Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
  • 3
Prev Next
 סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבורא חלק ג'

סודות התפילה וההתבודדות- סוד תפילת הבור…

ההוויה שלך היא אלוקית, בגלל שההוויה שלך אלוקית ככה היא תתנהג

להמשך
פרשת נשא- עניין כוונת הלב

פרשת נשא- עניין כוונת הלב

הרבה פעמים בעבודת ה' שלנו אנחנו מרגישים תקועים אבל למעשה המילה תקוע לא נכונה אלא אנו נמצאים על צומת 

להמשך
הכנה לשבועות

הכנה לשבועות

הכנה זה אומר שהכלי הוא גדול רק הוא מורכב מ 50 חלקים, 50 רבדים, 50 דרגות עומק 

להמשך

 

 

 

 

 

 

 

 



בס"ד

 

פרשת במדבר - נפלאות הבריאה / הרב אריה חיים נווה

 

במדבר פרק א

 

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר.  ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם.  ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.  ד וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.  ה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם:  לִרְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר.  ו לְשִׁמְעוֹן, שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי.  ז לִיהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  ח לְיִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.  ט לִזְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן.  י לִבְנֵי יוֹסֵף--לְאֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד; לִמְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר.  יא לְבִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי.  יב לְדָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי.  יג לְאָשֵׁר, פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן.  יד לְגָד, אֶלְיָסָף בֶּן-דְּעוּאֵל.  טו לְנַפְתָּלִי, אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן.  טז אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם:  רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם.  יז וַיִּקַּח מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת.  יח וְאֵת כָּל-הָעֵדָה הִקְהִילוּ, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּתְיַלְדוּ עַל-מִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם:  בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה--לְגֻלְגְּלֹתָם.  יט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּפְקְדֵם, בְּמִדְבַּר סִינָי.  {ס}  כ וַיִּהְיוּ בְנֵי-רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל, תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:  בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, לְגֻלְגְּלֹתָם--כָּל-זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כֹּל יֹצֵא צָבָא.  כא פְּקֻדֵיהֶם, לְמַטֵּה רְאוּבֵן--שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.  {פ}

כב לִבְנֵי שִׁמְעוֹן, תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:  פְּקֻדָיו, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם--כָּל-זָכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כֹּל יֹצֵא צָבָא.  כג פְּקֻדֵיהֶם, לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן--תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת........וכו' עד שהוא מגיע למספר 600,000 איש.

 

נשאלת השאלה מה כל הפרטים האלה מוסרים לנו? הרי התורה מורה לאדם את דרך ההתפתחות בחיים, ומצד שני הזוהר אומר שהתורה היא לא סיפורים ולא היסטוריה, אז ברור שכנראה הפרטים כן חשובים להתפתחות, אבל זה נשמע שזו הייתה פעם התפקדות אוכלוסין שעשו בתקופה מסוימת והגיעו למספר מסוים- אז איך זה יכול לעניין אותי כעת?

מהו המספר 600,000 אלף איש?

 

נשמה אחת

הרב אשלג מסביר שאין כזה דבר 600,000 נשמות, אין מספר נשמות כמספר בני אדם, יש רק נשמה אחת, והנשמה הזו היא נשמת אדם הראשון זה קודם כל, ספציפית בתוך נשמת אדם הראשון, אחר כך בהתפלגות שלו להיות- אדם וחווה, קין והבל, שת, וכו'- הייתה התפתחות דואלית, אחת: להיות האדם- חלק גויי (האדם הראשון) וחלק שני שנהיה רוחני.

החלק הגופני נהיה אומות העולם, והחלק הרוחני נהיה עם ישראל, הנשמה שלו הלכה לעם ישראל. כלומר אם אנחנו עדיין עוקבים אחרי אדם הראשון אז צריך לעקוב היכן הנשמה שלו נמצאת, ואילו הגוף שלו שבא לידי ביטוי באמצעות הגויים- אומר רבי נחמן בתורה כ"א בשיר למעלות- "בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים" הגויים יאמרו- "הגדיל השם לעשות עם אלה, הגדיל השם לעשות עמנו" נשאלת השאלה מדוע הגויים ישבחו אותנו?

הגויים יגיעו להבנה שהם כגוף ללא נשמה והחיות שלהם והרעיונות שלהם שעברו דרכם הם מעצם הנוכחות של יהודים בעולם. כמו שהגוף מודע לזה שהוא לא זז לבד אלא הוא רק מכיל נשמה שמזיזה ומניעה אותו ולמעשה לא יכול לייחס לעצמו שום כוחות.

