Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
 סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבורא חלק ג'

סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבור…

ההוויה שלך היא אלוקית, בגלל שההוויה שלך אלוקית ככה היא תתנהג

להמשך
פרשת נשא- עניין כוונת הלב

פרשת נשא- עניין כוונת הלב

הרבה פעמים בעבודת ה' שלנו אנחנו מרגישים תקועים אבל למעשה המילה תקוע לא נכונה אלא אנו נמצאים על צומת 

להמשך
הכנה לשבועות

הכנה לשבועות

הכנה זה אומר שהכלי הוא גדול רק הוא מורכב מ 50 חלקים, 50 רבדים, 50 דרגות עומק 

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

סוד תפילת הבורא

הרב אריה חיים נווה

 

אז למה האנושות עכשיו משתוללת? שוב, היא לא משתוללת באקראי, היא משתוללת תחת מעשה המרכבה, ותחת מעשה המרכבה יש גבר עם גבר ואישה עם אישה ויש שליט עריץ ויש שליט מושחת ויש דמוקרטיה וסוציאליזם, יש כ"כ הרבה צורות משטר והקב"ה אומר' בבקשה, "ישחקו הנערים לפניי" זה אדרבא. שוב, כל זה זה הוא, אתם צריכים לדעת שוב שכל זה זה הוא כי כביכול יש לנו כאן 'אורות דתוהו בכלים דתיקון' כמו שאומרים בחב"ד, שזה בסדר שיהיה גם את התמיהה הזאת, גם "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, הארץ הייתה תוהו ובוהו" גם זה צריך להיות, גם זה חלק מן הבריאה, גם זה חלק ממנו שישנם מקומות כביכול שהם עדיין בתהליכי הכנה ועדיין הם לא דברים סגורים והאנושות מלבישה על זה. אז גם אם אנחנו רואים כאן את כל הדברים האלה אז תעזבו כרגע את בעלי המוסר, אנחנו לומדים קבלה ויוצאים החוצה מחוץ לתמונה כדי להסתכל על הבריאה, אז אנחנו מסתכלים על הבריאה ואנחנו רואים את הבריאה משתוללת אבל הבריאה לא משתוללת, בתוך מעשה המרכבה ידוע, יש גם חוקים למעשה המרכבה מה צריך לצאת ואיך הדברים צריכים לקבל מלבוש ומה יהיה עם האדם שמלביש את מעשה המרכבה? אז לא לדאוג' היום זה גבר עם גבר, לעתיד לבוא הוא יהיה אחלה סטרייט והוא יהיה צדיק גדול מאד והכל יהיה בסדר.

גם רבי עקיבא בגלגולים הקודמים שלו היה אנס, אח"כ נהיה רבי עקיבא, אז היו לא מעט שהם היו מאד מושחתים בכ"כ הרבה צורות ועם הגלגולים, עם הזמן, התיישרו כולם. אז אתה אומר' שוב, השאלה עומדת בעינה: אז למה לא ליצור מוצר מוגמר? זו השאלה. למה לא לעשות מוצר מוגמר? אז שוב, בגלל שאנחנו מלבישים את המבניות של הבורא, במבניות של הבורא זה מתחיל מעולם התוהו, כביכול הקב"ה בעצמו תוהה, ובעצמו יש לו מעשה המרכבה ואח"כ הוא מוציא את הדברים לפועל לאט לאט לפי הסדר אז האנושות גם כן מתחילה לפי המבניות של הבורא, מתחילה בעולם של תהיות עד שהיא מתיישרת ומגיעה למעשה בראשית, היא בעצמה מגיעה למעשה של תיקון. תבינו' אנחנו מלבישים מבניות קיימת, אין כאן עניין של לשאול' למה לא עשית את הכל מושלם? אם זה היה קיים אז זה אומר שהוא היה מושלם והוא היה חד מימדי, הוא היה כאילו בעל דמות אחת מושלמת ואז כולנו היינו מלבישים את המושלמות הזאת וזהו, זה לא היה זז גם כן, לא הייתה לזה תנועה.

אבל בגלל שהמבניות של הבורא זה שיש לו עולם של תוהו, יש לו מעשה המרכבה, יש לו מעשה בראשית, לא סתם מספרים לנו: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו" זה מתקיים כל הזמן. הרי אמרנו' בכל רגע ורגע רגע ורגע, המבניות הזאת שכתובה בתורה, הכל מתקיים. זה הכל גלגלי שיניים שפועלים כל הזמן. אעפ"י שאנחנו עוברים בפרשות, צריך כל הזמן לחזור אחורה לפרשת בראשית ולראות: פרשת בראשית עדיין פועלת, יש עדיין בראשית כל הזמן, והארץ הייתה תוהו ובוהו כל הזמן, אדם הראשון אוכל מהתפוח כל הזמן, אברהם אבינו עדיין עוקד את יצחק, כל המקרים עדיין מתרחשים רק הם מתרחשים בצורה של שוב, מבניות. ז"א, אם אנחנו נצליח להיכנס עם התודעה פנימה, אנחנו נראה את אברהם אבינו עדיין עוקד את יצחק ואנחנו נראה עדיין את אדם הראשון אוכל מעץ הדעת טוב ורע. ז"א, אנחנו יכולים לחלוש, כמו שאמרנו זה פשוט מסודר כמו ספר אז כמו שאתה יכול לחזור אחורה ולקרוא, עובדה; כל שנה אנחנו קוראים על עקדת יצחק, וכל שנה אנחנו מתרגשים מזה וכל שנה שרים שירים לזה וכל שנה אתה חי את זה כאילו זה עכשיו קורה וממשיכים קדימה.

 

צריך להכיל ולקבל שכל המציאויות מתרחשות בו זמנית -

אז כל המציאויות מתרחשות בו זמנית כי יש כאן שלימות רק צריך לעכל את זה, אל תתבלבלו, אל תיבהלו, זה הקבלה. למה קוראים לקבלה חכמת הקבלה? כי צריך לקבל את זה. אדם צריך לאט לאט לאט להכיל את זה. וזה בסדר זה לא מסובך וזה מותאם לכל אדם, ואעפ"י שכתוב: "לאו כל מוחא סביל דא", "כל מוחא סביל דא", אנחנו חלק אלוקה ממעל אנחנו יכולים להגיע לזה, זה לא מסובך. ולאט לאט, הקב"ה גם מנגיש לנו את זה רק היו זמנים שהוא לא רצה שזה יתגלה כי הוא לא רצה שאנשים יגלו את זה אבל לאט לאט עם הזמן הוא חושף עוד וחושף עוד וחושף עוד, אז יש ספר שבא ומלביש את מה שהוא רוצה שנחשוף.

