Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
 סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבורא חלק ג'

סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבור…

ההוויה שלך היא אלוקית, בגלל שההוויה שלך אלוקית ככה היא תתנהג

להמשך
פרשת נשא- עניין כוונת הלב

פרשת נשא- עניין כוונת הלב

הרבה פעמים בעבודת ה' שלנו אנחנו מרגישים תקועים אבל למעשה המילה תקוע לא נכונה אלא אנו נמצאים על צומת 

להמשך
הכנה לשבועות

הכנה לשבועות

הכנה זה אומר שהכלי הוא גדול רק הוא מורכב מ 50 חלקים, 50 רבדים, 50 דרגות עומק 

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

הכנה לשבועות / הרב אריה חיים נווה

 

הקדמה

ביום שלישי 'בעצרת לעצרת' הרב שיינברגר יהיה כאן והוא יעשה את ההכנה המיוחדת שלו 'אני לא יודע על מה הוא הולך לדבר' אנחנו עושים הכנה וכשאני מדבר על הכנה זה לתת את הכלי ליום - יש ליום הזה אור מאוד מיוחד 'כתר דכתר' כמעט היום הכי גדול בשנה. הרבה פעמים אתם תשמעו אותנו אומרים את זה 'שזה משהו שהוא הכי גדול בשנה' אז זה לא סותר מהסיבה הפשוטה שזה כמו מערכות הגוף. במערכות הגוף יש את מערכת העצבים, מערכת העצמות, מערכת השרירים ויש יום מיוחד שהוא הכי גדול לאותה מערכת. אבל האמת היא ששבועות הוא די יום כולל כי אין לנו אף חג שיש לנו כל כך הרבה זמן הכנה אליו. אפילו הושענא רבה שזה גם כן נחשב לדבר גדול, למה הוא נקרא ''הושענא רבה''? הושע - נא, יש 51 יום לפני הושענא רבה, זה מתחיל מהסליחות של אלול אבל זה ע''פ מנהג הספרדים וע''פ מנהג הקבלה האשכנזים לא נוהגים ככה אז זה לא תקף לכולם, אח''כ יש עוד 21 ימים של תשרי עד שזה מגיע ל 51 יום ואז זה ''הושענא רבה'', הושע - נ''א, אז פה יש בזה חלוקה. לפסח כתוב 30 יום לפני הפסח דורשים אחר הלכות הפסח, לגבי פורים יש עניין של זכר למחצית השקל אבל זה מתחיל מראש חודש אדר. אבל אין באמת זמן כ''כ ארוך שעושים הכנה לחג אחד חוץ מהחג הזה והוא גם לא מתחיל בדיוק בספירת העומר אלא הוא מתחיל כבר לפני ביציאה ממצרים, אז כל עניין של הכנה לפסח זה החיבור שלו בכלל לשבועות ז''א פסח הוא חלק מהתהליך לקראת שבועות. כי פסח זה היציאה ממצרים ושבועות זה החירות עצמה, זה נקודת החיבור בין הקב''ה לבין כנסת ישראל, אבל גם כשלעצמו לקבל 50 יום מלאים זה רק שבועות, ממש הכנה יום יום כפי שאנחנו עושים בהקלטות.

הכנה זה אומר שהכלי הוא גדול רק הוא מורכב מ 50 חלקים, 50 רבדים, 50 דרגות עומק אומנם כתוב ''וספרתם לכם מיום הביאכם את עומר התנופה חמישים יום'' אבל אנחנו בתכלס סופרים רק 49 אנחנו לא אומרים ''היום חמישים יום לעומר'' אז למה כתוב ''וספרתם לכם חמישים יום'', למה אנחנו סופרים ארבעים ותשע? היום החמישים כביכול הקב''ה עושה אותו עבורנו. יש עוד עניין ע''פ הקבלה שכביכול הספירה נגמרת הרי אין לנו חמישים ספירות יש ארבעים ותשע: חסד×7 (זה מחסד דחסד עד חסד דמלכות זה 7 ) מחסד דגבורה עד מלכות דגבורה 14 וככה 21 וכו' וכו' עד מלכות דמלכות וזה 49 עכשיו מה קורה בזמן הזה? מה זה נקודת החמישים הרי מלכות דמלכות זה הקצה? אז כל הספירה מתהפכת לשיא שלה ומהמלכות דמלכות ביום שבועות אנחנו עולים לכתר דכתר ואין יום כזה. אז תכלס זה יום כולל, למה היום הזה נקרא 'יום כולל'? כל אחד מן הימים נניח, ראש השנה או פסח מאופיין ע''י הארה מסוימת, החג נקרא 'חג' מלשון מחוג, יש תנועה של סבוב ואז יש הארה שמתגלה. כמו שכדור הארץ מסתובב סביב השמש אז ב 24 שעות יש תהליך של זריחה זה נקרא 'חג' כי הוא חג מסביב ואז יש הארה רוחנית וההארה מתקבלת 'בין אם בא לך על זה ובין אם לא בא לך על זה' כמו שהיום זורח. אבל כמובן שאם עושים עבודת הכנה נפשית זה נכנס לרבדים יותר עמוקים אבל בפשט זה עובד. כל השבת חלה על כל היהודים, כל החגים חלים על כל היהודים (שוב, בין אם בא לך על זה ובין אם לא בא לך עם זה) הרשימו מזה נכנס לכל יהודי אפילו לכופר הכי גדול כמו שהשמש זורחת. אבל יש אדם שיכול להגיד 'אני לא סובל את השמש אני מסתתר מהשמש אני לא רואה לראות אותה' ויש בנ''א שיעשה הרבה מאוד עבודת הכנה כדי להיות בשמש ולהימצא בשמש אז זה עניינים של להשיג רבדים של עומק.

לגבי עניין של שבועות כביכול מתגלה השיא של הקב''ה אין אור יותר גדול מזה וזה אורו של משיח, כתר דכתר זה יחידה דיחידה ולכן, גם דוד המלך נפטר ביום הזה. זה למעשה גם יום ההילולה של דוד המלך 'מלך המשיח' ולכן זה לא בכדי זה לא אקראי שככה זה יצא שהוא נפטר דווקא בשבועות. והוא לא ידע, הוא אמר לקב''ה ''הודיעני נא קיצי ומידת ימי מה היא'' והקב''ה אומר 'אתה יודע אני לא מגלה את הדברים האלה אבל אני יגיד לך שאתה נפטר ביום שבת' זה כן אני יגיד לך אבל אני לא יגיד לך איזה שבת. ואז כשהוא היה מגיע ליום שבת הוא היה בהכנה כאילו הוא הולך למות, מוצאי שבת הוא היה עושה סעודת 'מלווה מלכה' כי הוא היה שמח, יש לו עוד שבוע לחיות ומזה אנחנו עושים את זה. אז תכלס הייתה שבת שנגעה בחג השבועות ושניהם היו ביחד 'שבת שנוגע בחג השבועות' ואז הוא מת. אבל אם שוב נשאל, למה הקב''ה עשה שזה יהיה ככה? ידוע שצדיקים בסדר גודל כזה אי אפשר להגיע ליחידה דיחידה בעודו בחיים רק המשיח יהיה כזה אבל במותו הוא כן יכול להגיע לזה אז בתהליך הפטירה הוא נגע ביחידה דיחידה והאור הזה נפתח לו בשבועות, כדי שלא יהיה עוד יום שהצדיק הזה בהילולה שלו יפתח את היחידה דיחידה אלא שזה יהיה תואם לאותו היום. אילו היה יום אחר שדוד המלך היה נפטר בו ביום הזה אפשר היה לבקש כל בקשה ואדם היה נענה, אז הקב''ה עשה שזה לא יהיה ככה שזה יהיה צמוד לשבועות ובשבועות לא מבקשים כל מיני בקשות יש דבר שהוא נורא נורא ספציפי שמתרחש.

אנוכי ה' אלוהך – התגלות הקב''ה

אז אם ככה אנחנו מדברים על התגלות הקב''ה מכיוון שההתגלות של הקב''ה מתרחשת ביום הזה זה יום עצום כמו יום מתן תורה. ביום מתן תורה אנחנו אומנם קוראים לזה 'יום מתן תורה' אבל הפואנטה היא לאוו דווקא מתן התורה כמו התגלות הקב''ה. ברגע שהוא אמר ''אנוכי ה' אלוהך'' הם שכחו הכל זה לא עניין אותם כבר כל השאר כתוב למעשה שההתגלות שהייתה במעמד הר סיני הייתה רק לשני הדברות הראשונות ולעתיד לבוא הקב''ה יתגלה לכל עשרת הדברות, עוד פעם יהיה מעמד הר סיני ועוד פעם הוא יתגלה. מה הרעיון שם? הרי הקב''ה רצה לתת תורה והקב''ה ברא את עולמו כדי להטיב לנבראיו והפואנטה הייתה נתינה. מה רצה לתת? את עצמו 'אין כזה דבר נתינה חיצונית ואח''כ עוד לדרוש דבקות זה לא עובד ככה' לכן, גבר ואישה עניין של המתנות שנותנים בשידוכים או שנותנים מתנות בחתונה שהגבר לא ייתפס על זה אומנם יש כד' תכשיטים שגבר צריך לקנות לאישה שלו אבל הוא צריך לדעת שהוא צריך לתת לה את עצמו, האישה צריכה להרגיש שהגבר שלה נותן לה את עצמו.