זו לא גזענות אלא הבנה של היקום, יש היררכיה רוחנית ביקום שלא נושאת בחובה כבוד. עלינו להיות אור לגויים, יש לנו המון אחריות ותפקיד בדבר הזה, ואין לנו שום סיבה להתנשא מעל גוי או מעל כל אדם אחר, אסור ליהודי להוציא שום סוג של גאווה כלשהי. יש התוודעות, ופתאום נתוודע לדבר הזה.

הנשמה של האדם הראשון עברה לישראל, ישראל זה – לי ראש, וראש הכוונה היא למקור המחשבה, וכתוב שמקום משכנה של הנשמה הוא במוח.

מה צריך להיות בעם ישראל? למה אין לנו איש ישראל אחד? בשביל מה צריך להוציא חברה בעלת שש מאות אלף איש?

האדמו"ר מצ'רנוביל אומר שהמספר המינימאלי לתיקון חברתי, להתחלת התפתחות הוא 000, 22 כמספר האותיות, ואלף כמספר העולמות שיש בכל ספירה וספירה, כאשר 60,000 הוא המספר האופטימאלי כדי לעשות את התיקון החברתי.

אז שוב נשאלת השאלה מדוע אי אפשר להתחיל מאחד?

 

שלושה מצבים

האדמו"ר מצ'רנוביל  מסביר שאדם אחד לא מוציא שלמות, באחד אין דואליות ממשית, הוא אחד. זה לא מספיק שכן צריך שמישהו יהיה בקונטרה אליו, ובשלמות שיש כאן בעולם יש כוחות של אור וכוחות של חושך, יש כאן כוחות של פירוד וכוחות של איחוד, אדם אחד לא יכול לריב עם עצמו. אדם הראשון נולד אנדרוגינוס והיה צריך להפריד ממנו את אישתו, כדי שלפחות יראו סתירה ותהיה התנגדות, אז יש שניים, אבל בשניים האלה הספקטרום עוד לא הושלם. יש עוד המון סוגים של נשים ועוד המון סוגים של גברים, חווה לא הייתה שקרנית אדם לא היה בוגד, אז צריך להתמודד עם מישהו שיש לו כוחות נפש כאלה, אז היה צריך להוציא את קין, קין מה גילה? רצח, הבל גילה זילות, וכך כל אחד שיצא גילה עוד סוג של כוח, ועכשיו צריכים להתמודד עם אותו כוח ולתקן אותו, אי אפשר שזה יתקיים באדם אחד. העולם נברא להוציא לאור שלמות פעולותיו שמותיו וכינויו. חוכמת הקבלה מחלקת את התפתחות היקום לשלושה חלקים, מצב הא' מצב הב' מצב הג'.

במצב הא' יש אור אינסוף,  יש שם פוטנציאל ובתוך הפוטנציאל יש רוע.  בחומר גלם עצמו יש רוע ועכשיו צריכים לחשוף את הרוע להוציא אותו שהוא יתבטא, צריכים לתת לו זמן של קלקול, להוציא אותו מהפוטנציאל (מהכוח) אל הפועל.

יש שקר באור בוא נוציא אותו, יש את הרצון לקבל באור, בוא  נוציא את זה, יש את כל הדברים האלה באור, זה נשמע מוזר שיש את הדברים האלה באור אבל הרי "אין לך נותן מה שאין בו", אז יש לנו רשות אחת ואם משהו יצא זה יצא ממנה, וזה חשוב, הקב"ה רצה להוציא את זה, וזה הרעיון של להוציא לאור שלמות שמותיו פעולותיו וכינויו. אומרים השם אלוקיכם אמת, האמת זה ביחס לשקר, כל שם הוא ביחס למשהו, אז היה צריך לצאת היחס למשהו, מה זה שמותיו של הקב"ה? אמת למשל, מישהו צריך להוציא שקר ואז נראה את האמת, מישהו צריך להוציא סופיות והוא יראה כמה הוא תבניתי וצר לעומת האינסופיות של הקב"ה, מישהו צריך להוציא חשכות ובערות לעומת ההארה של הקב"ה. צריך להוציא את הכלים ואת החסרונות, זהו מצב הב' שנקרא זמן הקלקול, שזה לא הכוונה לנזק אלא פשוט להוציא את זה וברגע שמוציאים את זה מתחיל מצב הג' של לתקן את זה.

ולתקן זה לא to fix  לתקן זה להחזיר את הדבר לשורשו, להתנהל איתו כמו שהקב"ה התכוון להתנהל איתו מלכתחילה, בצורה קדושה.

שלושת המצבים נקראים התקשטות הכלים המאפשרים הגעה לגמר התיקון.