 

הרב אשלג כתב המון המון כתבים אז מתעצבנים למה העמותה שלו, למה המשפחה שלו לא מוציאה את זה. זה לא תלוי בהם, הכל בעתו ובזמנו, מתי שהקב"ה ירצה שיצא עוד מאמר, יצא עוד מאמר, אותו דבר, יש כל מיני כתבים שמסתובבים, ספרים קדושים שבאו מהגלות וכועסים על משפחות שנמצאות בבני ברק ובמאה שערים 'תוציאו, זה חבל, ספרים שעוברים לכם בייחוס, שלוש מאות שנה, ארבע מאות שנה, מידע חשוב, אולי כל עם ישראל צריך אותו'? ואתה רואה שהם ככה בפחד, זה לא תלוי בהם, זה הכל ממנו. מה שצריך לצאת יצא בדיוק בזמן. אז לאט לאט, לאט לאט . קודם כל זה חשוב שאנחנו נדע את זה, אם אנשים ישאלו: מה עושים עם זה? לא עושים עם זה כלום, השם שלם השם אחד ושמו אחד, הכל בסדר. אנחנו רק צריכים לעכל את זה, אנחנו רק צריכים להבין את זה ואנחנו צריכים לחיות כבר בחירות, אנחנו לא צריכים להרגיש לחוצים להשיג משהו, אנחנו לא משיגים שום דבר, רק הבנה.

 

"עבדו את השם בשמחה" -

זה הכל כמו שכותב הזוהר: למה כל זה ניתן? "בגין דישתמודעון ליה" - רק שיהיו מודעים לזה. אתה חי את זה anyway, אתה תצטרך לעבור את מה שאתה תצטרך לעבור anyway, רק אתה יכול לעשות את זה בשמחה, אתה יכול לעשות את זה בשותפות: "אומר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אתה אלא עימי אתה בשותפות". אז לאט לאט אני כאילו חי אבל אני חי עכשיו עם שיתוף פעולה, אני מבין מה המהות שלי, אני מבין שאני שגריר, אני מבין שאני צריך לבטא את הקב"ה.

עכשיו עניין של איך חיים, איך אני צריך למעשה לחיות את החיים האלה? אז שוב, כי זה הכל עניין גם כן של בשלות נפשית, זה הכל עניין של בשלות נפשית. שום דבר מזה הוא לא חיצוני, אני לא יכול להוכיח את זה לאף אדם, זה מסע בתודעה, כל אלה שמנסים לעשות הוכחות מדעיות לקיומו של האל ודברים כאלה זה סתם חבל על הזמן, מיותר לגמרי, זה מסע בנפש. עכשיו, יש שהמסע בנפש יבשיל על ידי ייסורים ויש שהמסע בנפש יבשיל על ידי מחשבה; אדם חושב, מתבונן, לומד קצת פילוסופיה, לומד קצת עניינים, מתחיל לשאול שאלות, לאט לאט יש לו ריאליזציה, לאט לאט הוא מתחיל להבין, כאילו וואלה זה ככה, ואז הוא מתחיל להתיישר.

התפקיד שלנו, התפקיד של כל יהודי ויהודי ושל כל מקובל ומקובל זה לאט לאט לאט לאט לחשוף את המציאות, לגלות אותה, למפות אותה, לראות באיזה מקום הוא נמצא, להוריד את הלחץ, יש לנו לחץ נפשי להשיג משהו, אנחנו לא צריכים להשיג שום דבר, אתה לא צריך להשיג שום דבר, אמרו לנו: 'התכלית היא הדרך והדרך היא התכלית', הקב"ה ברא את עולמו "להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו", אתה לא צריך להגיע לאנשהו, לא מגיעים לאנשהו, שתגיע לאנשהו זה כאילו כמו לחזור להתחלה, אתה תראה' אהה, הכל אחד. מה הרעיון היה שלפני שיעקב אבינו נפטר הוא אמר: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"? אל תרוצו, שאחד זה אחד, לא רוצים לעשות משהו, זה אחד, זה כבר הכל אחד. רק אתם תבינו ואתם צריכים לחיות כביכול במקום של שמחה ושותפות ומלאות גם אם אתם תהיו נכים, חרשים, בלי כסף, בלי השכלה, בלי שום דבר, פשוט תהיה בתוך הבריאה עצמה ותהיה שמח ותהיה שותף ותקבל את הגורל שלך ותקבל את מה שאתה צריך לעשות והכל בסדר, אל תהיה מודאג מזה "עבדו את ה' בשמחה".

 

עכשיו לנו זה נראה תפל בגלל שאנחנו תפלים, זה נראה לנו תפל אבל זה למעשה לא תפל כי ברגע שאתה מבין את זה, אז קודם כל צריך להפסיק להיות לחוץ להשיג דברים, אדם בשקט יכול כביכול לאמלל את עצמו. עכשיו באמת בחוץ לא קורה כלום כי מה שיקרה זה רצון השם רק האמלול הוא פנימי. על מה באים כל ספרי המוסר? על מה באים כל הזמן ללמד? על מה כל האזהרות? באים להגיד לאדם' פשוט מאד, המקום הפנימי שניתן לך בתוך הנפש נורא סוער ואתה סוער סתם, יש שם סערה סתמית והסערה הסתמית הזאת לא מאפשרת לך לחיות את החיים שלך עכשיו בכיף ובטוב ובסדר, ושוב, הקב"ה מראה לנו דוגמאות, דרך המציאות הוא מלמד אותנו. יהודי צריך לשים לב, אנחנו הרי צריכים להגיד את זה, אדם צריך להגיד' כתוב: צריך להגיד "כל העולם לא נברא אלא בשבילי", לא נברא בשבילי כדי למצוץ אותו, זה לא בשביל שאני אוכל ושאני אשתה זו לא הפואנטה, אלא שאני אלמד, כי כל זה נברא בשבילי, זה כאילו נברא כדי לעזור לי בלמידה הזאת.