אותו דבר, יש עכשיו שבעה נקיים אנחנו כאילו סופרים כל יום כנגד הימים הנקיים. יש לאישה 'זמן נידה' הוא נע בין 5-7 ימים בתהליך תקין אח''כ סופרים עוד שבעה ימים נקיים כדי לוודא שאין כתמים אין הישארויות של טומאה ולכן, זה זמן של טהרה גדולה מאוד. לאחר 14 יום, 7 ימים של נידה ועוד 7 ימים של התנקות שנקרא 'שבעה ימי הנקיים' טובלים, יש טבילה ואז יש זמן של פקידה. בזמן הפקידה צריכה להיות ההארה הגדולה ביותר של הגבר לאישה שלו הוא לא צריך לתת לה רק את הגוף שלו הוא צריך לתת לה את כל ההוויה הפנימית שלו כאילו להיבלע בתוכה לגמרי, להתבטל, זה מה שעושה הקב''ה.

ביום הזה הקב''ה בא לעם ישראל הוא נבלע בשכינה. מתי השיא של היום הזה, מתי הפקידה מתרחשת? בהוצאת הספר תורה בבוקר כאשר אנחנו קוראים בפרשה ומגיעים למילה 'אנוכי ה' אלוהך אשר הוצאיתך מארץ מצרים' אז יש התגלות. הבעל קורא צריך לכוון כוונות מאוד גדולות הוא צריך להיות אדם מאוד גדול, מאוד קדוש, מאוד טהור ולהרגיש שהוא צינור שמעביר את זה כאילו הקב''ה אומר את זה רק באמצעותו וההארה היא עצומה. אז עכשיו אם יש כזה אור גדול, איך אומר הבעלש''ט.. הוא דיבר על נדב ואביהוא שהם הקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה' והם עשו תנועה חריגה כביכול אפילו מתוך אהבתם את הקב''ה אז הוא אמר; מה הייתה הבעיה? זה אהבה בלי כלי, אהבה גדולה מאוד בלי כלים תשרוף אותך. הוא אומר, בתכלס כל מצווה היא קפסולה של אור כ''כ גדול שהיה צריך לשרוף אותנו, למה אנחנו נשארים בחיים? הוא אומר בגלל שזה מצווה. בגלל שזה מצווה הקב''ה אומר 'אז נתתי לך גם מערכת הגנה יחד עם הדבר הזה' כמו שאפשר להגיד לבנ''א 'תצא ליום שמש ממש חזק אבל תיקח אתך משקפים' אבל אם בנ''א החליט שהוא יוצא סתם ככה ליום שמש כי בא לו להתענג מהשמש אז הוא יפגע בעיניים שלו. אבל אם משהו אומר לו 'תצא ליום שמש' אבל מצייד אותו במשקפים אין בעיה - אז אם הקב''ה עשה מצווה המצווה מגינה.

ביום הזה שמתגלה 'כתר דכתר' אתה אומר 'איזה הגנה יש לנו בכלל'? תכלס אין הגנה כי הגנה זה כלי ואנחנו צריכים להגיע למצב של העדר כלי. אם מתגלה אור זה אור מסוכן, אם מתגלה אור שהוא בחינת אור אין סוף כי זה יחידה דיחידה שאין לו מילה אחרת פרט לקונספט אין סוף, מתגלה אור בלי הגבלה, אם הוא יתגלה לנפש שלנו הוא יכול להוציא אותנו החוצה מהגוף. אם הנשמה תרגיש את זה היא יכולה לתלוש אותם החוצה, זה מה שקרה להם במעמד הר סיני, הם עמדו הוא התחיל לרדת למטה להר עצמו והנשמות שלהם פרחו באוויר הם לא עמדו בזה העונג שהם חשו היה כ''כ גדול שהנשמות שלהם פרחו מעליהם. כולם מתו, ככה אומר המדרש רבה, חוו חוויה של מוות קליני, למטה כולם נמצאים גופות למעלה הנשמות בעונג עצום. אז זה היה בשליטה של הקב''ה, זה לא היה בשליטתם, כי לא היה להם איך להתמודד עם זה אז הקב''ה אומר 'אני עושה את זה אז אני ישלוט'. אחרי מעמד הר סיני הקב''ה אומר 'אני אתן תורה' ואז אתם צריכים לדעת איך להגן על עצמיכם מצד התורה. אז לכל מצווה אתה יכול להגן מעצם העובדה שאתה עושה את ההלכה שלה 'ההלכה שלה' זה המשקפים שלה, זה מה שמגן, אבל פה אומרים לך: 'תשמע זה חשוף' פה אתה לא יכול לעשות כלי, לא טוב שתעשה כלי הוא יפוצץ לך אותו, אתה לא יכול לבוא לרגע הזה עם כלי, זה לא נכון. אז איך מגיעים לרגע הזה? בהתבטלות גמורה, אתה תצליח לעמוד באור הזה רק אם תהיה בהתבטלות גמורה, מחוק. אז משהו צריך ללמד אותנו איך לעשות את זה ושוב, ההארה מתחילה מהערב אבל היא הולכת ותופסת צבירה של שיא שאין לה שעה כי זה הולך לפי השעה שבה מתפללים, יש כאלה שמתפללים בהנץ החמה כאלה קצת יותר מאוחר, יש לזה זמנים, יש לזה טווח. אבל ההארה היא כאשר יוצא מפיו של הבעל קורא 'אנוכי ה' אלוהך' ואז כאילו יש התגלות כאילו הקב''ה בא ואומר 'אנוכי ה' אלוהך'.

למה מעמד מתן תורה זה התגלות של הקב''ה ?

כי כתוב שהתורה היא הקב''ה בזעיר אנפין, זה אותו דבר כי התורה כל כולה זה שמותיו של הקב''ה אז למעשה זה הוא רק בספר, הוא כתב את עצמו. שוב, אם מטרת הבריאה הייתה הנתינה כי אי אפשר שנתינה תישאר בפוטנציאל מה רצה לתת? את עצמו, איך הוא נותן את עצמו? ע''י תורה. צמצם את האור ונתן את זה ע''י התורה וזה נקרא ''להוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו'' זה ע''י התורה, כתב את התורה, יש תורה יש פסוקים; 'שמותיו' 'פעולותיו' וכינויו' זה מה שכתוב בתורה.

עכשיו צריך להכיל את זה אז הקב''ה נתן פשט רמז דרש וסוד כתוב 'בן חמש למקרא' יכול לקרוא סיפורים בעלמא או אפילו מקרי היסטוריה אע''פ שהזוהר מזהיר מזה שזה לא סיפורים ולא היסטוריה מכיוון שזה משמעויות זה תנועות בתודעה אבל יש לזה עוד רמז, יש לזה עוד דרש ואדם צריך להגיע למעשה לרובד הסוד. כל חג נוגע בפן כזה של התורה 'שבועות' נוגע בסוד 'שבועות' לומדים רק סוד ועוד לא סתם לומדים אפילו תיקוני זוהר את הכי גבוה שרק אפשר אפילו להתיימר אפילו בנ''א שאומר 'אבל מה לי ולזוהר' ביום הזה ההארה ניתנת. ביום הזה זה לא נחשב לך ליוהרה או ליומרה ההיפך, זה פתוח, אתה נמצא רק בהשוואת הצורה עם האור הזה של היום הזה לכן, מרוב פחד לא ישנים כל הלילה עושים 'תיקון ליל שבועות' ובתיקון אנחנו מכינים את עצמנו להארה הגדולה הזאת.

אנוכי -

חז''ל תמהו על המילה ''אנוכי'' הרי יש לנו את המילה 'אני' זה אחד מעב' שמות השם ש'אני' ו'אין' זה אותו דבר וזה צירופים שתופסים אחד את השני, גימטרייה אחד של השני 'גימטרייה' זה 'סוד אחוריים'. מאיפה נכנסה המילה 'אנוכי' ? אז אמרו זה מילה מצרית, מילה מצרית במילה הכי קדושה בתורה? איך יכול להיות? דרך אגב, זה לא פעם ראשונה שידוע שבמהלך התורה עצמה יש שרבוב של שפות זרות, למשל 'טוטפות' ''וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות בין עינך'' זה לא בלשון הקודש, זה הלחם של שני מילים 'טט' 'פט', טט בכתפי שתיים, פט באפריקי זה שתים כדי לרמז על ארבע פרשיות. עוד, כשלבן ויעקוב עשו את האנדרטה הוא קרא לו 'יגר שהדותא' שזה בארמית ואתה אומר 'למה זה כתוב בתורה בארמית' צריך להיות כתוב בלשון הקודש? אז כתוב ''כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'', מה זה 'נפלאות'? נפלה אות. אז למעשה נפלו ניצוצות של קדושה לקליפות דווקא במילים מאוד משמעותיות ותכלס יש שמה מילה שכתובה בלשון הקודש אנחנו לא רואים אותה אנחנו רואים את המילה שכתובה בשפה הזרה. אבל יש שמה מילה בלשון הקודש לעתיד לבוא כשהאותיות התרוממו נסתכל על אותם מקומות ונראה מילים אחרות חוץ מ'אנוכי', למה זה באנוכי? כי הרי מצרים זה עניין של שעבוד זה עניין של טומאה ולמה נמצא במילה הכי גבוה? כי ביחד זה שלימות.