לכן צריך מספר אופטימאלי, מספר הקלקולים ומספר הכלים שצריכים להוריד ולתקן אותם, מספר השמות הפעולות והכינויים מגיע ל-600,000  איש, אלו אירועים שצריכים להתרחש והחסרונות צריכים להתגלות.

 

מי בחר את המספר 600,000 ?

כתוב- ישראל זה ראשי תיבות- יש שישים ריבוא אותיות לתורה, וזה אומר שיש כאלה נשמות ואותיות ולמעשה כל אחד ואחת מאיתנו הוא אות, אות זה דיו שחור על דף לבן, הדף הלבן הוא אור, והדיו השחור הוא צל, הסתרה, זה חיסרון, וצריך לגלות את החיסרון וההסתרה הזו ולתקן אותה עד שהדף יהיה לבן, שיחזור להיות אור כבראשונה.

 

יש לנו 10 ספירות, בשלוש הראשונות אנחנו לא נוגעים אין לנו בזה השגה, בכתר חוכמה בינה, המלכות היא רצון לקבל שצריכים להפוך לבעל מנת להשפיע, וההשפעה עצמה זה המידות. התיקון שלנו זה המידות- חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, יש כאלה 6 ומכיוון שבכל אחד מהם יש 5 עולמות- קדמון אצילות בריאה עשייה יצירה, ויש שם 10 ספירות, אז 6 כפול 10 בחזקת 5 זה 600,000 .יש 600,000 קלקולים שצריכים לתקן, וזה שורשי קלקולים, וכמובן הספקטרום הוא רחב.

גניבה שייכת לחסד, חסד זה נתינה, מישהו פגם בחסד זה נהיה גניבה, כנ"ל קמצנות זה פגימה בחסד. יש ספקטרום עצום בגניבה, יש את הבעיה השורשית שיוצאת- אל תגנוב אל תרצח אל תנאף בגדול, ויש הרבה מאוד אנשים שכל אחד מאייש כמותית את הדבר עצמו, אדם אחד לא יכול לתקן עכשיו את כל הגניבה, זה גדול מידי, אז יש מישהו שורשי שיעשה את זה שיוציא, ואחר כך על כל אחד מאתנו כמותית יינתן הדבר הזה.

 

יש בכל אחד ואחד מאתנו הכול, וכל אחד צריך בכלים שלו לתקן את המעט שלו, בכל אחד מאתנו יש רוצח וגנב ואנס אנחנו מלאים בכל הרע. זה לא בעניין של מוסר הקב"ה עשה את הדברים אישיתהאלה וחוכמת הקבלה לא מסתכלת על זה בהיבטים של האשמה, היא פשוט אומרת לך זה מצב נתון, ככה הקב"ה ברא את העולם וזה בסדר. לאדם יש זמנים, בקהלת מופיעים 28 עיתים, יש עת לקלקול ויש עת לתיקון, ותנהג בארך אפיים עם כולם, כי יש זמן לגלות את הקלקול, אדם חייב להוציא את הרוע, ואחר כך תן לו את הזמן לתיקון שלו, התכלית היא לא לקלקל אלא לתקן, אבל הוא יכול לתקן רק אם הוא יקלקל את זה.

 

היהודי חייב לקלקל ולתקן על עצמו,  אתה חייב להרגיש את הקלקול על בשרך, אם לא תרגיש רעב ולא תרגיש איך רעב יכול לעורר  מחשבה של לגנוב, ואיזה פחד יש בלגנוב, לא תעבור את כל התהליך הזה בעצמך לעולם לא תדע מה זה הדבר הזה. זו לא חוכמה לראות גנב לתפוס אותו ולתלות אותו, אתה צריך להבין את כל הנסיבות של להיות גנב, אתה צריך להבין את כל הנסיבות של להיות רוצח, אלו נסיבות  מסוימות.

אז הקב"ה כאילו מדביק לנשמה את הבעיה היא חווה את זה על בשרה רגשית ונפשית, ועל דרך ההשגחה הוא ייתן לה נסיבות, היא תגלה אותן, תגלה זמן של הקלקול ואחר כך יאפשר לה זמן של תיקון.

 

ה מספר אופטימאלי של לעשות את כל התיקון הקולקטיבי הזה של 600,000 איש, ובפרשה הזאת הוא אומר לנו את זה, מכאן הם מתחילים לעבוד כחברה, מכאן הם מתחילים את התיקון.

כלומר עד אז הם רק היוו את החברה, ומכאן ואלך מתחילים בעבודת תיקון החברה, אבל הוא מסביר למה זה צריך להיות על ידי 600,000 איש.

