Facebook

  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
Prev Next
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

מיטב השיעורים של הרב נווה בנושאים מגוונים עכשיו זמינים על גבי דיסקים לשמיעה. זוגיות | תיקון המידות | התפתחות רוחנית ועוד...

להמשך
קטלוג שיעורים

קטלוג שיעורים

ריכזנו בשבילכם קטלוג שיעורים מובחרים, מוגש באהבה, להזמנות  050-7662857/8 אפרת 

להמשך
תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות

תורת המהות והעצמות -לחצו כאן לפרטים

להמשך
עד שמצאתי את שאהבה נפשי

עד שמצאתי את שאהבה נפשי

סדרת שיעורים חדשה בנושא זוגיות

להמשך
  • 1
  • 2
Prev Next
פרשת דברים- איך מוכיחים באהבה עצומה?

פרשת דברים- איך מוכיחים באהבה עצומה?

מדוע את ספר דברים הוסיף משה רבנו מדעתו?

להמשך
פרשת פנחס- סוד התנועה הרוחנית

פרשת פנחס- סוד התנועה הרוחנית

אמונה היא כמו סוג של הרגש שיש משהו מעבר וזה מה שגרם לאברהם אבינו לנוע, לפעול, לדרוש, לחקור, להגות, להפוך...

להמשך


בס"ד

 

פרשת צו - 'צו השעה' / הרב אריק נווה

 

ספר ויקרא דן בעבודת הכוהנים והקורבנות ושתי הפרשות, פרשת ויקרא, ופרשת צו ספציפית דנות בעניין הקורבן וההתקרבות. לכאורה לקורא אין מה לעשות עם התיאורים האלו, אבל צריכים לדעת מה עניינו של הקורבן, והרבה אנשים לא מבינים אותו - ולכן לא מבינים את עקרון התפילה.

 

כתוב "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם", התורה כולה עומדת כנגד העולם, כנגד המנחה, כנגד החטאת, וכנגד האשם, וכתוב שהכול הולך אחרי המחשבה, יש הלומד תורה ואצלו הלימוד נחשב כקורבן עולה ומנחה, ויש הלומד באופן כזה שהתורה נחשבת לו לחטאת ולאשם. יש עוד מקומות בהם מסבירים את זה שהתורה היא סם החיים למאמינים בה, וסם המוות למשמאלים בה, רמז לכך מצד אחד ל"עולה ומנחה" ומצד שני ל"חטאת ולאשם". "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"- התורה עומדת כנגד כל הקורבנות והמתעסק בתורה כאילו הקריב את כל הקורבנות כולם. הקושי הגדול בתורה הוא להוציא ממנה 'נפקא מינה' מעשית, יש נטיה להוציא את מה שבפועל צריך לעשות ולהזניחו איך צריך להתנהג ולעשות.

 

כתוב " וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', בְּיַד-מֹשֶׁה" - אנחנו נוציא 2 משמעויות מהפסוק הזה:

פרוש רש"י- להגיד שִׁבְחָן שלא הטו ימין ושמאל.

חת"ם סופר- מה פרוש שלא הטו ימין ושמאל? וכי יעלה על הדעת כי אהרון ישנה מדברי השם? אלה דרכם של אנשים, אם מכבדים אותם באיזה כבוד של מצווה, מראים סימני היסוס וסירוב מתוך עניוות כביכול, ומטים בכתפיהם על ימין ועל שמאל. מגיד הכתוב שאהרון ובניו מכיוון שנתכבדו עשיית המצוות הללו, מיד עשו. חשוב לציין שזה לא עניין של מיד עשו, אלה עשו את זה במדויק. החשיבות היא - שימו לב לפסוק "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', בְּיַד-מֹשֶׁה" שנתנו אמון למשה, ש"ביד משה" לקבל את כל הדברים הכתובים האלה.

