Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
פרשת חקת- עניין של תודעה

פרשת חקת- עניין של תודעה

התורה למעשה זה 'הווה מתמשך' - כל מה שכתוב בפרשה אחת צריך לקרות כל הזמן.

להמשך
סוד הרפואה הרוחנית

סוד הרפואה הרוחנית

חידושה של לבנה' זה זמן ידוע, הוא קבוע והוא גם נורא מדויק, ועניין חידושה של לבנה זה משהו חשוב מאוד...

להמשך
פרשת אמור-סודות מן הטהרה

פרשת אמור-סודות מן הטהרה

לא באנו ללמוד אלה באנו להיזכר, ברגע שאתה מוציא את הקרשים ומסיר את המחיצות אתה פשוט חוזר לאור הנשמה

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

 

 

פרשת קרח - מחלוקת אמת ורחמים / הרב אריה חיים נווה

 

 

הקדמה

פרשת קורח - הפרשה הזאת היא מורכבת בגלל שקורח היה אדם מורכב, מצד אחד היה בין 'טועני הארון' הוא היה משבט לוי, אדם גדול בפני עצמו, איש הלכה, איש תורה, ידוע על 'טועני הארון' שאם לא היו טהורים ונקיים הארון היה שורף אותם (אנשים רגילים לא יכלו לשאת את הארון) מדובר באנשים מאוד מיוחדים שנבחרו לזה. בני שבט לוי, אלה ששירתו בקודש היו להם מידות מיוחדות, הם היו בעלי עשר אמות בגובה שלהם (לא גובה פיזי) אלא להסביר כמה מידות גדולות היו להם ובכל זאת חז''ל אומרים ''עינו הטעתו'', העין שלו הטעתה אותו. האדם צריך למעשה לחבר את העין שלו לעין של הקב''ה, הוא צריך לראות את הדברים לפי הראיה האלוקית ואז הוא יראה את האמת המוחלטת שעליה נדבר היום.

 

כתוב ''עינו הטעתו'' - ברגע שלאדם יש אג'נדה אישית הוא יכול לקמט את התורה שהיא תתאים לו, לאיך שהוא רואה את הדברים והוא ייתן לך את כל הראיות בעולם אך התורה בדיוק מתאימה ויושבת בצורה מושלמת על הטענות שלו וזה מה שקורח עשה. למשל, היה ויכוח, משה רבינו ציווה שיהיה פתיל תכלת על הציצית וקורח החל לצחוק עליו ואמר 'אתה מביא דברים מדעתך, למה כ''כ חשוב שיהיה פתיל תכלת'? הריי יש עניין של בד עם ארבע כנפות - נשים עליו ציצית, מה עכשיו עניין של פתיל תכלת? בשביל מה צריך פתיל תכלת? הגמרא אומרת; תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, רקיע דומה לכיסא הכבוד - כדי שזה יזכיר להם את התכלית 'פתיל תכלת' זה התפתלות אל תכלית, 'פתיל' זה גם לשון תפילה. אמר קורח ואם הטלית כולה תכלת, גם אז צריך 'פתיל תכלת'? כאן לצורך העניין הזה קורח הצביע על נקודה נוספת אומר למשה תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע אבל הרקיע נברא ביום השני וביום השני הייתה מחלוקת, הקב''ה חילק את הרקיע, עשה מים עליונים ומים תחתונים. אז הינה נבראה המחלוקת, מה אתה מזכיר מחלוקת ?! ועוד עניין, מצוות מזוזה. מה כתוב במזוזה? פרשת שמע ''ואהבת את ה' בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך'' שאל קורח; ומה זה אמור לעשות? ענה משה, זה אמור להגן, אמורים לשים את זה על הדלתות וזה אמור להגן, שם ש-די מופיע מאחורה 'שומר דלתות ישראל' ה' ישמור עלינו. המשיך קורח ואם העם קדוש ולכולם יש המון ספרי קודש בבית גם צריך לשים מזוזה? וככה למעשה ''עינו הטעתו''. הוא הצליח לשכנע 250 ראשי סנהדראות חכמים שמשה טועה, הילדים שלו ברגע האחרון חזרו בהם והחליטו שהם לא ממשיכים עם המזימה של אביהם. הוא וכל עדתו 250 ראשי סנהדראות עם כל הרכוש שלהם נבלעו באדמה כתוב שהוא 'ירד חיים שאולה' (נדבר על זה בהמשך, הוא לא ירד 'מת שאולה' הוא ירד 'חיים שאולה') והבנים שלו ניצלו.

 

אז אנחנו שואלים; מה היה כאן ? האם היה כאן רק קטע של כבוד בגלל שקורח רצה את הכהונה יחד עם אהרון הכהן ? הוא קינא פשוט באהרון הכהן ? מה בדיוק קרה כאן ? איפה הייתה פה הבעיה ?

אם אנחנו היינו נמצאים שם לא היינו מבינים את הוויכוח, זה ויכוח בין ענקיי עולם. הארי ז''ל התייחס לקורח בכבוד ואמר ''צדיק כתמר יפרח'' (זה סופי תיבות קורח) פלא, הוא נותן לו כבוד גדול מאוד ומתייחסים לקורח כאל אדם ענק, רק מסבירים מה בדיוק הייתה הטעות שלו, שעינו הטעתו. אז נשאלת השאלה - אם ענקי עולם כאלה נפלו, מה אנחנו נגיד ? אנחנו לא יודעים כ''כ הרבה תורה ובטח לא בדקויות וברמות כאלה, אך אנחנו נדע אם המנהיג שלנו טועה או לא טועה, אם הוא מחלק תפקידי כבוד או לא מחלק תפקידי כבוד, אם באמת הוא התנבא או לא התנבא ? הם לא ידעו את זה, הם לא ידעו האם משה התנבא נבואת אמת או שהוא אומר את הדברים מדעתו 'אני צריך להיות מנהיג, אחותי נביאה ואח שלי כהן', זה נראה מוזר, זה לא נראה טוב ואת הנבואה שומע רק משה רבינו. אז מה עושים בדבר כזה? זאת

 

שאלה..

אז כאן אנחנו צריכים לעמוד על המושג שנקרא 'אמת'

וצריך לדעת מהו 'סוד האמת'.

 

אמת

אם נשאל אנשים רגילים ברחוב 'מה היא האמת' יאמרו; עובדה, עובדה היא האמת. העובדה שאני ואתה יושבים פה - זה אמת, כך אנשים רואים את זה וכך גם המדע רואה את האמת, איך המדע רואה את האמת? אוסף של עובדות. יש לך אוסף של עובדות, אפשר לאמת אותם, אפשר לראות אותם, אפשר לעשות ניסוי אמפירי ולחזור על זה מספר פעמים, אם כן זה אמת.

נשאלת השאלה– האם אפשר להגיד שאמת היא אוסף של עובדות? האם זה נכון?

שאלה נוספת– בספירות הקדושות 'ספירת תפארת' יש בה עוד שתי אמירות שהיא גם נקראת 'אמת' כתוב ''תיתן אמת ליעקוב'' והיא גם נקראת 'רחמים' (יש חסד דין ורחמים, נצח הוד יסוד ומלכות- בסה''כ שבע ספירות תחתונות. השלוש העליונות, כתר חוכמה בינה). אבל הספירה האמצעית שהיא מדתו של יעקוב שהיא 'ספירת תפארת' היא נקראת גם אמת והיא נקראת גם רחמים. כאילו האמת והרחמים נמצאים באותו מקום, אתה אומר 'מה זה קשור'? מה קשור אמת לרחמים?  