עוד יש בזה רמיזה שהקב''ה אומר 'אנוכי' זה רשאי תיבות ''אנא נפשי כתבית יהבית'' אני את עצמי כתבתי ונתתי, ''אנא נפשי'' אני את 'נפשי' את עצמי את העצמיות שלי ''כתבית'' כתבתי ''יהבית'' ונתתי. אז זה הראשי תיבות שהקב''ה אומר 'אני לא נותן לכם עכשיו פסיקה חוקתית' זה לא חייזרים שירדו לפה וראו שבנ''א לא מסתדרים אחד עם השני, הם אמרו 'בוא נרשום כאן חוקה שהם לא יהרגו אחד את השני' זה לא בגץ, אלא הקב''ה אמר ''אנא נפשי כתבית יהבית'' מה שאתם מקבלים פה זה לא סיפורים, זה לא היסטוריה, זה ממש את הקב''ה. עכשיו זה לא בדיוק ביוגרפיה וגם בטח לא אוטוביוגרפיה אלא זה הצורה המיסטית של הקב''ה להתגלות בעולם הזה ואלה השמות הפעולות והכינויים שלו ולכן, הכל מוסתר במילה 'אנוכי'. ברגע שאומרים את המילה 'אנוכי' ההארה של הקב''ה, הארת העצם מתגלה, עכשיו מכיוון שהארת העצם זה בחינת אין סוף אנחנו צריכים להגיע בלי כלים אחרת הוא ישרוף אותנו.

איך מגיעים לרגע כזה בלי כלים? -

יש על לזה הנהגות, קודם כל מבחינה פיזית יש כאלה שעומדים בזמן הקריאה של העשר דברות ויש כאלה שאומרים 'לא תשב רגיל' אנחנו נוהגים לעמוד. אני אומר 'אנחנו' אני מדבר ע''פ הקבלה ככה שאין כאן עניין של אשכנזים או ספרדים, זה ע''פ הקבלה. תפילת עמידה, מראה על היררכיה רוחנית ''בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך'' כל המצבים האלה מראים על מה הצורה הרוחנית. אז כאשר אדם מת שמים אותו שוכב כדי להראות שאין כאן היררכיה הכל שווה, הוא מת, אין לו ראש אין לו רגל, הכל אחד. אח''כ אדם שוכב אבל חי זה פחות טוב ובגלל זה יש עניין של הלכות שכיבה איך שוכבים וכדי לא לדמות מצבים של מוות גבר צריך לשכב על הצד ולישון על הצד. אח''כ יש ישיבה שזה מרומם יותר ואח''כ יש עמידה. ועמידה זה הכי גבוה כל הדברים נתנו בעמידה, זה הכי גבוה שיכול להיות אז אנחנו עומדים ''אנוכי ה' אלוהך'' עומדים. עוד עניין של ''אנוכי'' זה לשון 'אנך' מאונך, מאונך זה ממילא עומד אז אדם צריך להיות אנך.

עכשיו נשאלת השאלה, איך עושים את זה? איך מגיעים ליום הזה?

בפשט הדברים 'תיקון ליל שבועות' אמור לעשות את זה שאדם מראה בתיקון 'אני מתבטל לתורה'. אני לא יודע מה זה להתבטל לקב''ה, אני לא יודע מה זה אור אין סוף אני מתבטל לתורה; אני מקבל את מה שאני לומד בתיקון 'בסדר גמור' ע''פ הקבלה צריך לעשות כאן תהליך הגותי מאוד עמוק. וזה מה שאנחנו באים לקרוא עכשיו, כאן נתן לנו את זה רבי נחמן מברסלב 'יש כאן שגיאת כתיב אני אתקן אותה אתם יכולים לרשום אותה ולהכניס את התיקון בכתב ידכם' ונראה איך עושים את התהליך הזה כי התהליך הוא כמו שאמרתי 'תהליך הגותי' זה לא רק תהליך של התבוננות. בהתבוננות אני ממש עושה 'עיבוד נתונים' אני ממש חושב מדבר לדבר אבל כאן זה בתהליך הגותי של הרגש, אבל משהו צריך לעזור להרגש הזה. ''כשאתם תהיו בבית הכנסת אל תכעסו על הבעל קורא אם הוא אומר את זה מהר כי הם לא מודעים, בד''כ זה אחרי לילה שהם לא ישנו ובד''כ זה בשעה מוקדמת והם מתים ללכת הביתה לישון ולאכול 'לא לכעוס על זה'. כתוב היה על בלעם להבדיל אלף הבדלות שהוא רצה לקלל את עם ישראל אז משהו שאל; מאיפה הוא ידע שהקללה שלו תתקבל, מי הוא ומה הוא בכלל? אז אמרו שהוא ידע את הזמן של חלון התפילה. אז אתה אומר: מה הזמן של חלון התפילה? מצד אחד כתוב ''חסד אל כל היום'' חלון החסד פתוח כל היום אבל כתוב ''אל זועם בכל יום'' אז שאלו 'אל זועם בכל יום' לא ברור כמה זמן זה אבל כמה זמן הזעם נמשך? אני יודע שיש את זה בכל יום בסדר 'אל זועם בכל יום' אבל כמה זמן? אמרו: ''רגע כמימרא'' זה רגע של אמירה, 'טוב רגע של אמירה, מה הוא יכול לקלל'? הנקודה היא שהוא יכול להשחיל מילה אחת, הוא אמר לקב''ה ''כלם'' תכלה אותם. למה אמר את המילה הזאת הייתי יכול להגיד 'שימותו' תגיד מילה אחרת, למה החלטת לבחור את המילה 'כלם'? משתי סיבות א. זה מתבסס על זה שהם לא שמרו תורה ומצוות אז זה בושה וכלימה ב. זה בדיוק היפך אותיות מלך 'אתה מלך והם עושים ההיפך ממך' כשם שהם מכלימים אותך מלשון כלום ככה אתה תכלים אותם, פשוט תנהג איתם מידה כנגד מידה. אז להבדיל אלף הבדלות 'חסד אל כל היום' אבל בזמן שהמילה נאמרת אז היא פועלת באותו רגע, כמה היא פועלת? ''רגע כמימרא'' אז גם אם יגיד 'אנוכי' כמה שיותר מהר זה לא משנה, ההארה היא אותה הארה. חסדי בית אל מושכים מאוד את המילה הזאת ועושים שמה ים של כוונות וייחודים אבל אתם תלמדו תיכף שלא צריך לעשות שום כוונות וייחודים אלא צריך להגיע להתבטלות גמורה לגמרי.

אז אם ככה צריך לעשות הכנה להתבטלות, אז מה היא ההכנה להתבטלות וזה מה שאנחנו לומדים בתורה הזאת ''תורה נב''

היא מופיעה בליקוטי מוהרן בחלק א' הוא מביא משנה בפרק ג' בפרקי אבות והמשנה בפרקי אבות מתחילה ככה

ליקוטי מוהר״ן נב

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה – הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: (אבות פ"ג)

זה משנה בפרקי אבות, בפשט הדברים, איך אנחנו תופסים את זה? כפי שהוא אומר: מי שהוא ער כל הלילה והוא הולך לבד בדרך והוא מפנה את ליבו לבטלה, במקום להתעסק בדברי תורה ''הרי זה מתחייב בנפשו'' הוא יכול למות מזה, ככה זה נשמע, עכשיו אתה אומר: למה רבי נחמן מברסלב קורא על זה תיגר ואומר 'לא זה לא הפירוש' ? בצורה מאוד פשוטה כי גם אימא פולנייה יכולה לכתוב את זה לא צריך להיות תנא גדול, אבל אם תנא גדול שיודע להחיות מת כותב את זה סימן שיש מאחורי זה משמעות הרבה יותר עמוקה. מה יש פה מיוחד? מה אמרת פה בעצם? אזהרה בסיסית כאילו להגיד לילד שלך 'תשמע אל תלך בלילה לבד' זה משנה בפרקי אבות?! אז מזה גזר רבי נחמן מברסלב אומר יש פה עומק והעומק הזה וכל התורה מדברת על תורת ההתבטלות. תורה נב בליקוטי מוהרן זה תורת ההתבטלות ולכן, אנחנו מקריאים אותה כמענה ל ''אנוכי ה' אלוהך''

דרכו של רבי נחמן מברסלב היא שהוא מביא תורה כזאת עכשיו הוא מתחיל לא באופן ישיר אלא הוא מתחיל כביכול לתת הקדמה ומבואות לדברים שהוא רוצה אח''כ לבסס עליהם את ההסבר כי בסופו של דבר הוא רוצה להסביר לך את התורה שלו, הוא רוצה להסביר לך מה כתוב כאן. הוא רוצה לתת לך משמעות אחרת אבל הוא לא יכול ישר לתת את המשמעות הוא צריך קצת הקדמות אז בחלקים הראשונים הוא נותן הקדמה ועל סמך ההקדמה והמבואות שלו בסוף הוא ייתן את המשמעות האמתית למה שכתוב כאן.

בוא נראה איך הוא עושה את זה, הוא אומן בזה, כך הוא עושה את זה על כל התורות שלו.

 כִּי יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, יש הרבה מאוד אנשים שאומרים העולם 'ככה זה', ככה עשו היוונים לפני זה הם לא גרסו שהיה מפץ גדול. לפני תאוריית המפץ הגדול החשיבה היונית הייתה שהעולם כך היה מאז ומעולם, לא היה לו התחלה, ככה. ואיך הוא עובד? הוא עובד על אוטומטוס, עובד על אוטומט.