 

מה עשה משה רבנו שמצפים מכל אדם שיעשה? על משה רבנו נאמרו שלושה דברים שלא נאמרו על אף אחד אחר-

[א] "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"

[ב] "ויהי ידיו אמונה"

[ב] "בכל ביתי נאמן הוא"

וידוע שמכיוון שהוא היה ענו הוא שייך לספירת כתר (הוא גם שייך לספירת נצח, ולספירת הרחמים מבפנים, וגם מבחינת ספירת הדעת), אבל ידוע שמעצם העובדה שהיה ענו, אז כתוב "ראשית חוכמה יראת השם", "עקב ענווה יראת השם", זאת אומרת, מה החוכמה עשתה עטרת לראשה, עשתה הענווה לסולייתה. כשמגיעים לראש החוכמה מגיעים ליראה (יראת הרוממות שמא לא נקיים 'שיווית השם לנגדי תמיד'), אבל כתוב "עקב ענווה יראת השם", זאת אומרת העקב של הענווה זה יראת השם. יראה שייכת לשני דברים - ראש החוכמה ועקב הענווה. מכיוון שאנחנו יודעים שהיראה נמצאת בראש החוכמה - מעליו נמצא הכתר, והעקב של הכתר - הענווה העקב שלו זה היראה, יוצא שהענווה נמצאת בכתר.

 

ענווה

שלמה זה אותיות - למשה, "תפילה למשה איש האלוקים". ניצוץ ממשה רבנו הוא שלמה המלך, ושלמה המלך היה החכם מכל אדם והוא אייש את ספירת חוכמה. והיו 5 דברים ששלמה לא ידע אותם- דרך עיט בשמים, דרך ספינה בים, דרך נחש עלי צור, דרך גבר בעלמא, ואפר פרה אדומה.

"לא ידע" - הכוונה היא שזה נמצא מעל טעם ודעת, כלומר דרגת כתר, ומשה רבנו הגיע לרמה הזו. מצד אחד כתוב שהקב"ה הבטיח לשלמה שהוא החכם מכל אדם, והכוונה היא לספירת חוכמה, אבל יכול להיות אדם יותר ממך, שהוא מעל החוכמה ומעל טעם ודעת - וזה היה משה.

בזכות מה זכה משה? בזכות הענווה שלו, הענווה הביאה אותו לכתר, גם בזכות האמונה שלו שהאמונה גם נמצאת בכתר, בזכות הנאמנות שלו. אם אנחנו שואלים מה קודם למה, הענווה או הנאמנות? אז הנאמנות מובילה לענווה. כתוב - "בכל ביתי נאמן הוא", ולא כתוב -  נאמן הוא לי - הכוונה שהוא נאמן כשלעצמו.

 

עקרון הנאמנות

במאמר הקיווי הרמח"ל מסביר שלקוות אל השם פרושו לעשות קו אל השם. הקו שהאדם הזה - עושה כמה דברים. אנו יודעים שכשאדם מדביק את הרצון שלו ואת המחשבה שלו על משהו, משם הוא יונק את החיות שלו ויונק אור. אם אין שם חיים, ואין שם אור אנחנו ממצים אותו. מה קובע את זמן המיצוי? אם היו לנו עיניים רוחניות להסתכל על הדברים היינו רואים שבאמת יש זמן מסוים של יניקה (מסמים, סרטים, אלכוהול, נסיעות לחו"ל , הכבוד שלנו) רואים שהאדם שולח מעין צינור, ויונק עד שהוא קולט שאין שם כלום. שאב מזה את החיות, לא נשאר מזה שום דבר ואז האדם עובר הלאה. וככה בעולם הרוחני אנחנו כמו חור שחור, שמגיע למקום שואבים כל מה שיש שם ועוברים למקום אחר. כשאדם נאמן הוא צריך לדעת למה להיות נאמן, הוא צריך לשים קו, שהקו יהיה למקור בלתי נדלה שמשם הוא ישאב חיות, כדי לעשות את זה צריך בשביל זה נאמנות. מידת הנאמנות היא הכי חשובה אחרת לא תדבק לקב"ה, ולכן צריכים להפעיל את מידת הנאמנות.

אבל אתה שואל למה אני אהיה נאמן? מי ראוי? בגלל שאני לא יודע אני לא מוכן לתת את כל הלב, אם כך אתה לא מפעיל את מידת הנאמנות. הנשמה שלך תעלה למעלה והקב"ה ישאל- אתה רוצה להיות בגן עדן? מאיפה אני יודע שלא תעזוב תחטא שוב?

 

עבודה זרה היא עבודה חיצונית. ברגע שאדם מסתכל על העולם החיצוני ונותן לו כוח - זו עבודה זרה. כל דבר שאדם מסתכל מחוץ לגוף שלו זו עבודה זרה. כשאתה מתחיל את המסע שלך הוא צריך להיות כלפי פנים, להיות נאמן. משה רבנו בדיוק כמו כולנו שלא יודעים מה זה הקב"ה, אנחנו לא מכילים אותו כי אנחנו לא יודעים מהו, ולכן אנחנו לא יודעים אחרי מה לחפש. אבל אם אני מקיים בחזון שלי שאני הולך לחפש את בוראי עד יום מותי - מהרגע הזה אתה נקרא נאמן כי אתה נאמן לחיפוש.