עוד שאלה – זה על הספר 'תומר דבורה'. הספר 'תומר דבורה' מדבר על 13 מידות הרחמים של הקב''ה: 'מי א-ל כמוך' 'נושא עוון' 'עובר על פשע' 'לשארית נחלתו' 'לא החזיק לעד אפו' 'כי חפץ חסד הוא' 'ישוב ירחמנו' 'יכבוש עוונותינו' וכו'. ואחת המידות 'תיתן אמת ליעקוב', שאתה אומר 'מה זה קשור, איזה מן מידת רחמים זאת 'תיתן אמת ליעקוב'? ולמה זה קשור? האם משהו שמרחם צריך לעבור על האמת? אם עומד לפני אדם שקרן האם צריך להפעיל עליו 13 מידות הרחמים? איפה מה שאמרו ש''המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים''?!

כל הדברים האלה קשורים לקורח, השאלות האלה נשארות בעינן, ואנחנו נענה עליהם.

קורח הוא בן שבט לוי ובייחוס מגיע עד ליצהר, לא רוצים להגיד שזה מגיע עד יעקוב אבינו, למה? כי יעקוב אבינו אמר שהוא לא רוצה להיות מוזכר יחד עם קהת. הוא ראה לעתיד לבוא ברוח הקודש את מחלוקת קורח וכל עדתו ואמר 'אני לא רוצה להיות מוזכר שם', למה? בגלל שכתוב 'תיתן אמת ליעקוב'. אתה אומר; 'יעקוב, אתה זוכר בפרשת תולדות את הברכות 'שמשכת' מאבא שלך'? אבא שלך לא ידע שזה אתה, אולי יש כאן אלמנט של שקר שעובר במשפחה? אך נאמר 'תיתן אמת ליעקוב' ? לקחת מאבא שלך ברכות, יצחק אמר במפורש לעשיו ''בא אחיך במרמה ולקח את בירכתך'' וגם אח''כ אתה נענשת ע''י זה שהבן שלך עשה לך בדיוק מה שעשית לאבא שלך, יהודה בא לקח את הכותונת של יוסף ואמר לו 'הכרנה' הכותונת בינך היא. רימו אותו כשם שהוא רימה, אך אתה אומר 'אני לא רוצה להיות מוזכר יחד עם קורח, זה הצאצא שלך' ? אולי אתה יכול להגיד הפוך, לסנגר עליו ולהגיד 'מסכן, הוא אשם כי אני אשם, אני עשיתי את הטעות, אני השורש ואצלו זה יצא בצורה לא יפה'. במקום זה הוא קוטע את עצמו ואומר 'לא, אני לא אתו, הוא לא שייך אלי', נשמע קצת קשה. ננסה להבין את הדברים.

 

תיתן אמת ליעקוב

ההבדל בין יעקוב לבין קורח,

בפרשת 'תולדות' אנחנו יודעים שיצחק נעקד, סיפור העקידה הוא עניין עמוק. הייתה מחלוקת האם יצחק נהרג בעקידה או לא נהרג בעקידה (האם אברהם באמת שחט אותו או לא שחט אותו) הדעות אומרות שיצחק נהרג, הוא שחט אותו, אם הקב''ה אמר לאברהם לעקוד אותו הוא עקד אותו, לראיה, יצחק שואל את אביו 'הנה האש והעצים ואיה השא לעולה'? הוא עונה לו 'ה' יראה את השא לעולה בני' וכתוב 'וילכו שניהם יחדיו' ואח''כ בחזרה כתוב 'וישב אברהם לבאר שבע' לא כתוב 'וישובו', סימן שהוא היה שם. ובאמת כתוב שאברהם שחט אותו עם המאכלת והמלאכים עמדו ובכו, הדמעות שלהם נכנסו לו בעיניים והם אלה שגרמו לו לקהיית העיניים וה' עשה לו תחיית מתים ולכן הוא חזר.

למה זה חשוב? זה חשוב כי יצחק, כל הנשמה שלו הייתה מהעולם הבא. לאדם יש שתי מודעויות, של העולם הזה והעולם הבא, מה שנהרג אצל יצחק זו מודעות של העולם הזה ונותרה לו המודעות של העולם הבא. הראיה לזה, שלכל גיבורי המקרא קוראים בשם כפול 'נוח נוח', 'אברהם אברהם' ויאמר הנני, 'יעקוב יעקוב', 'משה משה' וכו רק ליצחק הקב''ה קרא רק פעם אחת מכוון שהייתה לו נשמה רק של העולם הבא. 'העולם הבא', יצחק רואה כל מה שקורה לעולם הבא ולכן כתוב ''יצחק אוהב את עשיו'', רבקה אוהבת את יעקוב ויצחק אוהב את עשיו. מי שלא מבין את זה אומר 'למה' ? כל הורה אוהב ילד אחר? מה קורה פה?

אלא כתוב לעתיד לבוא הס''מ יהפוך להיות המלאך הכי קדוש, יצחק ראה בעולם הבא כמה התפקיד של עשיו קדוש וחשוב מאוד לכן 'יצחק אוהב את עשיו' ולכן הוא רצה לברך אותו, מה גם שמבחינתו הוא היה הבכור (זה חשוב להמשך הדרך). רבקה מקבלת בנבואה שיעקוב צריך לקבל את הברכות מכוון שהם חיים בעולם הזה והברכות חייבות להגיע ליעקוב כדי שתהיה את המשך הדרך. יעקוב קונה מעשיו את הבכורה ע''י נזיד עדשים כדת וכדין שניהם מאשרים את זה, שניהם מקבלים את זה, והכל בסדר אלא שרבקה אומרת ליעקוב תיכנס אתה צריך לקבל את הברכות מאבא שלך, יעקוב אמר לה 'אבל הוא לא יודע מזה והבאתי עלי קללה ולא ברכה', רבקה אומרת לו ''עלי קללתך בני'', אתה חייב לקבל את הברכות - יש תמיהה האם יש כאן שקר או אין כאן שקר.

ידוע וברור ששקר זה נוכלות או שאתה אומר משהו לא נכון או שאתה מסתיר עובדה וכאן נראה שאמת זה עניין של עובדה. למשל, כאשר אדם רוצה למכור את הרכב ויש לו בעיה מסוימת בגיר מגיע משהו ושואל 'אך הרכב' והוא עונה מצוין, הוא עבר טיפולים והכל בסדר אח''כ הצד שקנה מגלה את התקלה. יוצא, שאחד קיבל על חשבון השני והשני הפסיד הפסד גדול מאוד וזאת נוכלות, זה שקר. נשאל, האם התנאים האלה מתקיימים גם כאן? יעקוב אבינו ניכנס לאוהל ויצחק חושד שזה לא עשיו שעומד מולו והוא שואל אותו חמש שאלות לפני שהוא מברך אותו; הוא שואל אותו, מי אתה? הוא עונה לו 'אנוכי עשיו בכורך'. אומרים המפרשים 'יעקוב אבינו דאג לא להוציא שקר ממנו', שהוא עצמו לא ישקר, לכן אמר 'אנוכי', זה אנוכי, 'ועשיו', הוא בכורך. ואז הוא אומר לו 'גשה נא בני' הוא ניגש, הוא עושה מה שהוא אומר לו והוא ממשש אותו ואז הוא מרגיש, הרי הוא שם עור של שעיר עזים וזה מרגיש כמו עשיו והוא לא אומר לו כלום. אח''כ הוא שואל אותו שאלה ישירה, 'האתה זה בני עשיו'? הוא אומר לו 'אני' הוא לא אומר לו 'כן' הוא אומר לו 'אני' כשהוא מתכוון לעצמו. בסה''כ חמש חשדות (חמש שאלות) ויעקוב אבינו ניזהר לומר את האמת מהצד שלו.

