לא תעלה אותך במדרגות, אף אדם בסדר יום ואורח חיים שכזה לא יגיע למדרגות.

מי הם אלה שזכו ברוח נשמה חיה ויחידה? רק מי שבאמת ביקש את הקב''ה, מי שדרש אותו, היו אנשים שצמו לא כדי לכפר על העוונות שלהם הם צמו כדי שהעיניים שלהם יהיו רוחניות, אנשים שהתבודדו שהלכו להתבודדות לא כי נמאס להם מבנ''א אלא הם הלכו כי הם זעקו לקב''ה וזימנו אתו אמרו 'אתה עשית למשה רבינו בהתעוררותא דלעילא מעמד הסנה אני קורא לך למעמד הסנה, אתה תופיע אצלי למעמד הסנה', והיו עומדים ומחכים. היו אנשים שהיו עושים מעגלים כמו 'חוני המעגל' ועד שאתה לא מתגלה אליי אני לא יוצא מפה והיו הרבה שעשו כל מיני התניות כאלה לקב''ה הכל לפי ליבו של האדם אם היה שם טיפה אגו זה לא היה הולך אבל אם היה שם רצינות אז היה שם משהו, בוודאי שהייתה שם תגובה. שאלות חלום שאנשים היו עושים, בכיות, דברים שצדיקים היו עושים זה לא נורמלי לקרוא מה שהם עשו, ואתה אומר 'מאיפה יש לכם את התשוקה הזאת'? אז מי שקורא את הדברים לא מבין אך חיים באנרגיות כאלה גבוהות, קשה מאוד לחיות באנרגיות גבוהות, אבל ברגע שאדם נמצא בחקירה והוא רוצה להוכיח משהו, הוא רוצה לגלות משהו אז הוא נמצא באנרגיות גבוהות - אז החקירה היא זאת שעושה את זה.

 

מעשה פנחס

הבן איש חי ניסה להסביר את ההתנהגות של פנחס, עד הפרשה הנוכחית מי שמע עליו בכלל, מי ידע עליו אז הוא היה הבן של אלעזר הכהן. הבן איש חי אמר שהוא מורכב מארבע: מהניצוץ של יתרו, יש שם את נדב ואביהוא ופנחס עצמו ועוד הוא אומר שיש שם ניצוץ של יוסף הצדיק.  אבל הוא אומר 'אל תתמיה אך זה בא' כי תנסה עכשיו לקחת את הרביעייה הזאת ולנסות להבין את הדחפים שלהם - מה היה מיוחד ביתרו, ביוסף ובנדב ואביהוא ואז תנסה להבין למה פנחס התנהג כמו שהוא התנהג.

יתרו, היה למדן 'ידוע' אע''פ שהיה כהן גדול לכל עבודה זרה אפשרית עצם העובדה שנאמר שהוא היה כהן גדול לכל עבודה זרה אפשרית זה אומר שהוא היה חיפושניק והוא לא היה סתם עובד עבודה זרה זה כאילו היה משהו קצת כמו אברהם אבינו. ואומר הבן איש חי 'באדרת אליהו' על הפרשה שהוא היה האור הפנימי של הנפש ד'אצילות של אדם הראשון זה יתרו ומי שמבין בזה 'האור הפנימי של הנפש ד'אצילות' זה חוקר, זה משהו שחוקר 'יתרו' מלשון לתור הוא תר אחרי הקב''ה. בפרשת יתרו כתוב 'וייחד יתרו' אומר האריז''ל הוא נהיה אחד, הוא הבין שכל הכוחות האלה זה אחד, פתאום הסתדר לו הכל. אז יש את הנשמה שלו הנשמה של יוסף הצדיק, כי זה עניין של שמירת הברית. ונדב ואביהוא שהייתה להם תשוקה גדולה מאוד לקב''ה והקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה' אבל לא כחוטאים, הם לא פושעים, זה אנשים נורא קדושים שהכמיהה והכיסופים שלהם לקב''ה היו כאלה שגרמו למעשה הזה.

אז הוא אמר 'בוא תראה מה הוליד את פנחס' בוא תראה איזה דמויות היו בו, כמה תשוקה, כמה כיסופים היו לדמויות האלה שהיו בתוכו אז אתה מתפלא למה הוא עשה את מעשה פנחס..?! אז היום 'איזה פושטק שילך וידקור משהיא ברחוב ויגיד שהוא עושה מעשה פנחס, זה מעשה פושטק זה לא מעשה פנחס. 'מעשה פנחס' צריך להבין איזה נפש בוערת הייתה בו אבל זה לא נפש הבוערת לקב''ה מצד הפנאטיות של זה מצד הקנאות הפנאטית, אלא תנסו להבין כמה פנחס עצמו היה תלמיד חכם למדן ומה הוא חשב וצריך לקרוא עליו ולהבין למה פנחס הוא אליהו ואליהו זה מלאך השלום ואליהו הנביא זה המלאך שמתגלה לכל תלמידי חכמים ומלמד אותם תורה.