ברגע שאתה שם משהו לנגד עינייך אתה תראה אותו בעולם החיצוני וזה הסוד של 'שיוויתי השם לנגדי תמיד' - מה שאתה בפוקוס עליו, אותו אתה תראה. מה מידת הנאמנות לדבר מגלה - אם תכונת הנאמנות היא לגלות את השם, אז אפשר לגלות את השם בפסל, בקיר, בכל דבר. גם אם תהיה נאמן לשקר אבל אתה נאמן בעל מנת לגלות את השם, אתה תראה שהשקר הוא אמת, והתבוננת על מקומו ואיננו. כי אין עוד מלבדו, יש רק אותו, אז כל דבר שאדם יתסתכל עליו הוא יגלה בו את האלוקות.

 

עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני

אנחנו יודעים שהעולם הפנימי מקרין לעולם החיצוני. המקור של העולם החיצוני הוא העולם הפנימי (אם אתה לא אוהב את מה שאתה רואה, תחליף ערוץ בשלט). משה רבנו היה נאמן למצוא את הקב"ה ולא ראה שום דבר אחר חוץ מזה. אם אדם יקבע שהיעד שלו הוא הקב"ה והוא רוצה להגיע ולגלות אותו, הבורא יוביל אותו עד ליעד הסופי בתנאי שהלב שלו נקי וטהור. אנשים שלא נאמנים בכל ליבם למצוא את הקב"ה- כיון שעולם פנימי מקרין לחיצוני הם ימצאו עצמם מול רבנים מושחתים שלא יובילו אותם לאמת. אולם אם האדם הוא תמים וישר לב ובכל מאודו רוצה להגיע לאמת, הקב"ה ידע לסובב ולהטות אותו ולהביא אותו למקום הנכון כי אם הוא נאמן. הקב"ה ישלים את לבו לטובה, צריך להיות נאמן להשם והשם יחשוף רב לא אמיתי, השם שומר על התמימות של האדם.

אם אדם אומר אני הולך לחפש את ה' אבל הוא לא יודע איפה ה' נמצא- מצאתי רב אבל מאיפה אני יודע אם הרב בסדר? אז העניין הוא שאתה לא מחפש את הרב כי זה עבודה זרה ואתה לא מחפש פסל כי זה עבודה זרה, ואתה לא מחפש מקובל כי זה עבודה זרה, אתה מחפש את ה', ובזה אתה נאמן, אז ברגע שאדם נצמד לרב והאדם נאמן ברצון למצוא את השם, מבעד לאותו שליח, אז אין מצב שאותו אדם לא ימצא אותו. אדם ימצא אותו כי ה' נמצא בכל דבר והעולם הפנימי מקרין לעולם החיצוני. כשאני מתקרב למשהו אני מתקרב למשהו הזה אצלי, כמו בג'י פי אס שננעל על היעד ולא ינוח על שנגיע אליו.

 

הנהגה ישרה והנהגה פתלתלה

רש"י אומר בחוכמתו גדולה - 'להגיד שבחן, שלא הטו ימין ושמאל'. בהלכות כיבוד רבו כתוב, שגם אם יגיד לאדם שימין שהוא שמאל, ושמאל הוא ימין, לפעמים זה נראה כבלבול סדרים, אבל הרב רואה שלעיתים על האדם לעשות בלבול סדרים באופן מכוון. האדם צריך נניח להפעיל את הגבורה שבו במקום את החסד, או להפעיל את החסד במקום את הגבורה, ואז הוא הופך את האישיות שלו. במקום שבו מצופה מהתלמיד לנהוג בחסד הרב יכול לומר לו כעת תנהג בגבורה וכו', שלא הטו ימין על שמאל. זה עניין של "בכל ביתי נאמן הוא", עניין הנאמנות לדרך, ונאמנות לדרך היא מאוד קשה. ה' מאוד מתעתע. יש שתי הנהגות ל-ה': הנהגה של יושר, והנהגה פתלתלה. ע"פ רוב רובנו נתקלים בהנהגה פתלתלה, כולם נתקלו בזה.