 

ראיית המציאות בדרך נכונה

כל הצדיקים צעקו בהתחלה נגד לימוד תורת הקבלה כי זה יכול לגרום נזק, מצד אחד זה נכון אם אדם לא מבין כראוי מן הצד השני כל המטרה שלנו, גם בפעולות של גמילות חסד וגם בפעולות המצוות וההלכות, היא להוביל את כולנו לראיה נכונה של המציאות. בסופו של דבר אנחנו צריכים לעמוד מן הצד ולהתפעל מהמציאות.

אפילו שאנו רואים רצח ואונס, אפשר לעמוד מהצד ולראות גאונות אדירה, פלא אדיר, דיוק מופלא, אין אובדן ברוחני יש כאן רק  נשמות שמתקנות, ורק ליהנות מזה, להלכה נפסק שאתה צריך לומר כל מה שקורה קורה לטובה.

כמובן שזה קשה כי רואים כאן דברים מאוד לא פשוטים, לכן נעניק לך את חוכמת הקבלה. בהעמקה של חוכמת הקבלה תעמוד על טיבו של העולם ותראה שהכול בסדר, בגלל שאין אובדן ברוחני הנשמות כאן רק מתקנות.

 

כיצד התיקון בא לידי ביטוי?

כשאדם חווה כאן טראומה, בעולם הרוחני זה לא נתפס כטראומה, חז"ל אמרו שזה כמו חרב חדה, בזמן ההכנה שלה היא "חוטפת" מכות, אבל אם תשאל אותה איך הכינו אותך? היא לא תספר על המכות,  כלומר הנשמה לעתיד לבוא לא תספר את הטראומות שהיא עברה היא לא תזכור את זה ככה, אלא היא כבר תהיה מיושרת ותאיר, ומה יגרום לה להאיר? כל מה שהיא עברה בעולם הזה. היא תצדיק את בוראה, היא תבין מה עבר עליה, פה זה נראה לנו אלים, חסר תכלית, אכזרי, אבל בעולם העליון אנחנו נבין כמה חשוב שזה היה עלינו, וכשהנשמה תישאל איך הגעת עד הלום?  היא תספר את הכול כדברי תורה כאילו היא עברה שיעורים.

 

אז מה מתבקש מאיתנו?

הרב אשלג כותב- צריך שתהיה חברה בעלת 600,000 איש שכולם עובדים עם כולם, אתה לא יכול לתקן את עצמך לבד, אתה חייב חברה כי אתה לא יודע במה אתה פגום. אדם חושב שהוא בסדר, אבל רק כשייצא לתוך חברה יקבל פידבק  מה לא בסדר איתו, ואז יצטרך  לעבוד על זה ואז שוב לצאת לחברה כדי שהחברה תיתן לו פידבק, עד שהיא תגיד לך אתה איש חסד אתה מלאך.

כתוב- "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים", מה ההבדל בין שניהם?

אצל צדיק החינוך שלו היה כמעט אילוף, הוא לא הוציא חוצפה ורוע, כל הפוטנציאל של הרע פקוק אצלו, ומכיוון שזה פקוק אצלו הוא לא תיקן את זה וכך הוא קורא את התורה, עם הגנב שבתוכו והרוצח שבתוכו, אז הוא מעוות את המידע מבפנים. דוגמא לכך זה אחיתופל. היה בעל רוח הקודש אבל אהב לשון הרע, אם היה ילד רגיל שהיה מוציא את זה החוצה היה אפשר לתקן את זה. זה טוב מאוד שיש בעל תשובה שבהתחלה נראה שהוא גדל בצורה פרחחית, נחשף ממנו כל הרוע אבל החברה נותנת לו פידבק ומתחילה לתקן אותו, ואז הוא למעשה מתחיל להיתקן.

 

גלות

מה שטמון בך כפוטנציאל והוא רע יצא, הקב"ה נתן לזה 6000 שנה, בזמן הזה הקב"ה רוצה להוציא את הפוטנציאל הרע ולתקן אותו. זה אומר שאנחנו צריכים לחיות במידת ארך אפים, סבלנות, כדי לתת לכל אחד להוציא מהפוטנציאל שלו את הרוע, לגלות אותו בעל מנת שיתקן אותו.

אנחנו מסתכלים על הנשמות כמתקנות. אנו גם קוראים להן כך, תינוק זה אותיות תיקון, הוא לא בא לעולם לקלקל הוא בא לתקן, כל הנשמות באו לתקן אבל בהתחלה הוא יחשוף את הקלקול, הוא ישקר, הוא יגנוב וכו'.