הבעיה שנוצרה כאן שאי אפשר לדבר עם יצחק לבוא ולהגיד לו 'אבא, אתה יודע, לא עשיו צריך לקבל את הברכות, יש כאן טעות, אתה רואה לעולם הבא ומבחינתך אתה מסתכל לפי הסטנדרט של העולם הבא ואתה רוצה לתת את הברכות לעשיו, אבל זה לא מתאים, אני צריך לקבל את זה, זה שייך עוד לעולם הזה, יש עוד עבודה שצריך לעשות אותה בעולם הזה וכרגע בעולם הזה, עשיו הוא רשע, ואם יקבל את הברכות האלה הוא יחריב את העולם, הברכות צריכות להגיע אליי, כי אני צריך לקבל את הסיעתא דשמיה להתפתחות הרוחנית. לעשיו יש כבר כוח, כוח הרע זה כוח חזק מאוד, אני צריך לקבל כוח כנגד כוח הרע. לא רבקה ולא יעקוב יכולים לשכנע אותו בזה, הוא רואה את מה שהוא רואה והוא רואה את זה בעולם הבא. אז חייבים לבוא בצורה כזאת. ה' עשה שהוא יצטרך לבוא ולתקן את העולם ולמשוך ממנו את הברכה בצורה הזאת. אבל מה קורה? יעקוב מהצד שלו, אם יבדקו אותו בפוליגרף הוא דובר אמת ואין שום בעיה בזה, מבחינת יצחק הוא רואה את מה שהוא רואה - אבל בפער שבניהם יש הונאה. ז''א אם נשים מצלמה על יעקוב ונבדוק אם הוא משקר, כשלעצמו הוא לא משקר, אם נסתכל על יצחק הוא נמצא בעולם שלו, הוא רוצה לברך את מי שהוא רוצה לברך, אבל אם נשים את המצלמה על שניהם נאמר 'זה עבד על זה' הייתה כאן הונאה.

 

הונאה בעקבות בלבול סדרים

על ההפרש הזה אי אפשר לגשר עוד מחטא אדם הראשון. 'חטא אדם הראשון' יצר בלבול סדרים – שהוא יצר מצב שאדם יגיד מצד עצמו אמת אבל הצד השני יבין את זה כמשהו אחר לגמרי (יבין את זה לא נכון) ובין לבין כביכול תהיה הונאה. לדבר הזה יש תשלום. זה לא עובר בשלום, יעקוב אבינו יודע שהוא הולך לשלם על זה, הוא יודע, אבל אין ברירה אחרת, חייבים להוציא את הקדושה הזאת וכשחייבים להוציא את הקדושה הזאת, אין דרך אחרת, הוא יודע שהוא יחטוף על זה, אבל אין ברירה אחרת, אין דרך אחרת, אז הוא בא ועושה את כל הדברים האלה כשהוא יודע שהוא הולך לשלם על זה וזה עניין גדול מאוד.

נשאל, האם הייתה כאן נוכלות או שקר? (נבדוק את זה בסטנדרטים שדיברנו קודם לכן) בסטנדרטים שלנו אם בנ''א עושה נוכלות לאדם אחר זה גורם לו נזק, אחד מרוויח ואחד זה גורם לו נזק. בלקיחת הברכות .א. לא נגרם נזק לאף אחד .ב. כל העולם ניזון מזה, זה טוב לכל העולם, כולם יוצאים מרוויחים מזה. דרך אגב, יצחק הבין את זה בדיעבד, בדיעבד הוא הבין שכך היה צריך להיות 'ואברכהו וגם 'ברוך יהיה', הוא אומר 'ברכתי אותו והוא יהיה גם ברוך, זה לא שאני חוזר בי מהברכות, ואח''כ הוא מברך אותו כשהוא משלח אותו לדרכו וכו' יש עניין שהוא לא עשה אתו ברוגז בעקבות הדבר הזה - אז יצחק יודע שכך העולם בא על תיקונו. אבל עדיין מבחינת יעקוב אומנם הוא עשה מה שהוא עשה אבל כיבוד הורים, הייתה כאן בעיה, והוא יודע שהוא צריך לשלם על זה וככה המציאות נשרכת וממשיכה כאשר ישנם מצבים שהם בלתי אפשריים, צריך לעשות את זה מבלי לחטוא אל האמת, אבל בין לבין יש הונאה בגלל בלבול הסדרים שבעולם.

שואלים; מה יש כאן בעניין של האמת, במה חטא בדיוק יעקוב? האם הוא חטא בזה שלא אמר את העובדות? הוא אמר את העובדות, זה שיצחק אבינו לא הבין אותו, זה בעיה של יצחק אבינו, למה זה צריך להיות בעיה של יעקוב? כאן צריך להבין למה באותה ספירה יש תפארת אמת ורחמים. אם ננסה לחשוב על 'אמת' לא כעובדה אלא כרחמים, שהרחמים הם אמת, זה כבר יכניס לעולם אחר לגמרי וזה חידוש גדול.

למה אני מתכוון? בוא נניח שיש שני אנשים ראובן ושמעון וראובן רוצה למכור לשמעון רכב. הוא יכול לשקר, פשוט לא להגיד לו את העובדות, אבל התורה אומרת 'זה לא עניין של כן אמרת את העובדות או לא אמרת את העובדות' הבעיה שלי 'שאתה לא ריחמת עליו'. כשאתה משקר לאדם השני אתה לא מרחם עליו, אתה מתאכזר אליו, כי הוא ינזק מזה, ומכיוון שהוא ינזק מזה, זה יגרום לו צער ואתה יודע את זה שזה יגרום לו צער ואתה לא מרחם עליו.

 

יוצא, שהאמת קשורה לרחמים

כאן הקב''ה אומר 'אתה צריך לומר את האמת מפאת זה שאתה מרחם עליו, אם היית מרחם היית אומר את האמת, אם אתה לא אומר לו את האמת אתה אכזר ואתה תשקר לו. הרי אתה לא היית מוכר רכב כזה לבן שלך, לא היית עושה את זה לאדם שאתה אוהב. יוצא, שהאמת והרחמים הולכים בד בבד וזה חידוש גדול מאוד וצריך קצת לעמוד על זה.

למה אנחנו לא אומרים שאמת זו עובדה? להגיד 'עובדה' זה בעיה. נניח, עובדה שיש כאן כוס תה אבל זו עובדה משתנה, בעוד 223 שנים כשנגיע לשנת ה 6000 לא יהיה פה כוס תה ובטח לא כפי שאנחנו מבינים אותו, לא יהיה עולם, אז מה אתה מחזיק עכשיו בעובדה – במשהו שהוא עובדה משתנה?! זה משתנה כל הזמן. אומנם אפשר להגיד 'כרגע זה נמצא פה' בסדר 'אבל גם חלום כרגע נמצא פה' ואף אחד לא חושב שחלום זה עובדה או חלום זה משהו שצריך להחזיק בו כמשהו שהוא אמת, זה חלום, אין ספק זה עובדה משתנה. אז היהדות לא כ''כ מחזיקה מעובדה, מה שאנשים קוראים 'עובדה' היא לא כ''כ מחזיקה מזה, אלא התנאי שלה, לשורש האמת, אם יש בזה רחמים.