הקב"ה אמר לאברהם אבינו "ביצחק יקרא לך זרע", בדור של אברהם כולם עשו עקידה עבודה זרה, ועד שאברהם מצא את הקב"ה הוא אמר לו לעקוד את בנו. אז אברהם אמר - אני נלחמתי בזה, נלחמתי בעבודה זרה, אז עכשיו יראו שאני מצאתי אותך וגם אני עושה עקדה? והקב"ה אומר כן.

הקושי הראשון הוא שהקב"ה כביכול מחזיר את אברהם לעבודה זרה. הדבר השני שה' אומר לו - לך תעקוד את הבן שלך, תשחט אותו ותעלה אותו על האש. איך אפשר לעשות את הדבר הזה? אבל אברהם אבינו היה נאמן ועשה מה שהקב"ה אמר לו.

זה קשה להיות ברכבת הרים הזאת שהכול בסתירות, בשנייה אחת אתה עוצר הכל מתבלבל לך. אבל אף אחד מהם לא אמר מבולבל לי, כולם המשיכו למרות שקיבלו הוראות סותרות. נשאלת השאלה למה שאני אלך אחרי דבר משוגע כזה? והתשובה היא שהם המשיכו לתוך הנאמנות של עצמם. הנאמנות של החיפוש, הנאמנות הייתה נאמנות לדרך. אז אם אדם ממשיך ונאמן הוא יגלה את הסתירות האלה. האדם צריך ליישב אותן בינו לבין עצמו ולהבין שאין כאן סתירה אלה יש כאן שלמות.

דוגמא נוספת - הדסה היא אסתר הייתה נשואה למרדכי. מרדכי אמר לה תכנסי לבית של אחשורוש, והיא עונה לו- אבל אני אשתך ואחשורוש הוא מלך נוראי. היא נכנסה והוא בא עליה, וכתוב שהיא הייתה טובלת והולכת לאחשורוש ואחר כך טובלת והולכת למרדכי. אז איך זה יכול להיות להכניס אישה כשרה וטהורה למעמד הזה?

יעל אשת הקיני שמה את עצמה במקום של סיסרא כדי שיאנוס אותה כדי שהיא תשים לו את המקבת ברקה. למה היא מכניסה עצמה לשם? איפה האמונה שלנו בקב"ה? אישה יהודיה צריכה לטמא עצמה לדבר הזה? הקב"ה מאוד יצירתי להרוג את אויבינו, אז למה את שמה את עצמך במעמד הזה?

 

הסוד של אסתר

יש בזה סוד גדול מאוד - הקב"ה לוקח את האדם ואחרי שהוא נהיה צדיק הוא מחזיר אותו לרע ואמר לו לך תחייה את הרע מההתחלה, ותגיד לי אם מה שראית שם זה רע. לכן אסתר הייתה צריכה לחזור לאחשורוש. אסתר זו השכינה הקדושה, אסתר זה כמו כל הבנות של הדור הזה, כולן קדושות וטהורות, וזה שהקב"ה החזיר אותן למועדונים, לסמים, ולהתפקר עם הגויים זה בדיוק כמו שהקב"ה עשה להדסה (הדסה זה הדס, שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב שנמצא בהדסים). כשרואים  את הבנות שלנו חוזרות בתשובה, זה בבחינת להחזיר את הדסה לאסתר.

כשהדסה חוזרת אחרי שהייתה עם אחשורוש היא חוזרת להיות יותר גדולה, היא הבינה את כל החוכמות שיש. אם הוא מלך מהודו ועד כוש אז היא חזרה עם 127 חוכמות. לא הייתה אישה יותר חכמה מאסתר, רק בזכות זה שהיא הייתה עם המלך. וכשטובלים כלי שהיה אצל גוי הוא חוזר להיות כלי טהור ויהודי יכול להשתמש בו בלי בעיה. וכשהוא חוזר הוא נהיה אפילו בעל חוכמת הקבלה, כתוב שמי שנמצא עם גוי מקבל את החוצפה שלו, כך אפשר לקבל עזות דקדושה ולעלות מעלה.