כשאנחנו רואים נשיא מדינה שאנס- זה מה שהוא בא לתקן, אם רואים ראש ממשלה גנב- זה מה שהוא בא לתקן. עלינו להיות בעלי ארך אפיים גם לעצמנו כי גם לנו יהיו תקופות של לחשוף את הרוע בתוכנו, עצלות, עצבות, גאווה, ואל לנו להכות על חטא. בכל פעם שאנו מנסים לקחת עצמנו בידיים ונכשלים שוב ושוב צריכים פשוט להוציא הכל החוצה, ולתקופה הזאת קוראים גלות, גלות זה לשון גילוי, בזמן הזה צריכים לגלות את הרע וזה טוב, זה תהליך בריא.

הרבה פעמים כשחום הגוף עולה אנחנו רוצים שאדם יזיע, לתת לו לשתות דברים שגורמים להזעה, לפליטת רעלים, אנחנו אומרים שזה טוב, כי זה שלב של ריפוי. אותו דבר מבחינה נפשית- יש זמנים של קודם כל לפלוט את הזוהמה החוצה ולא להתרגש ממנה. אתה רק צריך לזכור שכל הרוע הזה זה לא המהות שלך, המהות שלנו היא לא הגוף שלנו, המהות שלנו היא הנשמה שלנו, ואנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת רק אם נהיה 60 ריבוא.

הזוהר בפרשת נח אומר שבאמת אפשר להקים כנישתא חדא. אפשר להקים 10 אנשים שיבטלו את מהותם ואת עצמאותם רק כדי לעשות את התיקון הזה בתנאי שהם יהיו מפורסמים, הכוונה ש 600,000 איש ידעו מזה ויגבו אותם, הן מבחינה כלכלית מבחינת כל מה שהם צריכים לעשות כדי שהם יתקנו, ולעשרה האלה צריכה להיות אחריות עצומה כי ברגע שהם יכריזו על זה, ברגע שהם יפורסמו, ישאבו מה- 600,000 את כל הרוע שלהם וזה תהליך לא פשוט.

אנחנו חייבים לעבור תהליך של גילוי וחשיפת פוטנציאל הרע ומתוך זה הכאה והגעלה שלו.  הגעלת כלים- לקחת את הכלי לשרוף אותו, לשים עליו מים רותחים עם אבן שחוממה מראש כדי להביא את זה למעל מאה מעלות, ולהוציא מהפנימיות של הכלי דברים שנדבקו בו, אז אנחנו צריכים לעשות הגעלת כלים לנו, להוציא את כל הפוטנציאל הרע בתוכנו.

ככה מגיעים לתיקון חברתי שהוא גם התיקון הרוחני, אנחנו צריכים להגיע ל- ולדובקה בו, כתוב- "ואהבת לרעך כמוך אני השם", אם זה לא קשור לקב"ה זה לא שווה שום דבר, יש כל מיני חברות שניסו לדבר על תיקון חברתי בלי הקב"ה זה לא הצליח כי אין לזה שורש.

בחוכמת הקבלה מסבירים לך- אתה צריך לעשות מעט ולהתבונן המון, להגיע למצב של מאיפה אני עושה את הדברים ואיך אני מסתכל על הדברים.

 

להזיז את נקודת ההשקפה

נתנו משל על כרם, שהעולם הזה דומה לכרם, אם תראה לאדם את הכרם באלכסון הוא יראה בלגאן, אבל כשמביאים אותו מול הכרם הוא רואה שהכרם מסודר בסדר גמור, כך המשל הוא לאדם, אומרים לו אתה נכנסת לכרם של הקב"ה אתה נמצא בבית של הקב"ה אל תיגע בזה.

רבי שמעון בר יוחאי אומר- גם בתזוזה שלך יש חוכמה וכיף ותענוג. הדרך היא התכלית, והתכלית היא הדרך. גם בהגעה לסוף, בהסקת המסקנות הסופית יש תענוג גדול מאוד. לכן אל תיגע בכרם אל תנסה לשנות את העולם, רק תזיז את נקודת ההשקפה שלך, תלמד עוד.

הכרם בסדר, רק אני לא רואה אותו נכון. אני לא צריך לכעוס על האנשים, ולא על המציאות, לא להילחם באנשים ולא להילחם במציאות כי זה מתסכל. אני כל הזמן מרגיש עשוק, למה אני במינוס? למה אני רווק? למה אני שומע על ילדים שמתים? שוב פעם הכרם, עזוב את הכרם, הכרם בסדר גמור, ככה אנשים מיתקנים, דרך מחלות, דרך מוות כזה או אחר. אז אל תיגע בעולם, רק תזיז את נקודת ההשקפה שלך.