 

סוד הלבושים

הקב''ה בהתחלה זה 'אור אין סוף' וברגע שהוא רצה ליצור עולמות, הוא היה צריך ליצור מלבוש שילביש למעשה אותו, ילביש את האמת, והמלבוש הזה נראה כאילו זה שקר כאילו זה מספר משהו אחר. ואמרו לנו חז''ל 'לא נכון', זה שהקב''ה עשה אותיות והאותיות מסתירות את האור אין סוף אבל הן לא מסתירות ועושות הסחת דעת, זה לא הסוואה, הם מגלות; כתוב א', כתוב ב', אתה צריך לדעת מה המשמעות של א' ואם תעמוד על המשמעות של א' אז אתה תדע מה עומד מאחורי זה וזה אור. ואם תעמוד על ב' אומנם כתוב ב' והדיו השחור מסתיר את הלבן של הספר אבל הוא גם מגלה לך זה נקרא 'חלונות אטומים שקופים'.

אם ניקח חמישה גברים ללא המלבושים ואומרים לך; יש כאן מלך, עבד, עובד באורוות הסוסים, דוכס ועגלון, מכיוון שהם ללא מלבושים אי אפשר להבדיל, ברגע ששמים מלבוש לכל אחד מיד אפשר להבחין; לפי הגלימה אפשר להבחין במלך, לפי העור בנעלים אפשר להבחין בעובד באורווה, לפי לבושי השרים את הדוכס ולפי השוט ביד את העגלון. המלבוש למעשה מגלה. כשהדבר ערום אתה לא רואה, כשהדבר מולבש רואים אותו. בגלל זה עשה הקב''ה סוד דרש רמז ופשט; הפשט הוא שבאמת היו כאן דברים פיזיים, שואלים האם זה האמת? התשובה היא – שזה מלבוש, ולמה המלבוש נמצא פה? כדי לרחם על הבריות שנמצאות בפנים, כדי להסביר להם.

לדוגמא, אם ילדה בת שנתיים תשאל 'מה אני'? אי אפשר להגיד לה 'את אלוקית' אתה חייב לצמצם את התשובה כדי להסביר, אסור לשקר, לא להגיד משהו לא נכון, אלא לצמצם את זה כדי שתבין את זה. לעתיד לבוא, היא תגיד 'אבא הסביר לי לרמתי, הוא הנגיש לי לרמתי, זאת הייתה תשובה ילדותית, אז הבנתי את זה היום אני מבינה את זה יותר טוב'. אפשר להגיד לה 'יש לך נשמה, את רוחנית' ועוד כל מיני דברים אבל עד שהיא תבין מנגישים את המידע עד אליה בלי לשקר, בלי לעשות הסחת דעת, זה לא הסוואה היא לא תבין מזה משהו אחר.

יוצא, שכל תורת הצמצום עצם העובדה שהקב''ה עשה מלבושים הוא כדי לרחם על הבריות שנמצאות בתוך העולמות ולספר להם את הסיפור רק לדרגתם.

כתוב בן חמש למקרא, ילד בן חמש קורא ''בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ'', הוא שואל, אבא מה זה 'שמים'? אתה מצביע על השמים הכחולים. מה זה 'ארץ'? אתה מצביע על האדמה. אבל כשלומדים קבלה יודעים ש'שמים' זה כלל המציאות הרוחנית וה'ארץ' זה המציאות הגשמית ובכלל יש לזה משמעויות שהם לא פיזיות, 'שמים' זה עניין של משמעויות וה'ארץ' זה לשון רצון. אז הילד לא יגדל ויאמר 'אבא אתה עבדת עלי כשהייתי בן חמש, מה הצבעת על השמים'? לא, זה גם כן השמים, זה כרגע המלבוש של המשמעות, וזאת כרגע הארץ, זה כרגע המלבוש של המשמעות.

יוצא, שהקב''ה עשה מלבושים/דברים פיזיים שהם כביכול עובדות, אבל המטרה שלהם הוא להלביש כדי לרחם על הבריות ולהנגיש להם למעשה את אורו, את טובו, את החוכמה שלו. ולכן משהו שהוא בא ואומר 'עובדה מדעית זה אמת', זה לא נכון, כי זאת עובדה משתנה. על הרבה דברים שהם היו עובדות מדעיות אנחנו יודעים היום שזה לא היה עובדה מדעית, גם קיומו של חלקיק. כשמשהו בא ואומר לך 'הנה חלקיק, אני מודד אותו; יש לו משקל, יש לו מסה, יש לו ספין, הוא נמצא פה והוא לא נמצא פה, הנה אתה רואה אותו'? ישנם ניסויים שמראים שהאלקטרון נהפך להיות גל והוא לא אלקטרון ומה שחשבת שהוא כחלקיק הוא בכלל לא חלקיק וההיפך, גל נהפך לחלקיק. על זה קיבל איינשטיין את פרס נובל 'על האפקט הפוטואלקטרי' - שאור מסוגל לפגוע בלוח סולרי וליצור חשמל, אז גל נהפך להיות חלקיק שנותן מכות לאלקטרונים שמזרימים עכשיו את החשמל, זה 'האפקט הפוטואלקטרי', פתאום גל נהפך להיות חלקיק, אז מה אמת? שהדברים הם גלים או חלקיקים?

לכן היהדות לא תופסת את הדברים כעובדה מדעית אלא היא תופסת את זה כמלבוש ומידת האמת והרחמים הם אלה שתלויים ביחד.

 

מה זה קשור לקורח?

מבחינת קורח, כעובדה מדעית הרקיע באמת נברא ביום השני ובאמת הייתה שם מחלוקת אבל לזה אנחנו קוראים 'עובדה מדעית'. כשאתה מנסה להבין, מה משה רבינו רצה להוציא? כשאתה מנסה להבין, למה הקב''ה רצה שיהיה פתיל תכלת? אתה צריך לדעת שהאמת שהוא רצה להעביר לך זה רחמים, האמת והרחמים זה אותו דבר. הוא לא ישקר לך, אין לו עניין לעשות נזק לעם ישראל (הפקודה גם לא ניתנה ספציפית לקורח אלא לכל עם ישראל). מאוד חשוב להבין את זה - כאשר אני מדבר עם בנ''א, לפני שאני אומר לו את האמת, נשאלת השאלה; האם אני מרחם עליו? אם יש כאן רחמים? אם אני מרחם עליו אז אני אתן לו למעשה את כל העובדות אבל זה ערך תלוי. המושג 'אמת' הוא ערך תלוי, אם אני מרחם על זה שאני מדבר עליו, ואם אני מרחם עליו אני צריך לתת לו את האמת ותלוי 'מי הוא ומה הוא', אם יש לו אינטליגנציה ירודה ממני או אם הוא 'איש קטן' (בגיל), ואז למעשה אני מלביש לו את המידע, אני מלביש לו אני לא משקר לו, אני מנגיש לו – ואני לא משקר לו. אומנם הוא יבין אח''כ משמעות יותר עמוקה והוא ינטוש את המשמעות שאני נתתי לו אבל זה לא יחשב כאילו אני שיקרתי לו.