 

זה סוד גדול להבין איך הקב"ה גאל. להיכנס אל הרע ולראות שהרע הוא טוב... איפה הנשים שלנו יראו שהרע הוא טוב? אנחנו מלמדים נשים פה קבלה והן מבינות, ואתה אומר איך אתן מבינות? איזה ספר קראתן? כל העבר שלהן זה היה הספר שלהן. ככה הקב"ה מראה ואומר – נו, העבר שלכן היה רע או טוב? ולכן היה צריך להפוך לחווה, לעשות את זה לאישה, להפוך אותה מהדסה לאסתר ולהחזיר בחזרה. בזכות מה? נאמנות.

 

קורבן התודה

רק מי שנאמן יכול לעבור דרך דרכים סותרות ולראות שזה לא סותר, כי כל הדרכים האלו הן דרך אחת אל ה'. אצל הקב"ה יש הנהגה אחת. הנהגה פתלתולה יכולה להיות הנהגה ישרה במידה והאדם יראה שהרע הוא טוב והטוב הוא רע. הרב אשלג אמר שאחד הדברים שאדם צריך לעשות כדי להגיע לדבקות הוא לא לקבל עונג מהעולם הזה. קודם תבטל את כל התענוגות והתאוות מהעולם הזה. אולם, אם נניח ניקח עונג של אוכל, וניקח את העונג של הקב"ה, ונחבר אותם ותגיד - העונג זה לא העונג של האוכל, מה שאני חווה זה את הקב"ה. אם אתה תחווה את הקב"ה אז העונג הוא לא עונג שבא מהאוכל אלא זה עונג שבא מהקב"ה. אז מיד תפרוץ מתוכך - תודה. יהיה לך מיד קורבן תודה, כל הקורבנות יהפכו לקורבנות תודה. אם חטפת מכה ואתה אומר זה מאת ה' - אז אתה תהפוך את הקורבן הזה לקורבן תודה. אם חטאת, נפלת והתרחקת מ-ה', למה התרחקת? מכוון שאמרו לך – "לך, יש שם כלי, לך תביא אותו", הלכת ומצאת את הכלי ועכשיו הפכת את הקורבן הזה לתודה. כתוב שכל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה. אז לצורך העניין הזה צריכים נאמנות. אדם יכול לעבור דרך כל המצבים, וכל המצבים יהפכו לתודה אחת ענקית. זה היה משה, משה רבנו עבר טלטלות לא נורמאליות, אבל הייתה לו את יכולת ההסתגלות אל האמת והוא נשאר נאמן. אז הוא ראה שהדברים לא סותרים אלה משלימים אחד  את השני. המציאות לובשת צורה ופושטת צורה, היום זה היום ומחר זה מחר,  ואין כלל טוטאלי בתורה. הכלל הטוטאלי זה הקב"ה, אדם שנאמן ומקבע את זה, ידוע שעולם פנימי מקרין לעולם חיצוני.

ברגע שאתה מכוון יעד למצוא את הקב"ה אתה תמצא אותו איפה שלא תהיה. אתה תמצא את המסלול אל היעד בכל מקום, אז זה לא משנה אם יהיה לך רב מלאך השם צבאות או הרב של השכונה. אם אתה מחפש את הקב"ה אתה תמצא את זה בו, כי הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע. כל דבר הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע רק תלוי איך אתה נכנס לעץ הדעת טוב ורע. עץ הדעת טוב ורע זה מציאות קוונטית, המון דברים יכולים להתרחש בתוכה. אלא שיש מציאות נצחית שזה הטוב ויש מציאות מדומיינת שזה הרע. זה נראה שיש הרבה מציאויות ודלתות אבל זה כך כי זה בא מתוכך. למעשה יש רק דלת אחת אמיתית, כל שאר הדלתות מדומיינות. ואיך אני אדע? אם אני נאמן לזה בתוכך אתה תחפש את זה בתוכך. ברגע שאתה עומד ומתכוונן למצוא את הדלת היחידה לקב"ה ותתפלל לקב"ה שיעזור לך למצוא אותה תישאר הדלת היחידה.

אם אדם בא לדרוש את השם באמת אז אין מצב של טעויות, השליחים הם צינורות, משה ואהרון הם צינורות. כשכתוב "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', בְּיַד-מֹשֶׁה", להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל. גם אם הרב "מטעה" אותך, אתה לא מטה את זה, כי אתה דורש את השם. אם אתה בא לדרוש את השם אתה תקבל את השם והרב שלך יהיה צדיק.