 וּלְפִי דַּעְתָּם הָרָעָה הַמְשֻׁבֶּשֶׁת, נִדְמֶה לָהֶם, שֶׁיֵּ עַל־זֶה רְאָיוֹת וּמוֹפְתִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִמִּנְהַג הָעוֹלָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהֶם, כִּי בֶּאֱמֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת,למה הוא 'אפשרי המציאות' ולא 'מוכרח המציאות' או 'מחויב המציאות'? כי העולם נמצא בתודעה ובפרט הוא מתחיל מתודעתו של הקב''ה ומכיוון שהוא ישות תודעתית בחירית אז הוא יכול לעשות ויכול גם לא לעשות, הוא לא מוכרח לזה, זה לא רובוט, זה לא מחייב את הקב''ה.

כִּי רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת,עצם הימצאותו של הקב''ה זאת אקסיומה 'מחויב המציאות' זה אקסיומה. הוא נמצא, הוא נוכח, זה אי אפשר לקחת את זה, הוא לא יכול להעלים את עצמו.

אֲבָל כָּל הָעוֹלָמוֹת עִם כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם הֵם אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָם יֵשׁ מֵאַיִן, וּבִיכָלְתּוֹ וְכֹחוֹ וְאֶפְשָׁרוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הָיָה לְבָרְאָם אוֹ שֶׁלֹּא לְבָרְאָם, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הוּא אֶפְשָׁרִי הַמְצִיאוּת.למה הדבר דומה? מכיוון שאין העולם מקומו אלא העולם נמצא בתוך הקב''ה, הקב''ה לא נמצא בתוך העולם; לא לחשוב שבגלל שיש חלל חיצון ענק אז הקב''ה מצוי בתוך החלל החיצון, הפוך, הקב''ה נקרא ''מקומו של עולם'. איך רואים את זה? כמו שאני אשאל אתכם איפה החלום נמצא? אדם חולם חלום בלילה, איפה הוא נמצא? זה מוקרן ממחשבתו של האדם, מי שמייצר אותו המחשבה של האדם. תעשה לו בדיקה eegותראה שהוא חולם ויש לזה תדרים מסוימים, אז איפה החלום נמצא? במחשבה של האדם. אותו דבר אם נשאל: איפה העולם ממקומם? במחשבה של הבורא, הוא מייצר אותו וכמו שאדם יכול לחשוב או לא לחשוב, לחלום או לא לחלום, ככה הקב''ה יכול לייצר את העולם במחשבה שלו או לא לייצר את העולם במחשבה שלו.

אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת, שֶׁיְּכוֹלִין לִטְעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, חַס וְשָׁלוֹם. דַּע, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת עַתָּה שֶׁכְּבָר נֶאֶצְלוּ וְנִמְשְׁכוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, עַתָּה בְּוַדַּאי הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת. הקב''ה לא פתאום יעלים את הכל, כבר יש הוא עשה את הכל, יש לזה תכלית, אז הוא לא בשביל הקטע יגיד: אתם יודעים מה 'לא בא לי על זה' אז הוא יפסיק לחשוב.

 כִּי כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הַכֹּל לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אמירה מאוד מאוד חזקה

 כַּיָּדוּעַ, וְיִשְׂרָאֵל מוֹשְׁלִין בָּעוֹלָם, 'משילה' הכוונה לא משילה פוליטית, לא צבאית, לא אלימה אלא מחשבתית. הקב''ה האציל מהתודעה שלו לתודעה היהודית והיהודי באמצעות התודעה שלו מחזיק את כל העולם; דומם על כל פרטיו, צומח על כל פרטיו, חי על כל פרטיו ואת כל אומות העולם. הכל נמצא בתודעה של עם ישראל וספציפית של יהודים ספציפיים.

וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי עַתָּה אַחַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ וְנִבְרְאוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַךְ מֻכְרָח לִבְרֹא וּלְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּי עַל־מְנָת כֵּן הֶאֱצִיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לִבְרֹא בִּשְׁבִילָם כָּל הָעוֹלָמוֹת.אין סתירה בין זה שהקב''ה ברא את העולם כדי להוציא לאור ''שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו'' ועשה את זה בתוך התורה שכל התורה היא שמותיו של הקב''ה שכן הראשי תיבות של ישראל זה ''יש שישים ריבוא אותיות לתורה'' אז לכן כתוב ''קדושא בריך הוא אורייתא ושכינתא חד בהון'' זה אותה הוויה. איך תופסים את זה? שעם ישראל זה צמצום של הקב''ה 'תנסו להבין כמה אנחנו חשובים' יהודי הוא צמצום של הבורא ולכן יהודי זה ע''ש הוויה המילה 'יהודי' יש בו את השם הוויה.

אַךְ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן כְּשֶׁנֶּאֶצְלוּ, הָיוּ הֵם בְּעַצְמָן עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם, הַכֹּל הָיָה אֶפְשָׁרִי הַמְצִיאוּת, כִּי הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַאֲצִילָם וּלְבָרְאָם אוֹ שֶׁלֹּא לְבָרְאָם. אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַאֲצִיל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי הָיָה כָּל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲזַי כִּבְיָכוֹל הוּא מְחֻיָּב לְהַמְצִיא הָעוֹלָם, כִּי עַל־מְנָת כֵּן נֶאֶצְלוּ נִשְׁמָתָן, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת יִבָּרְאוּ בִּשְׁבִילָן, וְהֵם יִמְשְׁלוּ בַּכֹּל, וְהָבֵן הֵיטֵב.למה? כשזה הכל היה 'אפשרי המציאות' הכוונה בפוטנציאל אז הוא היה לבדו אבל זה חסר, למה? כי אמרנו הכל נמצא בפוטנציאל חוץ מהנתינה שלא יכולה להישאר בפוטנציאל הנתינה חייבת לבוא לידי ביטוי. אז לכן הוא ''הוציא לאור שלימות פעולותיו שמותיו וכינוייו'' ואז יש לנו אפקט נוסף 'שלימות', מה זה שלם בלשון הקודש? כוח ופועל. שיש לך דברים בפוטנציאל והם באים לידי ביטוי וספציפית הגל הנושא הוא גל של נתינה כאשר מה שהקב''ה רצה לתת? זה את כל כולו, הוא לא נותן חלקים בו, הוא לא נותן אורות או ניצוצות הוא נותן את כולו רק שהוא לא מעביר את זה בבת אחת הוא מעביר את זה לאט לאט. הנבחרים כדי לעשות את הדברים האלה זה עם ישראל, מדוע צריך נבחרים שיעשה את זה לבד? הוא בהגדרתו כביכול קרוי 'אין סוף' והרי צריך לעשות נבראים, צריך לעשות עולמות, צריך לעשות כלים יותר קטנים ממנו, אז מי ייצג אותו בעולם יותר קטן? צריך אדם שייצג את הקב''ה בעולם יותר קטן. כמו שראש ממשלת ישראל הוא פה ראש ממשלת ישראל אבל אם הוא נוסע עכשיו למדינה אחרת אז הוא לא צריך להיות שמה הוא שולח שגריר. יש שמה איזה משרד קטן של מדינת ישראל ראש הממשלה לא צריך להיות שמה אז הוא שולח שגריר אז השגריר הוא קו ישיר, השגריר גם לא יכול לדבר בפני עצמו, הוא לא יכול להגיד 'אני בא לי לעשות שלום עם איראן' בשביל הקטע 'אני אדם נורא נחמד' ולזמן עכשיו את שגריר איראן ולשבת אתו על כוס קפה. הוא קו ישיר של מדינת ישראל הוא יעשה כל מה שמדינת ישראל תגיד לו לעשות אז יכולים להגיד לו 'עכשיו לך תצעק עליהם' הוא חייב ללכת לעשות את זה כי הוא מייצג אותם. יוצא, שגריר הוא מיני מדינת ישראל והשגריר הוא מיני ראש הממשלה הוא אומר כל מה שהוא אומר לו להגיד. ככה הקב''ה צמצם את עצמו להיות אדם הראשון וכתוב ''אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם'' ואנחנו ממשיכים את הקב''ה בעולם נמוך יותר, קטן יותר.

וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשָׁךְ הַטָּעוּת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת. אֲבָל בֶּאֱמֶת רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, אֲבָל כָּל הַדְּבָרִים הֵם אֶפְשָׁרִי הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל: וְעִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁבָּרָא כָּל הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ, כמו שאמרנו ששגריר עושה רצונו של ראש הממשלה.

וְשֶׁיַּחְזְרוּ וְיִדְבְּקוּ בְּשָׁרְשָׁן, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּחַזְרוּ וְיֻכְלְלוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. וככה יש תהליך של שלימות, מצד אחד הקב''ה מתפרט מוציא את הכל מהכוח אל הפועל יוצא הכל לפי 'שם פעולה או כינוי' ואח''כ הכל צריך לחזור.

נִמְצָא כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְנִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִילָם בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת, ז''א אם כל העולם כלול ביהודי ויהודי נכלל בקב''ה אז כל העולם נכלל בקב''ה. אם כל העולם מתבטל ליהודי ויהודי מתבטל לקב''ה הכל מתבטל לקב''ה.

כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הוּא בִּשְׁבִיל זֶה, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה מְחֻיָּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, לִבְרֹא וּלְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל,לא לשעבוד אין כאן עניין של master and slaveאלא המשכה זה כמו ששגריר יכול לבוא ולהגיד 'מה אתה לוקח לי את הבחירה, אני בעל דעה אני גם כן למדתי באקדמיה, אני צריך לעשות מה שאתה אומר'?! תשמע אתה שגריר ישראל מה לעשות, נכנסת לתפקיד שהוא המשכה ישירה של ראש הממשלה בכל מקום והוא מהווה את השופר שלו. אתה לא רשאי להגיד מה שאתה רוצה אפילו שיש לך דעה שונה, אתה תגיד מה שראש ממשלת ישראל יגיד לך להגיד.

כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָז דַּיְקָא כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, נִכְלָל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל. כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יוֹתֵר, הֵם נִכְלָלִין בְּיוֹתֵר עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הֵם חוֹזְרִין וְנִכְלָלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, וְאָז נִכְלָלִין עִמָּהֶם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשָׁם בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל: זה דרכו של רבי נחמן מברסלב לטחון את החומר בכל מיני צורות, לעשות לופים ולולאות של אותו הסבר כמה פעמים, יש בזה דרך אגב סגולה גדולה מאוד של 'רצוא ושוב' והוא מטמיע ככה את המידע.

אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת, כִּי־אִם עַל־יְדֵי בִּטּוּל,ולמה אנחנו לומדים את התורה הזאת? כדי להתבטל ב'אנוכי ה' אלוהך' כי מתגלה אור אין סוף ביום הזה, אז עכשיו הוא צריך ללמד אותנו איך מתבטלים.

 שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל, כִּי־אִם עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת, 'התבודדות' זה לא אומר שאתה צריך לקחת את הגוף שלך לטבע אתה יכול להתבודד גם בתוך שוק גם בתוך עולם הומה, שאנשים עומדים עליך 'במירון 9000 איש על מטר מרובע', אתה יכול להיות שמה בהתבודדות.

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ,את זה הוא יכול לעשות בליבו

 עַל־יְדֵי־זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ.'גשמיותו' זה האינדוידואליזם שלו שאדם אומר 'אני', יש לי דעה. אז הקב''ה אומר לו 'אבל איזה דעה יש לך'? אני בראתי אותך, אני האחד, אני כולל כל החוכמות כולם. אם יש לך דעה משלך היא בוודאי סותרת את שלי וזה 'הגשמיות' של האדם אז כאן האדם צריך להתבטל. אבל התבטלות זה לא אלימינציה, לא מוחקים את האדם אין כאן ענין של מחיקה לא אומרים לו 'תשמע תסתום את הפה יש כאן אור יותר גדול' אלא יש כאן עניין של התכללות.

צריך לדעת באותו הרגע אם אני רוצה להתבטל אני צריך להדהד באותו תדר כתוב ''כשרגא בטיהרא'' אתה לוקח נר אתה שם אותו באמצע הצהרים הוא דולק, הנר דולק, אבל הוא מבוטל לאור היותר גדול לאור השמש 'כשרגא בטיהרא'; 'שרגא' זה נר 'טיהרא' זה כשהיום הכי טהור שזה הצהרים. אז יש נר אתה קיים אבל זה נקרא התבטלות מהסיבה הפשוטה שאתה לא נראה בפני עצמך, אתה פשוט כלול בנוף שיש מסביב ולכן, התבטלות זה לא שאתה לא תהיה שם. אז משהו יגיד 'אז למה צריך את השרגא הזה, למה צריך את הנר הזה, אני לא יהיה וזה יהיה אותו דבר' אומר לו 'לא, יש לך קיימות. הקיימות הזאת במקום שלך היא למעשה עושה נר, בעולם שלך איפה שאתה נמצא אתה מהדהד כמו הקב''ה רק אם כולם יהדהדו את אותו דבר אז רואים אור אין סוף ורואים אינספור נירות בכל העולמות כולם ובצמצומים הכי גדולים שיכולים להיות וכולם מהדהדים אותו דבר, אז אין עם זה שום בעיה. למה הדבר דומה? בוא ניקח סימפוניה של כינורות אז נתחיל מצ'ילו ענק ואנחנו נעשה אח''כ מלא כינורות קטנים עד שזה יורד לכינור הכי קטן וכולם מנגנים את אותה סימפוניה אומנם הצלילים ישמעו ככל שהכינור יותר קטן גבוהים יותר אבל אם כולם ינגנו את אותה סימפוניה אז זה ישמע כמו הרמוניה אחת שלמה כאילו זה כינור אחד ענק, אז זה יהיה התבטלות. אבל יש כינור שמנגן והוא מנגן לבד ואם משהו יקרב ויעשה ברזולוציה יתקרב אליו הוא ישמע אותו אבל אם אתה תתרחק ותשמע את כולם, כולם מהדהדים אותו דבר ואז יש סימפוניה וזה יפה, זה יש ואין, ''מטי ולא מטי'' נוכח ולא נוכח, אבל אתה נוכח, אבל אתה לא נוכח בפני עצמך כי כינור מזייף.

אַךְ עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, ולא לתפוס את זה כפשוטו, מה זה בלילה? איך אדם יכול להתבודד הרי הטבע הרוחני זה זה שאנחנו לא מתבודדים הכל אחד, מה שייך התבודדות? בזמן הסתר. מהו זמן ההסתר? בלילה. אז הלילה זה החשכות של האדם 'הבערות' של האדם נקראת לילה. אז הקב''ה אומר לאדם 'הנה עכשיו יש לך זמן לנצל לטובה את הבורות שלך' את הלילה שבך אתה יכול לנצל לטובה, תתבודד בפנים.

בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי בַּיּוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁרוֹדְפִין הָעוֹלָם אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מְבַטֵּל וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מִלְּהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ טָרוּד, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים אָז וְרוֹדְפִים אָז אַחַר הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה קָשֶׁה אָז לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל: כי התודעה הקולקטיבית מפריעה לאדם אפילו אם בנ''א ירצה לעשות התבודדות ביום בגלל שכולם נמצאים במקומות עבודה ויש רעש קולקטיבי גדול מאוד 'אני לא מדבר על רעש חיצוני אני מדבר על רעש של הדעת הקולקטיבית של התודעה הקולקטיבית קשה לך, זה נכנס לך, מחשבות של כולם נכנסות לך'.

 וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, זה הכל בנפש זה לא שום דבר שצריך ללכת ולעשות את זה פיזית, אפשר לעשות את זה גם פיזית למי שהגדאטים האלה עובדים עליו אבל לא חייב.

בּמָקוֹם שֶׁאֵין הוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם בַּיּוֹם, הָרוֹדְפִים אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּעֵת אֵינָם הוֹלְכִים שָׁם, הוּא מְבַלְבֵּל גַּם כֵּן הַהִתְבּוֹדְדוּת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיֵּלֵךְ לְבַדּוֹ בַּלַּיְלָה, בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם, וְשָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד, וִיפַנֶּה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ מִכָּל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, וִיבַטֵּל הַכֹּל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת.ואיך הוא יעשה את זה? אדם יכול לבוא ולהגיד 'בעצם מה אני ומה חיי': אני ישות כ''כ זמנית שיחייה כאן 70 שנה 120 שנה לעומת האין סוף, מה אני שווה? עכשיו אני מחזיק דעה, הדעה הזאת למי היא בדיוק מועילה? אז אני פלספן, אני מתמטיקאי, אני ממציא של איזה טיל עוד 120 שנה זה לא יהיה רלוונטי בכלל, אז על מה אני מחזיק? זה בן השאר.. ועוד, שהאדם הקטן הזה יכול להחזיק דעה של עליון 'אתה כן יכול להחזיק בדעה אלוקית, דעה נצחית'. אז ברגע שהאדם הקטן מחזיק בדעה של האדם הגדול בזה הוא מתבטל כשם שהכינור הקטן מתבטל לנגינה של הכינור הגדול, אבל הוא לא מתבטל בזה שהוא לא מנגן, אלא הוא מנגן את המנגינה של הכינור הגדול, אז יש כאן כביכול התבטלות. אבל אני עוד פעם אומר 'שלא תהיה לכם התניה כאילו יש כאן מחיקה' שמשהו מוחק אותנו כי אצלנו ההתבטלות וההתבטאות באות בד בבד, עולות בקנה אחד.

הַיְנוּ, שֶׁבַּתְּחִלָּה יַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת וְשִׂיחוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת בַּלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ יְחִידִי כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבַטֵּל זֶה הַדָּבָר, דְּהַיְנוּ לְבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה זֹאת.אחרי שיהפוך אותה ללא רלוונטית, הוא יגיד 'אני כועס' על מה אני כועס, בשביל מה אני כועס, מה אני ישיג בכעס שלי, מה זה שהילד שלי ישים את הנעלים פה ולא ישים את הנעלים פה?! על זה שאשתי תכין לי קפה כמו שאני אוהב בדיוק עם השלוש כפיות סוכר?! על מה אני כועס?! אני עצוב, על מה אני עצוב, מה מגיע לי שאני צריך להיות עצוב בשבילו, מי אני חושב שאני שיש לי דרישות מן העולם הזה וככה אדם לאט לאט יאיין כל דבר, הוא יבין שפשוט זה לא רלוונטי. לנצח ולאחדות הדרישות שלך אינן רלוונטיות כי לנצח ולאחדות צריך רק אהבה שאינה תלויה בדבר וצריכה להיות התבטלות לזולת והנפש שלך צריכה להיות שמחה ונותנת וכל דבר שהוא ההיפך מזה, בשביל מה אתה צריך את זה? אז יהיה לך חיים נוחים 50 70 שנה אחרי זה תמות ומה, מה עשית בזה 'יצאת שייח סעודי' על מה אתה רב?