אז אם זה נברא בלמידה הזאת אז אני שואל את עצמי למשל למה היום עולם המשחק, הוליווד וכיוב' זה הכי טרנדי, הכי נפוץ? רואים את זה בכל דבר; במשחק, בטלוויזיה בתאטרון וזה עוטף אותך ופרסים וכו', אז הקב"ה מנסה להראות לך, תשמע' זה כמו משחק. אתה אומר לו' מה כמו משחק? אני פה לחוץ כמו לא יודע מה, יש חס ושלום ילד כזה ויש אמא פה וזה שמה ולחצים ופה, אז הוא אומר תשמע' אם אתה היית שחקן, נניח זה התסריט ואתה היית שחקן בהוליווד והיית משחק בדיוק את אותו תפקיד בול את אותו תפקיד, איך הייתה הנפש שלך שמה באמת? היית בסדר רק היית משחק אותה נכון? היית רק משחק את הדמות, אז הוא אומר: תשחק את הדמות, אבל מבפנים אני רוצה שאתה תהיה שליו, אני רוצה שאתה תהיה שפוי, אני רוצה שאתה תעבוד כמו שצריך, תגיב, אף אחד לא אומר לך לא להגיב; תשעה באב – שב על הרצפה, תיקון חצות, מה שאתה צריך לעשות תעשה, חתונה – תרקוד, הכל בסדר אבל אתה שחקן בסרט, אל תאבד את ראש כי איבוד הראש יכול לבוא בקטע של הזדהות, שאדם אומר: 'זה שלי איבדתי את זה' או 'זה שלי זכיתי בזה' זה שלי השגתי את זה', לא, לא שלך, אתה שחקן בסרט, אתה ניצב בהצגה, אתם ניצבים כולכם היום, כולנו ניצבים.

 

קשה לאדם לקלוט את זה, הרב אשלג כתב על זה מאמר, במאמר ב'פרי חכם' הוא אמר שהמלך ראה שאחד השרים שלו מאד אוהב אותו אז הוא רצה להצחיק אותו, רצה לעשות אתו כאילו מעין איזשהו משחק אז הוא אמר' הוא יצא מהחדר, כשהוא יכנס אתם תעשו כאילו אתם באים להרוג אותי נראה איך הוא יגיב, אז נכנס השר והשומרים שלו פתאום מפנים למלך חניתות ורצים להרוג אותו אז השר רץ ומשתולל, נהיה אדום, רב איתם וכולם צוחקים בתוך הסרט והוא לא מבין מה כולם צוחקים, אז תבינו' הרב אשלג כותב על זה מאמר שלם אז תקלטו' שמים דוסים, שמים כנגדם ים של חילונים שאומרים' נחלל לכם את השבת ואז הדוסים ככה רועדים ונלחמים על השם ולמעלה צוחקים, "אז ימלא שחוק פינו", אבל זה ככה, אתם צריכים לדעת שזה ממש ככה. מי שמבין את זה רואה את הצחוק, רואה את זה שזה ממש ככה. יש שר שאוהב אותו, יושב בבני ברק, במאה שערים, נניח (הלוואי שזה היה שר) ויש את השומרים שלו שזה החילונים ואז הוא אומר להם: בואו תעשו כאילו אתם תוקפים אותי ואז הם תוקפים אותו ואז הוא נכנס פנימה והוא מגן, זורק אבנים, עושה בלאגן, לא מתגייס לצה"ל, בסדר.

על כל פנים, אז אומרים 'זה משחק, כאילו תירגע, תרגיע, הכל טוב, הכל נלקח בחשבון'. זה מאמר שלם, אתם יודעים איזה אומץ זה לכתוב מאמר כזה? מאמר שלם ב'פרי חכם'. אבל זה חלק מהעניין של רצו להגיד לך פשוט איך לתפוס את המציאות הזאת כי לאנשים יש צער נוסף שהם מוסיפים מצד עצמם שהוא כביכול לא צריך להיות או שהוא נשלט שאפשר לא להוסיף אותו כביכול, גם זה כביכול. אבל עד כמה שניתן לאדם המודע – אל תוסיף כל מיני דברים שלא צריך להוסיף אותם, צריך לקבל את זה, אתה צריך לאט לאט לאט לקבל את המציאות ולנסות להבין לאן היא הולכת. זה לא שאם עכשיו נניח החילונים יחליטו שהם פותחים את כל העסקים בשבת אז גם אני אעשה קונצים של דתי פנאט, גם אני אכתוב בפייסבוק ואני אצא להפגין וכל מיני דברים כאלה, אבל אני לא אשתגע בשביל זה, אני לא אקבל על זה אירוע מוחי, ז"א, גם זה צריך להיות בשפיות. הרמב"ם אומר: "האדם צריך להיראות כועס לבניו" צריך רק להיראות. כל דבר שאתה רוצה לעשות לילדים עצמם, תיראה כאילו מה שאתה עושה. למה? כדי לא לאבד את השכל, אתה צריך לדעת שאתה מפגין כאן רצון אלוקי, תפגין רצון אלוקי וכל סוג של הזדהות כלשהי היא בעייתית.

 

הנקודה היא ההתייחסות אל הדברים עצמם -

אוקיי, ומה עם הנפש בפנים בפנים באמת? אז אנחנו נשאל: מה הקב"ה בפנים בפנים באמת? אפשר להגיד על הקב"ה בפנים בפנים באמת שהוא שמח או שהוא עצוב או שהוא מה? אפשר לתת לזה label? אי אפשר לתת לזה labelזה שוויון נפש אלוקי שאליו אנחנו צריכים להתחבר שאי אפשר לדבר עליו, זה משהו שצריך להגיע אליו. אז זו נקודה מאד חשובה שאנחנו צריכים להבין את זה שאם אנחנו רוצים לסמן לעצמנו יעד, זה היעד. היעד הוא למעשה להתחבר כביכול למערכת הרגשית של הבורא, לחבר את המערכת הרגשית של האדם כביכול למערכת הרגשית של הבורא, כי אין מילים אחרות להגיד את זה אבל כביכול המערכת הרגשית שלנו הרי או בהזדהות, או נסערת, או משהו כאילו מתסיס אותנו, או בדיכאון, אבל אתה אומר' כן אבל מה הבורא מרגיש בכל זה? כשהבורא נמצא פה ויש את כל המציאויות האלה ואין רק את המציאות שלנו, יש עולם של מלאכים וישויות ומזיקים ודברים שאנחנו בכלל לא מודעים אליהם, אבל בסדר, אבל בפנים בפנים בפנים מה הוא מרגיש כלפי זה?