אותו דבר בפרשה, זה עומד כנגד כל הקורבנות וכנגד הכל - וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', בְּיַד-מֹשֶׁה. כל הפואנטה הייתה שזה ביד משה, משה הביא לו את זה ואהרון לא הרהר אחריו.

 

מה שמלווה את האדם זה המצפון שלו והנאמנות שלו. האדם אומר לקב"ה - אני גזרתי אומר בליבי למצוא אותך וכרגע אני נמצא מול האדם הזה, ואם הוא לא ראוי ומושחת תיקח אותי ממנו. אתה צריך כל הזמן להתנקות ולא לחשוש מי נמצא מולך, רק תהיה נאמן לחיפוש שלך. הרי ביהדות, אמונה זה אמונה מתאמתת, אז אם כיוונת לחפש את השם אין מצב שלא תגיע, במינימום הוא יגיד לך מיצית את הרב הזה והזה - תעבור הלאה.

לכל דבר תיכנס עם נאמנות, לזוגיות, לעבודה. נאמן זה אדם שעולה בכל המדרגות אל האור ומגיע למהות, אז רק תגדיר לעצמך למה אתה נאמן  והקב"ה יוביל אותך בכל השבילים. מי שלא ראוי אתה לא תימצא לידו, אתה רק תהיה נאמן בדרך.

ענווה באה לידי ביטוי בנאמנות -  אם אתה נאמן אז אתה יכול לומר על עצמך שאתה עניו, כי קשה להיות נאמן. למה הקב"ה קושר את הנאמנות בענווה? כי ברגע שאתה מקבל הוראות סותרות (ההוראות הסותרות שקיבל משה) אתה חושב להחזיר מלחמה ואז זה מעלה גאווה, אבל נאמנות מעידה על ענווה, וככה אתה יכול לדעת אם אתה נמצא בענווה.

"וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', בְּיַד-מֹשֶׁה" - אהרון ובניו ידעו מי זה משה רבנו הם ידעו שהוא נאמן ולכן לא הייתה שום בעיה לסמוך עליו, וזאת תכונת הנאמנות.

 

צריכים לזכור, לחיות בעולם של הקב"ה זה לחיות ברכבת הרים. הרכבת דבוקה למסילה ולא משנה כמה היא תהיה מפחידה אומרים לך רק אל תקפוץ, תהיה דבוק למסילה, מי שילך על הרכבת של התורה לא יפול ממנה, הוא יראה המון דברים שיפחידו אותו אבל הוא יגיע בסוף.. ואז ימלא שחוק פינו.

 

קורבן התמיד

אם נאסוף את כל מה שאמרנו עד כה וניקח את כל הנאמנות הזאת, כל הדבר הזה נקרא קרבן התמיד. ככה אתה תמיד תתקרב, וזה עניין – "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם". כאשר אומרים - "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" המזבח זה החזון שלך, זה הלב שלך, אל תיתן לאש הזו להיכבות, האש הזו מחכה שיהיה עליה בשר שיהיו עליה דברים שהיא תוכל לשרוף אותם. אליהו הנביא התגלה לרמ"ק ונתן לו כמה משפטים שיאמר אותם כמה פעמים שהם טובים לטהרת הנפש - לשמור על אש התמיד.

אש התמיד זה עניין הנאמנות לחזון, לדבר עצמו לחפש אותו בתוכי,  ומעצם העובדה שאני הקורא, כתוב – "יחזר אחר אבדתו", מעצם זה שאני קורא - היקום ישתף איתי פעולה ויענה לי ויגיע עד אלי ויעזור לי, בשבילי נברא העולם.

 

אנחנו מחזיקים מציאות בלב, למה המציאות שלנו כל כך פתלתלה? כי אנחנו כאלה, אם תהיה לנו את הנאמנות הזאת לדבר הזה - כל הקורבנות יעברו דרכנו וזה עניין שכתוב - "זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם"... וזה עניין של- "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן, וּבָנָיו--אֵת, כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', בְּיַד-מֹשֶׁה".

ביד משה- כמו על ידי משה, מאיפה הם למדו את זה? משה רבנו לימד אותם, בכל מקום הכתוב משבח את האדם שבגינו כל הדברים האלו מתרחשים. זו גאונות להיות נאמן לדבר מסויים, והנאמנות תביא לענווה כי המציאות מאוד מתעתעת ופעם אתה צריך להרים את הראש ופעם להוריד,

 

וזה עומד כנגד כל הקורבנות כולם.