 וְאַחַר־כָּךְ יַרְבֶּה עוֹד בַּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, הכוונה שיעמיק אותה

עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה אַחֶרֶת. וְכֵן יִנְהוֹג זְמַן רַב בְּהִתְבּוֹדְדוּת, בַּזְּמַן הַנַּ"ל, וּבַמָּקוֹם הַנַּ"ל, עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַכֹּל.יש לזה בקבלה מילה זה נקרא 'גדלות' להגיע מקטנות לגדלות. בקטנות אדם אומר 'לא אכפת לי עצבנו אותי אני עומד על דעתי' אומרים לו 'עומד להתגלות עכשיו הקב''ה אור אין סוף, מה אתה מחזיק' בוא תספר, מי גנב לך מה. לאט לאט כשאדם חושב את זה הוא עולה לאט לאט לגדלות ולגדלות שלו אין סוף, לקטנות יש סוף, נקודה, נקודה אינפיניטסימלית שמרכזה באמצעיתה, אדם נהפך להיות אגוצנטרי וזה הסוף שלו אבל למעלה לגדלות אין סוף, אין תבנית (מיד נדבר על זה).

 וְאַחַר־כָּךְ עֲדַיִן נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ', וְאַחַר־כָּךְ מְבַטְּלִין גַּם זֶה, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם.שיגיע למעשה לתכלית הענווה והשפלות כי מה אנחנו מה חיינו ובכלל האדם צריך להיות יותר מחובר לנשמה האבסטרקטית שלו לעובדת היותו ישות בלא תבנית יותר מאשר לבוא ולהגיד 'אני אקדמאי, אני יודע את ההשכלה הזאת. אני מכרתי פעם נדלן', מה זה? מה אתה חושב לעצמך? ההוויה שלנו היא אישיות ללא תבנית, אנחנו נשמה אבסטרקטית שאין לה למעשה תבנית אי אפשר להגיד עליה שום דבר ולכן, צריך לחזור אליה.

[פֵּרוּשׁ, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת אַחַר שֶׁבִּטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, עֲדַיִן נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, הכוונה משהו

 דְּהַיְנוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּטֵּל לְגַמְרֵי הַגֵּאוּת וְהַגַּסּוּת, עַד שֶׁנֶּחֱשָׁב בְּעֵינָיו לְאֵיזֶה דָּבָר. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַרְבּוֹת בַּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת "מָה" בֶּאֱמֶת, 'מה' הכוונה מהות, שיישאר רק מהות.

עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל בֶּאֱמֶת].וזה בהתבודדות, באמת אדם מסתכל על עצמו ויגיד: 'מי אני' אני כזה ברייה קטנה עושה כ''כ הרבה רעש וצלצולים, יש לי כ''כ הרבה דרישות ואני איזה יבחוש שמי ישמע עליו אח''כ. היו פה תרביות שלמות: פרעה, נבוכנצאר, קיסרים, נירו קיסר, מי לא היה פה, איפה הם? מיליארדים של אנשים היו פה לפני 1000 שנה, 1500 שנה, 2000 שנה, 2700 שנה איפה הם? אנשים בלי תעודת זהות, לא רשומים באף מקום, היו 'עאבדיים' למקום שלהם ולזמן שלהם, היום מי יודע עליהם בכלל לא רשומים באף מקום אז מה אתה מחזיק? לאט לאט האדם שיסתכל על זה יאיין את עצמו יגיד 'ב all in allאני כלום אז מה אני עושה פה? אני כלום, ואח''כ יבואו איתי בחשבון אם אני יחזיק משהו. אז כדאי לאיין, זה תענוג גדול זה לא שעבוד - זה חירות עצומה.

וְאַזַי, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְבִטּוּל בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי נִכְלָל נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת. כי הרי אין באמת אלימינציה אי אפשר למחוק אותך מהמציאות אם הנפש הקטנה שלך תתבטל, מה יישאר? הנפש הגדולה שלך. אם האני התחתון שלך בדרגת נפש לא ימצא האני שלך בדרגת יחידה כן נמצא, אי אפשר למחוק אותך אתה נצחי.

אֲזַי נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם עִם נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, אתה נהפך להיות אקסיומה, אתה נהפך להיות נצח. במקום להיות ישות זמנית אתה נהפך להיות ישות נצחית בהרהור, בהתבוננות כמו שצריך כי מהי ישות זמנית? 'אני גר שמה, אני יש לי נכסים' זה זמני, תעלה למקום שבו אתה נצחי, תודעה ללא תבנית.

 כִּי הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה כָּל הָעוֹלָם עַל יָדוֹ בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, אתה נהפך להיות אקסיומה, אתה נהפך להיות נצח.

 כַּנַּ"ל: וְעַתָּה תִּרְאֶה פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, אֵיךְ כָּל זֶה מְבֹאָר עַתָּה בְּהַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל בָּאֵר הֵיטֵב. ועכשיו הוא הולך ומבאר את המשנה עצמה.

 וְזֶהוּ: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה – כִּפְשׁוּטוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא נֵעוֹר בַּלַּיְלָה, וּמִתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. הוא ער בפנים 'בלילה' שלו, בבורות שלו הוא ער הוא בהכרה.

וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי – הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְחִידִי דַּיְקָא, כי אין איתי אנשים, את ההתבודדות הזאת אני חייב לעשות ביני לבין עצמי. אני לא יכול לבטל אנשים אחרים, אני לא יכול להביא אנשים אחרים לידי שפלות וענווה 'את עצמי כן' אז זה תהליך נורא אישי וזה נקרא ''המהלך בדרך יחידי''.

 בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים שָׁם כַּנַּ"ל, גם אף אחד לא יגיד לי להתבטל

כִּי אֲזַי הוּא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַהִתְבּוֹדְדוּת: בַּלַּיְלָה, וּבְדֶרֶךְ יְחִידִי דַּיְקָא כַּנַּ"ל, כִּי אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לָבוֹא לִבְחִינַת בִּטּוּל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה –מה זה 'מפנה ליבו לבטלה'? הוא מפנה ליבו להתבטל. למה הוא מפנה ליבו? תשומת לב, למה הוא נותן את תשומת הלב שלו? להתבטל. הוא מפנה ליבו - לבטלה.

דְּהַיְנוּ שֶׁמְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה – לְבַטָּלָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל כַּנַּ"ל. וְאָז זוֹכֶה שֶׁיֻּכְלַל נַפְשׁוֹ בַּמְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נִכְלָלִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עִם נַפְשׁוֹ בַּמְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ – מה זה מתחייב בנפשו? שהוא נהפך להיות מחויב המציאות 'בנפשו' בעצמו.

שֶׁנִּכְלָל כָּל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם נַפְשׁוֹ, כִּי עַל־יְדֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל, עַד שֶׁנִּכְלָל נַפְשׁוֹ בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת,ככה אדם נהפך להיות אקסיומה, נצח. כי אי אפשר באמת להרוג אותנו אפילו אם אדם מתחבק עם פצצת אטום אז הגוף שלו יישרף לחלוטין אבל הנשמה פה ואם ייקחו לו את הנשמה ויגידו 'אתה יודע היית רשע גמור צריך לגלגל אותך בכל מיני גלגולים משונים' בסדר באזשהוא שלב יוצאים מזה ואח''כ יגידו לך אתה צריך להיות בעונשי גיהנום 'בסדר גמור זה 12 חודשים' יוצאים מזה, ואח''כ יגידו לך 'יש לך גן עדן תחתון' גם שמה יש עליות ועוד עליות ועוד עליות. מתי האדם ימצא את המנוחה שלו? רק באין סוף יפסיקו התנודות. אז יש לך אפשרות לעשות את כל העליות האלה בתהליך התבוננות פשוט בינך לבין עצמך.