אז אותו דבר, יש אותנו ואנחנו חיים ויש לנו גם כן כל מיני נסיבות וסיטואציות, אוקיי, הקב"ה אומר 'בפנים בפנים מה אתה מרגיש כלפי כל זה'? זו השאלה, איך אנחנו עכשיו מפגישים את המערכת הרגשית שלנו שוב עם כביכול המערכת הרגשית של הקב"ה [דברי הרב נווה: שוב כי אין לי מילה אחרת לתאר את זה], איך מפגישים את זה? זו השאלה.

 

בעקרון יש לזה שם, השם הוא עונג, השם הוא שלימות, השם (הכוונה הname-  ה- label) זה עונג זה שלימות, זה רווחה, זה כאילו הכל בסדר, זה לקבל גם את השינויים לקבל את ההשתנויות, להיות שותף לבריאה עצמה זה גם להיות שותף למצבים המשתנים כי אתה גם מרגיש את ה- vibe, אתה מרגיש את הגלים איך הגלים חולפים והם משתנים, אתה מרגיש את זה ואתה מרגיש גם למה צריך לעשות את זה. במילים אחרות אתה כאילו כמו מרגיש את עצמך.

אחד מספרי הקבלה העתיקים ביותר אומר שדוד המלך יצא מחוץ לגוף שלו (אסור להגיד את זה, אנחנו מנגישים לכם את זה), ראה את הקב"ה יושב בהגות אז הוא נמצא יושב בהגות והגוף שלו עושה חילוף חומרים ואנשים משתוללים בפנים, אבל הוא בהגות מתמדת, הוא ב- bliss. אז ככה אנחנו צריכים להיות, כאילו' הכל בסדר, תחיה תעשה את כל מה שאתה רוצה אבל אל תשתגע, אל תזדהה עם שום דבר, תעבור את מה שאתה צריך לעבור כי אנחנו עוברים את מה שאנחנו צריכים לעבור.

[דברי הרב נווה: תחשבו' אם הייתי מחזיר אתכם אחורה לעבר שלכם, הייתי מחזיר אתכם עשרים שנה אחורה, שלושים שנה אחורה והייתי אומר לכם' אתם במילא תעברו את מה שאתם צריכים לעבור, אתם לא תצליחו לשנות את זה, את האירועים אתם לא תשנו, אתם עוברים בול, אין, בדיוק מה שקרה לכם יקרה לכם, אני רק נותן לך את האפשרות לחזור עם הדעת הזאת, מה היית משנה? רק את ההתייחסות שלך לדברים, רק את ההתייחסות. אומרים לך תשמע', מה שהפסדת כסף הפסדת כסף, מה שהרווחת הרווחת, מה שעשית עשית, מה שהצלחת הצלחת, מה שנכשלת נכשלת, אתה לא תשנה, כל אירוע יהיה ביל הוק וביל קוק כי אתה תלביש אותו אבל אני מאפשר לך לחזור עם השכל הזה אחורה ולחיות את כל זה עוד פעם מהתחלה רק יש לך אפשרות לחיות את זה אחרת מבחינת ההרגשה, איך שאתה מרגיש כלפי הדבר עצמו.

אז אותו דבר, בואו נעשה את זה לגבי העתיד, שיהיה מה שיהיה ואומרים לך אתה הרי יודע שזה יחלוף, מה שלא יהיה זה יחלוף וזה גם לא משנה איך זה יחלוף, נניח שדאעש יכרתו לנו פה את כל הראשים או שתהיה כאן מלחמת עולם שלישית, שיהיה אפילו את הדברים הכי גרועים שיכולים להיות, תראו ממש עד הקצה הכי קיצוני שיכול להיות, איך אמר שלמה המלך? 'גזי' – גם זה יעבור. כמו שעבר חורבן בית ראשון וחורבן בית שני והרוגי ביתר וגירוש ספרד, והרוגי יורק, מיליון ומאתיים אלף יהודים נשחטו שמה ואף אחד לא יודע מזה, והייתה את השואה, מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה, בסדר. איך שר מאיר אריאל? 'עברנו את פרעה נעבור גם את זה'].

אז הנקודה היא ההתייחסות אל הדברים עצמם - זה שאנחנו נלביש את האירועים אנחנו נלביש את האירועים והאירועים האלה הם חשובים כדי שאנחנו נלביש אותם (מיד נדבר על זה) אבל ההתייחסות שלנו לאירוע זה משהו אחר לגמרי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

דברי הרב נווה על יום ההולדת;

[תודה לבורא עולםשנתן לנו את הזכות הזאת, זכות כ"כ גדולה שכל יום אני מתעורר ואני אומר וואוו איזה דבר מדהים זה לדעת אותו, לדעת את המידע הזה ולחיות את זה זו זכות גדולה מאד. תחשבו' 6 מיליארד איש חיים על פני כדור הארץ, אנחנו יודעים את המידע הזה, זה מעט מאוד, זה אחד.

אח"כ הזכות היא של השכינה שהשכינה יודעת לחלק בינה לבין עצמה; היא יודעת כל יום מי ימות מי יחיה מי יהיה צדיק מי לא יהיה צדיק, היא מסדרת את זה, זה סופראורגניזם שבוחר בזה. אז בלי לשים לב כולנו מייצרים את האדם אז צריך להודות לשכינה שהיא ייצרה את הרגע הזה.

אח"כ כמובן צריך להודות לנוה קדשך;אנשים שעובדים 24 שעות ביממה ממש, ממש, זה מגיע עד להתשות מטורפות. כל עובדי המשרד שזה מלמטה עד למעלה, אין לא יום ולא לילה ובלחץ גדול ובהרבה מאד דרישות, להחזיק את זה זה דבר גדול מאד ואשריהם ואשרי חלקם שהם זכו לשמש תורה ככה בצורה כזאת, זה שכרם לעולם הבא, זה שכר גדול מאד.