ולכן אם אנחנו נסתכל על מה שיעקוב עשה ליצחק, ונגיד ליעקוב 'מה אתה ראש קטן, אתה כשלעצמך במציאות הסובייקטיבית שלך אמרת את האמת אבל אבא שלך הבין אחרת' אז יעקוב יכול לבוא ולהגיד 'אבל אני הנגשתי לו' אם הוא היה עושה את הסוויץ' והוא היה מבין מה קורה כאן, הוא היה מבין שאני לא עומד פה ועושה נוכלות. אם יצחק היה אומר 'רגע בו נניח שיעקוב נמצא כאן, אם זה היה ילד תחמן הרי עבירה גוררת עבירה, אז הייתי קולט את השקר, אבל הוא אומר אמת והוא נורא מנסה להגיד את האמת מהצד שלו. כששאלתי 'מי אתה' הוא לא ענה 'יעקוב אבינו' הוא אמר 'אנוכי עשיו בכורך' וכשאני שואל אותו שאלה ישירה 'האתה בני עשיו' הוא היה צריך להגיד 'כן' אבל הוא לא אמר כן, הוא אמר 'אני'. אז אם יצחק היה חושב על זה ואומר 'ניצב לפני הבן שלי והוא עושה ג'אגלינג באוויר לא לשקר לי' ואם הוא לא משקר לי, סימן שהוא מרחם עלי, הוא לא מתאכזר אלי, אם הוא היה תחמן הוא היה בא לגנוב, בא לגנוב ברכות, אז הייתי מוצא אותו על שקר של נוכלות, אני לא מצליח למצוא אותו על שקר של נוכלות. אז למעשה יעקוב אבינו רמז והלביש למעשה את האמת בשביל יצחק ויצחק היה צריך להבין את זה.

 

עניין המחלוקת

באותו אופן בסיפור של קורח וכל עדתו הייתה כאן אזשהיא התעקשות של קורח כאילו אפשר להתווכח פה, אפשר ליצור פה מחלוקת, ואתה אומר לו 'למה' ? זה שתאמר תכלת דומה לים ים דומה לרקיע רקיע דומה למחלוקת - זה אמת? אפילו שזה באמת מוזכר, האם נכון לעשות את הקשר הזה? תסביר לי 'אך אתה יוצר קשר טוב עם משה רבינו ויש לך רחמים עליו ואתה רוצה להגיד לו הקשר הזה הוא גם כן לגיטימי, אך זה בא לידי ביטוי? לעומת זאת, אם משה רבינו אומר לך 'צריך פתיל תכלת גם אם כל הטלית שלך היא תכלת, כי זה לא קשור, צריך שהפתיל יהיה תכלת, כי זה התפתלות אל התכלית וזה לא קשור לטלית עצמה, זה קשור לפתילים. הפתיל עצמו הוא אביזר שעומד בפני עצמו, הוא אביזר שהוא לא שייך לטלית, הוא לא שייך לבד הזה – זה אביזר נלווה שבגללו צריך לעשות ציצית, הוא שייך לשמה והוא נקרא 'פתיל תכלת' וזה לא משנה אם זה תכלת או לא תכלת. ולמה הוא אומר לך את זה? כי תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד - הוא מזכיר לך את התכלית וזה טוב עבורך, הוא לא עושה לך נוכלות, אתה לא ניזוק מזה.

אז היה אפשר להאמין בזה למשה רבינו שהנבואה שלו היא 'נבואת אמת' כי זה לא יכול ליצור נזק. משה רבינו מרחם והוא מבין שאת הרחמים האלה הוא מביא מהקב''ה שאומר אני רוצה שאתם תיזכרו אותי, אני רוצה שאני אהיה לנגד עניכם כל הזמן, אני רוצה לרחם עליכם ולהנגיש שלכם, אך אתם תעשו את זה? אז יש לכם עכשיו חתיכת בד שאתם מסתובבים איתה, אני רוצה שיהיה לכם 'פתיל תכלת' כדי שתזכרו אותי כל הזמן. מכאן היה אפשר להבין שהנבואה של משה רבינו היא אמת כי היא משולבת ברחמים, היא מולבשת, היא מנגישה לבנ''א צורך - קשר בין האדם לבין הקב''ה.

הפתרון של קורח שהטלית כולה תהיה תכלת וזה דומה לרקיע וזה גורם למחלוקת, אך בדיוק זה מנגיש את הקב''ה?! ולכן זו הייתה מחלוקת שלא לשם שמים והמחלוקת נגרמה מזה שהלב שלו לא היה נקי, זה לא היה קשור לעובדה, זה לא היה קשור שאפשר להתווכח - זה לא טיעון. ככה רש''י למשל כשהוא כתב את הפירושים שלו בפרשת משפטים בספר שמות הוא כותב 'לא כל פסוק סובל כל פירוש', לא כל דבר אתה יכול לבוא ולהגיד 'ראיתי את הקשר במקום כזה, ראיתי את הקשר במקום כזה', השכל שלנו מאוד יצירתי והוא יכול לעשות המון קשרים, הוא יכול להגיד 'על אותו עניין כתוב כאן, על אותו עניין כתוב פה', אז אולי אנחנו ניקח את הפירוש הזה ולא ניקח את הפירוש הזה? כאן – איך רש''י יודע איזה פירוש לקחת/איזה פירוש לא לקחת? הוא מסתכל, איזה מלבוש הקב''ה נתן לבנ''א כדי להסביר להם את טובו ואת הנתינה שלו ולפי זה, הוא יודע לקחת את הפירוש ולהנגיש אותו ולא לקחת פירוש אחר. פירוש אחר יגרום לאכזריות, יגרום לנזק.

 

אמת ורחמים

להבין שהאמת כרוכה ברחמים. 'אמת' זה לא ללכת אחר עובדה ולהגיד 'אני אמרתי את העובדה', יכול להיות אדם שאומר עובדה אבל הוא פוגעני. למשל, אם ישאלו אותך 'מה אתה אומר על החולצה של אדם אחר'? יאמר לפי דעתי 'זה מכוער ביקשת את האמת עניתי' זה פוגענות כי האמת הזאת לא כרוכה ברחמים וזה גם לא מולבש לאדם. 'בסדר, מותר לך להגיד שזה מכוער אבל תלביש לו את זה' תגיד לו 'זה לא כ"כ לטעמי, הטעם שלי סובייקטיבי, יש לי טעם מאוד מסוים, יכול להיות שעלייך זה נראה יפה, אני לא רגיל, העניים שלי לא רגילות לראות את זה' ולא להגיד לו 'אני חושב שזה מכוער' אע''פ שזאת התמונה שמוצגת. ולמה אתה עושה את זה? אתה מנגיש לו את זה, אתה מלביש לו את זה, אתה אומר לו מה אתה חושב, אתה לא משקר, אתה לא מחניף לו, אתה לא אומר 'אני חושב שזה טוב' אתה מסביר שבאמת אתה נדחה מפני זה אבל אתה מראה איפה זה אצלך וככה אתה מראה המון רחמים לצד השני. זה אמת מצד שמאל - כשהאמת למעשה לא מאוזנת, היא הולכת לצד שמאל, לצד הדין, זה נקרא 'בוטות' ואסור לאדם להיות בוטה. לעומת זאת אם האמת תלך לצד של החסד, והיא תהיה לא מאוזנת מהצד השני, אז היא תהיה חנפנות, שאדם ירצה להלביש את זה יתר על המידה בחסד 'אני מאוד רוצה לעשות חסד אז אני יגיד משהו בשבילו וזה כבר יחרוג'. האמת היא קו האמצע. היא שילוב בין 'חסד' לבין 'דין'. ''ותיתן אמת ליעקוב'' תהיה נכונה כאשר תהיה מהולה בה מידת הרחמים רק כאשר אתה מרחם על מי שנמצא מולך אתה תגיד לו את האמת, זה כ''כ חשוב להבין את זה.