 וְעַל־יְדֵי־ זֶה נִכְלָל כָּל הָעוֹלָם עִם נַפְשׁוֹ בְּחִיּוּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל, וְנַעֲשֶׂה נַפְשׁוֹ וְכָל הָעוֹלָם בִּבְחִינַת מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת כַּנַּ"ל, נהיית נצח

 וְזֶהוּ: הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל: וְהֵא לְךָ לְשׁוֹן רַבֵּנוּ מֵהַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁכְּתָבָהּ בְּתַכְלִית הַקִּצּוּר. וְזֶהוּ: עכשיו הוא נותן לנו את הסיכום של הכל

הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְכוּ'. דַּע, שֶׁעִקַּר הַבִּטּוּל, שֶׁאָדָם מְבַטֵּל יֵשׁוּתוֹ וְנַעֲשֶׂה אַיִן, וְנִכְלָל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין זֶה אֶלָּא עַל־יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. וְהַהִתְבּוֹדְדוּת צָרִיךְ מָקוֹם וּזְמַן מְיֻחָד, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ אוֹתוֹ הַמּוֹנְעִים. וְהַזְּמַן הוּא בַּלַּילָה, הַיְנוּ: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, שֶׁאָז הַכֹּל יְשֵׁנִים. וְהַמָּקוֹם הוּא בְּדֶרֶךְ יְחִידִי, וְלֹא בְּדֶרֶךְ הָרַבִּים, שֶׁלֹּא יַפְסִיקֶנּוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, אֶלָּא דַּיְקָא בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין רַבִּים הוֹלְכִים שָׁם, שָׁם יֵלֵךְ וְיִתְבּוֹדֵד, וְהַיְנוּ: וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וְאָז יָכוֹל לְפַנּוֹת לִבּוֹ מִכֹּל וָכֹל, וְיָכוֹל לָבוֹא לְבִטּוּל כָּל הַיֵּשׁוּת, וְהַיְנוּ: וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה. וְאָז כְּשֶׁנִּתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, אֲזַי הוּא נִכְלָל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז הוּא בָּא לִבְחִינַת מְחֻיָּב, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, וְכָל הַדְּבָרִים הֵם אֶפְשַׁר הַמְּצִיאוּת, וּכְשֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ, אֲזַי הוּא יוֹצֵא מִבְּחִינַת אֶפְשָׁר, וְנִכְלָל בַּמְחֻיָּב, וְזֶה בְּחִינַת: הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

איך עושים את זה ? -

'למה אני שואל את השאלה הזאת' כי לאנשים נראה שכאילו הוא הסביר את זה נראה שכל התורה הזאת מספקת אבל אנשים עדיין שואלים, איך עושים את זה? אז אנשים לא רוצים לעשות עבודה עמוקה הם רוצים לעשות עבודה שטחית; איפה לוחצים כדי לסגור חלון? כמה תנועות אני צריך לעשות כדי להוריד אפליקציה? איך מכבים את המסך? הוא רוצה רק את הפעולה החיצונית ושזה יעשה מאליו אכשהוא ואילו כאן אתה צריך לגלות עומקים בנפש שיתרחשו עלייך. מצד אחד, אנחנו צריכים לדעת שאדם צריך להיות מחויב לדרך אבל באזשהוא שלב הדרך מחויבת לאדם, הקב''ה עשה שהדרך תהיה מחויבת לאדם. דהיינו, אם אדם שוקע בהתבודדות הוא נכנס לעומק עצום שפתאום הוא ירגיש 'אני כבר לא שולט העומק מושך אותי פנימה בעונג גדול מאוד.. והעומק מושך אותי והעומק מגלה לי עוד דברים' רק אנשים לא נכנסים לזה. חלק גדול מאוד מהבעיה של הדור הזה זה שהוא קוטבי לכיוון הלא נכון; מצד אחד, הוא מסטול מסמים לגמרי ומאבד שליטה ומהצד השני, הוא אוהב שליטה, הוא רוצה להיות תמיד ער; אי אפשר להפנט אותו, אי אפשר לעבוד עליו הוא חבל''ז. אז מה הוא עושה? הוא לא נכנס באמת למציאויות כאלה שבו הוא משחרר.. עכשיו 'לשחרר' צריך טיפה זמן, אין לזה תהליך שאני יכול להגיד לך 'תחשוב את זה ותחשוב את זה יקרה ככה' לא זה תהליך של השקטה מהסגנון הזה שאם עושים את זה, התהליך יהיה מחויב אליך, התהליך ייקח אותך ואז באזשהוא שלב אתה תרגיש ממש 'אין'. אם אתה תלך לפי מה שהוא אמר כאן רק תיתן לזה טיפה זמן 'אתה לאט לאט תרגיש שאתה באמת אין'.

עכשיו תתארו לעצמכם שאתה עומד ככה ב 'אנוכי ה' אלוהך'

אז אתה נכלל בו, אתה נהיה נצח ברגע אחד.. אז זה ענינו של היום הזה.

בואו ננסה לעשות את זה, מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללכת לפי מה שהוא אמר כאן

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה,הכוונה שאני נמצא בהכרה. דיברנו על זה שכשאדם נמצא בירידה רק שיהיה מודע רק תחזיק ראש, אומנם זה גדול עלייך והאירועים הנפשיים הם כאלה שאתה לא יכול לצוף מעל פני המים, זה יותר גדול עליך, אבל תהיה מודע לזה שאתה בשקיעה, אז זה נקרא 'הנעור בלילה'.

 וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי,כי אין לך ברירה אתה 'יחידי', מי יעשה את העבודה הזאת בשבילך? אף אחד לא יעשה את העבודה הזאת בשבילך.

 וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה – כאשר המטרה היא לא סתם צלילה אלא תשומת לב שאתה אומר 'אני עכשיו מפנה את המחשבה שלי, את תשומת הלב שלי - לבטל את עצמי.

הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: (אבות פ"ג) ככה הוא הופך את עצמו להיות מחויב המציאות

אז איך עושים את זה?

התהליך הראשון זה שפלות וענווה -

באמת לנסות להבין על מה אנחנו כ''כ נלחמים פה? האדם מרגיש כאילו הוא נלחם 'אני חייב להילחם אם אני לא ילחם על עצמי אף אחד לא..' על מה אתה נלחם? כתוב ''ונסתם ואין רודף'' אתם בורחים ואף אחד לא רודף אחריכם, זה אחד הקללות שמופיעות בתורה. זה ממש ככה, אנחנו מדומיינים לגמרי 'לא אף אחד לא יעבוד עלי', מי עובד עליך? בוא תגיד לי יש עכשיו משהו שמנסה לעבוד עליך? 'לא חברת הטלפונים, yes/hot.. '. על כל פנים לצורך העניין הזה אנחנו לא צריכים להתעסק עם הדברים האלה כי זה מאוד משאיר אותך פה, זה מאוד מקטין, זה ממש putting downלאדם שמשאירים אותו במאטריקס ע''י זה 'שהמזכירה צועקת עליו, המנהל בנק מתחמן אותו' זה מעצבן אותו אז הוא ככה, הוא כל היום סביב הזנב שלו כי הוא אומר 'לא יעבדו עלי, אני לא אתן שיעבדו עלי' אבל מה אתה עושה 'מבזבז ככה 70 שנה'? המנהל בנק בא צעק עליך פעם אחת אח''כ הוא יכול ללכת לשתות ולעשן אתה מתעצבן כל היום בגלל מה שהוא עושה, אח''כ משהו מפטר אותך 'זהו הוא פיטר אותך הוא שכח ממך' אתה הולך עם זה חודשים 'איך פיטרו אותי.. את הוד מעלתי, איך העזו' ומבזבזים זמן על כלום.

אז כאן צריך להגיע לרגע של גדלות ולהגיד 'אני לא צריך את זה בכלל' זה לא רלוונטי אני לא צריך לריב עם אף אחד; לא עם הבירוקרטיה, לא עם המדינה.. אנשים מריצים דמיונות העיקר להאשים משהו, הוא לא מוצא: אימא שלי, אבא שלי, המדינה, ראש ממשלת ישראל, דונלד טראמפ.. העיקר שיש את מי להאשים. במקום זה אפשר להשתחרר מכל זה אפילו אם יש צרות ומועקות באמת, תהיה בתוך הצרה אבל הראש עצמו צריך להיות מחוץ לצרה. אדם נניח נמצא בחובות, הוא נמצא בחובות 'מה לעשות' אבל הראש לא עצוב מזה כאילו אתה חי לא כשאתה מקושר לזה אתה ב detachmentגמור לצרה. הצרה נמצאת היא נמצאת anywayלמה אתה צריך להיות כל כך בצער מהצרה? המינוס נמצא 'כולם במינוס, ישתבח שמו, תענוג גדול, פעם לא היה מינוס היום יש אפשרות לקחת מינוס', אנשים נמצאים במינוסים אדירים וחיים כמו מלכים, אתה רואה בנ''א עם טבעות כאלה, שרשראות כאלה 'ואחי אני במינוס', אתה מסתכל עליו ואומר 'אתה נראה דווקא די בסדר''. אבל ההזדהות שלו עם הצער כאילו הופכת אותו להיות כזה 'לא צריך, הכל בסדר' אנחנו נעבור את זה anywayאז צריך זמנים של גדלות כאלה שבו האדם מאיין את זה, מאיין מלשון 'אין' להפוך את זה. 'אל תיתן לזה להיות חלק מהנשמה שלך' זה חיצוני 'בסדר אז זה נמצא, מה לעשות, אז הצרה נמצאת ואתה במינוס 10 במינוס 50 בסדר תעשה כל שביכולתך לסגור את זה בלי ההצמדות הרגשית הזאת שמאמללת, יש אנשים שזה הקטע שלהם, זה החיים שלהם להתאמלל, תעזוב את זה, זה נמצא בחוץ 'תסגור את זה לאט לאט' מה שאתה יכול לעשות תעשה.