וכמובן התלמידים; משה רבינו אמר לקב"ה כשהוא עלה לשמיים והראה לו איפה הוא נמצא בגן עדן: 'אני לא נכנס', הקב"ה אומר לו למה? אומר לו, אני לא הייתי מקבל את זה בלי ישראל, אם ישראל נכנסים אתי אני נכנס אם לא אני לא נכנס, אז הוא אומר לו: זה לא קשור לישראל זה שלך, אומר לו לא אני לא נכנס בלעדיהם, אז הוא אומר לו: טוב, הם יכנסו אתך. אז משה רבינו זה משה רבינו שיכנס, אנחנו נהיה כולנו לעתיד לבוא איפה שמשה רבינו נמצא, למה? כי בזכותנו כביכול הוא היה, נתנו לו את כל המעמד הזה.

אז בע"ה כולנו נעשה את זה ביחד, נהיה כאיש אחד בלב אחד, לא יהיה גדול וקטן והכל יהיה וזה התענוג הכי גדול. האמת היא שאנחנו לא חוגגים יום הולדת כי כתוב שמי שחגג יום הולדת זה היה פרעה. למה עושים בכל זאת את החגיגה? למה מאפשרים? הרבי מלובביץ' אמר שזה אחדות, שאיפה שיש מקום של אחדות זה מבורך וזה טוב מאד וההיפך, זה מקדש את מה שעשו לפרעה כי צריך כל דבר שיש אותו בתורה לקדש אותו.

אז ב"ה קדושים תהיו, אין מילים לציין את זה זה תענוג לבוא לפה, זה תענוג לדבר אתכם, זה המחזור הכי טוב שהיה מאז ומעולם אבל זה נבנה על כל המחזורים שהיו עוד קודם אבל תורה שהתקבלה בצורה כזאת נעימה, הרבה גילויים היו, הרבה אורות ואתה יודע שיש כאן הרבה כלים. היו שיעורים שיצאתי מפה בהתפעמות עצומה מהתלמידים. לפעמים יש מקומות שאתה מרגיש 'זה היה קשה' 'זה כאילו לא חדר', אתה מרגיש כאילו אתה מכין שיעור אפילו שאתה מעביר אותו בצורה רהוטה אתה אומר' העברתי הכל אבל לא היה, היה קיר.

ב"ה מאז שפתחנו את המחזור החדש יש פה לב אדיר, זה כאילו מתקבל וזה תענוג, אני מחכה להגיע לפה וזה דבר גדול ועצום מאד וזה יגיע מפה לכל העולמות כולם. אז ב"ה השם בחר פה נשמות אדירות, אתם נשמות אדירות שאני מרגיש יראה מכם מכל אחד ואחת מכם ואתם נשמות כלליות, אתם צריכים לזכור את זה ותכבדו את עצמכם, כל מי שנמצא פה זה נשמה כללית ומאחוריה יש עוד הרבה מאד ומפה יושפע שפע רב לכל העולמות כולם ואנחנו נדע את זה רק לעתיד לבוא. אנשים לא יודעים כמה הם ענקיים, יש פה נשמות ענקיות, דמויות מקראיות ממש, אני בא אני מרצה פה לאנשים שזה כמו 'משיח בן יוסף' 'משיח בן דוד', 'אסתר המלכה' 'רחל אמנו', אני פה בהלם, מעביר שיעורים לדמויות מקראיות, וזה ככה. ולמה ה' עשה את זה? אין מושג זה פשוט לשבת מול הסיפור המקראי. והרבה פעמים אני מדבר לאנשים, לשורש שלהם ואנשים מבינים את זה, כשאני רואה שמישהו נתקע אני מדבר כאילו לדמות וכשאני מדבר לדמות הוא פתאום כאילו מהנהן. זהו תבינו אנחנו נמצאים בעולם נפלא מופלא מופלא ואוטוטו המשיח יבוא ואתם תהיו בשורה הראשונה בעזרת ה', זה בטוח. שיהיה מזל טוב לכולנו בעזרת ה' לחיים ארוכים].

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

כאן נכנס משהו אחר לעניין – איך אני מתחבר לאלוקות? ז"א, אני חייב לקיים "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", [דברי הרב נווה: מבחינתי זה עיקר השיעור, עכשיו אני נכנס לפואנטה, הפואנטה של השיעור זה הדבקות - איך מגיעים לדבקות?].

 

איך מגיעים לדבקות? איך הדבקות באה לידי ביטוי ? -

נקריא מאמר ב'שמעתי' ונעבור לעניין הדבקות, איך הדבקות באה לידי ביטוי. [דברי הרב נווה: המאמר לא ארוך, מאד יפה ונחוץ, זה מאמר של כאילו כמו לדבר אבל לפי דעתי זה מאמר מאד חשוב, אני רוצה להעביר אותו בטלמסר].

 

'מהו שהקב"ה שונא את הגופים בעבודה'(מאמר 'קלו' בחלק ב'שמעתי' שנקרא 'יגיעה');

 

המאמר הזה מופיע בזוהר, שהקב"ה שונא את הגופים כביכול. אז אומרים' מה זה שונא את הגופים? אז קודם כל כבר נקדים ונאמר ששונא זה לא עם כל הרגשות המתלווים לזה, אלא שונא זה שונה זה נמצא בשינוי צורה, הפכיות הצורה, אז זה נקרא שונא. אז עדיין גם המושג שנקרא שונא זה לא הכוונה שוב כמו שאנחנו אמרנו' רגשות מיותרים של סלידה וניתוק, אלא אנחנו נמצאים בהפכיות הצורה אבל אנחנו צריכים לחזור בחזרה להיות בהשוואת הצורה.

 

כתוב "איזהו הגיבור הכובש את יצרו איזהו הגיבור שבגיבורים ההופך שונאו לאוהבו" אז המטרה של השנאה זה להפוך את השונא לאוהב, אז הקב"ה יהפוך את השונא לאוהב, הוא לא ישאיר את השנאה כשלעצמה וגם אין רצון להשמיד, אצל הקב"ה אין ראש כזה: 'אני אשמיד את מי שאני שונא אותו', ההיפך, "איזהו הגיבור שבגיבורים? ההופך שונאו לאוהבו". משמע הקב"ה ייקח את כל הגופים ויהפוך אותם לאש קודש.