כאשר נאמר בתחילת היקום שרצה הקב''ה לברוא את עולמו בדין עמד ושיתף בו את מידת הרחמים, מה הכוונה? כולם חושבים שדין זה אמת, הקב''ה קלט שאנשים שקרנים לא יעמדו במידה הזאת לכן ירחם עליהם רחמנות רגשית.. לא נכון. 'רצה לברוא את עולמו במידת הדין' הכוונה אור, להראות את הכל אור, הנה יש אור, אבל אז לא יהיו עולמות כי יהיה הכל אור, ככה התחיל הכל מאור אין סוף, צריך להלביש, ומלבוש נראה כאילו שקר, אז הקב''ה אומר זה לא חייב להיות שקר. זה שאני מלביש או מסתיר משהו; לא חייב שאני משקר, לא חייב שאני מסווה או עושה הסחת דעת, יכול להיות שאני מלביש אותו וזה שיהיה באותו עולם יבין למה אני מתכוון - יוצא שאני לא יגיד שקר וזה בסדר.

לדוגמא כשילד שואל; אך באים ילדים לעולם? לא לומר לו 'מהחסידה' זה שקר, הוא יחשוב שבאמת החסידה מביאה תינוקות וכשיגדל יאמר 'עבדו עלי, זה בכלל לא שייך לאמת'. אפשר להגיד לו 'זה מאהבה בין אבא לבין אימא', לא צריך להיכנס לפרטים, 'אבא ואימא מייצרים ביחד תינוק בבטן של אימא ואימא אח''כ יולדת את התינוק החוצה' וזה מספיק. אתה מנגיש לו, זה לא צריך להיות עם כ''כ הרבה פרטים, אם ישאל פרטים נוספים אפשר לומר לו 'אתה עוד קטן, לא תבין את מה שנגיד לך, כשתהיה גדול נסביר לך' אבל זה מספיק כדי להבהיר לו שזה בא מאבא ואימא, אבא ואימא יוצרים תינוק ולא להגיד לו 'בא מהחסידה', כי זה שקר, זאת נוכלות וזה עובד עליו אע''פ שאתה רוצה להגן עליו זה לא טוב.

 

אם נחזור ל 13 מידות הרחמים של תומר דבורה ונשאל: אך 13 מידות הרחמים קשורים לאמת? הם קשורים לאמת כי אחת המידות זה 'תיתן אמת ליעקוב' ואתה אומר 'אך תיתן אמת ליעקוב' קשור ל 13 מידות הרחמים? הרי 13  מידות הרחמים מראות לי שאני צריך לרחם מאוד על הזולת עד מצב שאני נושא עוון בשבילו והוא עושה טעויות ואני כל הזמן מרחם עליו ואפילו הולך ופותר לו את הבעיות שלו ואני אפילו משלם לו על הבעיות שלו ואני לוקח אותו ואני גומל אותו מהבעיות שלו וסבלן לגמילה שלו, עד שאני ממש מחזיר אותו למוטב ואני עובר אתו את כל התהליך. ואז שוב נשאלת השאלה: אולי אני מרחם על אכזרים? אם הוא כזה אכזרי אולי צריך לנטוש אותו? למה צריך כ''כ לחזר אחריו, להיות סבלן? עובר על פשע? סובל ממנו עלבון ואח''כ נושא את העוון שלו כאילו זה ממש שלי ואח''כ להיות עובר על פשע ולראות אך אני מנקה את הפשע שלו, אתה אומר 'למה, אני פראייר'? כאן אמרו לנו שזה שייך למידת האמת - זאת האמת.

האמת זה רחמים גדולים מאוד, האמת היא אמת של 'ואהבת לרעך כמוך', האמת היא אמת של אחדות. אתה לא יכול לקחת אדם רשע ולהתנתק ממנו לנצח, אתה לא יכול, אתה חייב לרחם עליו כי האמת היא אמת של אחדות, זה האמת, ואמת של אחדות מכריחה מידה של רחמים סובלנות, שלדעת להכיל אותו ולעבור אתו דרך.

אז על מי נאמר 'המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים'? באיזה תנאי מכילים להיזהר לא לרחם על אכזרים? התשובה היא שזה נאמר על אויב ועל דברים מאוד מסוימים, כמו דין רודף או עמלק או כשאדם נמצא בקרב והוא כרגע בא עם הלך רוח מוסט כדי להרוג אותך, כמו שהיה במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים כאשר הלוחמים היהודים ריחמו על לוחמים מצריים ערביים בכלל ואח''כ אותו אחד הוציא סכין ודקר אותו, לא סתם נאמר 'הבא להורגך השקם להורגו'. במקרים כאלה כשאדם קיבע במחשבה שלו את הרצון לבוא ולהשמיד אותך שמה לא שייך מידת הרחמים וצריך לעשות הכל כדי לנטרל לגמרי את האויב עד כדי מצב של להרוג אותו ולא לסמוך על זה שירגיש צער ויבקש סליחה, הוא בא באג'נדה של להרוג. לעומת זאת חבר שלי שעושה טעות אחר טעות, כשלעצמו הוא רוצה ישועה והוא זקוק לעזרה ומבקש את העזרה ממני, גם אם הוא לא עושה את זה במפגיע הוא מבקש עזרה וזקוק לעזרה לכן, לצורך העניין הזה מופעל עליו 13 מידות הרחמים כאשר זאת האמת.

 

האמת היא שהקב''ה אומר אני מביא אתכם לעלמא דשקרא, אני מביא אתכם לעלמא דפרודא אבל בסיס היקום שהכל נמצא באחדות יפה וזאת רקמה. אתה לא יכול עכשיו להתאכזר למשהו אחר, אתה לא יכול עכשיו לפרק לי את העולם, אתה חייב להבין שמידת האמת שיש כאן אחדות פשוטה ואהבה ללא תנאי זה מה שאתה הולך להכיל עליו וזאת האמת. אז יוצא שהאמת והרחמים זה אותו דבר, כי 'רחימו' בארמית זה אהבה 'דחילו' בארמית זה יראה אנחנו אומרים 'דחילו ורחימו' 'רחימו ודחילו'. שני הדברים הולכים ביחד 'תריין רעין  דלא מתפרשין'' אמת ורחמים, וצריך לדעת שהאמת היא רחמים והרחמים היא אמת. עוד פעם, רחמים זה לא תוספת, רחמים זה לא משהו שלא צריך הרי 'עצם הבורא' זה רחימו , עצם הבורא זה רחמים, זה הכל 'רחימו' אחד ענק, הכל אהבה ללא תנאי הכל, זה הכל רקמה של אחדות פשוטה שאוהבת עוטפת ונותנת את כל השפע וזה לא קשור לעובדה מדעית.