 

אז תראו איך הכל מתחבר,

נפש של למדנות (כמו יתרו) נפשות של כמיהה וכיסופים (נדב ואביהוא) נפש שמשתוקקת לקב''ה ושומרת על הברית (יוסף הצדיק) - זה היה בפנחס. מה שמלמד מאוד על הנפש שלו, על הנשמה, על ההתנהגות שלו - של אדם למדן, אדם חוקר, אדם כמהה. המושג 'קנאות' לקב''ה זה כמו להגיד הקנאות של 'אברהם אבינו' שהוא קנאי לאמונה שלו, אז הוא היה קנאי לאמונה שלו פשוט מאוד ואח''כ זה מתחבר עם המועדים הימים והשנים. למה? בחיבור של המועדים הימים השנים והשבתות (כמו שאנחנו ציינו בתחילת הפרשה) זה מסדר את זה, זה יכניס אותנו למעשה לאותה נשמה.

 

סיכום

יהודי צריך להיות חוקר, יהודי לא יכול להיות סתם למדן, הוא חייב להיות חוקר, המיסטיקה חייבת להניע אותו, תורת הסוד חייבת להניע אותו, השאלה צריכה להניע אותו ואז הוא יקרא חי. למה רשעים בחייהם קרויים מתים? במה הוא מתקרא 'רשע'? אומנם אומרים אפילו הלכה אחת לא עשה נקרא 'רשע' אבל המקובלים מסתכלים על זה אחרת ואומרים 'יש לו יראה בכלל'? 'רשע' זה אדם בלי יראה. 'יראה', זה לא פחד הכוונה הוא לא רואה לנגד עיניו את הקב''ה. אם יהיה בנ''א שרואה לנגד עיניו את הקב''ה ועושה טעויות זה לא נקרא רשע, אני יכול לעשות טעויות, אני יכול לא לדעת את ההלכה 'לדעת עכשיו 4000 הלכות שבת, בסדר' אבל אם יהיה לי את הקב''ה לנגד עיני אני לא יקרא רשע וצדיקים במותם קרויים חיים, למה? כי גם אחרי שהוא ניפטר מהגוף שלו בגלל שהנשמה שלו נמצאת בשאילתה, איפה הקב''ה? ''איה מקום כבודו להעריצו'' ? אז הוא 'עף לשם', ממשיך לנוע לשם גם לאחר מותו.

כל בנ''א שמרגיש תקוע או מת או מואט ואומר 'החיים שלי לא מתקדמים לאף מקום' שיפסיק לחפש סגולות לפרנסה וסגולות לזוגיות, להפסיק עם זה, להפסיק לבזות את הרבנים בכלל שצריכים לתת את הסגולות האלה 'הרב תתפלל עלי, תכוון עלי', להפסיק עם זה, זה מבזה אותנו כעם - להתחיל לחקור. אם בנ''א יגיד 'אבל אין לי יצר לחקור' תתחיל לקרוא, כל דבר, (אני לא רוצה להגיד מה, אסור להגיד דברים נגד ההלכה.. אבל אני אומר את זה לבעלי תשובה) לשמוע הרצאות, לחבר דברים, שתהיה שאלת חקר שתוביל אתכם שיהיה לכם למה לקום בבוקר. צדיקים גמורים היו קמים ב 2 בלילה בלי שעון, אך התעוררו? תסתכלו על דוד המלך שאמר 'חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך' המדרשים מספרים שהוא היה חוקר, כל הזמן היה חוקר ובודק את עצמו אל מול הקב''ה, את הקב''ה, את התורה שלו. וכל התהילים שלו זה סביב כמיהה כיסופים ומחקר גדול מאוד ולא מדובר על מחקר אקדמאי כתוב 'ולגדולתו אין חקר' אנחנו לא נכנסים לבדוק את הקב''ה אלא למצוא אותו.

אז הקיום שלנו פה 'בהסתר בתוך הסתר' צריך להיות הדבר הזה - מי שנמצא 'בהסתר בתוך הסתר' חייב לחשוב החוצה, מי שנמצא בתוך הכלא חייב לחשוב על בריחה מהכלא ולא להיכנע לכלא ולהגיד 'אני רוצה למות', למה לבקש את נפשנו למות? אתה חי? אתה חושב? סימן שאתה יכול לעשות עוד כמה דברים. תפתחו את הספרים של הרב קוק, אין לך חוקר יותר גדול מזה, תענוג לקרוא את הכתבים שלו, איזה שאלות הוא מעלה, איזה גאונות, זה קבלה פיוטית אפשר לשיר את הפסקאות שלו - אתה רואה בנ''א בחקירה. היו אנשים גדולים מאוד הרב'ה סיפר לנו בשכונת האונגרין בזמנו בשביל לשמוע את הרב קוק חלק גדול מהם היה מתגנב כדי ללכת לשמוע את הדרשות שלו. שאלו 'אין בתוך שכונת האונגרין משהו שידרוש תורה'? אמרו לא כמוהו. אתה רואה בנ''א שבוערת בו השאלה והוא היה שואל את השאלות בהתלהבות כ''כ גדולה וגם עונה עליהם. ותסתכלו 'הבנ''א כ''כ פורה, כתב את כל הש''ס הלבן, הוא כתב שירה, הוא כתב סנגור, וכתב פירוש על המשניות, על הגמרא ועל הזוהר, ועל כל דבר היה לו מחשבות ורעיונות - זה גאונות שצריך להעריץ אותה

 

אבל כל האנשים הגדולים,השאלה הניעה אותם והשאלה החייתה אותם..

 

בעזרת השם שנזכה גם אנחנו.