"הנה הזוהר הק' אומר שהקב"ה שונא את הגופים. ואמר [אדמו"ר בעל הסולם] שיש לפרש הכוונה על הרצון לקבל הנקרא גוף. מה זה גוף? זה לא שהוא שונא את הגוף בגלל שהוא גוף. מה זה גוף? מה הוא מייצג? את הרצון לקבל לעצמו, אגואיזם, זו הכוונה והיות שהקב"ה ברא את עולמו לכבודו, כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". היינו שהקב"ה אומר שהכל צריך להיות לתועלת ה', לכן זה בסתירה למה שהגוף טוען שהכל בשבילו, היינו רק לתועלת עצמו. ובגלל זה אמרו רז"ל שהקב"ה אומר ש"אין אני והוא יכולים לדור בעולם".

אז מה הבעיה? למה יש כאן שנאה וסלידה? כי הם עובדים הפוך, כי הגוף אומר' אני רוצה לעבוד למען עצמי, אני צריך לשרוד, זה הרצון לקבל לעצמו והקב"ה אומר' אבל לכבודי בראתי את העולם, זה אני פה, הלו. אז יש כאן כאילו שתי אג'נדות מנוגדות, כאילו נוצרו כאן שתי רשויות וכל אחד לוקח לכיוון שלו.

"לפי זה יוצא כי עיקר המפריד מלהיות דבוק בה' הוא הרצון לקבל. וזה ניכר בזמן שהרשע בא, היינו שהרצון לקבל לעצמו בא ושואל: מדוע אתה רוצה לעבוד לתועלת ה'? עוד מעט אנחנו נקרא את זה בפסח 'מה העבודה הזאת לכם'?וחושבים שהוא מדבר כטענת בן אדם, היינו שרוצה להבין הדבר בשכל. אולם אין זה אמת, היות שאין הוא שואל למי האדם עובד, כי זו בטח טענה שכלית, כי מי שהוא בעל שכל מתעוררת בו טענה זו. אולם טענתו של הרשע היא שאלה גופנית, היינו שהוא שואל מה העבודה, כמו בן אדם אומר' מה אתה עושה פה? הוא לא מחכה לתשובה, הוא כאילו מתעצבן עליך, מה, מה אתה עושה?כלומר איזה רווח יהיה לך בעבור היגיעה שאתה נותן, זאת אומרת שהוא שואל: אם אתה לא עובד לתועלת עצמך, מה יהיה מזה לגוף הנקרא רצון לקבל לעצמו". בשביל מה אתה עובד? אז הוא לא מחכה לתשובה, הוא כאילו טוען טענה בשאלה הכביכול חוצפנית שלו.

"והיות שהיא טענה גופנית, אין להשיב לו אלא תשובה גופנית, שהיא: "הקהה את שניו", ו"אילו היה שם לא היה נגאל". מדוע? משום שהרצון לקבל לעצמו אין לו גאולה אפילו בזמן הגאולה, כי ענין הגאולה תהיה שכל הרווחים יכנסו לכלים דהשפעה ולא לכלים דקבלה". ז"א, גם בשעת הגאולה, מה זה גאולה? גאולה זה לגאול מישהו ממשהו, לגאול זה לשחרר, לגאול זה להוציא, להוציא משהו ממקום למקום. עכשיו, יבוא הרשע והוא בזמן הגאולה אתה לא יכול להוציא אותו כי הוא בתוך עצמו, הוא רצון לקבל לעצמו, אגואיסט, הוא לא ירצה לזוז, הוא בעולם שלו. נגאל זה בן אדם שהיה ברצון לקבל וגאלת אותו, הוא עכשיו לא נמצא ברצון לקבל הוא כולו השפעה.

 

"הרצון לקבל לעצמו צריך תמיד להשאר בחסרון, כי המילוי של הרצון לקבל הוא מות ממש. והסיבה היא כנ"ל כי עיקר הבריאה היתה לכבודו, שהפירוש יהיה: כי עיקר הבריאה – שיהא מגולה לכל שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו – הוא דווקא בזמן שהאדם אומר שהוא נברא בכדי לכבד את ה', אז בכלים האלו מתגלה מטרת הבריאה שהיא להטיב לנבראיו". הרי הקב"ה נקרא טוב ומיטיב ומכיוון שאנחנו רק מלבוש שלו, גם אנחנו צריכים להתחבר לטוב שלנו, לטוב שאנחנו ולהיטיב את זה החוצה. ואם האדם מתנהג היפך מזה אז הוא מתנהג היפך הגוף השלם, היפך הגוף האלוקי ואסור לאדם להתנהג היפך הגוף האלוקי, הוא צריך להתחבר לטוב שהוא, למלאות, ולהיטיב את זה החוצה, לעשות חסד, הוא לא צריך להיות משהו לעשות אותות ומופתים, לעשות חסד, לעשות שלום, להגיד דברים טובים, כל מה שהוא רק יכול כדי ליהנות את הזולת ובטח שלא לעשות ההיפך.

 

"לכן מוטל על האדם לבדוק עצמו תמיד, את מטרת עבודתו, היינו שיחשוב תמיד על כל דבר שהוא עושה – איזה נחת רוח יגיע מזה לבורא ית', שזה נקרא "כל מעשיך יהיו לשם שמים", היינו שכל מה שהאדם עושה, הוא רוצה בזה שה' יהנה מזה, הרי הקב"ה אין לו הנאה כהנאה, הוא ללא רצון לקבל, מה ההנאה? הנאה של שותפות, שאם אתה גם כן טוב ומיטיב כמו הבורא שהשם טוב ומיטיב, אז על הכיפאק. והקב"ה רצה ליהנות לנבראיו, איך הוא יהנה לנבראיו? פה, ע"י זה שאנחנו נהנה אחד את השני; נכבד אחד את השני, נהיה יראים אחד מהשני, ניטיב אחד עם השני, נעזור אחד לשני, בפשטות, לא מסובך.כמ"ש: "לעשות נחת רוח ליוצרו". ועם הרצון לקבל צריך להתנהג עמו ולומר לו: כבר החלטתי ששום הנאה איני רוצה לקבל מטעם שאתה רוצה להנות, היות שעל הרצון שלך אני מוכרח להיות נפרד מה', כי שינוי צורה גורם פירוד וריחוק מה'. אז הוא מסביר; אתה רוצה עניין של דבקות? אז אני אגיד לך, דבקות שלא תחשוב שזה דווקא להגיד שמות קודש ולעשות ייחודים כמו האריז"ל או כמו הרש"ש הקדוש, זה לא חייב להיות כזה דבר, הקב"ה טוב ומיטיב והוא ברא את עולמו להיטיב לנבראיו, תראה איך השמש זורחת, הפרחים פורחים, ב"ה יש שפע גדול מאד, אז גם אתה תעשה את זה. שאיפה שאתה תהיה תמיד יהיה טוב וחסד, איפה שאתה נמצא תמיד תהיה אהבה, תמיד ישרור השלום, תמיד החכמה היא זאת שתהיה, לא מסובך. ולעומת זאת, במקום שבו אתה מתנהג בצורה אגואיסטית אז אתה נמצא בשינוי צורה והדבקות היא להיות במקום הזה, להיות במקום של השוואת הצורה – טוב ומיטיב.