ולכן כאשר אני נמצא בעולם הזה ואומרים לי 'תגיד את האמת' אז אני מסתכל על החבר שלי ואומר 'אני מתמלא עליו רחמים' אם אני ישקר לו אני יתאכזר אליו זה באופן אוטומטי הולך ככה, זה לא עניין של להגיד/לא להגיד, אני מתאכזר אליו, הוא ינזק מזה ולכן אני צריך לרחם אליו ולהגיד לו את האמת כדי שהוא לא ינזק מזה. אם נשאל את הרב שאלה הוא יגיד את האמת ויגלה הכל כמו שצריך אם לא יעשה כך זה יהיה כתוצאה מאגואיזם, חשיבה עצמית ואג'נדות יוצא שהאמת כרוכה ברחמים וזה 'תריין רעין דלא מתפרשין', שני חברים שאי אפשר להפריד בניהם, הרחמים והאמת הם אחד.

 

לכן כל המתווכחים כדוגמת קורח ובכלל אנשים שאומרים 'התורה אמרה כך והגמרא אמרה ככה', תעצור שנייה אחת לפני שאתה יורד לסוף דעתו ובודק אם העובדות שהוא נותן אם הן נכונות, ואם הוא מצוטט נכון ואם ההקשרים שלו הם נכונים - תבדוק אם יש לו רחמים ולאן הוא רוצה להגיע עם האמירות שלו - מה האג'נדה שלו. לעומת זאת, תבדוק משהו אחר שלוקח את אותו פירוש ולאן הוא רוצה להגיע עם הפירוש שלו והפירוש שלו הוא פירוש של רחמים. הפירושים האמתיים של המפרשים האמתיים: רש''י, רמב"ן, אונקלוס, ספורנו מלבים, כולם, כל המפרשים שנמצאים אצלנו בקונצנזוס, אם נשאל אותם לפי מה אתם מפרשים? מאיפה אתם יודעים? יש מלא ראיות אחרות.. לעצור ולחשוב 'למה המפרש לקח דווקא את הפירוש הזה'? אתה רואה שאם הם ייקחו פירוש אחר אומנם זה יהיה בהקשר אבל זה לא מנגיש את טובו של הקב''ה ואפשר לראות למה המפרש לקח פירוש ספציפי, כדי להנגיש את טובו של הקב''ה, כי פירוש זה צמצום וצמצום מנגיש, מה הוא מנגיש? את טובו של הקב''ה לכן, הם בחרו דברים מאוד מסוימים בעקביות פנומנלית. אפשר להרגיש שהמפרש מרחם על הקורא, הוא לא סתם יגיד אלא אני רוצה להגיד לך 'אך הקב''ה צמצם את אורו בעל מנת להראות לך את טובו'. אז אותו דבר כשאנחנו נמצאים בהסתר, לא סתם רבי נחמן מברסלב כתב ואפילו בהסתרה בהסתרה גם שמה אני נמצא, ואתה אומר 'איך בהסתרה שבהסתרה שמה אני נמצא'? בהסתרה שבהסתרה, זה הסתרה, בהסתרה אתה לא נמצא, זה כל הפואנטה, אדם מסתיר כדי שהוא לא יראה, איך בהסתרה שבהסתרה גם אתה נמצא? אז זה הרעיון, הסתרה של הקב''ה זה לא הסחת דעת, אלא הסתרה של הקב''ה הוא גילוי בעולם נמוך יותר וזה נעשה מתוך רחמים על הבריות שנמצאות למטה.

 

אצל קורח זה לא היה ככה, הטיעונים שנתן היו אכזריים, טיעונים שלא היו מביאים בהסבר שלהם לשום מקום, סתם הייתה לו אג'נדה שהוא רוצה להיות כהן ולכן כל הטיעונים שהוא נתן אותם כנגד משה רבינו אע''פ שהם היו טיעונים הגיוניים, הם באמת כתובים זה לא שהוא שיקר ולכן הצליח להונות ולסובב 250 ראשי סנהדראות שהתבלבלו ממנו. אבל מי שיודע את תורת משה, איך הוא יודע שהנבואה היא אמתית? הוא רוצה לדעת האם הנבואה היא לטובתו? האם מסבירים משהו שבאמת מזכיר לי את התכלית?  האם מזכירים לי משהו שמזכיר את הקב''ה וברגע שאני יודע שכן, אפשר לדעת שהנבואה היא נבואה של אמת.

 

הבנים של קורח,

מפאת כיבוד הורים, אך הבנים של קורח לא הלכו אתו עד הסוף ? הבנים של האבא צריכים לעשות מסירות נפש ולהגיד 'אנחנו עם האבא עד הסוף, טועה או לא טועה, וזאת מפאת הכיבוד, נמסור עליו נפש, אך הבנים שלו ברגע האחרון אומרים 'אנחנו לא במחלוקת'? אנחנו לוקחים אחורה משה צודק ואבא טועה, זה פלא גדול מאוד.

אלא שזה ערך גדול מאוד בחינוך הילדים - ברגע שאבא לא אמיתי בתת מודע שלו, ז''א אם הייתי שואל את הילדים 'היה משהו לא בסדר שאבא שלכם עשה'? לא, לא היה משהו לא בסדר, הוא היה פרפקט: עושה את כל ההלכות, אמרנו הוא היה בן 'טועני הארון', הארון לא שרף אותו, הכל היה בסדר. הוא למד תורה, היה בקהילה קדושה, היה בין אוכלי המן, היה בנ''א גדול אבל הילדים בתת מודע יודעים שמשהו לא בסדר עם אבא, הם לא יודעים אותו, הם לא יודעים להגיד את זה אבל יודעים שמשהו לא בסדר עם אבא. זה פרק כ''כ חשוב בחינוך הילדים לדעת כשאבא עומד עם עמדה, מיד להסתכל האם הילדים מוסרים נפש בשביל האבא כי הם יודעים שאבא הוא 'איש אמת' והוא מוכן למות על האמת שלו אז הם יגידו 'גם אנחנו'. אבא טען כאן טענה גדולה מאוד 'אנחנו אתו', אבא הוא איש אמת והוא נלחם על הדעות שלו אז אנחנו אתו, אם הילדים שלו לקחו רברס סימן שהתת מודע שלהם מגיל אפס קלט 'אבא לא לגמרי אמיתי' אז ברגע האחרון לקחו אחורה.

אפשר לשאול למה לקחם אחורה? למה לא אמרתם לו 'אבא אתה טועה' אולי תנסו לדבר על ליבו, תקלטו הוא בסכנה, הם לא עשו את זה לקחו אחורה ולא אמרו שום דבר לאף אחד.. הוא מת והם לא.. וזה פלא. ולמה זה ככה? ילד קולט מגיל אפס שאבא לא נקי, ומה בדיוק הם קולטים? עניין מידת הרחמים, אם אתה מרחם על משהו אתה לעולם לא תשקר לו.

 

לכן יש הטוענים אולי תורת הפשט היא שקר? היא לא שקר, היא הרחמים הכי גדולים, היא הבעת האמת הכי גדולה, היא המסבירה הכי גדולה לנו, אלה שנמצאים בפשט בדרגת נפש ולא יודעים את המשמעויות שיש בכל דבר, אבל הפשט מלביש, מסביר יפה מאוד, את כל התהליכים ומי שהולך ע''פ תורת הפשט יגיע לתורת הסוד וזה נעשה מתוך רחמים גדולים מאוד - זה עניין של סוד האמת.