 

בספרי תפילות של צדיקים יש רק הלל ושבח, למה צדיק אף פעם לא מתפלל על הסטאטוס שלו? כי הם קלטו שהכול בסדר ולא צריך לגעת בעולמו של הקב"ה, ואם אתה מנסה לגעת זה אומר שאתה מטיף לקב"ה זה אומר שאתה שופט את הקב"ה, אם אתה מתפלל לקב"ה- "איך אני רווק? אני רוצה להתחתן", זה אומר שאתה שופט את הקב"ה, אתה בא בטענות לקב"ה שהרווקות שלך היא סוג של עינוי, או כל סוג של חיסרון, זה יכול להיות מחלה, בעיה כלכלית, וכו', ברגע שאתה מבקש מהקב"ה- תמלא לי את החיסרון אתה מתלונן, הצדיקים לא היו מכניסים תפילות כאלה כי הם אמרו שיש בזה אבק טרוניה, יש בזה אבק שפיטה, שאתה אומר לקב"ה אתה לא מבין אותי, מה נתת לי? אני כרגע מיוסר בגללך, מה נתת לי את הרווקות? ואילו בספרי צדיקים הם רק מהללים למרות הקשיים שחוו, הם ידעו לקלוט מה כל דבר עושה להם, הצדיקים קיבלו את הסטאטוס שלהם ואמרו זה הסטאטוס הכי מדויק בשבילי, אם הקב"ה רוצה להעביר את הסטאטוס הזה אז שהוא יעביר אותו, אני לא מבקש.

בכל סיטואציה הם הבינו שיש עניין והם צריכים ללמוד משהו, וכשזה הביא אותו למדרגה- זה עבר, הייסורים עושים מה שהם צריכים לעשות ואחר כך עוברים הלאה, הם ידעו זאת ולא נגעו בבעיה.

מכיוון שהם נכנסו לכאב הם לא ראו בזה ביטול תורה אלה להיפך עוד משהו שעוזר להם כי יש כאן את ההיבט הרגשי של ללמוד מתוך כאב, הם שינסו את הכאב הפיזי שיהיה כאב רגשי, הם ניתבו את הכאבים לכאב רגשי.

בתפילה יש לעלות למקום יותר גבוה, למקום שבו לא נוגעים בדברים האלה, לדעת שכל מה שקורה כרגע הוא טוב, להשתמש בכאב ולנתב אותו לטובת למידה, לטובת עמקות, לטובת משהו שיעשה איזה סוג של שינוי פנימי בנפש, כי על פי רוב אין לנו מוטיבציה רגשית, הלב שלנו דיי פרווה, הוא דיי לב אבן הוא לא מרגיש הרבה, אז הרבה פעמים הקב"ה שולח לנו דברים כדי לגרום לנו להרגיש. אפשר להשתמש בזה, המקובלים היו משתמשים בזה כדי ללמוד, ואם להתפלל אז להתפלל לא בעל מנת לשנות את המצב אלא להתפלל בעל מנת להידבק בהשם.

 

ההתניה של צדיק בכל מצב- איך זה טוב? ולא- מה גזרו עלי, זה לא פייר וכו',.

רע לא יורד מהשמיים, כל מה שקורה הא לטובה וצריכים להתרגל לזה, אם היינו מבינים את זה היינו מברכים על כל דקה ומהללים את הקב"ה בכל נשימה, גם הלחץ להגיע לגן עדן הוא פספוס כי אנחנו מפספסים את העולם הגאוני הזה. לא לבזות את העולם הזה, העולם הזה עושה את התיקונים הכי טובים.

בכל רגע נתון מתרחשות המון אינטראקציות שאנו לא מודעים אליהן, ושום דבר אינו מקרי.

הקב"ה מסדר אותנו ומכין אותנו לדבר גדול, אנחנו בתקופה של אחישנה, הקב"ה מעמיס עלינו כמויות אדירות של מידע, הוא מביא לנו את כל העולם שלו אלינו לעיניים, אסטרונומיה, בוטניקה, פסיכולוגיה, דת, יש לך הכול מול העיניים, אנחנו אוטוטו נגאלים. הכאב של המינוס גורם לי להתקרב אלייך, אני אנצל את הכאב כדי להתקרב אלייך. כל הצרות הן רק כדי לקרב אותנו, תתחילו להתוודע אליו, תתחילו להתפלל לדבר איתו.