 

"והתקווה של אדם צריכה להיות (היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה') שיזכה שה' יאיר עיניו ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש", אותה – היינו השכינה הקדושה, הכוונה השכינה הקדושה, מי זה אותה?ומבקש שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" וכו', והנה השכינה הק' נקראת בית ה'. אז "שבתי בבית ה'" שאני אהיה ראוי לשבת בבית ה' שזה פה, עם השכינה הקדושה שזה עם ישראל ולהעניק כמו הבורא, להזין את השכינה.

"ובאמור נבין מה שדרשו חז"ל על הכתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון" – מה זה ביום הראשון?ראשון לחשבון עוונות. ויש להבין, מה השמחה אם יש כאן מקום לחשבון עוונות? ואמר: שאנו צריכים לדעת שיש ענין חשיבות ביגיעה, שאז יש מגע בין האדם להשי"ת, כלומר שהאדם מרגיש שהוא נצרך להשי"ת, היות שהוא רואה אז במצב היגיעה שאין מישהו בעולם שיהא בידו להציל אותו מהמצב שהוא נמצא כי אם ה' לבדו, שאז הוא רואה ש"אין עד מלבדו", לכן יש לו מגע הדוק עם ה'. ואין האדם יודע להחשיב את המגע הזה, כלומר שהאדם צריך להאמין שאז הוא דבוק בה', כלומר שאז כל מחשבתו היא רק בה', היינו שהוא יעזור לו, אחרת הוא רואה שהוא אבוד. ז"א כאן אתה יכול להגיד' טוב, אז מה הבעיה? אני אשנה את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע וזהו, אז הוא אומר' כן, אבל זה נורא קשה, זה קל להגיד את זה באופן תיאורטי אבל לצאת מאגואיזם לנתינה גמורה לגמרי זה מאד קשה. אז מה אני אעשה? הוא אומר' אז תצעק לו, תבקש את העזרה שלו' שזה עכשיו פלא גדול, אתה אומר' למה אני באמת צריך להזדקק לזה? למה שאני לא אפעיל כוח פנימי? למה אין לי כוח פנימי פשוט להפוך את האגואיזם שלי להשפעה ? אז הוא אומר' לא, אין לך, אין לך את היכולת הזאת, אתה צריך לבקש את העזרה שלו. למה הקב"ה יצר את התלות הזאת? כדי שאנחנו לא נחשוב שאנחנו עושים את זה בזכות עצמנו, שיש לנו איזה כוח עצמאי אוטונומי. כל עניין ההזדקקות שלנו לקב"ה היא רק שחס ושלום האדם, תארו לעצמכם שהיה לנו כוח של מלאך? שכל דבר שהיינו רוצים לעשות היינו עושים, מהפכים מהפכים, מה הבעיה להפך? להילחם? בוא נצא למלחמה, מה הבעיה? אז אם היה לנו כזה כוח כביר לעשות כל מה שאנחנו רוצים בלי בעיה, אז איפה הייתה ההזדקקות לקב"ה? היינו בטוחים שאנחנו ישות שעומדת בפני עצמה, ישות אוטונומית שיכולה לעשות מה שהיא רוצה, אז למה נחשוב שאנחנו מחוברים להשם? אז ההזדקקות להשם למעשה יוצרת את החיבור הזה. אז אתה אומר' אבל אולי אני יכול לנצל אותו בזה? אולי אני יוכל להתרפס בזה ולהגיד לקב"ה: טוב, עד שלא תיתן לי כוח אני לא זז מפה. למה האינטראקציה הזאת עם השם? למה אנחנו צריכים כביכול להזדקק לו? אז התשובה כאן זה שאני לא מזדקק לו הכוונה משתמש בו כמו בנק אלא אני אומר לו 'בוא תעזור לי' או יותר נכון, 'בוא אני אעזור לך', 'בוא שנינו ביחד נעשה את זה', זה הרעיון, שהקב"ה אומר' אתה מזדקק לי אבל אל תחשוב שאתה אומר נניח אין לי כוח, אני אתן לך כוח ואז אתה תרים את זה לבד, לא, בוא נרים את זה ביחד. כי אני בא אליך בטענות, אני אומר לך אתה אגואיסט יש לך רצון לקבל לעצמך ואתה לא תצליח לעשות את העבודה הזאת לבד, מצד שני, אל תתפלל אלי שגם אני אעשה את זה לבד או שאני אתן לך כוח לעשות את זה לבד, בוא נעשה את זה ביחד, ואז האדם למעשה פונה אל הקב"ה עם כוח אלוקי ואומר לו 'בוא נעשה את זה ביחד'.

זו נקודה מאד חשובה שאדם יבין שלא להסתמך על היכולות האישיות שלך, לא להסתמך על הכוח הגופני האישי שלך, מצד שני לא להפיל את זה על הבורא וגם לא לבקש ממנו כוחות שאתה תעשה את זה לבד אלא ביחד. זה מאד חשוב כי תמיד יש כאן את הנקודה הזאת של למצוא נקודה שהיא לא אצל הבורא ולא אצל הנברא אלא זו נקודה שלישית נוספת שהיא נמצאת בין הבורא לבין הנברא שזו נקודת השיתופיות וזו גם נקודת השלימות. זו נקודה שלוקחת בחשבון את כולם ביחד, את הכל ביחד.