אצל קורח זה לא היה עניין אם להגיד את האמת או לא להגיד את האמת, אם הטיעון שלו באמת היה נכון אם הרקיע מוזכר במחלוקת או לא.. לקורח לא היה רחמים ולכן הוא נבלע, האדמה פצתה את פיה ובלעה אותו, כי זה מלמד על מידת אכזריות. למה אם כן כתוב עליו 'צדיק כתמר יפרח'? אז כמו שכתוב 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף' ככה כתוב 'צדיק כתמר יפרח' ברגע שקורח ירצה להוציא את האמת אז הוא יוציא אותה מהארץ אבל הדברים גדלים וזה ידוע, הגמרא מציינת את זה, בגלל שהקב''ה מרחם עליהם. זרע שתקוע באדמה לא יבקע אלא אם כן יהיה עליו אור של רחמים ולכן כתוב 'אמת מארץ תצמח' אז ככה גם כתוב 'צדיק כתמר יפרח'. זה לא עניין של דווקא לחפש אמת, כל מחפשי האמת בראש ובראשונה צריכים לדעת לחפש רחמים, לדעת שהם מחפשים את טוב ה' - בכל מקום שאתה תמצא את טוב ה' אתה תמצא את האמת, אבל בכל מקום שתחפש רק את האמת, לא בטוח שתמצא את טוב ה'.

הרבה אנשים חושבים שהמדע הוא אמת כי לגביהם זה אמפירי, חוזר על עצמו, אין יותר מידי פילוסופיה וכן בכתות ובדתות אחרות. אתה רואה משהו שאומר לך זה אמת אבל רואים שיש להם מבט מאיים בעיניים.

 

כשמשהו מחפש את האמת 'ואני אומר את זה כעדות על עצמי, ידעתי שאני מחפש אמת מרחמת, אמת שהיא כוללת קודם כל את כולנו, היא לא יכולה להיות אמת רק ליהודים, אמת שכוללת את הטבע, אמת שתראה לי את טובו של הקב''ה. אם יש כאן אינטליגנציה גבוה שבראה את העולם בצורה כזו בוודאי שצריך להיות לה גם מידת אהבה ומידת רחמים על כולנו, כי היא זאת שיצרה את זה. כל יוצר מעריך את היצירה שלו. ובאמת ברגע שחיפשתי את מידת הרחמים מצאתי גם את האמת. הרבה פעמים המושג אמת, נורא בלבל אותי, באופן אישי, כשרציתי לחפש עובדות הרצתי את המתמטיקה, המתמטיקה הייתה השפה שלי, זאת הייתה השפה האוניברסלית, חשבתי שזאת גאונות בל תשוער אבל זה היה אכזר, זה לא היה נקי, זה לא דבר שהסביר המון דברים. לעומת זאת, כשאתה הלכת וחיפשת את מידת הרחמים, את המידה שמחברת את כולנו, אוהבת את כולנו, רוקמת את כולנו, באופן אוטומטי גם מצאתי את האמת. ולכן, אמת ורחמים הולכים ביחד'.

אצל קורח זה לא היה כך וכן אצל כל בעלי המחלוקת - כל בעלי המחלוקת יש להם לב אכזרי ולכן הם לא אומרים את האמת אע''פ שנראה שהם מתווכחים אתך עם האמת, הם מביאים עובדות וזה יכול נורא לבלבל אותך, קודם כל תדע: מה האג'נדה שיש לו בלב? הוא אכזרי? אז הוא דובר שקר, זה לא אמיתי, ואם בא משהו עם מידת הרחמים והוא רוצה לאהוב, לעשות שלום ורוצה לאחד אז גם מידת האמת מתיישבת שם היטב היטב.

 

סיכום

אמת זה לא עובדה מדעית. אמת זה רחמים ורחמים זה אמת. נחשוב על תומר דבורה שהקב''ה מבקש מאתנו לרחם לפי 13 מידות הרחמים, ואתה אומר 'רגע, זה לא סותר את האמת? אני אמור לרחם על משהו שקרן או אכזר? למה אני אמור לרחם על משהו שהוא שקרן? כי האמת אומרת לי שהכל כאן אחד, הכל כאן טבול באהבה ללא תנאי, ויש כאן אור אין סוף, והקב''ה טוב ומטיב - זאת האמת ולכן לנהוג אתו במידת הרחמים שתחשוף את האמת, היא תחשוף את האמת הזאת.. 'יהי רצון שנפנים את זה, נשכיל את זה ונדע להשתמש בזה. צריך להגות בזה ולתת לדברים האלה לשקוע'.   

אני מבקש מאוד שאדם יגיע לטוב ליבו, לשיא הטוב שנמצא בלב שלו - לא להסתיר, לא להונות, לא לרמות, לקחת בחשבון שאפשר לגרום נזק גדול לאותו אדם שנמצא מולך. אם אתה מרחם עליו אתה לא תשקר לו ואם יש בלבך עליו אתה תשקר לו. גם בזוגיות אם אתה משקר לבן זוג סימן שיש דופי באהבה שלך ואם אתה אוהב את הבן זוג אתה לעולם לא תשקר לו. וכנ''ל בהורות לחינוך הילדים, אם אתה אוהב את הילד שלך באמת 'אתה תגיד לו את האמת ואם אתה לא כ''כ אוהב או יש לך דופי באהבה כלפיו אתה גם תשקר לו' והדברים מזינים אחד את השני.

לכן כתוב 'איזהו מחלוקת לשם שמים'? זוהי מחלוקת של הילל ושמאי, איזהו מחלוקת שאינה לשם שמים? מחלוקת של קורח וכל עדתו. לכאורה מחלוקת של הילל ושמאי זה שני ברי פלוגתא, אבל למה זה נקרא 'מחלוקת לשם שמים'? כי הם אהבו אחד את השני, הם התחתנו אחד עם השני, הם כיבדו אחד את השני, הם העריצו אחד את השני, לכן, המחלוקת הייתה לשם שמים. לעומת זאת, במחלוקת שאינה לשם שמים היה צריך להיות כתוב 'מחלוקת קורח ומשה' אבל זאת לא הייתה מחלוקת 'קורח ומשה' כי משה לא היה במחלוקת, רק קורח וכל עדתו היו במחלוקת, לכן, זה נקרא מחלוקת קורח וכל עדתו.

שוב, אני רוצה שתשימו לב לגרסאות, פרקי אבות אומר 'איזהו מחלוקת לשם שמים'? אומרת מחלוקת שמאי והילל והיא נותנת את שני הצדדים. איזהו מחלוקת שאינה לשם לשמים? היה צריך להיות כתוב 'מחלוקת קורח ומשה' אבל אומרים לנו 'לא, מחלוקת קורח וכל עדתו'. למה? כי רק הוא היה במחלוקת, משה לא היה במחלוקת, וזה מראה על הלב שלו, שהלב שלו לא היה נקי ולכן, הטענות שלו היו טענות שקריות; הן לגבי חדר מלא בספרים ובגלל זה לא צריך מזוזה והן בטלית שכולה תכלת אז היא לא צריכה פתיל תכלת, כי היא מזכירה רקיע ורקיע מזכיר מחלוקת. אז ההתחכמויות האלה הן התחכמויות של לב אכזר וצריך לשים לב לזה והתורה שלנו כולה מדברת על ''ואהבת לרעך כמוך''. ''ואהבת לרעך כמוך'' גם כוללת את האמת 'אהבה' זה רחימו 'ורחימו' זה אמת – רחמים זה אמת ואמת זה רחמים.. צריך להגות בזה.

 

יהי רצון שנבין וניישם את הדברים הגבוהים האלה

אמן כן יהי רצון,

שבת שלום

 

לפרטים נוספים פנו למשרדי העמותה 050-7662857/8