 

מאור עיניים – במדבר

"כבר נודע שהאבות הן הן המרכבה, וכל אחד על ידי בחי' אבות שבו, הוא המרכבה, אלא שהבנים הם בחי' כרעיה דאבוה, וצריך שתהיה מרכבה בשלימות ואנו אומרים אלהי אברהם כו', שהם בחי' האבות עצמם בשלימותם.והנה כתיב ממדבר מתנה,(הם נסעו ממקום שנקרא מדבר למקום שנקרא מתנה), שהשם יתברך נתן לנו דבורו במתנה(שהמדבר זה לשון דיבור, והוא נתן את הדיבור שלו במתנה),  כי אברהם קיים כל התורה עד שלא ניתנה, כי האהבה שלו היה שלימה וקיים תורה תורת חסד טרם שניתנה, אבל ישראל שהם כרעיה דאבוה הוצרך ליתן במתנה הדיבור של תורה, ונקרא דבור לשון הנהגה (תהלים מ"ז, ד') ידבר עמים תחתינו, שעל ידי הדבור מתנהג הכל, וצריכין שיכנסו למדרגת אבות כאמור באלהי אברהם וכו'. וזהו איש על דגלו באותות, רצה לומר כל איש יכול לבא על ידי האותיות לבית באותם לבחי' אבות יוחזרו לשרשם והנה כל הנשמות שנפלו צריך האדם להעלותם לשרשם אותן השייכים לשרשו כמבואר במקום אחר ובאמת אין שום נשמה שלא תתוקן ח"ו, כי תתעלה ממדרגה למדרגה עד שתגיע למקום תיקונה, כי הוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח, אך כל זה הוא כשאין מי שיתקנה צריכה לילך ממדרגה למדרגה כסדר ויתארך הדבר, אבל כשיש מי שיתקנה בדיבור תורה ותפלה כי הנשמה היא אותיות שנפלו, לכן העלאתה גם כן על ידי אותיות, ואז יוכל לדלג כמה מדרגות ויתוקן בפעם אחד. וזהו איש על דגלו באותות, שעל ידי האותיות יאסוף כל השייכים לשרשו שיגיעו לבית אבותם לשרשם,

וכבר מבואר שישועתן של ישראל הוא ישועת הקב"ה. וזהו נרננה בישועתך וגו', ואמר ומנין שהיא של אהבה שנאמר וגו', ר"ל שעל ידי האהבה הגדולה שמתקשר בהקב"ה, אז מעלה הניצוצות שנפלו, למעלה ממדרגתם ומדלגים כמה מדרגות בפעם אחד.

 וזהו אל תיקרי ודלגו אלא ודילוגו עלי אהבה, כי הקב"ה אוהב מאוד כשמתקנים איזה ניצוץ ומביאים אותו למעלה וזהו ודגלו, מה שמאסף, עלי אהבה, ומפני מה זה ודילוגו ר"ל כמדלג כמה מדרגות מפני האהבה"

 

הקריטריונים לכיוון נכון

למה מביאים את כל הצרות על האדם? כדי שיתקיים- ודיגלו עלי אהבה.

"את והב בסופה" המלחמה היא על האהבה, כדי לקיים אהבה.

הקושי שעולה הוא הקו הדק שעובר בין אמונה להשתדלות. האם אני צריך לרוץ ולפתור את הבעיות שלי או להניח ולומר לקב"ה אתה תפתור אותן. מה אני אמור לעשות?

הבעיה היא שאנחנו מנסים לפתור את זה לפי כל מקרה לגופו, ובכל מקרה אתה נכנס שוב לדילמה הזו, אבל זה לא עובד על כל מקרה, זה עניין של החלטה שבלב.

רב לא יכול להכתיב אמונה לתלמידים שלו, זה עניין של הלב לפי רמת הבשלות של האדם ולכן אפשר רק לומר מה צריך לעשות וכל אחד מחליט לעצמו.

הנקודה היא כזו- אליהו הנביא הוכיח את העם- "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?" אתם לא יכולים להיות חצי פה חצי שם, אתם לא יכולים לעשות עשרה אחוז השתדלות תשעים אחוז אמונה, אם אתם לא בטוטאליות עם הקב"ה- משהו שם חסר, אבל זה מפחיד כי העולם הזה חזק, הוא מהפנט והוא מפחיד, אני יכול להיות באמונה אבל כשאני מקבל שיחת טלפון ממנהל הבנק זה מפחיד אותי. כשמחלה מתגברת- זה מפחיד. וזה גבול דק בין אמונה לבין הזנחה, כי לעיתים זה גם יכול להתערבב עם עצלות, אני לא הולך לחפש עבודה שהשם ימצא לי. זה עשרה אחוז אמונה תשעים אחוד עצלנות, המינוס רק ילך ויחריף, ואתה תטען לקב"ה איך אתה עושה לי? אני באתי באמונה, אבל זה לא באמת נקי.

אנחנו צריכים מאה אחוז אמונה, יש לזה הרגש מאוד מיוחד ורק אדם שנמצא במאה אחוז אמונה יודע שהוא במאה אחוז אמונה. זה הרגש של חדות המחשבה אין פיזור הדעת, אין הפרעות קשב וריכוז, אתה חד לחלוטין, אתה מאוד ער.