 

"משא"כ מי שזוכה להשגחה פרטית, שרואה שהכל עושה הבורא, כמ"ש "שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים", ממילא אין לאדם מה להוסיף, וממילא אין לו מקום לתפילה שה' יעזור לו, כי הוא רואה שבין כך ובין כך אפילו בלי התפילה שלו גם כן עושה הבורא הכל, לכן אין לו אז מקום שיכול לעשות מעשים טובים, היות שהוא רואה שגם בלעדיו נעשה הכל מצד הבורא, אם כן אין הוא נצרך לבורא שיעזור לו לעשות משהו, וממילא אין לו אז מגע עם הבורא שיהא נצרך אליו בשיעור שאם אין הבורא עוזר לו הוא אבוד, נמצא שאת המגע שהיה לו עם הבורא בזמן היגיעה, אין לו עתה". צריך את המגע הזה. מה זה אמרנו המגע? מגע זה בוא נחזיק ידיים ביחד, בוא נראה איך הבורא והנברא עושים את זה ביחד. עכשיו מה הכוונה הבורא והנברא? אמרנו' הבורא עצמו זה אור אין סוף, הנברא עצמו זה אנחנו זה הכלים שנמצאים פה למטה, אדם יכול לבוא כמו רוב בני האדם, אומרים: תשמע' אין לי בורא אין לי כלום אני אם אני לא קם בבוקר ואני לא עובד לעצמי, אין לי, מי יתן לי משכורת? אני חייב ללכת, אם אין אני לי מי לי? יש כאלה דרווישים, אומרים 'אני לא זז מילימטר, שהוא יעשה את הכל שיעשה מה שהוא רוצה', אז זה לא נכון להפיל את זה, אתה עושה שתי רשויות בלי שאתה שם לב, אבל אם אתה אומר' רגע, אבל יש קשר, יש כאן השתלשלות מהבורא עד אלי וממני עד אל הבורא, בוא נשתמש בהשתלשלות הזאת, בוא נשתמש בקשר הזה, בוא נרים את זה ביחד, הוא מהצד של האין סוף מבחוץ, אני מהצד של הכלים וביחד אנחנו נרים את זה.

 

"ואמר שזה דומה לאדם הנמצא בין החיים והמות, ומבקש מחברו שיציל אותו ממיתה – איזה כוחות הוא מראה בתפילתו שחברו ירחם עליו? ודאי שבכל הכוחות הנמצאים ברשותו הוא משתדל לבקש רחמים, ואינו שוכח אף רגע מלהתפלל לחברו שיצילו, מטעם שרואה שאחרת הוא מאבד את חייו. משא"כ מי שמבקש מחברו דברים של מותרות שאינם כל כך הכרחיים, אין המבקש כל כך דבוק בחברו שיתן לו את מבוקשו עד כדי כך שלא יסיח דעתו ממנו מלבקש. תארו לעצמכם שאני אומר למישהו מכם 'תתפלל שיהיה לי סמארטפון' אז כשאתה מבקש כזו בקשה, טוב, יתפלל לא יתפלל לא נורא. אבל אם אתה אומר לבן אדם 'תשמע, תתפלל על החיים שלי אני כנראה עומד למות' אז כנראה יש קשר, יש מחויבות, פתאום שניהם נלחצים מזה ושניהם כאילו שמים עין על זה ושניהם עובדים לטובת העניין הזה כי זה בין חיים למוות, זה לא מותרות זה עניין רציני מאד. אז ככה האדם צריך כאילו לעשות כל דבר את הקשר שלו כמו קשר בין חיים למוות, כמו להגיד לקב"ה 'תשמע תהיה אתי, תהיה איתי כי זה חיים ומוות, אני לא מבקש ממך עכשיו שרוכים לנעליים ופרארי, אני מבקש ממך שאתה תהיה אתי כי בלעדיך אני אמות, אם אתה לא תהיה לי בלעדיך אני אמות, אני לא יכול לזוז בלעדיך'. נמצא, בדברים שאין להם שייכות לפיקוח נפש אין המבקש כל כך דבוק בנותן. לכן כשאדם מרגיש שהוא צריך לבקש מהבורא שיציל אותו ממות, היינו מבחינת "רשעים בחייהן קרואים מתים", אז המגע בין האדם לבורא הוא מגע הדוק, לכן הצדיקים משתוקקים למקום עבודה, היינו שיהיה נחוץ לעזרתו של הבורא עד שאחרת הוא אבוד, בכדי שיהיה להם מגע הדוק עם הבורא". ז"א, מביאים את עצמם למעין מצב של 'תשמע, בלעדיך אני אבוד, אני לא אזוז בלעדיך, אני הגעתי למצב שאני לא זז בלעדיך'. זה כמו עני שבא לעשיר ערב שבת, הילדים שלו עומדים למות והעני בא דופק לו בדלת ואומר 'תשמע, אני נורא מתבייש מהסיטואציה ומהמעמד אני ברגיל לא הייתי עושה את זה אבל שתדע לך, הילדים שלי עומדים למות בבית, אני לא זז מפה. אני לא הייתי מבקש, אני לא רוצה לדחוק בך אבל יש לי פה עכשיו עניין של חיים ומוות, אני לא זז עד שאתה לא מציל אותי. זה ממש עניין של דיני נפשות'. אז העשיר נהיה מחויב לזה, זה לא שהוא יכול להגיד לו' טוב, קח שקל לך, זה חיים ומוות אני לא יכול באמת, "מבשרך אל תתעלם", אני לא יכול להתעלם ממך. אז הוא אומר' תכניס את הקב"ה לקטע הזה, תעשה את זה לבורא, תכניס אותו לכל דבר, תגיד לו: תשמע' אני לא זז בלעדיך, אני לא עושה שידוך בלעדיך, אני לא בונה בית בלעדיך, אני לא עושה שום דבר בלעדיך, לכל דבר אני נכנס יחד אתך ואם אתה לא נכנס אני אבוד, מאיפה אני יודע לעשות את הדברים לבד?'.

 

החלק השלישי והאחרון בשבוע הבא בע"ה.

 

לפרטים נוספים פנו למשרדי העמותה 050-766-2857/8