יש מחקר שנעשה ב tedהם בודקים בכל חלקי האוכלוסיה לראות איזה אוכלוסייה מאושרת? ולא מצאו מובהקות סטטיסטית 'אתם יודעים מי המקום הכי מאושר בעולם'? ישראל בני ברק, זה מחקר, תיכנסו תירשמו 'המקום המאושר ביותר בעולם' ישראל בני ברק. ומה יש להם? 1200 ש''ח מהכולל, אם תראו מה הם אוכלים 'בתוך סיר גדול הם שמים קצת מלח וחתיכה של עוף' ומזה הם חיים, כל בני ברק מלאה בפופקורן כי זה משביע, זה סותם את הבטן לילדים אז נותנים לילדים 'תיקחו פופקורן ותלכו לישון' והם מאושרים. למה? כי הם יודעים שהם עניים, הם כבר השלימו עם העובדה הזאת הוא לא מצפה עכשיו להיות עשיר אז הוא חי עם זה בסדר. הוא לא בוכה 'למה אין לו אוטו', הוא טוחן את רחוב רבי עקיבא ברגל, הם גדלו ככה זה המנטליות.. ''אחד מבני ברק שואל אותי 'איפה בית מדרש של זה וזה' אני אומר לו 'זה בערך שלוש עשרה בלוקים מפה אני אקח אותך לשם' לא אני אלך ברגל 'למה ברגל'? הייתי בהלם מההצעה שלו 'חם אמצע הקיץ' .. 'אני אלך ברגל' והוא לא עלה איתי לאוטו הוא הלך ברגל. למה? מורגל, אבא שלו הלך ברגל, סבא שלו הלך ברגל אז הוא לא מסתכל עלי כאילו אני יותר טוב ממנו או פחות טוב ממנו 'אני הולך ברגל'. רק אנחנו, לא יהיה לנו אוטו כי יש פנצ'ר באוטו 'הלך האוטו אל תשאל, אני צריך להגיע למכולת שנמצאת שני רחובות מפה קשה לי' אז זה הדמיונות שלנו ואנחנו מוסיפים דמיונות לצרות וזה צריך להפסיק.

אנחנו צריכים ליצור detachmentהתנתקות מהכל זה לא אומר אפתיות אלא פשוט העדר מעורבות יתרה, זה מעורבות יתרה, אז הילד לא אוכל, אז הילד דיבר גסות, אז הילד אמר משהו 'בסדר אז עכשיו צריך לא לישון בלילה' מחר הוא יפסיק לדבר ככה. אז התהליך הזה של ההתבודדות זה הגעה לגדלות, צריך להגיע לגדלות והגעה לגדלות עצמה, קודם כל אני צריך להגיע בעצמי לכזאת שפלות של איון, לאיין את זה, באמת להגיע 'ממה אני מתרגש בדיוק'.

ספציפית גם כן העיון הגדול זה שאני ינסה להבין 'מה בעצם האני שלי' ז''א מה אני מחזיק על אנשים אחרים בהתנשאות: 'במה אני יותר טוב מבנ''א אחר' אז אני יודע עוד ספר 'בזה אני יותר טוב ממנו'? אז גם את זה, לאיין את הידע, לאיין את החשיבות העצמית, ההתנפחות הזאת לא מועילה לאף אחד. אף אחד לא ייתן לך נראות כדי שיראו כמה אתה חכם וגם אתה מתנשא על הבריות, מה עשינו בזה? 'חטא על פשע'.

יוצא שהתענוג הכי גדול זה להיות עפר הארץ זה התענוג הכי גדול..

הגות

אז בואו ננסה לעשות את זה ואת זה עושים בשקט כמו שאתם רואים, 'בשקט' הכוונה בהתבודדות עצמית, הגות, זה ''הנעור בלילה'' קודם כל להיות מודע אפילו בלב הבורות. ''מהלך בדרך יחידי'' אף אחד לא יעשה את זה בשבילך צריך לשקוע ו''לפנות ליבו לבטלה''. וכל אחד יודע את הנפש שלו כתוב ''יודע איש בנפשי''; את הגדלות שלו, את השטויות שלו, את העצבים שלו, את הדווקא שלו - לבטל את זה ולהגיע למצב שאתה רק ''מחויב המציאות'' אתה חלק מנצח שכולנו שותפים אליו. אתה לא תהיה יותר טוב ממשהו אחר, אתה לעולם לא תהיה יותר טוב ממשהו אחר למעלה אין היררכיה רוחנית הכל אחד 'אף אחד לא יקבל יותר מדליה מהשני'. הקב''ה עשה שכולנו נצליח זה מבחן שכולם יקבלו בו 100 ואין כאן עניין של מי קיבל 100 קודם 'זה שרבי שמעון גמר את התיקון קודם זה לא משנה לקב''ה'. יוצא שאין ערך אפילו לעבודה שלך, רק הקיום שלך פה זה זכות להיות שגריר של הקב''ה וזהו 'תעשה את העבודה שלך 70 שנה וצא, תפנה את זה למשהו אחר' וזאת ענווה גדולה מאוד להיות בנראות ולא בנראות..

בואו ניתן לזה כמה דקות, נראה אם אנחנו מסוגלים להגיע לזה

'אני רוצה שאתם תתבייתו על ההרגשה כי בשבועות אני לא רוצה שתעשו תהליך מחשבתי, אני רוצה שתרגישו כבר את הרגש שייווצר לכם ותתבייתו על הרגש, אתם תחזרו לרגש שיווצר לכם

אז ממש להגיע למצב ''אנוכי עפר ואפר''.

ניתן לזה 5 דקות, תתחילו..

לאט לאט להתעורר..

אחרי ההגות

זה תענוג גדול להגיע למצב כזה שהגיעו אליו הגדולים ביותר: אברהם יצחק יעקוב משה רבינו ''ונחנו מה כי תלינו עלינו'' אנשים חושבים שזה חס ושלום הזנחה אז זה לא הזנחה. לא רק שזה לא הזנחה זה למעשה לקיחת אחריות הכי גדולה כי ככל שאתה יותר מנסה לשלוט על העולם הזה, זה מקטין אותך, העולם יותר מקטין אותך וככל שאתה יותר מרפה מן העולם הזה אתה יותר מתחבר אליו מכיוון שאתה לא עושה את זה ברפיון אתה עושה את זה בלעשות את רצון ה'.

מה רצון ה'? אחדות שלום אהבה כתוב ''הבוטח בה' חסד יסובבנו'', מה הכוונה? יש הרבה שאין להם בטחון בקב''ה הם רגילים לעשות חישובים של הכנסות הוצאות 'אם אני לא יעבוד לא יהיה לי'. העניין של הביטחון בה' זה הביטחון הפנימי של מה שאתה ו''חסד יסובבנו'' יש חסד מסביבנו ואדם שאינו נמצא בביטחון הזה של המהות שלו הוא לא רואה שיש חסד סביבו, יש חסד סביבנו כל הזמן אז זה הבוטח בה'. ה' זה דבר שנמצא בתוכנו זה מחויב המציאות זה עצמות הבורא, זה האור, זאת האהבה, זה השלום. אתה צריך להחזיק את המילים האלה אפילו אם תחזיקו רק אחדות אהבה ושלום, זה מספיק ואז ''חסד יסובבנו'' משום מקום העולם ייתן לך שפע כי החסד מסובב אותך. בכלל דוד המלך אמר ''אך טוב וחסד ירדפוני'' הם רודפים אחרי ''כל ימי חיי'' אבל זה רק אם אתה בוטח בזה.

אבל זה אומר שאתה צריך לזרוק את התדמית העכשווית שלך; זה אומר שלא חשוב לנצח בוויכוח, לא חשוב בכלל לנצח, לא צריך להיות wise guy. יש הרבה מאוד אנשים שיש להם comebackאתה אומר לו מילה הוא לא יכול לשתוק הוא חייב לענות, למה? כי גם הוא חכם גם הוא יש לו מה להגיד 'אתה לא חייב' ''והמשכיל בעת ההיא ידום''. שתיקה מובילה להרבה מאוד ענווה להרבות הרבה בשתיקה ''לא מצאתי לגוף טוב אלא השתיקה'' ואז אפשר להגיע למצב שאדם מייצג רק את הקב''ה אז הוא מבוטל בתוכו. אבל לייצג את הקב''ה יש 'תורי תורה' ויש 'אהבה אחדות שלום ופשטות' ואדם שהנפש שלו לא עושה אהבה אחדות ושלום בידוע שהנפש שלו רעה והוא בעל גאווה גדול מאוד ויש אנשים שעושים את זה בשם הצדק אבל בסופו של דבר, מה אתה עושה? פירוד. אדם שהנפש שלו שפלה וענווה מרפה ובהרבה פעמים ההוריה היא ככה ''הרפו ודעו כי טוב ה'' ''ה' ילחם לכם ואתם תחרשון'' זה נראה הרבה הוריות של הזנחה אבל זה לא הזנחה, זה העניין שאתה אומר 'אני לא יודע איך לפתור את המצב הזה' אם אני ינסה לפתור את המצב הזה אני יריב עם משהו, מה אני עושה? מרפה אני אתן לקב''ה, היקום הרי חוזר תמיד לאחדות שלו היקום תמיד חוזר לטבע הרוחני שלו אז אם אתה מנסה להתערב ביקום אתה קרוב לוודאי עושה ההיפך, אם אתה מרפה ליקום היקום יודע מה הוא עושה

לאט לאט, לא לנסות לנצח אף אחד, לא להשפיל אף אחד, לא לשחק אותה יותר חכם מאף אחד, אין לזה טעם, זה לא רלוונטי באמת לכלום, אין לזה נקודות לעולם הבא.

לשתוק...

באנו לפה לאהוב ובאנו לפה לעשות שלום וחסד - כל הזמן תחשוב איך אתה מטיב ותתבטל לעובדה הזאת. ה' הוא טוב ומטיב גם אתה תהיה כזה ואז אתה נהיה מחויב המציאות..

 

שנזכה בעז''ה