המצב האופטימאלי הוא אמונה מוחלטת ואפס אקטיביות. אך זה לפי מידת הבשלות של האדם.  מי שלא שם שלא יעשה את זה, שימשיך עם השתדלות.

 

לשנס את הכוח הרגשי של הבעיה לטובת קרבה לקב"ה,כי תמיד הבעיה נותנת לך תזוזה רגשית. עזוב לרגע את הבעיה, קח את הרגש שהבעיה מעלה ותשנס אותה לעבר התקרבות לקב"ה- זו אמונה אולטימטיבית, (אבל מי שלא במדרגה הזו ולא מרגיש כך, שלא ינהג כך), לזה בעצם מיועדים הייסורים- ייסורים מלשון להסיר את האדם מהמקום שלו, הקב"ה לא נותן ייסורים על מנת להציק לך, והוא גם לא מחסל איתך חשבונות. ברמה הגבוה הקב"ה רוצה לקרב אותך כל הזמן כי אנחנו בתהליך של התפתחות כל הזמן.

 

הדבר השני שיש לעשות- האמונה צריכה להחזיק כל עוד הבעיה קיימת, כי הבעיה היא כוח, אבל אם אתה אומר- אני שם את זה בידיים של הקב"ה ואתה לא חושב על זה, זה לא בסדר, יש בזה אלמנטים של הזנחה, אלא האמונה צריכה להיות אל מול הרגש של הבעיה, הבעיה מרוקנת היא נלחמת בך היא מותירה רגשות לא נעימים ומפעילה גם את הסביבה. אתה צריך להפעיל אמונה כנגד. והאמונה שוב- אני מפעיל את הנקודה הראשונה הקב"ה מקרב אותי אליו ככה, יש לי שיעור בתוך הבעיה, הבעיה עצמה היא למעשה התפאורה שבה אני לומד.

 

הדבר השלישי- להיזהר לא להוציא רע מהפה. אנחנו לומדים את זה מאיוב, עם הכאב הפיזי שנמשך 22 שנים הוא לא יכל להתמודד, ואמר לקב"ה- אתה בלבלת בין איוב לבין אויב, לא יכול להיות שאתה שולח לי כל כך הרבה זמן ייסורים ,אני לא עשיתי משהו רע בחיים שלי.

חבריו של איוב אומרים לו-אין ייסורים בלא חטא.

העניין הוא שכל עוד איוב התלונן בראש 22 שנה- הייסורים המשיכו, לכן חשוב להיזהר מלהתלונן.

 

כל עוד תתלונן הבעיה תמשיך. אדם יכול להפוך הכול וזה רק במרחק של מחשבה, וכל המטרה היא להפחיד אותך כדי שתלך אחורה. אם תגיד הנשמה האחראית מודה על זה ובטוחה שמה שאתה עושה זה טוב, זה כבר מעולה וכאן אפשר לגלות את הרחמנות של הקב"ה.

 

עלינו לעצור ולהחליט- מה זה נקרא שאני חוזר בתשובה? לחזור בתשובה זה רק לפתור את בעיית האמונה.

זה לומר לקב"ה- אני הולך להיכנס לחיים שלך, לחיים שאתה מכתיב, בהשגחה הפרטית שלך ואני פותח דלת ועולה על מדרגות נעות שאתה מוביל אותי ואין לי מושג לאן, יש מצב שזה יוביל אותי להיות הומלס, לצרות, "בידך אפקיד רוחי", מהרגע הזה אני בידיים שלך

כאן האמונה משתחלפת לתחושה של ביטחון יש לשאול  רב איך אני יכול להתקרב ולנצל את המומנטום של הצרה. אם השגת מכל הצרות התקרבות של השם, אז השגת ולא צריך ישועות והבטחות, צריך רק את הקירבה.

 

הקב"ה צריך לקרב אותך במושגים מסוימים, ויש דברים שאף דף גמרא לא יקרב אותך, יש דברים שאף צדיק לא יקרב אותך, ואף הרצאה לא תקרב אותך, אבל צער מסוים כן יקרב אותך, אז תן לו לעשות מה שהוא יודע, ובאותם רגעים רק תאמר- כך אתה מקרב אותי, ותרפה. באותם הרגעים תן לו לעשות את מה שהוא צריך לעשות, אל תדאג- אתה מתקרב אליו. מי שרוצה להתפלל שיתפלל רק על התקרבות לקב"ה מתוך השתוקקות.

 

לפרטים נוספים פנו למשרדי העמותה 050-7662857/8